טוב כה עשו חכמינו חוכמתם של חז״ל הקדושים ובעקבות הפרשה שקראנו בשבת פרשת בשלח
אז אגדה שקשורה לעניין הזה ויש בה הרבה מאוד אמיתות יסוד
רבי לוי פתח כי אלוהים שופט מטרונית האחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא אמרה לו בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו
אמר לה לששת ימים דכתיב
כי ששת הים עשה השם את השמיים ואת הארץ.
אמרה לו, מה אתה שד, עכשיו מה הוא יושב ועושה?
אמר לה, מזווק זיווגים.
אשתו של פלוני לפלוני,
בתו של פלוני לפלוני,
ממונו של פלוני לפלוני.
אמרה לו, הדר, זה הכל, זה מה שהוא עושה?
אף אני יכולה לעשות כן.
כמה עבדים ויש לי וכמה שפחות יש לי ואני יכולה לזווגם בשעה אחת.
אמר לה, אם קלה היא בעינייך,
קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריאת ים סור.
הניחה והלך לו.
מה עשתה?
שלחה והביאה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותם שורות שורות.
אמרה להם פלוני ייסע לפלונית,
פלוני לפלונית זיווגן בלילה אחד.
לצף ראה תיאן לגבי, בבוקר אם הגיעו,
דין מוחו פציעה ודין עינו שמוטה ודין אצילי פריך ודין ארכובה חבירה. ההוא
מוחו פצוע, אחד עינו שמוטה, אחד
אצילי ידיו שבורות, אחד ארכובותיו הרגליים חבולות.
חבולות.
פרט מעניין, מי כאן הפצוע? מי הגיע?
הגברים פצועים, כן.
אנחנו ננסה להבין למה.
דין אמר, לי נבע יד לדין, ודין אמר, לי נבע יד לדין. זה אומר, אני לא רוצה אותה, אני לא רוצה אותה, והיא אומרת, לא רוצה אותו.
מיד שלחה והביאה את רבי יוסי וחלפתה, ואמרה לו, רבי, אמתי תורתכם, נעה ומשובחת היא, יפה, אמרת כל מה שאמרת.
אמרת לו, כך אמרתי לך,
מקלה היא בעינייך,
קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריאת ים סוף. שנאמר
אלוהים מושיק יחידים ביתה
מוציא אסירים בכושרות.
מהו בכושרות?
בכי ושירות.
כן, מילה כפולה
דבע אמר שירה ודלא באה בכה.
ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזפגם על כורחם שלא בטובתם.
זה המדרש, נפלא מאוד.
צריך להבין אותו, להעמיק בו.
כן, לכאורה,
טוב, תכף נבין מה היא חושבת.
טוב,
בוא נתחיל מההתחלה, יש פה הרבה מאוד שאלות, נכון?
השאלה הראשונה זה מה היא חשבה, מה הוא חשב,
למה באמת העבדים הם פצועים ולא השפחות.
מה זה הפסוק הזה?
אלוהים יושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות, יש פסוקים יותר מוצלחים
כדי לתאר זיווגו. והשאלה המרכזית היא,
זה בעצם לב הסיפור,
מה זה קשה זיווגו של אדם כקריאת ים סוף?
קשה לפני הקדוש ברוך הוא כקריאת ים סוף.
למי קריאת ים סוף קשה?
למי זה קשה? קריאת ים סוף זה קשה לו?
למי זה קשה לבני אדם שנכנסים פנימה?
מה הכוונה בביטוי הזה?
ננסה להבין את זה.
טוב, בואו נתחיל.
המטרונית השופטת רבי יוסי אמרה לו טוב, מה הקדוש מחוברת עולמו של שישי הימים? מה עושה מאז? כאילו, מה הוא עושה
מאז?
זה בעצם שבת
אצל הקדוש ברוך הוא משישה עניינים ואז הוא נח ביום השביעי
וזהו לא מתואר שאחרי זה יש
אז
אומר להם את זווק זיווגים
כלומר
יוצר חיבורים
העולם הזה בנוי בצורה שכל השפע קיים
אבל צריך לחבר אותו
ליצור את החיבור שמה שזה צריך לקנות
זה בדיוק ירצה למכור
בזה הקדוש ברוך הוא עוסק קודם כל למדנו שזה דבר חשוב מאוד לעסוק בחיבורים
לעסוק בחיבור צרכים.
הכל נמצא, העולם מלא באושר, מלא בזה,
רק צריך לחבר דבר לדבר, זה הקדוש ברוך הוא עושה.
עסקאות, כלכליות,
בתוך כל הדבר הזה נמצא גם הדבר המרכזי של החיבור הכי הכי גדול, הכי משמעותי, כמו שאמרת, יותם, זה החיבור בין איש לאישה.
זה הקדוש ברוך הוא עושה. כלומר, הטענה של רבי יוסי בר חלפתא,
שלייצר חיבור, יש פה איזה ניצוץ אלוקי.
זה לא משהו רגיל, זה לא משהו אנושי.
האמת,
בוודאי ובוודאי
שזה מדבר על איש ואישה, אבל אפילו ברמה העסקית,
אפילו ברמה העסקית,
כדי שעסק יצליח, כדי שמישהו ירצה לקנות ומישהו ירצה למכור, צריך כאן איזה,
זה נקרא, היד הנעלמת של הכלכלה.
באותם פעמים בהיסטוריה שבני אדם ניסו לתכנן את הכלכלה,
זה היה קריסה מוחלטת. נכון? יש איזו אמירה כזאת יפה,
שבכל פעם שבני אדם רצו להפוך את העולם לגן עדן, הם הפכו אותו לגיהינום.
אז אם כאילו יש איזה יד נעלמת כלכלית
שהיא דואגת, ניצוץ אלוהי כזה, היד האלוהית אפילו קוראים לזה,
גם בפיזיקה החלקיק האלוהי,
שהיא גורמת לדברים יקרו.
זה נכון גם בכלכלה, זה נכון גם בזוגיות.
לא הבנתי.
לא, אני לא חושב שהם ירחיבו, אתה צודק
לגמרי שזה מה שהם עושות, וזה בדיוק ההגדרה שלהם. כלומר, הרשת היא רשת חברתית והיא לא רשת אישית.
היא מעולה בלזהות צרכים ולתת מענה.
נכון?
יד שתיים אגורה מוסר בחינם מעולה או התארגנות צו תשע חוסנים את הכביש מעולה
זה גרוע מאוד ברמת יצירת אינטראקציה אישית
וכשבני אדם מחפשים את האינטראקציה אישית ברשת החברתית הם בעצם משתמשים בדבר טוב
אבל לא למשהו יועד או לא למשהו שהוא בסדר אין לו את הכלים לדבר הזה הרשת החברתית כמתן מענה אישי היא גרועה מאוד היא מהדהדת לך את האנשים שאתה מכיר
היא גורמת לך לבזבוז זמן עושה כל מיני דברים אחרים אין תחליף למפגש אישי פנים אל פנים עם כוס בירה על חוף הים חבותה עם ספר פתוח זהו אין תחליף לזה לא יהיה גם
מעולם
טוב אז מה אומרת המטרוניתא תקשיבו המטרוניתא יש לה טענה מאוד רצינית
היא אומרת את הדבר הבא לרבי יוסי בר חייפה תראה בסוף
זוגיות
בין איש לאישה
יש לה צד
פרקטי
מאוד מאוד חזק.
מאוד חזק.
אם אתה חושב בצורה הגיונית,
הרבה יותר קל, נוח, בטוח,
כלכלי, משתלם,
לחיות ביחד, שניים, יש ואישה.
לא צריך יותר מדי, כאילו היא מאוד מאוד מורידה את הרף ואומרת, תקשיב, זה פשוט עניין הגיוני,
כמעט כלכלי.
אדם גר בבית, צריך לזכור בית או לקנות בית.
משתמש לחשמל, משתמש ל... זה כאילו...
עכשיו נכנס איתו עוד מישהו,
זה אותו בית,
זה אותו חשמל,
פחות או יותר אותם מים,
אותו מקרר, הכל אותו זה, ורק שני אנשים משתתפים במשימה, בעול.
אז זה הגיוני הרבה יותר, זה לא כזה מסובך, זה דבר, מה אתה עדיף להיות? לבד או ילדים? ביחד, יהיה יותר קל ביחד, נכון?
אדם הולך את ה... מה?
כן, כן.
אז אם זה כל הסיפור זה דבר נורא נורא הגיוני מאוד פרקטי מאוד מתקבל על הדעת אני
לוקחת אותו לוקחת אותה מתחברים גם נולדים ילדים ילדים גם כן יכולים לעזור
בסדר אז הם מי לא אוהב ילדים מי לא זה זה עניין
מה הביג דיל
וכאן
היא לומדת את השיעור של החיים שלה וזה נראה לי דבר ממש מדהים
מה מתברר
מתברר שזה בלתי אפשרי לשים בני אדם במקום אחד ולצפות מהם לוותר על הקומה הרוחנית של מערכות היחסים
ולהגיד להם תסתפקו רק בפרקטיקה
זה לא עובד
יש צלם אלוהים לאדם
יש לו מותר האדם מן הבהמה יש לו איזו נקודה רוחנית שלעולם לא תסתפק
במערכות יחסים אינסטרומנטליות
מערכות יחסים נמוכות על בסיס שהוא רק כבסיס תועלתני וכלכלי
בני אדם מחפשים מערכות יחסים.
כמה חבל!
נורא חבל, כן, זה דופק לנו את החיים, כאילו.
אי אפשר היה, אין אפשרות.
זה לא עובד אחרת.
נכון?
יש לי ככה שיחות עם אבא שלי.
היינו ילדים, כספרוקאים, מדי פעם היה מריבות.
גם אחרי זה, אני תמיד אומר, אבא שלי, תגיד, מה יש לריב בית הכנסת? באים, מה יש לריב? באים, מתפללים, הולכים.
תראי לי, הייתה לא מובילית.
פעם אחת אמר לי, תקשיב, המצב נהיה קשה. אמרתי לו, מה קרה? הפסיקו לרעיד.
כבר לא מבין, אכפת.
אתה לא מגיע לילד כזה, תתפלל. אתה מגיע ליצור מערכות יחסים. אז הוא יתייחס אליך, הוא לא יתייחס אליך. זה חלק מהחיות, כן?
אז זה האינטראקציה.
בני אדם יש להם צלם אלוהים, והם חפצי אינטראקציה,
והציפייה, חבר'ה, תעזבו את זה. בואו, רק נהיה ביחד.
הרובד הפרקטי, אגב,
זו הייתה התפיסה הקומוניסטית המרקסיסטית שהיא טענה שכל המלחמות בין המעמד זה הכל בגלל עניינים כלכליים בואו ניתן לכל אחד מעמד כלכלי שלו ובזה ייפתרו כל הבעיות נפתרו כל האידיאולוגיות זה קרס
בקול רעש גדול וכמובן היה לא החזיק מעמד אתה לא יכול כאילו התפיסה המרקסיסטית היא כל כך חומרנית
והיא אומרת הכל המצוקות של האנשים הכל נובע ממה?
מזה שאין לנו מספיק כסף בכיס אז אם לכולם
בשיטה שלהם לכולם לא יהיה אותו דבר מה שלכולם יהיה אותו דבר
לכולם לא יהיה אותו דבר,
אז זה לא, אף אחד לא יקנא באף אחד.
לא צריך דת,
לא צריך מוסדות דת, לא צריך רוח, לא צריך שום דבר, לא צריך משמעות, צריך רק...
זה לא מחזיק מעמד.
וזה ודאי לא מחזיק מעמד בבני זוג.
הציפייה, מה את רוצה? הכל בסדר. מה, אני עובד, אני מפרנס,
אני עוזר בבית, אני משתף כלים, אני מגהץ, אני מחליף לילדים, אני יוצא איתם, אני מחזיר אותם.
רק אני לא אומר לך שאני אוהב אותך, ואני לא... אבל אני בסך הכול 90% בסדר. לא.
כלום לא בסדר.
כלום.
זה המהות של קשר.
ולא ניתן לשים בני אדם, אפילו לא עבדים ושפחות,
ולהגיד להם חבר'ה,
תתחמו את הקשר שלכם עד הרובד הפרקטי.
אל תצפו יותר, זה פשוט לא הולך.
בתוך המיקרוקוסנוס הקטן שכזה שנקרא איש ואישה,
האיש הוא פחות רגיש לזה מן האישה.
למה? אני חושב שאתם לא נעלבים, אל תיעלבו.
אבל בריאת האדם, האדם נברא לבד.
חוויית הקיום הראשונה של האדם היא חוויית בדידות, הוא לבד.
ולכן בגדול אין לו בעיה להיות לבד
עם עצמו.
העולם יכול לרעוש וזהו,
יושב, קורא עיתון בבית.
ילדים רבים, זורקים תיירות, כלים משברים. הוא עכשיו קורא ספורט.
מכבי חיפה, מה עשתה?
אשתו נכנסת להגיד, אתה לא רואה מה קורה?
אה, אני מבין, מה אני לא שמתי לב לב.
אין לו בעיה להיות לבד.
האישה, לעומת זאת,
נבראה למישהו.
כבר היה אז היא נבראה לתקשורת
אז אצלה הקצר בתקשורת הוא הרבה יותר כואב
היא צועקת הרבה יותר חזק ולכן העבדים האלו העבדים והשפחות מי שמגיע פצוע
זה העבדים
כי הנשים שם השפחות
צועקות יותר חזק יותר קשה להם
הניתוק הזה יותר קשה להם
החוסר התקשורת הזאת וכולי בסדר?
יש פה נקודה אלוהית בקשר שבלעדיה הוא לא מתקיים,
בין בני אדם לפחות.
טוב,
ואז
היא קוראת לו,
אומרת לו, תשמע, כל הכבוד,
משהו מדהים,
צדקת.
אומר לה, אמרתי לך,
אם קלה היא בעינייך, קשה לי קריאת ים סוף כקריאת ים סוף. ושאלנו,
למי קריאת ים סוף קשה?
לקריאת ים סוף קשה לקריאת ים סוף?
הוא ברא את העולם, מה הבעיה שלו לקריאת ים סוף?
תגידו, אולי לבני האדם קשה להיכנס לים סוף.
לא יודע, באפשרות למות מהמצרים יכול להיות שעדיף להיכנס לים.
אני חושב שהמדרש שאומר
מדבר על כך
שלמי שקשה
קריאת ים סוף
זה לים עצמו.
הוא קשה לו. למה?
כל חלק בבריאה,
כל חומר, יש לו בתוכו גם את תכונת ההתחלקות.
אם אני אביא מסור,
אני אחתוך את העץ, הוא יתחלק.
אם אני אביא דיסק ברזל, הוא יחתך.
אני אקח יהלום, אני אקח עליו בפטיש, גם כן.
ייבקע.
אפילו כל אטום, האטום שהוא בלתי ניתן לחלוקה, מתחלק.
תכונת ההתחלקות נמצאת
אצל כל חומר,
חוץ מהמים.
מים לא מתחלקים.
סכין, צמר.
כדי לחלק אתה צריך להקפיא אותם.
לא מתחלקים.
המים הם אחד במהות.
אין להם את היכולת להתחלק.
עכשיו פתאום אתה בא אליי ואומר לו, תקשיב, תתחלק. הוא אומר, אני לא יודע, אין לי את זה.
אין לי מאיפה להבין.
איפה אני אבין? איפה אני אחפור? אין לי את זה.
בסל המוצרים שלי, אין לי את האפשרות להתחלק. לא מכיר את זה. לא, תתחלק. עם ישראל, כאן צריך להתחלק.
קרית ים סוף היא משל
להתפתחות של האדם.
אחת המילים שילד קטן שומע הכי הרבה
זה המילה לבד.
אתה יכול לבד.
מי בוגר והצליח לבד?
אתם יודעים,
רועי,
קשר לבד את הנעליים.
אתם יודעים,
דייה, כבר הולך לבד לגן.
אתם יודעים, לבד, נכון?
עלה לבד למגלצ'ה, עלה לבד לזה, מי בוגר, מי לבד, מי לבד.
זה, זה תהליך בריא של היפרדות.
ילד נולד והוא תינוק, הוא צמוד לאימא שלו,
והורים טובים יודעים שכדי שהילד הזה יצליח, צריך לעזור לו להיפרד מההורים.
בכל דבר לפי השלב שלו, כן.
נפרדים, נפרדים, עד שהוא נהיה אדם עצמאי, זה העניין.
ולכן חלק גדול מההתלהבות, חלק גדול מן השמחה,
חלק גדול מזה שהוא מצליח לבד, ומאוד מאוד מדגישים את זה, הוא כבר הולך לבד לגן,
הוא כבר הולך לבד לשירותים,
הוא כבר מתלבש לבד, הוא כבר קושר מעליים לבד, הוא כבר עוזר, הכל הכל לבד, לבד, לבד, לבד. עד שהוא מגיע לגיל 18, והוא אומר, הוא מצוין, אני יכול הכל לבד.
ואז באים ואומרים לו, שכחנו לספר לך משהו קטן,
בגיל 18, כן, או בגיל 20,
אתה לא יכול לבד.
אתה צריך
להכניס מישהו לחיים שלך.
אבל אמרתם שאני יכול לבד.
התרגלתי, אני לא מכיר, אני כל הזמן לבד.
תפתח את האישיות שלך,
תיתן לעוד מישהו להיכנס.
וגם אתה תיכנס לעוד מישהו להיכנס.
אבל זה נורא קשה, אני כבר...
זה קשה.
כמו שלים קשה להיבקע,
ככה לרווק קשה להתחתן.
וככל שהרווקות נמשכת,
זה נהיה יותר קשה.
כי אני אומר ככה, כדי להתחתן צריך כל מיני תכונות, אחת התכונות שצריך להתחתן זה קלות דעת.
שמעתם?
קלות דעת, יהיה בסדר, תתחתן, יהיה. כי כשחושבים על זה בצורה הגיונית,
אז מה אתה פה עכשיו,
מה לא, מה קרה, בוא נחכה, בוא נמתין, בוא ניקח זה, בוא נבדוק, בוא נגור.
צריך איזה קלות דעת.
יש גילאים שבהם יש לאדם קלות דעת.
נגיד מ-18 עד 22, הוא זורם, הוא גם יש לו איזו גמישות כזאת,
מצד אחד הוא רציני, מצד שני יש לו את הקלות הזאת.
אבל ככל שהחיים מתקדמים,
הוא כבר מסודר,
יש לו כבר דירה,
הוא כבר גר באיזה מקום,
הוא כבר מסדר את הזה, יש לו כבר בגדים, יש לו כבר ארון,
אז מציני הצעות, מאיפה הבחורה הוא גר, כן נגיד, בירושלים, מאיפה הבחורה?
מתל אביב, אה, צועה, אחזור, אין לך מישהי, בשכונה קרוב אליי, אני לא,
כי לא, כי יש לי בעשר וחצי כדורסל עם החבר'ה, אז אני יצא, אני אחזור, אני,
כבר קשה לך להזיז את כל התבניות של החיים שלך ולפתוח,
להיות גמיש.
אז אומר אבי יוסי,
כבר חלפת,
כן?
את הפסוק הבא, הרבה פעמים במדרש, הסוד של המדרש זה הפסוק.
הוא אומר ככה, אלוהים מושיב יחידים ביתה.
אלוהים,
הושיב את האדם
וברא אותו יחידי.
זה בסדר גמור.
לפי כך נברא אדם יחידי.
אבל פתאום מה מתברר? הוא מוציא אסירים.
מתברר שכל אחד מאיתנו הוא אסיר בתוך בית כלא,
שנקרא מה?
אני.
האישיות שלי.
כל אחד מאיתנו,
אנחנו מוגבלים על ידי הרגלים שלנו, הפחדים שלנו, החששות שלנו,
כל מיני דברים שמגבילים אותנו.
בתוך בית כלא.
איך יוצאים מהכלא הזה?
מכניסים.
מישהו חדש לתוך האישיות שלך שדרכו אתה יכול, אתה תוכל להגיע למקומות חדשים בסדר?
זה לא קל
אבל זה הסוד.
כלומר אפשר בכלל לומר שחתונה היא תוכנית
אלוקית לצמיחה אישית
איך האדם יגדל,
יצמח,
שים לידו מישהו שהוא שונה ממנו בתכלית
הוא יגדיל אותו
הוא יכריח אותנו לראות דברים בצורה אחרת לפתח שיח רגשי
להיות בסבלנות, לחנך אותך להקשבה, לנתינה ועוד ועוד ועוד, בסדר?
אז אלוהים הושיב יחידים בעית הזה, נקודת המוצא.
בשלב מסוים זה נהיה אסירים, האדם הוא אסיר בתוך העולם שלו בן אדם עצמו.
תראו יש משהו מאוד מאוד מגניב
בזוג נשוי.
מצד אחד אשתו של אדם היא האדם הכי קרוב אליו.
אין יותר קרוב אליהם.
מצד שני, היא מכירה אותה,
בני זוג מכירים אחד את השני מגיל בוגר.
אז היא לא מחויבת לכל השטויות שאתה מחויב אליהם, לכל ההרגלים מהילדות, היא לא,
או הוא, לא משנה.
כאילו היא מכירה אותך מגיל 22, מגיל 23. זה שבגיל 10 היה לך כל מיני חוויות ילדות שבגללן אתה לא אוהב לאכול פודינג, או שאתה לא אוהב לנגן,
או משהו כזה, היא לא מכירה את זה, היא יכולה להגיד לך, כן, מה זה פודניק, אני אכין לך פודניק טיים, אתה תראה איך אתה תאהב את זה.
אז מישהו הכי קרוב אליך מצד אחד, מצד שני, הוא לא מחויב לכל התבניות
הנפשיות וההרגליות שאנחנו פועלים בתוכן.
אז יש כאן ממש הזדמנות, אני חושב שהדבר הכי הכי משמעותי,
שבני זוג הולכים לתת אחד לשני, זה את המפתח,
איך אני יוצא
מכל מיני תבניות שתוקעות אותי, כי יש כאן לידי מישהו שמצד אחד הוא הכי קרוב,
והוא הכי אוהב והוא הכי יקר. מצד שני, הוא רואה אותי מסי זווית אחרת שאני את עצמי לא יכול לראות ככה.
אגב,
בדרך כלל
זה לא מספיק
מה שקורה בין איש לאישה והמלאכה
מושלמת בילדים.
אין משפחה שאין לה איזה ילד שאתה אומר לעצמך מאיפה הילד הזה יגיע לפה?
מה הוא קשור אליי בכלל?
שהוא מאתגר את האהבה, מאתגר את הזה, כל מיני דברים אתה עושה, שאתה אמרת, אני בחיים מוחמתי שאני אעשה, אבל בגלל הילד הזה אני עושה אותם.
בסדר?
הוא מותח את גבולות האהבה,
מותח את גבולות הסבלנות,
מותח את גבולות ה... עושה את הכל כי...
בסדר?
עכשיו, המדרש הזה הוא נפלא.
למה? כי הוא אומר,
הוא דורש את המילה בכושרות.
מה לא בכושרות?
בכי ושירות.
דבא אמר שירה, דלא באה בכה.
אתה יכול לשיר את זה או לבכות את זה, up to you.
אתה יכול נורא נורא להתלונן, אוף, איזה באסה,
איך היא שונה ממני, מה יהיה, כמה אני יכול לוותר בחיים?
כמה זה, אוף, יש כזה משפט, למה אי אפשר להתחתן עם אחים?
היינו גדלנו באותו בית, מכירים אחד את השני.
אפשר לבכות וליילל, אפשר
לשיר את זה.
אפשר לשמוח מהדבר הזה. אני בתוך תוכנית גדילה, בתוך תוכנית שמכריחה אותי לגדול, בסדר?
נכנסתי, קראתי את האישיות הסגורה שלי,
ולתוכה נכנס מישהו והוא מגדיל אותי ואני מגדיל אותו.
תבחר מה אתה רוצה.
אתה רוצה לבכות, אתה רוצה לשיר?
שלך.
אני חוזר רגע לתחילת הסיפור, שכחתי להגיד לכם שכתוב שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים ועושה חיבורים, יוצא שהוא עושה את זה בשבת, נכון?
יוצא, זה קשור כמובן, יוצא שהשבת
הוא יום מאוד מאוד זוגי.
כלומר, ימות החול,
בימות החול, בדרך כלל אדם הוא, יש לו מסלול אישי.
אדם קם בבוקר, הולך לעבודה,
אפילו אתה מתפלל במניין שנוח לך במקום העבודה, לא באיזה מניין קבוע.
נבחין על זה הדרך. שבת זה יום הקהל, יום הקהילה.
אתה פוגש את האנשים, פוגש את החברים, בית הכנסת,
עם השמחות, אז מציינים אותם, יש איזה צער, אז משתתפים בו.
יום של קהל, יום של חיבור.
ואז גם נוצרים חיבורים.
נוצרים גם חיבורים, כאילו מדברים,
משוחחים, רגע, אולי נעשה שידוך, אולי פה, אולי שם.
ככה פעם זה סיני אמר שהיהודים מצליחים בעסקים, כי יש להם שלוש פעמים ביום
לחשוב על העסקים שלהם בתפילות,
יש להם יום בשבוע שהם רק חושבים על העסקים שזה שבת.
אבל זה יום של קהילה, זה יום של חיבור.
זה יום של זיווג זיווגים. זה מה שקדוש ברוך הוא עושה. זו התכלית של השבת. השבת היא, האדם יוצא בשבת מהיחידות שלו.
תנסו רגע לחשוב,
תעבירו בראש כמה מעגלים חברתיים אתם פוגשים בשבת.
שבת רגילה.
יהודים וזה, שולם זוכר, בליל שבת.
יוצא עם החברים שולם זוכר.
באת לבית הכנסת, פגשת אנשים.
ביציאה, פגשת אנשים.
במעלית,
מחכים מעלית שבת, סיימנו במגדלים, במעלית שלום, מה נשמע, מה שלומכם, זה עולים, יורדים, זה הכול.
אחרי זה אתה הולך לשילון זוכר.
שעה עד הבוקר, אתה פוגש לתפילה.
הגעת לתפילה, יוצאים מהמניין המוגדר, במעלית שלום.
כל השבת אתה נפגע, סלולה שלישית, מאותה שבת, כל השבת אתה הולך ונפגש עם רעיון אנשים,
וכל פגישה כזאת, היא מולידה איזשהו
זיווג וחיבור.
אז זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה.
אני חוזר חזרה. אלוהים מושיב יחידים בית המוציא אסירים בכושרות.
אתה יכול לבכות את זה או לשיר את זה.
עדיף לשיר את זה, כן? עדיף ליהנות, לשמוח מהפער. הפער בין זוג הוא לא תקלה.
הוא לא איזה טעות. הוא, מתי כבר תלמד להיות כמוני?
כמה אני יכול עוד לזה? מתי זה?
זה לא...
אומרים נכון, זה לא באג, זה פיצ'ר.
פיצ'ר. פיצ'ר אומרים.
פיג'רים, איפה עם פי?
איפה, איפה.
זה לא תקלה, זה העניין.
הפער מכריח אותנו לגדול,
מכריח אותנו להכיר שפה חדשה, מכריח אותנו לדבר, להעמיק,
להפוך מגולם לצורה.
יש כאלה כל הזמן מתלוננים,
יש כאלה ששמחים בדבר הזה.
זה התכלית, לשמוח.
לשמוח בעובדה שאנחנו צלם אלוהים,
התקשורת בינינו היא לא רק
תקשורת פרקטית,
תועלתנית,
שיותר נוח לחיות ביחד כדי לחלק את המשכנתא לשתיים ולא לאחד.
זהו הסיפור.
זה גם בלתי אפשרי.
אגב, גם במדינה
אתה לא יכול לשים אנשים ולצפות שיגידו, בוא נעשה כמו ככה,
הברובד הכי פרקטי, לא נריב על כלום.
נכון, יש את השיר הזה של כוורת.
הרי אתם לא מכירים שירים של כוורת,
אבל אני אלמד אותך שיר אחד. מה?
איך, איך?
או, איך הוא מתחיל?
הלאה.
אספנו קצת שמיים, מה אתם יאומם?
פתחנו ארץ חדשה.
מדינה קטנה, מתחמקת מצרה,
את הכתובת לא תמצא,
שמורה בתוך קופסה, בעולם כל כך קשה,
להתבלט זה לא יפה, נתחבא פה ולנצח לא נצא.
שני סוסים, שני חמורים,
הולכים תמיד ברגל, שרים שירים, בלי דגל.
עושים הכול.
כאילו, מדינה
בלי אידיאולוגיה.
אני מזכיר לכם, זה כוורת, זה שנות ה-70,
מאוד מושפעים מהחיפושיות שקדמו להם עשר שנים.
עולם פתוח, עולם ליברלי, עולם פה, כל המשמעות זה make love not work, כל הדברים האלו והכל כזה.
זה לא עובד,
פשוט לא עובד.
בני אדם זה יצורים שמחפשים משמעות קונקרטית,
השתייכות,
חיבור,
גם ברמה הזוגית וגם ברמה הלאומית,
כן?
על השיר הזה הוא כאילו איזה מין, אוקיי, זה מה שאתה יודע, מה?
כן, אבל אתה יודע, כולם שרים את זה בדוויקוס, מה שנקרא.
אז גם כאן.
עכשיו, הסיפור הזה מסתיים בשורה שלכאורה היא הורסת את הכל, כן?
ומה הקדוש ברוך הוא עושה? מזפגן על כורחן שלא בטובתן.
אז אני רוצה להסביר את השורה הזאת, בסדר?
מזפגן על כורחן שלא בטובתן,
זה לא אומר שאין פה את יסוד הבחירה.
קצת קשור למה שדיברנו בנפש הפרשה.
בואו ניקח דוגמא את גוף האדם.
בגוף האדם ישנם,
בגופנו ישנן הערכות שהן תחת שליטה שלנו. הנה היד, אני יכול לסגור, לפתוח את העיניים, אני יכול לסגור ולפתוח את האוזניים, אני יכול לעשות ככה.
הקב' הוא נתן לזה את הפה, אפשר לסגור, כדאי לסגור אותו גם.
נתן את האיברים האלה בשליטת האדם. יש
איברים אחרים שהם איברים מאוד מאוד מרכזיים שהנשמה תלויה בהם
שהם לא בשליטתנו.
הלב פועם, נקודה. הריאות עובדות. אפשר לעצור את הנשימה
לדקה וחצי שתיים אבל
אינסטינקט הנשימה ירדה בך ואתה תהיה חייב לפתוח את
המחיריים ולנשום.
אז כאילו הקב' הוא אומר אני לא סומך עליכם.
באיברים שהנשמה תלויה בהם אתה תקום לי בבוקר מדוכא
תלחץ על הכפתור תגיד יאללה היום אין לי כוח לחיות.
יש שיר של רחל המשוררת, אתם מכירים את השיר הזה?
היא כותבת
מלאה הלב בלילות לושנת
בלילות לושנת
מה כבד העול
האשלח היד
לנתק החוט
לנתק החוט ולחדול
כבד
בלילה
אך הבוקר בא בכנף זכה
על חלום חדרי
הוא לוחש בלט
לא אשלח היד
לנתק החוט
עוד מעט ליבי עוד מעט.
כי היא מעודדת את עצמה.
אבל זה אולי רוצה להישאר בחיים.
גם בקשר זוגי,
יש צד של בעל כורחן.
גם בגלל הציפייה החברתית,
מות, התחתן וכל זה בטח בתקופה שהמדרש נכתב, וגם בגלל המשיכה המינית בין גבר לאישה,
שרודה באדם ואומרת לו, תקשיב, אתה, שוב פעם,
אנחנו האירוע של חברה מתירנית,
שבה בני אדם יכולים להיות איש ואישה בקרבה גופנית ללא קשר ברית
זה המצאה די חדשה
שהולכת ביחד עם המצאת אמצעי המניעה בסדר אבל עד לפני לא הרבה זמן
אתה רוצה קרבה של איש רוצה קרבת אישה צריך להתחלתן מה לעשות
אז יש רובד של בעל כורחן הרובד הזה הוא בא לומר שזה באמת דבר חשוב
זה לא דבר צדדי בחיים זה דבר מרכזי בחיים זה דבר מרכזי אז הקדוש ברוך הוא מפעיל עליו גם כמה מנופי לחץ
אבל זה לא בא להשאיר את זה ברובד הזה.
צריך להתחתן. לא רק רוצים, אלא גם צריך.
אבל אל תישאר בזה.
אל תישאר בזה.
קח את זה למעלה.
קח את זה קדימה.
תראה את הברכה שבדבר הזה. זה כל כך חשוב שהקדוש ברוך הוא לא השאיר את זה רק לבחירתו של האדם, כי האדם היה מתברבר,
מתבחבש, סתם כמו שדיברנו על מתן תורה, ועד שם המחביא. אז יש בזה גם איזה רצון שרודה, כדי ללמד כמה הדבר הזה הוא חשוב, שהוא דבר מרכזי ולא דבר צדדי.
אבל אל תהיה בחוויית הכפייה כל הזמן. החוויה היא חוויה של
בכי ושירות, של בכושרות, שאפשר לשיר את זה, אפשר לשמוח בזה,
אפשר להתקדם מזה, לראות,
הרב סולוביץ' קורא לזה להפוך גורל לייעוד.
הגורל הוא שאתה צריך להתחתן, אבל בכלל זה שיהיה גורל, זה צריך להיות גם ייעוד משותף.
לא בטובתן הכוונה ללא רצונם השלם, בסדר?
לא בטובתן הכוונה בלי, כאילו בלי טובות, בלי, אני לא,
אני לא צריך אותך.
אני מארגן את זה, אתם תהיו חייבים להתחתן.
למה? עוד פעם, הציפייה החברתית,
זה חזק מאוד.
בחברה שבה אנשים מתחתנים בגיל 20-20,
אז יש לחץ.
כן.
אבל אתה יודע שזה לא הולך לך. אני לא עושה את זה כי אני רוצה להכריח אותך. אני עושה את זה כי זה דבר חשוב, שזה דבר מאוד מאוד חשוב והוא מאוד מאוד קריטי.
אז אתה לא משאיר אותו רק לרצון,
אתה גם שם אותו באזור החיוב.
אזור חיוג חיוב.
אבל זה לא נועד להישאר שם.
זה לא נועד להישאר שם.
זה נועד, זה היסוד,
ועליו בונים עוד קומות. והקומות הן לשמוח באינטראקציה.
לשמוח בה.
היום העולם כזה, אתה יודע, כל דבר אדם יכול לעשות לבד. אדם יכול להיות אבא לבד. הוא יקנה, איזה אימא פונדקאית, ישים לה זרע, ויקח ביצית, ויעשה הכול, ויהיה לו ילד.
כל מיני אגדות כאלה, בסדר? אני לא יודע מה.
אבל באופן,
בצורה טבעית,
כשאדם רוצה להקים משפחה, רוצה ילדים, הוא צריך לקשור את חייו.
טוב, אין ברירה, מה, אני רוצה ילדים, אז אין ברירה, הייתי חייב להתחתן איתה, כי הוא חייב להתחתן, מה אני יכול לעשות?
נכון זה...
לא, אל תישאר שם.
אל תישאר שם.
לראות בפער
ובצורך להתאמץ כדי ליצור קשר,
קתחילה.
יש כאן מסע גדילה,
צריך לצמוח בו.
זה היה קשה כקירת ים סוף, בסדר, אבל בסוף, בסוף הים נבקע.
אפשר לבקע את הים,
את ים האישיות החסום.
תקוע. שנזכה להיות בכושרות, אמן ואמן. ברוכים תהיו.
תגובה אחת
יישר כח עצום לרב שתמיד מאיר בדבריו את חיינו באור תורה חיה ומשמחת! תודה רבה מעומק לב!