שאלו אותי: “אחדות, תיקון עולם, עצמיות… הכול יפה מאוד, אבל האם זה משנה משהו למישהו? זה מעשי?” אז כן, מעשי לחלוטין, והנה סיפור לדוגמא, מפי אביחי:
אחד מילדיי נתקל בקושי מול מוסד הלימודים שלו. תחושתו הייתה שהצוות ממוקד בו והוא נתון להשגחה מתמדת וביקורת בלתי פוסקת. בקיצור – ש”מחפשים אותו”. לאחר שהושעה מהמוסד (בעקבות “הפגנה” כלשהי מצדו) ניסיתי לחשוב מה תהיה תגובתי. הבנתי שיש לפניי שתי דרכים: אחת – “לירות על אוטומט”: לתת ביטוי לדעות הקדומות שלי, שהן פשוט העתק למילים ששמעתי בתור ילד מההורים ומהמורים שלי. שאלתי את עצמי: ‘האם כדאי לי “למחזר” חומרים שבפירוש לא הועילו לי כנער, ולהעביר אותם לדור הבא, רק כי זה מה שקופץ לי לראש בלי מחשבה?’.
חשבתי לנסות דרך אחרת, להגיב ממקום אמוני: ‘מה ה’ רוצה ממני כרגע? אלו כוחות הוא נתן בתוכי בעבור זה?’ בשלב ראשון רציתי להבחין בין תגובה אוטומטית, לתגובה שהיא באמת שלי: בתור אבא, ובתור אדם, וכאדם מאמין. עברתי בראש על הדפוסים שככל הנראה הייתי פועל בהם ללא מחשבה יתרה, ושאלתי את עצמי אם פעולה כזאת מאפיינת אותי באמת, ואם אני מזדהה איתה מספיק. ציינתי לעצמי בסיפוק שלאחר מחשבה, כמה אפשרויות נפסלו ואחרות עברו שיפור ניכר.
אבל אחר כך חשבתי עוד קצת, ושמתי לב שבמקום להתאים את התגובות לעצמיוּת הנוכחית שלי, כדאי לשים סימן שאלה על מה שאני מקבל כעצמיוּת שלי גופא. האם כך רצוני להיות? התברר לי שהרצון העמוק ביותר שלי הוא לא רק לדעת “איך לחנך את הילד” או איך לעזור לו מול עצמו ומול המוסד, אלא להרגיש אותו, לחוש את מה שהוא עובר, להיות איתו בקשר עמוק וחיבור אמיתי, מה שהיה נראה קצת חסר סיכוי… אבל מאותו רגע ידעתי שזה הכיוון, גם אם מימושו יארך זמן רב יותר מאשר מה שדורש המקרה הנוכחי. זה פתח לי אפשרויות נוספות – כבר במקרה הזה. דיברתי איתו אחרת לחלוטין. גם הוא הופתע…”
נשים לב: שאלת העצמיוּת עשתה לאביחי כמה דברים:
א. היא שללה תגובות לא רצוניות ולא מועילות במיוחד, פעולות שאינן עצמיות לו.
ב. היא דחפה אותו לבחור את המעשים המתאימים לו בסיפור הזה.
ג. בשלב המתקדם יותר, שאלת העצמיות הפנתה אותו לא רק אל הפעולות שלו, אלא אל עצמו ממש: ‘מי אני רוצה להיות בעצם?’ שהוא עניין כללי שאיננו קשור רק למקרה הנוכחי.
עשו זאת בעצמכם: מצבים לתרגול וסימולציה של שאלת העצמיוּת
- נקלעת לפקק, או שנהג “חתך” אותך; מה אתה רגיל לעשות? לסננן קללה, לרטון, לצפור? מה יביא יותר תיקון לעולמו של הבורא, ואיך הכוחות שעומדים לרשותך יכולים לממש זאת? האם המקום שממנו אתה מגיב הוא המקום הנכון והאמיתי שלך?
- הבן/בת חזרו הביתה מאוחר בלילה למרות ההבטחות, ולא קמו בזמן ללימודים. מה תעשו? מה תגידו? איך תרגישו? אילו מידות נפשיות יבואו לידי ביטוי אצלכם עכשיו? מה אמיתי ועצמותי לכם, ומהי תגובה של “ירייה מהמותן” שאיננה נובעת מהמקום הישר והאלוקי שבכם?
- העבודה שלך אינה מעניקה לך סיפוק. מהם השיקולים שבאים בחשבון כשאתה ורעייתך מתלבטים אם עליך לנסות לעשות הסבה מקצועית? האם יש בתוכם שיקולים זרים ל”אני” העמוק שלך? איך אפשר להוציא מתוך הישרות שלך רעיונות חדשים שתיקחו בחשבון בדרך להחלטה?
אז כן, שיטת האמונה החיה היא גם מעשית מאוד, ומשנה חיים. אל תהססו לחיות.
לשאלות והתייעצות: amirduman@gmail.com
