אתגר האמונה החיה
מטרת הלימוד הזה כפי שהתנסחה בידי הרב זאב קרוב ז”ל, היא מטרה מעשית: להביא את החיים הטבעיים שלנו להתבטא יותר ויותר ב”שפת האמונה”. ואין הכוונה למילים, או הסברים ורעיונות של ערכי האמונה. האמונה אינה תכונה אנושית, אלא “תנועה” אלוקית של אהבה, רצון, אמון, שפע וקיום (ועוד) שמופיעה מלמעלה למטה, ומן השורש האינסופי באחדותו – אל המרחבים כולם. וכשאמונתו מתגלה בנו (ברמה אישית או מסגרתית, פיזית או רוחנית, ועוד), נוצר מפגש בין המאמין והנאמן, שמתגלה ומופיע שוב באמונה שלנו, שהיא המשך מובן וטבעי של המקור ממנו היא באה.
משום כך, אין שום סיבה שנצמצם את האמונה שלנו למילים ומחשבות כלליות, שהרי כל מציאויות החיים הן גילויי אמונה ונתיבים שבהם מתגלה האמונה של בורא עולם בנו ובעולם שהוא מנהיג. אנו “מאמינים” בזמן הכנת ארוחת הבוקר, ו”מאמינים” לא פחות, ברגע ההתלבטות כמה סוכר להוסיף לקפה. אין ספק שהאמונה מתגלה בשעת ריכוז הכוונה התפילה, אך גם בגיוס המוטיבציה לריכוז הקשב בדייט, או בשעת השכבת הילדה לישון. ומה בדבר היכולת להחזיק מעמד במקום עבודה מול בוס קטנוני? השיקולים שמתעוררים בתוכנו הם גילויי אמון של רבש”ע שנותן להם מקום וקיום, וכוח להניע מעשה בחיים שלנו.
כל רגע ומצב שכזה, ועוד אינספור ביטויי ומצבי חיים (שמיעת חדשות והתגובות להן, מודעות למתרחש בקהילה או במשפחה, קבלת החלטות, עמידה בניסיונות, חלומות ומשאלות, רגשות ודמיונות ועוד…) – הם זרם גועש של אהבה, אמונה, רצון וטוב אלוקיים, שפוגש אותנו ומבקש מאתנו להביע אותו בנאמנוּת ומלאוּת.
המשימה שלנו היא, כביכול, להאמין “נכון יותר”. תאמרו: ‘סליחה, מה פירוש?!’, אך כבר רבותינו הקדמונים עסקו בבירור אמוני ובניקוי סיגים מתפיסת העולם היהודית, וכך ראוי. המטרה אינה לקבע ולשמר סטטוס קוו. כולנו רואים תוצאות של מציאות בה אמונה מילולית והצהרתית בלבד שאינה מחייה ומאירה חלקים הולכים וגדלים בחיים – דועכת. האם איננו יודעים שהקב”ה “מלוא כל הארץ כבודו”? אז איפה הוא נעלם לנו כאשר יצאה שבת? כאשר קיפלנו את התפילין? כשהווייז לועג לנו ‘עוד 23 דקות בפקק’? כאשר החיפוש אחר זוגיות מתברבר בשטח?
בעולם שמשדר לנו בכל הכוח והערוצים ש’יש הרבה מאוד מלבדו וזה בסדר גמור’ ח”ו, יש לנו אתגר: לחיות אמונה, לא ‘לשרוד אמונה’. לחיות בעוצמה ועומק את החיים שלנו, האישיים והלאומיים, שנתן לנו מי שמאמין בנו, ולא חיים זרים ושאולים מן החוץ. האם צריך להמציא ריטואל כלשהו בשביל לחיות אמונה? לא, הכל קיים ונתון. רבש”ע מתייצב למפגש אוהב ומטיב עמנו בכל עת: “חדשים לבקרים רבה אמונתך”. ואם שרירי האמונה החיה שלנו עייפים ומנוונים? – הוא עצמו מגיש לנו הזדמנויות בשפע לאמן ולהשיב אותם לרעננות וגבורה. ואם ההרגשה היא שהכל חסום ואטום ואין קשר? – נו, היא הנותנת: ומי בעל הבית על המציאות הזו עצמה? ודאי רק הוא. גם זה גילוי, לפעמים הבורא מתגלה בתחפושת של “עילום שם”: “אסתר מן התורה מנין? – ‘ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'”. אנוכי הוא! פניי הם!
ובכן, אם נשאל בלשון הכתוב: “מה ה’ אלוקיך שואל מעמך”? נוכל להתחיל בכך שהא’-ב’ הראשוני של אמונה חיה הוא – להגיב. לא להתעלם. להיות במגע. גם לתהות ולשאול אם צריך. לא להיות אדיש. להסתקרן. ואת זאת נמשיך ונפתח בפעם הבאה בע”ה.
שאלות הארות ותגובות: amirduman@gmail.com
