טוב, תשמעו,
אנחנו נמצאים במצב
שהוא מצב מיוחד,
שאולי מזמן לא היה כמותו, אולי אף פעם לא היה כמותו,
מלחמה ארוכה.
בדרך כלל,
כמו במערכות העצבים של האדם, יש מערכת סימפטית ומערכת פרסימפטית, נכון?
המערכת האחת היא מערכת שאחראית על השגרה,
ומערכת שנייה אחראית על החירום.
כשאדם בחירום אז גוף האדם כמו מטוס קרב כזה שהוא נתלה למצוקה, יש לו כפתור פאניקה כזה שהוא משליך את כל הבידונים והפצצות וכל זה.
אז גם בזמן חירום אז הגוף יודע לקחת איך?
השאלת עומסים.
כן, כדי להיות מרוכז פייט אוף פלייט כזה, כאילו להצליח להימלט וכל זה, אבל אדם לא יכול להיות
במצב חירום לאורך זמן.
אם חירום מתמשך אז זה נהיה, קוראים לזה חירום מתמשך, שגרה חירומית,
כל מיני שמות כאלה אבל בסוף זאת בסוף זה שגרה ואנחנו נמצאים
אני חושב בתוך המעבר לאירוע הזה כלומר
ברור לכולם שהמלחמה בעזה היא תיקח זמן כבר
80 יום זה המון זמן בסדר גודל של מלחמה
ועוד
לפנינו דרך ארוכה
יכול להיות שגם יהיה בצפון עוד סיבוב למרות שבצפון זה לדעתי
יהיה יותר מהר
היא תהיה מלחמה שם, היא תהיה אחרת, היא תהיה
באותו שטח הזה צפוף, מבוצר, עירוני, וכאילו,
בלבדון אפשר לשלוח אוגדות.
יש שטח, יש לאן להתפרס.
אפשר לעקוף,
אבל בואו נדבר רגע על עזה, אז אנחנו בתוך האירוע הזה. ואז,
ואז יכול לקרות המצב הבא,
החמור בעיניי.
קורית שם איזו מלחמה,
בעזה.
בוא נגיד שכבר צה״ל הוריד את השיגורים, לא יודע,
עשרות אחוזים השיגורים ירדו, נכון? עדיין הם מטפטפים פה ושם, אבל...
אז גם האזעקות וזה ירד, קורית איזו מלחמה שם.
מי שגר שם באזור, אז הוא
מרגיש את זה,
אבל המדינה, וכל אחד מאיתנו יחזור לשיגרה.
נפתח את העין בבוקר, נציץ על הותר לפרסום, וככה, אבל...
זאת אומרת, האם יכול להיות מצב כזה שבו
חלק מהעם
נלחם
וחלק אחר הוא בשגרה, הוא לא יצא מהלופ כאילו.
תשובה? כן.
זה יכול להיות.
שנייה, לא יודע להגיד לך.
זה היה, לפחות זה היה בהיסטוריה.
במלחמת ההתשה היה...
מה?
בעצמאות. בעצמאות.
במלחמת ההתשהות אני חושב שכל העם חזית, כל ה...
במלחמת ההתשה שבאמת קרתה מאוד רחוק על התעלה וכל זה,
והייתה מורכזת בעיקר ב...
אז זה היה איזה מין מלחמה נשכחת כזאת.
אז פה זה לא מלחמת ההתשה ונקודת המוצא הייתה נוראה ואיומה וכולי וכולי, אבל לפתח סכנה רובצת.
אני בעיקר מעביר את השיעור הזה בשביל עצמי לצורך העניין, בסדר? כאילו איך אנחנו נשארים על הגלגל
ועל הלופ
ולא מאבדים את הקשר לדבר הזה.
לא מאבדים את הקשר, כן? זה לא עובר ליעדינו, אנחנו בתוך הסיפור הזה.
אז יש כל מיני עצות מעשיות שכדאי להכיר.
ההצעה הכי טובה זה פשוט להיות.
יש פצועים, איך לבקר אותם,
יש אבלים ללכת לנחם אותם, יש לוויה ללכת להשתתף בה.
פעם בשבוע, כאילו שאדם ירגיש שהוא חלק מהמי שלא,
שהוא במילואים, אז במילואים,
שגם כל מי שיש לו ילד, בן משפחה בצבא, אז הוא שיגרען לו.
בסדר, אתה מדואג, יש למה לדאוג, אז זה...
אני רוצה רק
לנצל את המצב הזה כדי ללמוד את הסכנה בצד ההפוך.
אז יש כאן מדרש שמופיע במסכת סנדרין.
המדרש דורש פסוק במשלי,
ואיש תרומות יהרסנה.
הפסוק הזה מתחיל במילים מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יארסנה.
מי זה האיש תרומות הזה? יש כל מיני ביטויים
בתנ״ך לאיש.
איש משהו,
איש תככים, איש מדון, איש שלום.
נכון, יש בתהילים,
מה הפסוק הזה שאומרים אחרי שמלכים תפיים רבנו תם?
נו, מאיר, תעזור לי.
מסתיים ואחרית לאיש שלום.
בגלל שלא הלכתי גם תפיים רבנו תם, אני לא זוכר את הפסוק הזה.
תכף אני זוכר.
אז יש איש שלום,
ויש כל מיני, נכון?
אז איש תרומות,
איש תרומות, יש איש תוכו,
כתוב, והם תוכו לרגליך,
ניסה מדברותיך, רשי אומר,
תוכו זה לשון להיכנס לתוך הדברים,
מתווכים עצמם לתוך הדברים, ככה רשי אומר שם, רשי נפלא,
אז פעם קראנו לזה אנשי תוכו,
אנשים שנכנסים פנימה לתוך הדברים, ויש גם אנשי תרומות,
מי זה,
מה?
שמור תמור ישר,
כי אחרית עובר אחרית.
כי אחרית לאישה לא, כן?
שמור תם וראי ישר כי אחרית לאישה.
לכן אומרים את זה אחרי שמלכים רבנו תם.
אז איש תרומות,
איש תרומות יערסנה.
איש תרומות,
אתה יודע, אפשר להגיד הרבה דברים, קודם כל ננסה להבין, תכף ננסה להבין את הטיפוס הזה, איש תרומות.
אבל אפשר להגיד איש תרומות הוא לא בסדר,
איש תרומות הוא, איש תרומות הורס את המציאות.
הורס.
אתה חייב למה? זו חתיכת כתב אישום,
ההרסנות הזו.
טוב, מי זה איש תרומות?
אומר לנו המדרש, אם ישים אדם עצמו כתרומה זו
שמושלכת בזווית הבית,
ואומר, מה לי בתורח הציבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע קולם,
שלום עלייך נפשי,
הרי זה מחריב את העולם שנאמר, ואיש תרומות ייהרסנה.
אז תסבירו לי בבקשה מה מדובר כאן.
מי זה האדם הזה?
הוא רואה שהוא מהציבור.
אתה אומר פרוש מהציבור.
לא, הוא עושה את הנפש.
הוא עושה בנטל, הוא עושה בנטל. אה, הוא עושה בנטל.
כן. למה תרומות?
או, למה תרומות? מה פשר ה...
דיברנו את התופעת הפירוש, אבל איך זה קשור לדרומה?
לדרומה פה.
זה פשוט איש של תרומות, אבל זה אדם שתורם. תורם, תורם לציבור, כן.
אז תראו כמה אנחנו רחוקים מלשון חזל.
כן, לשון חזל היא זה.
בחזל, בלשון חזל, התרומה...
לא, לא.
התרומה שהיו אדם היה לו בבית פירות וירקות
הוא היה צריך להרים תרומה על הכהן נכון?
כדי שזה עכשיו אסור לו לגעת בתרומה הזאת
מפני שזה חלילה מועל בקודשים זה כרת מי שאוכל תרומה
אז התרומה מונחת בזווית הבית ומה הדבר המרכזי שאומרים לגבי התרומה הזאת?
אל תיגע.
כאילו אל ת...
אסור לגעת אסור לה גם להתערבב עם שום דבר אחר
כי אז שוב פעם
פגמנו בתרומה, היא עומדת שם בפני עצמה.
סוליסטית.
מגיע הכהן, נותנים את זה לכהן, שיוכל.
אבל אתה, בתור ישראל, אסור לך לגעת באסור לזה, היא מונחת בקרן זווית.
אז יוצא שעיקר, זה המשל.
יוצא שעיקר הטענה כלפי האדם,
במשל הזה, איש תרומות,
אחרי זה צריך להבין למה זה נקרא הארסנה.
אבל עיקר התלונות
זה על חוסר המוכנות שלך להתערבב.
אולי אתה עושה הרבה מאוד דברים,
אבל אתה לא מוכן להתערבב, הוא כמו תרומה, בדיוק. הוא לא איש שתורם, אלא הוא איש שהוא כמו תרובה.
הוא נורא בגרן הזווי.
מה לי בתורח ציבור, מה לי בדיניהם, מה לי לשמוע, כל היום יש כאן שלושה תחומים.
תחום אחד, דיניהם.
תלמיד חכם, גדול, הוא אומר, שמה, בוא תהיה דיין. אני אומר, מה אני צריך את הכאב ראש הזה להיות דיין? ההוא יהיה מרוצה, ההוא יהיה לא מרוצה, ההוא יצא ויקלל אותי, ההוא יצא. לא, הוא רוצה את הכאב ראש הזה, עזוב אותי.
לא רוצה להיות דיין.
אני יכול להגיד לכם שהיום זה הפוך,
שהרבה רוצים להיות דיין.
עכשיו יש דרך ועדה,
15 דיינים, לפי החלוקה 555. יש חמישה מקומות לדיינים עכשיו, יש מאות,
כן, בציבור הדתי-לאומי יש חמישה, לפי החלוקה 5 דתי-לאומית,
אשכנזי 5 ספרדי, שגם זה חלוקה שגם כן יש מקום לדבר עליה, האם היא נכונה,
מה,
מה, אבל לא משנה,
כל פנים יש חמש עשרה מקומות יש סך הכל מאה דיינים בכל הארץ זה כל הפול 800 שופטים ומאה דיינים
ועל החמשת המקומות האלו יש
עשרות מתמודדים
עשרות מתמודדים
כן נכון
אתה צריך
אז זה מה לי בדיניהם
דבר שני מה לשמוע כולם
לא דיין אבל תשמע יש כאילו ההוא יש לו אוצר ההוא יש לו תלונה
ההוא יש לו כאב,
ההוא יש לו איזה... מה?
מה?
לא רוצה.
ומה לי בתורח ציבור? תורח ציבור זה לקחת על עצמך איזושהי משימה,
שהבעל הבית שלך הוא הציבור. אם הבעל הבית שלי זה מישהו מסוים, זה בסדר גמור, אבל אם הבעל הבית שלי הוא ציבור.
כל מי שהיה כאן גבאי, אני רואה שאתה מחייך חיוך של גבאי, ככה זה נראה.
הייתי גבאי עד שלשום. עד שלשום.
כמה זמן? שנה, שנתיים, כמה? שנתיים בפרסיקי, שנתיים, כי זה נגרם מה...
כן. אתה לא החליף אותי, מבחינה טובה.
תחומה, החלפה, החלפה, החלפה.
כי מה,
מה הבעיה בגבאי? שיש לו 120 בלבטי.
ההוא המזגן קרנו, ההוא המזגן חם לו,
ההוא זה לא בזווית, ההוא זה לא זה, ההוא, רגע, הקדמתם, למה איחרתם?
למה זה, למה פה, נכון?
מה?
מוכר. יפה. אז הוא אומר, אתה לא רוצה תומך ציבור.
שלושה תחומים.
דיינות, כי מישהו תמיד יצא לא מרוצה,
לשמוע את קולם, לשמוע טענות, להיות איזה כתובת,
וטורח ציבור, להכניס את הכתפית אחת לאנקה. לא רוצה.
אני רוצה להיות איש תרומה. נקי, ככה, אשדיד, בפינה, לא להתחכך.
דיינות של רב או...
דיינות, דין טובה, כמו היום, דיין, כן.
אז טוב, אז הייתי אומר, אני יודע, הוא לא בסדר,
למה הוא מחריב את העולם?
מה החורבן?
אתה יכול להרחיב את העולם כשאתה עושה משהו, וקצת קשה להרחיב את העולם כשאתה לא עושה משהו.
הוא לא עושה.
בסדר, אז הוא...
למה הוא מחריב את העולם?
כי זה בדיוק העניין. תראו, אני אשים את הדברים על השולחן, בסדר?
הכי על השולחן.
בסוף
יש כמה גורמים שמאוד משפיעים לנו על החיים.
מאוד.
הגורם הראשון זה הרשות המקומית שאתה גר בה.
היא מאוד משפיעה.
אם אדם גר בראשות
נכשלת שלא יודעת לתת זה,
אז הוא סובל.
אז אין לו חוגים לילדים,
ואין לו פינוי אשפה, ואין לו גני ילדים, ואין לו מלא דברים. ואין תחבורה ציבורית מסודרת, ואין מיליון דברים שהוא...
כי הרשות שלו היא בגירעון.
והמערכת הארצית,
הפוליטיקה הארצית, משפיעה עליך בסוף.
איזה החלטות מתקבלות, איזה פה, איזה שם.
עכשיו, ברגע שהמערכות הללו
הן מערכות שעובדות בצורה מסוימת, בצורה לא טובה,
אז הרבה מאוד אנשים אומרים, איש תרומות, הוא אומר, אני לא רוצה להיכנס לשם, אני לא,
אני צריך להכניס את הראש שלי לצורך, זה,
כן, גם ברגע שהדרישות הציבוריות נהיות אימתניות,
כל אחד שיש לו איזה שקיק ליד הבית, מרים ישר טלפון לראש העיר, מתלונן וכל זה.
אז הוא אומר, עכשיו, מה אני צריך לתקן בראש הזה, כנס עכשיו לעול ציבורי,
וכל זה, עכשיו, זה נכון.
ברשות מקומית זה נכון גם בפוליטיקה, זה נכון גם בגבאות, זה נכון במאהל דברים. ואז מה קורה?
מה שקורה זה שמי שנכנס למקומות האלו, לתפקידים האלו,
זה אנשים
לא ראויים, שהמוטיבציה שמניעה אותם היא כבוד וכוח וכסף ועוד כל מיני כאפים.
ובסוף יוצא שבגלל שהאנשים הערכיים והטובים והזה, אומרים, אני צריך את הקבר הזה, אני צריך להיכנס לפה של אנשים, לא רוצה.
אז בסוף מי שמגיע לתפקידים האלה, שהם תפקידים קריטיים ומשפיעים על כל אחד ואחד מאיתנו,
זה אנשים לא טובים וזה הורס את העולם.
אם, תחשבו מה קורה אם הגיע לאיזה עיר,
ראש עיר,
שמראש הוא אדם לא ראוי.
אדם לא ראוי, בסדר?
ואז הוא נתון ללחצים ולסחיטות, ואז יש ערים שקרסו מהדבר הזה,
מהשחיתות, ואיזה שראש העיר בעצמו היה...
זה נושא של אהבה ואדיצות, זה נכון. כן, כן.
האדיצות היא הרבה יותר גבוהה מאשר עצים. נכון.
רק אני מנסה להבין מה זה היה ארסנה הזה. היה ארסנה זה לא שהוא הורס.
הוא לא הורס.
אבל זה גורם לארס,
כי זה פשוט יוצר ואקום, אין זה, ולתוך התפקידים הבעלי משמעות מגיעים אנשים שהם
פחות טובים, וזה עניין ציבורי,
זה לא עניין פרטי.
אז כשאיש מלא בתוכן אומר, אבל אני לא רוצה להיות במקום שאפשר להתלונן עליי.
אני לא רוצה להיות במקום שאפשר,
שיש לי איזה, אני לא רוצה, אני רוצה להיות במקום שהוא רק קונצנזוס.
אז למי אתה משאיר
את המקומות האלה? מי יהיה שם?
אלה שרוצים כבוד, אלה שרוצים כוח,
אלה שרוצים כסף, אלה שרוצים כל מיני דברים כאלה, הם בסוף ינהלו את החיים הציבוריים.
זה הורס אותם.
עכשיו יש מדינות שאפשר לראות איך זה נראה.
כן, או אני אתן לכם דוגמה ממקום שקל להביא דוגמה מהחברה הערבית בהקשר הזה.
אחד הדברים, אולי הדבר המרכזי שדופק את החברה הערבית,
הגורם, אחד מגורמי העומק
שגורם לה להתנהל איך שהיא מתנהלת היום,
זה הסיפור של השבטיות,
של החמולתיות.
כלומר,
אין מצב שיכול להיות כאן מנהל בית ספר לא מהחמולה הזאת.
מתאים, לא מתאים, זה לא קשור.
ואם אתה מנהל בית ספר מהחמולה הזאת
ואתה רוצה לפטר מורה מחמולה אחרת, אז החמולה יהרגו אותך.
כלומר, אתה גם לא יכול לרוץ לראשות העיר, עכשיו אתה גם מחויב לחמולה.
אז הכל כאילו...
בסדר, אז עכשיו ההוא יש לו יותר כוח, יש לו יותר נשק,
אז עכשיו הוא יזכה במכרז של איסוף ההשפעה וכל זה והכל.
ואז זה כאילו,
הרשות נחשלת, אין בה גביית מיסים, אין בה שום דבר. זה פשוט מנגנון שדופק את עצמו.
ממילא אין גביית מיסים, אז אין דברים חיובים, אז ממילא יש פשע, אז יש נשק, ואז יש רציחות.
זה הכל איזה מין
קומפלקס אחד שלם, וכשמישהו בא ורוצה לעשות שינוי, הורגים אותו.
כשמישהו בא ורוצה לעשות שינוי והוא מתחיל, אז הוא קמים והורגים אותו.
אז זו דוגמה, רואים בעיניים,
דוגמה לא רחוקה איך דברים כאלה מתנהלים. אז זו אמירה מאוד חזקה של חזק.
אתה איש תרומות,
אתה עם עצמך, או שאתה נכנס בטורח ציבור, נכנס בכל הציבור, נכנס, נכנס,
למרות שזה לא נעים, מי יאוהב?
ישפטו אותו וידונו אותו וכולי.
והמדרש לא מסתפק באמירה העקרונית, אלא הוא גם מביא סיפור.
מעשה ברבי עמי, חלק מהמקומות הגרסאי רבי אסי,
כשהיה מסתלק מן העולם, נכנס בן אחותו אצלו.
יש, אפשר להוכיח שהרבה פעמים בן אחותו,
זה כאילו, זה האחיין הקרוב.
האחיין הקרוב, שדרך האחות הוא כאילו התלמיד הנאמן, נכנס בן אחותו.
מצאות בוכה.
אמר לו, רבי,
מפני מה אתה בוכה?
יש תורה שלא למדת ולימדת,
הרי תלמידי חמש מלפניך.
יש גמילות חסדים שלא עשית.
על כל מידות, כאילו, אתה היית גם תורה, גם חסד.
לא מדובר על אדם שלא עשה כלום בחיים. עשה.
ועל כל מידות שהיו בך,
היית מתרחק מן הדינים ולא נתת רשות על עצמך להתנות לצורכי ציבור. השבח הכי גדול, הוא אומר לו... כלומר, אנחנו מבינים שהסיפור של אנשי תרומות אצל חלק מהאנשים נחשב שבח.
תשמע, אני, ברוך השם, אף אחד לא כועס עליי. למה?
אני מעולם לא לקחתי,
לא התמניתי לתפקיד. אתם יודעים, הרב צבי יהודה היה,
יש התבטאויות שלו,
כשהיו אומרים לו שהחזון איש,
היה גדול הדור, אז הרב צבי יהודה היה מתבטא על זה בחריפות.
כי הוא אומר,
גדול הדור זה מי שנושא באחריות
כללית מתוקף,
אתה צריך לדבר על ההתחרחם עצום וכל זה, אבל
אתה צריך לדעת באחריות בתפקיד.
ואם אתה יושב ולומד תורת מתחרמצום, אבל מה, אז אתה, הרבה אנשים לומדים ממך, ואתה מתחרמצום, אבל אי אפשר להגיד לי דולדור, אני מצטט את הרב זיוד, אבל לא שאני מחלק ציונים פה לכולם גדולים ועצומים.
אבל גדולדור זה מי שיש עליו עול ציבור.
אתם יודעים, יש אצל הרב קוק,
כל כך כדאי ללמוד איגרות הראייה, כי זה ספר למוסר בלתי רגיל.
הרב קוק,
אנחנו יודעים איזה מוחין היו לו,
ותעופת מחשבה, וקדושה וכל זה,
ואתה רואה על מה הוא כותב איגרות, במה הוא עוסק.
ועד המושבה רחובות רוצה לשתול שדרת אקליפטוסים,
האם זה איגרע מהמים של החקלאים או לא, כל מיני, ועד המושבה עקרון, יש לו איזה סכסוך עם הקצב,
כל מיני דברים הכי קטנים שצריך להתעסק איתם, והוא כותב לזה, והוא רוצה להקים איזה אגודה, והוא רוצה ממנו איזה מי שברך,
הוא עוסק בדברים האלה וכותב וכותב וכותב, ומטה שכבו לסבול.
וגם לא מרוצים ממנו, ויש פשקווילים,
ויש...
הוא רוצה להקים את הרבנות הראשית, הרב קוק.
הוא רואה בזה הזדמנות, הבריטים
רוצים להקים פה מוסד דתי מרכזי, והרב קוק קורא בדבר הזדמנות עצומה לחידוש הסנהדרין,
והפגנות, וסופג ביזיונות, וכן זה הדרך.
אז אתה אומר, מה אתה צריך את זה?
מה אתה צריך את זה?
זה לא להיות איש תרומות.
זה להיות אדם מעורב. אתה מתחכם מעורב.
ורבי עמי, הוא אומר לו, בן האחות, שמע, אתה הכי טוב, אתה כל החיים רק למדת ולימדת,
וכל החיים את החסדים, והמעלה הכי גדולה שלו, נכנסת לתוך כל החסדת האדם שלך, לתוך כל הבוט הזה.
אמר לו, בני עליה אני בוכה,
שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל. בדיוק על זה אני בוכה.
אולי הייתי יכול.
יש הבדלי גישות.
הבדלי גישות.
כן.
אז בואו ננסה רגע להבין.
כן. אז הוא,
הוא, הרבה פעמים מסתלק מהעולם, הוא עושה איזה חשבון נפש כזה.
זמן שחשבון נפש, הוא מסתכל אחורה על החיים שלו,
פרספקטיבה כזאת יש לו,
הוא בוכה, כן? מה, למה הוא בוכה?
הוא אומר,
אולי בחרתי להישאר באזור הנוחות.
אני יודע ללמד, אני יודע ללמוד, אפילו חסדים.
לא מדובר על אדם בטלן המלצות,
חלילה, כן? אבל איפה הכניסה לאזורים שלא נוח?
איפה לקיחת אחריות?
איפה אתה מוכן שהציבור יהיה הבוס שלך?
והציבור בתור בוס זה הבוס הכי גרוע.
אומרים שאדם רווק זה,
אל תהיה,
אל תעבוד תחת בוס רווק.
בסדר, שבעת, זה ב-12 בלילה, אין בעיה.
וגם,
וציבור זה הכי קשה,
נכון? הם תמיד לא מרוצים, הם תמיד, אתם מכירים, יש רשי נפלא,
ממש, שני רשיים אחד ליד השני בספר דברים.
רש״י אחד אומר, משה רבנו אומר לעם ישראל,
ויקח את ראשי שבטיכם,
שרי אלפים, שרי מאות, שרי אלפים, אז רש״י אומר, ויקח,
לקחתים בדברים,
אשריכם, שבאתם להתמנות, על מי אתם מתמנים, על בני אברהם, יצחק ויעקב,
שרה, רבקה, רחל ולאה, זה דברים חשובים, זה רש״י. כמה פסוקים אחר כך רש״י אומר, על הפסוק,
היכה אשא לבדי תורככם ומסעכם ורבכם, אבו לכם אנשים
חכמים ונביאים וידונים שפתיכם, רש״י אומר, למה זה? טורחכם?
מגיעים לבית משפט, אומר יש לי ראייה להביא, זה אומר יש לי זה להביא.
מכאן שטרחנים הם, סרבנים הם,
מעצבנים הם.
אז מי זה עם ישראל?
בני אברהם, יצחק ויעקב, סרבנים כמה אשריכם או טרחנים וסרבנים? הם גם וגם.
הם בני אברהם, יצחק ויעקב.
סורו, רבקה, רחל ואליה. והם גם טרחנים וסרבנים.
אתה מוכן להיכנס
מתחת עולה ציבור הזה.
עכשיו, אתה לא כל אחד חייב להיות ראש ממשלה,
אבל במקום שלך, באזור שבו אתה נמצא,
בקהילה שלך, בבניין שלך,
בזה שלך, אתה מוכן לשים, אפילו להיות ועד בית.
אימא שלי, ועד בית, המון שנים, הכול.
אתה עובד, וטורח, וגובה כספים, ומביא, ואומר, למה לא נקייתם את הבניין? למה לא? המראה לא נקייה, כל מיני תלונות כאלה.
תחליפו מנקה.
כל אחד יש לו איזה עצות טובות לתת.
אבל המדרש הזה הוא מדרש מאוד מאוד נוקב.
בריחה היא לא אפשרות.
אדם צריך
לשים את עצמו בתורך הציבור
ובעול הציבור,
ורבי עמי על זה מתייסר.
וקל וחומר,
קל וחומר להרגיש את הציבור.
אז אם עכשיו הציבור הוא בצרה,
בצער, לא יודע, עכשיו, יש עכשיו אנשים שהם,
יש להם שמחות.
ברוך השם.
יש בריטות, יש חתונות, יש...
השמחה נראית אותו דבר.
כאילו, יש איזה צער, הציבור, עם ישראל נמצא בצער,
ובזמן שאתה מתחתן יש מישהו עם משפחה שווה שבעה.
צריך לבוא לידי ביטוי בחופה.
אין גברים ברחבה, כן.
כן.
ראיתי כבר עשו איזה חתונה, עשו מערום, ממש עשו כזה מערום.
אז אמור לבוא לידי ביטוי, תפילה לשלום המדינה, תפילה לשלום החיילים,
בחופה עצמה, לא יכול להיות שזה יהיה כאילו מנותק.
יש איזו עננה של כאב וצער
שמרחפת מעל כולנו כל הזמן.
ואני אומר,
אני חוזר חזרה לתחילת הדברים, השגרה במובן הזה יכולה להיות,
אתם יודעים, אימשהו קנה בפולין,
מסמסה פולין הייתה מיידנק,
אתה רואה, המרחק ממיידנק ללובלין, זה כלום.
מה עם?
זאת אומרת, הוא קם בבוקר הפולני הזה בלובלין,
מסתכל, ראה את הערובות עובדות במידע, נו, עוד יום של השמדת ייעודים, והלך לעבודה.
זה כאילו, זה לא בירקנאו שזה תקוע וזה חור שאתה לא רואה, או טרבלינקה שזה באמצע היער.
זה מידע נגד לובלין, זה אתה יוצא, אתה פותח את הדלת, אה?
אמצע העיר, זה מחנה, פותחים את הדלת, רואים?
היכולת שלנו להתרגל לכל דבר היא מדהימה.
כל דבר, אתה מתרגל, אין בעיה.
אז...
לטפטופים האלה, כן, כן, יופי, הם יורים, חוסים כיפת ברזל, קחו את כפיים.
אז בארגן זה צריך להילחם.
צריך להילחם.
הוא חלק מהערבות.
בזמן נלחמה, כי אם החיילים ירגישו שהם נלחמים, כאילו,
והעם לא איתם, זה כאילו, אז בואו נלחם, אני פרייר של זה, אני נלחם.
כולנו צריכים להיות, וזה משפיע על כולם.
גם בתוך הבתים, גם במשפחות, גם בקהילות, כמובן,
שיש לך...
בקיצור, מה שאני בא לומר זה שהיום,
בזמן הזה,
אדם, כל אחד צריך להקדיש זמן בשבוע
למצוא את עצמו במעגלים כלליים של עזרה. בין אם זה בהתנדבויות,
בין אם זה בכל מיני פרויקטים שעושים עוזרים לחיילים,
בביקורי חולים רלוונטיים, לא להציק לחולים,
בניחומי אבלים, בלוויות.
אדם צריך להקדיש לזה זמן.
למצוא את הזמן השבוע להקדיש לזה. הערב אני אבדר את השם בתל השומר אצל חבר אחד או שניים, נראה לי אם אני אספיק.
אתה נמצא שם, אתה בא, אתה רואה את האנשים, אתה רואה, אתה פוגש את המחיר, אתה פוגש את זה, אז אתה חוזר הביתה אחרת,
בסדר? מי שכמובן משלם את המילואים, אז זה בכלל הופך את זה ליותר קל.
אז זה הרמב״ם, אני זוכר את הרמב״ם הזה שראיתי אותו פעם ראשונה, הוא הדהים אותי.
הפורש מדרכי ציבור,
אף על פי שלא עבר עבירות,
אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן,
ולא נכנס בצרתן ולא מתענא בתעניתן.
הוא לא, הוא בשלו.
הוא ממשיך קדימה, לא.
אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן. אבל הוא מקיים מצוות ותורה והכול, וזה, אין לו חלק לעולם הבא, כך אומר הרמב״ם.
הוא לא...
אז זה קריטי, האירוע הזה.
אז בעצם אנחנו מדברים על שני דברים, וזה אותו עניין.
אל תהיה איש תרומות.
אל תהיה אדם שנמצא בקרן זווית, וכל מה שמעניין אותו זה העולם שלו.
והוא לא רוצה להיכנס תחת טורח ועול הציבור, או שהוא מתנתק מהציבור, או שהוא לא הולך בדרכי ציבור, הוא לא, ככה הרמב״ם אומר, פורש מדרכי ציבור.
נכון?
איזה מין,
מה אשתי אמרה לי לא מזמן?
כאילו שהרגשנו ביחד שזה לא מתאים בזמן הזה, ככה, כאילו, זה לא זוכר, זה משהו שעשה,
חשבתי שנעשה משהו אחר, כי זה לא מתאים עכשיו, זה לא, יש עכשיו,
יש צער בעם ישראל.
יש גם גבורה גדולה, גם עוז גדול, גם זה, אבל יש גם צער.
הרבה צער.
אנשים שמוסרים את הנפש, ויש צער.
אתה שם בצער הזה, אתה שם בכאב הזה, אתה שם ב...
ההוא שנפצע, זהו.
הוא צריך להתמודד לבד עם הפציעה שלו.
אבל לפני שבוע שעבר, לא שבוע,
נסענו הקהילה במוצאי שבת
לקבוצה של משפחות משדרות
שנמצאות ברמות שפירא, עשינו ביחד נראה ומלכה, התוועדות,
ארגונים, שירים, דיבורים.
זה היה מוצא שבת קשה מאוד, כי זה היה מוצא שבת בדיוק אחרי שירגו את החטופים,
שירו בהם.
חבל.
אז הם אמרו לנו שזה מאוד משמח אותם, כי כבר אחרי חודשיים וחצי,
בהתחלה כולם עטפו אותם והכל היה,
ועכשיו חודשיים וחצי, אז שיגרו, זהו, אז לתת כוח אחד לשני.
הקדוש ברוך הוא מעמיד אותנו בניסיון של מלחמה ארוכת טווח.
תיקח זמן.
אם אנחנו לא נהיה חזקים כל הזמן,
ונשמור כל הזמן על הציר הזה,
שאנחנו,
אני אגיד מה אני,
ניגש אליי איזה חבר ואמר לי
שמישהו אמר לו, תשמע, אתה נראה לא טוב,
הוא אמר, כן, אני לוקח נורא קשה את האירועים,
אז תתנתק, אז כאילו, אז תכבד את הרדיו, אל תשמע.
הוא אומר לי, מה אתה אומר, זה...
אמרתי לו, א', אתה לא יכול להתנתק, אחי האופי שלך,
וב', זה לא נראה לי נכון.
כאילו, איש תרומת יארסן הזה, שאני אומר, תשמע, זה נושא לא טוב,
טוב, אם אני עכשיו, הכאב הזה מלחיץ אותי, אני לא יודע, אני מעדיף.
בסדר, כל אחד צריך להכיר את הכוחות שלו,
אבל העמדה הזאת שאני בצד ולא מוכן להיכנס
ולהרגיש בתוכי את צער הציבור ואת כאב הציבור, לפעמים אתה הולך ל...
לא תמיד כשאתה הולך לניחום אבלים להגיד, זה משמעותי. הייתי ב... כשהייתי בשני שבועיים ועוד הייתי במילואים, בצו שמונה,
אז הלכתי לנחם בקצרין, ישבו שבעה, לעומרי רוטו היה מתק,
ב-53 מילואימניק.
הלכתי לנחם את המשפחה.
אני לא מכיר שם אף אחד, אבל היינו במילואים
ברמת הגולן, וזה היה קצרין, אז אמרתי,
אז מה, באתי, נתתי חיבוק לאבא.
ישבתי שם חצי שעה, נתתי סיפורים עליו.
אפילו ניסיתי קצת ככה לדובב את האבא, אמרתי לו, תשמע, אולי תספר לי כמה דברים,
מה יש לספר, מה אבא יכול לספר על הבן שלו, היה ילד מתוק, ילד כאילו.
אבל חיבוק.
זהו, באת, חיבקת, היית שם.
ראו אותך, אתה ראית אותם, אתה יוצא אחר.
לא לאבד את זה.
לא לתת עכשיו לשגרה הזאת שהיא תהיה ארוכה, לגרום לנו להיכנס לאיזה מסלול, להגיד, טוב, יש לנו כאן איזה רעש, רקע של מלחמה בעזה,
ואוי אוי אוי, קצת הרוגים, אבל אנחנו,
השגרה היא חשובה, היא בעלת עוצמה ועוז, אבל היא לא אמורה לנתק אותנו מהדבר הזה, וזה תלוי מעשים.
וכל אחד יעשה את המעשים שלו.
יש משפחות
בקהילה שיש להם מגויסים,
מגויסים, לדאוג להם, לדאוג להם, לנו יש... גם בקהילה וגם בבניין, לדאוג, להתעניין, לעזור, להציע עזרה.
כמו שאמרנו, לבקר,
מה נשמע לי?
אמרנו לבקר, לבקר, אנחנו תכף מסיימים,
לבקר פצועים, לבקר זה, ללכת לדמיות, ללכת לאזכרות, מה שצריך.
לא להיות איש תרומות, תראו את רבי עמי,
מסתלק מן העולם, כל כך הרבה תורה, רבי עמי, גם האמת שחלק מהמקורות ממש היה דיין.
אז הוא כאילו מצטער שהוא לא היה יותר דינים.
מה, התורה, למדת תורה, אתה יודע, והכי, הכי, בעלה הכי גדולה,
לא היית מעורב בעסקי ציבור.
הוא אומר לו, זה בדיוק הבעיה.
זה הבעיה, מה זה לא הייתם עושים?
מי יטפל בעם הזה?
מי ירומם אותם? מי יכניס את הכתפיים, את החזוקה? מישהו, הוא לא ראוי.
הוא יעשה את זה.
אז הוא הורס את העולם.
בואו, אנוכי בצרה.
שנזכה, רבותיי.
ברוכים תהיו.
