טוב רבותיי צהריים טובים מה שלומכם אנחנו בעצם באמצע מעשה פילגש בגבעה נכון
ומן הראוי לסיים אותו
עד סוף הזמן כדי שנוכל בעזרת השם אחרי פסח להתחיל את ספר שמואל
בכפוף לענייני מלחמות
אני אעשה תזכורת הכל בסדר
בעצם אנחנו הגענו לפרק כא לדעתי תזכורת
קצת חזרה קצרה ראינו שבעקבות
אישיות מפוקפקת מאוד
בעלה של הפילגש
שהוא הרוצח בעצמו כמו שראינו עם ישראל מידרדר למלחמת אחים הכתוב לא חוסך בביקורת
על ההתאחדות המופלאה מדן ועד באר שבע כולם כאיש אחד
באים כשמדובר במלחמת אחים נכון וראינו גם שהם
הסברנו גם את
המחלוקת בעצם מה את טענתם של בני לב
מה קורה
את טענתם של בני בנימין
מדוע בני בנימין בעצם גיבו את אנשי הגבעה אנשי הגבעה ואנשי בני בליאל הסברנו שאנשי הגבעה
נכון זה נשען, אולי כן צריך לחזור על זה,
אנשי הגבעה בעצם הם מאוד מאוד במתח מוד בני אפרים, מפני שבני אפרים הכל כאן זה הרקע של בני אפרים. ההוא איש לוי מהר אפרים ומי שמאסף אותו אל הבית זה זקן מהר אפרים.
שבט אפרים מאוד מתוסכל מהנחלה שיש לו ולכן הוא מוגס נחלות מימין ומשמאל
בין השאר בעיקר אצל בנימין שהם השכנים הקרובים אליו מדרום
ולכן הם לא רוצים, אל תביא פה אורחים גם אתה היית האורח וגם אתה הבאת האחרים איתך אנחנו לא מעוניינים בדבר הזה
גם יוסף הביא בסך הכל שבעים אחים,
שבעים נפש מבני ביתו הוא הביא,
ומהר מאוד זה נהיה מיליונים.
נעצור את זה כאן, נעצור את זה כאן.
וזו הסיבה שהם לא מאספים אותם הביתה, גרוע מאוד.
וגם הסיבה שהם רוצים לגרש אותם ולתקוף אותם אפילו, גרוע מאוד.
אבל זה רק אנשי הגבעה, והגבעה היא לא איזה עיר מאוד מאוד גדולה בבנימין. היא לא העיר,
הרי בנימין המרכזיות זה גבעון,
קריית יערים, הכפירה, זה.
היא באה, זה היא יחסית צדדית.
מה על זה יוצאים במלחמת אחים?
אז ראינו, נעשה כאן חזרה,
שבעצם שבטי ישראל ניסו לשלול מבני בנימין את יכולת השפיטה.
בספר שופטים לכל שבט יש
סנהדרנים של עצמו,
וכל שבט מתנהל בפני עצמו. אין איזו אוטוריטה לאומית כללית שאתה עולה אליה.
ואז באים בני שבטי ישראל.
בר בבנימין, המעשה הזה כל כך חמור קרה אצלכם,
שאנחנו אומרים לכם, לא, אנחנו נדון אותם. תסגירו לנו אותם, אנחנו נדון אותם. אז בבני בנימין אומרים, לא,
זו פגיעה באוטונומיה השבטית שלנו. ועל זה הם יוצאים את מלחמת אחים. שכמו שאמרנו, מי שמוביל את כל האירוע הזה, זה בעצם שבט אפרים. הוא מוביל את זה, והאיש המניפולטור הזה מצליח לגרור את כולם אליו דרך המעשה החמור שהוא עשה, הוא הרוצח בעצמו, והוא כאילו מתאר שהוא כביכול הקורבן.
וזה האירוע וכולי. עכשיו, בפעם הקודמת ראינו,
שאלנו את עצמנו,
איך יכול להיות שיוצאים למלחמה? הרי שואלים כאן באורים ובתומים, נכון?
ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלוהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין?
ויאמר אדוני יהודה בתחילה.
האם האורים והתומים חלילה יכולים להטעות?
ודיברנו על כך שכדי לפרש נכונה את האורים והתומים הכהן הגדול וכנראה פנחס
שנמצא שם צריך להיות קשור לכל האותיות של עם ישראל, ואז הוא יודע לצרף נכון את האותיות.
מה כתוב? כתוב מה?
יהודה בתחילה. כתוב מלחמה?
לא כתוב.
כתוב תשלחו כל נקודות את יהודה. למה את יהודה? זה שבט מתון,
שבט אחראי,
שבט נועד למנהיגות, וחוץ מזה יהודה ערב את בנימין. אם נשלח את יהודה בתחילה, הוא ידבר עם די מלחמה, יגיע איתם איזשהו משא ומתן ויגיע איתם לאיזשהו הסדר.
לא כתוב כאן יהודה יעלה בתחילה למלחמה, אלא יהודה בתחילה.
אבל הם מפרשים את זה, מה?
יהודה בתחילה למלחמה, ואכן הם עולים למלחמה וכמובן נופלים.
ויתחזק העם איש ישראל ויוסיפו לעמוק מלחמה במקום שאנחנו שם ביום הראשון, זה פרק כ' פסוק כזה.
ויבכו לפני אדוני וישאלו בן אדם אמור הוסיף על הגשתים למלחמה עם דמי ננכי ויאמר אדוני עלו אליו.
אז אם אתם זוכרים, אמרנו,
אפשרות אחת זה להגיד שהם טעו בצירוף האותיות, כי עלו אליו, אפשר גם לקרוא את זה,
מה?
לא עליו.
לא עליו.
אפשר לקרוא את זה. מי אמר לך לצרף את האותיות עלו אליו?
אבל גם אם אתה קורא את זה עלו אליו,
מה זה עלו אליו?
איזה מילה חסרה כאן?
למלחמה.
אני דווקא קורא את זה עלו אליו, כי איך איך אלך אלה אלאבי?
והנער איננו איתי. עלו אליו איך אלה אל.
זה אותה מילים, הוא זורק אותם לערבות,
אבל שוב פעם, אתם רואים שהאורים והתומים
לא יכולים להחליף את הבחירה החופשית של שבטי ישראל,
אבל הם רומזים להם, והם מפרשים את זה כל פעם לרעה.
עכשיו, אנחנו מיד נראה בעצמנו,
שכן, ואז הם באים שוב פעם, בני ישראל,
שוב פעם ניגפים,
ואז, וישאלו בני ישראל ואדוני בפעם השלישית, ושם אהרן ברית האלוהים בימים ההם,
ופנחס בן אלעזר בן אהרון עומד לפניו בימים ההם לאמור האוסיף עוד לצלם מלחמה עם בני בנימין אחיו ואם יחדל
ויאמר אדוני עלו
כי מחר אתננו בידיך ברוך אתה אדוני בן מקום שהכול נהיה בו עכשיו גם פה חסרה המילה מלחמה עלו כי מחר אתננו בידיך כאילו מחר הם מה זה מחר הם יקנאו לפניכם מחר הם יסגירו לכם את אנשי הגבעה זה מה זה הכי אבל בני ישראל
מחליטים לשים אורבים אל הגבעה סביב.
כלומר,
לדעתי,
לא אמרנו את זה בפעם הקודמת,
הציווי של הקדוש ברוך הוא היה עלו.
תעלו אליו ככה, דוך, ישירות,
והם יבינו שאתם רציניים,
והם יעשו תשובה ויסגירו לכם את אנשי הגבעה.
איך עם ישראל פיישו את זה בצורה לא נכונה?
עלו עוד פעם. שימו לב, המילה שחסרה כאן היא מילחמה.
היא לא כתובה.
אין פה שום הוראה של ההורים והתומים לצאת מלחמת אחים. אין.
עלו, כי מחר יתן לי בעדיך. מה זה אתננו?
בני בנימין יסגירו את אנשי הגיבה.
אבל עם ישראל עושים אורבים.
וויצאו בני בנימין לקראת העם, ינתקו מן העיר, ויחלו להכות מעם חרבים וכולי וכולי, ואז
כל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בעל תמר, ומתחיל כאן העורב.
ויגוף אדוני את בנימין לפני ישראל,
וישחיתו בני ישראל בבנימין ביומו עשרים וחמישה אלף ומאה איש כל שאולף חרב.
בקיצור, קראנו את זה כבר, את הפסוקים האלו.
אני רק חוזר פה על הפסוק, פסוק מ״ב נגיד.
ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה ידביקתו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו.
כיתו את בנימין ירדיפוהו, מנוחה ידריכוהו,
עד נוכח הגבעה ומזרח שם איזה שיר.
זה שיר, שרו תוך כדי, בסדר?
וויפלו עם בנימין שמונה עשר אלף איש את כל אלה אנשי חיל.
שמונה עשרה אלפי זה בעצם חלק מהעשרים ושש,
ואז עוד חמשת אלפים נפלו, אחרי זה עוד אלפיים.
ויהי כל אלפים בנימין עשרים וחמישה אלף איש עולב חרב ביום ההוא,
ואת כל אלה אנשי חיל. ויפנו וינוסו, מה? מה לא מובן?
סוף פרק כ'.
ויפנו וינוסו המדבר אל סלע הרימון שש מאות איש וישבו בסלע הרימון ארבעה חודשים,
ואיש ישראל שבו אל בני בנימין ויקום לפי חרב מעיר מתום עד בהמה,
עד כל הנמצא, גם כל הערים הנמצאות, שילכו באש. כלומר, כל נחלת בנימין עולה באש,
כולל הערים המרכזיות, הכפירה, הגבעון, וכן על זה הדרך,
וכולי. מה אתם אומרים? זה היה מתוכנן?
לא מתוכנן.
זה התגלגל.
זה התגלגל, זה קרה.
אף אחד לא תכנן את זה, התחילה מלחמה, הם הגיבו, הם הגיבו, זה. איך אני יודע?
ואיש ישראל נשבע במצפה לאמור, איש ממנו לא יתן ביתו לבנימין לאישה, פרק כ״א, לכאן הגענו.
ויבוא העם בית ערב והשבו שם עד הערב לפני האלוהים. וישהו כולם ויבכו בכי גדול. והם אמרו, למה אדוני אלוהי ישראל הייתה זאת בישראל להיפקד היום מישראל שבט אחד?
וזה מין שאלה, מה זה למה?
אתם עשיתם את זה.
למה? למה זה כאילו קרה מאליו, זה נחת מהשמיים? אתם עשיתם את זה.
תשובה, לא התכוונו לזה.
גם הם לא התכוונו לזה. אנחנו התכוונו ללכת למלחמה מקומית, לתפוס את אנשי הגבעה, להעניש את אנשי הגבעה. איך הדבר הזה?
לנקום בהם, על כל מה שהם ענו, להתגלגל.
כאן הפרק הזה מתאר אל נכון את הדינמיקה ההרסנית
של מלחמת אחים,
שאף אחד לא מתכוון, אבל בסוף
הכל נהרס.
ההוא מתכוון לטובה, וההוא מתכוון לטובה, וההוא צודק, וההוא צודק, וכולם צודקים, ובסוף, בסוף זה נהרס.
ואז שואלים למה? איך זה קרה? איפה הייתה הבעיה?
היכן היה השיבוש?
איפה זה היה? למה? למה? אתם למה?
זה הבעיה.
מדהים.
מדהים.
אולי זה אקטואלי.
אולי זה אקטואלי, כן, נכון, אנחנו לומדים את זה, נבואות שהוצרחו לדורות.
טוב,
יפה. עכשיו,
אוקיי, אז טוב, קרה.
עכשיו צריך להתחיל לחבר את ה...
לחבר את הדברים חזרה, נכון?
נשארו 600 איש.
עכשיו תראו, אני שם פה רגע איזה חלון,
אני שם פה איזה חלון,
אנחנו נתייחס אליו, אולי בשבוע הבא נתייחס אליו.
נכון שבשבוע הבא נלמד בעיניי פרשייה מרתקת,
בלתי רגילה,
שסוגרת המון המון פינות,
אבל את הפרשייה הגדולה הזאת,
מי שיקם את שבט בנימין אחרי הקטסטרופה הזאת,
היא לא כתובה בתנ״ך.
כלומר, היא כתובה ברמזים, צריך לנסות לפענח ולשער,
כי יש לנו נקודת מוצא,
שבט בנימין חרב כולו, נשארו 600,
זו נקודת המוצא.
נקודת היעד,
בעוד לא הרבה זמן,
שבט בנימין מעמיד מלך על כל עם ישראל.
מישהו באמצע נתן פה עבודה.
מישהו באמצע לקח את השבט הזה ושיקם אותו ובנה אותו מחדש והחזיר אותו להרים ומישהו כאן עשה את זה משהו.
אני צריך להבין מי עשה את זה ואיך עשה את זה ונדבר על זה אולי בשבוע הבא. על כל פנים,
מה קורה כאן?
כמו שאמרנו, זה מאוד מאוד בולט
שכאן היה איזו התגלגלות שלא כל כך התכוונו אליה.
והם אמרו, למה אדוני אלוהי ישראל הייתה זאת בישראל להיפקד היום מישראל שבט אחד?
באים ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עולות ושלמים.
ואמרו בני ישראל, מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל אדוני,
כי השבועה הגדולה הייתה לאשר לא עלה אל אדוני המצפה לאמר רמות יומת.
וינחמו בני ישראל לבנימין אחיו ויאמרו, נגדע היום שפט אחד מישראל,
מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו באדוני לבלתי ניתן להם לבנותינו לנשים.
גם פה אני אומר הדבר רבותי, הדבר לא ייאמן.
עוד שנייה אחת.
הכותרת של כל הסיפור הזה זה בימים ההם אין מלך בישראל,
איש ישר בעיניו יעשה.
אוקיי, נשבעתם.
השבועה הזאת הייתה, בטעות כנראה,
נכון? נשבעתם, שלא ייתנו לבנימין, כי הייתם בטוחים שזה רק אנשי הגבעה, לא התכוונתם לכל השבטים, לא התכוונתם, נכון? אז הולכים לזה, ותראי, עוד פעם זה חוזר הסיפור של יפתח,
שלא יתירו את הנדר וישעו.
אבל הדבר המדהים ביותר,
שזו קושייה חמורה שיש לי עליה, התחלה של תשובה אולי,
זה הפתרון שהם מציעים.
מה נעשה להם לנותרים ולנשים?
ואנחנו נשבענו באדונה לבלתי תת להם לנותנות, ויאמרו מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל אדוני המצפה,
והנה לא באיש אל המחנה מייבש גלעד אל הקהל.
עוד שנייה, תן לי רגע ללמד ברצף, אם יש שאלות אחרי זה אני אענה.
ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד,
וישלחו שם העדה 12 אלף איש מבני החיל ויצוו אותם לאמור לכו והקיטם את יושבי אשר ייבש גלעד לפי חרב ואנשים ועטף
וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וחולשה לדעת משכב זכר תחריבו וימצאו מיושבי גלעד
ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויביאו אותם אל המחנה שילה אשר בארץ כנען מישהו מבין את הפסוק הזה?
אני שואל מישהו? מישהו יכול להבין אותו?
אתם מבינים מה אנחנו?
אנחנו רוצים לפתור את בעיית מלחמת האחים, אז איך נפתור אותה?
עוד מלחמת אחים.
אנחנו רוצים לכבות את המדורה, מה נשפוך עליה?
בנזין.
ככה המדורה תתחבא, ללא ספק.
תיכבא, יש לו מה... מישהו יכול להבין את זה?
יש לך פתרון?
מה הבעיה לפניכם?
כן.
נו?
לנשים.
נו?
נו, אז עכשיו אין.
לא.
אתה רוצה להם גברים, הוא רוצה להם נשים, אני מבין איך הם עושים.
מה, איך אתה מבין?
מה אתה מבין?
אני מבין שהיתה מלחמה, והרגו את הגברים.
נו?
זה שמות נשים שאין להם דבר.
אני לא מתחלב עם ה... אם אני מבין לגברים, הם כבר לא יושבים את הדברים האלה.
הכל נראה לי הפוך.
כן, לנשים.
מה זה אומר?
זה הכוונה.
מה?
או ש... אחד משתיים.
או שהרגו גם את הנשים,
או שהאלמנות שנותרו, הן לא פנויות עכשיו להתחתן עם... זה צריך להשיג רווקות.
בסדר? מה?
כן, כן.
אז קודם כל, יש לזה קצת רושם, נכון? כתוב...
כאילו, בעצם הם דנו את בנימין כדין עיר הנידחת.
זה מה שהם עשו.
ולכן כתוב
ואיש ישראל שבו אל בני בנימין ויקום לפי חרב מעיר מתום עד במעד כל הנמצא,
גם כל הערים הנמצאות שילחו באש.
אז אפשרות אחת זה ש... אפשרות שנייה, לדעתי, יותר נוחה
לומר זה שפשוט כל מי שהיה מבני בנימין ברח,
נס.
נגיד,
כל האנשים שנשארו עם הילדים פשוט תפסו את הרגליים וברחו,
ברחו לאיזה מקום, ברחו מהנחלה של בנימין.
ראו שזה מסוכן להישאר שם.
אז עכשיו לא היה את מי להביא. נשארו 600 בני בנימין באיזה מצור, וכל השבט הזה התפזר לכל עבר, וזהו. עכשיו כשאתה רוצה לשקם את השבט הזה, אין לך...
כולם שם.
מה נעשה? אז אני אומר, אוקיי, זה גם קושייה, אבל
הפתרון הוא עוד יותר מזעזע.
ללכת ולהרוג. עכשיו, למה הולכים והורגים אותם? מה הסיבה? מהו הטעם? הם לא באו.
איפה זה יבש גלעד?
בגלעד, נכון? זה עיר אחת מערי הגלעד.
יש בגלעד, את נובח, את כנת,
את נופח, את כל מיני נערים. יש שם אחת נערים, היא יבש.
היא כנראה המזרחית ביותר.
אני מזכיר לכם שכשקראנו את הפסוקים בתחילת פרק כ', היה כתוב כך
ויצאו כל בני ישראל בתיק האלה, הידע כאיש אחד למידן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל אדוני המצפה.
אז באו מהגלעד.
אז מה רוצים אנשי יבש גלעד?
אנשי יבש גלעד הולכים לטעון בצדק. מה אתם רוצים?
כאילו,
שלחנו מהגלעד, צריך מכל עיר לבוא, שלחנו נציגות נכבדת.
כל, נכון, כל שבט צריך לשלוח נציגות, לא מכל עיר, מכל שבט. אז הנה שלחנו מארץ הגלעד.
מאיפה הגיע הרעיון הזה
ללכת ולהכות את אנשי אביש גלעד
ולקחת מהם נשים, זה לא, דבר שלא עלה על הדעת.
אני לא מצאתי לזה פתרון חוץ מאפשרות אחת.
אפשרות אחת
שעולה על דעתי, אבל לא מצאתי לזה מקורה וככה זה נראה לי.
אם אנחנו הולכים בכיוון שכל מי שהוביל את האירוע של פילגש בגבעה ואת המלחמה בבני בנימין זה בעצם מי?
שבט אפרים,
הרי האיש של הפילגש הוא משבט אפרים,
אז שבט אפרים סוגרים חשבונות.
אם בני בנימין זה... עכשיו הם סוגרים חשבונות עם עוד שבט,
יש להם חשבון פתוח איתו.
מנשה, אנשי יבש גלעד, יפתח הגלעדי,
מנשה, הרגו לא מזמן, היה לנו את יפתח הגלעדי, והם הרגו להם, כמה?
אה, ארבעים ושתיים אלף.
זהו, אנחנו, הכותרת היא, צריך נשים וזה.
זה הזמן לסגור חשבון, נכון?
איך כתוב שם אצל יפתח?
ויקבוצ יפתח את כל אנשי גלעד, יפתח היה מאנשי, יבש גלעד כמובן.
ויקבוצ יפתח
את כל אנשי גלעד, וילחם את אפרים,
ויכו אנשי גלעד את אפרים,
כי אמרו פליטי אפרים, אתם גלעד בתוך אפרים, בתוך מנשה.
כן, כלומר, בעצם הם עשו לאפרים מה שבני בנימין
עשו לזה.
כלומר, שבט אפרים, בגלל שהייתה לו נחלה מצומצמת, אז הוא מנסה להתפשט. אז הוא מתפשט לבני בנימין בדרום,
והוא מתפשט לבני מנשה בצפון.
בני מנשה, והוא גם עובר לגור בגלעד.
ואז בני מנשה אמרו, חלאס, כל הזמן אפרים באים לפה, אתם פליטים פה, תלכו, תעופו חזרה למקום שלכם,
נכון?
וילכוד גלעד את מעברות הירדן, וכשהם באים לחזור, בני אפרים,
ויקי אמרו פליטי אפרים עבורה, ויאמרו לו אנשי הגלעד האפרתי אתה?
אתה מאפרים? ויאמרו לו אמורנה שיבולת, הם הכירו אותו לפני ולפנים, הם לא יודעים להגיד שין,
ויאמרו כאן, ויאמר שיבולת,
ולא יכין לדבר כן, ויכתובו ישחטו מעברות הירדן, ויפול בעטים מאפרים ארבעים שתיים אלף איש. שבט אפרים לא שכח את הדבר הזה, הוא קרא לו מזמן.
ועכשיו הם מוצאים זמן לחסל איזה הזדמנות, יאללה, עכשיו אנחנו ננקום באנשי אבש גלעד. כלומר, איך
ריפאו, מי יעצור את מעגל הדמים הנורא הזה?
איך מרפאים מלחמת אחים אחת עם בני בנימין על ידי מלחמת אחים נוספת?
אפשר להגיד דבר כזה?
התנ״ך לא חוסך מאיתנו
את ה... לא חוסך מאיתנו כאבים ומתאר לנו את הדינמיקה של מלחמת אחים.
מי שחושב שזה דמיונות
מוזמן ללכת ולקרוא, לא, התנ״ך ודאי קודש קודשים, אבל זה רחוק מאיתנו.
מוזמן לפתוח את ספרי יוספוס פלביוס ולראות איך הייתה נראית ירושלים של ימי בית שני.
איך הייתה נראית, איך המלחמת אחים תדלקה את עצמה.
וההוא הרג את זה, וההוא זה, ואז ההוא נקם בזה, ואז ההוא זה, וככה ירושלים נלחמת מבפנים, מה שהגמרא מתארת חלק מהאירועים במסכת גיטין על שרפת המחסנים והאוצרות, אבל יוספוס מתאר את זה בצורה הרבה יותר רחבה,
גם אחרי שניקח את דבריו בעירבון מוגבל והוא מטעם והיסטוריון מטעם וכולי
גם אם נוריד חמישים אחוז אפילו יותר מזה
אז זה ברור שבתוך ירושלים היו כאלה הבדלים וכאלה פערים וכאלה שהכשילו איך כתוב, נכון, איך כתוב בכיתה הבאה, וכשלו איש באחיו
ואין רודף
מחשיבים אחד את השני
וזה הכל דינמי, ככה הוא עשה לי אני אעשה לו, עכשיו אני חייב
או אני אתן דוגמה נוספת
אני אתן דוגמא נוספת שאנחנו כולנו רואים אותה
כל התרבות נקמת דם אצל הערבים
blood food נקרא
נקמת דם
הרי זה מדע שאין לו סוף
אין לו סוף
הוא לא נסגר
כדי שהוא ייסגר צריך שהשייח והנכבדים יביא את שתי המשפחות יעשו סולחה ויהיה תשלומים מאוד כבדים ופה ושם וכל זה
אין להם את הנכבדים האלו אין להם את הכוח אין להם את האוצר ולכן מה שאתם רואים במגזר הערבי
זה פשוט נקמת דם מתגלגלת.
הם הרגו ארבעה במתקן שטיפה, אז הם יהרגו חמישה במתקן זה,
אז הם יהרגו, וזה פשוט מתגלגלת, זה לא נגמר.
מה?
לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר, לא נגמר. ככה זו הדינמיקה, זו הדינמיקה של מלחמת אחים, וזה מה שהתנ״ך אומר לנו.
שאין מי שיעצור,
זה מפרק את הכל מבפנים.
זה כתוב מול העיניים, אנחנו קוראים ולא מאמינים. כן, זה יופי, פתרון, 400 נשים,
חסר לנו אנשים, טוב, נלך נהרוג את אנשי יבש גלעד.
האנשים האלה אומרים, מה אתם רוצים? אנחנו באנו! דווקא מייבש גלעד? באנו מגלעד, כתוב!
זה לא מעניין.
טראומה גדולה.
טראומה גדולה.
זה רק מחזק את מה שאני אומר.
טוב,
הסוף של הספר הוא איזשהו ניסיון לתקן.
בואו נראה.
טראומה, זו טראומה שרובצת.
וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימין אשר בסלע הרימון ויקראו להם שלום.
וישוב בנימין בעת ההיא,
ויתנו להם אנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן. אז יש פה 600 לוחמים,
קיבלו 400 נשים.
והעם ניחם לבנימין כי עשה אדוני פרץ ושבטי ישראל.
ויאמרו זקני העדה, או!
סוף סוף
אנחנו שומעים פה את זקני העדה.
איפה הם היו עד עכשיו?
לא שמענו אותם עד עכשיו.
עד עכשיו זה הכל ישראל, בני ישראל, ישראל. איפה זקני העדה? איש ישראל. איפה זקני העדה?
מי מנהל פה את העניינים?
הצעירים, אה?
הוא אמר, בדיוק.
סוף סוף זקני העדה שיש להם איזושהי מתינות,
הם יכולים לראות את התמונה הכללית ומתחילים לנהל את העניינים, אבל זה מאוחר מאוד ואולי כמעט מדי.
וויאמרו זקני העדה, מה נעשה לנותרים ולנשים כי נשמדה עם בנימין אישה,
לשאלתך?
ויאמרו ירושת פלטה לבנימין ולא עם אחרי שבט מישראל. יש ירושת פלטה 600,
מתוכם רק 400 התחתנו.
צריך לדאוג למתיים הנותרים.
ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבינותינו, כי נשבעו בני ישראל אמור, ארור נותן אישה לבנימין. עוד פעם, השבועה הזו.
כלומר, זקני עדה זקני עדה, אבל את השבועה הם לא מוכנים להפר.
יפה.
למה לא יכולים?
שבועה וציבור, אתה צודק.
ויאמרו,
אגב, זו הרעי הפעם, מפה רואים מקור נמרץ לכך
שנישואים עם יותר מאישה אחת הם לא רצויים בתור הזה.
למרות שהם מותרים, הם לא רצועים.
ויאמרו, הנה חג אדוני בשילה מימים ימימה,
אשר מצפונה לבית אל,
מזרחה השמש,
למסילה העולה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה.
יש פה נ״צ עם חמש ספרות אחרי הנקודה.
בסדר? לא אחרי הנקודה, עם חמש ספרות.
יפה, כלומר, איפה זה נמצא שילה? אז יש כאלה אומרים שכל כך לא הכירו את שילה, כי לא עלו לרגל, כי כבר התיישו, צריך לתאר את זה.
אבל תכף ניתן גם סיבה אחרת.
ויצוו את בני בנימין לאמור לכו וערבתם בכרמים
וראיתם והנה אם יצאו בנות שילה לחול במחולות והצעתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו
מבנות שילה והלכתם ארץ בנימין
והיה כי יבואו אבותם או אחיהם לריב יש פה קריב אקטיב לריב
קוראים אבל לרוב כלומר הם יגיעו הרוב יגיעו
הרוב יבואו לריב
אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה
כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו.
אוקיי,
מה הסיפור פה?
מה האירוע?
יפה רבי עזרא, אתה נוגע בנקודה.
בואו נצא מנקודת ההנחה,
בסדר? בואו נצא מנקודת ההנחה
שגם אם אנחנו מפרשים שסיפור פירגש בגבעה קרה בסוף ספר שופטים,
יש דעות בכלל שזה קרה בהתחלה,
סוף יתר שופטים,
וכבר עבר דור הכניסה לארץ, ולכן היו מותרים השבטים להתחתן אחד עם השני,
כן?
אבל לא נהגו,
מאוד לא נהגו. אם תרצו, זה כמו הדור של הכניסה לארץ, בסדר?
דור הכניסה לארץ ואחריו.
למרות שאפשר להתחתן אשכנזים, תימניה וכל זה,
זה לא קרה לא בדור של העולים וגם לא בדור של הילדים שלהם,
זה קורה, זה קורה בנכדים.
בנכדים זה קורה, כבר,
לפחות בציבור הדתי-לאומי הציוני וזה, גם הכללי, כבר הדתיות היא פחות משחקת תפקיד.
אבל זה לוקח זמן. אז ניתן להניח שהיו עדיין מתחתנים אחד בתוך השני.
כל שבט בתוך עצמו. אז כשזקני העדה מנסים להגיד, אוקיי, מה יפתור את הבעיה?
איך אפשר להפסיק את השרפה הזאת? איך אפשר להפסיק את מלחמת האחים הזאת?
הפתרון היחיד העולה בדעתם,
מהו?
נישואין בין מי למי?
בין איזה שבט לאיזה שבט?
בין אפרים לבנימין.
שילה היא בלב נחלת אפרים.
זה טעות שהרבה טועים, מפני שהיום שילה נמצאת בבנימין.
נכון, הגבול גזרה בין מועצה אזורית שומרון
למועצה אזורית בנימין עובר בצומת תפוח.
היישובים רחלים, שבות רחל,
עלי, שילה,
נמצאים בבנימין צומת תפוח משם וצפונה זה כבר
מועצה אזורית שומרון אבל בחלוקה התנכית
בית אל זהו הגבול הדרומי של נחלת אפרים בית אל
שילה שכם כולם נחלת אפרים
נחלת בנימין היא קטנה יותר ומצומצמת וממש צמודה היא עוטף ירושלים מה שאנחנו קוראים לה
אז מה אומרים כעת
פתאום זה מאיר דבר בלתי רגיל
מה אומרים זקני העדה לבני בנימין?
לכו תסתתרו בכרמים,
כאשר בנות אפרים עושות חג בשילה,
הלאה,
זה חג מימים ימימה, זה לא איזה חג חדש, זה חג ש... איזה חג זה?
מה חוגגים בטובי הר?
מה זה יום העבר? מה אתה מביא לי עכשיו את כל ה...
מה החג בתנ״ך? בתנ״ך, מימים ימימה.
לא, כמה דברים...
בנימין. לא, לא, מימים ימימה.
פשט.
חג בשילום מימים ימימה. מה?
חג על היין.
והיו נוהגים לעשות חגים חקלאיים.
בחנוכה היו מדליקים נרות, כי זה גמר המסיק.
המסיק מתחיל בסוכות,
זה נגמר בחנוכה, ומדליקים נרות, שמן זית.
ופה זה בעצם גמר הבציר.
היו עושים חג.
חג השם בשילום.
רוקדים בכרמים, לכן רוקדים בכרמים. כי זה בעצם הודיה על שפע היבול של הענבים שניתנו השנה.
וזה חג של בני אפרים.
עתם תלכו בחג הזה ותחטפו נשים,
וכשיבואו בני אפרים לריב ולרוב,
כלומר, הם יבואו כולם,
ויגידו להם, אנחנו זקני הידה ניקח אחריות,
ונאמר להם, תעזבו, זהו, מספיק.
נקרא את הפסוק, רק נבאר אותו.
והיה כי יבואו אבותם או אחיהם
של הנערות הללו לריב אלינו,
ואמרנו אליהם, חננו אותם, תוותרו להם.
כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה, כי לא אפשרנו להם להיות נשואים.
לא השארנו להם אישה במלחמה.
ואם תגידו, אבל אנחנו נשבענו,
לא אתם נתתם להם כעת שם.
האשמה לא תהיה עליכם כי הם חטפו. אתם לא נתתם, אבל הם לקחו.
זוהי העצה.
תראו, בדיוק סיפר לי,
לא יודע מי סיפר לי את זה היום, מישהו סיפר לי.
אבל זה ככה, בסדר?
שנכון, יש מתח בין דתיים לחילונים, בין פה לשם.
אבל כשמתחתנים אחד עם השני,
או כשמישהו אחד חוזר בתשובה,
וזהו, חיים ביחד.
אז זה ההוכחה שאפשר לחיות ביחד,
נכון? כשהמתח הוא,
יש גם איזה זוג ממושב גימזו,
שיש להם איזה,
הם הקימו איזה בית ספר כזה לזוגות מעורבים,
שאחד מהם חזר בתשובה.
אפשר לחיות ביחד.
אפשר, אם אוהבים, ואם אה... אפשר.
אתה מגלה שאפשר ללכות ביחד, וזוג נשוי,
יש לו הכי הרבה על מה לריב, כי זה כל רגע מתנגש לך.
ואתה לא יכול להסתגר באיזו שכונה דתית ולהגיד, יאללה, אני, אני חייב להיות שם שבת, אני פה בשכונה שלי, לא.
מישהו גר איתך בתוך הבית,
הוא לוקח את האוטו, צריך להתחשב, צריך...
ומלמדים איך, עם הרבה אהבה, והרבה כוונה, והרבה רצון טוב, אפשר ללכות ביחד, וילדים גדלים בתוך הדבר הזה.
וזה מצליח, ברוך השם, מצליח, תלוי ב...
אז שפתאום,
נכון,
קשרי חיתון,
כן, בדיוק, קשרי חיתון בעצם מפוגגים את המתחים, אז הם מבינים שהסיכוי היחיד
לפוגג את המתחים
בין בני בנימין,
שכמעט הושמדו כתוצאה מן הדבר הזה,
לבין שבת אפרים שלא מפסיק לורים מתחים לאכול לספר שופטים,
זה ליצור קשרי חיתון. זה הפוך על הפוך.
אתם מבינים איזה שינוי כיוון עשו כאן זקני העדה?
זה שינוי כיוון, זה בדיוק, אם מי שאמר שזה אקטואל, כאילו, מה הסיכוי היחיד?
טוב, כל אחד מרגיש נורא נורא צודק, אנחנו צריכים, צודקים, נגיד, בוא נדבר רגע על סוגיית החרדים, איך זה יכול להיות, שלא מתגייסים, וכל זה, אנחנו מתדלקים את עצמנו, צודקים, צודקים, הכל טוב,
כל זה.
שינוי יקרה
רק עם הערכה ועם חיבור, משם יכול להיות השינוי.
ככל שאתה מתדלק את עצמך,
והשינוי צריך להיות, אוקיי, דווקא עכשיו עוד יותר חשוב
להגיע להסכמות, להגיע לדיבורים, להגיע לזה, כי כשכל אחד על הקצה שלו, אז כל אחד נעמד על הרגליים האחרונות, אי אפשר להתקדם לשום מקום.
זה מה שעושים כאן, סוף סוף שינוי, אבל הוא מגיע מזקני העדה.
הוא מגיע מאנשים שראו דבר אחד או שניים בחיים שלהם.
שהם לא, הם הצליחו לעצור את המעגל הזה.
מעגל הקסמים בהצעה דרמטית לבני, הרי האנשים האחרונים שבני בנימין ירצו להיות נשואים איתם זה בני אפרים, הם המיטו להם את כל האסון הזה, בני אפרים לא רוצים לראות אותם בעיניים, וגם בני בנימין מגלים כאן גדלות נפש והם אומרים אוקיי אנחנו נעשה את זה ובעצם תחשבו על זה שש מאות
הגברים הנותרים מבני בנימין
הם נשואים
לנשים שהם או ממנשה או מאפרים,
נשות כיבש גלעד הם ממנשה ונשות המטה עם המטרות הם מבני אפרים
ואלה בדיוק השבטים שהיו הכי הרבה במתח ביניהם, בסדר?
ממילא אנחנו למדים ששאול,
שהוא יהיה המלך העתידי, הוא יהיה מלך כי הוא כונס לתוכו, אמא שלו כנראה, עם אפרים, בסדר? זה איזשהו יצור.
ויעשו כן בני בנימין ויישאו נשים למספרם מן המחוללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם וכמו שאמרנו הפסוקים האלה מסתירים
דרמה גדולה מאוד, מי בנה, מי לקח פיקוד, מי עשה את זה,
אנחנו נראה את זה בהמשך.
ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא, איש לשבטו ולמשפחתו,
ויצאו משם איש לנחלתו. בימים ההם
אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
איש הישר בעיניו יעשה.
לפעמים,
בסדר,
אבל ספר שופטים בחר לסיים את הלימוד בשתי תמונות מאוד מאוד חמורות. התמונה הראשונה של פסל מיכה,
של התרסקות הקודש, אתם זוכרים, למנות פסל מיכה וזה,
הכל בשביל כסף, וגם מיכה יודע שזה רמאות,
ושבן דרניאל, וכולם,
איזה מין התפרקות כזאתי טוטאלית, זה ברמת בן אדם למקום, ציר אחד,
והציר השני,
ברמה, בן אדם לחברו,
לא היה מי שיגיד שם, יעצור, יגיד סטופ,
סטופ, תעצרו, לא ככה,
לא ככה מנהלים את הדברים, לא בדרך מלחמת אחים,
בואו נדבר עם בני בנימין, בואו ננהל את המשא ומתן, בואו. לא היה.
או מי שהגיע, זקני העדה, כבר היה מאוחר מדי.
בואו רק נראה דוגמה,
שתי דוגמאות.
לסיטואציות דומות,
אבל שמה, בגלל שהייתה ממלכה והייתה מלכות,
היה מי שידע ללחוץ על הכפתור ולעצור.
סיטואציה ראשונה, נשתראה בספר שמואל,
סיטואציה ראשונה היא כאשר גם כן
אבנר, אחרי מות שאול,
אבנר עושה
בשמואל ב', פרק ב', פסוק י״ב.
ויצא אבנר בן נר ועבדי איש בושת בן שאול ממחניים גבעונה.
ויואב בן צרויה, פרק ב', פסוק י״ג.
ועבדיו יצאו ויפגשום על בריכת גבעון יחדיו, וישבו אלה על הברכה מזה ואלה על הברכה מזה.
אתם מבינים שאם יואב נמצא בגבעון זה התרסה.
כי הרי גבעון איזה נחלה של איזה שבט?
בימין, מה יואב עושה כאן? ויואב אומר, דוד הוא המלך, שאול מת, אני כאן הבעל הבית.
התרסה.
ואז אבנר אומר, מה אתה עושה כאן? ויאמר אבנר אל יואב, יקומו נלמים, שחקו לפנינו. כאילו, בואו נלמד אתכם מי כאן הבעל הבית.
ויאמר יואב, יקומו, וזה נראה מתחיל כמו איזה מלחמה,
מכות כאילו, 12 פה, 12 שם,
אבל הדבר הזה תוך שנייה מתגלגל למלחמה קשה עד מאוד,
בי ינגף אבנר, בסוף נהרגים פה איזה שלוש מאות איש נדמה לי,
נכון?
אבל אז מה כתוב?
ויקרא אבנר אל יואב ויאמר הלנצח תאכל חרב,
הלא ידעת כי מרה תהיה באחרונה. תראה,
התחלנו מלחמת אחים, ביום הראשון נהרגו, כמה כתוב?
כתוב פה
תשע עשר איש מעבדי דוד ושלוש מאות שישים מעבדי דוד, אבל זה רק ביום הראשון.
אם היינו ממשיכים ביום הראשון, כל המדינה פה הייתה עולה באש.
ועד מתי לא תאמר לעם לשוב מאחרי אחיהם? ויאמר יואב,
חיה אלוהים, כאילו לא דיברת,
כי מהבוקר נעלה העם איש מאחרי אחיו,
ויתקע יואב בשופר, ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל ולא יאספו עוד אי לכם. זה מלכות.
הוא יודע לעצור.
אוקיי, זהו, יש פקודה, יש מלך, יש היררכיה.
זהו, עד כאן.
מחיר כבד מאוד.
זה פעם אחת. פעם שנייה, בספר שמואל, אותו דבר,
אחרי המרידה
של אבשלום אז יואב יוצא לקרב ומיד אחרי שהורגים את אבשלום
מה עושה יואב?
איפה זה כתוב?
כן פה כתוב ויתקע יואב בשופר נכון? לא מצטרפסו כזה כרגע
ויתקע יואב בשופר כי חסך
יואב את העם הנה כן נתתי
ויתקע יואב בשופר והיה שבעם מרדוף אחרי ישראל כי חסך יואב את העם
מלחמת אחים. הוא אמר טוב, מה שזה נעשה, רק נטפל כאן בבעיה, תוקע מה שופר עוצר את זה. ככה נראית מלכות.
באותה סיטואציה, זה לא חוכמה המלכות שאומרת בואו נרקוד אורה ביחד. באותה סיטואציה שהגיעו לאיזה מלחמת אחים שהיא בעצמה תקלה, אבל כשיש מלכות, כשיש מלך בישראל,
יודעים לעצור ולמזער את זה. רבותיי, אני רוצה לסיים
באמירה אחת.
יש בירושלים מקום
שנקרא מוזיאון מורשת מנחם בגין.
ננחם בגין עשה הרבה דברים בחיים שלו.
היה נציג ביתר הראשי בפולין,
מפקד האצל,
מפקד על פעולות הירואיות,
פיצוץ פעולה למלך דוד,
הפריצה לכלא עכו,
עשה את המהפך, הפציץ את הכור בעיראק,
חתם הסכם שלום עם מצרים, עשה הרבה מאוד דברים כאלה ואחרים.
ומה נמצא
בכניסה של המוזיאון,
אני זוכר, שמה, בכניסה, ממש כזה שלט,
מלחמת אחים לעולם לא.
הוא מנה,
פעמיים הוא מנה מלחמת אחים,
פעם אחת בסזון,
שהוא לא הסכים ללוחמי האצל להילחם בהגנה שהסגירו אותם,
ופעם שנייה באלטלנה.
וזה בכניסה.
זה בכניסה.
העובדה שהוא היה שם, מהמקום המוסרי,
ועל ערש הלידה של מדינת היהודים,
היינו עלולים להידרדר למלחמת אחים,
והוא מנה את זה, זה מה שהם החליטו,
זה המעשה הכי גדול שלו, ולכן שמו אותו בכניסה.
יותר משאר הדברים החשובים שהוא עשה.
אז אנחנו צריכים ללמוד את זה, יש לנו, לכולנו כאן,
מי שכאן בשיעור, מי שלומד את השיעור הזה וכל החברים מסביב,
יש לנו מדינה, היא תהיה עוד מעט בת 76. אנחנו עכשיו בתוך מלחמה וכולנו זה, אבל יש לנו אחריות מוטלת על כולנו לדאוג שהעסק הזה יישאר ביחד.
יום יבוא ויגיע משיח, בעזרת השם במהרה בכל יום שיבוא.
הוא צריך למצוא כאן מדינה ועם אחד.
יש לו גם תפקיד, הוא גם, לא צריך, אנחנו, האחריות שלנו זה לדאוג שכשהוא יבוא הוא ימצא עם אחד ולא עם מפוזר ומפורד ומפורק לכל הדברים.
אתה יודע, מתקדם ביחד, למנוע בכל מחיר פירודים ומלחמות,
וכשהמוח היהודי מפעיל פתרונות יצירתיים, אז כשמגיעים זקני העדה והם קצת מתונים, פתאום מגיעים שיש פתרונות ואפשר, לא צריך להילחם עד אין סוף,
הם הצליחו לעצור את מאבק הדמי, והפתרון הוא פתרון מדהים, להתחתן. אם היה אפשר להתחתן אחד עם השני, היה פותח באמת הרבה בעיות.
להתחתן עם אחים לאנשי.
שנזכה לזה בעזרת השם. ברוכים תהיו. סיימנו, חזק, חזק ונתחזק.
