שלח שנה ראשונה רבנו גאון עוזנו הרב בן איש חי רבי יוסף חיים זכותו יגן עלינו בעזרת השם
אנחנו בעצם היום בהילולה של הרשש
כל יסודות הפנימיות וההבנה הרוחנית של כל דבר שאנחנו עושים זה בעצם מה שעושה פה הרב בן איש חי
הוא מחבר לנו את ההבנה הרוחנית
עם הקיום ההלכתי המעשי
שזה בעצם הלכה ממקורה כמו שצריך כתיקונה
הראינו את זה פעם שמרן
קדוש ישראל, המקובל הילקי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, זכר צדיק לברכה, בדיוק כתב את אותם דברים.
זה המקבילים לרעה.
את אותם דברים בדיוק.
אם רוצים לדעת טוב הלכה, צריך להבין מאיפה היא באה.
מאיפה היא באה זה היסודות הרוחניים
המנביעים את ההלכה מהמעיין הרחב והעמוק והנקי והצלול והזוהר.
כן, כדי להביא בסופו של דבר לקיום מעשי.
יישר כוח גדול, תזכה למצוות.
אומר הרב בן ישחי,
עוזי וזמרת יה,
שימו לב, זה עוזי ולא עוזי,
שתי מילים נפרדות לחלוטין, הוראות שונות,
וגם המילים, היסודות שלהן שונים. עוזי וזמרת יה,
ויהי לי לישועה.
חלק משירת הים שנקרא בעזרת השם השבת,
שבת שירה, פרשת בשלח.
הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנזכה לשיר,
את השיר האחרון, השיר העשירי, שהוא לשון זכר.
שאחרי הגאולה האחרונה, חס ושלום אחריה, אין שום גלות.
אנחנו רק בתהליך
של התקדמות וגאולה. עוזי מזמרת יהוה היא לי לישועה.
נראה לבסיעתא דשמיא שידוע על ידי קריאת שמע ותפילה אנחנו
ממשיכים לשכינה אורות המוחים כדי לבוא, מה זה ממשיכים לשכינה?
זאת אומרת, יש חיבור בין המלך לבין נתיניו,
בין המפקד לבין פקודיו.
לא יכול להיות שיהיה איזשהו נתק כלשהו,
קשר נפשי, קשר עין,
קשר פיזי, כל מיני הקשרים שיש בין מפקד לפקודיו. ברגע שפספסנו משהו,
אנחנו אומרים, כל התוכנית שלך,
שים אותה באיזושהי פינה, באיזושהי פינה בארגז,
ותשכח בכלל שאתה,
איך פעם אמרו לי,
טירונות, טירונות, אתה צריך להיזכר בטירונות שלנו, כן?
תגיד לי, מה אתה נלחם לבד?
אתה מתקדם קדימה, זורק רימון בלי...
איפה החברה? מי איתך?
מה חשבת שאתה פונה? אין דבר כזה.
חייב להיות כל הזמן בקשר.
אי אפשר.
ולכן, תנו עוז לאלוקים על ישראל גאוותו והוזו בה שחקים.
מה זה תנו עוז לאלוקים? הקדוש ברוך הוא דורש משהו?
דרוש לו חס ושלום? חסר? חס וחלילה.
איפה קטנות אמונה יש פה להגיד,
הקדוש ברוך הוא דרוש לו משהו, צריך משהו, חסר לו משהו,
הוא לא יהיה מושלם, חס ושלום? חס וחלילה, אין מילים כאלה.
אלא שאנחנו בעצם נותנים את העוצמה של ההכרה בחיי המציאות המעשית,
שיש בורא בעולם על ידי זה שאנחנו מתחברים אל הבורא.
ולכן מה שכתוב פה,
שעל ידי קריאת שמע ותפילה,
שמה אמרנו? קריאת שמה קודם כל זה קבלת
עול מלכות שמיים.
ותפילה זה החיבור, הכישור שלנו עם הבוריה, על מנת למלא את צרכינו המרובים.
ומהם צרכינו האמיתיים?
נשים לב, כל התפילה כולה היא בלשון רבים.
כלל.
איך אמרנו פעם, אם אני, חס ושלום עם מי שנמצא באונייה,
היום שמענו אנשים מדברים מתוך אונייה, שיש שם כמה אנשים שלקו
בבירה הזאת.
בסדר, לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
תוציאו אותנו מפה.
בסדר.
עכשיו אם בא מישהו ואומר, הקדוש ברוך הוא, תוציא אותי מהאונייה הזאת, היא הולכת לטבוע.
מה עכשיו יבדקו? יש פה חמשת אלפים משל האונייה,
אתה אחד מחמשת אלפים.
מה?
מי אתה שינצל אחד מחמשת אלפים?
תתחילו לבדוק. ואם אנחנו בודקים מה נמצא?
בשם כולם.
אבל הם אומרים, הכדור של ברוך הוא תצילי את הספינה.
ואותו אחד אפילו שמבקש את זה,
מה הוא שווה?
גורנישט, כמו שאומרים בעיראקית, כן? בין ישראל. שום דבר.
אבל אם מתפללים שתינצל הספינה, והספינה יש בה 5,000 איש,
גם זה שלא שווה כלום,
הוא ניצל יחד עם הספינה.
כי יש כאן אוסף של אנשים שמגיע להם להינצל.
בסדר, שים לב לעניין הזה.
לכן קודם כל הנושא של קריאת שמע זה קבלת אום לחודשה מאחר כך תפילה
ותפילה שמחוברת לכלל.
תפילה שלנו היא,
אפשר לומר, הבקשות שיש לנו בתוך התפילה,
13 הברכות בתוך ה-19,
ה-18,
הן ברכות כאלה שהן מכוונות לכלל.
הכל מדבר בלשון רבים.
אנחנו ממשיכים בשכינה אורות המוחים שהם, מה הם אורות המוחים? כתר,
חוכמה ובינה,
שהם רמוזים באות ל'.
למה? שכל אחת כלולה מ-10 שהם ל' של תיבת לי.
כל אחת מהקטע, חוכמה ובינה יש מתוכם גם כלולות מתוך עשרה חלקים,
עשר מדרגות,
וזה מורה בסופו של דבר על ה-10 כפול 3, זה 30.
עכשיו מהם היוד?
וגם ממשיכים לשכינה, אורות חמישה חסדים וחמישה גבורות מן הדעת,
שהדעת מורכבת משניהם,
גם חסדים וגם גבורות.
הרמוזים באות י' של תיבת לי וזה שאמר עוזי זו קריאת שמע
שהיא תורה שבכתב שנקראת עוז תנו עוז לאלוקים
וזמרת יעז זו תפילת העמידה
הבאה אחר קריאת שמע ובזה ויהי לי סוד אותיות לי כן השלושים זה עשר שמורכבות מכל אחת מהקטר חוכמה ובינה
כפול שלוש זה שלושים ועוד העשר של חמש של גבוהות וחמש של דת
שהם אורות כתר חוכמה ובינה, ואורות החסדים והגבורות.
לישועה, מה זה לישועה? מספר השכינה.
כי ישועה מספר השכינה עם הכולל.
זאת אומרת, צריך להוסיף מספר אחד שהוא עם הכולל. והנה ידוע.
כי ארבעה הם תיקוני השכינה.
כשרוצים להכניס שכינה הביתה, מה אנחנו צריכים?
מה עשתה השונמית שהביאה את זה אליה? מה הביאה?
מה עשו לו? עליית גג? מה שמו בעליית גג?
כיסא,
מנורה,
בסדר?
ארבעה דברים.
כיסא, שולחן, מנורה ומיטה.
בסדר? אלה הם ארבעת הדברים.
וזה סדרן.
בתפילת ערבית, שהם נקראים, מה הם ארבעת תיקוני שכינה? שהם נקראים מיטה ושולחן,
וכיסא ומנורה.
אלה הם ארבעה חלקים, יסודות שנמצאים בכל בית.
זה היסוד לקיום ובניין כל העולם כולו.
ההמשכיות,
האכילה שזה מחזיק אותנו, כמו שאמרנו,
במציאות העולם הזה,
הכיסא והמנורה, והמנורה זה החוכמה העליונה,
זה התורה.
וזה סדרם. בתפילת ערבית מתקנים סוד המיתה,
ובפסוקי זה זמרה ושחרית בסדירי מתקנים סוד השולחן,
וביוצר וקריאת שמע מתקנים סוד הכיסא,
ובתפילת העמידה מתקנים סוד המנורה,
וזו הכוונה, מכוונים אותה אפילו בני אדם פשוטים.
שמנו לב,
זה כוונה לאנשים פשוטים. כמו שאמרנו,
המשנה ברורה בעמוד הראשון, בסימן א', הוא אומר, שוויתי השם לנגדי תמיד,
כן?
מה זה שוויתי השם לנגדי תמיד? שאדם יצייר מול עיניו קבוע י'
ואות ה' ואות ו' ואות ה', נכון?
באיזה ניקוד?
ניקוד של יראה.
יראה זה חיריק, שווה וקמץ. היו בחיריק,
הה בשווה והו בקמץ.
אומר המשנה ברורה, זה לכל יום לפשוט.
זה לפשוטים.
כי מי חשק ואף על לתהו. מה זה חשק?
חיריק שוואה קמרץ.
ניקוד של עירה.
קדוש ברוך הוא משחרר אותו מכל צרות ברגע שהוא עושה דבר כזה. למי?
העמוד הראשון של המשנה ברורה, פתחת רק את הספר.
עוד לא התחלת לראות מה להבין יותר,
איזה דברים יותר פנימיים,
כן? ובכל זאת, בסופו של דבר, אתה...
אתה מקבל את ה...
שיביתי השם לנגדי תמיד. גם פה, הרב בן איש חי, כן?
אפילו בני אדם פשוטים. ויש עושים רשימה בסידור שלהם, לכל ארבעה תיקונים הנזכרים.
לכל אחד במקומו, כדי שלא יזוז ממחשבתם.
ונראה לי לרמוז, תיקון המנורה ותחילת תפילת העמידה.
כי ראשי תיבות, השם שפתיי עולה מספר מנורה.
בסדר?
השם שפתיי, מנורה.
ראשי תיבות.
לרמז שבתפילה הזו מתקן המנורה, והמנורה זו החוכמה העליונה. ולכן אנחנו רגילים לומר את אותו מזמור למנצח,
שיש בו שבעה פסוקים,
שמונה פסוקים,
כדוגמת המנורה.
הנרות למעלה ועוד
מנורה במרכז, ויש שישה קנים, שלושה מצד אחד, שלושה מצד שני.
למה? כי זה רמז
או ציור של החוכמה העליונה.
ולכן מי שאומר את למנצח בצורת המנורה הוא חייב להחזיק אותה כצורת המנורה. אני ראיתי מישהו שלא מסתדר עם זה, אז לוקח שמאל, לוקח ימין, זה לא עובד ככה.
תעמיד מנורה ועכשיו אתה תקרא לפי צורתה שהיא תעלה למעלה.
אל מול פני המנורה יעירו שבעת הנרות.
טוב,
אומר הרב בן איש חי, הלכה א',
ברוך אותנו,
מעיד המלך אהרם, שיעקב, מעמד ברו.
קודם שיתחיל בתפילת העמידה,
כשאומר גל ישראל,
יימשמש בתפילין של ראש,
כי תפילין של ראש הוא באצילות. אם זוכרים, דיברנו על כך לפני כן, כשדיברנו בנושא של תפילין של יד,
שזה היה בבריאה,
ביוצר אור, דווקא תפילין של יד,
קדוש קדוש, דווקא תפילין של יד.
אז למה בקריאת שמע גם תפילין של ראש?
חיבוב מצווה, כי אנחנו מזכירים,
אז גם מנשקים תפילין של ראש.
אבל המקום
של נישוק תפילין בסדר התפילה יוצר דווקא תפילין של יד ולא תפילין
של ראש.
כאן אנחנו עולים לעולם האצילות, כמו שאמרנו, תפילת העמידה.
בתפילת העמידה אנחנו ממשמשים תפילין של ראש כדי להגיע למקום הגבוה הזה.
ולכן,
כשאומר גאל ישראל ממשים תפילין של ראש,
ולשים לב, לא מפסיקים, דיברנו על כך,
לא מפסיקים בין געל ישראל לבין השם שפתי תפתח, אפילו לא בזמן.
אז גם לא בנשיקה של היד אחרי נגיעה ותפילין של ראש.
הכל לפני סיום געל ישראל.
ותפילת העמידה, כי תפילין של ראש הוא באצילות,
ותפילת העמידה באצילות. ויש אומרים
שגם בסיום המברך את עמו ישראל בשלום, ממשמש בתפילין של ראש.
והם בכף החיים, סימן טו,
אות ב',
ונראה לידע, נוהג בכך איזה כף החיים הוא מדבר?
ודאי.
למה לא כפכה עם סופר?
עוד לא היה.
בסדר.
ונראה לי שאנו נוהג בכך, אז אמרנו כפכה עם פלציק.
כן, ואנו נוהג בכך. לא משנה שלאחר יהיו לרצון עם רפי, כי פסוק זה כולו בכלל התפילה.
וצריך לעמוד ידיו כפותים זה על זה, כעבדה כממראה.
ולכן לא ירים את ידו עד שיסיים פסוק זה.
כי בתפילה צריך לעמוד ידיו כפותות.
כמו עבד לפני היח עומדים בתפילה.
אמרנו פעם, ימין על שמאל חובקו וכנפי עונה.
בסדר? האצבעות, רואים?
כמו כנפי יונה משולבות,
ככה הם עומדים בתפילה.
ולכן לא ירים את ידו עד שיסיים פסוק זה. הלכה ב', כשעומד להתפלל, יכוון רגליו
להיות שווים ודבוקים זה עם זה ביושר,
כדי להידמות למלאכים
שכתוב בהם, ורגליהם
רגליים ישרות. כך כתוב?
אוי ואבוי, מה כתוב?
רגל ישרה. רגל ישרה. שתי הרגליים שלהם נראות כמו רגל אחת ישרה.
זה לא דום של המפקד, רגליים, כפות רגליים, צ'רלי צ'פלין.
אתם יודעים מה אני מדבר?
זה לא ככה, זה רגל אחת,
שתי רגליים צמודות.
טוב, אני לא יכול, יש לי בעיות במבנה ברכיים,
או,
אז הולך ככה, בסדר, אתה יכול, אתה יכול,
אבל באופן עקרוני צריך להשתדל
שרגליהם רגל ישרה, נראות כמו רגל אחת,
מבעונות הרגליים ועד
למה?
כל אחד לפי מבנה הגוף שלו, אבל צמוד,
מה שאפשר. טוב.
ועוד יש טעמים אחרים בזה, ומנהג הספרדים כשעומדים להתפלל תפילת העמידה, קודם התפילה מהפכים פניהם קצת לאחוריהם,
ועושים תנועה בידיהם לאנשים עומדים באחוריהם ובצדיהם, וטעם בזה גם כן להידמות למלאכים.
שדרכם להיות מקבלים עול מלכות שמיים זה מזה,
ונותנים רשות זה לזה.
להורות על אחדות ואחווה שביניהם. כלומר,
כולנו כאחד אנחנו מסכימים במחשבה אחת
ובדעה אחת לקבל עול מלכות שמיים,
ובזה יתעלה ויתרום עם כאילוסו של הקדוש ברוך הוא, כשהוא נעשה מתוך האחדות והאהבה.
ולדוגמת זה הוא מנהג הספרדים הנזכר.
לכן לרבני תפילת עמידה
אצל הספרדים,
כן, אז כשהולכים את השלושה צעדים אחורה,
שמאלה
עושים ככה, ימינה עושים ככה,
והם מתקדמים קדימה,
כן, מקבלים רשות זה מזה.
כולנו באחדות אחת.
יחד כולם
הודו והם ליחו ואמרו,
השם ימלוך לעולם ועד. יחד כולם.
בסדר? זה
קריאה לתפילת עמידה.
והגאון,
מוהרן שפירא, עשה טעם למנהג זה על פי הסוד.
בקליסי.
ולפי הטעם שלו אפילו אם אין אדם אחר בצידו או אחריו,
גם כן יעשה, כי הם
לא רק מצד
קבלת הרשות משאר
האנשים המתפללים, אלא הוא בעצמו צריך להבין שהוא בא יחד עם כולם.
מי זה מוהרן שפירא?
מישהו יודע?
רב נתן.
נכון?
כן, מה קרה לכם? בסדר?
ברור למי המחובר הבן איש חי.
יאללה, קדימה.
ג.
אם עומד להתפלל במקום שהוא יושב בו,
ייזהר לחזור לאחריו שיעור שלוש פסיעות ויחזור לעמוד במקומו להתפלל.
ואם הוא יושב רחוק ממקום שעומד להתפלל בו, ילך תחילה אל מקום שהוא עומד להתפלל בו ויחזור לאחוריו שלוש פסיעות
ויחזור לאותו מקום שעומד בו בתפילה.
שהיסוד בזה זה לחזור לאחוריו שלוש פסיעות קודם שיתחיל להתפלל.
ועל פי הפשט אני צריך לראותיו שלושה מילים
שחזרו ישראל לאחוריהם במעמד הר סיני, וחזרו ונתקרבו,
זה בשביל הרב בן איש חי, פשט.
וינועו העם ויעמדו מרחוק,
זה פשט.
יש דברים הרבה יותר פנימיים.
כשאדם רוצה לקבל פני שכינה, קודם כל,
יועד קצת,
תכפוף קצת, עכשיו אתה יכול טיפה להתקדם.
תבין איפה אתה עומד.
אמרנו פעם, אולי אפשר להכניס את זה,
שהמסילת השערים כותב,
הרי בזמנו יושבים בבית הכנסת,
לפי הכבוד,
לפי רמת האנשים
המכובדים יותר קדימה,
לפי הסדר,
עובר בסילת ישרים, אף אחד לא חושב מגיע לך לשבט,
קח שלוש שורות אחורה, משם אף פעם לא יקימו אותך.
זה ברור.
העם שלו ברור.
הדימוי עצמי שלך, קח קצת יותר למטה,
עוזב את שם.
פה אף אחד לא יעזיז אותך, אף אחד לא יגיד לך תקום.
אתה רוצה לבוא להתקרב השכינה, קודם כל, לך קצת אחורה,
אתה תבין שאתה בן אדם,
עכשיו אתה יכול להתקדם.
כי אחד הדברים המיוחדים, תכנסים לב אליו גם בתפילה,
שכשאנחנו רואים קידושה בתוך התפילה,
אנחנו מתחילים קודם כל בצד ימין ואחר כך בצד שמאל.
יש כאלה שמתחילים בשמאל ואחר כך ימין, למה?
מה ההבדל?
אם אני יחד עם השכינה,
הימין שלי יהיה ימין של השכינה.
לכן הלכת קודם ימינה, אחר כך שמאלה.
אבל אם אני לא עם השכינה, מול השכינה
כנגד
שמאל שלי זה ימין של השכינה.
ולכן אנחנו בקדושה קודם ימין, אחר כך שמאל,
וכשעושים עושה שלום,
למה שמאל ואחר כך ימין?
כי כבר זה מולך.
כבר אתה נפרד.
בסדר, שים לב לנקודה הזאת, זה דבר שעוד ידובר בעזרת השם.
המתפלל צריך שיחוון בליבו פירוש המילות שמוציא מפיו, ויחשוב שכינה כנגדו.
ויסעיר וידחה כל מחשבות הטרודות אותו עד שתישאר כוונתו, מחשבתו זכה בתפילתו.
התפילה היא במקום הקורבן, ומחשבה זרה פוסלת בקודשים,
גם אם היא ברטת המחשבה הזאת, זה ברור?
ברגע שיש לך מחשבה זרה,
אתה בהמה, ברטת, בזיעה, נכון?
בכל זאת, ברגע זה הסרת את מחשבתך.
לא, לא, לא עונה, לא עונה, לא עונה.
אבל ברגע זה איפה הייתה מחשבה?
ברטת.
אומרים, השבת זה שירת הים, שבת ושלח.
נכון?
שלוש מידות
בפלאפון.
יש,
כתוב שם?
רעשו, רעשו, מה זה שם רעש?
בסדר? יש כאלה שזה ברעש, יש כאלה
שזה רעדה, יוחזם או רעד.
בסדר, ויש
מידה שלישית, ידהמו כעוול.
אנחנו מעדיפים שתמיד יהיה ידהמו כעוול.
אז ישיר.
יש אז ישיר,
יש יוחזם או רעד,
ויש ידימו כאבין, שלוש מידות, נכון?
יפה. בסדר, עזוב בתפילה, אתה צריך לחשוב שכינה כנגדו,
כמו בקודשים.
ואם רואה עצמו מכוון יפה בתפילתו, אל יחשוב שבעבור זה ראוי שתעשה בקשתו.
כי זה נקרא עיון תפילה, ונזכרים עוונותיו.
מי שחושב שמגיע לו, שהתפילה שלו תישמע, מתחילים לבדוק אם באמת מגיע לו.
לא נחילק, רד מזה,
רד מזה. תתפלל לקדוש ברוך הוא, ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא,
ישמע, הזכות שלך, תעזוב, תמתין
עוד כמה שנים.
שהזכות שלך תגרום לכך שישמעו את מה שאתה מבקש.
לאט לאט לאט, בעזרת השם זה יגיע, זה יגיע. צדיק גוזר,
הקב' ברוך הוא קיים, אבל צריך לעבוד בשביל זה.
בשביל שהם עבודות כפיים.
טוב,
אלא יחשוב, אולי ישמע השם יתברך בקורו אליו בעבורו, עוצב רחמה וגודל חסדם,
ששומע תפילת כל פה במידת החסד והרחמים.
לפי דברי רבנו האריזה, צריך שיכוון כך.
ידענו השם שאין אנחנו ראויים והגונים להתפלל לפניך,
אבל סמכנו על רחמיך הרבים
וחסדיך הגדולים,
כחפכת חסד ומרבה להיטיב עתיו,
ככתוב, טוב השם לכל
ורחמיו
על כל מעשיו,
ואתה ציוויתנו להתפלל אליך,
כי אתה אלוהינו ואנחנו עבדיך,
ואין עינינו לך תלויות, כי עיני אבדים מליד אדוניהם.
עד כאן דבריו, וצריך כל אדם להיזהר לכוון בכך,
לא מצד אחר.
אתם יודעים, היו, אני תרמתי, מגיע לי, מה זה, תרמתי.
תרמתי דם, מכירים את הפעם איזה פרסומת?
תרמתי דם. טוב, תרמת.
מאיפה תרמת?
מאיפה תרמת?
אה, קיבלת כזה? מאיפה קיבלת כזה?
עבדת, מאיפה זה בפרנסה?
אתה יודע כמה שהם רוצים לעבוד ואין להם?
תודה רבה, הקדוש ברוך הוא, שהישגת לי את האפשרות להתפרנס.
מזיקית אותי גם בחשבון בנק בפלוס
ולא במינוס.
ומתוך כל הפלוס שיש לי, עוד נתתי משהו.
תודה רבה שזיכית אותי לתת משהו ממה שנתת לי.
אה,
איזה יופי.
זה משהו אחר בכלל.
ואחרי שזיכית אותי כל כך,
אולי תיתן לי לזכות בעוד דברים.
הכל זכות.
הכל חסדים.
המתפלל צריך לכוון בכל הברכות.
ואם אחר עמל ותורך ההשתדלות רע ולא יכול לכוון בכולם,
מה לעשות?
כותב הרע,
השולחן ערוך בעבונותינו הרבים.
ישתדל להתאמץ לפחות לכוון באבות, שברכה ראשונה.
אף אגב שמין הדין, אם לא כוון באבות, אינו יוצא ידי חובתו.
וצריך לחזור, כתבו האחרונים,
שבזמן הזה אין חוברים איסורים וחסרון כוונה.
למה?
דשבע גם בחזרתו לא יכוון. תראו, אנחנו על הפנים, רטלין.
תכוון גם בפעם השנייה, קח עוד אחד.
מי יודע?
והגאון מורנו רב חי מבולוז'ין,
נתן עצה לכל אדם, כן? מורנו הרב, רב חיים מוולוז'ין.
נתן עצה לכל אדם שיצייר בדעתו צורת האותיות שמוציא מפיו.
ועל ידי כך מוכרח שתהיה כוונתו שלמה.
כן? בלפש החיים זה מופיע.
וטעמו ונימוקו אמור, דברי פי חכם חן.
זה נקרא פחח.
נדמה לי זה פחח?
פי חכם חן.
בסדר. מי הוא עושה כן, אם אפשר לא להתפלל עם הציבור, שהוא מוכרח, אי אפשר לא להתפלל עם הציבור,
שהוכח שאין לך הרבה מתפילתו, אך בברכה ראשונה בלבד אפשר לעשות כן.
ולכן כל אדם ייזהר להרגיל עצמו בכך עם שלוש הראשונות, או לפחות
בברכה ראשונה.
מה להרגיל את עצמו?
שגם כשהוא עוצם עיניים הוא רואה ברוך.
רואים ברוך?
ב',
ר', ו', כ', רואים?
רואים את האותיות?
אני רואה את זה בתפילת ישרים, כן.
זה ברור.
זהו.
לראות את כל האותיות בינינו בסוד,
זה יותר קל ממה שהרב בני שחק כותב.
כי אנחנו גדלנו בעברית.
גדלנו באותיות.
קראנו ספרים.
מה היינו עושים בחופש הגדול?
חופש מבית ספר.
הולכים ברחוב שטראו ספריית הפועלים, קוראים בין המועדפים ספר אחד,
צהריים את הספר השני לוקחים הביתה, למחרת באים מחזירים אותו בבוקר, קוראים ספר בזה ועוד ספר.
כל הזמן בספרים. טוב, איזה ספרים קראנו, כן, קופיקו, חסמבה, לא יודע מה. אבל האותיות,
אתה רגיל לאותיות.
זה ברור.
אתה צריך להתרגל לאותיות, האותיות האלה זה אותיות שבאים לברע העולם.
הכתב העברי שלנו, אותיות שבאים לברע העולם, אם אתה מסתכל בהן, קורה כל דבר
דרך האותיות, אתה מחבר את השכינה אל המציאות.
מה שאתה עושה? אתה מחבר שכינה למציאות.
זה מה שהוא אומר פה.
ו, צריך לעשות שתי קריאות ושתי זקיפות בעת שמשתחווה בעמידה. כיצד?
כשאומר ברוך בתחילת ברכת אבות, יכרע בתיבת ברוך קריאת הגוף בלבד,
ובתיבת התא יכרה את ראשו גם כן, הרי שתי קריאות.
כשאומר השם יזקוף שם שתי זקיפות.
ותחילה יזקוף גופו בלבד, ואחר כך יזקוף ראשו גם כן.
רמז לדבר, כאשר יחנו כן יישאו.
ולכן אמר הרב בגמרא, כל הקורא הקוראה בברוך,
וכל הזוקף זוקף בשם.
אבל מה אמרה הגמרא? היא דיברה אחרת. שמים לב שהרב בן ישחי פה לא פוסק כמו שמופיע בגמרא,
שהוא קורא הקוראה כחיזרק, שהוא זוקף זוקף כחיביא.
והגמרא במסכת ברכות.
רבי משחי אמר, כאשר יישאו, יחנו, כן יישאו.
כמו שהתכופפת, ככה תתרומם.
ומה אמרה הגמרא?
חזרה, מה זה חזרה?
ענף.
כשאתה לוקח ענף ואתה מכופף אותו,
קודם כל ראש
ואחר כך כל הגוף, נכון?
וכשאתה מזדקף, כמו חיביה, מה זה חיביה?
נחש. מה הוא עושה? נחש קודם.
ראית עודי מחלל?
כולם מרים את הראש ואחר כך את הגוף.
בסדר?
איזה ידעות שם.
דנקיד בלשונו הטהור לשם כפול בקריאות וגם בזקיפות.
דאמר,
דלא אמר יכרה בברוך וזוקף בשם.
כשנזכר כל זה בדברי רבנו אריזל,
ושאר הכוונות. והקריאה תהיה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. דהיינו,
לא שיעשו קרחצים, כן? לא צריך לעשות פיקות, כן?
דהיינו שיהיו בולטים כל קשרים שבפרקי החוליות.
זאת אומרת, ברגע שהוא מתכופף,
אז יש בליטות של החוליות.
כשהוא זקוף, אז עמוד השדרה נראה חלק.
כשהוא מתכופף, אתה רואה את הבליטות של החוליות.
נכון או לא?
טריטי, בסדר?
יופי.
ואם הוא זקן או חולה
שאינו יכול לשחוט כל כך, כפי שירקינו ראשו עוד היום.
כאן נזכר באחרונים.
סעיף ז', אות ו',
איך?
כן, כן, כן.
אות ו' הנוספת בתיבת ואלוהיה הקרוב,
ואות ה' יתרה שבתיבות,
האל הגדול הגיבור והנורא, וגם אות ו' של והנורא,
בכל אחד ואחד יסוד גדול וכוונות עמוקות.
צריך להתפלל להוציאם היטב בפיו, כדי שלא יבולע אחד מהם בחמת המהירות.
ועל זה נאמר לאדם, הווה זהיר באות אחת קלה, כתיבה אחת חמורה.
שאין אתה יודע הסוד של האותיות והתיבות הנזכרים בתפילה.
ואם אל סודם תדרוש, לך נראה קצת מסודם
ושאר הכוונות.
בדברי רבנו אריזל וסידור הרשש,
כמו שאמרנו שהיום זה,
זה ההילולה של הרשש.
בסדר? קצת להבין כל אות מה היא חשובה.
אבל זה בסדר, העיקר הכוונה, אתה עזוב, מה העיקר?
ידיד, נכון, בטח שעיקר הכוונה.
אבל המעשה לא פחות חשוב.
צריך כל אות ואות להוציא אותה כמו שהיא.
או שצריך להוציא אותה.
חטא,
מה שאומרים, קונה הכל.
לפי פירוש רשי, פסוק קונה שמיים וארץ,
אומרו כאן, קונה הכל רוצה לומר עושה הכל.
לפי דברי התרגום והרמב״ן שם, בואו קונה הכל, רוצה לומר כי עניינו הכל,
שהכל שלו,
כמו שכתבו על הפסוק, הלא אהביך קניך.
שמים לב, יש שני מובנים.
או שהוא עושה את הכל, או שהכל שלו.
שני מובנים שהם בעצם,
כלומר, מכסים את כל האפשרויות.
הלכת עת, מה שאומרים גומל חסדים טובים,
לפי פשוטו מובן שהוא לשון גמול.
אך מה שנראה בספר הכוונות לתיבת גומל הנזכרת הוא בעניין הוצאה וגילוי.
קניין ויגמול שקדים.
פירוש מוציא וממציא ומגדל ומתקן את האורות הנקראים חסדים טובים.
הוא מגלה אותם להשפיע.
חסדים טובים אלו הם סוד מה שאמר הכתוב,
חסדי דוויד הנאמנים.
ונקראים טובים,
כפי שהם ממשיכים שפע אל היסוד צדיק עולם הנקרא טוב.
בסוד אמרו צדיק, ראו צדיק כי טוב.
וכן נזכר בספר הכוונות.
שהלכה י' מה שאומרים וזוכר חסדי אבות,
לפי פשוטם של דברים הוא,
שיזכור החסדים שהבטיח בהם את האבות, להיטיב להם ולזרם. ודומה לזה בפסוק
חסדי דוד הנאמנים.
או הכוונה גם כאן,
על דרך מה שפירש שם צודות בפסוק זוכה לחסדי דוד עבדיך.
בדברי הימים ב', פרק ו'.
וכן כאן, שיזכור החסדים שעשו אהובות בעולם,
ובזכותם ירחם עלינו.
על דרך הסוד, ומה שאומרים בזוכי חסדי אבות, הכוונה
על שלושה אורות, חסד, גבורה ותפארת.
אברהם, יצחק יעקב,
כי חסד, גבורה ותפארת נמשכים, מין שלוש הראשונות
הנקראים אבות,
ולכן חסד וגבורה ותפארת נקראים חסדי אבות,
רוצה לומר חסדים הנמשכים מהשלוש הראשונות שהם אבות,
ויען שכולם נכללים בחסד
נקראים כולם בשם חסדים. נכון, כל אחד הוא שונה,
אבל נכללים באותה מערכת,
כנזכר בשאר הכוונות, דרוש בדף למידע.
הלכה יא, מה שאומרים הוא מביא גואל לבני בניהם,
הכוונה בפשוטם של דברים,
שהשבטים הם הבניהם של האבות.
וכל ישראל הם בני השבטים.
ולכן ישראל נקראים בני בניהם של האבות.
אומרים כן כדי לעורר זכות השבטים גם כן.
ולכן לא אמרו מביא גואל לבניהם,
אלא לבני בניהם.
יש לנו את האבות,
יש לנו את הבנים, ויש לנו אחר כך
את בני הבנים.
בדרך הסוד,
שלוש הראשונות הן אבות לשלושה אמצעיות חסד גבורה עד תפארת.
כחסד גבורה ותפארת נחשבים בנים לשלושה הראשונות.
השלושה האחרונות,
נצח עוד יסוד, נקראים בני בניהם של שלוש הראשונות.
כאן נזכר בספר הכוונות.
טוב.
לך י׳, כשיגיע למילת באהבה,
למען שמו באהבה,
יכוון למסור נפשו על קידוש השם.
כאן נזכר בכוונות רבנו אריזן, ולכן מנהג החסידים
שיעריך החזן בחזרה בתיבת באהבה,
כדי לעורר הכוונה הנזכרת,
וכל אדם ייזהר בזה בכל תפילות בלחש
למסור עצמו על קידוש השם בתיבת באהבה.
וכשאומר הוא מושיע ומגן, יכוון בתיבת מגן שהוא
מספר שלוש פעמים אל.
אל שלוש פעמים זה מגן, נכון?
כמה זה?
תשעים ושלוש?
כן, תשעים ושלוש. ברור.
י״ג.
בברכה של אתה גיבור, יכוון ראשי תיבות,
תחילת אתה גיבור לעולם השם,
וכתב הרב בדוד מה שאומרים לעולם אתה גיבור לעולם השם
רוצה לומר לא כבשר ודם שלא יישאר בגבורתו בעת זקנתו שמשתנה
אבל אתה גיבור לעולם כי אין זקנה לפניך ולא יהיה לך שום שינוי
מה שאומרים בברכה זו עניין גשם וטל מפני שבירידת גשם וטל
יהיה ברור ניצוצות קדושה מן הדומם לצומח
היעדר על היעדר ידעת הגשם ואתה לעולם
הקרקע והצמיחה
מוציאה את הדברים הטובים מתוך
כל מה שמושלך בתוך האדמה.
והבירור של הניצוצות הקדושה הוא כמו תחיית המתים.
שלכן אמרו רבותינו בתענית דף ז עמוד א',
גדול יום גשמים כיום
תחיית המתים.
וכן אמרו יום הגשמים ישועה פרה ורבה בו.
ולכן אומרים סומך נופלים כנגד בירור ניצוצות קדושה שנפלו בחי מדבר
בשבעים אומות.
ורופא חולים כנגד ניצוצות קדושה שבחי בלתי מדבר.
הוא מתיר עשורים בגלל תוצאות קדושה שבצומח,
כן, הוא לא יכול לזוז.
הוא מקיים במונתו לישנה עפר.
לשים לב, איך אמרתי, לא לשנה עפר.
שמעתי כמה אנשים אומרים לשנה עפר. כמה עפר?
שניים.
לא.
לישנה עפר. מה זה לישנה?
לאלה שישנים בעפר.
זה לפעמים לא שמים לב
להבדלים הגדולים שיש פה.
כנראה גדלים תוצאות הקדושה שבה דומהם,
ולכך לא הזכירו כאן אלא רק ארבעה לשונות
של שבח אלו. שבח כנגד דומם, צומח, חי מדבר לו. מעלה לטאטא.
מהעליון לנמוך. ולא אמרו שאר שבחים של פוקח עיוורים,
זוקף כפופים וכיוצא, כמו שכתבתי על זה בספר מקבצאל.
ובאמרו מחקל חיים בחסד, יכוון לשם עוויה במילוי יודין,
שעולה מספר חסד.
כמה זה חסד?
שם עוויה במילוי יודין, כמה זה?
חסד.
שבעים ושתיים.
אתה יודע, איפה זה במקבצאל?
יש לך את המקור?
אני חושב שעוד לא הביא פה, לא יביא, טוב. י״ד
באור ברכת אתה קדוש וכמו שכתב רבנו מהרם אלשיך
רבי משה אלשיך
כלומר מתי חי רבי מהרם אלשיך?
תקופת הארי, תקופת רבי יוסף קארו
בסדר?
איך נקרא הספר שלו?
העל שלך הקדוש
מי יודע מה השם של הספר של העל שלך הקדוש
מה זה העל שלך הקדוש? זה פירוש העל?
החומש.
איך הוא קרא לו?
תורת משה, לא עובר, לא עובר מסך, נכון?
הרציונות תמיד היה מזכיר שלושה ספרים
שקראו לעצמם בשם כזה שלא עובר מסך, לא קוראים להם כך.
מי זה השני?
משנה תורה,
הראשון, יותר נכון. משנה תורה לרמב״ם.
מישהו קורא לזה משנה תורה לרמב״ם?
הרמב״ם,
הרמב״ם.
היד החזקה זה כבר אינטלקטואלים.
ברור,
משנה תורה, ספר דברים, לא?
עד כאן. והשלישי, מה אמרת?
השלה הקדוש.
כולם מכירים השלה הקדוש.
איך השם של הספר של השלה הקדוש?
שלה ראשי תיבות, שנינו חוטבו את התחלוקות של ספר שני חוטבות. מי מכיר את הספר הזה?
זה ברור?
גם צודק תמיד אני מדגיש. גם לכתוב שם של ספר,
צער,
על מי כן אנחנו מדברים פה, כן?
כן, גדול הגדולים, הרמב״ם.
כן, הראשך הקדוש, השלע הקדוש.
לא מדובר סתם על אנשים.
כל אחד היום ממציא לו שמות וספרים ולא יודע מה.
כל דבר צריך זהימות.
טוב,
בעוז ברכת את הקדוש, וכמו שכתב רבנו מערם על שייח זל,
כלומר, אתה לבדך הקדוש,
ושמך המיוחד הוא הקדוש,
אף על פי שנאמר תואר קדוש למלאכים,
אינו עצמי אלא בדרך השנה.
יען כי וקדושים המה המלאכים שניכרים קדושים.
או המה יללו חסרה, בשבח זה של קדוש קדוש קדוש.
אם אצלם קדוש תואר עצמי, אין יללוך בתואר
שנמצא איתם.
איך יללוך בתואר שנמצא איתם? זאת אומרת,
לא יכול להיות שמישהו יעלל מישהו במה שיש בו.
באותו אדם שמהלל. זה כמוך, אז מה עשית?
צריך משהו שהוא מעליהם.
מעליהם זה תואר שהם מתארים את
הקדוש ברוך הוא מי?
המלאכים.
והלכים היו מקדשים ככה, אז אצלנו זה
בהרבה יותר טובה.
ט׳ו,
בימות החמה,
אם הסתפק שמה הזכיר גשם, עדינו.
עד שלושים יום אם הוא מסתפק, אמרו לי, אין חזקה שהזכיר גשם וצריך לחזור.
כי גשם בקיץ
לא מתאים, לא בריא.
לאחר שלושים יום אין צריך לחזור.
ומזדמה לי שאחר שלושים יום טעה, או ברור לו שטעה פעם או פעמיים,
חזר התפילה, ואחר כך נזמר לי פעם אחרת שהסתפק,
כתבתי בספרי מקבצאל, כמה שכמו הוחזק 30 יום שלא טעה בהם,
אבא גם שאחרי 30 יום טעה, לא איבד החזקה.
וכל אחד שהסתפק אמרו לי שהזכיר כהוגן,
כאשר הוא גל באותם 30 יום. מי הוא?
אם לא הוחזק 30 יום שהזכיר כהוגן,
אלא ברור לו שטעה בתוך ה-30 יום,
אין לזה חזקת 30. וכל שהוא מסתפק, הרי זה חוזר.
אם יתפלל 30 יום ולא יזדמן לו בהם שטעה בבירור,
אלא הזדמא שהסתפק, ולכך חזר בשביל הספק, פסקתי.
שאם אחר השלושים חזר ונסתפק, הרי זה חוזר להתפלל.
ויתנה בדעתו קודם, שאם לא טעה,
תהיה תפילתו בתורת נדבה, ואם טעה,
תהיה בתורת חובה.
אין בית דוד שהביא סימן מ״ז, שוויון מחזיק ברכה,
אין יקרא דיני תורה,
בחסד לאלפים ואוהל יצחק.
טוב,
סעיף ט״ז.
בימות הגשמים ששכח לומר מוריד הגשם ואמר מוריד התל, אינו חוזר.
כאין שם מוריד התל, ועם כל זה אם נזכר קודם שהתחיל את הקדוש, הוא אמר שם, השיבור מוריד הגשם.
שימו לב, זה חידוש.
שאף על פי שסיימה ברכה שמחיי המתים כמה שלא התחיל בברכה שאחריה,
לא נקרא סיום ברכה לעניין זה.
וזה בעצם שיטה של הרב בן איש חי,
שגם אם הוא אמר מחיי המתים,
או גם אם הוא אמר אחרי ברוך אתה ה'
בכל זאת במה שהוא חוזר.
כי לפי דעות אחרות לא. ודע
ששלוש ברכות ראשונות חשובות כאחת,
וכן שלוש אחרונות גם חשובות כאחת.
לפיכך, בכל מקום שטעה בשלוש ראשונות,
חוזר לראש התפילה, ובשלוש אחרונות חוזר לעבודה.
זה במקומות שצריכים לחזור.
חוזר לראש.
הרבה קודם צריך לחזור, לא חוזר.
הלכה יז, באור ברכת אשיבנו. כתבתי בספרי מקבצעי, על פי מה שכתב רבנו הארי ז,
שהאדם על ידי עוונותיו גורם לסלק אור קדושה הנמשך עליו מן התורה ומן התפילה והמצוות.
הין בסידור רבנו הרשש לביאור ויהי נועם השם אלוקינו עלינו.
ולזה ולזה מתפללים השיבנו אבינו לתורתך
הוא אור הקדושה הנמשך עלינו לידי עסק התורה
וקרבנו מלכנו לעבודתך הוא אור קדושה הנמשך עלינו מתפילה ומצוות
שהם נקראים עבודה.
ואחזירנו בתשובה שלמה לפניך היא תשובה עילאה המגעת עד כיסא הכבוד.
עד ועד בכלל שהיא בבינה, שהיא סוד הכיסא.
גם אומרם תשובה שלמה לומר שתזכנו לחזור בתשובה על ארבע מיני חטאות האומרים בארבע חילוקי כפרה.
בפרק בתרא דיומא, במאמר רבי מטיה בן חרש
שהם פוגמים בארבע אותיות שם הוויה ברוך הוא.
כפורש בסודם בדברי רבנו אריזל ושאר הגלגולים.
וחותמים הרוצה בתשובה שהוא רוצה בכך.
קודם שהחוטא יתעורר לשוב וגם רוצה לומר שהוא
הוא גזם בכך לפי מידת הרחמים.
משעה כאן החוכמה והנבואה לא רצו בכך, אלא בדין.
בסדר, ולכן אדם צריך תמיד לבקש את שני הדברים גם יחד.
השיבנו אהבנו את תורתך וקרבנו מכינו לעבודתך.
יש את העניין של לימוד התורה ויש את העניין של העבודה,
קיום המצוות.
ושני הדברים האלה כאחד חייבים להיות מושלמים. זאת אומרת, אדם צריך לשאוף ללימוד תורה, להתגדל בתורה כמה שיותר, וכמובן
לקיים את מצוות השם.
כמו שתמיד אנחנו אומרים,
את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.
שני הדברים כאחד, חייבים להיות צמודים ביחד.
אם בימות החמה אמר ברך עלינו, צריך לומר ברכנו.
צריך לחזור ולומר ברכנו.
אך כדי שלא יהיה נראה כנוסח ברכה אחת שהזכיר במטר,
ונמצא שלא תיקן כלום, לכן אשתוק כדי הילוך ארבע אמות או יותר,
אחר כך יתחיל לומר ברכנו.
ואם בימות הגשמים אמר ברכנו ולא שאל מטר,
אם נזכר אחר שסיים הברכה הקודשית חידקה בשופר גדול,
אומר שם ותן תלו מטר לברכה ודיו.
ואם נזכר אחר שהתחיל בית קרא, אני צריך לחזור ליומר ושומע התפילה. למה?
יש לנו מקום, מה שנקרא מקצה שיפורים.
יש לנו מקום שדרכו אפשר לחזור.
שמע קולנו, אמרנו שיש מקום לתקן
כמה וכמה דברים.
ותן תלו מטר לברכה בתוך שמות פעמים, כי אתה שומע תפילת כל פה.
ואם היה לו תענית באותו היום, יאמר שאלת
תלו מטר ושומע תפילה.
קודם שיאמר אענינו.
אם לא נזכר אלא עד אחר שסיים שום מן התפילה, הקודש התחיל רצה,
תאמר שם ותן תלום עטרה לברכה.
כמו שאמרנו,
ובחיי המתים.
אם נזכר אחר שהתחיל רצה, אז חוזר לברכת השנים ואומר על הסדר.
זאת אומרת, הוא אמר ברך עלינו,
וממשיך את כל הסדר עד סוף התפילה.
ואם לא נזכר אלא עד לאחר שאמר יהיו לרצון ורפי, האחרון,
סמוך לעושה שלום, אז אפילו שעדיין לא עקר רגליו,
צריך לחזור לתחילת תפילת עמידה.
שים לב לשלבים.
מי שלא אמר
ותן תלו מטר לברכה בימות הגשמים,
עד לפני תקעה בשופר גדול אומר שם ותן תלו מטר לברכה.
אם לא אומר בשמע קולנו,
אם סיים שמע קולנו לפני רצה עוד יכול לומר,
ואם כבר התחיל רצה חוזר לברך עלינו כסדר. עד מתי?
עד יהיו לרצון עם רפי האחרון.
אפילו שהוא לא התחיל לזוז,
אבל אמר יהיו לו רצון מרפי האחרון אחרי אלוהי נצור,
כן, צריך לחזור לראש התפילה.
ולחזור את כל התפילה כולה.
ולהתפלל לקדוש ברוך הוא לפני שהוא מתחיל את התפילה,
שהפעם הוא לא ישכח.
בסדר? שהוא לא יחזור על אותה טעות,
כמו שראינו קודם, שמי תוקע לנו כף,
שנכוון גם בפעם השנייה.
טוב,
יט,
ארץ אחת כולה שצריכים מים,
שצריכים למטר בימות החמה,
אין שואלים אותו בציבור,
אפילו בשומעי התפילה.
אלא אמרו ברכנו כרוב העולם.
אבל כל יחיד ויחיד רשא לשאול במטר בשומעי התפילה.
בסדר? אם עכשיו חורף בארץ ישראל, במקום אחר יש קיץ.
בקיץ בארץ ישראל,
שאומרים,
כן, ותן ברכה, ברכנו,
ומישהו בצד השני של כדור הארץ צריך עכשיו גשם,
מדינה שלמה.
כל אחד ואחד יכולים להגיד בשקט ושמע קולנו.
לא עושים מזה עניין ציבורי.
כי אין ציבור אלא ארץ ישראל.
והצרכים שאנחנו מתפללים עליהם זה דווקא
לעם ישראל כשישוב לארצו.
צרכים פרטיים ושמע קולנו. כל אחד יכול לבקש מה שהוא רוצה.
זה שעכשיו איזה מאה מיליון איש צריכים את זה,
זה לא הופך אותם לציבור.
ושים לב לדברים שאנחנו אומרים.
ציבור זה בארץ ישראל, על פי ארץ ישראל לפחות.
מה שנדרש בארץ ישראל זה ציבור.
גם מי שבחוץ לארץ יתפלל כמו בארץ ישראל.
בסדר? זה ברור?
יסוד
גדול בכל יסודות האמונה שלנו.
כן, אבל כל יחיד ויחיד רשאי לפעול מטר בשומע תפילה, באותה ארץ הצריכה למטר בימות אחריו.
דהיינו שאומר בשומע תפילה.
ותן תלו מטר לברכה בתפילת לחש דווקא.
אבל אמר ברך עלינו, אפילו יחיד בלחש אינו רשאי.
אחרי שליח ציבור בחזרה, אינו רשא לשאול מטר אפילו בשל מהתפילה.
ימייחי טאה ואמר בריך עלינו, יסיים תפילתו ויחזור את פלח רק בתורה דדבה.
ויאמר בריכנו,
אפילו שפה במקום הזה צריכים עכשיו גשם.
כ'
כשאומר בכל אויביך וכל שונאיך יכוון אויביך על הסמ״מ ושונאיך על ל״י ל״י ת׳.
וכן יכוון גם כן כזאת בברכת השיבה.
כשאומר ועשר ממנו יגון ואנחה, יכוון על
סמ״ם.
והנחה, סליחה, יגון על סמ״ם, והנחה על הלילה.
כנזכר בסידור רבנו הרשע זאת.
וייזהר בברכה של המינים, שלא יאמר אלא רק ארבע לשונות אלו.
תעקר, תשבר, תכלם ותחניעם.
ואין להוסיף ומהם אין לגרוע.
שמים לב?
עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע.
כי אם כנגד קליפת נוגה של הציעוד, בריאה, יצירה ועשייה.
כמו שכתבו המקובלים,
כל אור יש לו את ההיבק שלו, וכל היבק
יש אחר כך את הצל.
וזה בעצם היסוד.
יש פה חלוקה בדיוק לכל אותם חלקים שמהם מורכב העולם.
ואין מנחת אהרון,
כשאומר בברכה ודעה לצדיקים ושים חלקנו עם העמך, ונתפלל לה' יתברך
שאם גרמו עוונותיו שינתן חלק עולם הבא שלו, חס ושלום,
וינתן לצדיקים אחרים,
שיינתן ביד צדיק שאינו חפץ ליהנות משל אחריהם,
כדי שיחזירה או לא כשישוב בתשובה.
מה שכתוב בספר הכוונות, כשאמרו בבקע תשכון,
וכסא דוד עבדך מהרעה בתוכה תכין יכוון להתפלל בזה, משיח בן יוסף, שלא יהיה הרג על ידי פלוני הרשע.
עכשיו, משיח בן יוסף אנחנו אומרים כסא דוד עבדך.
אתה נזכר בספר הכוונות, למה? כי זה הכיסא של דוד עבדך.
משיח בן יוסף זה הכיסא של משיח בן דוד,
דוד עבדך.
בסדר, אז שלא, חס ושלום, יהרג.
ובספר פרי עץ חיים כתוב,
שיכוון גם כן לשלמות כיסא באות א', דיברנו על זה כבר,
שיהיה הכיסא שלם, ויעיר הכתר שם.
ואומרו בניין עולם שיהיה קיים לעולם,
ולא כבניין הראשון שיהיה על ידי אדם ונחרב.
ואומרו כי לישועתך, כי הבינו השם, יכוון
לצפות לישועה באמת.
ישועה אמיתית, שלמה, טובה, באמת אני מצפה לזה.
זה לא מהשפה ולחוץ.
זה דברים אמיתיים שאני חושב כל רגע,
איפה הקדוש ברוך הוא יתגלה אלינו במהרה,
כמה שיותר מהר.
הבניין יהיה בניין מלמעלה, בניין אלוקי אין לו חורבן, זה נצחי.
זה אחד הדברים היסודיים של
בניין בית שלישי יבוא מלמעלה.
יש אפשרות שיבוא גם מלמטה,
אבל מה עדיף?
מלמעלה, למה?
נצחי.
זה בניין של הקדוש ברוך.
בסדר? ברגע שאין נצחיות, אז
הכל נשאר לעד.
טוב.
בברכת מודיעים, עוד כפה אלף, בברכת מודיעים יכרע במודיעים ויזקוף בשם.
וגם כאן יעשה שתי קריאות ושתי זקיפות.
מה שכתבתי לעיל ברכת אבות.
אף על פי שבספר הכוונות מפורש יש די באחת,
כי בשנייה המשלים במודיעים דה רבנן,
יקבור בחכם ורבנו הראשי זל.
דגדג מדברי רבנו אבי זל במקום אחר.
גם כאן צריך שתהיה שתי קריאות ושתי שקיפות.
ואף אגב שהרב שמן זית זך כתב
שאין לעשות ההפך המפורש בספר הכוונות,
העין שעם
אינם מאחר שדברי רבנו הרשע הזה אלה מוכרחים
או מביאים אותם בתוך ספר הכוונות.
ובמישהו הספר הכוונות לא משמע שיש שיקום בדבר לבלתי לעשות שתי קריאות ושתי שקיפות,
אלא כתב שאינו צריך
ובכן ודאי יש לעשות את דברי הרשע הזה שתי קריאות ושתי שקיפות.
סעיף כב, אם יש לו רוק
אל ישוח במודים, אלא הבליענו בכסותו, ואחר כך ישוח במודים.
ומה שאומרים ערב, בבוקר, בצהריים, קאי, על מה זה בא?
אל נודה לך ומספר תהילתך.
אבל לא על זה שהקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים ונפלאות כל הזמן.
כן, ערב, בבוקר, בצהריים זה על מה אנחנו מודים.
וכאילו אמר כך, ערב, בבוקר, בצהריים, נודה לך ומספר תהילתך,
עד חיינו ושכויים בידיך,
כן, ועד נשמותינו וגדות לך.
וברכת שים שלום יאמר,
וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך. ואחר סיום ברכה זו יאמר מיד,
יהו לרצון ורפי.
וקודם שאומר פסוק זה,
אין להפסיק אפילו לקדיש וקדושה וכיוצא.
כי פסוק זה הוא מכלל תפילת עמידה.
אבל אחר פסוק יהו לרצון, שימו לב, הוא מדבר על הראשון.
כן?
כי מקודם, כשדיברנו על לחזור על ברך עלינו, מה דיברנו? יהו לרצון.
השני,
שאפילו הגיע לשם ולא עקר רגליו, סיים את התפילה.
פה הוא מדבר על יהיו לרצון הראשון לפני אלוהי נצור,
שאחרי שהוא אמר יהיו לרצון אמרי פי הראשון,
הוא יכול או צריך לענות על חמש אמינים, קדושה,
וחמש אמינים שקדיש,
קדושה ומודיד.
ברכו, כן.
אבל לאחר פסוק זה, יהיו לרצון, יפסיק לכל דבר קדושה, אפילו לאמינים של ברכות.
הלכה כג, קודם אלוהי
נצור לשונים מרעש, נוהגים לומר מזמור שיר למעלות,
אשא עיני אל הערים. ומתו בשם רבי משה זקותא.
בדברי רבנו אריזה לא נזכר זה.
בספר הכוונות כתוב לומר מזמור לו, אם יכוננו
בצורת המנורה, קודם אלוהי נצור.
כל אחד יעשה כפי מנגוב הזה. כשיאמר למען יחלצוני דידיך,
יכוון ראשי תיבות, שם קדוש,
יאיב לידי.
מה זה יאיב לידי?
ראשי תיבות.
יהיו לרצון.
כן?
למה אני חושב שיצוני ידידך?
כן, מה זה ייב לידי?
נתן לו את היד.
למי?
מה אתה אומר?
איך האיסורים שבאים עליך?
אתה רוצה איסורים או לא רוצה איסורים?
מה אמר לו?
לא הם
ולא שכרם. ייב לידי, מה זה ייב לידי?
השם קדוש, י״ל י׳
ראשי תמות, ייב לידי.
בסדר? הקים אותו, תהיה בריא. אם אתה לא רוצה את האיסורים בעולם הזה,
אחר כך ידברו איתך.
בסדר?
זה אחד השמות שגורמים לריפוי, לתיקון.
טוב,
איפה אנחנו?
כן, והוא המעלה ניצוצות.
ולאחר שתאמר הושיע ימינך וענני,
יאמר תכף יהיו לי רצון ורפאי פעם שנית. ויש נוהגים לומר תפילת רב, שיהודים אלף פעמים חיים.
ומלאג יפה הוא.
וחסד לאלפים כתב, אחר שיאמר המלאך ה' דוחה, יאמר קבל רינת עמך,
עמך סגבנו את עמנו נורא, ויכבנו בראשי תיבות בשם
קרא השטן.
ואחר כך כל התחנונים שנוהג להוסיף,
יחזור למר פעם שלישית,
בפסוק יהיו לרצון ורפי.
טוב,
אלה הן תוספות
שאני יכול תמיד,
בוא נאמר ככה, מי שרוצה להוסיף אותם, שיוסיף, אבל אני לא הייתי הולך על זה, בסדר? זאת אומרת,
לא במקומנו הסטנדרטי הנורמלי שאנחנו נמצאים בו,
כן, בואו נתארגן על התפילה שלנו כמו שצריך, בסדר?
הלכה כ״ד.
אחר יהיו לרצון ורפי האחרון,
יפסע שלוש פסיעות לאחוריו.
ולא ירחיק רגלו יותר משיעור עקב בצד גודל ממש.
שמים לב?
מכירים את אלה שטסים שלושה מטר אחורה?
מכיר?
עקב בצד הגודל, תעשה עקב בצד הגודל.
ככה, אחד בדיוק.
זה ברור, ככה שלושה צעדים.
זה מה שצריך.
אנחנו לא פה, אבל זה הצגות.
יש ברור גם פה וגם פה, אבל אתה צריך להיפרד.
בגלל זה יש ככה כמה שפחות, כמה זה פחות.
צעדים הכי קטנים, עקב בצד אגודל.
דה אלוהים כנגד שלוש עולמות, בריאה, יציבה, עשייה, שהאדם בעמידה חושב כאילו עומד באצילות.
ואם המקום צר,
כאילו עומד באצילות.
זה שלושה צעדים. ואם המקום צר,
שאפילו עקב בצד אגודל אי אפשר שלושה,
צפוף,
יקצר הפסיעות.
הנה, אפשר לקצר פסיעות.
ראיתי כמה מקובלים גדולים שהלכו כאילו, כן?
זאת אומרת,
כאילו במקום דרוך.
הזיזו את העגליים קצת אחורה.
אין מקום. מה, תדחף אנשים עכשיו?
מה,
מכירים את אלה ש...
כל העולם בהקשב, אני עושה שלושה צעדים.
זה לא עובד ככה.
טוב.
אך לכתחילה לא התפלל במקום צר שאינו יכול לעשות בו שלושה פסיעות,
שכל פסיעה יעקב בצד גודל.
ויכרע מעט קודם הפסיעות,
ובעודו קורע אחר השלוש פסיעות מעט. שמים לב, ראיתי כאלה שנמצאים ברצפה בתוך השלוש.
שלושה צעדים אחורה.
ובעודו קורא אחר השלוש פסיעות יפנה לשמאלו
ויאמר עושה שלום במרומיו ויזקוף,
יפנה לימינו ויכרע קצת ויאמר הוא יעשה שלום עלינו
ויזקוף ויכרע לפניו ויאמר והכל ישראל ויזקוף.
כנזכר בשער רבנו הרשע הזה כשעוקר רגליו
כשעוקר רגליו
עוקר רגל שמאל תחילה
מה אמרנו כשהוא הולך קדימה?
האמין, כשהוא הולך אחורה?
שמאל, למה? קשה עליי
הפרידה.
ובמקום שכלו פסיעותיו יישאר שם עד שיגיע שליח ציבור לקדושה.
ואז יחזור שלוש פסיעות לפניו. לשים לב לנקודה הזאת.
גומרים תפילת עמידה, נשארים באותו מקום, לא זזים,
לא מתעסקים, לא לומדים, לא עושים כלום.
עד שהשליח ציבור מתחיל חזרת השץ.
מתחיל חזרת השץ, מגיע לקדושה.
ברוך אתה ה' מחיי המתים,
חוזרים שלושה צעדים אל המקום אשר עמד שם בתחילה.
בתחילה
חוזר אברהם אבינו להתפלל איפה?
מקום שהוא כבר עמד שם.
ויגיע למקומו הראשון ויתפלל בו, ולא יחזיר פניו לציבור.
כתוב, לא יודע אם מישהו שם לב פערש כאלה.
איך שהוא גומר תפילת המידע ומסתכל אחורה.
מכירים את אלה שישר מסתובבים אחורה?
ראית איזה פעם?
מה כתוב? מי שגומר להתפלל וישר מסתובבים אחורה?
חמארץ. נכון, הגדרה.
חמארץ.
זה טיפה אתה מזיז אחורה כדי ללכת שלושה צעדים אנחנו מדברים כאלה שגמרו את התפילה ועכשיו הם מסתובבים אחורה על זה אני מדבר
וטוב להקפיד שלא ילך אדם לפניו במקום שכלו פסיעותיו
עד שהוא חוזר
שלושה צעדים קדימה וקדושה
ואם הערך בתפילתו וסיים אחר שאמרו קדושה וכן אם מתפלל ביחיד
לא יחזור למקום עמדתו תכף אחר שפסע
אלא ימתין שיעור מהלך 400 לעמוד במקום שכלו פסיעותיו
הוא משכיל על דבר, ימצא טוב.
קודם כל, תמתין.
הלכת שלושה צעדים כדי הילוך ארבע עמות, עכשיו אתה יכול לחזור חזרה
שלושה צעדים ותזוז למקומך כמו שצריך. מה שראינו פה היום זה בעצם התפר שבין
גאל ישראל ותפילת המידה כולה עד חזרת השטה.
בעזרת השם,
בשבוע הבא ימשיך את העניין הזה של
כן, בנושא של התפילה.
אבל מה שחשוב ביותר זה כשאדם עומד בתפילה,
צריך להרגיש שאני עכשיו עומד מול השכינה.
הקב' ברוך הוא איתי.
הקדוש ברוך הוא איתי? אני עם הקב' ברוך הוא.
זה שהקב' ברוך הוא איתי זה ברור תמיד.
אבל כשאני איתו זה צריך הרבה עבודה.
אם אני עם הקב' ברוך הוא יש לי הכל,
כל מה שאני צריך.
בעזרת השם שנזכה לתפילה בכוונה, שלמה, מתוקנת,
נזכה לגאולה שלמה במירה בימינו אמן.
כל טוב.
