טוב, אנחנו לומדים אגדות חז״ל.
היה קצת ביטולים לשיעור הזה לאחרונה, לצערי.
עכשיו חוזרים.
שובו של הקאמבק.
ואתם יודעים שהעניין באגדות חז״ל,
במדרשים בכלל, באגדה,
זה שזה במבט ראשון נראה לנו כמעביר איזה מסר שהוא קצת כמו מובן מאליו, לצורך העניין,
ותודה רבה.
וכשמעמיקים, טיפה מתבוננים,
תודה.
כשקצת מתבוננים אז מגלים פנינים
מה שהרמב״ם אומר
תפוחי זהב במשכיות כסף
דבר דבור על אופניו אתה יכול להסתכל שזה תכשיט כזה
מין סבכה של כסף בתוכה תפוח זהב אם אתה מעביר מבט מהיר אתה תראה רק את המעטפת מהכסף אם תעמיק תראה שבפנים יש תפוחי זהב
ככה זה העיקרון בכל אגדות חז״ל וגם בהאגדה שלפנינו
ובכן
ההגדה היא על הפסוק במשלי מתן אדם ירחיב לו
מספר המדרש סיפור
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא שהלכו לחולות אנטוכיה לעסק מגבת צדקה לחכמים
אני אומר כאן איזה הערה זה לאורך הדורות
אחד מהתפקידים של הרבנים היה לאסוף כסף לצדקה
היום
אבל היום יש גמארחים וכל מיני כאלה, אבל זה היה תפקיד מובהק של הרבנים
גם באדמור הזקן לדוגמה, הוא היה גבאי צדקה, הוא הוסף כסף מחסידי
רוסיה הלבנה והעביר את זה לטבריה,
לרבי מנחם מויטבסק
שעלה שם והיו חיים בעוני גדול
ועל זה האשימו אותו שהוא העביר כסף לטורקים, ארץ תחת שלטון הטורקים,
הטורקים היו במלחמה עם רוסיה, אז האשימו אותו שהוא מרגל.
גם בארצות הברית זה ככה,
אחד התפקידים של הרב בארצות הברית, רב הקהילה
To raise money, לגייס כספים
לצרכי הקהילה וכו'.
אז אנחנו רואים שהם עשו את זה.
כן, לא התביישו, לא התעסקו רק בזה. אם צריך, הם הלכו, איפה זה אנטוכיה?
אנטוכיה זה ביוון,
כן?
לא, אני חושב שאנטוכיה זה טורקיה.
איפה שהייתה רעידת האדמה, עכשיו
זה היה אנטוכיה,
ונהרגו ברעידת האדמה,
נהרגו נשיא הקהילה ואשתו.
קהילה קטנה על עוד השלושים יהודים,
ואז הם נתנו למשלחת שהייתה שם
כל מיני מגילות אסתר וזה שהן ממש בנות מאות שנים.
כתוב עליהן, נכתבו באנטוכיה,
ובזה בעצם מסגרה הקהילה היהודית שם. זו קהילה יהודית של
אלף שנים בערך שהם יהודים.
וזהו, מסגרה. היא נחרבה בהרעידת אדמה,
והבן שלהם, של הנשיא,
הקהילה שנהרגה בו בארץ.
היה על זה איזה כתבה,
ראו ממש מגילת אסתר עם ה...
אז אנטוכיה זה...
אתה אמרת יוון בגלל אנטיוכוס, אבל אנטיוכוס הוא לא גדל ביוון, הוא קל מהאזור,
מצפון סוריה,
טורקיה, צפון סוריה, והוא קיבל את התרבות ההלניסטית ולכן הוא...
אז הם הלכו עד לשם כדי לעשות צדקה.
הווה תמאן היה שם חד ברנש והווה שמו אבא יהודן.
היה שמו אבא יהודן. אבא יהודן זה כנראה, אין שם הרבה יהודים.
אולי יש, אבל משאירים. על כל פנים, אבו יהודן, אבא זה כינוי חשוב, כמו אצל הערבים, אבו.
נכון?
אתה קורא למישהו אבו, כאילו אבא של היהודים, הוא היה הדמות היהודית המרכזית.
נכון?
ערבי נולד לו בן, אז הוא קורא לעצמו על שם הבן, זה ההמשך שלו.
אבו זה, אבו עמר, אבו מוחמד, אבו אובאני, אבו זה, אבו זה, נכון?
אם הערבי אין לו בנים, מה הוא יעשה?
איך יקראו לו? אה?
ערבי שאין לו בנים אלא רק בנות, תקרא לו אבולבנת,
זה כללה מבחינת, זה כינוי גנאי, אז איך קוראים לו?
מחפשים תכונה שיש לו, וקוראים אותה על שם התכונה.
אם הוא עשיר, אבו קארין,
אם הוא חכם, אבו זקי,
אם הוא יפה, אבו ג'מיל,
אם הוא אהוב, אבו עמר.
תקרא לו על שם איזה כינוי, אל תקרא לו אבולבנת, תקרא לו על שם איזה כינוי,
אם הוא לוחם, זה אבו ג'יהאד, כאילו ככה.
אם הוא גיבור, הוא מפחיד, אבו עלי, כן, ככה.
אז זה היה.
אז אבו יודאן, אבא של היהודים.
והוא היה פה תורם בעין יפה, ואבא היה איב פרנסה בעין טובה.
פעם אחת ירד מנכסיו וראה רבותינו שם ונתקרקמו פניו.
הוא אין לו כסף, הם באו לאסוף, אז הוא, מה שנקרא,
מתבאס.
הלך לו אצל אשתו.
יש הרבה סיפורים, ז'אנר שלם של סיפורים של נשים,
שהם כאן, כאן המדרש אומר את זה במפורש,
שהיא הייתה צדיקה ממנו.
אבל יש הרבה סיפורים של נשים שהיו צדיקות מהבעלים שלהם.
למעשה זה נראה בעצם בירת המחדל. אני חושב שכל גבר תקין, אה?
אין שאלה בכלל. כל גבר תקין, כל חיי נישואים תקינים זה כשאתה בעצם אשתך היא צדיקה ממך במאתיים המדרגות בכלל.
נכון, זה כאילו האירוע, פחות או יותר.
אמרה לו אשתו, מפנימה פניך חולניות.
מה קרה? מה? קודם כל, היא שמה לב.
שמה לב, אתם יודעים שהרבה ישועות מגיעות מהדבר הזה.
אחת ההערות שאני מאוד מאוד אוהב,
זאת ההערה הבאה.
מאיפה מתחילה הישועה של יוסף הצדיק?
מניין היא מתחילה?
אבל ממה, מה, מה המעשה?
מה?
שהוא שם יושעים.
לא, שהוא שם יושעים.
שם יושעים.
או,
מדוע פניכם זועפים?
עכשיו תדמיינו את זה בתלת מימד. איפה יוסף נמצא בבית האסורים?
זה בור, זה מתואר שזה בור.
זאת אומרת, זה מתחת לאדמה, פיזית זה מתחת לאדמה.
המקום הזה הוא מקום חשוך.
הוא שמה כבר עשר שנים.
אדם עשר שנים בכלא, מקום חשוך, אמור להיות אדם קשוח,
גס,
אין לו, מה אכפת לי, מה אתה נראה איך אתה לא נראה? את מי זה מעניין בכלל?
ויוסף הוא כזה עדין, כזה רגיש,
שהוא שם לב שהם חייכו אתמול ולא חייכו היום. אז הוא שואל אותם, תגידו, מה קרה? למה אתם ככה?
מה?
רגישות כזאת, ואז הם מגלים לו את החלום, ומשם מתחילה הישועה.
אז גם כאן אשתו שמה לב שהפנים שלו הם חולניות.
נכון. רואה אני את פני אביכם,
ואיננו עמיק את
מושלשון.
אמרה לה רבותיי כאן, הרבנים הגיעו לאסוף.
והיום יודע מה לעשות.
אשתו, שהייתה צודקת ממנו,
אמרה לו,
יש לנו מה לעשות,
לא נשתהר לנו אל השדה פלוני בלבד.
לך, מכור חציה.
ותנה להם.
יש עוד מה לעשות. נשאר לנו שדה אחרונה.
נבכור אותה.
חצי.
חצי נתפרנס.
חצי תיתן לצדקה.
הלכו מאחר חציה.
נתנה להם.
התפללו עליו ואמרו, המקום ימלא חסרונך. זו גם תפילה מאוד מעניינת.
המקום ימלא חסרונך.
אבל התפללו, רצינו שתהיה עשיר.
מה זה התפילה הזאתי?
זה לא שהוא נכנסה?
נאמר בעקבות הברכה.
כן, נראה לי שכן.
לאחר ימים הלך לחרוש בחצי שדהו,
מה שנשאר.
אם כשהוא חורש נפתחה הארץ לפניו ונפלה פרתו שם ונשברה רגלה.
ירד להעלותה ועיר הקדוש ברוך הוא אינו ומוצא שם סימה. סימה, אוצר.
לכן יש אישה שקוראים לה סימה, אנשים קוראים לה סימה.
כמו בן קוראים לו דורון, שי.
אז באצל בנות,
סימה.
כן, אז בארמית, סימה והם מתחלפים.
בסדר?
אני רק מתאר לכם את התמונה, בסדר?
לפעמים התמונה אומרת הרבה.
אדם שהיה מאוד מאוד עשיר,
היה לו כנראה פועלים ושדות וכל זה,
ועכשיו הוא נמצא בתוך בור
יחד עם פרה שהרגל שלה שבורה,
הוא צריך לדחוף אותה לעלות עליה למעלה, ובטח בא אם אתה גם מלקקת אותו ועושה לו מום וכל מיני כאלה, ו...
מה? איזה סיטואציה.
קצת מזכיר את ההוא שהיה עשיר וירד מנכסיו, ובסוף הלך למקווה וגנבו לו את הבגדים.
נשאר ערום ממש. כאילו, אתה תחתית שהתחתית, אתה בתוך בור, פיזית, לא מטאפורית, פיזית, בתוך בור,
עם פרה,
אתה צריך לדחוף אותה למעלה.
ירד לבור, כך כתוב.
ירד שם.
ירד לעלותה.
טוב, משם הוא מוצא את האוצר. תכף ננסה להבין למה הוא מוצא את זה שם.
אמר, לטובתי נשבר הרגל פרתי.
בחזירת רבותינו לשם,
כשהרבנים הגיעו לשם עוד פעם, לסבב של המגבית,
כנראה כל שנה הם היו מגיעים,
שאלו עליו,
מה קורה איתו? הסתדר?
חזר חזרה לאושרו?
ואמרו, מה אבא יהודה נביא? מה שלום אבא יהודה?
אמרו להם,
אוו, אבא יהודה,
אוו,
אבא יהודה ד'עבדי, אבא יהודה ד'עיזי, אבא יהודה ד'גמלי,
אבא יהודה ד'תורה,
יש לו עיזים, יש לו כבשים, יש לו פרות, יהודי עסוק מאוד.
מליאן,
גר ברחוב התכונים אחד.
מן יאכול אמי אחמי סבר אפויד אבא יהודן. מי בכלל יכול לפגוש אותו מרוב שהוא עשיר?
נוסע במרצלס עם חלונות כאים כאלה, מקום למקום, פגישות עסקיות, אי אפשר בכלל לפגוש אותו.
מה זה? עלה, עלה, מזלו עלה, נהיה עשיר.
כיוון ששמע, שמע שהרבנים הגיעו, יצא לקראתן,
אמרו להם, מה אבא יהודה נביא, דנו מה שלומך? אמר להם, הוא עשתה תפילתכם פירות ופירי פירות. התפילה שלכם נתנה עבודה, מה שנקרא.
אמרו לו, תדע לך, בשנה שעברה חייך אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך.
התרובה שלך הייתה מבחינה מספרית קטנה יותר מאחרים.
אותך כתבנו בראש.
כשהגענו לרשימה אתה היית בראש הרשימה.
הם הבינו. הם הבינו, כן, כן.
נטלו והושיבו אצלן,
כנראה למדו איתו, עשו איזו התוועדות,
וקראו עליו, זה הפסוק, מתן אדם ירחיב לו.
הוא הפסוק, הנה.
כן.
טוב, זה הסיפור.
על פניו, המסר פשוט, הנה אתה נותן צדקה, הקדוש ברוך הוא לא עוזב אותך, יש פה הפי אין, מוציאים מוצר,
הכל סבבה, הכל טוב.
אבל כמו שאמרנו, בדרך כלל חז״ל לא כותבים סיפורים
כדי לגלות לנו את הידוע לנו מראש, אלא יש כאן איזה אירוע.
יש פה איזה אירוע, יש פה איזה
נקודת היפוך בסיפור שננסה ביחד לחשוף אותה. בסדר?
בואו ננסה רגע לדבר על אבא יהודן הראשון,
יש פה הרי שניים,
שון ושני, נכון? הראשון עשיר, השני
השני הוא גם עשיר, אבל אחרי שהוא ירד מנכסיו,
בסדר? אז הראשון.
אם היינו פוגשים אותו ברחוב,
היינו שואלים אותו, תגיד, אבא יהודן,
במה אתה עוסק?
מה המקצוע שלך? מה העבודה שלך?
מה הוא היה אומר?
כן, חלקליים, נכון?
מה עוד?
איך?
או, יפה, אתה אומר, לדעתי בדיוק לא.
כלומר, או היה אומר, אני אדם עשיר.
בזה אני עובד, אני עובד להיות עשיר.
זו המטרה שלי, להיות בעל נכסים.
איש עסקים? איש עסקים, ביזנסמן, אמרת את זה.
עכשיו, אני טיפה אתאר לכם איך
נראה ביזנסמן, איש עסקים היום.
אדם, מה שקוראים wealthy man, אדם שיש לו אמצעים וכל זה.
בארץ זה אולי פחות, בארץ, גם בארץ זה תופס, אבל בארצות הברית זה בוודאי ככה.
אדם עשיר, יש לו את העושר שלו, ואז סביב העושר יש לו ציוד היקפי.
מה הציוד ההיקפי של העושר?
אני כרגע מדבר לא בשום ביקורת בשום כלום, אני לא...
זה,
אדם הוא עשיר, ויש לו צורת חיים מסוימת.
מן הסתם, הוא גר בבית נאה, ויש לו רכב נאה, ויש לו עסקים, בסדר גמור.
יש דברים שאנשים עשירים צריכים ללכת איתם כי זה סימן מעמד מובהק, לדוגמה שעון.
שעון, שעון, כאילו,
מאיזה שעון אתה מגיע לפגישה, זה כאילו,
כשאתה מגיע לפגישה, אף אחד לא יכול לעשות עליך גוגל ולדעת מה מצב חשבון הבנק שלך.
אז הם מסתכלים על השעון.
אם רואים שאתה עם קאסי או 9.90,
אז לא.
ואם עדיין יש לו שעון,
כלומר, רולקס כזה ב-100,000 שקל, אז אתה אומר, אוקיי, אם יש לו...
יש לי איזה חבר שפעם חיפש קבלן לבנות, בנו בית, חיפש קבלן, אז הוא קבע פגישה עם איזה קבלן,
ובדרך הקבלן אומר לו, שמע, נגמר לי הדלק, יש לך 100 שקל לנתת לי?
לא, אני בלי מזומן, הכרטיס השוואה, אוקיי, הבנתי את הרעיון,
אתה לא תהיה הקבלן.
אז בסדר?
וחוץ מזה,
מאוד מאוד מקובל שאנשים עשירים עוסקים בפילנתרופיה,
נדבנות, מה שנקרא, שהם תורמים לארגונים,
שהם, כאילו, זה מקובל, זה חלק מעובדת היותך עשיר,
אתה תורם.
בארה״ב זה מאוד מקובל,
תורמים, אגב, לא רק לארגונים יהודיים,
תורמים גם לדברים שהם קשורים גם לגויים.
זה כאילו חלק מה... אתה צריך להיות חבר באיזה ארגון,
בבורד שלו, זה מקובל, הדבר הזה מקובל. אדם יש לו כסף,
אז בשלב ראשון שיש לו כסף הוא רוצה לסדר את החיים שלו,
שיהיה לו בית, יהיה לו אוטו וכל זה, בסדר גמור.
אחרי זה הוא רוצה לסדר את החיים של הילדים שלו,
אחרי זה את החיים של הנכדים שלו. ובשלב מסוים אתה מסודר, אתה, הילדים והנכדים. ויש כסף, אז מה?
אז עכשיו רוצים
ליצור השפעה.
ליצור השפעה. באמצעות הכסף אני רוצה ליצור השפעה. אז איך אני יוצר השפעה? אני תורם
לפרויקטים שאני מאמין בהם. אז יש איזה יהודי אחד שהוא תורם לתגלית.
אני רוצה לחבר נוער יהודי לארץ ישראל, אני שם כסף שיהיה תגלית, שיבואו לכאן
בשבועיים בשנה.
יש כאלה שמים כסף למסע ישראלי, זה שנה שלמה. כל אחד, זה מה שהוא מאמין בו.
בסדר? זה כאילו ה...
זה הציוד ההיקפי.
חלק ממנו זה גם להיות...
וזה אבא יהודן.
הוא עשיר,
והוא, הוא, הוא נותן פרנסה.
יאהיב פרנסה. עכשיו, זה ביטוי במדרש קצת
צורם למי שיש לו אוזן רגישה.
כי מי באמת נותן פרנסה?
ישתבח שמו לעד.
רק הוא נותן פרנסה.
אבל אבא יהודן, הוא נמצא באיזה מקום שהוא,
תשמע, אני עשיר, אני ברסי מן, אני זה, אני נותן, אני מפרנס את החכמים, אני במקום הזה.
בסדר?
זה המצב.
הצדקה? או פרנס עובדים שלו? לא, לא, מה שהוא היה נותן לגבי הצדקה, שזה ה...
עכשיו, אתם יודעים, במיוחד בעולם העסקי,
אם אדם הוא שכיר,
אם אדם הוא שכיר, הוא מקבל משכורת,
הוא יודע כמה יש לו, כמה אין לו, עם מה הוא יכול לחיות.
זה חייב. אם אדם הוא בעולם העסקים,
אז למרות שהוא הרוויח הרבה מאוד כסף וזה, הוא יכול בעסקה אחת
לאבד את הכול.
בעסקה אחת, הוא נכנס לאיזה לופ, תזרימי, תזרימי, כל מיני דברים שאני פחות מבין, אבל זה...
יש תחומים שזה מאוד מאוד מובהק ככה, ביהלומים זה ככה, בנדלן זה ככה, בקבלנים,
שלפעמים יש להם בעיה של תזרים.
הכול בסדר, אבל אין לו כסף לשלם, אין לו כסף, ואז הוא מתחיל לתקע ופושטים את הרגל פתאום.
קיצור, אז גם פה,
הוא עוד היה חקלאי, אז חקלאות בכלל, מספיק שיש לך עונה אחת, מה?
בצורת. בצורת, עונה אחת-שתיים לא טובות, איזה מזיקים וכל זה.
אומרים שיש שלושה דרכים,
דרך אחת, שלוש דרכים להפסיד כסף. המהירה, האלגנטית והבטוחה.
המהירה זה הימורים.
האלגנטית זה בילויים.
הבטוחה זה חקלאות.
חקלאות.
זה בדיחה שמעתי בחקלאי.
מה?
מה אתה אומר?
מה אתם מגדלים?
איפה?
אה, ברמות נפתלי.
כן, ברכס, רכס רמות נפתלי גם.
אני אספר לכם עוד בדיחה על חקלאי.
היו חקלאי תמיד דומות, השנה הפסדתי בעונה הבאה, אני...
אז הם אמרו שעלו שלושה אנשים לשמיים,
רופא, עורך דין וחקלאי.
אז אמרו להם, תראו, אתם צריכים לחזור בגלגול עוד פעם,
אבל אתם יכולים לבחור מה אתם רוצים להיות.
אז הרופא אמר, אני כל החיים הייתי רופא וזה, בית חולים, משמרות, אני רוצה להיות עורך דין, מתאים לי ככה, משרד, עבודה, להרוויח יותר. עורך דין, טוב.
העורך דין אמר, כל החיים רדפתי עם אנשים, רבתי, אני רוצה קצת לעזור,
אני רוצה להיות רופא.
אחר כך החקלאי אמר, אני רוצה להיות חקלאי.
אמרו לו, יא חביב, תסתכל, אתה הפסדת והפסדת והפסדת, מה אתה רוצה? הוא אמר, יאללה, אני הפסדתי עכשיו, בפעם הבאה אני ארוויח.
בגלגול הבא אני הרבה.
אז אופס, בקיצור הוא הפסיד.
עכשיו מה?
ואז הוא ראה את רבותינו שם ונתקרקמו פניו.
למה?
כן, הוא היה רגיל לתת, הוא היה רגיל,
הוא היה כאילו, עכשיו הם...
הרי יש כמה אפשרויות, הוא קודם כל יכול ללכת אליהם ולהגיד להם, תקשיבו, אני...
כרגע אין לי לתת לכם, תתפללו עליי, הייתי נותן לכם. לא, אבל
זה יפגע לו בפרסטיז'ר, יש סיפור שמספרים, אני לא... נדמה לי שזה על רב חיים מבריסק,
שהוא גם מעבר לזה שהיה רב חיים בריסקו, הוא גם היה רב קהילה.
יש עליו סיפורי חסדים מופלאים מאוד.
ברמה שהם היו שמים לו ליד הדלת תימוקות שנולדו,
שהיו צריכים להסתיר את הלידה שלהם, והוא היה דואג להם ומאמץ אותם ומוסר אותם לאימוץ.
אז פעם הוא קיבל איזה מכתב מאיזה עני,
הוא אומר לו, אני במצוקה מאוד קשה, אני חייב עזרה,
אבל יש לי תנאי אחד,
שאתה,
ממי שתקבל את העזרה, אתה לא תגלה את השם שלי.
אני רוצה להישאר בעילון שם.
אז הוא ככה קיבל את המכתב,
היה לו כל מיני עשירים שהוא היה איתם בקשר,
וכשהיה מגיע מקרה דחוף הוא היה קורא להם.
הוא קרא לאיזה עשיר אחד אמר לו, יש כאן איזה מקרה דחוף,
אני מבקש שתעזור.
אומר, אין בעיה, רבי, אני מוכן לעזור, אני רק רוצה לדעת מי זה.
אמר לו, אני לא יכול לדלות.
הוא ביקש לא לדלות.
אז הוא אמר לו,
אני חייב לדעת מי זה.
אם תגיד לי מי זה, אני אתרום פשטיים.
אני מחסר לך את הבעיה לגמרי.
כמה שאתה צריך, אני תורם.
הוא פוטר.
הוא אומר לו, לא, הוא ביקש לא לדעת ממני.
הוא אומר לו, רבי, אני מוכן לתרום אם אתה אומר לי מי זה, אני...
גם האני הזה וגם המקרה הבא. אני משאיר פה צ'ק פתוח לשני עמים. הוא אומר לו, אדוני, הדלת שם, אתה יכול לצאת? אני לא מגלה. הוא ביקש לו לגלות, זהו, שלום.
יצא העשיר,
בלילה דפיקות בדלת, עוד פעם העשיר הזה עומד בדלת.
לא בראם חשב, אולי הוא יתחרט,
ואז הוא ישב ואומר לו,
מכתב שקיבלת
זה לא מכתב אמיתי, זה אני שלחתי אותו, מכתב מזויף.
וזה אני בעצם.
רציתי לבדוק
כמה אני יכול לסמוך עליך שאתה לא תגלה את השם.
כי אני ירדתי מנכסיי,
ואם ידעו שאני ירדתי מנכסיי, אין לי סיכוי לקום, כי אז כולם יתחילו, יש לי מלא דברים, ואנשים...
הסיכוי היחיד שלי זה אם אתה תעזור לי לגייס הלוואה בשקט בלי שאנשים ידעו שאני...
ולכן אני אמשיך ללכת עם בגדים נעים, ותראה אותי עם כרכרה וכל זה, כי אחרת כל העסק יקרוס.
אז לא תמיד השירים יכולים לגלות שהם במצוקה אחרת.
טוב.
אז הוא הולך לאשתו.
אמר לה, רבותיי כאן ואיני יודע מה לעשות.
אשתו, שהייתה צדקת ממנו, אמרה לו,
מה הבעיה? לא נשתער לנו אלה שדה פלוני בלבד.
לך, מכור חציה.
הוא תנה להן.
הלך ומאחר חציה.
הוא נתנה להם.
נתפללו עליו ואמרו, המקום היא מלא חסרונך.
אני רוצה לנסות להסביר מה האישה עשתה.
מה היא עשתה?
זה מעשה הגיוני מה שהיא עשתה.
כאילו,
אני מניח שחצי שדה הם עדיין יכולים להתפרנס, היא לא גרמה להם למות ברעב,
אבל עדיין הייתה פה איזה דלתא, יש פה שדה,
חצי שדה אני לוקח לפרנסה, חצי שדה אני מייצר איזו הכנסה שאיתה, אולי אחר כך הגלגל יתהפך ואני אוכל לחזור חזרה להיות נכון?
זה כאילו הרעיון.
מה היא עשתה?
היא לא זרקה את הכל כי היא השאירה חצי שדה.
אבל חצי שדה היא השאירה.
אין פה הפקרות, היא לא אומרת, קחת הכל, לא, הפקרות לא.
הגמרא אומרת, גם אם האדם נותן צדקה, לא יהפוך את עצמו לעני.
אתה עוזר לעניים והופך את עצמך לעני.
אני חושב שהיא
שינתה את ההגדרה של אבא יהודה.
היא אמרה לו, תראה,
עד היום התייחסת לעצמך כעשיר,
זה היה המוקד,
ובתור עשיר תרמת כסף.
כן? אתה אומר,
העניין שלי זה, אני פעם פגשתי, היה לי פעם חבר כזה שאומר, אני רוצה את עשיר.
ואז אני אעשיר, אני אתרום לצדקה, אני אקים ישיבה, אני אעשה את זה, אבל
המטרה היא להיות עשיר, וזה בסדר גמור.
רק יכול להיות שהיא אמרה לו, מי אמר שזו המטרה שלנו? כלומר,
המחשבה של העשיר זה, אני עשיר,
יש לי כסף,
חלק מהכסף אני נותן למעשר, זה גם טוב לאושר.
אתה נותן מעשר, אתה מתעשר,
כתוב שהמעשר הוא כמו מלח על הבשר,
הוא משמר את הבשר, ממתק את הבשר וכו'.
היא אמרה, אולי הפוך.
אולי התכלית שלנו זה לתת.
לתת, ולכן הקב' ייתן לנו כסף.
כלומר זה הפוך.
אנחנו לא נכניס לנו להיות עשירים ומתוך העושר
כציוד היקפי לתת צדקה, אלא התכלית שלנו זה לתת צדקה. ומי שיתכניס לנו לתת צדקה, אז הקב' ייתן לו כסף, כי זה משתלם, כי כמה שתיתן לו הוא יעביר הלאה.
ואם זו התכלית שלנו,
אז אם התכלית היא להיות עשיר,
ברגע שאני לא עשיר, אני מתחיל להוריד את הכול. אי אפשר לנסוע ברכב יקרתי,
וגם אפשר לתת צדקה באותם סכומים שנתתי.
הכל יורד.
אבל אם התכלית שלי היא להיות נותן,
להיות באירוע של נתינה, אז שמה אני עושה את זה עד
הסוף. כלומר, עד הסוף, עד שזה כבר לא הגיוני. כלומר, ודאי שאין מטרה שהם יחזרו על הפתחים,
אבל עדיין יש לנו חצי שדה שאפשר לתת אותו.
היא משנה את ההגדרה,
וזאת הגדרה מאוד חשובה,
שאדם ישאל את עצמו,
מה הסיפור שלי?
מה אני עושה כאן בדיוק?
בסדר?
כאילו, מה אני...
אבל מה אני באמת?
אם אתה פוגש מישהו במשרה בכירה,
מנהל, לא יודע מה,
במשרד החינוך, שואל אותו, מה אתה אומר לך? אני מורה.
אני מורה.
אני עכשיו תפקיד... אני מורה.
אני מעולם לא יצאתי מהכיתה, אני גם אחזור, וגם יש כאלה שגם
דואגים ללמד בכיתה, כל שבוע להיכנס לכיתה, אבל זה מי שאני. עכשיו אתה מדבר בכל מיני
התפזרויות, אבל אני מורה.
המהות מורה.
ממש לי הרבה שנים הייתה גננת.
והם הציעו לה בשלב מסוים להיות מדריכה, מפקחת. היא אמרה, לא, אני רוצה לעבוד עם ילדים. זה המהות של מה שבחרתי.
עכשיו, אתה מציע לי לעבור לעבוד עם מבוגרים?
זה מקצוע אחר.
זה לא אותו דבר.
אז אשתו, שהייתה צדיקה ממנו, אמרה לו, מי אמר שההגדרה שלך או שלי היא נכונה, שאנחנו עשירים שנותנים צדקה? אולי זה הפוך, אולי אנחנו צריכים בעלי צדקה שהכסף יגיע אליהם.
אם זה כך,
לך תיתן חצי מהשדה.
והוא שומע בקולה.
הלך למאחר חצייה ונתנה להם,
ונתפללו עליו ואמרו, המקום אם אני אעלה חסרונך תכף, לדעתי יש פירוש אחר לתפילה הזאת.
טוב,
לאחר ימים הלך לחוש חצי שדהו, עדיין הוא לוקח אחריות, הוא צריך לפרנס את דמי ביתו,
דלתא לרווח אין לו כבר, עכשיו זה רק
להחזיק את הראש מעל המים,
וכנראה,
אני אגיד על זה משהו, תראו,
לפעמים כדי לשנות פוזיציה מדבר לדבר צריך לעבור כמה תהליכים. בין השאר, ממש
לשנות כאילו מקום גיאוגרפי. אם עכשיו רוצים להעביר את אבא יהודן ממצב אחד למצב שני,
הוא צריך לעבור באמצע, באיזה מקום שכאילו הוא מאפס אותו לגמרי.
אז עכשיו הוא ככה הולך מאחורי הזה, הוא גם לא היה רגיל לחוש, הוא היה ביג בוס, נכון? הוא לא הולך מאחורי, אבל עכשיו אין ברירה, הם לא פועלים, הוא צריך לעשות את זה בעצמו.
ופתאום הוא מוצא את עצמו,
הפרה שלו בתוך בור, והוא מתחת,
וזה שהרגיל לנסוע ברכבים ושליסטינג תפעוליש ועכשיו הוא יש לו איזה אוטום צ'וקמק והוא נוסף, פתאום יש לו איזה רעש מתחת למנוע והוא זוחל מתחת ומנסה לחבר שם איזה משהו עם אזיקון.
בסדר, כאילו הוא עובר את זה, יכול היה להגיד לעצמו איפה הייתי ואיפה אני היום.
אבל מה שאתה בסיפור שלנו, הוא לא ממורמר,
הוא לא זה, הוא אומר בסדר, אני...
הרגע הזה שהוא יורד למטה
זה מין איפוס של כל המנועים.
מפה הוא יצא אדם אחר.
אחרי שהוא ירד למטה, והוא כאילו דוחף את הפרה, והוא והפרה באותו מקום, כאילו, זה הכי...
עבר כאילו, כמו איזה טבילה במקווה של השפלה.
מקווה של בושה, כאילו, פנימית, אף אחד לא רואה את זה.
שם הוא מוצא את האוצר.
שם נמצא האוצר.
טוב, יפה.
טוב, אוצר, אוצר, ברוך השם.
אז,
אז, טוב, עושה, הוא חוזר חזרה לאיתנו, ואפילו יותר מזה.
מה קורה כשרבותיו חוזרים למחרת?
לשנה אחרת,
שואלים על אבא יהודה, על מה הוא אומר? או-הו, אבא יהודה,
אבא יהודה נעמליין.
כן, יש לו זה, ויש לו זה, ויש לו פה, ויש לו שם,
ובעיקר מה?
אי אפשר לפגוש אותו,
מרוב שהוא עסוק, מרוב שהוא עשיר.
רציתם פעם לקבוע פגישה עם איזה אדם ככה,
לא יודע מה עשיר, אתה לא, שאתה מתאם איתו, הזמן שלו ספור, כל דקה מדודה.
עכשיו אני אשאל אתכם שאלה.
אבא יהודן הראשון,
כשהיו באים חכמים
לבקש צדקה, והוא היה נותן להם.
איך זה היה קורה?
איפה זה היה קורה?
אצלו בבית. אצלו בבית, אומר לנו, אדון וילנר.
הוא יקרא אליהם אליו הביתה, מכבד את החכמים!
אבל מי בא אל מי?
הם באים אליי.
מושיב אותם, מגיש להם לאכול, לשתות, כותב צ'קים.
בסדר גמור, אבל הם באים אליי.
זה חלק מהאירוע של האושר.
חלק מהאירוע של האושר, שעולים עליי לרגל תלמידי חכמים.
אני לא מעביר על זה ביקורת.
זה בסדר גמור, זה היה התפקיד של השירים, בסדר גמור.
אבל יכול להיות, אבל אבא יהודה, יכול להיות שזה לא היה התפקיד שלו.
ולכן, מה קורה כאן אצל אבא יהודה השני, מה הוא עושה?
הוא רץ אליהם.
כי אם אני מגדיר את עצמי כבעל צדקה,
זה האירוע, אני...
אז...
אתם המרכז, אני צריך לצאת אליכם.
אתם מבינים?
יוצא.
אתה מסתדר עם זה שכששואלים עליו,
אז אומרים, אני אפשר לפרוש אותו. אתה יודע, לא, הבריאות מטהרות כמה הוא עשיר, וכמה פה, וכמה שם, וכמה זה.
בסדר? זה כאילו ביום-יום.
אבל ברגע שמגיע סוגיית חסד שהוא צריך לתת, הוא רץ.
זה הסיפור שלי.
למה אני צריך להיות עשיר גדול מאוד?
אני לא עשיר כדי לתת צדקה.
אני עסוק בצדקה, במספרים גדולים,
ולכן אני צריך הרבה כסף.
עכשיו,
אני רוצה להגיד שזה מניח את זה לפני כל אחד ואחד מאיתנו,
בסדר?
קודם כל,
מה הסיפור שלנו?
מה אנחנו צריכים לתת לעולם?
כשאדם מבין מה הסיפור, מה הוא צריך לתת לעולם, הוא נעשה כלי לברכה.
כלומר, הרי הרבנן לא התפללו עליו עד שהוא לא הלך ונתן להם, נכון?
עד שהוא לא שינה את התפיסה.
כי כדי שברכה תחול על האדם,
הוא צריך לייצר כלי,
כלי מחזיק ברכה, מה שנקרא.
אז
לדעתי זו הייתה הברכה שלהם,
המקום ממלא חסרונך. לא רק חסרונך הכלכלי, אלא
אתה היית חי בחיסרון, היית חי בטעות.
היית חי ב... זה לא הסיפור שלך.
אתה, הסיפור שלך זה להיות איש צדקה, איש חסד.
בשביל זה אתה עושה את כל ה...
ולכן המקום ישנה לך את התפיסה.
ברגע שהשתנתה לו התפיסה והוא עלה על התדר שלו, עלה על הגל שלו,
הוא נהיה עשיר פי כמה וכמה, בסדר?
כי לא היית על המקום שלך. אתה אומר, אני אהיה עשיר ואני אתן צדקה.
זה לא הסיפור שלך.
אתה צריך להיות בעל צדקה ולכן תהיה עשיר.
אשתו לימדה אותו את זה.
וזה מה שהם יתפללו במקום ימלא חסרונך.
וזה אירוע.
כלומר,
כשאדם מתבונן בינו לבין עצמו ושואל את עצמו,
מה הסיפור שלי בעולם?
מה אני צריך לתת?
ולהגדיר, להגדיר, בסדר?
אמר מבין...
אמר לי פעם איזה חבר שהוא...
עובד בבנק.
הוא אומר לי,
באמת? אני פסיכולוג.
אתה שואל אותי מה אני עושה באמת?
אני פסיכולוג.
למה? הוא אומר, תראה, אני יושב. הוא היה במחלקת הלוואות.
אנשים באים לבקש הלוואה.
מישהו בא לבקש הלוואה זה או כי יש לו שמחה,
הוא צריך לתת את הילד או משהו כזה ואין לו כסף, או שהוא בצרה,
כי הוא נכנס לזה קושי כלכלי,
אף אחד לא בא לבקש הלוואה לבנק בשביל לקנות לחם במכולת.
אז דרך ההלוואות,
אז רגע, אז מה שלומך? אז איך אתה מרגיש?
אז אתה או מעודד אנשים, או עושה להם סדר בראש.
הוא אומר, באמת,
הבנק אצלי זה תפאורה להגיע, לעזור לאנשים.
אני אתן דוגמה מאיזה גוי חשוב, עצום ורב,
אדם גוי שבשם מיכאל ירדן.
שמעתם עליו?
לא שמעתם על מיכאל ירדן?
תכף תגידי לו שלא שמעתם גם על גבריאל רגב.
או, יפה. גבריאל רגב, שמעת?
גבריאל רג'ו.
מייקל,
הוא היה שחקן כדורסל הכי טוב וכולי וכולי, זכה בשש אליפויות של שיקגו,
פרש,
ואז בגיל 200 בערך הוא חזר.
חזר לאיזה קבוצה, הוא קנה קבוצה וחזר לשחק בה כדי ש...
וושינגטון וויזרדס.
הוא חזר כאילו, הוא היה בן 40 כבר.
מה אתה צוחק, עוז?
זה השם שלו, לא?
אז אמרו לו, תגיד, מה הסיפור שלך? מה, אתה כבר, אתה כבר זה... אליפות לא תיקח.
מה? זה בבית, תהנה מהחיים.
אז הוא אמר, הכדורסל,
אצלי זה כרטיס כניסה ללבבות של האנשים.
אני כבר לא משחק בשביל התחרותיות והתארים, זהו, זה כבר אחריי.
אני משחק, כי דרך הכדורסל אני יכול להיכנס.
אז בעצם המטרה שלי זה להיכנס ללב שלהם.
לתת להם השראה של יכולת, של ניצחון, של התגברות וכו'.
תגדיר את הסיפור שלך ואז תראה ברכה.
תגדיר, בסדר? מה העניין? מה הדבר?
לפעמים זו הגדרה שצריכה פיין-טיונינג כזה.
דיוק, זה נראה אותו דבר, אבל זה לא אותו דבר. זה כמעט דבר והיפוכו.
האם אני עשיר שלא נותן צדקה, או שאני בעל צדקה, שצריך הרבה כסף כדי לתת הרבה צדקה.
זה אירוע.
אשתו הפכה לו את הראש.
ולכן,
כשהוא הגיע לחכמים,
אז הם אמרו לו, אמרו לו, חייך,
אף על פי שנתנו אחרים יותר ממך,
לך כתבנו בראש, למה?
למה? מה? כי הם אמרו, אנחנו ראינו את התהליך שאתה עברת.
אתה עשתה כאן את התהליך הכי הכי דרמטי.
הושיבו אצלן וקראו עליו, זה הפסוק, מתן אדם ירחיב לו. עכשיו, זה פסוק,
הרי כל המדרש הוא על הפסוק הזה.
זה פסוק, מה זה חשוב?
היה צריך להיות ככה, מתן אדם ירחיב לו זה בעצם פסוק שאומר, אם אדם נותן, אז הוא מקבל חזרה.
אתם מכירים, יש
שאלו פעם את רב חיים קניאבסקי איך יודעים שאם אדם מכבד את ההורים שלו
אז הילדים שלו יכבדו גם אותו.
מכירים את הוורט הזה?
אז רב חיים אמר, כתוב אצל עשו
שהוא עשה,
רץ לצוד ציד וכתוב ויבא לאביו,
נכון?
הוא אומר ויבא לאביו, אתה קורא את זה אותו דבר מימין לשמאל ומשמאל לימין,
בסדר?
ויבא לאביו זה אותו דבר, תהפכו את זה, זה גם כן ויבא לאביו.
כלומר, אתה נותן, אתה מקבל חזרה. אתה... יש פה איזו הדדיות
בדבר הזה.
אז בסדר גמור, אז זו אפשרות אחת. אבל היה צריך להיות כתוב, מתן אדם ירחיב עושרו.
מתן אדם ירחיב כספו.
מתן אדם ירחיב רכושו. לא כתוב את זה.
מה כתוב? מתן אדם ירחיב לו.
כאילו, אותו.
כשאתה נותן ואתה נותן מה שאתה צריך לתת, או אתה נותן מה שהקדוש ברוך הוא שלח אותך לתת בעולם,
אתה נהיה כלים מחזיק ברכה.
אתה מרחיב את הכלים, וכיף להעביר דרכך את הדברים האלה, בסדר?
אם אדם, וזו עבודה, שאדם מנסה לדייק בעצמו ולהגיד, מה הסיפור שלי? מה באתי לתת בעולם?
מה באתי לתת בעולם? ואז כשאדם אומר,
ואז
כשאדם נמצא על הנקודה שהוא צריך לתת, יש לו המון המון הכרת הטוב למי שמאפשר לו לתת את זה.
נגיד, מי שהוא אוהב ללמד, מי שהשליחות שלו זה ללמד,
אז הכרת הטובה שלו הכי גדולה היא למי?
לתלמידים,
שבזכותם הוא מלמד, ומלמדים אותו, ומכל מיני השכלתי, ועקבות תלמידך, חייב הליך הקשר שלך, וכו' וכו'.
מישהו בעל צדקה,
אז
הוא מודה למי?
הוא מודה לעני. הוא אומר, תשמע, אדוני, בזכותך אנחנו,
בזכותך אנחנו,
יש כאן דרך, בסדר? זה פתאום מתהפך.
זה פתאום מתהפך. הוא לא אומר, טוב, אני כאן, אחזיק פה את כל העולם.
אדוני, תודה רבה שאפשרת לי לתת לך.
בלעדיך לא הייתי יוחד לצאת לפועל.
תודה רבה.
הוא מודל האני, הוא מודל ה...
בסדר?
אין לו שום תחושת בעלות.
זה השליחות שלי. בלעדיך לא הייתי יכול למנות את השליחות, הייתי אומלל.
הייתי מסכן.
מתן אדם ירחיב לו זה שאדם עומד על הנקודה שאותה הוא צריך לתת והוא פועל בה,
זה מרחיב אותו. הוא מצליח,
הוא מתברך, המציאות מתברכת, הוא לא נופל לגאווה.
ולכן אבא יהודן, בהפוך על הפוך,
דווקא כשהוא סופר עשיר,
ואי אפשר לראות אותו כשהוא שמע שיהיו החכמים,
הוא רץ כמו חץ מקשת, מה קורה כאן, אני...
בסדר?
מדהים, לא?
בעיניי.
וכל המהפך הזה קורה בזכות אשתו ובזכות הרגע הזה שהוא היה בו למטה,
בתחתית המדרגה.
אז זה היה...
כן.
לפני כמה זמן, הבת שלנו הגדולה הייתה לה יום הולדת, אז היא...
אז היא ככה אמרה, נו, איך...
איזה משפט כזה, איך אתם מרגישים?
בזכותי אתם אבא ואימא, כאילו.
משפט כזה הפוך על העבודה הזאת, נכון?
תגיד.
אבל אתה אומר, כן, זכותך, נכון. צריך להגיד לך תודה?
להגיד תודה.
אז זה הסיפור הזה,
והוא לא סיפור על צדקה,
אלא הוא סיפור על הגדרת תפקיד.
ברגע שברור לאדם מה התפקיד שלו,
רמת המאמץ שהוא צריך להשקיע כדי להוציא את התפקיד הזה אל הפועל היא הרבה יותר גבוהה מאשר אם זה איזה אירוע כזה נלווה, בסדר.
אם זה התפקיד שלך לשליחות, צריך להתאמץ על זה.
להתאמץ על זה עד הרמה שזה כבר,
ההלכה אוסרת יותר מזה, אבל להתאמץ על זה עוד.
ואשתה אומרת לו, תקשיב,
יש לנו עוד חצי שדה, אנחנו עוד לא נגבה ברעב,
אם זה השליחות,
השליחות הולכים עד הסוף,
מתאמצים.
וכשהוא מתאמץ, הוא בגלה שעה,
שבעצם מישהו היה מקודם,
זה לא היה הוא באמת.
זה מבלבל, זה מסנוור, כסף,
גם זה נראה אותו דבר, עשיר נותן צדקה, מה? לא, לא.
פעם אמר לי מישהו, אתה יכול לנקות כי אתה אוהב ניקיון, אתה יכול לנקות כי אתה שונא לכלוך. זה נראה אותה פעולה, זה שני הפכים.
אתה מנקה כי אתה אוהב ניקיון, זה דבר אחד. אתה מנקה כי אתה שונא לכלוך, זה דבר אחר.
זה שני דברים נפרדים.
האם אתה עשיר שנותן צדקה, או שאתה בעל צדקה שאוסף כסף.
אחד ההבדלים,
אחד ההבדלים הגדולים,
זה אם אדם הוא עשיר שנותן צדקה, הוא בדרך כלל לא יבקש מאחרים.
אני עשיר, אני צריך לבקש מאחרים.
אבל אם אתה אחד שבעל צדקה, אז לא תהיה לך בעיה לבקש גם אני אתן, גם אתה תיתן.
כאילו, כולנו כאן, מה זה, יש משימה.
לא תהיה לך בעיה לגייס אחרים.
יש סיפור נפלא ששמעתי מהרב הנדלר פעם,
הוא סיפר את זה, ובזה נסיים.
היה יהודי צדיק בתל אביב שקראו לו הרב פיש.
הרב פיש, שמעתם עליו?
מה?
צדיק נסתר, כן.
מה הכינוי שלו היה?
הוא היה קבלן.
היה הצייר,
הסנדלר, הרב רביקוב,
הצייר, הרב פנטון,
פטילון והוא,
הוא היה קבלן.
אז היה לו כל מיני
הנהגות כאלה, היו אנשים מגיעים אליו לקבל ברכות, הוא היה צועק עליהם, כאילו, ארצי ישן נסתער,
אבל הם לא שמו לב שתוך כדי הצעקות היה מברך אותם.
מה באתם אליי? מה נראה לכם שאני יכול להבטיח לכם ילדים,
בנים, בנות, זכרים, עד מאה ועשרים? ככה.
וכל מיני כאלה.
היה לו גמ״ח,
הוא היה קונה מקררים לחתנים וקלות.
היה אוסף כספים, ועברו אצלו מיליוני שקלים.
הוא היה אומר, אחרי מאה ועשרים, אם אני אלך לגיהנום,
אז אני לפחות יכול להביא את המקררים שיקררו אותי.
עכשיו, מה הייתה השיטה שלו? הייתה לו שיטה.
הוא היה הולך בתל אביב לחתונות,
בבתי מלון, האולמות היוקרתיים, נכנס לחתונה,
מבעלי השמחה, הוא מגיע, שלום, צדקה.
אנשים היו, זה, הם שופים 50 שקלים, 100 שקלים.
הוא אמר, לא, רק הזר דרכים פה בכניסה 20,000 שקל.
אתה לא, תוציא אותי, אני מבקש צדקה, אתם פה...
וכך הוא היה מוציא אלפי שקלים.
אז הסיפור אומר שפעם אחת הוא הגיע לאיזה חתונה,
והתחיל להציג שם לבעלי השמחה וזה.
הוא נתן לו 100 שקל, הוא אמר לו, לא, לא.
שם שם העשיר שהיה שם לא התאפק, בא ונתן לו סטירה.
הוא אמר לו, זה נתת בשבילי,
עכשיו תגיד לי מה אתה נותן לעניים.
אז הוא אמר לו, סליחה,
תסלח לי.
אמר לו, זה יעלה לך.
שים ממנו סכום גדול.
אני בעל צדקה.
זו השליחות שלי, אומר מי שאומר. בשביל זה אני צריך את כל הכסף שבעולם.
בכל זאת אני גם צריך להיות עשיר בעצמי, כי כדי לגייס כסף אתה...
הגדרת התפקיד כאן היא מאוד חשובה.
ואני חושב שהסיפור הזה מספר אולי את העצה הכי טובה.
שהאדם שהכי הרבה יכול להגדיר לאדם את שליחותו ואת תפקידו, זאת אשתו.
כי מצד אחד היא האדם הכי קרוב אליך,
אבל מצד שני היא לא מחויבת לכל התבניות שגדלנו בהן, בכל ה...
היא הכי קרובה, אבל גם היא הגיעה מעולם אחר, היא גדלה בזה, ואז היא הכי קרוב,
זה האדם הכי קרוב אליך,
שמסתכל עליך בעין טובה, אבל הוא לא מחויב לכל ההתניות שאנחנו מחויבים עליהן מהילדות,
שאני אהיה כזה, מגיל קטן אמרו לי אני אהיה כזה, אני אהיה כזה, אני אהיה עורך דין, אני אהיה מורה, אני אהיה רב, אני כל אחד הזה, היא לא יודעת, תשמע, למה אתה לא,
למה אתה לא הולך לכיוון הזה בעצם? זה כל כך מתאים לך. אה,
בצורה שאשתו של אדם מחזיקה את הסוד הכי גדול שלו בעצמו,
שזה מה השליחות שלו,
מה המתן שלו.
מתן אדם ירחיב לו.
חזקו ואמצו רבותיי.
היה לכם מעניין?
זה העיקר.
קדמנו.
יאללה,
נפגש מחר.
