הבחירה ב”אמונה חיה” משמעותה, בין היתר, גם שינוי הרגלים ודפוסי חיים שצברנו בחוסר תשומת לב, ורכישת היסודות עליהם דיברנו רבות, כגון: “פנים וחוץ”, תיקון עולם, אחדות, ועצמיות – באופן מודע ואקטיבי. להזכיר ולשנן: יסודות אלו חשובים לנו כי הם האופנים שבהם מתגלה האלוקות אלינו בכל פגישה וחוויה בחיים, ולכן נקבל את מלוא שפע החיים הטמון בהם כאשר נהיה גם אנו מכוונים בהתאמה.
כל שינוי של הרגל ורכישתו של הרגל חדש באופן יזום, הוא עניין משונה קצת. הרגל “טבעי” נקנה לאורך זמן ומבלי משים. דווקא חוסר תשומת הלב הוא המזין את השתרשות ההרגל, בפרט הרגל שלילי, אך לא רק. גם הרגלים “טובים” חודרים לדנ”א של האישיות שלנו שלא בכוונה: נשיקת המזוזה, מילות התפילה והברכות בעל פה, פינוי מקום ישיבה לאדם מבוגר, וכדומה. לעומת זאת, המטרה של אמונה חיה היא החלפת ההרגל ה”טבעי” והסתמי – אפילו הוא “טוב”! – בהרגל מתוכנן חדש, שצריך לקנותו באופן יזום, ואולי גם במשך זמן קצר הרבה יותר.
ואמנם, מסתבר מאוד שבסופו של תהליך “מוצלח” נוכל להרפות מה”דריכות” שבקניין המידה החדשה שבחרנו לקנות, ולהניח להרגל החדש לעשות את תפקידו כראוי ל”הרגל”: בשקט ומאחורי הקלעים, באופן אוטומטי. אך בשלב הראשון, אי אפשר לסמוך על הרצון הטוב בשינוי, שהוא לבדו ישנה את ההרגל הקדום שלנו. ההיגיון הבסיסי מלמד שחובה עלינו להתגבר על הכבדות וחוסר הנוחות, ולהזיז את עצמנו בפועל להתנהלות מחודשת.
שאלה: זה לא מרגיש לי “אמיתי”, הניסיון לשנות את דפוסי המחשבה והפעולה שלי הוא מלאכותי ומאולץ!
תשובה: בדיוק! אז מה? הרי גם אתה, כנראה, אם אתה יושב וקורא את הדפים הללו, למדת קרוא וכתוב. ואולי גם למדת נהיגה. אם היית בשירות קרבי בצה”ל אולי גם למדת לתפעל מערכות מבצעיות מסוג כלשהו. ואם אתה מנגן או אָמָּן או בעל אוּמנות טכנית כלשהי – בוודאי עברת וחווית את חוויית היציאה מ”עולם התוהו” ל”עולם התיקון”, כלומר מעולם של “סתם” ו”בערך” לעולם של מקצועיות, ודאות והצלחה, ברמה של “הרגל שנעשה טבע”.
את ההצלחה הזאת, שאין איש בעולם שלא חווה על בשרו, אנחנו מבקשים לשחזר גם בבואנו “לחיות אמונה”, אך ביתרון גדול אחד, שעליו אנו חוזרים שוב ושוב: היתרון בדרך שלנו הוא שהיא לא מתחילה רק מהבחירה שלנו ללכת בה. אנחנו, בהגדרה, נדחפים על ידי האמונה של בורא עולם בנו, וגלים עמוקים של כוחות חיים עומדים וממתינים לנו, ויתרה מכך – דוחפים אותנו כל הזמן להיפתח אליהם ולקבל את טובם העשיר המותאם לנו ולצרכינו. מסיבה זו, כאשר אנחנו מנסים לרכוש הרגל טוב חדש, כגון היכולת לעצור בעד עצמנו ולשים לב לקומות הפנימיות של העולם שסביבנו, אנחנו לא באים רק בכוח האנושי והפסיכולוגי שלנו, אלא עולים על גל קדום ואיתן יותר: האמונה החיה שלנו, שיודעת לינוק את כוחותיה מהאהבה האלוקית אלינו והאמון שלו בנו. כל זה פועל לטובתנו ואנו זוכים ל”סייעתא דשמיא” גדולה במאמצינו.
יתר על כן, הרי “מה הקב”ה טהור, אף נשמה טהורה. מה הקב”ה יושב בחדרי חדרים, אף נשמה יושבת בחדרי חדרים” (ברכות, י ע”א). חדר לפנים מחדר, מופיעות התשובות ומתגלות לנו בכל פעם מחדש. שינוי של הרגל בדרך של “אמונה חיה” הוא בעצם פתיחת עוד דלת בתוכי – כלפי פנים. גם מי שבירר לעצמו רובד אחד של פנים, וזכה לקבל את מתנת החיים שבו, בכך רק חשף את עצמו לעוד אפשרויות של קבלת שפע.
כך או כך – המסע הזה מרתק. קוראים לזה “לחיות”, אבל באמת.
לשאלות והתייעצות: amirduman@gmail.com
