אז צהריים טובים.
אנחנו רוצים להתקדם היום, נעשה את זה חזרה קצרה,
וננסה להתקדם היום. אנחנו עוסקים בימי יהושפט.
זוכרים? מלך צדיק,
צדיק גדול.
ראינו,
אני אנסה רגע לסמן את המפלים הגדולים. ראינו שבספר מלכים,
התיאור על יהושפט הוא מצומצם מאוד.
הכתוב ממש, כאילו כמו אומר,
אין לי מה לספר לך עליו בעצם, לכן הוא ממש מקצר, לא כתוב כמעט כלום על יהושפט.
מה?
מסתיר, ודאי, משמיט פרקים שלמים ממה שקרה עם יהושפט, זה בספר מלכים,
שבדברי הימים יש תיאור מופלג מאוד.
עוד ראינו בפעם הקודמת
את הדבר המשונה שבו,
כלומר אני מזכיר לכם, בפעם הקודמת ראינו את פרקי הפתיחה של יהושפט, זה שהוא מלך צדיק ושהוא גם מלך עוצמתי,
צבא של למעלה ממיליון חיילים שהוא מאוד מאוד מבצר את גבולו הדרום-מזרחי,
כל האזור של דרום הר חברון מפני מתקפות מהאזור הזה,
עושה ערים מצודות, בירניות ביהודה וכן הלאה הדרך.
ועוד ראינו שבשנה ה-18 ליהושפט שהיא השנה ה-22 למלך אחאב הוא בעצם כורד ברית, נכון? עם המלך אחאב הברית היא גם ברית חיתון כפולה,
וגם ברית של יציאה משותפת למלחמה,
שזה בעצם גם כן המשך המדיניות של אבא שלו עשה לחיבור בין הממלכות, אבל הפעם הדרך היא אחרת. אם עשה, תכנן, ישתלט על ממלכת ישראל,
אצל יהושפט זה כבר לא יקרה, הוא מבין שזה לא יקרה, אז התכנון הוא שיתוף פעולה בעצם.
קשרי חיתון כפולים,
כשבמעלה הדרך אחד מהבנים או הנכדים של החיתון הזה, הוא יהיה המלך שיאחד את הממלכה מחדש.
אממה,
כשיהושפט חוזר מהקרב האחרון של אחאב שבו נפל אחאב, יוצא כלפיו הנביא יהוא בן חנני החוזה ונוזף בו, אומר לו לשונא השם לעזור וכן על זה הדרך, מה פתאום, יש עליך קצף מעם השם
שהלכת בכלל לעזור לאחאב, כלומר יש ביקורת נבואית על העניין הזה וראינו בדברי הימים, זה הכל חזרה אני עושה כרגע,
שיהושפט כתוצאה מהדבר הזה נוקט מספר פעולות כדי לדחות ולמנוע את הקצף
מעל ישראל.
מה הוא עושה?
הוא עושה את התשובה שהיה אמור לעשות אחאב. אתם זוכרים?
התשובה שהיה אמור לעשות אחאב היא תשובה על עולם המשפט,
שהוא זוהם על ידי איזבל.
והוא לא עשה את זה, אלא הלך לאזור הנוחות שלו, שזה לעשות מלחמות.
אבל יהושפט עושה תשובה על עולם המשפט, ושם ראינו פסוקים מפורשים, תיזהרו, לשפוט צדק, ותהיו עם הטוב,
ואל תקבלו שוחד, ולא מקח פנים. זה ממש מקביל,
כמעט אחד לאחד לכל המילים והמושגים והצירופי מילים שמופיעים במשפט נבות המזויף וכו'.
ולכן מה רבה מאוד פליאתנו בשבוע שעבר, כשראינו שאחרי כל הפעולות הללו ירושפט פתאום מקבל ידיעה שמה?
שעולים עליו למלחמה מואב ועמון והעמונים, העמונים זה המעונים.
וזה ברור שהעלייה שלהם למלחמה היא תוצאה של
היעדר ההרתעה או שחיקת ההרתעה של יהושפט כי ראינו בספר דברי הימים שויהי פחד השם על כל העמים אשר סביבותיו גם הערביים היו מעלים לו מנחה אז משהו קרה באמצע ושאלנו את עצמנו מה קרה באמצע
אני עושה עד כאן הכל חזרה זה קצת מהלך שצריך להחזיק ראש
מה קרה באמצע בין הפרק בדברי הימים הראשון להוא שאחריו
שמנו את פעמנו לקרב שלישי שבעצם היה כאן
שלא מתואר בדברי הימים אבל כן מתואר בספר מלכים
וזה הקרב של יהושפט יחד עם יהורם מול מלכי מואב. ובקרב הזה היינו, תודה, היינו בעצם באמצע שלו,
ברבותי אדוני,
אלוהים מלך העולם שהקונה יגורם.
שאלנו איך יכול להיות שיהושפט יוצא לקרב
שוב פעם עם יהורם בן אחאב אחרי דברי התוכחה של הנביא. והתשובה שנתנו הייתה שלושה חילוקים בדבר.
דבר ראשון, המלחמה הייתה מלחמת ברירה יזומה, זה מלחמת, אין ברירה, כי מלך מואב לא מעלה מיסים, הוא פושע.
דבר אחד.
דבר שני, אז הוא צריך את העזרה, הוא צריך לחנוך אותו, זה כבר לא מערכות יחסים הדדיות,
יהושפט הוא דוד שלו.
דבר שלישי, אולי היה חשוב מכל, מואב מעניינת את יהושפט.
ארם זה סיפור החוק, אבל אם מואב יפשעו בממלכת ישראל, אז מי שיסבול מזה ראשון
זו ממלכת יהודה, מואב. אז לכן יהושפט בכל הדברים האלה עושה חילוק,
ואומר למרות שלארם אסור היה לי לצאת והנביא הוכיח אותי,
לזה כן מותר לי לצאת, והוא חוזר על אותם ביטויים
ליהורם כמוני כמוך, כעמי כעמך, כסוסי כסוסיך, ויוצא איתו למלחמה.
בפעם הקודמת ראינו את המלחמה עצמה?
הגענו למלך אדום ומלך מואב והבן שהוא הקריב?
לא הגענו מזה, אני חושב.
לא הגענו. אז בואו... יפה.
יפה.
אז אנחנו כרגע במלאכים
אה... לא, מלאכים ב', פרק ג',
נכון?
פרק ג', פסוק,
בואו נקרא את הכל וזהו.
כל פרק ג', פסוק ד'. ומשם מלך מואב היה נוקט והשיב למלך ישראל מאה אלף קרים ומאה אלף צמר.
ויהי כמותך ויבשם מלך מואב ומלך ישראל. ויצא המלך יהורם ויום ההוא משמרון ויבכוד את כל ישראל.
וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמור מלך מואב פשע בי התלך איתי אל מואב למלחמה ויאמר אעלה כמוני כמוך כי עמי כעמך כסוסי כסוסך.
פרק מלכים ב', פרק ג', פסוק ז'.
ויאמר איזה הדרך נעלה. מי אומר למי?
מלך ישראל,
יהורם, שואל את הדוד הגדול, את יהושפט, שהוא יותר מנוסה ממנו,
איזה דרך נעלה?
ויאמר דרך מדבר אדום.
אני לא יודע אם הסברנו את זה בפעם הקודמת,
אבל זו אסטרטגיה מאוד מאוד מפתיעה.
המפה תהיה רגע מול העיניים שלכם.
מזרחה של ארץ ישראל,
הארץ התחתונה מקבילה פחות או יותר לאזור הערבה שלנו, זה אדום.
מעליה נמצאת מואב, מואב זה מקביל לכל מה שקורה מעבר לים המלח.
מעליהם זה עמון, פחות או יותר מגבול נחל יבוק או ארנון, וצפונה זה עמון. אלה שלושת הארצות שנמצאות מזרחה לארץ ישראל.
אתה רוצה לתקוף את מואב, מואב היא בעצם הגזרה המרכזית.
אתה יכול להגיע אליה או מצפון, זו דרך הרבה יותר קלה במערכת יהודה. אתה גולש ממדבר יהודה,
חוצה באחד המקומות את הירדן, בין אם זה מעברות הירדן, גלגל, וגולש
דרומה כדי לתקוף את מואב, וכנראה מואב, מה?
נערכים לאפשרות הזאת. זו האפשרות, האפשרות השנייה,
זה לעשות איגוף
מפתיע ביותר, רחב, היקף מאוד, לרדת דרומה ומזרחה ולהגיע אליהם מאחור דרך מדבר אדום. זו אפשרות שדורשת מצד אחד לוגיסטיקה מעולה,
כי אתה הולך לעשות כאן איגוף מאוד מאוד רחב,
צריך לספק תספוקת לקוחות, אבל היא נוחה מצד שני מפני שאת דום באותה תקופה כפופים למלך ישראל, ולכן יש שם מעבר בטוח יחסית.
אז יש כאן מבחינה מבצעית
זה יותר קל, אגמית נקרא לזה, אבל מבחינה לוגיסטית זה יותר מורכב.
אבל היושבת-ראש צריכה ללכת על העניין הזה ולתקוף את מואב מעורפם.
זו התוכנית המבצעית.
או ש... לא הייתי שם, אבל או שהאיגוף היה עוד יותר רחב, היה להם שקפות,
כן, או שעשו תנועה בלילה, גם זה יכול להיות.
ואז ממילא הוא יתקוף מצפון.
נכון, נכון, גם יכול להיות.
יפה.
מישהו חסר לכם פה?
בפסוקים?
נביא. חסר פה נביא.
אנחנו רגילים, אפילו אצל אחאב, שהוא שואל בנביא. כאן לא שואלים בנביא,
ויש נביא.
כן, אז זו אפשרות אחת.
זו בעצם האפשרות היחידה.
כלומר, גם יהושפט, מילא על יהורם אנחנו מבינים למה הוא לא שואל, הוא לא רוצה נביאים, אבל למה יהושפט לא שואל?
אז הוא אומר בצדק מוטי,
במלחמת אין ברירה. לא שואלים בקול הנביא. מתי אתה הולך, כל הגמרא במסכת ברכות,
יועצים באחיתופל, נמלכים בסנהדרין, שואלים באורים ובתומים,
אומרים שם הראשונים, זה רק במלחמת ברירה.
אבל עם מלחמת אין ברירה, לעזרת ישראל מי יצר? אתה לא שואל אף אחד, אתה יוצא ונלחם. אז המלחמה הזאת היא או שהיא מלחמת אין ברירה,
או שהיא בדרך להיות מלחמת אין ברירה,
ולכן לא נועצים בנאדם.
אממה,
וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום, הנה מלך אדום, זה אומר שאדום מאפשרת להם מעבר, הוא כפוף אליהם,
ויסובו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם. האם זה תכנון לקוי?
האם הם בנו על מים שנמצאו בשטח ולא היו מים?
אלף ואחת סיבות יכולות להיות.
בשורה התחתונה, נתקל כאן כוח צבאי גדול בלי אספקה.
וכל מי שמכיר את תולדות מלחמת העולם השנייה בעיקר יודע שקווי התספוקת הארוכים לעומק ברית המועצות היו העקב אכילס המרכזי של הגרמנים שבעצם לא הצליחו להביא אספקה לכוחות שלהם ונכנס החורף ואז הם בעצם נתקעו בהרוסים, היו כל הזמן רעננים וטריים וכו' וכו'. אבל זה תמיד ידוע גם בעוד מקומות.
מה?
עם ישראל.
כן. כן. דרך מדבר אדום. למה אין?
הם מתחילים.
אז כנראה הייתה כאן איזה תקלה, לא בדיוק ברור על מה הם בנו
אבל האפשרות הכי פשוטה זה שהניווט לקח להם יותר זמן ממה שהם חשבו.
הם חשבו שזה ייקח להם שלושה ימים, ארבעה ימים, בפועל טעות קטנה בניווט, עיכוב קטן של הכוח, איזה בהמה שפרקה זחל
והם נתקעים שם שבעה ימים בלי דלק ובלי מים, זה בדרך כלל מה שקורה,
שאתה מעריך,
אבל לא בדרך מדבר אדום, ביקשת לעבור דרך המיינסטרים.
טוב,
ויאמר יהושפט, אין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו? מה קורה? פתאום, עכשיו הוא נזכר בנביא.
ויען אחד מעבדי מלך ישראל, ויאמר, לא מלך ישראל. מלך ישראל הוא לא, אין לו שיתוף פעולה עם הנביאים.
פה אלישע בן שפט,
אשר יצק מים על ידי אליהו.
זה ביטוי מפתיע בפסוק.
מה זה פה אלישע בן שפט?
הכוונה היא שלמרות שלא שאלו את אלישע מראש האם לצאת למלחמה, האם תהיה סייעתא דשמיא, האם נצליח,
אלא יצאו למלחמה בלי לשאול אותו,
והיה יכול אלישע להגיד, אה, יצאתם בלי לשאול אותי?
שלום, שלום,
תסתדרו לבד, הוא יורד איתנו למלחמה.
הוא איתם. זו הגדרה מאוד מאוד יפה של תפקיד הנביא, שתפקיד הנביא הוא קודם כל להיות עם עם ישראל.
בין אם הם שומעים בקולו, בין אם הם לא שומעים בקולו.
מזכיר את ירמיהו,
שהייתה הגלות, למרות שמלך בבל הציע לו ללכת לאן שהוא רוצה,
הוא מחליט ללכת עם הגולים.
אז אלישע יורד איתם למלחמה, כי עמו אנוכי בצרה.
ויאמר יהושפט,
יש אותו דבר ה' וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום.
ויאמר אלישע אל מלך ישראל, מה לי ולך?
נוזף בו, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך.
כן, לך לאיזבל שלך, נראה אותך מסתדר.
ויאמר לו מלך ישראל, אל, אל תדבר ככה, אדוני הנביא,
כי קרא אדוני לשלושת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב, אדוני הנביא, אנחנו נמצאים במצוקה, הוא אמר, עכשיו אתה עושה איתי חשבונות?
עם ישראל במצוקה, תעזור לנו.
ויאמר אלישע, אחרי אדוני צבאות אשר עמדתי לפניו, כתולי פני הושפט מלך יהודה, אני נושא
אם אביט עליך ואם אראך. ועתה קחו לי מנגן,
ורק אנגן המנגן ותהיה עליו ביד אדוני.
ויאמר, כה אמר אדוני,
עשו הנחל הזה גבים גבים.
אז כנראה הם היו,
לדעתי הם כנראה היו בנויים על איזה נחל שהם חשבו שיהיו בו גבים,
שיהיה בו איזה שיטפון וכו', ולא היה.
ככה אמר ה' לא תראו רוח ולא תראו גשם,
והנחל לא ימלא מים, ושתיתם אתם ומקנכם ובהמתכם.
איזה שבר ענן במקום מרוחק.
ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם, והקיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעייני מים תסתומו,
וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים
ויהי בבוקר כעלות המנחה והנה מים באים מדרך אדום
ותמלא הארץ את המים.
עכשיו יש כאן
עוד פסוק אחד, רגע נעצור כאן.
יש כאן המון המון הקבלות לדברים קודמים, נכון?
קודם כל יש כאן הקבלה מרחפת מעל האוויר לעיר הנידחת.
כלומר אומר להם אלישע אתם תנצחו, אסור לכם ליהנות מכלום. אתם צריכים להפיל את העצים, לסתום את המעיינות, להרוס את הגדרות.
סטייל יריחו כזה,
או לחילופין,
מדגיש שוב פעם ניצחון
שהוא לא שלך.
הוא לא מגיע לך, אדון יהורם.
ולכן אסור לך ליהנות מפירות הניצחון.
מי הרי טעה בזה?
אבא שלו אחאב, נכון? אבא שלו אחאב לקח ניצחון שלא הגיע לו,
אלא ניתן לו בחסד השם,
והשתמש פה לקרוע כל מיני בריתות מדיניות כאלה ואחרות. אז בעצם זה מה שאומרים על אלישע.
דבר שני,
יש כאן כמובן דמיון חזק מאוד למעמד הכרמל,
נכון? ויהי בבוקר קהלות המנחה,
והסיפור של המים שחוזר כאן, וגם אלישע יוצק מים על ידי אליהו,
אז גם פה יש איזה מין מעמד כזה שבא לברר את אמיתותם של נביאי השם, אלישע מול נביאי הבעל,
השקרנים, שאין מהם ישועה בזמן מלחמה.
יפה, יפה.
יאללה, נמשיך.
וכל מואב שמעו כי עלו המלאכים להילחם בם,
ויצעקו מכל חוגר חגורה ומעלה ויעמדו על הגבול. כלומר,
הם מופתעים.
הם באמת נערכו כלפי צפון,
פתאום הם רואים מאחור שיש להם איזה מתקפה,
אז הם, אה, קדימה, כל חוגר חגורה, תביאו, לא משנה, טירונים, מקצועות, מי שבמסלול, קדימה, קדימה.
הם בעצם בסוג של איזה,
של איזה בהלה כזאת,
ויעמדו על הגבול. אז הם מצליחים לייצב איזה כוח הגנה על הגבול.
וישכימו בבוקר, והשמש זרחה על המים,
ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם. טעות אופטית.
הם רואים את הגבים האלו שהיו, אבל השמש זרחה עליהם, וזה נראה להם כזה אדום.
ויאמרו דם זה, אחרב נחרבו המלכים,
ויכוש את ראהו ועתה לשלל מואב. כלומר, מה הם אומרים?
הבנו איך קרה.
הם ניסו לעשות לנו אגוף מאוד מאוד רחוק,
סיכוי קלות שדבר כזה יקרה, שהם יצליחו. כנראה הם לא הצליחו.
לא היה להם את העורף הלוגיסטי המתאים. אז הם התחילו לריב ביניהם,
והדם שאנחנו רואים זה דם המלחמות הפנימיות בין החלקים השונים של הצבאות שמרכיבים את הערב רב שהולך לתקוף אותנו,
ולכן הם אומרים, ועתה לשלל מואב, כלומר, אפשר לזרוק נשקים,
להוריד את התחמושת מהמסעיות, לפנות אותם, כי הולכים לקחת שלל. אז הם בעצם פוצחים בתנועה מינהלתית עם אורות גבוהים ועם נשק מאחורי הגב, בלי מחסנית,
כדי ללכת ולקחת שלל.
זה בעצם מה שקורה, בעוד שעם ישראל נמצא בדיוק הפוך.
צבא ישראל ויהודה נמצא בתנועה קרבית,
מוכן לקרב.
ויבוא אל מחנה ישראל ויקומו ישראל ויכו את מואב וינוסו מפניהם ויכו בה והכות את מואב.
הם נופלים כפרי בשל לתוך מחנה ישראל, לא ממובצעים, לא מאורגנים לקרב, באים לקחת שלל,
ועם ישראל תוקף אותם והערים יהרוסו וכל חלקה טובה ישליכו איש את אבנו ומילאו הכל מהן מים יסתומו וכל עצות טוב יפילו עד השאיר אבנה בקיר חרשת ויעשו בו הקלעים ביקור יפה
ניצחון גדול
והם עושים את מה שאומר הנביא
אבל אז קורה כאן דבר מעניין שאני רוצה להציע כאן פירוש
שהוא הכי הכי פשט
יש כאן כל מיני פירושים למה שנקרא
כאלה ואחרים אבל אני רוצה להציע פירוש פשט
שאחרי זה נראה אותו עוזר לנו בהמשך
וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה
ויקח אותו שבע מאות איש שולף חרב להבקיע אל מלך אדום
ולא יכול
ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלה ועולה על החומה
ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעליו וישובו לארץ.
מה כתוב כאן?
מלך מואב
כנראה
עשה רותו כזה רעץ קדימה ועטה לשלל מואב
ואז הוא מגלה את עצמו מותקף מכל הכיוונים.
עוד רגע הוא הולך להיות מושמד,
הוא וכל כוחותיו.
באקט של הרגע האחרון הוא מצליח לקבץ אליו 700 לוחמים, ואיתם הוא מנסה לפרוץ בכל הכוח את המצור,
כן?
כתוב כאן,
להבקיע אל מלך אדום ולא יאכולו. כלומר, הוא עושה רגע איזה זיהוי בשטח,
הוא אומר, אוקיי, הכי יהיה קשה לי להילחם עם ישראל, הם חזקים,
יהושפט גם חזק, הוא מזהה את גדודי,
איפה נמצאים גדודי אדום,
ומנסה להבקיע משם. זה מבחינתו החוליה החלשה, תקראו לזה התפר בין הארמיות, תקראו לזה איך שאתם רוצים. הוא מזהה את זה, כן. כמו שגדוד הסיור 87 מצא את התפר בין הארמיה השנייה לשלישית במלחמת יום כיפור, ודרך זה נעשו את חציית התעלה.
אז ככה הוא מנסה למצוא איזה חוליה חלשה ולהבקיע חזרה לארץ שלו לפני שמשמידים אותו, והוא לא מצליח.
ואז הוא עושה משהו.
מה הוא עושה?
חלק מהפרשנים,
זה סתם, זו דוגמה יפה לראות איך אפשר לפרש את התנ״ך, גם בצורה אולי יותר קבלית כזאת, מיסטית, אבל אנחנו ננסה לפרש את זה בצורה של הפשט.
חלק מהפרשנים אומרים שמלך מואב לקח את הבן שלו, הבכור,
והעלה אותו עולה לעבודה זרה, כמו שמלך מואב, כדי שיציל אותו.
על החומה הוא עולה לאיזה, כנראה הם התבצרו באיזה מקום,
הוא עולה לחומה ושם הוא עושה את האקט הנורא,
אבל אז לא ברור למה יש קצף על ישראל.
ויהי קצף גדול על ישראל.
מה זה קשור? זה שהוא עושה דבר כזה נורא, למה זה משפיע עלינו?
אז הפרשנים אומרים,
כמתוקנים שבהם לא עשיתם, וכמקולקלים שבהם כן עשיתם,
וכאילו יש כאן איזה קצף על עם ישראל, שתראו את מלך מואב, איך הוא מסור לעבודה זרה שלו,
עד כדי הקרבת הבנים, ולמה אתם לא מעין ידע שורקונאו חמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, מי לא יתבונן, משהו כזה.
כן?
אפשרות, יש חלק מהפרשנים אומרים את זה.
אבל לדעתי הפשט הוא אחר.
וגם את זה מציע אבא של הרדק,
הריקם, רבנו יעקב קמחי.
הרדק זה רבי דוד קמחי, אבא שלו זה...
הוא אומר שזה הבן של מלך אדום.
כלומר, בתוך כל הניסיונות ההבקעה האלו,
מלך מואב שבה את בנו של מלך אדום.
במלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמני
סרן יעקב סטלין.
הגרמנים כמוצא של ערב, יש לנו הבן של סטלין אצלנו, אתם מוזמנים, שלחו רשימה לסובייטים,
איזה גנרלים הם רוצים שישחררו.
אבל סטלין, שלעומק גנותו יאמר שהוא היה רוצח
בקנה מידה שווה לכל הכיוונים,
הוא אמר,
סרן,
סרן.
גם לא רב סרן אני לא אתן לכם.
נהרוג, הוא אומר, תהרגו, באמת תהרגו אותו.
הוא לא הסכים.
אז,
מלך מואב עולה עם הבן של מלך אדום,
או שתיתנו לי לעבור או שאני הורג אותו.
על החומה.
ההיא נער, ההיא נער, זה, אז כשמדברים, הרג אותו.
ויהי קצף גדול על ישראל, של מי?
של אדום.
אדום, מלך אדום,
בא בטרוניה כלפי מלך יהודה, מלך ישראל.
אם זה היה לוחם שלכם,
זה היה נראה אחרת.
אם לא היו קוראים לו מדחת יוסוף,
ויש דיבורים כאלה, הוא לא היה נשאר שם לדמם.
יש תאנה כזאת.
מה היה קורה עם הלוחם בקבר יוסף? לא היה דרוזי.
האם היה אותו דבר?
דברים חמורים, נכון? גם ככה זה אירוע חמור ביותר.
הופקרת לוחם שידמם כמה וכמה שעות, שאתה סומך על אחרים. זה א' ב' של ערכי צהל, לחלץ.
אבל אם זה לא היה,
אז יש קצף על ישראל, הכוונה, כלומר,
מלך מואב מנסה לסכסך בין המרכיב, החוליה החלשה שנראית לו, ולכן נפל לו איזה מין קלף זהב ליד, הוא לוקח את בנו של מלך אדום,
מאיים,
הורג אותו מעל החומה, וזה עובד לו.
ויהי קצף גדול על ישראל, ויסעו מעלה וישובו לארץ. כלומר, התחיל שם איזה סכסוך פנימי,
מלך אדום מאוד מאוד נפגע מהיחס,
ובעצם כתוצאה מהדבר הזה המתקפה,
התנופה נבלמה, ועם ישראל
מסתפק במה שהיה, היו דברים גדולים גם ככה, הניצחון, אבל לא הכרעה גמורה, והם
חוזרים חזרה לאחור. זה לדעתי הפירוש הכי פשוט,
בלי להסתבך,
והמילה קצף היא משמעותית כי היא מופיעה בעוד מקומות,
גם בדברי הימים וגם כאן.
עכשיו, יהושפט חוזר מהמלחמה הזאת.
אז מה החוויה שלו?
מה הפרשנות שלו למלחמה? זה היה מוצדק כשהוא הלך למלחמה או לא היה מוצדק?
אנחנו כנראה מבינים שיהושפט מבין כתוצאה מהדבר הזה,
שהם כמעט שם כולם מתו בצמא ושאלישע אמר לו, שמע, אם זה לא הייתה אתה לא היה פה עם מי לדבר, שכנראה
זה בדיוק אותה טעות
לתמוך ביהורם בן אחאב,
בדיוק כמו לתמוך באחאב.
הוא מבין את הטעות שהוא עשה.
והחוליה הזאת היא החוליה שחסרה לנו בדברי הימים. בואו נראה. בואו נעסור רגע לדברי הימים.
ב' פרק,
דברי הימים ב' פרק כ'.
אז אני מזכיר לכם, כל פרק יט זה בעצם התשובה שעושה יהושפט אחרי הקרב.
כן, אתם איתי?
ב' פרק יט או כ'.
כל פרק יט זה בעצם התשובה שעשה יהושפט אחרי הקרב של אחאב.
שהנביא נזף פה, אז הוא עושה תשובה.
בין יט לכף נכנס הקרב עם יהורם מול מואב.
נכנס הקרב שם.
ועכשיו
מגיע פרק כף.
ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהם מהעמונים על יהושפט למלחמה. מובן מאוד, נכון?
למה?
אחרי שלא היה גמר כיבוש בפעם הקודמת,
ואחרי שבני מואב ראו שיהושפט הוא יחד עם מלך ישראל,
אז אמרו, נסגור איתו חשבון.
הם כורתים ברית עם בני עמון, תכף תראו שיש כאן איזה מישהו שמתכלל את הכל מאחורה,
ואומרים, יאללה, מלך יהודה יצא אלינו, אנחנו נצא אליו חזרה.
ויבואו ויגידו ליהושפט לאמור, בא עליך המון רב מעבר לים, עבר לים הכוונה ים המלח,
מארם, או,
אנחנו מבינים שמי שעומד מאחורי כל האירוע הזה, זה בן אדד. מה אומר בן אדד?
אם אני רואה שיש להם עכשיו בריתות, ממלכת יהודה, ממלכת ישראל,
הדבר האחרון שאני צריך זה שמלך ישראל ישכנע את מלך יהודה לצאת למלחמה בצפון-מזרח. בואו נתחיל להעסיק אותם
בגזרה הדרום-מזרחית שלו.
ולכן מלך ארם משקם את צבא מואב,
משקם את צבא עמון, ושלח אותם להילחם עם ממלכת יהודה.
בא עליך עמון רב מעבר לים ארם, והנם בחצצון תמר, אי עין גדי.
ויירא.
ויתן יהושפט את פניו לדרוש לאדוני,
ויקרא צום על כל יהודה.
ויקבצו יהודה לבקש מאדוני גם מכל ערי יהודה באו לבקש את אדוני
ויעמוד יהושפט בקהל יהודה ובירושלים בבית אדוני לפני חצר חדשה
ויאמר אדוני אלוהי אבותינו הלא אתה הוא אלוהים בשמיים ואתה מושל בכל ממלכות הגויים ובידך כוח וגבורה ואין עמך להתייצב
הלא אתה אלוהינו הורשת את יושבי הארץ עוד מפני עמך ישראל ותתנא לזרע אברהם אוהביך לעולם
וישבו בה והבנינו לך במקדש לשמך לאמור אם תבוא עלינו רעה וחרב
שפוט ודבר ורעב נעמדה לפני הבית הזה ולפניך כי שמך בבית הזה ונזעק עליך מצרעתנו ותשמע ותושיע ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר מה זה אומר?
אדום זה אומר שמלך מואב
הצליח בסכסוך שלו
הצליח
בסדר?
ובקרב הזה אדום
מבינים ש...
שמה?
שיחסי הכוחות השתנו בכלל אדום
זו אומה של שכירי חרב לאורך כל ההיסטוריה.
נכון? כאילו אתה סוחר אותם והם באים מהחורבן בית שני, אני מזכיר לכם שהיה גדודי אדומיים פה ששכר אותם ההוא, ושכר אותם ההוא, והם כאילו נלחמים שכירי חרב כאלו. כל הצבא בעולם העתיק היה הרבה פעמים צבא של שכירי חרב, אבל האדומים, בזה הם עבדו. זו הייתה ההתמחות שלהם.
אז הם היו שכירי חרב שהיו כפופים לממלכת יהודה וישראל, בעיקר ממלכת ישראל.
עכשיו היה משהו לא טוב, ורואים שזה משתנה, אז הם עוברים צעד.
ואנחנו מבינים עכשיו למה, מה היה?
כי הוא עשה עליהם פעולה ממוקדת, מלך מואב.
כן, אתה יודע, בסדר, כי הוא חזק, אתה מצטרף אל החזק.
ועתה הנה בני עמון ומואב והר שעיר, אשר לא נתת לישראל לבוא בהם בבואם מארץ מצרים, כי שרו מעליהם ולא ישמידום,
והנה הם גומלים עלינו לבוא לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו, אלוהינו הלא תשפוט בהם,
כי אין בנו כוח לפני המון הרע בזה הבא עלינו ואנחנו לא נדע מה נעשה
כי עליך איננו וכל יהודה עומדים לפני אדוני גם טפם לשם ובניהם.
עכשיו אנחנו קוראים את הפסוקים האלה ולא מאמינים.
מה זה הדבר הזה?
מה זה אין לנו כוח?
מה זה...
קודם כל עוד לפני הצבה הטופוגרפית זה ברור שיהושפט מה?
אין דרך לעלות מאלה. אין דרך. אתה לא צריך לעשות שום דבר רק לעלות על מוצא.
היה נחל ולזרוק אבנים ושמן רותח ונגמר הסיפור.
הטופוגרפיה היא לטובתך, פעם אחת. פעם שנייה,
צריך צבא של מיליון ומאה אלף חיילים. אז נגיד שחלק ממנו נפגע בקרב הקודם, אז זה עדיין.
בירניות, מצודות, קראנו את זה.
אי אפשר להכחיש את המוחש, כן? קראנו את זה בפרק י״ז,
שהוא מלאכה רבה, אנשי מלחמה, גיבורי חייל בירושלים, והיו בין ביהודה בירניות, הרי מסכנות,
גיבורי חיל כאלה, גיבורי חיל כאלה, נושקי קשת, מאתיים אלף, מה זה הדברים האלה?
הרי מבצר בכל יהודה הוא בנה.
אז כאילו פתאום הוא אומר, אני לא יכול, אני לא מסוגל,
תציל אותי, מכנס את כולם לירושלים, מתפללים.
מה זה הדבר הזה?
מה פשר התגובה של יהושפט המשונה הזו?
השאלה, מה התשובה?
כן.
אז אני חושב שזה נכון, עוד דיוק קטן.
פסוק אחד לא קראתי לכם מקודם.
בפרק י״ז פסוק ט׳ וי׳
וילמדו ביהודה וימיהם ספר תורת ה׳ ועשווה בכל ערי יהודה וילמדו בעם. ויהי פחד ה׳ על כל ממלכות הארצות
אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט.
הייתה לו הרתעה.
וההרתעה הייתה פחד השם.
ויהושפט שואל את עצמו מה קרה שנעלמה לי ההרתעה?
מה קרה?
מה פתאום הם נהיה? הרי תמיד הם היו כאן החבר'ה האלה, נכון? תמיד הם היו.
מה קרה שהם פתאום מעיזים להרים ראש?
אפשרות אחת, ללכת בפירוש הצבאי ולהגיד, טוב, בגלל שנצאתי למלחמה ולא ניצחתי לגמרי, אז עכשיו יש להם הזדמנות. אבל אפשר גם להגיד הפוך,
הרי אחרי הכל הם יצאו למלחמה והיכו את מואב, מואב לא ניצחו במלחמה, הם רק לא הפסידו לגמרי והם לא ניצחו.
אז יהושפט אומר, אוקיי, אני מבין.
לקחו לי את ההרתעה כי חטאתי להשם.
חטאתי להשם.
והפתרון כאן לא יהיה לצאת למלחמה ולנצח,
ואנחנו מיד נראה בהמשך כמה היה קל לנצח במלחמה הזאת, אנחנו נראה את זה, זה כלום.
אבל הוא אומר, הפתרון לא יהיה, הפתרון יהיה להחזיר את הכל להשם יתברך.
להבין, חטאתי,
השיתוף פעולה עם יהורם היה טעות.
מה זה טעות? טעות הכוונה חילול השם.
זה הכוונה.
כשמלך צדיק הולך לעזור למלך רשע, הוא מחלל את השם.
ולכן היה מגיע לי אז להפסיד הקדוש ברוך הוא ריחם עליי,
ועכשיו הוא בוחן אותי.
וראינו את זה כמה פעמים בתנ״ך, משאול ועד דוד ועד איזה, הניסיון הכי גדול למלך
או למלכות בכלל זה לא להפעיל את הכוח.
זה הניסיון הכי גדול. יש לך כוח,
יש לך יכולת,
אתה מרגיש שאתה מסוגל לקחת את המלחמה שלי בהליכה והנביא מצווה עליך לא לעשות
ואתה נמנע.
זה הניסיון הכי גדול.
בא לידי ביטוי אצל שאול, נכון?
ששמואל אומר לו שבעת ימים תאכלת בואו אליך והודאתי לך את אשר תעשה
ושאול רואה שפלישתים מתחילים זה, והוא לא עומד בניסיון ויוצא לקרב.
בא לידי ביטוי אצל צדקיהו, לא למרוד במלך בבל.
בא לידי ביטוי אצל דוד, אבל במקום של תיקון,
כשיש לך עוצמה,
ואתה בטוח שאתה עוד רגע, אתה גומר את המלחמה בהליכה, אין פה שום בעיה, זה ברור שכל הנתונים לטובת יהושפט.
ואתה בכל אופן מחליט להגיד, אוקיי,
הסיבה כאן היא לא סיבה צבאית.
הסיבה היא סיבה רוחנית.
ואני צריך לעשות תשובה רוחנית.
זה ניסיון גדול מאוד.
ויהושפט בניסיון הזה עומד.
ובואו תראו כמה היה לו קל לנצח במלחמה, ובכל אופן... עכשיו, זה ברור שמלך שמנצח במלחמה,
על הדרך יש לו גם הרבה מאוד דיווידנדים.
הוא ניצח במלחמה, הוא הוביל את הצבא, המעמד שלו מתבסס,
העוצמה שלו מתבססת, זה ברור.
ויהושפט הכל זה מוכן לוותר,
ויחזיאל בן זכריהו בן בנייה בן...
כן, נכון, נכון, וזו מלחמת אין ברירה, שהוא גם יכול לנצח בה.
כלום. הוא מבין בעומק.
תראה, בוא נדבר טיפה מהזה שלנו, בסדר?
אנחנו הרי נוטים לראות כל דבר בפני עצמו,
אבל ההיסטוריה מבקשת מאיתנו לחבר אירועים.
אז אפשר להגיד שההתנתקות זה דבר אחד,
ומלחמת לבנון השנייה זה דבר אחר, אפשר.
אתה רוצה לתת את עצמך, מה קרה? מה פתאום חיזבאללה הרימו ראש והרשו לעצמם? הרשו לעצמם לבוא ולכוון טיל על האמר של צה״ל ולהרוג ארבעה חיילים ולחטוף שתי גופות.
מה היה?
למה הם לא עשו את זה עד אותו רגע? רק התאכלות מבצעית? זה מה שהיה חסר להם?
היה להם אלף הזדמנות מבצעיות לפני כן.
הם מסתכלים,
הם רואים,
הם רואים איך צה״ל נראה, הם רואים אולי את השסע בחברה הישראלית,
הם רואים את זה, הם אומרים, וואלה, זה זמן טוב, הם חלשים, זמן טוב לתקוף אותם.
זה ברור שזה משפיע.
הרי אתה לא כל רגע מכה באויב, יש לך איזה מרכיב של הרתעה שהרב אומר לעצמו, לא משתלם לי,
לא משתלם לי להכות כי אני אחטוף פי מאה. באמת, החיזבאללה אחרי זה הודו שהם טעו.
שהם לא העריכו שמדינת ישראל תצא לתגובה כזאת חריפה בעקבות ה... הם היו בטוחים שזה יהיה ככה קצת אימומים וזה,
איזו הפצצה של חיל האוויר ונגמר. הם לא העריכו שפתאום,
כנראה גם אנחנו לא העריכנו, כי מי שזוכר,
מלחמת לבנון השנייה היא התגלגלה.
זה, אז שלחו איזה טנק לרדוף אחריהם, והוא עלה על מטען,
אז עפו עוד ארבע חיילים, ואז נכנס עוד כוח של הנחל,
כאילו היו שם כמה אירועים, ואז כבר הפציזו.
אף אחד לא תכנן את זה והתגלגלו לדבר הזה. על כל פנים, בסוף,
התוצאה הייתה שרוב הדחייה הוכרעה ולבנון הופצצה והם לא,
זה לא היה בתכנון שלהם שזה מה שיקרה ואולי זה מועיל עד היום,
העניין הזה, אבל אתה שואל את עצמך מראש למה הם עשו את זה, מה הייתה הסיבה,
מי הרי פה את הראש?
הם מסתכלים והם רואים, בסדר?
אז יהושפט שואל את עצמו את השאלה המרכזית,
מה קרה להרתעה שלי, לאן היא נעלמה? הרי יש פסוק, פחד השם היה עליהם,
לאן נעלם הפחד? זה אומר מבחינתי שהשם שר מעליי ואז אם השם שר מעליי והוא יצא למלחמה
הוא לא יצליח בה אפילו שהיא מלחמה מאוד מאוד קלה שוב פעם לבנון השנייה על פניו מלחמה די קלה להם אין חיל אוויר לנו יש להם אין טנקים לנו יש ובכל אופן התוצאות בשדה הקרב לא היו מרנינות
ויחזיאל בין זכריה ובין בניה ובין יעיל ובין מתניה הלוי מבני אסף
הייתה עליו רוח אדוני בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלים והמלך יהושפט
כה אמר אדוני לכם, אל תראו ואל תחתו מפני עמון הרב הזה, כי לא לכם המלחמה כי לאלוהים.
וזה ניסיון, זה לא רק הבטחה.
זה ניסיון, אל תתערבו.
מחר רדו עליהם מנם עולים במעלה הציץ,
ומצאתם אותם בסוף הנחל פני מדבר ירואל. אז כל מ״מ מתחיל בלא יודע איפה אומר, זה מתבקש, הם עולים, אתה מחכה להם שם, דופק אותם, אין פה מה, יש להם מעבר הכרחי,
צר, שאתה מחכה להם בסוף, לא צריך כלום, שים כמה מטענים, קצת זה, וגמרת את הסיפור.
כן, ציר הררי, נגמר הסיפור וכל זה.
אסור לכם,
חכו שם בלי לעשות כלום.
לא לכם להילחם בזאת, עוד פעם הוא מזהיר עוד פעם הנביא, אל תילחמו.
זה לא שלכם הניצחון.
התייצבו, עמדו, ראו את ישועת אדוני עמכם, פסוק שלקוח מאיפה?
שירת הים בעצם, נכון? התייצבו, ראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.
זה ביזיון, אנחנו כבר הרבה אחרי, יש לנו צבא, עדיין.
אל תראו ואלתיכת ומחר צאו לפניהם, וה' עמכם.
ויקוד יהושפט אפים הארצה וכל יהודם ויושבי ירושלים נפלו לפני ה' להשתחוות לאדוני.
ויקומו הלווים מן הקהתים ומן בני הכורחים להלל ה' אלוהי ישראל וכל גדול למעלה.
וישכימו בבוקר ויצאו למדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמאוני יהודה ויושבי ירושלים האמינו באדוני אלוהיכם ותאמנו האמינו בנביאה והצליחו. ממה הוא מפחד?
מה הוא מפחד שמה? שיצאו לקרב.
הוא עושה להם בדיקה שיוצאים רק עם כלי נגינה ובלי נשקים.
תראה לי מה יש לך בפאוש, חליל, יפה, טוב,
נבל, אין לך איזה רימון, אין לך איזה כלום.
הוא מפחד,
כי זה מדקדק באצבעות של כל אוכל, אתה יודע, ערפות על הכוונת,
רק ללחוץ על ההדק.
לא.
אז הוא מזהיר אותם.
וייוועץ אל העם ויעמד משוררים לאדוני ומהללים... בקיצור, מי שיצא למלחמה הזאת זה תזמורת צה״ל,
יחד עם המנצח האגדי זיקו גרציאני.
זהו.
חוץ מזה, לא היה שם שום דבר.
וייוועץ אל העם ויעמד משוררים לאדוני ומהללים להדרת קודש
בצאת לפני חלוץ,
ואומרים, הודו לה' כי לעולם חסדו.
תפילה, תפילה עם כלי נגינה, לא יודע איך מה היה שם, הגיעו מקור חיים אולי גם.
וביתר חל וברינה ותהילה נתן ה' מערבים על בני עמון מואב והר שעיר,
הבאים ליהודה וינגפו.
איך קרה הפלא הזה?
הפסוק הבא מסביר.
ויעמדו בני עמון ומואב ויושבי הר שעיר לאחרים ולהשמיד,
וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו למשחית.
כלומר, מה שקרה,
ושבאמצע הדרך אנשים ממואב והעמון אמרו, תשמע, נראה לי שהאדומים האלה,
שהרי לפני דקה הם היו עם ממלכת ישראל,
ועכשיו הם חצו את הקווים, עשו לנו כיפה אדומה.
נראה לנו שזה בעצם תחמול, ולכן הוא הולך מאחורה,
ואז הם מתחילים, תגיד, זורק לו מילה, זורק לו מילה, הם מתחילים להילחם ביניהם במלחמת אחים,
מלחמה פנימית בתוך העם,
כי הם חושדים במלך אדום, מה פתאום אתה איתנו, היה שם איזה,
אז זה מה שקרה, ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר לאחרים ולהשמיט ככלותם ויושבי שעיר עזרו איש באראל למשחית
ויהודה בא על המצפה למדבר ויפנו אל העמון והנם פגרים נופלים ארצה ואין פלטה. לא צריך שיקרה הרבה בכזאת טופוגרפיה שיתחיל בלגן אימים.
אלה נלחמים באלה, אלה נלחמים באלה, יורד דם, ההוא מחליק, ההוא בורח, בקיצור, וכמובן
מואב והמון ואדום, לא יודעים שישראל לא הולכים להילחם איתם. כלומר, הם כנראה בנו על איזה הפתעה, שהם יתאפסו בשקט, בנחל, ויפתיעו את זה, אבל ברגע שמתחילה שם איזו הסתבכות, אז אומרים, ובטח כבר עלו עלינו, גילו אותנו, עוד רגע ידרדרו על הסלמים, בואו נברח איתם פה מהר לפני שיהיה מאוחר מדי,
ומתחילה כאן מנוסה.
ויבוא יהושפט ועמול אבוזת של עלם,
וימצאו בהם לרוב וחוש ופגרים וכלי חמודות,
וינצלו להם לעין מסע,
ויהיו ימים שלושם בוזזים את השלל כי רבו.
וביאמר רביעי, הנה קלעו לעמק ברכה,
איזה בקעת רוקניה,
כי שם ברכו את אדוני,
על כן קראו את שם המקום הוא עמק ברכה עד היום.
וישובו כל איש יהודה וירושלים ויהיו שפט בראשם,
וישובו על ירושלים בשמחה,
כי שמחם אדוני מאויביהם.
ויבואו ירושלים בנבלים ובכינורות ובחצצות אל בית אדוני, והנה הפסוק שחסר לנו,
ויהי פחד אלוהים על כל ממלכות הארצות בשומעם כי נלחם אדוני עם אויבי ישראל.
חזרה ההרתעה.
ותשקוט מלכות יהושפט וינח לו אלוהיו מישראל.
נפלא, נכון?
פשוט נפלא.
מה שאנחנו נצטרך לברר, רבותיי,
ואנחנו ניכנס לזה בעומק בשבוע הבא,
זה עוד פעם,
אז אם זה ככה, אז למה זה לא כתוב בספר מלכים?
מה הסיבה, נכון? דבר ראשון,
כאילו, זה כל כך יפה, למה לכתוב את זה בספר המלכים? זה דבר כזה משמעותי.
ודבר שני, אם אני עושה כאן ספוילר,
איך יכול להיות
שמלך כזה צדיק,
שעושה את זה דברים נפלאים מאוד, ועומד בניסיון קשה ביותר,
הבן שלו שמולך אחריו,
בנו, מה שנקרא בנו, ימאמשיך דרקוי,
יהורם קוראים לו,
ואז יש לנו זמן שגם בממלכת יהודה,
למלך קוראים יהורם, בן יהושפט,
וגם בממלכת ישראל,
יש לנו את יהורם בין אחאב.
זה נגיד כמו שיש שני מועמדים לבחירות, אחד יקראו לו בנימין גנץ, אחד בנימין נתניהו. יכול להיות דבר כזה, נכון?
אז שני יהורמים שהם בעצם בני דודים,
אבל היהורם של יהודה,
הדבר הראשון שהוא עושה,
איך שהוא עולה למלוך,
זה להרוג את כל האחים שלו.
איך זה קרה?
מאיפה הגיע הרעיון הזה?
מה פשר ההשפעה הזאת?
מה פשר המפל, מתח, לא כתוב למה, אין הסבר, אין איזה מאבק אפילו, להפך.
אנחנו נראה שיהושפט דואג כאילו לתת לכל אחד מהאחים, נותן להם מקום, נותן להם גזרה, כאילו כדי לפנות, לעשות את המעבר חלק, ובכל אופן, איך שיהורם עולה למלוך, הוא רוצח את כל האחים שלו.
הדבר הזה הוא כמובן מפתיע מאוד, ואנחנו נצטרך בעצם להבין, כנראה שם נמצא המפתח להערכה השלילית
שמופיעה בספר מלאכים על המלך יהושפט והצמצום שלו,
כי בסופו של דבר,
אנחנו כבר עושים כאן איזו התרמה,
יהושפט לא ויתר לגמרי
על החיבור עם ממלכת יהודה,
אלא שהוא החליף חיבור צבאי בחיבור כלכלי.
שהיה נראה לו משהו אחר, והחיבור הזה יצר תקלות חמורות בממלכת יהודה, על כך נדבר בעזרת השם בשבוע הבא.
