טוב,
השבת הייתה לנו הזדמנות נדירה לקרוא את הפטרת מקץ המקורית שהיא לא נופלת על חנוכה, אז יוצא אחת לשבע עשרה שנה נדמה לי, מישהו אמר לי,
בודקי הלוחות יודעים?
אז זאת הזדמנות ללמוד את הפרשייה הזאת
ולהבין אנחנו בדרך כלל לומדים כאן אגדות חזל אבל זה קצת נראה
שלתוך התנ״ך נכנסו אגדות חזל מין סיפור כזה
זה כמו, ממש יותר מתאים להגדות חז״ל מאשר לסיפור בתנ״ך.
אז תחת הכותרת כועסו חכמינו.
הסיפור ידוע, קראתם, קראנו אותו בהפטרה, אני רוצה להניח עליו שתיים שלוש שאלות ומשם להתקדם.
קודם כל, מה הקשר בין ההפטרה לפרשה?
הקשר, יש כל מיני קשרים.
יכול להיות קשר אחד, זה חלום, תודה.
ברוך תהיה.
חלום.
יש לנו בפרשה חלומות וחלום,
בקשר שני זה יש פה ילד שמת.
נראה לי הפסוק האחרון, רוח אלוהים, של שלמה יש לו חוכמת אלוהים, וגם על יוסף נאמר,
הרי עיתם איש כזה אשר רוח אלוהים בו.
זה ה...
ברוך אתה ה' ובחמשה, כולם נדברך.
בסדר.
אני רוצה לשאול, תראו, בואו נקרא את הפסוקים. כתוב, נקרא את הפסוקים בסוף. ויאמר המלך, גזרו את הילד החי אל שניים, ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת.
ותאמר האישה אשר בנה חי למלך, כי נכברו החמה על בניו, ותאמר בי אדוני, תנו לה את היילוד החי והמת אל תמיתו.
וזאת אומרת, גם לי גם לך לא יהיה גזור.
ויען המלך ויאמר, תנו לה את היילוד החי והמת אל תמיתו, היא אימו.
וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך, וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט, אה, זה חזר פעמיים.
וכי ראו כי חוכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט.
עכשיו אני שואל,
אני שואל,
סליחה על זה, מה בדיוק החוכמה הגדולה בדבר הזה?
מה, יש איזו מניפולציה כזאת? מה הייתה ציפייה, שהאימא האמיתית תגיד להרוג את הילד?
מה בדיוק העניין כאן?
מה,
נכון, זה לא איזה משהו מתוחכן
כזה שאתה אומר, וואו, מה חוכמת אלוהים כאן שכולם אומרים, וואו, שלמה, איזה,
איזה,
לא ככה, יוחאי,
קצת מוזר הדבר הזה.
בנוסף, אני רוצה שנבין שהפרק הזה, פרק הסיפור עם שתיים אנשים הזונות,
הוא בעצם המשך ישיר של החלום ששלמה חלם.
אז בואו נקרא את הפסוקים.
בגבעון נראה אדוני אל שלמה בחלום הלילה ואומר אלוהים, שאל מה אתן לך? מה אתה רוצה?
ואומר לו שלמה, אתה עשית מעבדיך דוד חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה וישרת לבב עמך.
ותשמור לו את החסד הגדול הזה ותיתן לו בן ישב על כיסאו כיום הזה.
ועתה אדוני אלוהי אתה ימלכת את עבדך תחת עוד אבי ואנוכי נער קטון לא ידע צאת ובוא.
ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם רב אשר לא ימונה ולא יספר מרוב.
ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך ולהבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה.
ואז הקדוש ברוך הוא אומר לו גם הפסוקים אומרים הקדוש ברוך הוא אומר לו עשיתי כי דבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון
אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם אשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך.
אז שלמה מבקש לב שומע,
הוא מקבל מהקדוש ברוך הוא לב חכם ונבון.
מה זה?
מה זה לב שומע?
זה ברור שלב שומע זה לא חוכמה,
זה לא חוכמה רגילה, זה לא איזה משהו שהוא, יש כאן איזה משהו אחר.
וכדי להבין ולהמחיש מהו הדבר האחר הזה, מהו הלב השומע,
מגיע הסיפור של שתי נשים זונות.
אז הדברים קשורים זה בזה.
כלומר, אם נלמד היטב את הסיפור של שתי נשים זונות, נוכל להבין מה זה נקרא שאדם יש לו לב שומע,
או מה נקרא שאדם יש לו לב חכם ונבון.
כן, בדרך כלל מקום החוכמה והתבונה זה בראש.
אתה תלמד לך חוכמה, אתה תלמד לך תבונה,
אתה תלמד לך שכל טוב לכל עושיהם.
מה זה לב שומע?
מה פירוש, איך מצליחים להגיע לכזה מצב שלב שומעים.
ושאלה אחרונה שאני רוצה לשאול, אני חושב שאני אכנס פה לעניינים,
זה פסוק כג', אחרי שאנשים כאלה באות בטענה, אז יש כאן פסוק
שהמלך כאילו, ויאמר המלך,
זאת אומרת זה בני החי ובני החמת, זאת אומרת לא כי בני חמית ובני החי,
וכאילו הפסוק הזה, מה העניין שלו, מה...
טוב.
אז מהי החוכמה הנפלאה של שלמה,
חוכמת הלב השומע?
אז אני בטוח שחלקכם,
חלקכם
כבר שמעתם
את העובדה שהמלך,
בוא נגיד את זה ככה,
שלמה המלך ידע כבר להיכן הדין נוטה,
עוד לפני הסיפור של החרב.
הוא כבר ידע.
תכף נראה איך הוא ידע.
את הסיפור של החרב הוא עשה רק בשביל שכולם ידעו, לא רק הוא, איזה מין, אבל איך הוא ידע?
אז הדקדוק ידוע כאן, כל הפרשנים אומרים,
שהאישה שאמרה,
מה?
האישה שהקדימה את
המוות לחיים,
בני חמת ובני החי,
היא האישה השקרנית, האישה שאמרה,
לא כי בני החי ובני חמת,
היא האישה הדוברת אמת.
נכון?
מכירים את זה?
את הדקדוק הזה? לא הכרת?
רבותיי, זה נכון, אבל זה רק
הבנה חלקית
של עומק החוכמה של שלמה והלב השומע שלו.
בסדר?
למה? וזה דבר שנראה לי פחות
שמים אליו לב. תראו,
יש לנו כלל בחז'ל,
בקיצור, מה שאני רוצה שננסה להבין ביחד זה איך הוא ידע, שלמה,
ולמה אחרי שהוא ידע הוא בכל אופן היה צריך לעשות את הניסוי הזה, ואיך הוא גם ידע שהניסוי הזה יצליח.
יש לנו כלל בחז'ל,
שאם אדם בא וטוען טענה בצורה ודאית,
מה שנקרא בריא,
הוא בדרך כלל נאמן.
בריא ושמא. אני אומר ליוחאי, יוחאי, אתה חייב לי 100 שקל.
אני יכול לומר, לא יודע, אולי,
לא זוכר אם אתה אומר.
מי נאמן? אני נאמן.
בריא ושמא,
בריא עדיף.
בריא ובריא, אז אני אומר שאתה חייב את מה שאתה לא חייב, בסדר.
גם,
אפילו בטענת בריא ובריא, גם אם אני אומר לך, אתה חייב לי 100 שקל, אתה אומר לי, לא.
חייבו אותך חכמים להישבע שבועות אסת.
שבועה דה רבנן, למה?
כי אומרים, תשמע,
סתם בן אדם לא מתנפל על מישהו ברחוב ואומר לו, תן לי 100 שקל.
זה לא איזו תעוזה כזאת לבוא ולשקר, בצורה...
וגם אם יש לו תעוזה כזאת, אז יש שקר כזה גולמי.
אבל אם בא אדם ומספר
סיפור שלם,
קוהרנטי,
מלא בפרטים. אני אומר לך, תשמע, אתה הלווית לי 100 שקל.
זה היה ביום כזה וכזה,
ברחוב כזה וכזה, בדירה כזו וכזו,
ליד שולחן כזה וכזה, הגשת לי תה מכוס כזו וכזאת,
בשעה כזאת וכזאת, זה היה בשתי שטרות של 50,
20, 20 במטבע של 10, כאילו, אני מפרט לך את הכול.
אבל תשמע, בן אדם כל כך מדויק, כל כך מפורט, כל כך איזה, הוא כנראה אומר אמת.
אז ודאי שאם אתה תגיד, שמע, אני לא יודע, אני לא זוכר, אז ודאי שאני... וגם אם תגיד, לא היה, אז יחייבו אותך להישבע.
כלומר, יש כאן איזו טענה שכשאדם מגיע ומספר סיפור,
הוא נאמן.
פה בסיפור,
יש לנו כאן,
אה, לא קראנו את זה. בואו נקרא את זה, למרות שקראנו את זה בשבת.
אז תבואנה שתיים אנשים זנות אל המלך ותעמודנה בפניו. ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת יושבות בבית אחד,
ואילד עמה בבית.
ויהי ביום השלישי ללדתי,
ותלד גם האישה הזאת, ואנחנו יחדיו, אין זר איתנו בבית, זולתי שתיים, אנחנו בבית.
ויעמוד בן האישה הזאת לילה אשר שכבה עליו,
ותקום בתוך הלילה ותיקח את בני מאצלי,
ואמתך ישנה,
ותשכיבהו בחיקה,
ואת בנה המת השכיבה בחיקי.
ועקום בבוקר להניק את בני, והנה אמת, ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא היה בני אשר העלה אותי.
כאן, יש פה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש,
שש, שישה פסוקים.
ותאמר האישה האחרת לא, כי בני החי ובני חמת,
וזאת אומרת, לא, כי בני חמת ובני החי, ותדברנו לפני המלך.
יש כאן,
בואו נדמיין את הסיטואציה.
מגיעה פה אישה
עם תינוק מת ביד,
אומרת למלך, אדוני המלך,
הילד הזה שאני מחזיקה ביד
הוא ילד
בן
שלושה ימים.
הוא נולד לפני שלושה ימים,
הוא לא הילד שלי.
האישה הזאת
ילדה אותו לפני שלושה ימים והחליפה בניי. היא מספרת סיפור, אישה עומדת עם תינוק ביד,
מת,
ומספרת סיפור שלם,
קוהרנטי,
מתארת את הכול,
והיא צודקת בכל הפרטים. באמת, היא מחזיקה ביד תינוק בשלושה ימים. באמת, האישה לידה,
יש לה תינוק בן שבעה ימים. באמת, הם ילדו באותו בית.
מה הסיכוי שאתה אומר?
מה?
כאילו, בדרך כלל מי שמשקר, כתוב, הרוצה לשקר, ירחיק עדותו.
מי שמשקר, הוא משקר, אומר לך דברים שקשה לבדוק אותם,
בסדר?
והוא ממעט בפרטים,
כדי שיהיה קשה לבדוק אותו. היא כאן נותנת כתובת בבית אחד, אני והיא באותו בית, באותה כתובת, מתי ילדנו, של מי הילד, מתי נולד הילד הזה, מתי נולד הילד הזה. היא כאילו באה, מספרת סיפור שלם.
ואילו האישה השנייה, הנתבעת,
אומרת בתוך כל הפרק הזה, בסך הכל,
שש מילים, ותאמר לא כי בני החי ובנך המת.
נאום שלם, סדור,
מלא,
זה מול שש מילים.
למי היינו מאמינים?
למי היינו מאמינים?
ברור שבאופן בסיסי אתה, זאת אומרת, אתה לא ממציא דברים כאלו, נכון? זה לא,
אדם לא עומד עם תינוק מת ומספר סיפורים, זה לא.
על הרקע הזה, כלומר,
כשאנחנו מבינים שהאימא השקרנית הייתה האימא הטובעת
ולא הנתבעת,
הרבה מאוד אנשים טועים חושבים שכן, האימא האמיתית היא האימא הטובעת.
על הרקע הזה אנחנו פתאום מבינים, רגע, רגע, רגע, אז איך שלמה ידע?
איך הוא הצליח לעלות על ההונאה הזו?
איך הוא הצליח?
אז כאן העובדה שזאת אומרת,
או יותר מרעישה אחרת, כן,
לא כי בני החי ובני החי ובני החי, זאת אומרת לא כי בני החי ובני החי.
שלמה מלך, רגע, רגע, מה זאת אומרת?
מה אמרת?
רגע, בואו נחזור רגע על הדברים. ואז המשפט הזה הוא מאוד מאוד חשוב.
ויאמר המלך, זאת, הוא קודם כל הופך את הסדר.
עכשיו הוא מקדים את מי?
את הנתבעת לתובעת, נכון? הוא מקדים אותה.
זאת אומרת, זה בני החי ובניך מת,
וזאת אומרת, לא כי בני חמת ובני החי. אומר שלמה מלך, אמא
שהילד שלה חי, היא קודם כל תגיד הילד שלי חי.
היא לא תגיד על אף אחד שום דבר.
זהו.
ולעומת זאת,
אמא שהיא שקרנית,
היא תגיד, בני חברת ובני חברה, היא תקדים את המוות לחיים.
בסדר, עכשיו, זה נקרא לב שומע.
לב שומע, הרי אתם יודעים, בעולם המשפט יש דיני ראיות ויש דיני טענות.
פה אין ראיות, אף אחד אין לה ראייה.
יש פה הכל טענות.
אז להצליח לזהות
שהתובעת שהגיעה בביטחון עצמי גמור, שלם, סיפרה סיפור מלא מההתחלה ועד הסוף,
והיא גם
היא לא רק התובעת, היא גם הקורבן.
בדרך כלל התובע הוא כאילו מגיע, היא גם, היא גם, כאילו כל האמפתיה, היא באה עם ילד מת, היא באה עם ילד מת לבית הדין, והיא בוכה, והיא אומרת, הילד שלי מת, והיא מספרת סיפור.
להצליח לשים לב
שהיא משקרת
בגלל שינוי בסדר המילים מחי למת, מת לחי,
זה נקרא לב שומע.
זה רגישות אינסופית לסיטואציה, וזה הקשבה עמוקה.
ולכן המלך שלמה אומר,
רגע, זאת אומרת כך, זאת אומרת כך.
אז זה ברור?
זה חידוש גדול מאוד, הדבר הזה.
וכבר פה העסק גמור, כבר כאן שלמה ידע מי השקרנית ומי האם האמיתית,
והוא לא התפעל מהעובדן, מהנאום, ומהפה, ומהשם.
כלומר, למדנו מכאן שזה שאדם מדבר בביטחון, בצורה ברורה, ו...
למרות שאתה אומר, שמע, זה לא יכול להיות, זה מצב, הוא דיבר כזה בביטחון, הוא כאילו...
מה הסיפור?
לא, רגע, בוא נבדוק.
יכול להיות.
זה הלב שאומר.
מזה התפעלו כל ישראל.
והיכולת של המלך,
אני מניח שזה היה בטח משפט ציבורי, וכולם...
אני אתן פה דוגמה
מזעזעת,
מזעזעת,
שלצערנו קרתה, הדברים האלה לא קרו רק אז, הם קוראים היום לפני,
זה היה לפני,
בערך בתשנין סג.
כלומר,
קרוב ל-20 שנה.
אני אגיד את זה בלי שמות, אבל זו פרשייה שהיא ידועה, אבל אחרי זה, אם תרצו, תסתכלו.
הייתה ילדה שנעלמה כאן בירושלים, ילדה שנעלמה.
נעלמה ילדה.
כולם מחפשים.
מה?
כולם.
ילדה, היא הייתה ילדה בגיל שמונה, תשע, משהו כזה.
נעלמה.
כל המשטרה מחפשת אותה, איפה הילדה, איפה הילדה.
אנחנו אז גרנו בנצרים, אז כל הזמן הייתי בבית בבוקר,
כאילו,
והרדיו היה פתוח,
והיה ריאיון עם ההורים של הילדה.
ההורים היו גרושים.
אבא דחה שם? מה? אבא דחה.
והאבא מדבר, ותחזירו לנו את הילדה.
אני שמעתי את הריאיון הזה.
וזה, ואיפה הילדה שלנו, ואיפה
ריאיון אותם, רפי רשף. יש לו כזה, רפי רשף יודע להיות אמפתי כזה.
אני זוכר שכשהריאיון נגמר, אמרתי לאשתי, תקשיבי, משהו כאן היה מוזר.
משהו כאן היה מוזר.
בדברים של האבא, משהו...
ו...
בקיצור,
התברר שהאבא היה בסכסוך עם האמא, וכדי לנקום באמא הוא הרג את הילדה וקבר אותה כאן בהר ירושלים.
המשטרה בכוונה לא עצרה אותו, כי פחדו שהוא יעלים את הגופה, אז כאילו הם עוד עקבו אחריו כדי להצליח את זה, עד שהם עצרו אותו והוא גילה,
הצליחו לגלות גם את הגופה,
הוא בכלא עד עכשיו, כמובן.
אז,
עכשיו, אתה יודע,
נורא ואיום, כן,
רצח אבל הוא עמד עמד
ברדיו ודיבר וזה ויכולת לשים לב עכשיו
הרב דוד בן שמחון שהיה כאן הרב של השכונה שהם היו גרים הוא הלך לרב מרדכי אליהו והרב אליהו אמר לו תקשיב הרב אליהו ברוח קודשי אמר לו תקשיב תשגיחו על האבא תראו מה קורה שם הוא
כאילו אבי אליהו אמר תראו עוד מעט יגלו שזה אבא
אז זה שיש אנשים מושחתים ואכזריים וכל זה אבל גם הוא עמד ברדיו
ולהתראיין לכל עם ישראל.
היכולת לשים לב,
לשים לב, בתוך הניואנסים, ולשים לב לזה, זה מה ש...
זה הדרמה הגדולה.
זה נקרא לב שומע.
רק אני אגיד שאנחנו שרים את זה כל שבת.
תעמקו את הדף בפיוט הנפלא,
צמא נפשי לאלוקים אל הקל חי,
אז אחד הבתים זה, הבית באות רש, ראה לי גברת אמת,
שפחה נועמת,
לא כי בניך אמת ובני איך חי.
גברת האמת היא לא נואמת. מה היא אומרת? בסך הכל
שש מילים.
מי נואמת?
השפחה, השקרנית, היא נותנת נאום.
אז מה? היא עדיין שקרנית.
לא כי בני חמת,
ואיך יודעים שהיא שקרנית?
בני חמת ובני חקר. כמובן שאבן עזרא עושה כאן אלגוריה לעם ישראל והערבים,
שהיא בני השפחה,
שהם אומרים אתם מתים ואנחנו יורשים אותך. אבל הוא גם משתמש במשל, הוא משתמש גם בפרק עצמו.
אבל למה חשוב שמידיו של גרשים, לא? למה...
או,
עידו, אתה מקדם אותנו לשלב הבא של השיעור, מעולה.
עכשיו, שלמה המלך אומר, אוקיי.
עכשיו אני רוצה שכולם ידעו מזה.
כולם.
לא רק אני.
כי הצדק לא צריך רק להיעשות, הוא גם צריך להיראות.
אז שלמה המלך אומר לעצמו את הדבר הבא.
לדעתי.
הוא אומר ככה.
האישה הזאת,
הזונה.
היא חצתה את כל הקווים.
כלומר,
היא איבדה את כל המחסומים.
גם ככה היא עוסקת במקצוע שדורש מהאדם העוסק בו לעבור הרבה מאוד מחסומים של בושה וניתוק נפשי מהגוף.
אישה שעוסקת בזנות, היא הצליחה ליצור ניתוק בין הנפש לבין הגוף.
ולכן כאילו, היא מסתכלת על הגוף שלה וזה.
אומרים שאם אישה זונה מתחילה לבכות בה,
היא בוכה פעם אחת, היא יותר לא יכולה ללכת לעבודה הזאת.
בסדר? כאילו, ניתוק מוחלט מה...
אתה כאילו חוצה את כל הקווים.
אז היא מסוגלת גם להפקיר את גופה,
היא מסוגלת גם,
היא לא מסוגלת לשקר, הרבה פעמים אדם משקר בתור איזה מגננה, תגיד,
למה איחרת? לא איחרתי.
מתגונן.
אבל לבוא אקטיבי,
יזומה מה שנקרא, ולספר שקר, מסודר, בנוי,
זאת אומרת שחצית את כל הקווים.
אתה כאילו אחרי,
איבדת את הבושה, אין פה.
אז אומר שלמה המלך,
האישה הזאת איבדה את כל הבושה,
איבדה את כל הגבולות.
ולכן, גם אם אני אניח הצעה לפניה להרוג את הילד,
היא תלך על זה.
אין לה בעיה.
כאילו, כדי להוכיח שהיא...
כדי לגבות את השקר שלה,
כדי להראות, תראו איך אני מדבר, אני יכול ללכת עד הסוף, היא תלך גם עד לשם.
הוא יודע את זה כבר מראש.
ולעומת זאת,
כשהוא רואה את ה...
הוא רואה את ה... כאילו, זה שתיים נשים זונות,
אבל אחת איבדה לחלוטין את כל הגבולות,
ואחת היא מנסה איכשהו,
עולם איזונה, וילדה ילד, והיא מנסה להגן עליו. תשימו לב שהאישה השנייה, האמא האמיתית, היא מחזיקה את הילד שלה,
את הילד החי, באצלה.
וכששלמה אומר,
הוא אומר, בוא נחצה אותו, היא אומרת, אני מוכנה לוותר עליו, אני מוכנה, זה לא שהילדים נמצאים אצל שלמה באיזה, בבית הדין.
היא אומרת, קחו אותו,
קחו אותו ממני ותנו אותו לה,
למרות שהיא יודעת שהיא שקרנית, ולמרות שהיא יודעת שזה, רק אל תמיטו.
שלמה ידע שהאישה השקרנית,
לאור השקר שהיא שקרה, או לחושך השקר שהיא שקרה, הרמה שלו, העוצמה שלו,
התעוזה שלו, היא גם לא יהיה לה בעייה לחצות את הקווים הלאה.
כמו שרגע סיפרתי לכם סיפור על אנשים שבהתחלה משקרים, ואחרי זה גם רוצחים, ואחרי זה ואחרי זה.
ולכן הסיפור עם החרב, הוא רק יגלה עם מילתא כזה.
לגלות, אבל כשהוא ידע את זה לפני כן,
הוא ידע מי לפניו, ומכיוון שהוא ידע שהאימא השקרנית היא לא סתם שקרנית,
אלא היא יזמה את כל העסק הזה,
והיא יצרה את כל העסק הזה, והיא מסוגלת לעמוד בביטחון גמור ולשקר במצח נחושה מול כל עם ישראל.
שלמה המלך זה לא...
אתם יודעים, בדרך כלל אדם משקר.
אם אדם משקר, הוא משקר, כמו שאמרנו, כסוג של מגננה.
הוא משקר לפני, לא ברבים.
הוא טיפה יגמגם,
טיפה יהיה אדום, טיפה יהיה ירוק, כל מיני דברים כאלה.
היא באה,
היא דופקת בבית הדין, יש לי תביעה, אני רוצה להגיד משהו. ושלמה נמצא שם, הוא לא לבד, בית הדין זה מקום שם הרבה אנשים, עומדת ומספרת בביטחון גמור והכול, כאילו...
אז הוא אומר שלמה, הבנתי, לפי האופי הזה,
היא מסוגלת לכל דבר.
גם אם אני אניח לפניה הצעה להרוג את הילד, תלך על זה.
אבל הוא כבר יודע את זה לפני כן.
והאימא השנייה, היא אימא נורמטיבית, כאילו, אף אימא, גם אם היא זונה, אימא, היא אימא.
היא לא רוצה שיהרגו את הילד שלה.
כלומר, עיקר הניסיון או עיקר הטריק זה העובדה ששלמה אבחן
את האימא השקרנית בתור אימא שקרנית מסוכנת.
לא שקרנית מתגוננת, לא שקרנית איזה, שקרנית שאין לה בושה בכלל.
וואו, זה האירוע.
רבותיי, איזה לב שומע.
ולכן זה משפט מורכב.
דיני טענות.
וישים לב
כמה מאיתנו היו מטילים דופי באדם
סיפרתי הבוקר בחבורה, היה סיפור, לפני שלוש שנים הוא התפוצץ, הסיפור הזה. היה אדם שלחם בריינג'רס האמריקאים,
מלחמת העולם השנייה,
וכל הפלוגה שלו נהרגה בפלישה לנורמנדי.
האמריקאים פלשו בחוף עומה,
כל הפלוגה שלו, הוא היחיד ששרד.
והוא מאז
היה מעביר מעורקים על הפלישה, ועל הפה, ופה ירו עלינו, וכאן פה,
והוא גם די התפרנס מזה.
גם בארצות הברית היה מעביר שיחות, וגם בחוף עצמו, בנורמנדים, וכל פעם מביאים אותו ב-D-Day 21 ליוני, 22 ליוני, אני לא זוכר מתי,
שירצה וכל זה, ו...
כן, זה מבחינת ששתי הימים, לא?
אותו תאריך?
יכול להיות, אני זוכר.
תעשה רגע גוגל, אני לא יודע.
אז...
והוא הגיע לגיל 90, חצה מה שנקרא את הזה, וכבר הלך למות.
ו...
בקיצור, אנחנו לא...
רגע לפני שהוא מת,
הוא התבדה, הוא אומר לך, תקשיבו, אני לא הייתי בכלל בקרב.
לא היית בקרב?
עמדת, הסברת, הוא אומר, כן, אני השתתפתי בכל האימונים
לקראת הקרב, ובשבוע לפני הקרב הוא נפצע.
אז הוא לא השתתף.
באמת כל הפלוגה שלו נהרגה, הוא היחיד שנשאר, הוא הכיר את התוכניות.
אז הוא, בהתחלה הוא ככה,
מרר, השקר,
עכשיו הוא החזיק איזה חיים שלמים.
היה גם את ה...
היה גם את ה...
מי שזוכר, בהלוויה של נלסון מנדלה,
נשיא דרום אפריקה,
אז אובמה הגיע בין העם.
ואז עמד ליד אובמה אחד,
ועשה...
עכשיו הוא, נגיד, אתה רוצה להצטלם ליד נשיא אמריקה, אז יש כאלה שיעשו ככה, זה, וזה. ההוא עומד, חליפה, הוא עושה ככה וככה, ועכשיו כולם,
אף אחד לא אומר לו לזוז,
אף אחד לא אומר לו, כי כולם בטוחים,
רק החירשים שראו את ההזמן הזה, הם אמרו,
מה הבחור הזה מדבר? הוא מדבר שטויות, אין פה... והוא עומד, עושה ככה וככה, וזה, אף אחד לא.
אבל לפעמים השקר הוא כל כך נועז,
כשאתה אומר,
נכון?
אף אחד לא,
אף אחד לא מעלה בדעתה שזה דבר כזה לא יכול להיות, נכון? אם אתה...
שאלתי פעם את, אתם יודעים, אנחנו גרנו
ברמת בית שמש, שהיא רק התחילה.
וכשרמת בית שמש התחילה, רמת בית שמש ב',
הייתה תופעה שהיו גונבים דירות.
גונבים דירות.
למה?
כל יום יש לך מובינג, משאיות, כל יום אנשים, זה אזור חדש.
הייתה מגיעה משאית,
עומד על איזה פתח של בניין, פועלים,
באים, עכשיו אף אחד לא מסתכל פה, עוצים את הדלת,
מרוקנים את הדירה באמצע היום, הם לא מסתתרים, הם לא מתחבאים, הם לא זה.
מעבירים דירה, מעלים, תוך שעה עם זה, ועושים, מגיע הבן אדם,
ואז חינוך, אה, אה, אה, לא עברת דירה? לא,
לא בלילה, לא בזה, כאילו,
היה פעם תופעה, בפתח תקווה זה היה,
שהיו גונבים רכבים,
למה אתה גונב רכב, מגיע איזה אחד עם קום הגרב וזה, עושה ככה?
היו באים עם גרר.
גרר, מעלים רכב על גרר.
אם אתה היית רואה גרר בעלי רכב, היית אומר לו, תגיד, אתה... מה היית אומר?
באמצעי גרר, יש תקלה, הזמין גרר, לוקחת אותו, נכון?
איזה מין...
כאילו, אנשים שמשקרים, אבל פשוט נקרא מכתחילה, בלי...
אז טוב, היה כל מיני מקרים.
פה,
זו הייתה הגדולה של שלמה המלך. אז תראי, זה נקרא לב שומע עכשיו. מה זה אומר?
זה משה אלף שומע, זו תפילה שצריך להתפלל לקדוש ברוך הוא, שנזכה
לקלוט סיטואציות. כן.
המצב בימי שלמה היה כל כך גרוע, שהיו שם קדונות, שירדות,
זה המצב הרוחני שלו?
זה מה שהוא אומר, ש...
דוד,
זה המצב הרוחני.
לא, אף אחד לא אמר שזה המצב.
אבל אתה יודע מה...
הסיפור אחד נותן לך תמונה על מה קורה שם.
אני חשבתי דווקא, אני חשבתי הפוך ממך,
שבימי שלמה כל כך הייתה הערצה לחוכמת השם וכו', שאפילו נשים זונות,
שבגדול גומרות את הדברים האלה בינם לבין עצמם עם סכינים,
באות לשלמה.
כאילו חוכמת שלמה... אבל יש את זה, יש את זה בסיבוב.
כן, זה תמיד היה.
תראה,
זה תמיד היה, בקיצור.
לא נראה לי שהייתה תקופה בהיסטוריה שהיה...
טוב,
טוב,
אז זה הסיפור, בסדר? עכשיו אנחנו קצת יותר מבינים את העניין הזה.
ולהתפלל להיות בלב שומע. הלב שומע, אני מנסה להגדיר את זה,
זה לא חוכמה.
זה היכולת לקלוט סיטואציה.
זה היכולת לדעת שלפעמים דווקא מי שלא מדבר הוא הצודק.
זה היכולת לשים לב לאינטונציה של הדברים, ולא רק למה שנאמר.
זה היכולת לשים לב למה לא נאמר,
אבל היה צריך להיאמר, כאילו לשים לב לדברים שמעבר לדברים.
כן,
לפעמים מישהו בא לשאול אותך שאלה, ורק מה שאלה,
אם אתה תבין דבר מתוך דבר, אז אתה תוכל להבין מתוך הדבר הזה שהוא באיזושהי מצוקה, שהוא באיזשהו קושי,
שהוא באיזשהו צער, וכן הלאה הדרך, ואתה, בסדר, כאילו,
להבין דבר מתוך דבר.
לב שומע זה לקלוט את הסיטואציה, ולב שומע תלוי מאוד מאוד בהקשבה.
כלומר, ביכולת לחזור על הדברים, פסוק כג,
ויאמר המלך, המלך כאילו עושה כאן שיקוף, חוזר, זאת אומרת כך וכך,
וזאת אומרת כך וכך, אני קלטתי את זה, אני הקשבתי הקשבה עמוקה.
היכולת שאנחנו מקשיבים הקשבה עמוקה לקלוט סיטואציות גדלה לאין ארוך.
כשאתה פתאום, רגע, שנייה, שנייה, רגע, אני רוצה רגע להבין עוד פעם, בוא תסביר לי רגע מה אמרת עוד פעם, מה, עוד פעם, ועוד כאילו ככה.
ותראו, יש כאן מדרש שאני מאוד אוהב, הוא מופיע גם במסכת חגיגה.
המדרש מדבר על מעלתם וגם הדרגתם של תלמידי חכמים של ארץ ישראל במיוחד.
המדרש דורש כאן את הפסוק, בעלי דברי חכמים כדורבנות וכמסמורות נטועות,
בעלי הסופות מפי רואה אחד ניתנו. זה הפסוק.
זה מדרש דורש את הפסוק הזה.
בלי כל מיני...
אחת הדרשות היא ככה.
בעלי הסופות,
אלו תלמידי חכמים שיושבים אסופות אסופות ועוסקים בתורה.
הללו מטמאים והללו מטהרים.
הללו אוסרים והללו מתירים.
הללו פוסלים והללו מכשירים.
מסכים? הוא אומר ככה, הוא אומר ככה. זה אומר זה טוב, זה אומר זה לא טוב. בתוך בית המדרש.
שמא יאמר אדם המועיל והללו מתאמים והללו מתארים, הללו אוסרים, הללו מתירים, הללו פוסלים, הללו מכשירים. איך אני לומד תורה מעתה?
איך אני ילמד, איך אני אדע.
תלמוד לומר, ניתנו מרועה אחד.
אל אחד נתנן,
פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.
שמעתם?
המציאות היא מורכבת.
בכל דבר בעולם יש צד טומאה וצד טהרה,
צד
כשרות וצד פסלות,
צד איסור וצד היתר.
כאילו, המציאות היא לא, יש, בכל דבר יש לו כל מיני צדדים.
כל מיני צדדים כאלה ואחרים. אנחנו עכשיו,
לדוגמה, בתוך סוגיה של מלחמה הזאת. האם להילחם עד הסוף?
או רגע לעצור ולהחזיר את החטופים קודם?
אני לא יודע להכריע בזה, זה יש בצד כזה ויש בצד כזה.
כלומר,
הכי טוב זה ששניהם ביחד, אנחנו מבינים שמלחמה, תחזיר את החטופים, אבל לפעמים צריך להגיד, יש פה צד כזה וצד כזה. מורכב.
אומר המדרש
אל אחד נתנן, פרנס אחד המרה, מפי אדון כל המעשים, ברוך הוא שנאמר, וידבר אלוהים את כל הדברים האלה. או,
אז מה צריך לעשות?
אף אתה עשה אוזניך כעפר כסת.
עשה אוזניך כעפר כסת, הכוונה תקשיב.
תקשיב. ולצורך העניין,
הקשבה,
המיומנות הכי הכי בסיסית בהקשבה היא היכולת
לצאת מהעמדה שלי ולהצליח להסביר את העמדה של מי שאני לא מסכים איתו.
ישבו אצלי לפני כמה שנים, כבר לא זוכר איזה זוג,
שהם,
כן, היה ביניהם איזה פער מסוים,
והגבר הציג את העמדה בצורה מאוד נחרצת שלו,
והאישה הציגה עוד,
אמרתי לו, אוקיי, הבנתי, בסדר גמור, עכשיו בואו נעשה רגע לשחק את המשחק,
אתה תנסה רגע לייצג את העמדה של אשתך,
והיא תנסה...
האישה אצלך בלי כל קושי,
כאילו להגיד, אוקיי, אם אני נכנס לדעת שלו, אז אני מבינה ש...
והוא אמר חצי משפט, אבל ממי? אבל איך אפשר להגיד דבר כזה? אבל כאילו...
בסדר, אני לא אומר, אתה... עכשיו אנחנו רק משחקים, משחק, תנסה רגע...
טוב, טוב, בסדר, ממשיך עוד חצי משפט, אבל זה... כאילו, אני לא יכול להגיד את זה, זה לא הגיוני.
אז זה נקרא
עשה אוזנך כעפרקסת.
תקשיב,
תקשיב רגע עד הסוף.
וקנה לך לב שומע.
התכונה ששלמה המלך ביקש והוא קיבל אותה מה' יתברך
זו תכונה שהמדרש קורא לנו לקנות אותה.
לב שומע הכוונה להבין לעומק את הדברים, להבין לא רק מה נאמר, אלא למה נאמר מה שנאמר,
מה סיבת העומק של הדברים.
בסדר?
מורה בכיתה,
יש לפעמים תלמיד שמפריע לו,
או כל זה, זה לא מפריע לי.
רגע, שנייה, לב שומע זה שהוא לא מפריע לי.
לפעמים הוא מה?
מורה לחיים, כן? לפעמים הוא זועק לעזרה.
דרך מה?
דרך ההפרעה.
אם יש לך לב שומע, אתה תבין את זה.
נכון? לפעמים אישה צועקת על בעלה.
כאילו, היא אמרה, מה את כועסת?
היית מבין שהיא לא כועסת, היא זועקת לעזרה, אבל זה כאילו כבר חוסר אונים, אז היא יצאה ככה.
זה נקרא לב שומע.
להבין את הדברים מאחורי הדברים.
קנה לך לב שומע את דברי המטמאים ואת דברי המטהרים,
את דברי האוסרים ודברי המתירים ודברי הפוסלים ודברי המכשירים.
בסוף פוסקים הלכה.
בסוף פוסקים הלכה. בסוף צריך לפסוק הלכה.
אבל זה שפסקת הלכה כצד מסוים לא אומר שאין נקודת אמת בצד האחר.
יש. רק אי אפשר לעשות גם וגם. אז אנחנו למעשה,
זה נקרא הלכה למעשה. למעשה ננהג כך.
אבל יש טעם
ויש סיבה גם בצד השני.
כדי להבין את זה צריך
לב שומע.
ואני חושב שהסיטואציה של לב שומע
היא סיטואציה בלתי רגילה, היא תכונה בלתי רגילה מאוד מאוד חשובה.
פותרת המון המון בעיות,
המון המון קונפליקטים.
לדוגמה, אני חושב שבכל מה שהיה כאן לפני שמחת תורה,
אם היה לנו יותר לב שומע, לכל אחד מאיתנו,
והיינו מקשיבים לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שלא נאמר.
כאילו יכול להיות שאלה שהיו בעד הרפורמה במערכת המשפט,
אם היה יותר לב שומע,
אז היינו מקשיבים שהם בעצם אומרים,
אנחנו כבר עשרים שנה מנסים פה זה, ולא נותנים לנו.
כל פעם זה מגיע לתקרת זכוכית וכאן חוסמים אותנו. זה לא, כאילו, יש פה איזה כאב, אנחנו עוד,
מהר מאוד זה צף והלאה, שבכלל זה עוד סוחב כאבים מההתנתקות, כן.
ואלה שמתנגדים,
היו שומעים את הלב השומע שלהם, בסדר, עושים שינויים, אבל לא עושים שינויים בחד צדדיים כאלו, בקללי המשחק עצמם, כאילו,
בואו נעשה את זה ביחד,
אתם כאילו רצים קדימה מהר בצורה חד-צדדית.
לא היה לב שומע.
ואז כמעט שלא היה לב שומע, אז התגוו, כתוב בגמרא, גבה טורא ביניו.
נהיה הפירוד ונהיה החשש ונהיה פחד ונהיה הפחד.
נהייתה חשדנות בעיקר, וזה הלך והתעצם, הלך והתעצם.
והתחושה הייתה, בסוף היה שיא ביום כיפור, התחושה הייתה שאנחנו לא מצליחים לעצור את זה.
שאנחנו מנסים לכבות מדורת שמן עם מים, זה רק גדל יותר.
עד שבאה המלחמה וטרפה את כל הקלפים, ופתאום כולנו שוב פעם ביחד.
אבל לב שומע זה המבוא המרכזי בפתירת
סכסוכים שאתה מקשיב,
הקשבת עומק. והרבה פעמים, סיפר לי איזה חבר,
שהוא גם כן רב קהילה, והיה סכסוך
שכנים אצלו ביישוב,
והם ביקשו שהוא יהיה בורר וכל זה.
אז הם באו אליו,
אז הוא אמר,
כל אחד אמר את הטענה,
אבל אני עשיתי להם שיקוף, כן? עשיתי לב שומע.
פשוט חזרתי על מה שהוא אמר.
אחרי שחזרתי, אבל זה לא לחזור כאילו מכונה, זה לחזור גם עם האמפתיה וגם עם ההקשבה, ואני בעצם מבין שאתה אומר שכך וכך וכך, ואני בעצם מבין שאתה...
הוא אומר, זה היה מדהים, כי אחרי שחזרתי על הדברים שלו, אחרי הדברים שלו,
נגמר הסכסוך.
הם בעצם הבינו שהם,
כאילו, מה שהם רצו שכל אחד בעצם, שבעצם תהיה הקשבה, רק הם לא הקשיבו אחד לשני.
שמישהו יקשיב להם באמת, ואז בעצם הם יבינו שהם לא באמת פסוכסוכים. די, סכסוך שכנים, מישהו אחד אוהב עם גדר.
אתה יודע, זה,
נגיד, שכן עושה עכשיו, מגביה איזה גדר,
זכותו בשטח שלו, אבל השכן השני, זה הולך טיפה להפריע לו, כי זה יסתיר לו את הזווית של השמש אחר הצהריים.
אז הוא ציפה שמה?
שהשכן, לפני שהוא עושה את זה, ידפוק אותו בדלת, תקשיב, אני עושה את זה, וזה, אני אבקש את רשותכם, אני לא רוצה זה, וייתן לו איזה עציץ,
אבל השכן לא עשה את זה.
אני לא עשיתי את זה, אתה תשלם לי חסר.
ופתאום כשמישהו נגע בכאב הזה, אמר לו, מן הסתם, אתה ציפית שלפני שהוא עושה משהו, הוא יבוא, כן.
זהו, אז אני לא יודעתי, סליחה, אתה צודק, אני בכלל התכוונתי לבוא אליך, אבל בדיוק לא היית בבית,
הייתי אצלך ולא היית בבית, לא משנה, כאילו...
הקשבה אמיתית, פעילה,
לא ההקשבה הזאת, אהה, כן, אני שומע.
אההה, אההה, הבנתי, הבנתי.
לא,
אלא הקשבה מלאה עם עיניים, עם לב,
עם זה,
היא בעצמה חוויה מרפאת.
היא בעצמה חוויה מתקנת, ומזה עם ישראל מאוד מאוד התפעל ממשלומו המלך. היכולת שלו להקשיב ולשמוע אישה שאומרת שש מילים
מול אישה שמדברת בעוז ובביטחון ובאוצר,
ומספרת סיפור שלם, אם תינוק מת ביד, שאתה כאילו כולך יוצא אליה.
שלמה המלך אומר, שנייה, אני שומע כאן בניואנס משהו אחר.
הלב השומע שלי קולט פה את הסיטואציה בצורה אחרת.
זאת חוכמת שלמה.
שנזכה, רבותיי,
עסקו ואמצו.
נעמתם לי מאוד.
