שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית.
אם תרצו, אין זו אגדה, סימן תרצו, תרצצי וו.
בעזרת השם, פינה אחת לפני הסוף, אנחנו ככה טיפה עם נשימה ארוכה.
שולחן ערוך, תרצצי וו, סעיפים ג', ד' וה'.
אומר לנו, השולחן ערוך בענייני חגיגת פורים,
סעיף ג', יום יו ד' ויום טו אסורים בהספד,
ותענית לכל אדם בכל מקום.
אם אמרנו שמלאכה
שנוהגים שלא לעשות, אז זה רק יום אחד, לא י״ד וט״ו, כל אחד במקום שלו,
אבל הספד ותענית, לא י״ד ולא י״ו לאף אחד בכל מקום
בכל אזור.
בין לבני כרכים שהם עושים ט״ו בלבד, בין לבני עיירות שהם עושים י״ד בלבד.
והנשים מענות בהם. מה זה מענות?
שכולם עונות כאחת,
בוכות ביחד, בלוויה כמובן,
שלא תבוא לאף אחד,
ומטפחות
שמכות כף אל כף,
אבל לא מקוננות,
שתהיה אחת מדברת וכולן עונות אחריה.
נקבר המת לא מענות ולא מקוננות.
זאת אומרת,
כשהיו עושים איזשהו מין כזה מכה, מכמה מה שנקרא,
אומרים איזה פיוט, איזה משהו, ובוכים כולם ביחד, בסדר, אבל לא אחת בוכה, והשניות
אחריה, זה בעצם הנושא של המקוננות.
טוב,
סעיף ד', כל דברי אבלות נוהגים בחנוכה ופורים. זאת אומרת, מי שהוא אבל שבוע,
שלושים, שנה, כל אחד לפי עניינו,
כל דיני אבלות ממשיכים,
לא מפסיק, זה לא שבת וזה לא יום טוב.
אומר הרמב״ם, בכל מקום ילך לבית הכנסת לשמוע מגילה.
לשמוע קריאת מגילה בתוך שבעה,
כן? הולכים לבית הכנסת.
אם זה אחרי שבעה, ברור.
ואם יוכל לאסוף מניין לביתו לקרוא את המגילה, עדיף תפי.
כי מה הבעיה שלנו? הרי אמרנו, ברוב עם הדרת מלך, קריאת מגילה צריכה להעשות דווקא במקום מציאותו של המלך, הווה אומר בית הכנסת.
גם אם יש לו אפשרות לעשות בבית, לקרוא בבית מגילה עם מאה איש ובית הכנסת יש עשרים, הוא בא לבית הכנסת.
ברוב עם הדרת מלך.
פה אנחנו רואים, כיוון שהוא אבל,
אז עדיף לקרוא בבית. אבל יש אומרים שאין אבלות נוהג בפורים,
לא בי״ד ולא בט״ו, וכן נוהגים.
ואפילו אבלות יום ראשון נדחים בפני פורים, אבל דברים שבצנעה נוהג.
ואף על פי שאין נוהג אבלות בפורים עולה לו למניין שבעה ימי אבלות כמו שבת. וכן פסק הרב עצמו בתור הורי דעה,
סימן ת״א. זאת אומרת, אומר לנו פה הרמה שהדברים שבצנעה בענייני אבלות נוהגים בפורים.
דברים שבפרסיה לא, זאת אומרת האבל יוצא מבית הכל מהבית, ללכת לבית הכנסת,
לקרוא מגילה ולקיים את חובות הפורים,
דברים שבצנעה לא. לכן אנחנו אומרים שמי שהוא אבל בתוך שנה עליו האם או תוך שלושים לאחרים,
הוא מקיים את מצוות הפורים במינימום. זאת אומרת, לגבי משלוח מנות,
הוא שולח לבן אדם אחד שתי מנות, אבל לא מקבל מאף אחד.
טוב, סעיף ה אומר השולחן ערוך.
אם חייל פורים במוצאי שבת,
והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה,
הוא אומר למה מוצאי שבת קוראים מגילה, לא יצא משם
עד שיתפלל ערבית וישמע קריאת מגילה,
כן, בניגוד לסעיף קודם.
ולמחר לא יצא מפתח ביתו.
זה בעצם השיטה של השולחן, ערוך שהאבלות נוהגת,
כמו שמביא בהתחלה, לא כמו
דברי הרמה בסופם,
והאבל לא יוצא מביתו, מגילה הוא בתוך שבעה, הוא שומע בביתו. מוצאי שבת,
זה כבר סיפור אחר.
טוב, לעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב.
