אנחנו בעזרת השם נקדיש את השיעור היום ואת השיעור בשבוע הבא
לאגדה של פסח, בסדר?
אני מקווה שלא כל רב שנכנס אומר לכם את אותו משפט.
לא?
בסדר.
אה, בסדר גמור.
מי היה השיעור הקודם? הרביגון? לא.
אה, הרביגון.
בסדר.
ולפי הרכב האוכלוסייה שיש פה,
אז השיעור הזה הוא רלוונטי במיוחד.
תכף תבינו למה.
האגדה של פסח, חלק המגיד בהאגדה,
אחרי שהם מסיימים את כל הקשיות והשאלות, מה נשתנה פה, שם וכל זה, מתחילים לספר את האירוע ההיסטורי.
אז, מה זה?
אומר לנו רבי יצחק,
לוקחים פסוקים מיקי תבוא, שזו אמירה חשובה בפני עצמה,
שבעל המחבר ההגדה מעדיף להשתמש,
מעדיף לחבר פסוקים מספר דברים ולא מספר שמות.
למה?
כי כל העניין של ההגדה זה לספר את הסיפור.
ולספר את הסיפור אז עדיף הרבה פעמים מנקודת מבט היסטורית. כבר 40 שנה אחרי אתה כבר יכול לספר איך נראה סיפור מנקודת מבט היסטורית, ואז
עבורנו זה עדיף מאשר לצטט מהוראות שהיו, בסדר?
בזמן נתון מתוארים כל מיני דברים, הם עשו ככה, הם עשו ככה, עכשיו אתה מסתכל על זה מאחורי, טוב.
אז בפרשת כי תבוא,
שכמו שאמרנו הפסוקים האלה נכנסים
להגדה של פסח,
מתחילים בפסוק
ארמי עובד אבי
וירד מצרימה ויעלו שם במתי מעט
ויהי שם לגוי גדול עצום ורב.
מזה, זאת נקודת ההתחלה של החלק המגיד בהגדה של פסח.
ובהגדה, בעצם ההגדה בנויה כמו מדרש.
כמדרש.
לוקחים פסוק ודורשים אותו.
יש שם הרבה פסוקים שלוקחים את הפסוק ו...
נכון? והיה ה' את עניינו ואת עמלינו ואת לחצינו.
עניינו אלה הזה, עמלנו אלו הבנים, וכו',
פרישו דרך ארץ. אז גם כאן
באה ההגדה דורשת את הפסוק הזה, איך הוא דורש? הוא אומר,
צא ולמד
מה ביקש לבן הארמי לעשות,
שנאמר, ארמי עובד אביו וירא וכו', לבן,
שפרעה לא גזר אלא על זכרים,
לבן ביקש לעקור את הקור.
זהו, ואז עוזבים את לבן ואומרים לדבר על פרעה.
אני רוצה לבחון את האמירה הזאת שלבן ביקש לעקור את הכל.
איפה, מניין לקחו את זה חכמינו?
זה אפשר, זה אפשר, למה הוא קרא שכל תפני רובי תם רדף אחרי יפו, זה היה שיעור, זה היה שיעור, זה שיעור שלי? מתי עברת את השיעור הזה?
זה היה שיעור שלי, אתה הצטענו איתך בבית, אתה דיברת על שיעור של... תגיד לי, בסוף. לא, רק תגיד לי מתי זה היה.
טוב, אז אני, יכול להיות.
לא, לא, לא, לא, לא, אתה הצבעת. תעזור על הקדוש בבית זה, אתה הצבעת. הזוהר.
אתה הצבעת שאני מגיע. לא, אל תגיד.
בוא נראה, אולי התחדשות דברים.
כמו שעושים מי לעשות לכם רע, אבל... בסדר, אני מבין, אבל בואו נבחן את זה, איזה רע, מה היה הרע.
אז בואו נבחן, בסדר?
בואו נתחיל מההתחלה.
לבן מגיע ליעקב, סליחה, יעקב מגיע ללבן.
ובאי כשמוע לבן את שמא יעקב בן אחותו,
וירוץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאו לתפיתו
ויספר ללבן את כל הדברים האלה, סבבה. אז ויאמר ללבן, אח עצמי ובשרי אתה ויישב ימו חודש ימים.
אז כבר יפה.
נוחת עליך איזה אחיין משום מקום,
שבחיים לא ראית אותו,
ואתה מכניס אותו בבית אחרי חודש?
לא יודע, לי היה קשה דבר כזה, הכניס חודש.
אבל אחרי זה... אבל בזמנים, בזמנם, בזמנם, יכול להיות.
אבל אחר כך, הנה, עכשיו זה אפילו אתה תודה שזה.
ויאמר לבן ליעקב, אחי אחי אתה והבאתני חינם, אגידי לי מה משכורתך.
זה ממש לארג'יות.
אם אני הייתי מארח אחיין אצלי בבית, הייתי אומר לו, טוב, אתה אורח אצלי בבית, תתרום את חלקך, תעבוד. לבן מציע ליעקב משכורת.
הוא ממש בסדר גמור, הוא ממש לעב.
יעקב אומר שהוא מבקש את רחל, עובד שבע שנים,
ואז באמת יש פה משהו לא נעים.
לבן נותן ליעקב את לאה,
במקום את רחל. האמת,
זה לא לגמרי במקום, אלא זה ברור שזה מבחינת לבן בנוסף. הוא מבין שיעקב לא יוותר על רחל.
אז אומנם זה לא יפה,
אבל זה גם לא מאוד נורא.
כלומר,
בסך הכל לבן לא לקח את רחל וחטף אותה מיעקב והשאיר אותו לבד, אלא להפך.
הוא אומר, יש לי כזה חתן מוצלח,
אני רוצה ששתי הבנות שלי יתחתנו איתו. כל אבא דואג להבנות שלו, אז הוא אומר, כזה חתן,
דחף את העניינים טיפה קדימה. תקח אתיו בעוד שבע שנים,
מקבל גם את רחל, בסדר? אז בסופו של דבר יעקב צריך יש לו החזר פרחים ללבן, נכון? מפני שמלאה יצאו יהודה, וישכר, ולוי, ורוב משפחת בית יעקב יצאו בכלל מלאה.
אז בסדר, אז הנה התברר לטובה. עוד פעם, זה לא שהוא כמו שאול, נגיד, חטף את מיכל מדוד, זה מעשה נורא, כן?
אבל הוא לא עשה את זה, הוא עשה הפוך.
הוא הכניס ליעקב גם את לאה וגם את רחל, בסדר.
והוא גם אחרי זה נתן את בלהה וזלפה,
וזה גם בעולם שמקובל בו להתחתן יותר מאישה אחת.
טוב,
יפה. ואז יעקב עובד, נולדים לו כל הילדים,
ואז כתוב כך, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף,
ויאמר יעקב אל לבן, שלחני וילכה ומקימיהו לארצי. זהו.
אגב, שאלת טריוויה קטנה, בין כמה יוסף נולד, אז יוסף עכשיו בגיל 0,
בין כמה יהיה ראובן?
בגיל 7 בערך.
הפער בין
ראובן לבין יוסף,
שבע שנים.
בתוך כל השבע שנים בעצם נולדים ליעקב כל הילדים, מארבע נשים.
מה?
בהנחה שהיא איתה אברהם.
לא אבל זה... עבדת שבע שנים כאלה. לא הבנתי.
הוא עבד שבע שנים?
נו.
אז הוא התחתן.
ואז הוא עבד עוד שבע שנים.
אבל הוא התחתן כל ימים. הוא עבד שבע שנים והתחתן אחרי שבע שנים עם רחל ועם לאה.
ואז הוא עובד עוד שבע שנים. אגב זה מראה גם כמה יעקב היה איש אמין וגם כמה לבן שמח על יעקב
שהוא נתן לו את רחל ואמר לו, טוב, ותשלם לי אחר כך.
אז הוא מילא את זה.
אז בשבע שנים השניות,
באותם שבע שנים נולדו כל הילדים.
וזהו, נגמרו שבע שנים, יוסף נולד, אומר לו, אני רוצה ללכת הביתה. ראובן בן שבע, יוסף בן אפס.
ואז למאל אומר לו, תקשיב, זה לא ככה, אתה כזה מוצלח ובזכותך, כל העניינים.
הוא אומר לו, תנאי התנשב ואת ילדיי אשר עבדתי אותך בהן ואלך,
כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך.
הוא אומר אליו לבה, אני מצאתי חן בעיניך, ניחשתי, וברכני בגליך.
בוא, אני, תן מה שאתה רוצה.
אני רוצה שתשאר איתי. אתה, אתה תקבע את השכר. וואי, זה בכלל ארג'יות.
אתה מבין? זה מה שנקרא בזה ציפיות שכר. מה ציפיות שכר שלך?
בהייטק וכל זה. הוא אומר לך, תשמע, אתה תגיד.
ויעקב אומר.
יעקב אומר.
זה השכר שאני רוצה.
והוא נוקה בשכר לא קטן בכלל.
בסדר, הדברים מתקדמים.
עוד שש שנים, יעקב.
אגב, לא כתוב פה זמן.
בשונה משתי הפעמים הקודמות שמופיעה יחידת זמן, שבע שנים ואחר כך עוד שבע שנים,
פה לא מופיע זמן.
לבן אומר ליעקב, בוא תגיד את זה, תעבוד, והם לא קובעים זמן.
לא קובעים זמן, נכון? אין פה מספר.
ואז יעקב רואה את הצאן, ולקראת הסוף יש איזו מתיחות.
וישמע את דברי בני לבן לאמור,
לקח יעקב את כל אשר להבינו, ומאשר להבינו עשה את כל הכבוד הזה.
וירא יעקב את פני לבן, והנה עיני נאמר כתמות שלשום.
גם זה,
בוא נגיד ככה, אני לא מכיר הרבה אנשים שחתן יעבוד עם חמיו בעסק אחד וזה יהיה רק חיבוקים ונשיקות כל הזמן.
יש חיכוכים מדי פעם.
בטח אם החתן יש לו אחוזים בעסק, ופתאום האחוזים שלו הם יותר רווחיים מהאחוזים של הסבא.
אז יש מתיחות כלשהי.
אבל מכאן ולהגיד, ביקש לאבד את הכל, ביקש זה.
עד עכשיו ראינו שלבן היה בעיקר בסדר.
בסדר ואפילו יותר מבסדר,
ועוד יותר מבסדר, ולקרוא לזה איזה מתיחות קטנה.
לעומת זאת יעקב,
אתה יכול לסגור את הדלת, כבוד החייל? תודה. סליחה שאני מטריח אותך.
לעומת זאת יעקב,
קצת מתיחות, תופס את הרגליים ובורח.
קורא לאנשים, לשדה, מתלחשש איתם, אומר להם כל מיני זה,
ותופס את הרגליים ובורח, פשוט נעלם ביום אחד.
אומר לנו רבי יוסף חיים, תודה על השאלה הנפלאה, היה לו ציווי
היה לו ציווי. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה.
שאלה, שאלת פשט.
האם יעקב היה חייב לחכות לציווי מפורש מהקדוש ברוך הוא כדי לחזור לארץ כנען?
בגלל נענש.
שנייה.
לא.
אמרת לא.
איך אתה יודע שלא?
נענש על זה. לא בגלל נענש.
עזוב רגע נענש, למה אתה ישר הולך לאנשים?
אתה מפחיד אותי, ישר עם אנשים.
לא בגלל אנשים, אלא בגלל הפסוקים שקראנו כעת.
והיא, כאשר ילדה רחל את יוסף,
ויאמר יעקב אל לבן, שלחני בין חלל מקומי לארצי.
כאילו, הוא לא הוכיח פה להתגלות אלוקית, אף מלאך לא נגלה אליו, הוא אומר, זהו, סיימתי פה את השקה, אני רוצה לחזור.
עכשיו, אתה אומר, הוא נענש, בסדר?
אז כאילו, אתה אומר, למרות שהמלאך נגלה אליו, בכל אופן הוא נהנה. בקיצור, הוא לא היה צריך לחכות
לשום התגלות אלוקית.
נכון, אז המלאך שנגלה אליו,
אנחנו תכף ננסה להבין למה נגלה אליו המלאך, אבל
זה עדיין לא מסביר את הבריחה,
את ההימלטות של יעקב, ואת זה שהוא לא אומר שלום לחמיו,
שהכניס אותו,
אירח אותו, חיתן אותו עם שתי בנות,
חיתן אותו עם שתי שפחות,
נתן לו אחרי זה גם עבודת הייטק מסודרת,
עם שכר גדול, וקצת, לפני כן טיפה הסתכסכו הדברים כלכליים, אז ככה נהנה, להאמין ובורחין?
קשוח, האירוע קשוח, רבותיי.
ואלה, מה צריך לברוח אחרי יעקב, החלטנו על זה הדרך.
תמוה מאוד.
לא תמוה,
אבל אתה כל כך הרבה זמן, הוא אומר לו,
תראה לי, אפשר לו איזה תרגיל,
תעוקץ עוד פעם יישאר. יפה, אז אתה אומר, אז אני מבקש ללכת עם ה...
כלומר, זה ברור,
זה ברור שאנחנו לא מבינים פה איזה משהו, אנחנו הבעיה כמובן,
אנחנו לא מבינים משהו שחז״ל כן הבינו וגילו אותו, ואנחנו לא מבינים אותו. למה אנחנו לא מבינים אותו? כי המשהו הזה הוא לא אדום ולא שחור, אלא הוא לבן.
אז לבן,
אתה לא רואה.
זה משהו לבנבן.
עכשיו,
ברגע שאנחנו נבין את זה,
יפתחו לנו הרבה מאוד תובנות חדשות.
הרבה.
שוב פעם, מטרתנו להבין מה הכוונה, לבן ביקש לעקור את הכל.
גרוע מפרעה.
בחז״ל התכוונו למה שהם אמרו.
טוב,
צריך להבין מה הכוונה לעקור את הכל וכו'.
אז בואו ננסה רגע להבין מה קורה כאן.
תראו,
כאשר יעקב
בא ללבן ואומר לו, תשמע, אני רוצה לחזור הביתה
לאבא יצחק ואימא רבקה,
לבן מחליט
לפרוס איזה מצודה לרגלי יעקב
בלי שיעקב ישים לב.
בלי שיעקב ישים לב.
את המחיר,
חלק מזה זה גם כנראה התמימות של יעקב, התמימות החיובית,
את האמת שלו,
את המחיר יעקב ישלם במזומן,
הוא ישלם על זה מחיר כבד,
אבל המחיר הכבד שיעקב שילם הוא כעין וכאפס לעומת המחיר שהוא היה יכול או עלול לשלם אלמלא הקב' היה עוזר לו.
מה בעצם לבן עושה? תראו,
אתם זוכרים שדיברנו על כך ש... נו,
תודה.
אתם זוכרים שדיברנו על כך שהילד הגדול של יעקב
הוא בן 7 והילד הקטן הוא בן 0. יעקב בא ללבן, לבן בא ליעקב ואומר לו, תקשיב, מה אתה הולך וכל זה, תראה, אתה תחזור,
תחזור עם ילדים ותחזור בלי משכורת, כאילו עבדת 7 שנים ועוד 7 שנים בשביל זה, אבל אתה
צריך להיות עוצמתי,
אתה צריך עוצמה כלכלית, בטח אם אתה רוצה להתמודד עם עשו, בוא עכשיו, מה שנקרא,
הפסוק הזה,
ומתי אעשה אנוכי לביתי, נכון?
זה פסוק שתמיד, אני לא יודע מה, כל מיני אנשי צבא שמשתחררים אומרים, אני עושה לביתי.
עכשיו אני מצטרף לאיזה דירקטור ואני עושה לביתי. אז אני מציע את זה ליעקב.
תהיה רועה צאן.
אין פה מגבלת זמן.
אין פה מגבלת זמן.
מה זה אומר?
אתם יודעים מה אומרים? נגיד,
אומרים ככה באיזה, אם אתה, אם אין לך,
אם אין לך תשלום, אם אתה מקבל מוצר ולא משלם עליו, סימן שאתה המוצר.
אם אין הגדרת זמן, סימן שמה הנושא?
הזמן.
הוא הנושא.
מה המטרה?
לבן אומר לעצמו,
אני צריך לגרור זמן.
ככל שיעבור יותר זמן ויעקב יהיה כאן,
אני אעכב אותו.
ככה אני אוכל לממש את התוכנית שלי שאני תכף אמר לכם מהי.
מהי הדרך לעכב את יעקב בזמן?
בזמן.
הדרך היא,
א', להציע לו שכר מאוד מאוד גבוה שנורא נורא השתלם לו,
מאוד השתלם לו,
וזה תהליך, וב',
מדי פעם להפר את החוזה ולהחליף את השכר, להגיד לו, לא, לא ככה, לא ככה וכל זה, להגיד, לא, לא התכוונתי לזה, ואז הוא יצטרך, כמו מין משחק סולמות חלבים כזה, חבלים כזה, אתה עולה, עולה, פתאום לא, אתה רואה את זה, בסדר, נכון? ככה יעקב אחרי זה מתאר, שאביכם החליף את משכורתי עשרת מונים,
החליף פה, החליף, למה הוא מתקמצן מהכסף?
הוא לא מתקמצן מהכסף.
החלפת המשכורת זו הדרך של לבן, מה?
להרוויח זמן, לעכב עוד זמן. רגע, לא התכוונתי לזה, התכוונתי לזה, בואו נתחיל מההתחלה. לא, רגע, מההתחלה, פוס, פוס, לא התכוונתי.
ככה הוא מורח זמן.
אני מניח שכשיעקב אמר לו, אני אעבוד לך, יעקב התכוון לשנה,
שנתיים, משהו כזה.
בפועל,
זה לקח שש עד שבע שנים שיעקב התעכב בלי שהוא תכנן.
בלי שהוא תכנן.
עכשיו, רבי יוסף חיים כבר לימד אותנו שזה חטא.
שזה חטא, והוא נענש על החטא הזה.
חטא מצד ההתעכבות בגלות.
והוא גם נענש. מה הוא נענש, אגב?
יוסף.
אה, יפה. אתה אומר יוסף. יפה.
גם.
עכשיו, קודם כל בואו נוכיח שזה חטא.
הרי כשיעקב אבינו יוצא,
כשיעקב אבינו יוצא, בורח מארץ ישראל לחרן,
אז הקדוש ברוך הוא נגלה אליו ואומר לו, אל תדאג, אני אשמור אותך.
הנה אנוכי עמך, שמורתיך בכל אשר תלך,
שיבותיך אל האדמה, אלוה עזובך, כי אם אשיש, אשר דיברתי אליו. הקדוש ברוך הוא מבטיח לו.
כשהוא בא לחזור,
הוא מתפלל ואומר לקדוש ברוך הוא, הצילה לי נמי יד אחי ויד יסף, כי ירא אנוכי אותו,
פן יבוא ויקן ימים על בנים ואתה אמרת היטב יטיב עמך ושמתי את זרעך ככל ה... אז כולם שואלים, מה אתה מפחד? הקדוש ברוך הוא הבטיח שיש לך צ'ק.
חתום, הקדוש ברוך הוא הבטיח שישמור אותך. אומרת הגמרא במסכת סטנהדרין,
יעקב אבינו היה מפחד, שמא יגרום החטא.
אולי הוא עשה חטא והתמעטו זכויותיו. איזה חטא יעקב אבינו עשה?
הוא צדיק, הוא ישר, הוא נאמן, הוא תמים, הוא הכל.
החטא הוא ההתעכבות בגלות.
אבל העונש הוא לא רק יוסף.
היה עונש, לדעתי, לא פחות כבד.
הוא לא פגש את אימא שלו.
הוא לא פגש אותה.
וכמה זמן היה חסר לו?
כמה זמן היה חסר לו?
הוא הגיע לבית אל,
ושם בבית אל כתוב שהוא התבשר.
לא התבשר, אלא קיבל את השמועה שדבורה מנקת רבקה מתה, ורשי אומר,
במדרש היה לו אבל כפול, זה לא רק גבורה, זה גם אימא שלו. כמה זה הליכה מבית אל עד קריית ארבע?
שלושה ימי הליכה, ארבעה ימי הליכה.
עשרים ואחת שנים הוא לא ראה את אימא שלו, היא לא ראה את הנשים שלו, היא לא ראה את הילדים,
היא לא ראה את הנכדים שלה, היא לא ראה את אימא שלו שרבקה אוהבת את יעקב.
והוא הפסיד אותה ביומיים.
בשלושה ימי הליכה הוא הפסיד אותה.
לא ראה אותה.
חיבוק, נשיקה של אימא,
שרבקה אימנו,
בגלל ההתעכבות שווה? תגידו לי, שווה איזשהו כסף בעולם שווה?
הסבתא לא תראה את הנכדים, היא תיתן להם חיבוק ונשיקה וזה? איזשהו הון שבעולם,
אם היא תעניש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו, שזה כסף שזה שווה את זה?
כל הכסף של האדם היה מוכן לתת בשביל לקבל עוד חיבוק מאמא שלו לא ראה אותה 22 שנה.
זה היה שווה, השש שנים האלה? אז גם על זה הוא נהנה.
טוב, אבל הסיפור הגדול הוא אחר.
בשש שנים הללו, איפה נמצא יעקב?
בשדה. בשדה.
הוא מעיד על זה בעצמו.
ביום ובלילה. הייתי ביום, אכלני חורב וקרח בלילה. ותדע עד שנתי מעיניי. גנובתי יום, גנובתי לילה.
זה גם רואים. רואה צאן, אתה לא הולך בשמונה, חוזר בארבע. אתה יוצא עם העדר למרעה, ושבוע שלם אתה מסתובב עד שאתה חוזר.
זה אומר שבשש שנים הללו, שהילדים גדלים,
מגיל שבע עד גיל ארבע עשרה בעצם, כמעט, 12, 13, 14,
הדמות הדומיננטית בבית היא דמותו של סבא לבן.
הוא הדמות הדומיננטית.
הוא יושב איתה, הוא לא צריך לצאת, יש לו ילדים ויש לו את יעקב.
יעקב הרי רואה גם את הצאן של לבן
וגם את הצאן שלו.
הילדים הגדולים של יעקב כבר מתחילים לצאת איתו אולי קצת לזה, אבל הקטנים לא.
ולבן הוא הנוכח.
ולבן אומר, אני רק צריך להרוויח זמן, זה הכול.
עוד שנה ועוד שנה, והם יגדלו מספיק.
ברגע שהם יגדלו מספיק, כשיעקב ירצה לחזור,
הם יגידו לו, לאן לחזור?
פה, אנחנו טוב לנו פה, אנחנו לא רוצים לחזור.
מי זה סבא יצחק? מי זה סבתא ריקה? אנחנו לא מכירים את האנשים, אנחנו רוצים פה, עם סבא לבן. הוא סבא שלנו, ועם הבני דודים, ועם כולם, אנחנו פה.
אנחנו מפה.
רק צריך עוד קצת זמן כדי שלבן יהיה דומיננטי עוד ועוד ועוד ועוד, ויחלק להם סוכריות ויחלק להם זה. זה האירוע.
עכשיו זה מסביר המון דברים.
אני אגיד לכם מה זה מסביר.
לאברהם מאוד מאוד חשוב שבנו יצחק לא יתחתן עם הכנעניות אלא ילך וייקח אישה מאיפה?
ממשפחתו. אז הוא שולח את אליעזר.
גם ליצחק ורבקה זה מאוד חשוב.
נכון אומרת רבקה אם לוקח יעקב אישה מבנות כנען למה לי חיים? מה זה להתחתן עם הרשעיות האלה?
יצחק קורא ליעקב אומר לו לך פדה נערם וכולי.
ורק יעקב
לא עושה את זה.
למה יעקב לא לוקח כלות לבנים שלו
מבני משפחתו?
הדבר האחרון שיעקב מוכן לעשות זה לחזור לשם.
מפני שהוא מבין שלבן כמעט גנב לו את המשפחה.
עוד שנייה וזה היה קורה.
הוא הרדים אותו.
יעקב עבד ועבד ועבד, ובינתיים לבן בתוך הבית,
הוא הקרוב לנכדים,
הוא מדבר איתם, הוא מלמד אותם. רבותיי, יש עוצמה אדירה לסבא,
יותר מלאבא בצדדים מסוימים.
כי אבא, גם כשאבא מגיע,
אז הוא גם עסוק בטיפול בילדים, ובגידול שלהם, וגם בלתת להם מוסר, ובלתת להם מהות.
הסבא הוא רק נחמד.
הסבא הוא רק מתוק.
סבא הוא רק זה, מה? גם דוד. גם דוד. אבל דוד מגיע. הסבא הוא...
ובשונה מדוד, לסבא יש גם איזו תחושה שזה הילדים שלי.
איך אומרים בערבית ראש המשפחה זה הסבא, איך הוא נקרא סבא?
בערבית?
איך הוא נקרא סבא בערבית?
סידי
והסבתא סידי בפלסטינית.
סידי זה גם אדוני.
יא סידי זה אדוני, אבל סידי זה סבא.
סידי זה סבתא סבתא. הוא האדון של הזה.
הוא, כולם תחתיו.
לערבים יש להם שלוש שמות. אבו, נכון, שם משוליים.
עכשיו יעקב לא מבין שחופרו לו מנהרה מתחת למשפחה.
עוד רגע, הפיר נפתח וכולם נבלעים בפנים.
כשהמלאך נגלה ליעקב,
הוא אומר לו כך.
אומר המלאך ליעקב,
ויאמר אדוני אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתיך ואהיה עמך.
ואז יעקב
שולח לרחל וללאה ואומר להם,
מסביר להם,
הוא מסביר להם, הוא אומר להם, תקשיבו,
אתם ינתן כי בכל כך באתי את אביכם ואביכם ייטל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים.
ועכשיו אני מבין למה הוא עשה את זה.
לא בגלל הכסף, הכסף זה הסיפור הקטן, הוא רצה בעצם לקחת את הילדים.
הוא מתאר פה את כל הדבר הזה.
ואז ויאמר אליי מלאך אליי בחלום הלילה ואומר אינני ויאמר שנא עיניך רואה את כל העתודים וכו', ראיתי את כל אשר לבן עושה לך
אנוכי האל בית אל אשר משכת שם מצבה אשר כאילו
מה הוא אומר לו שנא עיניך רואה את כל העתודים העולים על הצון עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך מה הוא ראה?
גם יעקב ראה את זה מה צריך מלאך כדי לראות את זה מי לא רואה שלבן מחליף?
הוא אומר לא הבנת
הצון זה לא העניין
הכסף זה לא הסיפור, מה הסיפור?
הזמן,
הזמן שהוא מרוויח.
ולכן אומר לו המלאך, ועתה
קום צא מן הארץ הזאת ושוב לארץ מולדתך.
הפסוק אומר את זה פשט.
אומר לו, מה זה עתה קום צא?
עכשיו, זה הרגע האחרון. אם תחכה פה עוד שנייה,
לא יהיה לך אימי לצאת. מזכיר לכם משהו?
מצאת מצרים, מ-ט שערי טומאה.
מ-ט שערי טומאה, זה בדיוק זה, כאילו,
אם הם לא יצאו עכשיו, לא יהיה כבר עם מי לצאת. עכשיו,
לפי חז'ל, הקדושים, גם זה קרה.
ארבע חמישיות
כבר לא יצאו, לא רצו לצאת.
כבר נכנסו לתוך מצרים, נהיו מצריים, תרבות מצרית,
לפי המדרש הזה.
אבל זה כמעט, הרי יעקב, כך אומר הרמב״ן,
שהסיפור הקטן הוא לפני הסיפור הגדול. יעקב הוא הסיפור הקטן לפני הסיפור הגדול.
יעקב גולה מארץ ישראל בגלל מריבה עם אח שלו,
מגיע לארץ זרה ומקים משפחה גדולה,
יוצא ממנה ברכוש גדול,
ביציאתו הוא נתקל בעשו שמאיים להשמיד אותו,
עד שהוא חוזר חזרה לארץ ישראל. זה הסיפור הקטן, סיפור הגדול.
עם ישראל יורדים למצרים בגלל מלחמת אחים, יעקב ועשו, יוסף והאחים.
מגיעים למצרים ונהיים משפחה גדולה, נהיים עם גדול, נכון? שישה
מקרס אחת. איך זה, אגב, ידעו שישה?
למה לא שבעה? למה לא חמישה?
אה?
שישה פעלים, בני ישראל פרעו וישרצו וירבו ויעצמו, במאוד מאוד.
אז מפה שישה בקרס אחת.
ואחר כך יוצאים ברכוש גדול,
יוצאים ברכוש גדול, על פתח היציאה מחכה להם הנכד של עשו מעמלק ורוצה להשמיד אותם עד שמגיעים לארץ ישראל. אז זה סיפור קטן, סיפור גדול.
בדיוק על אותו משקל, בסיפור הקטן ובסיפור הגדול,
לבן רצה ליצור מצב שבו כסבא תהיה לו השפעה עצומה על הנכדים, וכשיעקב ירצה לחזור, הם לא ייתנו לו.
הם לא ייתנו לו. רבותיי, זה, אגב, עניינים שבכל יום.
עניינים שבכל יום.
הורים שפתאום, לא יודע מה, יש להם רילוקיישן כזה, ויש להם ילדים בכיתה י'.
אמרו לו, תקשיבו, אבא קיבל עבודה חדשה בניו יורק, לא יודע מה, באיזה זה.
אז הבן אומר לאבא שלו, אבא, אני לא הולך איתך.
אני, יש לי פה חברים,
אני מדריך בתנועת נוער, אני עובר לגור איזה סבא וסבתא.
אני נשאר פה בארץ,
אני אהיה חייל בודד.
יש דברים כאלה.
אתה לא יכול,
ילדים שהם בוגרים, אתה לא יכול לעקור אותם מהמקום, די.
אנחנו עברנו דירה מנצרים לפתח תקווה,
שהבת הקדושה שלנו הייתה בכיתה ו' היא הייתה.
והרגשתי, אמרתי לאשתי, תקשיבי, אנחנו עושים את זה בשנייה האחרונה. כאילו, כיתה ו' עוד איכשהו הצלחנו, זה.
שנתיים אחר כך, שלוש שנים אחר כך, זה כבר אירוע הרבה יותר, עושים את זה אם אין ברירה, אבל יש כאלה שאומרים, לא, אני לא מוכן.
לבן, זה מה שהוא מנסה.
הוא תופר פה איזה מין,
בלי שיעקב שם לב, מעכב אותו, מעכב אותו, מעכב אותו, מעכב אותו, מעכב אותו,
מעכב אותו. עוד רגע שיעקב ירצה לחזור, לא יהיה לו עם מי לחזור.
גם יש שם את זה במילה קומצה, כי אתה רואה את זה. בדיוק! הוא לא אומר לו קומצה. צודק, צודק, צודק, צודק, בדיוק, נכון, הוא אומר, הוא אומר, שלוש מילים, אתה, כלומר, אתה, קומצה, עכשיו, לא, גם לא בחר, גם לא מוחרתיים,
עוד רגע אתה מחכה, אין לך מי לחזור. זה פסוק זועק!
המלאך לא בא להתיר ליעקב לחזור
לארץ כנען, לא, הוא בא להגיד לו, אדוני, אתה בדקה ה-95 תוספת זמן, עוד רגע כבר לא יהיה לך מי לחזור.
ולכן יעקב תופס את כולם, בום, בורחים. הוא פתאום מבין מה לבן עשה לו.
בבת אחת נופל לו האסימון.
מה זה עוצמה של סבא? לסבא יש עוצמה.
אבא זה לא...
עכשיו,
טוב, לבן לא פראייר, הוא רודף אחרי יעקב.
הוא מנסה להמשיך את התוכנית.
הוא מגיע ליעקב, אומר לך,
מה עשית? תגמות לבבי.
אתה נגד שבינותי כשבויותך הרי, ואמה נכבדת לברוח?
לא הגעת לי, ואשלחך בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור.
הפסוק הזה הוא המשך התחמון.
ואשלחך, אני אשלח אותך.
זאת אומרת, אתה תהיה עדיין את הפייס שלי, אני אשלח אותך, אני אגיד לך גם מתי תחזור,
אני כאילו אמשיך לנהל אותך.
זה כאילו, לבן מנסה להחזיר את יעקב.
ולא נטשני לנשק לבניי ולבנותי, מי?
לא הבנתי.
לבן עם מי הילדים.
מי?
מי? מי?
לבן עם הנכדים. של מי הילדים האלה?
מה צריך להיות כתוב פה?
או נכדיי או בניך ובנותיך.
כאילו טעות פרוידיאנית, כן?
זה שני, הילדים האלה זה מה אתה זה.
מי אתה בכלל?
אתה לא היית פה שבע שנים.
היית בסטנדר, אני גידלתי אותה.
אבל הוא מנסה עוד איכשהו להסתיר.
יעקב אומר לו,
ביען יעקב אומר ללבן, כי יראתי,
כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מאימי.
פחדתי שתגזול את הילדים.
ממילא האימהות ילכו אחרי הילדים.
ולא יהיה.
ואז יעקב כועס על לבן וכולי וכולי.
והוא מתאר לו, נכון?
הייתי ביום אכלני חורף וקרח בלילה ותדע עד זה לעשרים שנה בביתך ובתיך ובארבע עשר שנה בשתי בתיך ובשני מצאנך ותכנע לצערונים.
לולי אלוהי אבי אלוהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי אתה ריקם שילחתני. ריקם ריקם, מה יעקב?
יעקב מתנפא על לבן.
הוא אומר, שמע, אם הקדוש ברוך הוא לא היה עוזר לי, הייתי חוזר בלי כסף. הוא אכפת ליעקב כסף, חסר לו כסף, אברהם אבינו הוא השיר הכי גדול, יצחק השיר הכי גדול, הוא אומר, לא, לא, לא, אם הקדוש ברוך הוא לא היה עוזר לי ומגלה לי את התוכנית שלך, הייתי חוזר ריקם, הכוונה, ריקם, רווק,
בלי משפחה.
זה הכוונה, הוא לא מתלונן על הכסף.
והוא מתאר לו בפסוקים האלה את ה... הוא אומר, אני הייתי נאמן איתך, אני סמכתי עליך, אני הלכתי ועבדתי בכל כוחי, כי הייתי בטוח שבבית אתה זה, ואתה בזמן הזה חפרת לי מנהרה מתחת למשפחה ורצית לחטוף לי את כולם.
אם הקדוש ברוך הוא לא היה נגלה אליי, היית מאוחר מדי.
ואז כשלבן מבין שיעקב
חשף את התוכנית, אז לבן אומר לו,
האמת,
כל מילה, אתה צודק.
ויען לבן ויאמר לי יעקב, הבנות,
בנותיי,
והבנים בניי,
והצום צוני.
כל אשר תורא, לי,
הכל שלי.
יש לי רק בעיה קטנה. מה הקדוש ברוך הוא נגלה ללבן שזה באמת קושייה. יש שתי קושיות חמורות בתורה.
איך הקדוש ברוך הוא נגלה לבלעם ואיך הוא נגלה ללבן. שני רשעים.
אין ברירה, יש צורך.
בלעם זה כדי להציל את עם ישראל ולבן זה כדי שלא ייגע ביעקב.
אז הקדוש ברוך הוא, מה שנקרא,
מתאפק מאוד ונגלה ללבן הזה כדי להזהיר לו דיר בלק לגעת ביעקב.
תיזהר.
אה, ומה האזהרה של הקדוש ברוך הוא?
היא שמר, איך, איך? לא טוב ורע. מתדבר עם יעקב מטוב עד רע. אני מבין רע, למה לא טוב?
מה אכפת? למה אני מדבר עם יעקב? אל תדבר טוב, זה בדיוק הבעיה, שאתה מדבר טוב.
גם איתו טוב אל תדבר.
מטוב עד רע, כלום. לא טוב ולא רע, אל תדבר איתו, תן לו ללכת. שחרר אותו.
אם הקדוש ברוך הוא לא היה מתערב, זה היה.
הכל עזר ולא שם.
רבותיי, אירוע, חשמל בהיכל.
ועכשיו תראו דבר נפלא מאוד, אני חושב.
מה יעקב מבין מהדבר? קודם כל, זה שיעקב מבין דבר אחד, הילדים שלו לשם לא חוזרים.
ייקחו נשים מכל מקום, רק לא מזה, כי הם יחזרו, איך אתה יודע אם... טוב.
אבל מה יעקב עוד מבין?
יעקב מבין מהי העוצמה החינוכית של סבא.
אני רוצה להסביר,
מכיוון, לכן אמרתי שזה מתאים פה לפורום, כי אני רואה כאן הרבה, ברוך השם,
סבאים אמיתיים.
כלומר, אני סבא גם, אבל אומרים שאני סבון.
סבא כזה, סבא צעיר. סבא שהוא כבר, יש לו זקן לבן, ומשהו אחר.
סבא רבא אולי יש פה גם בקהל, אני לא יודע.
בסדר, אסדר לך משהו.
אז למה?
כי כמו שאמרנו, קודם כל, אבא,
אבא קשור להווה.
נכון שהאבא ילד את הבן, אבל הבן פוגש את האבא, הוא פוגש אותו על הציר של ההווה.
תכין שהוא רואה בית, תעזור עם אמא, תעשה את זה, תביא, תחזיר. כן, ההווה.
חינוך אחריות.
סבא
זה מפגש עם הנצח.
כשהנכד פוגש את הסבא,
דרך הסבא הוא פוגש את כל הדורות שקדמו.
ובכל מפגש של נצח עם הווה,
הנצח מנצח.
לכל הכיוונים.
כלומר, זה לא כוחות לבן מול יעקב, כי לבן הוא סבא ויעקב הוא אבא. במיוחד כשאבא לא נמצא.
והסבא כן נמצא.
אז יעקב מבין את העוצמה האדירה,
החינוכית,
של סבא.
ועכשיו תראו איך זה בא לידי ביטוי.
איך זה בא לידי ביטוי?
מערכות היחסים הראשונות המתוארות בתורה בין סבא לנכדים
אלו מערכות היחסים בין יעקב
לאפריים ומנשה.
למרות
שכשאברהם נפטר, בני כמה היו יעקב ועשו הנכדים?
15. 15. למה אתה אומר 13?
ויצחק בן 60 שנה בללת אותם. ואברהם ילד את יצחק באיזה גיל?
100. אז זה אומר שהם נולדו בגיל 160,
אברהם. אברהם נפצר בגיל מאה שבעים וחמש,
אז הם היו בני חמש עשרה.
לא ככה החשבון?
ככה החשבון.
חמש עשרה שנה, נכדים גדולים. אין לך אפילו פסוק אחד בתורה שמתאר שאברהם מדבר עם יעקב, ויעקב מדבר עם יעקב. בטוח דיברו, בטוח היו בקשר.
אבל לא כתוב.
התורה לא מתארת את זה.
יש תיאור אחד של נוח מקלל את כנען, אבל זה לא מערכות יחסים.
יעקב אבינו מביאים את אפרים ומנשה,
הוא מברך אותם, הוא מדבר אליהם.
בשמחה אלוהים, כפריים ונחשי, ידגו לרועה בקרב הארץ.
יעקב מבין את הסוד של הסבא.
יעקב מבין שסבא יכול להעביר לנכדים את העוצמה של הנצח. תחשבו נגיד נכד בן שמונה וסבא בן שמונים.
ילד בן שמונה כבר מבין תור היום.
סבא בן שמונים.
אדם בן שמונים היום זה,
נכון, איך אומרים, שמונים זה השישים החדש.
בן שמונים הוא מיטבו, ברוך השם.
סבבה.
עכשיו, הם יושבים יחס לשולחן אחד.
הסבא בן שמונים יש לו זיכרון טוב והוא זוכר שהוא היה בן שמונה, הוא ישב ליד השולחן עם סבא שלו בן שמונים.
אז כמה שנים הוא מביא איתו כרגע לשולחן?
160. והוא זוכר שהסבא סיפר לו סיפור, מה הסבא סיפר לו?
על הסבא שלו.
אז אנחנו כבר עם 360 שנים סביב השולחן.
מסבא בנכד שיושבים, הנכד בן שמונה, והוא שומע,
אתה שומע הנכד שלי, כשהייתי בגילך,
סבא שלי סיפר לי על סבא שלו שבן אל הסדר הוא היה עושה בי ואילו יצאנו מ... בואו, הוא נותן לו ככה ועושה לו.
זה 400 שנה על הילד הזה.
מישהו יכול לעמוד נגד זה?
זו עוצמה אדירה.
יעקב מבין את זה.
ולכן, זו מערכת היחסים הראשונה.
מה היא מערכת היחסים השנייה?
יוסף, מיד אחריו.
וירא יוסף לאפרים בני שילשים.
זה כבר סבא רבא.
גם בעיני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף.
יוסף, ניני, כן, כבר סבא רבא, ניני וזה. יפה, אז זה כבר עוד.
גם יוסף מבין את זה.
ומהו,
ומיהו הנכד הכי משמעותי בתוך הסשן הזה?
רבותיי, אני חשבתי על זה הרבה.
חשבתי על זה הרבה.
חזל אומרים, וזה די נעוץ בפשוטו של מקרא,
שיוכבת הייתה מאוד מבוגרת כשהיא ילדה את משה רבנו.
לפי החשבון הייתה בת 130.
עכשיו, זה נעוץ בפסוטו של המקרא, כי כתוב שאמרם
מתחתן עם
דודה שלו. יוכבת היא בת לוי, ואמרם הוא בני... נכון?
לוי ילד את קהת,
וקהת ילד
את ארבע הבנים, נכון?
חברון,
אמרם, יצהר ועוזיאל.
אז לוי,
קהת,
אמרם. אמרם הוא דור שלישי כבר, כן?
אמרם הוא נכד של לוי.
ואילו יוכבת היא בתו של לוי, אז היא דור אחד מעל אמרם.
אמרה מתחתן עם דודה שלו.
מהזיווג הקדוש הנדון נולדו משה, אהרון ומרים.
למה זה כזה חשוב?
למה אמרה מתחתן עם דודה שלו?
רבותיי, בדור היציאה ממצרים נולד ילד.
הוא הסתכל ימינה,
אח שלו עבד,
שמאלה, אחותו שפחה.
למעלה, אבא שלו עבד, אמא שלו שפחה,
סבא שלו עבד, סבתא שלו שפחה.
בדור היציאה ממצרים.
המשפחה היחידה
שבה האימא, חז״ל אומרים שכל עוד אחד מן האחים מהשבטים היה חי,
לא השתעבדו. והאחרון למות היה לוי. באיזה גיל?
137. כתוב, זה פסוק.
לוי נפטר בגיל 137. באיזה גיל לוי הגיע למצרים?
איך?
איך 80, בויה.
כשיוסף היה בן 17, אז זה בערך, בערך 17. באיזה גיל לוי הגיע למצרים?
35 בערך, 36. לא, איך זה לא נמרמש? מה קורה לכם? היום אתם לא מחודדים, לא יודע מה. לא לקחתם את הכדורים בבוקר. מכמה היה יוסף?
יוסף, כשיעקב מגיע, הוא בן 39. יפה. אז זה 44. אה, זה הבדל.
אז אבי בן 44, והוא נפטר בגיל 137,
כמעט 100 שנה
שלוי נמצא במצרים, והם בני חורין.
בסדר?
הם בני חורין.
עכשיו,
יוכבת נולדה ללוי בין החומות.
זאת אומרת שבמאה השנים הראשונות יוכבד גם הייתה בת חורין,
נכון? צמודה לאבא שלה.
אז כשמשה רבנו ומשה אהרון הם מיום נולדים,
הם נולדו לאימא שרוב ימיה הייתה בת חורין,
ולסבא שכל יום אבו היה בן חורין.
הסיפורים שמשה רבנו שומע מאימא יוכבד בשלושת השנים שהיא מניקה אותו,
זה סיפורים של בן חורין.
לא הבנתי בקטע שלושים. 14 שנה קוראים במצרים.
אבל לוי, לוי, לא יעקב, לוי.
כן לוי, לוי הגיע בגיל 45, נפטר בגיל 137. אז זה כמעט 100 שנה ממצרים והוא היה בכל התקופה הזאת, היו בני חורין.
המשפחה היחידה שמספרת סיפור של חירות
זו משפחת משה ואהרון.
ולכן אמרם התחתן עם דודה שלו, כי אמרם הוא נכד של לוי, לא בטוח שהוא כבר ראה אותו, אבל היא אוכבת, ראתה את לוי.
והסיפורים שמשה שומע ואהרון ומרים זה מסבא בן חורין.
הוא חירותי במהות.
עוצמת הסבא.
בא לידי ביטוי.
ואיפה הדבר הזה בא לידי ביטוי ביציאת מצרים בעצמה?
איפה יש פסוק שמדבר אל הסבא ביציאת מצרים.
בוא אל פרעה,
כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו,
למען שיטי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך. אז על מי הפסוק מדבר?
אל הסבא הוא מדבר.
אתה הסבא תספר לבן ולנכד. למה אתה? ולא אב...
סתם, זו גם שאלה בהלכה.
אם המצווה היא והגעת לבנך, ברוך השם כתוב ויאסם כתוב משפחות.
עוד שנייה, נכון? בניין הרע, לילות הסדר, ברוך השם מלאים, משפחה, כמה דורות.
שם יש המשפחה, סבא ואבא.
מי קודם לספר ביציאת מצרים?
האבא יכול להגיד לסבא, מחילה,
כתוב והגעת לבנך, אני צריך לספר לילדים שלי.
והסבא אומר, אבל אני ראש המשפחה.
אומרת התורה,
הסבא,
והיגתן, למען תספר באוזן מלכה ובן מלכה. הסבא קודם, לא רק מדין כיבוד הורים וכל הדברים האלה, אלא הוא קודם מדין יציאת מצרים.
כי אם אנחנו מדברים על יציאת מצרים, הלילה הזה כלילה של נצח,
תן לאיש הנצח לדבר את הנצח אל הנכדים.
כי כמו שאמרנו, הסבא זה לא רק הסבא. דרך הסבא אתה מגיע לסבא שלו ואתה בשולחן אחד.
לפעמים זה ממש חפצים. שנינו,
חמי, על אבא שלום, היה מתחיל את ליל הסדר עם האביבילו הזה, עם איזה קערה,
שהוא קיבל אותה מהסבתא שלו, ולא יודע כמה שנים במרוקו, זה מאות שנים, וכן, נחושת כזאת, היא בטח הייתה קשורה להמלך מרוקו, כל מיני... בסדר, כי אתה אוחז גם בחפצים מסוימים ואתה נוגע בנצח, וזה הסוד.
הסוד של הניצחון על ההווה שלוקח אותנו לכל מיני מקומות, זה לפחות,
אנחנו עושים את זה כמה פעמים ביום, אבל פעם בשנה כל עם ישראל נעצר ומתחבר אל הנצח. מי יהיה הדובר?
מי יהיה מספר הסיפור של הנצח?
תלמד מהקליפה.
לבן, בגלל שהוא היה סבא, כמעט עקר את הכל.
ביקש לעקור את הכל. כמעט הצליח.
עכשיו, יעקב אבינו, לא מספיק שהוא ניצול מלבן, אלא הוא מבין את העוצמה שבדבר הזה,
ולכן זה הביטוי, נכון, ישראל סבא, זה הביטוי.
הוא הסבא הראשון בעצם,
שעושה שימוש אקטיבי בנוכחות הסבאית שלו ומחנך את הנכדים.
ואנחנו היום ברוך השם זכינו למצב שבו באמת,
הקדוש ברוך הוא,
כי הרבה את הטובות אליי, ובארץ ישראל אנשים זוכים להאריך ימים וחיים ושנים, וזוכים לראות את נכדיהם, וממש להיות שותפים משמעותיים.
זו עוצמה חינוכית אדירה שיכולה להיות לסבא, ולומדים אותה מכל הדבר הזה. עכשיו, אז גם הבנו מדוע הלבן ביקש לעקור את הכול, מה הייתה התוכנית הלבנה שלו, המסוכנת,
שיעקב אבינו לא עלה אליה עד שמלאך אלוהים נגלה אליו,
וגם ראינו איך יעקב עשה לזה ונהפוך הוא והשתמש בעוצמה החינוכית הזאת וזה בסוף חונה אצלנו ליל הסדר לילה של מפגש עם הנצח ואין משפחה שבה הסבא
בדור הזה עלה מאיזה מקום בסדר וכשהילדים שומעים את סיפור יציאת מצרים ממישהו שהוא בעצמו חצה את האוקיינוס ועבר וכל זה אז הם זוכים לפגוש את הנצח ומפגש הכי קטן עם הנצח
של שנייה
כמו שכתוב על הגץ, יוצא מיוסף ושורף את כל הפשטני של עשיו.
מפגש קטן עם הנצח, הוא מכוון לך את כל החיים כנגד ההווה ושם אותנו במקום הנכון.
זה ליל הסדר.
על זה אמר הרב קוק, יציאת מצרים תישאר לדורות אביב העולם כולו.
שבת שלום.
