העצמיות (והמלאות שבעקבותיה), מאירה את דמותו של האדם הפועל בעולם לשם תיקונו, ומשקפת את אופי פעולותיו. היא מתארת כיצד נעשות הפעולות שהוא פועל, ולא רק “לשם מה הן נעשות?”.
ומה מאפיין את פעולותיו של המאמין? שהן נעשות בשמחה, בענווה, בהתמסרות, ועוד תכונות שכולן נכונות וראויות, ולכולן יש סימוכין ותימוכין במקורות ובמציאות. אולם זכינו כבר ללמוד ולהבין שהדרך לחיות אמונה עוברת על ידי היפוך נקודת המבט השגרתית, המעבירה את תשומת הלב מאיתנו אל הבורא. השאלה “כיצד נוהג אדם מאמין?” מתהפכת לשאלה “כיצד מאמין הבורא בנו?” משום שאמונתו בעולמו היא הבסיס לכל דיון ולכל חיים המופיעים במציאות. כך למדנו בחלקים הקודמים על הפנימיות שבתוך החיצוניות, על האחדות והעין הטובה, שכולן מבטאות ראשית כל את עולם האמונה האלוקי, ודווקא מתוך כך הן גם מהוות “קווים מנחים” לאמונה החיה שלנו.
באותו האופן בדיוק, כאשר אנו מבקשים לאפיין את האדם שעובד את ה’ באמונת חייו, עלינו לשוות בדעתנו את אופי ההנהגה האלוקית המחיה את העולמות ואת האדם, ולפיו ננסח עתה את עיקרון העצמיות:
הקב”ה נותן לנו חיים ונפגש עמנו באופן עצמותי, כלומר ללא תיווך מרחיק, ולא כלאחר יד, אלא בכוונה שלמה וממקום של לכתחילה. דבר לא נעשה במקרה ובהכללה סתמית.
כאשר אנו בוחרים “ללכת בדרכיו” של הבורא, גם אנו משתדלים להגיע לכל מפגש עמו באותו האופן: ללא חציצות, לא בדרך מקרה ובצורה סתמית, לא בהכללה גולמית או מתוך “תופעת העדר”, אלא בכוונה וממקום שהוא באמת שלנו, שבחרנו בו, ושהעצמיות שלנו מזדהה איתו ככל היותר.
השאלה הטובה ביותר שנוכל לשאול את עצמנו תמיד
לכל העקרונות הקודמים הצמדנו שאלות מפתח פשוטות וקלות לניסוח, שאלות “לשימוש עצמי”, וגם כעת נעשה זאת:
“האם אני בעצמי נוכח במעשה הזה? האם המקום שממנו אני פועל אמיתי לי? האמנם החלטותי כרגע נובעות ממחשבה וכוונה שלי או שאני נגרר אחרי כוחות חיצוניים שסוחפים אותי?”
והברכה שתבוא עלינו תתעצם ככל ששאלת העצמיות שלנו תזכה למענה חיובי יותר ויותר! כמובן, ניתן לבוא ולשאול – מה עושים כשהתשובה איננה חיובית? מה ואיך ניתן לשנות כאשר (כמה לא מפתיע) מעשינו ודרכינו פשוט מתמשכים מאליהם בלי סיבה מוצדקת?
אבל אין מקום לדאגה. כבר נוכחנו לדעת שהדרך שקראנו לה “לחיות אמונה” מכירה היטב את הפער בין הרצוי למצוי, ובדיוק זו הסיבה להתעורר, לקום ולשנות משהו בחיים, לצאת לדרך שמביאה את השאיפה הרחוקה לתוך החיים הקרובים, ומטפלת בהם צעד אחר צעד. אם כן, פשוט הדבר שמי שרק יתחיל לשאול את עצמו את שאלת העצמיות, להכיר מה שטמון בתוכנו – כבר ניצח, עוד לפני התשובה. מדוע? כי שאלה כזאת שמציבה בפנינו תביעה לתת דין וחשבון על ההתנהגות שלנו, כבר מזיזה אותנו לעבר היעד, עוד בטרם נוכל לומר לעצמנו בסיפוק שבאמת העצמיות שלנו היא הנוכחת בכל רגע בחיים.
ובאמת כל שינוי מעשי בר קיימא בחיים, חייב להתחיל בשינוי תודעתי. וכל שינוי תודעתי חייב להתחיל בהצבת סימן שאלה על המצב הקיים, והבנה שאולי אין זו האפשרות הטובה ביותר, ושאולי אפשר גם אחרת. בתחילה, סימני השאלה הללו מסתובבים סביבנו ומטרידים. הם מבחינתנו עניין מעייף ומציק, שחודר שלא ברשות לתוך התודעה. אך בהמשך, אם לא נוותר, ניווכח שלמרות טורדנותו – ואולי דווקא בגללה – הוא מותר ואף רצוי, והשינוי המיוחל כבר בדרכו המובטחת אלינו. והתשובות? התשובות הקונקרטיות יימצאו בהמשך.
שאלות ותגובות: amirduman@gmail.com
