טוב רבותיי בפרשת בשלח שנקרא בשבת אז אני קורא לפרשה הזאת דרך ארץ קדמה לתורה
כי היא בעצם פרשה לפני מתן תורה מתן תורה זה בביתרו
אז כל פרשת בשלח היא סוג של דרך ארץ שקדמה לתורה בהרבה מאוד מובנים גם במובן של השבת.
שבת
אנחנו מכירים את השבת
אם תתפס אדם ברחוב תגיד לו מה זה שבת אני אגיד לך שבת זה למדת מלאכות.
איסור עשיית למיוטת מלאכות שמופיע במסכת שבת בדף א״ז.
נכון, יש שם 11 מלאכות של סידור הדה פת ואחרי זה שוחט,
הצד, כל המלאכות, 39 מלאכות, 40 חסר אחת, זו ההגדרה של השבת. עכשיו ההגדרה של מלאכות בשבת
זאת הגדרה שנלמדת מהסמיכות לפרשיות המשכן, בסדר?
ויקל משה את בני ישראל ואומר להם
זה הדבר אשר ציווה השם, שיש אצלמים תעשה מלאכה ביום השביעי שבת,
ואז הוא מדבר איתם על כל ציווי המשקע.
אצלנו בפרשה יש ציווי על השבת בלי מלאכות, כי הרי עדיין לא נאסרה עליהם עשיית מלאכה,
כי הם עדיין לא קיבלו תורה, כי הם עדיין לא קיבלו את השבת ההלכתית,
נכון?
אלי.
אז מה הציווי על השבת אצלנו בפרשה?
ציווי מאוד מעניין.
ויאמר אדוני אל משה, עד האנה מאנתם, רבותיי זה שיעור בכוסו חכם, אני לא בפרשת שבוע, כן, אנחנו מיד עוברים להגדת חזל, רק איזו הקדמה קצרה.
בקצוותי ותורותי ראו כי אדוני נתן לכם את השבת על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים
שבו איש תכתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי
וישבתו העם ביום השביעי.
אם כך מהי הגדרת השבת של פרשת בשלח?
איך?
לא שבות, לא.
למה אתה אומר שבות?
שבו איש תכתיו זה לא שבות.
ההגדרה היא להיכנס פנימה, נכון?
שבו איש תכתיו
אל יצא איש ממקומו ביום השביעי
כנסו פנימה.
כנסו לדבר שנקרא פנימה.
בשפה שלנו היום הייתי אומר,
תתנתקו ממה שמאפיין את ההווה להם במדבר. מה שאפיין את ההווה היה היציאה ללקוט מן. זו הייתה
הפרנסה שלהם, בסדר? כל האירוע ההווה, הדאגה לקיום, מתמצה בלקיטת המן.
את זה אל תעשו. אז מה תעשו?
מה עשו?
תכנסו לאוהל, יש להם מן מוכן מיום שישי, בנה כפולה.
יושבים ביחד, משפחה, לא יוצאים, יושבים בבית.
בשפה שלנו הייתי קורא לזה התנתקות מההווה ומעבר לנצח.
זה האירוע.
להצליח להתנתק מענייני ההווה,
פרנסה, עבודה, חדשות,
כל מיני, לא יודע מה, פוליטיקות, ולעבור
לציר הנצח,
הלא הוא.
פרשת השבוע,
תפילות בנחת, בשמחה,
משפחה,
שולחן שבת, ציר הנצח,
הצליח להתנתק.
להם במדבר היה קל, יחסית, היה להם רק מלאכה אחת להתנתק. מנהלנו יש הרבה הרבה הרבה חוטים לגזור כדי להצליח להתנתק,
ואיך שאתה גוזר את כל החוטים, גם מגיע לך חבילת העיתונים והעלונים,
ומניחה לך את כל ענייני ההווה שלא הספקת לעסוק בהם בימות החול.
עכשיו בשבת יש לך זמן לקרוא את כל הכתבות והפרשנויות של ההוא על ההוא ואת כל הרכיבות בלשון הרע,
שלא הספקנו ביום חול, עכשיו נקרא את זה בשבת.
זה האירוע.
כלומר, מזה שיש כל כך הרבה עיתונים ועלונים, נבין כמה הדבר הזה הוא חשוב, שככה הקליפה
היא מתנגדת לזה.
אני כמובן לא מדבר על עלונים של דברי תורה, נכון? מאיר, זה עלונים של דברי תורה, זה עלונים שעוסקים בענייני פוליטי, שזה בסדר גמור לקרוא אותם ביום שישי, ובמוצאי שבת, וביום ראשון.
אבל בשבת
אתה עולה לאיזה...
זה האירוע, זה הציווי כאן, בפרשת בשלח.
ואתם יודעים שהזוהר אומר,
הזוהר אומר שחילול שבת,
מבחינת הזוהר, חילול שבת דאורייתא זה דיבורי חול.
ככה זוהר אומר.
דיבור חול בשבת זה חילול שבת גמור מבחינת הזוהר.
אנחנו מכירים מלאכות, הזוהר אומר דיבור חול.
דיבור חול.
טוב,
ועל גבי הדבר הזה המעשה שלפנינו.
זה פסיקתא רבתי, פסקה י״ד על ספר במדבר פרשת חוקת.
אמרו רבותינו,
מעשה היה בישראל אחד שהיה לו פרה אחת חורשת.
נטמעתה ידו
ומכרה לו לגוי אחד.
מכר את הפרה.
אתם מכירים את הסיפור הזה בטח מקרסמו חכמינו,
רועי, ראיתי סתם מכיר את זה.
סיפרו לך את זה כשהיית ילד. עכשיו תשמע, אנחנו נראה איזה חידושים.
כיוון שלקחה הגוי וחרש עימה
שש תמים של חול,
בשבת הוציאה שטחו שימו ורבצה לו תחת העול.
לא רוצה לזוז.
היה הולך ומכה אותה והיא אינה זזה ממקומה.
כיוון שרקן הלך ואמר לאותו ישראל שמכרה לו בוא טול פרתך השם הצער יש בה
שהרי כמה אני מכה אותה והיא אינה זזה ממקומה.
אותו ישראל הבין לומר שבשביל של שבת והייתה למודה לנוח בשבת אמר לו בוא ואני מעמידה.
כיוון שבא אמר לה באוזנה פרה פרה
את יודעת שכשהיית ברשותי היית חורשת ימי החול בשבת היית נינוח
עכשיו שגרמו עוונותיי ואת ברשות גוי בבקשה ימך עמדי
וחרשי.
מיד עמדה וחרשה.
אמר לאותו, הגוי, אני מבקשך, טול פרתך, טול פרתך, תיקח אותה.
עד עכשיו אני בא ומסב אחריך שתבער מהעמידה.
כאילו, קודם כול,
איך זה יקרה בפעם הבאה, זה מה ששואל אותו.
חוץ מזו ומזו, אין אמא ניחחץ שתאמר לי מה עשית לה באוזנה?
מה עשית לה? אני נתייגעתי בה והכיתי אותה ולא עמדה.
אז אולי עשית לה איזה כישוף.
התחיל אותו ישראל לפי סוף, אומר לו, לא כישוף ולא כשפים עשיתי,
אלא כך וכך הסחתי לה באוזנה, ועמדה בחרשה.
מיד נתיירה הגוי.
אמר, ומה עם פרה?
שאין לה לא שיחה ולא דעת, הכירה את בוראה.
ואני,
שיצרני יוצרי בדמותו ונתן לי דעת, איני הולך ומכיר את בוראי.
מיד בא ונתגייר,
ולמד וזכה על התורה, והיו קוראים שמו יוחנן בן טורטה.
ועד עכשיו רבותינו אמרו מלאכה משמו.
ואם טמא אתה שעל ידי פרה מתקרב אדם אחד לכנפי השכינה,
הרי על ידי הפרה היא טהרתם של כל ישראל, ומה שקראו בעניין זאת חוקת התורה.
זה סיפור מתוק מאוד,
וכל זה נכון,
אבל אתם יודעים שהסיפורים האלה, המדרשים שהגיעו, זה לא רק כדי לעשות לנו טוב על הלב, אלא יש להם איזה תוכן,
מה הסיפור הזה בא להביע?
מה הוא רוצה להגיד לנו? אז קודם כל בואו נתחיל,
נתחיל מהגוי.
יש פה גוי,
שהוא יוצא לעבוד
שבעה ימים בשבוע.
אין לו מנוחה.
אני מעלה פה את השאלה.
הרי הפרה היא פרה, נכון?
אומנם היא פרה של כל סוף חכמינו, אבל בכל אופן פרה.
אז מה היה קורה אם הגוי הזה היה נח
ביום שישי או ביום ראשון?
הוא היה עושה מנוחה.
האם גם אז הפרה הייתה מסרבת לזוז?
כנראה שלא.
כנראה שהפרה יש לה איזה מנגנון ביולוגי כזה,
מנגנון טבעי,
והיא התרגלה שיש לה אחת לקבוצת זמן,
זמן מנוחה, וכשהיא רואה שהזמן הזה לא מגיע, לא מגיע, אז היא נעצרת, בסדר?
מה בעצם האמירה כאן?
האמירה שהשבת, חוץ מהיות השבת מתנה של הקדוש,
אני אגיד את זה בצורה הבאה.
השבת יש בה צדדים אלוקיים, עליונים וכל זה,
אבל השבת היא גם קשורה לטבע האדם הנברא על ידי הבורא יתברך.
זה דבר טבעי,
זה דבר
שהנפש מחפשת ומבקשת אותו גם בלי יותר מדי להתאמץ.
הנפש של האדם זקוקה למנוחה.
במחזוריות של שבעה ימים, אתם מכירים בוודאי
שבזמן המהפכה הצרפתית
ניסו להעביר את השעון,
סליחה, את התאריכים ואת השבוע לעשרה ימים.
הרי אנחנו, הכול זה שיטה עשרונית.
נכון? עשר, עשרים, שלושים. ורק בשעות אנחנו עשרים וארבע ובימים אנחנו בשבע.
אז אומרים זה מיותר, בואו נעשה את הכול עשרוני.
יש שעונים, תסתכלו בוויקיפדיה,
יש שעונים, הכינו כבר שעונים של כאילו 20 שעות,
והגדילו כל שעה קצת, עשו 20 שעות,
ושבוע בין עשרה ימים,
היו כאילו שלושה,
זו סתירה, לא שבוע, שלושה עשורים בחודש,
ופעם בתשעה ימים מנוחה.
יום העשירי יהיה מנוחה.
ניסוי כזה, כלומר הכינו, יהיו לוחות שנה וכל זה,
ובני אדם התחילו להשתגע.
דוטה, אחרי זה גם הקורוניסטים ניסו לעשות את זה,
תשתגעו.
סדר טבעי, הפרה מבטאת עבורנו את הטבע הכי גולמי,
ומתברר שהשבת היא כל כך משמעותית,
שגם הטבע הנמוך מתקשר איתה,
מבין את הצורך בה, מבין את ה...
עכשיו,
אנחנו
מבינים שיש מדרגות חיים שונות.
מדרגות חיים שונות.
אצל חלקי הבריאה.
לדוגמה, אתם מכירים את הלכת צער בעלי חיים?
מכירים?
מה זה אומר, יוחאי?
ולהרוג אותם?
מה?
סתם אסור להרוג,
לא צער.
ולהרוג יתוש?
אין בעיה, לא?
יש צער בעלי חיים אלה יתושים?
לא, נגים?
אז תלוי,
תלוי.
מדרגות חיים, יש שרצים, זבובים, שרצים, יש בעלי חיים, יש יונקים,
יש להם איזשהו רגש מסוים.
דגים אין להם רגש. דג משריץ אחרי דקה יכול לאכול את מה שהוא השריץ, נכון? מי שיש לו אקווריום אז תמיד כשמשריצים צריך להפריד את הדגה מהזה, כי היא אוכלת אותם.
אה?
שאוכלים את הגורים של עצמם?
אוגרים, כן. וואי, איזה טראומה היה לילדים שלי. השם ואחרים. רצינו את האוגרים מהבית.
נכנסו לטראומה. כן, כן, אוגרים.
אז כן, זה נראה חיה נחמדה, חיה אכזרית כזאת.
אריות אוכלים את הגורים של המתחרים שלהם.
אז כל פנים, היונקים
הם נמצאים במדרגה הגבוהה ביותר של איזשהו,
יש להם כנראה איזשהו עולם רגשי מסוים, בסדר?
לא מפותח, הוא קיים.
דגים פחות מזה, שרצים פחות מזה, לא יודע, אתה הולך ברחוב,
אם תראה טור נמלים אל תדרוך עליו, אבל אם אתה הולך, אז אתה דרכת לנמלה, זהו, אתה לא עכשיו תתחיל נכון, זהו.
אבל כשיש לך בעלי חיים שהם יונקים,
יש להם איזשהו קשר, נכון? כמו כלב, לבעלים שלו וכל זה. הקשר,
הממד הנפשי שלהם יוצר אצלם גם איזושהי שייכות לשבת. כי השבת היא לא רק ציווי אלוקי,
היא ממד טבעי במציאות.
מי אמר לך?
לא, יש מדרש שאומר הפוך, שמשה רבנו,
הוא דאג להם שישמרו את השבת.
הוא בא לפרעה ואמר לו, אתה רוצה שהעבדים שלך ימותו?
תן להם יום מנוחה. והוא תיקן להם את השבת.
כעבדים,
כעבדים.
המצרים, מה הייתם?
מה?
המצרים לא.
זה ברור, כי לצורך העניין,
מיד אנחנו נגיע לזה, אבל לצורך העניין,
קודם כל אתה רואה היום,
אתה רואה היום שכל האנושות התרבותית
אימצה לעצמה יום מנוחה,
נכון?
כולם.
העתיקו את זה ממי?
עם ישראל העתיקו את זה. אתה רואה שזו תופעה,
ובסדר, אז עם ישראל הוא כאילו הראשון לחוש את זה.
ואומות העולם זה קצת כמו הפרה הזאת, בסדר? שיש להם מדרגת חיים יותר,
פחות רגישה לקודש, זה לוקח להם זמן לקלוט את זה. אבל הסיפור הזה בא להנכיח שהפרה,
אפילו היא מרגישה את הצורך הזה בעצירה ובמנוחה. כלומר, יש מימד בשבת, כמו אצלנו בפרשה,
שהוא עדיין לא הלכתי,
כי עדיין אין מלאכות לצוות עליהם,
אלא הוא איזה צורך נפשי כפי שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם של עצירה ומנוחה והתכנסות פנימה.
איך מגדירה הגמרא, מסכת שבת את השבת?
אמר הקדוש ברוך הוא למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזאי ושבת, שמע,
לך והודה להם לישראל. לא הלכה, לא חיוך. מתנה!
למה מתנה? כי אומר הקדוש ברוך הוא, אני יודע איך בראתי אתכם,
ואני יודע שהדבר הזה בשבילכם מתנה. עכשיו אני חייב להגיד לכם את זה באמת בעומק הלב.
אני לא מצליח להבין
איך אדם יכול לחיות דקה בלי שבת.
אני לא מצליח להבין.
לא עכשיו בקטע דתי או משהו כזה, בקטע, לא באיזה, איך אדם, הוא, איך הוא, אם הוא לא עוצר את כל ההווה, את כל הטלפונים והמיילים והנסיעה,
עומד,
איך הוא ממשיך אחרי זה עוד שבוע?
זה כאילו רצף של
שבועיים ברצף, אתה,
עוד שבוע ועוד שבוע, אני לא מצליח להבין את ה...
אולי אני לא מבין איזה משהו. מה?
אני מצליח שלא עובדים ולא זה... נכון, אז יפה אתה אומר,
אז אתה אומר, הנה חינמי.
עמך כולם צדיקים.
ובאמת לא הולכים לעבודה וזה ומורידים איזשהו קצב. נכון, אז זה כאילו, זה לכאורה מה שמחזיק את האירוע.
אז זה העניין, רבותיי, זה קריטי מאוד הסיפור הזה, כן?
עכשיו בואו נחזור רגע אל הגוי.
הגוי הזה שיוצא לעבוד כל יום, כן? הוא לא נח.
עכשיו הפרה לא זזה.
מה התגובה שלו?
הוא מרביץ לה.
כלומר, הניתוק שלו מהשבת או מהאפשרות של המנוחה יוצר אצלו גם גסות
בהתנהגות אל העולם הזה. עכשיו הוא מרביץ לפרה.
שנייה, כאילו,
תנסה אולי, אפילו אדם שיש לו כלב, הוא קורא לו מוצי, מוצי, לאסי, בואי, וזה נכון, ישר.
כלומר, השבת מפתחת אצל האדם, אמורה לפתח אצל האדם איזו רגישות
למדרגות חיים פחותות ממנו, כדי שהוא יהיה איתם בקשר.
הלך אל היהודי.
בא היהודי ואמר לה באוזנה,
תראו את ההבדל בין הגוי לבין היהודי.
הגוי מרביץ לפרה.
היהודי מדבר איתה, זה נשמע כאילו היא בן אנוש, נכון?
אומר לה, פרה, פרה, תמיד כפילות זה לשון חביבות.
שהיית ברשותי,
היית חושבים מאחור,
שבת היית מנוח,
עכשיו גרמו הבנותיי, אני אשם גם. הוא כאילו משתף אותה ב...
עכשיו, תראה, זה פרה. נכון שזה פרה,
אבל כשאתה שובט ממלאכה ומתבונן על הבריאה כמו מבחוץ,
אתה יודע לזהות
מדרגות חיים נמוכות ממך ולהבין שגם להם יש קשר
עם
יסודות רוחניים.
יש לי לזה כל מיני הוכחות.
כשגרנו בנצרים, אז גרנו, אתה זוכר איפה גרנו אריה, נכון? בבית של שלמה וגלמן, קשת.
אז זה היה אחלה בית, בית יפה, בית טוב. כאילו, גם בנינו אותו, הוא בנה אותו, הוא יודע לבנות, זה היה אחלה.
ואז התחיל כל הסיפור של הגירוש.
חודש לפני הגירוש,
הבית התחיל להשתגע.
התחיל להשתגע, לא יודע למה קורה.
תקלות, סתימות,
הצפות, גם את אבא שלך שהפתחנו איזה סתימה.
כאילו אמרתי להשתה, תקשיבי, הבית מרגיש.
הוא מרגיש, נשרפו לנו הנורות בסלון, כאילו,
שלוש שנים גרנו,
כלום, לא היה, אין, מה, יש בית.
חודש לפני הגירוש, סתימות בביוב, הצרפות עולות, החשמל קופץ, הכל, כאילו.
תחושה כזאת שיש פה איזה משהו,
זה לא רק סמנטיקה.
אם אדם מפתח רגישות למדרגות חיים,
השבת מפתחת את הרגישות הזאת,
אז הוא שם לב לדברים הללו.
אז הוא אומר לה.
אמר לו, פרה, פרה, תקשיבי, או ככה,
עכשיו שגרמו עוונותיי, ואת פשוט אגוי, בבקשה עמדי וחירשי.
אז תעזרי לו.
הוא מדבר אליה,
הוא פונה אליה.
בסדר?
אתם יודעים שיש לנו חברים שיש להם,
שתלו עדרים בתוך הבית שלהם,
וכל העצים נתנו פירות חוץ מקלמנטינה אחת.
לא ידעו,
קלמטינה אחת לא נותנת פירות.
ואז הם עשו ככה, הם הזמינו את הקהילה אליהם לברכת האילנות,
ותלו על השלט,
על העץ שלט.
אבל מה היה נוסח השלט?
שלום, אני עץ קלמטינות.
ונשתלתי כאן יחד עם כל החברים שלי, משום מה רק אני לא נותן פירות,
אשמח אם תתפללו עליי.
שלכם, הקלמטינה.
שנה אחר כך נתן פירות.
אה, יופי, היא רצתה שתיתן פירות.
יש מדרגת חיים, גם בצומח, קיימת,
נכון? הוא לא יודע,
הדומם נקרא דומם כי הוא רוצה לדבר ולא יכול,
אבל הוא רוצה להגיד משהו.
זה מה שקורה כאן, זה מה שהשבת עושה.
כלומר, הניתוק מהחיים, דווקא הניתוק מהחיים
מפתח אצלנו איזושהי רגישות
למדרגות חיים נמוכות מאיתנו. הגוי הזה תקוע, הוא מרביץ לפרה.
היהודי מדבר איתה, פרה, פרה, תקשיבי, כשהיית אצלי, אתה יודע, עכשיו את לא אצלי,
אז תעשי טובה, תעזרי לו.
טוב, הגוי הזה נבהל מזה מאוד, מאוד.
איני מניחה עד שתאמר לי מה עשית לה באוזנה, אני התייגעתי ובקדתי איתה ולא עמדה.
התחיל אותו ישראל מפייסור ואומר לו, לא כישוף ולא כשפים, אלא כך וכך הסחתי לה באוזנה ועמדה וחרשה.
מיד נתיירא אותו גוי.
יש מדרגת קודש
שאפילו הטבע מרגיש.
אנחנו מכירים את זה בארץ ישראל, נכון? אם אנחנו עושים רצונו של מקום, זה הקדוש ברוך הוא.
אתה רואה את זה.
אתה מרגיש את זה.
אתה מגיב, הארץ מגיבה, יש קשרים.
הצומח, הדומם מגיב, הצומח מגיב,
ודאי החי מגיב לדבר הזה.
אז אדוני אומר, אוקיי, אז אני מעל מדרגת החי.
השבת שייכת גם אליי.
השבת העניין הוא אוניברסלי באמת.
יש צד בה ששייך רק לעם ישראל,
אבל צד המנוחה,
שאנחנו לא נמלים, כל היום עובדות.
אנחנו לא בעלי חיים שכל הזמן, אנחנו בני אדם, יש לנו
צלם אלוקים.
יודע לעצור ולהתבונן. הצד הזה שייך לכולם.
ולכן הגוי הזה אומר,
מיד נתיירא הגוי ואמר, ומא אם פרה שאין לה לא שיחה ולא דעת הכירה את בורא אני שיצרני יוצרי בדמותו ונתן בי דעת איני הולך ומכיר את בוראי. איך אני אכיר את בוראי? דרך השבת.
עכשיו, זה הכל,
הכל קשור לכך שהקדוש ברוך הוא
ברא את העולם בששי הימים ונח ביום השביעי. זה עניין אוניברסלי, הוא לא רק ברא את היהודים,
הוא ברא את כל העולם בשישי הימים, והוא נח
גם כן עם כל העולם ביום השביעי.
אז יש בשבת יסוד טבעי, אוניברסלי,
שגם אם אדם, אף אחד לא יגלה לו על זה,
הוא מעצמו יימשך אל השבת.
אבל כמו הרבה מאוד דברים, גם דבר טבעי אתה יכול לאבד אותו.
אז אמרתי, אתה יכול לאבד אותו. אפשר לאבד את התחושה הטבעית הזאת,
של להימשך אל ההמולה ואל ה...
אני מכיר לא מעט אנשים שממש חזרו בתשובה בגלל השבת.
המפגש עם השבת כל כך רומם אותה, עם הנחת הזאת,
עם השמחה.
סיפר לי פעם איזה חבר שהוא אוהב,
בתור נער, הוא היה אוהב ללבוש מותגים.
הוא היה אוהב ללבוש מותגים.
אבל כמה יש לך מותגים? אתה נער, אתה לא כואב, אין לך, אתה עונה חתונות וכל זה. וזה פעם, יש מסיבה, שמים בבתים יפים.
ואז הוא ראה שהחברים שלו מתלבשים יפה, הם מותגים, והולכים, ומה, שבת, בית כנסת, דופקים הופעה אצל הספרדים, אתה דופק הופעה בשבת, אתה לא מגיע עם חולצה לבנה בתשע תשעים.
כל אחד נגיע נאוטיקה,
בסדר?
אז הוא ראה שהם מתלבשים יפה, ואני אלך גר.
יש כאילו מקום להתלבש, פעם בשבוע דופקים הופעה.
אז הוא מספר, הוא הגיע לבית הכנסת חטף הלם,
כי הם גרו בשכונה של אנשים עמלי כפיים.
מכיר את כולם, ההוא מוסכניק, ההוא יש לו בסטה,
ההוא יש לו פלאפל,
הם כאילו מכירים אותם.
ופתאום אני רואה את כולם שבת,
כל אחד, דופק הופעה, עם חליפה,
אני אומר, כולם מלכים.
ועם בוסם גם שמים אצל המרוקאים, שמים בוסם ככה, כל הבית כנסת, אתה לא יכול להיכנס ברוב זה.
והוא אומר, אני לא מזהה את האנשים, אני מכיר אותו.
ואני לא מזהה אותו, מה זה הבן אדם הזה? מי?
מלך, הוא הולך כמו מלך בשבת.
בא גם שבת אחר כך.
גם שבת אחר כך.
מתוך לא לשמה, בא לשמה.
אז לא רק מותגים,
אז גם תפילה,
אז גם סידור,
אז קריאה בתורה.
יש משהו בשבת שהוא טבעי,
שהוא מתנה.
אחרי זה יש גם עניינים הלכתיים,
מסובכים לפעמים גם, צריך להכיר אותם.
בסדר.
כמובן חשובים מאוד.
אבל זה לא הקומה הראשונה, הקומה הבסיסית של השבת זה קומה של הזדהות.
אדם נמשך אל השבת בעצמו.
יש פה איזה גר צדק אחד במכון,
הגיע מארץ מאוד רחוקה,
הצעד הראשון שלו בתור גוי
להתקרב לעם ישראל, מה הוא עשה?
בתור גוי, עוד היה גוי.
הלך וקנה פלטה לשבת.
זה מה שהוא, שם פלטה, הוא אפילו לא שם עליה אוכל.
חיבר את הפלטה.
מדהים, לא?
אז זו המדרגה.
אני אומר, אנחנו צריכים לשאוף כולנו לזכות להגיע בנפש
לתחושה הזאת, הטבעית של שבת.
שלא שבת עכשיו, אני...
תדעו לכם שהשירים הכי יפים,
הכי יפים על השבת,
נכתבו על ידי אנשים שלא שמרו אותה
והם התגעגעו אליה.
לדוגמה,
אה? יודעים?
מכירים את השיר, ירדה השבת?
יפה.
מי כתב?
רגע, רגע, שנייה, אני נזכר מי כתב.
רגע, אני מאמץ, שנייה, את הזיכרון.
רגע, איך אתה נראה לי, רגע, נו, מי שמר, לא, נראה לי, יהושע רבינוב יכול להיות.
לא זכרתי.
אבל דוד זהבי הלחין, ודוד זהבי הוא מלחין על, הוא הלחין גם את...
מסעד?
מנען.
הוא הלחין גם את שיטטים ניגונים.
שיטטים ניגונים.
תקשיב מילים.
אריאל, תקשיב מילים מהשמחות.
ירדה שבת אל בקעת גינוסר,
וניחוח עתיק בשוליה. הוא מכיבוץ גינוסר.
ויעמדו מסביב הערים שושבינים לשאת אדרתה הזוהבת.
רמת הגולן ככה וזה.
תעלה ליונים מכנרת הים, קבל את רוחה הלוהבת.
נשקה השבת לראשו של הברוש,
לאזוב שבסלע נשקה.
ויהיה דרדר לשביט של מלכות על רמות דממה מרוננת.
יימשך הזתור בקולו המתוק, חמדת כסופים מאדן.
הרטית השבת בחינה הגנוז, עיני חלונות מכל עבר.
ותצאנה בנות אל הערב זמר, זמירות בארגה מצלצלת.
והייתה העדנה בבקעת גינוסר לנשמת עבריות נעצלת.
שבת ירדה הם לא שברו שבת הלכתית
אני מניח
שבת כשהייתי ילד
הייתי הולך לפני אבא שלי בתור ילד היינו מתפללים בכפר נוער איפה שהוא עבד
ושם היו שרים לפני שבת
כל בית הכנסת כל התלמידים שיר של ביאליק
איזה שיר?
זוכר אלי?
אלי נכון?
שיר של ביאליק לכבוד שבת
מכירים?
החמה מראש
החמה מראש האילנות נסתלקה. החמה מראש האילנות נסתלקה.
בואו נצא לקראת שבת המלכה.
הנה היא
יורדת הקדושה הברוכה.
מה המשך?
בואי בואי ברוכה.
בואי בואי הקדושה. שלום עליכם מלאכי השם.
שבת מגיעה.
נוהדת מהחם.
חמה מראש האילנות נסתה על כאן, וכן על זה הדרך, בסדר?
זה לדעתי הסוד של השבת, יצאנו בפרשה,
בסוג של דרך ארץ קדמה לתורה. אני אומר, זה לא מחליף את השבת ההלכתית, זה רק בעל להגיד שלשבת יש עוד קומה בסיסית יותר,
ששולחת לכולם.
כאילו הייתי רוצה לשאול אדם שלא שומר שבת הלכתית, אוקיי, בסדר, אבל, אז איזה שבת אתה כן שומר?
איך זה בא לידי ביטוי? השביתה שלך.
יש איזה תנועה כזאת, אתם מכירים, של שביתה ממסכים.
שבת אין מסכים.
בלי טלפונים, בלי זה, יש אנשים שהם לא שומעים טובה, אבל שבת מתנתקים מהמסכים.
טוב מאוד, התחלה טובה.
אחד המסמכים המכוננים,
בעיניי הכי חזקים שנכתבו על השבת,
כתב חיים נחמן ביאליק בעצמו לחברי קיבוץ גבע.
הקדמה,
ביאליק כתב כנראה איזה קול קורא או מכתב להם על חשיבות שמירת השבת,
והחבר קיבוץ הזה שקוראים לו קושניר עונה לו תקשיב מה זה המכתב הזה איזה בושות אני מרוב בושה לא הראיתי את זה לאנשים אחרים רק הראיתי את זה לאיזה מישהו אחד מה עובר עליך
ואז ביאליק כותב לו את הדבר הבא
ישראל תל אביב אייר תרצג
לכבוד מר מרדכי קושניר קיבוץ גבע שלום וברכה
ביאליק אגב לא היה אדם שומר תורה ומצוות
בהליכותיו הפרטיות הוא היה מאוד מאוד מאוד מחובר לשבת לחז״ל
הוא קרא את אותה תשובה, הרציון היה לו קשר איתו.
דבריך הגיוני,
ואין בהם אפילו מקצת נחמה.
לחינם חסת על כבודי ועל כבוד אותו דובר, ולא הראית את דבריי אלא ליחידים.
אדרבה ואדרבה,
דבריי לא נכתבו
לשם גניזה.
מן הצורך לצווח ככרוכיה יום-יום על סילוק השכינה
וסילוק הדעת מצעירי ישראל.
ועד שאתה חס על כבודי,
מוטב לכולכם לחוס על כבוד כונכם
ועל כבוד ארץ ישראל המחודלת בידכם.
ואם כי דבריך כן הוא שהמעשים נעשים לא רק על ידי יחידים, זה לא רק איזה אחד-שתיים מחדלים שבת,
אלא על ידי רוב מניין ובניין של הצעירים בקבוצות.
הרי אוי ואבוי לכולנו שבעתיים.
ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תחרב.
וואו.
יוחאי, זה ביאליק אומר את זה. זה לא נטורי קרתא, איזה רב עצבני. זה ביאליק.
וכל עמלכם יהיה לתוהו.
עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת.
שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי,
שזה אנחנו מבינים,
אלא גם יסוד קיומו האנושי.
בלי שבת אין צלם אלוקים ואין צלם אנוש בעולם.
אדם שרק עובד ולא יודע לנוח ולהיכנס פנימה,
מה הוא?
מה מבדיל בינו לבין בהמה?
אפילו הבהמה, הפרה הבינה את זה.
אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה, הרי אין מותר לאדם מן הבהמה.
כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל בצורה זו או אחרת את יום המנוחה, יום שישי, יום ראשון,
קיבלו.
והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת.
בלעדיה היו כולם עומדים בפרעותם.
בסדר, אנחנו רואים גם איזה פראים הם, יחד עם הג'ומעה שלהם, איזה פראים הם, אז בלעד.
השבת,
ולא התרבות של תפוחי הזהב או תפוחי האדמה,
היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו.
ועתה,
בשובנו לארץ האבות,
הנשליכה נא אחרי גבנו ככלי אין חפץ בו?
נו, נדבר, יאללה, זה מין כזה, בואו נתחיל.
איחדתי את הדיבור על שמירת השבת שהיא שקולה בעיניי לא רק כשמירת כל אתרי המצוות הישראליות, כדברי חכמינו,
אלא כשמירת רוח האדם כולה.
רוח האדם.
מי ששומר את השבת, אפילו עובד כוכבים, עובד עבודה זרה כדור אנוש,
מוכלים לו את כל עוונותיו.
איכה לא יבינו צעירנו כעם ישראל ברוב בניינו ובניינו.
זה שעל אדמתו אתם יושבים ובכספו אתם נתמכים נתן את ידו לבניין הארץ על דעת כך שתשתמר השבת בשלמותה.
אתם שליחים של כל עם ישראל. אגב, רוטשילד,
שהקים הרבה מאוד מושבות, הוא היה אדם
שומר תורה ומצוות בהרבה מאוד מובנים, שומר שבת בוודאי, והוא,
מה? נכון, אלי?
והוא דרש שהשבת תישמר במושבות.
פתח תקווה ועוד.
ובכספו אתם נתמכים,
נתן את ידו לבניין הארץ על דעת כך שתישמר השם שלם אותה, ועל דעת כך שולחתם הנה.
הטוב או נכון הדבר כי תמעלו מעל בשליחותכם?
ליבי אומר לי,
כי לא יאריכו הימים הוא שערה גדולה.
שערת התמרמרות תתפרץ מלב כל העם ואת תוצאותיה מי ישורן.
בכבוד רב, חיים ועכבד ביאליק.
אתה הכרת את זה, רועי?
מוכר.
חזק מאוד.
שבת.
שבת היא נכס שעם ישראל הביא לאנושות כולה.
אנחנו לא נשמור עליה?
לא נייקר אותה? אפילו הפרנטינה את זה.
אפילו הפרנטינה, זה יורד עד למטה, עד למדרגה הטבעית.
עד ל... זה יורד.
מפגישים את זה.
וגם הגוי הזה יתקרב דרך זה.
אבל זה גם חוזר חזרה אלינו.
השבת היא לא רק הלכתית.
רבי שלום יקר לי בחיי אומר, הרבה אנשים יש להם כבוד שבת.
לא למספיק אנשים יש עונג שבת. עונג שבת זה ליהנות מהשבת. אתה נהנה מהשבת.
אתה לא ממהר להוציא אותה, אתה מזדרז להכניס אותה.
אומרים, משלמים לישראל את השבת לעשות.
אז איך אפשר לעשות את השבת? לעשות את השבת דורותם ברית עולם, איך אפשר?
אז אומרים, אתה יהודי, כל יהודי, בצאת שבת,
עוקץ עוד חצי שעה.
אז בתוך 48 פעמים עשית 24 שעות, עשית שבת.
אתה מגיע לשער, ואומרים לך, תקשיב, אתה שברת,
אומרים לך מספר כך וכך שעות, איך, חבר'ה, איך, אני מגיל 13 עד היום, אין כל כך הרבה שבתות. לא, חביבי, אתה כל פעם עוד חצי שעה, ועוד 40 דקות, ועוד זה. עשית לך שבתות.
ככה נראה אדם מאוהב.
בדבר הנפלא הזה, במתנה הזאת.
זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת למישהו,
לתווך לו את האור של השבת.
שנזכה לזה, אמן.
ברוכים תהיו!
