טוב רבותיי, אנחנו לומדים מדרש לפרשה, אמרנו כמה פעמים שהמדרש הוא מתנהל בעצם כמו גמרא,
אבל זו גמרא על הפסוקים,
משהו מפריע לדרשן ובעקבות מה שמפריע לו או בהקשר או בתחביר או במילה מיותרת או במילה חסרה בעקבות הדבר הזה הוא עוצר ודורש דרשה
אז בואו נראה, מה יצא לנו היום?
על הפסוק, בזה, ותתצב אחותו מרחוק.
המדרש, הנה, תביא לי דף אחד ל...
יש דפים, יש.
יש, יש, יש מספיק.
כן, מה קשה למדרש?
ותתצב אחותו מרחוק.
נכון, היא הרי אמורה להשגיח עליו תינוק.
ודבר שני,
ותתצב זה כאילו משמע,
משמע שזה, זה כאילו דבר בהיפוכו.
להתייצב על עולתיך אומר בלק לבלעם ואליך אולי ייקרא... להתייצב על משהו זה להיות עליו
אז אתה לא יכול להתייצב מרחוק, אתה יכול לעמוד מרחוק
אתה נעמד, אבל להתייצב זה בדיוק להתקרב, אז אם ככה מה שמפריע לדרשן
כן, איך הנה אנוכי?
איפה זה? והנה אדוני ניצב עליו
אתם ניצבים היום כולכם, המילה ניצב המשמעות של זה זה שזה עומד לידך, מתייצב מולך, בום
נכון, איך כתוב אצל האתון?
אצל המלאך, והתייצב מלאך אדוני בדרך לשטן
והוא רוכב על התונוי. זה בדיוק זה. אז הדרשן קורא את הפסוק והוא לא מבין, דבר בהיפוכו.
לתת תעצב ומקרוב, מרחוק ומרחוק.
אז איך הוא מפרש?
הוא נוקט בשיטה חביבה על הדרשן לפרש
מיקומים גיאוגרפיים בתור מצבים נפשיים, רוחניים.
מרחוק לא פיזית אלא מרחוק מה?
נפשית. באיזה הקשר? הנה.
למה עמדה מרים מרחוק? אמר רב עמרם, מעניין, זה רב עמרם,
אבא שלה עמרם,
בשם רב,
לפי שהייתה מרים מתנבט ואומרת, עתידה עם מי ישתלט בן שיאשיע את ישראל.
כיוון שנולד משה,
נתמלה כל הבית אורה,
עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה, ביתי נתקיימה נבואתך,
אמר לה, דכתיב, ותיקח לך מרים הנביאה, אחות אהרן את התוף.
אחות אהרן ולא אחות משה.
אלא שאמרה הנבואה הזו כשהיא אחות אהרון ועדיין לא נולד משה, בסדר?
אז אם ככה מרים בתור ילדה בת שבע נמסרה הנבואה לקטנים,
היא מתנבאת שעתיד להיות גאולה דרך משה רבנו. זה כאילו ה... ובזכותה עמרם חזר לאשתו וכו', ואז פתאום לוקחים את משה,
פתאום יש גזירה, כל הבן האלו דערו תשליכו, ולוקחים את משה רבנו וזורקים אותו אל היאור.
עמדה עם מוות, עפכה על ראשיו, אמרה לה ביתי, איכה נבואתך?
ואלה מדכתי, ותתצבח אותו מרחוק.
כלומר, היא הייתה קרובה, כי היא הייתה צריכה להגן עליו.
זה גם פלט הפסוקים, כי איך שבתיה לוקחת אותה, אז מייד זה.
אבל היא לא מבינה מה קורה.
יש פסוק בירמיהו, מרחוק, אדוני נראה לי. אני רואה אותו, אבל הוא נראה לי רחוק, זה לא... זה נראה שהנבואה מתרחקת ממנה.
אה?
כן.
אה, את הפסוק, וואלה, נכון.
כן, כן, יפה.
ותתת ואחותו מרחוק, לדעת מה יהיה בסוף נביאותה.
ברבנן אומרים, כל הפסוק הזה, השם אורח הקודש, נאמר.
ותתת צו על שם, ויבוא השם,
ויתייצב.
אחותו על שם, אמר לחכמה, אחותי את.
מרחוק, על שם מרחוק השם נראה לי,
לדעת מה יעשה לו, כי אל דעות השם וכל העניין. כלומר, יש כאן השוואה חזקה מאוד גם כן לחנה ולשמואל.
גם כן איזה ילד
שבקושי נולד, וכשהוא נולד רוצים להרוג אותו, אלי.
יש כאן איזושהי השוואה.
יפה.
אז זה, קודם כל, המדרש נותן כאן איזשהו כיוון,
ובחבלה הבאתי את זה כי אנחנו דיברנו גם השבוע בחבורה,
שקשה להפריז בחשיבות
של מה שקרה שם.
כי העובדה שמרים הייתה שם
וגרמה לזה שמשה, בתור ילד עד גיל שלוש או עד גיל שנתיים,
יקבל חינוך יהודי, חינוך עברי,
זה דרמה גדולה מאוד לגבי הבחירות של משה רבנו בהמשך.
הרי משה גדל בארמון מצרי, מאיפה הזהות העברית שלו?
הזהות העברית שלו היא ממה שקורא לנו מגיל 0 עד גיל 3. טוב, עכשיו יש פה עוד שאלה.
נכון?
אנחנו קוראים את הפרשה, זו פרשה שיש בה המון המון מדרשים שמתבקשים.
מה?
כתוב ככה.
ותר את בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור.
ותר את התיבה בתוך הסוף, ותשלח את המטע ותיקחיה.
ותפתח ותראו את הילד ונהנה הר בוכה ותחמור עליו ותאמר מילדי העברים זה.
עכשיו יש פה כמה שאלות על הפסוקים האלה שהמדרש עונה עליהם. בואו ננסה להעלות עליהם. קודם כל ברמת העניין, מה קשה לכם?
למה הנסיכה הולכת לאיור פעם אחת? מה עוד?
איך לראות שאני מבין מה?
אתה כבר נותן תשובה.
אתם כבר יש לכם מדרשים ביד, אני שואל אתכם על ה...
אתם מתחילים מהסוף, זה לא טוב.
אני רוצה, כשנלמד ביחד יחד הדרשן, רואה קשיים בפסוקים ואז הוא דורש.
אתה כאילו קורא את זה, כאילו זה כבר כתוב בפנים, אז הרסת את כל העניין.
אה, פרסה.
קראת את זה גם בתורה?
ותאר אין לי... מה?
הקושייה הכי חמורה אבל.
את פרעה, היא הבת של פרעה.
אבא שלה גזר גזרה, היא לוקחת את הילד הזה.
מה, לא מפחד מאבא שלה? זה דבר אחד.
בסדר? הלאה, יש פה גם קושייה תחבירית.
בלשון הקודש, בעברית. יש פה שגיאה בעברית.
מה השגיאה?
בתרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על היאור.
ביאור.
מה זה על היאור? לא כותבים? זה לא עברית.
נכון?
לא, אבל היא.
לרחוץ ביאור.
מה אתה מתחיל להבין?
אם היא רוחצת על היאור, היא רוחצת כאילו מורידה,
היא רוחצת מעליה, ככה הוא קורא את הפסוק.
היא רוחצת מעליה את היאור,
את השעבוד ליאור, את כל המצריות הסוגדת ליאור, היא רוחצת את זה מעליה.
ירדה לרחוץ מגילולי בית אביה, מי שהזכיר את ה... אבל מזה זה יושב, כי יש פה קושי תחביבי בפסוק.
בואו נראה.
לרחוץ על היאור, לרחוץ מגילולי בית אביה.
מאיפה יודע את זה הדרשן? מפה הוא יודע את זה, כי יש פה שגיאת כתיב.
ונערותיה הולכות.
אמר רבי יוחנן, אין הליכה אמורה כאן אלא לשון מיתה.
מה הכוונה?
הן מבינות שהיא, בדיוק, היא בעצם הולכת מה? יפה, יפה, שמעתם?
כלומר, כנראה מה שקרה זה את הדבר הבא.
כשבתיה,
זה יפה, האמת שחידשת לי, אני לא זה,
כשבתיה רואה שאבא שלה נהיה רוצח המונים,
אבא שלה, כשהיא נגלה שהפקודה,
לזרוק תינוקות ליאור, כל אימא, כל אימא בעולם יש לה רחם,
יש לה איזו רחמנות.
כשהיא מגלה שאבא שלה נהיה רוצח תינוקות הכי נורא בעולם,
היא מאבדת את הטעם בחיים.
והיא מחליטה ללכת ולהתאבד.
כאילו...
מה?
גם כן.
אבל אז,
מה קורה?
פתאום היא אומרת, רגע, יש לי משהו יותר טוב מלהתאבד, מה?
להציל יהודי.
אני לא יכולה להציל את כל היהודים, אני יכולה להציל יהודי אחד.
היא פתאום מקבלת איזשהו טעם.
הצילו אותו, נכון?
אמר רבי יוחנן, אין לליכה כאן האמורה, אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר, הנה אנוכי הולך למות.
אמרו לה, גבירתנו, מנהגו של עולם,
מלך גוזר גזירה וכל העולם אליו מקיימים אותה,
ובני בני ביתו מקיימים אותה, ואת עוברת למצוות אביך,
מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע.
ותשלח את עמתה ותיקחהו,
רבי יהודה ורבי נחמיה,
אחד אמר ידה ואחד אמר שפחתה.
מה?
כן, אז גם פה יש...
אם זה היד שלה, אז אתה צריך להגיד, ותשלח המתה, או ידה.
למה להגיד המתה? אז כנראה גם את השפחה. אז עכשיו צריך להסביר את זה בצורה...
הנה, בואו תראו דוגמה, הגענו כאן לדוגמה נפלאה, איך אפשר להרוס לימוד מדרש.
מה המדרש אומר? ותשלח את המתה, המדרש אומר,
הנה, בואו נקרא את זה עד הסוף, בסדר? שנייה.
תמא דמנד אמר ידה, דכתיב המתה, ותמא דמנד אמר שפחתה, דלא כתיב ידה.
על דעתי דמנדה אמר שפחתה,
כשבגב ריאל וחמתן על הקרקע הניח לה שפחה אחת, זה לאו דרך בת מלך לעמוד יחידה.
הקשו אליבא דמנדה אמר ידה, לכתוב ידה.
למה לא כתבו ידה וכתבו המתה?
לא תעברה.
לא, זה לא קושייה.
כשלקח כתיב המתה, השתרבוב והשתרבוב.
לא, למה זה נכתוב המתה? כי האמה, זה החלק שנקרא האמה, כאילו השתרבב והצליחה להגיע. כי משה בסוף, ביאור, איך היא הגיעה?
בלי לתבוע, יש שם תנינים.
אז מה מספרים לנו לפעמים? כן, היה נס,
והיד של בת-יען הייתה כזה,
כמו היד כזאת.
זה כוונת המדרש?
מה המדרש בא להביע?
איך?
המדרש בא להביע דבר מאוד פשוט.
היא התאמצה, יש בסרטים שמי שרוצה להגיע לאיזה מקום,
זה נקרא,
כלומר המדרש אומר, היא כאילו התארכה ידה.
כלומר, זה לא, טוב, היא הלכה על שפת היהור, פתאום ראתה איזה שרוף,
בוא נפתח, נראה מה קורה.
אלא היא התאמצה מאוד, כלומר, זה ברור שזה היה,
אז או שזה מתחבר למה שאתה אומר שהיא בכלל בעצמה רצתה לטבוע,
ואז היא ראתה והיא במאמץ על הצליחה להוציא את עצמה ואת התיבה מחוץ ליהור,
או שהיא רצתה לשתף עם זה איתה עוד אנשים כמו המעטה.
אתם מכירים את הוורד של הרב לאו?
הרב לאו אומר, והנה נער בוכה.
מה זה נער בוכה?
משה רבנו היה לו קול של נער, אז הגמרא במדרש אומר, אם כן, עשיתה למשה רבנו בעל מום.
אז הוא אומר, במחנות,
במחבואים,
היו מולדים את הילדים בני שלוש, בני ארבע, לא לבכות.
אסור לבכות.
זאת אומרת, הנה נער בוכה, היא ראתה אותו כשהוא בוכה בשקט.
הוא מסתיר את הבכק כדי שלא יתפסו אותו.
אמרה, מילדיה הברינו.
ואחרי זה אלתרמן כתב את השיר,
כשנגמרה המלחמה,
כתב את השיר, כן ילדה.
כן ילדה כנענה עם זדקות,
כן עכשיו כבר מותר לך לבכות,
כן מלאך כתוב פריסים ושיער,
כן עכשיו כבר מותר, כבר מותר,
כבר הלילה הרוגי אבצח, כבר הדוד יוזף גרמר הלך,
כבר הרדיו ספר ומנה, מה עשו לך כבשה מעונה,
צייתנית ומשכלת תאית, ובחושך בכל ובכית,
ואפילו פן אוזן תשמע את שינייך צמחת בדממה.
ועל כל ועל כל ועל כל, כבר הוכן קטנתי פרוטוקול, והודק
והוא שם בסיכות, ועכשיו כבר מותר לך לבכות.
זה הבית הראשון.
תמשיך.
אז הנה נער בוכה,
אומר הרב לאו, במחבוא אסור היה לבכות.
אסור היה...
לימדו את הילדים לא לבכות.
אז אם כך, אני רוצה שיש לנו כאן איזה מרד פנימי של בתייה בפרעה,
או שהיא התכוונה להתאבד בעצמה, כי היא לא מסוגלת לשאת את הדבר שאבא שלה רוצח ילדים ותינוקות,
ואז היא בעצם מגלה אפשרות הרבה יותר טובה, במקום להתאבד אני אציל ילד יהודי,
והיא נורא נורא מתעמתת בשביל הדבר הזה,
מאוד כאילו,
או שאפילו היא הולכת עם השפחות שלה ומשתפת אותן,
ואז מסיים המדרש ואומר,
וכן אתה מוצא שיני רשעים שיברת, אל תקריא שיברת אלא שירבבת רבנן עמרן בת פרעה מצורעת הייתה,
לפיכך ירדה לרחוץ,
כיוון שנגע בתיבה, נתרפט,
נקח חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתרה.
זו עוד הוכחה למה שאמרנו לגבי הצרעת.
אמרנו בבוקר שהצרעת מגיעה לא על לשון הרע,
אלא הצרעת מגיעה על פער בין פנים לחוץ.
אם אדם יש לו משהו בפנים, משהו בחוץ, התגובה היא,
אז יכול להיות שאצל בטל זה היה פער הפוך.
בפנים, בחוץ היא הבת של פרעה,
אבל בפנים היא מזדעזעת מזה.
אז זה בא לזה ביטוי בצרעת,
כאילו, היא בקצר כזה, נוגעת, מקבלת תקווה, אומרת, אוקיי,
יש לי איזשהו, אני יכולה לפעול כאן, אז היא נרפאת.
ויגדל הילד.
כד חודש היא ניקה אותו, ואתה אומר ויגדל הילד?
אלא שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ.
ותביאו לבת פרעה,
הייתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו,
כאילו הוא בנה.
ולא הייתה מוציאה אותו מפלטרין של מלך.
אז זה אומר שמשה רבנו גדל במנותק ממי?
עכשיו, מאיפה המדרש יודע את זה?
ויהי בימים, ויגדל ויצא.
משמע שרק כשהוא גדל הוא יצא,
לפני כן הוא לא יצא.
אז עכשיו תגידו לי אתם.
הוא,
רש״י כאן אומר, ויגדל שמינהו פרעה לגדולה.
שר העבדים של פרעה.
הוא השר שאחראי על כל העבדים.
עתיד להיות מלך מצרים אחרי פרעה,
ויש לו אחים יהודים עבדים,
ונגיד שהוא יודע שהוא יהודי.
זה קל לחצות את ה...
תארו לעצמכם של מפקד איזה מחנה ריכוז בגרמניה,
אמרו לו, תקשיב, בעצם אתה יהודי.
אז מה, עכשיו הוא עוזב את המשרד ועובר לשבט על הלשכה בדרגשים?
משה עשה את זה.
כפי שהיה, יפה,
הכל מתאבים לראותו.
מי שהיה רואה, הוא לא היה מעביר עצמו מעליו,
והיה פרעה מנשקו ומחבקו.
המשמעות היא שלפרעה לא היה בנים.
אם בתיה יוצא, אז לא היה לו בנים.
והוא נוטל כתרו של פרעה משימו על ראשו,
כמו שעתיד לעשות לו, כשיהיה גדול.
וכן הקדוש ברוך הוא אמר לחירם, ורוציא יש מתוכך.
וכן בת פרעה מגדל את מי שעתיד להיפרע מאביה.
ואף מלך המשיח, עתיד להיפרע מעדון, יושב עמם במדינה שנאמר,
שם ירא עגל ושם ירבץ.
והיו יושבים שם חרטומי מצרים,
ואמרו, מתיירים לנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו,
שלא יהיה זה אותו שאנחנו אומרים, שעתיד ייטול מלכות ממך.
והם אומרים להורגו, והם אומרים לשורפו.
והיתרו יושב ביניהן
ואומר להם,
הנער הזה אין בו דעת אלא בחנו אותו,
והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט אותו לזהב יש בו דעת והרגו אותו,
ואם יושיט אותו לגחלת אין בו דעת ואין על המשפט מוות.
מיד הביאו לפניו ושלחו לו לקחה זהב. מבין עניין?
בא גבריאל ודחה את ידו ותפס את הגחלת והכניס את זה עם הגחלת לתוך פיו ונכבה לשונו,
וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון".
טוב,
עד כאן המדרש הזה.
בואו נראה אם תצליחו לעזור. מה מטרת המדרש?
אני אשאל את זה בצורה יותר פרובוקטיבית, האם הסיפור הזה היה?
אה?
לא הפואנטה.
יפה. אז מה הפואנטה?
איך הוא הסתדר לדבר על פרו?
כלומר?
פרו לו זיארטו, מה אמרו על השם?
לא, לא, לא.
מה, הבאתי איזה אסוף, אין לו בן, אין לו בן, אין לו בן, זה תינוק, אתה יודע, מה זה?
אתם יודעים, לפני שבוע היה בטלוויזיה תוכנית על שני חבר'ה שהיו כאן במכון.
פגשתי אותו פשוט ביום בפני התוכנית.
יש תוכנית שנקראת אחד למיליון,
משהו כזה, הוא אמר לי,
כאילו סיפורים הזויים שלא יכולים להיות.
פה במכון לפני כמה, לפני איזה חמש עשרה שנה,
היו פה שני תלמידים שלמדו,
היו באותו חדר,
הם היו חברים טובים.
ואז בחברותם,
כי קרוביי,
אחד מהמגילה יסגור ליבו לחבר שלו שהוא ילד מאומץ,
ושהוא הלך ופתח את התיק,
אחרי שמונה עשרה.
ואחרי כך אמרו לו, אתה יודע, גם אני ילד מאומץ, אבל אני לא רוצה לפתוח את התיק, זה לא מעניין אותי אם היו ההורים שלי, אם לא אכפת לי, והם הזניחו אותי.
אז הוא שכנע אותו, אמר לו, תקשיב,
לי זה עשה מאוד טוב, אני הבנתי יותר ויותר.
הוא הלך ופתח את התיק, ואז הם גינוי שהם אחים.
הם באו לדני בוכים, אנחנו אחים, אמרו, כן, תשתף חברים, הוא לא, אנחנו אחים, אנחנו אחים.
אז הוא אמר לי, כן, לפני שבוע היה עליהם בטלוויזיה, עשו עליהם תוכנית.
ליאור והאחי בקריית גת.
עופר, אחי.
מה?
כן, קטע.
בקיצור,
אז מה המדרש בא להגיד?
היה או לא היה?
זה היה עברי של משה היה הצד החזק.
השורה השפיעה עליו בחינוך המצווי.
ככה אתה רומם? במדרש?
למה? אני שואל לגבי הסיפור עם הכתר וכל זה.
או.
מה?
כלומר, המדרש,
בעצם זה מה שאתה...
איך הוא אומר שהשם שלך? שלום דור. איך? שלום דור.
רשב.
שלום דור.
כאילו, המדרש, מה שמציק לו,
זה באמת, איזה דבר משונה זה.
שהמנהיג של עם ישראל גדל,
כאילו זה משהו הזוי לגמרי, נכון?
למה זה צריך? הרבה יותר טבעי שהמנהיג יהיה כמו אהרון, אחד שצומח מלמטה, עם העם, למה זה?
למה המדרש מתאר כאן שבעצם משה רבנו נולד
בתכונת הנהגה מגיל קטן מאוד, בתור תינוק הוא משחק בכתרים.
לא יודע, היה לנו פעם מישהו ביישוב,
עשינו פעם איזה סבל כזה, כל אחד אומר, אני,
מהרגע שאני זוכר את עצמי, אני הייתי מוכר וקונה.
באמת, הוא נהיה סוחר,
הוא כל היום, היה לו מכולת והיה לו זה, והוא אומר, אני מגיל ארבע מוכר גוגואים, בגיל שש אני מוכר סוכריות, בגיל תמונה אני מוכר גולות,
תמיד מוכר וקונה.
אז אתה יכול להבין שהוא...
אז אם משה רבנו בגיל קטן
משחק עם הכתר של פרעה, זה אומר שהוא מלך.
אז כאילו הקב' אומר, תבינו אותי, אני חייב לשים אותו במקום שיוציא,
הוא יצטרך לעמוד מול מלכים, הוא יצטרך לדבר בזה, הוא לא,
הוא צריך להרגיש בארמון בן בית.
אם הוא פעם ראשונה יגיע לבית הלבן מתחיל לראות לו הפופיק
אז הוא לא יוצא שום דבר
אבל הוא מכיר, הוא כבר גדל פה, הוא מרגיש כאן בבית, הוא מכיר את פרעה, הוא מכיר את זה, הוא מכיר פה את כל החדרים והוא יודע יותר טוב מכולם
זו הסיבה.
עכשיו יכול להיות שהסיפור הזה בכלל לא היה.
אי אפשר לשיחק בכתר, העניין הוא שזה מקום היה טבעי למשה רבנו, אתה באמת רואה
כי זו קושייה שגם כן, איך אדם שהיה רואה 60 שנה
עזבנו אותו בגיל 20, הוא בגיל 80 עכשיו
הוא נכנס לארמון ויודע לדבר, הוא מכיר את השר, תקשיב, הוא היה עד גיל עשרים, הוא היה בארמון, אבל יותר מזה, בתור תינוק
הייתה לו כבר את התכונה הזאת.
יש ביומנים של בן גוריון, שהוא צעיר מאוד,
לפני גיל עשרים,
הוא כותב איך הוא הולך להקים מדינה ליהודים.
הוא מדבר על זה, הוא כותב על זה, גיל צעיר ביותר.
טוב, נמשיך.
בתקרה שלו משה, מכאן אתה למד,
שכרם של גומלי חסדים שאף אף פי שהרבה שמות היו לו למשה
לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתו בבתי הבת פרעה
ואף הקדוש ברוך הוא לא קראו בשם אחר
לכאורה,
כן אבל יפה, כן,
אבל לכאורה, מה החידוש?
לדעתי המדרש רומז כאן לעוד משהו
שימו לב מה בת פרעה עשתה לו, למשה
המהר״ל מאיר על זה, השרירש מאיר על זה
איך היה צריך לקרוא לו באמת משוי, נכון?
משוי.
איך היא קוראת לו?
כלומר, משה, את מי?
כלומר, היא קראה לו שם שיזכיר לו כל הזמן את התפקיד שלו וימנע ממנו להתבולל.
אתה מבין?
אם הייתה קוראת לו משוי, טוב, משוי, אז כאילו, היא הייתה במרכז, היא הצילה אותו, אולי,
היא אומרת לו, אתה לא משוי, אתה משה, יש לך תפקיד כלפי האחים שלך.
היא כל הזמן נחשה לו והזכירה לו,
כל פעם שקוראים למשה משה,
מזכירים לו איזה תפקיד.
היה פה פעם במחלקה האמריקאית לפני שנתיים,
היה פה גר שהשם שלו היה אייזיק דיוויד.
גוי, הוא היה גוי.
עבר פה גיר, אה?
יצחק דוד. הוא היה חייל במרינס.
היה באפגניסטן, היה בזה, היה...
אה?
לא זוכר את השם, השם שלו היה אייזיק דיוויד. אייזיק דיוויד. גוי!
אבל השם שלו קרמן אייזיק דיוויד. אייזיק דיוויד. הוא התחיל לקרוא בתנ״ך.
ובסוף הוא התגייר, בא לכאן.
האדם היה חייל במרינס.
אתה זוכר אותה?
טוב, זה היה לפניך.
אז יפה.
הלאה.
ויאמר מי שמך איש שר ושופט. זה אומר לו, נכון?
האיש עברי.
רבי יהודה אומר,
בין עשרים שנה היה משה באותה שעה.
אמרו לו, עדיין אין אתה ראוי להיות שר ושופט עלינו,
לפי שבין ארבעים לבינה.
טוב, אז זה כאילו מובן.
רבי נחמיה אמר, בין ארבעים היה. אמרו לו, ודאי שאתה איש,
אלא שאתה ראוי להיות שר ושופט עלינו.
למה?
אמרו לי, ועל אובנה של יוכבד אתה,
ואיך קוראים לך בן בתיה,
ואתה מבקש להיות שר ושופט עלינו,
נודיע עליך מה עשית על המצרי.
כלומר, זה הרגע שמשה רבנו מאבד את שתי הזהויות שלו.
מצרי הוא לא יכול להיות, כי הוא הרג את המצרי,
אבל העם לא מקבל אותו.
אה, אתה בוגד.
אתה בוגד.
אתה הבן של בתיה.
היית פעם הבן של יוכבד ואתה הבן של בתיה.
ואולי אפילו כועסים על יוכבד שאמא שלו מכרה אותו למצרי,
כמו ילד יהודי, שמים אותו במנזר.
על אורגני אתה אומר, מבקש לא נאמר אלא אתה אומר, מבחינת הלמד,
שהשם המפורש הזכיר על המצרי בהרגו.
כיוון ששומע כן, התיירא מלשון הרעב, ויאמר, אכן הודע הדבר.
רבי יהודה ורבי שלום בשם רבי יחנין הגדול ורבותינו אמרו,
היה משה מערב בלבו ואומר, מחט הוא ישראל שנשתעבדו מכל האומות,
כיוון שהוא שמע את דבריו של אותו אחד,
אחד אמר, לשון הרע יש ביניהם. מה הקשר בין לשון הרע
לבין מה שהוא אמר?
למה זה לשון הרע?
הורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי.
מה?
אז בפשט
זה הכוונה,
הרי מאיפה הוא יודע שמשה הרג את המצרי?
איפה הוא יודע?
הרי ויפנקו ובחוב הירכי אין איש.
אז כאילו סיפרו את זה.
סיפרו את זה, אבל אם סיפרו את זה, מי אמר את זה לשון הרע? אולי זה מעשה גבורה. שמעת, משה?
ולכן אומר,
שם שלך? עזרא, שזה היה אותו אחד.
אותו אחד שמשה הציל אותו יום קודם,
למחרת,
הוא אומר לו, אז כאילו זה לשון הרע ברמה העמוקה ביותר, כאילו אתה,
כפיות טובה, לשון הרע.
עתה ידעתי באיזה דבר משתמשתי. הלאה.
אחרון, ומשה היה רואה, עדה עוד הכתיב.
מה זה משה היה רואה?
ומשה רואה, מה זה היה רואה?
תשובה,
אם ברגע שאתה מוציא את המילה היה,
זה לא פועל, זה הופך את זה מפועל למה?
למהות. לתואר.
משה רואה, הוא רואה בצורה. משה היה רואה, הכוונה, הוא נהיה רואה. המהות שלו זה מהות של רואה.
מה התכונה של רואה?
התכונה של רואה מאוד מיוחדת.
מצד אחד הוא רואה את העדר,
ומצד שני הוא שם לב לכל כבשה.
זו תכונת המנהיג בעם ישראל.
המנהיג הוא אדם כללי,
אבל הוא לא נותן לכלליות
לסנוור אותו ולשים לב לכל חייל או לכל פרט.
עמיד המלך, כל ה...
כן, היו, אתם יודעים, סטלין, הוא החליט
שברית המועצות תהיה מעצמה כלכלית.
זהו.
לא עניין אותו כלום.
הוא הרעיב את האוקראינים למוות עשרות, הוא נעים להם את כל הכלכלה,
ופשוט לקח להם את האוכל, מכר את האוכל כדי לקנות את העשייה.
בסוף אמרו, הוא קיבל את ברית המועצות עם חכישות מעץ והשאיר אותה אחריו עם אטום.
אבל בדרך הוא רצח מיליונים.
אתם יודעים, הייתה הרעבה נוראה באוקראינה, הוא הרעיב אותם נורא ופתאום משמעו, הוא הרעיל להם את כל החקלאות,
נתן להם אוכל מועט, את כל האוכל שלהם הוא מכר,
את כל החיטה, כדי לקבל כסף, כדי לקנות באיזה מפעלים ומכונות.
הוא הרעיל את בני העם שלו, וזה לא עניין אותו בכלל, לא אכפת לו.
הוא רצה להיות האימפריה הכי גדולה, לא אכפת לו כמה ימותו בדרך.
הסינים רצו לעשות אולימפיאדה,
לא אכפת להם כלום, הם לקחו ילדים מגיל שנתיים,
לקחו את המאורים שלהם שיהיו בכל מיני כפרי אימונים כדי לקבל יותר מדלות מהאמריקאים.
שלטונות טוטליטריים, לא אכפת להם מהיחיד, הכלל.
יש את הקצה השני,
הנרכיה המוחלטת, לא אכפת לי כלל, רק מי שאני.
המנהיג, הרועה, הוא גם כללי, זה מה שהמדרש אומר.
כל אמרת שרופה אל הקב' נותן גדולה לאדם, עד שבודקו בדבר קטן,
ואחר כך מעלהו לגדולה.
אמר לך שני גדולי עולם שבדקן הקדוש ברוך הוא דבר קטן, ונמצאו נאמנים, העלם לגדולה.
בדק לדוד בצאן, ולא נהגה אלא במדבר, להרחיקה מן הגזל.
שכן אליהו אומר לדוד, על מי נטשת מעט הצאן הנה במדבר?
מלמד שהיה דוד מקיים במשנה,
אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל.
אמר לה הקדוש ברוך הוא, נמצאת אתה נאמן בצאן!
בואו ראה צאני,
שנאמר מאחר עלות הביאו.
וכן במשה אומר, וינאג את הצאן אחר המדבר,
שנאמר, נחית קצן עמך ביד משה ואהרון.
תכונת הרועה
מתאימה למנהיג.
שבת שלום אחי ורעי.
ברוכים תהיו.
