פרשת שמות / הרב אמיר דומן
פרשת השבוע שלנו היא פרשת שמות: “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ”. אנו עוברים מספר האבות, בראשית, לספר שמות, ספר הבנים. כמו כל מעבר בין בנים לאבות, ישנו צורך ב”נפרדות”, לייצר אבחנה ובידול בזהות שבין האבות לבניהם, כדי לתת מקום וחשיבות לבנים, שאינם רק “המשך טבעי ומובן מאליו” לדור הקודם, אלא אדרבה, התקדמות ובניית שלב חדש ומופלא – על גבי הקומה האיתנה הראשונית.
הנפרדות, פעמים רבות באה כמשבר זהות ונראית מבחוץ כאובדן דרך, חלילה, וכפניית עורף לעבר הגדול והנשגב. אך התורה מלמדת אותנו שעם כל הקושי הפנימי והחיצוני של עם ישראל המתגבש, ועל אף הניסיונות הנוראיים שאיימו למסמס את כל הנטיעה שנטעו אבותינו בייסדם את כרם בית ישראל, עם ישראל נאחז בזהותו היסודית בכל כוחותיו: “שלא שינו לשונם ושמותיהם…”
מובן שאין די בכך, אך על מסירות הנפש והגוף הבלתי נתפסת של אבותינו במצרים, חל הכלל הנצחי: “וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ”, לא רק ברמה הגשמית והקיומית, אלא – ובעיקר – ברמה הסגולית והזהותית.
כך שבפרשת שמות מופיעים בעולם בבת אחת “עם ישראל” ההיסטורי, ו”כלל ישראל” הרוחני והתרבותי, שיהיו הכלי המוכן לקבל תורה מן השמים אל הארץ, ולחברם שוב לעד ולעולם.
