אנחנו לומדים מדרש לפרשה,
והפרשה שלנו היא,
המעמד שיעקב מברך את הבנים
הוא אירוע, כלומר אין הרבה פסוקים בתורה שהם, אחד זה יש את משה רבנו, אולי, בזאת הברכה, שהם
איזה אירוע חגיגי כזה, והתקרצו, ושימעו, ואגיד עליכם.
רק נסע הכרעי אותך כל כך? אין לי. אין לי, מה?
ואני בארץ. ואיפה אתה?
אני בארץ, באלעזר.
אז נכון, אז יש כאן המון המון דברים במדרש שהם סקרניים.
כן,
נראה כאילו סגירת חשבונות מול שמעון בלוי,
סגירת חשבונות מול ראובן.
לא כאלה ברכות. לא כאלה ברכות, כן.
גם לא כתוב שהוא,
כתוב שהוא בהתחלה רץ לגלות את הקץ, יעשו ויגידו לכם את השקעה אתכם באחרית הימים, ואחרי זה מתחיל...
זה יש כאלה שאומרים שכששמים בן אדם במקום שלו, זה ברכה.
גם אם זה לא נעים, אבל...
בשביל ראובן להיות מלך או כהן או זה, זו הייתה קללה, הוא היה הנדפק.
עדיף, הוא היה וגם היה מי שתחתיו, אז עדיף להגיד,
להגיד, זה סוג של ברכה לשים את האדם על מקום שבו הוא נובע.
ברכה זה מבריך בארמית, זה נביאה.
אבל כאן הוא, המדרש הולך בכמה דרכים אחרות. בואו נראה.
היאספו ואגיד עליכם שמינה אותם זקנים,
כמו שנאמר,
אוספה לי שבעים איש מזקני ישראל. כן, היאספו ואגיד עליכם, מה זה מפריע לדרשן?
המילה, מה זה יאספו? הם שם.
מה צריך לאסוף אותם? יאספו ויגידו לכם.
המדרש אומר, אוקיי, יש כאן זרה שווה.
מינה אותם,
את כל האחים, לזקנים,
על בית יעקב שיישאר אחריו. יש במדרשים שבאמת כל עוד אחד מהבנים של יעקב היה בחיים,
לא התחיל לשעבוד.
האחרון שנפטר זה לוי.
הוא האחרון שנפטר, בין 130,
וכל עוד היה,
אז יפה.
נאמר, יאספו, ונאמר יקבצו ושיהיו.
אז למה פעמיים?
אלא עוד יען שאין גולין שתי פעמים, כן?
כלומר, יש,
יאספו פעם אחת, ואז תהיה עוד פעם גלות, ואז יהיה יקבצו.
שתי גלות.
ראובן בכורי אתה, אתה הוא בכורי, אתה הוא דומה לי.
היית זה, אני עשיתי 80 שנה,
אומר יעקב, אפילו טיפת קרי לא ראיתי,
כוכי וראשית עוני, אתה היית טיפה ראשונה שלי,
יתר שאת ויתר עז,
שלושה כתרים היו בידך, הכהונה, והמלכות והבכורה.
הכהונה דכתיב יתר שאת,
ואין שאת אלא כהונה, דכתיב וישא ארון את ידיו.
המלכות דכתיב ויתר עוז, ואין עוז אלא מלכות, דכתיב ויתן עוז למלכו.
הבכורה דכתיב ראובן בכורי אתה,
ואיבדת אותה.
מי גרם לך?
פח הזקמים אל תותר.
אז כאילו זה, יעקב, יעקב לא מפשטש את הזה, הוא אומר, תקשיב, אני אמרתי לך את זה ואת זה ואת זה,
וגרמת להכל ללכת לאיבוד. מה הסיבה?
מה זה פחז?
אז עכשיו יש רצף, המילה פחז היא קשה.
פחז כמיים אל תותר, מה הכוונה? מה זה?
אז נחפשת.
אז זה אפשרות אחת.
כן, אז תראו, המדרש כאן מתחיל פה, לוקח כאן המון המון אפשרויות. פח הזקנת אותם. תראו, יש כאן סוגיה.
באמת, יש פה סוגיה. כי כשאנחנו מסתכלים בפרטו של מקרא,
אז אנחנו לא מבינים מדוע ראובן הפסיד את הבכורה. יש שם,
כולם היו בבחירת יוסף, לא רק הוא, אז
גם יהודה.
היה שם את העניין של בלהה,
אבל זה ברור שהוא לא...
כן, בסדר, הוא התערב לארבע שנותות בחיים, הוא לא שכב אותה ממש, אלא הוא התערב לו יותר מדי.
כבוד.
מה גרם לו להפסיד? מה איפיין את ה...
אז הנה, זה מדליק את הדרשנים.
אז נוטריקון, מה ההוא? נוטריקון. רבי אליעזר אמר, פחזת,
שלחת עול מעל צוואריך,
זע יצריכה עליך.
רבי יהושע אומר,
פחזת, פחז, זה רשתויות, פחזת, חטאת, זנית.
כלומר, לפי רבי יהושע הוא באמת חטא.
יש דעות במדרשים שהם באמת חטאו.
הרי יש דעה בגמרא שיוסף חטא, והוא יבוא הביתה לעשות מלאכתו והוא בא לחטוא איתה.
יש גם דעה ש... יש דעות כאלה.
מה? כן.
רבי לוי אמר, פחז סרסהו.
כלומר, תקרא את זה הפוך.
זעת,
חרדת,
פרח חטא מעליך.
כאילו, הוא שיבח אותו.
דבר אחר, פחז, פסעת על דת, עברת על הכללים,
חיללת בכורתך.
זר, כן,
ועשית קמיים. מהו קמיים?
אם יהיה ביד אדם קיטון של מים והוא נשפך, אינו משתייר בו כלום.
אבל אם היה של שמן או של דבש, משתייר בו.
וכך אומר, קמיים אל תותר,
כי עלית משכבי אביך.
כלומר, איבדת את הכל.
איבדת את הכל באיזה...
אז צריך להבין שאין לראות את זה בתור עונש.
בסדר? אולי זה הכי דומה לקורס טיס.
בסדר?
אדם שהתקבל לקורס טייס,
וסתם שם באיזה טיסת, הוא עשה איזה צעד פזיז.
מה, אני אדם רע?
זה לא אדם רע, תפקיד לא מתאים.
אז כאילו, אין פה עניין של...
אז ראובן, אנחנו כישר רצינו לחפש חטאים. עזוב חטאים, אין לך חטאים.
אבל לתפקיד שיועדת אליו, אתה לא מתאים.
יש קשר למה שקרה לבפורים בהמשך?
שבעצם,
הקיס שלו נאמר על הסיבדים.
לא בטחי.
באופן כללי אפשר לראות ש...
לאורך כל התנ״ך יש איזה עניין עם הבכורות.
כלומר, זה יהיה משה ולא אהרון, זה יהיה דוד ולא האחים הגדולים שלו, זה יהיה יעקב ולא עשיו, זה יהיה כאילו,
כאילו,
התורה רוצה להדגיש,
הבכור זה כאילו הדיפול, הוא הבכור, הוא הראשון, הוא הדיפול.
התורה רוצה להדגיש, זה יכול להיות גם הבכור,
אבל זה לא הולך לפי הדיפול, זה הולך לפי מה? לפי המעשה.
והרבה פעמים דווקא בגלל שהבכור,
חושב שמגיע לו, כי הוא בכור,
נפגשתי עם איזה מישהו והוא סיפר לי שההורים שלו מסכסכים עם הכי בזקור והכי כאילו
הוא דורש מהם עוד, אפילו שהם מסכסכים הוא לא מדבר איתם, הוא דורש מהם פי שתיים בירושה כשהם ימות, אוכל ועשר.
אז הבעיה שלו יכולה להיות שהוא לוקח את הדברים בתור מובן מאליו, אז אתה לוקח את הדברים בתור מובן מאליו, מטבע הדברים אתה פחות תתאמץ,
דוד נגיד הוא, שום דבר לא מובן אצלו כי הוא בכלל מסולק,
סינקו אותו מבחינת ממזר.
אז הוא מאוד מאוד מתאמץ, מאוד מתאמץ.
אז זה כאילו, עכשיו כאן, יעקב אומר לראובן,
הפזיזות שלך, זה לא עונש, זה כאילו סוג של תוצאה, אתה לא מתאים להיות מנהיג.
מה הראיה לזה?
כי כשיעקב מברך את אפרים ומנשה, הוא אומר ליוסף, אפרים ומנשה, כי ראובן ושמעון יהיו לי.
אז אם הוא היה מעוצבן על ראובן, אז מה, זו מחמאה?
אפרים ומנשה, כי יהודה וישכר יהיו לי.
אתה רואה שיעקב אוהב את ראובן, וגם אוהב את שמעון.
אתה לא מתאים.
אתה לא מתאים לענדה.
מה?
כן, אבל אני רוצה להגיד שזה גם יכול להיות הבכור.
אין בעיה באותית בכורה. הבעיה היא שהבכור, בגלל שהוא חושב,
הוא יכול לחשוב,
שזה מגיע לו מאליו, זה פחות מתאמץ.
יש בכורות ש...
דוגמה, הגמרא מספרת על שושלת מפוארת של הלל,
שכל הבנים הבכורים שלו, הלל, גם רביאל, הם כולם היו נשיאים.
בסדר?
אצל הבוכרים זה סרט חבל על הזמן.
בן בכור זה יעלה כלל ישראלית.
הם קוראים לו בכור, זה השם.
הלאה.
אל תתר כי עלית משכבי אביך בשעה שבית הדודאים בהייתה אמך אומרת לאחותה, מעט כחתכת אישי,
את
עלית משכבי וחיללת יצואי,
לא הבנתי מה קורה כאן, ומפני שחיללת אותו,
הווי מרחוק עד שיבוא משה שכתוב בו ומשה עלה ויתיר אותך ויקרבך, הדע ודכתיב, יחי ראובן,
נקודה.
אה,
הבנתי, וואי, זה פירוש ממש יפה, הבנתם מה הוא אומר?
זה פירוש יפה.
מה גרם לראובן, הוא רוצה לשאול,
מה גרם לראובן, תראו, אני אתם רוצה לצאת לכם שם על יצה חינוכית פה, טובה.
מה גרם לראובן ללכת ול.. איך אפשר לפרש את זה, שהוא כתוב,
הילך זובים וישכב את בלהפי נגש אביב, נכון?
ברור שהוא עשה שם איזה משהו, מה הוא עשה? נגיד שהוא העביר את המיטה שלה מהאוהל של יעקב, הוא התערב שם במשהו שהוא לא קשור אליו, הוא התערב בחיים הפרטיים של יעקב, בסדר, בחיי אישות שלהם, מה גרם לו?
למה שעשו דבר כזה?
מה המדרש אומר?
מה שגרם לו, איך, איך, איך?
יש דעה הפוכה,
מדרש יעקב אומר שלא רצת שאני יוליד עוד בן,
יעקב תכנין עוד בן, מגילה.
אבל מה גרם לו? למה שבני יעשה דבר כזה? זה הרי דבר לא נורמלי.
שבני יתערב להורים שלו בחיים.
כל ילד אומר, ההורים שלו זה החיים שלהם. אני לא מתערב להם בחיים, אני לא מחנך שלהם.
נכון? אתה כאילו מחשבה בסיסית טובה. אני לא מחנך של ההורים שלי.
אז הוא אומר, התשובה היא בגלל שאימא שלו ערווה אותו לפני כן.
הרי נכון, וילך ראובן, וימצא דודאים בשדה,
הוא מביא את זה ללאה.
מה אתה מביא ללאה דודאים?
למה הוא מביא לדודאים? מה הסיבה?
הוא יודה לתחרות בין לאה לבין רחל מי יוליד יותר ילדים מיעקב.
מה, רק רחל ידעה שהדודאים הם טובים לפריון?
כשהיא רואה את הדודאים אצל לאה, היא אומרת לה, תני לי מדודאי בנך. כלומר, לאה
עירבה את ראובן בדברים שלא מערבים בהם ילדים, בסדר? לא מערבים ילדים בטיפולי פוריות של ההורים, זה לא שייך לילדים. זה דודאי בנך. כן, בדיוק.
בדיוק, אז כאילו הוא בסיפור, אז הוא כבר זה,
אז הוא כנראה גם היה שם ושמע את לאה אומרת לרחל,
המעט קח תחת אישי ולקחת את זה, אז הוא כבר נעלב בשביל אימא שלו, אז הוא כבר עושה...
כלומר, מתוארת כאן מערכת לא טובה בהקשר הזה, זה לא נכון.
אה, ברוך הבא,
ביהושע, מה נשמע?
מה נשמע?
המדרש כאן, מצלמה, אתה חסוי, אתה חסוי כאילו, אתה סמוי, אתה חסוי.
התלבשת יפה לפחות, ואתה מסוגל.
המדרש כאן מבאר מה גרם לראובן להתערב ליעקב בחיים.
והטענה של המדרש היא שבעצם ההרגוב של ראובן בהתחלה,
שההורים לא צריכים לעשות דבר כזה, אימא,
לא צריכים לעשות דבר כזה, להגיד לבן שלה,
יש כאלה הורים שעושים את זה, מתלוננים אצל הבן, על האבא, האבא מתלונן אצל הבן או על הבת, על האימא.
זה לא טוב,
תשאיר את הילדים מחוץ למשחק.
הילדים צריכים, זהו, ואז כתוצאה מהדבר הזה, אז ראובן גם התערב במקום שהוא לא צריך, והוא כבר נכנס ליעקב לחיים לגמרי, ואז הוא עושה את הכול.
אז כאילו הוא לא יודע לעשות את ההבחנה בין הורים לילדים, ולכן יעקב נזף.
ככה המדרש אומר, הנה לדעתי, בואו נקרא את זה עוד פעם.
כי עלית משכבי אביך בשעה שהבאת דודאים, כבר אז התחילה הבעיה, מה אתה מביא דודאים?
וילך ראובן, הוא הולך לחפש דודאים לאימא שלו כדי שיהיה לה... מה זה העסק שלך?
אה, הפריון של אימא שלך עם יעקב. זה לא העסק שלך, הילדים לא צריכים להתערב בדבר הזה, זה לא קשור אליהם.
פעם נסענו באוטו ודיברתי עם אשתי על...
יש לנו חוב, חברת חשמל, צריך לשלם.
אה, זה חוב של 1,000 שקל, לא משהו חריג, סתם, כאילו, לא, לא היה לנו הוראת קבע, צריך לשלם.
והבת שלנו הייתה קטנה, ישבה מאחורה.
והיא אמרתי, אומרת לי, אשתי, שאני חייב, שאנחנו חייבים אלף שקל.
עכשיו, אלף שקל מבחינתה זה היה כל ה...
אתם מקבלים דמי הכיס, לא יודע, עשרים שקל. אלף שקל. אז אנחנו רואים אותה כזה דואגת,
יכולנו להגיד לה, הכול בסדר. אתם חייבים אלף שקל, מה יהיה?
הכול בסדר.
כן, כאילו, זה...
לוקחים אחריות, הכול בסדר, לא ביקשנו מכם.
המעט קרתך התשעים וכולי.
לכן את עלית משכבי וחיללת יצואי. זהו.
ומפני שחיללת אותו, הווה מרוחק. אני מרחק אותך. עד שיבוא משה שכתוב בו, ומשה עלה,
ויתיר אותך וכרבאך.
מדעות דכתיב יחי ראובן.
כן, משה רבנו מחיה את ראובן, מקיים אותו, משמח אותו,
מחבר אותו מחדש, יחי ראובן.
טוב, יפה מאוד.
יצא ראובן
ואוזניו מקוטפות,
עם אוזניים למטה.
התחיל קורא שמעון ולוי אחים.
אחים דפחתה.
אחים לא טובים,
אחים חות'ים. למה?
תראו מה אומר להם.
אמר להם, אחים הייתם בדינה, דכתיב, ויקחו שני בני יעקב, שמעון ולוי, אחרי דינה איש חרבו,
ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו.
אם אתם אחים,
איפה זה בא לידי ביטוי אצל יוסף?
אז זה לא רק אחווה, זה גם קצת אולי הרפתקנות,
או קצת נקמנות, או לא יודע מה.
אם זה אחווה, אז זה אחווה עד הסוף.
מה, למה דינה ולא על זה?
אגב, השנה ראיתי מדרש פנייה,
שלא ראיתי אותו אף פעם עדיין.
פרקא דרבי אליעזר, פרק ל״ח, נדמה לי, אומר,
הוא אומר ככה, הוא אומר שדינה נכנסה להיריון מהאונס של שכם,
ונולדה לבת,
ויעקב את הבת הזאת שלח למצרים, מכר אותה.
כתב רקמיה ומכר אותה.
והיא הייתה אשתו של יוסף.
כן.
אתה מכיר דבר כזה?
זהו, אין, אין.
הכל היה כשר בסוף.
הכל היה כשר בסוף. מה?
לא, היא הייתה מאומצת, כתוב שהיא נמכרה למאומצת, והם אימצו אותה וכל זה.
לא, כי כתוב בן הכנענית. יש שם בן הכנענית, זה מדינה.
שאול בן הכנענית, יש כאילו...
כן, יש כאילו דינה הכנענית.
אז יש כאלה שזו מדינה, ולכן אמרנו, גם פרשה שלא תשאול את המדרש הזה, ואז יוצא שהראשון שמכר זה יעקב.
כאילו, והאחים הם כאילו, כיוון שיעקב בחר אותה, אז הם בוחרים אותו, הם כרגיל, שיקוף כזה.
לא יודע.
התחיל איזה, הוא אומר, איזה אחים אתם?
אמר רבי שמלאי בראובן, עכשיו מאיפה יודעים
ששמעון ולוי הם היו הדומיננטים במכירת יוסף?
אז הוא אומר ככה,
בראובן הקטיב למה להציל אותו מידם ולהשיבו אל אביו, הרי ראובן לא היה המכירתו של יוסף.
יהודה אומר להם, עבד סכין אהרוג.
את אחינו, כן?
בני השפחות, הוא היה החבר שלהם. הללו, הם הגדולים.
נמצאת ששניהם מכרו אותו,
תוזמים. לכן כתוב גם, ויאמרו איש של אחיו,
הנה בעל החלומות על הזה בא.
מי זה איש של אחיו? שמעון ללוי.
הם כאילו, הם היו היזם של העסק הזה, וכל האחים הקטנים לא דיברו, לא התנגדו.
תדע לך שבשעה שירדו ממצרים, לא לקח מאיתם אל יד שמעון, שנאבד ויקח אל יד שמעון.
לכך קרא לשניהם כאחד כלי חמאס. מהו כלי חמאס?
אה, יש כאן שתי שורות שנוספו.
אמר להם, גזולים הם בידכם, אינם שלכם אלא של עשו הם.
שנאמר בו, אתם רואים? ואלכה רבך תחיה.
כליו של חמאס הם,
ואין חמאס אלא עשו,
שנאמר, מחמאס אחיך יעקב מכורותיהם.
למדתם את זה מהדוד,
את ההתנהגות האלימה הזאת.
אז הוא כאילו סוגר איתם חשבון, נכון?
נוזף בהם.
יש מכל קצר תרווה ויש שמעון, כאילו היה בוחד שמעון...
הוא ממש שמעון עשה, כאילו, משהו שהוא דחם אותו, הוא היה, הוא דחם אותו רבוק אחר.
אמר רבי יוחנן, לשון יווני ומכירין,
הוא מכירין, לשון יווני הוא מכירין.
כלומר, חרבות זה נקרא מכירין.
ויש אומרים, מכורותיהן מגורותיהן.
כדעת אמרת, ומכורותיך ומולדתיך,
בסודה עמל תבוא נפשי, כשיעמוד זמרי ויעשה אותו מעשה בכזבי,
אל יזכר שמי שם, שנאמר, ושם יש ישראל המוכה, וכו'.
בקהלם אל תחת כבודי, כשאקיל קורח את עדתו לחלוק, לא יתאחד שמי עליהם.
אלא בייקח קורח בניצהר ובנקיעת בלוי וכו',
ולאמר בן יעקב.
יפה. אז מה רוצה להגיד המדרש כאן?
יש סוגיות
שהן
נבדקות רטרואקטיבית, בסדר?
רטרואקטיבית.
שמעון ולוי עשו מעשה קנאה,
שהיסוד שלו זה
אחווה בין האחים,
אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד, נכון?
זה היסוד שלו.
לא מוותרים על אף אחד, לא משאירים אף אחד מאחור,
וגם טהרת זרע ישראל.
כן,
אך זונה עשו את אחותינו וכו'.
אז איך יכול להיות שאצל שמעון
מופיע הסיפור של זמרי וכוסביב עצום,
שזה פגם בטהרת זרע ישראל,
ואיך יכול להיות שאצל כורח מופיע עניין המחלוקת,
פירוד.
אז זה אומר יעקב, יפה, אז כאילו אתה הולך רטרואקטיבית וגם מתברך, לא פשוט,
המעשה הזה הוא לא פשוט שעשיתם,
אחרת זה לא היה בא לידי ביטוי בזרע שלכם בצורה הזאת.
כי בהפעם הרגו איש וכי איש אחד הרגו והרקטיבה יהרגו כל זכר,
אלא שלא היו כולם לפני הקדוש ברוך הוא אלא אחד, כאיש אחד, כל שכם הייתה בעיניהם כאיש אחד, וכן הוא אומר,
הן גויים כמר מדלי, מר מדלי זה טיפה,
הכל הגויים כמו טיפה אחת.
מהו הן? לשון יבייני אחד.
וכן הוא אומר, והכית את מדיין כאיש אחד, כיוצא בו סוס ורוחבו רמה בים כסוס אחד.
ורוחבו ארור, נקודה.
ארור אפם לא קילל אלא אפם.
אז מה הכוונה לקלל את האף?
הוא קילל את ה...
לא עשה ולא ערוסה. כן, הוא קילל, כלומר, את ה...
אתה יודע, כל הכבוד אומרים, כי באפם הרגו איש, זה כשאתה שואל מישהו, תגיד, איך משה?
זהו.
זהו.
אמרת.
אבל הוא כאילו, זה טוב, הקנאות הזאת היא טובה, היא זה, אבל המיידיות שלה,
כאן ועכשיו, זה הבעיה.
כן, כן. אז הוא לא מקלל את התכונה, התכונה נצרכת.
הוא מקלל את הקצה שלה, אף זה כאילו נקודת הקצה,
שם זה מסוכן.
צריך אבל קנאים, אבל...
דווקא אם אתה קנאי, אל תיקח את זה עד הקצה, תיקח את זה מישהו שיאזן אותך.
מה?
פניכס לקח את זה על הקצה, ואז זה מחירים כבדים מאוד.
בסוף, בפניכה, ביפתח,
הוא כאילו, כל אחד יתחפר בעמדה שלו, והאי מסכנה מתה, ופניכס נענש,
שמתניחה ממנו רוח הקודש.
בסדר? זאת אומרת, יש כאן איזה...
האף המחודר על הקצה צריך איזה מיטון.
האדם הוא קנאי...
לא, אז...
כן, הוא גיבה אותם, אבל כן, במדרש, אבל הוא כאן במבט רטרואקטיבי על החיים.
וגם בתפקיד קדימה. אני מפחד מהדבר הזה,
אבל הוא כתב רק אתיו. וכן בלעם הרשע אומר, מה יעקב לא כבוהל?
אומיים, פשעת כעס, לא כדי לאפם,
ואני בא לקלל הר.
החלקם ביעקב כיצד?
כד אלף נפלו משבטו של שמעון בזמרי,
והיו אלמנותיו כד אלף ונחלקו שני אלפים לכל שבט ושבט.
שנאמר, החלקם ביעקב.
וכל מי שמסבב על הפתחים משבטו של שמעון.
למה?
כי יש משהו באמצעותו ובאבטחים שדורש מאדם עזות.
עזות. אתה כאילו צריך ללכת אומץ.
גם עכשיו במבצע הזה. כאילו להתקשר לאנשים וזה, אתן כסף.
לא.
עזות. שמע, חביבי.
היה יהודי אחד בתל אביב,
צדיק, שקראו לו הרב פיש.
שמעתם עליו?
אה, צדיק נסתר כזה או לא נסתר.
הוא היה שייך לכל החבורה של הסנדלר והרצען וכל האלה.
והוא היה.
והוא היה אוסף כסף לעניים.
כאילו שהיה מגלגל מיליון.
הוא עצמו היה חי באיזה דירה עלובה.
הייתה לו שיטה, מה הייתה השיטה שלו?
הוא הכיר תל אביב,
היה הולך לאולמות שמחות של חתונות של אנשים עשירים,
נכנס,
לא מתעסק עם האורחים, הולך לבעל השמחה,
חזל טוב וזה, אני כאן עניים, תן צדקה.
אז הוא היה נותן לו איזה שטר,
אני רואה שרק המנה פה 200 שקל, לא תיתן לי, תן,
חתונה וזה, תשמדר, כך הוא היה עושה,
מספרים שפעם אחת הוא הגיע לאיזה חתונה, עשירים,
הוא ביקש צדקה מהעשיר,
הוא ניסה לנפנף אותו בכמה שקלים, אמר לו, הפתאום, נדנד לו, נדנד לו, בסוף העשיר הזה לא התאפק, וסתום הוא נתן לו סטירה.
אז הוא אמר לו, זה נתת בשביל זה, מה אתה נותן לעניים?
אוי ואבוי.
הוא אומר לו, תסלח לי.
הוא אמר לו, זה יעלה לך.
יוצאים ממנו אותו לילה כדי למחול לו עשרות אלפי שקלים,
הסטירה הזאת תעלה לך.
אז איזו יעזות כזאת.
לא, אתה לא דופק בדלת.
חביבי, אתה תיתן.
אתה תיתן.
מה, עכשיו ישים כאילו, אני לא אצלך מהבית.
מה, ייתן, נעלבו, נכון, המוצר נעלב, נכון?
כן.
עושים מניפולציות, זה שואבים, הם מראים לאישה כמה הבית שלהם מלוכלך וכמה זה.
יש כאלה כאן, מי שמכיר, הקלאבוטל באילת,
זה קללה כזאת, זה קטע שמלא מרוקאים קנו את זה, זה כאילו עבד להם על הכבוד, לא יודע אם זה,
ואי אפשר להיפטר מזה.
אתה לא יכול למכור את זה הלאה, גם אתה מעביר את החובות ליורשים אחריך, וזה כאב ראש, משהו. עכשיו העבירו איזה תיקון,
שאתה יכול לצאת מזה לפחות, אי אפשר היה גם לצאת מזה.
כל שנה, אתה משלם כל השנה דמי החזקה, משהו מטורף לגמרי.
כאילו זה מתאים ל...
טוב.
שמעון ולבקר?
כן.
אולי זה חלק מהתחלה של החיצונות האקשרית חוזרת הריסה?
בדיוק. יש לרב ריסקין ספר מאוד טוב שנקרא ציוני הדרך. אתה יודע מי זה רב ריסקין? הרב של אפרשקין.
ויש לו שם פרק שנקרא, בכל קהילה יש אחד כזה.
הוא מדבר על הטרחן.
על איזשהו טרחן, לא צריך להתרגש, אבל גם בכל קהילה צריך שיהיה איזה קנאי אחד.
שטופק על השולחן, זה לא בסדר.
סתם מלחץ כזה בקהילה, כל פעם הוא בא אליי,
אבל אתה רואה לי, הוא אומר לי, אנחנו צריכים, אתה
לפרוש
להקים קהילה מההתחלה,
רק עם מי שאנחנו רוצים ככה.
מאה אחוז נקי, אלכוהול נקי, מאה אחוז, בלי כל ה...
ככה, אני כל הזמן רוצה להגיע אותו, אבל זה מדרבן.
ושיש לו בכל מקום איזה קנאי אחד כזה שהוא בפתח על השולחן וגורם לכולנו להירדם.
אז סיבוב על הבטחים זה שמעון,
מה הקדוש ברוך הוא אף לוי יהיה מסבב, מה עשה הקדוש ברוך הוא יאכילו פרנסתו בנקיות,
תרומה וכו'.
והתקיימה גזירת יעקב,
גידלו הקדוש ברוך הוא ונתן לו אחד מעשרה.
והוא מסבב ואומר, תנו לי חלקי.
וכך נאמר, אכלכם ביעקב. לוי אומר, תנו לי את החלק של אכלכם ביעקב. עכשיו אני רק רוצה להגיד משהו לגבי לוי.
בעיניי, זו אחת האפליקציות הכי מוצלחות של המבנה החברתי של התורה.
כי בדרך כלל הלוויים וגם הכהנים היו תלמידי חכמים.
הרמב״ם פוסק שזו מצוות עשה למנות כהנים לסנהדרין.
הם היו מטבע הדברים, לומדים תורה וכו'.
אז יש לוי וגם כהן, הפרנסה שלו תלויה בציבור.
נגיד כל לוי יש לו 20 משפחות שהוא לוקח מהן את האוכל.
זה מה שהוא מבקר,
הוא עושה סבב, כל שבוע עובר.
הוא עושה סבב, הוא כבר בוחן את הילד בתלמוד תורה,
בודק את הטהרות של המשפחה,
אומר להם איזה דבר תורה, מספר להם מה היה בפעם האחרונה של בית המקדש.
אז זו מין רבנות קהילתית קטנה כזאתי
של רב לכל עשרים משפחות.
יש להם רב כזה, וזו רבנות ביתית, הוא לא רב... והוא מגיע לביקורי הבית כל שבוע.
אז הם הרימים את הרמה הרוחנית של כל ה...
של כל ה...
היה לי פעם חלום כזה שיהיה רב, פתח תקווה, רב לכל בניין.
רב הבניין.
קומת קרקע,
אז טוב, אצלי בבניין יש רב.
יאללה, הלאה.
יצאו שמעון ולוי עם פניהם מכורכמות.
היה מתיירא יהודה שלא יזכור לו מעשה תמר.
התחיל קורא לו יהודה,
אל תדאג, הכל בסדר, אתה יודוך אחיך.
אמר לו הקב' ברוך הוא, אתה הודית במעשה תמר,
יודוך אחיך להיות מלך עליהם. עכשיו, מה זה ליהודה, למה זה כזה דבר חשוב, ליהודה להודות במעשה תמר?
מה, כי בעצם ברגע שהוא מודה במעשה תמר, מה הוא מספר לכולם?
לא רק שהוא לוקח אחריהם,
זה כאילו, קודם כל, זה שיהודה הולך לזונה זה אומר שהוא כאילו התייאש לגמרי, התייאש, הוא מפקיר,
לא סתם נותן לה את החותם ואת הפתילים, זה הדברים הכי אישיים.
כאילו, הפקיר את הזרע שלו גם,
עיסוק אחר עיסוק, הוא הרי היה זה, ואז אחים שלו הורידו אותו, ואז הוא התחתן,
נולדו שלושה ילדים, והוא התעלמנת, ובן אחד מת, ועוד בן אחד מת, והוא מבין שהבנים גם ביניהם הם מסוכסוכים,
שהאולם עוסקים ליבם את האשר, כאילו הוא התרסק לגמרי,
ואז כתוצאה מהדבר הזה הוא כאילו הגיע לאיזה נקודה הכי הכי נמוכה.
עכשיו הוא צריך לספר את זה לכולם.
בעוד שהאלטרנטיבה השנייה,
הוא לא צריך לשקר.
הוא כאילו, הוא לא צריך להגיד כלום. תתעלם, תתעלם, תתעלם, תתעלם, תתעלם. ולעמוד, ולהתבייש, אני, השורשי השערות, להגיד, נכון, הלכתי לזולה, נכון, זה היה הילד שלי, זה כאילו אתה אומר, אני מוכן לוותר על כל המעמד וכל הכבוד שלי וכל הפרסטיז'ה,
ואני לא מוכן, ולא להודות בטעות.
הבושה, הרי זה העונש הכי גדול.
בכבוד רבי משה, הבושה זה העונש הכי גדול.
ויהודה התבייש עד אם כן.
לא קל, לא קל.
אמר לו הקב' הותר הודות במעשה תמר ירדוך אחריך להיות מלך עליהם. ידך בעורף אויביך זה דוד שהוא עומד מנהם עד כתיבי ואויביי
קצתה לי עורף
השתחוו לך בני אביך כאילו יוצא למי משתחווים?
לאדם שהוא אמיתי ולא בוש להגיד, טעיתי.
כן. הוא, יש לו, אז אנשים
מוכנים שהוא יוביל אותו.
יש ספר של צ'יקו תמיר,
מלחמה ללא אות.
ספר שהוא כתב על כל השהות בלבנון.
והוא שמה מציין לשבח מאוד את אמיר רם לוין,
שהגישה של אמיר רם לוין הייתה
שקצין שטעה, הוא הכי אוהב אותו.
לא טעה מוסרית, אלא טעה מבצעית. הוא אומר, הקצין שטעה, את הטעות אותי הוא כבר לא יעשה.
אז תמיד היה מגבה קטינים שטעו.
והוא אומר, זה משתנה כאילו בצהל, קצין שטעה, הוא אוכל אותה, הוא צריך ללכת. ואז אתה, מי שמתקדם זה הבינוניים, שלא טועים, כי הם לא עושים.
הם לא מעיזים.
אז יהודה טעה
והודהה.
אה, הוא טעה והודהה? אני הולך אחריו.
אני מוכן...
בבקשה לעבור רבות.
כשהייתי אברך התפלטתי אצל הרב אליהו את הכנסת, שבת, ביום חול.
והחזן היה כהן,
והיה ברכת כהנים,
והוא לא עלה לברכת כהנים.
כהנים עלו והוא לא עלה.
אחרי התפילה הוא נאמן ממש בקול, נפק הזמן, רבותיי,
אני לא עליתי לברכת כהנים.
וטעיתי, זה טעות, כי מורנו ורבנו כותב בסידור שהחזן כן יעלה לברכת כהנים.
אני טעיתי, אני מבקש מחילה מכולכם.
עשה מזה.
אז אמרו לו, נעננו לך, מחור, מחור.
אבל איזה אומץ הוא עמד, מי היה זוכר?
אמר, טעיתי, אני מבקש מחילה.
זה הופך את האדם ל...
לא, לא, זה היה במניין, הרב תועל ותיקים, זה היה במניין של שבח.
אתה מכיר שם את המשפשת הפועלות, ישראל תאוויל זה היה.
אז יהודה, או,
אתה תהיה מלך.
ידך בעורף אויביך, זה דוד שהוא עומד ממנו וכתיב ב, ואויבית תת לי עורף,
השתחרבו לך בני אביך, יצחק, אמרנו ליעקב, בני אמך,
שלא הייתה לו אלא אישה אחת, רבקה, אבל יעקב, שהיה לו ארבע נשים,
אמרנו ליהודה, בני אביך, כולם.
גאו הרי יהודה, מטרף קני עליתא, מתרפו של יוסף,
שאמרת מבצה,
דבר אחר מטרף, מתרפה של תמר,
שהצלת ד' נפשות, עצמך ותמר ושני בניה.
אמר לה הקדוש ברוך הוא אתה הצלת ד' נפשות,
אף אני אציל ד' מבני בניך. מי הם?
דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.
מה הקשר?
תמיד במדרש צריך
למצוא קשר, בסדר?
מה הקשר?
אז לדעתי הקשר הוא כמו שיהודה לא התבייש
מהודות, כן, אז גם הם לא ידעו.
הקטע שם היה שכאילו המלך נמצא לייצר שם איזה משהו שהם כאילו,
אתה יודע, לא נעים, המלך נותן לך לאכול, אז מה, אתה תתבייש להגיד, הם לא התביישו.
היה להם את העוז להגיד, אנחנו לא אוכלים את זה.
לא אוכלים את זה, ואחרי זה היה להם את העוז,
הם הרי לא אכלו את האוכל,
לא התגעלו בפתב״ג המלך,
ולא השתחוו לצ... אה, זה חזק, אתם מכירים שם את זה?
הרי מה הם יכולים לתת הרשע הזה?
החרשה הזאת, אחרי שהוא חלם את החלום על הצלם,
ושדניאל אמר לו, זה הצלם וכל זה, מה הוא עושה?
הוא הולך ובונה צלם ענק בגובה 30 אמות נדמה לי, או 60, 60 אמות גובה, כולו מזהב.
כל הצלם מזהב,
כונס את כל נציגי אומות העולם בבקעת שינער,
ושם הוא עושה סימפוניה שלמה,
שם יש רשימה קטרוס ופסנתרין וסימפונין.
מילה סימפוניה, מילה תנכית, מארמית, פסנתר זה מילה תנכית.
והוא עושה שם אורכסטרה שלמה והוא אומר שכשתהיה את המנגינה במנגינה מסוימת, כולם ישתחוו לפסל.
לא נעים, מה, אחר כך אתה לא תשתחווה?
אירוע?
אפשר גם למצוא, זה לא פסל לעבודה זרה, זה פסל לכבוד וזה.
בום, הם
עומדים זקופים.
מייד מאשימים עליהם וכולי וכולי.
מאיפה היה להם את העוז הזה?
אומר הקב'-הוא ליהודה, אתה לא התביישת,
גם הם לא התביישו.
זו אותה תכונה.
אני לא אכפת לי מה יהיה, אני הולך עם האמת הפנימית שלי.
מודה על האמת.
חזק.
וקרא לו דלת שמות גור אריה יהודה, קרא שכב כאריה וכלבי לו יקביל אסור. שובת מיהודה, זה כיסא מלכות.
מהו כיסאך אלוהים עולם ועד שבט משור ימתי מחוקק עם בן רגליו
כשיבוא אותו המשיח שהמלכות שלו שכתוב בו ברגליים תרמס נעטרת
עד כי יבוא שילה, מי שהמלכות שלו זה שילה
ולא יקעת עמים.
מקהה שיני כל האומות.
שנאמר ישימו יד על פה, אוזניהם תחרשנה.
דבר אחר ולא יקעת עמים, מי שאומות העולם מתקהלים עליו. יקעת זה, התקהלו.
שנאמר שורש ישי אשר עומד עיני סמים, אליו גויים ידרושו.
אוסרי לגפן עירו,
ושיכניס כל ישראל שנקראו גפן, שנאמר גפן ממזרים תשיא,
ולסורקה בני אתונו זה שכתוב בו עני ורוכב על חמור. זה הכל רומז על המשיח.
דבר אחר ולסורקה בני אתונו, ושנוטע כל ישראל כסורק, אחראי על כל ישראל.
מנוכי לתעתיך סורק, ואיך הוא עושה?
וזרקתי עליכם מים טהורים, נקודה.
קיבש בעין לבושו, שהיין הרבה בגבולו,
ובדם ענבים סוטו.
ואין סוטה אלא טעות.
כי דכתיב כי הסיתך אחיך.
אם יטעו בהלכה, תהיה מתכבסת בתחומו. כלומר, בית הדין הגדול יהיה בתחומו של שבט יהודה, לשכת הגזית,
ושם יתבראו כל הטעויות בהלכה.
המכבסה של עם ישראל.
חכלי לי עיניי מיין, מכאן אתה לומד שהיין הרבה בתחומו,
כאדם שאומר לחברו בזוג לי ושנה לי,
שחיכי ערב לי, חיך לי,
כן, זה חכלי לי, חיך לי לי,
ולבן שיניים מחלב, בזכות התורה,
אם יהיו לך תאחים כשנים כאשר יגלבינו. כל זה בזכות מה? תכונת המנהיג, לא בוש להודות בטעות, למרות המחירים.
שמעתם פעם איזה פוליטיקאי שאומר, טעיתי?
יש כזה משפט, נכון? אני אף פעם לא טועה.
פעם,
חשבתי שטעיתי, אבל זה היה בטעות.
נכון? אתה מסייג.
עד רבה. אני לא מבין, מתי הפוליטיקאר שלנו יבין
שאם הם מפרגנים אחד לשני, יוצא יותר טוב?
אתה יודע, מתי פעם יעמוד ראש ממשלה באיזה חנוכת כליש ויגיד, אני רוצה לשבח את שר התחבורה להודות לו את זה, כובלת את זה, יישר כוח.
ולא יריבו ביניהם מגוזל את הסלולר.
כן, זה היה ככה. הוא עשה את זה פעם אחת, מחר הוא דאר. מה? הוא אמר לי, כולנו תלו ככה למדי.
נהיה, נהיה לו... הסלולר. נו? כולם, בדיוק כמו כחלן. כן, אחרי הסלולר, אין לי בעיה.
כאילו מפלגה.
כי הוא עשה את זה רק פעם אחת, אתה יודע. כי הוא עשה את זה יותר, אז הוא היה...
אני לא רואה איתך.
לא, לא בטוח.
כאילו הכול כזה, כמו גל ילדים.
וגם אתה יבינו שאם אדם אומר, חבר'ה, טעיתי.
שגיתי, טעיתי, נכון, הייתה טעות.
תקן.
אני אומר על הרב מותי אלון, אם היה עומד, אבל טעיתי, שגיתי,
מבחינת משיח,
זה לא פגושה לא הזאת בטעות.
זה גבורה, זה גדולה, לא?
אתה מסכים איתי?
טוב,
בואו נרוץ, נסיים.
תקף השיעור של הרב שרקי.
זבולון לחוף ימים ישכון. הרי זבולון קודם לישכר,
שכן מייחסן ישכר
זבולון,
ולמה כן? אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיה וישכר עוסק בתורה.
וזבולון בא הוא מאכילו.
ולפיכך קדמו עליו.
אמר הכתוב, בעץ חיים מלא מחזיקים בה.
יששכר קונס, וזבולון מביא באוניות ומוכר.
הוא מביא לו כל צורכור. לכן משה אומר, שמח זבולון בצאתיך.
למה?
שישכר באוהליך שלך הן שאת מסייע לישב בהן.
אז גדולה מעלת, כביכול,
המסייע ללומדי תורה יותר מלומדי התורה. אתם יודעים למה?
כי זו סיבה פשוטה.
כי מי שמסייע ללימוד תורה,
הוא עושה את זה רק לשם שמה. כאילו, אין פה כוונות.
בסדר, קחתי שבתי עם התורה. זהו, זה מאה אחוז.
מי שלומד תורה,
אולי הוא לומד תורה בשביל כבוד,
אולי הוא לומד תורה כי זה מעניין אותו, אולי הוא לא לומד תורה כי הוא היה רגיל.
יש בה הרבה... ללמוד תורה לשמוע. מי שנותן את הכסף, נותן לזה לשמה בדרך כלל. כאילו, אין פה, כמה, אין לי, אני משתכר וזה, קח לשמה.
מי שלומד תורה,
עד שהוא יגיע לשמה ייקח לו הרבה זמן. אז יש איזו מעלה דווקא בסיוע שהוא יותר נקי.
חברת המבצע, כן, כולם.
כבר אתה לא ראוי.
כבר אתה לא ראוי.
דן ידין עמוק האחת של ישראל כמיוחד שבשבטים זה יהודה. הדבר אחר כאחד כיחידו של עולם שלא צריך סיוע במלחמה, שנאמר פורה דרכתי לבדי.
כך שמשון העומד מדן אינו צריך אחרים שיסייעו אותו, ולא חרב אלא בלכי חמור.
יהי דן נחש על ידי דרך שפיפונו לאורח.
כל החיות מהלכות זוגות זוגות, יש להן להקות.
והנחש אינו מהלך בדרך אלא יחידי.
דבר אחר, דבר אחר, היא דן נחש על הדרך. כשם שהנחש נקמן,
ככה השמשון שנאמר, והיא נקמה נקם אחד.
כיוון שראה אותו יעקב, אמר לי, שאלתך קיוויתי השם. אתם יודעים שזו הפעם הראשונה שמופיע פה שם השם יווקא מאז מקץ.
מפרשת מקץ, לא היה השם יווקא בפרשות.
לא במקץ, לא בוייגש,
עד עכשיו.
כאילו יש הסתר פנים.
מה?
כן, כן.
והנה אצל דן זה חוזר.
אז דן הוא בעצם, יעקב רואה את שמשון, ולכן הוא מדמה אותו לנחש,
שפועל לבד,
שפועל כנוקם, שפועל בהסתר,
זה שמשון.
כיוון שראה אותי יעקב אומר, שלחה קיוויתי השם,
אין זה מביא את הגאולה אלא מגד,
שנאמר, גד בגוד יגודנו והוא יגוד עקב,
לאותו שהוא בא בעקב,
עניין אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא שהוא משבט גד,
וכך נאמר, והוא יגוד עקב.
צריך היסטורי מקסים,
מופלא מאוד, שיעקב
רומז דרך כל השבטים.
רק אני אסיים ואומר לכם שהרב קוק אומר בספר אורות שלא סתם שכחנו את השבטים.
כי ערב היציאה לגלות, אם היינו מחזיקים גם את ההבדלים בין השבטים,
זה היה פוגם ביכולת שלנו לשרוד כעם.
ואתם יודעים ככה השכיחנו איתנו את השבטים.
אני יהודי, אתה רואה יהודי בן גויים זה מספיק.
אבל הוא כותב שכשנחזור חזרה לארץ ישראל, השבטים יחזרו.
איך יחזרו השבטים?
זה העדות.
זה העדות. ואם תעשו חשבון יש לנו 12 עדות.
12 עדות, אפשר, כאילו, ליאקים, תימנים,
פולנים, מרוקאים, נוסח האחיד וזה, ו...
הנוסח האחיד זה ניסיון אחד לבטל את זה, הרב עובדיה זה עוד ניסיון לבטל את זה.
כתומתי מלחוות את דעתי, אבל זה לא יצליח את דעתי, אי אפשר לבטל את זה.
עכשיו יש כמו חזון.
שמעת על המרד שהיה?
יש מניין כזה ספרדי, כלל ספרדי, המרוקאים פרשו ממנו.
חמת זעם.
הקימו מיליון מרוקאי.
איך אמר לי אחד?
אחד מהם אמרתי לעולם אומר לי, כבר לא יכולנו לסבול יותר.
טוב, תודה רבה שלום.
