למבט של האמונה החיה יש משמעות רבה לא רק במרחבי החול היומיומיים, אלא גם באגף ה”דתי” של החיים שלנו – בקיום המצוות, ואפילו בלימוד התורה. כיצד נוכל להתמודד עם הקושי (שלנו, של ילדינו, של תלמידינו) לעסוק בדברי תורה בשמחה, ברצון, ובקביעות?
כדי שנוכל לחולל שינוי בעצמנו או בחיי משפחתנו, הבה נפגוש את לימוד התורה מחדש, ב”אמונה חיה”: לא רק בתור חובה מפעלית, אלא מתוך עולם הקשב לה’ יתברך הפוגש אותנו במציאות חיינו. הקושי המעשי שלנו להכניס לימוד לתוך החיים, הוא בסך הכול סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, הסיפור של ה”חוץ”. מהו הסיפור הפנימי כאן? אולי הקושי מלמד שהאדם מבקש מהתורה משהו אחר: לא תביעה וביקורת, אלא שהיא תהיה לו מתוקה, שתיתן לו נועם ותענוג, שתהיה מסקרנת ומפתה, לוחשת סוד ויועצת נבונה. צריך להעצים את כוח הקשב שבה, כלומר להראות שיש לה כל כך הרבה טוב להעניק לנו, שהיא רוצה כל כך בטובתנו, וודאי שאינה רק דורשת ופוקדת. רק מתוך פניוּת של האדם להאזין לדבר ה’, הוא ייטול על עצמו גם מחויבויות לפי כוחו. כי למי אדם מוכן להתמסר? למי שמתמסר אליו.
זו הכרת הטובה, הצומחת מתוך תכונת העין הטובה. הרי מהי שאלת העין הטובה האמונית? לא רק “האם אני יכול לראות כאן גם את הטוב?” אלא “האם ברור לי שיש כאן טוב מיוחד בשבילי? ואם כן, מהו?”. האדם צריך לחוש עמוקות שהתורה באמת רוצה ממנו דבר אחד ויחיד: לגלות לו מי הוא. כך הוא יוליד את עצמו: “וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵינִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתָם (=אתם בראתם את התורה ומצוותיה!). וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: אָמַר לָהֶם, אִם שְׁמַרְתֶּם אֶת הַתּוֹרָה הֲרֵינִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם.” (ויקרא רבה לה, ז).
בפועל, כדאי להתייחס לכל שעת לימוד כמו ל”דייט”: לחגוג אותה. לעשות הכנות סביבה. לפתח ציפיות, לצפות לרגעים קטנים של חיבה גלויה, לרמזים חיוביים ביחס להמשך הקשר והתפתחותו. להרגיש קצת “פרפרים בבטן”. ללמוד מה שהלב חפץ. לשים לב – ולשים את האצבע – על הסיבות לכך שזהו חפץ הלב: תוכן הלימוד? האווירה וההקשר הסביבתי (חבורה, חברותא, מקום הלימוד)?
נחפש מורי דרך ומשפיעים רוחניים ותורניים שהחיבור אליהם מעורר אמון כזה בתוכנו. גם בתוך תוכני הלימוד עצמם נשים לב לכל מה שיכול להוות בשבילנו מתנה אישית טובה. וכמו שאומר הרמב”ן באיגרתו: “וכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר – תְּחַפֵּשֹ בַּאֲשֶׁר לָמַדְתָּ, אִם יֵשׁ בּוֹ דָבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ”. כלומר, תצא מתוך הנחה ודאית שמהלימוד הזה אתה לא יוצא בידיים ריקות! כי אמנם הדברים עתיקים, ואינספור יהודים כבר למדו אותם בעבר ובהווה, אך פגישה כזאת בינינו ובין דברי תורה אלו טרם התרחשה. ובלי שום ספק – יש בה תוכן חי חדש ומופלא שטרם ראה אור מעולם, שחיכה לנו דווקא, בשעה זו ובמצב זה דווקא, להביא חיים ושמחה גדולה לנו, ולעולם כולו דרכנו.
