שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי וביומו.
מתקדמים לקראת סיום, שולחן ערוך,
אורח חיים, זה לא יאומן, מה אנחנו עושים פה?
ממש בפינות האחרונות.
סימן תרצצצ' ג' נלמד היום סעיפים ג' וד' ובתרצצצ' ד' נלמד
סעיף א'.
אומר לנו השולחן ערוך בתרצצצ' ג', סדר תפילת פורים,
אומר סעיף ג' אין קוראין בוהלין.
למה?
אחת התשובות של הגמרא, קריאתה זו הלילה.
ואין נופלים על פניהם.
יום של שמחה, מה פתאום ליפול אפיים?
זאת אומרת תחנון.
ומוסיף הרמה ואומר, ואין אומרים למנצח ואלה ערך אפיים.
כן,
ספרדים כל יום שלא אומרים תחנון, גם לא אומרים למנצח,
כן? ולא אומרים אלה ערך אפיים.
אבל אשכנזים, יש פעמים שלא אומרים תחנון, אבל לא אומרים אלה ערך אפיים.
הוצאת ספר תורה. סעיף ד',
מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת ויבוא עמלק,
ויילחם ישראל ברפידים, ואף על פי שאין בה אלא תשעה פסוקים,
ובדרך כלל מוצאים ספר תורה לקריאה עשרה פסוקים,
עולה אחד ארבעה ושאר שניים, שלושה, לא משנה,
ראשון, שני או שלישי, אחד מהם קורא ארבעה,
אז מה אנחנו נעשה? רק תשעה פסוקים יש בפרשה הזאת.
הוא אומר, וכופלים פסוק אחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים.
כך כותב מרן,
זה שיטתו.
אומר הרמה, ואין מנהג לכבול פסוק אחרון של הפרשה,
קוראים תשעה, זה נגמר, אנחנו מסליק עניינא,
נגמר העניין,
זה יש לנו רק תשעה,
אין לנו מה לקרוא יותר.
אומר השולחן האורך שוב, וקוראים המגילה,
ואחר כך סדר קדושה.
אומר הרמה, כשיש מילה בפורים, מעלים התינוק קודם קריאת מגילה.
בסדר?
זה הברית שלנו, אחר כך יש לנו ניסים.
ת'רצה דידאלית, סעיף א',
מאות פורים לעניים.
אחת ממצוות פורים,
כן, זה לתת מתנות
לאביונים יש משלוח מנות יש לרעהו ויש מתנות לאביונים
לשון מתנות לאביונים מתנות לאביונים שתי מתנות
לשני אביונים הווי אומר לכל עני מתנה אחת
להבדיל ממשלוח מנות לרעהו מנות לרע אחד
שתיים לפחות
אז אומר לנו השולחן לא ערוך בתפרש צדידה לסעיף א'
חייב כל אדם לתת לפחות שתי מתנות לשני עניים
אומר אמר ויש אומרים שייתן להם קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן
זכר למחצית השקל שהם נותנים באדר.
ומאחר ששלוש פעמים כתוב תרומה בפרשה,
בפרשת מחצית השקל,
שקוראים בשבת שלפני ראש חודש אדר,
יש לתת שלוש, זאת אומרת לפי הרמה שלוש מטבעות הנהוגות,
שלושה חצאי מטבעות הנהוגות במדינה,
זה זכר למחצית השקל.
ויש לתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה,
וכן נוהגים בכל מדינות אלו.
ויש לתת שלושה חצאי גדוילים, כן? מה זה הגדוילים האלה? מטבע שהיה בזמן הרבה,
קראו לו מטבע גדול,
כן? במדינות, כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו.
ובמדינות אוסטרייך, בעברית שלנו אוסטריה,
ייתנו שלושה חצאי וינר,
גם שם כנראה איזשהו מטבע,
שנקראו גם כן מחצית,
וכן לכל מדינה ומדינה.
ואין חייב לתת לו רק מישהו מבין עשרים ומעלה.
ושאומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד שלוש מחציות אלו,
ונוהגים כך.
ופה אנחנו נאמר את המנהג הרווח.
נכון שכתוב שנותנים שלושה חצאי מטבעות
של אותה מדינה, הווה אומר, בארץ ישראל שלושה חצאי שקלים,
אבל אנחנו נוהגים, כמו שכתוב שמחצית השקל זה כפרה לנפשותיכם,
נוהגים לתת זכר למחצית השקל כנומינלית על פי הערך בתורה.
זאת אומרת, שקל הקודש, יש לו משקל, כסף.
התורה מדברת איתנו, כשהיא מדברת על מעות, לא על מעות, על כסף,
על תשלום, היא מדברת בערך של מתכת הנקראת כסף.
לא על מטבע שיש לו ערך נקוב,
שהוא לא תמיד שווה את הערך שהוא נקוב בו,
אלא דווקא שיהיה מתכת
במשקל הזה. ולכן,
מחצית השקל
זה 9.6 גרם כסף,
כן, וצריך לראות כל שנה, כל מקום, כל זמן,
על פי שווי הכסף
באותו זמן.
יש בורסה לכסף, כמו שיש בורסה לזהב,
כמה עולה ונקייה כסף, עושים את החשבון,
9.6 גרם, כמובן מוסיפים מע״מ,
לא לשכוח, אנחנו בארץ ישראל,
וזה הדבר. בשנת תשעט זה היה 21 שקלים,
חמש, שש שנים קודם זה הגיע ל-48 שקלים.
צריך לשים לב שזה הולך לפי ערך
הכסף בעולם.
זה הסדר ונותנים זכר למחצית השקל,
כדוגמא את השקל של התורה.
ולא רק שנותנים מבין 20 שנה ומעלה, כמו שכתוב בתורה, נותנים את זה כפדיון נפש.
נותנים גם לגברים, גם לנשים, גם לילדים, תינוקות.
יש כאלה שגם נותנים אפילו לעוברים במאי אימם.
מנהג.
בנאד, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא יגל אותנו גאולה שלמה, נזכה באמת לכפרה גדולה.
סעיף,
זהו,
בזה אנחנו מסיימים, בעזרת השם מחר
אנחנו ממשיכים.
כל טוב, שלום.
