שלום עליכם,
עליכם השלום והברכה.
כמו שהבטחנו, אנחנו לומדים את הרב בן איש חי הלכות פסח, אבל אנחנו צריכים פה מה שנקרא בעברית כלל להרביץ לימוד.
להוציא את כל השעור, את כל הקושיות, את כל ה...
רבי עקיבא ירגא כותב,
כל קושייה זה איזושהי העבירה.
אנחנו עכשיו בתשובות של הקושיות. תראו, כבר הגענו לסוף ליל הסדר.
אבל אני רוצה שנראה את הרב בן איש חי,
בעזרת השם,
דרשה שהוא היה נותן כרגיל בשבתות,
בתוך פרשת צו, בדרך כלל, אם אין שנה מעוברת או משהו, זה ערב פסח, זה שבת הגדול.
ואת כל האזהרות וכל מה שצריך לקראת פסח, זה ממש מקבץ לנו בצורה שלמה ברורה את כל ענייני ההכנות ופסח עצמו. בעזרת השם, בואו נראה איך אנחנו מתקדמים.
בשם השם, נעשה ונצליח.
אומר הרב בן איש חי,
א',
עמוד קמ״א, כי אין פרשת צו, אבל בפסח, כי יש את פרשת צו,
הפרשה עצמה, על זה אנחנו לא נדבר היום.
מדברים רק על ענייני הפסח, שבעזרת השם נזכה, וכל מי שיש לו שאלות אחר כך יכול לפנות אליי.
הפלאפון שלי לא מפסיק לעבוד,
אפשר לשלוח שאלות סמסים,
24-6,
לא 7, זה לא עוזר, יאללה, בסדר?
כן, יש משלוחים.
טוב, אומר לנו הרב בן ישחי, קודם ליל 14,
צריך לכבד כל החדרים והבתים שבחצר, וגם האישה תהי נתן בכל הבגדים, בכיסים שלהם.
אולי יניחו ביום חמץ, בפרט אלה שמפצחים גרעינים,
שאנחנו לא אוהבים את זה שמפצחים ברחוב, שמים בכיסים, ובתוך הפיצוחים יש הרבה פעמים, תלוי באיזה
פיצוחיות,
שמים קמח כדי להדביק את המלח.
אז אנחנו נמצאים פה בקמח ממש,
ואפילו על ספק, צריך לבדוק ולראות. ואז בתחילת ליל 14 בודקים את החמץ לאור הנר,
אחר צאת הכוכבים, תכף ומייד,
ויטול ידיו קודם שברך על הבדיקה, כמו כל דבר,
שאנחנו צריכים להתרומם לא רק מצד הזה שיש לכלוך או לא ידיים נקיות, קודם כל ניקיון גשמי,
אחר כך ניקיון רוחני, הווי אומר, אנחנו מתרוממים למעלה יותר גדולה של היגיינה רוחנית.
כמו כל דבר, דיברנו על זה גם בהכשרת כלים. קודם ניקיון, אחר כך טרה. אותו דבר ראינו בשולחן ערוך אתמול,
דיברנו על זה שקודם כל מנקים ואחר כך בודקים. גם אם מישהו התכוון בניקיון שזה יהיה בדיקה וזה היה ביום השנה הרביעי, השלישי, אחר הצהריים,
לא עוזר לו כלום.
יצאת הכוכבים בדיקת חמץ. זאת אומרת, זה לא משהו שקשור לניקיון,
מעל הניקיון.
טוב,
כאן נזכר באחרונים זיכרונן וחצי. סעיף ב' צריך לבדוק לאור נר אחד ששעבה,
ולא יביא שניים הגדלים או דבוקים ביחד,
להבקה אבוקה, ואין בודקים לאור אבוקה.
למה שיחשוש להכניס את זה למקומות פינתיים?
והנרות שאין בודקים בהן, נתנו בהן סימנה, חששה בעלמא. מה זה חששה, ראשי תיבות?
חלב, שמן, שומן אבוקה.
ואין מועד לכל חי. ונרות הבאים בזמן הזה לעירינו מהרי אירופה,
סגרו את האבו, אין אירופה.
הכל שם מלכות עשיו, יש שם מחלות.
אם של חלב, ולא מדליקים בהם. תצרוכת שומן מאירופה, 50% עד היום.
שומן מן החי. לכן גם סירים,
כל מיני מוצרים שבאים, צריך לדעת שיש עניין של שומן מן החי.
ג.
צריך לבדוק בחורים ומסדקים בכל מקום שמכניסים בו חמץ,
ולא יקוץ בבדיקתו.
אף על פי שיש לו תרחה גדולה,
שכותלי הבית בנויים באבנים קטנים ואין עליהם פתיחה,
בסדר, והיום תגיד לו, יש לך כל מיני מקומות,
פינות בבית, ארונות, מקומות אחרים.
עוד פעם, אבל במקום שמכניסים בו חמץ, אין מצווה לבדוק בתוך המדפים של הסדינים והציפות.
זה לא היה לעשות לי עכשיו שריפות גם.
אבל הם לא מכניסים שם חבץ. מי מכניס חבץ למקום כזה?
טוב, ילדים קטנים בבית.
אמרנו, הכל יכול להיות.
כי מצווה גדולה יהיו לפום צהר רע הגרב. יבדוק במקום קיבול העשוי בבית הכתלים, שקוראים בלשון ערבי בשם רוב עוזין.
כן, פעם היו כאלה חורים ששמים בהם כמו ארונות בתוך העובי של הקיר.
כי היוצא בזה, אם שכחו הנאנס ולא בדק בלילה, יבדוק ביום.
תכף ומיד אחר תפילת שחרית.
ותהיה בדיקה לאור הנר, ורק באכסדרה שאור הרב לא צריך אור נר.
אבל לעבר ידוע, מי ששוכח לבדוק בליל 14,
בודק ביום 14. לא בדק ביום 14, יבדוק במוצאי 15. כן, לבדוק חמץ
כל עוד יש פסח.
לא יתחיל שום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק.
הוא טימא בעלמא לאכול פירות, או פחות מקבצה פת, מותר קודם בדיקה.
וגם אם יש לו את קבוע ללמוד, לא ילמד עד שיבדוק. קצת הכוכבים, גמרנו ערבית,
באים לבדוק חמץ.
קודם בדיקה יברך אשר קידישנו מצוותיו וציוונו על ביאור חמץ.
לפי שהבדיקה היא צורך הביאור.
ואף אגב שמצווה זו היא באה מזמן לזמן,
אין מברכים עליה שהחיינו.
מיהו כתוב האחרונים, אם הזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש,
יביאו איך שהחיינו, הוא יכוון לפתור גם מצווה זו.
זה פטנט יפה של הבן איש חי בהרבה מקומות.
ואם שכח ולא ברך על ביאור חמץ, יברך כל הזמן שלא סיים את הבדיקה.
ואם בודקים עימו בני הבית, יברכו לבדו, והתכוונו, הוא והם,
לצאת ידי חובה. ולא ידבר בין ברכה לתחילת הבדיקה.
ואם דיבר שלא מעניין הבדיקה, צריך לחזור ולברך.
וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה.
ויצניע תחילה החמץ שיש לו בעבור אכילתו, ויכפה עליו כלי. זאת אומרת שיהיה ברור שלא לוקחים את זה, לא מסיתים את זה, לא יבוא חס ושלום אם יש בבית איזה כזה אפורים קטנים או גדולים,
כן?
ויגררו.
שמוליכים מבורדי קערה,
שנותנים בתוכה חתכת לחם וסכין כדי לחטט בו בחורים וזדקים.
ויש נוהגים לתת עשרה פתיתי חמץ וזוויות הבית, קודם בדיקה,
כדי שימצא בבודק ועיוורים. ופה, עלינו בגדאד, נוהגים להניח בקערה נזכרת מעט מלח.
והטעם שהשטן וגונדלדילה מתקנאים במצוות בדיקת חמץ הרבה.
לכן מוליכים מבורדי קל מלח, לדחות את המסטינים והמקטרגים.
הדרך שאמרו בהשמת מלח על השולחן,
אותו דבר שלוקחים גם מלח בספירת העומר, לא לשכוח.
בלילה הראשון,
מוצאי פסח, כשסופרים ספירת העומר, לוקחים קצת מלח.
שמים אותו בשקית לשמירה כל השנה כולה.
בסדר? זה הבן אשרחי גם אומר במקום אחר.
שאוסיף כדי סימנת טווה שנזכה לשנים רבות, לבדוק בכל שנה ושנה, והמלח הוא סימן לקיום,
לכתיב ברית מלח, שהוא הדבר המתקיים. לכן,
מה שאנחנו עושים,
לשים לב לשני מנהגים.
מנהג הספרדים, כמו שמביא הרב בן אישחי, שמים צלחת, שמים בתוכה סכין ושמים קצת מלח, ובודקים ומוצאים ומחטטים וגם מחפשים את עשרת הפתיתים שהשאירו שם, וזה לא בגלל ברכה לבטלה,
כי מבררים על ביאור חמץ, גם על השרפה שתהיה אחר כך, כבר מכוונים לשם.
אלא שזה מנהג של עשרה פתיתים, ללקט
עשרה מכל הכיוונים.
זה עניין אחד. אצל האשכנזים,
לא שמים סכין, שמים נוצה.
יותר עדינות,
בסדר? בחיפוש, בחיטוט.
וכבר אמרנו שזה לא בדיקה אם האישה נקטעה טוב או לא, אלא זה
הפאזה העליונה יותר של הרמה הרוחנית.
לא מחפשים פה ריג'קטים.
בסדר? לשים לב לעניין הזה. טוב, סעיף ז',
אחר הבדיקה בלילה יבטלנו ויאמר קל חמירה, שימו לב,
דאי כברשותי דלאה חזית ודלאה ביארטל יבטל ולבקע הפרדרה.
שימו לב,
כל חמץ וכל שיעור שיש לי, שלא ראיתי,
שלא ידעתי עליו, ייבטל ויהיה כאפרד יערע. מה ההבדל בין הבוקר, בבוקר כשמבטלים,
גם מה שאני יודע, גם מה שראיתי.
למה? כי אסור שיהיה לנו חמץ בביתנו, הכל קרה עפר הארץ.
אבל בערב, אם אני אגיד גם מה שאני יודע, מה יקרה?
שיגידו לי בבוקר,
ידידי, מה אתה נהיית נחש?
אוכל עפר?
הרי בערב אמרת שזה עפר, אז לכן מבטלים רק מה שאנחנו לא יודעים עליו.
ביום,
בסיום השרפה, לפני השעה שצריך,
אז אפשר לבטל הכול. סעיף ח'.
סליחה, לא סיימנו סעיף ז'.
כן, גם יבין שהביטול הוא שעושה לו הפקר ואין לו רשות בו, ויאמר ביטול שלוש פעמים, כמו שכתוב, מחזיק בורחה.
טוב, מי שרוצה יגיד שלוש פעמים. ח'.
איכה מאצ אסור באכילה ביום ארבע עשר מארבע שעות ולמעלה,
אבל בהנאה מותר בשעה חמישית גם כן.
ואלו הן שעות זמניות, ונחשב אותן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים.
ואחר אכילתו ינקה שיניו בחתיכת עץ דקה,
בעברית שלנו יצחצח שיניים כראוי,
שיכניסנה בחורים וזדקים שבשיניים כדי שלא יישאר חמץ דבוק שם, ואחר ניקוי ירחץ וידי אכפיו יתה במים,
והיום גם אלקוג'ל, נכון? יפה, כן?
למה? דחמץ וישפשף שיניו, דחמץ ופסח במשהו.
מעשה באחד שהיה נזהר הרבה בשמירת המצה בלישה ואפייה ובכל לאכול את הפסח.
והנה בליל פסח אחרי שישן חלם שאומר לו אדם אחד אוי לא שאכל חמץ משהו ויקרץ ויתמרבר מאוד ויאבק בכי גדול.
חזר וישן בתוך בחייתו ויחלום בני איש ומדבר עםו, אמרו לו, זה החמץ שאכלת הוא,
שנשאר בין השיניים, פרוק קטן חמץ מהאכילה שאכלת בערב פסח בבוקר.
עובד שהיית אוכל ולועס המצה, שזה משהו קצת יותר קשה,
בלילה,
נפרד אותו פירום מבין השיניים ונדבק במצה.
ואחר כך לא עם המצה, כמה וכמה צריך אדם לשום ליבו בדבר הזה, להיזהר בניקוי שיניו היטב,
מעבר לכל ניקוי הבית וכל מה שקשור מסביב.
צריך צחצח שיניים כמו שצריך. דרך אגב, אני ממליץ כל השנה לנקות טוב את השיניים, בסדר? בפסח, בסדר. עוד משהו יותר אצילי, אבל גם באמצע השנה, כי כתוב הבשר עודנו בין שיניהם,
ברגע שיש בשר בין השיניים, אפילו שעברו 30 שעות,
כן, אי אפשר לאכול גבינה.
אבל זה כבר סיפור אחר, לא עולה עכשיו. ט.
מי שיש לו חמץ בחנותו, לשים לב, מדובר פה על חנות,
מדובר פה על מי שיש לו הפסד מרובה,
לא מדובר פה על בן אדם שיש לו חבילת פסטה שהוא קנה עכשיו בגלל קורונה,
כן? אמרנו קורונה בגימטריה, מה זה?
בו משיח.
ב' וא', כן.
בו משיח. אז בגלל המשיח הוא קונה פסטות, אתה לא מבין שעוד מעט פצח צריך לשרוף הכל?
בסדר? יפה. מי שיש לו חמץ בחנותו, הווה אומר, הפסד מרובה,
ואי אפשר לפנותו מחנותו למוכרו לגוי, שצריך למוכרו בעודו בחנות לגוי,
ייזהר למוכרו כפי הדין שקבל ממנו חרימהות,
כל החמץ פלוני שיש לו בחנותו.
וגם הוא מוכר כל הכלים שמונח בהם בחמץ, כי יחד אלוהלאו יקה כליו שמוכר,
ברשות לוקח, שלא קנה.
כן, לא מדין זה שיש חמץ בכלים, מדין זה שאני צריך
שהכלים שבתוכם נמצא החמץ גם יהיו שייכים לקונה, ללוקח.
וימסור לו כל המפתחות של החנות,
ויאמר לו בפירוש שהוא מסר לו מפתחות כדי שיכנס לחנות בכל עץ שירצה.
ויעשה בחמץ שבתוכו כחפצה ורצונו, כי אדם עושה בשלו בלי שום מוכר שבעולם.
מי הוא עדיף תפה שלא יעשה דרך מכירה אלא דרך מתנה.
שייתן במתנה גמורה או שלמה את החמץ ואת הכלים שמונח בהם לנוכרי,
וימסור לו המפתחות של החנות, ושיהיה לך נוכרי ויעשה בחמץ כחפצו רצונו.
ושדרך המתנה היא יותר נכונה, שמכירה אינם עושים כתקנה.
טוב, היום ברבנות כשעושים מכירה, עושים אותה, וכל מיני סיבות וצורות,
ודרכי קניין, ודרכי מכירה, ותנאים כאלה ואחרים, שהכל עושים לכתחילה שבלכתחילה.
וכל זה יעשה בבוקר תכף אחרי תפילת שחריתיה, שלא ישכח בחמת טרדה.
אף פי שזה הגוי מחזיר לו הכל אחר הפסח ולא יאנע כלום, אין בכך כלום.
כיוון שבאמת אנוכי קנה כל זה כפי הדין.
בסדר?
ואותם שיש להם מיני מתיקה שיש בהם קמח,
רחת לוקום,
כן, חלקום,
לא יאשאו אותם בבית, אלא הם קראו לגוי ותנו אותם לו במתנה גמורה. שמים לב,
בית פרטי לא משאירים בבית, כמה יום אנחנו מקלים?
אם יש חנות, זה הפסד מרובה.
ואם יש בבית פרטי, מצידי, לא להשאיר כלום.
אה, אבל יש לי שמונה בקבוקי שיבא ציון, היינו כחולמים,
או יונתן המהלך. אתה מכיר את יונתן המהלך?
ג'וני ווקר.
בסדר?
תרגום בעברית קלה.
שאנשים יבינו על מה מדובר.
זה ברור. אז מה, אתה תגיד, עכשיו יש לו חמישה בקבוקים, אלף שקל.
זה הפסד מרובה או לא?
תלוי למי.
יש אחד שכן, יש אחד שלא.
בסדר? זה מקום שאפשר לעשות מכירת חמץ, אבל אם נשאר לו חבילת פסטה,
ואפל ועוד איזה שני, לא יודע מה, כל ה-20 שקל, מה, זה הפסד מרובה?
במציאות שלנו היום אני מדבר, פעם זה היה באמת הפסד מרובה.
בסדר? ולכן הוא אומר,
אלא אם כן קראו אותם לגאותנו למתנה גמורה,
וכן אותם שיש להם דגן שקוראים בורגול,
וכן משקה שקוראים בירה,
צריכים למכור לנו חיות את נמלו במתנה גמורה, ויקראו אצלו לביתו, לא יעשיר את זה בבית.
הבנו מה היה פעם, מכירת חמץ.
ואם שכחו ולא מכרו ולא נתנו במתן, ולא אוכלי קודם פסח, עבר עליהם, הפסח אסורים בהנאה אחר הפסח.
אסור בהנאה.
אבל סוכר הבא מהרי אינדיה,
וכן קאנד,
חתיכות,
הבא מהרי אירופה, וכן מתוק שקוראים לו בת, סוכר נבת,
מותר להשותם בבית בפסח, כי הם אוכלים אותם בפסח, כי אם שיש לו חמץ, בסדר? כי לא ברור לנו מה זה.
עקרונית זה אמור להיות כשר לפסח, אבל לא יכול להיות תדע מה שמו שם.
אחרי כל דבר שאין עליו כשרות לפסח, עושים מכירת חמץ.
אפילו שאין על זה חמץ ממש, לא יודיעו.
מכירת חמץ. אבל דברים שממש חמץ,
כן, מה הפתרון שלנו פה במכון מאיר?
לא,
יש חדר חמץ.
מביאים את כל החמץ פה לחדר חמץ,
ממלאים את החדר בחמץ,
טונות של חמץ,
אחרי פסח מחלקים את זה לאנשים נזקקים.
וזה באמת הפסד מרובה. זה כמו יותר מחנות גם.
חדר ענק, מלא בכל מיני מוצרים,
כמובן סגורים.
טוב,
מי שיש לו חמץ בספינה או בשייריים, קראנו אלינו אוכלים ומורות ובשטר, ויבוא אצל המורה ללמדו נוסח השטר, איך הוא.
סעיף יו,
לאחר שגמר אכילתו ביום ארבע עשר,
ישרופו בכבודו ובעצמו את החמץ הנשאר,
שמצווה בו יותר משלוחו.
כל דבר.
למה? שלוחו של אדם כמותו.
הבנו את זה?
כמה פעמים עשיתי שליח, התחרטתי על זה.
על דברים אחרים, סתם, שלוחו של אדם כמותו.
זה ברור מה אמרנו, נכון?
יפה. זהו.
אבל אסור לזרוק כחמץ ברשות הרבים,
משום ביזיון, גם שזה חילול השם בעיני הגויים.
ומה אנחנו נגיד פה בארץ ישראל, בירושלים, ירקות שלו ותפארתנו?
חילול השם בעיני הגויים? מה אתה זורק ברשות הרבים? למי שייכת רשות הרבים?
משה ליאון.
מה, אתה רוצה שמשה ליאון יהיה לו חמץ בפסח? או שאיר, נכון?
איך יכול להיות שיהיה חמץ בפסח אצל יהודי? אי אפשר.
בפח האשפה בבית? גם לא. איפה נמצא פח האשפה בדרך כלל?
בחצר. החצר של מי?
לא.
זה חצר שותפים.
אתה לא יכול.
בקיצור, לבאר את החמץ.
והמנהג לשורפו בחצר בערבה שלו שאנה.
ואנחנו גם שמים את הלולב, כי את הלולב,
ארבעת המינים אומר הבן איש חי,
שמים אותו בתנור לאפיית מצה.
טוב, היום נשים בתנור לאפיית מצה, יהיה קצר, זה חשמלי.
אז בסדר, עושים בזה מצווה. מה המצווה?
פתילים של חנוכה,
הרשענות, שלושת המינים, לא האתרוג, כן?
שמים אותם בשריפה של החמץ, משתמש למצווה.
לא סתם, כן?
ואחר שריפתו יבטלנו מיד, ויאמר דחזיתהו, דלחזיתהו, דלבי ארתל. שים לב להבדל.
בערב אמרנו דחזיתא,
בסדר?
ופה אמרו דחזיתא ודלה חזיתא, דביארתא ודלה ביארתא. מה שעשיתי ומה שלא עשיתי, הכל בטל.
ויאמר ביטוי שלוש פעמים, ולא יבטלנו קודם שריפה. למה? כי אם ביטלת אותו לפני שריפה, זה כבר לא שלך, זה כבר לא חמץ.
כדי לקיים מצוות שריפה בחמץ שלו, ואם לבק איכה קודם הפסח, מוטב להחזירו קודם פסח.
ואם לא יחזירו קודם, יחזירנו אחר הפסח, ואין בזה חשש.
ואם לא יחזירו,
יש בזה משום גזל. יבוא מישהו ויגיד, שמע, אני לקחתי ממך חבילת פיתות.
הגיע הפסח,
החבילת פיתות האלה, בטח שזה, אתה גם היית תעזור לו לשרוף את זה.
אני יכול להחזיר לך אחרי פסח? לא. אומר לו, זה גזל.
כי הוא היה יכול לאכול את זה.
היה יכול למכור.
הפסד מרובה אם יש.
בסדר? מי שלווה חמץ, אחרי פסח צריך להחזיר.
שלא יגיד, יהיה לי צדיק גדול. מה שנקרא, צדיק גמור.
כל מיני כאלה גמורים, בסדר? ברור. י״א,
הלובש כתולת חדשה, ממין הבגדים שש בהם חמץ נוקשש, קראו בערבי נשה,
זה עמילן.
היו פעם מעמלינים את הבגדים בעמילן, ממה עשוי עמילן?
חלב חיטה.
זה עמילן, מזה עושים גם את החלקום היו עושים, את ארחת לוקום.
היום עושים את הכל מקורנפלור,
כן, דברים כאלה.
אז לא, בעיה של פסח, בעיה של קטניות, בסדר.
אבל זה לא חמץ.
חמץ זה לא אפשר להשאיר בבית.
גם מי שלא אוכל קטניות, קטניות זה לא חמץ, לבי ידוע.
בסדר?
יפה.
שאשרי אותו במים, צריך חפשה קודם פסח היטב, שאשרי אותם במים קודם כיבוש, כדי שיוכל להעביר את זה הנשע ממנו על ידי כיבוש.
ולבשנה במועד, כשאם יישאר בזה הנשע שבא, אז קרוב הדם עבור ידי הנשע בתוך פיו במועד.
בזמן שהחמץ אסור במשהו.
יין, כי דרכם של בני אדם שחורגים במכנסיים לאכול את הקטונת בשיניהם.
טוב, זה ככה היה פעם, בסדר? בבול קליעה.
וכן בגיד שפורסים על המיטות,
וכן מפות, היו מחפשים בעמילן,
כותנה בעמילן. אז זה בעייתי,
נשפחה שיש לנו איזה אוכל, משהו נשפך,
יש בעיה. היום, ברוך השם, עלינו דברים כאלה, רוב המפות הם סינתטיים, וגם אלה שבאים לא מעמלינים אותם.
וגם הטקסטיל שם פה, אני חושב, זה סינתטי,
זה לא עשוי מהמילן חיטה.
טוב, סעיף יב.
לא אשתמש בכלים של חמץ בפסח בלי הכשר, וכפי תשמישו הכשרו שלו,
שמשתמש בו חמץ ברוטו וברותחין, נכשרו על ידי עגלה במים רותחים, ולא יכניס הכלי לתוך המים,
אלא רק אם הוא רותח, מבעבע.
לכן, אם מישהו פעם שאל אותי הרב, אפשר להכשיר כלים במדיח כלים? מה התשובה?
לא. לא. למה?
המקסימום זה 70. ואנחנו עושים מ-55, 60, 65 גג.
בסדר? זה לא מבעבע.
מבעבע, השם ישמור מה יקרה.
ואם נח ברתיחתו, יעבירו עודש, וירתיחו המים, ואז יגעיל בהם.
וטוב להשעות מעט את הכלי בתוך הרותחין, כדי שייכנסו הרותחין בתוך עובי הכלי, כדי שייצא את הגאול לחוץ.
כי אני אזכיר בשולחן ערוך לרבנו זלמן, שולחן ערוך הרב.
ודווקא שהייה מועטת תשאה אותה, אבל לא יעשה הרבה,
כדי שלא יחזור חזרה.
וקודם העגלה ישופה מתי ויעביר בהם כל חלודה.
או בעברית שלנו, ניקיון, אי אפשר להכשיר כלי בלי שניקינו אותו. יש לכלוך,
לא מכשירים. לא אצטרך לנקות, לא תכשיר גם.
בפרט סירי סולטם שיש להם ידיות פלסטיק, בקליט, יותר נכון.
ואתה פותח את הבורג של הידית ומפרק אותה, אתה יכול אחר כך לברך ברכה אחרונה
על מה שיש שמה בפנים.
בסדר? כזית חמץ יש שם.
אז כל זה צריך ניקיון.
כן.
ואם יש גומות, שאי אפשר לנקות חלודה משם, צריך ליבון במקום הגומות, וגם ידות הכלים צריך להגיל.
צריך להגיל קודם שעה חמישית, כדי שלא יצטרך לכמה תנאים, אפילו לא מגעיל קודם שעה חמישית, אז איך שלא יהיה כלים בני יומם.
אפשר שלא להחלף בכלי של איסור, כי בשער ימות השנה אסור להגיד כלים של איסור,
אלא אם כן הוא לא בין יומו. והמגעיל על ידי צוות יגלגל לכלי, וגם כיסוי הגדרה צריך הגעלה.
לשים לב לדבר הזה.
וכתוב בשערי תמי המצוות, ראוי להיזהר שלו לבין הכלים של נחושת עם בדיל מאותח,
בייד, מה שקוראים לזה בערבית,
כדרך העולם להשתמש בהם עם הצעה עד שהגילים תחילה.
כפי שזה הבדיל שהאותח עליו נעשה קליפה על נחושת, שהוא מונע פליטת החמץ בתוכו,
אם יגילו אחר כך. והליבון בבדיל עצמו אינו מועיל, לפי שהליבון ניתנו לו חזל שיעור שיעור שיעורים נצוצות.
טוב, בכל מקרה,
מה שעושים אחר כך,
שאחרי שפולט את החמץ,
אנחנו נוהגים, וזה מנהג,
להכניס את הכלי לתוך מים קרים,
על מנת שלא יחזור לבלוע מה שיש על פניו, אלא יתקרר מיד, וברגע שהוא קר,
אז הוא לא בולע חזרה.
זה מנהג.
הדין הוא להגעיל מנהג. לכן,
כיוון שזה רק מנהג,
מי שרוצה להגעיל כלי זכוכית,
ייזהר לאחר שהוא שם אותה במים חמים, להניח אותה למגבת יבשה.
כי תשים אותה במגבת קרה וירטובה, או על גבי מים,
אז
יתרסק לכל הכיוונים,
ריקושטים לכל הצדדים.
בסדר?
אז צריך מאוד זהירות.
טוב,
סעיף יג',
הנה מה שאמרנו, נהגו לשטוף הכלים בצונן אחר עגלה,
כדי שלא יבלע כלי מן הלכלוך המים רותחים שעל גבם, כי פליטת הכלי יתערב ברותחים ואף פשע יתבטל בשישים,
אף על פי כן נהגו לכתחיל להעבירו על ידי שטיפה בצונן, כי נזכר בשולחן אור גאון רבנו זלמן, ובלבוש
כתב טעם אחר.
סעיף יד,
כלים שישתמשו בהם על ידי אור ביובש, כגון שיפודים והסקלאות.
בואו, על הדבר הזה אנחנו נדלג. מדוע? אנחנו לא מכשירים דברים כאלה.
לא יודע מי שירצה לעשות את זה, איך הוא יעשה,
והאם יראו שזה נהיה אדום וניצוצות ניתזים.
בקיצור, מה שבא על ידי אפייה יבשה ללא שום רוטב בתנור,
כן, כולל שיפודים, כולל מגשים, לא מכשירים אותם לפסח.
כלי זכוכית מביא פה לשולחן העור, בן איש חי בסוף י״ד, הסתכלו,
וכל כלי זכוכית שישתמש בהם בצוני, אפילו להשתמש בהם משקיע עשוי משעורים, שהוא נקרא בירה,
יש להם יותר להשתמש בהם בפסח על ידי עירוי שמלא, מים יישארו 24 שעות,
ואחרי 24 שעות הוא שופך שלוש פעמים כאלה, 72 שעות.
אלא שאם הוא השאיר אותם 25 שעות,
אז זה לא פותר את ה-24 הבאים,
מרגע שהחלפת, 24 שעות.
בסדר? ואז כך אפשר להשתמש בפסח,
מפני שבלי ידם בתחילה היה בצונן.
סעיף ט״ו
בשאר ימות השניים לוקח כלי מתכות ישן מהגוי, צריך להגאיל לו תחילה ואחר כך יטבילנו.
ואם יהיו שני כלים, יברך לטבילת כלים.
כן, מנהג פה עירנו, טוב, יפול עליה אטום.
עוד אלא כמד אמר, ואברך לטבילת כלים אפילו עם מטביל כלי אחד.
והכלים שמכניסים בהם ינושכר לקיום, שקוראים בערבית קרריב,
דינם ככלי מתכות.
ואם קנה חדשים, אטביל אותם ויברך.
בסדר, אנחנו לא יודעים אם היום נוהגים לקנות מגויים כלים משומשים,
אבל כלים חדשים, אמרנו שצריך להטביל אותם, וזה דין תורה,
להטביל כלים
שהם כלי מתכת. כלי זכוכית, יש דעות שאומרות שהם גם דין תורה, יש מי שאומר שהם דין די רבנן.
אז שים לב שהכשרה,
או נקרא לזה כך, עוף בגבינה זה דה רבנן.
טבילת כלים זה דאורייתא.
אז שים לב לזה שלפעמים אנשים רוצים להקיל בטבילת כלים ודברים אחרים מחמירים. אני אומר להחמיר בכל.
מה זה להחמיר? שורת הדין,
הכל.
צריך לעשות הכל לכתחילה.
אבל טבילת כלים יותר חמורה מהרבה דברים אחרים.
סעיף טז,
אנחנו מדברים על נושא אפיית מצות.
יש פה מישהו שאופה מצות בערב פסח?
אני מקווה שהערב כבר אנחנו נאופה מצות, כי
אני לא רוצה לחכות לרגע האחרון השנה.
אז יכול להיות שהערב נעשה את זה.
אבל אנחנו שואבים מים. איך אנחנו שואבים מים ממים שלנו?
קונים שישייה
של מים מעין זהב בקריית שמונה, זה מי מעיין,
ובערב שלפני כן אומרים, זה המים שיהיו למחר לאפיית מצות.
בסדר?
סעיף יז, טוב שלא תיגע אישה נידה במים ששואבים למצת מצווה,
כמו שכתב בחיים לראש, זה אמור לכסות פיה קד יפה, שלא יפול דבר לתוכו.
בלילה, להוריד את זה. בקיצור, שיהיו מים טובים. סעיף יח,
אין למצת מצווה, נשאר מצות, צריך להיזהר שלא ירישו קודם עמוד השחר.
כי היה שצריך להמתין על המים, שיעור לילה אחת. אז אם כבר קנינו אתמול את המים, אז ברוך השם,
הם נמצאים במחסן, בסדר, אפשר היום בערב לאפות
עם המים האלה.
סעיף יט, אין לשין לפסח עיסה גדולה,
יותר משיעור של חלה,
הפרשת חלה,
בסדר, בעזרת השם.
אם סעיף כ,
אם שכח ולא הפריש חלה קודם יום טוב,
אין מפרישים חלה ביום טוב, בפרט בארץ ישראל.
בסדר, אסור להפריש. בחוץ לארץ אומרים תשאיר לך פינה,
כי יש חומרה לארץ ישראל לחוץ לארץ, זה מצוות התלויות בארץ.
כן, ראשית אבותיכם זה בבוא החבל לארץ.
בסדר?
אז מי שלא הפריש חלב בארץ ישראל,
שכח להפריש כל השנה, זה נכון,
לא יכול לאכול בשבת. בחוץ לארץ יכול להשאיר פינה ולייחד אותה ולהגיד,
זה יהיה הפרשת חלב במוצאי שבת.
טוב, עברנו לסעיף כד.
בסדר? כל נושא
אכילה, אפיית מצות,
אני חושב שאנחנו מדלגים.
סעיף כד.
אסור לעשות מלאכה בערב פסח בחצות ולמעלה אפילו בחינם,
וצריך להסתפר קודם חצות.
ואם שכח קודם חצות, הסתפר אחר חצות על ידי גוי.
אבל כמובן צריך שיעמיד ישראל על גביו לראות בתחילת מספריות עד הסוף. למה?
כל השנה, זה שולחון ערוך,
ושתמש בסכין, איך תדע מה הוא עושה? גוי, גוי.
מכשימוי, כמו שם, כן, בסדר?
יפה.
טוב.
ואפילו קציצת ציפורניים טוב להיזהר לקוץ אותם? קודם חצות היום.
סעיף קפה. הבכורות, יש פה מישהו בכור?
בכורות צריכים להתענות.
הם כהנים או לויים, הוא אומר, מטענים ב...
אפילו אם כהנים או לויים מטענים בערב פסח.
בין בכור מאה, בין בכור מהם.
ודווקא הזכרים אבל נקבות לא נהגו להתענות, והזכר אפילו נולד אחר נפש,
אחר נפל גם כן יתענה.
והנולד אחר ולד שמת תוך שלושים יום וחלו לו חודשיו, לא יתענה.
זאת אומרת כבר נולד, אבל אחרי חודש.
ויש לסמור בזה על הגאון שבות יעקב שמקלים בזה. ואם הבכור עצמו היה החתן או אבי הבן או הסנדק
מותר לאכול ואין צריך לפרוע הטן איתו אחר החג.
אבל אם יזדמן לו פדיון שפודה את בנו אין לאכול.
ויש נוהגים שהחתן מזמין את הבכורות לשרוד בו ביום אצלו בסעודת חתן.
וכן אבי הבן בסעודת מילה ואין לנו מוכים ביד הנוהגים כך. מי אינו יכול להזמין הרבה? למה צמצום? להשלים עשרה.
אז אם יש והיה לנו פה במכון אחד התלמידים
היה הברית בערב פסח.
ברית, בבוקר, הזמין אנשים. עשרה אתה יכול, עשרה בחורים.
חפש בחורים,
תזמין אותם. זה יותר טוב מסיום מסכת שמקשיבים למישהו,
פי כמה יותר טוב. מי שעושה בעצמו סיום מסכת, סיפור אחר.
טוב, יש כאלה שנהגו בכל זאת להתענות.
אני לא יודע כמה היום נוהגים להתענות. בארץ ישראל נחלשו הגופות, מה שנקרא.
או בפרט אם יש איזושהי בעיה של מחלות,
כן?
אז צריך להיזהר לא לצום, אבל לפתור את זה על ידי משהו אחר.
ובסביאת סיום מסכתא, אם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום, מותר לו לאכול שעה ואין חן לראש.
סייף כו', אסור לומר בשר זה לפסח.
כמו שלא אמרנו,
מחצית השקל.
כמו שלא אומרים, אני תורם חמישים שקל למקדש. שמעתם פעם בבית כנסת אומרים ככה? חס ושלום.
למקדש, תשאיר את זה לבית המקדש.
אני תורם למקדש מעט,
אני עושה סכר למחצית השקל, אני קונה בשר לחג.
כי אם הוא אומר אני קונה בשר לפסח,
לכאורה מה זה נשמע?
אוכל קודשים בחוץ.
בסדר?
איפה אנחנו?
כן.
אין לה בשר ליום טוב. אסור לאכול במצע בערב פסח.
גם בלילה של ערב פסח אין לאכול, אבל במצע מבושלת שבשלה קודם 14, מותר לאכול ב-14, כי אני הייתי בתשובה,
כי לא יוצאים בידי חובה בליל הסדר.
הוא לא אוכל הרבה בערב. פסח זה שיכול בליל פסח לתעוון.
למשל למי שהזדמן אצלו אורח
וכין וכין וכין. מה הוא אוכל עכשיו הרבה?
כז, ניזהרו האנשים בבדיקת חזרת והכרפס. חזרת זה חסה.
ברוך השם יש לנו היום חסלת מקורי.
גם בריא וגם הלכתי.
בסדר? שני הדברים גם יחד. לא לוותר על שום דבר.
ועוד פעם, מי שירצה לבדוק חסה, שיבוא אליי, אני אסביר לו איך.
בתור נער בבית הייתי בודק
שלוש-ארבע שעות, בלי ריטלין.
היום יצטרכו לגמור קופסה ריטלין כדי לשבת לבדוק חסה.
זה כיוון שאנחנו במציאות כזאת היום.
אז לא קונים ירקות ללא השגחה,
אתה לא יודע. יש אפשרות, כל דבר.
יש אפשרות לנקות, אבל זה קשור לכל השנה כולה.
אבל לשים לב
שחייבים, חייבים היום לקנות ירק מושגח ללא חרקים.
לא שאי אפשר לבדוק, אלא אין לאף אחד סבלנות לבדוק,
בפרט בערב פסח.
טוב,
בקיצור, יש פה איזה סיפור מזעזע
על מישהי שלא בדקה טוב ונתנה לאנשי ביתה לאכול.
כולם אומרים, פשש, איזה אוכל טעים בשלה האישה הזאת, ואיך אומרים?
התהום פרוסה מול עיניה.
תקראו את זה לבד, את הסעיף הזה, בסדר? אני מעדיף לא לדבר דברים לא טובים.
איך אומרים? ללמד זכות ולהיות חיובי.
בפרט בזמנים כאלה, צריכים להיות חיוביים כ.ח.
יהיה שולחנו ארוך מבעוד יום כדי שיקדש מיד כשתחשח.
שימו לב לעניין.
שבת אפשר לקדש אחרי פלג המלאכה.
בליל הסדר מקדשים משתחשח.
בשבועות מתפללם ערבית משתחשח.
זאת אומרת, מה אנחנו לומדים פה? מתי התפללו ערבית?
אחרי פלג המלאכה. אבל מתי התחילו את ליל הסדר?
משתחשח.
כי צריך שיהיה מאורתע, מהלילה. אי אפשר להתחיל קודם.
זה לא כמו שבת רגילה.
והקידוש זה הכוס הראשונה, אז אי אפשר
לעשות אותה לפני
קצת הכוכבים.
דהיינו, אחרי קצת הכוכבים, וישתה בהסבה כל ארבע כוסות.
וכולם צריכים מזיגה, ויעשה המזיגה במים בשלוש פסקות זו אחר זו. שלוש טיפות.
ובעל הבית ימזוג לו הכוס אחד מבני הבית דרך חירות.
אז אנחנו מוזגים, אחד מוזג לשני כדי שיהיה דרך חירות.
גם יקבל הכוס משתי ידיו, משתי ידיו שנותן.
כמו שמקפידים, מי שמקפיד בקידוש.
עשרה דברים נאמרו בכוס.
שטיפה והדחה.
מוזגו לאחר, לוקח בשתי הידיים, נותן לאחר, לוקח בשתי הידיים ומעביר ליד ימין. וצריך איתור. בקיצור, וצריך מזיגה בפנים.
בקיצור,
עשרה דברים עקרוניים, לא תמיד כולם מקפידים עליהם. מי שמקפיד כל השנה יקפיד. מי שרוצה בליל הסדר להקפיד.
כולנו צדיקים בליל הסדר.
גם מקבל הכל שאת הידיו ואת הידיו שנותן, גם אכילת כל ארבע כזיתות של מצה יהיו בהסיבה.
בין אנשים בין אנשים, בין גדולים בין קטנים, והסיבה צריכה להיות על צד שמאל.
שימו לב, ראיתם איך אני מסב?
זה בדיוק הסיבה.
ברור?
סטלבט פראי, כמו שקוראים לזה בעברית כלה.
ברור, וכולם חייבים, בפרט נשים היום שהן חושבות,
הן מאמינות, אנחנו גם מאמינים, כולן יש נשים חשובות.
ונשים חשובות חייבות בהסיבה.
מה נפקא מן הפור?
שאישה חשובה חייבת בעשיבה, אם היא לא עשיבה,
נוחמול.
עוד אחד, עוד פעם.
טוב, הרמה, כן, בגלל שיטת הרעבל שאומר שבכלל אין היום עשיבה,
בסדר, תקל לה. אתה מבין מה קורה פה? את רוצה להיות אישה חשובה?
בעשיבה הכול.
לשתות את היין, ארבע כוסות בעשיבה.
מצה?
בעשיבה. מה לא אוכלים בעשיבה?
מרור את העשיבה.
השם ישמור.
שיהיה לנו רק מתוק, לא מרור.
כן.
ואפילו ייתר מסב עצמו על כל אדם, כדי דלא כמן דכתב להפך. זה הכל עניין קנה ורשת.
כ.ט. צריך לשתות רוב הרבית בבת אחת.
דהיינו שתייה אחת, ולא יפסקנו בשתי שתיות, ובדיעבד.
אפילו יפסיק כמה פעמים יצא, רק שלא יושבים בתחילת שתייה, זה סוף יותר מכדי שתיית רבית.
ומשקל הרבית הוא שבעה ועשרים דירהם.
עברית שלנו שמונים ושישה סמה כמניין כוס.
גימטריה של כוס.
או לכתחילה צריך שישתה כל הרביעית.
אך בדיעבד אם שלטה רוב רביעית יצא ידי חובתו כנזכר בפוסקים ואף אגב דברכה אחרונה אין צריך לברך ביותר רביעית.
משום שיש בזה פלוגתא ספק ברכות לעכל, עם כל זה בליל פסח
שיש ארבע כוסות ברכה אחרונה שייכת לכולם,
אם באחד מנאי או בשתיים שתה רביעית שלם יוכל לברך רק ברכה האחרונה.
אבל אם לא שתה בשום אחד רביעית שלם, לא אברך ברכה אחרונה על היין לספק ברכות לעכל.
על כן לדחוק עצמו לפחות בכוס אחד לשתות רביעית שלם.
ואם יש בכוס כמה רביעיות, צריך לשתות רובו, אוי ואבוי. ראיתם את החומרה הזאת?
יש מי שאומר שיש לך כוס של חצי ליטר, תשתה מינימום 260 סמ״ק
לכל כוס.
לכן אנחנו ממליצים לקחת כוס כמה שיותר קטנה. מה זה כמה שיותר קטנה? לא כזה של אגן ילדים
של 30 סמ״ק.
כמה שיותר קטנה, נגיד 100 סמ״ק.
86 צריך, 100 סמ״ק מלא את זה כמעט עד הסוף,
הכל בסדר. בסדר, בבית יש גביע מכסף כזה,
שהוא בדיוק עשיר. 94 סמ״ק, 95 סמ״ק, זה המלא מלא.
טיפה פחות מזה, 86 סמ״ק. שותים הכל, סגרו עניין.
לא צריך עכשיו
לוודא ששתית פה רביעית, או לוודא ששתית רוב כוס, זה חומרה גם.
גם מי שיש לו כוס יותר גדולה שהיא שתה רביעית, לא צריך לשתות יותר מזה.
לבדוק לפני כן כמה זה בתוך הכוס,
לשתות, להגיע למצב שהשתהיה רביעית וזהו.
בסדר,
אני רוצה אנשים עד סוף ליל הסדר, לא רוצה שפוכים באמצע.
כן.
איפה אנחנו?
כן, בכל ארבע כוסות צריכים שטיפה והדחה,
שילחצה מבית ומחוץ בכל פעם.
וזה מנהגנו, שאחרי ששותים את הכוס, אם מישהו נשאר לו יין, שם בכוס פלסטיק,
ואוסיף על זה לתקן, חבל לשפוך,
ולוקחים את כל הגביעים,
מדיחים אותם,
שוטפים מדיחים, ומחזירים חזרה.
סעיף ל',
מביאים לפני בעל הבית קערה שיש בה שלושה על אור שמצות,
כמה פס וזרוע וביצה.
חרוז את זכר לתית שהשתעבדו באבותינו לכן מניחים אותו בתוכו אגוזים ושקדים.
זה חצץ של לתית, כן? אגוזים ושקדים זה החצץ בתוך התית.
והזרוע הזכר על הפסח שבזמן מתנגד השם מביא גם את הפסח בשעת אמירת האגדה.
והביצה הזכר לקרמן חגיגה. ומניחים לעשות הזרוע הצלי והביצה שלוקה במים.
ואנחנו לא אוכלים את זה בליל הסדר. לא אוכלים צלי בכלל
בליל הסדר. שלא יגידו אוכל קודשים בחוץ.
ואם שכח ולא צלה הזרוע בערך. פסח מותר לצאתו בליל פסח.
אבל גם שהיינו אוכלים אצלי גם ביום הראשון.
אתה רואה, הוא אומר שבכל יום הראשון. אנחנו ביום הראשון ביום
אוכלים את הזרוע.
את הביצה ואת הזרוע אוכלים ביום הראשון. למה?
כי כבר עבר זמן אכילת קורבן פסח. קורבן פסח שנשאר עד הבוקר,
שורפים אותו.
נותר.
וצריכים להיזהר בכל ביצים ששוקים בגדירה בפסח שירחצו תחילה במים צוננים בתוך כלי בפני עצמו. למה? כי המוכרים היו שמים את זה בתוך קמח.
מה היו מסבים את הביצים שלא יישברו בתוך
תבניות ביצים מיוחדות?
ופעם היו שמים בקמח, בתוך קש, בתוך לא יודע מה, מפחדים מחמץ.
לשטוף לפני כן. טוב.
לא נוטל ידיו,
סליחה, לא, לא. סעיף ל״א.
סעיף ל״א, נוטל ידיו לצורך תיבול ראשון
ולא יברך נטילה זו ואשריה ניזהר ליטול ידיו בתיבול משקה בכל השנה כולה.
זהירות.
חיי אדם כותב שזה מידת חסידות.
לכן בליל הסדר נוטלים באמצע השנה לא צריך ליטול ידיים לדבר שתיבולו במשקה.
ועטרת ראשי הרב מורי אבי זיכרונו לחיי העולם הבא היה ניזהר בכל השנה
והיה מזהיר לכמה בני אדם בזה כי באמת מנהג העולם להקל בזה בשערים אותה שנה.
ובונו את שיבה יחידה, ואין בשיטות מטה יוסף, מה שכתב בזה, בסדר,
אז חוכמת אדם, חיי אדם, כך כותב, סיף ל״ב
ייקח כרפס פחות מעיקה זית,
שלא יתחייב בברכה האחרונה,
יברך עליו בורא פרי האדמה,
יכוון לפטור המרור,
ויטבול אותו בחומץ, ויאכלנו בלא הסיבה,
כמו שכתב הגאון החידה, וכן וינגנו מזמן עטרת ראשי, ארגון ומורז זקני,
אוכלו בלא הסיבה, וטיבול ראשון זה שהוא כרפס בחומץ.
אשכנזים לוקחים חומץ,
חומץ זה זין חומץ.
חומץ זה כמו חמץ, אז לא משתמשים.
לכן ספרדים לא משתמשים בחומוס, זה כמו חמס.
לשון, הלשון שלנו קובעת.
לא משתמשים בכמה דברים.
בסדר, אבל במה אנחנו מטבילים את הכרפס?
מי מלח.
מי מלח.
זה ברור,
בתיבול הראשון, מי מלח.
טוב,
איפה אנחנו?
ותיבול ראשון הוא בחומץ או במי מלח.
זכר לסיבת קשירה, שעיבוד שהיה בשביל מכירת יוסף הצדיק עליו השלום,
שהטבילו קטונת פסים שלא בדם, טוב, אנחנו לא נלך להטביל בדם, כן?
ומחרו וגרמו צר ליעקב אבינו עליו השלום, וזה נרמס בכרפס.
והיינו אותיות קר
הן סוף מכר,
ואותיות פס הן ראש
קטונת פסים.
בסדר?
ותיבוד שני שהוא מרור בחרוסת, הוא שכל הקשיר של עיבוד עצמו,
שמרור חיין במעשה עתיד הרמוס בחרוסת. כמו שכתבתי בזה בספרי בקבצל.
ואף אגב שאמרנו שצריך לקח כרפס פחות מכזית,
כדי שלא יתחיל בברכה האחרונה, הנה אם שגה ואכל כזית,
צריך לברך אחריו בורא מנפשות רבות.
ועם כל זה לא אברך
על המאור בורא אפר יה אדמה,
יען דחשיב מצורכי הסעודה הבאים לתוך הסעודה, ויזהר שלא יאכל כל הכרפס
שיש בה קערה, להישאר בקערה מהכרפס, אחת עד אחר המוציא.
שתהיה הקערה שלמה עד אחר המוציא.
בסדר? ומה אנחנו עושים? הרי בכל מקרה זה לא יספיק מתוך הקערה. ברוך השם יש משפחה בלי עין לרע.
בסדר? כמה משפחה מבוצעת אמרנו?
13 ילדים.
בסדר? אז יש הרבה, אז לוקחים שקית, משאירים את זה של הקערה עד אחרי המוציא.
כן, המוציא.
וצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר החילת מצה ומרור.
סעיף ל״ג.
אומר הרב בן אישך, ייקח מצה אמצעית ויחלקנה לשניים,
וייתן חצי הגדול לאחד מהמסובים להצנע או להפיק אומן,
וחצי שני הקטן
יניע הרבה שתי המצות השלמות, וכפי הסוד יחלקנה לאמצעית צורת ד' וו'. עכשיו תראו,
כל זה יכול להיות יפה וטוב כשאוכלים מצות רכות.
אני לא הצלחתי אף פעם לקחת מצה קשה ולשבור אותה לד' בו', לפני שאני הצלחתי, נשברתי אני.
לשבור את המצה, אני נשברתי.
צריך לקחת את כל ה... תנסה, תנסה.
תנסה בהצלחה.
וציור של ו' יניח להפיקו, מין צורה ד' יניח בין המצות.
וכשאומר אהה לך מה הענייה, יגמיה הפרוסה ויאמר אהה מצרה.
ומנהגו לכפול פסקה זו שלוש פעמים, ואחר כך יצבל להניח לקערה בסוף השולחן.
גם אם זגנו הכושי ויניחו לפניו,
כדי שישאלו מה נשתנה.
כשאחרו לומר עבדים, מגישים הקערה לפניו, כשאומר אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
מנהג יפה לאכול חצי מצה התמונה לאפיקומן להראותו לפני המסיבה.
שהוא זכר לפסח. כנזכר בספר תניא.
כשמגיע למצה זו, יגביה המצה השלמה העליונה שלפניו לחיבוב מצווה.
וכן הוא עדין כשיגיע למרור זה.
אבל כשאומר פסח זה שהיו אבותינו אוכלים, לא יאכול זרוע בידו. למה?
שלא יהיה פסח, קודשים בחוץ, כמו שאמרנו שלא אומרים בשר לפסח.
אלא יראינו בלבד, וכשיגיע לאיש העמדה, יחוס בידו הכוס שמזגו לו, ויכסה הפת, ויזהר לכסות הפת, וכל עץ שלוקח הכוס בידו.
סעיף ל״ד ייטול ידיו ויברך על נטילת ידיים, וייקח המצות שלושתם ביחד,
משום לחם משנה,
האמצעי תהיה החתוכה,
ושתיים עליונה ותחתונה שלמות,
ויברך המוציא, והשמיט השלישית יישאר בידו מצה עליונה והפרוסה,
ויברך על אכילת מצה, ויבצע מהעליונה והפרושה כזית מזו וכזית מזו.
ויכול כזית ותשעה דירהם, 27 גרם,
ויתבלם במלח שלוש פעמים, ואוכלים בהסיבה, ויכניס שתי כזיתות אלו בפיו ביחד.
תארו לעצמכם אם צריך להכניס שתי כזיתות ביחד של מצת מכונה.
אם זה לא מצה, כמו שאנחנו עושים,
רכה, שכזית זה משהו כזה.
בסדר?
יפה.
אבל עוד פעם, אם יש לו עונש שהוא לא יכול לעשות כן,
ונראה לי שהיום כולם אנוסים,
כן? אז שיאכל את זה ביסביס, העיקר שיגמור בתוך כדי אכילת פרס, שזה בין שלוש לשבע-שמונה דקות אפשרי.
ואחר כך ייקח כזית מרור וישקענו בחרוסת, ינער בעט מן החרוסת, שבא איתה המרור, ויברך על אכילת מרור, ואין צחסבה, ואחר כך תכף נוטל מצה שלישית,
בוצע כזית ממנה, וכורחו עם כזית מרור, ומטבל בחרוסת, ואומר זכר המקדש כילל הזקן.
ויחולים בהסבה,
וצריך להיזהר שלא ידבר דברים חיצוניים בין אכילת מצה לאכילת הכורך.
לכן יאכלו בזה אחר זה, תכף ולא יכו, ואחר כך סועד וגומר סעודתו בשמחה ובטוב לבב. זאת אומרת, עד הרגע הזה אכלנו שלושה כזית,
שניים בברכת המוציא על אכילת מצה ועוד אחד בכורך.
אחר כך, בסוף הסעודה, נאכל
מנה אחרונה,
אפיקומן.
וגם שם יש כאלה שנוהגים כזית אחד כנגד קורבן הפסח,
סכס כאלה שנוהגים שני כזית שהם כנגד קורבן חגיגה.
אז מה יצא לנו פה?
שלכל אדם צריך להכין בין 4 לבין 5 כזיתות בלי להתחשב בסעודה.
רק החיובים בליל הסדר.
אז אם יש 15 איש בליל הסדר,
אמרנו 13 ילדים וההורים,
כמה זה אומר?
כל אחד צריך חמש כזית. חמש כזית זה 150 גרם,
כפול 15,
2 קילו 250 מדוד.
זה ברור.
מינימום של מצה השמורה, לא פחות.
אני לא טעיתי, נכון?
בחשבון?
תעקבו, אנחנו פה, ברוך השם.
כן,
אחר, סעיף ל״ה,
אחר שגמר סעודתו יאכל בשמחה את האפיקומן השמור בתוך המפה.
זרר לפסח נאכל על הסובב, ונוהגים שהילדים לוקחים את זה, מקבלים מתנות, אל תחסכו במתנות.
ולכן ייזהר שלא יאכל הרבה בתוך הסעודה, כדי שיאכל להפיקומן לתיאבון, ויאכל ממנו שתי כזתות, למצווה מן המובחר.
שעם כזית אחד זכר לפסח, כזית אחד זכר למצה נכת עליו עם הפסח,
ואם הוא זקן וחלוש מאוד וקשה עליו לאכול שתי כזיתות, יאכל כזית אחד דווקא.
זכר לפסח.
ויצטרך לאכול אותו במקום אחד,
ולא בשתי מקומות, ואפילו בחדר אחד בשני שולחנות אסור.
וייזהר אלה אוכלו קודם חצות, וטוב שגם ההלל יאמר קודם חצות,
והוא לא יתנמנם באמצע אכילת האפיקומן.
ואם הוא מסב לבדו על השולחן, אפילו בתוך הסעודה, קודם אכילת האפיקומן,
לא יישן.
לאחר האפיקומן אין לאכול שום דבר משום דבעיינן, שיהיה טעם האפיקומן בפיו עד שיישן.
ורק מים מותר לשתות, ויש מתירן בקהורה.
יודעים מה זה קהורה?
נהיינו עיראקים.
ויש לסמוך עליהם לצורך גדול. שתיית עשן,
שתיית הטוטון,
יודעים מה זה שתיית עשן?
תרגום מערבית, אשראב. אשראב זה לשתות, אשראב סיגארה.
בסדר? יפה. ואנחנו אומרים שלא רק שאנחנו אוסרים ביום טוב לעשן סיגריות,
למה?
זה מסריח.
אנחנו אוסרים כל השנה.
זאת אומרת, ביום טוב אסור לא בגלל יום טוב, אלא בגלל
שכל השנה לא מעשנים.
זה ברור,
אף אחד לא מעשן כל השנה.
גם ביום טוב לא.
אם הוא כל השנה לא מעשן, פתאום ביום טוב בא לו?
אה, לא שייך.
טוב.
ושתיית עשן הסכים בחיים לראש להזיר בלילה הראשון.
אבל לילה שני התיר, אין לנו לילה שני, אנחנו בארץ ישראל. ומה שקוראים אותו אפיקומנו, נוטריקון, אפיקו מיני,
שלא יאכלו עוד.
ועתר את ראשי הרב מור אבי זלה פירש אפיקומן, ראשי תיבות,
מי נוקבין. טוב, מקובלים.
העולים ממצוות אכילת מצה,
והאכילה הזו היא מצווה אחרונה, ודברי פי חכמים חן,
דפחח, כן?
דברי פי חכמים חן.
שאנחנו יכולים פה גם משהו, מעלים את כל האוכל והשלנו על ידי אכילת הכזית מצה האחרונה, שזה יסוד לכל.
אם שכח ולא אכל להפיקומן עד שנטל ידיו,
או אמר אהב לו בן אבריך, התחיל לזמן, יאכל אותו בלא ברכת המוציא.
ואם לא נזכר עד שברך ברכת המזון, אם לא שתה כוס שלישי, יטול ידיו בברך המוציא,
יאכל להפיקומן.
אם שתה כוס שלישי ואחר כך נזכר, הנה אם אכל תוך הסעודה מזאת המצה השמורה משעת קצירה שיעור כזעית.
סומך על זה.
ואם לאו, אז אפילו אם לא נזכר אלא אחר ההלל,
יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל אף יקומן.
בסדר, אבל אם אוכלים מצה שמורה מלכתחילה,
הכזעית הראשון יכול לסמוך עליו.
ויחזור ויברך על הכוס.
סל״ז חייב אדם לספר בניסים ונפלאות שעשה השם יתברך לנו ולאבותינו עד שתחריכנו השינה לישון.
איך כותוב בשולחן ערוך? עד שתחתפנו שינה.
במילים אחרות, המקום היחיד שמופיע בשולחן ערוך שאדם לא הולך לישון, איפה זה?
ליל הסדר. לא שבועות, לא שנה רבה ולא יום העצמאות, גם לא יום ירושלים.
לא כתוב שלא הולכים לישון. גם פה, לא הולכים לישון. עד מתי?
שתחתפנו שינה.
תבוא עוד פעם איתנו ותיקין.
גומרים את הסעודה, גומרים את הסדר, את מה שצריך.
עוד חצי שעה-שעה קוראים משהו והולכים להתפלל ותיקין.
זה ברור.
צריך להישאר ערים,
לספר ביציאת מצרים,
במעשים שהראו לאבותינו, במעשים שהראו לנו, כל הניסים שיש לנו.
לעשר הפלא הגדול הזה שהקדוש ברוך הוא יצא לנו מידם
של האסים האלה.
זה מה זה אסים?
סינים,
אירנים, יפה, ביחד, זה ברור?
יפה.
ואיתם הזוהר הקדוש, פיקוד על לספר ביציאת מצרים, פיקוד שברוך הוא חד אבדי סיפורו.
הקדוש ברוך הוא שמח בסיפור הזה, ומכנס את כל פלמליה שמעלה, ואומר לו, הבזינו, שמעו.
היי שבחא דלתתאו, והי סיפורא בקר כאיה ואיה וחלה למריאון.
נגיע לליל הסדר, נספר ביציאת מצרים, בכל הניסים, גם מה שקוראים לנו היום,
זהו, נסגר הכל.
שכחו מכל מה שמדברים איתנו היום.
אלקוד ג'ל, ענייני, עזבו, נגמר.
נספר ביציאת מצרים.
בכל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח בפלמליה של מעלה.
שהקדוש ברוך הוא משתבח בו, דכתיב ישראל אשר בחית פער
סעיף ל״ח, צריך לומר קריאת שמע על המיטה
עם הפסוקים הנהוגים בכל הילה, כסדר רבנו אריזה, יש כאלה שאומרו שזה ליל שיאמרו אם לא צריך, ואם הוא נאור הדחה חצות, יאמר אותם מעט קודם חצות.
ובחוץ לארץ קוראים ילכות לילה ראשון, ואוה גרם בלילה שני, צבר שכיהנו בחוץ לארץ בשני הלילות
אנחנו לא אמורים, טל
העובר לפני הנחתום גוי בפסח, לא יריח מפתח עם. וואי, וואי, וואי. הולכים בעיר העתיקה,
הוא אומר לך כשר לבזח
על הבייגלה שלו.
בסדר? שום דבר.
טוב.
מצאתי כתוב שלא מכים הכלבים בחג הפסח. אני ממליץ גם כל השנה לא להכות כלבים.
או בפרט ביום ראשון וביום שני, שבהם מספרים שמגיעץ עם מצרים, כן? משך עודנה וחוטרה בתרי, כן?
כן?
מסירים החוטרה מעליהם,
כי בליל יציאת מצרים לא הכרץ כלב לשונו.
אז זה שהם שמרו גזירתו של הקדוש ברוך הוא באותו לילה.
אומרים לכלב,
תשליכון אותו לנבלה. יש להם שכר לכלבים גם.
אפילו שתן לו מכה, כתוב, אבל אנחנו נותנים, בסדר.
סעיף מ', זה בנושא של כל המאכלים. אנחנו צריכים את כל המאכלים קשרים לפסח.
אני מסכם את זה בצורה הזאת.
פעם היו שקים, היו דברים כאלה, היום צריך קשר לפסח כי הכל הנדסת מזון.
אין מוצר שהוא לא מהונדס.
כל דבר יש בו.
חומרים משמרים, מעכבי חמצון, כל מיני דברים כאלה.
יש בו מוצרים. אני מבקש הכל מוצר כאשר לפסח.
כולל הנייר סופג שמשתמשים באוכל, השניצלים.
בפרט לאשכנזים.
כי העמילן שעושים אותו בנייר זה עמילן מתירס. אז לאשכנזים יש בעיה.
בסדר? ויש הכל.
יש הכל.
נייר כסף, נייר אלומיניום, כל השנה צריך אכשר,
כי הברקה נעשית על ידי שמן. איזה שמן עשו את זה? מי יודע איזה שמן?
אירופה 50% תצרוכת שמן מהחי.
אז בסדר, כשרות כל השנה,
בעזרת השם.
סעיף מ״א, פה עירנו, יש הרבה בעלי בתים שנוהגים שלא לאכול ארוז בפסח, בנקי האורז יימצא בתוכו,
תערובת חיתים ושעורים. ולכן צריך לבודקו שלוש פעמים,
בסדר? וספרדים נוהגים שבודקים את האורז שלוש פעמים,
אולי אפילו על ידי שני בני אדם, אחד בודק את השני,
ולפני פסח בודקים את האורז ואז אפשר להשתמש בו בפסח.
מי שהם, המנהג יצפו לאכול.
אשכנזים לא אוכלים אורז ושאר קטניות,
ומרוקאים לא אוכלים את הקטניות היבשות. קטניות ירוקות, לחות,
הם אוכלים, כי עיקר יסוד הנושא של איסור קטניות,
של מנהג לא לאכול קטניות, היה בגלל שמתערבב
בשקים ושקמח דומה וכו'.
אבל ירוק לא. ולכן אצל מרוקאים נוהגים לאכול קטניות ירוקות בפסח,
בפרט פול הם אוהבים את זה בפסח,
נקשט את הצלחות,
ומי שלא אוכל קטניות שלא יאכל.
ממילא, אם אני מדבר על תערובת, אז תוצרים לאותם
ספרדים מותר. גם הרב ליאור, איך שאני יודע שהוא מתיר תוצרים,
הרב ישראלי התיר בכלל בוטנים, אמר זה לא קטניות,
אצלו בטח היו בוטנים על השולחן בפסח.
בקיצור, בשביל זה מנהגים רבים,
וצריך לשמור על מנהגים, אבל גם לא להגזים.
לפעמים אנשים מתחילים לאיסור, או לאיסור כלים, דברים כאלה, אין דבר כזה שמנהגים אוסרים כלים.
בסדר? שזה יהיה ברור הדבר הזה. סעיף מ״ב,
לא יסתו חלב מבימת גוי בפסח, ברוך השם, יש לנו כבר עכשיו,
המוצרי חלב מתחילים להיות כשרים לפסח.
סעיף מ״ג, אין אומרים תיקון לאה בחול המועד של פסח,
ויזהרו בכל ימי המועד לעסוק בתורה הנותנת חיים לעושיה,
בעולם הזה ובעולם הבא תורה מגנה ומצלע בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו
בפסח שמח גם כשר כמו שאמרנו מי שרוצה לשאול שאלות אפשר לשאול שאלות
כן גם כשמכון מאיר סגור נזכה לגאולה שלמה בריאות איתנה
בעד משיח צדקנו במירה בימינו אמן תשועת השם כהרף עין כל טוב
