טוב רבותיי צהריים טובים אנחנו ממשיכים בענייני פילגש בגבעה הישורת האחרונה של ספר שופטים בפעם שעברה עשינו כאן מחקר מעמיק
וגילינו מי הרוצח נכון?
גילינו מי הרוצח בעלה של האישה
הוא הרוצח והאמת ש...
כן כן אני רק רוצה להגיד לכם שלא כתוב אפילו
בפרק לא כתוב שהיא מתה אחרי שנכון כתוב בפרק י״ט פסוק כ״ו
ותבוא האישה לפנות בבוקר ותיפול פתח בית האיש אשר אדוניה שם עד האור
ויקום אדוניה בבוקר פרק י״ט פסוק כ״ז
ויקום אדוניה בבוקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת את דרכו והנה האישה פילגשון נופל את פתח הבית וידיה על הסף אנחנו אמרנו
שהיא מתה מקורא אבל זה לא כתוב
ויכול להיות שאפילו הייתה עדיין חיה
אולי
ואז הוא ממש רצח אותה עם המאכלת
ויבוא אל ביתו ויקח את המאכלת ואחזק בפילגשו וינתחה עליה הצמח. הוא חושב שהוא ממש איך איך שלא סובבו את זה דיברנו על זה ועוד ראינו
בפעם שעברה את הסוג של אירוניה שהפסוקים מציבים בפנינו שהפעם היחידה
היחידה
לכל אורך ספר שופטים שהיו בו סיבות מספיק מוצדקות כדי שכולם יגיעו להתכנס מלחמות נגד אויבים בחוץ וכולי
אף פעם זה לא היה אחדות.
הפעם היחידה שישנה אחדות גורפת.
כאיש אחד, כל העדה, מדן ועד באר שבע וארץ הגלעד וכולי,
זה באירוע הזה של מלחמת אחים.
וכבר התחלנו בפעם הקודמת לנסות להבין את השאלה המרכזית
שאנו צריכים לנסות לענות עליה היום,
והיא השאלה מדוע בני בנימין,
בני שבט בנימין מסרבים לשתף פעולה עם שבטי ישראל בחקירת העוול שנעשה.
בסדר? אוקיי. אנשי הגבעה הם אנשים, בוודאי הם אנשים מושחתים.
גם האיש הלוי הזה הוא אדם מושחת.
זה לא פוטר אותם מהאחריות.
וחלילה לומר שכל השבט, כל שבט בנימין כולו,
הוא נגוע בנגע הזה. היה כאן איזה מקרה ספציפי במקום מסוים,
והיינו מצפים שבני בנימין ישתפו פעולה עם האירוע הזה,
ויעזרו, יסגירו את הפושעים וכן אם זה הדרך
ולמעשה אנחנו כמובן מוצאים שזה לא קורה ככה וזה מתגלגל למלחמת אחים.
אז כבר בפעם הקודמת התחלנו קצת, השאלה היא למה, מדוע בני בנימין לא עוזרים ולא משתפים פעולה
ובפעם הקודמת כבר התחלנו, נתנו איזה כיוון שבני בנימין הולכים לשבטי ישראל, אתם בעצם נשענים על עדותו של אדם אחד שהוא בעצמו,
כמו שביררנו, הוא הרוצח,
אז כאילו קודם כל תטפלו בו מה אתם עושים מאיתנו אתם כולכם מתכנסים מאמינים ללא פיקפוק
לסיפורים שהוא מספר לכם ראינו שהוא משקר בלי להפסיק בלי משקר כמו שהוא נושם כן בכלל בלי להתבלבל
והוא הציג את עצמו בכלל כעולה רגל בהתחלה וכדי להרחיק ממנו את החשדות אז הוא עושה את המעשה הנורא הזה אז אפשר להבין מדוע בני בנימין לא משתפים פעולה עם העדות הזאת אבל זאת לא הסיבה היחידה ישנה סיבה נוספת
הרבה יותר משמעותית ודרמטית, ובואו נראה איך היא מופיעה
בפרק כ',
בואו נראה את, בואו נתחיל, נקרא את פרק כ' מתחילתו.
ויצאו כל בני ישראל ותיקהלה הידע כאיש אחד למידן ועד באר שבע וארץ הגלעד אל אדוני המצפה.
והתייצבו פינות כל העם כל שבטי ישראל בקעה לעם האלוהים
ארבעה מאות אלף איש רגלי שולף חרב.
וישמעו בני בנימין כי עלו בני ישראל למצפה ואמרו בני ישראל דברו איכה נהייתה הרעה הזאת.
ויאנה איש הלוי איש האישה הנרצחה הוא לא הוא איש האישה הנרצחה איך היא נרצחה היא נרצחה הוא הרוצח הוא הרוצח הוא הרוצח הוא קורא לעצמו כאן האיש
של האישה הנרצחה עד לאן נגיע
ויאמר הגבעת אשר לבנימין באתי אני ופילגשי ללון ויקומו עלי בעלי הגבעה ויסובו עלי את הבית לילה
כן אגב כתוב בהתחלה אנשי הגבעה והוא אומר בעלי הגבעה אנשי הגבעה יכול להיות
אנשי העיר, אנשי בני מליאה, יכול להיות אנשים מן הגבעה, בעלי הגבעה, כמובן הבעלים,
המנהיגים,
אותי דימו להרוג, ואת פילגשי עינוב התמות,
כמובן הוא זורק את האחריות עליהם,
ואוחז בפילגשי,
בהנתחיה, בהשלחיה בכל שדה נחלת ישראל,
כי עשו זימה ונבלה בישראל,
הנה כולכם בני ישראל הבו לכם דבר ועצה הלום.
ועקום כל העם כאיש אחד לאמור, לא נלך איש לו או הלום ולא נוסיף איש לביתו,
ועתה זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל.
ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל,
ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צידה לעם,
לעשות לבואם לגבע בנימין ככל הנבלה אשר עשה בישראל.
ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים.
בואו נקרא עוד טיפה.
וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימין לאמור מה הרעה הזאת אשר נהייתה בכם,
ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם
ונבערה רעה מישראל ולא אהבו יש פה קריא וכתיב בסדר יש פה שקט בכתיב ובקריא יש בני אנחנו נצטרך להסביר מה הכוונה
ולא אהבו אנחנו קוראים בני בנימין
אבל כתוב לא אהבו בנימין לשמוע בקול אחיהם בני ישראל
ויאספו בני בנימין בני ערים הגבעתה לצאת למלחמה עם בני ישראל
ויתפקדו בני בנימין ביום הוא מהערים 26 אלף איש ששולף חרב
לבד מיושבי הגבעה התפקדו 700 איש בחור.
מכל העם הזה 700 איש בחור איתר יד ימינו, כל זה כולע באבן אל הסערה ולא יחד היא.
אני מזכיר גם עוד משהו שדיברנו בפעם הקודמת,
שבעצם המתח בין בנימין לבין עם ישראל עובר בעיקר בין בנימין לבין בני אפרים.
למה הם לא מסכימים?
מה?
הוא גם משנה את הסרטור, אז כל החידוש הוא עושה את הישון. כן, כן, ברור, ברור. אבל למה בני בנימין לא מסכימים? באמת, נעשתה כאן
ועשתה כאן רעה נוראה ואיומה. בסדר, האיש הלוי הוא רוצח וצריך לטפל גם בו,
אבל ודאי אנשי הגבעה הם לא חלק מלמודיו צדיקים, צריך לטפל בהם, נכון?
מדוע הם מסרבים לשתף פעולה?
ולא רק שהם מסרבים, הם יוצאים גם למלחמה.
תגידו, הפסוקים האלה, פסוק ט', י',
יא', יב',
מה הם מזכירים לכם?
יש כאן מנגנון.
מטילים גורל,
לוקחים עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף רבבה
לקחת סדה לעם
לעשות לבואם לגבע בנימין ככל הנבלה אשר עשה בישראל.
מה?
מתואר כאן איזה מנגנון שבה הם מאוד מאוד מקפידים על נציגות
מכל שבט, נכון?
מה זה?
מלחמת מדיין. מלחמת מדיין אומר אביעד, נכון.
זה מאוד מאוד מזכיר את מלחמת מדיין. מה היה במלחמת מדיין?
יחלצו מאיתכם אלף למטה,
שזה אלף למטה, 12 אלף לוחמים,
נציגות של כל עם ישראל.
זה מאוד מאוד מזכיר, נכון? גם שם יש, איך נדע מי האלף למטה? הפילו גורל מהחלוצים שיזכו.
אז רגע, אם זו ההשוואה,
אז בני בנימין מקבילים למי?
למדיין.
מה היה החטא של מדיין?
איזנו את העם, נכון?
הלאה הם היו...
אז זה בעצם המשוואה.
עם ישראל מפילים גורל,
יש כאן איזה נציגות כללית של כל עם ישראל, שבעצם באים כולם על בני בנימין, על הגבעה,
ובעצם הגבעה היא בעצם מבחינתם כמו מדיין,
ואם נמשיך את ההשוואה הלאה,
אז מה ההוראה לגבי מדיין?
להרוג את כולם.
מאיש ועד אישה וכו', נכון, וכשהם מגיעים חזרה, אז משה רבנו כועס עליהם, החייתם כל נקבה, איננה היו בדבר פרעה, בדבר פאור וכו', מה עשיתם?
אבל בעצם הציווי הוא להחרים את הכל.
אז כבר אנחנו מבינים שהעמדה הבסיסית של שבטי ישראל כשהם באים,
אתה קודם כל שואל, ואז אתה פועל.
הם כבר הכינו, הכל מוכר, אנחנו מוכנים, עצמנו מלחמה, רק רגע לפני שאנחנו הולכים למלחמה,
תסביר לנו מה היה, אבל הם כבר מגיעים.
מראש הם עלו 400,000 איש, איך כתוב?
400,000 איש שולף חרב, מראש הם הגיעו עם חרבות,
וגם עכשיו הם באים כבר מצוידים לקראת יציאה למלחמה,
שנייה לפני שהם מבררים,
תבררו, רגע, אולי בני בנימין כבר טיפלו בעניין הזה, אולי, לא יודע, יש כל מיני אפשרויות.
לא, הם כבר מפילים גורל, אש אלף לרבבה,
לוקחים צדה לעם,
לבוא,
לעשות לבואם לגבע בנימין ככל הנבלה אשר עשה בישראל. כלומר, אנחנו נחזיר להם, אנחנו נמקום בהם.
כבר מגיעים בלי לשאול, בלי להתייעץ, בלי יורים ותומים, בלי מלך. הכותרת של הסיפור הזה זה אין מלך בישראל. אין.
שוב פעם,
זה כבר מסביר מדוע בני בנימין מתנגדים אבל הדבר הדרמטי ביותר הוא בעצם
הקריא והכתיב הזה תראו
אנחנו כרגע עסוקים בספר שופטים
אזכיר לכם ספר שופטים
בספר שופטים מה שמאפיין בכל אורכו
זה העובדה שכל שבט הוא בעצם מתנהל במובן מסוים לעצמו
עכשיו יש גמרא במסכת הוריות
הגמרא בהוריות דנה הוריות זה לשון הוראות
הגמרא שם מסכת קצרה המסכת עוסקת בהוראות של בית דין
מה קורה אם בית דין טעו מה קורה אם בית דין נשגו וכן זה הדרך כתוב זה מופיע בתורה גם בפרשת
נשוא נגד לי
גם בספר ויקרא יש
וגם בפרשת בעלות חיפה אני זוכר
מה קורה עם
לא בפרשת שלח נכון שלח לא
מה קורה אשר נסיך את ה עם עיני העדה נעלם הדבר
מה שנקרא, פרא עליהם דבר של ציבור. מה קורה עם הסנדרין מורים הוראה?
וכן, צודק, זה שלח, כן, כן.
מה קורה עם הסנדרין? הסנדרין מורים הוראה,
וההוראה הזאת מתבררת כהוראה לא נכונה, כהוראה שגויה. אז צריכים להביא פרא עליהם דבר של ציבור.
בפרשת שלח זה מופיע,
ולכי תשגו ולא תעשו את כל המצוות האלה אשר דיבר אדוני אל משה,
ויהי מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד בכי איך כל העדה תשגוג כל העדה שוגגת כשהסנהדרין מורים להם איזה הוראה
שאיננה נכונה בסדר?
זה איך יכול להיות דבר כזה? איך יכול להיות סוגיה כזאת?
אתן לכם דוגמה הייתה במלחמת העולם השנייה שאלה שנשאלה מכאן,
הופנתה כאן לגדולי ישראל היה מחלוקה גדולה בין החזוני שלה לבין הרב הרצוג ישיבת מיר
ברחה לשנגחאי
בסדר?
הם נסעו מזרחה, ברכבת,
ממיר לשנגחאי והם עברו את קו התאריך.
אז הם התלבטו מתי לצאו ביום כיפור.
צום ביום כיפור זה דאורייתא.
מתי לצאו?
האם ככה? האם ככה?
הלכו לרב הרצוג, שלכו לרזוני זה סוגיות זה.
הורו להם מה שהורו להם, הייתה בזה מחלוקת?
הורו להם מה שהורו להם. נגיד שזה היה סנדרין והסנדרין הייתה אמורה להם, ואז היה מתברר שצריך להורות אחרת.
בסגנדרין היו צריכים להביא פרא אלם דבר של ציבור.
שאלות ציבוריות, בסדר?
הגמרא באוריות שואלת,
מה קורה אם בית דין של שבט
הורה בטעות לשבט שלו?
האם גם הוא צריך להביא פרא אלם דבר של ציבור,
או שבית דין של שבט נידון כבית דין מקומי, לא כבית דין כללי? והגמרא מסיגה שגם בית דין של שבט
מביא פרא אלם דבר של ציבור. זאת אומרת שכל שבט הוא בעצם ודאי בתקופת השופטים,
אבל גם אחריה,
כי התורה בונה מין מערך משפטי,
שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך לכל שבט. אם אתה לא יודע,
אתה עולה למעלה למעלה עד שאתה מגיע לבית הדין אשר בלשכת הגזית. אבל כל שבט יש לו את בית הדין שלו, ואם השבט הזה טועה, אז בית הדין צריך להביא
של אותו שבט.
זה אומר שכל שבט יש לו עצמאות משפטית.
כשעם ישראל באים לבני בנימין,
הם אומרים להם,
אנחנו נשפוט את אנשי הגבעה, לא אתם.
אתם איבדתם את הסמכות לשפוט.
בגלל שמאורע כזה קרה אצלכם,
אנחנו שוללים מכם את הסמכות לשפוט,
ואנחנו נשפוט אותם.
כלומר, אין ויכוח בין בני בנימין לבין שלטי ישראל שאנשי הגבעה ראויים לכל עונש.
בסדר? שהם מושחתים. אין ויכוח.
אבל בני בנימין, מה אומרים?
יש לנו בית דין, אנחנו שופט עצמאי,
אנחנו נשפוט אותם.
אנחנו מבינים את החומרה, הבנו את הרעיון.
אנחנו לא מקבלים כל הגרסה שלכם, כי היא כמובן בנויה על ידי המושחת הזה, אבל אנחנו נטפל בעניין. אנחנו נברר את זה ואנחנו נטפל.
ואילו עם ישראל אומרים לבני בנימין, לא, לא, לא, לא, נגמר הסיפור.
אתם, מה?
אתם כרגע מנוטרלים,
אין לכם שום יכולת לשפוט,
אנחנו מפקיעים מכם את הסמכות השבטית,
ואנחנו עכשיו באים, עם ישראל, ואנחנו נטפל בזה.
ולזה בני בנימין לא מסכימים, מה פתאום?
מה אתם יותר מאיתנו?
אתם שבט ואנחנו שבט. מה, אתם באים מכוח איזה מלוכה? אתם לא מלך,
אתם לא מלכות, עדיין אין מלכות בישראל, אין מלך בישראל.
אתם שבטים ואנחנו שבטים.
שבט,
הוא מקביל לשבט, אין לכם שום
סמכות ושום אוטוריטה מעלינו, מה פתאום? אנחנו נשפוט ואנחנו נדון את בני שבטנו, אתם לא תפקיעו את הדבר הזה מאיתנו. זה בעצם ויכוח עמוק על סמכויות וזהו הקריא והכתיב.
אני קורא,
נכון, ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערר עם ישראל ולא אהבו בני בנימין.
בסוף זה בני בנימין שלא סירבו, אבל למה הם לא אהבו בני בנימין?
למה?
ולא אהבו בנימין. לא בגלל שהאנשים הפרטיים רצו לחפות
על אנשי הגבעה המושחתים. לא.
לא אהבו בנימין כי אנחנו שבד בנימין, ואתם לא תפקיעו לנו את הסמכות השיפוטית שלנו בשום פנים ואופן.
איזה מין דבר זה?
אתה מגיע כאן מלמעלה ואומר, אתה, זה אומר עכשיו אתה לא רשאי לדון,
לא רשאי זה, אני מעכשיו לוקח את ה... נכון? זה כמו...
הרי אם אתה רוצה לגרום לכך שמפקד צבאי
יבין שהוא צריך ללכת, אתה לא צריך להדיח אותו. מה אתה צריך לעשות?
לא, תוך כדי קרב, מה?
אתה ממנה מישהו מעליו.
בלחמת יום כיפור
היה מאבקי גנרלים,
נכון? אלוף הפיקוד לא הצליח לזה, גורדיש.
אז הביאו מעליו את חיים בר-לב, וזהו, הוא הבין.
בסדר מסוים הזיזו אותו להיות מפקד מרחב שלמה, שזה כאילו שערם אשר, באזור כזה צדדי, והוא הבין, זהו.
וגם בלבנון השנייה הביאו את קפלינסקי שיהיה יועץ של האלוף.
הוא הבין את זה. בקיצור אתה כאילו מפקיע מאיתו את הסמכויות. כל החלטה מה עכשיו עוברת דרכי.
אז הבנו את העניין.
לדבר הזה בני בנימין מתנגדים בכל תוקף.
וזוהי מלחמת האחים.
בסדר?
מלחמה על סמכויות. אם תרצו כאילו קצת מזכיר אולי מה שיכול היה להיות פה חלילה.
עכשיו כאן
אנחנו נכנסים לסוגיה מאוד מאוד מורכבת.
בואו נראה, נקרא עוד טיפה.
ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימין 400 אלף איש עולב חרב,
כל זה איש מלחמה.
המספרים פה הם לא פייר,
כן? 26 אלף בני בנימין, 400 אלף איש
משבטי ישראל, לכאורה אין פה פייס בכלל.
ויקום ועלו בית אל וישאלו באלוהים ויאמרו בני ישראל מי העלה לנו בתחילה במלחמה עם בני בנימין?
ויאמר אדוני יהודה בתחילה.
בסדר?
עכשיו אני רוצה רגע בוא נקרא עוד כמה פסוקים אני ממש כאילו צריך לעצור את עצמי
ויקומו בני ישראל בבוקר והחנוע לגבעה ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימין
ויערכו איתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה ויצאו בני בנימין לגבעה וישחיתו בישראל ביום הוא שניים ועשרים אלף איש ארצה
ויתחזק עם איש ישראל ויוסיפו לערוך מלחמה במקום אשר ארחו שם ביום הראשון
ויעלו בני ישראל ויבכו לפני אדוני עד הערב וישאלו בני אדוני לאמר הוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי ויאמר אדוני עלו אליו
ויקרבו בני ישראל אל בני בנימין ביום השני ויצא בנימין לקראתה מן הגבעה ביום השני
וישחיתו בבני ישראל עוד שמונת עשר אלף איש ארצה
כל אלה שולפי חרב
ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבואו בית אל ויבכו וישבו שם לפני אדוני ויצאו ביום ההוא עד הערב
עד הערב ועלו עולות ושלמים לפני אדוני וישאלו בני ישראל באדוני ושם אהרון ברית האלוהים בימים ההם ופנחס בן אלעזר בן אהרון עומד לפניו בימים ההם לאמור
האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי מחדל
ויאמר אדוני עלו כי מחר את פנינו בידיך וישם ישראל אורבים אל הגבעה סביב. בואו רגע נעצור כאן.
תראו,
יש פה שאלה כפולה,
נכון?
השאלה הראשונה היא
למה הם מפסידים פעמיים במלחמה,
נכון?
אם הם צודקים,
יכול להיות שבני בנימין, בני בנימין לא רוצים לשתף פעולה, אבל ברור שעם ישראל מגיעים, ויש להם איזושהי טענה מוצדקת, נכון?
אז למה הם מפסידים במלחמה? זו השאלה הקטנה.
מה השאלה היותר גדולה?
יפה, עכשיו, איך הקדוש ברוך הוא אמר להם?
באיזה דרך?
אומר לנו רבי יצחק, האורים והתומים.
אומר לנו רבי יצחק, האורים והתומים.
אז אני אומר, מוסיף כאן את המילה לכאורה.
חבל, אל תוסיף, זה המילה.
איך זה יכול להיות שההורים והתומים יטעו את עם ישראל?
איך זה יכול להיות?
אומר לנו רבי יוסף חיים, לא ידעו לפענח אותו. בוא נלך רגע, נזרום איתך שנייה, בסדר?
פנחס מופיע רק בשאלה האחרונה.
פנחס מופיע רק בשאלה האחרונה.
לא, אז אם זה לא עובד,
אז אין בעיה, לא עובד, לא עובד, אבל פה כתוב שהקדוש ברוך הוא עונה להם.
לא סלוי, לא סלוי, לא סלוי.
לא, יפה, אז אתם שאלים, אומרים ככה, יפה, יפה, אנחנו מתקדמים.
חכו, זה לא כזה פשוט.
אתם אומרים, הכל תלוי בשאלה, אבל עדיין,
רק בפעם האחרונה, זה חלוקה ידועה, נכון?
רק בפעם האחרונה הם שאלו האם לעלות או לחדול,
ואז הם קיבלו את התשובה, כאילו השאלה היא לפי התשובה.
אבל עדיין, אוקיי, נגיד שהם שאלו לא טוב, אז שהחושן לא יגיב להם בכלל.
משמע כאן שההורים והתומים, שזה אחד מהניסים,
אחד מהפלאות הגדולות, אחת מהעדויות ששכינה שורה בישראל,
נותן תשובות לא נכונות,
איך זה יכול להיות?
אז כמו שנאמר כאן,
תפקיד הכהן הגדול,
כן?
ולדעתי אין אפשרות להגיד שבפעמיים הקודמות זה לא היה פנחס, מפני שהחושן והאפוד זה בגדי הכהן הגדול.
רק הוא רשאי להשתמש בהם, אף אחד אחר לא יכול להשתמש בהם,
נכון?
אז גם בפעמיים הראשונות זה היה פנחס.
רק אנחנו תכף נבין, כלומר, זה אומר שפנחס טעה פעמיים עד הפעם השלישית.
הוא טעה פעמיים, ככה צריך לומר,
ורק בפעם השלישית, ולכן בפעם השלישית מציינים אותו בשמו.
זה אומר,
עכשיו בואו ננסה להבין איך עבדו ההורים והתומים, זה נורא נורא חשוב, קראנו על זה בשבת שעברה, על ההורים והתומים, איך הם עבדו,
מה היה העניין,
ואם כך, מה הייתה הטעות פה?
או בכלל, למה צריך את ההורים והתומים? מה הם נצרכים?
אם יש לנו תורה, יש מצוות, אז מה צריך את ההורים והתומים?
אז בבית הפרשנים מדברים על זה.
אומרים שההורים והתומים,
התורה והמצוות זה ערכי הנצח של עם ישראל.
ההורים והתומים זה עניינים שהכלל צריך להם
כאן ועכשיו.
לדוגמה, אם היה לנו כיום הורים ותומים,
יכול מאוד להיות שהיינו שואלים אותם,
שר הביטחון או ראש הממשלה היה עומד לפני הכוהן הגדול ואומר לו האם
לפתוח במבצע קרקעי
בעת ובעונה אחת מחמש זירות צפון רצועת עזה, מרכז רצועת עזה ורפיח
או ללכת כמו שעשינו בטור כזה, להתחיל מהצפון ונגיד, בסדר, כאילו ככה או ככה.
יכול להיות שהיינו שואלים האם
לתקוף את חיזבאללה, כאילו שאלות מהסוג הזה שאין עליהן תשובה בתורה.
עוד אומרים הרב יהודה גרשוני היה תלמיד של הרב קוק זצל
יש לו ספר מאוד חשוב על הרמב״ם
משפטי המלוכה זה נקרא משפט המלוכה אז הוא אומר שהתפקיד של ההורים והטובים היה גם להזהיר מפני
להזהיר מפני קטרוג שיש על עם ישראל שלא קשור למלחמה
קצת מה שמופיע כאן מכיוון שהפרשייה הקודמת שקראנו הייתה פסל מיכה
והעם ישראל עובד עבודה זרה וכו'
אז אתה פתאום יוצא באיזה מין צדק קדוש וזוהם להגן על זה, כשדקה לפני כן אתה עובד עבודה זרה, יש לך קטרוג,
לא תצליח
בדבר הזה, בסדר? אז יכול להיות שהורים באטומים יגידו, הסיבה
ליציאה למלחמה היא סיבה נכונה,
אבל אתם, יש לכם קטרוג במקום אחר, אל תצאו למלחמה.
רואים אצל דוד המלך ששואל כמה וכמה פעמים בהורים באטומים, הוא שואל שאלות מבצעיות, האם לתקוף, האם לעלות, האם לרדוף, האם... והקדוש ברוך הוא עונה לו.
תחושה, אי אפשר, לא אומר שזה נכון, אבל תחושה שלי הייתה לפחות כשנחמת בלבנון השנייה, הרי מלחמת בלבנון השנייה הייתה בדיוק שנה אחרי הגירוש מגוש קטיף.
ואנחנו היחידה שלי נכנסנו ללבנון
בדיוק בתאריך ששנה קודם גירשו,
היה גירוש מגוש קטיף.
היה יט באב, יז באב היה נצרים,
וביום, וביוז באב, בארץ שבת,
נכנסנו ללבנון, או השנה אחרי.
וכל מי שהיה שם במלחמה המשכנגל זוכר את התחושה
שלא הולך, אין סייעתא דשמיא, אין כאילו.
אותו צבא שגירש שנה קודם לא יוכל לנצח
במלחמה שנה אחר כך, זה לא הולך ביחד, זה לא, אותם קצינים, אותו זה, זה לא, זה לא יהיה סדר, זה כאילו.
ההורים והתומים, אם היו אומרים, תקשיב, אתה יוצא למלחמה כשיש עליך קטרוג מהדבר.
אולי, בדרך כלל אפשר.
בסדר?
אז זה עניין, זה התפקיד של ההורים באטומים. אבל איך הם היו עובדים?
כן.
חכה, זה לא את השאלה, זה לא שאלה קודמת, זה בדיוק אותה שאלה.
בסדר גמור.
אבל איך זה היה עובד ההורים באטומים?
אנחנו יודעים, נכון, שהאותיות היו מאירות אצל הכהן הגדול.
כאן היו 12 אבנים, נכון? 12 אבנים
עם
שמות כל השבטים.
עדיין חסרות אותיות. איזה אותיות חסרות בשבטים?
מה?
ט, ח,
מה עוד?
צדיק וק. אין בהם ח ואין בהם קץ.
כלל ישראל אין בו ח, ולכלל ישראל אין קץ.
תזכרו את זה.
אז לכן היה כתוב גם אברהם,
יצחק ויעקב ושבטי אישורון. אז בזה משלימים את זה. אבל האתיות היו מהירות.
מהירות.
וככה. אבל האתיות הן מהירות
לא לפי סדר מסוים.
מי שהיה יודע לצרף את הסדר,
מי?
הכהן הגדול.
הוא יודע לצרף את הסדר. איך הוא ידע?
איך הוא ידע לצרף את הסדר?
תנסו רגע לחשוב איך.
כן, אבל רוח הקודש של מה?
הכהן הגדול
שלפי תפקידו
ולפי מהותו
הוא מחובר לכל שבטי ישראל בשווה,
אוהב את כולם, מחובר לכולם, ולכן
כולם על ליבו, נכון? ונשא אהרון את שמות בני ישראל
על ליבו לזיכרון לפני ה' תמיד.
כל אחד, אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום,
אוהב את הבריות ומקרבן לתורה,
כל אחד,
הוא שמחובר לכל אחד ואחד מעם ישראל, ידע איך נכון לצרף את האותיות. כי כל אות מאירה אצלו והוא יודע, זה רוח הקודש על הכהן הגדול.
היא תלויה בהיותו מחובר לכל אחד ואחד מעם ישראל.
אז שורה עליו רוח הקודש ומצליח לחבר.
אבל אם הוא לא מחובר מספיק,
האותיות יאירו והוא לא יודע איך לצרף אותן.
הוא לא יודע איך לצרף אותן.
יפה, אמרת כמו אלי. מה היה עם אלי?
מה?
אתה כבר נקטת עמדה, כבודו נקט עמדה.
כתוב שאלי ראה את חנה מתפללת,
והאירו אצלו האותיות ש, כ, ר, ה.
אז הוא אמר לה, עד מתי תשתכרין?
אסירי עינך מעלייך, מה זה?
אנחנו יודעים בהמשך שאלי לא מיכה בבניו, ולכן הוא כבר היה זקן, הוא כבר לא היה קשור לכל עם ישראל.
עם ישראל לא עולה לרגל והוא לא פותר את הבעיה.
אז מה היא אומרת לו?
לא אדוני.
אומרים חז״ל, לא אדון אתה בדבר זה, אין עליך רוח הקודש. למה קראת שיכורה? מה צריך לקרוא?
לא, אני לא חושב כשרה.
כשרה אני חושב.
איך, מה אתה, יש לך ניקוד במדרש?
אז הנה עכשיו אתה למד משהו חדש.
איש איש דין, תעלמת איש איש דין.
יאללה.
אה?
אז כשרה, אני כמו שרה אימנו.
מה שרה פורצת דרך? גם אני פורצת דרך. אני הייתה הראשונה שהתפללה.
אז למה אתה אומר כשרה?
ברור שאני כשרה, אני לא רק כשרה, אני כשרה, בסדר?
זה האירוע.
אם זה האירוע,
ואנחנו אומרים עוד פעם, לא ייתכן ששאל באורים באטומים מישהו אחר שהוא לא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
זה חייב להיות שהוא.
הכתוב שותק מפנחס כי פעמיים לא הלך לו.
ורק בפעם השלישית הוא הצליח לשתות כמו שצריך?
אז בואו ננסה לראות מה קורה כאן.
מה קורה כאן, בסדר?
לצורך העניין, אם היינו, אם פנחס היה ממלא את תפקידו כמו שצריך,
אז הוא היה עושה בדיוק כמו שהוא עשה בסוף ספר יהושע.
מה קרה בסוף ספר יהושע?
מה?
לא. היה שם
בני גד ובני ראובן בונים מזבח בעבר הרדן המזרחי.
עם ישראל רוצים לעלות מלחמה. פנחס אמרו רגע תירגעו מה המלחמה בוא נשאר בוא נראה מה היה שם אולי לא הבנו נכון. פנחס עומד בראש משלחת
שואל שאלה מקבל תשובה ברוך השם טעינו הכל בסדר חיבוקים נשיקות.
כאן עולים למלחמה, ואף אחד לא עוצר אותם.
אף אחד לא עוצר את האירוע. הם לרגע אחד לא שאלו שאלה. הם כל הזמן, לא היה פה לרגע אחד סימן שאלה. היה פה רק סימני קריאה.
הם מגיעים לכינוס עם חרבות.
אחרי זה הם נציגים לבני בנימין. אחרי זה, תביאו אותם, אנחנו נהרוג אותם.
ואנחנו, אף אחד לא עוצר רגע ושואל, שנייה, יש פה איזה...
רגע, אולי בני בנימין יכולים לשפוט אותם בעצמם.
למה?
בסדר?
בואו תראו עכשיו את ההורים והתומים.
הדבר הזה התחדש לי השנה,
זה היה בשבת,
שש בבוקר.
הנכדה שלי הייתה ערה וחפרה לי בראש, חמודה.
סבא צחק איתי, סבא תקרא לי ואני מנסה ללמוד.
פתאום העיר לי הדבר הזה כאילו, זה,
ואז נורא נורא שמחתי, אמרתי לה, אלי נועם, חידוש.
היא לא הבינה מה אני רוצה לומר.
תכף תראו.
ואיש ישראל התפקדו לבד בבנימין 400 אלף איש על אי וחרב, כל זה איש מלחמה.
ויקומו ועלו בית אל וישאלו באלוהים.
ויאמרו בני ישראל
מי יעלה לנו בתחילה למלחמה עם בני בנימין?
עם ישראל שואלים את מי? את פנחס.
אני חושב שפנחס היה צריך לעצור כאן ולהגיד, מה פתאום אתם שואלים את השאלה הזאת?
מי בכלל אמר,
מי אמר שבכלל שיהיה מלחמה?
מי, מה, אבל הוא לא עוצר את האירוע הזה, הוא מקבל את השאלה ושואל, ואתם יודעים שהרבה פעמים לפי השאלה,
מה התשובה? והוא אומר, אדוני,
יהודה בתחילה. איזה מילים חסרות בתשובה של ההרוגים והתומים?
שתי מילים חסרות.
מה?
יעלה במלחמה.
עכשיו, כשאתה שואל שאלה כל כך קריטית ואתה מקבל תשובה ששתי המילים הכי קריטיות בתשובה לא נמצאות, אתה אומר, אופה, אוקיי, הבנתי.
הבנתי את התשובה. מה התשובה?
התשובה, מכילה כבודו, התשובה היא, תשלחו את יהודה.
למה לשלוח את יהודה? תנסו לחשוב, למה?
מה?
לא, לא בגלל זה.
לא בגלל זה.
מה?
אומר לכם פה, יאללה, ישראלי, שם קדוש ביותר.
יהודה ערב את בנימין.
אם יש סיכוי שתימנע מלחמה, אז אם נגייס את יהודה בצו 8, שהוא ערב את בנימין, והוא יברר את זה.
ולכן התשובה כאן היא דרמטית. לא מלחמה ולא יעלה, אלא יהודה. בתחילה, תשלחו את יהודה, הוא ידע לדבר.
בנימין קשור ליהודה. בנימין אוהב את יהודה.
יהודה הציל את בנימין מיוסף, הם הולכים ביחד, הם גם נחלות צמודות.
אוקיי, אני מבין שאתם לא מצליחים לדבר. בזמנו טענו שלא מצליחים לדבר, כי מי שמוביל את כל האירוע הזה זה אפרים, והוא מקוסח עם בנימין.
תעיףו רגע את אפרים הצידה, קחו את יהודה!
קחו את יהודה, שיהודה ידבר! איזו תשובה רועמת,
בתעומתה, אתה שואל, האם לעלות למלחמה בתחילה?
אתה מקבל תשובה בלי המילה לעלות ובלי המילה מלחמה.
אתה אומר יהודה בתחילה, אבל כשהראש תפוס בנקודה מסוימת,
אז זה לא עוזר. ההורים והתומים לא הטעו את ישראל,
אלא אמרו לישראל מה לעשות, שלחו את יהודה לדבר, למשא ומתן.
ויקומו בני ישראל בבוקר ויחנו על הגבעה, ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימין, ויערכו איתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה. אגב,
הם לא קיימו גם את מה ש...
כן, אני מבין כך, יהודה כנראה הבינו שזו הכוונה, ולכן הם לא רצו ללכת למלחמה,
אז אותם בלעדיכם, בני ישראל. ישראל, שבטי ישראל המובלים על ידי אפרים.
ממילא ברור שמה?
לא הולך, מפסידים.
טוב, ואז, ויתחזק העם יש ישראל, ויוסיף הולך מלחמה במקום הבא.
ויעלו בני ישראל, ויבכו לפני אדוני עד הערב, וישאלו באדוני לאמור,
האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי,
ויאמר אדוני, עלו אליו.
טוב, יא יא יא,
מה נעשה?
פה כבר כתובה המילה מה?
עלו.
עלו אליו.
פעם שנייה.
פעם שנייה. עולים, ומה קורה?
עוד פעם.
אני חשבתי,
התחלתי ככה להסתכל על המילה הזאת, עלו אליו.
אמרתי, רגע,
אפשר גם לקרוא את זה אחרת.
איך אפשר לקרוא את זה?
לא עליו.
אפשר לסדר את האוציות בצורה אחרת, נכון?
כל מקום לקרוא עלו אליו,
אפשר לקרוא לא, ל' וא',
עליו.
כמובן ויותרת, נכון, ו בחיבור.
ולא עליו,
נכון?
הוסיף לגשת עוד, לא, אתמול אמרתי לך, גם עכשיו אני אומר לך, ולא עליו, אל תעלו.
מי אמר לך לצרף את האותיות ככה?
עלו אליו, אפשר לצרף אותם אחרת.
אפשר לצרף אותם, נכון? מי קובע איך מצרפים את האותיות? זה תלוי במי.
בכהן הגדול. אבל מכיוון שהכהן הגדול הוא חלק מהאירוע בעצמו, הוא גם חושב שצריך לעלות למלחמה,
אז ככה,
קפלט אותי לי.
אז ככה,
אז ככה, ככה הוא מפרש את האותיות.
במקום לקרוא את זה, ולא עליו, אל תעלו.
או ואל עליו, בסדר?
או לאו עליו, לא משנה, אפשר שזה...
לא, עלו אליו.
זה אותיות, זה לא מילים.
מישהו אמר לי,
מה פתאום, הרב, אני תמיד זוכר שהאותיות נצנצו לפי הסדר, כאילו זה לא פתאום.
רוח הקודש על הכהן הגדול הייתה שהוא צריך לצרף את האותיות,
בסדר? אז הצירוף של האותיות היה כאן שגוי.
צירוף האותיות. אפשר היה לצרף את זה אחרת לחלוטין.
הם עולים,
שוב פעם נופלים.
ואז ביום השלישי ויעלו כל בני ישראל וכל העם.
עכשיו אתם רואים יש כאן,
יש פה בני ישראל והעם.
מי זה בני ישראל?
מה זה?
אני חושב שבני ישראל הכוונה תמיד כאן לשבט אפרים.
כן, וכל העם.
ויבואו בית אל,
ויבכו וישבו שם לפני ה' ויצאו ביום ההוא עד הערב, ערב,
ויעלו עולות ושלמים לפני ה' ואז
וישאלו בני ישראל באדוני ושם ארון ברית האלוהים בימים ההם
ונכנס בן אלעזר בן אהרון עומד לפניו בימים ההם לאמור
האוסיף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל או.
זאת השאלה.
זאת השאלה. עכשיו מכיוון שיש פה אחריות משותפת כלומר גם בני בנימין היו צריכים להבין שהעם יוצא איתו למלחמה שהם הולכים פה בדרך לא טובה או בדרך לא נכונה והם צריכים להסגיר או בסדר יש פה כמה שתיים שעשרוע
אז הפעם אומר הקדוש ברוך הוא ואומר, אדוני, עלו כי מחר את עינינו בידיך.
אבל חשוב לי מאוד מאוד שנבין,
התכנון זה אחד מהלקחים המרכזיים במלחמת אחים.
יש סיפור, אוי, משפחה, יש סיפור
שמספרים אותו על הבן של בריה לוין,
זכר צדיק לברכה, גאון יעקב, רבי חיים יעקב לוין, היה רב בפרדס חנה,
היה רב בני ג'זי
ב-22 שנים, אז הגיע לארץ, היה רב בפרדס חנה.
כשנפטר הרב האשכנזי
של ירושלים היה הרב האשכנזי,
לא, לפני הרב ז'ולטי,
היה הרב פרדס,
הרב פרדס היה ספרדי,
הרב פרדס היה ספרדי ולא זוכר מי היה הרב האשכנזי, תכף אני אזרח.
אה, כן, כן, הרב פרנק, נכון, נפטר הרב פרנק,
גאון הגאונים, הרב ציפ פסח פרנק,
אז חיפשו רב לירושלים.
אז כולם אמרו, אין לך מהמוד יותר מתאים מאבן מאבניה של ירושלים,
הרב יעון יעקב, רבי חיים יעקב, הגיעו אליו בפרדס חנה,
הוא שאל, יש עוד מועמדים? אמרו לו כן, אמר, אני לא, אז אני לא עוזר. למה?
הוא אמר, יש לי קבלה מאבא לא להיכנס למחלוקת.
אמרו לו, זה לא קצת מחלוקת, עוד מועמדים, וגם אם תגיד כן, זה מחלוקת לשם שמיים. אמר להם, תראו, מחלוקת לשם שמיים, לא לשם שמיים, לא צריך קבלה מאבא שלי.
זה איסור תורה.
קבלה מאבא שלי זה לא להיכנס אפילו למקום שיש בו מחלוקת לשם שמיים.
הוא נכנס לזה,
ואני קורא לך הרב זולטיש, שהוא כמובן מעמד ראוי בפני הצור וכן הלאה זה הדרך.
מחלוקת
מלחמת אחים זה כמו שריפה.
כמו שריפה, נכון?
זה שריפה בבבא קמא,
זה אדם מועד לעולם בשריפה. אתה לא יכול להגיד, התכוונתי, האש דרכה
להלך ולהזיק, האש דרכה לפרוץ.
אז
אתה מתחיל שריפה קטנה,
אתה לא יודע איפה זה ייגמר.
אמרו שכל שריפה היה השלב שניתן היה לכבות אותה עם כוס מים.
ודאגת פתאום,
כל הכרמל נשרף בגלל איזה כמה גחלים שהדליקו בעוספיה.
המלחמה הזאת הייתה אמורה להיות מלחמה ממוקדת על הגבעה, הרי עם ישראל לא התכוון להשמיד את שבט בנימין.
לכן כתוב, וישם ישראל עורבים אל הגבעה סביב.
זה היה ה...
איך זה נגמר?
למה אתה ארגון את הרצל הזה?
מלחמה רחבה, מקיפה, אף אחד לא תכנן את זה.
זה יצא משליטה, לא ההורים והתומים אמרו את זה לאף אחד.
מה זה מזכיר לכם איזה עוד אירוע?
גם כן, בנחלת בנימין.
12 אנשים מחזיקים אחד בראשו של השני בבריכה בגבעון,
והולכים, בוא נעשה מעקות כאלה.
מה נהיה מזה?
מה?
מלחמת אחים.
כמה נהרגו בה?
אה... פה.
כן.
לא, דילגתי על זה, אני רואה.
אה... פה, ושמואל, זה כבר שמואל ב', פרק, כן.
פרק ב',
התחילו איזה מלחמה, 12 פרושטים, ותהיה מלחמה קשה עד מאוד ביום ההוא,
ואבנר נהרג,
ועל הנצח צוחן חרב שהזכרת את זה כאן, נכון?
לא כתובים כאן מספרים,
לא, כתוב,
מעבדי דוד יקום מבנימין ובאנשי אבנר 360 איש,
ואצל דוד אסלמן,
מתפתחת כאן מלחמת אחים נוראה ואיומה
שמתפרסת הרבה מעבר לגבעה גם מעל הכפירה ובארות וגבעון וכל הערים כולם גם שם
הדבר הזה מתפתח בואו נראה את מקראת הפסוקים
ויעלו בני ישראל אל בני בנימין ביום השלישי וערכו אל הגבעה כפעם בפעם
ויצאו בני בנימין לקראת העם הם הונתקו מן העיר
ויחלו להכות מעם חללים כפעם בפעם במסילות אשר אכלתו לה בית אל ואחת גבעתה בשדה כשלושים איש בישראל
ויאמרו בני בנימין ניגפים הם לפנינו כבראשונה פסוק ל״ב
ובני ישראל אמרו, ננוסה, ונתקנו מן העיר אל המסילות.
וכל איש ישראל קמו ממקומו, ויערכו בבעל תמר, ואוהב ישראל מגיח ממקומו ממערה גבה,
ויבואו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחרו מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי נוגעת עליהם הרעה.
ויגוף ה' את בנימין לפני ישראל,
והשחיתו בני ישראל בבנימין ביומו עשרים חמישה אלף
ומאה איש כל אלה שולף חרב.
וייראו בני בנימין כי נגעפו,
וייתנו איש ישראל מקום לבנימין כי בטחו אל העורב אשר שמו אל הגבעה.
בקיצור, מתואר פה כל ה... יש כאן תיאור מאוד מאוד מפורט של הקרב. העלו את העיר באש.
ויהפוך איש ישראל למלחמה. בנימין החל להכות תחלילים באיש ישראל כשלושים איש כי אמרו אך נגוף ניגרפו לפנינו כמלחמה ראשונה.
והמסעת החלה לעלות מן העיר עמוד עשן ויפן בנימין אחר הנה עלה כליל העיר השמיימה.
ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימין כי ראה כי נגע אליו הרעה.
ויפנו לפני איש ישראל לדרך המדבר, והמלחמה ידביקתו, ואשר מהרים משחטים אותו בתוכו.
קיטרו את בנימין, ירדיפוהו,
מנוחה ידריכוהו.
עד נוכח הגבעה ממזרח שמא זה שיר.
זה שיר לוחמים, בסדר?
כלומר, יש כאן כבר קיטור,
מנוחה ידריכוהו,
מפילים עוד 18,000,
כולם נשים המדבר האל סלע הרימון,
ועוד אלפיים.
ויהי כל הנופים מבנימין, 25,000 איש,
שולף חרב ביום ההוא מתוך
26 את כל אלה אנשי חיל ויפנו וינוסו המדבר האל סלע הרימון 600 איש וישבו בסלע הרימון ארבעה חודשים ואיש ישראל שבו אל בני בנימין ויקום לפי חרב מעיר מתום ועד בהמה עד כל הנמצא גם כל הערים הנמצאות שלחו באש
שזה מאוד מזכיר את כמו שאמרנו את עניין מדיין
והאירוע הזה מתגלגל יוצא לגמרי משליטה בסדר זה לא הייתה הכוונה זה חורג הרבה מעבר לגבעה כמה היו בגבעה אנשים בני בליעל עשרים שלושים מאה
מהדבר הזה הגענו לכך ששבט שלם נכחד מישראל, כן.
אם עכשיו כל פעם שאנחנו מביאים מדורה קטנה אנחנו נוכחת שיהיה סריפה שצריך לפועל המדינה, אז לא נוכל אפילו למשל משהו קטן על הגב. איפה בעצם עובר הקו
שבו אנחנו אומרים על זה הערכים שלנו אנחנו צריכים להילחם. כי אם אחרי זה אנחנו חושב באמת בעצם שכל דבר הוא יואו יש יכולת מלחמת אחים אז אנחנו באמת לא נוכל לקיים את הערכים שלנו.
ואז מה? אז אתה אומר אז כדי לקיים את הערכים בוא נעשה מלחמת אחים.
מתי, אם יש שלב שבו הערכים גוברים ברמה שיותר מתחילה? אין כזה שלב.
כזה אירוע שיש בו מרכיב שצריך לטפל בו,
בדיוק זה האירוע שממחיש את אין מלך בישראל.
צריך פה אחריות ונתינות וזהירות.
אתה רואה איך התוצאה יהיה כאן די מהר. מהר מאוד הגיעה התוצאה שאף אחד,
גם בני ישראל בעצמם,
כן, אף אחד לא תכנן שימחקו שבת שלם.
התוצאה היא מפתיעה,
איך ניסו לתקן אותה ואיך ניסו לתקן עוולה בעוולה אחרת, נראה בעזרת השם בשבוע הבא. חזק וברוך.
