מידת "תיקון העולם", שבה אנו עוסקים כאן כבר כמה שבועות, היא הפתח לקיום המעשי של התנהלות אמונית בחיים ממש. מדוע? משום שהכוונה וההסכמה הפנימית שלנו לקחת חלק במפעל האלוקי, הופכת אותנו לשותפים פעילים באמונה שלו – האמונה שהוא מאמין בנו. האמונה שלו – "רבה אמונתך – בנו" – היא שמעניקה ברכה והמשכת כוחות חיים למען קיום העולם, ולכן גם מחדשת אצלנו נתיבות חדשות בחיים. אלו הם חיי אמונה טבעיים ונגישים. ההתרגלות לשאול את עצמנו את שאלת תיקון העולם: 'איזו תועלת באה למציאות מהאופן שבו אני פועל כרגע? מה מקדמים ההרגלים שלי בעולם?' – התרגלות זו מצריכה אותנו לחשב מסלול מחדש מדי פעם, ולשפר עמדות.
תיקון עולם אינו דורש מומחיות נשגבת, ולא חכמה עילאה בהכרח. הוא אינו דורש שינוי מסלול בחיים דווקא, ואינו מיועד לאנשי מעלה בלבד. הוא לא שייך רק למעשים הֵרואיים ולממדי ענק, וגם לא לכוונות פנימיות עמוקות בלבד. ממש כפי שבורא עולם מתייחס לכל ברואיו באהבה ובאכפתיות ואין דבר קל או נחות בעיניו מכדי לתת לו חיים וחשיבות, משום שדווקא "הכול מתוקן לסעודה" ללא יוצא מן הכלל, כך אין מי שפטור מליטול חלק בפרויקט תיקון העולם, ואין צורת חיים שאין בה חשיבות וצורך אמיתי אלוקי לעולם ולהשלמתו.
ולא זו בלבד שדרך זו מתאימה להדרכת "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", (שלפעמים נדמה שיש בהן צד דיעבדי, כלומר שהן נותנות "הכשר בדיעבד" לחיים שאדם כבר בחר לחיות,) אלא שקביעת הבקשה לתיקון עולם בתודעה שלנו מוליכה למצב שבו אדם יבקש מראש ומלכתחילה ללכת בדרכים שיש בהן יותר תיקון, ובכך ישפיע על מסלולי חייו ועל הכרעותיו בצמתים שנקרים בדרכו.
ולא רק שתיקון עולם נכון ביחס לדברים שאני פועל על העולם שמעבר לי, אלא שגם דברים ששייכים לכאורה רק לעצמי ולעולמי האישי – שייכים לרעיון תיקון העולם האמיתי, לא פחות.
חז"ל מספרים (בבא מציעא פה ע"א) על רבי יהודה הנשיא, שקיבל על עצמו ייסורים כדי לזכות לדבקות גדולה. כל אותן שנים שסבל ייסורים – העולם כולו "נפטר" מייסורים. הוא סבל בשביל כל העולם! איזה תיקון עולם! והנה מתברר שאותם ייסורים באו על ידי מעשה, שיום אחד עגל שנועד לשחיטה ברח מבעליו ונכנס תחת כנפיו של רבי יהודה הנשיא וגעה בבכי. אמר לו רבי: 'לֵך, לכך נוצרת'. אמרו בשמים: 'הואיל ולא מרחם, יבואו עליו הייסורים'. לאחר עשרים שנה (!) הסתלקו ייסוריו ממנו על ידי מעשה נוסף, שיום אחד ראה את העוזרת מנקה את הבית ורודפת אחרי עכברים. אמר לה: 'הניחי להם, שכן נאמר "ורחמיו על כל מעשיו". אמרו בשמים: 'הואיל ומרחם, נרחם עליו.'
יש בסיפור זה דוגמה מרשימה לכך שמעשה קטן ומחשבה "קטנה" יכולים לקבוע מסלול של חיים ארוכים ומשמעותיים ביותר. ואולי יותר מזה, יש כאן ביטוי חריף לכך שההפנמה שתיקון עולם של הקב"ה יורד ומגיע גם לפרטים הרחוקים והשפלים ביותר לכאורה, לעכברים, שוות ערך לעשרים שנות ייסורים שמגינות על כל העולם מפורענות. כלפי שמים יכול להיות שזה לא פחות תיקון עולם מאשר קבלת ייסורים שאפתנית.
רוצים בוחן עצמי קטן לדוגמא? מצאו את תיקון העולם הטמון במצבים הבאים, הקפידו על "ראש פתוח" וחדוות יצירה:
- יומיים של "בילוי" במיטה עם שפעת.
- חיפוש שמרטפית לערב.
- יציאה משפחתית בהרכב מלא.
- התלבטות בין שני מקומות עבודה או משרות.
בהצלחה, הוסמכתם!
