טוב,
פרשת משפטים כסדרנו ושוב פעם אנחנו תמיד אומרים
נשים לב לדרשה של הרב בן ישחי, איך הוא מחבר את פרשת השבוע אל סדר ההלכות
שהוא רוצה ללמד אותנו, שנדע מהי דרך השם, עבודת השם.
הכל בא בשיתוף, אמרנו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו. יש דרך,
יש משהו רוחני שממנו באים כל הצדדים המעשיים.
פרשת משפטים שנה ראשונה אומר הרב בן אישחי ואהבתם את השם אלוהיכם
וברך את לחמך ואת ממך.
טוב אז גם בא כל השאלות מה זה ואהבתם לשון רבים,
ברכת לכם ואת ממך כל אחד ואחד או דווקא בציבור,
כמה הסברים בעניין. נראה אלה בסייעתא דשמיא שידוע שחכמינו זיכרונם לברכה דרשו במסכת העני דף ב עמוד א',
עבודה,
מה זה עבודה?
אבל זו תפילה,
כן ולעובדו בכל לבבכם זה עבודה שבלב, איזוהי עבודה שבלב?
ואומר זו התפילה.
עבודה זו תפילה, כי היא עבודה שבלב.
והיא, איזה תפילות יש לנו?
שחרית, מנחה וערבית.
בכל אחת יש 19 ברכות בעמידה.
כרגע אנחנו יודעים יש מתמטיקה יהודית, אלוקית.
כמה ברכות יש בתפילת שמונה עשרה?
כמה יש בשלוש ברכות של ברכת המזון?
ארבע. בסדר?
זה מתמטיקה יהודית, תמיד יש לנו, בסדר? משהו להוסיף.
ברוך השם.
בכל מקרה, יש בכל תפילה
תשע עשרה ברכות בעמידה.
הרי תשע עשרה כפול שלוש?
יפה. הרי סך הכל זן ברכות. כמה זה זן?
חמישים ושבע. חמישים ושבע.
בסדר? כמניין דגן.
גנן גידל דגן וגן, נכון? יפה. מה זה דגן?
זה משהו יותר מלחם. דגן, יפה. ממה אנחנו שווים?
ביציאת מצרים,
הוכיח לנו הקדוש ברור כאילו הלחם לבדו יחיה אדם, כי עקרון מוצא פיה השם יחיה אדם.
אבל זה החידוש של נס, שאפשר לחיות על משהו שהוא לא לחם.
מה העיקר מזונו של האדם?
לחם. וחברת שפע?
קורנפלקס.
הבנתי, אבל זה לא בריא.
בכל מקרה, הדגן זה אחד מהדברים,
הוא אומר, הדבר הבסיסי שממנו בן אדם יכול לחיות.
לא, יש עוד דברים,
צריך עוד דברים,
אבל זה דבר חשוב.
לכן הוא אומר, הרי סך הכל זן ברכות כמניין דגן,
כי על ידי שלוש תפילות יהיה שפע פרנסה לישראל.
כידוע שהפרנסה תלויה בשלוש תפילות של ישראל.
על ידי זה שאנחנו מתפללים ואמרנו שורש של תפילה, מה זה? פלול.
פלול זה לקשור,
פלילי, להפליל, נפל,
לקשור בין אדם למעשה,
תופרים תיק,
ברור,
ופלול. ואותו דבר תפילין, תפילין זה עיק שירה.
אותו דבר תפילה, שזה לקשור,
בסדר? לקשור
את
התפילין אל האדם ולקשור את עצמנו אל הקדוש ברוך הוא. לכן תפילה זה חיבור לבורא.
וזה מה שהוא אומר פה. כי הידוע שפרנסה תלויה בשלוש תפילות ישראל.
לזה אמר הושע, יחיו דגן ויפרחו כגפן.
מה זה יחיו דגן?
לפי ההסבר שלנו, מה זה דגן?
זה היה חמישים ושבע פרחות.
אם הם יחיו את הדגן, יתפללו כפי שצריך,
יתחברו לקדוש ברוך הוא מתוך חיות, מתוך נפש,
הנפש מתפללת.
זה עבודה שבלב.
זה עניין של חיבור,
של רגש.
בתפילה אפשר לבכות. בשיעור מה עושים?
לומדים.
דוגמטי.
שכל.
זה ברור?
טוב, יש לפעמים שיעורים מרגשים גם.
אבל עבודה שבא לב זה תפילה.
יחיו דגן, אז יפרחו כגפים.
וידוע כי שם אל הוויה,
אל כמה זה?
והוויה כמה זה?
26 ועד 31 זה 57. זה ברור, זה הזן.
זה הדגן.
עולה זן, כמו שכתוב בתהילים, אל השם
ויאיר לנו.
ושמות אל הוויה נרמזים באותיות אוכל.
למה?
כי ממה מרכבת המולה אוכל?
ל״א שזה אל, ובאמצע כ״ו, כ״ו זה שם הוויה, 26. שהם אותיות ל״כ״ו, שמספר שם הוויה, כ״ו.
וזה מורה על החסדים הגמורים, שמהם נשפע פרנסה טובה.
והיינו,
בזכות זן ברכות של שלוש תפילות,
יתעורר השפע מין אל הוויה שעולה מספר זן.
הבנו את הסיבוב פה?
לקח לנו את כל המציאות של התפילה והעביר אותה אל מציאות השפע שלנו,
שכל התפילה שלנו מביאה לנו ברכה.
כל הברכה שיש לאדם זה מכוח התפילה.
לא נעים לשאול, אני אשאל, אל תענו לי.
מתי פעם אחרונה התפללנו?
אתה רואה כמה זה חיצוני.
מתי פעם אחרונה התפללנו?
הרגשנו שבזה אנחנו מחיים את המציאות כדי לקבל את כל השפע שהקדוש ברוך הוא יכול לתת לנו בעולם.
שפע לנו, שפע לעם ישראל כולו, כל התפילות הרי
הם
עם ישראל.
זה סוד שחשוב לדעת אותו.
שמעתי היום שיש מישהו שרוצה לשנות את התפילה.
בסוד אני אגיד לכם,
ארץ מדאוריתא.
כל מה שאנחנו צריכים יש בתפילה.
והדבר המרכזי הגדול,
אשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה ועשה אמנו יגון והנחה.
כשאין אשיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה,
אז יש יגון והנחה.
כי ברגע שיהיה אשיבה שופטינו כבראשונה, הכל יתנהל אחרת.
צורה בריאה, תקינה אלוקית, לא מוסר אנושי שהיום נמצא פה, מחר במקום אחר.
מוסר אלוקי מבריאת העולם ועד סופו.
נצחיות.
מה צריך לשנות בתפילה? יש הכל שם, כל מה שרוצים.
מקיבוץ גלויות, לשלטון ישראל, לבניין בית המקדש, הכל נמצא.
מי שאומר אחרת כנראה
שהוא לא יתפלל, אולי,
הוא לפעמים קורא טקסטים של תפילה.
זה ברור מה אני אומר.
ואנחנו כמובן מדברים תפילה, שום דבר, לא אקטואליה, כן, תראו לי, לא אקטואליה, בסך הכול.
לומדים רב בן איש חי?
הנושא ברור.
צריכים להיות מחוברים.
חיבור הוא נפשי.
זה לא חיתוכים עכשיו, פסקי דין.
חיבור הוא נפשי לבורא.
לפעמים אנשים נמצאים באיזשהו מקום שכל החיים שלהם זה פסקי דין.
הם לא מבינים שיש חיי נפש, אהבה,
חיבור למציאות. האהבה הכי גדולה היא,
הרב ימין, זה במידות הראייה, באהבה.
אהבה לבורא
זה הדבר הכי גדול שיש בעולם.
ממנו מתפרצות כל האהבות האחרות.
קודם כל, מי שעשה את הכול.
לא כולם מבינים את זה, אז בעזרת השם, שילמדו ואולי ישמעו את השיעור שלנו.
וטיפה התעוררו.
זה מה שצריך להיות.
טוב,
הוא אומר ככה,
והיינו, בזכות זן ברכות של שלוש תפילות, התעורר השפע מאל ההוויה, שעולה מספרם זן, ובזה יובן, בסיאת השמות האלה זה כתוב,
מזווינו מלאים מפיקים מזן
אל זן,
שבכוח זן ברכות
נמשיך שפע משמות אל הוויה, שהם מספר זן,
ובזה יובל בסייתת שמיה, מן האוכל יצא מאכל.
אוכל זה אל כ״ו. אמרנו לפני רגע, נכון?
מה יצא ממנו?
מאכל.
כלומר, מן אל הוויה שמתעוררים על ידי זן ברכות של שלוש תפילות יצא מאכל. מה זה המאכל?
הפרנסה לעם ישראל.
וכמובן שכל התפילה שלנו היא תפילה בלשון רבים על כלל ישראל.
נכון, בשמה הקולנו אפשר לבקש גם תפילות פרטיות של האדם.
אבל כל התפילה שלנו היא תפילה לציבור, לכלל,
למציאות של עם ישראל,
שבעזרת השם תזכה למציאות שלמה של עם ישראל, בעניין בית המקדש, בית משיח.
אנחנו בדרך, כן, כן.
אני לא יכול להגיד תחילת הדרך, נראה לי שכבר לקראת הסוף, אבל בדרך.
בסדר, אנחנו עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה.
טוב?
ולזה אמר בה, ואתם את השם אלוהיכם, זאת תפילה שיש בה זן ברכות. ועל ידי כך, וברך את לחמך ואת ממך.
על ידי זה שתהיה מחובר לקדוש ברוך הוא, מי שמחובר למקור השפע,
אין ברירה אלא שיש לו אינפוזיה של שפע, במה הוא מחובר?
צידרות.
אז ישר מזרימים לו שפע.
אבל תהיה מחובר.
וחיבור זה לא שכל, מוח, זה לב, נפש.
שם אפשר להתחבר, בסדר? מי ש...
נגיד את זה בצורה ברורה ביותר. מי שהולך לפגוש בחורה ולוקח 70 נקודות,
כי נכנס יין יצא סוד,
70 נקודות
מה הוא מחפש ומה הוא רוצה, טוב טוב, לא טוב, לא טוב, עברה 60, עברה 50,
לא יודע מה, לעולם הוא לא יתחתן.
כי מה אני מחפש?
נפש.
כן, יש עוד כמה דברים שצריכים להתאים.
אבל קודם כל,
חיבור נפשי.
זה האמת הפנימית.
מפה בא כל השפע.
חיבור אל הבורא. כמו שאמרנו, האהבה הכי גדולה זה לבורא. אחר כך מתפרטות כל שאר האבות.
אהבת הורים, אהבת מורים,
אהבת אישה, הכול.
אהבת חברים.
כל דבר זה פירוד.
אהבת הארץ.
אהבת עם ישראל.
הכול בא כתוצאה מאהבת הבורא.
נושא ברור.
ולכן, מה מרכז החיים שלנו?
החיבור לבורא, מתי מתחברים לבורא?
זן.
57 ברכות של שלוש תפילות ביום.
אומר לנו הרב בן ישחיים, מאחר שגדולה מעלת התפילה, שניזונים העליונים והתחתונים על ידה, דהי עומדת ברומו של עולם, דברים שעומדים ברומו של עולם,
שגם לעולמות העליונים השכשפה על ידה.
וכך הזהירו בזוהר הקדוש להתפלל בלחש.
מה שאמור להיות
קשור לצדדים רוחניים עליונים,
זה לא צעקות.
זה לא דיבור בקול.
אחרי הרעש, קול דממה דקה.
הקדוש ברוך הוא מופיע,
קול דממה דקה.
לכן הבהירו בזוהר הקדוש להתפעל בלחש, עד שאפילו אוזניו לא תשמענה קולו, אלא רק
חיתוך שפתיים.
והטעם הוא כדי שלא יתכנעו בה החיצוניים מחמת גודל מעלותיה.
מה שכתב רבנו, מעורר רבי חיים ויטל, זל בעולד תמיד.
וזה לשונו, התפילה אינה נכנסת בשום רקיע,
כי מותה תפילה דלא השתמאת לאוד נין.
מה פירוש בעברית?
תפילה שלא נשמעת לאוזן,
ולכן בקריאת שמע תקנו שאשמיע לאוזניו.
אבל אחא אם התפילה נשמעת לאוזניו, לה סלקה, היא לא עולה.
כי שומעים החיצוני ומתערבב בעדה,
חיצוניים שומעים והם מתערבבים, מערבבים את התפילה,
וכשהיא בלחש אינה נשמעת לאוזניו,
אז היא רוחנית מאוד מגדר טבע רוח האדם,
שהיא פנימית ורוחנית יותר מאוד מנשיא תרעך,
שהוא בעצם דבר מעשי,
ולכך אין רואים אותה.
ולזה הפך סברת מעריק בבית יוסף, שפסק שיותר טוב להשמיע לאוזניו.
ובבית או בירושלמי, ותמצא כדבריי, הפך סברתו.
זה אותו דבר אנחנו אומרים גם,
המשנה ברורה, הביאור הלכה מביא את זה,
שערי תשובה מביא את זה, על השולחן ערוך.
כן? שברגע שמשמיעים קול, אז נאחזים בחיצוניים ואינה עולה.
אז פוסקים נוספים כמובן, גם מביאים את זה.
וכן הקורא בתורה, אחד קרע ואחד שתיק,
ויתרא קרן גרע מאמנותה.
שמים לב, בקריאת התורה,
אחד קורא ואחד שותק, ואם שומעים שני קולות,
זה גורע מהאמונה.
כי התפילה וקריאת ספר תורה כולו אהבו מעל מעילה.
ולגבי הנחנן מצליין בלחש, עד כאן לשונו,
זאת אומרת שיוצא שעל פי הקבלה,
על פי מה שמביא פה הרב בן איש חי,
כשמישהו עולה לתורה ומישהו קורא בקול רע, מה הוא צריך לעשות?
בשקט,
בלי ששומעים.
שלא יזנזן באוזן לשליח ציבור.
בסדר? ויש שיטה שמקובלים עוד יותר גבוהה,
שאומרת שכנתינתה בסיני,
זה כותב השולחן הטהור, האדמו״ר מקומרנה,
הרב ספרין.
כנתינתה בסיני, כשעם ישראל עמד בהר סיני,
ושמעו את עשרת הדיברות, שתיים, עשר,
מה הם עשו באותו זמן?
הם חזרו יחד עם הקדוש ברוך הוא מילה במילה?
לא.
הם עמדו, שתקו והקשיבו לכל השם. אומר הקומרנה,
זכותו יגן עלינו.
כאשר זה מה שצריך לעשות עולל התורה, כשהקורא קורא. עדיף שהקורא יקרא, לשיטתו.
אתה תשמע את התורה כנתינתה בסיני.
מה אומר פה הרב בן איש חי?
הוא אומר כמו עמידה.
מה זה כמו עמידה?
חיתוך שפתיים.
ויש כאלה שמציקים לקורא בתורה, מזמזמים יחד איתו.
סעיף ב'
ולהיות כי התפילה קדושתה גדולה
מאוד והיא דברים העומדים ברומו של עולם,
כמו שכתוב במסכת ברכות.
לכך צריך להיזהר בה לאומרה בגוף נקי וטהור
שאם היה צריך לנקביו אל יתפלל עד שיפנה.
משום שנאמר יכון לקראת
אלוהיך ישראל.
ואם יתפלל,
מי שיודע שהוא צריך לנקביו ויתפלל,
רק אני אגמור, אני אתפלל, אין לך שירותים.
מה דין תפילתו?
טועה הטבעה,
טועבה.
וצריך לחזור ולהתפלל.
זה לא, התפלל, בסדר, עברנו.
לחזור ולהתפלל.
אבל, לא כל דבר. באמת דברים אמורים, בגדולים,
אבל לא בקטנים.
ואני צריך לחזור, אלא כשאני לא יכול להעמיד עצמו כשיעור פרסה.
כמה זה שיעור פרסה? 72 דקות, שהוא שעה וחומש.
דקים ליהו לחכמים זל, כל שלא יוכל לעצור שיעור זה,
כבר נהפך המאכל במהב להיות צועה גמורה.
אוקטיב אכול קרבה את שם קדשו, לפיכך תפילתו תועבה.
צריך לחזור ולהתפלל, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה,
יצא בדיעבד.
לא לכתחילה, לכתחילה,
לפני שאתה מתפלל, אתה צריך להבין,
כן, נקי וריקן.
כי כל נקראת אלוהיך ישראל, לפני שבאים לבית הכנסת, לך שירותים.
בסדר? בין גדולים ובין קטנים,
וברור שגדולים.
וכמה שהגוף צריך להיות נקי וקדוש.
נכון, אה, יש תהליכים? יש תהליכים, נכון?
ברגע זה אתה יצאת כבר, מה שנקרא, נפנתה.
נזקקת לנקבך, זהו, נקי, יכול להתפלל.
בדיעבד, אם הוא יכול להשאיר את עצמו שעה וחומש, אז אל תעלו תפילה. אבל אם גם זה לא,
תחול בשעה וחומש, מה הדין?
בשביל אותו תועלה, תחזור, תתפלל עוד פעם אחר כך.
ואין נשמת אדם, כלל ג' לאות א'. מכל מקום, לכתחילה צריך לחוש שלא להתפלל בגוף משוקץ. אפילו אם יעבור זמן תפילה, אם ימתין עד שיפנה.
עדיף לי.
עדיף. במציאות הקיימת, יעבור זמן תפילה, העיקר שהגוף יהיה נקי.
ואגב, שיכול להעמיד עצמו יותר משיעור פרסה.
מכאן אני גם רוצה להגיד, כי נתקלתי בזה לאחרונה כמה פעמים.
מצד שני, גם לא צריך אובססיות.
יש אנשים שנשארים בשירותים שעה, כי אולי יצא עוד משהו.
אין דבר כזה.
אנשים בריאים.
מה שצריך, גומרים, להקים והולכים.
בסדר?
עכשיו אנחנו נמצאים במגיפה, לא?
מהקרונות,
מהבירה, מאיפה זה בא?
קרונות, קורונה, לא יודע מה, משהו כזה.
אתם יודעים, בשנים של גלות תמיד היו אומרים,
אנטישמיות,
שהיהודים הם המביאו את המחלות. למה?
עובדה שכולם שם נופלים חללים באירופה, לא יודע איפה,
או כל מיני מגפות, והיהודים בריאים יותר מכולם.
כן, עכשיו אולי יש כמה,
מה לעשות?
ייכון לקראת אלוהיך ישראל.
אי אפשר להתחבר לבורא,
מה שנקרא היגיינה רוחנית, בלי היגיינה גשמית.
אי אפשר לטול ידיים לסעודה לפני ששטפנו ידיים בסבון.
אי אפשר להתפלל לפני שנטלנו ידיים משירותים, אחרי שנקינו בסבון.
אז נוטלים ידיים, הרמה היותר גבוהה.
כי הנטילה היא לא ניקיון, הנטילה היא
טהרה,
והניקיון הוא קודם,
ואסור להוציא שם השם אם יש משהו בפי הטבעת.
זאת אומרת
שאדם צריך להיות נקי פיזית,
נקי רוחנית, ואז הוא יכול להתחבר למציאות.
אז כמעט אין סיכוי שהמחלות יעברו,
אבל כל דבר הוא מנקה.
היהודים כל הזמן שוטפים, בזבזו בנו מים.
זה לא שהיה חוסר מים בארץ, אמרו,
אולי שהרבנים יתירו לטול ידיים בפחות מרבית.
תפסיקו!
בלבולי מוח.
זה ברור.
אנחנו אנשים שבנויים
גוף נפש.
נפש טובה, גוף בריא.
גוף בריא, נפש בריאה. יש
הדדיות בין גוף לבין נפש.
שני הדברים צריכים להיות כאחד.
טוב.
ועד ענקתי חז״ל שיעור הפרסה בהילוך, אין מלהחמרת. אני צריכה להתקווה, ואם יושב, יוכל להעמיד עצמו יותר משיעור מעליך, ואין ערך חשוכה.
בכל מקרה,
רבותינו להיות נקיים, לעשות את זה כמו שצריך,
לא להתאפק, מצד שני, גם לא צריך להישאר בשירותים.
כן, כמובן שכתוב שיש כאלה שמי שמשה עצמו בשירותים, יש לו שכר,
אתם יודעים להם מי זה.
מבטלנים, איך אומרים?
אם הוא יושב יותר בשירותים, לפחות שם לא יצביעו אותו על ביטול תורה,
כי אסור ללמוד תורה שם.
בסדר?
זה יש כאלה שאולי כדאי שישבו שם.
אתה איתי, נכון?
הבנת אותי.
ג.
אם להתעורר לו באמצע תפילתו,
בין לגדולים בין לקטנים,
אם יוכל לעצור עצמו עוד שיגמור תפילתו, או כי הוא כבר באמצע יגמור תפילתו.
ואם לאו, הוא רואה שזה כבר עוד מעט הוא מתחיל לרקוד בתפילה,
מותר לו לצאת ולהפנות, ואחר כך יגמור תפילתו.
כי הליכה בלבד בלא דיבור ולא חשיב ההפסק.
דיברנו על זה גם לגבי נופל ספר.
ורק שמפני הכבוד,
הכבוד הוא אין ראוי שיפסיק באמצע תפילתו.
ובא הגבנה שהוא לצורך לית לנבא.
שהוא כבוד השכינה, מה אתה מפסיק באמצע?
טוב, פה אין לו ברירה, הוא באמצע פתאום מתעורר, בוא יעשה, הולך שירותים,
נוטל ידיים, חוזר,
ממשיך את התפילה,
ואחרי שהוא יגמור את התפילה, איברח על שהוא יצר.
זה מה שרצית לשאול? תפילת המידע. ודאי!
כל תפילה זה תפילת המידע, רבותינו, זן.
57 ברכות, אנחנו מדברים.
תפילה זה תפילת המידע.
בהלכה גם מופיעה.
יש ברכות השחר, יש ארכות קריאה עצמה,
ויש עשרה פסוקות וזהווה, קריאה עצמה, ותפילה זה תפילת המידה, בלבד.
כן.
זה בטח שמפסיק. איזה שאלה.
כן.
טוב, סעיף ד'.
אם תינוק תינף בצואה באמצע תפילה,
דרך אגב, זה גם אם קורה בבית,
יושבים בסעודה ופתאום רוצים לברך, להגיד וירד תורה,
אותו דבר.
ואין לו דבר אצלו לכסותו,
או אפילו שיש לו דבר לכסותו, הנה על כל פנים יש ריח רע.
הרי זה מתרחק ארבע אמות, לא מהמקום של התינוק, מהמקום של הצואה, ממקום
שקלה הריח.
ואם הריח עטף את כל המציאות העכשווית שלו, את כל החדר,
חדר עבר.
אין מה לעשות,
אי אפשר.
או יצא לבית אחר.
הנה. זה בדיוק מה שאמרנו.
ואם יש אחרים עומדים שם ומתפעלים גם כן, ולא הרגישו בטינוף זה שטינף התינוק אצלם שם,
אם אפשר להודיע להם כדי שיתרחקו, שלא על ידי הפסק בדיבור,
ואם אי אפשר להודיע להם, אלא רק על ידי הפסק בדיבור, מותר לו להפסיק בדיבור כדי להצילם מאיסור דאורייתא.
שמים להם מה זה?
שיש תינופת
והיה מחנך הקדוש.
אז אם יש תינוקות בבית עם חיתולים,
מה צריך לפני שהם רוצים לברך ברכת המזון?
לבדוק אותם, לוודא.
אם אין, ובמקרה מצאו, אמסלד, דרך אגב, שיתפלל, יתפלל.
אבל אם ידוע שיש תינוקות, אז זה סביר.
ואם זה סביר, אסור לברך לפני שבודקים
את התינוקות הנמצאים בסביבה.
שמוטב שיעשהו איסור דה רבנן. מה הכוונה? להפסיק בדיבור בתוך התפילה.
מי שיעשו אחרים, איסור דה אורייתא.
כן, להתפלל במקום מטונף.
אז עדיף שהוא ידבר באמצע תפילת המידה.
ויהיה חיי אדם, ובנשמת אדם, זהרות של חיי אדם.
וכל זה הוא בתינוק, די כאיסור תורה.
אבל אם התינוק השתין דלגה בזה אל האיסור דה רבנן, אסור להפסיק בדיבור, אלא הוא יתרחק ארבעה אמות ויגמור תפילתו.
ולאחרים שמתפללים שם שלו, הרגישו לא יטפל בהם להרחיקם, אפילו על ידי רמז ותנועת ידיו.
לגבי דידם יש לי סופר מה שכתב המגן אברהם,
שלהרשב״ב אין צריך להרחיק במי רגליים, ואין חיה אדם, כלל קפה, עוד ו', כי אנחנו אמרו שכן, צריך להרחיק במי רגליים,
אבל לפי הרשב״א לא חייב.
הוא אומר לך שאומרים לאדם לעבור איסור קטן, שזה לא ארוך את הראש הזה.
כן, אבל פה זה חכמים, וחכמים באים
להפריש את האדם מן האיסור של תפילת המידה.
להוציא שם השם זה דאורייתא, התפילה זה דרבנאלי.
חכמים באו ואמרו לך לעשות את זה.
טוב, אתה צודק.
היי,
בתפילה אינו פוסק,
לא לקדיש ולא לקדושה וכיוצא,
אלא ישתוק ויכוון למה שאומר השליח ציבור. שמים לב?
חזרת השץ אמרנו
זה הדבר הגבוה ביותר שיש. מדוע? כי יש שם רק הקשבה.
אפילו לא חיתוך שפתיים כמו בתפילת המידה.
הדבר הכי רוחני שיש בתפילה, הכי גבוה בתפילה זה חזרת השץ.
שום דבר.
כן? אלא ישתוק
כשהוא מילצה בתפילה.
אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה וכיוצא, אלא ישתוק ויכוון למה שאומר השליח ציבור.
ונחשב כעונה לעניין שיצא ידי חובתו בקדיש וקדושה.
ואף על גב שנחשב כעונה, איזה נחשב לא הפסק.
ובספרי בקבצל כתבתי שאם הוא רחוק מהשליח ציבור ולא שומע ממנו קדיש וקדושה,
לא צריך לשתוק אלא להתפלל כדרכו. פה מדובר על אם הוא עדיין נמצא באמצע תפילת המידה
והוא שומע קדיש וקדושה.
אז אם הוא מתכוון לצאת ידי חובת הקדיש או הקדושה מהשליח ציבור,
שותק.
אבל מה אני צריך על ידי זה?
שגם השליח ציבור מכוון להוציא ידי חובה את מי שלא סיים את התפילה.
אז זה צריך שליח ציבור שמבין הלכות.
כי זה שליח ציבור עם כיפה מקופלת על הארבעה שבא ל-Yor צייד.
אתה מכיר את זה?
יותר טוב שלא. בסדר? ברור?
אז יש בעיה.
הוא יודע שהוא צריך לכוון להוציא ידי חובה את מי שעדיין לא סיים את התפילה והוא התחיל בחזרת השעת.
אז אין טעם בכלל להמתין,
כי בכל מקרה, אם לא מתכוונים לצאת ידי חובה,
גם השומע וגם המשמר,
לא יוצאים עיני חובה.
טוב.
ולכן התפלל כדרכו.
סעיף ו,
אין להפסיק בדיבור באמצע תפילת העמידה, אלא דווקא במקום סכנה.
אבל אל היכא סכנה אפילו בשביל מצווה, כגון לומר לתוקע בראש השנה
בתפילת לחש ומוסף שטעה בסימני הדקיעות,
אין להפסיק באמצע התפילה בדיבור, להחזיר לתוקע שהתקע כהוגן.
ראי לכנסת גדולה ועוד אחרונים.
ועד ישר להפסיק בדיבור במקום סכנה,
היינו אחד, יהיה אפשר להימלט בלי דיבור.
אבל אם הוא יוכל להימלט על ידי הילוך שיש ממקומו למקום אחר, לא יפסיק בדיבור.
אף על פי זה אפשר יהיה להפסיק בדיבור מפני הסכנה.
מכל מקום, אם אפשר לא לקצר,
דהיינו שיאמר תחילת כל ברכה וסופה
באופן שיגמור תפילתו וימלט מן הסכנה,
הוא לא יצטרך להפסיק בדיבור באמצע שפיר דמי.
בקיצור, שבע שניות של צבע אדום,
בסדר?
תפסיק.
תגיד להם מייד, תגיד בקול רם, שכולם ידעו
שהיה צבע אדום ויקרסו לממ״ד.
הם לא שומעים, הם בתפילה, בקריסת סגור, הוא שמע.
כן,
זה מקום סכנה.
שבע שניות אי אפשר להגיד תחילת וסוף כל ברכה, ועד שתגיד להם שתסיים את התפילה,
איך אומרים?
פסה.
ובעזרת השם, שלא יהיו דברים כאלה, אבל זה מקום סכנה.
כן? אבל אם יש מקום שזמן ההתראה הוא 45 שניות,
הוא יכול לגמור תחילה וסוף של כל ברכה, וישאר להם עוד
עשרים שניות.
תלוי איפה הוא נמצא.
תלוי מי זה.
בסדר, עוד עשרים שניות כדי להגיע לממ״ד.
טוב, בקיצור,
נתנו דוגמה, אל תתפוס על הדוגמה, כן? מה?
תקע בשפר הגדול לחירותנו, ברוך אתה ה'
אסור לגעור בפיו בעודו מתפלל בתינוק השוחק.
בכלל, מה הוא עושה בבית הכנסת?
תינוק שוחק בבית הכנסת? הרי אמרנו מזמן
שיושבים באמה ובירה, עכשיו בראש עבר דיברנו על זה.
זה לא מקום.
יפה.
אף על גב דה מטרידו בתפילתו, אלא שבגמר ברכה יעשה תנועה בקול דווקא,
או ירמוז בידיו כדי שישתוק, ואם עשה כן ועודנו משחק ומטרידו,
ירחיק עצמו ממנו
ולא ידבל כלום. דהליכה בלבד אינו הפסק, עם כל שהוא לצורך, כי הגב לה מותר.
ואם זה אבא של התינוק,
קח את הילד שלך ויצא יחד איתו.
למה אתה מטריד את הציבור?
כל אחד עם הקולות, איך אמרנו? שכונת הפחים.
בסדר? יפה.
חן, אם הפסיק תפילתו מחמת אונס
ושהה כדי לגמור את כל התפילה המראשה לסופה,
הרי זה חוזר לראש.
ומשערים לפי המתפלל.
כמה זמן אתה מתפלל?
עמידה?
הרב, אני יודע, פעם ככה, פעם ככה.
טוב, ממוצע.
כמה זמן אתה מתפלל?
ארבע, חמש דקות. יפה.
מה איתך?
גם, ויותר, שמונה, תשע, עשר, בסדר, ברור.
כל אחד לפי מהשיעור, זה זמן שסיום התפילה,
תחזור לראש.
ט.
ט. ט. הוא נאנס ולא התפלל.
יש לו תשלומים.
אך לא יתקנו תשלומים, אלא לתפילה הסמוכה לאותה התפילה. למה יבוא מישהו ויגיד, שמע, אני באמצע השבועה,
אין לי זמן.
יום שישי פנוי,
שתיים עשרה תפילות.
בסדר? להשלים את כל השבוע.
אתה מכיר את אלה שמשלימים?
לא עובד.
יפה, יפה.
טאו נאנס ולא התפלל, יש לו תשלומים. אך לא תקנו תשלומים, אלא לתפילה סמוכה לאותה תפילה.
אבל תפילות אחרות שהפסיד, אין להם תשלומים.
לפיכך,
טאו נאנס ולא התפלל שחרית. דרך אגב, אומר השולחן לארור שגם מישהו שנרדם ולא התעורר, זה נקרא שהוא אנוס.
טאו נאנס ולא התפלל שחרית, והתפלל עם מלכה שתיים.
וכל טעות שצריך לחזור בעבור, הוא חייב להשלים בתפילה הסמוכה.
כגון שהזכיר גשם וברך עלינו בזמן הקיץ,
וכן טעות של ראש חודש שכיוצא בזה, אפילו בשבת, שיש תפילת מוסף,
עם כל זה תפילת המנחה מקרה תפילה סמוכה לשחרית.
מפני ששניהם במקום מתמידים.
אבל מוסף הוא קורבן אחר, לכן תשלומים של שחרית הוא במנחה,
לא במוסף.
אפילו בשבת ויום טוב, כשעושה תשלומים לשחרית במלחה, התפלל לראשונה מנחה,
והשנייה לתשלומים,
תמיד ככה.
הראשונה היא תהיה לחיוב שלי ברגע זה,
והשנייה היא תבוא לתשלומים.
ואם היפך בכוונתו לא יצא ידי תפילה שהיא תשלומים, וצריך לחזור להתפלל אותה.
וכן הדין, בכל מקום צריך להתפלל לתשלומים.
סימן זה לדבר, בעל הבית ואורח נכנסים.
מי נכנס תחילה?
בעל הבית, ברור?
כשרוצים לכבד,
בסדר? תמיד בעל הבית ייכנס ראשון.
קדע קמח כותב את זה, בשולחן של ארבע, רבנו בחיי,
שם בנושא של כיבודים.
כשבאים להיכנס לבית, תמיד בעל הבית יכנס ראשון.
הוא לא מכבד מישהו אחר להיכנס לפניו.
ולכן, מי נכנס תחילה? בעל הבית תחילה. מי בעל הבית?
התפילה הנוכחית,
היא בעלת הבית.
וכל השאר?
זה תשלומים.
אז אם רוצים עכשיו להתפלל, נגיד מישהו שכח
להתפלל מלכה בשבת אחרי הצהריים.
אומרים, אכל חמין כמו שצריך,
מי שאכל חמין
חייב מיתה.
הלך למיתה, התעורר לערבית.
בעיה. אבל בסדר.
נו?
בארצות השלישית הייתה רעשתה.
ברור.
יפה, מה תשלומים?
התפלל לערבית. איך הוא התפלל לערבית?
תשלומים בערבית.
תפילה ראשונה לערבית, התחוננתנו, ותפילה שנייה למנחה.
מה הוא התפלל?
יפה.
הוא צריך להגיד עוד פעם מתי חונן תענו?
לא.
כי הוא כבר אמר מתי חונן תענו.
אבל הוא חייב להתפעל שמונה עשרה של חול, תשע עשרה בררות.
בסדר?
איפה אנחנו?
כן. טעה ולא יתפלא מנחה,
מתפעל ערבית שתיים. טעה ולא יתפלא ערבית, מתפעל שחרית שתיים, דהיינו.
לאחר שאמר קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה,
יאמר אשרי, ואחר כך יתפלא תשלומי ערבית.
אבל לאחר מנחה אין לומר אשרי,
אף על פי הסוד.
בתורת חיוב בתיקוני תוות תפילות, לכך אם ישלים שחרית אחר מנחה,
או מנחה אחר ערבית, לא יאמר אשרי בינתיים, רק ישהה כדי הילוך ארבע אמות, כנזכר באחרונים,
והמנהג הוא שמיד
שועים כדי הילוך ארבע אמות,
שזה זמן שתתיישב דעתו לתפילה נוספת,
כמובן אם הייתה מיישבת דעתו בתפילה הראשונה,
ויוכל להתפלל תפילה נוספת שהיא תהיה כתשלומין.
טוב, סעיף י.
צריך שבהיותו עסוק בתפילה יתפלל תפילה אחרת להשלים,
ולא יעשה הפסקה בינתיים.
אם מישהו שכח ואומר, יואו, אני שכחתי, עכשיו אני רוצה לעשות תשלומיין, אין דבר כזה.
רצף.
כמו שאמרנו, כדי הילוך ארבע אמות יתיישב דעתו ואז יתחיל השם שפתיי תפתח.
ולא יעשה הפסקה בינתיים, שעם שעה הרבה לאחר שהתפלל תפילה שהיא חובת אותה שעה,
אינו יכול להתפלל תשלומים תפילה שהפסיד.
כפי שלא תקנו תשלומים תפילה שהפסיד, אלא בזמן שעוסק בתפילה שהיא חובת התשעה.
שאז, כיוון שהוא עוסק בתפילה, חוזר ומשלים מה שפשע בתפילתו.
סעיף י״א שכח ולא התפלל שחרית ומוסף,
ונזכר במנחה,
התפלל המנחה תחילה.
ואחריה מוסף?
למה? כי מוסף זמנה כל היום,
ואחר כך תשלומים של שחרית.
ואם התפלל מוסף קודם מנחה, יצא.
ואם עבר כל היום ולא יתפלל מוסף, אין לה תשלומין אפילו בתורת נדבה שעבר זמנו, בטל קורבנו.
סעיף י״ב.
מי שטעה ולא יתפלל מלאכה בערב שבת, מתפלל ערבית שתיים של שבת.
הראשונה לערבית,
או שנייה לתשלומין. שמים לב, אנחנו מדברים.
בן אדם ביום שישי היה לחוץ.
הגיע לבית הכנסת, כבר אחרי קבלת שבת, כבר עוד מעט,
תקר לי בך גומרים.
ומה הוא יעשה עכשיו?
הוא לא יכול להתפלל מנחה, עבר הזמן.
מה הוא צריך להתפלל?
ערבית. ערבית, שתיים, נכון?
ראשונה בתור ערבית של ליל שבת, והשנייה בתור תשלומים
למלכה של יום שישי.
מה הוא מתפלל את השנייה? איזה סוג תפילה?
ערבית של שבת.
פעמיים.
בסדר,
אנחנו הקדמנו ואמרנו כבר שמוצאי שבת, אבל פה זה של ערב שבת.
ואם תא ולא יתפלל מנחה בשבת,
יש לה הראשונה לערבית ושנייה לתשלומים.
ואם תא ולא יתפלל מנחה בשבת,
מתפלל במוצאי שבת, תרבית שתיים, שיכול.
הוא מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה.
ואם הבדיל בשתיהם או לא הבדיל בשום אחת מהם, יצא.
אבל אם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה,
השנייה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו.
שכיוון שלא הבדיל בראשונה, גילה דעתו שמתפלל ראשונה לתשלומים, ואז זה לא שווה כלום.
כי אין דבר כזה להתפלל ראשונה לתשלומים.
מה אמרנו? בעל הבית ואורח,
בעל הבית קודם,
וזה לא יועיל, כמו שכתבתי ליל של תשלומים בשנייה.
וכן אם לא יתפלל מנחה בערב ראש חודש,
מתפלל ערבית שתיים בליל ראש חודש, הוא מזכיר בשניהם יעלה ויבוא.
ואם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור ולהתפלל.
על אף שלא חייבים לחזור בתפילה בליל ראש חודש,
אם מישהו שכח יעלה ויבוא, לא חוזר.
אבל כיוון שלא הזכרת בראשונה והזכרת רק בשנייה, התברר שהראשונה לא הייתה כלום.
כי כאילו הייתה התשלומים,
אז צריך אחר כך לחזור ולהתפלל.
וכל זה כשעשה חן במזיד. אבל אם עשה בשוגג,
ששכח הוא לא הזכיר בראשונה, אין צריך לחזור.
הן בדין יעלה ויבוא, הן בדין ההבדלה, נזכר לעיד.
וכל שכן, אם אומר שבשנייה נתכוון בפירוש לתשלומים,
שאין צריך לחזור.
ויש אומרים שההבדלה שאני,
שכל שלא פירש בפירוש של שנייה לתשלומים, צריך לחזור.
יש מחמירים יותר בהבדלה,
שאפילו פירש, נמי צריך לחזור.
כי כך הדין הוא אם שכח ולא הבדיל בראשונה,
לא יבדיל בשנייה.
ואם טעה, חוזרת תפילת החובה של אותה שעה.
אבל שתשלומין הואיל והוכשרה, הוכשרה.
כל נזכר בחסד לאלפים.
וכן מי ששכח או נאנס או לא התפעל ערבית ליל שבת קודש,
התפעל שחרית שתיים.
ומה יאמר בשתיהם?
ששחרית. מה זה ששחרית?
אשמח מוישה.
בסדר? אשמח משה.
והוא הדין במלכה של שבת, שיתפעל בשתיהן עתה אחד.
זה הכלל.
כל תשלומין תהיה כמו תפילת החובה של אותה שעה שמשלים בה.
סימן לדבר,
אורח שיתאכסן אצל בעל הבית
צריך לאכול
ממה שאוכל בעל הבית.
אתם מכירים אנשים שמביאים אוכל יחד איתם אצל בעל הבית? למה?
האכשר לא מתאים להם.
אוי ואבוי.
אתה רבי אמשלה מתנגד לזה.
ברור.
אתה בא למסעדה, אתה מביא איתך אוכל.
אתה בא להתארך אצל מישהו, אתה מביא איתך אוכל? מה זה?
לא יודע איך להגדיר את זה.
טוב,
הם יכולים לאכול לטרפנה, ברור, אני לא אטרח במקום כזה.
צריך לאכול מה שאוכל בעל הבית, ולא אבקש לאכול כפי המאכל שאוכל בביתו.
י״ג.
אין תשלומים לתפילה בתפילה הסמוכה,
אלא למי שטעה או שכח או נאנס.
אבל אם אזיד ולא יתפלל תפילה אחת,
עזוב עכשיו, אני... בוא, בוא, נמשיך כעיף,
אחר כך נתפלל שתיים.
נמשיך בקיאקים, אתה מכיר?
תעצור רגע בצד, תתפלל.
אה, אבל אני בלי בגדים, כן, אתה צודק, תתלבש.
טוב?
אין לתשלומים כלל,
ויש פתאים ואין מתפללים מנחה בשאט נפש, לדעת להתפלל ערבית שתיים.
צריך להזהיר המון העם בזה.
איך אומרים? באמצע יום העבודה.
התפלל ערבית שתיים.
י׳ד, מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל,
פני שסבור שעדיין נשאר לו זמן אחר שיגמור עסק
שמתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה.
שאומרים שאין לו תשלומים,
לכך יתפלל תשלומים בתורת נדבה.
כן, יש עניין של תשלומים ויש עניין של נדבה.
מה אנחנו אומרים היום? שהיום אדם לא יתפלל תפילת נדבה, למה?
כי תפילת נדבה צריך לכוון
בכל הברכות.
והיום אנחנו מכוונים בכל הברכות.
אנחנו אומרים, קודם כל את התפילת חיוב שלך תכוון בכל הברכות, אחר כך תמשיך לדבר.
תשלומים זה יוגד דרך אחר.
ויתנא ויאמר, אם אני מחויב להשלים בתורת חובה,
תהיה תפילה זו, תשלומים שחובה.
ואם אין אני מחויב להתפלל תשלומים שחובה,
יקבלנה השם יתברך בתורת נדבה.
ויזהר גם כן לחדש בה בשומע תפילה.
איזה דבר בקשה שאין רגיל לבקשו ברוב הימים.
ואין בחסד לאלפים.
שיהיה משהו מיוחד, מחודש,
בתפילה הזאת, כי היא בתורת נדבה.
וכן מי שנשתכר,
בסדר?
פורים.
עוד מעט פורים.
מי שנשתכר
קודם שהגיע זמן תפילה
ונשאר בשחרותו ולא התפלל, חשיב אונס ויש לו תשלומים.
אבל אם נשתכר אחר זמן תפילה, שהיה יכול להתפלל קודם שחרות ולא להתפלל
ונשאר בשחרותו עד שעבר זמן תפילה, יש לו דלאווה ואונס
ואין לו תשלומים. ויש אומרים שחשיב אונס,
על כן התפלל תשלומים. ויתנה קודם כאשר כתבנו לאל תפילת נדבה. טוב עכשיו מי שגמר פורים והולך לעשות תפילת נדבה,
הייתי חושש.
לכן, מה אנחנו עושים בדרך כלל בפורים?
מתפעלים מלחה גדולה,
אנחנו משתדלים בבית להתפעלים מלחה, ואחר כך
נכנסים לסעודה. ובואו, ככה אנחנו עושים.
והשאלה זה פשוט, כי שנים קודמות, מה הייתה הבעיה?
ימי שישי, בעשור הקודם,
עכשיו כבר הגענו לפה,
בעשור הקודם חמש פעמים היה לנו
פורים ביום שישי,
מוקפים, בסדר? וזה צריך, אוי ואבוי, מה שאתה אמרת,
צריך לאכול מוקדם ולגמור את הסעודה הרבה לפני שבת.
וכל מי שעושה אחרת לא עושה כהוראות רבותינו.
זה ברור?
זה יפה.
מי שהיה טרוד בצורך ממונו, שלא יבוא לידי הפסד מן הקרן,
לא מניעת רווח, שמים לב,
הפסד מן הקרן,
על ידי כך הפסיד מלהתפלל, יש לו תשלומים.
לא יודע, פתאום פרץ שם המים בשטח,
כל מה שהוא שתל ילך לעזאזל,
בקיצור, הוא מפסיד כסף.
מהקרן.
לא שהוא מונע רווח מעצמו, הוא מונע רווח, אבל טוב, תתפלל עכשיו לקדוש ברוך הוא.
הרי אם אתה תתפלל, מה אמרנו?
זן ברכות זה דגן, זה כל השבע, כל הברכה.
זה אתה מפחד, אבל אם קרה פתאום איזה פיצוץ,
אין ברירה.
יש לו תשלומים, אך ודאי לא טוב עשה להעביר זמן תפילה משום מפסד ממון.
טז,
אין מתפללים תפילת נדבה בשבת ויום טוב.
לכן,
כל אחד הדין הוא שיחזור להתפלל בתורת נדבה,
או איך שאמרנו שמספק יתפלל ויתנה שזה תורת נדבה,
אין מתפללים כזאת בשבת ויום טוב.
על כן, איך שחל ראש חודש יום שישי,
והוא יום אחד דווקא,
ושכח להזכיר ראש חודש במנחה,
ונזכר אחר שחשיכה, וכן אם טעה במנחה שיום האחרון של כל המועד
שבלילה הוא יום טוב, בכל זה לא יתפלל תפילת השלומים,
משום שהדין בזה לחזור בתורת נדבה,
ואין מתפללים נדבה בשבת ויום טוב.
ואין במחזיק ברכה לאחידה.
י״ז.
התועה הוא מזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה,
במידי דאין לו שייכות בזמן ההוא.
התחיל על הניסים, לא יודע מה.
התחיל יעלה ויבוא, לא הצוי, היום לא ראש חודש, מה אתה אומר לי יעלה ויבוא?
אב אגב דאיקדס דירא לו דחשיב קסח בינתיים, ואם הוא דיבר בינתיים אז הוא צריך
לחזור מתחילת התפילה, וקודם כל בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים
שסוברים שלא אביא הפסק, ואין ביוסף אומץ,
שם לאחידה וחסד לאלפים.
קיצור, ברגע שמישהו הזכיר בטעות, יעלה ויבוא כשלא צריך, על הניסים כשלא צריך,
כן, תחוננתנו כשלא צריך.
בסדר, אז הוא אומר,
בסופו של דבר אל תחזור להתפלל.
על אף שיש מי שאומר שזה כמו דיבור, ודיבור אמרנו שהוא מהווה הפסק.
י״ח,
אם לאחר שהתפלל לתשלומים,
נזכר שטעה בתפילה ראשונה.
שמים לב?
הוא התפלל את התפילה של הערב
והתפלל תשלומים,
ועכשיו אחרי שהתפלל תשלומים כי הוא שכח את התפילה הקודמת, מה הוא שם לב?
שהוא טעה בתפילה הראשונה.
קיצור,
מרוב כשמתפללים כבר שוכחים מה צריך.
צריך תפוס ראש טוב כשצריכים לעשות תפילת תשלומים.
באופן שהדין הוא שצריך לחזור,
למשל הוא התפלל מנחה שתיים כי הוא שכח
להתפלל שחרית,
או כבר עבר הזמן, הוא יתעורר מאוחר,
הוא יתפלל שחרית, וזה היה
עוד חודש.
ופתאום הוא שם לב שבתפילת מנחה
שהוא התפלל,
הוא לא אמר יעלה ויבוא,
אבל בתשלומים הוא לא אמר יעלה ויבוא,
בסדר? אז מה עכשיו?
האם הוא התפלל מנחה ולא אמר יעלה ויבוא, מה צריך?
לחזור להתפלל.
טוב.
חוזר גם התשלומים בתורת נדבה.
זאת אומרת, מה הוא עושה עכשיו?
כיוון שהוא היה צריך לחזור לתפילת מלאכה, כי הוא לא אמר יעלה ויבוא, מתפלל מלאכה.
ואחרי שהוא מתפלל מלאכה, עכשיו מה הוא צריך?
תשלומין.
אבל כבר אמרת תשלומין. טוב, תתפלל את זה בתורת נדבה.
אז כמה סך הכל תפילות יצאו לו במכה אחת?
צדיק. ארבע תפילות בפעם אחת. עוד אחת?
והיינו מעבירים אותו לגזרה אחרת.
בסדר?
יפה.
חוץ משבת ויום טוב, שאין תפילת נדבה בשבת ויום טוב,
כמו שהזכרנו להם.
סעיף יט,
אם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל,
אנחנו מכירים את זה שלפעמים באים אחרי הצהריים,
רוצים להתחיל להתפלל?
פעם קראו את זה לשליח ציבור.
ניגש, תיגש, תיגש, הוא ניגש. פתאום באמצע מה הוא נזכר?
שהיום הוא היה בברית והתפלל בצהריים. בלי שהוא יכול להתפלל בכנסת אחרי הצהריים.
אותו יום הוא היה בברית, התפלל כבר בצהריים,
ואחרי שהוא התחיל להתפלל על תפילת המידע, פתאום נזכר.
לא התפללתי היום.
אם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, זאת אומרת זה בעצם על דעת חיוב,
ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפילו באמצע הברכה.
ולא מאני חידוש ושיחשבת בתורת נדבה, למה?
הואיל והתחיל בתחילת, עתה דחובה, התחלת בטעות, גמרנו.
אמרת ברכה ראשונה בטעות, תפסיק.
והוא הדין אם חזר התפילה על דבר שאין צריך לחזור מן הדין בעבורו,
ונזכר באמצע התפילה שטעה בדין, הרי זה פוסק אפילו באמצע הברכה.
ועכשיו הוא מתפלל לערבית,
שכח להגיד יעלה ויבוא.
מה עושה הצדיק הזה?
חוזר ומתפלל לערבית. צריך לחזור בתפילת ערבית
של ראש חודש, אם לא אמרו, יעלה ויבוא?
לא צריך.
והוא התחיל.
מה אומרים לו?
עצור.
סגור קופה, תמשיך.
מחר בבוקר תתפלש לחרית.
אין מה לחזור עכשיו.
וזה פוסק אפילו באמצע.
אם יתבלבל באמצע תפילתו ואינו יודע היכן הוא מת.
איך אומרים, יש כאלה שאתה גומר עם תפילת המידה,
תראו להם,
תמשיך עוד ברכה עכשיו.
איזה ברכה?
הגומל.
למה?
כבר טייל בסין, עבר ליפן,
המשיך לסינגפור,
בסדר?
את כל הטיולים כבר עשה שם,
שיש כאלה גומרים תפילת המידה, שולם עלייכם,
ברוך הבא, ואיפה נחתת?
טוב,
אם התבלבל באמצע תפילתו ואינו יודע היכן הוא עומד,
חוזר לראש התפילה.
במה דברים אמורים?
אם יתבלבל עד שלא סיים שלוש ברכות ראשונות,
אבל אם ברור לו שסיים שלוש ראשונות כראוי,
יתבלבל באמצעיות,
והוא לא יודע אם הוא עומד באתך אונן
או בשעה אחריה, חוזר לאתך אונן.
ואם ברור לו על ברכה מן האמצעיות שהאמרה כהוגן וחתם בה,
אז חוזר לברכה שהוא אחר אותו, ברכה שברור לו שהברק כהוגן.
זאת אומרת, תמיד אני אחזור למקום הוודאי
שאני יודע ששם התפללתי.
במילים אחרות,
רבותינו, להחזיק ראש.
טוב, יכול להיות שהוא כל כך התלהב בתפילה והרגיש כל כך חיבור לקדוש ברוך הוא, עד שהוא פרץ את כל, איך הוא אומר, אהבה מקלקלת את השורה.
ואז הוא כבר כל כך נמצא בהיי,
בעולמות העליונים של תפילה, הוא פעם, עפרוני,
שכח את הגבולות.
זה יכול להיות, כן, יש כאלה שאני חושב, מתפללים.
טוב, גם כשמתפללים בצורה הכי מחוברת ומקושרת,
צריכים לדעת שהחיבור והקישור הוא נעשה לפי סדר,
זה לא בלאגן.
כא, שליח ציבור שטעה בתפילת לחש באופן שצריך לחזור,
יוצא ידי חובתו במה שחוזר התפילה בקול רם והיה צריך לחזור להתפלל בלחש.
שליח ציבור שכח להגיד יעלה ויבוא.
מה עכשיו הוא צריך לעשות?
לחזור עד שהוא יחזור על תפילת המידה עוד פעם, מה עושים עם הציבור?
אז מה הוא עושה?
לא צריך לחזור, מה הוא עושה?
הוא מתכוון שהתפילה החזרה שלו זה
את תפילת העמידה שהוא עושה חזרת השעץ.
זה שום תנאי, שום דבר, הוא שכח להגיד יעלה ויבוא.
צריך לחזור להתפלל עוד פעם תפילה.
התפילת חזרת השעץ שלך עולה לך בתוך תפילת עמידה.
כבד, בזמן הזה אין מתפללים נדבה.
כל הדינים שאמר לנו הבן איש חי שלא היינו יחזור לתפילת נדבה וכולי,
אלא רק את הצורך בה שמוכרח להתפלל משורת הדין.
דהן לב אדם מכוון יפה מראש ועד סוף.
אומרים, כבר בזמן
הבן איש חי, נזקקו לרטלין.
לא היה.
מה היו לוקחים?
כמון.
תה כמון, כן.
ואין לב אדם מכוון יפה מראש ועד סוף, וקרימה בלמה לרוב זבחכם.
במקום שאתה מקריב עשר קורבנות, עשרה קורבנות,
בוא תעשה אחד כמו שצריך,
יהיה טוב, יהיה מצוין, הכל יהיה בסדר.
והלוואי שיוכל להתפלל בתפילות החובה כראוי בכוונת הלב.
וזה בעצם התפילה שלנו והבקשה שלנו
לקדוש ברוך הוא לפני שמתחילים להתפלל, הלוואי שנזכה להתפלל לתפילות החובה כראוי בכוונת הלב,
נזכה על ידי התפילות שלנו
לגאולה שלמה, לכל ברכות התפילה כולה
לבניין בית המקדש, בעת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
כל טוב.
