אנחנו לומדים עכשיו אגדות חזה על חוכמתם האינסופית של רבותינו,
שבאה לידי ביטוי באגדות חזל, המדרשים הנפלאים שמסתירים בתוכם
חוכמה גדולה. והיום,
גם קצת בהקשר לפרשת השבוע שהייתה ושתהיה,
קצת נדבר על רעיית הצאן.
שני מדרשים על רעיית הצאן וקצת נתפתח מהם.
לא נראה לי שיש כאן רועה צאן בקהל הקדוש.
אגב, זה מסוג הדברים שנראים נורא נורא רומנטיים, ולצאת עם הצאן ולחלל בחליל, מי שלא מיומן במלאכה.
מה?
יש סדנאות ראיית צאן, כן.
צריך לדעת איך לנהל צאן וכל זה. הבן שלי היה רועה צאן באיזה חווה כמה זמן, דווקא הסתדר לא רע.
צריך לדעת, לתפוס את המשכוחית ולשרוק להם, ופה עם הכלב לעבוד.
אז זה עניין. כל פנים,
כמו בהרבה מאוד מקרים שבהם המדרש,
המדרש או האגדה הם נעוצים בפשוטו של מקרא,
משהו בפסוק מפריע להם או נמצאים מלבלב,
ומזה הם באים לדרוש, אז מה שתופס את תשומת לב המדרש זה הפסוק ומשה היה רואה.
משה היה רואה אין הכוונה מקצוע אלא תכונה.
מקצוע הוא משה, רואה צאן יתרו, זה מקצוע.
משה היה רועה זה אומר שההוויה שלו המהות שלו היא מהות של רועה.
אז אנחנו צריכים מה?
בלשון קודם כל לשון עבר במקרא היא לשון היה במקרא היא לא תמיד לשון עבר.
לפעמים זה
זה יכול להיות גם עבר מתמשך כלומר היה רועה עד עכשיו היה רועה בסדר זה כאילו אבל זה יותר מזה כמו שאמרתי היה רועה הכוונה ההוויה שלו
המהות שלו היא מהות של רועה.
עכשיו, לפעמים אדם עוסק
באותה מהות, אבל באפליקציה שונה.
כלומר, אדם יכול להיות,
אני יודע מה,
כמו נגיד רועה צאן, אבל אחר כך הוא רועה, אבל לא שלטון, אלא של אנשים, אבל זו אותה תכונה.
כן, אדם יכול להיות
מדריך טיולים, בסדר?
ואחר כך הוא לא מדריך טיולים, אלא הוא הולך ולומד טיפול רגשי, והוא מדריך אנשים לטייל בתוך מחוזות רגשיים שונים.
זו אותה תכונה רק באפליקציות שונות.
אז לכן
מהמדרש הזה עולה שראיית צאן
היא איזה מין מבוא מאוד מאוד מיוחד למנהיגות.
אני רוצה להגיד כמה מילים על מנהיגות,
דברים שראיתי שכתב נתנאל אלינסון ומאוד הזדהיתי איתם.
היום,
כל דבר זה מנהיגות.
אתה רוצה לשלוח את הילד שלך לאיזה חוג,
לא יודע מה, חוג ג'ודו,
חוג מנהיגי ג'ודו.
אתה רוצה לעשות, כל ישיבה היא ישיבה למנהיגות חינוכית, מצוינות מנהיגותית.
עכשיו אתה אומר, אם כולם מנהיגים, אז מי יהיה,
אם כולם רואים, מי יהיה הצאן?
אז זה קצת כזה,
קצת מזכיר את המודעות שכל דבר צריך לרגש.
בואו ללמוד איתנו ספרות משווה של ימי הביניים ולהתרגש ביחד.
כל הסיסמאות באקדמיה.
מה מרגש בזה? אולי זה מעניין, אולי זה מרתק, אולי זה חשוב,
אבל מה מרגש בזה?
זה לא מרגש.
כל דבר צריך לרגש.
תסתכלו בכמה פרסומות אתם רואים את המילה רגש או מילים שקשורות לרגש,
כן?
פסגות קריית גת הירוקה,
להתרגש כל בוקר וחדש,
בית, מרפסת, חשוב שאדם יהיה לו דירה, אבל אני לא מתרגש כל בוקר וחדש,
בסדר,
אוטו,
בית, אז גם פה,
מנהיגות.
מנהיגות
היא לא ערך בפני עצמו.
ערכים, חינוך לערכים, זה לשליחות, לנתינה, לנסיעת, לנושאת בעול עם חברו,
ליהדות, לציונות וכו'.
אחד מבין הרבה אנשים שתחנך אותם לערכים גם ידע להעביר את הערכים האלו לאנשים אחרים בצורה
שתיצור אצלם תזוזה. והוא יהיה מנהיג,
בסדר? אבל לחנך למנהיגות זה קצת לחנך למגלומניה. אני יהיה מנהיג, מנהיג של מה?
מה, מה, לא, אני אנהיג.
מה תוכן המנהיגות? לא, אני רוצה לה...
אני רוצה להניג.
מה אתה מביא איתך?
אז לכן,
בכל אופן,
אפשר לומר שכל אדם הוא סוג של מנהיג,
את עצמו, את משפחתו, ילדיו, ואם הוא זוכה, אז יותר.
יכול להיות מנהיג קהילתי,
יכול להיות מנהיג מקומי, עירוני,
שכונתי, עד מנהיג,
מנהיג לאומי, מנהיג ציבורי.
אז,
ואז צריך לדעת,
אוקיי, אז איך נראה מנהיג?
מה התכונות שלו? אז יש פה שני מדרשים, אחד על משה ואחד על דוד,
שעוסקים במנהיגות, ואני רוצה שנלמד אותם ביחד.
ואחרי זה קצת נראה את היישומים שלהם, בסדר?
קצת איזה תורה גם של רבי נחמן על העניין הזה.
ומשה היה רואה,
בחנו הקדוש ברכו למשה בצאן.
אמרו רבותינו,
זה מדרש תנחומה לדעתי,
כשהיה משה רבנו רואה את צונו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי.
רץ אחריו עד שהגיע לחסות. חסות זה מין מחסה כזה.
כיוון שהגיע לחסות,
נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לאשתו.
כיוון שהגיע משה אצלו,
אמר אני לא הייתי יודע אשר רץ היית מפני שצמא
סליחה מפני צמא
עייף אתה
הרכיבו על כתפו והיה מעלך
אמר הקדוש ברוך הוא יש לך רחמים לנהוג צונו של בשר ודם כך?
חייך אתה תראה את צוני ישראל
זה מדרש אחד. בוא ניגרר גם למדרש השני על דוד המלך
השם צדיק יבחן בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה
שנאמר בתהילים ויקחהו ממכלאות צאן
מהו מכלאות צאן?
שהיה דוד כולה את הצאן אלו מפני אלו.
היה מוציא הגדיים ומאכילם ראשי הסבים שהם רכים.
מוציא הטיישים ומאכילם אמצעם של הסבים שהוא בינוני.
מוציא הבחורים ומאכילם עיקרם של הסבים שהוא קשה".
אמר הקדוש ברוך הוא,
מישהו יודע לראות הצאן איש לפי כוחו,
יבוא ויראה צאני אלו ישראל.
זהו שנאמר מאחר עלות הביאו לראות ביעקב אמור.
שני מדרשים,
שמתארים פה איכויות שונות. בואו נדבר רגע על המדרש של משה רבנו.
שלדעתי הוא,
הזכרנו אותו בזה, לא זוכר, בדרך אגב, מתישהו הוא באחד השיעורים?
בנפשת פרשה.
אני מכחיש כל קשן.
כן, בסדר, עכשיו אנחנו טיפה נרחיב את זה.
לדעתי אנחנו לא קולטים את המדרש הזה. מה היה פה?
מה היה?
משה רואה את הצאן.
אני רוצה לומר שהתכונה המרכזית של רואה,
ולכן הקדוש ברוך הוא בוחן את כולם על הרואה, זה שרואה הוא צריך לנוע בין שני כתבים.
מצד אחד הוא צריך לדאוג לעדר, לכלל,
מצד שני הוא אמור לשים לב למה?
אם הוא רואה טוב, הוא אמור לשים לב גם לפרטים וזאת מיומנות לא פשוטה.
אני אתן לכם דוגמה למורה בכיתה, מורה בכיתה הוא רואה, בסדר?
הכיתה מורכבת משלושים ילדים,
נגיד.
עכשיו הכיתה יש לה ממוצע הציונים של הכיתה, איך הכיתה נראית באופן כללי,
אבל כל כיתה יש לה פרצוף כיתה, יש את מרכז הכיתה, התלמידים הטובים, המצטיינים, המובילים,
יש את העיגול,
מסתובבים, אלה התלמידים שהם ככה, הם מצטרפים, ויש את הפריפריה הכיתתית.
שני אלה שעושים בסוף עם הטלפון מתחת לזה, וכל זה, ומגיע, לא מגיע.
עכשיו, למורה נוח גם שהפריפריה לא, כאילו זה, כי ככה הם לא מופרים לו, יאללה, תלכו בזה, ואני אתעסק עם,
מטבע הדברים אתה מתעסק עם המרכז.
שמת לב לפריפריה הכיתתית?
אה?
הבנתי?
פעמון גאו. אה, פעמון גאו, כן, כן.
שמת לב ל זה,
לפריפריה, כאילו האינדיקציה זה,
תלמיד לא הגיע, אתה שמת לב לזה, הוא לא... זה נכון,
בכיתה, זה נכון גם בקהילה,
בכל קהילה יש אנשים יותר דומיננטיים,
יש אנשים פחות דומיננטיים, יותר שקטים, יותר איזה...
שמת להם לב,
שקופים, שכאלה שקוראים להם רעבים מול שבעים, לא משנה, כל אחד לפי הכינויים כאילו זה.
האם הרואה שם לב
לאלה שהם...
אז יש כאן איזה, אז מצד אחד אתה צריך להוביל מהלכים כלליים,
מהלכים קהילתיים, מהלכים כיתתיים וכולי, או מנהל בית ספר מעל הזה.
מצד שני, אותו אדם אמור, אם הוא מצליח לשים נגד הפרטים, אז הופה,
כאן יש איזה אירוע מיוחד.
יש הרבה מאוד אנשים שהם אנשי המערכות הגדולות. אני יודע להעיף את המערכת קדימה,
אני לא יכול להתעסק בפרטים,
יש כאלה הפוך. אנחנו יודעים לתת ייעוץ פרטני אחד אחרי השני,
אבל אני לא יודע להתעסק עם המערכות.
להצליח לשים לב,
להיות איש מערכת, אבל
לשים לב גם לפרטים, להכיר
את האנשים בשמות שלהם,
ובהמשך נראה גם את הקושי וגם את המצוקות,
זה כבר אירוע מיוחד. וזה מה שקורה אצל משה רבנו.
משה רואה, נכון?
הוא רואה את סוניטרו במדבר.
ועכשיו ברח מנו גדי.
אז כאן יש דילמה.
מה אתם עושים?
גדי ברח,
והעדר פה.
איך הם מללכת?
יש לי אחריות על העדר.
זה מזכיר את הדילמה של כיתת הכוננות ביישוב שלומית.
שמעתם על הדילמה שלהם?
כי התחיל בשמחת תורה כל הבלאגן.
שם, יישוב שלומית זה יישוב צעיר.
רבר'ה, שם לוחמים.
אפשר, הם התארגנו, עלו על זה,
ואז הם הבינו שביישוב לידם, פריגן, שזה יישוב
מבוגר יותר,
הרבה יותר, נגיד אנשים ממוצעים, גיל 50, 60, ככה,
ויש שם כיתת כוננות ככה,
כזאת חלקית,
ויש שם מחבלים.
לצאת לעזור
לפריגן
ואז בעצם, ואם יגיעו מחבלים לשלומית, אז או לא. התלבטות.
בסוף הרבשץ אמר, אני יוצא,
הצטרפו אליו עוד, נהרגו שם, כמה נהרגו?
שניים נהרגו?
שניים נהרגו. כן, נהרגו שניים.
אחד נהרג בדרך.
אתה מתלבט, אתה בדילמה.
משה אומר לכאן בדילמה, לעזוב את העדר או ללכת אחרי הגדי.
איך אתה מכריע בדילמה כזאת?
מה...
אז משה רודף אחרי הגדי.
כלומר, אני חושב שהאמירה כאן היא כזאת.
מה שווה הכלל אם בסוף
בקצה אני זונח מישהו?
אני מניח שמשה ידאג,
הוא יסתכל שהעדר בסדר והם רועי צאן והוא העריך שהוא יספיק להגיע, היה כאן איזה,
הוא לא הפקיר את העדר.
אבל בסוף אתה אומר, אוקיי,
מה שווה כל האירוע הזה אם בסוף בקצה, הרי כל הכלל נועד בסוף,
בסוף הוא גם אמור להגיע ליחיד,
אז בסוף אני אקלח את הללו, אבל אתה בסוף מפקיר, אז הוא רודף אחרי הגדיע הזה.
אני מדמיין, זה לא כתוב, אבל אני מדמיין,
שככה זה היה.
מה פתאום הגדיל הזה בורח?
מה יש לו לברוח?
בדרך כלל כבשים לא הולכים לשום מקום חוץ מהעדר שלהם. מה יש לו לברוח? זה גם מדבר, מה יש לו לאן ללכת? נכון, יוחאי?
חשבת על זה פעם.
אנשים רוצים להישאר בעדר שלהם.
אנשים, הכבשים, גם אנשים.
אז אני מוסיף את זה מדעתי, וככה נראה לי.
שמשה רבנו, בתור רואה נאמן, לקח את העדר שלו
למקורות מים. יש במדבר גם מקורות מים.
בנחל אוג, מי שמכיר, יש, איך זה נקרא?
ביר א-סלוג' נדמה לי.
כשרוכבים באופניים, יש לדרך הסוכר, אתה רוכב ממעלה אדומים,
יורד עד שאתה מגיע לאיזה בור כזה, גדול,
ומשם מתחיל,
אתה מתחבר לנחל הוג ומתחיל לרכב על הנחתה.
אז זה מדבר, אתה רוכב במדבר, אבל יש שם באמצע המדבר,
זה חתיכת,
זה בור ענק כזה של מים שמתמלא מהשיטפונות.
ולשם באים הרועי צאן הבדואים להשקות את הצאן שלהם. אז יש מקומות במדבר, בורות מים שעוגמים את השיטפונות.
אז אני ככה מדמיין שמשה רבנו לקח את הצאן שלו לשתות
כשכולם סיימו לשתות הוא
התחיל לעשות
לזוז קדימה, והגדי הזה הקטן
לא הספיק לשתות.
הוא גדי, יש לו גם אימא, הוא לא הספיק לשתות.
אבל העדר זז.
אז הגדי מתלבט, מה לעשות?
להמשיך עם העדר
או להישאר לבד עם, כאילו, אז הוא מתחיל ממשיך עם העדר ובשלב מסוים הוא מבין שהוא מאוד מאוד סמא
ועד התחנה הבאה של המים הוא ימות בצמא, אז הוא עוזב את העדר. צריך המון אומץ כדי לעזוב את העדר בתור גדיו אליו. והוא רץ חזרה למחסה הקודם שהיה כדי לשתות.
עכשיו, משה רודף אחריו.
אמרנו, משה לא מוותר על אף אחד, אתה לא מוותר על אף אות בתורה, אתה לא מוותר על אף יהודי, אתה לא מוותר גם על אף כבשה.
כאילו, אתה מתחיל מ...
ורודף, ורודף, ורודף, ורודף.
ואז,
כשהגדיו הזה מגיע למקום המים ושותה,
אומר משה,
אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא.
מה הציפייה? כאילו, מה אתה אמור לדעת? אתה
מדבר את שפת הכבשים? איך אתה אמור לדעת שאתה...
מה הפשר למדרש? משה אומר, אני לא הייתי בסדר.
איך לא בדקתי כמו שצריך בתחנה הקודמת שכולם שתו?
אני לוקח אחריות. אני צריך לקחת אחריות.
לא סתם ברחת לכאן.
ברחת כי אני בתור אוהד צאן,
לא בדקתי עד הסוף שבאמת כולם שתו.
הייתי עשו... העדר שתה!
אנחנו אומרים עדר באנגלית?
נכון? זה הוד.
העדר שתה.
אבל הפרטים הקטנים, איזה אחד שם לא עוזר, ואני המשכתי קדימה.
אז הוא לוקח אחריות.
איך לא שמתי לב?
איך הכלל סימא את עיניי
מלראות את הפרטים, או את פרט אחד.
תדעו לכם שמשה,
אחרי זה כשהוא ינהיג את עם ישראל במדבר,
אז הקדוש ברוך הוא יצווה אותו,
נכון? יש שם הציווי, עם ישראל זה 600 אלף גברים,
ועוד 600 אלף נשים, ועוד ילדים, וכל זה.
יש ציווי בתחילת ספר במדבר, נכון?
שאו את ראש כל בני ישראל במספר שמות
לגולגלותם, נכון? כך כתוב.
כתוב או לא, יוחאי?
זה תנ״ך שם?
מה זה?
לגולגלותם לבית אבותם.
במספר, כתוב את המילים במספר שמות, נכון?
זה בתחילת במדבר, כן.
ורשי שמה אומר,
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית, במספר שמות.
מה זה במספר שמות?
מספר זה לא שם ושם זה לא מספר.
זה אומר שמשה היה הולך וכתוב שמשה לקח איתו את אהרון
ולקח איתו נשיא של כל שבט בשבט הרלוונטי והיו אומרים אוהל אוהל ושם היו אומרים אנחנו באוהל הזה שישה.
אבא עמיהוד.
אימא, מרים, והילדים, שלומיאל,
אליאסף, דעואל, אומרים את השמות, ומשה רושם את השמות.
למה לא? אתה רוצה לדעת מה המספר, נכון?
מספר, זה אנונימי.
שמות,
זה פרטיקולרי, זה אישי.
אז אני רוצה לדעת את המספר, כי המפקד בתחילת הספר במדבר הוא מפקד צבאי.
אתה צריך לדעת כמה כוחות יש לך, ומה גודל הצבא, ומה גודל האוגדות.
אבל זה מספר צבאי שנעשה בשמות.
שמות.
כמו דיסקית, נכון? יש לך לדיסקית המספר האישי,
יש לך גם את השם.
זה רואה.
אז תחשבו שמשה רבנו עבר על כל השמות של עם ישראל.
ורשם אותם, וגם זכר אותם בטח.
עכשיו אני רוצה להגיד שבמדרש הזה,
ש...
אוקיי, הגדיע הזה ברח,
הגיע למחסה,
צל, התאושש, שתה, יאללה, חוזרים לעדר.
מה עושה משה?
הרכיבו על כתפו והיה מעליך.
למה?
הגדיע הזה כבר שתה, הוא לא מתעלף בצמא, הוא כבר שתה.
אז היא גם כן חלק מה...
אתה לא צריך לשלם את המחיר על הטעות שלי,
אומר משה לגדי. אני טעיתי, זו הייתה אחריות שלי, אתה לא צריך לשלם את המחיר. אני אקח אותך חזרה, על הכתפיים.
איזה רחמים, איזה לקיחת אחריות.
המנהיג, הרועה, לוקח אחריות.
אם לא שמתי לב,
ברח לי, אני אקח אחריות ולוקח אותה על הכתפיים, זוכר אותו,
מחזיר אותו לאדן.
אמר הקדוש ברוך הוא, יש לך רחמים לנהוג צונו של בשר ודם.
אתה לא רק קשוח, אתה גם מלא רחמים.
אתה תראה את צוני.
זה אומר, ותכף נראה את זה ברבי נחמן,
שהתכונה המרכזית של מנהיג לפי המדרש הזה זה רחמים.
רחמים הכוונה אמפתיה, הרגשת הכאב, שותפות.
מהמקום הזה, נגיד ככה, מהמקום הזה אתה יכול להנהיג.
מהמקום הזה שאדם מרגיש שאתה איתו,
עימר אנוכי בצרה, אתה איתו בכאב, איתו בשמחה, גם במקום הזה,
אם תגיד לו משהו, זה גם יוכל למשוך אותו הלאה.
לעמוד מלמעלה ולדבר.
אתם יודעים, לצ'רצ'יל היה ביטוי מאוד יפה.
בסוף מלחמת העולם השנייה הוא אמר,
נוהגים להגיד שאני יצרתי את הרוח של העם הבריטי. לא נכון, אני לא יצרתי, אני ביטאתי.
הייתה רוח,
אבל אני ביטאתי אותה.
אני נתתי את הזה, אז למה? כי הוא בעצמו היה,
צ'רצ'ל היה מגד במלחמת העולם הראשונה, היה לו איזה, הוא ברח,
היה לו כל מיני,
הוא הלך איזה 400 קילומטר ברגל, ברח מאיזה מקום, נמלט מהשבי, היה לו כל מיני סיפורי גבורה כאלה,
בעצמו.
ובנאום הראשון שלו בפרלמנט הוא אמר, יש לי להבטיח לכם דם, יזע, עמל ודמעות,
אנחנו רק נילחם ביחד, זה הכול, אנחנו...
הרגיש לי שהוא איתם,
הוא הגיע לכל מקום, לא היה מקום שלא הגיע אליו, לא היה מקום מופצץ שהוא לא בא, עשה את הוי שלו וכל זה, כאילו, אימו אנוכי בצרה, גם היום, אני חושב שכשרואים את הרמטכ״ל,
את המפקדים הבכירים מגיעים לעזה, המקומות הכי
מסובכים, נמצאים שם עם החיילים, זה נותן המון כוח, אתה אמר, תשמע, אני לא לבד, המנהיג הוא לא רק...
הרי זה היה הכשל בלבנון השנייה,
הכשל החמור, שמפקדי האוגדות, וזה, הם פיקדו על ה...
תראו מה קורה עכשיו בעזה, מפקדי האוגדות,
דדו בר-קליפא ב-36, וכהן ב-146,
איציק כהן ב-146,
וברק חירם ב-99,
וכל מפקדי האוגדות,
לא סתם אצל, מצאו במשרדים של חמאס, מצאו וונטד,
עם התמונות שלהם והזה שלהם.
אתם יודעים שלכל אוגדה,
כל חטיבה, גם יש מכלול קדמי.
מכלול,
ששם יש מסכים,
אתה יכול משם לנהל את הנחימה בצורה מאוד מאוד יעילה. יש לך מסכים, יש לך כל האמצעים,
והחוזי והפה ושם אתה יכול לשלול את הכוחות.
הרבה יותר נוח לנהל את הלחימה משם.
במקום הזה, הדבר הזה הוא נמצא, אומנם קוראים לזה קדמית, אבל נמצא מאחור. אתה לא נמצא בלב אזור הלחימה. אתה ממשיך ויכול לנהל את הכוחות.
וכך עשו בלבנון השנייה.
מפקדי האוגדות היו בקדמיות שלהם
וניהלו את המלחימה.
אין לזה אפילו,
לא מתקרב
לעובדה שמי שנלחם רואה את האלוף לידו.
הוא נמצא כאן בבית הזה, הוא מכוון את הקרב הזה. יש לו קדמית, הוא מתייעץ איתם והכול, אבל הוא נמצא בשטח.
כאילו, הדרגה הבכירה נמצאת בשטח, ולכן גם זו הסיבה שבמלחמה הזאת היו גם הרבה בעלי דרגות בכירות שנפלו.
כן, אלוף משנה בנבה, בן בסט,
ויומנתן שטיינברג,
וסגני אלופים, וגרינברג ועוד,
וגד גולן וגד 13, ועוד ועוד. שרנר, רגזן אלוף אתמול.
אז זה כי הפיקוד לפנים.
אז הרועה נמצא יחד עם הצאן, כן, הוא לוקח אחריות.
אז זו תכונה אחת.
בסדר, יוחאי? מה אתה אומר?
יופי. בסוף השיעור אנחנו עושים מנגל
קבבונט טלה.
המדרש הבא, השם צדיק יבחן, בדק דוד הקראנו, בדק דוד וכו'. מה כאן?
כאן זה העיון בצרכים.
יש פה כלל, עדר.
אוקיי, האם העדר הזה הוא אחיד?
הומוגני?
כולם אותו דבר, יוצאים לעדר וזה.
לא.
אם אתה תיקח את העדר כמות שהוא, שוב פעם תיווצר,
עוולה, החזקים ייקחו,
החלשים לא יהיה להם, ואתה...
אז דוד אומר, אוקיי, יש לי כאן עדר,
אני מבין את זה, אבל אני צריך לדאוג שהעדר הזה, בתוכו יש קבוצות,
והן צריכות לקבל מענה שונה.
עכשיו, אתם חושבים שה... מי זה פה? הצעירים לא התלוננו? מה זה, אותנו מוציאים החולים? זה לא בסדר? בסדר גמור.
מנהיג, צריך לדעת גם לעמוד ביחס לתלונות,
וביחס לכל מיני, בסדר?
אז מצאו שהיה רואה יפה, וייקח במכללות הצאן, כן?
מה זה מכללות הצאן? כולה את הצאן אלו מפני אלו.
עושה סוג של איזה הפרדה בריאה.
נותן את הצרכים הנכונים לכל קבוצה.
בסדר? לא נותן משהו ש...
לא נותן לחוקי השוק רק לקבוע. מתערב בצורה שכולם,
יהיה להם איזשהו איזון.
אז תראו מה אומר הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא,
או מישהו יודע לראות הצאן איש לפי כוחו.
יבוא ויראה צאני אלו ישראל.
איש לפי כוחו.
איש לפי כוחו. מה אתה מטיל?
איזה משימות אתה מטיל על איזה אנשים?
מה היכולות?
בסדר? לדעת, נגיד, לדעת לזהות את הכוח של מישהו ולהטיל עליו את ה... או לבקש ממנו לעשות את המשימה שמתאימה לו, ולא להטיל עליו משימה שתגמור אותו,
ותשחק אותו, ואולי לא להטיל עליו משימה שקטנה עליו.
זה דוד המלך.
ותראו שבאמת אלה הביטויים שמופיעים בספר שמואל פעמיים.
פעם אחת כתוב
ויהי דוד לכל דרכיו משכיל ואדוני אמו ויער שאול את אשר הוא משכיל מאוד ויאגרו מפניו וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם.
הביטוי אוהב את דוד
זה ביטוי
שמופיע פעם יחידה בכל התנ״ך.
אין בכל התנ״ך ביטוי כזה על מנהיג.
יש ביטוי
ילכו אחריו, יאמינו בהשם ומשה עבדו,
יש יראו מפניו,
אבל אהבה למנהיג, שזה באמת,
דרך כלל זה לא קורה, דרך כלל מנהיגים או מעריכים אותם או שונאים אותם,
אבל
תחום האהבה לא כל כך קשור אליהם.
על דוד נאמר שאוהבים אותו. למה? מה הסיבה?
גם הכתוב אומר את הסיבה. מה הסיבה?
מה הכוונה יוצא ובא לפניהם?
איך אתם מפרשים את זה?
אם היה כתוב יוצא לפני הם, הייתי מבין, הוא, כל דבר הוא ראשון.
יש איזה משימה, הוא הולך ראשון.
אבל לא כתוב ויוצא, כתוב יוצא ובא.
אז הוא יוצא ובא, אם אני מפרש את זה, מה?
מבין את הצרכים שלהם,
שואל אותם,
מה אתם צריכים?
בא אליהם,
מה הצרכים? אה, זה, אוקיי, יוצא, לסדר את זה, חוזר חזרה.
ככה זה טוב, אולי נעשה אחרת, מה? בסדר? כאילו, הוא איתם בגובה העיניים.
יוצא...
כן, בדיוק, זה, מה החיילים, מה אתם צריכים? אני חוזר, יוצא ובא.
בודק את הצרכים, חוזר, נותן מענה, יוצא ובא. זה תפקיד נורא נורא קשה, אבל זה הרועה.
הרואה נמצא בתנועה, כמו שאמרנו,
בין פרט לכלל כל הזמן. מצד אחד לתת מענה לפרט, מצד שני לדאוג שהכלל יתקדם,
והדבר הזה מביא תוצאה מדהימה,
שכולם אוהבים אותו.
כולם אוהבים אותו. נכון?
יש פסוק,
עכשיו אני מבין אותו.
כתוב, בנות ישראל אל שאול בחנה,
המלבישכם
שנים עדנים,
המעלה עדי זהב הלבושכם.
המלבים שם אומר בפסוק הזה,
ששאול המלך
הוא הרי, הוא הרי הראשון שהקים צבא סדיר בעם ישראל. עד אז היה פלנגות כאלה, עד אז היה צבא,
יהושע היה לו צבא, אבל אחרי כל ספר שופטים, כל פעם לפי המלחמה אספו את הכוחות.
שאול הקים צבא סדיר, בהתחלה צבא קטן, שלושת אלפים איש, אחרי זה הצבא הזה גדל.
אבל הוא הקים צבא סדיר, שאנשים,
לנשות לוחמי הסדיר,
הוא היה שולח מתנות.
כאילו,
בהערכה מצה״ל וכל זה. עכשיו, זה
מה זה משמעותי?
כאילו, מצד אחד אתה אומר, הוא דואג למערכת.
כתוב, אנוכי, שאול המלך אומר, אנוכי הבא מן המערכה והאני מן המערכה נסתי היום.
כאילו, הוא אומר לעלי, חלאס, עם כל הצבא הזה שאתם מקימים לפני מלחמת שחקים, מערכת מסודרת.
אז הוא מקים מערכת.
מי שהקים מערכת דאג,
מה שקוראים היום לצורכי הפרט, נכון?
תספיקי פרט. פעם זה לא היה בצבא, תספיקי פרט. יש היום אגף מיוחד שדואג לפרט.
פתאום, אז כשעכשיו הייתי במילואים צו שמונה, פתאום אשתי מספרת לי, יום שישי,
דפיקות בדלת, אז היו כל מיני ארגונים שכאילו שלחו פרחים, הרבעון הרביעי ועוד כאלה ששלחו פרחים, זה סבבה.
פתח תקווה, הייתה פתח תקווה שלחה איזה ערכה.
אבל פתאום דופקים בדלת, מה קרה? שלום, אנחנו מהחטיבה של בעלך וכל זה, הבאנו עוגה לשבת כזאת יפה, ביסקוטים, מכתב מהמחט, וזה נורא,
אשתי אמרתי, וואס, מה זה נותן כוח?
חטיבה שאנחנו עובדים איתה צמוד.
אז קראו לכל האנשים, למרכז הארץ, הביאו את מרים פרץ, הביאו את זה.
העובדה שמפקד החטיבה מארגן את הדבר הזה וכותב מילים,
התנועה הזאת היא בין קהל לפרט,
היא יוצרת אהבה, היא יוצרת הערכה, היא יוצרת אהבה. זה מה שדוד עושה.
ולכן כתוב כי היא יוצרת ובאה לפניהם, ואחרי זה עוד פעם.
ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה.
ויאמרו לאמור הננו עצמך ובשרך אנחנו אנחנו אוהבים אותך אנחנו עצמך ובשרך גם אתמול גם שלשום ביות שאול מלך עלינו אתה היית
עכשיו יש פה קריא וכתיב מוציא ומביא אבל אנחנו
זה הקריא אבל הכתיב זה המוציא והמביא כלומר בזמן ששאול היה מלך אז דוד היה מוציא ומביא אבל הוא אומר תקשיב אנחנו יודעים שזה לא שאתה היית מוציא ומביא
והיו עוד
אתה היית יחיד
אתה היית המוציא והמביא שאול לא התעסק איתנו כי הוא היה כבר עסוק עם הרוח
הרעש שלו וכל זה, אתה עשית את זה. המוציא והמביא,
המוציא את הצרכים שלנו החוצה,
המביא לנו מה שאנחנו זקוקים מבחוץ פנימה.
אתה דאגת לנו,
אתה דאגת, אתה דאגת לחיילים,
אתה דאגת לאנשים, אתה היית, אכפת לך מכולם.
המשבק,
המשבק שזה שמכניס לאדמו, מוציא מהאדמו, כן, נכון, לא תמיד זה דמות,
אם הוא משתלט,
תסמונת גיחזי קוראים לזה, כל איזה אלישע איש קדוש, יש לו לפעמים איזה גיחזי שמפריע.
אבל זה מוליד אהבה,
הדבר הזה. זו תכונת הרועה.
הרועה הוא מוציא ומביא, הוא מצד אחד צריך את זה, ומצד שני,
נשים להם איזה צאן חולה, מי זה, מי צריך מה, מי צריך.
לא לתת לאירוע הכללי לסנוור לך את העיניים מהדברים הפרטיים.
תראו, אומר את זה רבי נחמן.
כי מרחמי מנהגים,
היינו מי שהוא רחמן,
הוא יכול להיות מנהיג.
אני אומר עוד פעם, מנהיג זה לאו דווקא ראש ממשלה.
מנהיג זה מדריך בתנועת נוער,
בתוך הקהילה, במכון מאיר יכול להיות, בתוך התלמידים, כל אחד לפי ה... אתה רוצה להיות מנהיג?
רחמנות.
רחמן זה אחד שהוא קשוב ורגיש.
וצריך לדעת איך להתנהג עם הרחמנות,
כי על רשעים או על רוצחים אסור לרחם,
וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים,
וייתן לו מאכל לצורך לגדול ולא לקטן,
כי קטן כזה צריך להיזון לא רק על ידי חלב דווקא.
על כן צריך לדעת איך להתנהג עם הרחמנות של הקטן, צריך לרחם, ייתן לו חלב דייקה, עוד גדול מאכל צריך לו,
וכן כל אחד ואחד צריכים לרחם במה שצריך לו, זה מאוד מאוד מזכיר את דוד המלך, איזה אוכל
מתאים לכל אחד.
ורחמן כזה הוא רק משה רבנו,
כי הוא היה מנהיג ישראל והוא יהיה המנהיג לעתיד.
כי מה שהיה הוא שיהיה ראשי תיבות משה.
אז לעתיד לבוא, כשאנחנו מחפשים מנהיג, הוא יהיה בבחינת משה רבנו, תכונתו של משה רבנו.
כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל.
מסר נפשו בשביל ישראל
והשליך נפשו מנגד.
זה לקוטי מוהרן תניאנה
סימן זין.
כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל. הוא מסר נפשו בשביל ישראל
והשליך נפשו מנגד.
ולא היה חושש על עצמו כלל.
כי השם יתברך אמר לו ועזך לגוי גדול.
נתן לו איזה זה. והוא לא השגיח לזה כלל! רק אמר איתי סחת הטעם. אמרתי בכלל לא אכפת לי מעצמי!
אכפת לי מהם!
מה, אתה בא לפטט אותי עם מעמד וכל זה? אני לא אכפת, אני אכפת לי רק מהם.
נפלא.
סיפרתי את זה ביום חמישי בשיעור טניה, אני אספר את זה עוד פעם כי זה סיפור יפה.
אתם מכירים את הסיפור על אדמוור הזקן שהיה בכלא ונכנס השר,
אחד השרים החשובים,
והוא אמר לו, יש לי שאלה לשאול,
אני לומד תנ״ך, אני פה, אני שם.
אמרו לו, כן, תשאל. אז הוא אומר לו, איך זה כתוב אצלכם בתורה,
שאלוהים שואל את האדם הראשון,
את האדם אייק,
אמר, הוא לא יודע איפה הוא היה.
אז אדמור הזקן אמר לו,
שאלת היקה היא לא שאלה גיאוגרפית, אלא שאלה נפשית.
היקה זה לא איפה אתה נמצא בעולם, אלא איפה אתה בחיים.
כבר עברו עליך כך וכך שנים, ואז אדמור הזקן אמר את המספר שנים המדויק של השר הזה,
ושואלים אותך היקה, מה עשיתם עם החיים שלך, מה עשיתם עם הכוחות שלך?
והשר מאוד מאוד התפעל מהתשובה.
אדמור הזקן אחר כך אמר שהשר הזה הציל את החיים שלו,
כי הוא היה בכזאת דבקות,
אדמור הזקן, כשהוא בכלב הוא זוכה למצור את נפשו על לימוד החסידות שכמעט פרחה נשמתו אבל כשהוא הגיע השר הזה ושאל אייכה אז אדמור הזקן שאל את עצמו אייכה
כאילו מה השליחות שלך והוא נזכר שעיקר השליחות היא דירה בתחתונים כאן בעולם הזה ואין פה עניין להתנתק אז הוא
החזיר את נפשו לגופו וטוב.
אז הרבי היה מספר את הסיפור הזה הרבה פעמים היה איזה יהודי אחד
שהוא היה ככה קצת איך נקרא לזה היה לו עזות לקדושה
והוא שלח נכתב לרבי, אומר לו,
אני רוצה לשאול את הרבי שתי שאלות.
האם גם אתה שואל את עצמך אייקה?
ואם אתה שואל את עצמך אייקה, אז אני אשמח לדעת מה התשובה.
אז כאילו, האם אתה שואל את עצמך גם כן אייקה, איפה אני בעולם,
השליחות שלי וכל זה.
אז הרבי ענה לו תשובה נפלאה מאוד.
הרבי היה רואה של אלפים ורבבות.
הוא אומר לו, ודאי שאני שואל את עצמי, ברור, אין שאלה.
הוא אומר, אייקה שלי
זה לגרום,
כאילו מה השליחות שלי,
ולגרום לאנשים להתקרב לתורה ולמצוות וליהדות ולגלות את הנקודה היהודית שבהם, זה היקע שלי. ולכן,
הוא אומר, אם אתה רוצה לעזור לי לענות על השאלה שלי, איפה אני נמצא,
תספר לי שאתה החלטת להניח תפילין ולשבור שבת,
כאילו, לא ויתרנו, ואז אני אוכל להגיד שהיקע שלי יותר טוב, כי היקע שלי קשור איתכם,
בסדר?
אז זה נפלא.
אז זה משה רבנו.
אגב הרבי בתור רועה זה ממש דוגמה נפלאה מאוד לאיך נראה רועה כי מצד אחד הרבי היה עסוק,
אספר לכם שני סיפורים על הרבי,
הרבי היה מפעל אדיר של מחתרת,
כבר התחיל את זה חמיב,
מחתרת לימוד תורה בברית המועצות.
הרבי הריאצ, לפני שהוא ברח מברית המועצות
הוא לקח עשרה חסידים והשביע אותם על מסירות נפש שגם אם הם ימותו
הם ילכו אחר בישוב המים להקים
תלמודי תורה נסתרים,
מקוואות,
וכן על זה הדרך, ואחרי שהוא זה, אז המשיך עם הרבי, והרבי היה,
הוא הפעיל מערך אדיר, זה היה מערך אדיר תת-קרקעי.
מצד שני,
אלי ויזל,
שהיה מגיע הרבה אל הרבי,
ואגב, הרבי שכנע אותו להתחתן,
ובזכות הרבי הוא התחתן, ונולדו לו ילדים בגיל מאוחר.
הוא הגיע, בגלל שהוא היה חתן פרס נובל לשלום,
נכון? או לספרות, לא זוכר.
אלי ויזל היה,
נראה לי, לשלום.
הוא נכנס לברית המצות כמה פעמים.
וגם לובה אליאב,
שהיה לשכת הקשר וכל זה, והם כולם הגיעו אחרי זה לרבי לדווח לו,
והם מתארים
דבר הזוי שהרבי פתח מפה, התחיל לעבור איתם עיירה אחרי עיירה,
ולשאול אותם מה עם היהודי הזה,
מה עם היהודי הזה, מה שלום היהודי הזה, מה שלום היהודי הזה.
עבר איתם אחד-אחד את השמות, את ה...
הוא היה אחראי על כל המערך הזה, שהיה מערך עצום,
להבריח לשם,
מי שרוצה לקרוא, פרק מרתק מאין כמוהו,
פרק חובה, שייקח את הספר של הרב ריסקין,
השם יעריך לבב בטוב, בריאות ורפואה.
הספר נקרא ציוני דרך,
ויש שם פרק איך הרב ריסקין
נוסע בשליחות הרבי לברית המועצות.
עם מזוודות מלאות, ספרים וציציות, וספר תורה הוא יבריח לשם. והוא נעצר שם גם, הרב ריסקין.
ועד ששחררו אותו. פרק מדהים,
כאילו שיתוף פעולה מדהים בין תלמיד הרב סולובייצ'יק אחי זה לבין הרבים.
לא גרים 40 דקות אחד מהשני זה במנהתן וזה בברוקלין.
זה כאילו
הוא נסע בשליחות הרבים פרק בלתי רגיל מרתק.
אז זה מצד אחד אירוע כללי, מצד שני הוא יודע את השמות אחד של השני.
יש לי בטלפון סרטון
מדהים גם כן,
שאיזה יהודי אחד הצליח להגיע גם כן נכנס לברית המועצות באיזה דרך לא דרך בשנות ה-70 עם מצלמה,
יוחאי, עם מצלמה
והוא הלך והסריט כל מיני חסידים של הרבי
שהם
פונים אל הרבי בכל מיני בקשות, הם מבקשים שיברך אותם, שיזכו לצאת משם, הם לא יכולים להיות יהודים וכל זה,
והאדם האחרון זה הכי מרגש, היה שם מישהו שהוא היה כאילו כמו משפיע והוא יכול היה לצאת,
הוא השיג אישור יציאה
והוא שלח לרבי שאלה
האם הוא יכול לצאת,
והרבי ענה לו, מה?
לא.
אתה לא יכול לצאת.
אז הוא עונה לרבי, קיבלתי את התשובה שלך,
אני מבין שאני יותר לא אצא מפה,
ואני לא אשכה לראות אותך, ולא אכנס ליחידות.
ואז הוא אומר, אני מבקש שבפעם הבאה שאתה מצליח לשלוח לכאן מישהו,
תשלח איתו ניגון.
שכל פעם שיהיה לי שאלה,
אני אנגן את הניגון, וזה כאילו הייתי אצלך ביחידות וקיבלתי תשובה.
לראות את זה, זה עם דמעות בעיניים.
אז זה נקרא רואה.
מצד אחד יש לך
האחריות באמת על כלל העולם, ומצד שני בסוף, כשאתה אומר, הוא יודע להגיד לך מי נמצא, באיזה עיירה וזה.
אה, בסרטון הזה, אז
ההוא שהסיר את הסרטון, הוא כבר נפטר, אז אשתו מדברת שם.
והיה שם גם איזה מישהו שהיה אצל הרבי איתו.
הוא הראה את הסרטון להרבי, והרבי כל הזמן שאל אותו מי זה, והרבי לא הפסיק לבכות. כל הסרטון בוכה, ירדות לו דמעות.
אנחנו מסוגלים להיות על הציר הזה גם וגם, כאילו, גם כלל, גם פרט.
זה משה רבנו.
כי הוא היה רחמן ומנהיג אמיתי והיה עוסק ביישובו של עולם,
שיהיה עולם מיושב מבני אדם, כי עיקר האדם הוא הדעת, ומי שאין לו דעת אין לו מן היישוב וכולי.
הבאתי כאן גם ציטוט
של יאיר הר סיני.
יאיר הר סיני היה, הקים חווה, היה לו חווה ליד סוסיה,
היה אדם מאוד מיוחד,
היה איש טבע כזה,
איש שלום גם היה, גם הלך בי נשק ולצערנו הוא נרצח על ידי
מי שמלאכתם רציחה,
והוא היה רועה צאן.
יש משהו בראיית הצאן,
הרב קוק גם מדבר על זה באורות הקודש,
שבכוונה אבותינו, חוץ מיצחק,
שהיה גם עובד אדמה, אבל יצחק הוא משהו אחר,
אבותינו היו רועי צאן. אברהם היה רוע צאן,
יעקב היה רוע צאן, השבטים היו רועי צאן.
יש משהו בראיית הצאן שהופך את האדם לנקי, הנדידה,
הנקיות,
הזמן הפנוי שיש לך עם עצמך.
החקלאות היא הרבה יותר קושרת האדם לאדמה,
הופכת אותו קצת ליותר מעובה כזה.
ראיית הצאן היא יותר קלה.
אז הוא כותב ככה,
לאט לאט,
תוך כדי ראיית הצאן,
הבנתי שהדבר הקשה ביותר שקרה לעם ישראל זה הישיבה.
ככל שהישיבה תהיה כבדה יותר,
קפץ עלינו רוגזו של מקום,
והחומרנות הרסה כל חלקה טובה.
אפשר להגיד גם במובן מסוים שהמילים האלה גם טיפה נכונות,
למצב שאנחנו נמצאים בו.
כי בעצם,
לאורך הרבה מאוד שנות ציונות, עם ישראל הבין שכדי להגן צריך לעשות צבא,
לעשות מילואים, 40 יום בשנה, 30 יום בשנה, ויוא, שים חיילים על הגבול, אין מה לעשות, ככה צבא גדול.
ואולי קצת פחות, יותר אמצעים, אז במקום פלוגה נשים מצלמה, במקום זה נשים איזה רואה יורה, ונשים איזה רכב כזה טכנולוגי שעוד לא צריך נהג בכלל, ומפעילים אותו עם איזה ג'ויסטיק וכל זה וכל זה, ופתאום,
וכל האירוע הזה מפוצץ לך בפנים.
לכן חשוב כל כך להימצא בתנועה.
לנוע!
לנוע בעקבי הצאן, לנשום אוויר,
להיחשף קצת לרוח, לגשם, לדברים מאוד מתארים.
כשמעיזים לצאת,
זוכים להרבה ברכה במפגש החיים עם העולם.
העובדה שמשה רבנו היה הרבה מאוד שנים בעקבי הצאן.
הוא גם היה לבד.
היה לו זמן להתבונן פנימה.
הביאה אותו למדרגת הנבואה.
כן, אנחנו מפחדים להיות לבד. לבד?
מה אני עושה לבד, לבד, נכון, ושאלתי את הילדים פעם, מה תיקחו אתכם לאי בודד, מה הם אמרו לי?
טלפון, אמרתי להם, אין בעיה, אני איתכם, אחרי 24 שעות נקבע לכם הבטרייה,
מה אתה,
תחשבו יותר טוב.
אז הם אמרו תשובות, אני אקח איתי את אחי,
אני אקח את, טוב, זה כבר התחכמות, בסדר?
אל תיקח, להיות לבד, להיות...
אז הרעייה יוצרת אצל האדם, זו תנועה רוחנית מאוד מאוד גדולה, אופס,
יוצר אצל האדם איזה תנועה רוחנית מאוד מאוד גדולה,
ודרכה,
ביכולת של לשים לב לציר בין פרט לכלל,
הוא יכול להפך להיות מנהיג.
חזקו ואמצו, אחי ורעי, תהיו רועים טובים.
יש לי נכד שקוראים לו רועי.
אתם תהיו.
