שלום, פרשת השבוע, פרשת תצווה. הלכנו, כרגיל, בן איש חי,
עם הדברי תורה שבתחילה, ולאחר מכן את ההלכות הנגזרות
מתוך העניין. והיום אנחנו נדבר על נושא של ברכת כהנים. יש כהנים, נכון? אתה כהן?
לא. אתה כהן, נכון?
יש עוד מישהו?
אבי, מה מפה?
טוב, ועשית ציץ זהב טהור.
איפה מונח הציץ?
על מצחו.
כן, אנחנו בשנה ראשונה, זה עמוד קי״א.
הרגילים, אותו דבר,
קי״א.
בסדר.
ועשית ציץ זהב טהור. הילה בספרי אדרת אליהו פירשתי בסייעתא דשמי הציץ, רמז לכללות נשמות ישראל,
שהיו באדם הראשון קודם החטא.
כי כאשר נסתלקו ועלו למעלה הם צדיק,
התשעים.
ואשר נשארו בו הם עשרה,
שהוא מספר עשר.
ואשר נפלו לקליפות הם חמש מאות, כמניין צדיק פשוטה
של מנצפח.
הרי אותיות ציץ,
וידוע שנשמות ישראל עלו במחשבה תחילה להיברא קודם בריאת העולם.
למה?
כי זה מחשבתה של תורה.
והתורה הייתה מונחת בבית הכנזיו של הקדוש ברוך הוא,
תתקעה דורות לפני בריאת העולם. וישראל,
שקדמו לעולם,
במחשבה נבראו לפני בריאת העולם.
במעשה, כמובן, בריאת העולם זה בריאת הכול.
אבל במחשבה ישראל קדמו לעולם.
לכן מניח הציץ הרומז לנשמות ישראל על המצח כנגד מקום המחשבה.
ולכן כתיב אות צדי גדולה,
רמז כי גאולה שלמה עתידה להיות לנשמות ישראל,
תהיה באות צדי של מנצפח,
כן? שזה צדי שהיא גדולה.
והיה עציץ מוקף מאוזן לאוזן, רמז שתהיה הגאולה באות צדי,
בזכות התורה שבעל פה, שהיא תלויה באוזן.
אין בן אדם שיכול ללמוד תורה שבעל פה בלי שהוא שומע אותה ממישהו,
כי זה תורה שבעל פה,
זה לא תורה שבכתב.
וכמובן שהיום הרבה אנשים וידאו קוראים מה ש... אבל בכל זאת צריכים לעלות את המדרגה.
הבאנו את זה פעם בשם רב נחמן, בליקוטי מוהרן.
הוא מביא שכשעם ישראל חטאו בעגל,
אז הלך מהם המראה.
נשארו רק בשמיעה וקריאה.
וכשאדם שומע תורה מפי רב,
הוא הגיע, הוא נמצא במדרגה הזאת של שמיעה.
אבל אם הוא אומר לרב איפה זה כתוב,
הוא ירד למדרגה של גשמיות שכתיבה.
ראייה יותר גבוהה,
לשים לב.
אז הראייה התבטלה בחטא העגל,
כן? אלה אלוהיך ישראל.
ראייה, נכון? התבטל.
אנחנו עכשיו רק בשמיעה.
ברגע שבן אדם, כשהוא שומע מהרב, אומר לו, איפה זה כתוב?
מה זה אומר?
שהוא ירד לדרגה של גשמיות,
כתיבה, אותיות.
נכון. בסדר?
דרגה גשמית, שבהמה.
כמובן שכשמתפלפלים ועם ראיות וזה, שום שאלה, בסדר.
אבל כשאתה שומע משהו מפי הרב,
שמעת מפי הרב.
ולכן, הרבה פעמים היום אנחנו רואים שיש כאלה שמרכז החיים שלהם זה הקריאה מתוך הכתב.
ומה אנחנו רואים? קרא שנה ושימש תלמיד חכם.
זו הייתה בעצם מדרגת העברת התורה.
טוב.
דרך אגב, זה גם קשור לפורים, אנחנו בפרשת תצווה.
פורים, מה זה? הדר קיבלו בימי אחשוורושת. מה קיבלו?
תורה שבעל פה.
דברי חכמים, הוסיפו יום.
בסדר? זה הדר קיבלו במחשבו. שנה שעברה דיברנו על זה הרבה, לגבי
שנה מעוברת.
אבל באופן עקרוני, לשים לב שהדר קיבלו במחשבו זה תורה שבעל פה.
תורה שבכתב קיבלו במעמד הר סיני.
בסדר? אז זה בעצם היסוד של תורה שבעל פה.
כן.
כמו שאמרו על הפסוק, אוזן שומעת ועין רואה, השם עשה גם שניהם.
ומניחו את עציץ על המצח.
כי תחת אותיות מצח יש אותיות קטן.
שמים לב?
כן, בהפוך.
האותיות הבאות
אחרי מ' בא נ',
אחרי צ' בא ק', ואחרי ח' בא ט'.
זה לא לפי היותו סדר, אבל
בסדר, רמז בזכות הענווה,
כן, תהיה הגאולה.
ולכן כתיב אל מול פני המצנפת תהיה, כי למעלה מאותיות מצנפת,
שאותיות העומדויים למולם, ושאותיות עם שפל.
כמו שכתוב, כי אתה עם עני תושיע,
שבהיותם עם שפל יזכו לגאולה.
ולכן מניחו תחת המצנפת לרמוז טעם שני
כמו שכתוב
ועיניים רמות תשפיל שאין בן דוד בא עד שיאכלו
גסי הרוח
ולכך מניחו תחת המצנפת שהמצנפת מכפרת על הגאווה
והטעם כי בענווה יהיה תיקון שם י'ק שעולה כמניין גאווה
ולכך הגאה פוגם בשם י'ק
מי שהוא בעל גאווה
בסדר מי שהוא גאה
אז הוא פוגם
בשם השם, כי יד על כס יא מלחמה לשם בעמלק מדור דור, כדי להשלים את הכיסא ואת היודקע,
זה הוא.
כן? ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. הוא זה ה'ו של יא וא' של כיסא, של כס.
בסדר? זו ההשלמה. וברגע שמישהו גאה,
אז הוא פוגם בשם יודקע, במציאות הבורא בעולם הזה.
כי אין המשכיות לעולם.
ולעתיד בשלמות העילוי תעלה השם ברוך הוא בסוד יהיה.
כי אותיות ווי תעלו ליות יו ה ובזה פירשתי בסייעתא דשמיע בהיא השמו ואלזעו לפניו.
כאשר בית יא,
ביה שמו, פעמיים יא,
כשיתעלה השם להיות בית פעמים יא, אז אלזעו לפניו.
שתהיה השמחה שלמה שיתקיים הכתוב, אז ימלא שחוק פינו,
אז יאמרו בגויים, יגדיל השם לעשות ימין. יגדיל דייקה
שנעשה יהיה
בסוד הכתוב, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.
ולכן,
ברכת כהנים, יש בה 15 תיבות,
15 מילים, כמניין יהודי.
וצריך שיהיה השליח ציבור מקריא אותם,
כמו שאמרו רבותינו זל וסוטה, לפסוק אמור להם.
נמצא יש בבית פעמים יהיה.
למה?
15 שהשליח ציבור אומר, ו-15 שהכהנים אומרים, זה פעמיים יהיה.
אז זה יהיה.
בסודי, לולי השם ברוך הוא, לכך מעלת הנשגבה הוא גדולה מאוד.
ולכן צריך לרדוף אחרי שמיעד ברכת כהנים, וצריך מאוד מאוד להיזהר, להקשיב
בברכת כהנים. ומפה נגזר כל העניין הזה של גידול שמו של הבורא בעולם דרך
הכהנים משרתי שמו של הקדוש ברוך הוא.
אלה משרתי השם.
קורא לזה הרב ציודה תמיד, אנחנו אומרים,
האריסטוקרטיה הרוחנית של עם ישראל.
טייקונים רוחניים.
מי זה?
כהנים. אתה כוהן?
לא. לא אני אעשה. גם אני לא.
מה יעשו, ככה נולדתי, זה ברור, יפה. זאת אומרת, יש לנו את הדרך
בעבודת השם, היא דרך סלולה, ברורה.
כמו שהקדוש ברוך הוא בא.
דרך אגב, אתם יודעים שיש איזה,
דווקא מישהי בחוץ לארץ,
בדקו את זה, משהו בקנדה, אני חושב,
שיש גן מסוים שיש אותו רק לכהנים, לא משנה מאיזה מדינה הם באו, מה?
כרומוזום?
משהו מסוים.
מה אני עושה?
הוא כהן, הוא יודע.
בסדר, זה ברור.
זה משהו שחורז בכל המקומות.
זאת אומרת, כולם הגיעו ממקום מסוים.
יש להם את DNA של כהנים.
טוב,
סעיף א', אומר בן אישך, יש מקומות נוהגים שהכהנים מתחילים תיבת יברכך מעצמם,
ואין החזן מקריא אותם אלא מתיבת השם וישמרך ואילך.
וזו הסברה שכתב מרן זל בשולחנו הטהור. אחרי שאומרים שצריך החזן לקרות אותם גם תיבת יברכך משום דכתיב אמור להם.
זה לא רק סידור
הברכה כדי שידעו כולם מתי להתחיל ומתי לסיים.
עצם העניין הזה שכתוב אמור עליהם, אני צריך לומר להם.
ולפי מה שהקדים מקודם הבן איש חי, שאני רוצה פה יהיה,
פעמיים, חמש עשרה, אז ברור שצריך להגיד.
אבל זה כבר עניינים פנימיים, הוא מדבר עכשיו על השולחן ערוך, מה שולחן ערוך פסק.
יש שתי דעות,
יש דעה שאומרת שגם את יברכך אומרים לכהנים, ויש כאלה שהכהנים מתחילים יברכך לבד,
ורק מהמילה השנייה, השם
השליח ציבור מקריא להם. איפה זה קיים, אתם יודעים?
אצל חלק, חלק מהמרוקאים.
ככה היו עושים.
הם מתחילים,
ברוך אתה השם,
בגדשותו של אהרון,
ציווה לנו לברך את עמו ישראל באהבה,
יברך לך.
זה כלומר לתת זמן לאנשים לענות תמיד.
רבי חזן אומר להם השם? רבי חזן אומר להם השם, כן, כן.
משוב דכתיב אמור להם, ויש קפדה בדבר,
אבל חוקים סבירה להודי, קפדה הם לא אמר להם, תיבדתי אברכך.
ועל פי הסוד, כמו שראינו מקודם, יש קפידה בזה לומר להם גם תיבת ירכך.
כמו שכתב רבנו בחייה בפרשת נסות, טעמו של דבש, צריך להקרות גם בברכך, הוא היה שם.
וכן נוהגים החסידים בבית אל,
בירושלים, זאת אומרת קהילת המקובלים בירושלים,
תיבנה ותיכונן.
והנה פה עירנו בגדד,
יע״א, כרגיל,
היה מנהג בזמן קדמון,
כמו שכתב מרן, שאין החזון מקראתי בעד ירכך.
אך קודם כמה שנים תהילות לאל יתברך שעזרני לעשות המנהג בכל בתי כנסיות שבעירנו שיהיה החזן מקרה תיבת יברכך גם כן
וכן ראוי להורות בכל אתר ואתר
בכל האתרים בסדר שיהיה קודם כל
שהחזן מקרה יברכך
וההלילן טוב המנהג הזה המנהג הזה עוזר לנו הרבה
שעל ידי כן לא יעבדו הציבור האמן שאחריו ברכת ישראל באהבה
כי בתחילה היה דרכיו של כהנים למהר לומר יברכך
הדגשתי את זה מקודם,
שצריכים לתת זמן לענות אמן.
תכף ומייד, אחר תיבד באהבה במשך אחד, ועל ידי כן לא היה אפשר לענות אמן על הברכה שלהם.
הפסדנו עניית אמן?
לא טוב.
סעיף ב',
אם אין כהנים לעשות נשיאות כפיים,
והזמן ראוי לנשיאות כפיים,
אז השליח ציבור אומר אלוהינו ולאבותינו ברכנו בברכה משולשת בתורה, כנזכר בסידורים.
ואין הציבור אונים אמן אחר הפסוקים, אלא אומרים כן יהי רצון, אחר כל פסוק.
כתב בחסד לאלפים,
מנהג ותיקין לומר אחר פסוק ראשון כן יהיה רצון בזכות אברהם.
אחר פסוק שני כן יהיה רצון בזכות יצחק.
אחר פסוק שלישי כן יהיה רצון בזכות יעקב.
ככה הרב נעים את המילה המסיים בזכות יעקב.
אומר פה נושא הוא בזכות משה ואהרון ויוסף ודוד.
תוספת.
כן, אברהם יצחק ויעקב.
טוב,
זה כשאומרים כן יהיה רצון כשהשליח ציבור אומר
את ברכת הכהנים, ואין כהנים בבית הכנסת.
צריך לדעת שאומרים, כששומעים ברכת כהנים עומדים בשקט.
לא ראינו מעולם,
קודם מישהו גם שאלתי את זה בשולחן ערוך,
לא ראינו מעולם מישהו שמברכים אותו ומפטפט.
כלומר שיש כאלה שאחרי כל מילה של ברכת כהנים אומרים פסוק,
אומרים כל מיני דברים. ראיתם את זה פעם?
מה פתאום? עזוב, עכשיו אתה מתחיל לסיפור אחר.
אני אומר לך, כל מילה בברכת כהנים יש פסוק.
שלום, שלום, שלום לקרוב ולרוק, אמר השם רופאתי. בסדר.
יש שם המחזיקים, דווקא זה, אצל הבוכרים אוהבים חלק על ידפים,
לעילוי נשמט.
צד אחד תפילה לפרנסה, וזה הרבה פרנסה צריך,
וצד שני,
את הפסוקים. וחלק מהרוקים, גם ראיתי עושים את זה.
שולחן ערוך גם כותב שלא, לא לעשות דבר כזה. עומדים.
כשמישהו מקבל ברכה, מה הוא עושה?
מקשיב.
מוריד את הראש, מקשיב,
מה אומרים לו.
באחד הוא מיד תהילה.
טוב,
סעיף ג'.
בוודאי, בוודאי, שומע השם השם,
אומר ברוך הוא וברוך שמו. גם פה, כמו שהזכרנו כבר,
שהשליח ציבור לא יכול להתחיל לומר את המילה הבאה לפני שגמרו להגיד ברוך הוא וברוך שמו.
כהנים לא מתחילים לומר לפני שהשליח ציבור סיים.
וכשהשליח ציבור לא מתחיל לפני שהכוהנים סיימו. בקיצור, צריך שיהיה פה איזה ייחוד
שכל אחד יראה מתי
הציבור מסיים ומתי אני יכול לענות אמין.
ואם הוא כן מתחיל,
אני לא יכול להגיד, אני, ברגע שמישהו התחיל ברכה אחרת, גם שליח ציבור בחזרת השעץ.
התחיל ברכה אחרת, אני לא יכול לענות אמין.
ואם זה חזרת השעץ, אז הוא מסכן.
ברכה לבטלה.
סעיף ג',
כשאומר השוליח ציבור יברכך, יהיה לצד ההיכל, וישמריך לצד ימין, יאיר ה' פניו כלפי ההיכל,
אליך ויחונק לצד שמאל.
כן, כתב בחסיד לאלפים. אחריו, בנו שם,
כתב בשם אפה זוטרה, שהביא מאגרות הרב משה זקותא,
נבכחה לצד ימין שלו,
יער לצד שמאל שלו,
פיסה לצד פניו,
וכתב שם שכן הוא מנהג פשוט בעיר הקודש ירושלים, תיבלם ותיקונם.
וכן נוהגים בעיקר חסידים מבית אל.
ושאלתי מאת ידידנו הגאון רבי אליהו מאני,
נטרי רחמניהו פרקש, הודיעני מנהג החסידים מבית אל.
בדבר הזה וכתב לי וזה לשונו מודעה לבינה
שמה שאמר רפה זוטרה בשם אגרות הרב משה זקותא
אין ראייה ואני נוהג כלשון הזוהר כמו שכתב החסד לאלפים
ולא כמו שהגיע הרב בנו
ומנהג בית האל כמו שאני עושה
האין תפילת כל פה בכל מקרה מביא את שתי הדעות
ועל פי מה שאומר הרב אליהו מאני
לפי השיטה הראשונה
ואין כף החיים כמובן זה פלצ'י שתיבד לברכך לצד ההיכל
שווה לך לצד ימין יאיר לצד ההיכל אליך וחונך לצד שמאל ישראל נגד ההיכל וקו האמצעי
שהוא גופו עד כאן לשונו נטרה רחמנה ופרקה.
סעיף ד'
כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים אם אינו עולה לדוכן ביטל מצוות עשה
וחשוב כי עובר בשלושה עשה אם היה בבית הכנסת בשעה שקרא החזן כהנים
או אם אמרו לו בפירוש לעלות או ליטול ידיו
וכל כהן המברך מתברך מפי העליון.
כמו שתמיד רואים מישהו מברך אותנו ברכה, מה אנחנו אומרים?
והמברך יתברך מפי העליון.
מה זה?
כן, כן.
ותהילות לאל פה עירנו בגדד, נזהרים לעשות ניסות כפיים בכל יום,
לא כמו בגלויות
אצל אשכנזים אחרים,
כן? שלא אומרים באמצע השבוע ברכת כהנים, והביאו את הגלות גם לארץ ישראל,
אוי ואבוי.
יש כאלה שבארץ ישראל ממשיכים להיות כמו בגלות.
אין להם שמחה בארץ.
כנראה שזה שייך לאזורים.
כי אין שמחה, איך אפשר לברך אמור ישראל באהבה?
מי שלא שמח יכול לאהוב את עצמו, הוא לא אוהב.
כן?
מטוב לב,
משתה תמיד.
כן, יפה.
בוודאי, יש לו סמכות, בוודאי, בגלות.
אבל הוא בארץ.
מה עושים אצלכם במושב?
מברכים.
זה חיפה וצפונה, זה משהו מדהים. החיפה זה אדומה.
גם היום. אתה הולך, אתה רואה.
איפה ראתה, עכשיו מפה, בסדר?
משלנו,
כן.
וכן רואים ליהוג בכל הקהילות על ידי ברכת כהנים, המשך שפע לעליונים ולתחתונים, ויש בה רזה דרזין,
אשרי עין ראתה. תראו מה אנשים מפסידים, הם לא מבינים מה מפסידים.
זה הבעיה שלנו, שאנשים לא לומדים ולא מבינים מה מפסידים.
טבריה, הייתי פעם באיזשהו מקום, הייתה ברכת כהנים, מה קרה לכם?
עשכנזים, חלק מהם, לא כולם גם, בסדר?
קריית שמואל.
טוב, זה סניפים של חיפה.
בעייתי ביותר.
אנחנו בארץ ישראל.
בארץ ישראל יש שמחה.
לכן לא מבין, יש אנשים שכל כך מחוברים לארץ,
קיבוצים בעמק בית שאן וזה.
איך לא נושאים כפיים?
לא מבין איך הם מסוגלים לא לשאת כפיים באמצע השבוע.
ככה אבותינו נהגו, היו יקס בגרמניה.
מה היה להם שם?
היה להם שמחה?
שהם ישמעו איזה שמחה היכה.
באתם לארץ ישראל?
טוב.
מקום עמידת הכהנים לברך הוא על האצטבא שאצל כותל המערב המתפללים כנגדו. כי משמעות דוכן רוצה לומר אצטבא.
המתרשל בזה שלא לעלות על הדוכן, לעמוד שם ולעובד בקרקע היכל, הרי זה משנה מדברי חז״ל.
כי לא על חינם אמרו חז״ל לעלות הכהנים על הדוכן.
פה עירנו היה מנהגם לעמוד הכהנים בקרקע היכל לברך ברכת כהנים, ואינם מודיעים על האצטבא שבסוף ההיכל ותהילות האל, עשיתי המנהג
שיעלו ויעמדו על האצטבה שבסוף ההיכל ושם יברכו, וכן ראוי לדקדק בזה בכל אתר ואתר. במילים אחרות, אם יש מדרגות של ההיכל לעמוד על המדרגות,
ואם לא, ראית כבר מישהו בכנסת מוסיוף
שעומד על הספסל שבמזרח,
כן?
עומדים על הספסלים,
כדי לברך ברכת כהנים יותר גבוה.
צריך לעלות לדוכן.
לא נשארים טוב בכנסת שאין,
מה תעשה?
אין לך מדרגות.
ארון קודש בגובה, שטיח, בסדר, שטיח.
אין משהו אחר, אבל במקום שיש,
אז לעלות לדוכן.
לא יעלו הכהנים לדוכן במנהלים, אפילו הם של בגד.
שים לב, של בד.
כגון אלו שלובשים ביום הכיפורים.
ויש מחמירים בבתי שוקיים, הם הם של אור.
אבל בתי שוקיים שלא מאור, צריכים לעלות בהם.
למה?
שלא יסתכלו האנשים על הגידולים החקלאיים שיש לכהנים בציפורני רגליהם.
אתה הבנת אותי?
בסדר, בסדר. אני מנסה להשתדל להיות עדין בביטוי.
טוב,
זין
אף על פי שנטלו הכהנים בידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים קודם ברכת הכהנים נטילה גמורה עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע.
והלוי יוצק מים על ידיהם וקודם לכן יטול הלוי את ידיו.
ואם אין שם לוי יוצק להם הבכור מאם שהוא פטר רכב. אם אין שם בכור יטלו בעצמם ולא על ידי ישראל.
שאומרים שאם הלוי הוא תלמיד חכם, אינו רשאי ליצוק מים על ידי הכהנים.
אפילו אם בקצתם תלמידי חכמים, בקצתם עמי הארץ. הוא קושי כן עם כולם עמי הארץ.
חייו מיטה בידי שמיים ומציק מים ולהיות כהן עם הארץ, השם ישמעו.
ואשר יש מתירים בזה, למחש בהם, ושבע אל תעשה עדיף.
ואפילו אם אין שם לוי, אלא הוא.
ויש שם כל מיני עמי ארצות, תלמיד חכם, הוא ראש ישיבה.
אז מה הוא עכשיו ילך ויטול ידיים לעמי ארצות? יצוק מים על ידי עמי ארצות? לא מתאים.
בכל מקרה, מה שחשוב פה זה שנטילת ידיים לברכת כהנים היא נטילה
ברמה יותר גבוהה מכל נטילת ידיים, כי זה נטילת ידיים לעבודה.
ולכן גם אם מישהו נטל ידיים משחרית,
שזו נטילה חמורה של רוח רעה,
בכל זאת הוא צריך לטול ידיים גם בנשיאת כפיים,
אפילו שהוא לא נגע בשום מקום.
הוא הולך עם קרוקס,
בסדר? בכל זאת,
ייטול ידיים, כי זה נטילת ידיים לעבודה.
נטילת ידיים המקדשת לעבודה.
זה רמה אחרת של נטילה.
כמובן רמה אחרת במחשבה.
גם מחשבה קורה.
טוב,
חטא.
כל כהן ירא שמיים ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית
שלא ילגה במקומות המכוסים בגופו
שאם נגע יש ספק אם צריך לחזור ולברך כשנוטל ידיו לברכת כהנים.
ושאומרים שביניהם מים טהורים שלא ישתנו מבריאתם וביניהם מכוח גברא כדי נטילת ידיים
ודע שצריך שיהיה תכף לנטילה ברכה
על כן יזהר איך שאפשר לו שלא יהיה שקט ההילוך 22 אמה בין נטילה לברכת כהנים זה כמו רמה לגבי נטילת ידיים לסעודה אבל כמה שאפשר מה אתה רוצה בית הכנסת נמצא לכן יש בתי כנסת
שיש שם כיאור נטילה
קרוב לארון הקודש ראיתם פעם דבר כזה?
מכון מהיר, יפה, נו, רציתי שתקפצו ישר ותגידו.
אצלנו במכון מהיר יש נטילת ידיים
קרוב
לארון הקודש,
ככה מין נישה כזאת.
לא, זה לא 11 מטר, זה פחות מ-11 מטר, הם מהצד השני אולי, אבל בסדר, יש אפשרות.
ראיתי בכמה בתי כנסת שמאחרי, כאילו,
יוצאים איזה מין קיר כפול ליד ארון קודש,
ושם בפנים יש
נטילת ידיים.
אלה שמקפידים.
שיטת הרמה, טוב?
ט' כשיתחיל שליח ציבור רצה, כל כהן שבבית הכנסת יעקור ממקומו לעלות לדוכן.
ואפילו כהן שהוא בלהב,
הכי עומד באחד שנושא בו כפיו,
עם כל זה צריך לעקור רגליו ברצה.
לזוז משהו.
הנה, זזתי לכיוון ברכת כהנים.
ואם לא עקר רגליו קודם כשסיים שליח ציבור רצה,
לא יעלה לדוכן. אבל אם הוא כבר עקר רגליו ולא הספיק להגיע עד מודיעים,
עד הטוב שבכלל הוא הולך לנהל להודות, שיעלה.
לפעמים קורה שהכהן עקר רגליו
התחיל ללכת, אבל יש כל מיני אנשים שבאים להתנפל שם
לברכת כהנים, ואפילו הכהן לא יכול לעבור.
או בכותל, מיליון אנשים, עד שהוא מגיע לוקח זמן.
אז לא חושבים גם היום, בשנים האחרונות, בכותל עשו גם כיור
צמוד לרחבה,
כי פעם היו צריכים לעלות עד למעלה למעלה הכהנים,
וכשהכותל עמוס,
עד שהכהן מגיע,
כבר גמרו את ההלל,
את הטחנון, בסדר?
אז יש היום כיעור ממש קרוב, ושמת לב, אמרי,
של הכוהנים, ממש בכניסה, למה אתה... מה, לכותל?
לא, צמוד לגדר האחורית מצד שמאל.
כשאתה יורד לכיוון תוך הכותל, איך שאתה נכנס
לרחבה התחתונה,
מצד שמאל.
יש כיעור.
טוב, בעזרת השם.
כן, ואם עקר רגליו אחרי שסיים של איך ציבור יצא, אפילו אם עלה ירד.
והעקירה מביתו כדי לבוא לבית הכנסת, לא חשיבה העקירה לעניין ברכת כוהנים.
כולם עקרו את עצמם לבוא לבית הכנסת.
לכן אם הגיע לבית הכנסת לאחר שסיים בשליח ציבור אצלנו,
נכנס בדלת, מה הוא שומע?
מודים.
בסדר? מה הוא עושה?
אחורה פני, קדימה.
תמתין עד אחרי, זה לא עולה לדוכן.
רק אם הייתה עקירה מביתו הדתא דאבי לעלות לדוכן, כל מה שהוא בא זה לעלות לדוכן,
כי הוא כבר התפלל היום.
אז יוכל לעלות אפילו אם מגיע לבית הכנסת אחרי שסיים בשליח ציבור אצלנו. וכתבתי בתשובה
בספרי רב פעלים שסיום רצהו כשאומר המחזיר שכנתו לציון
כי עד כאן נקראת ברכת העבודה אבל מי מודים זוהי ברכת ההודאה.
ציבור שהיו מתפללים והיה בהם שמונה ישראלים ושלושה כהנים
ויש שניים מאלו השלושה כהנים שאינם רוצים לעשות נישאות כפיים מפני סיבה
או רוצים לצאת חוץ לבית הכנסת ואם יצאו השניים לא יישאר בית הכנסת אלא תשעה
שהם שמונה ישראלים ואחד כהן כיצד יעשו?
שיעלו לדוכה
הילדים בספרי רב פעלי מסייעתא דשמע שצריך שיצאו קודם שיתחיש הלך ציבור יוצא
ויישארו בחוץ עד שיחתום שהלך ציבור מחזיר שכינתו לציון
שיתחיל ברכת מודים ייכנסו לבית הכנסת כדי להשלים על מניין
ויעשה הכהן הנשאר בבית הכנסת שעקר רגליו ברצה נשיאות כפיים לבדו
והשניים אין נושאים כפיהם כיוון שיכנסו אחר ברכת מודים
ולא עקרו רגליהם ברצה מה שכתב מורנו הרב איסרלן
כן, והובאו דבריו בשולחן ארוך, סימן קכח,
שהכהנים או יוצאים נהגו סלסול שלא להיכנס אליו עד שיגמרו הכהנים של בית הכנסת לברכת כהנים,
כדי שלא יאמרו עליהם שהם פגומים, זה היה הרי בערך כלל שהציבור ראשון בית הכנסת,
לא צריכים להם להשלים המניין.
לכך על הצד הטוב ביותר,
נהגו וסלסול זה, נשארים עד אחרי ברכת כהנים.
אבל בחיי גמנא שצריכים להם להשלים המניין,
שאם לא ייכנסו קודם בברכה תתבטל מצוות נשיאות כפיים?
אין מבטלים נשיאות כפיים מן הציבור בשביל סלסול זה. מה זה סילול? עידון.
הנהגה של ייחוס הכוהנים.
זה שנהגו הכוהנים. מי הוא בכלל הגוון הוודאי שאין השליח ציבור קורא כוהנים.
למה? כי יש רק
כוהן אחד. כשיש כוהן אחד לא אומרים כוהנים.
יא' אם התחיל שליח ציבור תפילה החזרה והעשרה ויצאו מהם קודם ברכת כוהנים,
שלא נשאר עשרה, יאמר השליח ציבור אלוהינו ואלוהו אבותינו. למה? כי אם לא נשארו עשרה אפשר להמשיך את חזרת השעת עד סיומה.
אבל ברכת כהנים זה משהו חדש.
אם אין עשרה אפשר להגיד ברכת כהנים. אז יאמר אלוהינו ואלוהו אבותינו
שברכה זו שייכת לתפילה וכיוון שהתחיל בעשרה גומר ברכה כזו גם כן.
כמו שכתב עולד תמיד
וכן העליתי בסייעתא דשמיא.
יב.
כשעוקר הכהן את רגליו ולישא כפיו, יאמר לשם ייחוד קדשייה בערב שכירים תהנה,
אנוכי מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה לברך את ישראל,
ברכת כהנים,
מסירות כפיים, לעשות אחר רוח ליוצרנו, להמשיך שפע
וברכה לכל העולמות.
רבי?
לא מכיר.
כשעומדים הכהנים על הדוכן, בסדר.
לאחר שאנו מודים דה רבנן, אנו אומרים יהי רצון לפניך,
שם אלוקים ולא אבותינו שתהיה ברכה זו שתהיה ביתנו ובערכת אבך ישראל ברכה שלמה
לא יהיה בו מכשול ואהבון מעת אבד עולם
מכיר את זה?
יפה. ומארחים בתפילה זאת שסיים רשת שולחן האל להודות
ושתהיה עניית אמן של הקהל על זה ועל זה ביחד.
י״ג
לא באינה נשיאות כפיים מקום שיש בו ספר תורה אלא בכל מקום שמתפעלים שם יש נשיאות כפיים.
כשעולים לדוכן עומדים פניהם כלפי ההיכל
ואם הם שניים גדולים או יותר קורא להם החזן כהנים
ואם כהן אחד בלבד אינו קורא לו אלא הוא לבדו מתחיל בברכה ואיך נוהגים אחינו בני עדות אשכנז
שלא השליח ציבור אומר כהנים אלא גבאי.
י״ד.
יגבירו ידיהם למעלה מכתפיהם שיהיו ידיהם כנגד ראשם ממש
כמו שכתב בשאר הכוונות
ומגביהים יד ימנית קצת יותר למעלה מהשמאלית כדי להגביר מידת הרחבים למידת הדין
ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם לעשות חמישה אווירים בין שתי אצבעות ושתי אצבעות אוויר אחד
ובין אצבע לגודל ובין גודל לגודל
ויהיה תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמיים
וכל זה כפי מה שכתב מרן זל בשולחנו התואר ובאזור הקדוש
כתב דלא יתחברון אצבען דה בדה
בגין דה יתברכון כתרין קדישין כל אחד ואחד בלכות דוי זאת אומרת עשרה כתרים
כן עד הכתר
וכתב בקדש מלך שזה ההפך השולחן ערוך וכאמר שכל העצמאות היא מפורדות זו מזו.
חיכתה באספקלריה המהירה על הזוהר הקדוש
ושאלתי לרב הגאון לחסיד רבי אליהו מאני להודיעני מנהג החסידים בבית אל וכתב לי
בדבר הזה אין ברירה יש עושים כמו שכתב הזוהר הקדוש
ויש עושים כמו שכתב מרן
הדובר בנו האריזה לא נמצא גילוי לדבר בו. פה עירנו נוהגים לעשות חמישה עבירים
ושאתה תוהגים לעשות כפי האזור הקדוש, מאוד שאלתי שהלתיב
לעודני מנהג יחסידים בבית אל, עם הכהנים מצוותיהם זקופים כמו נטיית ידיים,
והשיב שגם בזה לא יש שקר, יש שעושים כך ויש עושים כך.
נשים לב איך אנחנו פותרים את הבעיה, תשימו לב, אני מדגים.
לפי השולחן הערוך צריך ימין טיפה יותר משמאל,
בסדר? ואגב כלפי מעלה, זה כלפי מטה, וחמישה אווירים,
בסדר?
לפי הארי, לכאורה, צריך שיהיה ככה.
מה אנחנו עושים?
זאת אומרת, מה אנחנו נהוג?
תראו, ככה.
אתם שמים לב?
אוויר רחב
בין השניים ועוד טיפה.
אז מצד אחד יש לנו חמישה, מצד שני יש לנו גם עשרה.
איך הניירות?
ההמצאה שלנו.
בסדר? זה ברור?
יפה. אז זה מה שעושים. לא מצמידים,
כן? אלא טיפה מפרקים.
וימין טיפה מלמעלה,
מעל גובה הכתפיים ואול הפנים.
בסדר?
למדו הכהנים?
למדת?
בסדר. כהנים,
ברור הדבר.
טוב,
איפה אנחנו?
סעיף ט״ו.
כשמזכירים השם בברכת כהנים וענו הציבור, ברוך הוא וברוך שמו, וכאן נזכר בפוסקים, ואבל גב דהי כדלא סביר עליהו אחי.
המנהג פשוט לענות.
וכן המנהג פשוט בעיר הקודש תיבנה ותיכונן ירושלים ואין לשנות.
ואחר גמר כל פסוק כהנים הציבור אמן.
ואין הוא נממן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים אבל שליח ציבור אינו עונה אמן
אחר ברכה של כהנים ואפילו אחר ברכת לברך עמור ישראל באהבה לא יענה השוליח ציבור אמן
ואפילו שמובטח לו שלא יתבלבל.
אתה שליח ציבור
תתעסק בתפילת עמידה.
טז כשעולים לדוכן
יהיו פניהם
כלפי ההיכל ואחוריהם כלפי העם
ובעוד אחוריהם כלפי העם מתחילים לברך
אשר קידשנו בקדושתו של אהרון,
וציוונו לברך את עמו ישראל.
מחזירים פניהם כלפי העם ומסיימים באהבה,
כדי שיהיה סיום בברכה כלפי העם.
וכשמתחיל שליח ציבור עושים שלום,
אז מחזירים פניהם כלפי האחד, ולא יחזירו פניהם קודם.
ואז אומרים, ריבון העולמים, עשינו מה שגזרת עלינו,
עשה אתה מה שהבטחתנו,
אשקיפה ממעון קודשך מן השמיים,
וברך את עמך ישראל.
והן מסיימים הפסוק.
וכן המנהג בעיר הקודש
תיבנה ותקונן ממורה בימינו אמן.
שאומרים עד כאן ואין מסיימים הפסוק.
ויעריכו בתפילה הזו עד שיסיימה שליח ציבור שים שלום, כדי שיענו הציבור אמן על שניהם.
ובראש השנה ויום הכיפורים שמעריכים
לא יתחיל לומר ריבון עד לבסוף,
כדי שיסיימים עם הקהל ביחד.
ואין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל שליח ציבור שים שלום.
שמים לב?
עונים כל הציבור אמן על ברכת הכהנים,
רק כשהשליח ציבור מתחיל שים שלום, רק אז הם מסתובבים חזרה כלפי האחד. ואין רשאים לחופץ בועותיהם עד שיחזירו פניהם.
בסדר? לא מורידים
את הידיים.
ואין רשאים לעקור משם עד שינוע הציבור אמן אחר ברכת שים שלום.
כשמחזירים פניהם בין בתחילה ובין בסוף,
לא יחזרו אלא דרך ימין.
כל פניותיך לימין.
סעיף יז,
אין קורא השליח ציבור כהנים אלא עד שיחלה אמן שברכת נאה להודות מפי הציבור
הדגשנו כמה פעמים בכל הברכות כך
ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אשר קידשנו עד שיחלה דיבור קריאת כהנים מפי הקורא
ואין רשאים להתחיל לברכך עד שיחלה אמן מפי כל הציבור אחר באהבה
ואין רשאים להתחיל בשום תיבה מן ברכת כהנים עד שיחלה התיבה מפי המקרה
ואין הציבור עונים אמן שיחלה ברכה מפי הכהנים שמים לב
דבר אחד רק אני רוצה להזכיר.
לפעמים יש חזנים שאוהבים להעריך
בברכת כהנים.
אני אמרתי פעם לאיזה שליח ציבור,
כן, בכל הסלסולים וכל הברכת כהנים,
אני רוצה שכשאתה אומר ברכת כהנים,
שהאדם שלך גם יהיו ככה למעלה.
ואז נראה, לא אהבת לרעך כמוך,
משאירים את הכהנים ככה, איזה,
תלוי איזה בית כנסת זה, מה רמת הפייטן?
לא יודע, כל מיני כאלה.
אתה רוצה,
כשאתה תהיה עם ידיים למעלה, בהג ברטול כמו שאומרים,
תחזיק את הכוהנים אותו דבר. בינתיים
תגיד להם את המילים כמו שצריך.
י״ח,
נכון להשתדל שלא יהיה כוהן שליח ציבור בשחרית ומוסף.
אם היה שליח ציבור כוהן, אם יש כוהנים אחרים שם,
לא יישא כפיו. מה זה כוהנים?
שני כוהנים.
ואם אין שם כוהן אלא הוא, או שיש כוהן אחד,
למה כי יש דעה שאומרת שדווקא אמור להם לשני כוהנים?
מצווה מהתורה בברכת כהנים זה דווקא שניים.
אם יש אחד,
זה רמה יותר נמוכה, זה רבנן.
ולכן, אם יש רק אחד, אז גם הוא יקרא. אבל אם יש שני כהנים במקומו,
זאת אומרת, חוץ ממנו,
מישהו אחר יקריא את ברכת כהנים, והוא יעמוד
וימשיך ושים שלום.
ואם הוא, ואין שם כהן אלא הוא,
מובטח לו שיחזור לתפילתו בלא טירוף הדעת, הרי זה נושא כפיו, כדי שיתבטא נשיאת כפיים מאותה תפילה.
כיצד יעשה? יעקור בעבודה ויאמר עד ל... ולכאן נאה להודות. ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים. והציבור כולם לפניו, ויברך אותם במקומו.
שמים לב?
כי זה מופיע בשולחן ערוך כך, שהוא עוזב את הבימה,
הולך לדוכן, ועולה לברכת כהנים.
אבל אם כל הציבור נמצא מהבימה ואחורה,
או שמתרכזים כולם שם, אז במקום שלו הוא אומר ברכת כהנים.
וככה נוהגים היום.
לא נוהגים היום,
לפחות מה שאני ראיתי עד היום,
לא ראיתי בשום מקום שאם יש כהן שהוא שליח ציבור שהוא עוזב
את המקום של או את העמוד אצל אשכנזים או את הבימה אצל ספריידים והולך
לשאת כפיים ליד ההיכל על הדוכן.
לא רואים דבר כזה, אלא במקום הוא מסתובב.
ויקרא לו אחר את ברכת כהנים ואחר כך יסיים שים שלום וכל אחד דייק לכהנים אחרים.
דאברינא שהשליח ציבור לא ישא כפיו צריך שיהיה עומד במקומו ושותק.
ואדם אחר יעמוד אצלו ויקרא את הכהנים.
תלך ציבור שותק עד התחלת,
שים שלום, כמו שאמרנו.
בשעה שהכוהנים מברכים את העם,
יהיו פני העם כנגד הכוהנים, ולא יביטו בכוהנים,
ולא בשום דבר אחר, ויהיו עיניהם סגורות,
ולא יסיחו דעתם בדברים אחרים,
ויהיו כמו שעומדים בתפילה, ויתכוונו לברכה,
ועם שאחורי הכוהנים אינם בכלל הברכה,
וכן העומדים בצדדים, כל שהם עומדים באוויר אשר פניהם ואילך, מפניהם ואילך,
כשהכהן עושה ימין ושמאל, מי שלא נמצא בווקטור הזה,
מה שנקרא ככה,
הוא לא עם הכהנים, ואם אין מקום בבית הכנסת, אז זה כמו העם שבשדות.
אבל לכתחילה כולם מהכהנים קדימה.
ולכן גם טוב שהכהנים צמודים להיכל.
עיני ברבה לאותם עומדים בצדדים של האוויר שלפניהם, הרי בכלל הברכה.
דלא בעניין לפניהם ממש, כי אם לצד היותר טוב.
איך הדי אפשר? וכן נזכר בחסד לאלפים.
ואם אחד נכנס לבית הכנסת לבקש איזה דבר,
עובר אורח ממקום למקום, מצא הכהנים מברכים ברכת כהנים,
יעמוד וישמע ברכת כהנים ולא יצא עד שיסיימו הכהנים.
למה?
תזכה בברכה.
ואם הוא יעזוב באמצע,
כמו שאסור לעזוב כשספר תורה פתוח, למה כאילו אתה מזלזל
בספר התורה? כאילו אתה מזלזל בברכת הכהנים.
ואם הוא כהן, הוא כבר נשא כפיו באותו יום, הוא בא לבית הכנסת. זו מצא ציבור שלא יגיד לברכת כהנים,
אני יכול לשא כפיו פעם אחרת.
כמה פעמים שהוא רוצה,
לטובת ציבור חדש, הוא יכול.
כ.
כהן שלא התפלל עדיין, הוא מצא ציבור מתפללים.
אם אין השעה עוברת, הוא נשא כפיו.
ואין תפילתו מעכבתו.
זאת אומרת, זה לא קשור לתפילה. נכון, עושים את זה בתפילה.
אבל מצוות ברכת כהנים מוטלת על הכהן.
לברך ברכת כהנים פעם ביום לפחות.
ואם אמרו לו עלה, צריך לעלות, אפילו אם השעה עוברת לו.
שנשיאות כפיים דאורייתא, תפילה דרבנן.
סעיף כא,
כהן הקורא קריאת שמע והרגיש השליח ציבור מוכן להגיע לברכת כהנים,
ימהר לסיים בקריאת שמע, שיקרא בה גם בדרך הילוכו לעלות,
כדי שיסיים אותה קודם, שיתחיל לברך.
ואם ירגיש בזה בעודו בברכות קריאת שמע, ימתין שם בין הפרקים,
זאת אומרת בין ברכות קריאת שמע ולא יתחיל בקריאת שמע עד שיברך ברכת כהנים ואם לא הרגיש אלעד שהתחיל של לך ציבור ברצה
והוא כבר התחיל ברכת שמע והוא כבד פה שאי אפשר לא למהר לסיים בקריאת שמע קודם שיברך
הרי זה יעקור רגליו בעבודה ויסיים בפרשה שהוא עומד בה
ויברך ברכת כהנים בין הפרקים של קריאת שמע
זה דרג ג', כן?
מאחר ברכת כהנים מסיים בקריאת שמע אבל אם לא הרגיש בעבודה
ולא עקר רגליו כל מי שישים של איך ציבור ברכת עבודה אינו עולה לדוכן לברך כמו שכתבתי לעיל
שכל שלא עקר רגליו בעבודה אינו עולה לדוכן כאשר העליתי כל זה בספרי רב פעלים בסיעתא דשמיא
ואם הכהן עומד בתפילה
הוא שמונה עשרה מאריך
טרחה
בסדר ומגיעים כבר לחזרת לא לחזרת אשת זה ברכת כהנים והוא עדיין בשמונה עשרה
כהן
שמתפלל הרבה
כתבתי שם
בספרי רב פעלים שאפילו לסברת
המגן אברהם הוא דעימה
לסבירה לו הוא פוסק
כן כשהוא אומר שהוא פוסק
זה אינו אלא אם כן אמרו לו לעלות
וצריך שיאמרו לו כשהוא אומר שלך ציבור אצא
באמצע השמונה עשרה אם אמרו לו לעלות
כן אומר הרב מגן אברהם
תעלה אפילו באמצע השמונה עשרה
אך באמת יש חולקים על המגן אברהם
וסבירה לו שאינו פוסק אם עומד בתפילה כדין קדיש וקדושה
ואפילו לסברת הפוסקים, שאם הכהן מתפלל, סיים הולכה נאה להודות,
הנה זה נושא כפיו שם.
כן, כי הוא סיים הולכה נאה להודות, יחד עם השליח ציבור.
תגיד, ברכת כהנים, זה בדיוק המקום.
עם כל זה, כיוון שלא עקר רגליו בעבודה, אינו עולה. ובוודאי שלא עקר רגליו, כיוון שהיה עסוק בתפילתו.
ובוודאי שלא אמרו לו לעלות, כיוון שרואים אותו עוסק בתפילה.
וכיוון שלא אמרו לו לעלות, אז גם לסברת הרב מהרם מינץ לא יישא כפיו. כי מתי אמרנו שהוא נושא כפיו?
כשאומרים לו לעלות.
כף בית.
כן, הוא באמצע התפילה.
לא, לפי סתם הוא יישא.
לא, אז זה לא כדאי.
שלא יגידו שהוא פגום.
כהן,
סעיף כף בית, כהן אבל, יוצא מבית הכנסת בשעה שקוראים כהנים. הכוונה היא
בתוך שבעה, אם הוא הגיע לבית הכנסת.
ואחר שבעת ימי אבלות יישא כפיו.
וישאו מי שאפילו בתוך שבעה יישא כפיו ועליו תבוא ברכת טוב. ובעיר הקודש ירושלים תבנה ותקונה במהרה בימינו נהגו לעשות נשיאות כפיים בבית האבל.
שמים לב, כתוב שמשפחות מיוחסות שבירושלים
שהם אבלים אפילו בתוך השבעה הם נושאים כפיים.
לא רק שנוהגים בבית אבל יישא כפיים כי בדרך כלל המנהג הרגיל הוא
שבבית אבל לא נושאים כפיים.
אין שמחה שם.
בסדר, יש מי שאומר שכן.
וכן נהגו מחדש פה עירינו בגדד,
ורק הכהנים שהם אבלים לא נהגו לשאת כפיים,
וצריך להזהירם שלא יעמדו שם.
אלה ייכנסו קודם רצה תוך חדר אחר שבבית.
והאין מה שכתב רבא מגיע בחסד לאלפים בשם רבי חיים פינסו
ראויין שלו. וקהל חסידים בבית אל נוהגים לעשות נשיאות כפיים בתשעה באב בשחרית.
ככה אנחנו נוהגים פה בירושלים,
כן? מתפללים כרגיל.
ופה עירנו, לא נהגו בתשעה באב, כן. טוב, בגדדי.
אלא רק במדחה דווקא עושים נשיאות כפיים. ולא שיניתי מנהגם בזה בתשעה באב, מטעם הכמוס איתי. עדיין אתם בגלות.
אבל בארץ ישראל כבר עלינו מדרגה.
עלינו פאזה.
אז בקהילת המקובלים בית-אל, מנהג ירושלים, דרך אגב, מנהג ירושלים
מתפללים כרגיל בתשעה באב בבוקר.
תפילין
וברכת כהנים.
ספרדים מירושלים,
תמיד אני מדגיש את זה, היה יהודי, תמיד חכם,
הרב שמעון דיין,
שהיה רב, היה גר בפעמי תשעה, זה רב של המושבים שם,
רב אזורי.
וחלה,
היה צריך דיאליזה, עבר לגור ברמת בית הכרם, ליד שערי צדק.
והוא שאל אותי שנה אחת, מה עושים פה בתשעה באב, בשנה שהוא הגיע?
אמרתי לו, אנחנו ספרדים ירושלמים,
אנחנו מניחים תפילין כרגיל בבית הכנסת.
אמר לי, כיוון שזיכה אותי הקדוש ברוך הוא לעלות לירושלים 100 שנה, אני מניח תפילין בבוקר.
היה ב-80 ומשהו,
אף פעם לא מניח תפילין בבוקר.
מרוקו לא נהגו.
פעם את השס גם לא נהגו.
בסדר, המשיכו מנהגי מרוקו,
אבל ברגע שהוא הגיע לירושלים,
מנהגי ירושלים.
מזה צריכים ללמוד,
ללמוד הרבה.
כל מי שהגיע לירושלים,
שיזכה באמת להגיע לירושלים,
בעזרת השם.
כג, אין נושאים נשיאות כפיים במנחה.
למה לא נושאים כפיים במנחה?
מה?
רק בתענית ציבור,
שדרכם להתאחד להתפלל כמו זמן תפילת נעילה של יום הכיפורים.
ובתשובתי וספרי רב פעלים, העליתי לראות להם לתחילה לעשות נשיאות כפיים בתענית ציבור 40 דקות קודם קריאת המגרב,
שהוא חצי שעה קודם שקיעת החמה, כי פה הראינו החמה שוקעת עשרה דקים קודם קריאת המגרב.
מיהו אותם שעושים קודם שיעור הנזכר למחות בידיו,
שיש להם על מה שיסמוכו.
לשים לב, זה לא עניין של פלג המנחה,
זה עניין שסמוך לשקיעה.
סמוך לשקיעה זה חצי שעה, 40 דקות
לפני השקיעה. לכן הרבה פעמים כשאנחנו מתפללים בתעניות ובכותל המערבי,
אז יש אנשים שרוצים לשאת כפיים במנחה.
ואני לא צריך לדעת, רק מתפללים לפני פלאג מנחה,
אחרי פלאג הערבית, ואז באים הביתה לסיום הצום.
ככה
הנהיג אותנו אבינו, זיכרונו לברכה,
וככה אנחנו נוהגים עד היום
שייבנה בית המקדש, אז כבר נעשה דברים אחרים.
בינתיים, בטעניות
ציבור
של החורבן בית המקדש, הולכים להתפלל מנחה.
ככה עושים.
אז נשיאת כפיים זה לא עניין של פלאג המנחה, זה עניין של צמיחות.
סמיכות, וברור שמתפעלים לפני פלאג המנחה
שאין נשיאת כפיים.
אז גם לא צריך להגיד אלוהינו ולאבותינו.
רק בזמן שצריכים לשאת כפיים ואין כהנים, הם אומרים אלוהינו ולאבותינו.
בסדר, היה לי ככה כמה פעמים, אנשים
לא הבינו מה אני רוצה, הנה,
יש לנו בדיוק מה אנחנו רוצים, זה בעצם הסיפור, זה מה שיש פה.
נו, אותם שעושים קודם שירון נזכר, הם למחות בידם, שיש להם על מה שישמחו.
טוב, קצת יותר לפני חצי שעה, אבל כמובן שלא לפני
פלאגה מלכה בתעניות.
ולמה בתעניות נושאים כפיים?
כי אין חשש
שהכהן
שתה משהו.
כי אם הוא,
אם הוא,
אם הוא שתה אז הוא נושא כפיים.
בסדר, בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להתברך מפי הכוהנים,
נזכה לכבד את הכוהנים, נזכה לעבודת הכוהנים בבית המקדש
במהרה בימינו אמל.
כל טוב.
