חבורה במדרש, העניין של המדרש, כמו שהזכרנו כמה פעמים, זה שהדרשן קורא את הפסוק בתורה ומשהו מטריד אותו
אז הנה יש פסוק, ויגש אליו יהודה, נכון?
אם הייתם דרשני, מה היה מפריע לכם בפסוק?
קודם כל צודק.
מה זה ויגש?
כאילו, ויאמר, התורה אומרה בוויאמר, ויאמר, ויאמר. ויגש זה מילה מיוחדת.
היא מילה מיוחדת, היא לא מילה נפוצה.
היא לא מילה נפוצה. אתה יכול גם לשמוע, אתם יודעים שבלשון הקודש יש שורש ויש שער.
שער זה שתי אותיות.
אז נגיד, השער של המילה וייגש זה ג' ש',
זה אותו שער של המילה להתנגש ולהתגושש ולרגש,
זה מין מופגש כזה עוצמתי,
זה אותו שער.
אז במילה וייגש אתה שומע את ההתנגשות גם שיש כאן.
אז זו כבר מילה מיוחדת, אבל זה וייגש, הרי הם כבר היו שם,
מאוד צריך לגשת אליו.
לא, הפעם הקודמת שנתת את המילה ויגש זה במפגש של,
כאילו זה זורק אותנו למפגש של יעקב עם עשו, גם שם
ותיגשנה לאה וילדיהם, ויגשו, זה נכון,
שם יש ויגש, ויגשו, ויגשו,
ופתאום המילה חוזרת גם שם, זה מפגש מאוד מאוד טעון, מאוד מסוכן,
יעקב מפחד שעשו יהרוג אותם בעצם,
את הילדים שלו, והנה המילה הזאת היא כשם קוד למילת
מילת התנגשות מופיעה גם פה. אז קודם כל אתה צודק. הנה, במקום ויאמר, ויאמר ביהודה, מה יותר פשוט מזה? וידבר אליו יהודה, ויאמר, ויגש אליו יהודה.
מה עוד יכול להפריע בפסוק?
מה היה צריך להיות כתוב?
או ביגש יהודה, או אם אנחנו כבר הולכים לפי ההצעה שלך,
ויאמר יהודה ליוסף, וידבר יהודה אל יוסף, וידבר יהודה אל המשנה למלך, סליחה, אתה יודע, אל המשנה.
יש לו שם.
מי זה אליו?
אליו זה גוף שלישי נסתר.
אליו יכול להיות, אליו,
אליו, אליו, אליו, מי?
לא מוגדר.
והמדרש, תכף תראו, מנצל את החוסר ההגדרה הזאתי
לחופש מלא,
כדי להגדיר את הדו-שיח בין יהודה לבין יוסף.
תודה.
אז בואו נראה דבר אחר. ויגש אליו יהודה שניגש בתוכחות בי, אדוני.
אל תעבור עלינו נידת הדין.
ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני, ראוי היה לומר לפני אדוני,
כן? מה זה באוזני אדוני?
ידבר נא עבדך דבר לפני אדוני, מה זה באוזני?
אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה, כן?
ידבר נא עבדך דבר באוזני,
שתי אוזניים,
זה דיבור כפול.
אתם מכירים את הדיבור הכפול?
לפעמים אתה רוצה לאיים על מישהו,
אז אתה אומר לו,
תשמע, רק תדע לך, שמה שעשית לי,
כל המשפחה שלי מאוד שמחה לשמוע על זה.
גם אפילו האח שלי שבכלא,
שיושב על ההוא, הוא גם שמח לשמוע על זה.
אה,
על דעתי.
כן, כן,
כולנו, מאוד...
דיבור כזה כפול, דיבור מסוכן כזה.
כי כמוך כפרעה.
מחמאה,
איום.
מה זה?
אתה יודע?
מה?
אתה חשוב בעיניי כמו פרעה המלך.
זה מחמד. איום,
כמו שפרעה רשע, גם אתה רשע.
בסדר?
כן.
או איום, כן. כלומר, אם אני,
בכלל אני מתחיל ואני אגמור גם באדון שלך.
כי כמוך כפרעה. כשם שפרעה רבך אוהב נשים ומחמדן,
כך אתה ראית לבנימין שהוא יפה תואר, ואתה מחמדו להיות לך לעבד.
כן, מאשים אותו. כן.
כן, אבל הכל ברמז.
כי כמוך כפרעה.
כמו שפרעה, אתה דבר אחר.
כי כמוך כפרעה, כשם שאתה ופרעה גדולים במקומכם, כך אנו גדולים במקומנו.
יפה.
אדוני שאל את עבדיו.
אמר לו, מתחילה בעלילה באת עלינו.
מכמה מדינות
ירדו למצרים לשבור אוכל?
ולא שאלת אחד מהם.
שמא בתך בנו לקח, או אחותנו אתה סבור לישא?
אף על פי כן לא כיסינו ממך דבר.
כן?
אז כאילו,
הדרשן קורא את זה ואומר, אדוני שאל את עבדיו, ואומר לו,
בעצם, כאילו, למה שאלת את עבדיך? זאת אומרת, אדוני שאל את עבדיו,
אז לא, לא, לא, מה אתה שואל אותם שאלות?
מה פתאום נחלת עליהם?
אמר לו יוסף, יהודה,
למה אתה דברן מכל אחיך ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך ואתה פתית, מפטפט?
אמר לו, כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו.
אמר לו, מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף
וציירת את אביך הזקן ואמרת לו,
תערוב תורף יוסף והוא לא חטא לך,
אבל זה שחטא וגנב הגביע, אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי.
מה זה הדו-שיח הזה?
הרי זה ברור שהדו-שיח הזה לא היה, נכון?
ברור שהמשתה למלך לא.
אז מה המדרש בעצם מתאר פה?
בדיוק.
וניגש אליו, יהודה ניגש אל עצמו.
ואם אתה יודע, אתה אומר איזה משפט,
ובפנים יש לך איזה קול, רגע, אבל איך אני אומר דבר כזה כשאני בעצמי,
יהודה זה, אדוני שואל, זה, מה זה מתאבים?
ומה?
ולפני עשרים שנה מה היה עם עזב את אביו הזה?
מה היה עם כראותו כאין אביו ומת? איפה הוא?
כלומר כל משפט שיהודה אומר מתהדהד לו בתוך התהודה הפנימית שלו והוא שואל את עצמו.
כאילו יוסף
כביכול, הדמות של יוסף בתוכו והוא...
וזה מה שמאפשר לנו המילה אליו.
אם היה כתוב וידבר יהודה אליו ישתן המלך, אז זהו.
אבל כתוב אליו וייגש אליו,
זה יכול להיות שיהודה ניגש על עצמו גם.
בסדר?
כיוון ששמע יהודה כך, צעק ובכר בקול גדול ובדבר נפש, ואמר, איך יעלה אל אביו עלי הראינו נאותי?
אמר לו יוסף, בוא ונתווכח שנינו. אמור מיליך וסדור דיניך.
מיד אמר יהודה לנפתלי, לך וראה כמה שווקים יש במצרים.
קפץ וחזר ואמר, לשתים עשר. אמר יהודה לאחיו, אני אחריב להם שלושה.
הוטלו כל אחד ואחד, ולא נשאר בהם איש.
אמרו לו אחיו, יהודה,
מצרים אינה כשכם.
אם אתה מחריב את מצרים, תחריב את העולם כולו.
מאיפה המדרש, המדרש פה טוען, עכשיו, עזבו רגע את ה...
זה נראה דרך גוזמה, האם באמת הם יכלו,
אבל הכוונה היא, וזה פשט, זה ממש פשט,
לדעתי זה מה שהפריע לדרשן,
כן?
באמת היה יכול להיות שהאחים יהרגו את המשתן המלך. זה שהם יודעים להרוג קודקודים, אנחנו כבר ידענו, נכון?
שמעון ולוי וכל זה, בני יעקב נכנסו לשכם, הרגו את שכם וחמור,
עשו שם עוד איזה בלאגן ונמלטו.
מה, לא יכול להיות כל דבר כזה במצווה?
יהרגו את יוסף, משנה למלך, עוד איזה כמה זה, ויברחו.
ואז הנחת העבודה היא שבלי יוסף כל הכלכלה המצרית תקרוס.
וזה ממש כתוב בפלוטה של מקרא שיוסף היה איתם לבד.
אז כנראה כנגד זה הדרשן
משלים ואומר,
באמת האחים, כנראה עבר להם בראש האפשרות
שאם הוא לא יוותר על בנימין,
אז אנחנו נהרוג אותו ונברח,
כמו ששמעון ולוי עשו עם שכב.
ולא יכול לסוף להתאפק, אמר רבי שמואל בר נחמן, לסכנה גדולה ירד יוסף.
שאם הרגו יחיו, אין בראייה בעולם מקירו.
ולמה אמר הוציאו כל איש מעליי?
אלא כך אמר יוסף בליבו,
מוטב שאהרג ולא אבייש את אחי בפני המצרים.
אז אם ככה המדרש,
גם כן כמובן מפריע לדרשן, למה יוסף,
מדוע יוסף צעק הוציאו כל איש מעליי?
והתשובה של המדרש הוא לא רוצה ויש את האחים, נכון?
מרגיש לכבודם.
כנראה הדרשן עושה כאן איזו הקבלה.
כן.
כן.
עוד חודש ירוג אותנו,
הבושה שזה
שבפוסטים זה משתרימה את שמחקרות ומתיישים.
כן.
אז כנראה הדרשן,
מה שמדליק אותו זאת העובדה,
אתם זוכרים מה קרה כשיוסף הגיע לאחים דבר
דבר ראשון, מה הם עשו לו?
ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות על זה באה.
ויאמרו לכו בן ההרגהו ונשליחו באחד הבורות, ואמרנו חיה רעה החלטו ונראה מה יהיו חלומותיו.
ואז מה כתוב?
מה?
כשהוא מגיע אליהם, מה הם עושים לו דבר ראשון?
מפשיטים אותו מקטונת הפסים.
אין דבר יותר משפיל מאשר להפשיט מישהו.
מביישים אותו בעצם.
זורקים אותו לבור בלי
הקוטנות פסים ערום כזה, בטח מחץ סיבופו העליון, זה מאוד מאוד מבייש,
ומשם הוא נמכר וכן הלאה. ואחרי זה את הקוטנות הפסים לוקחים ושוחטים וכו' וכו'.
על פניו,
בפשוטה של המקרא, כשהם הורידו לו את קוטנות הפסים, זה לא היה בגלל שהם תכננו את כל ה... כאילו קודם כל הורידו לו את קוטנות הפסים כדי לבייש אותו. אחרי זה,
כשהוא נמכר או שלקחו אותו, אמרו אותו, מה לעשות?
אה, אז הם כבר לקחו את הכותנות וטבלו בדם. אז המדרש מעמיד כאן זה לעומת זה.
האחים לא חסו על כבודו של יוסף,
ויוסף
חס על כבודה.
אמר ליהודה ליוסף, תדע שמתחילה לבד תעלה נעלם בעלילות.
מתחילה אמרתם למרגלים אתם,
שנייה אמרתם לראות רבת הארץ באתם, שלישית גביע גנבתם.
אני נשבע,
כן, אז כאילו הוא אוסף פה את כל הטענות.
אני נשבע בחיי אבי הצדיק, ואתה נשבעת בחיי פרעה הרשע.
אם הוציא חרבים מן ארתיקה, אמלא כל מצרים הרוגים.
אמר לו יוסף, אם תוציא חרב מן ארתיקו, אני כורחו על צווארך.
אמר ליהודה, אם אפתח פי, אני אעבלע אותך.
אמר לו יוסף, אם תפתח פיך, אני סותמו באבן.
מה רוצה המדרש להביע כאן?
זאת הפעם הראשונה ש...
אתם יודעים, יש כל מיני תיאורים של... אני אוהב לקרוא ספרים על צהל בכלל, ועל חיל האוויר.
במיוחד אולי.
אז יש הרבה טייסים מתארים חוויה שאחרי המון המון קרבות אוויר,
פעם אחת הם פגשו
טייס אויב ראוי לשמו, כי רוב הטייסים של המצרים היו כאלה פחדנים, והסורים היו חוממי מוח, והטייסים שלנו היו פעימייה, ואחת לכמה זמן היה איזה טייס שאומר, וואלה,
ראוי לשמו, אתה מרגיש שאתה מתמודד עם יריב ראוי,
שהוא כאילו מאתגר אותך. יש קרבות אוויר מפורסמים בתולדות חיל האוויר,
אחד של אשר שניר שהפיל איזה קולונל סורי בקרב אוויר בלבנון,
על אחד של רן פקר, עם האנטר בקראמה.
קראמה,
זה קרב האוויר כנראה המפורסם ביותר, ועוד כל מיני,
ספקטור היה לו איזה קרב אוויר,
רוב הקרבות האוויר,
הטייסים שלנו עשו את זה בלי מלח, היו הרבה יותר טובים.
פעם ראשונה שיהודה מרגיש שהוא מתייצב מול מישהו,
ראוי, שכל טענה מוסרית הוא כאילו,
הוא לא מצליח להוריד אותו.
הוא מרגיש שיש כאן מישהו בעל עוצמה זהה.
עוצמה, אתה יודע,
עם ישראל הוא מאוד מאוד, אנחנו קטנים ויש לנו עוצמה וצדקה ופתאום יהודה מרגיש שנמצא ליד מישהו שכאילו אם אולי היה יודע שהוא מצרי, הוא היה חושב שהוא בכלל מהמשפחה שלו, הוא לא יודע את זה כנראה.
אמר יהודה ליוסף, מה נאמר לאבא?
אמר לו, אמור לאביך, הלך החבל אחר הדלי.
אמר לו יהודה, דין שקר אתה דן אותנו.
זה נקרא דין מרומה, אתם יודעים מה זה דין מרומה?
דין מרומה זה שהכל בסדר, אבל הדיין מריח שזה מסריח.
בסוף מה אתה רוצה? הוא גנב, גביע כסף, טה-טה-טה-טה.
ידע אמר לו, תקשיב, אני יודע שהכל פה... אני מריח את ה... זה דין מרומה.
אמר לו יוסף, אין לך דין שקר
כמכירת אחיכם.
עוד פעם, איזה יוסף זה?
יוסף שבתוך ליבו של יהודה אומר לעצמו,
וכשמאכרנו את אח שלנו זה היה דין אמת,
שמענו את הטענה שלו,
שמענו את ה... זה בכלל היה שקול,
היינו עשרה נגד אחד או תשעה נגד אחד.
אמר לו יהודה, נורא דה שכם דליק בליבי.
אש שכם דליקת בליבי.
אמר לו יוסף,
נורא דה תמר קלטך, אנא מיתפי.
כן, אני, אני מקונה. אמר לו, תראה, האש שלך, אנחנו מכירים אותה. היה לך גם עניינים שלו.
כלומר, האם כשאדם מקנא,
האם באמת זו קנאה לה' מדברה, או שיש פה איזה
מעורב בזה תאוות זרות?
מכיוון שיהודה כבר נכשל באש תאווה זרה, הוא הלך לזונה.
אז כאילו בפנים הוא אומר, רגע,
מי אמר שאני עכשיו ראוי להוביל כזה מהלך
של קנאה
כנגד המשנה למלך הזה?
אמר לו יהודה רתח אנא אני כועס
ולדם האמן לי אין מי שירגיע אותי
אמר לו יוסף ריתחא דידך אנא מטבר אני ארגיע אותך
אמר לו יהודה עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם
אמר לו יוסף צבעים הייתם מימיכם
שצבעתם כתון את אחיכם בדם ואמרתם לאביכם תעוף תורף.
צבעים, יודעים לעשות את המלאכה היטב,
רמאים.
אני מנסה כל הזמן לחשוב,
יש פסוק שהשנה הוא העיר לי כזה בצורה מיוחדת.
הרי האחים באים ליעקב ואומרים לו,
הקרן היה כתונת בנך אם לא,
זהו, זאת מצאנו, הקרן היה עם כבר.
ואז יעקב אומר, תעוף תורף יוסף,
חיה רעה חלמתו. ואז כתוב, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימיין להנחם.
איך הם, הם הרי יודעים שיוסף לא מת
אז איך הם מנחמים את אבא שלהם? כאילו איזה רמאות זאתי
הם מקבלים ומנחם עם כל הטקסים וקדיש על ישראל והאזכרת, עשו ברכות,
מזונות, אדמה וזה, נכון?
כל העניינים והם יודעים שאין מתו, לא נפטר
אז זה צבעים, זה חתיכת צבעים, זה שאתה שומע צביעות,
זה צביעות, כאילו, אתה שומע כאן את הצביעות וה...
עכשיו, הם צריכים להגן על עצמם, כנראה מה הם יעשו,
אני יודע, אבל זו חתיכת צביעה רצינית.
פעם היה איזה חברים שלנו שהבן שלהם נולד לו בן.
היה פדיון הבן.
אז הם הזמינו רב
לעשות פדיון הבן, וכשהרב הגיע, עשה זה, אז האבא של הסבא אומר לו, תכיר, הנה זה הבן שלי,
וזאת אשתו, והנה ההורים של הלוויים.
אז הרב אומר, מה הלוויים? ההורים של הלוויים, כן. לוויים אין פדיון.
אם האמא היא בת לוי, לא רק אם האמא היא בת כהן, או אבא,
כהן הוא לוי גם, גם אם האמא היא בת כהן, וגם אם האמא היא בת לוי אין פדיון.
הרבה אלה יודעים את זה, בת לוי.
אמרו לו, מה, הרב, מה זה אין פדיון?
הזמנו אורחים, הכל אוכל, הכל סלטים, הכל זה, מה לעשות?
אז הרב שם היה חכם,
והוא אמר, אתה עושה?
לא, אם היה, אם היה, היינו עושים ככה וככה.
אם היה, אז הייתי אומר לכם ככה וככה. אם היה, הוא עשה את כל הטקס, אם.
אבל לא ידעתו, לא בירך ולא זה, הכל היה.
גילו בו פדיון,
של פדיון.
כיוון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים,
אמר יוסף בליבו,
מוטב שאתוודה להם ואל יחריבו את מצרים.
אמר להם יוסף, לא ככה אמרתם שאחיו שזה מת?
אני אקנותיו.
יקירה אלו ואבוא אצלכם.
התחיל לקרוא יוסף בן יעקב, בוא אצלי, יוסף בן יעקב, בוא אצלי,
ודבר עם אחיך שמחרוך.
היו נושאים עיניהם בארבע פינות הבית.
אמר להם יוסף, למה אתם מסתכלים לכאן ולכאן? אני יוסף אחיכם.
מה שהדרשן כאן, לדעתי, מעצים את המילים אני יוסף.
נכון?
אני יוסף.
כלומר, עד השנייה האחרונה
של האירוע,
האחים לא העלו בדעתם את האפשרות שיוסף יהיה משנה למלך.
הבינו שאולי במצרים משרת, עבד,
אבל שהוא יהיה משנה למלך, הוא לא העלו בדעתם.
אני יוסף.
מיד פרחה נשמתם ולא יכלו לענות אותו. אמר רבי יוחנן,
ואי לנו מיום הדין ואי לנו מיום התוכחה.
ומה יוסף שאמר לאחיו, אני יוסף פרחה נשמתם,
כשעומד הקב' על ידים וכתיב בי, מי מכלכל את יום בואו, מי הוא עומד בהראותו שכתוב בו, ולא יראני אדם וחי אל אחת כמה וחמה.
ומה זה נבהלוה חייו מפניו? כי אבוא הקב' לתבוע על בון המצוות
ופשעה של תורה, לאחת כמה וחמה.
כן, כלומר,
מה יקרה כשאני אגלה שחיינו בסרט לא נכון?
זה נקרא חרדה, והיא חרד ליבם.
חרדה, אז אתה פתאום מבין שכל התמונה שלך היא מוטעית.
שאתה פשוט בקונספט אחר. שבוע שעבר זה קרה לי.
שבוע שעבר זה קרה לי בקטנה.
נסענו לבקר חברים בלוד שעברו בית, עברו דירה, בית חדש.
אז נסענו אליהם,
וכשיצאנו אמרתי, אני אוהב לנסות בלי ווייז, כאילו לנסות לנווט.
אז התחלתי את הנסיעה ואז זה היה עם כניסה ואומרתי, אוקיי, אני ברחוב הזה, אז אני בעצם אמור לפני, בקיצור באיזשהו מקום טעיתי שם
ואני נוסע איזה עשר דקות בתחושה שאני נוסע לכיוון דרום
ופתאום אני מגיע לצומת רמלה-לוד, בכלל צפון.
אני אומר, איך קטעים אותך?
אני בכלל נוסע צפון.
לא הפעלתי איזה,
עד שכאילו הזדהיתי בשטח, עליתי על זה,
אבל טעיתי, טעיתי, נסעתי צפונה,
כשבחוויה שלי אני בטוח שאני נוסע לדרומה.
קטע מדהים.
פתאום אתה מגיע למקום שאתה מזדה ואתה אומר, רגע, אני כולי הפוך.
זה חרדה.
מה יקרה לנו ביום מדהים, שפתאום אדם יבין שהוא חי בסרט הלא נכון, שהוא היה...
צריך להיזהר מזה?
היה לי פעם אחת מקרה כזה שהיינו בדרום,
נסענו שבת לנצרים, איפה שגרנו,
לבני נצרים,
ופתאום בדרך, בזה עשר בבוקר, כשאני ליד קיבוץ גבולות,
מתקשרים אליי, שלום אייל, כן, הרב אייל, כן.
שלום, מדברים מאולם, לא יודע איפה, אתה מגיע?
אני, זה עכשיו, אני, נפל לי הלב,
לאן, לחתונה של...
זה עבר לי בראש, אחות שאני צריך לערוך חופה
בעוד חצי שעה באיזה אולם בכפר סבא, ואני עכשיו,
כאילו זה,
מרוב בהלה, לא יכולתי לענות.
ואז אמרתי לו, רגע, מי מדובר?
אז תזכירי את השם של החתן והכלה, הוא אומר.
אז הזכרתי, זה באמת היה זוג,
שהם הפנו אותם אליי,
והם התקשרו אליי, וקבענו פגישה,
ואחרי קבענו הם חזרו עליי שהם מצאו רב אחר,
אבל בינתיים, בזמן הזה הם העבירו את השם שלי לאולם.
והמנהל האירועים מתקשר אליך כבר לראות איזה...
אבל האלה שלי נפל, אתה יודע, יש מצב שאני פה ואני צריך להיות פה.
ככה אומר הדרשן, שלא יהיה כזה מצב שאנחנו... בחיים ככה.
עשה הקב' לו יום נץ וחז׳ נשמתה,
אמר להם יוסף, הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין,
כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו,
עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית.
וכל כך למה? מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן,
ועכשיו ביומד למלך
בחתימת זקן.
כיוון שהכירו, ביקשו להורגו.
ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית,
מאותה שעה... אה, זה דרמה!
כיוון שהכירו, ביקשו להורגו!
שמעת?
אה, אתה יוסף!
לא, אז מה מתברר?
שמה?
מה?
לא, מתברר שצדקנו.
מה חשדנו בך?
שמה אתה?
שאתה מצרי כזה.
מה התברר?
שאתה מצרי, מה לא?
מראש זה מה שחשבנו, שאתה כזה מתבולל.
ולכן מה, מכרנו אותך, ועכשיו מה התברר?
שצדקנו.
אתה מתבולל באמת.
מדהים, לא?
ירד מלאך ופזרם בארבע פינות הבית.
באותה שהצבא הכי יודע כל גדול, ויאפילו כל החיים של מצרים,
הם יפילו כל אחות שם מצרים ולפל יוסף וכיסו
וירד פרעה מכיסו ולפו שיניהם וכל הגיבורים היו עומדים לפני יוסף נהפכו פניהם לאחוריהם
ולא יחזירו עד יום מותם שנאמר שגת רע וכל שחל
ושיני כפירים נטעו לפיכך הוא אומר והכל נשמע עבד פרעה
ואין כל אלא כל יהודה שנאמר שמע השם כל יהודה
כיוון שראה יוסף שהייתה להם בושה גדולה
אמר להם גשו נא אליי ויגשו
וכל אחד ואחד היה מנשקו ובוכה עליו
שנאמר, ואני אשת לכך ואהב כליהם.
פייס אותם,
פייס אותם, ואמר להם שהוא אוהב אותם,
והסביר להם מה הוא עושה במצרים בעצם,
ואמר שם השם, שלחני אלוהים,
וכשם שלא פייס את ספר תכריו אלא מתוך בחייה,
כך שיגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מתוך בחייה וגואלם, שנאמר,
ויבכי אבואו ואת החנונים ובילם,
ולכם ונחלי מים, בדרך ישר לא ייכשלו בה, כי הייתי לישראל לאב,
ואפרים בכורי הוא.
בואו נראה עוד מדרש.
ואת יהודה שלחנו לפניו
לאורות גושנה,
נכון?
זה גם כן פסוק לא ברור.
מה חסר?
הרי יוסף נמצא במצרים.
כל מה שהם צריכים, יוסף מכין להם, נכון?
אז מה הוא שולח את יהודה לאורות לפניו גושנה? מה המשימה?
רשי אומר לעשות ישיבה, להתקין ישיבה? לא ברור.
המדרש נותנת כאן פתרון מדהים, כן?
תכף תראו. לאורות לפניו,
הכוונה, תראו, זו חתיכת משלחת.
שבעים איש וזה וזה וילדים ופה ושם.
מי הולך בראש?
מי מוביל את המשלחת?
יעקב מבקש מיהודה שהוא יוביל. למה?
ואת יהודה. שר הקנת אפרים,
לפי שהיעקב אמר, הוא סבור שיהודה הרג את יוסף.
הוא חשד ביהודה שהוא הרג את יוסף.
בשעה שהביאו לו את הקטונת, שנאמר, והוא יקר ואומר, קטונת בני,
חיה רעה חלת הוא, ואין חיה אלא יהודה,
שנאמר, גו עלי יהודה, זה החיה שאכלה אותו.
והיה אומר יעקב ליהודה, אתה הוא שטרפת אותו.
לפיכך ויקרא יעקב סמלותיו ויקומו כל בניו וכל בנותיו.
מהו כי ירד אל בני אבל שאולה?
אמר, אני מתי מיתת הרשעים לעולם הבא.
שהבטיחני הקדוש ברוך הוא על שתיים עשר שבטים והרי נטרף אחד מהם.
כלומר, הוא אומר, הסיבה שאני ארד, שאני לא אהיה בעולם הבא, כי אחד מהבנים שלי רוצח.
זה משהו, זה משהו, זה חשש.
שמו לא זכיתי ואני מת בשני עולמות.
ואחר כך אמר, כי ירד אל בני עוול שאולה.
ברצינך לידע לך?
כיוון שראה אותו חי,
אמר ליעקב ליוסף, אמות האפם.
למה אמר אמות האפם?
אמר, כשבאו בניי ואמרו לי יוסף מת,
הייתי אומר שאני מת שתי פעמים.
עכשיו כשראיתי אותך חי, מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד.
וכך אמר אמות האפם.
ראה כותבו אביו, מכתיב אחר כך במדעים אחרו וכו', אמר לקדוש ברוך הוא ליהודה, עכשיו תראו מה אומר הקדוש ברוך הוא ליהודה.
אתה הרשת לעצמך למכור את יוסף,
כי אתה עדיין היית רווק ולא הבנת מה זה צער בנים.
ככה אתה טיגנת את אביך,
טיגנת זה כאילו ציערת אותו כמו שאתה מטגן מישהו על בחבט,
בישול כזה זה.
טיגנת את אביך והטעת אותו בטרוף טורף יוסף, חייך תישא אישה
ותקבור את בניך ותדע צער בנים.
זה לעומת זה.
עכשיו תבין מה עשית לעבד.
אבא שלך.
עמקתי אחריו,
באי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו,
מלמד שנצנדה מאחיו,
שבשעה שאמר להם יכו ונמכרנו,
ואומר להם יכו ונחזרנו, היו שומעים לו.
לפיכך וירד יהודה,
שהורידו מגדולתו,
והיה שם יהודה, וילדה את ער ועונן, והיה מות ער ועונן.
וכל אותם השנים שהיה יוסף חוץ לאביו, היה בליבו של יעקב שיהודה הרגו.
מניין אתה למד? מבנימין.
שכך אמר יהודה ליוסף,
כי עבדך ארב את הנער.
כיוון שנתן נפשו על בנימין
ונתוודה יוסף,
נמצא יהודה נקי מכל אותם הדברים.
יהודה בעצם ניקה את עצמו מהחשד.
עכשיו יעקב אומר, אה, כן,
שרה קינת אפרים לקח כתיב, לא הבנתי, אתה שואל שאלה? בסדר, אבל עכשיו נתוודה יוסף,
התברר שיוסף לא נרצח
ושיהודה ארב את בנימין,
אז
החזרת יהודה למעמדו הקודם היא על ידי זה שיעקב אומר לו, הולך את הראשון.
ואת יהודה שלח להורות לפניו גושמא. יהודה חוזר
למעמד הקודם שלו, בעקבות הדבר הזה.
חגתי ואת יהודה שלח לפניו. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן, חזק וברוך.
