ברוך השם, הלכנו לפרשת תרומה.
כפי שאני אומר כל שבוע,
הרב בן איש חי מביא לנו את הדברים,
לא יודע איך לקרוא לזה, בישרה, בהפוכה, באיזה לימוד, באיזה סיבוב הוא מביא לנו ולוקח אותנו אל המקום שצריכים אליו להגיע, להלכה שהוא רוצה ללמד.
והיום אנחנו בפרשת תרומה,
כל ציווי בניית המשכן, אנחנו יודעים שיש תרומה תצווה שתי פרשיות,
ציווי בניית המשכן והקל פקודה זה הקיום, המימוש.
אומר לנו הרב בן איש חי, ועשית מנורת, שנה ראשונה כמובן, כן?
עמוד קו' בסטנדרטים האלה שיש פה.
ועשית מנורת זהב טהור.
נראה לי בשיא אתא דשמיא,
מנורה רמז לתפילת העמידה,
שידוע שתפילת העמידה היא סוד המנורה.
אחד מתיקוני השכינה,
כמו שנזכר לעיל, בהקדמה לפרשת בשלח.
דיברנו על העניין הזה שאנחנו צריכים לבוא ולרומם את מציאות העולם.
אמרנו שיש לנו חלקים שונים למה שאנחנו קוראים לזה לתפילה,
אבל בלשון חכמים תפילה זה דווקא תפילת העמידה,
מה שהיה 18 והיום זה 19 ונדבר על כך
גם היום.
אבל בכל זאת אנחנו רואים שהכל זה סוד המנורה.
למה?
צריך שתהיה זהב טהור.
יש דברים שאני צריך אותם פרפקט,
צריך אותם 100%,
צריך זהב טהור.
הרבה דברים יש בעולם שהם מורכבים.
בין שחור ללבן, לא יודע כמה מיליארדים של גוונים יש.
וגם מי ששחור וגם מי שלבן,
לא הייתי אומר שהוא שחור או לבן,
או משהו באמצע,
כן? מה יותר מה פחות.
אבל זהב טהור חייב שתהיה המנורה,
זהב טהור.
אחרי אנחנו קוראים לזה, כשאנחנו אומרים תאזמר בשבחים בליל שבת,
כן, אסדר לי דרומה, אנחנו אומרים בפיוט,
פיוט של האריה, מנרתא דסתימה. מה זה מנרתא דסתימה?
המנורה של,
מה זה סתום? החוכמה העליונה.
משהו כאילו סתום, נעול, מה שצריך לפתוח אותו, משהו גבוה ביותר.
המנורה תמיד היא מסמנת לנו, או נותנת לנו, יותר נכון,
נותנת לנו את האור.
כן, החוכמה הגדולה. לכן יש כאלה שאומרים,
למנצח בנגינות שיש בצורת המנורה, עם הפסוקים,
כן, שמונה פסוקים,
אז זו סגולה טובה לפני מבחנים.
למה?
המנורה זה חוכמה.
אתה אומר את זה בצורת המנורה ואתה מצליח במבחן.
אבל אני מציע גם ללמוד לפני כן,
בלי זה לעזור.
שתגיד עשרים פעם, צורת המנורה,
בסדר, אם לא למדת,
אולי זה עוזר לשחרר את הדברים החוצה, כי לפעמים
אנשים נתקעים, הם יודעים דברים, אבל
מה שנקרא, הדיסק הקשיח עוד לא התאכה,
אז הם לא יודעים לעלות לחלון העליון.
טוב,
צריך שתהיה זהב טהור לשון צח,
ולא טעות.
מקשה תעשה המנורה, רוצה לומר חיבור אחד
שלא יפסיק בתוך תפילת המידה, אפילו בדבר שבקדושה.
הן ירחה,
מה זה אומר ירחה? תחנונים שאומר אחר התפילה,
בין יהיו לרצון הראשון לבין יהיו לרצון השני,
שמה אנחנו אומרים אז?
אלוהי,
לא אלוהי נצור.
חסר שלום, שלא ינצור.
שפתח, חירה.
אלוהי, נצור לשונים מרע. כן, זה כן.
אוקיי, שמעתי פה אלוהי נצור.
בסדר, ברור.
אז שלא ינצור, אלא ישחרר את הנצרה,
ישלח לנו שבע וברכה אחרי כל התפילה הגדולה שלנו.
כן.
והן קנה, מה זה הקנים?
כל ברכה וברכה נחשבת לקנה אחד,
כי היא מכוונת כנגד ספירה אחת, כאן הודעה.
הכל צריכים להיות חיבור אחד זה עם זה, בלתי הפסק בינתיים.
התחלת, יש לך את השלוש ברכות הראשונות,
יש לך את השלוש האחרונות,
יש לך את הירכה,
את הירך, את הסוף, שזה אלוהי,
ניצור לשונים מרע, אבל בתוך השתים עשרה ברכות שבאמצע,
תתפסו אותי עכשיו, נכון? יש תוספת.
בסדר, עוד מעט נדבר.
אבל השתים עשרה ברכות שבהן צריכים להיות כמקשה אחת.
צריך שכל השערים האלה יהיו כיציקה אחת.
ואמר עוד, גביעי הכפתורי הופרכים ואין היו. דהיינו, גביעי האלו תיבות הברכות של התפילה,
כי האותיות של תיבות העמידה הן סוד כלים אשר יתמלאו אורות
מכוח המחשבה הקדושה של המתפלל.
כידוע שכל מילה נקראת
תיבה ותיבה זה ארגז, נכון? זה כלי.
ולתוך הכלי אני צריך לצעוק תוכן.
מה התוכן שאני יוצק לתוך כלי שהוא מבחינתנו תיבה?
הכוונה שיש בתוכה את הצד הרוחני.
ולכן תפילה צריכה להיות בקשב וריכוז.
אחד המבחנים הראשונים של קשב וריכוז. אתה יכול לעמוד להתפלל?
25-40 מילי קל. בסדר, הבנתי.
זה ברור, בעיה.
כמה אנחנו צריכים לבוא ולהבין שהיסוד הראשוני של להיות האדם אדם זה קשב וריכוז.
ויש הרבה דברים שמפריעים, בפרט ב...
אני רוצה לקרוא לזה בדור שלנו,
כי לא אוהב את הביטוי, בשנים האלה,
עשר השנים האחרונות,
12, לא, 10,
12 אולי,
שנים האחרונות שפתאום האנשים לא יודעים איפה לשים את עצמם,
לא יכולים לשבת,
לא רוצה להגיד כמה זמן ממקום אחד. שבוע שעבר היינו מתעני דיבור,
נכון?
היו החבר'ה
שהיו שם במהמחרון,
הם,
לא יודע, מצאו את עצמם בעולמות עליונים.
אני ישבתי בבית הכנסת
משמונה וחצי,
בואו נאמר עד ארבע וחצי שקיבלנו את התהילים, אחר כך היה שבע הקפות, שבע הקפות זה בסדר, מתאים למי שיצריך את ה...
מקיף.
אבל,
אני הצלחתי לשבת?
בחיים לא עשיתי דבר כזה.
הרב, אתה לא מבין, אני לא שם.
אם כל אלה שיבחנו אותי כל השנים היו רואים אותי עכשיו,
היו רואים איזה בן אדם אחר.
עובדה, אפשר.
אפשר.
צריכים כוחות רצון וצריך
שכנוע עצמי.
אפשר לעשות הרבה דברים.
צריך ניקרא היום,
בעזרת השם.
ואמר עוד גביע כפתוריה ופרחיה ממנו יהיו, והיינו גביע אלו תיבות הברכות של התפילה,
כי האותיות של תיבות העמידה הן יסוד כלים אשר יתמלאו אורות מכוח המחשבה הקדושה של המתפלל.
כמובן מחשבה קדושה.
כאן הודעה ואין אדם רשאי להוסיף ברכה בברכות התפילה שאינן עניין תיקון התפילה.
שמה שהוסיפו בזמן רבן גמליאל ברכת למלשינים זה היה מתיקון התפילה.
למה?
כי ברכה זו כנגד ספירת הכתר.
כאן הודעה שלא תיקנו השסד הגדולה כנגדו ברכה בתפילה.
למה? מפני שאותו זמן לא היה צריך לו תיקון.
ונמצא שגביעי האלה אותיות ותימאות של הברכות שצריכים להיות ממנה, כלומר מעניין תיקון התפילה.
אז יש 12, ואחר כך הוסיפו את ה-13.
איזו ברכה יש 13?
תאמינים במלשינים, היה צריך תיקון גדול,
בכתר.
וכפתורי הרמז למחשבה של התפילה, כי המחשבה של האדם היא במוח הסתמטאה,
כדמיון הכפתור, שהוא כן תפוח הסתום,
ולכן כפתור הוא רמז למקום המחשבה.
גם כאן צריך שתהיה מחשבתו של אדם בדברי התפילה דווקא.
ואינו רשאי לחשוב בתוך התפילה אפילו מחשבה של תורה או של מצווה.
ובפרט ברור שאדם לא יכול,
אדם לא יכול לא ללמוד ולא להתעסק בסוגיות
ולא אפילו את הדפיואימי בתוך התפילה.
כי ברגע שאתה עסוק בתיקון מסוים, אם אתה מערב
בתוך הדבר הזה משהו אחר,
קלקלת, בלבלת את הכול.
קוראים לזה בעברית שלנו היום בלבלה.
יש כמה אנשים שהם בבלבלה.
לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
באמצע התפילה, דיברנו על זה בעבר בשיעורים אחרים,
באמצע התפילה הוא לומד. אתה לא מבין שתפילה זה עבודה שבלב, זה רגש,
ולימוד זה שכל, זה מוח.
חסר שמן, תעשה סלט מטבוחה.
מה אתה אומר?
עשה פה בלאגן.
אומר לנו הרב בן ישחי במקום הרבה יותר עמוק.
הוא אומר,
שתהיה מחשבתו של אדם בדברי התפילה דווקא, ואינו רואה של לחשוב בתוך התפילה, אפילו מחשבה של תורה או של מצווה,
אלא צריך שיהיה ממנה, רוצה לומר מעניין התפילה עצמה שהוא מתפלל.
כל המחשבה שלו בתפילה,
שום דבר אחר לא נמצא חוץ מאשר מחשבת התפילה.
ופרחיה זה תוספת דברים שנתנו חזר רשות לאדם להוסיף בתוך התפילה.
אך בתנאי שיוסיף דברים בכל ברכה מעין הברכה.
ולזה אמר, מי מנה יהיו,
מתוך אותה ברכה תוסיף. ואנחנו יודעים שהמקובלים אומרים,
כמו שהופיע בכתבי הארי, שעדיף לנו שלא יוסיפו כלום בתפילה.
כי התפילה כוללת הכול.
דיברנו על זה בשבוע שעבר, קם איזה מישהו,
הגיע הזמן שהרבנים יסתכלו ויראו עם יצר שורת להוסיף או להוריד משהו מהתפילה.
לא אבין כלום, אני לא יודע מה הוא מתפלל.
אמרו לי אחר כך שיש לו כיפה,
שופט, יש לו כיפה.
אז מה, הוא לא הבין מה זה תפילה.
הוא לא הבין מה עושים בתפילה.
הוא הבין את חלקי התפילה.
הבקשות שבתפילה,
האמת היא כזאת,
שכל מה שעדיין אנחנו צריכים,
אם אנחנו מדברים על האידיאל של עם ישראל,
כן?
והוא בירת משיח צדקנו בעניין בית המקדש,
כן? כל מה שיש בתפילה,
צריך בעזרת השם שהכל יושלם.
נכון?
גאולה יש.
אבל מה אומרים בתפילה? ומהר לגאולנו
גאולה שלמה.
תקועים בדרך.
גאולה שלמה.
אבא, זיכרונו לברכה,
היה אומר בקדיש
וגאולה שלמה הוא סליחה וכפרה.
אבא, מה זה? זה לשון חכמים, לשון התפילה.
גאולה שלמה.
תראה מה קורה כשאנשים לא אומרים גאולה שלמה.
איך אומרים?
קומסי קומסה.
תקועים בדרך, בסדר? ולכן הוא אומר, לזה אמר, ממנה יהיו.
אבל בסופו של דבר אומר כתבי הארי שעדיף.
אם מישהו רוצה לבקש איזה שהם בקשות,
יש ברכה אחת שהיא סובלת הכול, שמע קולנו.
בשמע קולנו תוסיף מה שאתה רוצה.
נכון ברפאנו,
אנחנו בלחץ.
רפאנו,
אדם יכול לבקש על חולים,
ברך עלינו, פרנסה, בסדר.
אבל אנחנו מעדיפים שכל התפילה שלנו תהיה על הכלל.
לא נערב שום דבר פרטי בתוך התפילה, אלא הכל על הכלל.
כי אם הכלל נגאל, גם אני בפנים.
כדי שיגלו אותי, אני צריך הרבה זכויות.
אבל כשיגלו את הכלל, אני בפנים.
מה זה משנה מי אני?
ולכן בשמם כולנו, בסוף אפשר להוסיף. ועוד אמר,
שישה קנים יוצאים מצידיה, שלושה קני מנורה מצידה האחד,
ושלושה קני מנורה מצידה השני.
רמז בזה על פי מה שכתב רבנו ההזוי זל בספר הכוונות
ששלוש ברכות ראשונות כנגד
זאת אומרת שלוש הראשונות של השבח כנגד חסד גבורה תפארת
שלוש האחרונות כנגד נצח עוד יסוד
ואלו הם עיקר ושורש
אבל ברכות האמצעיות כנגד ספירות שהן תוספת
ולזה אמר שישה קנים שהן כנגד ספירות שהן עיקרים
ואינה מבחינת תוספת הנה הם יוצאים מצידיה
שלושה קנים מנורה מצידה האחד
שלושה קני מנורה מצידה השני, ותשימו לב,
סתם ככה עברית
יפה של תורה, אז מה זה המנורה?
מה זה המנורה?
האמצעי,
הבסיס.
זה המנורה, ומה שיוצא מהצדדים זה קני המנורה.
זה לא המנורה, זה הקנים של המנורה.
זאת אומרת, המנורה זה האמצע.
זה מה שהוא אומר, שהם כנגד חזק וברת תפארת, עושים מנורה מצידה השני,
שהם כנגד נצח עוד יסוד. והנה נודע,
כאשר כנסת הגדולה בתחילה תיקנו 12 ברכות אמצעיות,
אשר בין כולם הם 18 ברכות.
הרי בזמן רבן גמליאל
תיקנו ברכה על עקירת המלשינים בשביל תיקון
ספירת הכתר,
ונעשו בין הכול 19 ברכות. מי נמצא?
בכל שלוש תפילות שבכף ד' שעות
יש 95 ברכות עם שתי החדרות של שחרית ומלחה. זוכרים שבוע שעבר?
מה אמרנו?
ששלוש תפילות שביום, כל אחת 19, כמה זה ביחד?
57, זן, דגן,
אל הוויה,
נכון? ככה אמרנו.
זה בדיוק המספר הזה. עכשיו הוא מוסיף לנו גם,
מוסיף לנו גם את
החזרות.
אז אם הוספנו לה חמישים ושבע עוד
שלושים ושמונה,
כמה יצאנו?
תשעים וחמש.
עם שתי החזרות שירינו ממך, כי מעניין המים,
מה זה המים?
בזה פירשתי בסייעתא דשמע אשלח לחמך על פני המים, כי ברובה אם תמצאנו.
השפע, הפרנסה הטובה לתחתונים יימשך על ידי התפילות.
וגם ברור ניצוצי קדושה שהוא מזון העליונים,
גם כן יהיה על ידי התפילות.
זאת אומרת, תפילה ניזונים בה העליונים והתחתונים.
ראינו את זה שבוע שעבר.
אך יהיה דבר יום ביומו לצורך הפרצוף והספירה שהוא כנגד אותו יום.
כמו שכתב רבנו אריזל, ואחרי כתב רבנו הרשש בנהר שלום,
שצריך המתפליל לדע באיזה פרצוף היא אותה השנה,
או באיזו ספירה הוא אותו החודש,
ובאיזה ספירה מספירות אותה ספירה או אותו שבוע,
ואיזה ספירה מקצוות שאותו שבוע או אותו יום,
כדי לברר ולהעלות את הביאורים מתייחסים לכל יום ויום כראוי וכנכון.
אין שם.
ולזה אמר שלח לחמך ומזון שלך
על פני המים, מה זה המים?
שלוש תפילות שיש בהן ברכות כמניין המים,
כי ברוב הימים תמצאנו.
כלומר דבר יום ביומו, ואם עבר יומו,
בטל קורבנו. כל יום ביומו יש לנו את התפילה שלו.
אז נכון עכשיו,
ואנחנו לא יושבים כל יום ובודקים בדיוק את אותו יום, ספירה, באיזה ספירה הוא נמצא, באיזה עולם, באיזה שם, באיזה מקום,
בסדר? אבל בכל זאת צריך לדעת שכל תפילה שלי ביום מסוים היא לא אותה תפילה של אתמול.
מה שהתפללתי אתמול היה אתמול, מה שהתפלל היום זה היום.
פתאום זה שגם אני השתנתי.
עובדה
שמאתמול להיום אני הזקנתי ביום אחד,
אופס, טרללה, גדלתי ב...
יפה.
ובזה יובן בסייעתא דשמיא להשם הישועה
על עמך ברכתיך סלע שידוע גאולה תהיה בזכות התפילות וזה שאמר להשם הישועה בגאולה העתידה
יען כי על כל עמך כי על ברכתיך סלע מספר סלע כמה זה?
95 רמז לתשעים וחמש ברכות של שלוש תפילות עם החזרה של שליח ציבור
ואמר על עמך כי יהיו עטרות בראש ישראל על עמך
גם הוא חוט של חסד.
חוט חסד עולה 95,
קמדינת 95 הנזכר, שיימשך עליהם חוט של חסד.
חוט חסד יימשך על עם ישראל כתוצאה מהחיבור לקדוש ברוך הוא בתפילות,
שבכל תפילה יש 19 ברכות וחזרת השץ,
שחרית ומנחה, ובתוך כל זה אנחנו מגיעים לתוך כל אותו שפע שקשור למנורה עצמה.
ובזה יובן, עבדו את השם בשמחה.
או בשמחה, אותיות,
בחמישה. מה זה חמישה?
חמש תפילות. מה זה חמש תפילות? יש לנו שלוש.
פעמיים חזרת השעץ.
אתם מבינים למה אי אפשר לוותר על חזרת השעץ? כולל זאת, תוותר לי על חזרת השעץ.
לא הבינו את המשמעות.
עוד רגע נראה את זה גם בהלכה.
אבל בינתיים אנחנו יוצאים ברעיון, בפנים.
בהבנה מה אני עושה בחזרת השעץ.
אחרי שלומדים דבר כזה, אני לא יודע מי יכול להסיח דעתו בחזרת השעץ.
ידידי, זה יותר מאשר, אמרנו את זה כבר, זה יותר מאשר תפילת עמידה אפילו.
תפילת עמידה אתה מחתך בשפתיים.
חזרת השעץ, שמיעה ברמה רוחנית יותר גבוהה, פנימיות של אצילות אמרנו.
קראנו לזה, נכון?
יפה. זאת אומרת, אני נמצא ברמה הרבה יותר גבוהה כשאני מקשיב למישהו אחר.
כמה זה קשה לנו להקשיב לאחרים. אני תמיד, אתם שמים לב.
אני רק מדבר, אני לא מקשיב לאף אחד.
בסדר? אני רק...
זה הכי קל.
להקשיב לאחר? איזה רמה.
טוב,
איפה היינו?
חמישה תפילות העסקאות אמרו רבותינו זל,
אין עבודה אלא תפילה. וזה יובל בסייעתא דשמיא,
אור זרוע לצדיק
ולשרי לב שמחה.
והוא כי ידוע שהחזן הוא בחינת יסוד,
הנקרא הצדיק.
זה יכול להיות חזן,
אתם מבינים? ועוד יש לו אור זרוע.
הוא אור תפילת העמידה, וקרא לאור זרוע לשון זרועות, כי הלחש
בנצח עוד יסוד,
והחזרה בחסד גבורה ותפארת,
וכך אומרים אותה בקול רם, בלי פחד שם.
ולישרי לב הם הציבור שמשימים ליבם על חזרה
של השליח ציבור לצאת ידי חובה.
אז בזה הם שלמים בשמחה, אותיות בשמחה,
חמישה,
שנמצא גם הם מתפללים חמש תפילות.
מה שאין כן אותם, שאין משימים ליבם לשמוע חזרה.
מתחילים לתעל, לומדים דף יוימי, פרק יוימי, מה זה משנה מה?
מה אתה צריך לעשות ברגע זה?
להקשיב בלבד.
אין להם חמש תפילות בכל יום.
אז כן צריך להיזהר מאוד על זה.
עד כאן הרעיון של מה זה הבנת התפילה.
שלוש תפילות פלוס שתי חזרות.
שלוש שאנחנו אומרים בלחש,
ואמרנו כבר לא להשמיע לאוזנו כי יאחזו בו חיצוניים ואינה עולה,
רק מחתך בשפתיים,
חזרת השעץ עוד
פעמיים תשע עשרה ברכות. אומר לנו הבן נשחי בהלכה, הלכה א'.
כשחוזר השליח ציבור התפילה,
יהיו הקהל שותקים ומכוונים לברכות,
שמבואי חשץ ולענות אמן.
ואם אין תשעה בני אדם מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה.
את מי ציטט פה השולחן ערוך?
את רבי יוסף קארו.
הבן יש חי, סליחה. את השולחן ערוך הוא ציטט.
אם אין תשעה
שמכוונים לברכותיו קרוב ברכותיו לבטלה.
זאת אומרת כשאני רוצה להתחיל חזרה התשעה עצמה אני צריך
שיהיו תשעה אונים.
אבל אם יש תשעה אנשים בבית הכנסת
אחד ישן, אחד באמצע עמידה,
ועוד אחד מתעסק במשהו אחר,
קרוב ברכותיו לבטלה.
מה קורה? אני לא מתעסק בזה. אני מתעסק במה אדם צריך לעשות.
מה יעשה לו הקדוש ברוך הוא? אני לא נמצא שם.
כשאני אהיה אני אגיד לך.
וכן כתב בספר העולם תמיד,
בשם רבנו יונה,
שאם לא יש עשרה מכוונים,
האביין ברכה לבטלה. שמים לב?
לא שקרוב ברכותיו לבטלה.
הביא ברכה לבטלה.
ואם כל אחד יאמר, הרי יש הסרה זולתי,
טוב, יש פה בדיוק, יש לי, אני יכול להתעסק במשהו אחר,
לא יימצא גם אחד מכוון,
אלא אדרבא.
צריך לומר להפך, אין הסרה זולתי.
אם אני פה, כולם פה, ואם אני לא פה,
אף אחד לא פה, איזה גיא ו... לא, זו מחויבות.
זה לא הגאווה,
זו מחויבות לציבור.
אתה מחויב לכלל.
אתה מחויב לזה שהשליח ציבור, שהוא היסוד של כל,
אנחנו רואים, כל הציבור פה
הוא זה שיוביל את התפילה.
ואם אתה לא משתתף איתו, אז
חבל על הזמן.
ולכן צריכים בחזנים להרים קולה בחזרה מתחילה ועד סוף,
ולא כאותם שאין מרמים קול אלה בסוף, בחתימה בלבד.
ברור אתה ה' כל השאר אומרים בלחש.
כי צריך שהציבור ישמעו קול דברי התפילה מתחילה ועד סוף, בלתי גירעון.
ושליח ציבור שקולו נמוך וישום דינה חזקה, דוודאי אותם הרחוקים ממנו שיושבים בסוף בית הכנסת לא ישמעו קולו כראוי,
צריך הבית דין להעביר אותו.
ואותם שממנים שליח ציבור שקולו נמוך,
חטאת הקהל תלויה בצווארם.
כי זה אשר קולו נמוך בטבעו,
כאשר הזדמן שהתקלקל קולו באקראי מכמה סיבות המצויות תמיד, איך אומרים? יש חורף, יש קורונה.
הנה זה בוודאי לא ישמע קולו חוץ לארבע אמות.
אז מה אתה רוצה עכשיו?
אני, מדובר פה על שליח ציבור קבוע, כמובן, כן?
שליח ציבור קבוע צריך להיות אחד עם כל.
אחרי כששואלים אותי, הרב, אתה שליח ציבור?
אתה חזן, סליחה?
אמרתי, אני לא חזן, אני מקסימום שליח ציבור.
אז לפעמים שרוצים ממני, אין שליח ציבור.
כשליח ציבור קבוע זה חזן, כן, איך שהוא מתכוון.
סעיף ב',
אף אגב דתם הפשטי של החזרה הוא להוציא מי שאינו בקיא.
איזה עיקר הטעם?
עכשיו, בזמן הזה כמעט
בטל תם זה, שהכל מתפללים בסידורים.
מה מתפלל בעל פה? בקיא הוא.
דיברנו על זה בעבר, נכון?
מה אמרנו? הרי מישהו אנלפבית,
אז עיקרון שלו לחזור על משפטים יותר טוב מכל אחד אחר.
אז מי שלא יודע לקרוא,
אנלפבית זה מישהו שלא יודע לקרוא.
הוא שומע פעם, פעמיים, הוא יכול להגיד לך את הכל, חויזר.
הוא יכול להגיד לך כל מה שאמרת.
אז מי שלא יודע לקרוא,
יכול להגיד לבד בעל פה, אחרי שהוא שומע פעמיים-שלוש.
מה זה?
למי שלא יודע. מה אמרנו בזמנו, אתה זוכר?
למי שלא יודע,
להקשיב.
זה הכוונה, וזה מה שהוא אומר פה.
איזה עיקרתם להוציא מי שאינו בקיא? מה, הוא לא יודע להתפלל?
א', יש סידורים.
וכמה אנשים שלא יודעים לקרוא בסידור,
כן?
הוא בקיא,
מתפלל בעל פה.
ואם יש עם הארץ לגמרי,
אחד שלא מבין מה אתה רוצה ממנו,
לא מבין מה מתפללים פה, מה קוראים, מה זה, השם ישמור, הוא בא מחוץ לארץ מאיזה מדינה.
שבעים שנה לא נתנו ללמוד תורה, לא, ומה אתה מבקש ממנו בכלל?
הנה, זה עומד כאבן, ולא תועיל לו החזרה.
הוא לא מבין לך מה אתה רוצה ממנו.
דבר לא יודע באיזה שפה.
שאינו נותן לב עליה, מאחר שאין מבין כלום.
נו, אז למה באמת עשו חזרת השעת?
לכאורה זה מיותר.
אך באמת, העם העיקרי של החזרה הוא שמבואר בדברי רבנו אריזל, על פי הסוד,
ומפורש בספר הכוונות,
שבחזרת התפילה חוזרים ונעשים כל התיקונים שנעשו בתפילת לחש.
אלא שהחזרה היא מגעת במקום עליון וגבוה יותר ממקום שהיא מגעת שם תפילת דלחש.
וזהו הטעם שתפילת לחש צריך לדקדק מאוד לעומרה בלחש.
והקפידו בזוהר מאוד על המרים קולו בתפילתו.
בשבוע שעבר היינו, זוכרים?
פני הפחד מן הקליפות שלא התאחזו בה.
אבל חזרה להיותה במקום עליון וגבוה, אין אחיזה לקליפות שם.
זאת אומרת,
יש סיכוי פי כמה יותר גדול שכשאתה מקשיב לחזרת השעת, התפילה שלך תעלה למעלה
פי כמה יותר מאשר אתה מתפלל לבד.
אז אם אתה באמת רציני בתפילה,
אתה מאמין שהקדוש ברוך הוא שומע תפילת כל פה, שומע תפילת עמו ישראל ברחמים,
כל אחד לפי מה שהוא אומר את הנוסח,
כן?
אז תהיה רציני.
ובמה אתה צריך להתכוון יותר?
חזרת השעת.
פי כמה יותר.
לכך אומרים אותה בקול רם, באין פחד, ולפי זה משני דברים תוכל להבין מעלת החזרה.
האחד, שאומרים אותה בקול רם,
והשני, שלא ניתן רשות ליחיד לחזור התפילה.
כי אם דווקא לציבור שהם עשרה, לכך אין לבטל חזרה כלל,
אלא רק בשעת הדחק, שלא נשאר זמן, או שהם עשרה בצמצום,
וברור לו שיש בהם אנשים המונים שאינם נותנים ליבם לחזרה. נו, אז למה אתה אומר?
בכל מקרה לא יענו לך.
תגיד להם, נו, נו, נו, נו, תגביה את הכול, איפה אתה מצניף?
אין עם מי לדבר, כמו שהם אומרים, לדבר ללמפה.
תענה לך יותר מהר מאשר ההוא יענה אמן.
בסדר? ואפילו על אמנים לא יתנו לב לענות.
לא רק שלא יקשיבו,
גם לא יתנו לב לענות אמן.
שעת כל כאי גבנה התפללה שעת שלושה ראשונות בקול רם
עם הציבור כשהם מתפעלים בלחש,
כדי שיאמר קדושה נקדישך ונעריצך,
אחר חתימה אתה קדוש, גם השעת יסיים בתפילה בלחש.
בסדר? לא מזמן קר לנו מקרה כזה, זה היה ממש...
אמר, מה עושים הרב?
תתחיל חזרת עמידה בכל רב,
עד האל הקדוש,
אחר כך כולם בלחש.
ואין מלכת הארון, כך טו ועוד נו.
אין שם, כמנהג הזה יוריין שם.
סעיף ג',
קודם הקדושה שנקדישך יכוון האדם לקיים מצוות עשה זו שהצטווינו בפסוק ונקדשתי בתור בני ישראל,
שפרשו בזוהר הקדוש שהתחייבנו לקדש שמו יתברך בסוד קדושת נקדישך ונעריצך.
כשיאמר מלוא כל הארץ כבודו יכוון הארץ על ספירת המלכות
שנקראת ארץ
ויכוון לכלול עצמו תוך המלכות
כדי לקבל קדושה מן הקדושה שנמשכת למלכות באומרנו סדר קדושה זו
כי אנחנו בני מלכות
מקבלים קדושה על ידי אמנו המלכות
וכל זה יכוון באומרו מלוא כל הארץ כבודו
וכנזכר כל זה בדברי רבנו אריזה ובשאר הכוונות יאוין שם ד.
בהגיע השליח ציבור אל נקדישך
צריך האדם לחזור ולפסוע שלוש פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש.
לשים לב מה קורה פה,
אנחנו נצייר את כל הדבר. אדם יתפלל תפילת עמידה.
כדי להגיע לתפילת עמידה הוא צריך לעמוד במקום מסוים,
ללכת שלושה צעדים אחורה ולחזור קדימה. כשהוא הולך אחורה מתחיל ברגל שמאל,
כשהוא חוזר קדימה הוא ברגל ימין.
ימין השם רוממה. קודם כל להתחיל בימין.
וכשהוא סיים את התפילה,
אז הוא בלגל שמאל מתחיל לצעוד אחורה שלושה צעדים, אמרנו עקב בצד אגודל ונעמד במקום.
נשאר במקומו, לא זז במקומו עד
שהשליח ציבור גומר מחיה,
המתי מחיה, המתי מחיה אותו.
עכשיו הוא יכול לזוז קדימה.
חוזר קדימה שלושה צעדים, רגל ימין תחילה,
ואז מתחילים נקדישך ונריצך.
ולכן אומר כאן הבן איש חי,
ויגיע שליח ציבור אל הקדישה, אך צריך האדם לחזור ולפסוע שלוש פסיעות לפניו,
במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש.
אל המקום אשר עמד שם בתחילה.
מי היה?
אברהם אבינו.
מקישה זה צריך לקבוע מקום מתפילתו ולחזור למקום תפילתו.
ויסתום עיניו בכוונה הגמורה.
גם ייזהר מאוד לכוון רגליו בעת הקדושה בסוד,
ורגליהם רגל ישרה.
אמרנו, שתי הרגליים ביחד כולל בעונות הרגליים, זה לא עמידת דום במסדר.
זה רגליהם רגל ישרה.
ויאמר עם השליח ציבור מן הקדישך ומן הריצח עד סיום כל הקדושה כולה.
אמנם שתי תיבות, הקדישך ומן הריצח, יאמר אותם בקול רם.
השאר בלחש, רק פסוקים של קדוש קדוש קדוש.
ברוך ואמלוך,
יאמר אותם בקול רם ובעיניים סגורות ובדילוג כלפי מעלה.
כאן נזכר בדברי רבנו האריזה בשאר הכוונות.
איך מדלגים?
פעם ראשונה קצת,
פעם שנייה יותר,
פעם שלישית יותר גבוהה. זאת אומרת, לא חוזרים למטה.
מתרוממים טיפה
שליש
מתרוממים עוד שליש ובשלישי שליש שלישי.
אתה יכול להתרומם לקצות האצבעות.
בסדר?
תסתכל.
קדוש,
קדוש, קדוש.
כמובן שזה העקב, כן?
זה צריך לעשות פה, אבל זה היה
את היד להרים.
ברור העניין?
זה בשלושה שלבים.
קדוש, קדוש, קדוש.
כן.
כן.
ודע, דאף אגב דהרב,
כתב על פי הסוד אין דילוג אלא פסוק קדוש קדוש קדוש קדוש, ולא ברוך וימלוך.
הנה נהוג, כמו שכתב הגאון השלה הקדוש,
לדלג בברוך וימלוך שלוש פעמים.
ואין מלכת אהרון, וכן אנו נוהגים.
בסדר, לדלג גם בברוך וימלוך.
כן, ככה הוא כותב שלוש.
היי,
כתוב בספר היכלות,
אמר הקדוש ברוך הוא, אין לי הנאה בעולם,
אלא בשעה שמקנישים אותי בניי ואומרים קדוש קדוש קדוש
ועיניהם נשואות למרום
ונושאים עצמם למעלה ופרשתי בשייתה דשמע בדרישותי מה שאמר אין הנאה בעולם
כלומר
ה נאה
כי באמירת הקדושה יימשך קדושה למלכות שיהיה עוד ה אחרונה שבשם השם בי' ו'
וכאשר כתבתי לעיל בשם רבנו אריזה בכוונת מלוךו כל הארץ כבודו
הכתוב בחסד לאלפים בעברו קדוש קדוש קדוש
ידלג שלושה דילוגים למעלה בעיניים סגורות הנשואות למעלה.
ובאומרו ברוך, קורע וזוקף בשם, הוא מדלג
דילוג אחד בעיניים נשואות למעלה.
וכן באומרו ימלוך קורע וזוקף בשם.
הוא מדלג ועומד שם במקומו,
ברגליים מכוונות ודבוקות עד שעני עמי ישער לקדוש.
זהו סדר קדושה להקדיש את קדוש יעקב ואת אלוהי ישראל. עד כאן לשונו של החסד האלפים.
אבל מה הבאנו מקודם לגבי השלעה הקדוש?
שלוש פעמים.
שמה?
שמה?
איפה אתה?
במה שכתוב קודם,
שכתוב ג' פעמים,
שדלג ג' פעמים בברוך ליהולות, גם כן?
בשם השלה הקדוש?
טוב,
בסדר.
הבנתי, אז בסוף מה?
אבל איפה אתה רואה את זה? אז מה כתוב בחסד לאלפים?
כי בחסד לאלפים, מה שהוא אמר פעם אחת, זה לשון ה...
הוא בדק שם... הוא אומר עד כאן לשונו.
שים לב, עד כאן לשונו.
הוא בדק שם, ואמר ש... טוב, בואו, והנה קריאה
ושקיפה נזכרת, לא נזכירה בדברי רבנו ארי זל.
שאלתי את הגאון, מוערר רבי אליהו מאני,
נטרי רחמאניה ופרקל, מנהג החסידים מבית אל,
בעיר הקודש ירושלים, תיבדלם ותיכונן, וכתב שאין נוהגים בזה.
אלא אומרים אותם בלא קריאה וזקיפה, והנה פה הראינו גם כן נוהגים בקריאה וזקיפה, אלא רק עושים דילוג דווקא.
בסדר? זהו. וזה מה שאנחנו נוהגים,
שקדוש קדוש קדוש שלוש פעמים,
ימלוך, ברוך וימלוך פעם אחת
זקיפה בלי קריאה ושום דבר נוסף לו.
פעם אחת בלבד, כן.
אחרי כל הסיבוב זה המסקנה,
שככה אנחנו נוהגים, כן.
עניתי על השאלה שלך?
יפה, תודה. וו,
הדילוג הוא שידלג עקבה וגופו כלפי מעלה.
הוא לא ידלג הרבה שיתלוצצו עליו.
כל מיני אלה שקופצים.
דילוגים,
כמו דילגיון.
כנזכר בספר קשר גודל,
ושלושה דילוגים של קדוש קדוש קדוש, כל הגבהה בתוספת מעט על חברתה.
הסברנו כבר שמעלים בקודש כנזכר באחרונים.
ואין כף החיים. ואם היחיד שמע קדושה באמצע תפילתו במקום שאינו יכול לענות קדושה,
והוא ידלג את דילוגים עם הציבור, אפילו בשתיקה.
אל העומד ושותק ומכוון דעתו על השץ לשמוע ממנו, כבר דיברנו פעם שעברה,
על זה שאם בן אדם יודע שהשליח ציבור מתכוון להוציא אותו לידי חובה בקדושה,
את כל מי שנמצא באמצע העמידה, אז הוא יכול לשתוק ולכוון.
אבל אם שליח ציבור, כיפה מקופלת על ארבע בעלי אור צייד,
הוא יודע שצריך לכוון,
כל השאלה צריך לכוון להוציא את כל הקהל, גם את אלה שבקדושה,
שבאמצע העמידה,
תמשיך להתפלל וזהו.
מופיע בקצת שינוי לשון, אבל אותו דבר בדיוק
גם בספרי האחרונים, הרב
עבודיה יוסף, זכר תל אביב ורחה, והרב מונחה אליאב, זכר תל אביב ורחה.
אצלנו הם כתבו את אותו דבר,
כמו שאמרתי, אבל לא בכיפה המקופלת על ארבעם, כאילו, בסגנון אחר.
אני דיברתי בצורה הזאת.
הסגנון הוא שלי.
טוב,
זין,
יחיד שהיה מתפלל.
כשהגיע למקום קדושה, היו הציבור אומרים קדושת,
ובא לציון, או קדושת יוצר.
ואיפה הוא נמצא?
באמצע המידה.
אלוהי אורשה לומר עמם קדוש, לפי שאין הקדושות שוות.
וכן אם יתפלל שחרית ושמע קדושה של מוסף,
אלא עונה עמם כשהגיע למקום קדושה,
מה שכתב הרב פרי חדש,
אף אגב דמורם כתב בזה יענה, שבע אל תעשה אדיש
קדושת יוצר, ביוצר אור וברחושך. כתוב קדוש קדוש קדוש.
בסדר?
לא יענה, סעיף ח',
לא יענה קדוש קדוש קדוש, אלא עד שיגמור שליח ציבור תיבד ואמר,
וכן ברוך עד שיאמר תיבד ואומרים,
וכן ימלוך עד שיאמר לאמר.
לאב אלה כמו אמן חטופיים יקדימו לענות קודם שיגמור, כנזכר בספר חסידים,
ובאו דבריו באחרונים, וזה דבר שהוא נכון לכל ברכה וברכה.
כל פעם שמישהו מברך, אתה לא עונה עד שהוא לא מסיים,
והוא לא מתחיל את הברכה הבאה עד שלא
סיימו הציבור לענות אמן,
כי אחרת,
אם הוא מתחיל ברכה אחרת, אי אפשר להגיד אמן.
אותו דבר ברכת כהנים.
יש פה כהנים?
יש.
בסדר?
יש, יש כבר.
תרים יד, הם מסתכלים אחורה.
הנה הכהן.
בסדר?
לא יכולים להתחיל לענות לפני שהשליח ציבור גמר,
לא יכולים,
לא יכול השליח ציבור להתחיל לפני שהכהנים גמרו, ואם עונים אמן, הציבור, אז השליח ציבור מחכה.
בקיצור, שתהיה, יהיה תיאום
בין המברכים, העונים והמתברכים.
טוב,
ט'
יחיד שהיה מתפלל לו כשהגיע למקום קדושה לא שמע להקדישך מנשץ, רק שמע הציבור עונים,
קדוש קדוש קדוש, שאני אראהם עד הסוף.
מעין שולחן ערוך הגאון רבנו זלמן,
שזה בעברית כלל נקרא שולחן ערוך ערב.
סילבן קט, סעיפים.
כשהגיע למקום קדושה.
נו, בסדר.
י'
זה אותו דבר שמי ששומע פתאום אנשים עונים יש מרבה,
והוא לא שמע את הקדיש מה שליח ציבור,
יכול להיות איתם יש מרבה, לא אמן.
יש מרבה הוא יכול לענות, כן.
י' אם גמר אדם תפילתו קודם כשסיים משץ,
לא היה שיח ולא ילמד אפילו בדברי תורה בין לחש לחזרה. שמים לב?
הדגשנו את זה היום כמה פעמים, עכשיו זה כתוב מפורש.
שום דבר.
אתה עסוק בתפילה,
אלא עומד ושותק וממתין את שיתחיל לשליח ציבור החזרה,
ויכוון דעתו לשמוע חזרה מתחילה ועד סוף,
ולא ילמד בתוך החזרה,
יכול להיות שזה גם שלא יהיה שיח וצריך שיעמוד רגליו עד סוף החזרה ולא ישב
ורק זקן או חולה וחלוש המזג הרבה
שקשה לו אם יעמוד אז ישב
ואם יש יחידים המאריכים בתפילתם
אין שליח ציבור ממתין עליהם שים לב
אם יש מי שמאריך בתפילה רוב הציבור גמר
שע קדימה
תוך ציבור
אלא מתפללים מילה פרפזר
אה אין ודווקא הם מאריכים יותר מדי אבל אם אין מאריכים הרבה
אלא מתפללים מילה במילה, צריך להמתין עליהם.
ואם יזדמן דאחד שהוא חכם גדול והעריך וראה שהשליח ציבור ממתין עליו,
מותר לעשות שלוש פסיעות,
תכף אחר שיאמר יהיו לרצון הראשון.
כדי שהשליח ציבור יתחיל בחזרה ויסיים,
אלוהי,
נצור לשוני מרע ושאר את החנונים שנוהג בהם קודם אומרו עושה שלום, בסוף פסיעותיו שמים לב.
גם אם זה מישהו גדול לא מחכים לו.
אה, כן, כל הציבור אומר לו, לא, לא, אנחנו מחכים לו.
אני חייב לספר סיפור פה.
הייתי שלח ציבור לבית הכנסת שלי, פתאום, כמובן,
מתי אני מתחיל חזרת השעץ?
שהגמרי אומר, תתחיל.
לא מתחילים לבד.
הגמרי עושה סקירה, רואה רוב הציבור גמר, המשיך.
סוף התפילה קופץ עליי מישהו, וואי, וואי, וואי. איך זה שאתה לא מחכה לי?
מה פתאום? מה, אתה לא יכול לחכות?
אתה כל כך ממהר?
כן, בטח שאני ממהר.
אבל זהו, בגלל זה לא חיכיתי לך, הציבור גמר, סגור.
מה צריך?
טוב, חטפתי צעקות, זהו.
אני מגיע לאותו יום, יום חמישי בערב,
שיעור שלם עם הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה.
פתאום הוא מתחיל לספר סיפור, ותוך כדי שיעור, ואין איש חיים, ספר סיפור.
אתם יודעים,
פעם
בבא סאלי היה באיזה מקום,
התלמיד של בבא סאלי,
הרב בבא סאלי לא אוהב שמחכים לו.
פעם
הבבא סאלי היה באיזה מקום וחיכו לו.
בסוף התפילה,
בבא סאלי ניגש לשליח ציבור,
תגיד לי, מי אני שאתה מחכה לי?
מה פתאום אתה מחכה?
עכשיו אני לא אמרתי כלום.
לא, לא דיברתי כלום.
זה ככה סיפר.
סיפר סיפור.
מי אני שתחכו לי?
אתם מבינים מה קורה?
לא רוצה לדבר מה קורה במקומות מסוימים. בסדר, אנחנו נהיה חיוביים. איך אמרנו?
אנחנו מתעסקים רק מה צריך להיות.
מה יש שאנחנו כולנו יודעים.
מה פתאום אתה חושב שכל הציבור עומד פה?
בסדר? בזמן שלנו, עם בעיות קשב ורכוז אתה מעמיד אנשים?
תגיד לי, אתה... אמרו לי, ערפו מהתפילה.
סגור עיניים ותמשיך.
מי היה בדיוק הפוך?
זכר צדיק וקדוש לברכה, הרב נעים בן אליהו.
הרב נעים היה גומר ראשון
תמיד בבית הכנסת,
ומחכה לכולם.
והוא היה אומר לי, תסתכל אם הרב כדורי הגיע
לברך את עמו ישראל בשלום,
הוא אומר לחזן תתחיל.
הרב כדורי אולי מתפלל לי הרבה יותר מאחרים, ואולי חצי דקה יותר מהציבור הכללי.
תפילה בבית כנסת שכונת הבוכרים.
אז תסתכל, סידור תפילת ישראל, אה, תסתכל, הוא אומר, אתה גבוה, הייתי צריך לעשות ככה.
אה, תסתכל מלמעלה עם הרב לקראת ציון.
כי גם לרמוז, תמשיכו, אי אפשר, אסור לרמוז בתפילה.
טוב,
סעיף יא.
כששומע האדם,
אז קראת השם בכל ברכה יאמר,
ברוך הוא וברוך שמו.
לא ברוך שמו.
כאילו זה, יפה. ובסוף הברכה ייזהר לענות
אמן ולא איש.
מן.
מן, מן.
כן, כותבים.
וכל ברכה שהיא ששבח כוונת תעמינו רוצה לומר אמת.
דהיינו אמת,
אמן, ששלושה ברכות ראשונות כוונתם אמת.
ושאר ברכות של תפילה שיש בהן שבח ושאלה, בבקשה,
מה יש בהן?
אם גם שבח וגם שאלה,
גם אמת וגם הלוואי שיהיה כך, או בלשון ההלכה כן יהי רצון.
ושאמרו שגם בשתי ברכות של מגן אברהם ומחיי המתים יכוון בשתיים.
רק אל הקדוש הוא רוצה לומר אמת, אבל מחיי המתים, הלוואי.
אמן גם של כן יהי רצון. פירוש כן, כמו שכתוב פה, כך יהי רצון לפניך לקיים.
סעיף יב לא יענה אמן אחר שהתחיל לשליח ציבור בברכה שנייה.
דיברנו על כך, נכון?
צריך לגמור לענות אמן לפני תחילת
הברכה הבאה. והשליח ציבור צריך לדעת לא להתחיל ברכה לפני שהציבור
סיים לומר אמן.
אלא יענה תכף בסיום השץ את הברכה.
ואם השץ מהיר ורץ קצבי,
שתכף בסיום הברכה יתחיל הברכה שאחריה, לא יענה אמן.
והעונש על השץ, זה כאן נזכר באחורים.
הוא אשם.
אז גם אם מישהו מתפלל מהר,
תראו, לפעמים אנחנו שמים לב, אפשר לזהות,
שליח ציבור, תלמיד חכם שמתפלל מהר,
או עם הארץ שמתפלל בזריזות.
אתם מבינים את ההבדל?
בכל זאת,
תלמיד חכם איך מתפלל מהר.
תקע בשבח גדול לכבוד ישראל ולתקבצים לך בארבע כבוד הרצלו, ברוך אתה השם.
נחכה.
נקבץ אתך.
בסדר?
מתי הוא מחכה?
אחרי השם ואחרי סיום הברכה. זה אחד שמבין עניין.
תן לציבור לענות, לא בעיה, הציבור לא זריז כמוך.
אבל אחד שזו, תקעה בשבע, ברור של שבע, טוב, טוב, אפשר כבר את הברכה הבאה.
אני יודע, מה, לא הבנת פה כלום?
אי אפשר לענות אמן, כי התחלת כבר את הברכה הבאה.
טוב, י״ג.
לא יענה האמן חטופה,
דהיינו קודם שסיים המברך,
ולא כתופה, כאילו א' נקודה בשבא,
והוא הדין שלא יאמר אותה בניקוד שורוק או חולם.
אמן.
בסדר?
ואם כן לא תהיה משמעות האמנה וגם לא כתופה דהיינו שמחסר הנון
שלא מוציא יפה שתהיה ניכרת
וכן הוא אומר אמיני אמיני כאילו מוציא יוד
כאילו מוסיף יוד ולא יענה אמיני יתומה שאינו יודע איזו ברכה מברך
מי הוא שמע חתימתה דהיינו ברוך אתה השם מגן אברהם וכן בעינך סגי באכילה לענות אמן
כל זה הדין באמיני יתומה הוא רק בברכה שזה העונה חייב בה שהוא מתפלל עמהם
אבל אם הוא אינו חייב באב, אינו מתפלל עימהם,
כמה ששמע עונים אמן, הוא עולה יחד איתם,
העין באחרונים.
סעיף יד, העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך.
צריך לשים דעתו על כל המברך כדי שיענה בכל מידה כנגד מידה.
מכירים את אלה שהתחילו לחזור בתשובה והם למדו שמי שעונה אמן בכל כוחו,
קוראים לו גזר דין של 70 שנה?
השליח ציבור ננס נהפך להיות והבחור הזה מקרר לידו.
בסדר, לא עובד.
השליח ציבור, התפילה שלו נשמעת בקול יותר רם
מכל האחרים.
זה הקול שלי.
מכירים את אלה שזה הקול שלהם?
זה הקול שלך, תשנה אותו, תאכל גוגל מוגל.
בסדר, בעיה שסלמונלה, אבל בסדר.
טוב.
טו,
כשיגיע השליח ציבור למודים, שחין הציבור עמו,
ולא ישחו יותר מדי, כי אם ארכנת הראש,
ואם יחיד עומד בתפילה, ישתוק,
וישחה בשתיקה עם הציבור כששחין בתימת מודים.
יש בני אדם מאבדים לפי טומאה מניעת האמן של המחזיר שכנתו לציון, מרוב פחיזותם לשחוט במודים.
המחזיר שכנתו לציון,
אמן.
מודים אנחנו לך.
אלה, מרוב זה המחזיר שכנתו לציון, מודים.
לפעמים קורה גם,
אתם יודעים, בפרט אצל ספרדים, זה מתאים יותר לספרדים.
שליח ציבור אומר, ברוך אתה ה' מחיה מתים,
ושניים כבר התחילו, נקדישך, כי הם רוצים את הניגון כמו שהם רוצים. אתה מכיר מה?
כאילו שקופצים לפני השליח ציבור, אוי, האומן, אתה קודם כל תענו אמן,
תנו לנו ת'אמן, נגמר האמן, עכשיו תנו לשליח ציבור להנהיג את העניין.
אבל שופוני,
אני מתחיל את הניגון.
טוב, זה בעיות של ספרדים, לא יודע, של אשכנזים, גם יש את זה, לא נראה לי, לא נראה לי, מה, בסדר.
טוב,
איפה אנחנו?
כן, סעיף טז,
בני אדם שלא יצלם עניין שלם,
והוכרחו לעמוד להתפלא במקום אחד ביחידות.
לא היה מניין מבית הכנסת, חורף, שלג.
אנשים פחדו לצאת מהבית, ולא רק שפחדו,
אלא אפילו אני מזהיר את המבוגרים,
אנשים מבוגרים,
אם יש שלג,
אני לא רוצה לראות אותך מחר בבוקר בבית הכנסת.
עדיף לי שלא יבוא יום אחד מאשר
לשכב בבית שלושה חודשים.
זה שלג, אנשים מבוגרים, אתה אחראי על משהו?
ונשמרתם לנפשותיכם.
יותר טוב. אז מה הוא עושה בבית? הוא מתפלל בשעה שהציבור מתפלל.
אבל מה קרה? שארבעה, חמישה, שישה, שמונה כאלה לא הגיעו, פתאום אין מניין.
שלג בגובה חצי מטר,
אין מניין לבית הכנסת. מה עושים?
אז הם חשבו שלא יהיה מניין, אמרו, טוב, אז בואו נתפלל.
בכל מקרה, לעבודה לא הולכים.
חצי מטר, נכון?
לפחות בירושלים, ככה.
בסדר? בני אדם שלא יצא מניין שלם, הוכיחו לעמוד להתפלל במקום אחד ביחידות.
ובעודם מתפללים נוספו עליהם בני אדם הנה אנשים ראו שזה לא כל כך אסון
יצאו מהבית הגיעו לבית הכנסת במקום למניע של שבע הגיעו בשמונה
ההם כבר עומדים בעמידה
כן
ובעודם מתפללים נוספו עליהם בני אדם שגם הם עמדו להתפלל
כאשר גמרו נמצא אצלם עניין שלם הנה לדעת הרדב״ז
ז״ל אין יכולים להתפלל חזרה למה?
כי לא התחילו להתפלל
כבר שהתפללו כל אחד לעצמו ביחיד
פרח מני וקדיש וקדושה וחזרה של אותה תפילה.
אף אגב שאחר כך נמצאו מחוברים ועומדים במקום עניין שלם,
לא אמצו להתפלל חזרה וקדושה וקדיש תתקבל.
וזהו ההפך דברי מרן זל,
מסימן סו״ט את ההלכה א',
או שכתב דגול מרבבה,
ובספרי רב פעלים העליתי,
אף אגב דאנא נתקא דמרן סבכינא נמכו זה כל קאה ידי ספק ברכות,
חוששים לסברת הרדבז ודעימה.
מיהו, מה?
אה, על דעת, כן.
ומיהו אף על גב דקדיש תתקבלו,
אמרו, עם כל זה יכולים לומר קדיש יש למה, אחר המזמורים,
גם קדיש על ישראל, וברכו, שומרים אחר פתאום הקטורת.
במילים אחרות,
בגלל שאומר הבן איש חי ספק ברכות להקל גם כנגד מרן,
לכן הוא אומר שלא יכולים להגיד קדושה.
חזרת השתה.
אבל לפי מרן,
אפשר לומר חזרת השץ, כשהיו רק שישה אנשים, התפללו, ופתאום עכשיו הגיעו אנשים נוספים.
טוב,
זהו, ברוך השם.
היסוד של תפילת עמידה,
כמו שאמרנו, חמש פעמים עמידה ביום,
חזרת השץ, אני חושב שהדגש
לנו לזמננו, לתקופתנו, זה שחזרת השץ זה לא בשביל מי שלא בקיא,
בהבנה החיצונית.
הבנה פנימית, כן.
זה לא בשביל האנשים שלא יודעים להתפלל. כולנו יודעים להתפלל.
ברוך השם.
ומי שלא, ישים mp3 באוזניים ויגידו לו מילה-מילה.
זה כמו קריין ברדיו.
בסדר? זה ברור בטלוויזיה.
ברור?
יפה. זאת אומרת, כל העניין הוא הבנה פנימית,
רוחנית של הנהגת העולם,
כדי לקבל את מלכות ה' ולזכות בעזרת ה' שיהיה גם כתר על ראשו של המלך,
שזה אומר
תיקון העולם, גאולה שלמה, תחיית המתים,
חזרת השץ.
מי שיכול לעשות משהו אחר בחזרת השץ,
הולך לגור על גבעות, הולך, אני יודע מה, הפגנות,
מצביע זה, מצביע ההוא,
הדה דה,
תפלל שלוש תפילות עם חזרת השץ,
תביא את המשיח הרבה יותר מהר.
בעזרת השם שנזכה,
מביאה המשיח צדקנו,
בניין בית המקדש, במירה בימינו אמן.
כל טוב.
