טוב, אתם זוכרים שנדברנו בינינו בסוד שיח,
שאנחנו נעסוק בענייני פסח וליל הסדר,
ובעזרת השם בזמן קיץ,
אם לא יהיו השיעורים בצור או בצידון,
אז נחזור לטניה. תודה. ברוך אתה ה' אלוהים, ברוכים שהכול נהדרו.
יום ראשון,
יום ראשון יש הרב שמואל אליה,
הרב שמואל אמור להגיע כאן ב-12.
הרב שמואל.
קודש קודשים.
טוב,
אם אנחנו מנסים להגדיר את ליל הסדר, לתת לו הגדרה אחת,
כאילו ביטוי אחד שיאפיין את ליל הסדר כולו מקצה לקצה,
כי זה לילה שיש בו המון המון מרכיבים,
המון המון צדדים, המון מרכיבים,
גם אכילה, אז הביטוי שעלה אצלי
זה ליל חוויה.
זה הביטוי.
המילה חוויה היא מילה מודרנית.
מי שהמציא אותה
זה א' ד' גורדון, אהרון דוד גורדון. הוא אחראי על המילה הזו.
זה שילוב של חיים ולחוות דעה, זה כן, יש חווה דעי ואיוב,
אבל מילה כחוויה.
ליל חוויה. עכשיו, למה זה חשוב?
כי מיד נראה לדבר הזה כמה מקומות,
כי זה מארגן את הכל בצורה מאוד מאוד משמעותית.
מאוד...
ואני אומר, זה ליל חוויה ולא ליל לימוד.
זה ליל חוויה ולא ליל של
עיסוק בטקסט דווקא,
אלא זה אירוע חווייתי. כלומר, המטרה של התורה, של ציווי, היה שאנחנו אחת לשנה נעצור כולנו,
ונחווה מחדש את אירוע יציאת מצרים.
האור שמח אומר את זה, אנחנו מצווים בכל יום לזכור את סיפור יציאת מצרים.
ולזכור ולהגיד, אוקיי, זוכר, זה לוקח בדיוק כמה שזה לוקח, כלומר, אנחנו זוכרים את זה בקריאת שמע,
בפרשת ציצית.
זוכרים את יציאת מצרים וגם בהרבה מאוד מצוות. בקידוש, זכר ליציאת מצרים. זכר, הרבה מאוד זכר.
בלילה, ברכת המזון.
נכון? בלילה הזה אנחנו לא עושים זכר, אנחנו עושים חוויה.
וזה אירוע אחר לגמרי, כי כדי שנבין שזה חוויה, אנחנו נוכל להבין איך היא עובדת ועם מה היא מורכבת.
ממה מורכבת חוויה?
מחושים.
כשאנחנו פוגשים דבר מה עם החושים שלנו, או עם חלק מהחושים, או הכי טוב עם כל החושים,
אנחנו לא רק
לא רק מבינים אותו, מכירים אותו, אלא אנחנו חווים אותו. חוויה זה כמו הוויה, אנחנו נמצאים בתוכו. זה כמו ההבדל בין
בין לחלום אותו.
כשאתה חולם על משהו, אז אתה בעצם,
נכון, אתה קם, אוי, איזה חלום, לפעמים זה חלום טוב, לפעמים זה חלום לא טוב,
היית בתוך החלום, לפעמים אתה קם עם דופק כזה מואץ, רגע, מה היה פה, נכון, איזה חלום כזה.
אז זה הלילה הזה.
ממה מורכבת חוויה? אמרנו, מחושים. איזה חושים פועלים בליל הסדר? בואו נעבור על החושים.
חוש האכילה,
אנחנו אוכלים, מה?
מה?
איך?
חוש הטעם.
חוש הטעם, כן, סליחה, צודק, תודה, תודה, תיקון חוש הטעם.
אנחנו אוכלים מצות ומאור וחרוסת וכולי.
אה...
חוש ה...
אה...
שמיעה, שמיעה,
שמיעה, הדיבור, וגם פה,
זה בא באופן של סיפור.
בשונה מאמירה, כלשהי לימוד,
סיפור הוא אירוע חווייתי, יש בו עניין,
יש בו שאלה,
יש בו סקרנות.
המצווה היא לספר ביציאת מצרים, ולכן
חלק מובנה מסיפור זה עניין של שאלה ותשובה.
בסדר, אז אנחנו מכירים את זה, מה השתנה,
אבל תחשבו שבעצם אנחנו אמורים ליצור חוויה.
הייתה איזה שנה אחת שהילדים היו קטנים,
שנתתי, הגענו לקדש,
ואמרתי לאשתי, תקדשי את, כאילו,
טעמנו לפני כן, אז הילדים נורא נבהלו, אבא, למה אתה לא מקדש?
אבא מקדשת?
אמרתי, בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראלי מצרים.
לכל הסדר, אנחנו בית של בנות,
יש בן אחד, חמש בנות, אז ליל הסדר התחיל כאילו בציר, היה פעם אחת שכיוונתי את השעון שבת שיחבא באמצע ליל הסדר,
עכשיו נהיה חושך.
כמו החושך, התחלנו במכת חושך וזה, וגם בים סוף היה מצרים חושך,
כל מיני אטרקציות כאלה, כל מיני חוויות.
אז זה,
עוד שנייה אחת,
אז זה שינוי, שינוי הוא חלק מחוויה.
בחוש הראייה אנו משתדים שהכל יהיה בהידור המרובה ביותר מבחינת כלים יפים, נכון?
כלים נעים שמראים מצע זו והכלים הנעים שאנחנו מוציאים והבגדים הנעים וכן הלאה, זה הדרך.
משחק,
יש המון המון משחק בגלל הסדר,
נכון?
המשחק הכי הכי דרמטי וזה באמת מדהים לראות כמה הוא עובד.
לא משנה מה רמת הגילאים המשתתפת האלה לסדר, אבל המשחק הזה של האפיקומן,
המחבואים הזה,
זה מדהים, זה עובד.
מחביאים, וכולם מחפשים, ויש אכזבות, מצאתי, לא מצאתי.
אני כבר כמה שנים עושה כמה אפיקומנים. כאילו, טוב, עכשיו יהיה עוד אחד, עכשיו יהיה עוד אחד, אני משלם פה.
אבל זה משחק או חוויה.
מחפשים, מתי אתה מפעיל,
מתי אתה בוחר להפעיל את החוויה הזאת, מתי אתה מתחיל, כן, אנחנו...
אצלכם, אצל הפרסים, צריך לגנוב, ועם מי שחוטף מכול.
עם הבצל הירוק, כן, כן. יש לי חתן פרסי, אני מכיר את כל המנהגים של הפרסים היטב.
מרביצים לו עם הזה, כן.
אז זה האירוע.
עכשיו,
אני לא רוצה כאן...
חלק מהשינוי זה גם,
עוד פעם, כל משפחה עם המנהגים שלנו, לא...
אבל גם אצלנו לפחות, אנחנו עושים את המגיד בסלון, לא על השולחן של השולחן העורך, אלא יותר נוח, חושבים, יש יותר בנחת,
ואז משולחן העורך עוברים לשולחן הסעודה, זה גם כן סוג של איזה שינוי.
זה אירוע, אביבילו, בדיוק, כשמתחילים את ה... כולם נורא נורא מחכים לדבר הזה, אביבילו יצא ממצרים והקערה ומקבלים מכה. בקיצור, יש כאן אירוע שבו כל החושים משתתפים.
זה הסיפור, זה ליל חוויה.
ואם זה ככה, אז צריך להבין
את הציר ואת הכיוון
של הלילה הזה.
בעיקר מה שאני רוצה לדבר זה על מעמד הנפש שלנו,
איך צריך לראות את האדם בליל הסדר.
קודם כל בואו נלך לראשית הצירים.
ראשית הצירים
זה הלילה ההוא שבו יצאנו ממצרים.
ושם היה מבחן מאוד מאוד לא פשוט.
מה היה המבחן?
הרי בחצות לילה של ליל יציאת מצרים,
עם ישראל עדיין היו עבדים לכל דבר ועניין.
נכון שמצרים קיבלו מכות כאלה,
מכות, אני חייב להגיד שהמכות לא היו מאוד מאוד חזקות,
כן?
כן, זה לא איזה מכות ש...
לא פירקו להם את הצורה.
מכה דם, תפרדק, מכה הייתה שבעה ימים, נגעה.
כל פנים, מצרים נשארה לעמוד, היא לא התפרקה.
ועם ישראל היו עדיין עבדים.
ואז הקב'ה מצווה את בני ישראל
להיכנס לתוך חוויה.
מהי החוויה?
בני חורין.
אתם תתנהגו
כאילו אתם בני חורין, למרות שאתם עדיין לא.
וזה מבחן.
תשימו על המשקופת הדם.
כן, כן, כן. אני מדבר, אתה יודע, אני מועד אוהב את הפשט הפסוקים.
לא כתוב שקשרו את הכ... משחו, קחו לכם צום.
אז את הזה, משקוף, ואז,
וככה תאכלו אותו.
מותניכם חגורים, עליכם ברגליכם, מקלכם בידיכם, ואכלתם אותו בחיפזון פסח ולאדוני. אז אני אגיד שאני יכול להבין איך אפשר לעסוק בכאילו מקל ביד,
תרמין וזה, אבל בחיפזון,
אתה לא יכול לאכול בחיפזון אם אתה לא באמת מאמין שאתה נמצא בתוך הסיטואציה.
שצריך לאכול מהר, כי תכף אנחנו יוצאים,
בסדר?
אז בעצם האירוע של ליל חוויה התחיל כמבחן.
האם אנחנו נהיה, האם עם ישראל יהיה מסוגל בלילה הזה להתנהג כאילו הוא בן חורין, למרות שעדיין ברחובות מסתובבת משטרה מצרית והוא עבד עדיין, בסדר?
אז זה הציר הראשון שבו נתחיל, והדבר הזה ממשיך לאורך כל הלילות הסדר.
ובואו נעבור על מה,
אז המרכיב שלנו צריך להיות מרכיב של כאלה שהם נושאי חוויה. בואו נראה מה מאפיין את החוויה הזאת. אני רוצה קודם כל לדבר על מצווה שהיא, לדעתי,
בואו ננקים את זה ככה. אני רוצה רגע לדבר על מהו רגע השיא של ליל הסדר.
אם אנחנו מגדירים את הלילה הזה
כליל חוויה,
מהו רגע השיא שלו ומה מביא לרגע הזה?
אני כרגע בטוח שאתם שם, אבל מי שלא בטעות, אז יכול להיות שאני כרגע נותן עצה משענת חיים.
מה?
כן, זה ברור.
בסדר, אבל מה, אנשים פה אנשים רציניים.
איך, איך, איך?
תגיד עוד טיפה.
כן, אבל...
כן.
כן.
הגמרא אומרת,
הגמרא במסכת פסחים אומרת,
דף פאי עמוד ב',
אומרת הגמרא,
אמרב גגין ועליות לא נתקדשו.
אתם יודעים, בירושלים לאכול קרבן פסח היה צריך להיות באיזשהו בית.
אז בגג ובעלייה לא נתקדשו, אומרת הגמרא, הנה, וואלה.
ואמר רב משום רבי חייא,
כזיתא פסחא והלילה פקע איגרא.
אז כאילו, דרך אגב, מספרים לנו את האירוע הבא.
בירושלים,
היו צולעים את קורבן פסח.
בינתיים, כל עוד הקורבן נצלה,
אז מספרים ביציאת מצרים.
וזה סיפור, זה לא דבר תורה עכשיו, זה לא פירושים,
זה לא... זה סיפור, סיפור צריך להיות מעניין,
סיפור צריך להיות מתיישב על הלב,
סיפור צריך להיות עלילה,
הסיפור מושך את הדברים, בסדר? זה, ככה סיפורים.
בינתיים הכבש מסתובב, זה, נכון?
וכל זה, ואז, ברגע הזה שהגיע,
מתי שהגיע, כן, עד חצות, הפסח צריך לאחר, עד חצות, מתי שהגיע, הרגע הזה שמחלקים כזית בשר לכל אחד,
כל ירושלים הייתה אומרת את ההלל בבת אחת, והגג היה עף.
זה מה שהגמרא אומרת.
כזית פסחה, פקע יגרע. תנסו רגע לחשוב על החוויה הזאת.
זה מזכיר לנו,
כנראה, בבואה דבבואה של הסליחות.
בכותל.
השנה,
טוב, מה ידענו השנה כשאמרנו סליחות? לא ידענו על מה אנחנו מתפללים עדיין.
אבל ניסיתי להגיע, בשנה ראשונה ניסיתי להגיע לסליחות בעשרת ימי תשובה,
לא הצלחתי להגיע לכותל.
לא שלא הצלחתי, אי אפשר היה, חסמו את ה... הכול היה מפוצץ, אמרנו סליחות על החומות.
וכולם, אתה שומע את כל ירושלים.
אז זה מה שהיה.
מיליונים היו כאן.
עכשיו, זאת חוויה בלתי רגילה.
התוספות אומרים, במסכת בבא בתרא,
יש פסוק,
כי אם מציון תצא תורה, הוא דבר ה' מירושלים.
אז שואלים תוספות, מה הכוונה לפסוק הזה? מה הכוונה? מה... אז אומרים ככה,
אומר התוספות,
כי מציון תצא תורה, לפי שהיה רועה קדושה גדולה,
וכהנים עוסקים בעבודה,
היה מכוון ליבו יותר ליראת שמיים. תחשבו, אדם היה עולה לירושלים.
אדם, פה יהודי פשוט, פתח תקווה.
אני גר בפתח תקווה, עולה לירושלים, הולך ברגל.
הוא יוצא לדרך, כמה זמן לוקח? שלושה ימים, נגיד, פתח תקווה בנחת.
ממודיעין,
תראו את המתקפה החווייתית שהבן אדם עובר.
זה לא פה, זו חוויה.
ממודיעין, הוא רואה כבר את בית המקדש. בית המקדש היה הבניין הגדול והיפה ביותר בכל המזרח התיכון.
לא היה בניין יפה כמוהו וגם לא גדול כמוהו.
גבוה. מה היה הגובה של בית בית שני?
לא.
מאה אמה. שישים אמה זה הפתח.
מאה אמה זה חמישים מטר.
זה גבוה מאוד,
וזה על הר, ואין מסביב עוד, זה גם לבן.
זה בורק, אתה רואה את זה, וואו.
ככה, אוקיי.
ממשיך להתקרב,
הדבר הבא שאתה תריח, את מה?
ריח הקטורת. הגמרא אומרת, עד יריחו היו מריחים את זה. זה היה ריח נעים בצורה בלתי רגילה. אם היה נותן מהאדם קורטוב של דבש,
אין אדם יכול לעמוד בה מפן ערכה.
מה הכוונה לא יכול לעמוד בה?
היה מת, מרוב הריח הנעים.
מתקרב עוד יותר,
מה?
שומע עכשיו, רבותיי,
אנחנו היום, לא, שומע, יש לי גם כן באוטו דיסק וכל זה.
לא היה להם מוזיקה.
הוא מקסימום בבית, כמו אצל התימנים, היה מנגן על איזה פח.
אבל לשמוע בעת ובעונה אחת,
עשרה מיני נגינה, כינורות, נבלים,
תופים, מנענעים, מצלצלים, שופרות,
חצוצרות, כל הכלים האלה מנגנים ביחד, ושירת הלוויים,
בשיר ה...
פרחה נשמתו, פשוטו כמשמעו.
מהמנגינה המדהימה הזו, אדם...
אז הוא מתקרב עוד יותר, עוד יותר מתקרב,
טובל בברכת השילוח, מתאר את עצמו, עולה.
לבית המקדש היו עולים מהמדרגות הדרומיות,
משער חולדה.
עולה,
עולה, עולה, עולה,
ואז בבת אחת
נפתח לפניו, נפתחת לפניו, מה?
לא, אמרתי לפני כן, תבוא לברכת השילוח.
עולה?
נפתחת לפניו רחבה ענקית, עצומה בגוללה.
עצומה שהייתה בנויה ממשפציות כאלה,
מרצפות כאלה, פסיפס כזה שהיה יוצר חוויה של גלי הים. כאילו בגובה הוא היה רואה, כאילו הוא רואה את הים. אז כאילו הבית הלבן הענק הזה, בית המגידש,
כוחה עומד ככה משתיה, אתה לא יכול.
מה זה הדבר הזה?
דום.
אני חייב להגיד לכם, זה עושה רושם.
עושה רושם,
כיוון שיצא לי להיות, להבדיל, להבדיל, להבדיל,
רצה להיות במסגד בדובאי, המסגד הראשי שלהם, אז אתה נכנס ואומר, וואו, אוקיי, הבנתי.
ככה אמור להיראות בית המקדש שלנו.
זה הגודל, זה ה...
לא,
יותר, כן, יכול להיות שזה יותר. גם שם, לא, לא, לא, לא נודעתי, אבל גם שם זה גדול מאוד.
אז,
בסדר, אז הוא שומע, הוא מריח, הוא רואה,
תכף הוא יאכל מבשר הקורבנות,
בסדר? הוא גם יראה את הכוהנים בעבודתם, את הזריזות, את הכוהן הגדול,
והוא ישמע את כל שירת הלוי ואת כל הזה.
הוא גם הולך יחף בבית המקדש, אז גם כפות רגליו דורכות על האבן.
הבן אדם עבר מתקפה חווייתית.
מתקפה. הוא חוזר, חזר הביתה, הוא לא מצליח להירגע.
הוא כולו באורות, הוא אומר לך, תקשיב, אתה לא יודע מה היה, אתה לא מאמין.
והכוהנים, ובית המקדש, והמנגינה, ואיזה מנגינות, ואיזה קורבן, וזה.
הוא לא עובר איזה חוויה אינטלקטואלית,
למד חברותה עם מישהו.
הוא מכף רגל ועד ראש השתנה, כולו, הוא חזר בן אדם אחר, אשתו לא מכירה אותו, הוא מגיע הביתה, מי אתה? לא מכירה אותך.
השתנת לגמרי.
זה נקרא חוויה, זה שינוי.
זער ענפין שלא, לא זער ענפין, הדבר הזה היה עובר כל אדם מישראל שהיה עולה לרגל בפסח עם מיליון וחצי יהודים, היה רגע אחד כזה בליל הסדר שהוא היה אומר את ההלל יחד עם כל עם ישראל והוא היה עף לשמיים. מיליון וחצי יהודים אומרים את ההלל,
בשמחה עצומה.
אבל איך זה קורה?
רבותיי, זה קורה בגלל הדבר הבא, ואני ממש מבקש
שנכניס את הדבר הזה אל איבנו.
יש מצוות דה רבנן
לשתיית ארבע כוסות בפסח.
כוסות של מה?
יין.
יפה אמרת.
מיץ ענבים יחשב יין?
מהדין כן.
מהדין כן.
אדם שותה מיץ ענבים יצא,
זה קשור למה שדיברנו היום, על היטה בעיני ה'.
אבל לפי הרמב״ם,
אתה צודק, והגמרא אומרת, אמר רבא,
נסכת הרבה פסחים, בנסכת פסחים,
מי ששותה יין, זה נקרא יין מגיתו,
מה?
מגיתו,
יין פירוש מגיתו, שלא נתנו לו לצוס עדיין, מה זה ממיץ ענבים? זה יין שלא אפשרו לו לצוס.
ידי יין, חובת יין יצאה,
חובת חירות לא יצאה.
למה?
אדם שותה יין, ארבע כוסות,
הכוס השלישית הוא נעשה מבסוט.
עכשיו, אני לא אומר לשתות עכשיו ולדפוק את הראש עם יין, שאז הוא זה. שתה יין, אתה יכול להאכיל אותו.
5% אלכוהול, 7% אלכוהול.
ככה.
וזה גם הולך עם סעודה, זה לא על ריק.
זה מביא... רבותיי, אני חותם על זה. אם אני יכול לשים את האצבע על הרגע שבודד הסדר שלי השתנה מן הקצה אל הקצה,
זה הרגע הזה שהפסקתי לשתות מיץ ענבים ואמרתי לשתות יין.
צריך לבחור את היעין האיכותי. גם שתי כוסות ראשונות שזה על בטן ריקה
פחות, אתה יודע, ואחרי זה הקורס השלישית והרביעית, שזה כבר אחרי הסעודה,
אתה יכול לקחת יעני יותר חזק.
אמירת ההלל בליל הסדר היא שיא ליל הסדר.
אם זה ליל לימוד, אתה מגיד.
ואז אתה יכול לראות אנשים מעריכים במגיד ומדברים וכל זה ולומדים. אני לא אומר שום דבר, זה הכל בסדר גמור.
אבל כשאם אנחנו חוזרים לבית המקדש, המגיד היה מה אומרים עד שקורבן פסח יהיה מוכן,
וכולם היו מחכים למה?
להלל, לפיצוץ של השמחה הזאת. עכשיו, זה לא קורה, אם אתה ממש לא שותה יין, אתה רוצה להגיע מוכן טוב להלל את שתי יין?
ואז לוקח לנו בבית, אצלנו, קטונתי להגיד, הרי יש את הנשמת קול חי, נכון? איך זה הולך וברח לי כבר?
נשמת קול חי, ואז ההלל הרי מחולק לשתיים, חלק לפני הסעודה, חלק אחרי הסעודה, דבר על ההלל אחרי הסעודה.
נשמת קול חי לוקח, זה 40 דקות, כי אנחנו שרים את הכל, ולא, שרים, כי כולם, זה, כולם,
אתה מבושם, זה ממש, זה בישום לא כבד,
לא מפליא לך אחרי זה להמשיך להגיד שיר עשירים ולהישאר עד ארבע בבוקר, לא זה.
שותים את ה... אבל שתיית יין, אם אתה שותה מיץ ענבים,
תהיה לך בתוך הבטן איזה מין בריכה של מיץ ענבים, בתוכה סוחות מצות,
כאילו אתה כולך מלא סוכר וכל זה. יין.
וכל אחד כבר מעכשיו יתחיל לבחור את היין שהוא שותה בליל הסדר,
בסדר? כל אחד מה שהוא אוהב,
ורמת האלכוהול וכל זה,
שם אותך במקום אחר לגמרי.
אם זה ליל חוויה,
החוויה בליל הסדר זה ההודעה לקדוש ברוך הוא, שהוציא אותנו, פדרתנו על עמות לחירות.
הלל הוא עשי.
ממיץ ענבים ליין?
מה השתנה? למדתי את הסוגיה.
מה השתנה?
מה?
זה היה לא מבושל, היה?
ודאי לא מבושל, מה השאלה?
אומר התפארת שלימי על המועדים
כזית פסחא דה ומיקריה אללה פקה איגרא אומרת הגמרא, אה, ורשי אומר שם
מה זה פקה איגרא? היה נשבר הגג.
לכל המולת ההמון,
ההלל היה דומה כאילו הגג מתבקע, כך אומר רשי.
לא קראתי לכם את רשי מקודם, כן.
רשי אומר, כזית פסחה,
חבורות גדולות היו נמנים,
עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד, כי אם כזית מן הפסח,
היה חבורה גדולה, כל אחד היה מקבל כזית מהבשר.
ולילה פקה איגרא, לכל המולת ההמון מההלל,
דומה היה כאילו הגג מתבקע,
שהיו אומרים ההלל על הפסח.
ואז על זה אומר התפארת שלמה מרדהומסק,
יש לרמוז בדברים הללו גודל ההתלהבות שהיה להם בשעת אמירת ההלל. רבותיי, זה רגע השיא בליל הסדר.
אמירת ההלל, לא המגיד.
המגיד הוא, זה מכין אותך,
איך אני מודה לקדוש, איך אני שמח, איך אני זה. המגיד, מכין, אתה מספר את הסיפור, אתה נכנס לעניינים, אתה זה, אתה אוכל את המצע, אתה אוכל את המרור,
אתה מסביר מה היה, ותוך כדי הכוסות מלוות אותך וזה, ואז מגיע ההלל, ואתה אומר נכון, וואו, גם לפי המקובלים.
אגב, זה הרגע הכי,
נכון,
רגע, זה אחרי הסעודה, זה בית רצון הכי גדולה, אשפוח חמתך אל הגויים, אשר לא ידעוך, ולכות אשר לך לא קראו, ומשמה, וזה, וכן, זה השיא של ה...
ולצערנו הרב, אני חייב לומר, יש כאלה שאצלם זה בדיוק הפוך, נפילת מתח.
כאילו, המגיד, זה הרי, מערכים ועוד פירושים, ועוד פירושים, ועוד פירושים, זה לא ליל פירושים.
פירושים, תלמד לפני, תלמד אחרי, תלמד אחרי הסעודה.
על זה אומרים שכל המרבה ספר בזיאת מצרים אחרי הסעודה, אתה משובח מצוין, אתה אכול כמה שאתה רוצה.
אבל אתה מעריכים במגיד, זה בא על חשבון משהו בסוף.
מעריכים, מעריכים, מעריכים, מעריכים, ואז מגיע השולחן העורך, אוכלים.
טוב, צריך צפון, ברך, אוכלים את האפיקומן, זהו,
הלל נרצח.
סידור פסח, אין לך את זה, הלל.
הלל!
אם אנחנו מבינים שקדש וחץ, כרפס יחד, זה מלמטה למעלה,
בסדר עולה,
אז מתחילים בקדש, אורחה, אסקרפז, מגיד, בסדר,
החצה, מוציאים הצהה,
צפון,
פיקומן, ברך, גם ברכת המזון.
הרי מה הנושא של ברכת המזון?
מי תיקן ברכת המזון?
משה ויהושע.
נושא ברכת המזון זה ארץ ישראל.
זה הזן את העולם בארץ ישראל.
אז ברכת המזון בליל הסדר, שזיכרנו, זיכרתנו להגיע לארץ ישראל. אז ברך.
הלל!
זה הכי גבוה, ונרצע.
זה השיר, את השירים הנוספים אחר כך,
כי לא נאה, כי לא יאה, ואחד מי יודע זה, כאילו...
אם יש איזו ירידת מתח אחרי השולחן עורך,
פספסנו משהו בדרך, בליל חוויה.
כנראה הלכנו על לילה אחר, ליל פירושים, ליל לימוד תורה, ליל, לא יודע מה, אבל זה לא ליל חוויה.
ליל חוויה מחכה, ממתין להלל.
את ההלל,
עוד יותר טוב.
הנה דוגמה קלאסית, מנהג רעיון מקסים, כל המשפחה עומדת, גם יכול, אנחנו לא אומרים בעמידה, כל המשפחה עומדת,
וזה גם כן רעיון מקסים.
ועכשיו, אתם יודעים,
בסדר, יש אצלנו בוודאי לסדר, גם משפחה,
מסורתיים, חלק זה.
אז הם, עוד פעם, אנחנו מעריכים מאוד בהלל.
הם לא יעזבו את השולחן עד אחד מי יודע.
זה ה...
כי אחד מי יודע.
מה זה להגיד אחד מי יודע?
מי יודע את סודו של האחד?
השם יתברך.
עכשיו, את השיר הזה אתה יכול לשיר אותו רק אם אתה שטיט ארבע כוסות יין, אתה מבין? אחרת זה נהיה כזה, אחד, מי יודע, אחד אלוקינו, מה זה,
לצעוק, שמע ישראל?
רבותיי, אל אל חוויה, אומר כאן התפארת שליימה,
יש לרמז בדברים הללו גודל ההתלהבות,
שהיה להם בשעת אמירת ההלל,
כמו שכתוב בפירוש רשי, דומה כאילו בקו כל הגגות.
וזה שאמרו בגמרא, דאחלה בארע למטה, היו אומרים את ההלל למטה,
ואמרו אהלל בגודל ההתלהבות,
הובהקו כל הרקיעים,
וזה שמגביהים את הקערה, מגביהים להעלות אכילתם למעלה לרצון לפני אבינו שבשמיים.
אז זה אירוע אחד של ליל חוויה. בהקשר הזה של ליל הסדר כליל חוויה,
ארבע כוסות זה אירוע קריטי,
כי זה יביא אותנו להלל, לכל ההלל, לנשמת כל חברה. ואחרי זה גם שירי השירים, הספרדים אומרים.
אי אפשר להיפרד מהלילה הקדושה הזאת.
לא ניתן כשאתה בליל חוויה.
ולכן אני אומר, סליחה שאני אולי אכנזה, אבל אני חושב ש...
אני אגיד את זה בצורה הכי הכי עדינה, בסדר? הכי, כמובן...
אני אצטט את רבב אורם, זה הכי טוב. רבב אורם היה אומר, שפירא,
שהמסורת של התורה, של המצוות ושל זה, הייתה עוברת בקהילות
ובבתים
ולא בישיבות.
ככה הוא היה אומר.
כאילו, ככה...
עכשיו,
המשפחה שולחת איזה בחור לישיבה, הוא חוזר חזרה לליל הסדר, למד הרבה מאוד, אז עכשיו הוא רוצה להגיד פירושים וכל הדברים האלה, ואז פתאום המשקל של המגיד
נהיה
גדול יותר.
עכשיו, כמו שאמרתי, המגיד זה לספר ביציאת מצרים. סיפור צריך להיות מעניין, הוא גם לא צריך להיות ארוך מדי,
הוא לא צריך להיות איזה...
וגם את המגיד אפשר לשיר.
כל מה שאפשר לשיר, נראה לי שכדאי לשיר בו.
נכון, אפשר כמובן להגיד, לא, בלי לחץ, להגיד דבר תורה, להוסיף, לטבל,
ולככה, בכיף, בשמחה, בטובים, אין לחץ.
אפשר לאכול, לבוא רגועים.
אבל להשאיר זמן ואנרגיה נפשית ומקום בנפש, להגיע להלל.
והלל הוא שיא החוויה של הודאה עצומה לקדוש ברוך הוא, שזיכה אותנו להגיע ללילה הזה.
זיכה אותנו.
ויש איזו התרוממות רוח כזו מן הדבר. זה ליל חוויה.
גם ברמת האוכל,
זה ליל חוויה.
אוכלים את המצות,
אוכלים את המצות.
תמרור,
חרוסת,
כל הזה, לטעום.
לטעום.
לכל החבר'ה האלה יש להם טעם לא דומיננטי. מצה אין לה טעם דומיננטי.
כדי לטעום אותה, צריך קצת להשעות אותה בתוך הפה, קצת...
ויש כאלה שמרוב הלחץ של ההלכה, אז הם עם השעון כל הזמן,
ואתה לא מספיק מסובה, תסביר עוד וזה כל כך.
מנחת, הכול טוב.
ההלכה לא באה לכפות, ההלכה באה לתאר לנו,
זה כמו תווים, אדם מנגן,
תקשיב, אני רק,
אם אתה רוצה להעביר את המנגנה למשהו אחר, אני אתרגם לך אותה לתווים.
אז ההלכה אומרת אוקיי,
האדם אוכל כמה שהוא אוכל,
ההלכה אומרת אוקיי, אכילה ממוצעת של בן אדם היא
ארבע דקות לכזית או ארבע דקות לכזית, אבל זה לא נועד עכשיו להלחיץ את האדם ש...
זה אמור להיות לילה של בני חורין, לילה של חוויה,
אם אתה מתחיל,
ככה נראית חוויה, אדם יושב לאכול עם בני ביתו, איזה סעודה חגיגית, אז הוא מסתכל כל הזמן על השעון,
והוא אומר, חבר'ה, רק כמה דקות,
וגם המסובים,
שבו אין רחק, תחת כרית, שבו צריך ככה תישען,
שענו תחת העץ, תאכל כמו שצריך.
אז גם ברמת האכילה זו חוויה, גם ברמת הראייה, להתבונן,
להסתכל על הכלים היפים,
להסתכל על הקערה, על כל ה...
וגם ברמת המשחק, המשחק.
זה אמור להיות לילה
שאנחנו נכנסים אליה מצד אחד, אני אגיד לכם,
כל שנה בבוקר של פסח,
שחרית,
אני לא זוכר כבר, יצאנו בקהילה נראה לי טיפה מאחרים את ה...
מאחרים טיפה את ה...
ביוסף חיים, זה היה אצלכם, שמונה זה מאוחר,
אצלנו שמונה זה לפנות בוקר עוד אצלנו.
מילים בשבת רגילה, שמונה וערבע, נראה לי עכשיו שמונה וחצי מתחילים.
ואני מגיע לבית הכנסת,
תמיד זה נראה לי שכל מי שמגיע,
יש לו על הפנים סוד.
אתה רואה?
היה אתמול סוד.
אתה רואה את האנשים,
יש להם איזה, עברנו איזה חוויה.
כמו מישהו שעבר משהו חיובי, כן?
עבר איזה משהו כזה, אתה רואה?
לא מדברים, אבל כאילו,
לא, לא, איך היה, אתה חייך, כן?
זה העניין.
בואו נקרא עוד קצת לגבי
העניין הזה של סיפור יציאת מצרים, בסדר?
סיפור.
אומר הרמב״ם מצוות עשה קנז היא שציוונו לספר ביציאת מצרים בליל 15 בניסן בתחילת הלילה
קפיץ החוט לשנה מספר.
הכי אותנטי היה שהיינו מספרים את זה, איך סיפרו את יציאת מצרים במאות שנים הראשונות?
מספרים,
נכון?
כמו שאנחנו מספרים היום חוויות מהצד החוט לשנה מספר, מספר לילדים, מספר למבוגרים, מספר ככה,
ומה שיוסיף במאמר ויעריך הדברים בהגדלת מה שעשתה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים, מעול וחמאס, ואיך לקח השם לקמתנו בהם
ובהודות לו על מה שגמלנו בחסדיו
ובהודות לו על מה שגמלנו בחסדיו
ויהיה יותר טוב, כמו שאמרו כל המספר ביציאת מצרים,
הרי זה משובח
והכתוב שבעל הציווי הזה הוא באומרו והגעת לבנך ביום ההוא,
הוא פירוש והגעת לבנך יכול מראש חודש,
תלמוד לא בא ביום ההוא, יכול ביומות תלמוד בעוד יום,
בעבור זה לא אמרתי, אלא בשעה שיש מצב ומרור מונחים לפניך. כלומר, אתה לא רק מדבר עליו, אתה מספר, אתה מראה למישהו.
זה כמו,
זה מאוד מאוד דומה להליכה למוזיאון.
אתה הולך למוזיאון.
למה הולכים למוזיאון? מה אתה צריך ללכת למוזיאון?
אתה רוצה ללכת על השואה, אז תקרא על השואה.
אתה רוצה, לא, מראים לך מוצג.
תקשיב, אתה רואה את הדבר הזה?
זה,
זה, לא יודע, אם אתה הולך למוזון על זה, זה העט שאיתו חתם דוד בן גוריון על מגילת העצמאות. נו, מה זה משנה?
לא, אתה רואה את העט, יש לך איזה חפץ,
אתה מספר את הסיפור מאחורי החפץ,
זה נהיה חוויה.
זה לא רק פה, זה יורד לפה.
וידעתה היום, והשבות אל לבביך.
עכשיו, אני רק רוצה להגיד שלפי רבנו הארי, בליל הסדר,
יש ניצנוץ של הערת הדעת.
הדעת שמסתלקת, היא חוזרת בליל הסדר לאדם,
ודעת בספירות זו הספירה שמחברת את כל מה שאתה יודע למי שאתה.
אנחנו יודעים מלא מלא מלא דברים.
וגם לא מזמן
קראנו את סיפור יציאת מצרים. אנחנו עכשיו סיימנו חומש שמות לפני שנייה וחצי. הסיפור עוד טרי בזיכרוננו, אנחנו יודעים בדיוק מה היה, נכון?
אין להם מטרה לספר או לתאר עוד פעם את האירועים שהיו, כי אנחנו יודעים אותם.
המטרה היא לחבוט אותם, לחבוט אותם, בסדר?
אדם הולך,
בוא נגיד, ביום הזיכרון.
יש המון המון הקבלות בין יום הזיכרון.
מה, אנחנו לא יודעים שצריך להעריך את המשפחות שהם נסרו,
יקיריהם נפלו וכל זה?
בוודאי, כל השנה אנחנו יודעים את זה. אבל כשאתה עומד ביום הזיכרון, בצפירה, בבית העלמין בהר הרצל, או כל אחד במקום זה, והמטס הזה עובר מעליך עם המבנה החסר וכל זה,
אז כל מה שאתה יודע נהפך להיות חלק ממך, נהפך לחוויה.
זה מטרת המגיד.
מטרת המגיד היא לספר באמצעות חפצים.
לא להעריך יותר על המידה בפירושים וכל מיני, כי זה לא המטרה לימוד. אתה רוצה ללמוד, אז תלמד אחרי ה... אז תראה כל מה שאתה רוצה, אחרי שיר השירים. תלמד וכל הזה. יש לנו גם שבעה ימי,
חול המועד שניתנו לעסוק בהם בתורה.
בלילה הזה המטרה היא לספר.
הסיפור הוא, בהגדרה, חווייתי. יש סיפור, קמתי בבוקר.
אני אספר לכם כרגע שני תיאורים, בסדר? תיאור מספר אחד.
אה...
מה?
כן, מכירות זה, בדרך כלל מה מוכרים? מוכרים לך סיפור.
אתה לא קונה אוטו.
קונה עכשיו מבט על החיים.
אתה לא...
עכשיו ראיתי משהו מדהים.
אני לא יודע איך להתייחס לזה עדיין, אני מתלבט, אבל
פרסומת לסיבים של איזו חברה מסוימת, אני אגיד את השם שלו, שלא נעשה לו פרסומת, אז מה הפרסומת לסיבים?
ממש כאילו מסילת ישרים.
בגללך,
ואתה לא בסיבים, כולם מתעכבים.
עד שאתה עולה לזום,
עד שאתה מגיב, תהיה צדיק, תהיה.
לא בשבילך, בשבילנו.
סופרים לך סיפור שאתה איזה צדיק כזה, ו...
כן, אז בקיצור אני יכול לספר...
שומע,
להשיב, הייתי משקיעה בנמל תל אביב,
ממש יפה שם, כדאי לך הלכת,
טוב?
לבין
נמל תל אביב,
הדק
מתחת לרגליים, משמיח עריקות.
זה רעש הגלים מתנגן לי באוזניים,
וטיפות מלח נטעזות לי ופותחות את הנחיריים.
העגול הכתום הגדול הזה יורד לאט לאט לתוך הים,
וכל צווחת הציפורים,
יחד עם ההרמוניה,
יוצרים תמונה שאין כמוה.
נמל תל אביב.
איך אני אוהב את המקומה.
איפה עשיתי לך יותר חשק ללכת לשם?
פה תיארתי תיאור, וכאן סיפרתי סיפור.
זה הכול, נכון?
פה תיארתי, אני יכול להגיד,
הגעתי ל... לא יודע מה.
כל דבר אתה יכול לתאר אותו ואתה יכול לספר אותו. כשאתה מספר אותו,
כן, אתה יכול לתאר לפני 3,330 וכמה שנים?
לא זוכר, 36 עכשיו?
3, 3, 6, נכון, אנחנו, ארבע זה צריך ליצור ספר זוגי.
עם ישראל יצא ממצרים, הקדוש ברוך הוא נגלה, לקח אותם, מכרת את המצרים, חילץ אותם, הוציא אותם מהים, וברוך השם אנחנו נחולקים. זה אפשרות. האפשרות של הילד אחי ספר, ואיך הם היו,
ואיזה סבל היה להם.
לדוגמה, אתמול מישהי שאלה אותי שאלה,
ועניתי לה וראיתי שזה מאוד מאוד שימח אותה, אז אני אגיד גם לכם את השאלה ואת התשובה.
למה קראו לאהרון אהרון?
מדוע?
אתם יודעים?
מה זה שמה זה אהרון?
מדרש אומר שאהרון נולד ליוכבת
כשהתחילה הגזרה הראשונה למיילדות,
וראיתם על האובניים עם בנו ועמיתם אותו ועם בת אי וחיה.
אז נולד אהרון.
אהרון מזכיר לכם את המילה איזה?
הריון.
מה זה אהרון?
זה יוכבד אמרה לעצמה, אהר.
אהר זה אני אהרה למרות זאת, והנון הסופית היא באה להדגיש.
כשאתה רוצה להדגיש משהו, אתה שם לו בסוף נון סופית.
נכון? כמו כת קטן.
כן, חנן.
אתה רוצה להדגיש משהו, אתה שם שם נון סופית.
אז יוכבד אמרת ככה,
רוצים להרוג את התינוקו? אני ילד ילד.
אהרון זה המרד, אז אתה יכול לספר את זה,
ילדו תחת ספוח אורתיחא,
והם הלכו וילדו בשדות וזה.
על משה רב...
ספר את זה.
עכשיו, אני עשיתי פיילוט. השנה החלטתי לספר, יש לנו תלמוד תורה לילדים בקהילה,
לילדים קטנים, בגיל גן וכל זה. אמרתי, השנה, אני מספר להם, בוא נראה, אני מספר להם, אני יודע שהם יודעים.
כן, הילדים מגיעים מהגן, ויודעים, אני יודע שהם יודעים, אני מספר להם את סיפור יציאת מצרים.
איזה?
מדי פעם, ואז הוא עשה ככה, בסדר גמור, אבל...
ואיך הם עם העיניים ככה, זה מעניין אותם.
כי אני מספר להם כל מיני פרטים שהם לא...
אוקיי, משה היה ביאור, אבל איך זה נראה שהוא היה ביאור?
איך נראה תינוק
בתוך סוף על היאור, עם תנינים, יש שם ביאור תנינים?
יש תנינים?
כן, בטח, זה נהים עליה, אני מפחד מהתנינים. כן,
יפה.
אז קודם כל, זה לא מגיד של פרשנות,
זה מגיד של סיפורים,
והרמב״ם אומר, תרחיב בסיפורים, אתה לא יכול להישאר רק על המגיד, תרחיב.
מושך את הלב,
כל המספר על זה משובח,
והכתוב שבא על הציבור הזה, אמרו, והגעת למנחה ביום ההוא, בא הפירוש, והגעת למנחה, יכלנו ראש חודש, וכל זה קראנו את זה,
אלא בשעה שמצר האמור ומונחים לפניך, כלומר, מתחילת הלילה תחלו לספר,
וגם כשהוא לבד הוא צריך לספר,
וכבר ידעת לשון אומרם, אפילו כולנו חכמים,
כולנו נבונים,
כולנו יודעים את התורה, כולה,
מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים.
איך להבין את הדברים האלו של חכמים? אני אגיד לכם איך מבינים את זה. תראו, בדקתי את זה.
יש דבר שנקרא עלוני שבת.
למדתם על הדבר הזה?
עלוני שבת.
עכשיו, לא בזמן התפילה, לא רצוי וכל זה, טוב?
עכשיו, לא משנה, תיקח
כל אדם שלוקח עלוני שבת, מהאדם הכי פשוט ועד לאדם הכי משכיל.
רובם, דבר ראשון, מחפשים את מה?
את הסיפור. איפה הסיפור?
איפה הסיפור?
קודם כל את הסיפור, אחרי זה נקרא את הדברי תורה.
אה?
אתה לא רק בדבר זה לבור בר, כן.
זה גם סיפור.
כן, זה גם סיפור.
זה סיפור, זה סיפור, אבל סיפור קצר. אבל זה סיפור.
חפשים את הסיפור.
אין אדם שלא אוהב סיפורים. אין אדם כזה בעולם. כי זה בעליין, כי זה מרתק.
נכון, זה כמו מי שקראתי איזה אימרה.
הוא אומר,
הצליל המרתק ביותר בעולם הוא צליל הנגישה על הדלת.
נכון?
בין כל הצלילים המעניינים, צלילה, מה שקורה? צליל הנקישה, כי מה קורה מעבר לדלת? זה האינסוף, זה ההפתעה.
כל מה שקורה כאן אני כבר יודע,
אבל מי נמצא מעבר לדלת?
וואו, יש פה איזה מתח.
אז לא משנה מה יהיה השיעור הכי מעניין,
נקישה בדלת, גם אם זה... כולם, מה קורה שם בדלת? מה?
אולי זה ציפייה לביאת המשיח, שם אחד ידפוק וייכנס.
אז זה האירוע.
זה האירוע.
ספר מזיאת מצרים, אז זה הלילה, ליל חוויה במשפחה כמובן.
אז לכן, זה לא רלוונטי שכולנו חכמים ונבונים ויודעים ומשכילים ומפרשים. מה זה קשור אחד לשני? סיפרת או לא סיפרת?
חווית או לא חווית? עברת את התהליך או לא עברת את התהליך?
ידיעות זה נעצר פה, אנחנו רוצים שזה ירד ללב.
רוצים שזה יהיה חלק מה...
וכמו שאמרנו, הירידה ללב היא חלק מה... באה לידי ביטוי במיוחד באמירת ההלל.
מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המספר ביציאת מצרים הרי זה משובח,
וכן על זה הדרך.
עוד עניין אחד, אני חוזר רגע לאמירת ההלל הזאת.
אומר המדרש רבה בשיר השירים.
רבי אליהו,
על הפסוק יונתי בחג ועשה לה בסתר המדרגה,
הראיני את מריך השמיעיני את קולך, כי קולך הרב ומריך נווה.
זה אומר הדוד לראיה.
הקדוש ברוך הוא אומר את זה לעם ישראל. עם ישראל, היפים, תשמיעי, אני רוצה לשמוע את הקול שלכם.
אומר המדרש,
רבי אליהו
פתר את הפסוק הזה בעולי הרגלים.
הריני את מהרייך אלו עולי הרגלים, שנאמר שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
השמיעיני את קולך,
זה קריאת ההלל בנועם,
בשעה שישראל קוראין את ההלל,
קולן עולה למרום.
המשל אומר, פסח בבית וההלל שובר את הגג,
כי קולך, ועל הלילה מתברה אבריה, כאילו שובר את הגג ויוצא החוצה,
כי קולך ערב זה עשיר ומריך נווה זה הדוכה.
עכשיו, חלק מן החוויה, לדוגמה,
זה גם העובדה שראש המשפחה, סבא, הוא מוביל את הסדר.
וחלק מהחוויה זה המשחק הזה באגוזים, נכון?
והמשחק עם האפיקרומן,
זה האירוע.
עכשיו,
בואו ננסה להתעכב עוד רגע על התובנה הבאה.
איך
נראה עם שעוצר פעם בשנה ומספר לעצמו את הסיפור שלו מחדש ברמת חוויה, עוד פעם, לא ברמת ידיעה, ברמת חוויה.
אף אחד לא יכול על העם הזה.
זה עם שיחצה את ההיסטוריה מן הקצה אל הקצה וישחוד,
ויגיע,
ויהיה פה.
בסדר?
זה האירוע.
ואנחנו היום בליל סדר חלקי ביותר. הליל הסדר שלנו הוא לא הליל סדר הגרסה המלאה עם קורבן פסח ועם עלייה לרגל ועם ועם.
כן, יש לי איזה מחשבה כאילו של ליל הסדר,
אז את שני החלקים המשמעותיים ביותר שלו,
את הקורבן בשר לקח יום העצמאות לעל האש,
ואת החבורות לקח פורים בסעודת פורים, שיש ככה חבורות-חבורות, נכון?
כי אין לנו, אז כל מיני,
אבל עדיין,
עדיין,
אז לכן זה מין קול קורא בעיקר לאלה שאולי למדו יותר מדי,
לא לקחת את ליל הסדר לכיוון של ליל למידה,
זה ליל חוויה.
בתור ליל חוויה הוא גם צריך להתאים,
הוא גם משתנה, הוא גם דינמי.
הוא צריך להתאים לה.
יש משפחה שיש לה ילדים קטנים,
יש משפחה שיש לה ילדים גדולים,
יש משפחה שיש לה ילדים גדולים וגם יש נכדים.
זה צריך להתאים לזה, שהחוויה תהיה מותאמת לכולם.
כן?
לילה של שמחה, לילה של השאלה שאתה בסוף אומר, יוצא ואומר הקדוש ברוך הוא,
עודך השם.
אמרתי תעלה, דבקתי בך, שמחתי בך, שמחתי בישועתך.
נכון, אנחנו מתפללים כל הזמן.
נכון, שהקדוש ברוך הוא, אומרים בכל תפילות השבת, נכון?
ארצה לנו הלכותנו, קדושנו במזרחתך,
שמח נפשנו בישועתך.
שהנפש תהיה שמחה בישועה. מתי זה קורה, הדבר הזה?
וזה בסדר.
אם בסוף לסדר, רצית, איך היה? תשמע, פירושים, מה גדול? תגיד, שמחת?
כן, ככה, אתה יודע, אבל היה הרבה דברי תורה. לא, אבל היה לך איזו תחושה? כן, אבל...
שמח נפשנו בישועתך? כן.
על המצב, לדלג על דלג. שאלה מצוינת. קודם כל, ודאי לא לדלג.
ודאי לא לדלג.
על המצב. שואל יוסף חיים, איך להנכיח את המצב שאנחנו נמצאים בו.
אז ודאי לא לדלג על זה, אי אפשר לדלג על זה. אנחנו לא רוצים גם לדלג על זה, אנחנו רוצים לעבור דרך זה. דווקא בליל הסדר זה יחסית
די פשוט, כי יש לנו גם בליל הסדר את הצד של המרור.
אנחנו גם נזכרים בכל הדברים שאין לנו,
בכל הדברים שחסרים, ודרך המרור אנחנו רוצים להיזכר.
כאילו, היה לי איזה מחשבה כזאתי שיש לנו בלב שני חדרים.
הם יכולים לפעום במקביל.
חדר ימני וחדר שמאלי.
חדר אחד, אנחנו חווים את כל ההסמכות שממשיכות.
אנשים מתחתנים, אנשים יולדים ילדים, אנשים, ויש, בעלי פועם משמחה.
ובמקביל,
חדר ועלייה שמאלית, וגם החדרים האלה מחוברים ביניהם.
במקביל,
החדרים הללו,
יש חדר שמאלי שהוא חווה את כל הכאב, את כל הצער, וכן על זה הדרך.
אז ודאי להזכיר, בעיקר, לא זה, אני בעיקר תפילה.
בעיקר תפילה, העבודה שלנו,
מי שיכול לעשות את הדברים הזה עושה, אבל העבודה שלנו זה להתפלל לקדוש ברוך הוא. להזכיר את השמות שלהם,
לשים את השמות,
להזכיר את השמות,
להתפלל עליהם, להתחנן,
מי שיכול יש לו דברים יותר מעשיים, להזמין או להיות חלק מזה, אז ודאי,
ודאי זה דבר חשוב מאוד, אבל אנחנו לא רוצים לדלג על זה, מה פתאום? חס וחלילה, אדרבה.
זה חלק מהעבודה שלנו.
יזכנו הקדוש ברוך הוא שלנו ליל חוויה, מלא שמחה, מלא הודיה לקדוש ברוך הוא, מלא עוצמה פנימית, וכן יהיה רצון לומר אמן.
שעתיים.
מי שרוצה עכשיו יש ב-12 ורבע שיעור עם הרב אשר ברוך הוא תענפיית מצות.
חזק וברור.
לא, למעלה, בבית נדרש.
יום ראשון, מבחינתי יש שיעור, אבל הרב שמואל אמור להגיע.
אז אם הרב שמואל יגיע בזמן, אז נהיה לכולם זוהר שמואל, אם הוא טיפה יאחר, אז נרוויח איזה שיעור קצר.
