פרשת בשלח | פרשת השבוע

פרשת בשלח  /  הרב אמיר דומן

פרשת השבוע הזה היא פרשת בשלח: “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹקים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה“. הקב”ה “מתחשב” בשבריריות נפשם של ישראל, ומשהה את כניסתם לארץ כדי שלא לעמת אותם עם מצבים מאיימים יותר מכדי יכולתם לשאת באותה נקודת זמן.

דבר זה דורש הבנה: הלא יציאת מצרים באה לאחר שנה שלמה בה ראו ישראל את ידו החזקה וזרועו הנטויה בשפטים גדולים ומכות קשות שהביא על המצרים ועל פרעה. אם כן, מצד אחד אין כמובן שום מניעה מצד רבש”ע להמשיך ולהכניס את ישראל לארץ בניסים גדולים ולהפיל לפניהם את הגויים. ומצד שני העיכוב הזה בתחילת פרשת בשלח, לא מנע ניסיונות קשים כגון הפחד העצום שעל ים סוף, והקושי של חסרון המים והלחם, ולבסוף מלחמת עמלק שבהמשך פרשתנו.

אלא שיציאת מרים משולה ללידה: “גוי מקרב גוי”. אין דומה התינוק כשהוא בקרב אמו, למצבו כשנולד – כבר למן הרגע הראשון. זהו עולם חדש והנהגה מיוחדת. כבר מרגע זה  עם ישראל עובר להנהגה אלוקית שמטרתה לכונן “עם חכם ונבון וגוי גדול”, ולכן הוא חייב להסתגל לכוחותיו לפי כוחו, ולא בהנהגה ניסית אבסולוטית כבעבר. הוא יתרומם וגם ייכשל ושוב יתעלה, עד שיגיע למתן תורה ולבסוף גם ייכנס לארץ ישראל ויזכה לגאולה שלמה בעבורו ובעבור כל העולם – בזכות ולא רק בחסד.