שלום, אנחנו כרגיל משתדלים מדי שבוע בשבוע את הרב בן איש חי על פי דרכו
של לימוד ההלכה מתוך ההבנה הרוחנית הפנימית אבל המיוחד ביותר כמו שאנחנו תמיד
איך הוא תופר את הצד הרוחני מהצד המעשי
את הנפש עם הגוף
את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו
מתחילים היום את ספר שמות השני לתורת אלוקינו, ספר הגאולה
ובואו נראה איך מתממשת הגאולה, התחלנו גם שובבים עכשיו, נכון? תחילת ספר שמות, מה זה שובבים?
שמות ואירע, בואו בשלח יתרו משפטים, ובעצם יבצרו את עם ישראל עד סיום מתן תורה.
סיום מתן תורה זה סוף פרשת משפטים.
וזה זמן של קדושת עם ישראל כמה שיותר להתקדש.
אומר לנו הרב בן איש חי, והיה אם לא יאמינו לך
ולא ישמעו לכל האות הראשון,
זה בעצם מה שאומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו כשהוא מנחה אותו להגיע לגאול את עם ישראל
והאמינו לכל האות האחרון.
והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה
ולא ישמעו לקולך.
זאת אומרת, אם עם ישראל, איך אומרים?
נמצאים שם שפוכים בתוך כל העבודה.
מי יש לו זמן להרים את הראש כשעובדים עשר שעות ביום
ואחר כך עוד לוקחים את הסמארטפון הביתה כדי להמשיך את העבודה.
למי יש זמן לחשוב על אידיאלים? למי יש זמן לחשוב
על ערכים?
לחשוב מה זה עם ישראל?
איפה צריך להיות גאולה?
זה פטנט של פרעה, הוא אומר במפורש,
נרפים אתם, נרפים, לכן אתם אומרים לכרונה עבדה את השם.
זאת אומרת שאדם
עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה,
ובתשע וחצי, ירסר בלילה, פותחים לו את המקררים של הגלידות,
בהייטק,
עשר, נכון?
נפל, זאת אומרת שהוא מהבוקר עד עשר בלילה נמצא בעבודה ולא גומר אותו, הוא לא הולך הביתה, מה עם הילדים שלו?
מה עם החינוך שלהם? מה עם העתיד?
איזה עתיד?
אני עכשיו בונה את התוכנה,
את החומרה, כל מה שצריך
של עכשיו.
זה עצתו של פרעה.
כמובן, צריך לפתח הכל, במי אקדמיה, לקדם כל דבר שיש בעולם.
אבל הכל בגבולות.
שהדבר הראשון שיש לנו בעולם, הכול מולכם יהיה
כוח הבורא יתברך שמו, לא הפוך.
הוא אומר כך, ויהיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה.
הם שקועים בעבודה.
אם ישקוע בעבודה אתה יכול לדבר איתו אידיאלית,
תן לו לאכול, לחם לילדים, בבית תביא
לבן שמנת מעדנים, לנפשנו ניתן ביום קודשנו, אבל נותנים מעדנים באמצע השבוע, לא?
בסדר, כל השבוע.
ולקחתם עם מימי הייעור,
ותהפוך אותה ותראה מה יהיה מהם. והנה, הדקדוקים רבו בפסוקים האלה.
ובדרשותיה לתורה,
יש דרשות הרב בן ישחי, בהרתים לנכון בעזרת השם יתברך
כדי להקל בהוצאת הדפוס, לעת עתה לא הבאתי הדברים כאן.
פרוינג בקיצור.
גם הרב מינהל העתים זל הביא הדקדוקים בפסוק זה,
עברו אותם לנכון.
והיינו עוד הייתה הכוונה בזה כדי להשריש האמונה הישרה,
שראוי להאמין שהוא יתברך סיבה כוללת ברצונו הפשוט לכל הדברים הן לטוב
הן לאופקו
וכל השינויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע וכפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו יתברך
ולא כאותם החושבים שפועל הטוב לחוד
ופועל לרע לחוד חס ושלום
הקדוש ברוך הוא ממנו
בא הכל
ואודיו בזה על השינוי שאפשר להיות מאת שלושה צדדים
שמים לב אות
הראשון,
אות האחרון והיאור.
שלוש אותות.
שלושה צדדים יש.
איך אמרנו פעם? כמה צדדים יש במטבע?
כמה צדדים יש במטבע?
שלושה. העובי, שכחת.
אתה מבין את הבעיה?
שוכחים שיש מי שיוצר את העובי. אנחנו שני צדדים, עץ או פאלי, היו שמשחקים.
ויש לנו גם את העובי, מישהו שכח. בסדר? לא אישית כאן.
ואודיעו בזה על השינוי שאפשר להיות בשלושה הצדדים,
ואין שם בדברי קודשו, כי נאמו.
כדי להקל בהוצאה לא העתקתי דבריו, שבאו בהרחבה, כמידתו הטובה של מי?
בינה לעיתים.
כן, זה לא לוח
עיתים לבינה, זה בינה לעיתים, זה ספר.
בסדר? זה לא מספרים.
והנה, לפי האמור, כל האותות האלו היו כדי להודיע בפועל הטוב ופועל הרע.
ולא שיש חס ושלום שתי רשויות, חס ושלום כדעת האפיקורסים.
לכן תיקנו אנשי הכנסת הגדולה לומר בכל יום
בזריכת קריאת שמע יוצר אור ובורא חושך
וכן בערבית גולל אור מפני חושך וחושך
מפני אור להזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום כדי להוציא מלב הטועים ומטעים
שאומרים שתי רשויות
ומי שברא אור לא ברא חושך ומי שברא את הטוב לא ברא את הרע יש האל של הטוב ויש את האל של הרע
אין דבר כזה
לפיכך תיקנו
להזכיר מידת לילה ביום ומידת יום בלילה, להורות על האחדות השלם.
אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט,
כמו שכתב מרן הבית יוסף,
כנזכר בשלמי ציבור.
ואל בסייעתא דשמיא,
טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מידת יום בלילה ומידת לילה ביום, והוא.
כי באמת אין לך שעה ביום שאין בלילה,
ואין לך שעה בלילה שאין ביום.
כמו שכתב בספר הברית, שהארץ היא כדורי,
ותלוי על מרכזו באמצע אוויר השמיים על בלימה.
בגזירת האל יתברך ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב.
וכדור הארץ על איזו בכללו תמיד חציהו האחת יום וחציהו שכנזו לילה".
אתם מכירים את הסיפור הזה? חידוש גדול.
הרי מה חשבו פעם? שכל הארץ היא פלטה,
משטח.
ומה אומרים לנו חכמים עוד לפני,
לפני מי מזה שגילה?
גלגליהו, גלגליהו, נכון? איך קוראים לו?
גלילאו, לא? איך עכשיו שאלה?
גלילאו, בסדר, מה ש...
עוד לפני שהם נולדו, לפני שרצו, תלו אותו בסוף, לא?
לא הרגו אותו? כי הוא אמר...
מה?
חררו את הרגליים, אוי ויצורי סמלו. בסדר, זה ברור?
יפה.
וכמו שהשמש מקיף, הוא בא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ, כמו כן הצל בא אחריו.
מקיף להחשיך תמיד, החליט אשר כנגדו וניחכו.
באופן שהוא יום במדינה זו, אז הוא לילה, במדינה שכנגדו, על הארץ נמולו מעבר השני.
וזה חצי הכדור השני של נוכח חצי הכדור שאנו עומדים בו.
לא נקלע לעיני עמים וחכמיהם בזמנים הראשונים.
חכמי אומות העולם לא הבינו על מה אנחנו מדברים.
ורק נמצא ונקלע בשנת 5252 ליצירה לאחד מחכמי הגויים. מי זה היה?
בסדר? 5,000?
רנב. לפני כמה שנים?
אנחנו היום בתשין.
פיי, נכון?
אז כמה זה? מרשת תש
שלוש מאות... שלושים ושמונה.
שלח לחמך על פני המים, שלח.
בסדר?
ליצירה.
לאחד מחכמי הגויים, חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני ששלחו מלך ספרד,
עם גבור חיל, שמו אמריקה,
באוניות רבות עם אנשי חיל, וקברה של ארץ החדשה, ונקראת על שמו אמריקה.
מי זה? אתם מכירים?
לא יודע.
קולומבו.
אך עם כל זה נמצא כי רבותינו זל בזוהר הקדוש הכירו בזה ברוח קודשם
ורמזו על הארץ הזו בזוהר פרשת ויקרא דף י' וזה לשונו
התעתר בישובה כת נהיר לעילן חשיך לעילן
לעילן יממה ולעילן לליה. אין שם.
ואיך בזה הרב בנועם לשונו אין שם ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנו מזכירים מידת לילה ביום
ומידת יום בלילה כי באמת בעת אשר אצלנו יום
אז באמריקה הוא
הניהו לילה בעבר השמש כנגדנו. והוא מאמר הכתוב ממש,
יום ולילה לא ישבותו.
לא שפעם יהיה יום, פעם יהיה לילה.
יום ולילה בפעם אחת לא ישבותו.
באופן אחר נראה לי, בסייעתת ושמעי הטעם, שמזכירים מידת לילה ביום,
שהאור רמז למידת הרחמים,
שממנו יימשך הטוב, והחושך רמז למידת הדין. להגיד בבוקר,
חסדיך ואמונתך בלילות. הרבה אמונה צריך.
שממנו יימשך האיסורים והצהרות,
ורמזו אנשי כנסת הגדולה לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום.
שאם יראה עצמו עומד בטובה ושלווה, שהוא האור, לא עיבט,
כמו שכתוב, וישמע נשרון ועיבט,
אלא יחשוב ויעלה על ליבו את החושך, שממנו יבואו צרות וייסורים.
ואם יראה עצמו עומד בחושך בצרות וייסורים,
אל ידעה אש מן הרחמים, אלא יעלה על ליבו את האור,
שיזרח עליו בטובה ובמנוחה.
לכך תקנו להזכיר מידת לילה ביום ומידת יום בלילה.
ועוד אמרתי בסייעתא דשמעת טעמים אחרים בזה, ולא הזכרתי אם פה.
כי אנחנו מדברים פה על דרשה בשבת, אי אפשר.
ודרשה אחת, להכניס את כל הקורסים
של יסודות האמונה בבניין העולם,
כן,
ייצוג של העולם עם כל ענייני הטבע והמדע וכל מה שקשור לזה.
בסדר, אבל באופן בסיסי לשים לב
שמה שאנחנו רואים פה, שיש לנו שלושה חלקים, כמו שהוא אמר.
יש לנו ראשון ויש לנו שני,
ויש את החלק השלישי יש את האור ויש את החושך ויש את מי שמנהיג את שניהם
זה העובי
אתה יודע מי מנהיג את שני הצדדים של המטבע
ולכן אומר הרב בן ישראל מתחיל את זה בהלכה
כשיתחיל יוצר אור בבוקר בתפילה כשאנחנו מתחילים אחרי שגומרים ברכות השם עבורך
אומרים ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם
יוצר אור ובורך חושך ימשמש בתפילין של יד לבדו
כי תפילת יוצר בעולם הבריאה,
ותפילין של יד הם בעולם הבריאה.
ולא יעסק עם נגבורים
למשמש גם בתפילין של ראש,
כי משמוש תפילין של ראש אין כאן מקומו,
אלא הוא כאן גם תפילת העמידה. כשעולים לעולם האצילות,
שזו המחשבה למעלה, עלתה מחשבה בבריאת העולם, וכאשר נבהר.
מצאתי כזאת בספר כתיבת יד, טוב שיניח ידיו התפילין של יד למעלה מבגדיו כל משך זמן ברכות קריאת שמעה של יוצר.
כדי לצאת ידי חובה מצד היסח הדעת, לפחות בעת הזאת.
כי אמרנו שהמינימום של מינימום של הנחת תפילין ביום,
קריאת שמע ותפילה,
זה עובר קריאת שמע ועמידה.
אז בכל ברכות קריאת שמע, עם קריאת שמע, תשים את היד על התפילין כדי לצאת ידי חובה איסור היסח הדעת מהתפילין,
לפחות בזמן הזה.
כמובן שכל פעם שאדם מניח תפילין,
היה אסור להסיח את דעתו אפילו לרגע אחד.
לא מערער בשום דבר.
שלא נדרש.
יפה.
כי יהיה סוברים,
ושגי באחי, עד כאן.
ובאמת היא עצה נכונה ותקנה חשובה, אך הנוהג כך ייזהר לנשך כמה פעמים באמצע.
נהיינו שישים את צבעותיו על שפתיו ויחזיריהם. אם לא כן, אפשר אחרי שהורגל להניח את דב התפילין של יד,
מה יקרה? ירדם וייסח הדעת גם בזה.
איך הוא ירדם עם היד על התפילין?
מה זה משנה איפה הוא נרדם?
נרדם פה, נרדם שם.
כי יהיה הרגל טבע,
הרגל טבע וישיח דעתו ונמצא שלא הואיל בתקנתו, אז צריך מדי פעם.
עכשיו, מה אנחנו עושים? אנחנו לא מניחים את היד כל הזמן על התפילין,
אלא ביוצר אור
מניחים את היד על תפילין של יד ומנשקים.
אחר כך בקדוש קדוש, בקדושת יוצר,
מניחים את היד על תפילין של יד ומנשקים.
אחר כך בקריאת שמע יש לנו פעמיים,
גם בשמע וגם בביאים שמוע,
כשאתה לראות העדרת ובין עיניך, פה אפשר למעשה גם בתפילין של יד וגם בתפילין של ראש.
טוב, סעיף ב' אומר הבן איש חי.
הוא לא אומר אפשר, ועצה טובה, יש מי שאומר, זה נכונה, תקנה חשובה. בסדר, בסדר.
כן, אבל פה בגלל שאתה מזכיר את זה בתוך הקריאה,
אז אתה בעצם מבטא את מה שאתה קורא, לכן
אתה מניח שראש, גם בקריאת שמע בלבד, לא בברכות.
סעיף ב', קדושת יוצר צריך לומרה מיושב.
ואם היה עומד, צריך לשבת.
והמנהג פה הראינו שהמתינו הציבור לחזן כאן, כדי שיאמרו כולם קדושת יוצר ביחד.
וכשאומרים קדושת יוצר, אז גם ינשקו תפילין של יד לבדו.
שמים לב.
ולמה? יש מחלוקת גדולה בין הגאונים.
האם קדושת יוצר היא גם דורשת הסרה,
כמו ויעבור השם על פניו,
ואותו דבר קדושת הסדרה, כמו קדושה של עמידה.
ולכן,
כיוון שיש שיטות גאונים שאומרים שאם בן אדם מתפלל לבדו,
ידלג על קדוש קדוש, יתחיל לעיל ברוך נלמות איתנו.
עונים בהמה ואומרים ביראה, לעיל ברוך נלמות איתנו.
ויש מי שאומר שיגיד בטעמי המקרא. כמו שויעבור השם על פניו,
אפשר להגיד בטעמי המקרא לא כדרך תפילה, אלא כדרך קורא בתורה. לכן העצה הטובה ביותר זה להגיד,
מי שנמצא ביחידות,
בתפילה,
הוא לא נמצא עם הציבור שיגיד את קדוש קדוש בטעמי המקרא.
כמה שנביא זה טעמי נביאים, טעמי הפטרה,
להגיד אותם. זו העצה הטובה ביותר.
בסדר? יש איזה סוגיה גדולה במסכת ברכות.
טוב.
אי אפשר לטעמי המקרא של התורה. אפשר, אפשר. לא של התורה. זה פסוק בנביא, מה הקשר בין זה לזה?
זה פסוק בנביא.
צריך טעם מקרא של נביא.
ג', יפסיק בין יוצר ובין אור. כשלא ישתמע,
יוצר אור.
מה זה? צרורות של אור?
כי נזכר באחרונים, צריך לומר, ובטובו מחדש.
כי על ידי החסד, זה נקרא טוב,
מחדש. בסוד חדשים לבקרים,
ארבע אמונתך.
גם צריך לומר, רצון קוניהם.
יש כאלה שאומרים קונם, נכון?
קוניהם.
גם צריך לומר, קדושה ושורה, כולם כאחד עונים באמה. ויש כאלה שאומרים בנעימה קדושה. אנחנו אומרים בנעימה, קדושה, כולם כאחד, ועונים באמה ועונים באמה.
דקאיה כולם כאחד, כלומר קדושה, כולם כאחד, עונים.
ולכן נפסיק בין מילת טובי נעימה למילת קדושה.
גם צריך לומר לעומת השרפים,
לעומתם הם משבחים ואומרים,
כנזכר בספר הכוונות,
גם לאל ברוך
נעימות איתנו. שימו לב לפיסוק.
לאל ברוך
נעימות איתנו. למלך יכה וקיים
זה מאוד יאמרו ותשבחות ישמיעו. שמים לב איך אני מחלק את זה?
יש לאל ברוך ויש
מלך אל חי.
טוב, לאל ברוך,
נעימות יתנו יהיה הל' בקמץ. לא לאל, אלא לאל. רוצה לומר לאל הידוע,
שהוא ברוך, תנו נעימות.
ואכן, למלך אל חי וקיים, הל' של המלך בקמץ.
גם ותשבחות ישמיעו, עד אף נקודה בחיריק.
כמו שכתבתי לאל בברוך שאמר, כי נזכר בספר הכוונות.
ומברכין ומשבחין,
כולם ו' ברשת תיבה ונ' בסופה.
וכשאומר בעל הגבורות ידגיש העין
שלא יבול העין, ואז מה יהיה, חס ושלום?
בל גבורות,
בלי גבורות, כן?
בלה בלה, בסדר?
אלא בעל גבורות,
שלא יבולה, ויהיה כאומר בעל גבורות, חס ושלום, כנזכר בחסד לאלפים, ולא יאמר למען לא נבוש, אלא ולא נבוש ולא ניכלם, כנזכר באחרונים.
מצא עצמו בהגדול והגיבור, והסתפק, אם הוא נמצא בשם קודשך,
הגדול הגיבור והנורא בטחנו או הגיבור והנורא קדוש הוא שברכת יוצר.
לא אחזור לברכה הראשונה.
זה באהבת עולם וזה ביוצר.
אלא אחזור לברכת אהבת עולם ויתחיל מראש אהבת עולם, משום ספק ברכות להכל.
כשיאמר מהר בהווה עלינו ברכה ושלום
מהרה מארבע כנפות כל הארץ,
ישים שני צידי הטלית על כתפיו.
כשיאמר ברכה ושלום מהרה
מארבע כנפות כל הארץ, יקבץ כל ארבע כנפות הטלית
ויוכזם בידו השמאלית כנגד הלב שהוא בשמאל
ותעשה כך עד שאומרו דבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים שאחר אמת ויציב
כנזכר בספר הכוונות ובספר קשר גודל להגאון החידה זל
ושאר האחרונים כתבו
שיניח הציציות בין קמיצה לזרת, שמים לב?
אך לא נמצא דבר זה מפורש בספר הכוונות
וכשאומר ובאנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו
יכוון לקיים מצוות עשה, לזכור מעמד, הר סיני ונטילת התורה.
שקרבנו השם יתברך לשמו הגדול על ידי התורה.
וקיבלנו מלכותו עלינו.
שים לב, כל מה שאנחנו עושים עכשיו,
אנחנו בעצם לומדים מה צריך לכוון בתפילה.
לא לפתוח ליבן איש חי בתוך התפילה.
כי בתוך התפילה זה עבודה שבלב, זה רגש.
פה עכשיו אנחנו לומדים, ושכל.
וכשנגיע לתפילה זה כבר יצא החוצה.
אז מי שזה קשה לו,
שיחזור על מה שאמרו עכשיו עשר פעמים.
ואחרי שיחזור עשר פעמים זה כבר מונח בכיסאי.
מונח לו בראש.
ואז לא צריך לפתוח ספרים באמצע הזה. אמרנו את זה כמה פעמים.
אנחנו לא אוהבים בלשון המעטה את הספרים שיש בתוכם הסברים של תוך התפילה.
כי במקום לבוא ולהתעסק בפתיחה של כל הנפש של האדם
והקישור אל הקדוש ברוך הוא, מתחיל להתעסק בשכל בבירור המילה שהוא אומר ברגע זה.
האם היא כזאת או אחרת? זה לא שייך בתפילה.
בתפילה אחרי שהכל ברור לך, עכשיו אתה מתקשר עם הבורא.
בסדר? אני מדגיש את זה תוך כדי הדברים.
וכשאומר לשמך הגדול,
יכוון לקיים מצוות עשה לזכור מה עשה עמלק,
שבעבור אין השם שלם ואין הכיסא שלם. בשבוע שעבר דיברנו על זה, נכון? כי יד
על כסיעה, ה'-ו' א',
א' של כיסא ו-ו' של שם ה', מי שזוכר, שבוע שעבר.
ויכוון לצפות להשם שבקרוב יימחה שם עמלק ויהיה שמו יתברך גדול
שישתלם השם והכיסא שם השם יהיה מלא
והכיסא יהיה מלא
וכשאומר באהבה להודות לך
יכוון לקיים מצוות עשה לזכור מה שעשה הקדוש ברוך הוא למרים
כי השם יתברך לו ברא את הפה לאדם אלא רק להודות לו בו ולא אשתמש בו באיסור
ובפסוק כאשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
יכוון לקיים זכירת יציאת מצרים,
כי נזכר בספר הכוונות ופרי עץ חיים.
אלה הם דיוקים בברכות קריאת שמע עצמה.
מה אני צריך, כשאני אומר אותם,
איפה הראש שלי צריך להיות מונח?
מה הכוונה במילים מסוימות?
לחזור על זה ולחזור על זה, אבל עוד פעם, לפני התפילה,
בתוך כדי התפילה אנחנו מריצים.
עכשיו, מריצים אין לכוונה,
מרביצים מהירות
ומודדים כמה מלדים.
זה מה זה?
מילים לדקה. זה ברור?
זה לא עובד ככה.
פעם הייתי איזה בית כנסת, איזה רופא שיניים אמר, אין לי, הוא משהו משהו.
עכשיו הוא יבוא אליי, החזן. למה? כל כך מהר הוא מדבר, שאיניהם התפוצצו לו.
יפה, יאללה.
מבסוט היה, רופא שיניים.
ברור, זהו.
הכוונה היא להעריץ, הכוונה היא לקחת את הכול באחידות.
קדימה.
אתה עם הנפש שלך, כל אחד לפי הנפש שלו,
מהירות המילים.
אבל לתת רצף.
עכשיו הולכים, הולכים וממריאים לקראת תפילת המידע.
דיברנו שבוע שעבר, נכון?
הנושא הזה של העלייה וירידה.
מעולם העשייה עד עולם העשייה עולים, קורבנות עד פתאום הקטורת.
כולל חזרת השעת.
שבוע שעבר דיברנו על זה.
בסדר? יפה. סייב ה...
כן.
כי הרבה פעמים הטלית נמצאת על הידיים.
תשים את הטלית על הכתפיים,
ואז צד קדמי הוא קדימה,
צד אחורי אחורה,
אתה לוקח את שני הצדדים, ואז לוקח
את השניים שמאחורה.
כן, כן. הלכה ואף.
אם בברכות קריאת שמע,
סליחה, אם הוא בברכות קריאת שמע,
הוקראו לספר תורה בשמו,
לשים לב, אדם שקראו אותו לספר תורה בשם שלו,
פלוני בן פלוני,
חייב לעלות. אין דבר כזה שבן אדם, ברגע שחס ושלום מישהו אומר,
לא רוצה לעלות לקריאת התורה, זה בלאגן שלם.
בסדר? אני מדבר בעדינות.
איך פותרים את הבעיה אצל ספרדים?
אף פעם לא קוראים לבן אדם בשמו.
יעלה רביעי,
יעלה חמישי, באמצע השבוע יעלה,
כהן לוי ישראל.
לא מזכירים שם.
כי ברגע שבן אדם באיזשהו מצב שהוא לא יכול לעלות,
או בא עם כאב בטן,
או באמצע תפילה, או לא יודע מה, כל מיני סיבות שיש לאדם,
הוא לא יכול לסרב.
גם ככה עדיף לא לסרב, אבל יש בה אילוצים.
קראו לו בשמו, אין שום אפשרות גם של אילוץ לא לעלות.
איך הוא אומר ככה?
אם הוא בברכות קריאת שמע, הוא קראו לספר תורה בשמו.
העליתי בסייעתא דשמיא בספרי רב פעלים,
קבע שקראו בשמו יעלה ויקרא עם החזן בלחש ולא יפסיק לדבר עם החזן בנדבת הצדקה וכיוצא בזה.
הגבאי הפסיד.
הוא לא מדבר על נדבות עכשיו.
בסדר? זה העיקר אצל הגבאי, לא?
יפה.
ואם קראו באמצע ברכת לאל ברוך נעימות איתנו, או באמצע אהבת עולם, אז כשירד יחזור לקרוא מתחילת אותה ברכה. רק בברכה ראשונה של יוצר אור לא יחזור לתחילת הברכה, מפני שיש בה הזכרת השם.
אלא יחזור לראש העניין,
כדי שיהיו הדברים סדורים לנכון.
גם בברכות קריאת שמע, פוסק לענות קדיש
או ברוך השם מבורך לעולם ועד. הן לברכו דקדיש,
הן לברכו דעליית ספר תורה.
וכן יענה בקדושה, פסוק קדוש קדוש קדוש הוא פסוק ברוך.
וכן בקדושה של עמידה.
וכן שלוש תיבות של מודים אנחנו לך דווקא.
וכן חמישה המינים הראשונים שקדיש.
אבל שאר המינים שתתקבל ועל ישראל ויש למה, לא יענה.
וכן המין של ברכות,
אפילו האמן של האל הקדוש והאמן ששומע תפילה שיש להם מעלה הרבה יותר גדולה מכל השאר,
חשיבות יותר גדולה, בכל זאת לא יענה.
אלא רק הדברים שבקדושה ואני חושב שכבר הזכרנו את זה, נכון?
הזכרנו את הדברים האלה על הקדיש, שדיברנו על הקדיש שבוע שעבר,
פרשת ויחי.
אמרנו שהקדיש הוא בעצם חמישה אמנים ראשונים, אחר כך זה תחנונים.
מה שקוראים לו חצי קדיש
זה בעצם הקדיש.
אחר כך זה תחנונים, תתקבל על ישראל, יש למה.
כל זה תוספת.
מה החשיבות של אקדיס לחמישה מניעים ראשונים? נוסח ספרד כמובן.
זהו, הוא כותב שעוד עד הסוף, אז זה בעצם עד אמרן בעלמא.
וכן האמת שבראות אפילו של הקדוש לא יענה. ואף אגב שלדעת אמרן זל בקדיש יענה עד, הנה אתה רואה?
עד יתברך,
נשאלתך,
כבר הוכחתי בספרי מקבצי על ידת רבנו ארי זל שיענה עד בעלמא.
וזהו העיקר.
כמו שכתבתי לאל בירכות, ברוך שאמר, ברור.
אז כשאדם נמצא בתוך
ברכות יוצר וכו' ברכות קריאת שמע,
אז לפי מרן עד יתברך, לא מפסיקים לפני יתברך, כן? ממשיכים, עד יתברך לפחות,
ולפי הארי הקדוש,
עד האמירן בעלמא. מה אנחנו פוסקים? גם מי שפוסק לפי מרן
והלכות תפילה והלכות ברכות, מה אמרנו בשם מרן
הרב עובדיה יוסף?
ברכות ותפילה,
פוסקים על פי הקבלה.
כך אמר לי חתנו הגדול,
שייחל אורחים טובים, הרב עזרא בר שלום,
השם ישמור צאתו ובו.
בסדר? אמר, תגיד, בשם מור חמי, זה כלל.
טוב,
ואף על פי שאמרנו שפוסק בברכות קריאת שמע לקדיש וקדושה,
מכל מקימום הוא בתחילת הברכה שאמר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,
לא יפסיק לשום דבר קודם שיאמר יוצר אור ואורך חושך.
כדין ברכות קצרות של הנהנין או של המצוות שאינו פוסק בהן כלל.
שאם יפסוק, אז תתערבב הברכה בדברים שאין להם משמעות אחר הזכרת השם.
בסדר?
זה חשוב לדעת, כי ברגע שאדם נותן לאחרים להמשיך, תתחיל מילה אחת לפחות, שתי מילים לפחות, ממה היא הברכה.
לא רק תחילת
שם השם.
וכן, כאן,
איך יאמר ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם, קדוש קדוש קדוש.
לא הווה.
או ברוך אתה השם מקוים מלך העולם, אמן יש מרבה.
איך יאמר ברוך אתה השם מקוים מלך העולם, יוצר אור ובורך חושך,
רוצה שלא עובר את הכל, עכשיו תענה.
כי התחלת כבר לומר משהו מהברכה.
ובכן משאר עניות של ברוך ושל מודים ועמי שקדיש, כמו שכתב הרב נשמת קול חי,
חלק א', סימן ב', וכן עדיף בברכת ברוך שאמר אחר שהתחילה הברכה,
כמו שכתבתי לעיל.
סעיף ז',
בטוווין של אמת ויציב
ייזהר להוציאם בפיו הדק היטב, הווים.
למה? יש פה חמש עשרה, כן.
מפני שיש בהם סוד.
וצריך לחבר מילת הדבר הזה עלינו לעולם, ויעד עם ט״ו ו״ין הנזכרות, שלא יפסיק ביניהם,
מפני כי אות ה' של הדבר שייכת לה 15 ו״ים.
ובספרי וקבצ״ל העליתי בסייעתה דשמיא, שמזדמן לו קל לענות דבר מדברים שבקדושה,
שיענה בתור ברכות קריאת שמע, יענה גם באמצע ט״ו ו״ין הנזכרות. אז צריך לחזור ולומר ויציב מההתחלה.
כמו שאמרנו, מי שעונה בין
ביום קורנו לבין אשר שובתיך, שיחזור שלושה פסוקים.
האחרונים של יהי כבוד,
ויתחיל לאשר יושב את איכה מחדש,
לחבר אותם ביחד. ראינו את זה.
כן, כדי לחבר טו ווין נזכרות, אם אי של הדבר בלתי הפסק בדבר אחר בינתיים.
הלכה אחרת,
כשאומרו דבריו חיים וקיימים ונאמנים ונחמדים לעד,
אז בתיבת לעד, מה הוא עושה?
ינשק הציציות שהיה אוחז בהם,
ויעבירם על גבי עיניו,
ויסירי מידו שישתלשלו למטה
ולא יחזמות בידו,
כנזכר בספר הכוונות.
וצריך לומר יוצרנו צור ישועתנו, ולא יאמר צורנו,
אלא יוצרנו.
וכן למלך אין חי וקיים, יאמר למד הראשונה של למלך בקמת
ולא בשבא, כנזכר לאל ועוד ג',
יקבל לאל ברוך נעימות איתנו.
גם יאמר רם ונישא גדול ונורא,
ולא יאמר גיבור ונורא,
שכן אומרים רם ונישא גדול גיבור ונורא.
האל הגדול הגיבור והנורא העליון. לא, זה לא המקום פה. איפה זה?
מה שרבנו אמר, אבל איפה זה?
תחילת עמידה.
ברכה ראשונה, בסדר?
ולא יאמר גיבור ונורא, כנזכר בספר הכוונה. כשהוא אמר עוזר דלים,
יכוון לעשות עצמו עני עם השכינה.
כי מה זה עני?
אדם שחסר לו משהו ורוצה לקבל שפע.
אנחנו חסרים?
מי שלא, לא רוצה נחשב פה.
גמר, מה שנקרא.
כלפי מי אנחנו עניים?
כלפי הקדוש ברוך הוא.
קבל ממנו שפע, ברכה, טובה, שמחה.
בסדר, כל אחד לפי מה שהוא צריך את השפע שלו.
הנקראת דלה,
יש פיוט,
ספרדים אוהבים את זה, והחיו הענייה,
יפה ודלה, כן?
גם וגם. מה זה החיו הענייה?
הנשמה.
טוב,
בהיותה למטה, בהיכל רצון של בריאה,
כי היא נמצאת פה במציאות של העולם הזה,
והנשמה לאן היא שואפת?
לצור מחשבת ומחצבתה, קור מחשבת ומחצבתה, איפה זה?
על גלפי השכינה.
בסדר, ידידי, יש לך זמן.
כמה זמן יש?
פלוס מעם.
בסדר, למה אתה מוותר על המעם?
120 פלוס מעם.
מישהו מוותר על משהו? לא, למה הוא מוותר?
חס ושלום.
בבריאות כמובן.
כדי שבעלותה יזכה שיהיה עילוי לנפשו גם כן אימה.
כוונה זו נרמזה באזור הקדוש,
ואמרו וצריך לימר בת גרמי עני בהדה שכינתה. מה פירוש?
יעשה את עצמו עני כלפי השכינה.
זה בעצם הביטוי. וכאן נזכר בספר הכוונות.
וכשיאמר תהילות לאל עליון גועלם,
יקום לעמוד לפני המלך העליון ברוך הוא,
ויישאר עומד עד סוף תפילת העמידה.
כאן נזכר בספר הכוונות.
וכתבתי בספרי מקבצאל שתכף בתחילת מילת תהילות,
יקום לעמוד.
בסדר? איפה מתחילים לעמוד? כשהוא אומר תהילות.
ויסיים מילה תהילות מעומד.
ואין סידור רבנו הרשע שז.
בסעיף ט' אומר הרב בן ישחי,
צריך לסמוך גאולה לתפילה.
לשים לב לעניין הזה שלא יכול להיות שאנחנו לא ניגאל.
והגאולה והתפילה שלנו צמודים ביחד.
ככל שנרצה להיות יותר מחוברים עם הבורא,
אנחנו יותר נקרב את הגאולה בצורה יותר מהירה,
יותר זריזה ויותר בריאה.
כי כל הגאולה, גאולת האדם והעני, קרבת אלוהים,
לי טוב.
קרבה עם הבוראים. ולכן אין שום היתר, בשום דרך, בשום צורה להפסיק בין גאל ישראל, השם שפתיי תפתח.
זאת אומרת, לא רק שלא מפסיקים בעניית קדיש קדושה,
ברחו, כל מה שראינו בשבוע שעבר וגם השבוע.
כלום לא מפסיקים, אפילו לא בזמן.
אפילו לא בזמן.
מיד,
גאל ישראל אשם.
שפתי תפתח.
זה ברור?
אין הפסקה. ואז אם רוצים,
כמו שראינו בהתחלה, אני רואה את זה,
לנשק תפילין של ראש,
כי עכשיו אנחנו עוברים מעולם הבריאה לעולם האצילות,
מנישוק תפילין של יד לנישוק תפילין של ראש.
מתי עושים את זה?
לפני הברכה.
ברוך אתה השם,
גאל ישראל אשם.
אפילו את זה לא עושים
בין געל ישראל לבין
אשר שאתה תפטר.
כלום.
זהו.
געל ישראל, אשר שאתה תפטר. זהו זה. עכשיו הוא בתפילת המידה.
שום הפסקה, שום דרך, שום צורה.
את הכל הוא כבר עושה. גם שלושה צעדים אחורה.
שלושה קדימה כבר נמצאים לפני געל ישראל.
זה ברור העניין?
לא עושים כלום. סיכה.
מה שנקרא נאדה.
נייט.
באיזה שפה צריך להגיד את זה?
בסדר? ברור.
שיהיה ברור לכולם.
בסדר?
גל, גל, גל.
ונאמר גלו עלינו של צבאות שלו קדוש ישראל.
בסדר, אתה יכול אפילו בברור, בסדר.
כן, כן, כן, כן. לא, עזוב עכשיו אתה באמצע, אני יודע מה אתה מנשק.
לפני כן הכל.
אני הדגשתי, לפני כן הכל.
בואו נראה בפנים.
הלכה ט'
צריך לשמור גאולה לתפילה, ולא יפסיק לאחר שאמר גל ישראל אפילו בשתיקה,
אלא תכף ומייד יתחיל לומר השם שפתיי תפתח.
אם ירגיש שרוצים לומר קדיש או קדושה,
אז ימתין קודם שיאמר שירה חדשה.
שמת לב?
קודם שירה חדשה, שם אתה יכול לענות קדיש וקדושה.
ויענה שם. אבל אחר שאמר גאל ישראל,
לא יפסיק לקדיש וקדושה או לכל דבר שבקדושה נזכרים לאל.
ואם מגביהים ספר תורה להראותו לציבור,
לא ימתין להביט בספר התורה אפילו בשתיקה אחר שאמר גאל ישראל.
כלום.
שום דבר.
אתה רוצה להפסיק משהו לפני שירה חדשה.
שם אפשר להפסיק, כמובן, במקום שמותר, לגבי תמצא ברכות קריאת שמע.
רק במקרים המיוחדים האלה שראינו מקודם,
בהלכה עבר.
אפילו אם השתקע אחר שם הגאולה לתפילה, כי יש סוד בדבר זה לסמוך גאולה לתפילה.
או מטעם זה לא תיקנו חז״ל לומר קדיש בין תפילת היוצר,
שהיא בעולם הבריאה, ובין תפילת העמידה, שהיא באצילות.
אף על פי שתיקנו קדיש בין
כל עולם ועולם, כאשר ביארנו בפרשת ויחי. זוכרים את זה?
תחילת שבוע שעבר,
תחילת ההלכות.
אמרנו שבין כל עולם לעולם אנחנו מפרידים ב...
מפרידים, מחברים.
בין עולם לעולם על ידי קדיש.
המקום היחיד שלא מחברים זה בין גאל ישראל לבין השם שאתה תפתח.
למה?
כי לא מפסיקים שם.
חיבור של גאולת עם ישראל.
זה, בואו נדבר ככה, זה כל התפילה שלנו.
כל מה שאנחנו מתכוונים זה לגרום לכך שיפסיק צער גלות השכינה ויחזיר
שכינתו לציון.
שנזכה בעזרת השם לקיבוץ צדכי ישראל, מלך המשיח, בניין בית המקדש,
וימירה בימינו אמן.
זה, זה כל התפילה שלנו, כל השאר שולי,
כל השאר אפרטיב.
הקדוש ברוך הוא,
רציתי היום במבה, לא הביאו לי.
איי, איי, איי, תתפלל.
אתם מבינים? כל אחד ברמה שלו, מה זה במבה, כן?
כל אחד ובמבתו הוא.
ברור.
יפה.
ועוד יש טעם אחר בעניין זה, על פי הסוד, מה שלא הוצלחו לתקן קדיש במקום זה, משום שאין צריך לומר כאן קדיש כדי להעלות את הבריאה בעולם העצידות.
פני קיבל אהבה הכי נקשרת עם המלכות של העצידות לגמרי.
כאן נזכר בספר הכוונות. אז מצד אחד, מצידנו,
לא נפסיק בין דבר לדבר. מצד שני, אין לך בכלל פה מה להפסיק, כי זה כבר מחובר.
הבריאה עם האצילות, מחובר.
ואיפה אנחנו נמצאים?
ביצירה.
אה, טוב, הבנו, צריכים להעלות את עצמנו.
כי מה אמרנו? מה זה עולם הבריאה?
עולם הגלגלים.
כן? עונים בהמה ואומרים בירה, מי?
זה בריאה.
זה מעל עולם היצירה.
נושא ברור. בקיצור,
מה שהיה לנו פה השבוע,
הרב בן ישחי הדגיש לנו דגשים מיוחדים,
בבירכות קריאת שמע עד לעמידה, בעזרת השם.
בשבוע הבא אנחנו נראה גם את ההמשך, כן, פרשת ועירה.
אבל בפרשה הזאת, שתחילת
היווצרותו של עם ישראל,
אנחנו מדברים על העניין הזה של השגחת הבורא בכל מקום, בכל פינה, בכל זמן, בכל אפשרות,
יוצר אור בורא חושך,
מידה אחת.
זה אולי נסיים במדרש, אני קורא לו מדרש אבולוציוני.
מה זה אבולוציה?
אז זה מדרש התפתחותי.
שני מדרשים יש בדברי חז״ל.
מדרש אחד אומר שאדם הראשון
ראה ביום
את השמש,
אמר, תשמעו,
ממה הכל חי?
פוטוסינתזה, היה מדען, כן, הכל,
השמש, אז למי צריכים להשתחוות?
לשמש.
ואז
פתאום מה קורה?
שקה השמש.
שמש שוקעת. מי עולה?
הירח.
אז רגע, רגע, רגע, מי מחיה את הכל עכשיו?
הירח.
אז יש לנו שמש ויש לנו גם ירח.
פתאום נגמר הלילה, מי בא?
הבוקר, עוד פעם, מגיעה השמש.
טוב, רגע, רגע. אז יש לנו את השמש ביום, ויש לנו את הירח בלילה. כנראה מי שולט בעולם?
גם השמש וגם הירח.
חצי חצי,
חצי גדול חצי קטן, מקרב את הילדים שוחלקים,
חצי גדול חצי קטן,
את מה לוקח הילד שחילק?
אתה גדול, מה הוא הראשון?
למה? כי תחשוב שאתה חילקתם, אתה היית מחלק, מה היית לוקח?
אתה קטן, נותן לו את הגדול, נכבד אותו, נכון? תחשוב שאתה חילקת.
עזוב, זה ככה ילדים.
תמיד.
בקיצור זה מדרש אחד
שבסוף הוא אמר אם ככה יש שניים.
אחר כך יש מדרש נוסף.
היה,
רציתי להגיד איזה יהודי צדיק אחד, אבל זה לא היה יהודי.
אברהם אבינו היה יהודי?
לא היה יהודי, למה? כי עוד לא נולד יהודה. יפה, יפה. זאת אומרת, היה בן אדם אחד בעולם
שראה שיש שמש.
שמש?
היא שולטת בעולם.
אם השמש שולטת בעולם צריכים להשתחוות לשמש,
ופתאום הגיע לילה.
מגיע הלילה, מי שולט?
הירח.
אז צריכים להשתחוות,
לירח.
פתאום בבוקר,
למה מי חזר?
חזרה השמש,
חזרה החמה לשלוט בעולם.
אמר אברהם אבינו, אם השמש ביום,
לירח בלילה,
כנראה יש מישהו מעל שמכוון את שניהם.
המסקנה ברורה.
האם אני ממשיך במקום שאני נמצא,
או שאני מטפס למעלה?
אם אני נמצא במקום שאני נמצא, הכל פירודים.
פעם יש שמש, פעם יש ירח,
פעם יש חושך, פעם יש עור, פעם יש טוב, פעם יש רע.
אבל אם אני נמצא במרחב,
תעלה קצת למעלה. כשאתה עולה למעלה, מה אתה רואה?
שני הצדדים של המאזניים מחוברים לנקודה אחת,
ומהנקודה אחת אנחנו מאזנים את המציאות, את המאזניים, נכון?
בעזרת השם שנזכה לראות תמיד את מה שיותר למעלה מהמציאות הפשוטה הניבטת אלינו,
ואז נראה שהכל בעזרת השם, כמו שהרב מביא,
עולם האחדות.
בסופו של דבר הכל בא ממקור אחד.
בעזרת השם שנזכה לראות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
כל טוב שלום.
קצר היום, אה? קצר חתכנו, חתכנו. יאללה.
כן.
של המידה?
לא, לא, לא.
רק הוא דיבר על קדושה של עמידה, ששם אתה צריך להשיג.
זה שני דברים נפרדים.
כי הקדוש הזה זה שלנו, אנחנו.
הוא נגזר אלינו מעולם האצילות.
משם זה עולם הבריאה, זה הגלגלים, שהם ביניו לבין עצמם.
נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
שם זה עומדים.
משהו אחר.
טוב, בשורות טובות.
