טוב, צהריים טובים רבותיי,
מה שלומכם?
יופי.
אנחנו ממשיכים בדרכנו הקדושה והגענו למלכים,
א' פרק כב',
פסוק מא',
ואחרי שסיימנו,
כן פרק כב', פסוק מא',
ואחרי שסיימנו לעסוק בהרחבה בדמותו של אחאב מלך ישראל,
והצפנו את המורכבויות השונות ואת הזוויות השונות, אנחנו ממשיכים הלאה למלך יהושפט.
כלומר, אנחנו בעצם חוזרים חזרה מממלכת ישראל, שהיינו עסוקים בה הרבה מאוד,
חוזרים לממלכת יהודה, המצלמה עכשיו תופנה לממלכת יהודה
לזמן לא קצר, תוך כדי נראה מה יהיה.
פרק כב פסוק ממעלה,
ויהושפט בן עשה מלאך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל. אנחנו כבר קראנו על יהושפט
לפני כן, נכון? תוך כדי הקורותיו של אחאב.
אז כבר התוודענו ליהושפט, אבל דרכו של המקרא שהוא מסיים קודם כל.
מישהו לא יודע איפה אנחנו נמצאים? אני רואה שיש כאן איזה רחש בכיתה.
פרק כב, פסוק מ' א'.
מ' א', מ' כמו מ' כמו מ'
מון כמו משה.
יפה.
ויהושפט בן הסתם הלך על יהודה בשנת ארבע לאחיו מלך ישראל. יהושפט בן שלושים וחמש שנה במלכו,
ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים בשם אמו עזובה בת שלחי.
והלך בכל דרך עשה אביו, שזה כמובן טוב מאוד, לא שר ממנו לעשות הישר בעיני אדוני, אך הבמות לא שרו הודעה מזבחים ומקטרים בבמות.
וישלם יהושפט עם מלך ישראל,
ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם אלוהים כתובים על ספר דברי הימים ומלכי יהודה.
ויתר הקדש שנשאר בימי עשה אבי ביאר מן הארץ
ומלך אין באדום ניצב מלך.
יהושפט עשה
אוניות תרשיש ללכת אופירה לזהב ולא הלך
כי נשברו אוניות בעציון גבר.
אז אמר החזיהו בן אחאב אל יהושפט ילכו עבודה עם עבדיך באוניות ולא אבא יהושפט.
וישכב יהושפט עם אבותיו ויקבר עם אבותיו בעיר דוד וימלוך יהורם בנות תחתיו".
זה מה שכתוב על המלך יהושפט.
ולא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שהפסוקים כאן
הם גם מאוד מאוד מאוד קצרים,
כמעט לא מספרים כלום
על מלך שמלאך 35 שנה,
סליחה 25 שנה,
וגם הסדר שלהם טיפה משונה, נכון? כלומר אנחנו קודם כל
כאילו פסוק מ״ו סוגר את מלכותו,
ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם, עליהם כתובים על זה דברים רעמים, והיה צריך להיות כאן הפסוק,
וישכב עם אבותיו וימלוך בנו תחתיו. אבל פתאום יש איזה נספח להסכם,
נכון? ופתאום מתאר איזה סיפור של אוניות,
וסיפור של אדום,
ואיזה דו-שיח בין אחזיה לבין יהושפט, ורק אז
מגיע הפסוק שהיה אמור להגיע מיד אחר כך, וישקע ביהושפט עם אבותיו. כלומר, זה ברור שהתנ״ך בדרך הזאת, הוא רוצה לספר לנו איזה משהו,
להעביר איזשהו מסר, איזושהי ביקורת אולי,
על יהושפט,
שאנחנו כרגע לא יודעים מהי.
כלומר, ממש
פסוקים מעטים, כאילו אין מה לספר עליו,
ויש כאן הפנייה לדברי הימים.
זה מה שאנחנו נעשה, אנחנו נלך לדברי הימים,
וכבר אני אומר לכם שאנחנו מאוד מאוד נופתע, כי בדברי הימים יש אריכות מרובה מאוד
על מעשיו של יהושפט
בהרחבה רבה.
אולי אחד המלכים שהפעילות שלהם מתוארת בצורה יותר רחבה, ולכן כמובן זה מיד מציב את השאלה, אז למה זה נעלם ולא נכנס לספר מלכים?
מדוע התנ״ך שותק
מלתאר לנו את מעשיו הרבים של יהושפט?
מה היה שם שגרם לספר מלכים, ירמיהו הנביא שכתב את ספר מלכים רטרואקטיבית,
בעצם לצנזר כמעט כל מה שנאמר על יהושפט
ולהכריז עליו כלא רלוונטי.
בסדר? כשדבר לא נכנס לספר מלכים, אתה בעצם אומר, תקשיב, הוא עשה המון המון דברים ברמה האישית וכולי, אבל למהלך הקליש של הממלכה
זה לא רלוונטי.
היה שחקן אחר בזירה, יותר משמעותי.
זה בעצם האמירה.
כדי להבין את זה אנחנו צריכים ללכת לדברי הימים, וזה מה שנעשה עכשיו.
כן, רבי חיים,
זה עכשיו בדיוק מה שעשינו.
קודם כל, אני אומר שגם ההסבר הזה הוא לא שלם במאה אחוז, זה ההסבר הכי מוצלח,
הכי כולל שהצלחתי למצוא,
והוא שבדברי הימים מתוארות קורותיהם של המלכים,
ובספר מלכים מתוארת קורותיה של הממלכה.
כלומר,
יכול להיות שמלך מסוים חזר בתשובה, עשה מעשה כזה, עשה מעשה אחר, זה לא היה רלוונטי לממלכה. הדוגמה הכי קלאסית זה מנשה.
חזרת מנשה בתשובה כתובה רק בספר דברי הימים ולא בספר מלכים. למה?
כי זה שמנשה חזר בתשובה ברמה האישית זה יפה מאוד, אבל הממלכה, כבר,
כל הפקידות וכל זה כבר דוהר קדימה לכיוון
של שפיכות דמים ועבודה זרה וכבר מנשה בעצמו, זה שהוא חוזר בתשובה ברמה האישית
כבר לא משפיע על המערך הכולל.
אז ככה דברים שמופיעים פה ולא מופיעים שם, או לדוגמה,
חטא דוד ובת שבע מופיע רק בשמואל ולא בדברי הימים.
זה אומר שזה לא חטא אישי של דוד המלך, זה לא, אלא זה חטא כללי, זה חטא של הממלכה.
חטא מהתנהלות, אם אתה בוחן את דוד המלך בפרמטרים פרטיים,
זה בסדר, זה עובר.
כמלך,
כמי שאתה מצפה ממנו לסטנדרטים מאוד מאוד גבוהים ושקיפות וכולי, זה לא בסדר.
אז לכן זה יופיע רק פה ולא שם.
וכן על זה הדרך עוד דוגמאות רבות,
והנה עכשיו אחת הדוגמאות הבולטות זה יהושפט, שיש עליו אריכות מרובה בדברי הימים,
וקיצור ומחיקה של חלק גדול מהדברים בספר מלאכים.
זה אומר שכל מה שאתה תקרא בספר
דברי הימים
לא היה מספיק דומיננטי כדי להשפיע על הממלכה. אתם יודעים מה? אני אעשה לעצמי ספוילר, בסדר?
אני אעשה לעצמי ספוילר. אני ממש יהרוס לעצמי את כל המתח ואת כל האפקט.
אבל התורה אהובה מהכל.
בעצם, השאלה שמונחת על הפרק, הכי הכי מעניינת, הכי דרמטית,
זה הפער הבלתי נתפס
שלא היה כמוהו
בתולדות
עמנו
ובטח לא בתולדות התנ״ך,
בין יהושפט לבין הבן שלו,
יהורם.
הרי מה עושה יהורם?
מה הוא עושה?
מה הוא עושה?
הוא הורג את כל האחים שלו.
בסדר?
עוד לפני שעתליה,
דור אחד אחריו תהרוג את
כל זרע הממלכה, יהורם, בנו של יהושפט,
האבא הצדיק הגדול וכולי, מחסל את כל האחים שלו ונשאר לבדו.
או, רבי שלמה מזכיר לנו נשכחות מספר שופטים,
מאבימלך, מההיסטוריה הרחוקה,
שאבימלך בעצמו היה בן של
פילגש וכולי.
אנחנו מדברים פה על בנו של צדיק.
יהושפט, אחד מארבעת המלכים הכי צדיקים, ששמים אותם בשורה אחת.
דוד, עשי, יהושפט וחזקיה.
איך זה יכול להיות?
אל תגיד לי מי עמון וממנשה שהיו רשעים בן אדם למקור. הוא רצח את האחים שלו.
זה הדבר הכי מזעזע שיכול להיות.
אז מה זה אומר על יהושפט? איך זה קרה אחריו? כלומר, כל מה שהוא עשה,
כנראה לא הספיק,
כי הוא טעה בדבר הכי גדול,
והוא מינה לממלכה בן שנהיה רוצח, דקה אחרי שהוא נפטר.
אנחנו ננסה לענות על זה.
וזו הסיבה שכנראה, אני כבר אומר, זו הסיבה שספר מלכים שותק מיהושפט.
זה כאילו... הוא רצה את בן אשר.
בואו נראה, בואו נראה. נלך לדברי הימים, רבותיי.
אנחנו בפרק
בדברי הימים ב',
כל ההמצאה, א', ב', היא מיותרת לגמרי, כמובן, אבל אין מה לעשות.
ואנחנו בפרק י״ז,
פרק י״ז.
וימלוך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על ישראל. אני מזכיר לכם שזה קורה בשנת י״ז,
כן, פרק י״ז.
זה קורה בשנת ארבע למלכות אחאב.
בסדר?
עכשיו זה ברור על פניו שיהושפט מנסה, ינסה, מנסה להמשיך את המגמה הגדולה של אבא שלו עשה.
אבא שלו, מה ניסה לעשות?
אבא שלו ניסה לחבר את הממלכה, להשתלט על ממלכת ישראל, נכון?
אבל התנאים כבר אינם אותם תנאים.
אצל אסת, התנאים היו תנאים אופטימליים. ממלכת ישראל הייתה רקובה.
היא סבלה מחילופי שלטון מרובים,
מלכים שרגעו לך את השם, אני מזכיר לכם, נדב בן ירובעם, תבני, גינת, כל הבלגן שם שהיה.
וממילא אסת היה יכול בקלות להשתלט,
ולא הצליח מהסיבות שדיברנו בזמנו.
יהושפט כנראה מנסה
מנסה להמשיך את המגמה הזאת ולחבר את הממלכה אבל בדרך אחרת. תכף נראה מהי הדרך.
קודם כל בואו נראה מה הוא עושה.
בשנת ארבע למולכו
מהלך שנמשך
לפחות שמונה עשרה שנה.
פרק י״ז, כן. וימלוך יהושפט בנו תחתיו ויתחזק על ישראל
ויתן חיל בכל ערי יהודה הבצורות
ויתן נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים אשר לאחד עשה אביו.
עשה לאחד מממלכת ישראל את זה.
ויהי אדוני מיהושפט כי הלך בדרכי דוד אביו הראשונים ולא דרש לבעלים.
כי לאלוהי אביו דרש ובמצוותיו הלך ולא כמעשה ישראל.
אז יש כאן השוואה לממלכת ישראל בתקופתו.
ויחן אדוני את הממלכה בידו.
בעל והשתורת זה אלוהי צידון.
צידון
שמשם מגיעה איזבל.
אז לכן, ולא לבעלים.
ויתנו כל יהודה מנחה ליהושפט ויהיה לו עושר וכבוד לרוב. ויגבל ליבו בדרכי ה' ויגבל ליבו הכוונה, העיז, החליט ככה לפרוץ דרך
ועוד הסיר את הבמות ואת העשירים מיהודה.
כן, זה גבו את הלבב, במות זה תמיד במות לשם שמיים, לא לעבודה זרה.
ותמיד הבמות היו בעייתיות, והנה יהושפט מטפל גם בבעיה הזאת.
ובשנת שלוש למולכו
שלח לשריו לבן חייל ולעובדיה ולזכריה ולנתנאל ולמיכיהו ללמד בערי יהודה. זה נקרא, זה הויגבל לבו.
וימיהם הלווים שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשאל ושמי רמות
ויהונתן ואדוניהו וטוביהו וטוב אדוניה הלווים וימיהם אלישעמה ויהורם הכהנים וילמדו ביהודה וימיהם ספר תורת אדוני ויסובו בכל ערי יהודה וילמדו בעם. עכשיו קשה להתעלם כאן מן ההשוואה לממלכת ישראל,
אולי אפילו זה קורה באותה תקופה.
ממלכת ישראל בהנהגת אחאב מכבדת את ספר התורה הסגור כסמל לאומי,
כמשהו שהוא לא מוסרים אותו בעד האויב וכו' וכו'.
אבל הוא סגור.
הוא לא נלמד.
ואילו בממלכת יהודה ספר התורה, מה?
פתוח.
הולכים מעיר לעיר, ממקום למקום, מלמדים את עם השם.
אז זה מדגיש את ההבדלים בין הממלכות.
ויהי פחד אדוני על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט.
הרתעה.
יש לו הרתעה.
יש לו הרתעה לא רק בגלל זה שהוא הולך בדרכי ה' אלא גם כי הוא גם בנה כוח צבאי.
אבל אתם יודעים שכוח צבאי לבד לעולם לא מספיק להרתעה.
ויש לו הרתעה, הקב' הוא איתו וכולם מפחדים להתעסק איתו.
ואז זו תקופה שקטה.
ומן פלישתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף מסע גם הערביים
מביאים לו צאן אלים, שבעת אלפים ושבע מאות, התיישבים שבעת אלפים ושבע מאות, כן, גם הערבים מבינים שפה של הרתעה.
ויהי יהושפט הולך וגדל עד למעלה, ויהי בין ביהודה בירניות וערי מסכנות. זה נורא נורא חשוב, סליחה שאני קורא לכם פה תיאורים טכניים,
כי זה ישתמש אותנו מאוד בעוד שני פרקים, שנגיע אליהם אולי כבר היום.
כל התיאור הזה הוא יהיה מאוד מאוד חשוב לנו.
כלומר, מה שחשוב זה שנבין שיהושפט הוא לא מלך חלש
ולא מלך מסכן,
אלא הוא מלך חזק שקודם כל בנוי על החוזק של אבא שלו, עשה, גם לעשה היה צבא גדול
והוא עוד מוסיף על גבי עשה ועוד מבצר מאוד בעיקר את אזור
דרום הר חברון, אזור דרום יהודה, בהרי מבצר ובהרי מגן ובנציבים ובטבע וכו' וכו', הוא לא מלכות חלשה בכלל
והוא הולך וגדל ומלאכה רבה הייתה לו בערי יהודה ואנשי מלחמה גיברו החיים בירושלים.
עכשיו, זה ברור שיהושפט,
תכף נבין גם למה,
לא מזהה שום איום מצפון,
בסדר?
האיום המרכזי שלו, הוא מזהה אותו מדרום.
למה הוא לא מזהה איום מצפון?
כי יש ממלכת ישראל חזקה.
אך אב הוא מלך חזק,
ולכן הוא אומר, יש לי ממלכה חזקה,
ותכף נראה מה הוא יעשה איתה, אבל הוא לא מזהה שום איום מצפון.
ואלה פקודתם לבתי אבות וכולי, 300,000 גיבורי חיל,
ואחרי זה עוד 280,000,
חצי מיליון ואחרי זה עוד 200 אלף, כאילו זה צבא של 700 אלף חיילים, זה
צבא גדול מאוד
ואחרי זה גם מגיבורים עוד 200 אלף, אז זה כבר 900 אלף, אחרי זה עוד 180 אלף. בקיצור, למעלה ממיליון חיילים בצבא יהושפט.
צבא קטן זה לא.
בסדר?
מה?
כן, אבל זה אומר שזה כוח צבאי מאורגן.
מספר כזה נתקלנו בו פעם אחרונה במפקד שעשה דוד
עם יואב בסוף ספר שמואל, שם היה שמונה מאות ועוד חמש, מיליון ומאתיים אלף,
בשיא תקופת דוד המלך.
זה יהושפט,
עוצמתי מאוד.
ואחרי ביסוס העוצמה הזאת של יהושפט,
כשבמקביל ממלכת ישראל גם היא משגשגת כלכלית,
אך אב כורת את הבריתות שלו עם איזבל וכולי,
מגיעה התוכנית של יהושפט
לאיחוד הממלכות.
לא מדובר כאן על כיבושה של ממלכת ישראל, זה לא על הפרק,
אלא מדובר על איזשהו איחוד שייווצר דרך נישואין,
קשרי חיתון.
ויהי ליהושפט עושר וכבוד לרוב, ויתחתן לאחאב.
זה לא בטעות, זה לא במקרה,
זה מכוון, ואנחנו נראה בהמשך שזה חתונה כפולה.
יהושפט עצמו התחתן עם
אחות של אחאב. דיברנו על זה, נכון?
זהו.
והוא חיתן את הבן שלו יהורעם עם הבת של אחאב,
ששמה בישראל לדיראון עולם,
עתליה.
היא נקראת עתליה בת עומרי,
אבל באמת היא בת אחאב,
מזערו של עומרי. פעמיים קשרי חיתון.
מה מניחה הנחת העבודה?
אנחנו מתחתנים זה עם זה.
אחד מהבנים או הנכדים שלי ושלך הוא יהיה המלך.
כלומר,
הפירוד הוא, כמו שהפירוד נמשך כמה דורות, גם תהליך האחדות ייקח כמה דורות.
כן, אבל יהיה או הבן או הנכד, שלי ושלך,
הוא יהיה המלך שיאחד את הממלכה,
כשהוא בעצם בדמו זורמים גם בית מלכות יהודה וגם בית מלכות ישראל. האם עד כאן?
אז שלב א', קשרי חיתון.
מה יהיה שלב ב'?
שלב ב' יהיה כריתת ברית אסטרטגית
בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל והפיכתן לישות ביטחונית אחת.
מה זה מזכיר לכם?
לא, אני נדבר בהיסטוריה הקרובה.
הגנה אצל היה שלב קטן שהם היו בתנועת המרי העברי.
כן, שלב כזה קטן שזה.
אני התכוונתי למשהו אחר. לקראת
מלחמת ששת הימים,
בעצם צבאות ערב
עשו ביניהם ברית,
כשכולם הוכפפו לפיקוד המצרי.
זה היה כאילו, הוא בעצם,
הפיקוד המצרי התמנה להיות המפקד של צבא ירדן וצבא סוריה גם יחד.
הם קיבלו פקודות ממנו.
זה היה, כולם הוכפפו, וזה גם נתן לנו יתרון גדול, כי זה סירבל אותם,
כן, וזה הסיפור הידוע על ההתרעה של חוסיין,
התרעה שלא הגיע למצרים,
כי יירטו אותם וכו', כן, זה היה שינוי מילת הקוד שלו, כן, כל מיני ניסים שקרו שם,
זה הכל שיבושים כתוצאה, אבל הם בעצם הפכו לישות ביטחונית אחת.
כשאתה הופך משהו לישות ביטחונית אחת, אתה בעצם מאוד מאוד מקרב את כל הממשקים.
וזה מה שקורה כאן
כעבור
18 שנה. כלומר, תהליך שקראנו פרק י״ז לוקח 18 שנה של ממלכת יהושפט מאוד מאוד מתעצמת מכל הבחינות, רוחנית,
וגם צבאית.
ובגמר העניין הזה יהושפט כורת ברית עם אחאב, גם אחאב כבר
ממלכה עצומה, אחאב נמצא כאן אחרי שני ניצחונות על ארם שבאו לו כתוצאה מעזרת הנביא,
ואז מה כתוב וירב לקץ שנים, קץ שנים, שמונה עשרה שנה, אל אחאב לשומרון
ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד.
ויאמר אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה תלך עם מרמות גלעד
ויאמר לו כמוני כמוך וכעמך עמי ועמך במלחמה בספר מלכים נוסף גם כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך הביטוי הזה זה לא פואטיקה
כשאחאב שוחט לו בשר מה כתוב כאן? צאן ובקר לרוב זה לא שהם עשו ערב על האש
או מנגל זה כריתת ברית מנהגם של כורתי ברית הוא לשחוט בהמות אנחנו קוראים לזה עכשיו בפרשות נכון?
כן,
תשמעו הברקה של הרב מדן,
מצווה לפרסם אותה נראה לי.
הרב מדן שואל,
זו שאלה בפשט, בפרשת תולדות שקראנו.
בסדר, זה סוגריים, אפשר?
אפשר סוגריים, נכון? יפה, מותר לנו.
יצחק הוא חקלאי, הוא מתחיל תחום חדש בעצם, הוא עוזב את התחום של אברהם ונהיה חקלאי.
עכשיו חקלאי, יש לזה יתרונות, יש לזה חסרונות.
אחד החסרונות, הוא צריך מים
כל הזמן, השקיה.
ואנחנו רואים שיצחק כל הזמן נסוג.
פלישתים, כל הזמן דוחקים אותו צפונה,
ובשלב מסוים מגיע אליו המלך, אומר לו, תשמע, קח את הרגליים ועוף מפה, לך מעמנו, כי עצמת ממנו מאוד. כאילו, אין אפשרות, לך.
ויצחק הולך,
אין לו ברירה.
פתאום, כמה פסוקים אחר כך,
מגיעים אבימלך,
ואפי כל שר צבאו, ואחוזת מרעהו,
ואומרים ליצחק, תשמע, מה קורה? מה העניינים? ראו ראינו,
כי היה אלוהים עמך,
כן, תהי נעלה בנותינו,
אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשיני עמך רק טוב,
אתה, אתה, ברוך השם, זה מילים שאתה לא...
זה מזכיר את המיטב הכזב הפלסטיני, כן?
מוחמד מג'ור, אתם מכירים את זה?
שפעם ישבו כוחות הביטחון שלנו עם מוחמד דחלן, כן?
אמרו לו, יש לך אצלך מוחמד דף אחד שאנחנו מחפשים אותו, תעצור.
ובזמן הזה מוחמד איפה היה אצלו במשרד מאחור, אומר להם מוחמד שור,
מוחמד, לא יודע מי זה מוחמד, הם יודעים שהוא אצלהם נמצא ב...
אז כאילו,
אבימלך מגיע,
אבימלך אומר זה, מה קרה לאבימלך? מה השתנה?
מה השתנה?
פתאום שהוא מגיע כזה נכבד,
למה הוא מגיע עם פיחול שר הצבא?
מה קשור שר הצבא פה?
אז אומר הרב עדיין, דבר אחד קרה בינתיים, מה קרה?
עשו גדל,
עשו גדל,
ועשו, כשהוא ראה שמציקים לאבא שלו, הוא לא פראייר.
הוא ארגן את כיתו
כמה חבר'ה, והוא התחיל להכות פעולות תגמול.
ופתאום אבימלך ראה שיצחק הוא לא איזה חקלאי שאתה יכול לגשר אותו, הוא ראה שיצחק יש לו כוח צבאי.
אז הוא בא, רגע, לא דיברנו, לא סיפרת שיש לך כאלה ילדים.
לא ידעתי שיש לך כזה בן ש...
ולכן מיד אחר כך כתוב שיצחק רוצה לברך את עשו.
יצחק רואה את העוצמה של עשו, שהוא מגן עליו.
קנה ביטחונית, אז הוא רוצה לברך אותו.
מה איפה הוא רוצה ליש כזאת? מה?
הסברה הזאת, איפה הוא רצה? זה תשאל אותו.
לא, אבל זה פשט.
סתם, זה עונה על שאלות הפשט. למה אבי מלך מגרש ואחרי זה חוזר?
ופתאום זה נשמע שהוא מתחנף ליצחק.
גם יצחק אומר, מדוע באתם אליי ואתם סנתים אותי ואתם גירשוני מאיתכם? מה אתם רוצים ממני?
הוא אומר, תשמע,
ראו ראינו כי היה אלוהים עמך.
כאשר לא נגענוך. כלומר,
אל תיגע בנו, כי גם אנחנו לא נגענו בך. גירשנו אותך ולא נגענו בך.
אז למה הבן שלך נוגע בנו?
עשו הוא עושה נקמות.
טוב, סגרו סוגריים.
אז דיברנו על כך שאחאב,
כן, זובה אחצון ובקר לרוב ולעם אשר אימו,
והוא אומר לו, תשמע, יאללה, אנחנו ברית.
בוא, יש לי מלחמה לעשות.
אני מזכיר לכם שהתפיסה של אחאב למלחמה השלישית כבר ברמות גלעד,
איזה מלחמה שבה הוא חוזר בתשובה.
בסדר? אתם זוכרים, נכון?
הוא מבחינתו מבין שהחזרה שלו בתשובה על דברי הנביא,
שאמר לו, מדוע שילחנו את איש חרב מימיידי, זה שהוא יצא עוד פעם למלחמה וייקח את עמות גלעד,
ומסרב לקבל את העובדה שהחזרה שלו בתשובה צריכה להיות, מה?
הסרתה של איזבל והזוהמה שהיא מטילה בכל מערכת המשפט.
דיברנו שאחאב רוצה את יהושפט, כי מבחינתו יהושפט הוא מלך צדיק,
וזה ייתן לו חותמת לתהליך החזרה שלו בתשובה, הנה אני הולך עם מלך צדיק, הנה יש לי כאן, ואז בעצם פה נכנס כל הפרק הארוך שכבר למדנו אותו,
על היציאה לקרב ברמות גלעד, ועל הנזיעים, מה הם דיברו, נביאי שקר, נביאי אמת, ועל מותו של אחאב וכולי וכולי, בעצם כבר למדנו.
וזה כתוב אחד לאחד בעצם בפרק י״ח כולו, שאנחנו בעצם יכולים לדלג עליו,
ולעבור לפרק י״ט.
הרב.
מה זה מנשה?
היה מנשך. עכשיו, מזמן ארם כבשו את זה.
אני מזכיר לך.
אחאב יצא, המלך ארם עשה אולטימטום לאחאב, ואחאב הסכים לו להכל, אבל הוא רצה את ספר התורה, ואז אחאב יצא למלחמה פעם אחת, אחרי זה פעם שנייה.
המלחמה השנייה מתחוללת, המלחמה הראשונה היא בשומרון,
המלחמה השנייה מתחוללת, או בגב ההר, המלחמה השנייה מתחוללת באפק,
כלומר באזור פיק,
ואחאב מנצח בניצחון גדול, אבל אז הוא עושה טעות
חמורה ומשחרר את בן הדד וקורא לו אחי וחותם איתו הסכמי שלום במדשאות הדשא של הבית הלבן
תוך כדי שבן הדד כבר מתכנן את הפיגועים, איך הוא יעיף פה אוטובוסים
ומזכיר לכם שבן הדד במלחמה השלישית אומר ללוחמים שלו אל תחפשו את אף אחד חוץ מאת אחיו
זה ההכרת הטוב שיש לו על עמליית הסלם שלנו איתו
וכן על זה הדרך
בסדר?
אז זה כבר למדנו
שם במלאכים עצרנו במותו של אחאב ואז מיד כאילו הפסוק הכתוב עובר ליהושפט מתאר תיאורים טכניים ושומר את הפינה אבל כאן
מתואר תיאור אחר לגמרי קודם כל יש הבדל אחד בתיאור הקרב שהוא חשוב מאוד ולא התייחסנו אליו אז
בספר מלאכים כתוב שהארמים רדפו אחרי מלך ישראל מי שהם חשבו כמלך ישראל וזה בעצם זה היה יהושפט מחופש בבגדים ואז כתוב
ויזעק יהושפט, ואז בשלב מסוים הם ראו שזה לא הוא ועזבו אותו.
אבל בדברי הימים כתוב,
תראו את פסוק ל',
ומלך ארם ציווה את שרי הרכב אשר לא לאמור,
לא תילחמו את הקטון, את הגדול,
כי אם את מלך ישראל לבדו.
כן?
ויהי קיראו את שרי הרכב את יהושפט, והם אמרו מלך ישראל, וויסובו עליו להילחם ויזעק יהושפט ואדוני עזרו ויסיתם אלוהים ממנו. כלומר זו הייתה עזרה אלוקית.
בסדר? אז יהושפט ניצל בעזרה אלוקית.
טוב,
בואו נראה מה היה כשהוא חזר הביתה.
וישב יהושפט מלך יהודה אל ביתו בשלום לירושלים, ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה,
פרק יט פסוק א',
וישב יהושפט מלך יהודה אל ביתו בשלום לירושלים,
ויצא אל פניו יהוא בן חנני החוזה, ויאמר אל המלך יהושפט על הרשע לעזור ולשונאי אדוני תאהב,
ובזאת עליך קצף מלפני אדוני.
אבל דברים טובים נמצאו עמך כי ביארת העשירות מן הארץ והכינותה לבבך לדרוש האלוהים.
ביקורת נבואית.
ומצד שני, איזה מין מיתון קצת, נכון?
כן.
אבל כתוב את המילה קצף.
טוב.
השאלה,
מה קורה כאן?
מה התגובה שלי או השפט לדבר הזה?
אז בואו נראה.
מה אתה עוזר לאחאב?
מה אתה מסייע לו?
עכשיו אני מזכיר לכם שאחאב ויהושפט כבר הם מחותנים, בסדר?
כלומר,
יש כאן איזה נקודת,
הנביא לא אומר כאן דברים מאוד מאוד ברורים, אבל יש כאן איזה נקודת מבחן למדיניות של יהושפט.
וזה נראה על פניו מהפסוקים פה,
בהמשך, שיהושפט קולט את המסר ועושה את התשובה שהיה אמור לעשות אותה אחאב.
אמרנו, איזה תשובה היה אמור לעשות אחאב?
תשובה באיזה תחום, באיזה עולם?
עולם המשפט. זה מה שעושה כאן יהושפט. כשהוא חוזר חזרה למערכת יהודה, תראו מה הוא עושה.
וישב יהושפט בירושלים, וישהו ויצא בעם מבאר שבע עדר אפרים, וישיבם אל אדוני אלוהי אבותיהם.
ויעמד שופטים בארץ בכל ערי יהודה בצורות לעיר ועיר.
התיאור הקודם היה תיאור צבאי, מה שקראנו לפני.
התיאור הזה הוא תיאור, תראו מה הדגש כאן, הדגש כאן על עולם המשפט.
ויאמת שופטים בארץ וכל ערי יהודה בצורות לעיר ועיר ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לאדוני ועמכם בדבר משפט
ועתה יהיה פחד אדוני עליכם ולא פחד מי?
ולא פחד המלך כלומר בדיוק הפוך באיך שהיה אצל אחאב אתם זוכרים אצל אחאב
כולם פחדו ממנו פחדו מאיזבל מה אי אפשר להגיד את האמת
ויהיה פחד אדוני עליכם שמרו ועשו כי אין עם אדוני אלוהינו עוולה ומשוא פנים ומקח שוחד
וגם בירושלים העמידו השפט מן הלוויים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט אדוני ולריב וישוב בירושלים.
כאן אומרים הפרשנים שהוא קיים מצוות עשה להושיב לוויים וכהנים בסנהדרין.
ויצב עליהם לאמור כה תעשון ביראת אדוני באמונה ובלבב שלם וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם בין דם לידם.
אז לא צריך יותר מדי לדמיון כדי להבין שהוא מדבר על מה?
משווה את זה למה?
כרם נבות, נכון? שפיכת דם נבות.
כן, אז אתם אל תעשו ככה. כלומר, ברור שמשפט נבות המזויף,
שהוא הכתם החמור ביותר על ממלכת אחאב, מה שאיזבל עשתה, השתלטות על מערכת המשפט, ביום משפט כזה וכולי,
עומד כאן ברקע. אתם תעשו אמת
בין דם לדם, בין תורה למצווה, לחוקים ולמשפטים,
והזהרתם אותם,
ולא יאשמו לאדוני ויהיה קצף עליכם ועל אחריכם כה תעשום ולא תאשמו לא בא המקרא לסתום אלא לפרש
אם מופיעה כאן המילה קצף סימן שמה מנסה יהושפט לעשות?
למנוע את הקצף שאמר לו הנביא נכון? מה אמר הנביא?
בפסוק ב' ובזאת עליך קצף מלפני אדוני אז אומר יהושפט איך אני אמנע את הקצף מלפני השם? אני אזהיר את השופטים מפני אותו קצף נכון?
והיה כסף עליכם ועל אחיכם וכל תעשו ולא תאשמו מילה יחסית נדירה באותו פרק
והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר אדוני וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה וכל דבר המלך ושוטרים ולווים לפניכם חזקו ועשו ויהיה אדוני עם הטוב
עם הטוב
לא עם המלך ולא עם החזק
ולא עם המקומבן אלא עם הטוב איזה פסוקים יפים מה?
הכסף יפה פעמיים אז התייחסתי לזה
אמרתי שזה הניסיון של יהושפט
למנוע את הקצף האלוקי, זה דרך המעשה התשובה שהוא עושה
בתוך עולם המשפט.
מה?
מה היה לפני כמו ברכות שלו?
לא תקן את מה שקורה ב...
ברכות של החג, הוא תקן ברכות שלו. כן. זה יפה. אז מה היה לפני כן?
רשע. לא, לא.
לא היה רשע, לא.
לא היה. זה כמו,
תבין את זה יותר טוב מכולנו,
נוכחות משטרתית במגזר הערבי.
פשוט אין תחנות משטרה.
אז אין תחנת פשטה, אז יש איזה... עכשיו שמים.
ירושפט מקים מערכת משפט מאוד מאוד רחבה, מאוד מאוד זמינה.
מקים, עושה דרכים, ממנה שופטים,
כדי שיהיה. אם יש לך על בית משפט אחד בירושלים,
אז קשה לך להגיע. הוא מרחיב את מערכת המשפט,
ממנה שופטים חדשים,
מעצים אותם,
מדייק אותם. אתה יודע, יכול להיות שגם לאורך הדרך יש כל מיני תקלות פה ושם. זה ברור שהוא עושה שדרוג ושינוי, ואולי גם מהפכה מסוימת בתוך מערכת המשפט.
בסדר? יפה.
ולכן,
מה שכתוב בפרק כ' מאוד מאוד תמוה.
לפי ההיגיון התנכי שלנו, מה אמור לבוא עכשיו?
אחרי תשובה, מה?
חומץ מחסומים. הכל, אנחנו בציר שכר ועונש.
ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון, ואמהם מהעמונים האלה הושפט למלחמה.
מאוד משונה.
למה זה קורה?
כאילו, מה?
אפשר להגיד, למרות שהוא חזר בתשובה, זה לא מספיק.
אז מה כן מספיק? אז מה כן צריך?
בסדר, אז הוא עשה תשובה,
אז אתה אומר הוא לא גירש את הנשים וכל זה,
זה העיקר, מלחמה,
מלחמה על הדבר הזה,
בסדר, אז הוא עכשיו חזר בתשובה, הוא עשה משפט,
הוא תיקן, הוא אומר אני מבין את ההשפעות שעלולות להיות לרשע עליי,
עוד תחדור לכאן הרוחה הרעה שלי זבל,
לא רוצה,
אז אני עכשיו עושה תיקון גדול,
חסר פה משהו,
יש כאן חתיכה חסרה בפאזל הזה,
והחתיכה החסרה נמצאת
בספר מלכים.
תחזרו לשם,
מלכים ב',
פרק ג'.
בסדר, אז אנחנו צריכים...
בואו נראה...
בסדר, אז אתה יודע, אז אתה קצת, כאילו, אתה רותם את העגלה לפני הסוסים, אתה אומר, בגלל שאתה כתוב שם, בואו ננסה להבין רגע מה הסיבה.
בואו נראה...
אני אוהב טלפונים לאחרים.
פרק ג', מלאכים ב' פרק ג', ויהורם בן אחאב מלך על ישראל בשומרון
בשנת שמונה עשרה ליהושפט מלך יהודה וימלוך שתים עשרה שנה. עכשיו אני ברשותכם רוצה לעשות כאן חשבון קטן, בסדר?
מפגיעים?
יהושפט מלך בשנת ארבע למלך אחאב, בסדר?
אחאב מלך כמה שנים?
עשרים ושתיים שנים.
אז כשאחאב נהרג,
באיזה שנה יהושפט מלך?
שנת שמונה עשרה למולכו.
מהפסוק הזה אני מבין שמי מלך מיד אחרי אחאב?
יהורם.
אבל אנחנו דילגנו פה על כמה פרקים, אנחנו יודעים שמי שמלך אחרי אחאב היה בנו אחזיה.
תראו פרק כ״ב, פסוק נ״ב.
אחזיה בן אחאב מלך על ישראל בשומרון בשנת שבע עשרה ליהושפט מלך יהודה, ובאמלוך על ישראל שנתיים.
הוא כאילו לא מצוין, מדלגים עליו כביכול.
אז זה רק כדי להגיד שאחזיה,
החזייה, אנחנו נלמד את זה, הוא נפל מהסבכה, היה לו איזה אירוע מוחי כזה,
כאילו החזייה לא רלוונטי.
הוא היה איזה מלכות קרטיס זמנית,
כנראה כבר זמן שהוא מלך, יהורם,
הבן השני של החבר'ה, היה הרבה יותר דומיננטי, ולכן בעצם התנ״ך יוצר כאן גשר,
גשר ישיר בין מות אחאב לבין יהורם.
מולך 12 שנה, ויעשה הרע בעיני אדוני,
רק לא כאביו וכאמו, היה קצת פחות רשע מאחאב,
ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו,
רק בחטאת ירבעם בנמת אשר הלכתי את ישראל דבק לא סר ממנה.
אז עכשיו אני רגע רוצה להזכיר לכם,
להזכיר לכם, חי ורעי,
שהיהורם הזה הוא בנו של אחאב, נכון?
ויש לו קשר, יש לו דוד. מי הדוד שלו?
יהושפט מלך יהודה הוא דוד שלו.
בסדר, הם קשורים בקשרי משפחה.
אבל זה הייתי על דוד. לא, לא, לא בטוח שזה אימא שלו איזבל, אבל
יש לו דוד, נכון? הדוד שלו זה יהושפט.
אז עכשיו המלך הגדול אחאב נפל
בקרב.
אנחנו למדנו כאן על עוצמתו של אחאב ועל גבורתו ועל גדולתו. הגמרא במסכת מגילה מונה את אחאב בתור אחד מארבעה מלכים שמלכו בכיפה, כמו אחשורוש.
מלך עוצמתי מאוד.
עוצמה, שר וגדול.
אח ואב דיברנו, ועכשיו יש לו בן.
הבן הזה כנראה קצת פחות מוצלח מאבא שלו מבחינה צבאית ומדינית.
והוא נקלע עכשיו לקושי.
מה הקושי?
ומישע מלך מואב היה נוקד,
והשיב למלך ישראל מאה אלף קרים ומאה אלף אלים צמר.
כלומר, מלך מואב היה ת״פ,
היה לא ת״פ, היה בעצם משועבד למלכות ישראל, אך אב כבש תחתיו
את מלך מואב, ומלך מואב היה מעלה מיסים לממלכת ישראל, מיסים אדירים, 200 אלף
קרים ואלים בשנה,
תכפילו בכמה עולה כבש טוב, היום עולה כבש טוב בין 800 ל-1,200 שקל,
אז תכפילו את המכפלות, זה מיליונים רבים,
ואיך שאחאב מת,
מה הוא עושה?
באישה מלך מואב,
במלך ישראל,
הוא מסרב, הכוונה מסרב לשלם מיסים.
וייצא המלך יהורם ביום ההוא משומרון ויפקוד את כל ישראל וילך וישלח אל יהושפט מלך יהודה לאמור מלך מואב פשע בי
התלך איתי אל מואב למלחמה
ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך.
אה?
משונה נכון?
למה משונה?
הנביא הזהיר אותו. הנביא הזהיר אותו.
הנביא הביא אותו, לרשע לעזור ולשונא השם עם אחאב.
אז מה עכשיו אתה עושה עוד פעם? ואותו משפט.
כמוני כעמוך, כעמי כעמיך, כזה כזה, נכון? אותו דבר.
אז מה?
איך להסביר את ה...
איך מוקדם?
אה, לא, אז אתה אומר ככה.
אתה עושה אוקימתא.
לא, איך אתה יכול להגיד דבר כזה? מה פתאום? לא, לא, לא.
חשבתי שאתה עושה אוקימתא, שדברי הנביא, בספר דברי הימים,
הם אחרי מלחמת אחאב ואחרי המלחמה הזאת. אבל קשה להגיד את זה כי בדברי הימים כתוב שאחאב יהושפט שב בשלום ירושלים מהקרב ההוא והנביא נכנס בו.
על כורחה חייבים להגיד שמה?
שיהושפט
למרות דברי הנביא היה בטוח שהוא לא עובר על דברי הנביא.
מה הסיבה?
שתי סיבות.
אבל בדיוק כנגד זה דיבר איתו הנביא.
בואו נראה.
שתי סיבות שאני חושב עליהן יכולות להיות.
להסביר את הפער הזה.
סיבה אחת,
ההבדל בין מלחמה יזומה שאותה יזם אחאב
לבין מלחמת, סוג של מלחמת מגן
שכרגע יוצא אליה יהורם. זה ברור שמלך מואב
פושע ביהורם כי הוא מזהה חולשה ועוד שנייה הוא יקפוץ עליו,
בסדר?
אז אומר יהושפט, רגע, רגע, אני מבין את דברי הנביא שאסור לי ללכת ולהצטרף ליוזמות של מלאכת ישראל,
אבל עכשיו אחים שלי נמצאים במצוקה.
עזרת ישראל מייצר, אבל לא יעזור לו.
דבר שני,
המיקומים פה מאוד מאוד חשובים.
מלחמה בארם זה באמת לא עסק, למרות שבמזרח התיכון הכל קשור להכול.
ביליטרלי.
אהב לקרוא לזה שמעון פיירס, כן? עניינים של זה.
אם אתה מפסיד פה אתה יכול, נכון, יש השלכות בכל דבר.
אבל אחר הכל ממלכת ארם נמצאת
בגזרה הצפון-מזרחית, מאוד רחוקה מממלכת ישראל.
אבל כדי שממלכת ארם, תראו כמה צריך ללמוד תנ״ך עם מפה.
מי שאתה לומד עם מפה אתה לא מבין כלום.
כדי שממלכת ארם תאיים על ממלכת ישראל, צריך שיקרו הרבה מאוד דברים באמצע.
שממלכת ישראל תיפול ותקרוס וכו' וכו'. אז באמת,
שם זה לא עניין שלי.
אבל מואב,
איפה נמצאת מואב?
בחצר האחרון של ממלכת יהודה. הרי קראנו בספר דברי הימים את כל ההתבצרויות של יהושפט,
הערים האלה שזה מופנה בדיוק כלפי מי?
איתו למלחמה, אני נלחם גם בשביל עצמי כאן.
זה איום שלי, זה מעניין אותי. איך אומרים בצבא? יש גזרת התעניינות.
האם אני מתעניין בגזרת... אפילו אם זה לא גזרת טריות, זה גזרת עימות שלי.
אם הוא מורד באחאב,
אני בדרך שלו לאחאב.
כדי להגיע לאחאב הוא צריך לעבור אותי קודם. אז זה קודם כל גזרה שלי.
אז לכן שתי הסיבות הללו מביאים את יהושפט
להחליט שלא על זה נאמרו דברי הנביא.
הם נאמרו על אחאב וזה יהורם,
הם נאמרו על מלחמה יזומה, וזו מלחמת אין ברירה, הם נאמרו על מלחמה בארם, וזו מלחמה במואב.
סברה חזקה.
ולכן הוא יוצא למלחמה.
כמוני כמוני, חכה וכו' וכו'.
ויאמר איזה הדרך נעלה?
ויאמר דרך מדבר אדום.
כן?
מה הכוונה?
מה?
לא, לא דרך יהודה. לא, לא.
מואב, אני מזכיר לכם את המיקום של מואב. כן, מואב נמצאת בערך...
מה?
מול ים המלח, כן. מעל ים המלח וכו'. עכשיו, זה ברור שמואב, שהם פושעים,
הם מכוונים,
כשהם מפחדים מתקפה, הם מכוונים,
מתגוננים לכיוון מערב.
מלך יהודה מציע לעשות פעולה נועזת ביותר, לעשות איגוף מאוד מאוד רחב ולבוא אליהם מאחורה,
להקיף אותם מאחורה,
לחצות את הירדן, אולי באזור יריחו,
לעשות איגוף מאוד מאוד רחב ולתקוף אותם מאחור,
וככה להפתיע אותם כשמקדימה יהיה להם את ים המלח הם לא יוכלו לברוח מאחור יבוא ממלכת ישראל זה תמיד הכי
הכי זה לתקוף את האויב במקום אלא מה זה דורש
תכנון מבצעי מדוקדק ניווט מדוקדק אתה נכנס כאן לסוגיות של מים
צריך פה להשקות את הלוחמים ואם אתה פה טיפה טועה אתה יכול לבנות על מים בדרך שתמצא או משהו כזה אבל זה תכנון מבצעי יומרני הפתעתי אם הוא יצליח התחבורה תצליח זה יהיה מדהים אם זה ישתבש בדרך
אנחנו בבעיה.
ירושפט.
וילך מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסובו דרך שבעת ימים, עכשיו זה חשוב כאן, מלך אדום
זה אומר שהוא מואב ואדום שניהם כפופים לאחאב.
מואב פשע ואדום לא.
תזכרו את הפרט הזה, הוא פרט חשוב מאוד, אנחנו לא נגיע אליו היום, בשבוע הבא בעזרת השם.
בסדר?
אז מלך, אז יש להם בעצם להבדיל, כמו שישראל בדרך, על פי פרסומים זרים,
בדרך לתקיפת, לא, זה כבר יודעים,
לתקיפת הכור העיראקי,
אז חצינו את ירדן, וירדן ידעה מזה, נתנה לנו לעבור.
אז מלך אדום מאפשר לנו לעבור דרכו,
לעשות את האיגוף הזה.
וילך מלך יהודה ומלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסוף בדרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם.
תכנון לוגיסטי לקוי.
ויאמר מלך ישראל, אהה,
כי קרא אדוני לשלושת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב. רק תנסו לדמיין את הסיטואציה.
כל הצבא הזה מיובש בצמא,
אין אספקה,
ומואב בא ולוקח אותם ככה.
לא, זה המלך השלישי. מלך אדום.
כן, כן, אדום מיטה.
ויאמר יהושפט, אין פה נביא לאדוני ונדרשה את אדוני מאותו? מה קורה? אין לך איזה נביא?
ויען אחד מעבדי מלך ישראל, ויאמר פה אלישע בן שפט,
אשר יצק מים על ידי אליהו. יש פה את אלישע.
אלישע יוצא איתנו למלחמה.
אנחנו קצת התנתקנו מאלישע, וזה עוד נחזור אליו בעזרת השם.
ויאמר יהושפט, יש אותו דבר ה'. למרות שהוא לא מסתובב ביהודה,
אני יודע שהוא נביא אמת.
וירדו אל המלך ישראל ויהושפט ומלך אדום, ויאמר אלישע אל מלך ישראל, מה לי ולך?
לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך, אולי הוא רומז לאיזבל?
כן?
כאילו, מה אתה רוצה ממני? מה?
עכשיו אתה נזכרת בי?
החננים מזה שם, סליחה, מחיהו בן ימלה שאמר לו לא ללכת. כאילו, מה, לא מסתכל עליך, מה אתה רוצה ממני?
ויאמר לו מלך ישראל, אל,
כי קרא אדוני לשלושת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב.
ויאמר אלישע, אחרי אדוני צבאות אשר עמדתי לפניו,
כאילו ליה פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם איריך.
יהושפט הצדיק, אז בזכותו.
ועתה קחו לי מנגן והכן נגן המנגן הנה חסידות קצת ותהיה עליו יד אדוני
ויאמר כה אמר אדוני עשו הנחל הזה גבים גבים כי כה אמר אדוני לא תראו רוח ולא תראו גשם
והנחל ההוא ימלא מים ושתיתם אתם מקניכם ובהמתכם
ונקה על זאת בעיני אדוני ונתן את מואב בידכם
והקיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מהעיני מים תסתומו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים
ויהי בבוקר כעלות המנחה והנה מים באים מדרך אדום ותמלא ארץ את המים וכל מואב שמעו כי עלו המלאכים להילחם בהם ויצעקו מכל חוגי החגורה במעלה ויעמדו על הגבול וישכימו בבוקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגל את המים אדומים כדם
אשליה אופטית
ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלאכים ויכו איש את רעהו ועטל אשר על מואב ויבואו אל מחנה ישראל ויקומו ישראל ויכו את מואב
וינוסו מפניהם ויכו בה והכות
את מואב
והערים יהרוסו וכל חלקה טובה, ישליכו איש אבנו ומילאו הכל מהיעליים יסתומו ויכול יצטוב יפילו ועד ישיר באבניה בקיר חרשת ויסובו הכלמים ויקור. וירא מלך מואב כי חזק ממנו המלחמה ויקח אותו שבע מאות אלף איש על לב חרב להבקיע אל מלך אדום ולא יחולו.
ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה ויהי קצף גדול על ישראל ויסעו מעלה וישובו לארץ". אנחנו צריכים להבין את הפסוק הזה, ויהי קצף גדול על ישראל.
נדבר עליו בעזרת השם בפעם הבאה, אבל רק להבין מה קרה כאן,
בסדר?
מלך מואב,
צבא מואב ראה את המים אדומים כדם,
והם הבינו של מי הדם הזה?
של המלכים רבו בניהם. של המלכים, שלושת המלכים שבאו לתקוף אותם רבים ביניהם.
ואז הם אומרים, זהו, גמרנו, יאללה, קדימה, בהסתערות לקחת שלל, והם לא יודעים שהפוך,
מלכי ישראל,
יהודה וישראל ואדום,
שתו, הם בכוננות, הם במערב, איך שהם רצים לקחת את השלל,
הם מותקפים מכל הכיוונים וככה הם מנצחים.
יש כאן פרט מאוד מאוד חשוב,
מאוד חשוב.
הנביא אלישע אומר להם, בהתייחס לערים האלו,
כמה?
כעיר הנידחת.
הם לא לוקחים שום שלל, נכון?
הוא אומר להם, כל דבר תקעו כל עיר מבצר,
עץ טוב תפילו, מה עיני מים תסתומו, הכל תהרסו.
למה לא לקחת שלל?
זה לא הניצחון שלך.
זה הניצחון של הקדוש ברוך הוא, אולי בזכות יהושפט,
זה לא הניצחון שלך,
לא מגיע לך ממנו כלום.
אתה תקבל מים, אתה תוצח במלחמה,
תהרוס את כל מה שאתה תקבל, אבל זה לא הניצחון שלך.
והקרב הזה, הוא קורה בין
דברי הנביא שקראנו אליהם, לבין המלחמה הנוספת בעמון ומואב שנקראה לה בדברי הימים,
קורה הקרב הזה, וזה בעצם יעזור לנו להבין את התימה שלנו בדברי הימים, זה כבר נעשה בעזרת השם בשבוע הבא.
