מתחילים ב...
מה? איפה המשקי?
החסידים מתוועדים מהלילה, זה התאריך בין יט לכף.
טוב, אז ברוך השם יש הרבה התוועדויות, אנחנו נגיד משהו קצר,
ואז נחזור לעניינים שלנו.
היום הזה יט בכסלו הוא ראש שנה לחסידות.
והסיבה, יש לזה הרבה סיבות, אבל נגיד אולי משהו שלא כולם מספיק מכירים.
יט בכסלו היה תאריך עוד לפני
לפני שאדמור הזקן יצא מהכלא כי זה יום הפטירה של רבו הרב המגיד
המגיד דימזריץ'
עשרות שנים לפני כן וכשהמגיד נפטר
אז הוא אמר לאדמור הזקן שזה יהיה יום טוב שלנו
לא בדיוק היה מובן מה הכוונה
על כל פנים אדמור הזקן כשהוציא את ספר התניא
שייך
ועדיין היה חידוש גדול מאוד
כי זאת בעצם הפעם הראשונה שיצא ספר
מגובש ושלם שעוסק בנושא,
תוך כדי ניתוח
מדויק של נפש האדם והכוחות הקיימים בה. אז גם מהפלטפורמה הייתה חידוש,
כי עד אז בעצם החסידות הייתה בעיקר הברקות,
בעיקר סביב פרשות השבוע או פסוקים, איזה מין ברק כזה שמגיע, אבל אין לך בדיוק מה,
אי אפשר עם זה,
זה לא מספיק בנוי כדי לעבוד עם זה הלאה. אז בעצם פעם ראשונה שהוא לוקח, אדמו״ר הזקן,
את התובנות העמוקות ואותו של תורת החסידות ובונה מהן ספר שלם שיטתי,
נג' פרקים,
ספרם של בינוניים,
ובונה כאן שיטה שלמה. אגב,
לספר הזה היו התנגדויות
מאוד מאוד היללו ושיבחו אותו בלב יצחקינברדיצ'ב ואמר איך הוא הכניס
אלוהים כזה גדול בספר כזה קטן, אבל היה לו גם התנגדויות לא רק של המתנגדים,
המתנגדים התנגדו לכל התנועה החסידית באופן כללי.
גדולי המתנגדים נתניה היו דווקא מקרב המתנגדים,
תלמידי הרב המגיד שאמרו לאדמו״ר הזקן, מה אתה עושה?
כל הסיפור של פנימיות התורה שייך רק לחבורה
המצומצמת סביב הצדיק, לתלמידים הקרובים, ולא להמוני העם.
הם צריכים לבוא אל הצדיק ולתת כווית, להתפלל, להגיד תהילים.
הצדיק יברך אותם.
פנחס מקוריץ התנגד לדרך הזאת, רבי אברהם מקליסק,
התנגדו מאוד לשיטה של אדמו״ר הזקן, שבעצם הוא פורס את הדברים העמוקים ביותר ומפיץ אותם.
הרי בעצם ספר התניא נכתב כתגובה לכך שהיה כבר, לא היה אפשרי לקבל את כל הפונים אליו להתייעצות.
אז הוא ניסה לסנן, הוא העמיד שומרים, הוא אמר אל תבוא לדבר איתי על ענייני עולם הזה, רק על עניינים של עבודת השם, ובסוף הוא אומר אין ברירה, אני חייב לכתוב את זה.
והעתיקו כל מיני דברים, ואז היה כל מיני שיבושים בהעתקה, אז הוא כבר כתב את הספר בעצמו.
ובעצם, הספר הזה הוא סוג של שכתוב כמו יחידות עם אדמו״ר הזקן.
את ספר הטניה הוא רצה להוציא ליוטט בכסלו,
כסוג של הכרת טובה לרבו.
ביום היורצייט של רבו הוא רצה להוציא את הספר הזה והוא לא הצליח, זה יצא בכף כסלו.
ההוצאה הראשונה.
וכעבור כמה שנים, בגלל...
מה?
לא, הכל לפני המאסר.
וכעבור כמה שנים, בגלל המתיחות שהייתה בין החסידים למתנגדים,
נחצו גבולות,
והמתנגדים שלא כל כך הצליחו להשפיע מבפנים, כי
הנהייה אחרי תנועת החסידות הלכה וגדלה,
החליטו לבצע סיכום ממוקד
דרך הלשנה על הרשויות.
וזו בעצם הייתה הסיבה
החיצונית, הרשמית, למאסר. כן, האשימו את הגבור הזה כן בכמה האשמות,
בין השאר כל מיני דברים של,
כל מיני ביטויים שקשורים לספירת המלכות,
שהיא לית לה מגר מי כלום, ועוד שייחסו את זה כנגד הצאר,
הצאר היה פאבל, ככה קראו לו,
וגם כשהוא מעביר כסף לקבוצת החסידים בראשות רבי מנחם אדל מוויטבס, כשעלתה לארץ ישראל, אז הוא היה,
אדמור הזקן גם היה גביית צדקה
מאוד מאוד אינטנסיבי בכל רוסיה הלבנה.
הוא היה מעביר כספים לשם וארץ ישראל הייתה תחת שלטון הטורקים, רוסיה הייתה באותו זמן במלחמה עם הטורקים,
אז בעצם האשימו אותו שהוא תומך
באויבי הקיסר, וזה היה בעצם המאסר. יש סיפור מאוד מעניין על המאסר עצמו,
כי הרי כשבאו לאסור אותו בפעם הראשונה הוא התחבא.
הוא אמר, חבי כמעט עד יעבור רגע. לא צריך כאילו להתמסר ישר, התחבא,
חיפשו אותו לא מצאו,
אמרו אנחנו נחזור מחר, בינתיים הוא התייעץ.
והוא התייעץ עם חסיד
שקראו לו רב שמואל מונקאץ'.
הוא היה בדחן כזה,
וכמו הרבה בדחנים היה לו עזות גם לדבר במה שאחרים לא העזו.
אז הוא התייעץ עם החסידים האם להסגיר את עצמו או לא.
אז ראשון אדון קאץ' אמר לו, ממה נפשך?
אם אתה רבי,
מה אתה מפחד?
אתה תלך ותצא.
ואם אתה לא רבי, מי נתן לך רשות
לקחת את הגשמקט
של ההנאה מהנפש הבהמית לכל כך הרבה יהודים?
כלומר, אתה בונית כאן שיטה שהיא עכשיו,
אם השיטה היא נכונה, אין לך מה לפחד, אם השיטה היא לא נכונה, אז מה אתה בכלל אומר אותה? אתה עכשיו הכנסת פה את כל מיני איזשהו סחרור,
והדמו״ר הזקן הלך והסגיר את עצמו.
עכשיו, הסיבה החיצונית, כמו שאמרנו, היא החיצונית, היא על שונות.
אבל רטרואקטיבית
הלכו והתגלו דברים שבעצם ביררו,
כמו בהרבה מאוד דברים, שהסיבה החיצונית היא בעצם איזו קליפה למשהו הרבה יותר פנימי, מה הלך והתברר?
בספר התניא יש נ״ג פרקים.
הגמור הזקן
היה נ״ג ימים בכלא.
כאילו יום כנגד פרק.
הוא משתחרר ביוט בכסלו, שזה היום שהוא היורצייט של רבו, שזה היום שבו בעצם יצא.
ספר התניא, לאור,
אבל אמרנו שהוא רצה שזה יצא ביוטייט וזה יצא בכף.
אז אתם יודעים שהסיפור אומר שהדמור הזקן שוחרר ביוטייט,
אבל רצו לקחת אותו לאחד החסידים שלו,
והיה באותה עיר מישהו עם שם דומה שהוא היה מגדולי המתנגדים.
אז העגלה זרקה אותו אצל המתנגד הזה, והמתנגד קיבל את הדמור הזקן והכין לו לאכול וכל, אבל הוא מירר לו את חייו, אמר לו אתה רואה, ותחזור בך, ורצה שיחתום לו, שהוא חוזר בו,
הדמור הזקן אמר שהשעות אצל המתנגד לזה היו יותר קשות לו מכל המאסר.
לא, זה לא משהו מצחיק, זה משהו, כלומר,
הרבה יותר קשה, זה שהגויים מתנגדים ליהודים, זה הוא מבין, אבל זה שיהודים לא מבינים מה הוא אומר, זה היה לו קשה.
ואז בעצם בפועל החסידים גילו אותו איפה הוא נמצא רק בכף.
הם הבינו שהוא השתחרר, לא הבינו איפה הוא נמצא, עד שהם עלו על הטעות זה כבר היה כף.
אז המשחק הזה עם התאריכים מראה לו משהו. הוא כותב באיגרת,
הוא כותב
באיגרת הקודש,
שהוא היה אומר תהילים.
כלומר אחרי התקופה הראשונה במאסר, אחרי השבועיים הראשונים שהוא היה במשטר חמור של נידון למורד ומלכות,
הבינו שזה לא הסיפור ואחד הקצינים שם גם מאוד מאוד העריך אותו אז הוא קיבל תנאים יותר נוחים,
בין השאר אפשרו לו אוכל כשר והביאו לו תפילין בספר תהילים והוא היה אומר תהילים.
אז הוא אמר ביום,
אז יט כסלו היה כמו היום, יום שלישי בשבוע,
אז השלישי אומרים תהילים של יום שלישי
ובתהילים של יום שלישי בפרק נה
הוא כותב שכשהוא אמר את הפסוק, פדה בשלום נפשי מקרב לי, נפתחה הדלת והודיעו לו שהוא יוצא בשלום.
וגם כל הפסוקים שמה, פדה בשלום נפשי, עוסקים במאבק
בתוך המשפחה, דוד ואריתופל, כלומר משהו פנימי.
לא ייתן לעולם מות לצדיק ואני אפתח בך, זה הפסוקים שם.
כל הדברים האלו, כל האירועים האלה מביאים את אדמור הזקן להבין שהמאסר בארץ
הוא בעצם שיקוף של איזה משהו בשמיים.
בשמיים יש דין על השיטה.
האם הגיע הזמן ללכת ולגלות סודות התורה,
פנימיות התורה, ברכבות, כמו שהבעל שם טוב
בעליית הנשמה אמרו לו שגאולה תגיע כשהפוצה הוא ממתיך החוצה. אדמו״ר הזקן הולך על זה בכל הכוח, אבל יש בירור בשמיים,
יום כנגד פרק.
וכשאדמו״ר הזקן יוצא מן המאסר, אז בעצם ההכרעה היא שהגיע הזמן,
שזה אפשרי, שזה מותר, ולכן הרב טיינזלץ מבדיל בין המאמרים לפני המאסר
לבין המאמרים לאחר המאסר, המאמרים לפני המאסר הם יותר קצרים.
לאחר המאסר אדמונות זקן עוד יותר מרחיב, עוד יותר מגדיל.
עכשיו,
אני אגיד כאן משהו אחרון, כי אפשר באמת, אני כבר התוועדתי על זה כמה פעמים,
אבל משהו קצר, מי שירצה.
יד כיסלב יוצא לפני חנוכה.
אפשר לראות בו סוג של הכנה לחנוכה. כי בעצם חנוכה שם אותנו,
אני אפילו לא אומר את המילה מאבק, אלא בבירור מול חוכמת יוון.
חוכמת יוון היא לא דבר פשוט.
היא לא דבר פשוט.
אנחנו לא יכולים להגיד איקס על הכל.
אנחנו הרי נהנים ממנה, מהמדע, נהנים מן הדבר הזה.
וכדי להצליח להיות בתוך עולם משכיל, כל עוד העולם הוא לא משכיל, אז אין בעיה, היתרון של היהודים על הגויים ברור.
אבל בעולם משכיל, שיש לו מה להציע,
כדי לשמור
על החיבור,
חייבת להיכנס פנימיות התורה.
חייב להיכנס לתוך עולם פנימי שמדבר במושגים עמוקים שבעצם נותנים מענה ושייכות,
אז יוצא שבעצם יט כסלו,
הוא ההכנה המודרנית
לימי החנוכה או לתקופת החנוכה שכולנו בתוכה, שבעצם מתמודדת מול תרבות מערבית שיש לה הרבה מאוד מה להציע.
ולכן כל כך חשוב לימוד החסידות, כי אף אחד כבר לא עובד על שכר ועונש,
אף אחד לא עובד על איומים,
עובדים על שייכות, על הזדהות, על פנימיות, על חיבור לממדים העמוקים, וזה,
הדבר הזה,
האור הזה יכול לנצח או יכול להתמודד עם אורות אחרים שמשפיעים.
אז לכן היום הזה בעצם זה לא יום ישועה פרטי. חסידי חב״ד רצו לכתוב מגילת יד קיסלב.
מאדמו״ר הזקן סירב.
הוא סירב מפני שכתיבת מגילה הייתה עלולה לצבוע את היום הזה בתור יום פרטי. והוא אמר, ביום הזה עתידים להתעורר אלפי רבבות לבבות מישראל.
אז אל תצביעו לי את זה ביום פרטי, זה לא יום פרטי.
אנחנו רואים את זה, מה שקורה כאן בבנייני האומה קרוב אלינו.
אני עוד לא מכיר עוד אף ארגון לא דתי ולא חילוני שמסוגל לתפוס את בנייני האומה לחמישה ימים כפול 24 שעות וזה הכל מפוצץ והכל מלא וזה לא מלא דווקא מחב״דניקים אלא מ...
כלומר יש כאן איזה פיצוץ באוויר
שבו
הדבר הזה מתפשט וי ט כסלו זה היום שזה קורה. אז האירוע הספציפי זה היציאה מהמאסר. האירוע הגדול זה בעצם ההבנה שתורת החסידות היא פנימיות התורה באופן של הרחבה
לכל אחד היא בעצם הדבר המרכזי שהולך להוביל אותנו בתוך השנים הקרובות. הרב קוק, אגב, הוא חלק מאותה מגמה של לקחת מושגים פנימיים,
רק הרב קוק עושה את זה בעובד הכללי.
אדמור הזקן,
כשהחסידות נכתבה לא הייתה מדינת ישראל,
לא היה כלל, אז עסקו מאוד מאוד בפרט. הרב קוק עושה את אותה פעולה,
אבל ברמת הכלל. הוא מסביר את כל ההיסטוריה הכללית לפי מושגים קבליים, וכותב את זה בצורה מוסברת.
בצורה מוסברת. הרב הנזיר מספר שהוא פעם היה, הלך לחברון,
לרב קוק,
לשמוע שיעור שלו, שיחה,
ואחרי שהוא גמר, אז הרב הנזיר ניגש אליו ואמר לו, מחילה,
כבודו זה חב״ד, אותו דבר, אותם מושגים.
ואז הרב קוק ענה לו, חב״ד בונים את הנרן של היחיד,
ואני בונה את הנרן, נרן נפש רוח נשמה של הכלל.
כאילו הוא לקח את המושגים, באמת יש המון המון מושגים דומים,
ועשה להם
השדרוג או התאמה למושגי הכלל.
ויש כמה ספרים שאומרים שלא משהו משולחנו של הרב קוק, אחד זה שפת אמת ואחד זה תורה ובליקודי תורה של עדמרות זקן. יש המון המון הקבלות.
אז זה דווקא הולך ביחד.
בסדר?
מי אשקני כוס מים אני אשמח מרוב שרצתי.
לא, לא, רבי חיים, לא התכוונתי אליך דווקא, התכוונתי למישהו בלי שיערות לבנות.
הנה הוא משיג אותו.
שמר אחר.
טוב,
אומנם תנ״ך ותניא מתחיל באותה אות,
אבל אנחנו נחזור לתנ״ך.
שלא יהיה כאן בתורת.
מה זאת אומרת איפה?
למה שינהרו לארץ ישראל? מה הלחץ כאילו?
למה שינהרו לארץ ישראל? למה אתה רוצה שינהרו לארץ ישראל?
מה הם צריכים להיות בגלות? אתה באמת שואל.
שיהיה מובן. אני באמת שואל. אתה אומר שיש אלא הרב חוק בנה את העניין על הנפש הטראי של עם ישראל באוהל נפש הפרוטקסט.
אני לא רואה ברחבה זאת, איפה הציווי לוקר את ישראל?
טוב, בסדר.
אני רוצה להגיד לכם משהו.
קודם כל, אני רוצה להצהיר שאני כבר רציתי להתחיל שיעור בתנ״ך ואתם התחלתם.
בסדר?
סליחה, אחרי שהתחלת אני לא יכול לחזור.
עכשיו אני צריך לענות לך.
אני צריך לענות.
גם לקריאה פה כמו סאטנר. אני רוצה להגיד שני דברים, בסדר?
קודם כל, אני אענה על השאלה שלך, אבל לפני כן,
השקפה. לפני כן אני רוצה להגיד שהחוכמה
שלנו
צריכה להיות לא לחפש את המבדיל אלא את המחבר.
בסדר? זה החוכמה.
לא צריך להיות חפש... בדיוק כזה.
יש כל מיני אפשרויות להיות ציוני.
וגם מי שלא מניף דגל ואומר הלל ביום העצמאות,
אם תדחוק אותו אל הפינה, אז הוא יגיד לך כן או לא. אבל אם אתה תגיד, אוקיי, אני מבין שיש כל מיני אפשרויות.
כן?
אז אתה תראה שהוא חלק מהסיפור.
חלק מהסיפור. בסדר? אז אני חושב שבמיוחד
האנשים היושבים כאן,
כלומר, משתייכים לכאן, למכון מאיר ול... אז אנחנו צריכים להתרגל, לא לדחוק
אחרים לפינה אם הם בדיוק לא נכנסים לנו לפי ההגדרות וכל הזה.
יש את ההצהרות האידיאולוגיות ויש בסופו של דבר גם את הפרקטיקה.
והפרקטיקה יש לה את הדינמיקה משל עצמה.
בסדר?
זה דבר אחד.
ולכן, אם אתה מגדיר ציונות בתור,
נגיד,
שזו הגדרה שאני מאוד מזדהה איתה, שהציונות דואגת לכלל ישראל ולא רק לעצמה,
אז חב״ד נמצאים כנראה ברף הגבוה מאוד של הציונות, לא רק בגלל מה שהם עושים בעולם,
תכף נדבר גם על זה,
אלא גם בגלל מה שהם עושים בארץ. המוסדות היחידים בארץ שמקבלים אנשים,
כל אחד, ומשלמים על זה מחירים כבדים מאוד. אנחנו מכירים את זה, אשתי עובדת,
חלק מהעבודה שלה זה בתוך מערכות חב״ד.
משלמים על זה מחירים כבדים ביותר.
זה חב״ד.
גם אנחנו לא עושים את זה. הציבור הדתי-לאומי, הרוצה להתנדב, הרוצה להתערבב,
ואנחנו יודעים לסנן טוב מאוד במוסדות החינוך שלנו, נכון? אתה מכיר את החוסר הטעם? יש, נכון.
ברוך השם, גם זה השתפר. אברהם ליבשל עשה דברים גדולים מאוד,
אבל חבל מקבלים כל אחד, כי הרבי אמר מקבלים כל אחד.
יפה, זה דבר אחד. דבר שני, לגבי מה שאתה אמרת.
יושב יהודי בניו יורק,
בצבא, יש דבר שנקרא גזרת אחריות וגזרת התעניינות.
אתה מכיר?
אני, גזרת האחריות שלי זה איזשהו מקום בסוריה.
זה הגזרה שאני אחראי עליה.
מעניין אותי מה קורה פה ומה קורה פה.
לא מעניין אותי מה קורה בדרום, כי זה לא העסק שלי.
אז יש לי גזרת אחריות וגזרת התעניינות. ולכל אחד מאיתנו יש גזרות אחריות
ויש גזרות התעניינות. אני רב קהילה, זו גזרת האחריות שלי.
השכונה היא גזרת התעניינות.
אם קורה משהו בשכונה, זה מעניין אותי, כי אולי אני אצטרך להתערב, אולי לא, אבל אני רוצה לדעת מה קורה.
יושב יהודי בניו יורק ומגדיר לעצמו שגזרת האחריות שלו, לא ההתעניינות, האחריות
זה כל היהודים וכל העולם.
שהוא הולך להגיע אליהם ולדאוג שתיגע בהם איזה נקודה יהודית. ובשביל זה הוא מעיף את החסידים שלו לחורי חורים.
שגם זה הם משלמים מחירים כבדים. לא נותן להם שום דבר.
ודואג, הלוואי שהיינו זוכים שכל עם ישראל היה בארץ ישראל. בינתיים זה לא קורה.
בינתיים יש איזה יהודי אחד או שניים בחוץ לארץ.
כן?
ובינתיים היו גם הרבה מאוד יהודים מעבר למסך הברזל והרבי החזיק מחתרת שלמה מעבר למסך הברזל כדי שהרב לאו האבא
מספר שהוא היה פעם באיזה סימפוזיון עם איזה קומוניסט אני לא זוכר כבר את השם שלו בתל אביב בליל שבת
והקומוניסט הזה אמר בטרוניה הוא אמר אם יבוא יום
ויפול מסך הברזל בברית המועצות ועדיין יישאר שם מישהו שיגיד יא אברי זה בגלל שניאורסון הוא אמר את זה בטרוניה אבל
בגלל הרשת המרגלים שהרבי החזיק ברוסיה כדי לשמור על האזיק היהודי.
אז יושב יהודי בחוץ לארץ ודואג,
מבחינתו, גזרת האחריות שלו זה כל יהודי בעולם, ודאי אלה שנמצאים בארץ ישראל, והרבי שלח לקנת החסידים, ובנה כאן יישובים, וקנה בתים בחברון, וכו' וכו' וכו'.
אבל,
ועכשיו, מה אנחנו מדברים? הרי כל אחד שהבן שלו, מישהו כאן, הילד שלו נוסע לחו' לנפאל, אז מה הוא אומר?
יש לי...
הבאנו כאן לצוות, שבוע שעבר הבאנו לצוות של מכון מאיר את הרב חזקי ליפשיץ,
שליח חב״ד בנפאל,
בקטמאנדור.
חזקי דיבר איתנו שעה וחצי,
יצרנו עם הלשון בחוץ כולם.
ועל מה הוא דיבר? הוא דיבר על לפני הטובה רוחנית, טובה גשמית.
הוא המוצב הקדמי של מדינת ישראל, שם.
אז עכשיו אפשר להתחיל לדקדק ולהגיד כן, באידיאולוגיה אפשר, בספרים וכו',
אבל בפרקטיקה אתה רואה שזו תנועה הכי כללית שיש, שאכפת לה מכל יהודי בעולם, דואגת לכל יהודי בעולם,
ובגלל הדבר הזה, אז מה לעשות שיש יהודים מחוץ לארץ? אז הם דואגים להם.
אני מניח ש... אגב, המקום הכי קשה לשליחות זה בארץ ישראל, ככה הם אומרים. כאן הכי קשה להיות...
אז אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל בעין טובה,
בטח על תנועה כל כך עוצמתית וחשובה כזאת,
במיוחד שהיא גם קשורה מאוד לארץ ישראל, ובונה את ארץ ישראל, ושולחת לכאן.
לכולם.
הדקדקנות הזאת היא דקדקנות שהיא נראית לי לא במקומה,
ככה אני חושב.
אני תילחם?
יפה. מעולה, ראינו כן.
מעולה, והראיה שכמו שאנחנו רואים כאן ביוטי כסלווי. טוב,
חצי שעה יש לנו. אנחנו רוצים היום לנסות לסיים את ימי יהושפט המלך,
לנסות להבין איזה
שאלה בסיסית שעומדת על הפרק,
אבל תוך כדי דברינו אנחנו גם נחשף היום לכלי פרשני שבעבר נחשפנו אליו של התנ״ך, איך התנ״ך אוהב להעביר לנו מסרים, הרבה פעמים זה דרך
ארגון
כרונולוגי משונה, כאילו הוא משנה את סדר המאורעות.
אני רוצה רגע להזכיר
את מה שכתבנו, מה שקראנו בספר מלכים על יהושפט,
ואחרי זה לחזור חזרה לסיום של תקופת יהושפט בספר דברי הימים. זה אחרי, אני מזכיר לכם מה למדנו בפעם הקודמת,
את המלחמה עם יהורם
בן אחאב מול מואב,
ואחר כך בעצם את המלחמה שבאה על יהושפט כסוג של עונש,
ואת העובדה שהוא עומד בניסיון ולא יוצא להילחם. נכון? ראינו את זה?
ובעצם בסופו של דבר יש ישועה גדולה.
אני חוזר רגע לפסוקים בפרק כב במלאכים א',
פרק כב פסוק מא'. תראו את הקושי כאן.
ויהושפט בן אסם הלך על יהודה בשנת ארבע לאחאב מלך ישראל,
יהושפט בן שלושים וחמש שנה במולכו,
ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים בשם אמו עזובה בת שלחי.
וילך בכל דרך עשה אביו ולא סר ממנו לעשות הישר בעיני אדוני.
פסק כב פסוק
מ״א מ״ב.
אך הבמות לא סר ועוד העם מזבחים ומקטרים בבמות.
וישלם יהושפט עם מלך ישראל.
תשימו לב שזה פסוק בפני עצמו.
וגם לא כתוב איזה מלך ישראל.
כלומר זה כנראה גנרי.
לא משנה מיהו מלך ישראל, יהושפט
משלים איתו.
ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר עשה ואשר נלחם, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי היהודה. עכשיו, היינו אמורים לעצור את זה כאן, נכון? זה בדרך כלל הפסוק האחרון.
זה פסוק הסיכום.
פתאום הופיע כאן איזה נספח להסכם.
מהו הנספח?
ביתר אכד אשר נשאר במאה עשה אביו ביר מן הארץ, ומלך אין בעדו בניצב מלך.
ואז יש כאן גם פסוק שקוראים אותו בצורה לא ברורה, יהושפט עשה אוניות תרשיש,
יש פה קריא בכתיב, עשר אוניות כנראה,
ללכת אופירה לזהב, ולא הלך כי נשברו, או נשברה, האם זה אונייה אחת נשברה, או הרבה אוניות נשברו, לא ברור,
בעציון גבר, אז אמר אחזיהו בן אחאב אל יהושפט,
ילכו עבדי עם עבדיך באוניות,
ולא אהבה יהושפט.
וישכב יהושפט עם אבותיו, ויקבר עם אבותיו בעיר דוד, וימלוך יהורם בנו תחתיו.
אלה פסוקים תמוהים מאוד, לא ברורים בדיוק מה כתוב כאן, זה נספח להסכם,
זה נראה שיש כאן אירוע גדול עם אוניות
שהוא מאוד מאוד דרמטי וצריך כאילו לציין אותו בנפרד,
בסדר?
טוב,
בואו נלך לדברי הימים.
דברי הימים ב'
פרק כ',
פסוק
ל״א,
אחרי מה שראינו בשבוע שעבר,
כל החגיגה הגדולה אחרי הניצחון על עמון ומואב,
מה כתוב? כתוב כך,
וימלוך יהושפט על יהודה, בן שלושים וחמש שנה במולכו,
ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים,
פרק כ', פסוק למד אלף,
ושם אמו עזובה בת שלחי.
וילך בדרך אביו עשה ולא סר ממנה לעשות הישר בעיני אדוני.
אך הבמות לא סרו,
ועוד העם לא הכינו לבבם לאלוהי אבותיהם.
ויתר דברי יהושפט הראשונים והאחרונים, מילם כתובים בדברי יהוב אל חנני אשר אוהלה על ספר מלכי ישראל.
ואחרי כן,
את חבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל
הוא הרשיע לעשות
לא ברור מי הרשיע לעשות, כנראה הכוונה לאחזיה
ויחברהו עימו לעשות אוניות ללכת תרשיש
ויעשו אוניות
בעציון גבר
ויתנבא אליעזר בן דודו דבהו
ממרשע ליהושפט לאמור כי התחברך עם אחזיהו
פרץ אדוני את מעשיך וישברו אוניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש.
וישכב יהושפט עם אבותיו ויקבר עם אבותיו בעיר דוד ולנוך יורם לא תחתיו.
ולא אחים בני יהושפט עזריהו ויחיאלו וזכריהו ועזריהו ומיכאלו ושפטיהו וכל אלה בני יהושפט מלך ישראל.
ויתן להם
אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי מצורות ביהודה את הממלכה נתן לי יהורם
כי הוא הבכור.
עכשיו הפסוקים פה הם
יש כאן איזה אירוע, בסדר? יש כאן איזה פצצה, אנחנו צריכים לפרק אותה לאט-לאט.
אני רק מזכיר לכם את סדר מלכי ישראל.
אחאב,
אחאב נהרג, אחריו מולך בני,
אחזיהו בנו.
אחזיהו מולך שנתיים, תקופה קצרה ביותר.
הוא נופל שם מהסבכה ומת באיזה חולי כזה משונה.
ואחריו מולך יהורם בן אחאב, שעליו קראנו,
בעצם אחיו, כי לאחזיהו לא היה ילדים, אז אחיו מולך,
ועל יהורם בן אחאב קראנו עכשיו את הפרקים.
איתו יוצא יהושפט למלחמה על מואב, איתו, בסדר? ועכשיו כשהכתוב כאן מסכם את דברי יהושפט,
פתאום הוא מקים את אחזיהו מהקבר,
ואומר, ואחריכן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל ומרשיע לה. אז רגע, אחזיה כבר מת מזמן, כבר קראנו על יהורם, כבר קראנו על זה, מה אתה מביא לי את אחזיה עכשיו פתאום?
פעם אחת, זאת שאלה אחת.
שאלה שנייה,
לא בדיוק ברור מה קרה עם האוניות.
כאן משמע שיהושפט מלך יהודה הוא התחבר לאחזיה, נכון?
בספר מלכים מה היה כתוב?
שמה?
זוכרים? אל תדפדפו, אני אעשה לכם את העבודה שיהושפט לא רצה בכלל, נכון?
אני אעשה כאן את העבודה, אתם רק תישארו.
יהושפט עשה עשר אוניות, כך צריך כנראה לקרוא,
תרשיש, ללכת ולא הלך כי נשברו האוניות בעץ ציון גבר, אז אמר אחזיהו, אני אלך איתך.
ואז יהושפט לא רצה.
אבל כאן כתוב שהוא כן רצה.
אז תחליט.
סתירה.
והדבר המשונה ביותר זה שני דברים משונים מאוד.
אני קורא את הפסוקים, אנחנו לא שמנו לב, כן?
וישכב יהושפט עם אבותיו ויקבר עם אבותיו וכו', ולא אחים וכו' וכו'.
כל אלה בני יהושפט מלך ישראל.
מלך יהודה.
מלך ישראל.
מה כתוב כאן? מה זה צריך להיות?
קראנו לפני כן, ואם לא יחיו יהושפט על יהודה
הוא לא מלך ישראל
אבל צריך להבין איך, זה ברור שיש פה איזה ניסיון נפל לייחוד, אבל אנחנו צריכים להבין איך, מה קורה
עכשיו,
בואו ננסה,
אתם איתי, כן?
השאלות ברורות לנו, נכון? אנחנו רואים שיש כאן איזה אירוע, אנחנו לא בדיוק מבינים מה קורה כאן, אבל יש כאן איזה
החזייה פתאום חוזרת
על גבי הדבר הזה אני רוצה להוסיף שאלה
לט מאן דפליג שהושפט הוא מלך צדיק, זה אנחנו נכון רואים את זה, גם ראינו את זה
בגדולי הצדיקים.
המדרש מונה את יהושפט עם הרביעייה המובחרת. דוד, עשה,
יהושפט, חזקיה. זה הסדרי גודל. ולכן, מה רבת-פניתנו שעשה, אה, סליחה, שיהושפט פעם אחרי פעם עושה נגד דברי הנביא? כל פעם, כל פעם, זה נביא אחר אמנם. אומר לו, מה אתה עולה? מה אתה הולך להתחבר עם איזה... עם אחאב? אחרי זה עם יהורם? אחרי זה עם אחזייה?
כל פעם הוא מנסה להתחבר וכל פעם הנביא כאילו חוסם אותו, והוא כל פעם עובר על דברי הנביא.
אז איזה מין מלך צדיק זה שעובר על דברי הנביא פעם אחרי פעם?
וזה כנראה
ייתן לנו...
כל הזדמנות. אבל 25 שנה זה לא גבוהה.
אני מזכיר לך, חוץ מזה שהוא התחתן עם פעמיים עם בית אחאב.
הוא נשוי לאחות של אחאב, והסיט הבן שלו לבת של אחאב.
בסדר? ובכל פעם שיש לו הזדמנות, כל דבר כזה זה אירוע.
בואו ננסה להבין מה קורה.
בלי ספק...
נכון. כלומר, כן, אבל... בסדר, אני רוצה להגיד אבל עוד משהו.
זה ברור, כלומר, זה ברור.
בלי ספק יהושפט
שם לעצמו מגמה להתחבר לממלכת ישראל. זה הפסוק שקראנו במלכים, נכון?
פסוק שלם,
וישלם יהושפט עם מלך ישראל. לא כתוב איזה מלך, כי זה כל מלך.
אך אב, יהורם, אחזיה, לא משנה מי, אני אתחבר איתו.
וזאת הכרעה רוחנית של יהושפט. כלומר, יהושפט לא מוכן לקבל את העובדה שמה?
שאנחנו נוותר על 50% מהעם.
זו הכרעה מאוד מאוד אופיינית למלכי בית דוד.
זה בעצם מה שדוד ניסה כל הזמן לעשות.
לחבר, לא להיות תחליף לשאול,
אלא להתחבר עם שאול. מאוד מאוד להתאמץ, לחבר. זה בנוי ב-DNA הבסיסי העמוק ביותר של ממלכת יהודה, של דוד,
שאנחנו לא מוותרים על אף אחד מהאומה.
בסדר?
המלך היחיד ששיחק עם זה היה אביה, אתם זוכרים שלמדנו על אביה,
והוא מאוד מאוד לעג לשבטי ישראל.
אומר להם, אתם אוכלי שפנים או אוכלי חזירים, אתם איתנו, אצלנו, אנחנו, אצלנו בית המקדש, אצלנו פה, אצלנו שם, ומה התנ״ך אמר? שמי מת?
הוא מת, אביה מת כי הוא לעג לשבטי ישראל.
זה איזה מין חריגה, אבל באמת ה-DNA הבסיסי של ממלכת דוד הוא שלא מוותרים על אף חלק מהאומה, בטח לא כזה חלק חשוב,
וצריך לשאוף להתחבר. אז היה את הפיילוט של עשה שלא הצליח,
והיה השופט אומר, אוקיי, הבנתי, אני אצליח, אני אצליח בדרך חיבור.
ועכשיו הוא מנסה. על העמדה העקרונית הזאת
יהושפט לא מוכן לוותר והוא גם לא שמע עליה כלום
מדברי הנביא.
כלומר, זה לא שהנביא אמר לו
אסור לך להתחבר לממלכת ישראל.
לא.
אלא מה הנביא אומר לו?
אחלה מגמה, אבל תדע לך שספציפית איתו זה לא ילך.
לא ימח אב.
הנביא מזהיר אותו בפרקטיקה.
זה מה ש... כאילו התהפכו היוצרות. בדרך כלל המלך הוא התפקיד הפרקטי,
והנביא נותן את העקרונות,
ואילו כאן הנביא לא אומר דבר על עצם העיקרון שצריך להתחבר לממלכת ישראל. הוא לא אומר דבר. לדוגמה, הנביא לא נזף פה על קשרי החיתון עצמם.
זה לא שכשהוא התחתן עם בת אחאב באה הנביא ואומר, אתה נורמלי לתת את בנך לאחאב. הוא לא אמר לו כלום, זה לגיטימי. אבל כשהוא מנסה ליצור שיתופי פעולה, אומר לה הנביא, תקשיב, זה לא ילך.
אתה משתף פעולה עם האדם הלא נכון.
לדוגמה, במלחמה הראשונה של אחאב, אומר לו הנביא,
ואתה מצטרף אליו לתיקון הלא נכון.
אם אחאב רוצה לתקן, שיקרא לך בבקשה,
תעזור לו אתה להקים מערכת משפט מפותחת כמו שהקמת אצלך, תקים אצלו. זה יהיה תיקון, ועל זה אני לא אגיד לך שום דבר. תפדל, לך על זה.
אבל כשאתה מצטרף אליו למלחמה זה לא הכתובת.
כנ״ל כשהוא הולך ליהורם לעזור לו למלחמה, לא לנביא, זה לא הכתובת.
טוב מאוד שאתה רוצה להתחבר ליהורם.
לא דרך הדבר הזה.
הנביא כל פעם
מדייק אותו כאילו פרקטית.
ולכן יהושפט אומר, אוקיי, הבנתי. לא זה, אז זה, לא זה, אז זה.
ולדעתי,
הסיבה שמקימים פה את אחזיהו מהקבר, והם שמים אותו בסוף,
זה כדי להגיד שיהושפט
פתח שלושה צירים של חיבור אפשריים למלאכת ישראל.
הוא ניסה בשלושה צירים.
ציר אחד, זה הציר שראינו, זה הציר הצבאי.
זה אולי הציר הכי דומיננטי.
זה הציר שהכי קל לחבר בו חוויות הלוחמה המשותפת, הרעות המשותפת, הצבא המשותף.
ודאי יכולים ליצור אחדות. זה הציר הכי בסיסי.
אבל הציר הזה, הנביא חוסם אותו.
אז יהושפט מנסה ציר אחר, שזה הציר של החיתון.
קשרי החיתון, אבל זה ציר
ארוך טווח.
עד שיבה לילד
שבאמת מחבר בין הממלכות, ייקח זמן.
בסדר? כלומר, זה צריך להיות כנראה הנכד של יהושפט, אולי הנין שלו,
שהוא כבר יהיה אחד כזה שמזוהה בצורה שווה על ידי,
ככה אומרים, אני אגיד לכם,
עדיין באיית קיסלב,
כתוב שהקדוש ברוך הוא עתיד לעשות מחול לצדיקים.
וכל אחד יאמר, הנה אלוהינו זה קיווינו לו.
אז מסבירים שזה יהיה המשיח.
כשהמשיח יגיע,
כל צדיק, לא, כאילו, מסבירים את זה לקדוש ברוך הוא, שכשתהיה גאולה, כל צדיק יגיד, זה יגיד, זה בדיוק מה שאני אמרתי. ככה, זוכרים שאני אמרתי, הנה זה בדיוק, וכל אחד יגיד.
זה בדיוק מה שהוא אמר.
ועל המשיח אומרים שכל אחד יגיד שהוא משלנו.
אולנר, אומרים ביידיש, כן?
מחול, כולם, כן, כולם ב...
כן, כולם.
כן, אז כל אחד יגיד, זה מה שאני אמרתי, זה בדיוק, זה השיעורים שאני העברתי, זה הכישורים, הנה, עיינו שם, שם, כל אחד יגיד.
אומרים שהמשיח יהיה ליטווק.
כי החסידים אומרים, אם המשיח יהיה חסיד, הליטווקים לא יקבלו אותו. אבל אם הוא יהיה ליטווק, אנחנו נקבל אותו.
סגרו סוגריים.
אז זה ציר אחד, הציר הזה הוא ציר ארוך טווח.
הציר השלישי,
הוא מה?
הוא ציר כלכלי,
שם נאמר על ידי שמעון שלום כלכלי,
נכון?
זה היה הרעיון, האג'נדה של נשיאנו,
מזרח תיכון חדש, שיהיה פה שלום כלכלי, אזור סחר משותף וכל הדברים האלו, ולא יעופו כאן אוטובוסים כי לפלסטינים יהיה טוב.
כל כך רחוק מהראש הפלסטיני החמאסי, כרחוק מזרחים העולם, אבל ככה חשבו אז,
שיהיה פה שלום כלכלי וכולי וכולי.
ברור שהם שהתפקחנו מהאשליות הללו.
זה מה שהוא מנסה לעשות.
עכשיו, מבין כל הצירים האלו שהנביא חוסם, הציר הכלכלי הוא הכי פחות מאיים כאילו,
הוא הכי פחות אינטנסיבי,
הוא בטח לא אינטנסיבי כמו הצבאי,
אבל הוא הכי מסוכן.
איזה ציר כלכלי הוא רוצה לפתוח? בוא ננסה רגע לחשוב.
בוא ננסה רגע להבין מה היה.
אולי זו תנועה לא רק של כיבוי.
מאיפה יש לו את זה? תמשיך.
סחר, מאיפה יש לו את זה?
מאיזבל.
כלומר, רבותיי, זו תעלת סואץ, זה מה שקורה כאן.
יש לו נמל מרכזי בצידון של איזבל, משם מגיע כל הסחורה מאגן הים התיכון.
עכשיו הוא ייקח את כל הידע שאיזבל תביא לו מצידון של אוניות.
הוא מקים עשר אוניות בעצמו.
כן, הוא יוזם את זה, יהושפט.
כי הוא רוצה להיות מלך ישראל ולשאוב את הכל אליו. הוא מקים עשר אוניות
בים סוף, כן?
וללכת להביא סחורה מאגן הים התיכון ולהוריד אותה לאורך ים סוף כלומר זה ממש תעלת סואץ זה ציר הסחר המרכזי עד היום בעולם
ודרך הדבר הזה יהיה פה טוב לכולם ויביאו סחורה ויקחו סחורה וכן על זה הדרך
מה קורה לו?
נשברה לו אונייה אחת
ואז אחזיהו אומר לו תשמע כנראה אתם לא מספיק מקצועיים בוא תן לי תן לי יש לי איזבל אני אביא לך את כל הימאים הכי הכי טובים
ולא עבה יהושפט.
למה הוא לא עבה?
מה הסיבה?
מה?
לא, לא, לא, לא.
לא.
כי הוא, בדיוק.
כי יהושפט אומר, באיחוד הממלכות
אני אהיה מלך ישראל
ולא אחזיהו.
כל עוד זה היה מול אחאב, אחאב היה פיגורה.
כן, אומרים, שמעתי באחד הפרשנויות על המצב הפוליטי הזה בסיבוב הקודם לפני הבחירות.
אז אמרו שאם ביבי לא יהיה, אז גדעון סער
יעשה ממשלה עם גנץ.
הסגן תמרן, מה פתאום?
ביבי אני עוד יכול להבין שהוא מבקש להיות לפניי, אבל כל האלה שאחריו, מה הם שווים? כאילו, מה הם עשו? מה פתאום? אני בטח יהיה לפניהם.
ראש כזה.
אז מול אחאב, שהוא גם בכיר מיהושפט, אז יהושפט יכול להבין שיש פה איזה הדדיות.
אבל יורם,
או אחזיהו, שני האחזיהו, זה כלומניק, הוא לא נשוי אפילו.
הוא יהיה המלך במקומי שישכח מזה, מה פתאום? אל תציע לי עזרה, אל תציע לי עזרה, הכל בסדר, אני יודע לקחת את העזרה שלי,
אני מוביל פה את המהלך.
אבל הוא בעצם מוביל פה שלום כלכלי, זה ברור שהוא מקים אוניות, אין לו סחורה לייצא. מה הוא ייצא, יהושפט? מאיפה הוא יכול לייצא? הוא יביא סחורה מצידון,
ואותה הוא ייצא לכל אזור אפריקה, יפתח פה אזור סחר, ולכן
הוא לא רוצה.
לא הווה יהושפט, אתם קוראים את זה בספר מלכים, כאילו צדקות.
לא, לא, לא צדקות.
מה פתאום?
הוא לא רוצה כי הוא מבין,
אני חושב משיקולים נכונים, הוא אומר, זה נראה לי נכון,
שמי שיוביל את האיחוד הזה זה יהיה אני ולא אחזיהו, גם אני יותר צדיק ממנו, גם אני ממלכת יהודה, גם אני יותר גדול ממנו, גם אני יותר עוצמתי, אני יותר הכול ממנו, למה שזה יהיה הוא?
אז שלא יעזור לי,
אני אבנה את האוניות מחדש ואני אצליח.
וכנגד זה יוצא הנביא ואומר לו,
זה היה כנראה הדבר הכי מסוכן שעשית מהכל.
מפני ששיתוף הפעולה הצבאי עדיין עבדת מול יהורם בן אחאר, עבדת מול אנשים שיש עם מי לדבר.
שיתוף הפעולה הכלכלי, את מי הוא שם במרכז?
את איזבל.
אתה מרכזת אותה
והפכת אותה לכתובת החשובה ביותר.
מה זה סירב?
הוא סירב שאחזיהו יוביל את הכוח. הוא אומר, אני יודע להגיע למידע בעצמי, אני רוצה להוביל את הכוח, אבל הוא ודאי יוצר שיתופי פעולה.
הוא צריך את הסחורה, כן? הוא לא רוצה שאחזיהו, שהדגל של הצי יהיה הדגל של אחזיהו.
אבל הוא ודאי, כדי שיהיה לו מה לייצא,
הוא צריך את זה.
בואו נקרא את הפסוקים.
בואו נקרא את הפסוקים. סתכל, סתכל.
רגע, רגע, רגע, רגע.
שנייה, רבותיי, אתם תוקפים אותי ואני צריך להתגונן.
בספר דברי הימים, פרק כ',
פסוק ל״ה.
מי היזם?
ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הרשיע לעשות.
ויחברהו עמו. כלומר, יהושפט מחבר את אחזיה. אחזיה בספר מלכים יציאה לו. בוא תתחבר אתה איתי.
אני יש לי את הניסיון, אני מכיר, לא, לא, לא, לא. אתה תתחבר אליי.
הצי שלי, אתה יכול לשלוח איזה יועץ וחצי, אני לא מוכן.
ויחברו עמו לעשות אוניות ללכת לרציש וכו'. ואז ויתנבא על יהושפט כי התחברך עם אחזיהו,
פרץ אדוני את מעשיך,
וישברו אוניות ולא עצרו ללכת אל תרשיש.
עכשיו אנחנו רוצים לראות, אני אראה לכם את הנפקמין הנוראה
של הציר הכלכלי הזה של החיבור.
שוב פעם,
העמדה הערכית של יהושפט היא עמדה נכונה.
הוא רוצה להתחבר. הנביא כל פעם אומר לו, אבל לא ככה.
זו לא הדרך.
לא מכאן, לא מכאן, לא מכאן. הוא כאילו חוסם לו את כל האפשרויות.
בעצם כאילו הנביא קצת מנסה להציל אותו מעצמו.
למה? כי תראו מה קורה.
אני קורא עוד פעם את הפסוקים בתחילת פרק כא בדברי הימים.
אך אחד מרצפי הפסוקים היותר מסודרים בתנ״ך, רב ארן.
וישכב יהושפט עם אבותיו,
ויקבר עם אבותיו בעיר דוד, וימלוך יהורם בנות תחתיו.
ולא אחים, בני יהושפט, עזריה, יחיאל, זכריהו, עזריהו, מיכאל, שפתיהו, כל אלה בני יהושפט מלך ישראל.
כלומר, באמת, בסוף,
בסוף התקופה,
יהושפט הוא הדמות הדומיננטית.
הוא, למרות דברי הביקורת של הנביא, כנראה היה כאן איזשהו ציר כלכלי והוא היה הכתובת המרכזית.
ועכשיו תראו איזה העברת מלכות מסודרת.
וייתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות,
עם הרי מצירות ביהודה, ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. כלומר, יהושפט לא מת בפתאומיות,
לא ירד מהבמה, הוא סוגר את הפינה כמו שצריך.
הוא אומר, יש לי בן בכור, קוראים לו יהורם,
הוא יקבל את הממלכה,
שאף אחד לא ינשוף לו בעורף, הוא לוקח את כל הבנים,
נותן להם כסף, זהב, שם אחד בעיר כזאת, אחד בעיר, ממנה אותם כאילו לראשי ערים,
שלטון מקומי,
כדי שלא ינשפו לו בעורף.
אין לכם העברת מלוכה יותר מסודרת מזאת,
ועם הכי פחות מתחים. אין פה מתחים. זה לא כמו דוד עם שלמה ואדוניה, לא יודעים מי ימלוך. יהושפט, כמלך צדיק,
דואג שלא תהיינה מריבות אחרי מותו.
ואגב, זו עצה טובה שקיבלתי כמה פעמים מאנשים שעוסקים בתחום,
שמי שעושה צוואה לא יפלה בנו בין הבנים.
לא להפלות.
גם מי שחושב שיש לו בן אחד מליין ובן אחד תפרן,
לא משנה אם זה בכלל עניין כספי דיון רגשי וילדים שמפלים אותם אחרי זה נעלבים וכו', תחלק את זה שווה בשווה
ואם אחרי זה הילדים רוצים לתת אחד לשני שייתנו אחד לשני.
בסדר, אז יהושפט זה מה שהוא עושה, סוגר את הפינות לגמרי, אין סיבה לריב.
או!
ויקום יהורם על ממלכת אביו היתחזק ויהרוג את כל אחיו בחרב וגם ישרי ישראל.
איך זה יכול להיות?
איך זה יכול להיות?
אין הרי שום סיבה.
תשובה,
תשובה
מי שמביא את האנרגיות של איזבל, את הראש שלה, את הסיפורים שלה לתוך ממלכת ישראל,
שלא יתפלא שאלה התוצאות. זאת אומרת, איזבל, הסבתא,
כנראה ישבה עם יהורם הנכד וסיפרה לה איך דברים עובדים אצלהם.
כשאתה מולך אתה לא סומך על טוב הלב של האחים שלך ועל הנחמדות שלהם ושעכשיו הם מרוצים. היום הם מרוצים, אחריו הם לא מרוצים.
אתה סוגר את הפינה כמו שנוהגים לסגור את זה בצידון,
או כמו שנהגו ברומא העתיקה, כל אחד שעולה לשלטון, מסתכל ימינה ושמאלה,
אם הוא לא חי,
הוא כבר לא יאיים לידי על הממלכה.
הפער, רבנו שלמה, הפער הבלתי נתפס, זה פער בלתי נתפס רבותיי,
בין יהושפט המלך הצדיק לבין האכזריות, זה דבר שעוד לא היה.
היה לנו איזה נצנוץ באבימלך, בספר שופטים, איזה תקופת דמדומים כזאת, משהו חד פעמי.
רצחו את כל האחים?
שלמה, היה משפט, היה משפט.
אדוניה, אם אדוניה לא היה מורד פעמיים, הוא לא היה נוגע בו. לא, חלילה, לא.
למדנו את זה כבר 200 פעם, ראינו שדוד לא, הוא רק אמר לו תיזהר.
אם הם היו אנשים הגונים,
גם יואב היה נשאר בחיים,
גם שימי היה נשאר בחיים, וגם אדוניה היה נשאר בחיים.
כחוכמתך, נכון, תהיה חכם. אם צריך, אז תתגונן, אבל הוא לא אמר לו להרוג אותם.
חיסול כזה לא היה.
ההרס הזה, הרוע הזה, זה made in cidon, זה לא שלנו.
כלומר יהורם הוא מושפע חזק, הוא נכון, אמנם הוא נשוי לבת אחאב,
כאילו יכול להיות שאיזבל זה החותנת שלו וכל זה, אבל במקום שיהושפט יגן עליו וישמע בכל דברי הנביא שהמעורבות הזאת עם איזבל זה הרס,
הוא מנסה למצוא כל מיני צירים, והתוצאה הנוראה והאיומה היא שדווקא הציר הכלכלי,
שלכן הביאו את החזייה, כלומר רוצים להגיד שהציר הכלכלי הזה עבד לכל אורך התקופה,
גם אצל החזייה וגם אצל יהורם, כאילו כותבים את זה בסוף כדי להגיד לך שזה היה מההתחלה ועד הסוף.
הציר הכלכלי הזה הנכיח את איזבל בתור דמות מאוד מאוד מרכזית.
ממילא ההשפעה שלה על יהורם הייתה גדולה מאוד,
והתוצאה הנוראה והאיומה היא שבשנייה שיהושפט נפטר למרות שהוא עשה את כל מה שמלך יכול לעשות כדי שלא יהיה סכסוך אחריו,
וגם על פניו זה נראה גם ששאר האחים גם לא מעוניינים לאיים על יהושפט, בסדר גמור,
קורית טרגדיה איומה בממלכת יהודה וכמעט כל זרע הממלכה מושמד ואנחנו הרי מכירים את הסוף כי אנחנו קצת למדנו ויודעים שזאת לא הפעם האחרונה אלא בעוד שני דורות יקרה עוד פעם כלומר בתוך פרק זמן לא ארוך של 50 שנה ממלכת דוד ממלכת יהודה משמידה את עצמה פעמיים
מאיפה זה הגיע?
החיבור שיצרת עם בית את בעל צידון ואיזבל
ויפה אמרת, והכתוב אומר את זה.
ויקום יהורה מלכת אביב האחוריה.
בן שלושים ושתיים, כאילו,
בדרך כלל מתחילים מבן שלושים ושתיים שנה במולכו.
לא! עוד לפני שאני אומר לך בן כמה הוא ומה הוא הלך, קודם כל תדע שהוא רצח. זה כמו בסרט הסנדק, כן? שהסנדק ההוא עולה לשלטון,
אז קודם כל רואים שלפני שהוא בכלל מתמנה, קודם כל רואים איך הוא רוצח את כל המתנגדים שלו.
טק, טק, טק, כן, את חטאי אני מזכיר פעם, הייתי ילד, ראיתי את זה.
בן, עכשיו אני מבין למה ראיתי את זה.
ויעקב יהורם
על ממלכת אביו, ויתחזק, ויהרוג את כל אחד בחרב וגם בסרי ישראל,
בן שלושים ושתיים שנה יהורם במולכו,
ושמונה שנים הלך בירושלים, הוא הספיק לא מעט בשמונה שנים,
וילך בדרך מלכי ישראל,
כאשר עשו בית אחאב,
כי בת אחאב הייתה לו לאישה, והיה עשרה בעיני אדוני.
אז קשרי החיתון יחד עם הקשרים הכלכליים יוצרים את התוצאה הנוראה והאיומה הזאת, את השלכותיה של התוצאה הזאת,
את המשמעויות שלה, את ההידרדרות החמורה שממלכת יהודה הולכת להיכנס אליה.
נראה לא בשבוע הבא שזה חניקה,
אלא בעוד שבועיים בעזרת השם.
