השנה, שנה מעוברת, קיבלנו גם “ימים נוראים” מועד ב’. כולנו מנסים לייצב את האמונה שלנו אחרי ה”נענועים” הכואבים ומערבולת ה”הקפות”, כל אחד ומה שעבר ועובר עליו על פי חלקו. ומה תאמר האמונה החיה בקרבנו? שגם המלחמה ומרירותה היא פגישה קרובה עם רבש”ע, המבקש להשפיע כוחות חיים עצומים וישועה מופלאה לישראל ולכל אחד מאיתנו: “בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות… המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. אור חדש על ציון תאיר”.
כשעסקנו בשאלת ה”פנים וחוץ”, למדנו להתמקד בעיקר. וכשהמשכנו לשאלת העין הטובה, חידדנו את מרכזיות ה”טוב” שביחס האישי הבא אלינו מאת ה’. כעת נראה שהמלאך מכה על לב כולנו ומצווה עלינו לגדול לעבר היסוד השלישי: שאלת האחדות – שעוסקת בפרספקטיבה ובפרופורציה אמוניות.
למה הכוונה? כל ילד יודע שכדי להשלים פאזל, כדאי מאוד להביט קודם כול בתמונה השלמה. ולענייננו, כדי להעריך נכונה את פשר “מנת החיים” שהבורא מעניק לנו במהלך פגישה מסוימת, מצב, אירוע, נקודת זמן וכדומה, אנו מבקשים להכיר ככל הניתן את התמונה השלמה, את מכלול ההקשרים שהמפגש הזה לקוח מתוכם ונוגע בי כעת. מהי הסיבה לכך, מלבד סקרנות בריאה? התשובה היא שהחיים אינם פיסות או פירורים נפרדים שאנו מלקטים זעיר שם זעיר שם, אלא זרם כולל ואחדותי של שפע אחד שלם שמקורו במקור החיים ברוך הוא, האחד יחד ומיוחד, היה הווה ויהיה.
אמנם, אין בכוח האדם לצאת מכבלי המוגבלות שלו לחלוטין, לכן אנו חווים את החיים רק טיפין טיפין. אבל יחד עם זאת, התודעה שלנו משוחררת יותר מהחושים, והאמונה משוחררת עוד יותר. כוח האמונה הוא “ויפח באפיו נשמת חיים”, והנשמה היא ניצוץ ו”חלק אלוה ממעל”. המילה “חלק” פה אינה מלשון “חלקיק”, כלומר פרט או קטע, שהרי אין לאלוה חלקים נפרדים, חלילה. אלא הכוונה לשייכות מוחלטת: “אני חלקך ונחלתך”, “ונחל ה’ את יהודה חלקו, ובחר עוד בירושלים”, “כי חלק ה’ עמו, יעקב חבל נחלתו”. נשמתנו אלוקית לחלוטין, ואינה מוגבלת ומפורדת.
לשמחתנו, התודעה ואפילו החושים, אינם מנותקים מהנשמה, ואינם פועלים ביקומים מקבילים שאינם נפגשים. משום כך, השאיפה הטבעית של כל תודעה מפותחת היא לראות תמונה כוללת, ולהבין ככל הניתן, מעבר לחושים, מעבר לעטיפה הזמינה, מבעד למסכים ולמיסוכים. לא לחינם אנחנו יצורים סקרניים. ככל שנרשה לעצמנו לראות מקרה פרטי בתוך מכלול שלם ונרחב יותר, כך נראה ונפגוש באור נכון יותר את נותן החיים, האחד והשלם, ולכן גם יחזור האור הזה ויאיר מחדש את הפרט שעומד כעת לפנינו, וכך תהיה הפגישה שלמה.
הקב”ה מגיע לפגישה איתנו עם כל-כולו, כביכול. מלוא תשומת ליבו, חכמתו ורצונו, נתונים לאדם בכל רסיס של אור חיים שהוא מקבל מן הבורא, מקור החיים. לכן גם אנו, בשאיפה להיענות לקריאתו, ולקבל את מלוא שפע אהבתו הכלול במציאות המטלטלת שאופפת אותנו, נבקש בכל דרך לראות תמונה רחבה ושלמה בכל מובן ומימד שנוכל.
ובימים גורליים והיסטוריים – גם האמונה האישית חייבת לטבול כולה בחזון התורה והנביאים, על ייעודו של העם האדיר אליו אנו שייכים.
