הבאר,
נפתח את המיקרופון.
יש לו בפינה השמאלית אפשרות.
טוב,
אנחנו היינו בסימן תא״ג,
סליחה, תא״ד.
לא, תא״ג, כן.
שימו לב, אני אולי,
לצורך העניין, אני טיפה אתוש את השולחן הארוך,
כי בסופו של דבר, כל מה שאנחנו רוצים,
והבנתי שזה הדבר הנדרש ביותר היום,
איך אנחנו עורכים את ליל הסדר.
זו פעם ראשונה,
להרבה אנשים, פעם ראשונה בחיים
שהם עושים ליל סדר לבד.
אתם יודעים, תמיד אנחנו ממליצים שתבואו אלינו,
תראו איך זה ליל סדר,
תלכו לרב אחר, לא משנה, אלינו, הכוונה לרבנים.
תבואו ותראו איך ליל הסדר מתנהל,
ופתאום השנה הפילו את כולם, מה שנקרא,
בגיל שנתיים, הפילו את כולם בתוך ברכת שחייה, תתחילו לסחוט.
ובסדר, אז אנחנו, בעזרת השם, ננסה לראות
מה יש לנו בליל הסדר,
ואחרי שנראה מה יש לנו,
אנחנו גם...
עכשיו, אני רוצה להריץ את זה. יש לי דף שהכנתי,
שישה עמודים, כן? אני שולח אליכם עכשיו את הדף הזה, בסדר?
בואו נראה שהוא קיים.
הגיע, צדיקים.
יש מישהו שלא הגיע לו?
הנה, עכשיו זה עוד לא הגיע, זה בדרך.
לקח לו זמן.
יש.
עכשיו, לכולם יש את הדף.
בסדר?
שימו לב.
אומנם זה מתשעיין ה, אבל הכללים לא השתנו.
דיברנו כבר בסימן הקודם,
שגברים ונשים חייבים בליל הסדר בדיוק באותה דרך, באותה צורה,
באותה שיטה.
זאת אומרת, אין לנו שום פטור לאף אחד מליל הסדר.
כולם חייבים בליל הסדר.
הבעיה היא עכשיו שאני פה לא רואה את זה.
טוב,
ליל הסדר הוא חובה על כולם, זאת אומרת, גם ילדים שמחנכים אותם למצוות,
חייבים בליל הסדר.
נשים גם חייבות בליל הסדר, חייבות בשתיית ארבע כוסות, שזה דרבנן, חייבות באכילת מצה,
חייבות במאור,
חייבות בהסבה, כי הן נשים חשובות, בסדר?
הכול.
זו הקדמה שנתתי,
ולשים לב.
כל התפקיד שלנו זה, והגיעת לבנך ביום ההוא, בשעה שמצום המאור מונחים לפניך, אדם צריך לספר לבנו. רגע, הבן שלו בן שלוש שנים,
תספר לו, מה שאת בן שלוש מבין?
הוא בן שנה, הוא לא מבין.
אתה יכול לספר, לא יכול לספר לעצמך,
לספר לאשתך.
אתה לא יודע לספר לאשתך, ספר לעצמך, היא תספר. בקיצור, ספר ביציאת מצרים. כל המטרה היא,
הרמב״ם גם מביא את זה בתחילת ילכות ליל הסדר,
את העניין הזה שחייבים לספר בכל הניסים שהיו ושנמצאים.
זאת אומרת, גם מה שהיה לאבותינו וגם ניסים שהיו לנו.
אני לא יודע אם השנה יספרו על הנס הגדול שיש לנו ברגע זה.
ברגע זה אנחנו בתוך נס.
כולם צריכים לדעת את זה.
אני הדגשתי את זה כבר מהשבוע הראשון, שדיברו על ההתפרצות של הווירוס
סין בוואן.
אמרתי מההתחלה שזה נס גדול שהקדוש ברוך הוא הציל אותנו מאדם.
מפעל ביולוגי,
שכנראה מישהו שם נדבק, והעביר את זה לתוך העיר.
ובסוף,
מה שאנחנו רואים זה שזה התפרץ עליהם,
ומי עוד האנשים שהתפרץ עליהם?
איראנים.
לא שמנו לב שיש הרבה מדענים ואנשי ממשל איראנים שהם חולים בקורונה?
מאיפה זה הגיע?
שיתוף פעולה של איראנים ושל סינים
כדי ליצור לנו, איך אמרו אני לפני שמונה חודשים, הפתעות
שביבי לא יבין בכלל מאיפה הם באו לו.
בסוף כל העולם לא מבין,
כי כשיש להם איזה... זה נס גלוי.
פשוט אנחנו לא מבינים מה זה נס גלוי.
קוראים לזה בעברית קלה, נס גלוי.
זה פי כמה יותר ברור גם על הנס של אסתר בבית המלך.
וזה יותר ברור מהנס של מציאת פך השמן.
העניין הוא שאנחנו נמצאים בפנים, אנחנו לא ברור לנו, הרבה דברים לא ברורים לנו.
לכן אני אומר לשים לב לדבר הזה,
שכל התפקיד שלנו זה סיפור יציאת מצרים.
סיפור יציאת מצרים מגיע בתוך שבלונה.
השבלונה הזאת היא בעצם כל הנושא של ליל הסדר, מהקידוש וכל השאר. עכשיו, כדי להתכונן לליל הסדר, דבר ראשון,
צריכים להרגיש מלכים.
מלכים, הכוונה היא,
הכלים,
השולחן, הכיסאות,
הכול, הכול, הכול, הכול. תעשו המקסימום שאפשר.
פרסט קלאס, כמו שאומרים.
בני מלכים, אנחנו עכשיו יוצאים ממצרים. ואותו דבר,
גם מקום הישיבה. תסתכלו, כתבתי, מקום הישיבה, כיסא וכורסה.
ועוד פעם, כיסא וכורסה, לשבת בהסיבה.
איך יושבים בהסיבה?
ככה.
בסדר? אני נישון על הכיסא. לא יודע אם רואים, אבל...
אני נשען על הכיסא, ברור?
זהו,
זה מה שצריך.
זה המקום ישיבה שלנו.
וואו, ברח לי הקובץ.
לא, רואים אותך, מרדכי, רואים אותך. לא, אבל הקובץ שלי, ברח, אני רוצה לראות מה אני אומר.
בסדר, יפה.
לכן, אז יש לנו קודם כל,
כמו שאמרנו,
סיפור יציאת מצרים,
שולחן, ערוך נאה,
כיסא,
כורסה, לשבת דרך חירות.
בסדר? וכמו שאישי הדגשנו בשיעור הקודם, באים מבית הכנסת כמה שיותר מוקדם. היי, באים מבית הכנסת, אוי אוי אוי. בעזרת השם, כנראה לא אמרתי סתם.
באים מבית הכנסת, נכון להיום,
מתפללים בבית,
איזה בעיה, זה הפרש רעת שפינה.
בסדר,
טוב.
בכל מקרה, לענייננו,
מתחילים את ליל הסדר, אתם יודעים מה?
גם זה טוב, בסוף הכל טוב.
מתחילים לסדר יותר מוקדם,
לא מתעכבים בדרך ולא מרחקים לאנשים,
מתפללים אפילו ערבית, כמו שאמרנו,
מוקדם, גומרים ערבית בצאת הכוכבים, ומשיד בצאת הכוכבים יושבים לליל הסדר, לא לפניכם, אי אפשר לפניכם.
וכמובן,
אנחנו צריכים לקנות אגוזים.
אמרנו שצריכים לחליף לילדים אגוזים, כמו דינא דה גמרא, רבי עקיבא.
הרב, באזהרות שלו בשבת הגדול, בדרשת שבת הגדול,
הרב מדגיש למה אנשים לא מביאים אגוזים, חלקו אגוזים.
אז אמרתי כבר שאני מחלק אגוזים לכל תשובה טובה,
פקן המלך, תלוי מה אונים,
ובסופו של דבר, כדי שהוא יהיה לי בלאגן
מכל הילדים, מי שמביא את מספר האגוזים הגדול ביותר בסוף הערב,
יקבל פרס יותר גדול, שאף אחד לא מפצח לי אגוזים באמצע,
בסדר?
אם אני אתן להם, יתחילו לפצח, לאירוע, ישכחו מה הכול.
אז זה פטנטים, לא לגלות לילדים.
טוב,
בכל מקרה ענייננו. אני קודם כל רוצה שנראה מה אנחנו צריכים להכין.
יש לנו עוד כמה ימים להכין, אני ראיתי כבר את התורות של מרחקים של שני מטר אחד מהשני
בכניסות לסופרים, זה קצת מדכא, זה קצת נותן לנו
לחכות הרבה זמן,
אבל תראו בדף שלכם, בעמוד הראשון למטה.
שתיית ארבע כוסות יין, עדיף אדום, הומלץ, לא מבושל,
ואם לא, אז מיץ ענבים.
כל כוס בשיעור רביעית,
מתקשים יכולים לשתות לפחות רוב רביעית,
שזה 58 סמ״ק, זה שני שליש,
שיהיו רביעית 86 סמ״ק.
בסדר? זאת אומרת, אם כל אחד לוקח 86 סמ״ק, נגיד נעגל את זה ל-100,
400 סמ״ק, קצת יותר מבקבוק לשני אנשים.
אז אם יש עשרה אנשים, משפחה גרעינית, ראש הממשלה אמר משפחה גרעינית,
אז משפחה גרעינית, אתה יודע,
מדע הגרעין.
בסדר, אז עשרה אנשים לפחות שיושבים בבית, אם לא 15,
17. אני צריך שני בקבוקים לבן אדם רק לילה לסדר,
כמו שאמרנו.
לפחות חמישה או שישה בקבוקים
רק לילה לסדר.
עזבו את שאר ימי אחד.
הרב, יש קישור לדף?
איך?
נתתי. קישור לדף?
יש לכם, לא? מה, זה כל כך שנכנס אחרי לא קיבל.
אז עוד פעם נשלח?
הבעיה.
דרך אגב, מה שהרב קודם דיבר על התפילה תרבית,
אה, קריאת שמע אומרים לפני אצל הכובבים?
אפשר לחזור אחר כך,
אבל זה שולחן מפורש. פעם שעברה אנחנו הסברנו את זה באריכות.
גם איפה שולחים?
מה אני אומר?
הנה.
בואו נראה. נשלח עוד פעם. מי שלא קיבל,
אני אקבל עכשיו.
תודה רבה.
הייתי צרוד, מה יהיה?
חשבתי שאני בבין הזמן, אם...
שולח.
בסדר? זאת אומרת, אנחנו מדברים על כמות
כמות היין,
ולאחר מכן אנחנו מדברים על ירק לטיבול במשקה.
נוהגים, כרפס, הווי אומר, סלרי,
או כל ירק אחר אצל ספרדים, בדרך כלל זה סלרי,
אבל יש אשכנזים לוקחים צנון, סלק, תפוח אדמה, כל אחד,
מה שהוא רוצה, מטבילים במי מלח.
כמובן פחות מכזית, שלא יתחייב בברכה אחרונה.
השנה אנחנו לא בשבת, אז בסדר?
זה מתשנהנה הדף הזה, אז תסלחו לי.
אז אפשר להכין גם למלח, אבל עדיף תמיד להכין הכל לפני כן.
זה לגבי הירק שתיבולו במשקה, שנוטלים ידיים, נושאים לב, נוטלים ידיים, עוד נראה את הכל בדף.
נוטלים ידיים ולאחר מכן לא מברכים.
חוץ משיטת הגרען, לא לועגים ככה, בסדר?
לא מברכים. זה לגבי ירק שתיבולו במשקה, פחות מכזית לכל אחד, חתיכה קטנה של סלרי.
כבר אני אומר שכל מה שאנחנו קוראים ירקות מומלץ ביותר.
מומלץ לקנות חסלת מקורי,
שום דבר אחר לא.
זה מי שלא יודע, בבית יש בלאגנים,
ורוצים ירק רגיל וכולי,
תמיד אפשר לבדוק,
אבל לא הזמן עכשיו, יש הרבה שיעורים שנתתי,
איך בודקים,
ובסופו של דבר זה לוקח המון זמן. המון זמן, לאף אחד אין סבלנות, כבר
בתי מרקחת סגורים, ריטלין כבר אזל,
כל הממצאים בבתים, אז
בואו נעשה את זה יותר קל.
טוב, זה לגבי ההרג שתגאו לבוא משקיע. לאחר מכן, אכילת מצה, אמרנו, זו חובה דאורייתא.
לכתחילה מצת מצווה,
השנה הייתה לנו עוד בעיה במצת מצווה, כי זה מצה שנלפאת אחרי חצות היום, אז מצה שמורה.
מצה שמורה, אוכלים ארבע כזית ויש נוהגים חמש.
כל מצה, זאת אומרת, כל כזית הוא כ-27 גרם.
בסדר? 27 גרם מצה,
אני צריך. במצה מרובעת, מכונה,
זה בערך שני שליש מצה.
מצה שמורה קשה,
נגיד כיסא רחמים או כאלה, שיש עשר מצות בקילו,
אז אומר 100 גרם מצה, אז אומר קצת פחות משליש,
וכל אחד ישער במה שיש לו. אגב, יש את המצות הרכות,
110 גרם, אז כמעט ארבעה כזית יש שם.
בסדר,
בכל מקרה,
לשער על מנת להגיע ל-27 גרם מצה כבר, אבל לפני פסח, לא בליל הסדר התחיל לשקול משקלים,
כי הם לא משתמשים בשלב בליל הסדר, אלא אם כן זה מכני,
לצורך מצווה, סיפור אחר.
בכל מקרה, ארבע כזית או חמש, אני אסביר גם איפה זה נולד.
כשאוכלים בהתחלה את המצה אחרי נטילת ידיים מברכים, על אכילת מצה והמוציא לחים מן הארץ,
אוכלים שני כזית.
כזית אחד מהמצה העליונה וכזית אחד מהמצה האמצעית, שחצינו אותה, עוד מעט נראה את כל זה.
זה שני כזית, אחר כך בכורך עוד כזית אחד,
לאחר מכן באפיקומן, ויש כאלה באפיקומן, אוכלים שני כזית.
בסדר?
זה השיטות, אז בין 4 ל-5 כזית. אם כל כזית הוא 27, נעגל 30 גרם, צריך 150 גרם לכל בן אדם.
עבור במומצות היד הקשות, הגדולות, שזה 100 גרם, מצב וחצי לפחות, לפחות
לכל בן אדם.
אז אם יש עשרה אנשים, אז צריך קילו וחצי,
אז ניתנות לפחות שני קרטונים,
כי זה בא בקילו.
אבל זה מינימום, כן? יותר מזה.
זה כבר משהו אחר.
טוב,
וצריך לאכול את המצה בכדי שיעור אכילת פרס.
אני אומר, כל כזית כארבע דקות. יש מישהו שאומר שתי דקות, יש מישהו שאומר שבע דקות, תשע דקות.
סטנדרט, נורמלי, ארבע דקות, חמש דקות,
לגמור את הכזית
של המצה.
שימו לב, אנחנו בינתיים, מה שעושים פה, אנחנו נותנים רשימת מוצרים לסופר, בסדר? מה אנחנו צריכים? דיברנו על יין, דיברנו על כרפס,
דיברנו על מצה.
עכשיו אנחנו מדברים על מרור.
מהאור, מה שאנחנו משתמשים בו בדרך כלל היום, זה חסה.
רק כמו הסבתא של אשתי, שבאו מגרמניה והייתה אוכלת כלח של חריין, זה היה המאור אצלם, לא יודע מישהו פעם נגע בזה,
שזה עם הסלק,
החריין, שהוא עם היפילטפי של זה,
כבר עולה לאף, אז היא הייתה אוכלת ככה, כאף,
כזית,
והייתה טוחנת את זה מיד לפני פסח, סוגרת בצנצנת זכוכית, כדי שלא יהיה לך ריח.
בסדר? וככה אוכלים כזית, אני לא יודע איך עושים את זה,
איך אומרים, לא בארץ ישראל.
אנשים הגיעו למקומות אחרים, לא נעימים.
תסתכלו אחד, שתיים, שתיים, אחד.
בכל מקרה,
כזית מאור זה עלים, כיוון שבבסיס השיעורים הם שיעורים של נפח,
אז עלה הוא הרבה יותר קל.
לכן, 17 גרם עלה.
ואם זה קלח, זה 27 גרם, גם כמו מצה.
מצה זה מוצג, קשה,
אז הבסיס הוא,
הוא לפח, ולכן,
וחסה בעלה זה 17 גרם,
ואם זה כלח 27,
גם אם זה חזרת, מי שיכול זה 27,
ואותו דבר מצה.
בסדר? זה מה שיש לנו פה, כזית מרור. עכשיו צריכים פעמיים כזית מרור. למה?
אחד לאכילת המרור ואחד לכורך.
לכל בן אדם צריך 17 גרם. אני אתן לכם דוגמה.
עלה כזה, שחסה לה, ככה, בגודל הזה,
להערכתי זה 17 גרם.
אם יש יותר קטע, לוקחים שניים, יותר גדול, לא צריך.
בסדר, זה צריך פעמיים. אז אם יש לנו עשרה אנשים, פעמיים 17 גרם,
זה אומר כל אחד 34 גרם, 340 גרם, אני חושב, בעשרה אנשים צריך לפחות,
לפחות שלוש חסות.
אם לא רוצים להכין סלט כאן ואחר כך מחר,
אבל צריך, צריך. טוב, עוד פעם, מה זה?
טוב, אותו דבר, מה אנחנו צריכים?
חרוסת.
חרוסת, הבסיס שלה זה תמרים, יש כאלה שעושים בסיס של רסק תפוחים,
שקדים, אגוזים, קצת יין, יש כאלה שלא עושים יין כי רוצים לשתות רק יין של ארבע כוסות, אבל אין בעיה, אפשר.
סוף זמן להכין את אפיקומן, חצות לילה, זה 12.45,
אני חושב שזה 12.44,
הדף ישן אמרתי לכם, בסדר? 12.44 זה חצות הלילה, נכתחילה לאכול את האפיקומן עד אז, אבל מי שהכר, לא קרה כלום.
וכמו שאמרנו, המקום היחיד שמופיע בהלכה,
שלא הולכים לישון,
זה בליל הסדר.
איפה זה כתוב?
פע, פע, פע, פע, חכו, חכו רגע, שנייה אחת, שנייה אחת.
הנה,
מסימן תפא, מי שיש לו שוחד רוח יכול לראות.
תפא, סעיף ב',
חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח ויציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו,
עד שתחתפנו שינה.
תשים לב,
לא הולכים לישון,
לא מתכוננים לשינה.
תחטפנו שינה, דחפת ראש לשולחן, נשבר לו האף, לא, בלי לשבור.
בסדר? זה הזמן שהולכים לישון.
בלי זה לא הולכים לישון.
לכן אנחנו כבר היינו רגילים בבית, נראה, ביהי השנה,
שבסוף ליל הסדר, טיפה מארגנים ככה, את הבית מסתדרים, מארגנים,
והולכים להתפעב עתיקים.
טוב, אתם יודעים, זה קצת לב כואב על הדבר הזה,
שחל איסור על תפילה במניין בכל מקום שהוא, אבל רואים,
אם זה מה שיביא לנו את המשיח, אז הבאנו גם את התיקון הזה.
טוב,
סדר הקערה, תראו לפי שיטת הארי. יש?
יש לכולם?
צדיקים? א' צדיקים?
כן, הרב.
יש לכולם, נכון?
כן.
טוב, רואים.
רואים.
בסדר, יפה.
אני רק צריך לראות, כי הדף שלי פה משלמים אותי.
בסדר.
בכל מקרה, זה סדר
הקערה.
שימו לב, יש לנו
פעמיים חסה.
יש לנו מרור וחזרת, מרור וחזרת זה אותו דבר.
בסדר? פעמיים חסה.
זרוע הביצה,
מי כולם קנו זרוע של כבש?
טוב, אז אמרנו שיש אשכנזים ששמים פלי גלח,
זרועה של תרנגולת.
טוב, לא עובר מסך.
אבל אשכנזים ככה נוהגים, בסדר, אין בעיה. ויש כאלה שמים בשר של זרועה, שריר או משהו כזה.
עכשיו אותי משלם מספר שמונה, שריר, בקר, אין בעיה.
לשים זכר, אבל כללי זה כבש.
בסדר?
ברור, ככה מסדרים את הקערה.
טוב, אין לנו שלום עליכם כי זה לא שבת,
ובאים הביתה, מתחילים.
קדש ורחץ, כרפס יחץ, מגיד רוחצה, מוציא ומצה, מעורר כאור שולחן ועורר, צפון ברך, עליהם ירצה.
בסדר? לשים לב לדבר הזה.
כשבאים מבית הכנסת, קדש, זה החלק הראשון,
לשטוף את הכוס וידיחנו. כוס של ברכה,
צריכה שטיפה והדחה, ולכן אנחנו משתדלים, כל הכוסות כולן, כל ארבע כוסות,
לשטוף ולהדיח. אממה, נשאר לנו יין בפנים, כי אנחנו שותים רק את הרביעית,
והכוס נכילה 150 הרבה פעמים, 170 זה כוס
גביע סטנדרטי,
כן? אמרנו כבר שכדאי אולי לקנות למי שצריך, כן?
כוסות פלסטיק יש חד-פעמי כזה על רגל שקופות,
בדיוק מהסמ״ק,
זה ממש טוב, אז גומרים הכול.
מדיחים, שוטפים מדיחים את הכוס, ובין כוס לכוס, כשנשארנו יותר, שמים בכוס פלסטיק בצד,
מתקנים עם יין מתוך הבקבוק,
ואחר כך שופכים איזה חזרה לתוך הגביע אחרי שהדחנו אותו, מדיחים כל פעם.
מוזגים לו כוס מקדש עליו,
כל אחד מבני הבית ייקח כוסו בידו ויעמון.
בעל הבית יקבל את הכוס משתי ידיו,
משתי ידיו של אדם אחר, ואחרי כן חוזרנו רק בימינו,
ויקדש. ככה עושים,
כך צריך לעשות תמיד, זה אחד מעשרת דברים שכתוב במסכת ברכות על כוס של ברכה.
בסדר? לא מתחילים מיום השישי, אבל עוד פעם, שותה בהסבה עצמו ולא מברך ברכה אחרונה. שימו לב, את היין צריך לשתות, הוא חלק מליל הסדר.
בהסיבה, לוקחים ביד ימין ושותים.
וואו, בואו נעשה דוגמה.
הנה, זה לא יין.
בסדר? כשאני מוטה על צד שמאל.
ככה אנחנו שותים את היעין ולא מברכים ברכה אחרונה.
לאחר מכן הולכים או מביאים נטילת ידיים, נותנים ידיים כהלכה ולא מברכים על נטילת ידיים.
עכשיו, לשים לב, כל פעם,
אבל אנחנו רוצים להגיד איך עושים יד הסדר,
אנחנו רגילים כל פעם לשיר את כל הקדש יורחץ,
ונעצרים במה שעכשיו. אז למשל, אורחץ,
שרים, כדש אורחץ, כרפס יחץ, ברך עליה נבצע,
אורחץ.
וכרפס,
כדש אורחץ, כרפס יחץ, וגיד המחצה, מוצאים מצע, מרור, קורא שולחן, מרור, צפו וברך עליה נבצע,
כרפס.
בסדר? ואז לוקחים את הכרפס, עוד פעם, אמרנו, עלי סלרי מבחינתנו,
או כל דבר אחר שאנשים רגילים,
פחות וכזין, כדי לא להתחייב בברכה אחרונה.
כדי לא מברכים על המאור,
עוצים אותו ידי חובה כבר בברכת האדמה הזו של הכרפס.
טוב לי בבן מלח, מברכים בורא פרי אדמה, ויכוון לפתור את המרור, ואוכל בלא הסיבה.
בסדר? את הכרפס אוכלים בלא הסיבה, כי הוא לא חלק בסעודה, זה לפני יוסי.
טוב,
וזה סיימנו. עכשיו, עוד פעם, קדש ואוכל כרפס יחץ,
יחץ.
מה זה יחץ?
אנחנו שמים בקערה של ליל הסדר שלוש מצות.
בסדר? עליונה,
תחתונה ואמצעית.
יחץ, בעצם לקחת את המצה האמצעית,
כזה שאחר כך יש לנו שתי מצות שלמות לברכת המוציא,
לוקחים את האמצעית וחותכים אותה לשניים. חלק אחד גדול בצורת ו',
ואותו מצניעים לאפיקומן, וחלק שני קטן בצורת עוד ד',
ומניח אותו בין שתי המצות.
עכשיו, תשימו לב, כשכתוב את כל זה, אני תמיד מסתכל ואומר, או האשכנזים, מה אתם עושים? איך אתם עושים יחץ?
סתם שוברים.
אי אפשר אחרת, נכון?
ספרדים שיש להם מצות רכות, אז הם חותכים. דרך אגב, גם אחר כך בכורך,
אתה מבין מה זה כורך?
אתה לא עושה סנדוויץ' אחד על השני ומפורך.
אתה מגלגל, אתה כורך.
בסדר.
בכל מקרה,
מניחים את הגדול בשקית רקומה יפה, מניחים את השקית הכתפי הימנית, ואומר, זה ספרדים.
משערותם צרורות וסימנותם על שכמה, ובני ישראל עשו כדבר משה ונצלו את מצרים,
וכולם שואלים אותו, מאין באת? הוא אומר במצרים, לאן אתה הולך? לירושלים.
שנה הבאה לירושלים הבנויה, מסובבים על הראש, כמו כפרות כזה,
וככה עושים אחד-אחד, כולם. זה ספרדים לוהגים ככה, בסדר? אמרתי גם לספרדים, אשכנזים אין להם את הדבר הזה.
וחוזר חזרה לבעל הבית שהוא בצה,
חצה את המצה לשניים, את האמצעית, את החצי
הקטן יותר, הכניס בפנים, את הגדול שם בשקית,
שם אצלו,
והילדים ככה משתדלים לחטוף, זה חלק מהעניין של הילדים שיישארו ערים.
הבעיה הגדולה היא שהילד גונב את האפיקו מים, מחביא אותו והולך לישון.
ואנחנו בבעיה.
כן, אבל אפשר לקחת מצעה אחרת.
זה האבא של רבי יונתנאי ושיץ ככה אמר, טוב, סיפור.
כן,
במגיד. עכשיו תשימו לב, עד כאן זה הקדמות.
כי בעצם מה כל הבסיס של ליל הסדר?
ליל הסדר כולו זה בשביל לספר ביציאת מצרים.
זה בעצם המגיד.
מגיד זה אומר, כן?
המגיד אומר, להגיד.
בסדר? זה כל ההגדה כולה.
ברגע שעשינו את הקידוש,
נטלנו ידיים,
אכלנו כרפס, חצינו את המצה,
מרגע זה אנחנו עכשיו מתחילים לספר ביציאת מצרים.
בסדר?
מאלחמאניה עד
גאל ישראל.
ולשים לב שסיפור יציאת מצרים זה מצווה מן התורה.
ואז מגלים את המצות, הן היו מכוסות,
כמו תמיד שיש עליהן כיסוי,
מגביעים את הקרע ואומרים,
הלך מעניה או הלך מעניה, תולי בנוסחים,
ויאכלו אבתנא.
אחרי שאומרים הלך מעניה, מוזגים כוס שנייה.
מסתכלים את הקרע מהשולחן כדי שיתמורו הקטנים, וישאלו, מה נשתנה לילה הזה בכל הלילות?
עכשיו תשימו לב, כל השאלות האלה, אני תמיד אומר,
אני לא יודע אם זה הזמן עכשיו לפרט,
אבל כל השאלות של הילדים האלה זה ילדים חכמים.
מה זה, הלילה הזה כולו מצה?
מצבלים שתי פעמים?
מאיפה שאתה יודע?
זאת אומרת, אתה מדבר פה על ילד שהוא כבר יודע הכול.
הוא שואל את השאלות אחרי שהוא יודע הכול.
זה לא איזה טמבל שהגיע עכשיו ולא יודע מה קורה, כי מה למשל שאלות, הוא יודע מה קורה אחר כך,
כמה כוסות יישתו, יאכלו רק מצה,
מים הלכו, אולי באמצע הסעודה יביאו קצת איזה שהם לחם שעור,
לחם מחמצת, אני יודע מה,
שיהיה חג אביב מושלם, השם שמו, בסדר?
בכל מקרה, זה ילד חכם, מה נשתנה הלילה הזה, ואז כששואלים על ילדים, מחזירים את הקערה,
אומרים את כל האגדה.
בסדר? יפה.
כשמגיעים לי שהעמדה מכסים את המצות,
זה כבר סוף האגדה, תשימו לב, אנחנו כבר בסוף האגדה כמעט.
מאחזים את הכוס ואומרים, מי שעמדה על אבותינו,
שרים את זה,
מניחים את הכוס,
עד לפיכך.
אנחנו חייבים להודות ולהלל, לשבח, להלל, להתקלץ, לכל מי שעשה לנו וכו'.
עכשיו, יש באמצע את העניין הזה של רבי יהודה יונה דובר עם סימנים,
כן? ואת עשר המכות.
עכשיו תראו, בעשר המכות,
העורך הסדר
לוקח את הכוס שלו, וכל מכה ומכה,
כן?
שופך מים לתוך קערה,
ומי... שימו לב, אני מדגיש את זה, כי יש פה עניין של קבלה פנימית.
כשהוא שופך יין לתוך הקערה,
מישהו יחד איתו שופך מים.
שלא יהיה יין בלי מים.
זה דינים.
המים מביאים לנו את החסדים.
לכן, קצת שופך יין, ויחד איתו מישהו אחר שמחזיק את הקערה מים,
וכך הוא גומר את כל הכוס על עשר המכות, כולל נצח,
עדש ואחריו, שזה סך הכול 15 פעם הוא שופך.
בסדר?
15 פעם שפיכות.
זה מה שעושים.
אצל אשכנזים לא שפכים את כל הכוס.
אשכנזים לוקחים את זה באצבע,
קצת.
אחר כך מתקנים את הכוס.
כי עכשיו פגומה, כי הכנסנו אצבע פנימה.
אי אפשר להשתתת אותה בתור הכוס השנייה.
בסדר? אצל ספרדים ממלאים את הכוס מחדש, ואצל אשכנזים, קצת-קצת.
טוב,
לא נגיד למה זה קורה,
אבל זה מה שקורה.
שני מנהגים שונים, לשים לב לעניין.
דם ואיש ותימאות עשן, סך הכל זה 16. אה, איך מתקנים את...
איך?
עוד פעם? איך מתקנים את הכוס?
איך מתקנים את הכוס?
כשכוס היא פגומה, כי מישהו נגע בפנים, לקח,
נוספים עליה מים.
מי שאל, גיא, כל אדם 34 גרם, למה 34 גרם?
אה, פעמיים, אני עכשיו מבין על מה השאלה.
פעמיים 17 גם חסה.
היה צריך 34 גם, אז 17 כפול 2. אחד למרור ואחד לכורך.
בסדר?
קדימה.
איפה אנחנו? לאן הגענו?
כן.
כן. כשעובר פסח מצה ומרור, אומרים מרור זה שאנו אוכלים, פסח מצה זה שאוכלים.
פסח, לא מצביעים, כי שלא יגידו שזה קודשים, אתם יודעים, דיברנו על זה שהאדם לא אומר, אני קונה בשר לפסח, קונה בשר לפסח, לכאורה,
מקדיש קודשים ואוכל אותם בחוץ.
כשמגיעים ללפיכך יכסה את המצות, ייקחו כולם סבורים את הכוס בידם, עד געל ישראל.
לפיכך אנחנו מודים, עלינו לעובדי ה', ברוך אתה ה',
געל ישראל.
בסדר? אשכנזים מברכים, ברור אפריה גפן,
וספרדים לא מברכים על הכוס השנייה,
כי כבר בירכנו על הראשונה.
בסדר, אשכנזים ראו שכל כוס היא מצווה בפני עצמה, ולכן מברכים על כל אחת ואחת,
כן, בפני עצמה. ואצל ספרדים, נכון שכל אחת היא מצווה בפני עצמה, אבל כיוון ששתינו בקידוש את היין, פתרנו גם את היין שבא אחר כך. תגיד לי שלוקח הרבה זמן עד ששתיתי בעין השני,
אבל הם לא עסוקים באותו עניין.
לא הפסקנו מהעניין.
לכן,
אצל ספרדים מברכים ברוי פריה גפן,
בכוס ראשונה ובכוס שלישית,
אי-זוגי, כשאשכנזים מברכים על הכול.
רחצה.
גמרנו את ההגדה, מהר מאוד, גמרנו, סיימנו את ההגדה,
ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לרחצה.
רחצה זה אומר נטילת ידיים לסעודה.
עכשיו, יש כאלה שנוהגים שמישהו מביא קערה עם מים שכל אחד ייטול, וזה ככה,
מה שנקרא,
דרך מלכים, שמביאים להם נטילת ידיים. תלוי במקום, תלוי בהנהגה, תלוי באנשים,
האם זה יהיה איזה משהו מכובד,
או שיגידו, שפכת עליי,
כל אחד עם הקיצור,
עם האינסטנסיות שלו,
לעשות את הכול שיהיה בנעימות.
דרך אגב, שכחתי לומר שיש כאלה שנוהגים שאת הכוס מישהו אחר מוזג.
עכשיו, בעל הבית, מישהו אחר מוזג, ומה עם האחרים?
אז אנחנו עוברים את זה מספר ברזל.
כל אחד לזה שלידו מוזג,
ויוצא שכל אחד, מישהו מזג לו את היין.
טוב, נוטלים ידיים,
כמו תמיד,
על נטילת ידיים,
ואחרי, עוד פעם, אני מדגיש שוב ואומר, שרים,
כדה שורחץ, ככה פס יחץ, נגיד,
רוחצה, מוציא מצה, רוחצה, אומרים רוחצה, מוציא מצה,
עוד פעם, כדה שורחץ, מוציא מצה.
עכשיו תשימו לב, אחרי שנטלנו ידיים, איזה, אלו מצות אנחנו בוצאים.
קודם כול אנחנו מברכים,
צריך לברך על שני לחמים,
מבחינתנו יש שתי מצות.
אז הוא לוקח את כל המצות ביחד איתו,
מברך
על אכילת מצה, המוציא לחם מן הארץ,
אחרי שהוא מוציא לחם מן הארץ, הוא משמיט את התחתונה השלמה, משאיר ביד שלו רק את העליונה ואת החצויה, ומברך על אכילת מצה,
בסדר?
ואז הוא לוקח מהאמצעית ומהעליונה שני כזית.
עכשיו, תלוי איזה מצה יש לו, מכונה עם עבודת יד, ירקה, קשה. קיצור, כל אחד שיראה ויכין, אני תמיד מכין כיסא על ידי.
יש כיסא עם מצות,
שככה אפשר לחלק לכולם.
בסדר, שיהיה כבר מוכן.
אז הוא צריך לאכול ברגע זה שני כזית. הוא לוקח מיס אחד ומתחיל לחלק לאחרים.
כמובן, לא לדבר בין הברכה לבין האכילה.
וכל אחד צריך לקבל שנק הזית ולאכול אותם בהשיבה.
בסדר? לשים לב.
כל החיובים,
החיוביים בליל הסדר, צריכים הסיבה.
זה אומר שתיית ארבע כוסות,
זה אומר אכילת מצה, זה אומר כורך,
וזה אומר הסיכומה.
אלה הדברים שצריכים הסיבה בליל הסדר. מאור לא, כרפס גם לא.
בסדר, אלה לא צריכים הסיבה, כי זה לא הולך ככה.
טוב, המרור לא באופן איחורי, זה מרור.
בכל מקרה, לאחר אכילת המצה,
שאמרנו שזה ארבע דקות כזית, אז זה שתי כזית, שמונה דקות, בסדר.
בכל מקרה, גומרים את אכילת המצה ומגיעים למרור.
וכמו שאמרנו, אוכלים עלה,
בסדר? עלה חסה,
ועלה שחסה זה 17 גרם, כבר אמרנו משהו כזה, הדגמתי כבר, משהו באזור הזה,
זה 17 גרם.
מטבלים אותו בכרוסת ומנערים.
אני יודע, בתור ילדים, האם לוקחים חצי צלחת לך אוזן?
אף אחד לא יודע שיש לך בפנים חסה,
כבר לקחת את הכול. לא.
זה בא ככה למתק את הדינים, למתק את המרור הזה.
אנחנו לוקחים, דרך אגב, בדרך כלל שואלים,
מה קרה חסה? חסה זה משהו-משהו,
חסה זה מרור.
אני זוכר שאבא היה מביא איזה חסה בשדות,
קראו לזה הינדבי, איזה חסה כזאת.
עגולה עם עלים משוננים קצת,
איך אמר שהוא באמת מר, אבל חסה רגילה,
למה אוכלים אותה הרי לא מרור?
זה כמו השעיבוד,
שאיבדו את עם ישראל במצרים בפה רך.
מה זה בפה רך? בהתחלה אמרו להם, בואו, בואו נראה, רוצים לתת לכם בונוסים, בונוסים.
עבדו קשה, עבדו קשה, בונוסים, וספרו להם, יאללה, תעשו את הכל בחינם.
זאת אומרת, התחילו בפה רך, התחילו במתוק,
ועברו למר.
גם חסה, כשמשאירים אותה לגידול הרבה,
פחות מים ויותר גידול,
בנט גדולה גדולה היא ממש מרה,
מרה קלה עדיין.
בסדר, החסה מאוד מרה.
לכן,
תשים לב ששמים קצת כדי למתק את העניין.
מברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר כדי שלמצאתיו מצוונו על אכילת מרור,
מצווה מהתורה.
טוב, יש דיון,
יש דיון,
יש מישהו שאומר שכיוון שאין לנו קורבן פסח,
אז גם מרור הוא לא דאורייתא.
מצה בתוך דאוויתא.
המאור להרבה דעות דאוויתא, ויש מי שאומר שלא,
כי אין לנו קרבן פסח, ובעזרת השם, השנה יהיה קרבן פסח,
אז גם המאור יהיה דאוויתא. בכל מקרה מברכים אשר כדי שאלנו קצתיו עצמנו על נחלת מאור,
אוכלים אותו בלא השיבה.
לאחר מכן,
כן, זכר למקדש כהילל, שהיה כרוכם וכולם בבת אחת,
לוקחים כזית מצה,
כזית מאור,
מטביעים, מגלגלים אותם ביחד, מי שזה יכול להתגלגל,
סינדוויץ' כזה,
לוקח קצת חרוסת, טובל קצת בחרוסת,
ואומר, מצבו מאור בלא ברכה, זכר למקדש,
כי אלינו הזקן אשר כוכבו וחולים בבת אחת לכמה שבע, מצבו ברורים יאכלו.
ועוד פעם, צריך לאכול את זה בהסבה,
כי זה כבר לא מאור,
זה כבר זכר למקדש,
זה כבר תפילה לקב' ברוך הוא שנזכה
לבניין בית המקדש.
לאחר מכן,
גמרנו את כל המחויבויות, סעודה.
דבר אחד,
אנחנו לא אוכלים צלי בלילה.
למה שלא יגידו שאוכלים צלי קורבן פסח
מחוץ לבית המדבר שלנו? אז לכן באותו לילה לא אוכלים צלי.
גם את הזרוע לא אוכלים באותו לילה.
אנחנו משאירים את הביצה שנמצאת בקערה ואת הזרוע כדי לאכול ביום. יש מי שאומר שרק ביום השני לאכול את זה. יש כאלה שאוכלים בערב את הביצה כי זה זכר קורבן חגיגה, וביום אוכלים את הזרוע.
וכמובן, לאכול כמות כזאת,
כמו שאני בא להגביל,
אבל לא לרדם, אתם יודעים.
אוכלים טוב, הולכים לישון,
בפרט אם זה אוכל של אימא,
אחר כך ישר זה מרדים.
אבל אפשר לשתות גם יין. אנחנו לא ממליצים, לא ממליצים,
אבל אפשר.
אין איסור לאכול לשתות יין
בתוך הסעודה, אנשים רגילים, הרבה פעמים לאכול לשתות יין בסעודה,
אז גם פה אפשר.
וזה אוכלים, גומרים את הסעודה,
אם זה עד רבע לאחת זה מצוין,
וגם טוב.
אבל צפון, עוד פעם, כדי שהוא חזק כפוס אחד, צפון.
יש שנהגו לאכול ביצה. איך מכינים את הזרוע? את מה?
איך מכינים את הזרוע?
צולים אותה.
מנגל,
בתוכניר כסף על הגז, לא יודע, איך שאתה רוצה, אצלם.
אבל לא אוכלים בליל החג, בסדר?
לא אוכלים.
רק למחרת.
בסדר.
טוב.
אז לגבי את הביצה,
משאירים עם הקליפה.
כן,
נורא משאירים בקליפה, ודאי.
משאירים עם הקליפה, רק כשרוצים לאכול אותה, מי שאוכל, יש חלק העיראקים שאוכלים את זה בערב.
איך ככה אומר החרם, אוכלים את זה בבוקר.
אז משאירים כמובן עם הקליפה, לא מקלפים,
כי לא משאירים בלילה ביצה קלופה.
מה עושה, כן, אה?
שומעים אותי?
כן.
כן. יפה.
לא, למה יש לי פה זמן? לא, אפשר לשאול שאלה? כן, בטח.
דבר. אפשר לאכול מצות רטובות?
בלילה הראשון אנחנו לא רוצים שיעשו את זה,
לא בגלל שלא אוכלים שרויה, לא אוכלים שרויה גיברוקט אצל האשכנזים,
אלא מכיוון שאנחנו רוצים שיהיה תא המצה.
וברגע ששמים מים, עכשיו אנשים שקשה להם,
לא יכולים, לא מסוגלים, בסדר, נו, מה אני אעשה?
כי לא יכול, מה שנקרא,
להגביל את האדם עד כדי כך.
אבל לא צריך מצה רטובה, צריך טעם מצה שיהיה בפה.
ולכן גם אחרי האפיקומן לא אוכלים כלום.
לא אוכלים ולא שותים אחרי האפיקומן חוץ מהשתי כוסות שיש אחרי ברכי המזון ובסוף הסדר.
בסדר? לשים לב לדבר הזה.
ברור?
יפה.
חוזרים לדף.
לוקחים את המצה מהאפיקומן ומוסיפים כמובן
מצות נוספות,
כזית,
יש כאלה שאוכלים שני כזית, יש כאלה שאוכלים רק אחד.
אז בסופו של דבר, כמו שאמרנו בהתחלה,
ארבע או חמש כזית בכל הערב,
וכמובן בהסיבה,
או שני כזית או כזית אחד, ואומרים, זכר לקורבן פסח הנאכל על הסבה. שים לב,
הרב מדגיש את זה, ואני אראה את זה מחר,
העניין הזה שקורבן פסח אוכלים על הסבה. יש שני מיני אכילות.
יש אכילה של מישהו שרעב,
יש אכילה של כיף, שאני כבר לא רואה, אבל אני אוכל לך בשביל כיף.
ופה זה כמו מלך.
דרך אגב, בזמן שהיה בית המקדש,
מה אכלו בתור אפיקומן?
בשר, מנגל.
בסדר?
יפה.
ברך מים אחרונים, מחזיקים כוס שלישית ומברכים
ברכת המזון, ואחרי ברכת המזון
בורא פרי הגפן,
ושותים
בהשיבה את הכוס השלישית.
אחר כך
פותחים את הדלת,
אומרים, שפוך חמתך אל הביאים אשר לא ידעו לך, בסדר?
ולאחר מכן אפשר לסגור את הדלת.
מוזגים כוס רביעית,
גומרים עליו את ההלל.
את הביטוי מאיפה מגיע, גומרים עליו את ההלל. הרבה פעמים משתמשים בזה,
משום שיש הרבה מה לדבר עליו, זה המקור.
דברי חכמים במסכת פסחים, גומרים עליו את ההלל.
ויש דואגים לזהות גורל כוס רביעי לפני שפוך חמתך.
זה בכל מקרה,
כוס רביעי, ואחרי שגומרים,
וערוך אותה ה' מלך מולה בתשבחות,
בסדר?
אז שותים כוס רביעית, אשכנזים מברכים ברוי פריה גפן ושותים,
והספרדים לא מברכים, כי כבר בירכנו על הכוס השלישי.
לאחר מכן,
נרצה,
עוד פעם, קדש ואוחז, קרפס יחץ, כמו כל פעם שאמרו, את אחד משלבי הסימנים של ליל הסדר,
ועם השק הסדר הזה, רצוי לפני ה' יתברך, נזכה בשנים רבות, נעמוד בתורו,
ובעזרת השם, הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו לגאולה שלמה לאכול כמובן פסח.
וכמובן יש שירים,
מחשש סידור פסח כהלכתו, לשנה הבאה בירושלים,
ויש עוד כאלה שנוהגים לומר שיר השירים,
בעצם החיבור הגדול בין הקדוש ברוך הוא לבינינו,
שיר השירים,
יציאת מצרים, זה הלידה, זה החיבור שלנו, יציאה לאוויר העולם.
ועוד אחד מיודע, ובקיצור, כל השירים שאנחנו מגרירים, יוחד גליה,
כל השירים האלה המוכרים,
אפשר להשאיר אותם כסיום ליל הסדר. לאחר מכן,
גמרנו את הכול,
כל מי שרצה לפרוש פרש, אתם יודעים שכאלה שפורשים,
מספרים מצד מצרים.
בסדר, אספר רק כל דבר.
סיפורים מהם, סיפורי הרב ביגון על מלחמת ששת הימים,
שכולם שמו,
וכל מיני דברים.
סיפורים של ההורים, סבים וסבתות, יכלו לארץ, איזה ניסים ונפלאות.
זה מה שאומר הרמב״ם,
שמצווים לספר ביציאת מצרים ובכל הניסים שיראו,
כן, לאבותינו עד לימינו.
זהו, בעזרת השם, אנחנו, הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו,
שנעשה ליל הסדר ככחתו. יש מישהו שיש לו עוד שאלות לגבי ליל הסדר?
מחר אנחנו ממשיכים, נעשה קצת שונה, אבל...
ממשיכים.
מחר?
כן? לא, חמישי.
יום חמישי. מחר ב-16 יש נושאים של אמונה,
וביום חמישי אנחנו דיברנו, יום חמישי ב-9.
כן. יום חמישי בתשע, נסכם את העניינים. מי שיש לו איזשהם שאלות
ורוצה לשאול, יכול לו הרגע, או תשלח לי אס.אם.אס, אנחנו נתייחס,
שיגיד שזה בשביל השיעור.
בסדר?
שלום,
הרב, אפשר לשאול שאלה?
כן, כן, אבל שאלתי מי שרוצה לשאול.
דבר.
אז יש לי מטוס של שנה שעברו.
מצא משנה שעברה?
איפה שמעת אותה? בפריזר?
אם היא הייתה בפריזר, אין בעיה.
אם היא לא הייתה בפריזר, היא מלאה תולעים לבנים קטנטנים.
בשר סתם אפשר בליל הסדר,
לא צלי.
אפשר.
אפשר לאכול בשר, לא צלי.
אבל יש כאלה שיכולים רק עוף, אבל לא אפשר.
אפשר לאכול בשר, לא צלי.
בסדר?
בעזרת השם. יש לי עוד איזה דבר קטן לומר לפני שאנחנו מסיימים,
כי בטח יש גם עוד שיעור בערוץ מאכול מעיר.
לגבי העניין הזה, שאסור להתפלל בקיבוץ של עשרה אנשים.
שאלו אנשים אם אפשר להצטרף במרפסות,
אני אמרתי שכן, אחר כך הבן שלי הראה לי שזו משנה ברורה,
ברוך השם, וכף החיים קצת מפקפק, אבל בואי, עם הצילים האלה אין ברירה,
אז אפשר, מי שעומד וכולם עונים אחריו, כולם שמים לב, כי זה לא נמצאים במקום אחד, באחד במקום אחר, כולם נמצאים בתבזות.
זה דבר אחד. דבר שני,
תפילת ותיקים, מי שעומד עמידה ואנץ,
היום זה 628,
נחשבת כתפילה בציבור.
אז נשתדל, להתפלל בנצח אחר מה יראו חיים שמש.
בסדר? זה דבר שחשוב לראות אותו, ואם יש אפשרות, בין המרפסות של הבתים,
כן, זה גם טוב.
כל דבר אחר לא קביל,
ובלי להמציא כל מיני המצאות שלא כתובות בטבר חכם.
טוב, צרות טובות. הרב, הרב,
הרב שושו, שאלה?
דבר,
שומע. ברדיו.
נו? מניין שברדיו.
שמעת מה אמרתי.
כל דבר אחר, כל ההמצאות האחרות, לא מתקבלים.
סע קדימה, מה שיש בדברי רבותינו. אני עניתי על השאלה.
ידעתי מה אתה רוצה לשאול, בלי לדעת מי זה. האם אני יכול...
עניתי על השאלה הזאת. האם אני יכול לענות...
לא, לא אני יכול לענות. אין אפשר לענות אמן.
לא אני מאמן.
סתם ככה, אם אתה רוצה לשבח את הקדוש ברוך הוא,
ומישהו אומר לו איזה מהשבח לבורא, אתה אומר, אה,
בסדר, אין לי בעיה שזה יהיה גם ברדיו, אבל זה לא מוציא ידי חובה,
וזה לא עושה כלום מבחינת תפילה או יציאת ידי חובת חזרת השץ.
לא קריאת מגילה ולא שום דבר.
בסדר?
הרב, אפשר שאלה? ולא זום,
בלבולי מוח וסרק, כן.
הרב, אפשר לשאול שאלה?
בטח, נו,
אני פה.
הרב אמר בקשר, אצלי בשר לא לאכול בליל הסדר.
השאלה אם אפשר לאכול בשר מבושר.
כן, עניתי, מישהו שאל את זה?
גידור חיים כבר שאל.
אה. אמרתי שאפשר בשר מבושל? כן, כן. יש כאלה שגם בשר בקר, סתם, ומה, לא, רק כופות, אבל אפשר, אפשר, בטח. זה מכובד, לאכול בשר בליל הסדר, מה יש יותר ממה?
אבל איזהר לא להירדם אחר כך.
מרדים, בסדר?
מסתדל.
לשיעור הבא, נכון? כן. יש מישהו אחריי? לשיעור הבא?
יש לוז?
טוב, להתראות כל טוב.
אה, אבל לגבי המרפסות,
מה התנאים בזה? אם נגיד יש אחד שממצא בחלון ולא במרפסות?
מניין רואים, אני קורא לזה. מניין שאחד רואה את השני, אם לא רואים,
לא שווה.
לפחות שיראו, אם נמצא במקום אחד.
בסדר? שכולם יכולים לראות את כולם?
כן, שיש איזשהו רצף. שכולם יכולים לראות את כולם? עדיף לי, כן, עדיף לי.
כן, שיציצו מהמרפסות.
מציץ בין החרקים.
טוב, להתראות, כל טוב. ארב, שאלה אחרונה.
או, דבר.
המינה של ההסרה שאסור להתפלל בחוץ,
זה משהו ש...
זה מבחינת ברזל עכשיו מצייתים לזה, או שזה תלוי מצב?
תראה, אנחנו אנשים ששומרים חוק וסדר.
מה אני אגיד לך? אני לא יודע.
שאלים אותי,
אני לא חושב ש... טוב, תלוי באיזה תנאים, יש כאלה שיעשו באיזושהי חצר קטנטנה, מצומצמת,
למעטים עומדים ומחכים, נגיד,
המגרש של בית הספר מתחת לבית שלי,
עומדים במגרש הזה, שהוא מגרש כדורסל,
עומדים עשרה, חמש עשרה איש, מה יכול להיות כבר?
לא נראה לי שזה,
אבל אתה יודע, כמה שיש בלגנים, והרבה הדבקות בבית הכנסת,
אז היו חייבים לעשות את זה.
ואנחנו צריכים להתפלל שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את כל מה שצריך.
שנזכה בעזרת השם להיות בריאים, שלמים, טובים.
כן, גם לי זה כואב.
אז כן, כן, כן. אני חושב שזה הדבר שהכי היה קשה לי,
לא ללכת להתפלל בממנות.
זה קשה מאוד.
אבל ברוך השם, זכיתי הבוקר להתפלל ב...
ב...
התפללתי עם האנץ.
אז בעזרת השם הקדוש ברוך הוא ישמע את תפילותינו.
יחיש גאולות אל המזכיר לראות פני המשך צדקנו, בניין בתפארתנו, במימה בימינו.
אמן.
ויתראות כל תהוב.
