רבותיי צהריים טובים אנחנו מתכנסים פה ללמוד נפש הפרשה
עבודת הנפש בעקבות הפרשה לחיות עם הזמן
כמו שציווה אותנו אדמור הזקן
שהזמן הוא פרשת השבוע וזה הזמן האמיתי
זה לוח השנה האמיתי כל מי שמחזיק פה לוח שנה
מי שכתוב שם את הפרשה מה הפרשה הזו צריך להתעדכן דחוף
והיום
היום בעזרת השם מה שנקרא
הולכים עד הסוף יש מטרה לשיעור ניסיון יש מטרה
עצה טובה תהיה עצה טובה מהשיעור הזה אבל באמת השיעור הזה יהיה גם מה שנקרא
חסידות למעשה לא רק רעיונות טובים אני מקווה שתקנו את זה למעשה
ואנחנו היום בעזרת השם נעמיק בפסוק אחד בפרשה תודה
הנה בדיוק הגיעו המים והפסוק הוא
ארוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל העניין ברור
באמצע הפרשה אך מעיין ובור מקווה מים
יהיה טהור
ונוגע בנבלתה מטמא.
פסוק אחד קטן מקפל בתוכו עולם מלא של טהרה ויכולת שינוי.
יכולת שינוי.
יש איזה פלא, איזה סוד
בטבילה
במקווה ולמעלה מהמקווה במעיין
של מים חיים.
אנחנו תכף נדבר גם על ההבדלים, מה זה מקווה וזה,
שיש איזו יכולת אדירה ליצור שינוי. בגדול,
אומרים בחסידות,
כן, נכנס גוי למקווה ויוצא יהודי.
אז תאר אצלך מה זה עושה ליהודי שנכנס למקווה.
כוח השינוי יכול להפוך גוי ליהודי אפילו.
נכון, חלק מהגיור זה טבילה.
הדבר האחרון בעצם שעושים זה טבילה, החבר'ה החברית מילה, עושים טבילה. ואז משם הייתי פעם, השתתפתי שם בחופה שהייתה בתוך מקווה.
כלומר, הכלה,
כלה, הטבלה ליהדות,
את יודעת, התלבשה וחופה הייתה ביד אחרי זה התחתנה עם התקדשה כדת משה וישראל למי שהיא כבר חיה איתה.
אז זה כוח עצום,
עצום של שינוי.
ואני אגיד לכם עוד משהו, יש לי המון המון מה להגיד על זה, אני מרגיש שככה, ואני מקווה שאני אצליח להגיד את הכול. תראו, הרבה מאוד אנחנו עסוקים בסור מרע.
בכל מיני דברים של סור מרע.
שמירת הברית, שמירת העיניים וכל זה, דברים חשובים.
אתם מבינים שמעט מהעור, יסוד החסידות, יסוד הבעל שם טוב,
מעט מהעור מגרש הרבה מהחושך.
במקום לעבוד על מה אתה לא מסתכל,
בוא תעבוד על מה אתה כן מסתכל, בסדר?
תראה דברים טובים.
תמונות של צדיקים,
תשים את התמונה של אשתך על הטלפון, תסתכל.
במקום שמירת הברית, במקום לשמור איך לא לבזבז, תשמור על הברית, הברית הכוונה על הקשר, נגיד קשר בין איש לאישה.
במקום להילחם בטומאה, בוא תעבוד על טהרה.
ולטבילה, קודם כל יש בטבילה משהו שהוא לא מובן, שאנחנו לא מבינים אותו, שזה עובד as is.
פלא כזה.
זה עובד.
יש כאן איזה מצב שבו
נכנסים במצב אחד, יוצאים במצב שני,
וזה מועיל.
יש כל מיני תקרות זכוכית
שהאדם מתקשה לעבור אותן בכוחות עצמו, והוא צריך עזרה. לא בושה לקבל עזרה. אנחנו...
אז עזרה היא נעשית על ידי כל מיני דברים שהם לאו דווקא הגיוניים. אמירת תהילים,
וכל מיני קבלות.
ואני חושב שבראש הרשימה נמצא העניין הזה של לטבול.
אבל בכל אופן אנחנו רוצים שתהיה לנו איזושהי אחיזה בדבר הזה, להבין מה זה עושה.
מה עושה הטבילה לאדם? מה יש שם? מה הדינמיקה שקורית?
איזה מתנה זה נותן לנו?
בסדר? מה אנחנו...
ויש על זה הרבה מאוד בחסידות.
זה מה שנרצה לראות היום, בסדר?
אז אנחנו נתחיל קודם כל מטבילה באופן כללי,
אבל החלק השני של השיעור אנחנו טיפה נבדיל בין טבילה במקווה שזה מי גשמים בכמות של 40 שיער. 40 שיער זה משהו כמו 690 ליטר של היום.
ברוב המקוואות יש 900 ליטר באוצר אבל מה ההבדל בין טבילה במקווה במי גשמים לבין טבילה במי מעיין שנקראים בתורה מים חיים.
ההבדל ההלכתי הוא ידוע.
טבילה במקווה מועילה לטומאות מסוימות טומאת בעל קרי,
טומאת אישה נידה מטומאתה וכן הלאה, נגיד, טומאות ברמה רגילה.
מים חיים מועילים כדי לתאר מתאומות חמורות ביותר של מצורע,
של זב ומטומאת מת.
אדם שמת,
זה לא אדם שמת, אדם שמת ומת, הוא כבר נגמר, כן. אדם שנחשף לטומאת מת,
אז מזים עליו את אפר פרה אדומה,
אבל אפר הפרה האדומה הזה בעצם מעורבב בתוך,
מה, קראנו את זה השבת, נכון? פרשת פרה זה גם מתאים לפרשת פרה,
מתוך לוקחים מעים חיים והדבר הזה מזהים עליו.
יש לזה כוח ממש להעביר ממוות לחיים.
אז צריך להבין מה המדרגה המיוחדת, מה מבדיל
בין מעיין לבין מגרד. בואו נכין טיפה מקורות.
אומר הספרה,
כוח הטהרה של מעיין מתאר בזוחלים, בזרימה.
היא, מה מעיין מתאר בזוחלים? הפינקה מתאר בזוחלים.
תלוי אמר, אך מעיין מתאר בזוחלים, המקרה באשבורן. אשבורן זקינוס. טוב, בואו נראה את הרמב״ם בפירוש המשניות.
אמר השם, של הרמב״ם,
אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור. זה פסוק בלתי רגיל.
הפסוק, אתם מבינים, זה הרי פסוק לא בעברית, נכון?
צריך להיות, אך מעיין ובור מים, מה הוא יטהר.
מה זה יהיה טהור?
כאילו התורה אומרת לך, תקשיב,
מעיין או מקווה זה גוש טהרה.
יש לך נקודת טהרה בעולם.
אתם מבינים?
עכשיו, כשאנחנו נכנסים, אנחנו נכנסים לתוך טהרה.
זה לא מטהר אותנו,
אלא אנחנו פשוט נכנסים לתוך טהרה, וממילא זה משפיע עלינו.
זה הפסוק.
אך מעיין ובור מקבי מים יהיה טהור. עכשיו,
בחז״ל לומדים מהמילים יהיה טהור,
דבר מאוד מעניין.
תראו,
אם לדוגמה אני רוצה לבנות סוכה,
לבנות סוכה,
אז יש איזה הגבלות על הכלים, איתם אני בונה את הסוכה?
אני יכול לשאול פטיש מערבי?
יכול.
גוי יכול לבנות סוכה?
יכול לבנות תדפנות, אחרי זה את השכר צריך לשים יהודי, בסדר?
אין הגבלות.
כשבנו את בית המקדש היו הגבלות.
היו הגבלות.
את בית המקדש לא בנו עם כלי ברזל.
זה נורא נורא מורכב.
היום כשחושבים איך ייבנה בית המקדש הכל יהיה עם לייזר,
חיתוך לייזר.
בסדר? כי אסור לבנות עם כלי ברזל, לפחות בהר הבית לא בנו עם כלי ברזל.
אז כלומר, היה מעורבות בתהליך ההכנה.
שהוא יהיה גם כן בטהרה, זו מדרגה מאוד מאוד גבוהה.
גם במקווה אותו דבר.
מה הכוונה? יהיה טהור, שגם ההכנה של המקווה
צריכה להיות בטהרה. מה הכוונה?
זה הלכה, זה לא וורט, בסדר?
היום איך בנוי מקווה?
או, הנה, יש כאן מישהו שמכיר בנייה.
איך בנוי היום מקווה? איך אוספים את המים לאוצר?
מהגג?
מרזבים.
עכשיו,
אומר לנו רב אלה,
והמרזב חייב להיות שלם,
חייב להיות מחובר למבנה שמחובר לקרקע, כלומר, גם המרזב צריך לקבל דין קרקע.
אם אני אומר, מה זה משנה המרזב? העיקר המים, המים ירדו,
אני אביא אותם לבור, בדרך אני שם אותם באיזה צינור, לא טוב.
גם התהליך של הבאת המים צריך להיות טהור בעצמו.
ולכן יש כאלה שמחמירים גם לא לעשות אפילו מרזב עם ברזל.
אלא מרזב מחרס, יש כאלה מרזבים כאלה מחרס.
ויש סיפור, מה?
כמו אדמה, יש סיפור נדמה לי על בבא סאלי,
שהיה במרוקו,
בדימי, לא זוכר, בדימי, דומה שקורה, ובנו מקווה,
וזה היה אזור מדברי כזה,
ובנו מקווה, והיה אומיים, וזה התמלא, ובבא סאלי בא לבדוק,
והיה שם איזה חומרה של הנודע ביהודה שהייתה קשורה לענייני המרזב,
עשו שם איזה מרזב, אבל הנודע ביהודה מחמיר,
בבא סאלי אמר, תרוקנו. אמרו, אבל הרבנו, עד שיירת גשם, אל תדאגו לגשם, תרוקנו, תרוקנו,
אמר לך, תעמוד בתפילה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו גשמים, ירדו גשמים.
מה לה המקווה, בסדר?
לנו קרה הפוך,
לנו קרה בדיוק הפוך.
כשגרנו,
גרנו ב... אחרי הגירוש מגוש קטיף גרנו ביבול.
מושב יבול רבותיי היה מושב בלי מקווה.
עשרות שנים.
הגיעו תושבי נצרים, חייב מקווה.
עד שבנו וזה, בינתיים הלכו לטבול אנשים ביתד, אבל בעצם במושב ליד, אבל בשבת אי אפשר לסייע, זה רחוק.
אז מהר-מהר בנו מקווה, אבל זה מערב הנגב, לא יורד שם. ואת המקווה סיימו בערך ב...
סיימו אותו בסוף אדר.
זהו, כבר...
קמנו בבוקר מוקדם, חבורת אנשים מהיישוב עם שתי משאיות קירור ונסענו לחרמון.
להביא שלג.
אבל הבאנו את השלג בתוך...
גם הרמנו אותו עם... עשינו, קמנו בלילה,
עשינו, לקחנו עטים ועשינו להם חור בגודל מוציא רימון,
שבעצם זה לא כלי קיבול,
אז עם העטים האלו העמסנו את השלג,
ואת השלג שמנו בתוך בלות של תפוחי אדמה שהיה להם פתח כזה גדול, וגם כן, בקיצור, שזה לא יהיה כלי קיבול.
את כל השלג הזה, שתי משאיות, הבאנו מהחרמון, תחשבו מהחרמון עד הנגב,
פרסנו את זה עם מנות, הרמנו על הגג,
הכל כמובן היה בליווי של המרכז המקוואות וכולי,
כל השלג היה על הגג, נמס, נמס, נמס, נמס, נמס, נמס, נמס,
במשך שבוע נמס השלג, מילא את האוצר,
ועמדו לפתוח את המקווה ברוב עוז והדר.
יום אחרי שהשלג נמס היה שבר ענן ביבול וירד מיליון גשר.
שלוליות, איזה עשרות מילימטרים.
טוב, אבל הייתה חוויה.
אז, כן, שלא יקבל טומאה.
אז הפסוק אומר, אך מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור.
אומר הרמב״ם,
הנה הוא הוציא מזה הפסוק שורש, ואף על פי שהיה זה השורש מקובל,
לך אני אשמחנו אליו אבהרעהו בזה שהמעיין אינו מפעל האדם.
מקווה,
מקווה זה מפעל האדם, האדם חפר בור, המים הגיעו אליו.
וכל זה מעיין, אתה נוגע כאן
באירוע מהבריאה.
יהיה טהור.
הנה מעשה ידי השם יתברך, והאדם נכנס לתוך הדבר הזה.
אנחנו נכנסים לתוך מדיום שהוא מהשם יתברך.
ז'דיד, טרי, לא נגע בזה יד אדם, כי זה מעיין, אי אפשר להנדס את זה, אי אפשר לייצר. נכון, כתוב איזה מקום, זה מעיין,
אתה רואה איזה צינור מתחת שזה... אין, מעיין זה מעיין אמיתי, אותנטי. זהו, זה מי ששת ימי בראשית נובע פה, נכון? כל מעיין בירושלים הוא פה מי ששת ימי בראשית.
מים מחלחלים, מגיעים למעיין. אז אתה נכנס לתוך הדבר הזה,
אתה נכנס לתוך, איך אומר הרמב״ם,
אני כל כך אוהב את הזה,
נפעל הטבע.
שים שם שלט למה לטבע, בסדר?
וככל שהמעיין הוא פחות, בנית לו בריכה כבר וכל זה, אתה מצליח להיכנס
לתוך איזה משהו אותנטי.
נקבע בסלע כזאת,
שנוצר מעיין, זהו.
ובור הוא אסר והוא מפעל האדם.
רצה לומר קיבוץ המים בור. אז זה כבר שם אותנו על ההבדל בין מעיין לבין בור.
ואחריו אמר מקווה המים יהיה טהור, והוא קיבוץ המים,
כי שוב פעם,
במקווה המים המים מתקבצים, אמנם הבור הוא מעשי על ידי אדם, אבל המים הם, באמת השם יתברך,
ונאמר שאם שאבד המים בכלי וכינסם במקום עד שישב מקווה, הנה זה היה מקווה פסול לקריאת
הספר מקווה הוא לא נקרא מקווה למעיין אשר אינו מפעל אדם.
והנה לנו לומר גם כן שאם שיתף אדם בעשיית המקווה באיזה שיתוף שתהיה כמו קנקנים או שאב עם דליים הנה הוא פסול שזה לא ידמה למעיין כלומר המעלה בוא נגיד ככה המקור זה מעיין
וככל שדבר הוא יותר דומה למעיין אז ככה הוא מתאר מקווה דומה למעיין במה? במים לפחות במים לא נגעתי אמנם הכנתי את הבור אבל דאגתי שהמים יגיעו בצורה טבעית מהשם יתברך הרי מה זה גשם?
למה מים מתארים?
תכף נדבר, זה כל כך הרבה דברים שאני...
מים זה בעצם היו מי ים, נכון? שהתאדו,
נהפכו לעננים ויורדים.
אז הכל מי עושה?
קודשא בריחו ושכינתא.
תוך כדי התהליך, המים האלה עוברים בעצמם תהליך. הרי כל הסיפור של מעיין, אמרנו, זה מעבר ממצב למצב. האדם נכנס למעיין עצוב,
יוצא שמח, קועס, יוצא רגוע, טמא יוצא טהור. אני לא, בכוונה אומר את זה, תכף תראו שרבי חיים מיטל אומר את זה, את כל הרשימה הזאת.
כי המים בעצמם עברו תהליך, הם היו בים מלוחים,
הים הוא מלוח, והם יורדים לך מתוקים, איפה נעלם המלח? נעלם.
על הדרך הם ויתרו על המליחות,
ויתרו על העצבניות,
נכון? מלוקאים אוהבים לשים מלח,
על איזה שישרוף לך את העיניים,
ויתרו,
הם ירדו בצורה זה, ולפחות במים לא נגעתי. אומנם הכנתי כלי קיבול, אבל במים לא נגעתי.
טוב מאוד.
אז זה מתאר, ברגע שאתה נוגע גם במים, שואב את המים,
אז כבר הרסת את הכל, זהו.
בסדר?
זה מה ששומע הרמב״ם.
כידוע לכם, הרמב״ם זה אחד המקורות הכי חשובים בתורת החסידות.
והנה לנו לומר גם כן, שאם שיתף אדם בעשיית המקווה באיזה שיתוף,
שתהיה כמו אלו הקנקנים שסיפרנו, הנה הוא פסול.
כאשר לא ידאמו למעיין, אולם אשר מצאנו בפסוק שקרא מקווה גם כן לבור, אשר הוא מפעל אדם,
אבל,
אומנם בור, אבל המים הם, מת השם יתברך,
ושם המקווה שמותר בו שיתוף אדם מצד אחד ואסור עליו מצד שני,
כן?
אז מותר בעשיית הבור, האשבורן, אבל אסור לגעת במים עצמם.
וזה לשון הספרי בעיקר, יכול ימלא את בכתפו ויעשה מקווה בתחילה ויהיה טהור, תלמוד לומר מעיין. מר מעיין בידי שמיים, אף מקווה בידי שמיים. אז רבותיי, אדם נכנס למקווה,
הוא נכנס לתוך מים שהם מהשם יתברך.
לא נגע בהם אף יד אדם בדרך.
נכנסת, אתה עטוף בהוויה אלוקית.
נכנסת למעיין, נגעת, אתה גם בתוך מים וגם הבור עצמו הוא מייד מייד מהצעקות של הבריחות.
אז זה קודם כל לגבי המקום.
כל דבר הוא, אנחנו צריכים לבחון אותו לגבי המקום.
תכף נדבר לגבי הנפש במצד הקדוש ברוך הוא. זה קודם כל לגבי המקום.
עכשיו מה קורה לנפש שטובלת?
מה קורה לנפש? תראו, כל אחד מאיתנו לאורך כל יום
צובר עומסים.
היה פעם פסיכולוג אמריקאי יהודי שנקרא ריק לבוי, שמעתם עליו?
ריק לבוי זה סתם
אברהם לוי, זה כאילו השם העברי שלו,
משהו כזה.
יש לו סרטון כזה שנקרא אסימונים, נורא יפה.
אז הוא אומר, ראיתי מישהו ראה את זה? אומרים את זה בכל האסימונים להוראה וכאלה.
אז הוא אומר, ילד מתחיל את היום, יש לו נגיד 100 אסימונים.
יצא מהבית, הגיע להסעה, איזה חבר תפוס אותו במקום, ירד לו 4 אסימונים.
הגיע לי, עלה להסעה הזאת, רווירס לו כאפה זה.
בכיתה אמורה צעקה עליו, עוד אסימון ירד, עוד זה, בחברה, כן, טה, טה, טה, ירד, ירד.
חוזר אחרי יום, אחרי יום, וזהו, חוזר הביתה, כבר ריק לגמרי, פה הוא צריך מהר לקבל?
שימלאו לו את האסימון. עכשיו אם ההורים גם כן נוחתים עליו, איפה היית, מה עשית? אז מאיפה הוא ימלא?
ריק.
אז כל אחד מאיתנו לאורך היום צובר עומסים וחווה התרקנויות.
אנחנו צריכים להתמלא.
צריכים להתמלא מחדש.
מאיפה נתמלא?
ההתמלאות היא תלויה במקום שיאפשר לנו להשאיר את העומסים בתוכו ולצאת חדשים.
כלומר, אנחנו צריכים לעבור איזשהו תהליך בזהר אנפין של לידה מחדש.
אם ניוולד מחדש,
אם נצליח להגיע למקום שנולדים בו מחדש,
וואווווווווווווווווווווווווווו נקבל חיים חדשים ויהיה לנו כוח להתחיל מחדש.
זה האירוע.
רבותיי,
מים זה מקום שבו בן אדם לא יכול לחיות.
זה לא מקום חליטה.
אז כשאדם נכנס לתוך מים,
לרגע אחד נכנסת למקום שמאפס לך את החיים, כי פה בני אדם לא חיים.
אתה לא דג, אתה לא ראשן, אתה לא צפרדע,
אתה בן אדם, אתה לא יכול.
אז כאילו ברגע הזה, לא כאילו, ברגע הזה
אדם נמצא מתחת למים,
הוא כאילו אומר, החיים הקודמים שהיו לי עד עכשיו נגמרו, זהו.
ומה יקרה כשאני אצא?
חיים חדשים.
זהו. נולדתי מחדש, באתי לעולם.
עכשיו,
ראוי כדי להדגיש את הכוונה, זה ממש כוונה בטבילת המקווה,
ולכן לא סתם המקווה,
הגמרא אומרת שהכמות שלו היא אמה על אמה
ברום שלוש אמות.
כלומר, חצי מטר על חצי מטר על מטר וחצי, שזה קומת אדם.
מקווה של, לא של מעיין, מעיין זה כלשהו, גם,
כלומר, אתה צריך להיכנס כל-כולך למקום הזה,
וכדי להדגיש את הכוונה הזאת,
אז חלק מהצדיקים היו נוהגים, נגיד, מי שמכיר את הסיפורים,
רב אשר פוינד,
פה הצדיק הירושלמי היה לו עבודת המקוואות, זה היה נקרא אצלו.
וכל זה, חלק מהצדיקים נוהגים, היו נוהגים להישאר מתחת למים
עד שאתה מרגיש את המצוקה הנשימתית, לא להשתגע, לא להתפרע, אתה מרגיש שאתה רוצה קצת לנשום,
ואז כשאתה יוצא, מה יש לך? אתה עושה כזה, כאילו, נשארים בתוך המים,
טוב לי, כמה שאתה יוצא, ואז בטבילה האחרונה אתה מוציא את האוויר,
מוציא, מוציא, מוציא,
אז הריאות ריקות.
ואז אישה.
מה שנקרא, כן? אתם יודעים איזה שחטא, נכון? אני לא צריך להסביר לכם.
יפה. אז זה, זה.
ואז כשאתה יוצא מהמים,
אתה לוקח נשימה כזאת, ויפח באפיו נשמת חיים.
זה האירוע.
טבלתי בתוך המים של הקדוש ברוך הוא, המים האלה, אף אחד לא עשה אותם, זה לא מים מותפלים,
זה לא מים מיוצרים,
זה מים מהשם יתברך.
נכנסתי בתוך המים האלו,
איבדתי לרגע את החיים הקודמים, כי טיפה נכנסתי למצוקת נשמה, וכאן מתחת למים אף אחד לא חי,
וכשיצאתי אני מוכן ונכון לקבל חיים חדשים.
כל העומסים, כל הכעסים, כל העצבנות, השארתי מאחור,
ועכשיו אני איש חדש.
מדהים. אומר את זה השם ישמעאל, תראו.
מה שכתוב, ופרעה הקריא בית ישראל לתשובה, הוא מדבר על קריעת ים סוף, שקריעת ים סוף זו הייתה בעצם טבילה קולקטיבית של כל עם ישראל.
שלעומתם התאספו כל כוחותיהם ויצעקו בני ישראל אל השם.
ונראה שבשביל זה עצמו זכו לשירה,
שידבקו את כל הכוחות הנפשיים בשורשם בלי שום שיעור.
טבילה
מקבילה לשירה.
כי בטבילה האדם כל-כולו, זה כאילו חוויה כולית,
כולך נמצא בתוך איזה משהו, וגם בשירה האדם כולו נמצא באיזה משהו.
אז עם ישראל, טבלו בקריעת ים סוף,
וכתוצאה מן הדבר הזה, מה קרה להם מיד אחר כך?
אמרו שירה.
כי כך היא עמידה.
כשישראל עושים תשובה,
לוקחים מהאומות את כל מבחר הכוחות שבהם התעזרו נגדם.
ובמדרש גם נמחלו כל עוונותיהם מהי טעמה והוא כמו טהרת המקווה שהיא כלל טהרה
כמו שכתוב אח מעיין ובור מקווה מים יהיה טהור
והטובל בו הרי נבלע ונכסה כולו בתוך המים בלי שום שיעור אדם מקיים מצווה
תפילין זה עם היד זה עם הראש מצה עם הפה הכל מצווה עם איבר מסוים
בטבילה כולך בפנים
כולך נכנס פנימה
על כן נעשה טהור כמותם
כי אין היא בנפש שבדבקות הנפש בכל בחינותיה ובכוחותיה בהשם נדבך מקור הטהרה, נעשתה הנפש טהורה.
כמו שכתוב מקווה ישראל השם.
ואמרו חז״ל
אני רואה שפשוט את הקטע הזה, לא נכנסתי כאן.
ואמרו חז״ל
מה מיקווה מתאר את עצמו וכתוב את עצמו ואת הכוח הזה להתאסף.
כוחות הנפש יחד בלי שום שיעור לקחו ישראלים על מצרים וזה שורידתם ברוחניות וכולי.
שלושת השורות הכי חשובות שהוא מביא כאן בשם אבא שלו
לא נכנסו לי,
אבל שם הוא אומר את הדבר הזה.
שמכיוון שמקווה הוא לא, אני חייב לתקן את זה, כן? שמכיוון שמקווה הוא לא מקום חיות,
ככה הוא ממש מביא שם עוד שתי שורות וחצי, לא יודע, לא נכנסתי כאן, לא שמתי לב.
מכיוון שמקווה,
מים,
אין בהם, זה לא מקום חיות, אז כשאדם נכנס לתוך המים,
כאילו הוא שם את החיים הקודמים מאחוריו,
והוא נכון לקבל חיים חדשים.
אחד הפסוקים שנהגו לכוון בטבילת המקווה,
זה פסוק בין תשע מילים,
לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי.
לפשוט הפסוק הקדוש ברוך הוא אני רוצה לב טהור
בריאה זה יש מאין ורוח נכון
חדש בקרבי אני רוצה התחדשות.
למה אומרים את הפסוק הזה?
לב טהור ברא ראשי תיבות
לב טהור ברא ראשי תיבות לא מסובך
מה?
טבל
וגם לב טהור, אז שלושת האותיות הראשונות זה ל, ב, ט, טבל.
אז זה פסוק שיש בו פעמיים טבילה,
והטבילה היא, כמו שהזכרתם, ביטול. אני כאילו מבטל את עצמי לאור ה', למים מה' יתברך, שם את החיים הקודמים בצד, ומקבל חיים חדשים. הוא אומר את זה, השורות נשמטו לי.
אמרו עליו על רבי ישראל בעל שם טוב, עליו השלום, שזכה לכל ההערות והמדרגות שהיו לו, הכל מחמת המקוואות,
שהיה תמיד בטבילות, אני מזכיר לכם, זה מקוואות של אירופה, לא שלנו, כן?
מישהו פה, אגב, טבל במעיין הבעל שם טוב, אוקראינה?
קר, כן.
אבל אתם יודעים שזה מעיין שיש לו פלא, שהוא נובע כל השנה,
בחוץ קפוא הכל קרח, והמעיין הזה נובע.
זה מדהים.
ומקוואות יותר, בהתמידות יותר טוב יותר מהתענית, שהתענית מחליף את הגוף,
מחליש את הגוף מעבודת השם.
ועוד יותר טוב שהכוח שהוא מניח בתענית ייתן הכוח הוא בלימוד תורה ותפילה שיתפלל בכל כוחו ושאלו אותו בעל שם טוב, בעל שם טוב ביטל את כל התעניות, אמר להם מה תענית לך תטבול.
אז אמרו לו איך ביטלתם תענית, אמר להם בעל שם טוב דעתי בזה שירא האדם להמשיך על עצמו ג' דברים הללו היינו אהבת השם יתברך ואהבת ישראל ואהבת התורה וזה לא צריך נציגופים.
מה צריך?
איך להשיג את זה?
בצורה חיובית.
והמעיין או הטבילה שם אותך במקום חיובי. את כל הדברים הנוטורים שהלכו לך מקודם אתה שם בצד ואתה עכשיו.
אז אם כך,
הבנו גם מבחינת המקום,
מה קורה לאדם שנכנס לתוך מים,
שמשם יתברך, או נכנס לתוך מקום,
גם המעיין הוא מקום,
ומה קורה לנפש, נכון? הנפש בעצם,
אנחנו קצת מבטרים על החיים שלנו מקודם,
ונכנסים, מקבלים חיים חדשים בנשימה הראשונה,
בטח אם יש כאן כוונות,
הרבי אריאץ אומר, יש כל מיני טבילות.
יש טבילת טהרה פרטית,
המכוונת לכוח נפשי מסוים,
הזקוק לטהרה וזיכוך.
אדם נכנס למקווה והוא חושב על איזה איבר מסוים שיש לו,
או על איזה מחשבה מסוימת, או על איזה כוח מסוים.
יש טבילה שתכליתה טהרת המוחין,
יש טבילה המטהרת את הלב.
לפני כל חג, לפני כל זה, אפשר לשחק עם זה.
יש תפילה לפני שבת, יש תפילה לפני יום טוב, יש תפילה לפני ראש שנה, אני טובל, אני אומר מתחת למים, וידוי.
כאילו עושים וידוי גם.
יש כאלה, לפני פסח, אתה טובל, אני אומר, קדש וורחץ.
כל פעם, הטבילה, לקראת החג הראוי לה.
עולה על הדעת להיכנס לאיזה מועד, והיא לפני כן לקבל את האור שלו דרך הטבילה. רגע, נשים את כל מה שהיה עד עכשיו.
שימו אותו רגע מאחורה, וניכנס לתוך המים, ונקבל את ההערה החדשה.
יש טבילה שמטרתה טהרת לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה.
טוב,
אני רוצה רגע,
לפני שניכנס פה קצת נראה מה נקרא עוד,
לנסות להסביר
מהי מעלת
הטבילה במעיין.
זה לא מופיע לכם פה מפני שזה מופיע,
אני אגיד את המקור שזה מופיע כי לא הצלחתי להעתיק את זה לדף.
יש ספר שנקרא סידור עם דברי אלוקים חיים.
זה סידור
של אדמור הזקן וזה סידור כן לפי זה ויש שם מתחת לכל דבר המון המון פירושים
יש שם
תפילת שבת תפילת יום חול ובתחילת חלק ב' יש שם עניין המקווה מאמר נקרא עניין המקווה פשוט לא הצלחתי להעתיק את זה מהיבובוקס
לזה אז אני אגיד לכם את זה בעל פה
קודם כל ארץ ישראל נקראת ארץ של מעיינות
כתוב בספר דברים איך ארץ נחלי מים
עיינות ותאומות יוצאים בבקעה ובהר. ההגדרה של ארץ יש בה מעיינות, רבים.
יש לנו ברוך השם הרבה מעיינות.
יש ספרים וכל זה נכון.
עשרות, מאות, אלפי מעיינות בארץ ישראל.
זה אומר שזה זמין.
לא צריך ללכת לחפש את זה. זמין!
מעיין, תמצא, תסתובב, תמצא מעיין. יש חלחול,
יש הרבה גשם,
זה חלחול, טוב.
מה מעלת הטהרה המיוחדת של מעיין, מעבר למה שדיברנו עד עכשיו?
הוא מדבר על שני דברים.
דבר אחד הוא הדבר הבא, תראו.
בואו תצטרפו איתי למסע של טיפת המים
שהייתה בים, באה השמש, עילתה אותה,
סבבה, היא עולה למעלה,
כיף לה, איזה יופי, והייתי תקועה במים,
בים, גלים וזה, פתאום באה השמש, נתנה לי מכה, אני עולה למעלה, טיפה עולה ארצותית,
רועה עולם,
רוענוף, איזה יופי, לאט לאט מגיעות עוד טיפות, עוד חברות, עוד חברות, מתגבשות תניות ענן.
ענן?
מי לא רוצה להיות ענן?
מגיעה הרוח מסיעה את הענן הזה לכיוון ארץ ישראל.
אוי, איזה יופי וכל זה.
זה ללט טמפרטורות, הענן מגיע,
מתנגש עם ענן חבר שלו, הולכים עם מכות, חרבו דרבו,
רעמים, ברקים,
והטיפה מתחילה לרדת. גם נחמד לה, יורדת ככה,
צוללת לארץ וכל זה.
תכף היא תגיע, ואולי היא תשקה איזה פרח, אולי...
טוב.
הטיפה שלנו מגיעה,
אין לה ידע שום דבר שזה, היא ישר מתחילה לחלחל באדמה. פתאום נהיה לה רע.
פתאום נהיה לה חשוך.
היא לא צריכה לעצור את זה.
כוח הכבידה מושך אותה כלפי מטה,
והיא מחלחלת בתוך האדמה, ולאטה הכל סוגר עליה.
הכל סוגר עליה.
היא מחלחלת, מחלחלת, מחלחלת, ומעליה עוד שכבות ועוד שכבות,
וחושך,
וזה, וכבד,
עד שהיא מגיעה לשכבת סלע,
ששם יותר היא לא יכולה לחלחל.
מה היא אומרת לעצמה עכשיו, הטיפה הזאת?
היא כמו החטופים,
נמצאת מתחת לאדמה.
אומרת, הלך עליי, זהו.
אני פה אישר כל החיים.
זהו.
אם הייתי משקה איזה צמח,
לפחות הוא היה שותה ממני, והייתי נהיית חלק ממנו, והיית פוגש אותי בתפוז. אבל לא הספקתי.
עכשיו חלחלתי למטה.
ואני פה למטה תקועה בחושך.
אין סיכוי לעלות, כי נמצא מעליי חמש טון אדמה, ומתחתיי כוח הכבידה מושך אותי.
מה אתה אומר, חכם פרנק?
ייאוש!
חשבת על זה פעם?
אתה לא חושב על זה, צריך לחשוב על זה.
פתאום מגיעה עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה, מגיעות ומתקבצות ואז טיפה אחת אומרת לחבר, זה בסדר שאני עושה כאילו ככה אנשה וזה?
אחותי, מה את אומרת?
בוא נעשה יוצאת מפה ותגידי, התגובה הכניסה, הסתכלת לאחרונה, מה כבר הסתכלת? תורנות אדומה, אין, בכוח המשיכה.
בואי, בואי, יש פה בסלע סדק,
מתחיל להידחף,
ומדחפות.
נדחפות, עוד טיפה, דוחפים, קדימה, דחפו, דחפו, דחפו.
תחשבו על איזה עוצמה של לחץ ומשיכה
המים צריכים להתגבר.
ופתאום,
מאיזה סדק של סלע,
פורצים מים.
אנחנו פוגשים אותם, אה, איזה יופי, יש פה מים, בוא נשתף את הפנים, בוא נשתה.
חבר'ה, קצת כבוד.
המים האלה, מה הם עשו?
איזה מאמץ.
זה הדבר הכי קרוב לבעל תשובה שיש בעולם.
זה לא רק מים שעברו כאילו מים לאוויר לענן,
אלא הם גם,
אדמור זקן אומר, התבטשו באפר.
הם עברו את הזיכוך של האפר, הם גם,
היה להם שפלות,
לא רק היה להם טהרה והתלהבות,
היה להם גם שפלות עמוקה,
הם היו בתוך האפר, הם כבר היו תחומים שהם אבודות,
ובכוח בלתי נגמר הם יצאו מבעבע אדמה.
ועכשיו אני מגיע וטובל בתוך הדבר הזה, מתבטל, טובל, אותיות ביטול,
כמו שאלי אמר,
מתבטל על האירוע הזה. מה זה אומר עליי?
שיש לי סיכוי.
שלא משנה כמה עפר וכמה זה צברתי בימי חיי,
יש לי סיכוי, אני יכול להתחדש,
אני יכול להשתנות,
אני יכול לעשות תשובה, אני יכול לתקן, אני יכול לצאת אל האור.
אני יכול להילחם בכוח המשיכה שמושך אותי כל הזמן למטה ולהצליח לפרוץ למעלה.
והמעיין הזה הוא פלא פלאים, מפני ש... תראו, אנחנו עכשיו בסוף החורף, עוד נרוויח כמה ימי גשם לפני שיגיע הקיץ.
עוד חצי שנה, עוד ארבעה חודשים,
אתם תלכו לטייל בירדן. הירדן זורם.
מאיפה הוא זורם?
מזמן לא היה לו ילד גשם בארץ ישראל. מאיפה יש לו כוח לזרום?
המעיין נותן לו כוח, לא מוותר. תקשיב, אני פה, אני בוקר, אני נובע.
כשאדם מכניס את עצמו בתוך האירוע הזה, הוא מקבל מחדש אמון בכוחות השינוי, בכוחות ההתחדשות,
בכוח להתגבר על כל העפר ועל כל ה...
ולכן,
זו הסיבה
שכשהבעל שם טוב עשה עליית נשמה ונגלה אליו המשיח,
אז הוא שאל אותו, אם מתי קראתי מהר? מה הוא אמר לו? לכשיפוץ הוא,
מעיינותיך החוצה. למה הוא לא אמר לו שתפוץ תורתך החוצה?
למה הוא קרא לתורת החסידות מעיין? תורת החסידות נקראת מעיין. מדוע?
כי זה בדיוק התכונה שלה.
מגיע אדם מיואש, מגיע אדם זה, הוא אומר, תקשיב, נשמה, מה קרה לך?
שכחת שבך נשמה אלוקית? אתה יכול להתהפך, אתה יכול להשתנות.
תורת החסידות נותנת לאדם את האמון בכוח השינוי שלו.
כן, לפני החסידות אנשים היו מאשים, אה, אני כבר לא שווה כלום, אני לא למדתי, אני לא יודע, אני לא יודע.
מה, זה מעיין. יש בזה כוח לטהר, יש בזה כוח לשנות, יש בזה כוח להתחדש.
היו אומרים, חדש אסור מן התורה.
המילה חדש, רק המלך חדש של מצרים. מה, תורת החסידות מחדשת אותך?
מהשורש, תן לך ככל שתשתנות, מהקצה אל הקצה.
בסדר, אז זו סיבה אחת.
מסיבה שלי שבדיוק בהשגחה הכי פרטית, דיברנו עליה היום. אני אגיד את זה בעל פה, אז נקרא בפנים.
אתם יודעים שיש ארבע יסודות בבריאה, אש, עפר, רוח ומים.
נכון?
אש זה האנרגיה, זה כאילו הדרייב.
עפר זה הכבדות, העצלות, היציבות גם.
רוח זה כל השאיפות הרוחבות. מה זה מים?
תענוג.
תאבות זה כבר קליפה, תענוג.
המדרגה הכי גבוהה בעבודת השם,
הכי גבוהה,
זה שלאדם יש לו עונג בעבודת השם.
קראת על השבת עוד עודג, אומר לנו רב אלה.
הרמחל מסכים להעסידות.
הרמחל מסתובתם להוסיף לחסידות. זה היינו איך, הרמחל והחסידות.
קראת, אתה אומר, שהאדם לא נברא כי הוא מתענג על השם.
נכון, בדיוק. הרמחל כולו בחסידות. הוא קדם טיפה לחסידות. בסדר?
המדרגה הכי גבוהה זה שאני לא רק מקיים כי אמרו לי, או כי חייב,
או כי אני אקבל איזה שכר.
יש לי עונג מהשבת, עונג מהתפילין, עונג מהסוכה, עונג.
כלומר, אני כל כך מזוהה עם זה, אני לא עושה את זה בשביל העונג.
רק אני כל כך מזוהה עם זה, שיש לי עונג.
להבדיל, להבדיל, להבדיל, והרבה זה,
כמו אדם עושה פעילות גופנית. בהתחלה הוא סובל מזה, והוא מתעסבן, אבל אחרי שהוא מתאמן הרבה, אז יש לו עונג מהפעילות הגופנית, הוא נהנה מהדבר הזה בעצמו.
אז אדם יש לו עונג מדף גמרא, ויש לו עונג ממיצו... יש לו עונג.
אתה רוצה לזכות למדרגה הזאת, להיות שייך למדרגה הזאת, שאתה לא רק מקיים את ציווי אשר מתברך כי צריך או כי אמרו לך ורלילה שלך, עונג מהדבר הזה,
כנס לתוך מים שהם יסוד העונג ותתבטל אליהם.
תתבטל אליהם. אלה שתי המעלות היתרות של מעיין, מים חיים,
על שאר הדברים.
גם בגלל התהליך שהמים בעצמם עברו,
וגם בגלל שהמים האלו הם מצמיחים כל תענוג
מהמעיין, הם נותנים לכל הצמחיה לצמוח כל השנה, הם כל הזמן מזרימים.
הגשם יורד, יורד, נגמר, נגמר, אבל המעיין כל הזמן, כל ה... נכון, תמיד אני אומר,
איזה כיף לאקליפטוס שגדל על הירדן, ואיזה באסה לשיטה שגדלה כאילו בנגה, הכל טיפת מהר.
אפילו עצים צריכים כנראה מזל, ההוא גדל שם, יש לו מים בסוף.
בסדר?
אז תראו, הרבי אומר את זה כאן על...
מגדיר את זה כאן יפה מאוד על מעיין,
יקרא פה,
יקרא את הסוף.
נמצא שפנימיות התורה היא בדוגמת מעיין,
שכאשר המים נמצאים בתוך המעיין הם אינם מציאות בפני עצמם, כי אם המעיין עצמו הוא מתאר בכלשהו,
היינו שאינו צריך להוסיף, לחדש דבר.
פנימיות התורה,
קצת אתה תואם, זה כמו שאדם, כמו יהונתן, שטעם מעט דבש.
נכון, המשל הרי של אדמו״ר הזקן, למה הוא כתב את ספר התניא, זה הבת מלך שמאולפת,
וצריך לטחון את היהלום של המלך,
ולשים לה על השפתיים, הרוב נשפך,
אבל מעט נכנס לפה וזה מחיה אותה.
מעט מהאור, מעט מפנימיות התורה, הדוחה הרבה מן החושך.
תראו, אמר לי איזה חבר,
עוד פעם, אני לא רוצה לחלק כל אחד שעושה משהו, הוא אומר, תקשיב,
אני למדתי דף יומי שבע שנים.
סיים את השס.
הוא אומר, זה היה חשוב וכל זה, אבל לא הרגשתי שאני משתנה.
זו הייתה משימה, לקחתי על עצמי.
אחרי שהוא סיים סבב אחד, הוא אומר, אוקיי, מה אני עושה עכשיו? עבר, עבר ללמוד חסידות, פנימיות התורה.
תשמע, זה שינה לי את החיים.
ואני בכלל לא... זה שינה את החיים.
אתה חושב על זה, אתה משתנה,
התפילות שלך נראות אחרות, המצוות ניראות, המחשבות אחרות, אתה מדבר על זה אחרת.
בסדר, היו מעטים המקרים שהייתי מדבר עם אשתי על הדף שלמדתי.
אבל ברגע שאתה אומר דברים בחסידות,
אז אחת האינדיקציות,
מה אני יכול לדבר עם אשתי, כאילו... האם זה בא...
האם זה נהיה נושא שיחה בבית?
אז פנימיות התורה זה מעיין, מעיין מתאר בכלשהו.
מעיין מתאר בזוחלין, גם אם הוא בתנועה והוא לא התכנס, לא הספיק, גם כן מתאר.
ניגון אחד יכול לשנות לך את החיים. ניגון זה גם כן חלק מהחסידות.
וממילא,
זה תורת משיח. למה?
כי מעיין לא מפחד מאף אחד.
מעיין יכול לתאר בזוחלין, זה אומר שהוא יוצא החוצה, תראו מה הוא אומר.
כיוון שפנימיות התורה
היא בדוגמת מעיין,
שמים שבו אינה מציאות בפני עצמם,
בדוגמתו באדם הלומד שעומד בביטול,
אין לו לחשוש מהיציאה בחוץ,
שוודאי לא תזיק לו,
כיוון שבכל מקום בו הוא ממלא את שליחותו, להביא את דבר השם, תורת השם במקום ובזמן, ולהראה בתורה אור,
ועד למאור שבתורה שמחזירה למוטה, וגם את מי שנמצא בחוצה, מחוץ למחנה ישראל.
וזוהי ההכנה לביאת המשיח.
זו תורת משיח.
אדם טובל בתוך מעיין, או טובל בתוך
תורת החסידות שנמשלת למעיין,
אתה לא מפחד מלצאת החוצה.
אתה מלא באור, אתה מלא בעוצמה, לך תהפוך את העולם, אל תהיה במגננה.
אם אתה רק עסוק בנגלה שבתורה, אז אתה אספחד עם אדם מלא בפנימיות התורה,
הוא מסתער על המציאות, רוצה לכבוש אותה, לשנות אותה מן הקצה אל הקצה.
נפלא מאוד.
עד שלא נותר, עד שלא ישאר אפילו יהודי אחד שלא לומד תורת החסינות. רבותיי,
הרבי היה נותן את העצה הזאתי להרבה מאוד אנשים, הם מדברים על כל מיני בעיות וזה, תטבול,
תטבול, לא, מבין? זה עוזר, זה מועיל.
לכעסים, הם מועילים לכל מיני דברים, ולפתיחת הלב, ובתפילה. הדבר הזה מועיל. עכשיו הסברנו טיפה למה, אבל הוא מועיל.
ואם הייתי יכול לתת
עצה טובה, אם הייתי יכול לתת מתנה למישהו,
הייתי, שתי מתנות, אני יכול שתיים?
שרון גרמל, לא סתם.
שתי מתנות הייתי נותן.
מתנה אחת זה שבת.
בכלל בלי הקשר דתי כרגע.
יכולת לעצור את החיים שלך ל-26 שעות,
מתוק מכל העולם, ולהיכנס,
וואו, זו מתנה מה...
זו המתנה השנייה זה טבילה.
ים, מעיין, כל מקום.
פעם בשבוע, לפחות פעם בשבוע נבוא.
גם בדרך כלל מעיינות זה לא מקום עם יותר מדי אנשים. גם כדי להגיע כשאתה לבד,
לבד עם את הבגדים, להיכנס, לטבול, טיפה זה, לצאת שדיד,
לצאת חדש.
יש שבועות שאני, יותר מפעם אחת, כי אתה מרגיש את הצורך בזה.
עכשיו ירושלים גם, אתה מקבל גם את ה... עכשיו אגב זה נהיה טרנד בארץ. שמעתם על אמבטיות קרח?
נהיה טרנד, כולם היום מגיעים, מה?
בעולם, גם בארץ, אני עמדתי עד קרח, אני עושה פריים בשבוע,
נכנס עמדת קרח, חזל, הקדימו אותך.
מה קורה באמדת קרח? הגוף כאילו חווה קיווץ,
ואז כשהוא יוצא,
הכל מתרחב, יש איזה פרץ אנרגטי כזה.
זה גם קורה במעיין, אתה כותב,
יש איזו התכווצות כזאת, ואז יש
פרץ של רעננות, אבל כשזה מגיע,
לא רק בקטע של הגוף, אלא אתה מגיע בכוונה של הקדושה,
אז כל הפרץ אנרגיה הזה הולך לקדושה, אתה מרגיש רענן, מדויק, שמח,
טוב לב, ואז נפתחים לך דברים.
חייב, זה ממש,
זה אירוע משנה חיים, תדעו לכם.
מי שנכנס לסיפור הזה, זה אירוע משנה חיים.
תראו מה אומרים הצדיקים על הדבר הזה.
התלמידו של הבעל שם טוב,
הרב דובר מזריץ',
כלל גדול ליראי ה' ולחושבי שמו,
שיעלה וישיג האדם למדרגה גדולה על ידי מקווה בתמידות, כי המקווה בתמידות יותר טוב מהתעניות.
שהתענית מחדיש את הגוף מעבודתו יתברך.
וכן יותר טוב שהכוח שמוניח בתענית ייתן הכוח הזה בתפילה,
שיתפלל בכל כוחו ובכוונתו.
מקווה, אומר רבי נחמן, טבילת מקווה מושיע מכל הצרות ומתאר מכל הטומאות ומכל החטאים. בבחינת מקווה ישראל מושיעו בעת צרה. יש לך צרה? לך תטבול.
תקבל הערה חדשה.
בספר עץ חיים לרבי חיים ויטל,
תלמיד רבנו הארי היה בצפת היה לו מיליון מקוואות ואתם יודעים
מכירים את הסיפור רבי חיים ויטל היה לומד ושוכח
רבינו הארי לקח אותו לכינרת שם אותו נתן לו לשתות מאיזה מקום אמר לו זה בבריאה שאני מתחיל לזכור
הוא אומר מידת העצבות מגונה עד מאוד
אין לך דבר יותר מגונה מהעצבות הרי העצבות היא הבת החורגת של הגאווה אדם הוא מלא בגאווה
ואז הדברים לא מסתדרים לו כמו שבא לו אז הוא נהיה עצוב
מה זה עצבות זה חמור מאוד
ובפרט להשיג חוכמה והשגה, אין לך דבר מונע השגה יותר מזה. והיום, שם ירחם כמה עצמות יש בעולם.
כן, אנשים זה.
וגם בעניין השגת האדם, אין לך דבר שמועיל כמו הטהרה והטבילה שהיא האדם טהור בכל עת. ומורי זל, רבנו ארי,
אם היות שהיה לו חולי השבר שהקור מזיק לו, כנראה היה לו משהו בעצמות,
אם כל זה לא היה מונע מלטבול בכל עת.
בספר עצות ישרות, ערך מקווה.
על ידי טבילות, מקווה, נופלים כל אסונים,
מתבטלים כל הצרות והמניות שמונים את האדם מעולות השם יתברך
כי ילדי תפילת מקווה מבטלים עצם אל השם יתברך, בביטוי גמור,
מבחינת מסירות נפש,
שזה עיקר שלמות הרצון לקדושה, אדם מבטל את עצמו לאור האלוקי.
צריך שיהיה רצון חזק במסירות נפש, וזה מבחינת תפילות במקווה. עכשיו אני לא מדבר איתכם על מקווה, היום אתה מגיע לכל מיני מקוואות,
אני לא רוצה פה להעלים אף אחד, אבל לפעמים אתה מגיע, אני כבר שנים לא הלכתי למקווה רגיל.
צריך קצת גבורה, קר, איך אתה ממכור?
הכל בראש!
הכניס את הראש דבר ראשון.
זהו, נכנסים.
זה עד קר בהתחלה, ואז,
אז הוא אומר,
על כן כשהוא נכנס ונתעלם בתוך המים,
הוא מוסר נפשו אל השם יתברך, כי אמרנו שהרי המים זה מקום שאין בו חיות,
הוא מקשר עצמו אליו יתברך בתוקף החשק והרצון אל הקדושה,
וזה עיקר כוונתו בתבילתו כדי שיזכה להמשיך עליו על ידי זה רוח חדש לקדושה,
אז על ידי זה הוא נכלל בשורש הרוח העליון דקדושה,
שהוא בחינת רוח אלוקים המרחפת על פני המים ועל ידי זה הוא זוכה להוציא רוח חדש דקדושה מכוח אל הפועל, מגלה את הרוח החדשה בקרבו, אמרנו לב טהור ורוח,
נכון?
חדש ורוח, לב טהור ורוח נכון, חדש בקרבי
וכשזה קם זה נופל, כשהקדושה קמה הטומאה נופלת
ממילא נתבטלים בנופים כל השונאים והחולקים שהם עיקר המוני מלהוציא דברים בקדושה ומכוח אל הפועל
וזה מרומץ במקרא שכתוב, מקווה ישראל השם כל עוזבך יבושו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים כמבואר בפנים.
איתה בספרים שאי אפשר להחזיר את הנשמה כי אם על ידי טבילה במקווה.
נכון גרים.
גר מקבל נשמה של יהודי אחרי שהוא טבל, אז ודאי שיהודי יכול להחזיר את הנשמה שלו שהלכה לאיבוד.
מקווה בגימטריה,
כעס, עם הכולל, נכון?
מקווה
מאה חמישים ו...
מי? ואחת, נכון?
מאה חמישים ואחת. וכעס, עם הכולל, מאה חמישים ואחת.
אדם כועס, טבול, עצה,
אין על זה הדרך.
זה אירוע, וצריך לנצל את זה, אנחנו בארץ ישראל, ברוך השם. זה אירוע שיכול ממש להביא המון המון ברכה, לשנות חיים, לפתוח.
לא, לא, זה לא מובן, זה לא על פי נגלה.
אבל התורה זה לא רק נגלה, התורה היא פנימיות, היא גם סוד.
ורואים פה שגדולי ישראל?
הוא נכנס לדבר הזה, הוא מקבל
כוח חיות חדש, הן מצד המקום,
הבור, הסלע שאתה טובל בו, הן מצד המים, שזה הכל מהשם,
הרמב״ם אמר, כן, מפעל הטבע,
הן מצד הנפש המתבטלת אל המבנה האלוקי הזה,
הן מצד המים עצמם, שהם בעלי תשובה, מי מעיין שנבעו מלמטה ויצאו לאור, וגם אני, אם ככה גם אני יכול להשתנות.
רבי עקיבא ככה חזר בתשובה, הוא ראה את המים ששחקו את האבן,
אמר, אם המים שחקו את האבן, גם אני אוכל ללמוד תורה.
ואין מצד,
כן, אין מצד המים,
ואין מצד הכוונה של האדם הטובל שאומר, אני בדבר הזה רוצה להימחק
אל רצון השם יתברך, לשנייה, לעשר שניות,
יוצא חדש.
שנזכה בעזרת השם למעיין חיים,
באר מים חיים ונוזים מלבנון, אמן מאמן.
תשאו ואמצו.
