שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיון ביומו.
מסיימים היום את סימן תרצד ה', סעיף ד',
ושני סעיפים מתרצדיו.
בסדר, אנחנו ככה, שימו לב, אנחנו עוד רגע גומרים.
טוב, תרצדיה, סעיף ד', חייב לשלוח לחברו שתי מנות בשר או של מיני אוכלים.
בסדר? ביסלי במבה, לא שמה.
תפוז עם גזר באף, לא שמה.
שנאמר הוא משלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד לשים לב ההבדל בין מתנות לאביונים שמנה אחת לאביון אחד כפול שתיים
אבל מתנות משלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד
זה חיוב בפורים אנחנו רואים את זה למישהו חס ושלום מישהו אבל באותה שנה שהוא לא מקבל משלוח מנות אבל הוא נותן לאחד את החיוב
וכל המרבה לשלוח לרעים משובח
וכמובן שמי שנותן מטריות לאביונים הרבה זה משובח.
ואם אין לו,
אין לו מה לתת.
חייל בצבא, בזמננו נגיד, מה ייתן עכשיו, הוא באמצע...
מחליף עם חברו, לוקח את הארוחת צהריים שהחבר שלו אוהב,
זה כבר שלו עכשיו, כי זו המנה שלו, הוא קנה תעלו,
נותן לחבר שלו את האוכל, חבר שלו נותן לו
את האוכל שלו, ככה הם עושים, משלוח מנות יש לרעהו.
זה שולח לזה סעודתו, וזה שולח לזה סעודתו, כדי לקיים משלוח מנות
איש לרעהו.
אומר רמיו, יש לשלוח מנות ביום ולא בלילה.
אם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם ומוכל, לא? יצא.
אני נתתי.
ואישה חייבת במתנות לאביונים ומשלוח מנות, כאיש אמרנו שיש חיוב לנשים בפורים.
ואישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש.
אבל לא בהפך,
שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה ויבוא לידי ספק קידושין.
אבל במתנות לאביונים אין לחוש.
ואני אוסיף עוד, שבמתנות לאביונים אפשר להתתגם לילד קטן שהוא אביון.
ובמשלוח מנושא של רעהו הוא גדול לגדול,
גדולה לגדולה.
קטנה יכולה לתת לקטנה, קטן יכול לתת לקטן.
תרצה דיוו,
שני סעיפים. סעיף א', פורים מותר בעשיית מלאכה.
ובמקום שנהגו שלא לעשות, כמו בארץ ישראל, יום חופש,
אין עושים.
אומר הרמב״ם, וידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות.
בוודאי.
ממשיך על שולחן ערוך ואומר, ועושנו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם.
אתם מבינים?
אמרנו לנו המשנה ברורה כבר בהלכות שבת, מה זה לא רואה סימן ברכה? מה שהוא הכניס פה,
הקדוש ברוך הוא יתנו להוציא ממקום אחר.
אלא אם הוא בעניין של שמחה, כגון בהלכתנות לבנו, הוא מתחתן במוצאי פורים, זאת אומרת, לא באותו ערב, שיכור, לא יוכל לקדש, אבל יום אחר כך.
או עברנקה של מלאכים, דשארי.
ומותר לעשות כל מלאכת מצווה, כגון לכתוב פסקי הלכות, וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים. רוצה להתקין ספסל כי באים אליו מלא אנשים לסעודה, נשבר הספסל. תקן,
זה צורך פורים.
סעיף ב',
אפילו במקום שנהגו,
לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד,
אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג.
זאת אומרת, מלאכה ביום שקוראים מגילה,
לא בימים אחרים. זאת אומרת, מי שנוהג בי״ד בי״ד לא עושה מלאכה, אבל בט״ו עושה. ומי שנוהג בט״ו, ט״ו לא עושה מלאכה, בי״ד יכול לעשות.
בעזרת השם,
אנחנו נמשיך מחר.
כל טוב. שלום.
