ובכן, שלום לכם, האזינים יקרים, שלום לברכותינו.
אז הרווחנו כאן דבר גדול מאוד.
כולם אומרים שאני לא מצאתי על זה משמעות לשם אהרון.
משה זה מובן, משה זה נכון, משיעה. דוד, מה זה דוד?
אהבה, דוד.
זו מילה שבעצם, האהוב,
אימא שלו קראה לו את השם הזה,
כי אבא שלו הרי חשב שהוא ספק נגזר,
אז היא קראה לו שם שלא היה דוד, אהוב, בסדר?
אבי, ישי.
כל מילה יש לה משמעות.
מחשון, עמי נדב, נדב, אביהו, הכל...
אגב, נעשה גם את החשבון הזה הקטן המשפחולוגי.
הגמרא אומרת, אתה רוצה לישא אישה יבדוק באחיה.
נכון?
לומדים את זה מ...
בדיוק. יפה. עכשיו, מה רואים?
למה? כאילו אומרים, האחים של האישה הם...
שם אפשר לראות האם באמת התכונות עברו מהמשפחה.
אז מה יוצא?
מי האחים של אלישבע?
נחשב, זה אח שלה.
נכון?
נחשון הוא בן עמי נדב.
כלומר, התכונה של האבא שלהם זה התנדבות,
איזו התפרצות כזאת.
לפי החשבון שהמדרש עושה, נחשון היה בן 80 כשהוא בקע את הים.
הוא נפטר באותה שנה.
הוא לא היה איזה גולנצ'יק צעיר או צניף מ״פ בגיל 25. הוא היה בן 80.
הוא היה, זאת התכונה שלו.
ואיך היא קוראת לילדים שלה, אלי שבע?
ראשונים, נדב,
דאז על שם מי?
שם הסבא, שיהיה כמו סבא, עמי נדב. לא הספיק לה, אז היא אמרה, אביהו
שהוא יהיה כמו האבא.
ובאמת אנחנו רואים שנדב ואביהו, יש להם את התכונה של נחשון ושל עמי נדב, הם רצים קדימה, רצו מהר מדי, כן, אבל הם רצים קדימה.
אז גם כאן אומר המדרש, למה קראו לאהרון על אהרון
שם ההיריון?
איזה הריון?
כן,
זה אהרון על שם ההיריון,
על שם הניסיונות שהיו להם בהיריון. כלומר,
כשילדה היא אוכבת את אהרון, היא קראה לו אהרון על שם זה שהיא הצליחה לגמור את ההיריון הזה בלי שיהרגו לה את הילד בלידה.
זה פירוש נפלא.
אהרון על שם ההיריון.
כן, אהרון על שם ההיריון, וואו.
ולא נחתי בגזרה שליט שגזר, כל הבן הילול דאר ותשליכו, ומי לקדוש ברוך הוא גואל זה משה, על שם המים זה משה.
שנאמר כי מן המים ישיטי הוא, ויבוא רוגז זה עמלק.
אז מה אני רוצה להגיד כאן?
אני רוצה לתאר את הרצף.
את הרצף. לפעמים יש קושי שהוא מגיע אירוע גדול קשה,
אבל לפעמים הקושי הוא רצף, עומס,
גזירה ועוד גזירה ועוד גזירה ועוד גזירה.
לא שלמתי, לא שקעתי, לא מספיק התארגן, כבר עוד משהו ועוד משהו. יש גם תקופות של עומס בחיים.
אז המדרש אומר, רגע, לא הספקנו להירגע, לא הספקנו להסדיר את הנשימה, והכל קורה בזמן מאוד דחוס.
מתי אמנק הגיע ללחם ישראל, אתם יודעים?
איזה תאריך זה היה?
זה סוף ניסן, תחילת אייר, זה כבר...
לא, למה אתה אומר ככה?
לא,
לא.
לפני סיוון, כן, אבל מתי לפני... סליחה.
אמרת סוף ניסן, תחילת אייר, אבל אולי זה סוף אייר.
לפי סדר עולם רבה זה קרה בכ״ח באייר.
הם נלחמו איתו בכ״ח באייר,
ויבוא עם ישראל, ואז
יש מרחק הליכה שלושה ימים מרפידים להר סיני,
ובאחד לחודש באו מדבר סיני, באו להר סיני.
ואז המלחמה בעמלק הייתה באלף,
בכף ח' באייר.
מה?
בראש הליים. כן?
מלכים בעמלק.
זין אין, זין אין, כן. שנייה של פסח זה יום העצמאות.
יפה.
בכל אחד המדרש אומר שאביגואל, מרים, טהרון, מישהו, לעמלק, לא כתוב. נכון. זה האתגר שנשאר הקדים, אדם מדום, זה האתגר שנשאר, יכול להיות שזה הפסקה הבאה.
והיום למשה אל יהושע בחר לנו אנשים
אז גם כאן קשר לדרשן, מה פתאום משה רבנו
שולח את יהושע?
זה נראה בפרשה שמשה כאילו הוא זקן, הוא לא חול,
צריך שתפתחו לו את הידיים,
ויהושע הוא הצעיר לנמרץ. אבל משה רבנו ניהל מלחמות לפני
גדולות מול פרעה, ניהל גם מלחמות אחרי, עם עוג.
אז למה הוא לא הולך לחיים עם עמלק?
מה הסיבה?
אומר המדרש,
למה ליהושע
מתחילה אתה דורש,
עכשיו מבקש להדריכו למלחמה לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ, בסדר?
עכשיו אני רוצה להגיד לכם פשט.
פשט בתוך הדרש.
הוא רוצה להדריך את יהושע לארץ. בסדר, יש הרבה מלחמות.
למה דווקא כאן?
אבל,
מיישה,
היה לי כאן מפה, גנבו לי את המפה, אני משתגע מזה, חבל לי, היה לי מפה של ארץ ישראל לעזור לי.
אם עם ישראל לא היה נכנס,
אם עם ישראל נכנס לארץ ישראל בשנה השנייה לפי התוכנית,
על פי תוכנית,
מה שנקרא,
אם עם ישראל היה נכנס לארץ ישראל על פי תוכנית בשנה השנייה, מאיפה הוא היה נכנס?
חלילה, חלילה, חזור בך,
חזור בך, חזור בך. כן, אם הם היו נכנסים בשנה השנייה,
מאיפה הוא שלח אותם את המרגלים?
רבותיי, להירשם, מישהו לא נרשם?
אני אשחק על הרשימה.
מאיפה הוא שלח אותם את המרגלים?
מקדש.
שלח אותם, מקדש, והוא אומר, עלו זה בנגב ועליתם את ההר וורידתם. כלומר, הוא שולח אותם,
מי שכאן תהייל אי פעם בפתחת ניצנה, הר חריף, הר שגיא, זה הייתה גבוהה, למטה יש בקעה, זו בקעת קדש בעצם.
הם עלו את הר הנגב,
משם התחילו את כל הסיבוב שלהם,
ומשם גם עם ישראל אמור להיכנס לארץ, בסדר?
כאן בעצם, קדש ברנע, איפה אנחנו?
פה, קדש ברנע,
וישלוח את המשה מקדש ברנע,
הוא כתוב בספר דברים בצורה מפורשת,
ואז מכאן המיועלים, יפה.
איזה אויב הם אמורים לפגוש ראשון, חלילה,
חזור בך בפעם השנייה.
מה?
זה אחרת פליסטים, קרובו. לא, מה זה קשור?
לכן הקדוש ברוך הוא לקח אותם מכאן.
אבל עכשיו שהם בכניסה לארץ ישראל, והם עומדים כאן בקדוש ברנע,
מי נמצא בהר?
אנחנו הגענו למצב שאני צריך לקרוא לכם פסוקים מפורשים.
שעת קריאה.
כתוב בפרשת שלח, אני חוזר לכם.
מלא קשה בארץ הנגב.
וישקיעו בבקיר ואלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו למקום אשר אמרתי חטאנו ואומר משה למה זה אתם עוברים בפי אדוני ולא תצלח? אל תעלו כי אין אדוני בקרבכם ולא תנגפו לבף אינכם כי העמלקי והקנעני שם בהר ונפלתם בחרב
ויעפילו לעלות אל ראש ההר וארון ברית אדוני ומשה למה שקיר במחנה וידעעמלקי העקנעני יושב בהר ההוא ויקום ויקטום עד החורמה אז מי יושב בהר?
העמלקי הוא יושב בהר עכשיו עמלק תמיד נמצא בנגב
הנגב ירחמא לי, עמלק נמצא בנגב, גדודי עמלק נמצאים בנגב, אז זה אומר שכנראה אם אנחנו הולכים לפי תוכנית
שעם ישראל אמור להיכנס לארץ ישראל דרך קדוש בר-לילה, דרך הר הנגב ולא דרך יריחו.
אם אתה דרך יריחו אתה תפגוש קודם כל את הכנענים והאמורים,
אבל אם אתה הולך דרך הר הנגב אתה תפגוש קודם כל את מי את העמלקים?
אז אומר משה רבנו, בוא נעשה לך, ליהושע צריך להבשת לפני רטוב.
עמלקי יושב בארץ הנגב, כן? איפה זה? במדבר. וגם בספר דברים זה נאמר
בפרק זה.
ונלך את כל המדבר ונבוא עד קדש ברנע.
ואומר אליהם, באתם הדר האמורי וכולי,
ויעלו אהרה, וירגלו אותה וכולי.
זהו, זה הכל בקדש.
אז יכול להיות שמשה רבנו עושה ליהושע יבש לפני רטוב. אתה הולך לתגוש את העמלק,
בוא תראה איך הם נראים.
ולכן הוא מבקש לאדריכו מלחמה,
לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ. דבר אחר, למה ליהושע אמר לו, זקנך על ידו ירדו למצרים, יוסף,
לך והזדווג עם מי שירא אותם,
בעלותם ממצרים.
דבר אחר, אמר לו, למה ליהושע אמר לו, זקנך אמר את האלוהים אני אראה,
ובזה בעמלק כתקתי ולא ירא אלוהים.
יבוא בן בנו שאמר את האלוהים אני אראה, וייפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלוהים.
כלומר, משה רבנו מזהה שיש פה איזה מאבק רוחני,
מאבק רוחני, שדווקא יהושע צריך להוביל אותו. עכשיו, מהו המאבק הרוחני?
אני אומר כאן איזה דבר תורה.
כתוב לעמלק יד על כסייה מלחמה להשם בעמלק מדור דור.
כלומר, את מה העמלק חותך?
איזה אותיות הוא חותך מהמציאות?
איך?
לא, יו״ד ה' נשארו.
יד על כסייה. מה נעלם?
לא.
השם השם זה יו״ד כו״ד כו״ד, נכון? יו״ד כו״ד נשאר. אין לעמלק בעיה עם יו״ד כו״ד.
מה שהוא חותך זה ו׳ק.
עכשיו, אם אנחנו לוקחים את שם השם ומפרקים אותו לשתיים,
ל-י' ו-ה' מצד אחד, ו-ו׳ ו-ה' מצד שני.
י׳ק זה שם קדוש, גם בפני עצמו, נכון?
כל השם שמעת על אליה, על אלויה, זה שם קדוש.
ו׳ה'
זה לא שם קדוש,
נכון?
מה אומר עמלק?
בתוך שם השם, אות י' ואות ה'
י' זה חוכמה,
קולצו של י' זה כתר וי' זה חוכמה, ה' זה בינה,
בינה, ו' זה כבר שש המידות התחתונות, וה' זה מלכות.
כן?
אז בשפה יותר פשוטה,
ה' ו' זה בעצם הקודש העליון, הנשגב, הדתיים, המצוות, כאילו, אין בעיה. עם זה, למה לכן בעיה?
הו' מושכת את זה למטה והה' בונה את זה במציאות.
יש, מה?
ו' היא חיבור, בדיוק, היא מחברת בין העולמות, והה' יוצרת, כאילו, בונה בית למטה.
יש להם עמלק בעיה עם הקודש שמתגלה במציאות,
עם הקודש שמתגלה ב...
עם הו״א והה״א.
שבאמת לבד, ו״א ו־ה״א לבד זה לא שם קדוש. אם אתה מחבר את הו״א והה״א ליוד והה״א, אתה מקבל שם קדוש. מדינת ישראל, אומר הרב קוק,
היא יסוד כיסא השם בעולם. זה ברור שהוא מתכוון ליד על כס יא.
אם מדינת ישראל לא תהיה כס אלא תהיה כיסא, אז יהיה טוב, היא תהיה מחוברת לקודש. כי מדינת ישראל היא כאילו היישום.
אם יראה חול, אז אין בערך, אבל אם יהיה חול,
כיסא שעליו יושב המלך,
אז זה מעולה, זה מצוין. זה יסוד כיסא השם בעולם. עכשיו, הוא לא סתם גם משתמש במילה יסוד.
כי מי זה יסוד?
יוסף.
מי המומחה הגדול לעשות ו' וה'?
מי?
יוסף.
הוא המומחה הגדול לממש את המציאות. ולכן יוסף, מה השם שלו האמיתי? עדות מיוסף, סמור.
מוסיפים לו ה' ויש לו ה' וו' בתוך השם שלו.
שהוא חולל את המציאות.
אז עמלק, לזה הוא מתנגד. הוא חותך את הו״א והה״א, תישאר יו״ד ה״א למעלה, תישאר בגלות, תישאר מרחף באוויר, לא אכפת לי, העיקר לא במציאות.
אומר, וישי רבינו ליהושע, לכבוד.
זה התפקיד של שבט יוסף,
ללכת להילחם בעמלק.
אומרים שעמלק זה מולק.
מולק זה לחתוך בעורף, מאחורה, חותך,
נתק בין החלק העליון לחלק התחתון.
זה מה שעמלק עושה.
מנסה למלוק את המציאות.
רוצים לחבר אותה.
יפה. בחר לנו אנשים, מהו? אנשים של חוכמה ויראת חטא, וצא להילחם בעמלק.
מכאן אתה למד, שהיו תחת ענייני הכבוד, שהם אומרים, פסה.
אין לנו מישהו שרוי בפנים.
ומטה האלוהים בידי, אמר לו, מטה זה בידי,
שאמר המקום היא בידך לעולם.
דבר אחר, ומטה האלוהים בידי, שעשה בו אהרון ניסים,
נקרא על שמו, שנאמר מטה אהרון.
ובזמן שאני עשיתי בו ניסים, נקרא על שמי.
בזמן שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים, נקרא על שמו שנאמר הוא מטה אלוהים. עכשיו, המדרש כאן הוא מדרש מאוד מפתיע, רבותיי. למה?
הוא פותר כאן בעיה קשה.
כמה מטות היו?
כמה מטות היו?
בפשט היו שתי מטות.
היה מטה לאהרון
והיה מטה למשה.
והם לא עושים אותו דבר.
לדוגמה, איזה מטה נהפך לטנין?
של אהרון.
איזה מטה נהפך לנחלש?
של משה.
מה?
לא, לא.
עכשיו, אפשר להסביר.
למה, למה, כן,
אפשר להסביר את זה.
המטה שנהפך לתנין זה המטה של אהרון,
שהוא כאילו...
או, בדיוק, יפה.
סתם, זה הברקה.
אני חייב לגלות לכם אותה, זה ממש הברקה יפה, בסדר?
המדרש כאן טוען שזה הכל אותו מטה.
ואז, כי הוא פותר את הבעיה.
זה מטה האלוהים, כל השנה הוא מחזיק אותו. כשאהרון מחזיק אותו זה נקרא מטה אהרון. כשמשה מחזיק אותו זה נקרא מטה משה.
אבל באמת, פשוטו שלא נקרא זה לא כך, לדעתי.
לא מטה לאהרון, אלא מטה למשה רביהם.
עכשיו, משה, נגיד, כשמשה זורק את המטה הוא נהפך לנחש,
זה כאילו רמז למצרים,
תקשיבו, אתם יכולים לחטוף.
כשמטה אהרון נהפך לתנין, זה משהו שכאילו מכבד את מצרים. אם תשתפו פעולה, אז
תישארו תנין, לא נפגע בכם.
לדוגמה, הנה,
כי ידבר אליכם פרעה, לאמר תנו לכם עופת, ומטה אל אהרון. קח את מתך ואשליך לפני פרעה, והיא לתנין.
כן?
משה לעומת זאת עושה את המופת לפני עם ישראל והופך את המטה לנחש.
נכון? בסוף פרשת שמות.
וייקח משה את מטה האלוהים בידו,
ו, ו, ו, ו, ו,
והוא עושה את זה ל...
למה זה קשור לפרשה אצלנו? תראו דבר נפלא מאוד.
כשהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו בפרשה אצלנו ללכת לצור בחורב,
מה הוא אומר לו?
מה הוא אומר לו?
הוא אומר לו
שאין להם מים.
עבור לפני העם,
וקח איתך מזקני ישראל, ומתך אשר הכית בו את היהור, קח בידך והלכת.
ואז, ענייני עומד לפניך על הצור, והכית בצור ויצאו מים.
כלומר, לקח את המטה שלך,
שאיתו הכית את היהור, ואיתו... יפה.
למה? כי אהרון הוא זה שהכה ביער. איך? אהרון הוא זה שהכה ביער.
כן, אבל נדמה לי שאהרון... שם המדרש דורש, בואו ש...
רגע, בואו נראה.
רגע, רגע, רגע.
תראה, אז זה כאילו חיזוק למדרש, זה הכל היה אותו מטה.
כן, כן, כן, צודק, צודק.
אבל אחרי זה בביצוע כתוב, ויעשו כן משה ואהרון,
כאשר ציווה ה' וירם במטה ויחד את המים.
אז אולי יעשו שניהם.
טוב,
אם אנחנו טוענים שהיו שתי מטות, אז בפרשת,
בימים יריבה,
בפרשת חוקת,
שם כתוב במפורש, הקב' אומר למשה רבנו,
קח את המטה, איזה מטה?
של אהרון.
כי מה כתוב שם? קח את המטה,
מלפני השם.
איזה מטה היה לפני השם?
המטה של אהרון.
ואז,
נכון?
עצם אני קורא חוקת, בלק, פנחס, חוקת.
מה?
כי איזה מטה נמצא לפני השם?
כן, כן.
הנה,
פסוק.
ויקח משה את המטה מלפני אדוני כאשר ציווהו. איזה מטה נמצא לפני השם?
זה המטה של אהרון.
אז אם אתה לוקח את המטה של אהרון,
אנחנו יכולים להבין שהכוונה היא שתדבר ולא תתקע.
אתה מבין? זה כאילו היה...
זה לא אותו מטה שלך שהקית בו את כל העולם ובקעת את הים, זה המטה של אהרון, זה יחס אחר. טוב.
כאן המדרש באמת אומר פירוש אחר, נפלא. זה אותו מטה, כל השנה מי משתמש בו. כשהאהרון משתמש בו הוא נקרא מטה אהרון, שמשה זה מוטע משה,
השם הכללי זה מטה האלוהים.
הלאה, ויבוא עמלק.
מה כתיב למעלה?
וישאו כל עדת בני ישראל ואין מים לשתות לעם.
לעם לא היה.
לצון ולבקר היה.
כן.
מיד באו לעשות מריבה עם משה.
ואמרו לו, למה זה העליתנו ממצרים?
מכאן היה רבי יוסי אומר, או רבי יהודה, נפל ביתה חבל לקבטה.
כן?
ברגע שמתחילות הצהרות, מתחילים גם התלונות.
עני הוא מקנה בצמא,
יש שאומרים, בהמתו של אדם אינה אלא חייו.
מה זה עני הוא מקנה?
אז הוא אומר, יוצא אדם לדרך, אם אין בהמתו עמו, מסתגפו.
אז לכן הבהמות. מיד אמרת משה בתפילה שנאמר, ויצק משה אל השם, לאמור,
מהו לאמור?
הוא אמר לפניו, ריבונו של עולם,
הודיעני אם הורגים אותי אם לאו.
אמר לו, מה אכפת לך? עבור לפני העם.
מה הוא עבר? אמר לו, עבור על דבריהם.
כאילו הקדוש ברוך הוא אומר, אל תתייחס לתלונות שלהם.
תתעלם, לא מגיע להם שיתייחסו לתלונות האלה. מה זה?
זה כאילו חשדנות, מה, הם לא סומכים עליי?
רבי מאיר אומר, עבור, מה הוא עבור? אמר, הבית דומה לי.
מה אני משלם טובת החתרה? אף אתה תשלם טובת החתרה.
שנאמר, מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע.
רבי יהודה אומר, עבור על החטאים שלהם, תמחה להם.
רבי נחמיה אומר,
מה שקשה לדרשן זה מה זה עבור לפני העם? מה, משה רבנו עכשיו עושה מסלול דוגמאות, עובר לפני העם, עושה להם שלום?
מה זה עבור לפני אב?
כאילו הקדוש ברוך הוא אומר, או שהוא אומר, שים עליהם פס,
או תעביר להם, תמחה להם, זקנים, אל תתפוס אותם בשעת שרתם, זה קשה.
אבל הביטוי עבור מפריע לדרשן.
עבור על חטא שלהם, רבי נחמיה אומר, עבור לפני העם, מי שיש בו גאווה
יבוא וידבר כנגדך.
וכך איתך מזקני ישראל,
שיהיו עדים, שלא יהיו אומרים לך, מעיינות היו שם, סתם.
ומתך שריקית בו את היהור.
אמר לפניו, ריבונו של עולם, התזה של פורענות הוא.
הוא הביא שמיים במצרים, והוא הביא עשר מכות על המצרים.
אמר לו הקב' ברוך הוא, אין מידתי כמידת בשר ודם שהוא מכה באזמל ומרפא ברתיעה.
אבל אני, במה שאני מכה בו אני מרפא.
וכך נאמר, ומתך שריקית בו את היעור כך בידיך,
כדי שידוע כלשהו של ברכה.
הכל צריכים לדעת שהמכה של הקדוש ברוך הוא היא רפואה.
הקדוש ברוך הוא מביא איסורים על האדם, זה כדי לרפא אותו.
גם מכת דם למצרים הייתה רפואה, שלא יעבדו את היעור, שלא יהיה להם אלילות.
והיקית בצור, מה הוא והיקית בצור? אמר לו הקדוש ברוך הוא, אם מבקשים מהם מן האבן הזו, הוצא להם.
מי מן האבן הזו הוצא להם, תן להם.
כיוון שיצאו המים, ישקו כל העולהם של ישראל. מה כתיב שם?
ויקרא שם המקום, מסע ומריבה.
מה הייתה המריבה?
מה הם רבו? לא כתוב על מה הם רבו.
רב יהודה ורבי נחמיה ורבי נחמיה ורבננו ורבי יהודה אומר, אמרו אם ריבונו על כל המעשים כדרך שהוא ריבון עלינו, נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו.
כאילו או שהוא נותן לנו מים או שאנחנו מורדים בו.
רבי נכימיה אומר, אם מספיק לנו למזונותינו כמילה ששווים במדינה,
ואין בני מדינה צריכים לו כלום, נעבדנו, ואם לאו, נמרוד בו.
ורבותינו אמרו, אם מערערים אנו בלבבינו, והוא יודע מה אנו מערערים, נעבדנו, ואם לאו, נמרוד בו.
כן, כאילו,
אנחנו מנשאים אותו,
את הקדוש ברוך הוא.
אמר להם הקב' ברוך הוא, אם ביקשתם לבדוק אותי,
יבוא הרעשיו ויבדוק אתכם.
אתה מנסה את הקב' ברוך הוא, אני אראה לך מה,
מי ינסה? אז בואו נבדוק את האמונה שלהם, את הזה שלהם. בודק אותו,
נבדוק אתכם עכשיו, נראה אתכם.
אגב, יוצא לפי החשבון שמי שנלחם בעמלק,
מי נלחם בעמלק?
כתוב, וייזנן בך כל הנחשלים אחריך.
מי הלך מאחורה?
דן.
שווה דן.
מה?
אז אומנם הם עוד לא יסודרו לפי מחנות, אבל נגיד שזה,
יוצא שהכוח להילחם בעמלק זה דווקא של הפשוטים.
דן, כתוב עליו, בני דן חושים,
שהיה לו, הוא היה עממי כזה, חושים הכוונה, היה לו הרבה אנשים,
ככה היה נתן לנו לתרגם.
הוא היה שבט עממי כזה, הולך מאחור, הוא נלחם בעמלקה.
הכוח להילחם בספקות זה דווקא הפשטות של האמונה. אתם מכירים, אברבנל אומר,
שבימי האינקוויזיציה,
כל החכמים שלמדו פילוסופיה הם אלה שהתנצרו,
וכל הפשוטים, התמימים, הם מסרות הנפש.
הוא אומר, ביניהם, בין המתנצרים היה הרב הראשי.
שני אור קראו לו, הוא אמר אל תקרא שמו שני אור, אלא שונא אור.
הוא התנצר.
והפשוטים או ברחו או שמרו על אמונתם.
מרוב פילוסופיות וחוכמות,
אז מי שנלחם בעמלק זה שבדיים.
אמר להם הקב' ברוך הוא, אם ביקשתם לבדוק אותי, יבוא הרשע ויבדוק אותכם,
מיד.
מה יבוא עמלק?
מה הכתיב שם? יש שם בקרבנו עם עין.
יבוא עמלק.
מה העניין זה אצל זה?
רשע לתינוק
שהיה רוכב על כתפו של אביו
וראה חברו של אביו
אמר לו, ראית את אבא?
אמר לו, אביו, אתה מחלב על כתפיי ואתה שואל עליי?
הריני משליחך.
כן? זה חוצפנים!
לפני רגע הוא בקע לכם את הים, עשה לכם ניסים גדולים, ראיתם אותו, פתאום אומרים לו, מה נשתה?
אתם דואגים?
כאילו, ראית את אבא פה? אבא לפני רגע הציל אתכם. ראית את אבא? אני אראה לכם, ראית את אבא. בואו נראה.
בבקשה, עמלק.
למה צריך להיות זהיר בדבר הזה?
אמר לו, האב, אתה מרחב על כתפיו ואתה שואל עליי? הרי היא משליכהך ויבוא השונא וישלוט בך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל,
אני נשאתי אתכם על ענני כבוד,
ואתם אומרים מה יש שם בקרבנו?
לפיכך יבוא השונא וישלוט בך ויבוא המלך.
אומרים בדרך רמז,
יצר לב האדם,
יצר לב האדם רק רע
מנעוריו,
לב לב האדם רק רע מנעוריו,
סופי תיבות עמלק, האדם מם, רק קוף, רע עין, מה חסר לי? למה לי? יצר לב, טוב, יאללה רבותיי,
שבת שלום, ברוכים תהיו.
