אני רוצה להודות לכם שאתם גומנים איתי חסד גדול ומאפשרים לי לדבר על התכלת.
שבוע,
בעזרת השם, נקרא בשבת,
פרשת שלח לך,
את המצווה החביבה שהתחדשה בדור שלנו,
את פתיל תכלת.
זכינו, הקב' ברוך הוא זיכה אותנו, את הדור שלנו, לגלות את המצווה החביבה הזאת, לקיים מצוות עשה מהתורה,
שנאמרת פעמיים בכל יום.
הכנף, טיל תכלת,
נכון, כתוב, וראיתם אותו וזכרתם,
אותו זה על הטיל תכלת.
וזכינו ברוך השם לגלות את התכלת, ויותר ויותר אלפים ורבבות כבר הולכים עם תכלת.
בכל זאת אנחנו עוסקים בזה מזווית מסוימת, אני רוצה היום
לעסוק בסוגיה של התכלת
דרך הסיפור המופלא הזה,
שמופיע במסכת מנחות, בדף מ״ד,
אז יש שם פרק שנקרא פרק, איזה, איך קוראים לפרק הזה?
פרק התכלת, כך קוראים לפרק.
זה פרק שעוסק במצוות ציצית באופן כללי,
וגם,
או, איזה הפתעה, וואי וואי וואי, עכשיו אני מבין למה אני מעביר שיעור על התכלת.
איזה הפתעה, באמת שמעתי, בכניסה התכלת, אהבתי... קודם כל, אני מאוד שמח לראותך, אבל אתה לא הפתעה אית בוקר, אני מדבר על זיו!
זיו הצדיק, מה נשמע?
זהו, אני לא יודע מתי השיעור, אני מתחיל עם כבוד הרב, אני בטח לא יודע עד הסוף. הרגע התחלנו.
יש כאן דפים.
שש, אנחנו נסיים עד שש.
טוב, אז אני רוצה לעסוק היום בסוגיית התכלת.
תוך כדי גם הדברים יתבהרו, גם על האופן של התכלת, הכל פה קשור, איך מכינים אותה, איך גילו אותה.
דרך הסיפור הזה במסכת מנחות דף מ״ד.
הפרק נקרא פרק התכלת בעצמו,
ויש פה סיפור שננסה ללמוד אותו.
הסיפור הזה לא מתחיל מסיפור אלא מתחיל מזה תנו רבנן אומרת הגמרא תנו רבנן
חילזון זה גופו דומה לים ובריאתו דומה לדג ועולה אחד
ל-70 שנה ובדמו צובעים תכלת לפיכך דמיו יקרים.
אלו רצף הסימנים של חילזון ממנו עושים תכלת
גופו דומה לים החילזון המזוהה שעושים את התכלת זה מה שקוראים ארגמון קה קוצים מוריקוס
והוא כשמחזיקים אותו בפרופיל זה נראה כמו פרופיל של דג
סליחה, גופו דומה לים,
כשהוא נמצא בטבע, הוא גדל בחוף הים הסלעי, בחוף אכזיף וזה, אז כשהוא גדל בטבע, קשה מאוד להבחין בינו לבין הקרקעית.
על הקונכייה שלו צומחת איזה מין חזזית כזאת, שכשאתה רואה את זה בחוץ, מוסיף את הקונכיות בחוץ, הן לבנות, מבהיקות.
אבל כשזה בים,
יש לזה כזה צבע של סלע, אבל קשה מאוד להבדיל בין זה לבין סלע.
אז זה גופו דומה לים.
בריאתו דומה לדג,
בפרופיל יש לו צורה של דג,
עולה אחד ל-70 שנה, כלומר הוא מאוד מאוד נדיר.
מה הכוונה?
הרי כדי לצוד חילזון כזה,
איך תצוד אותו בלי ציוד צלילה? היום יש לנו ציוד צלילה אין בעיה, אתה שם קנה, מסכה, סנפירים, סתם מכלים, יש לך שעה אוויר, אתה יכול, גם זה עומק רדוד, אז אין בעיה להיות שם הרבה מאוד זמן, אתה יכול לצוד כמה שאתה רוצה. כשאין ציוד צלילה, צריך לחכות למה?
גאות ושפל.
רק בזמן השפל אפשר לנסות להגיע
למקומות שבהם הם נמצאים ולצוד אותם. אז ככל שהשפל, לפעמים יש, עכשיו לא מזמן היה איזה שפל מאוד מאוד גדול
בחוף הים הסלעי, ממש לא מזמן, לפני איזה חודש.
אז כשיש איזה שפל נדיר, קל מאוד לתפוס את החלזונות הללו.
אז לכן זה נדיר, עולה אחד לשניים, ובדמו צובעים תכלת.
בדמו יש לו בלוטת צבע, מוציאים אותה, נדבר בהמשך איך גילו את זה,
ובדם הזה צובעים תכלת.
לפיכך דמיו יקרים, הוא יקר מאוד. בעת העתיקה התכלת הייתה יקרה מהזהב.
הייתה יותר יקרה מהזהב, אני רק אגיד
במשפט וחצי למה.
נכנס לחדר הזה בן אדם,
פתאום לבוש בטוניקה עשויה מתכלת.
כולנו כאן מתעלפים בעת העתיקה.
למה?
כי מאיפה הפיקו צבעים בעת העתיקה?
הפיקו צבעים מהצומח.
אז מה אתה יכול להפיק מהצומח? אתה יכול להפיק אדום, מדם,
שחור מפחם, ירוק מצמחים,
חום מאדמה,
זה הצבעים פחות או יותר.
אתה יכול גם להפיק כחול מצמח שנקרא אסטיס, אינדיגו,
אבל זה כחול שהוא דוהה מהר מאוד,
כמו ג'ינס כזה שקנית ב-9.90 בשוק הימאים,
שאחרי כביסה אחת הוא נהיה לבן.
פתאום נכנס מישהו עם טוניקה כחולה,
יפה, צבע אחיד,
צבע של השמיים, שגם לא יורד וכל זה, אחי, מאיפה יש לך את זה? הוא אמר לך, סוד.
לא מוכן לגלות אותך, אני רוצה.
זה רק המנהיגים הולכים. ברומא, הצבע התכלת והארגמן
היה רק לשלטון. מי שהיה הולך עם תכלת שהוא לא משלטון היה לגזר דין מוות.
זה התכלת, לכן דמיה היו יקרים. טוב,
על גבי הדבר הזה, אנחנו עוד נרחיב על זה בהמשך.
על גבי הדבר הזה, על גבי הגמרא הזאת, במה עוסקת הגמרא, אברהם?
בתכלת.
הגמרא מביאה סיפור.
ברור שהסיפור הוא המשך של הגמרא, כן?
סיפור
ממשיך בעצם את מה שדיברנו עכשיו על התכלת. אבל הסיפור, מה אני אגיד לכם?
אם עכשיו התעלינו לאיזה מדרגה מאוד קדושה, התכלת דומה לים, היום דומה לרקיע,
הרקיע דומה לכיסא הכבוד,
אנחנו עכשיו נלך למקום הכי הפוך מכיסא הכבוד.
מקום רחוק מאוד, בואו נראה את הסיפור.
אומרת הגמרא, טניה, אמר רבי נתן, אין לך כל מצווה קלה שכתובה בתורה,
שאין מתן שכרה בעולם הזה.
ולעולם הבא איני יודע כמה.
כלומר,
תקשיב,
כל מצווה שאתה מקיים, אתה מקבל קודם כל שכר בעולם הזה. עולם הבא, זה עוד חשבון, אנחנו בכלל לא יודעים, אבל בעולם הזה אתה הולך לעוף.
טוב, אז אנחנו מכירים במשנה באבות, אלי אברהם מכירים,
כיבוד אביהם, יפה מאוד, אדם מכבד את הוריו,
יש לו בעולם הזה,
ילדיו יכבדו אותו, וגם בעולם הבא יהיה לו שכר.
ביקור חולים, טוב מאוד, אכסת כלה, כל הדברים היפים האלה.
פה הגמרא בוחרת להביא לנו איזה סיפור,
דוגמה מאוד מאוד מוזרה.
צא ולמד ממצווה ציצית.
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית.
זה היה המצווה שלו, היה
דבוק במצווה הזאת.
שמע שזונה בקרחי הים שנוטלת 400 זהובים בשכרה.
וואלה.
שיגר לה 400 זהובים בקבל הזמן.
כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח.
נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם
ששיגר לה 400 זהובים בא וישב על הפתח.
אמרה היא ייכנס.
נכנס,
הציע לו שבע מיטות, שש של כסף ואחת של זהב.
ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, ועלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה.
ואף הוא עלה לשב ערום כנגדה.
באו ארבע ציציותיו
וטפחו לו על פניו.
נשמט וישבו על גבי קרקע. זאת אומרת, הוא הולך לזונה וזה, אבל הוא הולך עם ציצית.
משהו כזה מוזר, כן?
אבל,
ועל זה קיבל איזה מכה מהציצית, ככה, זה.
ואז נשמט לי, יצא לו כאילו כל הרוח מהמפרשים.
אף היא נשמטה והשוואה לגבי קרקע.
לא קרה להם מעולם דבר כזה.
אמרה לו, גפה של רומי זה לשון שבועה
שאיני מניחה אותך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. כאילו, מה, משהו לא בסדר? מה...
אמר לה עבודה, גם כן לשון שבועה,
לא ראיתי אישה יפה כמותך.
אלא מצווה אחת ציוונו השם אלוהינו בציצית שמע,
וכתיב בה אני השם אלוהיכם שתי פעמים,
אני הוא שעתיד להיפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר.
ועכשיו נדמו אליי כארבעה עדים.
אמרה לו, איני מניחתך עד שתאמר לי מה שמך, מה שמירך, מה שם רבך, מה שם מדרשך, שאתה ללמוד בו תורה.
כתב ונתן בידה,
שבגדול זה כמובן הדבר האחרון שאתה עושה כשאתה הולך למישהי כזאת,
כל הקטע הזה להיות אנונימי, שלא ידעו מי אני, הוא נותן לה את הכל, כמו יהודה.
מוסר לה את התעודת הזהות, הכתובת, המספר, הטלפון בבית, את הכל.
נכון?
עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות,
שליש לעניים ושליש נתנה בידה,
חוץ מאותם הצעות שהיו כנראה מאוד מאוד יקרים,
ובת לבית מדרשו של רבי חייא.
אמרה לו, רבי, צווה עלי ויעשוני גיור. צריכה להתגייר.
אמר לה, בתי, שם העינייך, חטאת באחד מתלמידים?
אסור להתגייר
לצורך נישואין, כאילו.
מי שרוצה להתגייר צריך רק לשם שמיים.
והיא, מה היא אומרת לו? כן,
הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמרה לו, כן, כן, זה התלמיד.
סיפרה לו מה היה.
אמר לה, לך יזכי במקחך.
יאללה, גירו אותה והתחתנו.
אותן מצעות שהיא הציעה לו באיסור, הציעה לו בהיתר. זה מתן שכרו בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה.
זה הסיפור.
עכשיו, הסיפור הזה הוא סיפור, מה זה קשה?
בסדר?
הוא פשוט סיפור מאוד מאוד קשה. אני רוצה להסביר לכם מה קשה,
הסיפור הזה.
כאילו זה נראה סיפור קלאסי של חזרה בתשובה, נכון? אדם,
תכף ננסה לנתח את הסיפור הזה לעומק, אבל קודם כל בואו נציף את הקשיים.
אדם נכנס לו דיית סערה, הלך לאיזה מישהי,
ברגע האחרון הוא ניצול והצליח להינצל כזה, נכון?
מזל טוב.
אבל פה, סליחה שאני אומר,
חוטא נשכר, נכון?
וואלה, בסוף הוא מתחתן איתה עם אותם מצעים, אמנם בהיתר ולא באיסור, אבל
כל הסיטואציה היא סיטואציה לא מוצלחת.
כאילו, מה העניין הזה פה? מה באים לספר לנו?
לכאורה הסוף הנכון היה שהוא יחזור הביתה ויתענה כמה טעניות ויצאו כמה צומות,
ובסוף הוא יכיר איזה בחורה צדיקה וצצועה ויתחתן איתה ויותר רוב החיים לא יוצא את הראש שלו מחוץ לבית מדרש.
אבל פה, כאילו, בסוף הוא...
נכון?
סיפור מוזר, חוטא נשכר, ממש זה נראה כאילו חוטא נשכר, ככה זה נראה.
כמעט חטא.
כמעט חטא.
משמע כאילו, תשמע, בסוף,
וואלה, עקצת, בסוף, כאילו, קיבלת מה שרצית, אבל רק ב...
אה?
אחרי שהוא הלך לזונה.
הוא כמעט, אתה אומר, הוא לא היה מעשה.
אבל נו, גם להיות שם במקום הזה ולשלם 400 זהובים בשביל דבר כזה ולהיות בכלל נוכח בכזה מקום,
זה דבר שצריך לקבל עליו פרס בחיים?
זה צריך את הסתירות לקבל, נכון?
יש פה אירוע מאוד מאוד מעניין.
אני חושב שאי אפשר להבין את הסיפור הזה אם לא מבינים דבר אחד.
ארבע ציציות שעיקו אותו על הפנים זה ארבע חוטי תכלת.
אתם מבינים?
כך כתוב, נכון?
נדמו עליי כארבעה עדים.
ארבעה עדים, הכוונה, ארבעה חוטים, בכל צד יש חוט תכלת אחד, והחוט התכלת עיקו אותו על הפנים.
בסדר? וזה כמובן מסתדר עם הגמרא, כי הגמרא בעצם עוסקת,
מספרת סיפור בעקבות מה שהגמרא מספרת מה זה תכלת.
ועכשיו, אחרי שאנחנו מבינים את הדבר הזה, בואו ננסה לפרש את ה...
ננסה בעצם לנתח את הסיפור הזה.
אני אומר עוד פעם,
הגמרא מספרת את הסיפור הזה בצורה ישירה לשורות שעוסקות בתכלת, נכון?
חילזון דומה לים וכו' וכו'.
אז
כשאתה מדבר על מצוות ציצית, מה זה מצוות ציצית?
מה זה מצוות ציצית? מצוות ציצית זה פתיל תכלת על רקע לבן.
כי כשכתוב בתורה, יש פה סידור, נכון?
ויאמר ה' למשה לדבר את בני סמות אלה ועשו להם ציצית, הכנבתי אותך, והיה לכם לציצית, והוריתם אותו,
נכון? הוא דבר, נעשה, מההתחלה.
ויאמר השם אל משה אלמור, דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית.
בהמשך?
על כנפי בגדיהם לדורותם.
ונתנו על ציצית הכנף,
תעשה, יש לך כנף, תעשה עליה ציצית, זה הלבן,
על ציצית הכנף, מה צריך לתת?
תהיל תכלת. ונתנו על ציצית הכנף, תהיל תכלת. ואז מה כתוב? הוריתם?
אותו. לא אותם אלא אותו. מי זה אותו?
זו תכלת.
כלומר, מצוות ציצית זה התכלת. הלבן הוא הרקע.
אבל המצווה היא התכלת. אתה צריך להסתכל בתכלת,
התכלת על גבי הלבן יותר בולטת, יותר ניכרת, יותר זה, אז לכן יש את הרקע הלבן.
אבל התכלית של המצווה זה התכלת, הוא ריתם אותו.
אז אם האדם הזה נזכר באיזה משהו, משהו מזכיר לו משהו, מה מזכיר לו?
מה מזכיר לו?
התכלת. שזה ה... יפה. עכשיו בואו ננסה להבין את הסיפור.
רבותיי, יש פה אדם אחד,
מה אני אגיד לכם, שהוא זהיר ממצווה ציצית, כן? שזה...
והוא נכנס לאורך אחד בראש איזו מחשבה כזאתי,
שיש זונה בקרחי הים שנותנת 400 זהובים בשכרה.
איך לפרש את האדם הזה? מה המנגנון שגורם לאדם לשים המון כסף וללכת גם למקום רחוק כדי לחוות איזה מין חוויה?
רק לראות אותך היה שווה.
אז אני מתאר לי, מתאר לי, בסדר? שזה מין בחור כזה, אולי אפילו שבעבוכר כזה,
שהחיים שלו הם כאלה,
נחמדים,
הוא קם בבוקר, חוזר,
קול כזה על מי מנוחות,
וחסר לו בחיים ריגוש.
חסרים לו כאילו,
הוא כל הזמן שומע מהחברים שלו, החילונים, שיש דברים, אתה לא יודע מה, ופה קפצתי בנג'י, ופה טיילתי, וכאן הייתי בצלילות, וכאן הלכתי פה.
הוא חי את החיים שלו כזה, בתוך איזה מין מעגל כזה של...
הוא כאילו רואה את החיים שלו והוא כבר מתעייף.
טוב, אני יודע, אני אגמור את זה, אני הולך לישיבה, אני הולך לישיבה, אני אתחתן, אני אתחתן עם ילדים,
מין מסלול כזה ידוע מראש, ספורי כזה, והוא בא לו פעם אחת,
הוא גם רוצה פעם אחת לטעום כאילו מהחיים האלה שמדברים עליהם.
הוא גם רוצה פעם לעשות רישיון על אופנוע, לעשות ווילי, לטוס לחו״ל, לעשות איזה,
כאילו לטעום מכל העוצמות. זאת אומרת, מין חלום כזה.
הוא מרגיש שהוא חי באיזה מין קופסה.
אז הוא אומר, טוב, אני רוצה לטעום מהעולם הזה. אם אני כבר הולך לטעום מהעולם הזה, בוא נלך עד הסוף.
עד הסוף, בואו נלך לחוויה הכי הכי אקסטרים.
מה יכול להיות החוויה הזאת?
מין זה היצר הכי חזק,
והוא שמע שיש איזה מישהי בקרחי הים שכולם מדברים עליה, הבחור רשימה שלנו, כן?
שרוצה פה, כולם מדברים עליה, והוא אומר, אני הולך על זה.
פעם אחת אני אטעם איך זה נראה האקסטרים הזה שמדברים עליה.
פעם אחת.
כן, כולם מדברים על החוויות האלה ועל פה, אני רוצה פעם אחת ללכת.
הוא הולך.
קצת מוזר שהוא הולך עם עציצית.
כלומר, זה נראה שהוא לא מתכוון עכשיו להתפרק מהכל.
הוא לא, אבל הוא רוצה פעם אחת לחוות, פעם אחת לטעום.
הוא לא, בסדר?
הוא לא הוריד את הזקן, לא הוריד את הפאות, לא יכירו אותי, פעם אחת אני...
ואז הוא מגיע למקום הזה,
שיגר לארבע מאות זהובים וקבל הזמן.
הגמרא כאן מתארת בצורה מדויקת,
מבהילה,
איך עובד כל האירוע הזה של מין.
זה הכול עובד על מתח,
הכול עובד על ריגוש.
אז מה זה שלח לזה? הכול כאילו תנאים שלה.
אתה רוצה להגיע אליי? תשלם מראש. אני אקבע לך תאריך.
אז עכשיו הוא חודשיים, רק אוכל סרטים. מה יהיה? עוד חודשיים זה יגיע. הוא כבר מתכנן את עצמו.
זה לא איזה משהו אקראי. הוא הלך ברחוב, ראה איזה מישהי, נתן לה כסף. לא, לא.
זה מפעל שם, זה אירוע, צריך לקבוע זמן, תור מראש,
תשלח כרטיסים, תקבל זה, וחודשיים אתה רק אוכל בראש, מה יהיה, איך אני אגיע, כאילו בונים את הריגוש, בונים, בילדאפ כזה, בילדאפ, בילדאפ, בילדאפ, ככה זה עובד,
ככה זה עובד, הדברים האלו.
ואז הוא מגיע, בא וישב אצל הפתח,
גם כן, אתה לא נכנס מיד, יש פתח, יש חדר המתנה, אתה פה שם,
כאילו זה,
יוצא תלווה איזה שפחה,
אומרת לו, חכה רגע, תכף נכניס אותך,
הכל זה מין כזה.
ואז
היא מודיעה לבעלת העסק, מה שנקרא,
אז היא אומרת, רגע, אני צריכה להתארגן,
נכון?
ואז היא מתארגנת. מה היא עושה? עוד פעם, תדמיינו לעצמכם,
שיש מיטות.
ממיטה למיטה הוא צריך לטפס, והיא נמצאת על המיטה העליונה.
כן, היא גם לא לבושה, כאילו זה ממש כל הדרמה הזאת,
איך הוא, כאילו, עוד ועוד, עוד רגע הוא ישיג את מה שהוא רוצה.
על זה זה בנוי.
כל היצר המין בנוי על איזה לפסות עוד ועוד ועוד ועוד ריגוש,
וגם הוא עלה לשם, באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פלה ונשמט.
אני מדמיין שזה כאילו קרה בטעות, נתפס כזה, הציצית נתפסה לו באיזה שם במיטה, ופיופ, נתנה לו כזה כך, ככה, לפעמים זה קורה לך, נכון? שככה, נחטף איזה מכה.
אבל מה היה כאן?
מה היה כאן?
הייתה פה איזה מין מכה של תכלית.
תראו,
יש בחסידות,
זה גמרא, מדרש. המדרש אומר, אין אדם חוטא אלא נכנס בו רוח שטות.
קראנו את זה בפרשת נשוא,
איש איש כי תסתה אשתו, אין אדם חוטא אלא נכנס בו רוח שטות.
כלומר,
יש כל מיני סוגים של חטאים. נגיד יש חטאים אידיאולוגיים, אדם, הוא מאוד, אבל זה נדיר מאוד.
רוב האנשים חוטאים, כי אומרים, בסדר, אני, ברור, תחליט, אבל עכשיו לא בא לי, עכשיו אין לי כוח, עכשיו אני,
לא כל דבר צריך להיות רציני.
נכנסת בן אדם איזה רוח שטות ומסיטה אותו מהמסלול.
האם יש דרך מהירה,
דרך חזקה, מיידית,
להחזיר את האדם אל התכלית?
יש? מה אתם אומרים?
איך?
סתירה.
כלומר, כאב פיזי. תשובה? נכון.
כאב פיזי הוא דבר שמיד
אדם כאילו מאפס אותו.
כל עולם הדמיון, כל עולם ה...
זה הוא, כשהאדם מרגיש טוב, בשנייה שהוא מתחיל להרגיש עם איזה כאב פיזי כלשהו, איזה צביטה או משהו,
זה עוזר לו. זה כאילו פתאום כמו איזה מין,
איזה מין סיכה בבלון.
זה פתאום ככה, נכון?
זה אפשרות אחת.
אפשרות נוספת,
אנחנו רואים אצל יוסף הצדיק,
אם הוא באמצע הדמיונות שלו,
פתאום הוא יפגוש איזה דמות,
כן, איזה דמות סמכותית,
כשהוא קשור אליו,
דוקנו של אביו,
אבא שלו, סבא שלו,
בבת אחת הוא, מה אני עושה? מה קורה כאן? כאילו, בסדר? זה לא מתאים.
זה לא מתאים.
אז זה מה שאמרת על יוסף.
כשיוסף הוא רואה את דמות יוקנו של אביו.
ככה אומרים בחסידות, שאם אדם מתגבר עליו היצר הרע, אז הוא, שעשינו את עצמו תמונה של אבא או סבא.
אז זה כאילו שם אותך על הנצח, שם אותך על הדורות,
ומייד מאפס אותך.
אז יכול להיות כאב פיזי,
יכול להיות איזה דמות, תמונה של איזה מישהו,
כל דבר.
יכול להיות כל מיני דברים שבבת אחת שמים אותך באיזושהי
נקודת תכלית.
פה,
זה היה הציציות שלו.
התכלית של האדם, התכלת,
שכל הזמן
אמורה להזכיר לנו את הרקיע ואת כיסא הכבוד,
בגד פיזי,
בגד פיזי שמזכיר לאדם את התכלית שלו,
הכתה לו על העיניים, והוא פתאום יסכם, מה אני עושה?
כאילו,
אני מאבד את כל עולמי.
לאן הגעתי?
וזה פשוט בלון בסיכה, סיכה בבלון,
הוציאה לו את כל החשק.
זה קצת כמו שנגיד אדם אוכל איזה מאכל, פתאום מישהו, בוא נו, תקשיב, המאכל הזה, לפני כן הטבח ירק שם לפני.
שנייה אצלך כל החשק, זה לא צריך לעבור פה תהליך, איך, לא רוצה.
אז זה מין,
כן.
עכשיו,
פה מתחיל הסיפור, עד כאן זה מוגן, כלומר זה יכול להיות,
זה יכול להיות.
אדם נמצא באמצע מעשה עבירה, פתאום הוא שומע איזה קול, לא יודע,
אדם נמצא באמצע זה מעשה של, כמו שזה, הוא פתאום שומע את הקול של אבא שלו, את הקול של אימא שלו, את הקול של הילד שלו.
וזה קול חזק, מיידי, שמחזיר אותו חזרה לעולם, ממנו הוא ברח.
זה כמו סיכה בבלון, זה מיד מוציא מנו את כל ה..., כי הרי החטא בנוי על דמיונות,
ועל עוד דמיונות, ועוד דמיונות, זה מין קול כזה שמבטל את הדמיונות, בסדר.
אבל מכאן הסיפור מתחיל להיות מעניין.
גם עד עכשיו זה היה מעניין, אבל מכאן אני חושב שיש פה עוד איזה,
רק נגיד את זה, אז יש לנו כאן הגדרה של הכוח של התכלת,
עוצמה גדולה מאוד, להזכיר לאדם מה התכלית. אתה מסתכל על התכלת, אתה אומר איזה יופי, התכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רק ידומה לכיסא הכבוד,
כיסא הכבוד נותן תורה, מתן תורה לא תנעף, מה אני עושה פה?
מה אני עושה פה?
לא מתאים.
אם ישר יגידו לך לא תנעף, אז אתה תשים את זה בצד.
תשמעו,
אני לא יודע לספר את זה.
לפני הרבה שנים,
לפני הרבה שנים,
בא מישהו וביקש,
זה היה לפני הרבה שנים, לפני שהייתי במכון.
בא מישהו וביקש שאני אחתן אותו, אחרי זה בסוף מישהו אחר ייתן אותו.
הוא סיפר לי שהוא היה במקום מסוים וההורים שלו
היו מאוד מאוד קשורים לצדיק מסוים. אפילו להגיד את השם של הצדיק שלו, אבל הם מאוד קשורים לצדיק מסוים.
והוא גדל בבית כזה, מסורתי, חצי מסורתי, חצי זה, ובשלב מסוים ראו את הכיפה.
אבל הוא גם בעצמו ממשיכה להיות קשור לצדיק הזה, ספציפית.
לא, זה צדיקים, אתם יודעים, ספרדים, צדיקים, הולכים ביחד.
אמרת הצבא הלך לטייל בדרום אמריקה,
והיה עם...
התחבר בהתחלה לטיברית יילים ישראלים, אחרי זה הקבוצות התערבבו,
והיה לו חברה גויה.
והוא סיפר לי בעלי ישנה, שהיו חברים, והוא בא להיות איתה.
אני לא יודע להסביר לך למה, כשנכנסנו לחדר,
אני רואה את התמונה של הצדיק מול העיניים.
ככה.
כאילו, עכשיו אתה, אתה כולך באש של התאווה, ואז, ואומר, והתמונה,
והוא אומר, זה בלתי אפשרי, כאילו, בשנייה אחת ברח לי כל הרצון,
ופשוט נהיה לי בוער, לתפוס את עצמי ולברוח, פשוט תפס את עצמו וברח.
נס על נפשו,
והוא ניסה עוד כל מיני פעמים, וכל פעם שהוא התקרב למחוזות הטומאה, התמונה שלו צדיק מול העיניים שלו.
וקיצור, הוא הבין שנגמר הטיול,
חזר לארץ,
שלח לצדיק את הכרטיסי טיסה, אני יודע מה.
זו דוגמה. כן. אז התכלת היא הצדיק שכל אחד מאיתנו הולך עליו.
זה השבית לו, לא צריך הרבה.
הסיכה הזאת, האמת שגם סיכה פיזית מועילה, אם אתה מקבל איזה דקירה, גם זה יכול להועיל.
אבל כאן זה מין דקירה רוחנית כזאת שמועילה,
אתה יודע.
טוב, אז עד כאן זה בסדר, עד כאן זה סיפור קלאסי של תשובה.
שכל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו חלילה באיזה מצב שהיצר מתגבר עליו,
והנה זה מציל אותך.
אבל מפה הסיפור מתחיל להיות, להסתבך, כאילו.
קודם כל בואו נראה מה קורה לה,
לגברת הזאת.
תראו, זה מקצוע מאוד מאוד, אנשים שעובדים במקצוע הזה, זה כאילו הלב שלהם מנותק,
הם ניתקו לגמרי את כל מערכת הנפש מהגוף.
כאילו הגוף אצלם הוא, והיא רגילה, כולם מגיעים אצלה, והיא רואה את כולם, את כל הגדולים,
את כל החשובים,
כולם אצלה מתפרקים, זהו, היא,
בסדר? אנשים מגיעים לרמות ציניות,
היא ראתה את כולם, ופתאום קורה לה דבר שהיא בחיים לא ראתה.
מישהו
לא רוצה אותה.
היא לא מצליחה לכשף אותו, זה כאילו...
אז מה קורה לה?
גם לה יש איזו התפנצ'רות.
גם אצלה יש איזו סיכה בבלון, וגם היא נשמטת ויושבת על... מה זאת אומרת, רגע, אם הגוף ש... אולי הזדקנתי?
אתם יודעים, זה מקצוע על זמן שאול.
בשלב מסוים הגוף אומר את דברו, ויאללה, גברת, הביאו אחרת במקומך.
רגע, אולי אני כבר לא בענייני,
הכל בנוי על הגוף, מתחזקים את הגוף, הכל בגוף, אם הגוף לא עובד, אז מה יהיה עכשיו, מה אני?
הוא אומר, לא, לא, לא, הכל בסדר, הכל טוב,
את, הגוף שלך בסדר גמור, את יפה מאוד.
אבל הוא פותח אותה לעולם,
הוא אומר, תקשיב, יש לנו עולם, יש לנו מצווה,
יש לנו ציווי,
יש לנו תכלית,
התכלית הזאת היא לא הניחה לי.
והגברת הזאת,
שהיא הרי בתוך תוכה,
אין אדם שבתוך תוכו, שעוסק במקצוע הזה, לא יודע שהוא בוגד את הבגידה הכי נוראה, קודם כל, במי?
בבוא עצמו.
שהוא מציע את הגוף שלו, אם אלה גם את הנפש, לכל המרבה במחיר,
שהיא הבוגדת הכי גדולה בעצמה,
היא פתאום נחשפת לאירוע הזה שיש אפשרות לחיות חיים בעלי ערך ועוצמה.
הנה, זה אפילו הצליח להחזיק מולי,
שזה גורם לה, אתם יודעים, במקצוע הזה, אם נסדק סדק הכי קטן בנפש,
זהו, זה נגמר.
זה, אי אפשר להמשיך.
וברגע שהוא סדק לה את הסדק הזה בנפש,
היא עושה שלושה דברים.
היא מוכרת את העסק, משלמת המון כסף מיסים,
אין לה זמן לחכות
עד שהיא תגיע, ועד שיגיירו אותה, ועד שזה, היא חייבת עכשיו משמעות.
אז מה היא עושה?
נותנת שליש לעניים. אתם מבינים שזו הייתה אישה שכל הזמן הייתה רגילה מה?
לקחת. לקחת קודם כול כסף, המון כסף,
אבל גם לקחת לאנשים כנראה את הזוגיות,
לקחת לאנשים את האישיות, לקחת, היא השתלטה על אנשים וזה שלהם.
ופתאום היא מגעילה את עצמה, כל כך הרבה לקיחה, רק לקחתי ולקחתי, אם אני לא אתן עכשיו משהו אני אמות.
אז היא לוקחת
שליש מהכסף, את הדבר הראשון שנותנת לעניים,
לקבל איזה חמצן,
והיא הולכת, קצת כמו רות ונעמי, אומרת, אני חייבת,
אני חייבת להצטרף לעם הזה.
עם המצעים היא הולכת.
עם המצעים.
חייבת לסיים. מה?
נדוניה. נדוניה, כן.
היא מבינה משהו,
היא מבינה משהו שגם הוא כנראה מבין אותו,
ורבי חייא הכי הבין אותו.
וזה לדעתי, רבותיי, הסוד של התכלת.
זה הסוד של התכלת.
הרי שאלנו בתחילת השיעור, מה זה הדבר הזה? הלך, אדם הלך לזונה, בסוף מתחתן איתה.
אז בעצם, מה באה התכלת להגיד?
אחד ההסברים לתכלת הוא כזה.
כשהתורה מצווה כל אחד מאיתנו לשים תכלת על
על הציצית שלו,
על הבגד,
היא אומרת לנו כמה וכמה דברים. דבר ראשון, היא אומרת לנו, כל אחד מכם הוא בן מלך.
כי התחילת דבר יקר.
אמרנו, יותר יקר מהזהב.
אז גם היום התחילת היא לא זולה.
אדם הולך עם תחילת, אומרים לו, תקשיב, אתה בן של מלך.
אתה לא תתייחס לעצמך גם אחד פחות מבן של מלך. אתה הולך עם בגדי מלוכה.
תתייחס לעצמך כמו בן מלך. אתה...
עכשיו, מלך
הוא לא קמצן.
מלך הוא לא, איך שמולמה המלך אומר? כל אשר שאלו עיניי לא עצלתי מהם.
מלך יש לו הכל, משתמש בכל הכוחות, זה מלך.
הוא רק יודע להשתמש בכוחות ולנהל אותם ולא שהם ינהלו אותו.
אבל מלך הוא לא מקבץ נדבות.
התכלת היא בעצם חומר שמבטא את העוצמות החיים הגדולות ביותר
ואיך נכון להשתמש בהן.
כי מה זה תכלת?
תכלת זה לקחת
חומר מבעל חיים ימי.
עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על
המערך האורגני בעולם, על אורגן החיים,
אז יש לנו יבשה ויש לנו ים.
הים, יש בו גם יותר סוגי בעלי חיים,
גם טופוגרפיה יותר דרמטית, עומק והרים,
גם יותר צבעים של בעלי חיים וגם יותר גודל של בעלי חיים מאשר ביבשה.
בעל החיים הגדול ביותר בכדור הארץ, זה הלווייתן כחול הסנפיר, הוא בים.
סוגי בעלי החיים שבים הם רבים מסוגי בעל החיים שביבשה.
וכל מי שצלל כאן בסיני או באילת
יודע שהצבעים שיש לך בים סוף, אין דבר כזה לראות את זה ביבשה. זה היה כתום, זוהר, משהו, כאילו הקדוש ברוך הוא התפרע לגמרי, שפך שם את כל הצבעים, משהו,
בסדר? כלומר, כשאתה רוצה לדבר,
הגמרא בעצם אומרת שזה בגלל שהמבול לא היה על הים.
המבול היה רק ביבשה.
המבול הוריד את עוצמות החיים.
כל העוצמות חיים שהיו, הכל ירד, אבל בים לא היה מבול.
אז אם אנחנו רוצים לראות איך נראה היה העולם כפי שהקדוש ברוך הוא ברא אותו,
איך היו נראים גודל בעלי החיים. אגב, הלוויתן הזה, כחולס נפיר,
גם ה-killer well,
האורקה,
אתם יודעים כמה הם שנים הם חיים?
150 שנה, 180 שנה, זה היה טווח החיים שלהם.
הם חיים המון המון זמן.
לא מתאים כמעט.
כן?
אז בארץ בעל החיים שחי הכי הרבה זמן, זה צהב, כאילו, משהו כזה, יכול לחיות 300 שנה, אבל הוא כזה צהב, פיל חי, לא יודע, גם 80 שנה, 90 שנה, משהו כזה, שם זה בעל החיים המון המון זמן.
אז כאילו, אז לך לים, אומר הקדוש ברוך הוא, אל תלך לים, לך לים, תראה איך התכוונתי שהעולם יהיה ברור, נברא, בעוצמות חיים.
בתוך הים תיקח חיה שיש לה, מה?
תיקח ממנה את הבעלותה שלה, דם.
הדם הוא הנפש.
כשאתה רוצה למצות איזה כוח חיים מאיזה מקום, אתה לוקח בנו דם.
אז חיים בריבוע, זה גם בים,
וזה גם דם מתוך הים.
ואת הדם הזה, מה תעשה איתו?
מה תעשה איתו?
תצבע איתו צמר.
איזה צבע זה יצא?
צהוב.
כדי שהדם של הארגמון ייהפך לתכלת,
צריך לעשות עוד פעולה נוספת, והיא
לחשוף אותו לאור השמש.
כשהצמר, הרי גילו את זה, אתם יודעים, גילו את זה בטעות.
הרב אליהו טבגר, שהמשיך את חקר התכלת וניסה לצבוע מתכלת,
הרי הרב הרצוג עשה דוקטורט וגילה,
הוא אומר, התכלת הפיקו אותה מהארגמון, הוא הוכיח את זה ארכיאולוגית,
טיפולוגית, לטיניה, כל הדברים, אבל הוא לא הצליח לצבוע,
למעשה לא הצליח לצבוע.
הוא ניסה לצבוע ולא הלך לו.
ואז הרב אליהו טבגר המשיך אותו,
וגם כן לא הצליח לצבוע, אז הוא אמר, אוקיי, אנחנו לא מבינים איך צובעים, בואו ננסה...
קרא לכמה אנשים מומחים, ביניהם איזה פרופסור לצבע,
פרופסור אוטו אלסנר קראו לו, משנקר.
אמרנו, תקשיב, מהחומרים האלה פעם היו צובעים תכלת,
תצבע לי,
תנסה לגנות. הוא נסע מכל מיני כיוונים,
ובאחת הפעמים הוא השאיר את גזת הצמר שהוא צבע ליד החלון,
והשמש באה ונחסם מהחלון, וכשהוא חזר הוא ראה שזה צבוע בתכלת, התגלה הסוד.
צריך לחשוף את גזרת הצמר לשמש,
ואז קורה שם איזה תהליך חינצון חיזור,
והצמר הצהוב נהפך לתכלת. יפה, אחיד,
תפוס חזק בצמר, לא דוהה ולא נשטף.
אז עכשיו אני ממשיך במטאפורה.
קח את כל כוחות החיים האלו, הכי עוצמתיים, לא משהו כזה, הכי עוצמתי, הכי חזק,
חבר את זה למה?
למה?
לאור.
אור זה משמעות, לאורייתא.
כוחות חיים, מין זה אחלה, מעולה, זה כוח, אבל אם הוא לא מחובר למשמעות,
אז הוא פריצות, אז הוא זנות.
אז זה הגברת הזאת.
אבל יצר המין, יופי, נוי, אהבה,
אם הוא מחובר לעולם של משמעות,
עליו נאמר, על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו ואיו לבשר אחד, זה נאמר על יצר המין.
אז ככל שיצר המין הוא קטן יותר, מצומצם יותר,
דלול יותר, דלוח יותר,
החיבור בין איש לאישה, נשואים, יהיה חלש יותר.
ככל שהוא עוצמתי יותר, משמח יותר, ממלא יותר, החיבור הוא...
קח את הכוחות החיים האלו, אבל תעשה איתם עוד one step, עוד צעד אחד, ותחבר אותם אל האור. אור זה אורייתא, תחבר אותם אל האור זה רז, אור זה משמעות,
אור זה תוכן.
ואז, זה התכלית, זה הרצון.
כלומר, התכלת מספרת את הסיפור, היא אמרה לבחור הזה, לא היית צריך ללכת עד הזונה הזאתי.
זה מה שהתורה רוצה, התורה רוצה שאדם ישתמש בכל כוחות החיים שלו,
אבל בתוך מסגרת של משמעות, בכסף,
ברצון כלכלי, בכסף, בנוי, באסתטיקה, הכל מצוין, אבל את כל הדברים האלו פשוט תקשור לתוך משמעות.
ואז כולם מרוויחים.
הכוחות החומרים מרוויחים שהם לא רק לעצמם, אלא הם משרתים איזו מטרה גבוהה מהם,
ואילו המטרה הגבוהה מרוויחה שהיא לא רק איזו מטרה אמורפית,
מרחפת למעלה בשמיים, אלא היא,
זה עובד, זה גם נעים,
זה אקטיבי, זה שמח.
זה הסיפור של התכלת, ולכן חייב שהוא יתחתן איתה.
כאילו אם הסיפור היה נגמר שהוא גומר נזיר,
או שהוא מתחתן עם איזה זה, אז הוא יתחתן עם אותה אישה.
היא אותו יופי, אותם מצעים. אני מפרש שהיום מצעים היו של תכלת, כן? אותם מצעים.
אבל בתוך מסגרת של חיי נישואין, עם נאמנות, עם ברית, עם כתובה, עם אהבה,
לא עם פריצות ועם איזו זנות מתחלפת, עם נאמנות, עם נאמנות. ואז אותה אישה ואותו יופי ואותם מצעים ואותם עיטות אולי ואותו זה, אבל זה אחרת לגמרי.
כלומר, התכלת באה לספר לנו את הסיפור, ולכן היא צבעונית, ולכן זה ברור, זה פשוט שאין מצב שהתכלת נתנה מתגלה כל עוד היינו בגלות.
כי בגלות אין אפשרות.
איזה חיים תחיה בגלות? אתה ככה מצ'וקמק, מכווץ.
התכלת יכולה להתגלות רק כשאנחנו חוזרים חזרה לארץ ישראל.
ככה כתוב, חלק מהמתנגדים להתכלת אומרים שכתוב ברבנו הארי שהתכלת תתגלה רק בימות המשיח.
מה התשובה?
אנחנו בימות המשיח, ולכן התכלת נתגלה, בסדר? זה שזה התכלת זה ברור, זה אין ספק, אבל
בזוהר כתוב שהתכלת תהיה,
הזוהר של הפרשה עכשיו,
כתוב שהתכלת תהיה מלכות דנוגבה, היא תבוא מלמטה למעלה. כך כתוב בזוהר, שזה לא יבוא מאיזה החלטה של רבנים ויודיעו לכולם.
לא, אלא זה יהיה איזה מין התעוררות כזאת מלמטה.
כוחות החיים מתחילים להתעורר, ולהתעורר, ולנבוע, ומתחילים ללכת עם זה.
כן? אז ברור שזה קשור, קשר הדוק,
לכך שחוזרים חזרה לארץ ישראל, ויש לנו בתים יפים ונעים, נכון?
אף אחד לא רואה היום איזה אידיאל,
למרות שעכשיו, נגיד, נפטר הרב אדלשטיין, זצל,
לפני כן הרב שטיינמן, אז תמיד ככה מראים את הבתים שלהם, איזה פשטות, איזה צניעות, אנשים, אנשים גדולים.
אבל בכל אופן, אתה רואה שכשאנשים באים לבנות את הבית שלהם, אז הם לא אומרים, אוקיי, שים לי כאן מיטת סוכנות, פה תצבע לי עם איזה צבע טמבור הכי פשוט,
ומרצפות אפרות כאלה תשיג לי מלפני 30 שנה.
בונים בית, רוצים שיהיה נאה, רוצים שיהיה נאה, רוצים... למה? כי זה בית, פה גדולים ילדים, פה יש אישה, פה יש זוגיות, אז רוצים שזה יהיה כמו שצריך.
לא צריך להתמכר לזה, אבל זה, אבל
בתים יפים.
בתים יפים, וכשאתה לוקח את כל עוצמות החיים, היפות, ואומר, יש להן תכלית, הן לא רק באות בשביל עצמן, אלא הן באות לשרת מטרה נעלה מהן.
זו המטרה, אתה לא צריך ללכת לזונה.
אדון, בחור ישיבה,
כדי לחוות חוויה,
חוויה עזה של קרבה ואהבה וריגוש.
זה יכול לקרות בתוך החיים. כאילו, התפיסה של הבחור הזה הייתה, אוקיי,
חיי נישואים זה כזה בורינג, זה כזה משעמם,
זה כזה...
ואם אני רוצה לחוות איזה ריגוש, אני צריך ללכת לאיזה חטא. אבל פתיל תכלת אומר לך משהו אחר.
פתיל תכלת אומר לך, אתה יכול את אותו ריגוש ואותה קרבה ואותה אפילו שערה לחיות בתוך החיים שלך,
אם תחבן את זה למסגרת
שנותנת לדבר הזה משמעות.
וזה הסוד של התכלת.
לכן התכלת, לכן היא יקרה, לכן היא מופקת מבעל חיים מן הים,
לכן זה דם, ולכן זה צריך להיות רק חיבור לאור,
ולכן זה מתגלה רק כשהחוזים חזר לארץ ישראל.
זה בגדי הכהן הגדול, שיש לו מעיל תכלת,
בזה מכסים את המשכן,
והתכלת דומה,
אתה אומר לעצמך, אוקיי,
אם רוצים להזכיר לי את כיסא הכבוד,
אז למה כל הסיבוב הזה? תחיל לדומה לים, לדומה לרקיע, לרקיע דומה לכיסא עקבון? תגיד, תגיד ישר, תחיל לדומה לרקיע. לא, לא, לא.
אני לא רוצה שישר תסתכל לשמיים, תגיד, או, אני צריך להיות איזה זרוח לי. קודם כל, תעבור דרך הים.
אתם אוהבים ים?
מי לא אוהבים ים, אה?
חולה על הים.
חולה, יש לי גם רישיון צלילה.
חולה על הים, עכשיו השבוע הייתי בנמל תל אביב.
ים, זה עוצמו, זה חיים, זה גלים, זה צבעים, זה אחרונה שלנו.
תעבור דרך החיים. קודם כול, תתמלא בעוצמות חיים.
עכשיו, אל תישאר שמה, תהיה לי איזה משית חסקה.
תרים את העיניים, קח את כל הים הזה, תרים אותו לרקיע.
אה, רקיע.
רקיע, כיסא הכבוד. אבל זה חייב לעבור בתחנות האלו.
חייב לעבור בתחנות האלו.
בסדר?
זה מה שהציל אותו.
ולכן הסיפור מסתיים איך שהוא הסתיים.
שאיסור נהפך להיתר.
זה אותן עוצמות חיים, הוא לא נהיה אחר כך טוב, אז זה נהיה איזה דרדלה כזה ויותר, הוא לא מסתכל כלום, והוא רק איזה, לא, זה עם אותה אישה, עם אותה מצעים, עם אותן עוצמות חיים, אבל
מתגלה שלא צריך לוותר על שום עוצמת חיים,
זה מה שאומרת לנו התחלת, כשאתה בקודש.
כל ההנאות, כל עוצמות החיים, תחבר אותן אל האידיאל.
ואז הקודש הוא חי ורענן ושמח ומלא וכל טוב.
רבותיי, כל השיעור הזה לא היה רק אגדה וכל זה, הוא הלכה למעשה.
תעשו לעצמכם טובה נפשית, עמוקה.
ואני לא אומר לאף אחד לשים תכלת.
אני לא רוצה להתערב לאנשים בחיים.
אני אומר, תלמדו את הנושא.
תלמדו. כתוב בתורה,
אנחנו אומרים את זה פעמיים ביום, לשים פתיל תכלת. יש איזו שמועה מסתובבת שיש פתיל תכלת בעולם.
אוצר מיליון דולר מסתובב.
לא שווה לבדוק?
תבדקו, יש שם אתר פתיל תכלת באינטרנט,
יש שם לשונית שנקראת ספרייה,
יש שם את כל המאמרים,
יש גם ספרים.
עוד לא פגשתי אדם אחד שקרא את הכל בלב פתוח, בלי דעות קדומות,
ולא השתכנע.
חלק השתכנעו ולא שמו.
אני יודע, אבל אני רק, מכל מיני סיבות צדדיות,
לא יודע, לא רוצה לחלוק על פה, על שם.
אבל אם אנחנו כרגע מנטרלים את כל הרעשי רקע, על הדבר עצמו
לא פגשתי אדם אחד שלא השתכנע.
רבים מגדולי ישראל,
לא רק מקטני ישראל,
גם מגדולי ישראל, כבר הולכים עם תכלת והלוהמה,
הרב זוב ליאור,
הרב יעקב מדן, הרב ישראל שפירא, הרב ריימא כהן,
הרב עזוז,
הרב רובין,
הגרזן היה הולך עם תכלת.
רבים הולכים עם תכלת, מגדולי ישראל,
הולכים עם תכלת, בוודאי וודאי רבים רבים רבים מעמך ישראל.
זאת מצווה, אני אסיים פה במשפט אחד אחרון, אני הולך עם תכלת
כבר הרבה שנים,
נגיד, 13 שנה?
13 שנה נראה לי.
וזה דבר פלא.
לפני שהייתי הולך עם תכלת, הייתי הולך עם ציצי,
קם בבוקר, שם ציצי, בסדר.
מאז שאני הולך עם תכלת,
כל יום, כל יום אני קם,
אני מסתכל, יש לי התרגשות.
כמו ביום הראשון, לא נגמר.
כל יום אני, ממש, אומר לכם, חוויה אישית. כל יום אני מסתכל,
קם בבוקר, רואה את הציציצה, אה, איזה יופי, תפילה, זה, מסתכל.
זה לא נגמר, זה מין פלא כזה
של מצווה כל כך מתוקה וחייבה שפשוט משנה את ה.. מקצה לקצה.
אני, לדעתי, קטונתי, כן, אבל מי שהולך עם תכלת,
אם אין לו תכלת, הוא יכול ללכת עם לבן.
יש כאלה שפוסקים שאם אתה שם תכלת, אתה לא יכול לחזור ללבן.
אני חושב ש...
אני נכנס כרגע לדיון ההלכתי, אבל כתוב בהגברה שהם
יוצאים איזה חובה. אבל אובייקטיבית, אני אומר לכם כרגע,
אני לא מסוגל, כאילו, אני מרגיש שאני הולך עם משהו ריק.
כאילו, אני חייב תכלת.
זה ממלא בשמחה, בהתחדשות.
מרגיש שחוזרים איזה כוח כזה חיים וצבע כל כך יפה ונותן לך המון המון איזה, ממש התחדשות כזאת, כל יום מחדש. לא, לא נגמר ההתלהבות.
אז ממש מתנה טובה, כדאי לכם, תנסו.
חזקו ומצאו רבותיי.
