ואנחנו כאן הרי בשיעור כעס וחכמנו, אז אנחנו נתחיל מחוכמתם של חז״ל.
אומר המדרש, אמר,
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, כשבא נח ליטא הכרם,
בא שטן ועמד לפניו.
אמר לו, מה אתה נוטע?
אמר לו, כרם.
אמר לו, מה טיבו?
אמר לו, פירותיו מתוקים, בין לחים ובין יבשים,
ענבים, צימוקים,
ועושים מהם יין המשמח לבבות,
דכתיב יין אשמח לבב אנוש.
סגור את הדלת אחריו, כי על מי שיוצא, שיסגור את הדלת אחריו, כי יש פה רעש.
אמר לו, שטן, בוא ונשתתף שנינו בכרם זה. אני רוצה להיות שותף שלך.
אמר לו, לחי? יאללה.
מה עשה השטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן.
אחר כך הביא ארי והרגו.
ואחר כך הביא חזיר והרגו.
ואחר כך הביא קוף והרגו תחת הגפן.
והטיפו דמן באותו הכרם והשקו מדמיהן.
פשש, אז אתה עושה דבר מוזר מאוד, יוחאי, פרצוף תמוה יש לך.
רמז לו.
קודם שישתה האדם מן היין,
הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום, וכרחל לפני גוזזיה נעלמה.
שתה כהוגן, הרי הוא גיבור כארי, ואומר אין כמותו בעולם.
שתה יותר מדי, נעשה כחזיר, מתלכלך במרגליים בדבר אחר.
נשתכר, נעשה כקוף,
עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות פה ואינו יודע מה יעשה.
המדרש הזה מתאר כאן ארבע מדרגות כבש,
סליחה שלוש,
כבש,
אריה,
ארבע, סליחה, כבש, אריה, חזיר וקוף,
שנוצרות כתוצאה משתיית יין.
המדרגה הראשונה שאליה כיוונו חז״ל כשציוו אותנו לשתות
היא מדרגת כבש.
זה הכוונה קודם שישתה אדם מן היין. הכוונה היא פשוטה מעט.
מדרגה מעטה.
מה זה יוצר?
מה עושה שתיית היין?
שתיית היין היא בעצם, במדרגה הראשונה שלה,
הרצויה,
שהופכת אותנו לכבשה,
היא הופכת האדם לקצת יותר משוחרר,
משחררת אותו מן המחסומים שיש לו, טיפה יותר משוחרר,
וגורמת אותו להיות שמח ונינוח,
יותר שקט,
יותר רגוע.
יותר בהקשבה מאשר בדיבור.
זו המדרגה.
חז״ל לא סתם דיברו, הם הכירו את המילה שתייה, וגם הכירו את המילה שכרות.
ובכל אופן, הם השתמשו במילה ביסום.
חייב איניש לביסום ומפוריה. ביסום זה כמו בושם, אתה לא סתם טונות בושם, נכון? זה לא בית כנסת מרוקאי בליל שבת שאתה לא יכול להיכנס מרוב הרחוב.
זה גם קצת,
ככה בשביל הזה, נכון? ביסום ומפוריה, זה העניין.
אז המדרגה הזאת של כבש יל היא מאפשרת לנו,
במיוחד לבנים, שאנחנו יותר מאופקים,
ואני מאוד אוהב חבר שלי אבל אני לא אבוא ויגיד לו שמע אחי אני מאוד אוהב אותך וכל זה אבל בפורים
אם אני קצת
אשחרר את המחסומים אז אני אוכל להגיד לו את זה אני אוכל להגיד לו כמה אני אוהב אותו אני אוכל כמה אני מתגעגע אליו וכמה זה וגם כלפי הקדוש ברוך הוא אני אוכל
לומר לו את רצונותיי ואת זה אבל כלום לא השתנה זה לא שיוצא איזה משהו שלפני כן לא היה קיים וכל הדברים האלה כל מה שהיה קיים
לפני כן יוצא בצורה טיפה יותר
זורמת ולכן הוא אומר
תם, הוא נעשה תם ככבש, יורדת על האדם איזה תמימות,
איזה פשטות,
אהבה, קרבה,
תם ככבש,
וכי רחל לפני גוזזה הנעלמה, זהו.
זו המדרגה שצריך לכוון אליה. מי שעובר את המדרגה הזאת, פספס.
גם מי שלא הגיע למדרגה הזאת, זו המדרגה שהיא נוצרת די מהר.
תראו, הבאתי כאן ממכון דוידסון,
קצת, אתם מכירים? מכון דוידסון זה אתר כזה למדע פופולרי,
אז הוא מסביר את הפעולה של האלכוהול,
החלק הראשון של המאמר,
האלכוהול מדכא את פעילות מערכת העצבים וגורם לנו להגיב לאט יותר.
אתה נהיה יותר איטי, slow motion.
אז אם יש יותר הקשבה,
יותר הפנמה, במדרגה הראשונה של כבש יין, בסדר?
לא, אם אתה תכף נראה מה קורה במדרגות הבאות.
טרגדיה.
תקשה, אתה לא מאיים עליי.
זה לא משמעותי מנקודת המגלש. מה?
כי המשמעותי הוא קודם שהשתיה דם מן היין.
הבנתי, הבנתי, הבנתי אותך.
קודם כל יש פה, יש בזה,
בטעות, בגלל שמיהרתי אז הבאתי את הגרסה הזאת, אבל יש גרסה,
גרסאות נוספות שאומרות שאתה אדם כוס אחת, בסדר?
פשוט מיהרתי ולא זה, אבל
אני יכול לקרוא לך את זה אם אתה רוצה את זה.
היום אסור להאמין לרבנים, מה אתה מאמין? היום לרבנים.
מה?
למכשיר הוא לא.
איך נשרפתי, בסדר? אבל זה הכוונה פה.
גם במדרש הזה אין לזה שום הבנה אחרת מה צריך להגיד.
אם אדם לא שותה צריך להגיד עליו משהו, לא צריך להגיד עליו כלום, הוא מישהו.
נכון?
הנה,
לדוגמה,
שותה כוס אחת הרי הוא כרחל, ענה ושפל רוח. שותה שתי כוסות, נעשה גיבור כארי,
מתחיל לדבר גולות מי כמוני, שלוש או ארבע כוסות, נעשה, זה המדרש, בסדר?
אז זה הגרסאות.
יפה.
אז בסדר.
אז המדרגה אתה צריך, אנחנו יוצאנו בבית,
בסעולת פורים יש לנו את הבקבוק הגדול של הוודקה,
על הבקבוק אנחנו שמים כיבשה,
כזה של הבובה של הילדים,
אתה צריך להגיע למדרגה הזאת.
רק אלי תוריד את היד כי אתה מסתיר לי את סאגי ואני לא יכול בלי סאגי.
בסדר?
אז זהו.
המדרש אומר, נעשה טעם ככבש. אה, אני קורא כאן את המאמר.
הכל נעשה יותר איטי, אז הוא מלך יותר מקשיב.
אלכוהול מורכב ממולקולה קטנה, הוא חודר בקלות את המחסום דם מוח,
מחסום שנועד להגן על המוח ולברור את מה שנכנס אליו. למעשה, מה שהאלכוהול עושה,
בין, בין שני חלקי המוח יש גלים שעוברים,
והאלכוהול קצת מפריע להם לעבור, וזה יוצר את ה... את האווירה הזאת.
האלכוהול מדכא את פעילות המערכת הרגשית,
וכך גורמנו לו להיפתח יותר, הוא מדכא את החששות שלנו.
זה הכול.
אנחנו נהיים יותר פתוחים. אגב, אפשר להגיע לזה גם בלי אלכוהול.
אפשר להגיע לזה גם בלי הכל. היה לפני הרבה שנים פה תלמיד במכון,
כשהוא הגיע למכון מעיר בגלל שהוא היה כאן בשמחת תורה בשכונה אצל איזה קרוב משפחה,
הוא אמר לו בוא בוא, יש במכון, יש מסיבה.
בואו נ... זה, הגיע למכון, ראה פה את הריקודים,
חבר'ה, פנים אדומות, לא ארתות, הוא אמר לו, וואי, איזה מסיבה, איפה האלכוהול?
הוא אמר לו, לא, זה בלי אלכוהול, הם לא שותים פה, לא, תקשיב, אני מבין, החבר'ה האלה, הם שתו, אין?
זה לא, זה כל כך הדהים אותו,
שהוא אמר, אני חייב לבוא לבדוק את המקום הזה, איך אנשים נראים ככה בלי שהם שותים, זה לא יכול להיות, לא ראיתי דבר כזה.
אפשר להגיע לזה עם הרבה מאמץ, ושמחת תורה, וריקודים, אבל בפורים,
שותה, זה מביא אותך למקום הזה המדויק, של הקשבה,
של תמימות,
של שירה, של נגינה, של הכבשיות היא גם עדר, אתה נהיה יותר קבוצתי.
אתה נהיה יותר קבוצתי, יותר,
אתה רוצה את כולם איתך, אתה רוצה את החברות הזאת, אתה רוצה את הקרבה, נכון?
להיפתח, מעצים את הרגשות, כך שלא מומלץ לשתות כשאנחנו חווים רגשות שליליים.
מי שחושב שהוא ישתה, יפתור לו את הבעיות, זה בדיוק הפוך.
אתה מאוד מאוד תלוי באווירה מסביב, ולכן
המון המון תלוי בכוס הראשונה שאדם שותה. אם אדם שותה כוס ראשונה מתוך מהומה ובהלה,
אז זה לא ילך טוב.
אם הוא לוקח את הכוס הראשונה ובכוס הראשונה הוא מכוון, אני שותה לעשות רצון עבור ראיד ברח,
שציוונו על ידי חכמים להתבשם בפורים, אני רוצה להתבשם בדיוק במדרגה שצריך, ילך לו כל הדרך למישרים.
לא יאבד את עצמו, בסדר?
ועוד אינדיקציה שאומרים חז״ל,
אומרים חז״ל, אם אדם בגלל שהוא ישתה,
הוא יפספס אפילו הלכה אחת.
ישכח ברכת המזון, ישכח על הניסים בברכת המזון,
וזה, הוא פטור משתייה.
פטור, עוד צריך לשתות.
מה זה?
חיי אדם.
חיי אדם. כן.
יפה.
בסדר?
פטור, למה? כי השתייה הזאת במדרגת כבש לא אמורה בכלל להביא אותך לאזור הזה, להפך.
היא אמורה להביא אותך להתפלל יותר בכוונה,
להתפלל ביתר תשומת לב, אתה כאילו, בסדר, זה לא אמור בכלל להגיע לאזור שאתה לא יודע מה עשית.
יפה.
עד כאן, הקפה ראשונה, מדרגת כבש.
זהו, זו השאיפה.
בישומי הדין
רעך טוב במדרגת כבש.
שתה עוד כוס, מה נהיה לו?
אריה.
איך אומר המדרש?
אריהו כגיבור כארי ואומר אין כמוני בעולם.
הופה.
חברים,
לא יודע אם יצא לכם להיות, הרבה סעודות פורים טובות
נהרסו והתקלקלו
בגלל אריות.
איך זה נראה?
יש לי משהו להגיד, יש לי דבר תורה, כולם להיות בשקט, כולם לשתוק, רק אני מדבר, רק אני מדבר, שתוק.
עכשיו, הוא לא אריה לבד, יש איתו עוד,
עוד איזה אריה, אתם יודעים, שתי אריות שהם לא אחים, והם מגיעים למקום אחד, מה קורה?
מאבק, בסדר?
ואז ההוא צועק, וההוא צועק, וההוא רע, ולא, אי אפשר לשמוע שום דבר, וסתם,
סתם הלך.
שתה יותר מדי האדם, במקום להיות כבש, האגו שלו מתחיל.
האגו שלו מתחיל,
והוא עכשיו רוצה לדבר, ויש לו נאומים,
והוא לא זה, ואנחנו כולם חייבים לשמוע, לא רק, יש לו רק שתי דקות, מדבר שעה. לא, רק שתי דקות, אני חייב להגיד, רמקול, איפה הרמקול? תביאו לי את הרמקול.
אחי, יצאת.
שנה שעברה היה לי ככה קצת, לא, צער, אני חושב שהצטערתי.
אני פרוז, פתח תקווה.
זהו.
פורים, בעזרת השם,
חוגגים, מתפללים, מנגנים, עד מוצאי פורים.
ב-12 בלילה,
אבל אז זהו, נגמר.
חזר,
פשט בגדי לבן,
לבש בגדי עצמו.
זהו.
אני לא יכול עוד פעם בט״ו, זהו.
זה הצינור של ה... זהו. אני מגיע לכאן לירושלים, אבל אני יודע, אני צופה, אני לא חלק
מהעניין. אני עכשיו מסתכל, בסדר, וגם
להיות בחברתם של אנשים שמחויבים זה גם דבר טוב.
שנה שעברה איזה חבר לחץ עליו, בואו, עושים התוועדות בירושלים, לקראת מוצאי פורים, עושה התוועדות. הוא אמר, תשמע, אחי, אני לא שם, אני אחרי זה.
אתה מחויב על זה, אבל אני לא אהיה בסדר.
אמרתי, טוב, בסדר, נבוא, ביקשת.
הגענו, היו שם כל כך הרבה שיכורים שכבר היו במדרגת אריה, ותכף נראו עוד מדרגות. אי אפשר היה לדבר שום דבר, אי אפשר היה להתוועד.
בסוף, רק אמרנו, תזמורת, תנגנו, אולי אם יהיה פה ריקודים אפשר יהיה.
באת להגיד איזה מילה או משהו, אני או הוא, לא משנה, מה יש שם,
זה חריגה כבר, זה לא טוב.
המדרגה שצריך לכוון אליה היא מדרגת בסומי,
בסומי,
שהיא מדרגה של תמימות, ושמחה, והקשבה, ונגינה, וקרבה, זו המדרגה.
שעתית יותר מדי, האגו בא לבקר. היצר הרב בא לבקר. אתה רוצה שיספרו עליך, לספר על עצמך, לדבר על עצמך, אתה חותר אל הרמקול.
מה אתה חותר אל הרמקול?
לא, אני רוצה לדבר, אני רוצה לדבר. לא טוב, לא טוב.
שאתה יותר מדי,
נעשה כחזיר.
מתלכלך בין הרגליים.
עכשיו, זה אירוע מאוד מאוד חשוב. מדוע?
משום שיש לנו כלל
מאוד מאוד חשוב.
התורה והמצוות הולכות, של המברכה,
הולכות ביחד עם הגוף.
אין דבר כזה תורה שמתנתקת מהגוף.
התורה באה לתקן את הגוף,
לרומם את הגוף, לעדן את הגוף, והיא הולכת ביחד עם הגוף.
אין עניין, חוץ מהצומות שקבעו חז״ל, לצום, לטענות, להסתגף, כל מיני דברים מן הסוג הזה, זה לא הדרך של התורה.
הרמב״ם כבר כותב את זה בהלכות דעות.
וכל מיני סיגופים, כל מיני אדם לא מדבר עם הבריות,
לא מדבר עם החברה, והוא נמצא במדבריות וביערות, גם כן לא זרקה של תורה. אנחנו, לדעת בארץ דרכך, זה הפסוק, לדעת בארץ דרכך.
אורות מרובים בכלים מתוקנים.
כלים,
חכיר את הכלי,
ואדם שותה יותר מדי ולא מכבד את הגוף שלו,
וגורם לגוף להתפרק.
זה אנטי כל, הרי פורים
זה חג של הגוף, מפני שהמן רצה,
להשמיד את הגוף, אז צריך לתת, אז לכן עושים משתה בשמחה.
אבל אתה בגוף מה?
אתה מפרק את הגוף, אתה שם עליו
אורות רבים, הוא לא יכול להכיל את זה, הוא מתפרק.
הגוף מתפרק.
זה לא תורה.
התורה רוצה אותנו בתוך,
בתוך הגוף.
מאירים את האורות בתוך הכלים שאנחנו יכולים להחזיק מעמד.
אז אם אדם שתה יותר מדי, הוא יהיה... עכשיו, חלק מהאנשים עושים את זה בגלל שהם לא מכירים את מה שהוא כותב כאן.
כאלה ששותים יין בעיקר,
לא מבינים שהאלכוהול של יין עובדת אחרת
מאלכוהול של וודקה או ארק או מה שקורה. וודקה ארק זה 40% אלכוהול, אלכוהול נקי, נכנס למערכת מהר מאוד ואתה מהר מאוד מרגיש את ההשפעה שלו.
יין הוא אלכוהול עם סוכר, עד שהוא נכנס,
עד שהוא משתלב במערכת,
לוקח זמן, אדם שותה כוס אחת,
כל החבר'ה, נו, נו, תשתה, והוא לא מרגיש כלום,
ואז הוא אומר, מה קורה, שותה עוד כוס,
פתאום אחרי 20 דקות זה הכל עולה לו בבת אחת.
הוא מרגיש איזה פטיש דופק לו על הראש 5 קילו,
והוא כולו זה, ואז הגוף שלו מתפרק.
הוא לא זוכר, הוא מתחיל זה, הוא נופל על הרצפה. אין דבר כזה יהודי שהוא מרוח על הרצפה, אין דבר כזה.
יהודי הוא תמיד זקוף.
תמיד ב...
זוכר איפה הוא נמצא.
בסדר? אז איך הגעת למצב שאתה מפורק, שפירקת את כל הגוף שלך?
האורות הן בתוך הכלים.
תראו איזה מדרש נפלא המדרש הזה. כאילו, אתה שותה יותר מדי,
יותר מדי אורות, פירקת את הכול.
חייב לעבוד השם יתברך עם הגוף.
שתה יותר מדי, נעשה כחזיר מתלכלך בימי רגליים ובדבר אחר.
השתכר,
נעשה כקוף.
הוא חומד, הוא מרקד, הוא משחק, הוא מוציא לפני הכל נבלו את הפה ואינו יודע מה יעשה.
טוב, אני חוזר רגע למאמר.
אחת הבעיות הגדולות
היא שהירידה ביכולת השיפוט גורמת לאנשים לשגות בהארכת רמת השכרות שלהם ולהעמית בהארכת ההשפעה של האלכוהול על גופם ולכן לשתות יותר מדי.
ככה מגיעים לקוף.
כלומר אתה צריך ללמוד את זה.
אדם צריך ללמוד.
תשתה, רגע איזה כוס, תמתין, תראה איך אתה, איפה אתה נמצא.
עוד כוס, תמתין.
עוד כוס, והחוכמה הכי גדולה זה לדעת מתי,
לעצור, זהו, זהו, הגעתי, עד כאן.
אני אסור, אם אני אשתה עוד, אני, זה כבר לא טוב.
מתי לעצור?
כי אם אדם לא עוצר, הוא מגיע לקוף. ומה זה קוף?
זה דבר מאוד מאוד מיוחד. יש כאלה שחושבים,
אם אני אשתה, יצאו ממני, כל מיני סודות שאני לא מכיר.
אין דבר כזה. אדם לא יגלה על עצמו שום דבר שלא היה, אתה לא יכול להוציא מהשק,
מה שלא היה בשק לפני כן.
אתה יודע הכל. אלא מה? כמו שאמרנו, זה מסיר את המחסומים.
אם,
אני תמיד אוהב את יוחי, אבל אם ביום רגיל להגיד לו יוחי שאני אוהב אותו, אולי אני קצת מתבייש.
גם לפני יוחי, תכל'ס,
אבל אני אגיד לו את זה בלי בעיה. בסדר?
אבל אם אני לא, אין לי קשר איתו.
אבל לא מכיר אותו. אז זה שאני אשתה עד מחרתיים, מה הזאת?
לא יקרה כלום.
לא יוולד איזה משהו, כי אני לא מכיר אותו.
לא נוצר איזה משהו, יש מאין.
אז כשאדם שותה
כי הוא רוצה כאילו להגיע לאיזה מקום שאין לו אותו במציאות, הוא בעצם נעשה חכיין.
הוא מחכה משהו, בקוף,
מחכה משהו שלא קיים אצלו בכלל.
אז הוא רדיע אצל אחרים, אז הוא...
וכבר ראיתי גם את הדבר הזה, אנשים שלפני כל השנה ככה לא כל כך למדו תורה,
פתאום לפני פורים אני רואה אותם קוראים מלא ספרים, ואני לא אומר, אתה אומר, אני רוצה שבפורים, ככה שאני אשתה,
אז יצא לי דברי תורה, אז תגיד אתה, לא ייתן לך כלום, ככה.
צריך להיות נקי, אותנטי, אמיתי.
זה נעשה כקוף,
הוא מאבד את זה.
אתם יודעים שיש ישיבות, ואני חושב שזה נכון,
שראשי הישיבות אוסרים על אברכים שנה ראשונה לשתות.
למה? יש נשים ששנה ראשונה נבהלו מהדבר הזה. מה פתאום הבעיה?
קודם כל תכירו אחת את השנית, תהיו בטוחים בקשר, אחרי זה תתחילו להתפרע.
אז המדרגה הרביעית היא כמובן מדרגה,
עכשיו זו מדרגה טרגדית, מפני שפורים,
פורים כמו יום כיפורים, נכון?
ויש בפורים נקודת אמת מאוד מאוד עמוקה.
עמוקה כתוב דברי שלום ואמת אז אם אדם
ביום פורים שזה יום שבו הוא אמור להיות במקודה הכי אמיתית שם אתה מחכה אחרים
אז זה פספוס חבל
הכל מדרגות ושתייה לא מדויקת
שתייה נכונה כמה כוסות של ביסום גביית אדם מדרגת כבשה
טיפה יותר מזה האגו שלו מתחיל להשתלט
מתחיל לעשות כמו הרייה וחבל הולך הולך הכל
סעודות מתפרקות מהדבר הזה, כי ההוא רוצה לדבר, וההוא רוצה לדבר, וההוא צועק על ההוא, ולא שומעים על מהפכה, וכל אחד שם.
גם אפילו אי אפשר לשיר ככה,
כי מישהו מתחיל לשיר, לא יודע, שרים, תהיה שעה, עזוב, לא, לא, לא, לא, לא, לא שם, רגע,
אכן, שנייה, התחלנו שיר, ההוא, זה, לוקח את הרמקול.
רואה, ממש, כאילו, מפרק את ה...
הרבה כוחות חזקים
עובדים כל אחד לבד.
המדרגה הבאה זה התפרקות הגוף,
ואז צחופנות אנשים פה לחדרים,
והמדרגה האחרונה הכי טרגדית זה שאדם,
במקום להיות בשיא נקודת האמת,
הוא בזיוף.
הוא מנסה לחקות איזה מישהו או משהו, כן?
כן.
זה המטר הכי קשה, הכי שפה.
נכון.
אבל הוא יכול להגיד לך, תקשיב, וואלה, לא הערכתי נכונה את הגוף.
בקוף זה כבר מדרגה נפשית.
מדרגה נפשית.
יכול להיות שהגוף שלו לא התפרק, אבל הוא לא היה הוא.
הוא שתה וניסה להיות מישהו שהוא לא הוא. עכשיו,
כל המטרה של השתייה זה לשים אותנו
על נקודת האמת,
הכבשית, התמימה, הפשוטה, והוא במקום הזה היה חקיין.
הוא אומר כאן במאמר,
עשה מדכא גם את הפעילות של קליפת המוח הקדם-מצחית,
שאחראית לתפקודים גבוהים, כמו תכנון,
ולכן פוגע בכושר השיפוט וגורם לנו להתנהג בצורה ילדותית.
אפשר להעדיף את זה בצורה ילדותית, זה חביב כזה, אבל אם אדם שתה יותר מדי, אז הוא כבר
נאבד את ה...
טוב.
אז אם כך אנחנו מבינים,
יש מצווה להתבשם.
חובה, מצווה.
אבל מה המדרגה?
מדרגת כבשה
שפותחת אותנו, שמה אותנו יותר במקום של הקשבה
מאשר דיבור,
שמה אותנו יותר במקום חברתי של התכנסות והתקבצות מאשר במקום של תסתכלו ושוב אוני,
שמה אותנו יותר בתמימות ואמונה מאשר בשכל והקשיית קושיות,
ולא גורמת לנו לשום פגיעה בזולת,
שום פגיעה בעצמנו או בגוף שלנו ושום שכחה של איזושהי מצווה מן המצוות שצריך לקיים באותו זה. אדם עומד להתפלל מנחה כמו שצריך,
עומד להתפלל ערבית כמו שצריך,
מברך ברכת המזון, זוכר להגיד על הנשיא, אומר את כל מה שצריך,
לא סטה מזה, אבל בתחושה הרבה יותר טובה ופתוחה וכן הלאה.
זו המדרגה שחז״ל כיוונו אליה.
אגב,
יש לזה מקור, מה המקור?
הרי חלק מהטעמים, או אחד הטעמים לכך שצריך לשתות יין בפורים,
זה מפני שהנס נעשה על ידי משתה.
נכון?
במשתה היין של אסתר.
עכשיו, אסתר,
זה אומנם לא כתוב במפורש, אבל זה נראה לי פשוט שהיא שתתה במשתה הזה.
אתה לא מזמין מישהו לשתות ולא שותה יחד איתו, אחרת זה לא... אין קטע.
נכון? אפילו כוס קפה, אשתי לא מסכימה.
אני אמרתי, בואי שתלך הכוס לפנבר,
שתיתי לפני שעה, אני שב בידיך, אמרתי, לא,
אם אתה לא שותה איתי, מה זה שווה?
צודקת או לא?
צודקת,
אז אני מחיל.
הוא אומר, אני אשתה מהכוס שלך, אמרתי, לא.
אני רוצה שתכין.
זה היה לגמרי, צודקת, אמרתי, צודקת.
אז כי שותים ביחד, זה מה שמקרב, בסוף אני שתיתי, אפילו הכנו כוס, אני שתיתי שלוק והשתתה שלוק,
לגימה לגימה, ולא גמרנו, אבל שתינו ביחד. זה מקרב. ודאי שאסתר במשתה היין שתתה.
היא איבדה שליטה?
הם היו, היו להם שיינות חזקים אצלהם.
היא לגמרי בשליטה.
היא לא, זה נכון, היא יודעת בדיוק מה היא עושה, מה היא מדברת, מתי היא מדברת.
במשתה הראשון, המלך כבר מבוסם, המלך כבר, נו, מה השאלה תכסתר המלכה?
הוא רואה בקשתך את חצי המחוץ ועשה את בית אס ואז היא יודעת למתוח את המלך. אתם זוכרים את הפסוק שם?
אם על המלך טוב,
אם מצאתי חן בעינייך המלך
לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי, הוא אומר לאללה דברי, דברי, כבר אני איזה, מה את רוצה?
אתה יודע, מה האמנתי? אמרתי לך כבר שאני נותן לך עם מורה אחת.
אז היא אומרת, יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם.
הוא מחר עסק את זה, היא בשליטה מושלמת,
היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, וגם ביום השני.
היא לא אומרת למלך, תקשיב, אמרנו, רוצה להרוג אותי.
היא אומרת,
נכון, איך עכשיו הולך הפסוק?
מה? לא, אבל איך זה מתחיל?
אה, ודאי.
ויאמר המלך לנסר עמקה משתי ארבעה שאתה רואה, ואתה אומר, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשה.
היא לא אומרת, רוצים להרוג אותי. היא מתחילה באיזה שיר כזה, זה כמעט שיר.
תינתן לי, נכון?
איך?
תינתן לי, תפשי, מישהו אחר זה?
אני מכיר ביצוע של מוזס, אחד, חמוד.
בקיצור,
אז מה?
כי נמכרנו אני ועמי,
להשמיד, להרוג ולאבד, ואילו לעבדים ומשפחות נמכרנו, חירשתי, כי אני עצר שוב בנזק, אי, אי, איפור,
מי הוא זה ואיזה הוא אשר מנעו לבוא לעשות כן? מי, כאילו?
כמה נער רע הזה. איש שר ואוהב, מה נער רע הזה.
היא בונה את זה, שתתה,
היא הייתה מבוסמת, 100% היא הייתה מבוסמת.
היא לא מאבדת שליטה.
זו המדרגה,
כאב אסיין.
בספרים הובא,
בספרים הובא,
שכל מה שדיברנו כעת בשיעור,
זה פסוק אחד
בתהילים קיוט.
בספרים הכוונה, בוא נזכיר את הספר בשמו, אני ראיתי את זה בספר פני מנחם.
לרבה הפני מנחם, הוא הרבה הקודם מיגור,
שנפטר מתי?
בי'
הוא נפטר. מה?
איך?
לא, הוא הבן
של הרבה, של האימרי אמס.
אחרי האימרי אמס היה הרבה הבית ישראל,
שהיה קודש קודשים ועל אורח הקודש.
אחרי הבית ישראל היה לב שמחה.
הם היו אחים.
כולם היו אחים, רק כשפני מנחם היה אח מאישה אחרת. הוא היה הפער הגדול ביניהם. ואז
אחרי הלב שמחה היה פני מנחם,
הוא היה רבה יחסית שלוש שנים, לא הרבה זמן.
אז הוא נפטר בפורים,
בי״ד נדמה לי שהוא נפטר,
ומנוחתו כבוד איפה?
מול השוק.
ליד קבר אביב, הרבי האימר האמת, שם בסמטה מול מחנה יהודה,
כתוב פיתחו שערים וייכנס בן אצל אביב, הוא נקבר אצל אביב.
אי אפשר היה לקבור.
לא, את האימר האמת אפשר היה לקבור, אבל אותו כבר אפשר היה לקבור, אבל לא היה הבן החביב על אביו, קברו אותו שם.
ואחריו זה כבר...
נו, אז אחריו כבר היה הרבי הנוכחי,
שהוא הבן של הלב שמחה.
אז הפני מנחם בספר שלו מביא את הפסוק הזה,
סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי.
מהם האותיות הראשונות?
ס, מ, ב, ו, י.
איזה מילה אפשר לבנות מהאותיות האלו?
בסומי.
נפלא אבנר, לא?
בסומי.
עכשיו בואו נראה מה הפסוק אומר.
סמר מפחדך בשרי.
הבשר נשאר עומד. אתה לא מפרק את הבשר,
אני לא מפרק את הגוף, לא, זה נכון?
ואני, יש גם יראה, אדם עומד לתפילה,
כתוב, המדרש אומר,
אתם מכירים את המדרש? זה מדרש נורא יפה. איפה ראיתי אותו השבוע? ראיתי אותו, חגיגה.
הר קשה,
ברזל מחתכו.
ברזל קשה,
אש מפפרו. אש קשה, מים מכבים. מים מכבים.
מים קשים, עבים סובלים. עבים סובלים, רוח מפזרטן.
רוח מפזרטן.
רוח מפזרטן.
זה שמה...
אה, זה שמה,
אולי זה ההתחלה.
לא, הפוך.
יין קשה פחד נפיגו.
יין!
עכשיו הוא עומד לפני איזה,
עומד לפני איזה, אז יש לו,
מין אדם מתבשם, מתבשם, מתבשם, שוטה, פתאום הוא מנחה,
מנחה!
הוא עומד לפני המלך, מיד מסתלק לו היין.
זהו.
זה קורה, הדבר הזה, שאתה פתאום איזה,
כמו אדם שבאמצע פורים, פתאום באים ואומרים לו, תקשיב, יש איזה קריאת חירום וזה.
שנייה הוא מסתלק לו היין.
אז סמר מפחדך בשרי,
בסדר?
זה ה... זה.
וממשפטיך יראתי, זה מה שרומז, זה מה שאמרנו,
שאדם,
תוך כדי הביסום, לא אמור לעבור על שום הלכה.
לא רק שהוא לא אמור לעבור על שום הלכה, אלא אמור להיות לו תוספת,
ביראת שמיים, באהבת השם, באריכות בתפילה, בגעגוע, באמירת תהילים וכולי.
אני מדי פעם חייב להגיד, להודות ולהתוודות שמדי פעם בפורים אני מוסיף
זוכרנו לחיים, ספר חיים וברכה ושלום, כי כתוב פורים כפורים.
זה נראה לי, מרגיש לי תפילת יום כיפור.
אבינו מלכה, וצריך להגיד, השנה בטח נגיד.
אבל,
ביסומי, זה המדרגה,
זה בור סימפטום,
חבל לפספס את זה.
לשני הכיוונים, יש כאלה מפחדים.
לא, אני לא רוצה לשתות, יש כאלה, ראיתי לא מעט, שהיו כאלה, לא, אני רוצה לשתות,
כשאתה רואה אותו מסתובב בפורים עם מיץ פטל.
תגיד, מה נסגר איתך, אחי? מה קורה? פורים? שתה.
תלמד אחרי שתות ותשתה.
ויש כאלה שותים, בטח בחורים צעירים, וזה,
הם מהר מאוד מגיעים לזה, והם סתם.
או שמתפרק להם הגוף, או שהם מקיאים,
או שזה, וצריך לפנות אותם.
וזאת עבודת השם, עבודה, עבודה.
לשתות מההתחלה על הכוס הראשונה, לא לשתות אותה לבד, לשתות אותה ביחד.
עם חברים, עם חבורה.
להגיד עליה לשם איכות קודש הבריכה, הוא שכן תא בטחין ואורחין ואורחין ואורחין ואורחין, וחדשים התקה ובדקיע, וחדשים של הקול ישראל. ענייני בא לשתות כוסות,
לעשות רצון אבי שבשמיים, שגזר עלי דרך החכמון זוכר לברכה להתבשם בפורים.
ויהי רצון שהעסק זה לי רק לישועה ולברכה,
ככה להגיד לזה יהי רצון,
לעשות ברכה וקול גדול בורה פרי הגפן, כולם עונים אמן, שותים. אתה מההתחלה על המסלול, אתה לא מפספס.
גם מחר.
זה הכל במדרש הנפלא הזה שהשטן בא לנוח
ללמד אותו את השתייה. נפלא. זה כאילו חזל,
פשוט תיארו את כל התהליך הגופני, נפשי, פיזיו, לא יודע, איך שהוא עובר על האדם כשהוא,
שאתה צריך להתכונן לעבודת השתייה בפורים. צריך להתכונן, שנרוויח את המצווה הזאת
כמו שצריך.
חזקו ואמץ לבבכם, רבותיי, נעמתם לי מאוד.
אשריכם.
