הלכנו בפרשת יתרו, כרגיל בן איש חי,
איך אנחנו מובילים מפסוק בפרשה אל ההלכות שהרב בן איש חי רוצה תמיד להעביר,
והאומנות הגדולה, כמו שאנחנו אומרים תמיד, כל שבוע ושבוע,
הסיבוב, הסיבוב של הבן איש חי,
זכותו יגן עלינו כדי להגיע אל ההלכות שהוא רוצה, וכמובן, יש לנו פה סדר ההלכות,
אבל זה מבנה,
זה לא סתם שכל שבוע פתאום הוא מצא על איזה הלכה לדבר מפרשת שבוע.
אלא יש לנו סדר מובנה שמתחילים מהשכמת הבוקר, אבל
כמובן קושר את הדברים בפרשת השבוע.
סיום פרשת יתרו, ואם מזבח אדמה תעשה לי,
מזבח אדמה תעשה לי, כן, לא אם,
רק חש, אם.
מזבח אדמה תעשה לי, נראה לי בסייעתא דשמיא אמרו רבותינו זכרונם לברכה במסכת זבחים, דף נח,
מה זה מזבח אדמה תעשה לי?
לא שהמזבח יהיה בנוי מהאדמה. ממה בנוי המזבח?
מזבח אבנים,
מזבח עולה,
לא מזבח הקטורץ, שהוא מזבח זהב.
בסדר?
עשוי באבנים, ויש לנו הלכות,
אם יש אבן שנפגמה,
מה זה פגימה? כמו פגימה של סכין שחיטה, צריך שיהיה הכל חלק,
מאורגן כמו שצריך.
אז מה זה מזבח אדמה תעשה לי?
אמרו רבותינו זיכרונם לברכה במסכת זבחים דף נח,
מחובר באדמה,
מחובר באדמה שלא יבנהו על גבי עמודים.
אם מישהו יודע, יש גם הלכות בנושא ארון הקודש.
אם אפשר לתלות ארון קודש בקיר,
השולחן רוח אומר שלא, אני חייב שהוא יעמוד על משהו לגבי קרקע.
היום יש לנו פטנטים לתליית ארונות בקיר, ג'מבואים וכל מיני כאלה, נכון?
ארון קודש צריך שיהיה לו
רגל בקרקע.
טוב, פה מדובר על המזבח. המזבח,
שלא יבנה לו לגבי עמודים והטעם,
מפני שהקורבנות הן לצורך ברור ניצוצות קדושה
שנתערבו. במה נתערבו ניצוצות קדושה?
דצחם.
דומם, צומח, חי ודבר.
והדומם הוא התחתון,
שבו מתחיל הבירור.
האדמה מוציאה את מה שיש בתוכה.
זה הדומם.
אפשר לסגור אם רוצים כבר, כי אברהם.
בסדר.
זאת אומרת, הדומם הוא התחתון שבו מתחיל הבירור.
ולכך המזבח שבו נעשית מלאכת הבירור.
ואומר ההפרדה בין טוב לרע, והזכרנו כמה פעמים, ולא נעריך בזה עכשיו,
רק שנזכור את העניין,
שהדבר היחיד שצווה האדם הראשון בגן עדן,
שזה מקום הטוב, מה צווה האדם הראשון לעשות?
לאכול.
מצוות תעשה לאכול, מצוות לא תעשה לא לאכול.
זאת אומרת, כל היום מה צריך לעשות?
פרס, לאכול.
מה יש באוכל שזה ציווי של האדם הראשון?
ברור.
הגוף קולט את הטוב ופולט את הרע.
טוב, מה הרוב כולנו יודעים,
אבל זה מה שאמור לעשות הגוף, אלא אם כן הגוף יתקלקל ואז הוא קולט גם דברים שהוא לא צריך וממילא נצטרך
חומרי עזר,
נורמיטן, אינסולין, כל אחד, בסדר? כדי שהגוף פוסיד, כל אחד ממה שהגוף שלו לא פולט,
על מנת שיפלוט את החומרים המזיקים שאינם נדרשים בגוף.
בכל מקרה, מבחינתנו,
הדבר הראשון הוא האדמה.
צריך שיהיה מחובר באדמה שהוא חלק הדומם,
ולזה אמר, וזבחת עליו את עולותיך ואת של עמך, את צונך ואת בקריך. שימו לב, ארבעה חלקים,
שזכר ארבעה דברים כנגד ארבעה מן הבירור,
שהם מן הדומם, הצומח והחי והמדבר.
אלה ארבעה חלקים.
כמו שכתב רבנו אריז על בעץ חייהם,
שבכללות ההקרבה יש ארבעה חלקים,
שהם דומם, צומח, חי, מדבר.
כאן נזכר בשער קיצור אצילות, בריאה, יצירה, עשייה וכולי. אמרנו ארבעה עולמות, נכון? דיברנו על זה גם בשבתות קודמות,
שבועות קודמים,
לגבי סדר התפילה.
אנחנו מדברים על עשייה,
יצירה, בריאה ואצילות, והפנימיות שלו זה חזרת השץ.
דיברנו, נכון?
בסדר, יפה.
ואמר עוד, בכל מקום אשר אזכיר את שמי, כלומר תעשה המצווה בשלמות המעשה והדיבור והכוונה והמחשבה.
שימו לב,
מעשה, דיבור, כוונה ומחשבה.
ראו אתא דליבה, השם כנגד ארבע אותיות של שם הוויה וקוצו של יוד. ראו אתא דליבה זה הקוצו של יוד.
גם זה נחשב לעוד דבר.
חוץ מארבע אותיות של שם השם.
וזהו השם יודקה ובקה ושם אדנות.
כל אחד מהם
יש בו
ארבע אותיות.
חוץ ממה שדיברנו פעם, שם אלוקים,
כי יראו את האלוקים
ויעש להם בתים.
בסדר? חמש לבנים עושים
מאה עשרים, נכון? יפה, דיברנו. ופה מה אנחנו רואים?
ארבע, יפה, זה משהו אחר, וזהו אזכיר את שמי, כלומר שראוי להזכיר אליו את שמי מכוח שלמות החמישה
הנזכרים שנעשו בו.
אז אבוא אליך וברכתיך
שאשפיע עליך שפע מן החמש בחינות של ארבע אותיות הוויה וקוצו של יו, שהם סוד,
כתר, חוכמה, בינה, תפארת ומלכות.
זה הקוצו של יו.
ואמר עוד
ועם מזבח אבנים תעשה לי
הוא רמז בזה על התפילה
שבזמן שאין בית המקדש קיים
יהיה פיו של אדם במקום מזבח
והתפילות במקום קורבנות
עכשיו טיפה מתחילים להבין את הסיבוב של הרב בן איש חי
הוא התחיל לדבר על המזבח בזמן שבית המקדש קיים
שעושים עליו ברור של ארבעה חלקים פלוס קבוצות של יוד
שזה חלק החמישי, השפיץ, מה שנקרא, של למעלה
בסדר? ואז כשאין לנו בית מקדש מה אנחנו עושים? ונשלם אפרים?
שפתנו
ומזבח אבנים תעשה לי, רמז בזה על התפילה שבזמן שאין בית המקדש קיים
יהיה פיו של אדם במקום מזבח
והתפילות במקום קורבנות.
כמו שאמרו זיכרונם לברכה,
תפילות כנגד תמידים תקנו.
וידוע כי האותיות נקראים בספר יצירה בשם אבנים.
מזבח אבנים תעשה לי.
אותיות, דיבור.
כמו שכתוב, שלושה אבנים בונים שישה בתים,
ארבעה אבנים בונים כ׳ בתים,
חמישה אבנים בונים?
יפה מאוד, מאה עשרים.
והתפילות הן אותיות,
ולכן הפה שבו בניין התפילות,
שהוא במקום המזבח, קורא אותו מזבח אבנים.
לא תבנה את הן גזית,
שתוציא האותיות והתיבות שלמים, ולא תבלע את האותיות,
שבזה אתה חותך האותיות והתיבות לחצאין מכוח המהירות.
למה? כשאתה אביא מזבח אבנים ותעשה לי, לא תבנה את הן גזית.
גזית, מה הכוונה? לא תשבור. מדוע?
כי חרבך, הנפת עליה ותחלליה.
מה זה כי חרבך?
מה נראה כמו חרב בפה?
הלשון.
הנפת עליה שמפיל אותיות מנתבות.
הוא בולע.
ברוך תמיכונם.
חושבים שהוא איזה פרסי. ברוך תמיכונם, נא מכונם, כן מכונם. הוא לא יודע מה הוא עושה.
בסדר?
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם.
לא לבלוע אותיות.
סיפרתי פעם.
היה לי לא נעים.
הייתי עדיין בחור בישיבה וישבתי אצל ראש הישיבה, הרב שפירו, זכר צדיק לברכה.
נכנס אחד האברכים, שברוך השם, בלי עין הרע, יש לו
כמה וכמה בנים.
הרב,
יש לי שאלה בחינוך,
מה השאלה?
הילד שלי כל הזמן מברר באותו מחולם.
סבבה?
באותו מחולם.
בוכתא.
נראה לי בוכתא. יפה.
אה, מה אני עושה?
שהילד יברך כמו שצריך.
עכשיו, למה לא יהיה לי נעים?
כי התשובה ישר, זה הרב שלח.
ואתה, איך אתה מברך?
התשובה ברורה.
זהו, סע אחורה, ומפתחות בפנים.
שים רוורס, נצא החוצה.
אני לא נעים, כי אני שוב בחור, אברך מישיבה, בסדר.
והוא גר ממני.
אבל התשובה ברורה, אמיתית.
איך אתה מברך?
ולשים לב לנקודה הזאת,
אמר לי פעם אחד האנשים מבית הכנסת,
ואני עוד זוכר את זה,
שכשהוא היה ילד,
אני עוד לא הייתי,
קרא לו הרב יהודה צדקה, זכר צדיק לברכה, והביא לו רבע תפוח.
זה הרבה, כי הם מחכים שמיניות לילדים.
מי היה מקבל תפוח שלם?
פעם.
היום לא תיתן לו שניים, לא דיבר איתך.
בסדר? זאת אומרת, נתן לו רבע תפוח ואמר לו ככה.
ברוך אתה השם,
אלוקינו מלך העולם,
בורא פרי העץ.
הוא אומר, עד היום כשאני מברך,
אני שומע את הרב צדקה באוזן.
זה ברור מה זה חינוך?
שלושה חלקים לברכות, אלא אם כן זה ברכת המצוות.
כל מילה אומרים אותה,
כל מילה מדודה, שקולה בסלע.
זה תפילה.
נכון, נכון, נכון.
בזמנו שמענו מחכם נעים,
הרב נעים בן אליהו, אמר, תשמעו, אנחנו כולנו ילדים של הקדוש ברוך הוא. מי אנחנו? מה אנחנו הגדול המקובלים של משפחת אליהו? אבל בסדר.
או ככה היה אומר, ציבור,
אתם יודעים, כל הגדולים הם בסוף מחוברים למטה.
עם הפשוטים.
הוא אומר, אתה יודע, כשילד קטן מכירים את זה?
אתה מבין מה הוא אומר?
אבל אימא שלא,
בדיוק מבינה מה הוא רוצה. הוא אומר, ככה אנחנו עם הקדוש ברוך הוא.
זו בחינה אחרת,
שונה לחלוטין.
כמה שאני רע, הקדוש ברוך הוא מבין מה אני רוצה.
אמא מבינה תמיד.
גם הרבה פעמים מבין מה איתי נוקע רוצה,
אפילו שהוא מדבר לא ברור.
אנחנו מהצד לא מבינים.
טוב,
בכל מקרה לענייננו אומר לנו הרב בן ישחי,
כי חרבך זה הלשון הנפת עליה שמפיל אותיות מן התיבות
וגם תיבות מן הפסוקים כקמח הדק הנופל ויורד מן הנפה
ובזה תחל אליה שיבואו הדברים לידי חילול וכפרנות
כמו שאמרו ידגיש העין כשאומר בעל גבורות למה?
כי אם הוא לא ידגיש את העין מה יצא?
בל
מה זה בל גבורות?
אין בו גבורות
שלא יבולע ואני לא אומר בל גבורות חס ושלום
וכן נדגיש את האלף, כשאומר מאת השם,
כן, שלא יבולע ונשמע כפרנות חס ושלום.
מטמונאי, מה זה מטמונאי?
זה מישהו שהיה, איך קראו לו? מחפשים את המטמון.
מטמונאי, איך קראו לו? נפטר לו מזמן.
זוכר?
נו, היינו פותרים שאלות, מרוויחים כסף.
איך קראו לו?
יהו, ברח לי השם.
היה המטמונאי, רשות השידור.
בסדר, אז זה היה מטמונאי, מי מטמונאי?
שלא יבולע ונשמע קפרנות, חס ושלום.
מת,
חס ושלום.
כן?
וכאלה רבות ודברים שבתפילה אין, כשיבולעו האותיות או תיבות, ואז באים הדברים לידי,
חס ושלום,
חילוץ.
טוב,
אז זה בעצם היסוד לכל התפילה כולה.
תראו מאיפה לקח את זה הרב בן איש חייב. פסוק בפרשה שמדבר איך בונים מזבח להקריב על עוולות כדי לברר את כל הטוב
מתוך כל המציאות המורכבת,
שהיא מורכבת טוב ורע,
וממילא כשאין לנו מזבח אנחנו,
שפתנו משלימים,
זה התשלום של הפרים שהיו מקריבים,
עולות, צלמים, צאן ובקר.
וכיוון שכך, אז כל מילה שאנחנו מוציאים מהפה בתפילה צריכה להיות מדודה,
שקולה, שלמה,
ללא חסר יותר או נטול.
חייב להיות בריא.
מילים בריאות,
מפה בריא,
שחושב בריא, כמו שהוא אמר, מהמעשה,
עד הדיבור, עד הכוונה, עד המחשבה, והקבוצה שלי הוא דרעותא דליבא.
בסדר? רצון הלב.
זה השפיץ
של הדברים. טוב, אומר לנו הרב בן ישחי, מאחר שהתפילה היא במקום קורבן
ופה האדם במקום המזבח,
שבו מקריב הקורבנות, לכן צריך לכוון בתפילתו כנגד
בית המקדש ובין קודש הקודשים,
ששם המזבח בנוי, ועולה ריח הניחוח להשם דרך בית קודשי הקודשים, ששם שר השמיים.
והיינו,
אם היה אדם עומד להתפלל בחוץ לארץ,
יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל,
שנאמר, והתפללו אליך דרך ארצה.
נכוון גם כן כנגד ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקודשים.
אז שים לב, זה לא מספיק שאני מסתובב לכיוון ירושלים. אני צריך בכוונתי,
בכיוון הפיזי שלי אני צריך להיות לכיוון ארץ ישראל.
אבל בכוונה שלי מה אני צריך להיות?
ירושלים, לקפוץ על מדרגות.
ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש,
קודש הקודשים. שימים לב שיש סדר?
רק ככללי צריך לשים לב שזה מקביל
לגמרא נוספת
במסכת מנחות,
שמדברת
על העניין הזה של למה הסמים,
שיהיה, בעזרת השם יבוא אליהו,
פתיל תכלת בציצית.
למה תכלת דומה לים?
ים דומה לרקיעה,
רכייה דומה כיסא הכבוד, כיסא הכתוב, וראותם אותו, וזכרתם את כל מצוות השם.
אפשר להגיד לי שהתכלת זה דומה לכיסא הכבוד?
שמים לב.
אפשר להגיד לי, אתה איפה שאתה נמצא,
תכוון לקדוש ברוך הוא?
נשים לב, אנחנו מתחברים לבורא דרך המציאות.
לא טסים בשמיים בעולמות עליונים.
אנחנו פה.
עם השג שמיים,
שם אתה. היינו פעם מכוונים ככה את ה... בסדר?
להציע השאול,
הנה כה, מול הפרצוף,
רואה את הקדוש ברוך הוא. במציאות
של העולם הזה אתה רואה את הקדוש ברוך הוא בעיניים.
הנה הצילו אותי פה, הנה עזר לי פה, הנה פה.
כל יום אפשר לראות את זה, רק תפתוח את העיניים.
ולכן גם בציצית,
גם בתפילה,
אדם צריך לכוון רוחות השמיים, להיות מחובר למציאות של העולם הזה.
בלי מציאות של העולם הזה לא עשית כלום,
אתה טייס.
לכן מה מסיימת הגמרא כשאומרת שמתפללים ארץ
ישראל, ירושלים, בית המקדש, קודש הקודשים,
תלפיות, תל שקולפיות פונים אליו.
מי שאיבד את הצפון,
מי שלא יודע באיזה כיוון הוא,
לא יודע לאן להתפלל, מה הוא עושה?
מרים את ליבו לשמיים.
אתם מבינים מי מתפלל ישר לשמיים?
בלבלה.
מי שמבולבל מרים את הראש לשמיים,
ומי שלא מבולבל
מוריד את הראש למטה כלפי השכנה ואת ליבו לשמיים.
אבל הכל דרך המציאות,
דרך החיבור שלנו מחוץ לארץ לארץ ישראל,
ירושלים, בית המקדש וקודשי קודשים.
נושא ברור
מה זה החיבור למציאות,
תפילה שלנו שמחברת אותנו, אמרנו כמה פעמים, תפילה זה פלול,
זה לקשור, לחבר,
להפליל,
להיעמוד פלחס ויפלל,
תפילין,
הכל אותו שורש,
הוראות שונות.
הכל מסמל את חיבור, קישור, לקשור.
מה זה להפליל?
כשאומר אדם למעשה, תפורטיק.
אפילו תפירה יש שם.
בסדר? זהו.
איפה היינו?
ויכוון גם כן כנגד ירושלים.
והעומד בארץ ישראל יחזיר פניו כנגד ירושלים, ובית המקדש ובית קודשי קודשים.
היה עומד בירושלים יחזיר פניו למקדש.
נמצאו כל ישראלים מתפללים במקום אחד. דהיינו בית המקדש,
בית קודשי קודשים, ששם שר השמיים.
שכל הקורבנות היו עולים לריח ניחוח על ה' משם.
ולכך גם התפילות שהן דוגמת הקורבנות עולים דרך שם,
ולכך נקרא בית המקדש תלפיות,
תל שכל פיות
פונים בו.
מצאתי כתוב ובעצה טובה להיות האדם למזכרת, שירשום על דף הסידור שלו קודם תפילת המידע מילות אלו
ירושלים ובית המקדש ובית קודש הקודשים.
ואם אנחנו נמצאים בירושלים, מה נכתוב בסידור למעלה?
בית המקדש ובית קודש הקודשים.
ברור?
באותיות גדולות, עד כאן.
הוא מנהג טוב, ראיתי שיש שם סידורים שיעשו את זה.
כי לרוב הטרדות צריך האדם לעשות לעצמו מזכרת.
אם היינו כולנו מכוונים לכל כל הזמן,
מה אנחנו צריכים?
הרי קבע שאנחנו לא מכוונים לכל כל הזמן,
יש לנו הרבה טרדות, אז תעשה לך תזכורות.
כמו שהביתי השם,
י' כו' כ...
לא יודע, כל מה שקשור לכוונות בתפילה,
אפשר לעשות תזכורות.
דבר אחד שאני אומר פה, הגבול,
זה להוסיף מילים של פרשנות.
דיברנו על זה כמה פעמים.
לכתוב בתוך הסידור מילים של פרשנות המילים,
זה לא מתאים לתפילה,
כי זה כבר עובר לעבודה שבשכל.
ברור.
בזמן תפילה זו עבודה שבלב, רגש.
ואם אתה עכשיו מתחיל לעשות לי לומדש,
באמצע התפילה, מה הכוונה במילה הזאת, לא התפללת.
ואולי גם לא למדת.
אז בזמן שלומדים תלמד בשכל, בזמן שמתפללים,
תפיל את הנפש, את הרגש.
עבודה שבלב.
לכן אני לא אוהב את זה. גם בתהילים, יש כאלה ספרים, ראיתי שמביאים בין מילה למילה, ביאורים.
זה תעשה בשיעור.
כשאתה קורא תהילים צריך השתפכות הנפש.
בדיוק, רגש, לב.
מה, עכשיו אתה מתחיל לדון לי מה כתוב פה?
מה גם שבסוד אני אגיד שהרבה פעמים המילים גם לא נכונות.
עזוב לנו, זה כבר שולי לעומת מה שדיברנו ברגע זה. בסדר.
והוא מנהג טוב,
כמו שכתוב, הציבי לך ציונים ואפילו למי שדרכו להתפלל תפילת העמידה בעל פה,
תואי לו. כי אז זה מה שמענו, טוב לאדם להתפלל לזמירות והיוצר
מתוך סידור בשביל הכוונה.
רמז לדבר, אמר עם הספר ישוב מחשבתו.
בסדר? עוד מעט פורים, נכון?
אמר עם הספר ישוב מחשבתו.
אם אתה מסתכל בתוך הספר,
אתה משיב את המחשבה שלך למקום שצריך.
ולכן, מאחר שתופס את הסידור בידו,
כשקם להתפלל, רואה את תיבותינו ויזכור.
הזכרנו בשם הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,
שמאז שהוא היה בתלמוד תורה,
גיל ארבע, גיל חמש,
שמתחילים לקרוא בסידור, מקריאים את הסידור עם תפילת כל פה, אשכנז,
בסדר? הוא היה בתלמוד תורה.
עד סוף יומיו הוא היה מחזיק את הסידור ביד.
ככה.
ככה הוא היה מתפלל.
עכשיו, בשנה,
השנתיים האחרונות שלו היה לו קשה לראות,
אז הביאו לו סידור תפילת כל פה לשליח ציבור.
מכירים את זה?
בית הכנסת?
ככה,
ב-96', ככה,
סידור ביד.
זה מה שהביא פה הרב בן ישחי.
למה הוא לא יודע את התפילה בעל פה?
לא עקב עליכם.
מגיל שלוש התחיל להתפלל.
אבל הסידור ביד.
זה חלק מהכוונה,
לא מתעסק בדברים אחרים.
אני עם הסידור ביד.
בין אם העיניים עצומות, בין אם העיניים פתוחות.
ומסתכל בסידור.
כי לא עומדים להתפלל בעיניים פתוחות אם לא מסתכלים בסידור.
עוד מעט נראה את זה בהמשך.
ואם היה מתפלל
בבית הכנסת, ששם נודע הצד המכוון כנגד ארץ ישראל, שצריך להתפלל כנגדו,
אך זה האדם סומה שאינו רואה או סיבה איתה לו ועמד לצד אחר, פשוט התבלבל.
אף על פי שכבר התחיל להתפלל, צריך האדם הרואה אותו להעמידו כנגד צד הראוי,
ואף על פי שבזה עוקר רגליו,
כי עקירת רגליו בלבד לא חשיבה להפסק בתפילה.
ולמה בא עם אותה שעה היה הציבור מתפללים לצד הראוי,
שאז נראה שזה עומד לצד אחר, כאילו חס ושלום עוד אלה רשות אחר,
שוודאי צריך בנדין להחזיר פניו לצד הציבור מתפלל עליו.
אלא אפילו אם לא היו הציבור מתפללים אותה שעה.
הוא לבד מתפלל מכל מקום, כיוון שעומד בבית הכנסת,
ששם ניכר הצד הראוי להתפלל מכוח עמידת ארון הקודש
וההיכל והבימה צריך להחזיר פניו.
אבל אם זה מתפלל לבדו בתוך הבית,
שאין בו סימן ויקר, ולא היו אחרים מתפללים אותה שעה,
היית צריך להפסיקו בתוך תפילתו.
כמה שכבר התחיל.
כן ילדתי בספרי מקבצאל ואין מנחת אהרון,
שהביא דברי התורי זהב ובתשובת יד אליהו, מה שכתב הוא על דבר זה.
ולכן אנחנו אומרים, וזה מה שיהיה פה בסעיף השני,
שהאדם הוא בבולבל, הוא לא יודע בדיוק מה קורה איתו, איזה צדדים.
בול בל בל בל להתפלל.
אבל אדם שיודע צדדים,
וברוך השם, היום אני ראיתי שיש כאלה שיש להם איזה מכשיר
שישר אומר להם לאיזה כיוון להתפלל.
מכירים את זה?
מה?
לא יודע, אני אפליקציה, אמא שלי הייתה תופרת בבגד אפליקציה.
קודם כל זה קשיים פיקוח נפש,
כי אם זה פיקוח נפש אז בוודאי על עקבו, בסדר?
ודבר שני, לא צריך לזוז,
לא להסיח את הדעת.
תזוזה זה לא הסחת את הדעת, לא יסיח דעתו.
תזוזה לא הסחת את הדעת. אמרנו כמה פעמים, מישהו רואה,
נתן דוגמה,
מישהו רואה שנפל סידור על הרצפה.
מה התגובה הראשונה של אנשים?
קולות משכונת הפחים.
הא הא הא הא הא הא. מכירים את זה?
מה, אתה עכשיו מסיח דעתם של חצי המתפללים?
מה הדבר הפשוט ביותר באמצע תפילת המידע אם אתה רואה שסידור נפל?
תתעלם.
אני לא יכול להתעלם. מה, סידור על הרצפה?
מכירים אנשים כאלה?
איך אני יכול להתעלם?
אז מה הוא עושה?
הולך, מרים את הסידור,
חוזר למקום, ממשיך להתפלל.
תזוזה זה לא הפסק בתפילה.
הרגע קראנו.
הרגע קראנו.
בסדר?
ניסח הדעת זה שהם מסיחים את הדעת, אם אתה עושה למישהו ככה.
מכירים את כל אלה שמתעטשים בבית הכנסת
מכל מיני סיבות?
ברור?
יפה.
אז זה לשים לב לנקודה הזאת.
אם הציבור לא מתפלל, אתה עושה מה שהציבור עושה.
כתוב ככה,
שאם כל הציבור מתפלל לכיוון מסוים, למשל בית כנסת הוא לא בדיוק ירושלים.
האדריכלים שבנו אותו, אתם יודעים, לא תמיד הם שמים כיפה על בית הכנסת.
לפעמים בית כנסת זה גם שטוח, או שטוח יש להם.
הם לא שמים לב בדיוק לכיוונים, או החלקה לא הסתדרה לו.
רוצה לעשות מבנים ממלבנים, מבנים מרובעים, ולא להסתדר לו עם הגבול עוד חלקה.
מה שנקרא הטכני גובר על הרוחני.
והציבור מתפלל לכיוון ארון הקודש.
עם איזה טיפה ימינה.
אז מה עושים?
קודם כל מתפללים בכיוון שהציבור מתפלל.
אל תפרוש מהציבור.
יכול להטות ראשו לכיוון המתאים.
בסדר? יכול להטות ראשו לכיוון המתאים.
טיפה תזיז.
ימינה, שמאלה.
אבל באופן עקרוני כשמתפללים בציבור ומתפללים בבית הכנסת
מתפללים לכיוון
של בית הכנסת של הציבור. וזה מה שנאמר פה.
טוב, סעיף ב'
אם הוא הולך במדבר
ואינו יכול לכוון ארוחות כדי שיחזיר פניו כנגד ארץ ישראל,
או כשהוא הולך בספינה,
הוא חונה בספינה ליד יפן,
איך הוא יודע עכשיו את הכיוון?
בהסגר, מה הוא עושה?
הוא יתפלל,
טוב,
ובנהר מרוקם,
שפעם נהפכת לדרום, פעם למזרח, פעם לצפון.
בסדר, דרכים מפותלות.
הנה זה יעמוד כפי מה שהזדמן לו, וכן יראה ויכוון בליבו דווקא לארץ ישראל וירושלים ובית המקדש ובית קודש הקודשים.
זה תשובה בנציב,
לשאילתות.
יש נציב, הוא אומר, מי שנמצא בצפון,
קודם הצפוני, קודם דרום, לאן הוא מתפלל, לאיזה כיוון?
כיוון ארץ ישראל, הוא רואה איפה זה כיוון ארץ ישראל לירושלים?
בקיצור הוא אומר, כמו הדרך שמגיעים לאנשים רגילים.
אפשר להגיע בשני צדדים,
נכון?
בדיוק,
צפון, דרום.
איזה כיוון? הכיוון שממנו מגיעים מארץ ישראל.
אדם נמצא בצד השני של כדור הארץ.
ילך לכיוון מערב או לכיוון מזרח?
לפי הדרך שבה באים.
כשנוסעים מפה לאמריקה, איך נוסעים?
דרך מערב או דרך מזרח?
מה?
אז מאמריקה מתפללים ל...
למזרח.
הרגע, אולי יותר קרוב,
נבדוק בגלובוס, זה יהיה יותר קרוב, לא,
הדרך שבה הולכים, זו התשובה של הנציב.
טוב, אבל
לא יעמוד על גב מקום גבוה שלושה טפחים, הווי אומר 24 סנטימטר,
אם אינו מוקף שלוש מחיצות,
או שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות,
בעברית שלנו, מטר תשעים ושתיים על מטר תשעים ושתיים,
ומצבא אמינם מובחר אפילו בפחות משלושה שלא יעמוד.
מדוע?
כי אם אני עומד במקום כזה על מדרגות
של אהרון הקודש, מדרגות, לא יודע מה,
אני לא יציב.
אני עומד ובוחן את עצמי אם אני לא נופל.
אדם עומד על אבן מתנדנדת,
הוא לא יכול ככה להתפלל, לכוון ליבו לאבים שבשמיים.
הוא מכוון ליבו
לאבן שברגליים
במקום לאבים שבשמיים.
בסדר?
יפה.
וצריך לחוש שלא לעמוד על דבר שאפשר שיחליק,
משום דמיטרית שמא ייפול וכל כיזה יוצא בזה.
ואפילו הלוח שמתנדנד באופן דמיטרי, וכן אם לובש קבקאב, יודעים מה זה קבקאב?
קפקפים, קבקבים, בסדר?
דמיטרי, למי שאינו רגיל בו,
הם כאלה מעץ,
או מתנדנד עליהם, או לא יודע, יעקם את הרגל, את הקרסול,
לא רגיל ללכת עם זה.
לכל כיוצא בזה, ואין חסד לאלפים, מנחת הארון, שער החונים.
צריך להזהיר את העם באצטבה שיש בבית הכנסת,
שאין בה 400 על 400 ואין בה מחיצות, שלא להתפלל אליה.
ודבר זה מצוי בבתי כנסיות, פה עירנו.
שים לב, אם רואים, גם בתי כנסת שיש ברמת הגולן,
סוסיא,
שיש מסביב אצטבה, אז אם יש בה שני מטר, אין בעיה.
או שיש גדר, מעקה.
אבל אם אין, לא עומדים שם להתפלל.
כנראה שהיה משהו.
אצטבה זה אומר מקום גבוה, מדרגה.
בסדר?
טוב.
מה?
ודאי, ודאי, אמרתי, אז כנראה שיהיה משהו.
כי מסביב יש מדרגה,
מקום יותר גבוה.
טוב,
כתב הלבוש בסימן תרשתי צעיף א', שלא יעמוד על קרים ויתפלל, משום שנראה כמתגאה.
האין שם, וראוי להיזהר בזה.
טוב, הוא הרכה ברכה וענוגה
שלא נסתה יצק כף רגלה.
בסדר, הוא עומד על קרים וקצתות,
הוא יעמוד סתם על הרצפה.
טוב, כנראה שבזמנו זה היה גאווה,
כי היו יושבים מסביב על קרים וקצתות,
אז לא יעמוד עליהם.
סעיף ה' לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר,
אם אותו דבר גבוה עשרה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים.
אבל דבר קבוע כתיבה וכיוצא, אף על פי שאינם קבועים בבניין בקרקע,
לא חוצצים.
זאת אומרת שהם עשויים לקביעות שם תמיד,
וכן אדם לא חוצץ.
ומכל מקום בכלל אפשר טוב שלא יתפלל אוכל שום אדם,
העין בחסד לאלפים, אבל עוד פעם, לשים לב,
אם יש,
יש היום את הספסלים האלה שהכיסא מתקפל,
הם גבוהים יותר מעשרה טפחים,
וכשהכיסא פתוח, זאת אומרת, לא כשהוא פתוח, לשבת עליו,
כשהוא מקופל,
גם עד לפס שמים את הרגליים
פחות משלושה טפחים ועד לרצפה פחות משלושה טפחים, הווה אומר,
אנחנו נמצאים פה במקום שהוא מעל
עשרה טפחים, וזה ראות קבוע בעבודת הכנסת.
בין אם חיברו אותו בברגים,
בין אם לא חיברו אותו בברגים.
יש מקומות שמחברים, אתם יודעים למה?
יש תמיד כאלה שלא מספיק להם המקום, מזיזים את הספסל.
בסדר, אז יש כאלה שזה מחובר, בין כך ובין כך, זה כבר דבר גבוה, זה קבוע.
אז זה לא מהווה חציצה.
מצד שני, כיוון שזה מעל עשרה טפחים,
אז יש אפשרות שאולי אפשר לעבור לפני בן אדם שמתפלל, כי זה כבר
כמו מחיצה.
טוב, בכל מקרה, אדם צריך להתפלל כמה שיותר קרוב למזרח.
מצד שני, לא יבוא עכשיו כל הציבור ויתחיל לדחוף אחד את השני להתפלל במזרח,
במקום שלך, איפה שאתה נמצא.
שמה.
בסדר? זה העניין.
כן.
עוד פעם, השולחן גבוה יותר מעשרה טפחים,
הוא פתוח כמו השולחנות פה,
שום דבר.
אבל אם יש לו פלטה קדימה, כמו שיש הרבה שולחנות במכון מאיר,
יש לו פלטה קדימה, ופה זה 70, 70 ומשהו, אין פה 80. אני צודק?
תמדוק מה, אני מסתכל, אתה תמדוק.
בסדר?
אין פה 80. 75, 6,
תמדוק אצלך.
יש לך מטר בכיס, לא?
אתה לא הולך?
בסדר.
בכל מקרה,
אם יש פלטה קדימה,
אז זה ממש קיר.
ועוד יש לנו את
המדפים האלה על השולחן, נכון?
בטוח שזה קבוע שם,
בסדר?
או שיש כיסאות, כמו שיש בתי כנסת שנפתחים, יש להם ממש,
זה שלם.
למטה גם פחות משלושה טפחים בין הרצפה לבינם, יש באמצע את הפס
של הרגליים.
בקיצור זה יכול לעבוד חציצה.
טוב, סעיף ו'
אסור לשב בתוך ארבע אמות
של מתפלל תפילת העמידה, בין מלפניו,
בין מאחריו, בין מן הצדדים.
שימו לב, זה בן איש חי,
מרן לא כותב ככה.
וחוץ לארבע אמות מותר,
ויש אומרים, לפניו אסור כמלוא עיניו,
והמנהג כסברה ראשונה.
מי הוא? אם יושב,
אם היושב עוסק בדברים שהם מתיקוני התפילות,
הן בפרשת התמיד והקטורת,
אפילו פרקי זו ומקומן,
הן בסבירות, הן בקריאת שמעו וברכותיה,
מותר לו לשב.
אף על פי שיש מחמירים בעוסק בקורבנות,
ועוד יש מחמירים גם בעוסק בסבירות,
יש לסמוך בזה על המקילים, ומותר גם בעוסק בקורבנות.
אבל אם עוסק בתורה, לאו.
ובשעת נדחה, כבצורך גדול, יש לסמוך גם על המתירים בעוסק בדברי תורה. לכך,
אם אין לו מקום אחר לשב חוץ לארבע אמות,
או שהוא חולה ואינו יכול לעמוד ולהתרחק חוץ לארבעה עמוד מחמת חולשה או סיבה אחרת הכרחית,
יש להתיר לעסוק בתורה. שלא יהיה יושב ודומם,
אלא יעסוק בתורו ויקרא לזה מזמורים עד שיסיים זה תפילתו.
ואפילו אם זה היושב, כבר היה יושב.
והמתפלל בא בגבולו, גם כן צריך לקום.
אבל אם היה יושב במקום שאינו מיוחד לתפילה,
למשל, יש לנו פה בית מדרש.
נכון שבבית המדרש גם מתפללים, אבל מה כל היום עושים?
לומדים.
ובא מישהו ויושב ולומד
וזה מקום ממוחד לו ללימוד
ובא מישהו אחר ועומד עכשיו בתפילה
לא חייב לקום.
נכון שאמרנו שאם יש מישהו בבית הכנסת
שבא ללמוד, שמע, תלך תשב בספסל האחורי
שכל מי שמתפלל יהיה לפניך.
והנה פה הראינו מזדמן שבאים הקהל בשעת מנחה לבית הכלה
כדי לעמוד בשבע ברכות שמברכים שם בשעת החופה
ויש בני אדם שמתפללים בבית הכנסת ובאים שם
אנחנו מוצאים הקהל שבאו לבית הקהלה ומתפעלים תפילת המידע שם.
ולא יש מקום להתרחק, הוא מוכרח שישבו בצדם סמוך לממש.
ואם יעמוד ולא יושב, חושש לא יהיו הרע.
או סיבה אחרת שהוא מוכרח ליושב. הנה זה יש לו תקנה,
ללמוד בלחש, פתיחת אליהו זכור לטוב,
או איזה מזמורים בעל פה.
כי הרי אתם יודעים שכולם יודעים פתיחת אליהו בעל פה. זה אחד הדברים הפשוטים ביותר.
שכל אחד יודע בעל פה, נכון זה?
אתה יודע בעל פה, נכון? פשוט, איזושהי שאלה.
כן, או כל מיני מזמורי תהילים,
הכל בעל פה יודעים.
אפשר לקרוא לפחות איזה 30-40 מזמורי תהילים.
כן, דברים פשוטים, יודעים אתה בעל פה. מה, אתה לא יודע קיוט בעל פה?
בסדר, אין שום בעיה.
בסדר, באמצע, אתה מבין מה היה?
כבר אנחנו עומדים היום.
איזה עומדים? יושבים.
טוב.
ולא יהיה יושב ודומם.
סעיף ז', אסור לעבור בתוך 400 שלפני המתפלל.
עד עכשיו דיברנו לגבי לשבת לפני מישהו שמתפלל. עכשיו מדברים פה על מעבר.
זה נושא אחר, הוא דומה,
אבל זה נושא אחר.
אסור לעבור בתוך 400 שלפני המתפלל,
אבל לאחורה ולצדדים מותר.
ומה אמרנו לגבי לשבת?
מה אמר רבי נשחי?
גם מלפניו, גם מאחריו וגם מהצדדים.
איך אמרנו כשהיינו ילדים? אין מאחריי
ואין מצדדיי?
אני הולך לחפש.
אז פה אין מאחראי בזה, עדיין הוא הולך להתפלל.
מה?
אה, יפה, בסדר. לא, זה ירושלמים, לא היה להם דבר כזה.
אתה לא ירושלמי.
או לפי דברי זוהר הקדוש,
לפניו אסור כמלוא עיניו,
ולצטדי ולאחוריו אסור תוך ארבע אמות דווקא.
אז הוא חוזר לעבור כמו מי שיושב.
בוודאי צריך להיזהר כחומרת זוהר הקדוש.
אמרנו בשעת הדחק, כגון שהעובר הולך להתפלל, הוא לדבר מצווה, וצריך למהר.
יש לסמוך על סברת מרנזל,
שלא אסר אלא לפניו, תוך ארבעה אמות דווקא,
ואפילו אם יש מחיצה לפני המתפלל,
במקום גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, גם כן אסור לעבור לפניו.
והשליח ציבור אפילו אינו עומד בתפילת שמונה עשרה,
אלא עוסק בשאר תיקוני תפילה, גם כן אסור לעבור לפניו.
לשים לב, זה שליח ציבור ספרדי,
שעומד
על הבמה, בתיבה.
לא מטיילים בין התיבה לבין
השליח ציבור קדימה.
אשכנזים, אין להם בעיה, הוא עומד בקיר קדימה.
אז אין מי שיעבור לפניו, צריך להזיז קירות בשביל לעבור לפניו.
אבל אצל ספרדים צריכים לשים לב, לפעמים בבית הכנסת,
חזרת השעץ,
תפילה, פתאום אנשים מתחילים לטייל.
איפה הם עוברים?
בין הבימה לבין
ארון הקודש.
אני השתדלתי גם בבית כנסת שאני תכננתי
שלא יהיו אפילו כיסאות בין הבימה
לבין ארון הקודש.
רק כהנים עומדים שם.
למה?
ושאף אחד לא יעבור, לא יקום, לא יטען לפני
השליח ציבור.
שמת לב לזה?
רמז בית הקרע.
יפה? בסדר. שום דבר.
אלא מה שאתה צריך גם להגיד לאנשים לפעמים, תשמע, אתה רוצה לעבור לברכת כהנים,
ליטול ידיים, ליבי, תעשה מאחריה השליח ציבור.
אל תעבור לפניו.
בטח, זה מקום ריק, הכי קל.
הוא ריק בגלל סיבה מסוימת,
כדי שלא יעברו לפני
השליח ציבור.
כי ברגע שעוברים לפני השליח ציבור, מסיחים את דעתו.
הוא ממילא כלכלים לכל הציבור,
לא רק לאדם פרטי.
הוא מבואר בספרי האחרונים, אז שאפילו אם יש כנגד המתפלל כותל זכוכית,
צריך להיזהר שלא לעבור לפניו, שאף על גב שכותל הזכוכית מפסיק,
בכל מקום הוא רואה הוא ותיבטל כוונתו.
סעיף ח', מי שהשלים תפילתו
ואדם אחר עודנו מתפלל לאחריו בתוך ארבע אמות,
לא יעשה שלוש פסיעות עד שזה ישלים תפילתו,
שעם פוסעה נמצא עובר כנגד המתפלל.
וצריך להיזהר, אפילו אם זה המתפלל התחיל בתפילת העמידה בסוף התפילה שלו.
שים לב לנקודה הזאת.
אני כבר לקראת שים שלום,
פתאום בא מישהו, רוצה להידחף לבית הכנסת, יודעים להתחיל את התפילה,
נעמד אחריי שאני בשים שלום.
אולי, לא יכול לתחכות עשר שניות,
שאני אגמור את התפילה?
אחד הדברים שאני תמיד אומר אותם,
מי שמאחר לבית הכנסת ובא כשאנשים מתפללים,
שיעוף להתפלל ליד הארון קודש.
או מי שיודע שהוא מתפלל זמן רב,
מה הוא יעשה?
שילך ליד ארון קודש,
שלא יהיה צדיק, אני עניו, אני יושב בסוף בית הכנסת.
כי ברגע שהוא עומד בסוף בית הכנסת להתפלל, מה הוא עושה?
תוקע את כל הקבוצה לפניו.
אף אחד לא יכול לזוז.
קוראו מאחורה.
איזה ענבה.
הוא יושב מאחורה.
הוא לא צריך כבוד. יש קיר, יש קיר.
עמוד, הנה, יש פה עמוד.
זה ברור.
מי שבא מאוחר, או מי שיודע שהוא מתפלל הרבה זמן,
לך קדימה.
יותר טוב שתלך קדימה,
יותר בריא, מאשר תתקע את האנשים שעומדים לפניך.
טוב,
סעיף ט',
יכוון רגליו זה אצל זה, כאילו אינם אלא אחד.
לכן אמרנו, עומדים
בבית הכנסת, שתי רגליים צמודות, לא עמידת דום.
שמה זה דום?
צ'רלי צ'פלין, 90 מעלות על כפות רגליים, נכון?
זה עמיד אדום.
צריך להצמיד גם את הבאונות
זה לזה.
זה ברור?
בסדר?
יפה.
ויאכוף ראשו מעט שהוא עיניו למטה, ולא יאכוף הרבה,
ולבו יכוון למעלה לשמים.
ואם יתפלל בעל פה, יעצים עיניו.
ויניח ידיו על ליבו כפותים,
הימנית על השמאלית, והגודלים יהיו לפנים. מה אמרנו פעם שעברה? רואים כמו כנפי יונה.
ימנית, ימין על שמאל חובקו, ושני הגודלים ככה.
בסדר?
איך?
אה, עם סידור ביד לא עושה.
ועומד כעבד לפני המלך בהמה וביראה.
ואמרו בזוהר הקדוש מאן דפקח עיניו בצלותם,
הקדים עליהם מלאך המוות.
ואינו זוכה לראות אור שכינה וצאת נפשו בעת פטירתו,
השם ישמור.
ואם הוא הוכרח לפתוח עיניו בשביל איזה סיבה, הכי תשתוק ויפתח עיניו,
תכף יסגור עיניו ויחזור לתפילתו.
אף על פי שיותר טוב להתפלל בעיניים סגורות,
בכל מקום אם הוא יודע בעצמו שיש לו כוונת הלב יותר בהיותו מתפלל מתוך הסידור,
מתפלל מתוך הספר.
ורק יזהר שלא יסתכל חוץ מן הספר שבידו, אפילו כל זהו,
אפילו משהו קטן, אפילו שנייה אחת.
עיניים בספר, מרים לו עיניים סגורות.
מקרים את הבובות האלה,
פתוח, סגור. אתה מרים את הראש, סגור. בסדר, זהו, אותו דבר.
בסידור, פתוח. מרים את הראש מהסידור,
עיניים סגורות.
איך?
לא, צריכים להתפלל בתוך מקום סגור.
שמעת אותי? צריכים להתפלל בתוך מקום סגור.
בעיה להתפלל בתוך מקום פתוח,
שלא יהיה לו, כשהוא נכנס לתוך מבנה סגור,
יהיה לו עולמה ופחד.
הרחבת הנפש במקום פתוח,
כשאתה נכנס למקום סגור, אתה נכנס לפחד.
תבדוק את זה.
כן, אם אני נמצא בטיול ואין ברירה אחרת, בוודאי שאני מתפלל במקום פתוח, אין שום שאלה.
אבל עיניים עצומות.
לפני התפילה,
אתה יכול לפתוח את העיניים,
להתרשם מהטבע והנוף,
מה גדלו מעשיך ה', מה רבו מעשיך ה'.
עכשיו תתרכז פנימה,
עם בורך.
טוב?
וגם ייזהר כשעושה אשת החוויה לסגור עיניו ופיפיש הספר בידו.
אבל בתפילה של מיושב, מתחילת פרשת העקדה ותפילת המידה,
ודאי עדיף תפעים מתוך הספר, בעבור הכוונה,
וגם כדי שלא יבלע וישמיד תיבות האותיות,
וגם בתפילות ימי יושב יזרק שלא לסמוך לאחורה ולא לצדדים.
שמים לב?
אתם מכירים אנשים איך יושבים בבית הכנסת?
כבר פה הכיסא מסוכן, יכול להיפרק.
ברור.
בית כנסת, בקושי התירו להישען בבית הכנסת. איפה אתה נמצא עכשיו?
אצל הקדוש ברוך הוא, באמה ויראה.
איך אתה יודע שבן אדם בלחץ
כשהוא יושב מולך,
כשהוא יושב קדימה ונשען על השולחן?
מכירים את זה?
שם זקוף, אני יודע, הבעיה הבעייתית ביותר.
ויזהר שלא לסמוך לאחוריו ולא לצדדים,
ולא יפשוט רגליו,
ולא ירכיביהם זה על גבי זה.
ראיתם יש אנשים שיושבים רגע לרגע בבית הכנסת?
אתה עמד פה בסלון, שותה קפה,
שיבאס ציון, היינו כחולמים,
שותה שיבאס, מה קוראים לך פה?
אתה בבית הכנסת,
בית אלוקים, בהמה ויראה.
אז שים לב לדבר הזה,
כי אני נזכר באחרונים.
טוב,
בקיצור,
עומדים בתפילת עמידה,
ידיים אחת על השנייה,
אצבעות כנפי עונה בפנים,
מורידים את הראש,
כעבד לפני רבו אבל את הלב למעלה,
אם הסידור סידור, בעצימת עיניים עצימת עיניים,
וסתם כשיושבים בבית הכנסת,
כן,
לא יושבים סתלבט.
אני לא בליל הסדר,
אני ברגע זה בבית אלוקים.
לא רגל על רגל, לא רגליים קדימה,
שום דבר כזה.
ככה צריך.
ואז אפשר להתפלל.
טוב, לא נמשיך, נכון? עדיף לא לדבר.
בית מדרש זה בית מנש, יש לו קדושה יותר גדולה.
י. החולה.
אם אי אפשר לו להתפלל מעומד, מותר להתפלל על ידי שמיכה.
ואם גם זה לא אפשר לו, התפלל מיושב.
ואפילו שוכב על צידו כדי שלא לבטא תפילה אפילו בכל יום.
והשם יסעדנו על ערש דווי.
כל אדם שהוא בריא, אסור לסמוך עצמו בתפילת העמידה לכותל או לדבר אחר.
לא נשענים על הסטנדר ושליח ציבור לא נשען על הבימה,
על התיבה,
על הסטנדר.
צריך לעמוד בפני עצמו.
בסדר, אם הוא שם את הידיים ככה לסידור, אין לי בעיה.
אבל הוא לא נתמך ולא נשמח. אותו דבר העולה לתורה ואותו דבר הקורא בתורה.
יש כאלה שקוראים בתורה ככה, כאילו הוא נמצא באיזה,
אומרים אחריה, חמיד.
זה ברור, אדם צריך לעמוד.
כבוד המקום.
והשליח ציבור הוא שאר בני אדם שדרכם יתפלל אצל התיבה.
ישימו לבבם על עמידתם בעת תפילת העמידה.
שלא היו נסמכים בתיבה, כי יש נסמכים ולאו הדעת היו.
לא שמים לב אפילו.
נסמכים. למה אומר דווקא מי שעומד אצל השליח ציבור בתיבה?
כי אין שום דבר אחר להסמך עליו. היום בפינוק שלנו,
יש סטנדרים, יש שולחנות,
מה אין?
הכל יש.
פעם, התחילת התפילה ועד סופה.
תחזיק את הסידור ביד. איפה תשים אותו? אין לך איפה להניח אותו.
כיסאות בלבד.
בסדר?
תיכנסו לבית כסת ישנים, תראו את זה.
טוב.
סעיף יב. כשהוא מתפלל תפילת העמידה, לא יאוחז בידו לא תפילין,
לא ספר סתום שאינו מתפלל בו, ולא שוב דבר
שאם יפול מידו יקשה עליו,
ושליבו יהיה טרוד בעבורם.
וכן המי לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו,
כגון כל דברים וכדומה.
ויש מחברים שלא יתפללו בבתי העיניים אם הם רפואיים,
שליבו טרוד בהם, שלא ייפלו.
מה זה בתי עיניים?
משקפיים.
פעמים עושים משקפיים כאלה עם קפיץ קדימה כזה,
בלי ידיעות.
מפחד שזה ייפול, עולה הרבה כסף.
אז זו טרוד.
בקיצור, שום דבר שמטריד
את האדם, מבטל אותו מכוונתו, לא יהיה בבית הכנסת.
מה ההדגשה שלנו תמיד?
רמה, משנה ברורה בשם השלה הקדוש?
ילדים.
ילדים קטנים שמשתגעים, קופצים, משתוללים בבית הכנסת.
לא רק שמבטלים ומסיכים דעת האנשים בבית הכנסת, אלא,
מה אומר המשנה הברורה?
גם כי אזכים ואסור ממנו לעשות כמינג הרע הזה.
אנשים חושבים שהם מחנכים את הילדים שמביאים אותם לבית הכנסת לקבל סוכריות ולהסיח דעת האנשים כל התפילה. האמת היא
שהיום הרבה פעמים המבוגרים מסיכים את דעתם של הקטנים.
כל רגע באים להם עם סוכריה, עם משהו.
בית כנסת זה מקום תפילה.
מועדון חברים במתנ״ס.
זה ברור?
בסוף התפילה, כשיוצאים החוצה,
יבוא הגבאי וייתן ממתק למי שיתפלל יפה.
מה אתה אומר?
נראה לך?
כן או לא, זה מה שצריך.
בעזרת השם, בעזרת השם. דבר אחד צריך לדעת, וזה אחד היסודות החינוכיים הגדולים ביותר.
ילד מגיע לבית הכנסת,
פרס,
שהוא תנהג יפה בבית.
למה? כי מה האפשרות האחרת?
תעשה טובה, קח לי את הילדים, אני גמורה.
באים לבית הכנסת, כולם משתוללים, האבא והילדים.
בסדר, מכירים את זה? עזבו עכשיו, זה לא הנושא.
יאללה.
איפה אנחנו?
כן, י״ג.
המתפלל מתוך סידור ונפל מידו, ואינו יכול לכוון בלעדיו, מותר להגביאו אחר סיום הברכה.
וכן עם עקצו פרוש או קינה,
ואינו יכול לסבול, שהוא מתבלבל בו עבור זאת, ימשמש בבגדיו להסירם.
אבל לא הסירם בידו.
ואם יש תינוק מטרידו, או בני אדם מדברים ומטרידים אותו, מותר לעשות תנועה בקול דווקא בלתי דיבור
כדי להשתיקם, ויעשה לאחר גמר הברכה.
בסדר?
אם קורה שיש מי שמסיח דעתו.
טוב.
י״ד אסור להתפלל נגד מראה,
אפילו עיניו סגורות, דמיך זה כמשתחווה לבבואה שלו.
אם יש ציורים בכותל או בבגדים הפרוסים כנגדו,
כל מיני שטיחים, אם הן בולטות, אסור להתפלל כנגדם,
אפילו בעיניו סגורות, ואם הן בולטות מותר להתפלק נגדם בעיניו סגורות.
ולכן אם יש על פרוכת
רקמה מובלטת של עריות,
לפי הבן איש חי,
אפשר להתפלל,
אפילו שהוא סוגר עיניים.
אלא אם כן זה מעל גובה העיניים של הבן אדם.
ולכן יש כאלה שבאמת לא עושים ציורים של בעלי חיים או דברים כאלה, או אנשים.
ולכן אם יש קדימה חלון בבית הכנסת,
מה צריך לשים?
ואילון כי בלילה בטוח אדם משקף את עצמו שם
כמו מראה.
ברור?
ולכן כשיש את העמוד
אצל האשכנזים
עם דלת זכוכית, מה שמים בפנים?
מדליקים נרות. תראו בישיבה ישנה, תראו בזכרון מוישה.
למה מדליקים נר?
שלא רואים את האדם.
בסדר?
טוב.
טו
לא יעמוד להתפלא בלי בגד עליון שלובשים על החלוק ובלא אזור
או בלא מכסה עליונה של הרוע שקוראים פס,
אף על פי שלובש מכסה הדק, נקבעת,
שקוראים ארקיג'ן,
ארקיג'ן,
לא יודע מה הוא קורא לזה, כיפה.
זה הכלל, כל שבאותו מקום, לשים לב מה הכלל,
כל שבאותו מקום המקפידים לבלתי יעמדו לפני גדולים בחסר ומלבושים אלו וכיוצא בהם,
אסור לו לעמוד לפני מלך הכבוד ותפילה.
ברור, תלוי במנהג המקום. תלך לראש הממשלה, תלך עם כיפה,
בסדר אין בעיה.
וצריך להזהיר בזה אנשי עירנו,
שיש רבים מתפללים ערבית ביחיד בביתם, וגם בימות הקיץ
פושטים בגדים עליונים מחמת החום כשבאים לביתם תכף,
שצריכים להיזהר בזה בתפילה,
וחכמים שהם מתפללים כשהם עטופים בגלימה,
והוא בגד העליון שהאדם לובש כשהוא הולך בשוק וברחובות,
משום יכון לקראת אלוהיך ישראל. וראוי לכל אדם להתנהג בכך,
אפילו הוא אידיוט.
בקיצור, כמו שאתה הולך
בצורה מכובדת ברחוב, אתה הולך גם בבית.
זה ברור.
הרב ציודה היה מקפיד ללכת בבגד על החולצה.
הרב יוסף בדיחי, שאיחור יושבים תמיה, אומר,
הרב ציודה תמיד הקפיד איתו,
שים עליך סוודר, שים עליך חליפה, שים משהו.
טוב,
זו הייתה רגילות.
אז מי שמקפיד וזה מקפיד, ומי שלא,
אם דרך כך ללכת לפני אנשים מכובדים,
בסדר?
אלה, תראו, שר החינוך.
שר החינוך, כל הזמן הלך עם חולצה,
פתאום עכשיו שנהיה שר החינוך, מה הוא לובש?
חליפה.
סימן שאיך צריך להתפלל,
שר החינוך,
זו חליפה, בסדר?
זה ברור.
תלוי ברגילות שהוא במעמדו הולך לפני אנשים מכובדים.
זה ברור?
מסבך את עצמו.
טוב,
מי אמר לך שניים?
הוא אמר לך, כמו שהולכים
לפני אנשים מכובדים.
הוא לא דיבר על השניים, לא כתוב פה.
לא כתוב פה. הוא כותב, יש אחד
כיפה ויש כובע.
אז מי שהולך במקבעת, אז ילך במקבעת.
מי שהולך בכיפה, ילך בכיפה.
בסדר?
הוא לא דיבר על שניים. אתה פה אומר דברים שאתה יודע ממקום אחר, אבל זה לא כתוב פה.
לא מוזכר פה.
טוב,
טו, טז, סליחה.
קודם שהתפלל יציב כחובניהו וצורת החוטם על ידי בגד,
אותי שהוא היום,
וכל דבר עד תורדו, ואסור להרוג בהיותו מתפלל תפילת העמידה.
ויהיה מוכרח להרוג משום דה מטריד, יבליא הרוג במטפחת שבחקו ובכסותו,
ולא יבליא הרוג אלא עד שישתוק כדי הילוך ארבע אמות,
וכל שכן כשהוא היה מזכיר את השם,
ולא יגייק לרצונו, והוא מה שקוראים בערבי כחה,
כן? כי אם מתוך
אונס דווקא, וכן לא יפהק לרצונו,
והוא מה שקוראים בערבית תתווב,
בסדר?
לא מפהקים בבית הכנסת, ואם בא לו פירוק, צריך לשים
את היד.
ואם הוא מוכרח לפייק שלא היה יכול למנוע עצמו, אז ישתוק.
הניח ידיו על פיו, שלא תתראה פתיחתו.
אף על פי שעומד לבדו, ואין שם אדם רועהו.
בכל זאת אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
סעיף י״ז.
אם אתפלל בסידור שאין תפילת עמידה שלמה בו במקום אחד.
טוב, פעם זה היה קבוע.
תתחיל לטייל.
תפילת עמידה, תפילת שלוש רגלים, תפילת שבת, תפילת זה, תקפוץ ממקום למקום.
היום, ברוך השם, יש דפים, אפילו לפעמים יתרים.
כל דבר פותחים, כל דבר מרחיבים.
מחזיק סידור,
1,400 דפים.
בסדר? יש, יש.
אלא צריך להתפלל בו משני מקומות. לא יהפך בדפים בתפילתו. נציין במקום השני, קודם התפילה, בדבר אחר. שים סימנייה,
שתדע מאיפה אתה צריך לדלג לאן.
יא' ויבוא, על הניסים, לא יודע מה, לפעמים יש כאלה שחסר
בתפילות מסוימות.
ככה בסידורים הישנים יותר. מדוע?
כל אות הייתה שווה,
בלט, כל אות שמים עופרת.
אתה חוסך כמה שיותר. היום מה אתה עושה?
העתק הדבק,
שולח במייל,
אלא אם כן יש לך מדפסת HP בבית,
שולח במייל, מקבל תוך חצי שעה את הסידור, פרינט אין גו,
הכל יזז קדימה, אין בעיה.
אין מחיר לדפים ואין מחיר להדפסה.
טוב,
כן.
אלא יצא למקום השני, קודם כל אפילו לא בדבר אחר.
כדי שיתפלם מתוכו בלי חיפוש.
הוא טהור ידיים ויוסיף אומץ ליטול ידה במים קודם תפילה ולא יעבור.
לפני תפילה, ליטול ידיים.
ושמש בית הכנסת צריך להשגר בדבר זה, להכין אצל פתח בית הכנסת כלים מלאים מים.
אתם מבינים מה היה פעם? איזו טרחה.
תכין להם גיגיות ותכין להם כלים שירחצו ידיים. מה עושים היום?
אפילו לא צריך לסובב את הברז.
טיק, אתה מרים,
מיקסר, כן.
אתה פותח את הברז.
כדי שהקהל יתלו ידיהם כשבאים לעת מלחם, מן השוק לבית הכנסת, אבל בשחרית
כל אדם נוטל בביתו ובא.
אז בעצם לא צריך, למה אכן נטידת ידיים? י״ח.
אסור לאכול ולשתות קודם תפילת שחרית,
ואפילו במים לבד יש להחמיר,
אם לא משום ישוב הדעת,
וכן אם הוא מוכרח לשתות משקה סמים של רפואה, שרעי.
וחבר'ה שהגיע זמן תפילה, אסור לעסוק בצרכיו
עד שיתפלל.
ומה אמרנו?
הדבר היחיד שיש אפשרות לעסוק בו לפני התפילה,
לקנות צורכי שבת, אם לא יהיה אחר כך באותה איכות.
מדוע?
כי זה לא צרכיו, זה צורכי שמים.
בסדר?
לקנות פירות, ירקות, בשר, אם לא יהיה אחר כך באותה איכות,
איכות יותר נמוכה, אפשר אפילו לפני התפילה.
סעיף יט, מי שהיה בשדה והגיע זמן תפילה,
שמוכרח להתפלל שם,
הנה שאלת,
נכון?
ישתדל להתפלל במקום צנוע. דהיינו, בין האילנות, איך השאפשר.
אם יש היום מקום מוקף מחיצות, ייכנס להתפלל שם,
ובלבד שיהיה המקום נקי,
שמאחר שהוא מוקף מחיצות, אף על-פי שאין שם תקרה,
חשים מקום צנוע, כי מה היינו מעדיפים שזה יהיה מקום מקורה?
ומה שאסור להתפלל בבקתה
הוא משום שאין שם מחיצות כלל.
ואין ברכי יוסף, מה שכתב בשם הרב בתי-כהונה,
ואין מלכת אהרון, ופה עירנו יעד א', כל אחד יפרש מה שהוא רוצה.
המנהג להתפלל בקיץ, רוב הציבור, במקום שאין בו תקרה.
יש בתי כנסיות, מתפללים רוב ימות השנה על גג בית הכנסת כמה כיתות. בעברית קלה, שטיבלך.
בחצר, בגג, מתפללים. בסדר, אין ברירה, יש מלא אנשים.
צריך
לדאוג לכולם.
בכל מקרה,
התחלנו עם זה שמזבח אבנים תעשה לי.
היום אין לנו בית מקדש,
נכון להיום, מחר בבוקר לא יודע מה יהיה.
בעזרת השם, שנזכה לראות
בבניין בית-המקדש
לפני הבחירות, כן?
צריך למסור את המפתחות למשיח.
בסדר, ברור.
ברוך השם.
ובינתיים נשלמה פרים שפתנו, כל מילה ומילה של תפילה צריכה להיות שקולה,
מדודה,
בלי היסח הדעת,
בלי דברים המטרידים,
מתוך ידיעה שבאים ויושבים לפני הקדוש ברוך הוא,
נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.
כל טוב, שלום.
תודה רבה.
