פרשת: וישב | הדלקת נרות: 15:56 | הבדלה: 17:16 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

אזכרה לעילוי נשמת הרב יהושע דוד יאסו דג’ן ז”ל – מכון מאיר תשפ”ה
הרב מרדכי ענתבי 33
אזכרה במלאת השלושים לעילוי נשמת הרב יהושע דוד יאסו דג’ן ז”ל – מכון מאיר | כ”ב סיון תשפ”ג
הרב מרדכי ענתבי 33
פסח בזמן הקורונה – המדריך לעריכת ליל הסדר
play3
machon
דין הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים – שו”ע סימן תרצ”ו סעיפים ו’ – ח’ . סיום סדר ‘אורח חיים’
play3
machon
דין הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים – שו”ע סימן תרצ”ו סעיפים ג’ – ה’
play3
machon
דין סעודת פורים – שו”ע סימן תרצה’ סעיף ד’
play3
machon

פרשת בא – התנהגות בקדושה

ג׳ בשבט תש״פ (29 בינואר 2020) 

פרק 12 מתוך הסדרה בן איש חי' לרבנו יוסף חיים זצ''ל –  

Play Video
video
play-rounded-fill
49:50
 
טוב, אנחנו בפרשת בוא,
רבנו הרב בן איש חי,

שמדבר איתנו תמיד

על הטוב שיש.

ראינו יום ובניהו בן יהוידע,

על זה שאמר לו בואו ראה דורות ראשונים,

לא דורות אחרונים כראשונים בואו ראה. אומר מה זה בואו ראה?

עשרת ברכות למדי.

מה זה בואו ראה?

תחזי.

גמרה.

בדרך כלל זה בזור, נכון?

בואו ותראה דורות ראשונים. זאת אומרת,

לא רק בדורות ראשונים היו כאלה צדיקים שרצו להיעדר במצוות ועובדי השם, והקדוש ברוך הוא היה נענה להם.

גם בדור שלנו יש כאלה.

אין דור שאין בו את הצדיקים האלה שיכולים לעשות הכול.

בואו נראה, אולי יש יותר, אולי יש פחות, מועטים יותר, מרובים, אבל אין דור שאין בו צדיקים.

הנה הערב זה הילולה של רבי סעלי,

כל כולו רק לעבוד ולעזור לעם ישראל כולו.

זה בעצם המהלך שמביא פה הרב בן איש חי,

בעניין הזה של צריכים לדאוג לטובת הכלל, לטובת הציבור.

אם נדאג לטובת הציבור, אני אומר לכם שגם אנחנו נהיה בפנים.

כשיהיה טוב לציבור, אנחנו באותה סירה.

אבל קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לציבור,

וזה מה שחשוב פה.

אומר לנו הרב בן ישחי פרשת בואו, והיה לך לאות על ידיך ולזיכרון בין עיניך

ידיך יחיד

עיניך רבים

למען תהיה תורת השם בפיך, נראה לי בסייעתא דשמיא שידוע

שהשם יתברך ציוונו להניח תפילין של יד בשמאל כנגד הלב

ותפילין של ראש כנגד המוח כדי שיעבד מוחנו ולבנו להשם יתברך

שהמוח הוא משכן החוכמה והלב משכן הבינה

ואם אלו יתקדשו אז כל האיברים נגררים אחריהם יש לנו מוח ויש לנו לב

צריך שיהיה שולט זה על זה ובסופו של דבר הקדוש ברוך הוא יביא לנו את כל הטוב הגדול

שנדע מה אנחנו עושים. וזה לא כי ידיעה בשכל, זה גם בינה.

מה זה בינה להבין דבר מתוך דבר? להגיע למדרגה הגבוהה ביותר

שבה אנחנו מבינים את הקישור והחיבור בין דבר לדבר.

ליל שבת,

כרגע, דיברתי לבית הכנסת,

פתאום, לא, זה יצא ככה, יצא ככה.

אמרתי, תשימו לב מה קרה פה.

ביום חמישי.

חמישי זה היה רביעי, רביעי אולי.

חמישי, חמישי, חמישי.

ביום חמישי.

מאז שלמה המלך

ועד ימינו אנו

לא הגיעו מספר מלכים ושליטים

כזה גדול כדי לבוא לירושלים לטובה.

אם באו שליטים זה היה בשביל להחריב.

מאז שלמה המלך, שכולם באו לשלמה לבקש ממנו רק תן לנו קצת טובה.

תן לנו להיות מחוברים לאינפוזיה הזאת שנקראת עם ישראל.

ובאו והצליפו לעצמם מהגרמני ועד הלא יודע מה.

כן, אנחנו לא מספיק למדנו

צריך עוד אין מה להתקדם.

כמה ראשי מדינות היו?

48, 50. בסדר.

לא היה דבר כזה.

2,500 שנה.

פתאום יוצאים שמה. מישהו חשב? חשבתם את זה?

לא. מה חשבנו?

זה, ושחררו את זה, והוא דיבר, והוא דיבר, וזה בא, וזה לא...

לקחת מהלך גדול. זה בדיוק מה שאנחנו אומרים.

את הבינה,

לקחת את המדרגה הזאת שלו, לקחת את כל פרטי השכל,

ומעלה אותם למדרגה יותר גבוהה.

ואז התקדשו כל האיברים הנגררים אחריהם, ובפרט הפה,

ששם הדיבור, שהוא נגרר אחר איברים של המחשבה ושל הכוונה,

שהם המוח והלב.

והדיבור של האדם היוצא מפיו זה תוצאה של מוח ולב,

של בירור שכלי ושל רגש,

של הבנה, של חיבור בין הדברים.

ולזה אמר למען תהיה תורת השם בפיך

כי השגת התורה על ידי חוכמה ובינה שמשכנה באיברים אלו

חוכמה

מוח ובינה לב

ואם אלו חס ושלום יהיו פגומים אז ייפגם גם איבר הדיבור שהוא הפה

וכל שכן שאר איברים ובזה פירשתי בסייעתא דשמיא הרמז הכתוב

חלבמו סגרו פעימו דברו בגאות

חלבמו אותיות מוח לב

שמים לב? חלבמו

זה לב

ויש מוח

באותיות האלה.

סגרו שאינם בטוחים לקבל השפעת חוכמה ובינה על ידי קדושתם.

מהעמד כי נטמעו, כי טימאו אותם.

ולכך גם פימו דיברו בגאות. מתי פה שלהם דיבר בגאות?

כשאת הלב ואת המוח סתמו מי לקבל

חוכמה ובינה.

שני הדברים.

בן אדם הולך בשרירות ליבו.

אני יודע, אני החלטתי, אני קיבלתי, אני זה, זה שלי, זה אף אחד לא יגיד לי.

זה, לפעמים נתקלים בדברים כאלה.

שפגמו בפיהם ולא נתקיים בלמען תהיה תורת השם בפיך. והנה ידוע שהמחשבה במוח והכוונה בלב.

המשכיל יבין כי שתיהם עניין אחד הם.

כאחד הנפקין וכאחד השריין. זה לא שאחד נמצא ולמחרת בא השני.

באותה שנייה.

אתם זוכרים משהו דומה לזה?

יוצר אור ובורא חושך.

מה אמר הרב בן ישחייל?

נאמרו לכו אחורה.

מה?

מה אמר הרב בן ישחייל?

באיזה פרשה?

מה?

שמות

יוצר אור.

בפרשת שמות, כן.

בפרשת שמות יוצר אור ובואי חושך. ברגע זה יש אור,

ברגע זה בדיוק יש בצד השני של הכדור חושך.

ברגע זה יש חוכמה, ברגע זה באותה שלילה יש בינה.

זה צד אחד וצד שני.

אבל שני הצדדים מתפקדים ביחד. אם זה יבוא אחד דרכי השני, אוי ואבוי.

תארו לכם מישהו מתרגש.

כנראה שלא קפצו על הפרצוף של מישהו אחר.

וואלה, יש שכל,

תרגיע.

האיש רושם של לא רק שכל,

אין לו רגש,

רואה מישהו נופל ברחוב,

אתם שמתם לב? מישהו פה נפל, אני חושב שמומלץ להזמין אמבולנס.

זה דבר שהוא נצרך על פי המוח,

כי בטח יש לו איזה רוע מוחי.

עד שיצא, אתם מבינים מה הבעיה?

אני צריך את הכול ביחד באותו רגע.

יצא רוע חושך, מוח.

לב.

חוכמה ובינה.

שני הדברים כאחד.

זה התוצאה של זה, זה הפה.

טוב.

כי מוחה חוכמה וליבה בינה, כי נזכר בפתיחת אליהו, זכור לטוב. וידוע שחוכמה ובינה כאחד הנפקיעין, כאחד השריין.

ולכן כיוון שנתקדש הלב בכוונה קדושה, ממילא מתקדש המוח במחשבה הקדושה.

אך ההתחלה היא מן הלב.

זה מה רצונו של האדם לעשות.

קודם כל אנחנו מתחילים מנקודת הראשית.

מה אתה רוצה? פותח את ידיך ומשביע לאכול חי רצון.

איפה הרצון שלך נמצא?

לאן אתה חותר?

מה הכל מטרתך ועולמך?

אך ההתחלה היא מן הלב. ולזה אמרו רבותינו זכרו להם בברכה וסנהדרין רחמנה ליבה בעיה.

כי קדושת המוח הוא בכלל ואת היא ממילה.

והנה ידוע בפעולות אברי אדם העיניים משניות ללב.

כי הלב מתאבן וחומן ואז העיניים בראייתם מקיצים את שאר האיברים לגמור הפועל.

וזהו הן בטוב הן בהפך.

גם לרוץ לדברי תורה וגם לרוץ

לבאר שעה אחת.

לכך אמרו רבותינו זכרונם לברכה בזוהר הקדוש,

ליבה ועינה תרסר סורי דאוורניום.

לכן הצטווינו להניח תפילין של ראש,

שהוא אות וחותם קדוש,

מכוון בשתי העיניים,

להשפיע קדושה בהם שלא ייפגמו.

ולכן תפילין של יד כנגד הלב, להשפיע בקדושה שלא ייפגם.

ושניהם

יתקדשו ממילא בקדושת התורה.

ולזה אמר ויהיה לך לאות על ידך יד אחת

שהוא מכובד כנגד הלב ולזיכרון בין עיניך שתי עיניים

למען תהיה תורת השם בפיך ולכן עיניים לב

מספרם רבי

כי על ידי קדושתם הזכיר האדם להיקרא רבי בתורת השם ותיבטל קליפת ריב

שהיא משכחת התלמוד

מה שכתב רבנו שמשון זה במאמר רבי אלעזר בן ערך

ששכח לימודו וקרא חרש היה ליבם

שהחליף אותיות דיזך באותיות ריב.

ומאחר ששני איברים אלו עין ולב בהם תלויה קדושה וטהרה של איברי הגוף,

שאם שניים אלו יהיו קדושים וטהורים,

אז כולם נקדשים וניתרים.

לכך יזרנו חז״ל שאם ליבו ועיניו רואים את הערווה, לא יקרה דבר שבקדושה

ולא יקפידו על שר איברים,

אלא רק על שתיים אלה שהם עין ולב שהוא עיקר של כל הגוף.

עין ולב זה העיקר. עין ולב לא צריכים לראות

את הערווה.

ברגע שניקית את ה...

גרמת לכך

שיהיה כיסוי

לב עיניים כלפי ערווה,

אתה יכול להתחיל לדבר דברים שבקדושה. בלי זה אין שום דבר שבקדושה.

אומר בהלכה א', הרב בן ישחרם,

כתוב בתורה

כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך והיה מחנך הקדוש שלא יראה בך ערווה דבר ו...

יש לך את הפסוק, ושב מאחריך.

אה, תשים לב מה קורה פה.

מה קורה פה.

אם אני רוצה להציל את מחננו,

יש מחנה חיצוני, יש מחנה פנימי, יש מחנה ישראל, יש מחנה שכינה.

אם רוצה להחליט על המחנה הכי מרכזי שבעם ישראל, מהו מרכזו של עם ישראל?

כיום, כן?

כמאז.

חוץ מבית המקדש, שזה המרכז הרוחני.

מחנה הצבא,

שהצבא בעצם הוא זה שמקומם את עם ישראל לחיות בעולם הזה חיים של ברכה וטובה בלי שום התנגדויות.

במקום הזה של הצבא, בניגוד לצבאות אחרים,

ששם יש פורקן ופריקה

והתפרצויות של כל מיני גורמים לא אנושיים,

במחנה צבא של ישראל,

והיה מחניך קדוש.

כי אם מחניך לא קדוש,

לא צריך להמשיך לדבר,

זה פסוקים מפורשים, אין פה שום הסברים, זאת אומרת לא הבאנו שום מפרש.

יש, מלא את זה.

איך צריכים להיות מחנה צבא ואיך צריכים להתנהג שם ומה מותר ומה אסור

כל מה שקשור לזה.

טוב,

וקיבלו חז״ל שהוא מצוות עשה שבכל מקום שהשם אלוהינו מתהלך עמנו

דהיינו כשאנחנו עוסקים בקריאת שמעות תפילה ובדברי תורה צריך להיות המחנה הקדוש

שלא תהיה צורה מגולה שם ולא יהיה דבר ערווה כנגד פניו של אדם בעת שקורא בתורה או מברך ומתפלל

פני שעיקר מחנהו של אדם הוא כנגד פניו

וצריך שיהיה מחנה זה קדוש

ואיסור זה הוא מן התורה.

והחכמים הוסיפו שהמקומות אשר שוכן אשר בקרבנו, שהם ראשו של האדם, שבו המוח, ששם המחשבה ולבו של האדם, ששם הכוונה, צריך גם כן שלא יהיו רואים את הערווה בעת שקורה.

אלא יהיה הפסק וחציצה בין ראשו ולבו ובין הערווה.

לפיכך,

אם אינו לבוש בכנסיים או איזור,

אלא מה הוא לבוש?

חלוק,

גלבייה,

בגדד,

בסדר? צבא-אפריקה, ארצות המזרח.

לפיכך, אם אינו לבוש בכנסיים או אזור, מה זה אזור?

חגורה.

נמצא ליבו רואה את הערווה, ואסור לקרוא בו או לברך.

ויש מי שעושה בכלל לגמרי גם באישה.

אפילו אם יש לו בגד מפסיק בליבו ובין הערווה, אם כל זה, אם הערווה מגולה,

לא יקרה.

שבעינה שתהיה הערווה מכוסה גם מעיני אחרים.

שלא נאמר לא תראה, אלא לא יראה.

לפיכך, העומד בבית ערום והוציא ראשו לחלון שלא יראה ערוותו,

אף על-פי שכיסה ליבו בבגד, הרי זה על יקרא,

כאשר ערוותו מגולה בבית.

אבל אם יושב ארון בכילה שאין בה גובה עשרה טפחים,

והוציא ראשו מחוץ לקהילה,

וגם כיסה בבגד על ליבו,

אף על-פי שערוותו מגולה בקהילה, הרי זה מקים חוסה.

בגלל שאין בגובה עשרה טפחים, וזה כמו בגד,

ולא יודע מלבית,

שיאכל הוקרשות לעצמו.

וכיוון שנראית הערבה בתוכו, אסור.

ואלה גם אומרים רבנו זלמן והשולחן ערוך.

במילים אחרות אנחנו צריכים להפריד

בין חלק עליון לחלק תחתון.

אני חושב שדיברנו על זה, נכון?

גם פה.

להפריד בין חלק עליון לבין חלק תחתון.

חלק עליון, חלק נקי, חלק תחתון הוא חלק

של הערווה.

ואיפה בגוף יש לנו את הדבר הזה?

איך הקדוש-ברוך-הוא חילק בין החלק העליון לחלק התחתון?

אוי ואבוי אם יש שם חור.

הפרדה מוחלטת בין לב ריאה לבין

מעיים, כליות, כל מה שקשור לזה.

איפה?

שרפת.

אתה יודע מה זה שרפת?

יש

פלטה שפונדרה.

יש פלטה

של אור באמצע הפאסה בשר

שמפרידה בין החלק הנקי לבין החלק התחתון. חס ושלום, אם יש למישהו חור בשרפת,

תשמע, אין פה מה לעשות, חדשי שנה, אל תתאמץ.

בואו נראה אם זה ייסגר.

ואם לא, זה ניתוח לא פשוט.

זה ברור, תמיד צריכה להיות הפרדה בין חלק עליון לחלק תחתון.

זה בנוי בטבע.

אי אפשר שמישהו לא יעשה את זה, גם בחיי המעשה שלו.

לכן תמיד אנחנו צריכים חגורה

בין חלק עילון לחלק תחתון, וכמובן שחלק תחתון גם צריך להיות מכוסה.

כי בלי הכיסוי, מה עולה חגורה?

כן?

וחגורה.

כן, חגורה.

כן.

ברכות, לא תפילה. תפילה לא.

תפילה צריך שעוד נראה את זה.

אומר הבן ישראלי, סעיף ב', מים אפילו הם צלולים, חשי וכיסוי לערווה.

ובלבד שיוציא ראשו ולבו חוץ למים, שלא יהיה ליבו עם ערוותו תחת מכסה אחד.

ואם ליבו תוך המים אסור, משום שלבו רואה את הערווה. ואם המים עכורים,

שאין איבריו נראים בהם בכלל, אז מותר.

דחשיב יפסק בין ליבו לערווה.

ומותר לקרוא לברך בתוכם.

והכיסוי שמכסה בידו אינו חשיב כיסוי.

דעלב ויד גוף אחד הם.

על כן אם ראשו מגולש, אסור לו לברך בגילוי ראש, לא מעניין לכסות ראשו בידיו כדי לברך.

מי הוא?

תפלגיו שידו לא חשיב הכיסוי,

חשיב ההפסק. לפיכך הוא מחבק גופו בזרועותיו,

חשיב זה הפסק בין לב לערווה.

שמנו לב, אתה מצליח, אהרון?

לחסות?

לעצמי?

בסדר יד למרפק,

אצבעות למרפק.

מה, שמן.

אני פעם הייתי עושה את זה.

בגיל שלי כבר זה...

להפסיק בין הלב לבין הערווה, שתי ידיים, תסגור.

הנה, כמעט.

חסר לי שני סטים יותר.

בסדר?

בהגיד שלי, מה אתה מנסה בכלל?

מה אתה מנסה בכלל?

סליחה, לא.

ברור.

אף על גב,

לשאר איבריו, אם רואים את הערווה, מותר לקרוא.

מכל מקום איזה מאיבריו נוגע בערוותו

או בערוות חברו, אסור לקרוא או להתפלל.

לכן צריך להיזהר שלא יהיה נוגע הגיד בירחותיו בלי הפסק ביניהם.

אבל על הכיס של הביצים אין לחוש עם נוגע בירחותיו,

אף על פי שגם כנגד הכיס אסור לקרוא,

בלא כיסוי, משום שלא ייראה בכלל רבות דבר.

האם זה נוגע בגוף, זה כבר סיפור אחר. לכן, מה אנחנו צריכים?

שיהיה לאדם,

זה צריך זהירות גם,

בצמידות.

כי יש דברים שהם צמודים והם לא טובים,

הם מקלקלים, בסדר?

סטרץ'

ופוליאסטר ודברים כאלה, זה לא טוב.

טעמים מובנים, נכון?

בסדר?

לא צריך לדבר.

ברור העניין?

צריך שיהיה כותנה,

אני צריך שהעבר לא ייגע בירכות, זה מה שצריך.

לא לחוץ-לחוץ, ולא טוב.

יש עם זה כמה וכמה סיבות לרע. לא אחת.

כמה וכמה. לא רק שאנחנו בשובבים, אלא מהר לביאה.

אתה איתי?

בעזרת השם. אני אחר כך. בסדר? מה? אם היה לובש.

עדיף.

מה אתה רוצה?

טריקו, זה כותנה.

שמעת מה אני אמרתי, מה לא?

שמעת מה אמרתי, מה לא?

אמרתי מה לא.

לא פוליאסטר, לא סטרץ',

לא אדוק ולא גומי לחוץ.

בסדר? יש גרביים כאלה ש...

לא משנה.

אם היה לובש המכנסיים בלבד,

וחצי התחתון שלו מכוסה,

וגם יש הפסק בין ליבו לערווה, למה?

יש לך גורל המכנסיים,

ורק חצי עילון מגולש, אינו לובש חלוק,

מותר לקרוא קריאת שמע.

שמים לב, לברך, לקרוא קריאת שמע, מותר.

על מה אנחנו מדברים עכשיו?

על מישהו שבו הוא בים.

אבל להתפלל אסור שתפילה צריך לראות עצמו כעומד לפני המלך,

שצריך לעמוד באימה.

תפילה זה סיפור אחר,

רמה שונה לחלוטין.

אנחנו מדברים עכשיו על קריאת שמע ועל ברכות,

דברים שבקדושה.

לא,

לא, אמרתי קריאת שמע וברכות. אפשר, תפילה, לא.

היי, אסור לקרוא כנגד ערוות חברו ואיסור זהו מן התורה.

שי לב, אם יש מישהו מולו

שהוא לא מכוסה, אתה לא יכול לקרוא.

אז שים לב שזה לא עניין של תאווה.

זה עניין של עצם ראיית הערווה.

אתה צריך שיהיו חמורים לעיניים קדושה.

אבל ערוות בהמה,

ששם אין... בהמה.

מותר לקרוא כנגדה.

ערוות עקום, גם כן אסור לקרוא כנגדה.

בסדר, דומה לבן אדם.

ויש אוסרים לקרוא כנגד ערוות קטן אפילו בן יומו,

שלא התירו בשעת המילה,

סליחה, שלא התירו אלא,

כן, בשעת המילה.

ואף על פי שיש מתירים, צריך לחוץ לסבירת האוסרים.

ולא יקרא כנגד ערבת קטן אפילו בין יומו,

כנזכר באחרונים.

היחיד שיכול לברך ברכה כנגד ערבת קטן,

זה מועל.

ראיתי מועלים, צדיקים, אגרוי שצדיק,

שאוהו מכסה, לא צריך, אתה תתפוס את זה עכשיו,

תתעסק בברית, אתה לא צריך לעשות שום דבר, ברגע זה עכשיו אתה עושה, כי זה צורך המצווה.

זה צורך המצווה.

סביבה,

הייתה ערווה כנגדו והחזיר פניו ממנו עם כל גופו עד שנעשית מאחוריו או מן הצד מותר לקרוא ואף אבישהו סמוך לה כי בערווה בראיית הלה כתוב

ולא הסר אל הערווה הנראית מיהו

אם הערווה כנגדו והוא עוצם את עיניו או שהוא סומא

או בלילה בחושר ואפלה שאין רואה אותה אסור לקרוא

שלא נאמר לו תראה אלא לא יראה מה זה יראה?

האפשרות לראות

ואם רואה את הערווה דרך חששית שבחלון מסך

אפילו אם בבית אחר, שיהיה רשות אחר, אסור לקרות.

שבראיית הלא כתוב, והרי היא נראית לפניו.

זה ברור.

בין אם בבית אחר, בין אם בדף שמחלקים בבית הכנסת.

אין שום יותר להגיד דבר שבקדושה,

כשיש ערבה מולו.

זה ברור.

צריכים לדברים ברורים, פשוטים.

טוב.

מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום,

ואפילו כנגד ערבה אחרת, גם כן מותר להרהר, שנאמר ערבת דבר.

מה זה דבר?

דיבור אסור. ערום מותר.

מכל מקום אסור לשמוע ברכה מחברו שצריך לצאת בשמיעה זו על ידי חובתו

שאיך נאמר שומע כעונה וראו ערום שאינו יכול לענות

זה כאילו אתה בירכת במצב כזה אתה לא יכול לברך

נזכר בשולחן ערוך לרבנו זלמן

מה זה רבנו זלמן עוד פעם מזכירים את זה כמה פעמים

שולחן ערוך ערוך הרב יפה

ולכן ההולכים לטבילה ומעררים איזה כוונות בשבילה מותר

או בלבד שלא יוציאו מפיהם איזה פסוק כותבי תורה מאחר שהם ערומים

אבל וידוי יוכל להתוודות שם בעודו עירום במקווה, אפילו שמים צלולים וליבו הוא בתוך המים

שהוא עם ערוותו במכסה אחד. למה? כי וידוי זה התנצלות על דברים לא טובים שהוא עשה.

זה דברי תורה?

דברים שהם בניגוד לתורה.

למה הוא מתוודה?

על מה מתוודים?

חטאים ופשעים מרדים שבן אדם עשה.

זה בניגוד לדעת התורה.

אז הם לא עובדים בתורה.

בסדר?

חטא

טפח מגולה באישה במקום שדרכה לכסות הרי זו ערווה

ואסור לקרות כנגדו קריאת שמע וכל דבר שבקדושה ואפילו אשתו

שמנו לב

גם אשתו של אדם

שהיא נמצאת מולו

ויש שם מקום נגלה שנשים מכסות, היא רגילה לכסות

אסור לקרוא כנגדו אבל כנגד הפנים והידיים

שדרכם להיות מגולים

מותר לקרות כנגדם

אפילו באישה אחרת

ויש אומרים שלא אמרו תפח באישה ערווה אלא דווקא באשתו,

אבל באישה אחרת אפילו פחות מטפחה וערווה בכל מקום שדרכן לכסות.

ויש לחוש לדבריהם.

בחסד האלפים מסתפק כי גם בקטנה יש לחוש לטפח מגולה במקום שדרך לכסות.

העשאו.

בספרי מקבצאל כתבתי

שיש להחמיר גם בקטנה איך עד אפשר.

ונשיה ערביים שדרכם לגלות זרועותיהם,

אף על פי שדרכם תמיד בכך לא יקרא כנגדם. למה?

כי זה שהיא רגילה לגלות מקום שעל פי דברי חכמים הוא אמור להיות מכוסה,

זה לא מתיר לאף אחד.

קיבלת תשובה.

מה?

מהמרפק ומעלה.

זה אמה.

כף, יד.

אמה, זרוע.

זה בעיה?

לא יודע.

אני לא מבין. אתה מדבר פה עכשיו על מה הוא עושה.

מה הוא עושה? הוא עושה קידוש?

הוא אומר דבר שבקדושה?

הוא רוצה עוד יותר.

זה ראינו.

הוא צריך לתובב כל גופו.

כדי לא לראות, וגם עיוור צריך להסתובב.

נו, זאת אומרת, אתה רואה, הערבים שדרכם לגלות זרועותיהם,

אף על פי שדרכם תמיד בכך, ויקר כך נגדם, זה שעושים משהו שהוא לא לפי שורת הדין, זה לא מחייב אותי, מה אני...

אני יכול להגיד שכולם הולכים ואומרים, זה סטנדרט.

מה זה סטנדרט? מה אנחנו פה בחוף, לא יודע מה.

תתחיל להתפלל בציבור, תוציא ספר תורה, מה קרה לך?

ברור.

איך?

כן, אלה שרואים.

תדאג לזה.

ולכן, לכן, תשים לב, לכן האישה קובעת איפה הוא יושבים.

היא לבד כבר מסדרת את העניינים.

זה ברור.

נעשה את זה ברור.

אני צריך עכשיו להתעסק עם כל אחד מהשני.

אתה איתי?

בסעודה.

טוב,

איפה אנחנו?

יש מי שאוסר

גם לאישה לקרות ולהתפלל כנגד אישה אחרת עירומה.

מה אמרנו מקודם לגבי גבר?

אם ערוות חברו גלויה, הוא גם לא יכול להוציא דבר שבקדישה.

מי הוא?

כל זה דווקא בערומה, וכנגד טפח מגולה במקום שדרך לכסותו בפני האנשים,

אין בזה איסור לאישה כנגד אישה אחרת.

אישה שמניקה את בנה ומגלה דדיה, אסור לקרוא אותו לברך כנגדה, אפילו אשתו,

וכל שכן באישה אחרת.

אני חייב להזכיר את זה.

יש היום רעה חולה לא מצד הגילוי,

אלא מצד ההרהור ומצד הצניעות.

אתם יודעים מה? מצד חינוך הילדים.

אימא שמניקה, היא צריכה להיות עם התינוק.

היא לא צריכה להתעסק בדברים אחרים, לא בסמארטפון,

ולא בשירים, ולא בפיוטים של שבת, ולא בשום דבר.

אמא שמניקה צריכה להיות עם הילד. איפה מניקים?

בחדר סגור.

לא ליד אף אחד.

אבל יש לי, איך קוראים לזה?

סדין, הנקה?

איך קוראים לזה?

תעשי את זה בחדר שלך.

מה, שמחה את הנקה? לא יודע, יש כל מיני כאלה. מה פתאום ליד אנשים אחרים?

איפה הצניעות?

איפה התייחסות לילד?

פה החיבור של האימא.

אם הילד מכסים, לא רואים אותו בכלל, לא אכפת לי ממנו,

העיקר אני יושבת עם כולם.

ועמלנו על הבנים.

הנושא הזה ברור,

כי לפעמים רואים את זה במקומות מסוימים שיושבים

ליד כולם.

אני סיפרתי למישהו, פעם שאלתם אותו, שמע,

היינו נוסעים בקו 27 מהבית לבית ספר,

נקודת מוצא של קו 27 היה שער שכם,

נקודת סיום,

בית חולה בהדסה עין כרם.

הערביות היו מניקות באוטובוס.

יהודיות? מה פתאום? צניעות.

כן, ברשות הרבים?

צניעות יתרה.

זה מה שצריך להיות.

ולא יודע, משום מה אני,

אני אומר את האמת, אני פעם אמרתי למישהי שבא אלינו,

אשתי אמרת, תגיד לי, אז תיכנס לחדר, מה היא יושבת פה?

מייד.

איזה מין דבר זה?

לא יודע, יש כמה דברים שצריכים תיקון.

תיקון גדול היו עושים שם.

עזרת נשים למעלה, עזרת גמרים למטה.

זה התיקון שעשו בבית המקדש, שמחת בית השואבה. אתם רוצים שיהיה שמחה?

לא מה שבא, שואבה.

מניקים, אז צריך לעשות תיקון גדול.

בסדר, תרשום את זה, נדע רגע.

אין צניעות, גם להסתכל על הילד, להיות עם הילד,

מיליון דברים יש פה.

מיליון דברים יש פה.

ויש שאומרים,

שכיוון שהאישה דרכה לגלות את דדיה בזמן אני ניקה, הרי הדודים יחשבו אותו זמן כמו כפות ידיים והפנים.

ורק אם אינם אינם ניכנס דרכה לצנד הדדה ומקפדת על זה, אז אסור יקרוקן נגדל.

אני אשמור את זמן הזו בשעת הדחק.

בשעת הדחק.

אנחנו היינו דחוקים במשהו?

או איך רושם בלי עין הרע?

חמישה חדרים,

בתים רחבים, מה בשעת הדחק? יש מטר על מטר,

יושבים שמונה אנשים לאכול ואין איפה... כי אין חדר אחר.

נגמר.

הסיפור הזה נגמר.

ברוך השם, יש לנו שבע.

יא.

א. אבל גם דבעידרא רבא

איתא וזה לשונו. קול באישה ערווה, שיער באישה ערווה, שוק באישה ערווה, רגל באישה ערווה,

יד באישה ערווה.

ואף אגב דטריין אילין לה שניוה חברה נאה

יד ורגל.

טריין אילין יתיר מערווה נאום. עד כאן לשונו.

הנה, עיין לרבנו אריזה בשאר מאמרי רשב״ית,

מה שכתב בביאור מאמר הנזכר.

בספרי מקבצאל כתבתי בסייעתא דשמיא,

שגם לדברי הזוהר הקדוש הנזכרים, החלק מן היד ומן הרגל שדרכו להיות מגולה, כגון הכף והאצבעות,

שמים לב למה דרכו להיות מגולה?

כף ואצבע, כף היד והאצבעות של הרגליים.

מותר לקרוא כנגדם די נקרא על זה שם מרווה. איפה לא נקרא שם מרווה?

כרפות הידיים ואצבעות הרגליים.

לא, שים לב.

כן, בסדר. שיער של אישה שדרכה, לא, האצבעות של הידיים,

ידיים זה לא נקרא ערווה,

מותר לקרוא כנגדם.

כף ואצבעות לא נקרא ערווה.

לא לא.

שיער של אישה שדרכה לכסותו, ערווה הוא.

ואסור לקרואו להתפלל ולברך כנגדו, אפילו בשיער אשתו.

ואין חילוק בזה בין אישה כעורה וזקנה וכיוצא.

אבל בתולות שדרכן הולך פרועות ראש, וכן שיערות של נשים שרגילים יוצאת חוץ לצמאתן בקצת ארצות,

מותר לקרוא כנגדם, כיוון שדרכן בכך רגילים בהם.

וגם נשים שדרכם לעשות שיער ראש כליעות ומשתלשלים לאחוריהם כיוון שדרכם יראו את הריקור כנגדם.

אבל זה טוב או לא טוב?

זה לא טוב.

לא מוציאה, יוצא.

אסוף

אסוף ויוצא. כליעות.

מה זה כליעות?

צמא.

הכורדיות. אתה מכיר את הכורדיות של פעם?

יפה. זהו. זה אפשר.

כורדיות של פעם. בוודאי.

אבל זה לא בסרט.

לא.

הכל אסוף ורק הכליעות יוצא.

מה השאלה בכלל?

אתה יודע, פעם

הרבה טוב אמר, זכר צריך להגיד לך, זה תלמיד של בבא סאלי.

אמרנו שיום הוא לולש בבבא סאלי הערב.

הוא אמר

שמהכיסוי ראש של בבא סאלי,

כיסוי ראש של הבן איש חי,

שאפשר

שתי אצבעות קדימה ואני יודע מה,

כן,

היתר שהבן איש חי אומר מזה אפשר להשביע המהלכים ולעשות כמה קמעות.

אבל מהכיסוי ראש של בבא סאלי,

רק מדברים מה הקדוש ברוך הוא עושה.

זה ברור.

אחר כך תשאל למה יש בעיות.

בסדר.

קדימה.

בספרי בקבצל'ה העליתי שאנשים בערי אירופה,

שדרכם ללכת תמיד פרועי ראש, מותר לקרוא כנגדם, כמו שכל הנשים דרכם בכך.

מיהו שם בערי הפרק דרכי של נשים לבוש אנפילאות תמיד?

שימו לב, מה אתם חשבתם?

חצי חצי,

לאכול את החבר'ה בשני קצותיו, נוח שמי קל.

באירופה הולכים כולם עם נעליים סגורות.

קר, נכון?

אסור לאנשים ללכת עם נעליים פתוחות,

שלא יראו גם את האצבעות.

אבל בערי המזרח,

שהולכים לסנדלים,

את האצבעות מותר.

אז תחשבו שהתרנו, הקלנו במשהו, אז תבדקו בדיוק איך הולכים שם.

חצי-חצי?

מה שטוב לי אני לוקח, ומה שלא אני משחרר?

והנה,

ואין נראה אפילו קול דהוא מכפות רגליים. הנה אורח ההולך שם, אף על פי שאשתו אינה נוגדת בכך,

כי במקומה דרכיו של נשים הולכים בכפות רגליהם בגילוי.

הנה הוא צריך להיזהר שם בזה לחשוב כפורט רגליים, כולם במקומות המכוסים.

כפי מנהג המקום ההוא, ואסור לקרוא כנגדם.

בן אדם שמגיע למקום שרגילים נכסות,

אתה לא יכול להגיד, אני רגיל אחרת.

אתה רגיל אחרת, ברגע זה תתרגל שונה.

מה?

יפה.

כן, כן. י״ג.

אומר הרב בן ישראל, כל זמר של אישה,

בן פנויה, בן אשת איש, אפילו כל זמר של אשתו הוא ערווה,

ואסור לקרוא בדברי תורה או להתפלל ולברך כששומרו.

ואין חילוק בזה בין כעורה וזקנה.

ופה הראינו דרך אנשים להיות פועות לתינוק המוחה בכל ניגון באוזנם כדי להשתיקו או להביא לו שינה.

צריך להיזהר שלא ילמד בעת שהאישה פועה ומנגנת לתינוק. ואפילו אשתו,

מיהו? בת קטנה? פחות משש שנים?

אתם מבינים באיזה גיל?

אין לחוש עם פועה ומנגנת לתינוק.

ועוד גם כן דרכם פה הראינו, יע״א,

להביא אצל הכלה בלילה קודם החופה נשים מנגנות

שאסור לאדם ללמוד מדברי תורה אם שומע הקולם.

ואם אי אפשר לו שילך למקום אחר, ילמד על ידי ערעור

שמעיין בספר ולא יוצא בשפתיו כלום".

שימו לב, זה לא דברי תורה. אתם שימו לב?

מי שמערער ועובר על דפים, זה לא דברי תורה, צריך להוציא בפה.

דמותה בך הגנו בשתתך.

ויש מחמירים אפילו במדברת.

מה דיברנו על?

שירה.

אם היא מדברת דברים ארוכים של סיפורי מעשיות וכיוצא.

שמנו לב,

יש היום כאלה שאומרות שהרב עובדיה התיר להם לדבר בפני גברים.

דיבר איתי הרב עזרא בר שלום, אמר לי, מה התיר הרב עובדיה לדבר בפני גברים?

שהיא תעמוד עם פודיום לפניה והיא תדבר,

סטנדל לפניה סוגר, שלא יראו,

והיא תדבר בצורה של הרצאה.

מה יצא מזה היום?

יש כל מיני נשים שנותנות שיעורי תורה גם לגברים.

סיפורים, אגדות, מליצות,

סיפורי מעשיות,

זה אסור.

אבל דברים קצרים, בפרט שהוא לצורך עסק אין לחוש.

אם לצורך עסקה לדבר, זה אין בעיה.

מה?

לא.

ויש מחבר אפילו מדברת, אם היא מדברת, דברים ארוכים של סיפורי מעשיות.

אבל דברים קצרים, בפרט שהוא לצורך עסק אין לחוש.

אבל כשהיא מציגה הצגות גם,

קופצת כל גופה, שלושה טפחים.

אתה שומע מה אני מדבר?

דברו פה על דברי תורה.

מה אני מדבר? מה היית מדבר?

מה, צ'רלי צ'פלין?

למה אתה הולך לשם בכלל?

מה יש לך לשמור שם? כיפה אדומה?

בסדר, ברור.

י״ד.

איך?

זה משהו אחר.

אין בעיה.

אסור לקרוא את מידי התורה, אלא אם כן זה ניגון.

הדיבורים האלה של השירה וזמרה,

עזבו לו, בלי נפרט יותר מדי, זה מספיק ככה אמרנו,

מי שצריך להבין כבר יבין מה אנחנו מדברים.

בן משחק.

שואלים שאלות אחר כך, למה יש בלאגנים בעם ישראל?

למה? אני מגדילה תורה, מגדילה,

מגדיל שעות מלכות.

אסור לקרוא מן התורה כל דבר קדושה כנגד הצואה של אדם. עד פה היה ערווה, עכשיו צואה.

ואם הייתה מאחוריו ומצדו התרחק מן הארבע אמות, למה?

פרח.

ואם לפניו יתרחק במלוא עיניו,

מראה שיתרחק באופן שלא יוכל לראותה, ובלילה יישאר כשיעור היום.

והסומא משער כפי ראיית הפיקח.

או צדדים שלפניו, הרי אם כלפניו,

ושלאחריו,

והם כלאחריו. ואם בצדו,

ורואה אותה בלא הטעיית ראשו לצדדים, הרי זה כלפניו וצריך כבמלוא עיניו.

ועד שסגי בארבע אמות, עין הוא אחד,

עין הוא אחד, מגיע לו ריח ממנה.

אבל אם מגיע לאורח רע ממנה צריך שיתרחק ארבע אמות במקום שקלה ארח.

ואפילו אם זה קורה, יש לו חולי, אז זחמא.

מה זה?

במקום אחר הוא אומר נג'לה.

הוא אומר זחמא, לא יודע למה הוא מבדיל ביניהם.

שאינו מריח צריך שיתרחק ארבע אמות במקום שקלה ארח, יש אף אחד בני אדם שמריח.

הכוונה היא לא נראה לי נזלת, כי נזלת הוא קורא לזה נג'לה.

דין כבוד חברו, ראינו את זה.

נספר בראשית.

אני חושב שפה הכוונה היא לטטרן, אחד שלא מריח.

אחד שלא מריח צריך להתרחק כמו בן-אדם שמריח.

מה הוא כותב אצלך?

שאינו מריח. אז מה זה נג'לה?

שאינו מריח, צריך להתרחק ארבעה עמות במקום של כלי אריח, נשאר אדם ומריח.

והשיעור הוא באדם בינוני, כי יש בני-אדם שחוש אריח שלהם

חזק מאוד, שמריחים מרחוק יותר.

בקילומטר מישהו מעשן סיגריה?

אנחנו יודעים.

לא צריך לעלות לקומה למעלה.

לפנימייה לדעת שמישהו מעשן סיגריה.

זה ברור?

אה, זה מקילומטר.

טוב, טו, הייתה צואה במקום גבוה, עשרה טפחים, ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.

הרי זה רשות לעצמו, ארבע על ארבעה בגובה עשרה.

זאת אומרת, 32 ו-32 סנטימטר בגובה שמונים.

וכל שאינו מגיע לאורח רע ממנה,

מותר לקרוא אותה אף על-פי שאירויות.

שאומרים אפילו הצואה ברשות אחר גבוה, עשרה ומוקף בחיצות ובבית אחר,

בקושי הוא ראו אותה, אסרו לקרות.

יש לך חושבי דבריהם להחמיר בשל תורה.

והוא ימעצים עיניו אשור בלילה, יש להקל אם היא ברשות אחרת.

טז

ריח רע

אינו מועיל לו מחיצה ושינוי רשות.

שאפילו הסירחון מונח אחר שלושה וארבעה בתים,

אם מגיע לו ריח, אסור לקרות.

באיזשהו מקום עלה הביוב, היו הרבה גשמים,

נכנסו גשמים לצינורות השפע, שיפור פני העיר.

בקיצור, עלה הביוב למעלה.

בכל הרחוב לא יכול לקרוא דברי תורה.

אם יש ריח.

נעלת את הבית, יש לך חלונות אטומים, הכל טוב. בסדר,

זה ברור.

דבר אחר לא משנה מאיפה.

ורק מי שיש לו חולי הזחמה, שאינו מריח,

כיוון שהסרחון אינו בבית שהוא עומד, בוא מותר לקרוא.

אתם רואים, לפעמים גם מחלה זה טוב.

אף על פי שאחרים מריחים. ורק אם היא באותו בית,

אז גם בחולי הזחמה אסור לקרות.

כל עוד שאחרים עומדים שם מריחים ריחה. ולכן, אם הייתה תשואה בבית

והסירו אותה משם.

ועדיין יש ריח רע, אסור לקרוא עד שיחלה הריח.

אבל אם הוא בעל חולי שאינו מריח,

אכשר לקרוא עוד אחר שהסירו והעבירו הצואה מן הבית.

אז מה הפטנט היום?

מטהר אוויר. יפה מאוד.

נבלה מוסרחת.

וכל דבר המוסרח מחמת שני תתאפש וכן השפעה של ריחה רעה ומים סרוכים שברחובות. כל אלה אסור מן התורה לקרוא כנגדם. והתרחק מהם כדין צואת אדם.

י״ח צואת בהמה חיה ועוף אם יש בהם ריח רע הרי זה כצואת אדם ואם אין בהם ריח רע מותר לקרוא כנגדם אך רוב צואת בהמה חיה ועוף אין בהם ריח רע וצואת כלב או חזיר אם נתן בהם אורות מחריגים מהם כצואת אדם

למה זה מעבה את האורות עושה ריח ריח שלא נדע

אבל צואת חתול וצואר הכשר חמורה בא מן הדרך

סתמן ריח רע כצואת אדם ולכן אפילו הזדמן פעם אחת שאין להם ריח רע אפילו אך שאסור לקרוא כנגדם להתרחק מהם כדין צואת אדם.

אחרי צואת תרנגולים אדומים או ג'ינג'ים

סתמן ריח רע צריך להתרחק מהם כצואת אדם אבל צואת שער תרנגולים

דינם כצואת שער עופות והלול של תרנגולים יש בו סיווחון

ודינו כצואת אדם והוא הדין לדיר בהמות שריחו רע לא אומרים שם דברים שבקדושה

לא יכול הרפתן, במקום שיש ריח, בתוך הרפת או בתוך הדרך, לקחת תפוח עץ ולברך.

יוצא למקום שאין ריח.

לא שומע.

אז צריך לראות איפה בנו. יש היום, זה נקרא, זה נקרא

טופוגרפיה עירונית.

באיזה כיוונים, לפי כיווני הרוח, בונים מפעלים ובונים.

בסדר?

בשביל זה אנחנו משתכללים. מה חשבת?

טוב.

אם יש ריח, אסור.

סגור.

אז בטח.

לא אכפת לי מה גודל הפח.

אם הוא אלף ליטר, הוא שבעת אלפים ליטר.

עוד פעם, יש ריח, כן, אין ריח, מה אסור?

אין ריח, מותר.

יט.

מי רגליים של אדם בשעה שמשתין אסור לקרוא כנגדם מן התורה.

אבל לאחר שנפלו לארץ עוד בכלי,

ולארץ הכוונה היא אדמה.

אסור מדי רבנן,

וכן כיוון שאיסורם את הרבנן נקלו בן ואמרו שאם אחר שישתין בכלי

הטיל לתוכו רביעית מים הרי זה מותר לקרוא כנגדם

וכן הוא הדין אם היה בכלי מעיקר הרביעית מים וישתין בתוכו זה מותר

ושיעור זה דרביעית בין אם ישתין הרבה בין אם ישתין מעט אפילו טיפה אחת זה לא פלוג רבנן

או לכך אם ישתין בכלי ויריקו השתנה במקום אחר אסור לקרוא כנגד אותו כלי אם לא יטיל לתוכו רביעית מים

שאפילו שהוא רק אי אפשר

שלא יישאר בו לכלוח של מר רגליים מעט שהוא טופח על מנת להטפיח.

מי הוא רביעית זול או מעט להשתנה אחת, אבל שתי השתנות צריך לתת להם שתי רביעיות, או שלוש, שלוש.

וכן זה הדרך לעולם. ואם נבלעה ההשתנה בבגד או בקרקע

ואין בלכלוח טופח על מנת להטפיח, מותר לקרות כן להגדר".

שים לב הבדל בין

מר רגליים לבין צואה.

כ', עביד של מר רגליים.

מה זה עביד של מר רגליים?

קראו לזה כשהם ילדים?

סעיר לילה.

אתה יודע מה זה סעיר לילה?

עכשיו תדע.

כן? שהוא הכלי שמשתינים בו תמיד.

לכן גרף של רעי,

שהיו עושים בו רעי.

אם הם שחרס או עץ, אפילו רחוצים יפה, ואין בהם רעי הכרעה, אפילו כפאן על פיהם,

דינם כצועד.

דלא מעין היא רביעית, מים או יותר.

אהבה של מתכת, או זכוכית, או חרץ מצופה עבר,

או רחוצים יפה יפה מבחוץ ומבפנים, ואין להם רעי הכרעה, ומותר לקרוא כנגדם.

ואין צריך להם כפייה על-פיהם.

אותו דבר זה, טוב.

היום כאן יש חד-פעמי, בתי-חולים, איפה יש דברים כאלה?

טוב,

סעיף כא.

אם בשעה שהוא מברך או קורא הרגיש שנתלכלכו המכנסיים שלו בהשתנה, מותר,

אף על-פי שם טופח על מנת להדפיח,

מפני שהם מכוסים בבגד העליון.

כל מקום שראוי להסתפק בו, אם יש בו צורה או לאו, אסור לקרוא קריאת שמע וכל דבר שבקדושה עד שיבדוק המקום.

אם אינו יכול לבדוק, מפני שאולי לא סיבה אחרת, הרי זה אסור לקרוא,

שהווה ספק תורה. באמת דברים אמורים בצורה, שאיסורו מן התורה.

אבל מרגליהם מותר שאין איסורו מן התורה, אלא כנגד עמון של קילוח, איסור מהתורה. אמרנו את זה

בסעיפים קודיים.

לכן אם הם בתוך כלי ואינו יודע אם הם השתנה או שאר מים,

כיוון שאינו יכול לבדוק, הרי זה קורה מספק.

שזה הווה ספקא דרבנן. ולא אסור לה בוודן ולא בספקא.

אם מצא צוהה באיזה מקום ואינו יודע אם היא של אדם או של כלבים,

תולים במצוי.

די מצוי באותו מקום תינוקות יותר מכלבים,

תולים בתינוקות, ואסור.

ואם מצויים כלבים יותר, תולים בכלבים, אבל בתנאי

שלא דרכת בפנים.

יפה. מוקש נעל.

די מתקרד.

ואם קרא קריאת שמע או התפלל במקום שאין ראוי להסתפק בו שיש בו צוהה ואחר כך מצא בו, אין צריך לחזור להתפלל.

אבל חוזר וקורא קריאת שמע ולא ברכות.

אבל אם קראת קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה, והוא לא בדק מתחילה,

אחר כך מצא שם צואה, צריך לחזור להתפלל. ועל זה נאמר, זה ואחרי שעים

תועבה.

וכל שכן אם ידע שיש צואה, טוב טוב, רק נגמור לברך ברכת המזון

ונלך להחליף את החיתול לתינוק.

יודעים שיש.

ואם לא יודעים,

סביר

שיכול להיות שיהיה, נכון?

אבל לפני חמש דקות החלפנו.

נו, אתם לא יודעים חוקי מרפי?

תמיד תינוק, מה הוא עושה?

אחרי שהחלפת.

שלוש שעות הוא לא עשה, החלפת, עכשיו הוא עושה.

זה בדוק.

סגולה בדוקה. לא משנה.

אבל יש ריח.

בעזרת השם אתה תאכיל. עכשיו זה הנקה.

הנקה זה בכלל לא נחשב.

ברגע שאוכלים חיטה,

אז זה כבר, בסדר?

לאט לאט.

אין בעיה.

אין בעיה.

הנה.

איפה היינו?

ארבעי במרגליים אפילו קרא קריאת שמע והתפלל במקום שראוי להסתפק בהם, ואחר כך נמצא שם, אין צריך לחזור ולתמות.

הואיל

ואין איסורן אלא מדברי סופרים, וצריך להשגיח את הבניינים כאלה, כל אדם בחצרותיו וטירותיו,

במקום שדרך הקטנים לטנף בו, גם פה עירנו.

על שפת הנהר חידקל, הן בתוך העיר.

בסדר?

מה קורה על שפת חידקל?

מה כתוב?

על שפת חידקל.

מתעמר דקל. מה, אתם לא מקריאים את השיר? בסדר.

אין חוץ לעיר שכיח ומצאו שם צורת אדם ונוברים ונשבים,

ובפרט שפת הנהר שלפני הכרמים,

שכל אותם בעלי כרמים דרכם לפנות על שפת הנהר, דן לאדם להתפלל על שפת הנהר עד שיבדוק,

אחרי צריך להשגיח כשהוא הולך ברחובות ומבואות שבעיר,

שלא לדבר בדברי תורה עם חברו עד שיראה את המקום נקי,

כי פה הראינו שכמה בני אדם עוברים ושבים שעושים צורכיהם בלילה

בתוך המבואות רחובות של העיר.

לשים לב, היום הכל מצולם.

ולפעמים גם ביום עושים.

כן, היא שמה לב על דבר זה פה עירנו.

בגדדים.

זה ברור.

מפורט בדברי רבנו אריזה, על מזה הלשון. איסור הזכרת דברי תורה במבואות המטונפות גורם

להכניע קודש בחול, עד כאן לשונו.

שם ישמעו.

ראיין בדברי בשאר מאמרי רשב״. זאת אומרת, אם חס ושלום מי שאומר דברי תורה במקום כזה,

זה הולך לצדדים לא טובים.

אל תאמר, יותר טוב שלא תגיד מי שתגיד.

קטן

שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, הנה, לשאלתך, אהרן,

אפילו שאינו יכול לאוכלו אלא על-ידי בישול,

כגון דייסה וכיוצא,

הרי בני מעיים שלו בוודאי מצריחים כל מיני מאכל שאוכל.

צריך להתרחק מצורתו כמו צורת גדול, וכל זה מן הדין, אבל לכתחילה,

טוב להתרחק אפילו מצורת קטן בין יומו, וכן הורגים.

אבל אם זה ילד שרק יונק,

לא אוכל כזית בכדי אכילת פרס.

ירנק, אין בעיה.

כ״ד, צרעה אפילו יבשה ואין בה ריח, אסור לקרוא כנגדה.

אבל יבשה כל כך שתתפרך על ידי גלילה,

אהביה כעפר ומותר לקרוא כנגדה. היא מגיעה יובשה לשיעור זה.

ואם לא תתפרך על ידי גלילה, אלא רק תישבר לשתיים, לא בא לי לקרוא כנגדה.

אני צריך שזה יהפוך להיות כעפרה תערה.

בית הכיסא שמוקף מחיצות ויש לו פתח, הוא עשוי בחפירה בלוע,

בלואה,

שהרי יורד לתוך החפירה ונופל למטה בשיפולי המדרון,

אף על פי שעושים השתנה על קרקע בית הכיסא, מותר לקרוא כנגד אותו בית הכיסא, והפתח סגור.

ולכן צריך להיזהר שלא להשיב ילדים על קרקע בית הכיסא, בפני הפחד שמפחדים לשבת על פי חפירה,

שלא יפלו פנימה, עומק שני מטר.

ראיתם פעם כאלה שירותים בצבא?

פעם היה, היום כבר אין, היום יש כימי.

נמכן אבל לכבית כיסא שאין בו חפירה,

שאפילו יש בו מחיצות והפתח סגור אסור לקרוא כנגדו,

כי נידון כל הבית כיסא כדין גרף שיראי.

ואם מפחדים הילדים,

נניח להם גרף שיראי בתוך הבית כיסא, שיעשו צוחריהם שם,

כן, ואז ישפכו את זה פנימה. גם לפעמים שגורמה תתמלא צואה מחמת שנפל בה אבן גדולה ונסתמה.

ואז הצואה מאגה את שפת החפירה בשטח קרקע בית הכיסא, שאין לקרוא כנגד אותו בית כיסא,

עד שיתקנו אותה.

נשים לב לעניין הזה שבית הכיסא של פעם,

מבחינת הטומאה ומבחינת דברי קודש,

היה יותר פשוט, יותר קל, מבית כיסא שלנו.

כי בית כיסא שלנו, איפה נמצא הטינופת והלכלוך?

בתוך החדר,

בתוך החדר, בתוך כיסא.

ורק אחר כך

שופכים,

מורידים מים.

תגמור, תוריד מים.

נראה?

יפה. אבל פעם מה זה היה?

יש לנו את החדר

שבו בן אדם יושב,

ולאן הולך כל הסירחון?

למטה עמוק, שני מטר.

זה מקום אחר בכלל.

זה הרשות הרי היום,

השירותים היום,

יש בהם יותר טומאה מהשירותים של פעם.

אפילו שאנשים אומרים, מה אתה מדבר?

כן, זה בדיוק כך.

כי זה באותו חדר, זה בדיוק כמו שאמר פה רבי נשחק.

מן הסתם, אנשים היו מאומנים.

מה, יכול להיות כמו

שפעם אחת הולך באיזה טיול ומלכלך את כל המכנסיים?

עזוב, אנשים לא יודעים להסתדר.

הישרדות

איפה אנחנו

וזו על רוב מונח עליה צורה מחבית היושבים שנה משווים היטב הנה כמו שאמרת

שימו לב על זאת שלא היה ניחו כך

ואם כן הם קוראו כנגד אותו בית כיסא אפילו בפתח סגור

ריח רע

ואין לו עיקר זאת אומרת אין לנו פה ממשות שממנו יצא הריח היה והלך

כמו שיצאה ממנו רוח מלמטה

הפיח

אף על פי שמותר מן התורה גזרו חז״ל עליו משום ריח שיש לו עיקר

ולכן אסור בדברי תורה ובקריאת שמע ותפילה וברכות השכלה הריח ממנו.

באמת דברים אמורים מהרוח יצא ממנו, אבל אם יצא מחברו מותר בדברי תורה, ולא גזרו חכמים בזה מפני ביטול בית המדרש.

ואי אפשר להם להיזהר בכך.

אבל

בקריאת שמע ותפילה וברכות גזרו אפילו ברוח היוצא מחברו שימתין את שיכלה הריח הרע.

למה?

זו החשיבות של לעמוד לפני מלך.

לכן בן אדם שיודע שיש לו איזושהי בעיה,

בבקשה תתפלל.

מחוץ לבית הכנסת, תתפלל בכניסה לבית הכנסת, מייד כשאתה יודע שיש לך איזשהו צורך,

צא החוצה.

זה יכול להיות בשחרית?

לא, כי אסור להצליח עם תפילין.

אתה צריך לשמור על גוף נקי בתפילין.

כל סירחון וריח רע שהוא מחמת איפוש, דינו כצואה.

אבל הדבר שריחו רע לבני האדם,

לא מחמת איפוש, אלא בריאתו כך, כגון נפט.

וכן מה שקוראים בערבי קר.

אף על גב, דריכן קשה, אין להם דין צואה,

ואין צריך להתרחק מהם, וכן אוהדין בכל מיני עשבים שריחם רע מכוח טבעם ובריאתם

לית לנבא".

וזה אחד הדברים שכותב הרב בן איש חי במקום אחר,

לגבי ברכת עצב סמים,

על הרודה.

הוא אומר רודה, לא מברכים עליו.

ולמה הסמים רודה?

תימנים, למה שמים רודה בכניסה לבית?

עין הרע,

שלא היה נרע.

למה לא מברכים עליו?

כי מרחוק יש לו ריח טוב, כשאתה בא לתפוס אותו ביד להריח,

עדיף לא להתקרב.

סעיף כח אם בא להם ריח רע מבית הכיסא או מבית אחר בעת לימודם בדברי תורה או בעת שמתפללים מותר להשליך בלועי סחבות שרופים

כדי שיעלה עשנם ויתבטל הריח הרע שלא ירגישו בו.

היום שורפים מעשנים סולר איפה עושים את זה?

בגני אירועים

יש שם כל מיני יתושים דברים כאלה אז עוברים עם מכונה

מעשן סולר חמש שעות הן יתושים אנשים יכולים לשבת לאכול בלי שיעקצו אותם

הררי יתושים. מה שנמסור להם?

הרואים בגד, שורפים.

או ישליחו מוורדים שיש להם ריח טוב, בעברית שלנו, מטער אוויר.

נזכר באחרונים, זיכרונם לברכה.

בעזרת השם, הלכות פלל לקדוש ברוך הוא,

שיהיה מחננו קדוש.

גם מצעד הראייה,

גם מצעד השמיעה,

גם מצעד מחשבה,

גם מצעד הריח.

הכל, כל החושים,

שהכל יהיה בקדושה, הכל יהיה בטהרה,

יזכנו הקדוש ברוך הוא מתוך הבניין האישי שלנו בטהרה ובקדושה,

לזכות לבניין בית המקדש במהרה בימינו אריהם.

כל טוב, שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/389509137″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 12
פרשת וארא - הלכות קריאת שמע
פרשת בשלח - תפילת שמונה עשרה - חלק א

145631-next:

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/389509137″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרק 12 מתוך הסדרה בן איש חי' לרבנו יוסף חיים זצ''ל –

[shiurim_mp3]

פרשת בא – התנהגות בקדושה

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!