וייסעו – ויחנו
מי לא מכיר את הבדיחה? נהג אחד מחפש נואשות מקום לחנות בו, ואחרי סיבוב ועוד סיבוב שעולים בתוהו, הוא נושא עיניים לשמיים ואומר: ‘ריבונו של עולם, תקשיב, אם אתה מסדר לי עכשיו חנייה, אני מבטיח לך ש…’ – והנה למול עיניו המשתאות, בדיוק רכב אחד יוצא ומפנה מקום חנייה! ממשיך הבחור תוך כדי דיבור ואומר: ‘ריבונו של עולם, עזוב, אין צורך, כבר הסתדרתי’… נדמה לי שלכל אחד מאיתנו יש את הרגע הזה, שבו הוא שמע בפעם הראשונה את הסיפור וצחק, לפחות כמה שניות טובות, לפחות עד שהבין שהבדיחה היא על חשבונו…
המטרה של “אמונה חיה” היא להימצא במפגש עם בורא עולם בכל עת ומאורע, ככל שנוכל למלא את התודעה שלנו בכך. תופעות היומיום הטורדניות, גם הן מפגש שופע חיים ואהבה, לא פחות מהמאורעות הכבירים העוברים עלינו: “…אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲפִילּוּ בְּכָל הַהַסְתָּרוֹת, וַאֲפִילּוּ בְּהַהַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹך הַהַסְתָּרָה, בְּוַדַּאי גַּם שָׁם מְלֻבָּשׁ הַשֵּם יִתְבָּרַך” (ליקו”מ נ”ו). אם כן, העוקץ שבבדיחה הנ”ל אינו טמון רק בעובדה הפשוטה שכל ילד מבין (תנסו בבית…): ‘הרי ה’ פינה לך את החנייה, אתה לא רואה?!’ אלא בכך שהסתובבת לפני כן עשרים דקות מלאות תסכול בחיפוש מקום חנייה, ולא הבנת שה’ יתברך פוגש אותך בתסכול שלך, לא פחות…
שאלה: האם הקב”ה רוצה אותי מתוסכל?!
תשובה: לא, הוא רוצה אותך ערני וקשוב במפגש איתו, פתוח לקבל את כוחות החיים שהוא מעוניין להעניק לך בדיוק עכשיו. הבחירה החופשית נשארת בידינו, האם לראות את המצב באור הנכון, באופן פנימי, או לתת להרגל השטחי והחיצוני להוביל אותנו לכעס והכחשה. אך כך או כך, הבחירה שלנו איננה “משחררת” אותנו מן המפגש, ואת כוחות הנפש המזינים אותנו נקבל בכל מקרה. הבחירה שלנו תשפיע על כמות ואיכות ה”עטיפות” שבהן תוגש לנו המתנה: “הסתרה שבתוך הסתרה”? הסתרה “רגילה”? או אולי נזכה לחוש בגלוי את הליטוף האלוקי, גם כשהוא מעמיד אותנו במבחנים וניסיונות?
היכולת לשים לב ולהיות קשוב לעומק הסיפור, למה שרוחש מתחת לפני השטחיות, לראות את הטוב הספציפי המתאים לי בתוך תמונה כללית והרמונית יותר של המציאות, היא טבע האמונה שלנו. אנו פשוט “בנויים” ככה, כי מי שברא אותנו – הוא כזה, והוא בראנו “בצלמו כדמותו”. גם אם הרגלים זרים פגעו בטבע המקורי שלנו, נוכל להתרגל שוב למבט הפנימי הישיר: “אשר עשה אלוקים את האדם ישר” (קהלת). אדרבא, המבחנים היומיומיים שלא פוסקים לרגע, הם הכלי היסודי שה’ נתן לנו, לעבוד באמצעותו על מידותינו ועל תפיסת עולמנו הזו: לראות אותו ולהיפגש איתו בכל עניין ומצב, ולקבל בזרועות פשוטות את האמונה השלמה שלו בנו ובשליחותנו עלי אדמות.
“בכל דרכיך דעהו”: “צריך לבקש את הקב”ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג (או נוהג, או חונה…) בהם… כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב”ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דווקא, ובה ימצאנו, ולא במקום אחר”… (מוסר אביך ב, ב).
