טוב, אנחנו בפרסת ויחי,
לא ויחי כמו שאומרים אנשים, ויחי,
ויחי יעקוב בארץ מצרים
שבע עשרה שנה. שבע עשרה בגימטרייה?
זה טוב, בסדר. אומר לנו הרב בן איש חי שנה ראשונה
בנימין זאב יטרף
בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל.
נראה לי בסייעתא דשמיא ידוע כל מגמתנו הוא להשלים
השם והכיסא בשלושה אותיות שלוש אותיות צריך לומר נכון
שים לב כל מגמתנו ורצוננו בעולם הזה להשלים
כבוד שכינה מלכות השם בעולם
וברגע שאנחנו נשלים את כבוד השכינה ואת מלכות השם בעולם
הובא לציון גואל
אנחנו מדברים על גאולה שלמה
ולכן כל מה שאנחנו עושים בחיים זה בירור
ברור בין טוב לרע, ברור בין קודש לחול,
ברור בין טהור לטמא.
הכל הכל ברור.
אנחנו נמצאים בעולם הבירור.
ברגע שנולדנו לעולם הזה,
המגמה שלנו, המטרה שלנו זה לברור בין טוב לבין רע.
ולכן מלאכות מלאכת בורר אסורה בשבת,
כי מגמת העולם זה יצירה.
ויצירה בשבת אחת מלמדת הטבות מלאכה.
ולכן צריך לדעת איפה שאנחנו מוצאים, בכל מקום,
יש בירור.
בירור בין
מי שהוא בן ברית לבין מי שאינו בן ברית.
בירור בין יהודי לבין גוי.
הכל בירור.
כל החיים שלנו זה בירור.
ולכן היסוד שלנו בבירור הזה הוא, מטרתנו, מטרת העל בבירור,
היא להגיע בסוף למלכות
שם שמאי.
להשלים את השם ואת הכיסא.
מה זה להשלים את השם ואת הכיסא?
כיסא מולכותו של הקדוש ברוך הוא.
אמר לנו הרב בן ישחיין,
שתיים,
שלוש אותיות, כן? שתיים בשם ואחד בכיסא.
דכתיב
כי יד על כס יא,
מלחמה על ה' בעמלק מדור דו.
מה זה כי יד על כס יא?
כס, חסר ממנו א'
של כיסא,
ויה חסר ממנו ו'ה'.
בסדר?
יפה.
ושלמותם ותיקונם תלוי בגמר ניצוצי הקדושה וכל מה שאנו מבררים ניצוצי הקדושה מן הקליפות
עושים בהם עילוי ומעלה ותיקון.
ולכן הבלבול והטשטוש
וחוסר ההבחנה וחוסר הידיעה וחוסר הבירור
ואי הפעלת השכל על מנת לברור בין טוב לבין רע
זה גורם לנו לכל הצרות שיש בעולם כי אין מלכות השם שלמה בעולם.
ולכן הדבר הראשון שאנחנו אומרים מייד כשיוצאת שבת,
הבדלה.
מבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים,
בין יום השביעי לששת ימי המעשה. תמיד אנחנו בבירור
לברר ולברור, שני דברים ביחד.
לברר ומתוך כך לברור
בין טוב לרע,
בין קדוש לבין חול,
בין קודש לחול, בין טמא לבין טהור.
בסדר? תמיד אנחנו צריכים לברור.
וזה יסוד הקיום שלנו בעולם, אדם צריך בורר בין טוב לרע.
אדם שלא בורר בין טוב לרע, לא נשאר ממנו כלום, מה נשאר לו?
או שהוא עושה את כל הרע, או שהוא עושה את כל הטוב, הוא לא יודע מה צריך לעשות.
תמיד צריך לברור, ולכן מסביר לנו פה הרב בן ישחייב ואומר,
וכל מה שאנו מבררים,
ניצוצי הקדושה מן הקליפות עושים בהם מילוי ומעלה ותיקון, וידוע,
כי הצדיק התייחס לימין,
וזה שאמר בן ימין, נכון?
בנימין זאב יתרף
בן ימין
הוא הצדיק
זאב יתרף
שבע פעמים א' ב',
בסדר? כי שלוש אותיות שהן א' ב' הנזכרות שצריך לתקנן,
א' של כיסא ושתי אותיות של שם הוויה ו' ה',
הנה הן שבעה, כנגד שבעת ימי הבריאה,
ימי הבניין,
נכון?
ו' ה',
בסדר?
כי לכן
כל תיקון מורכב, כן? זין א', ב', שבע פעמים א', ב',
כי כל תיקון מורכב, והאיסור במספר שבעה.
למה?
זה כל היסוד של מלכות ה' בעולם.
חסד גבורה,
תפארת, נצח, עוד יסוד, מלכות.
אלה הן שבעה.
שבעת המדרגות לתיקון מלכות ה' בעולם.
וזהו, שבע פעמים א', ב',
בעבורה מטרוף ניצוצי הקדושה,
ואז בגמר התיקון שכבר טרף הכל,
אז בבוקר, מה זה בבוקר?
זמן הגאולה נקרא בוקר יאכל עד
ולערב קרעי בערב ומלך המשיח יחלק שלל.
ברגע שאנחנו נברר את כל הדברים האלה, את
כיסא ה' ושם ה' י' ו'
אז אנחנו נוכל לבוא ובוקר יאכל עד.
בסדר? או יובן,
בוקר יאכל עד,
ארבע פעמים אין.
מה זה עד?
ארבע פעמים אין.
כמה זה אין?
שבעים. ארבע פעמים שבעים?
שעולה מספרם פר.
מה זה פר?
רמז לחמישה חסדים שהם פר כמניין ורב חסד.
כמו שכתב רבנו זל בשאר מאמרי רשב״ב, בהעבירו הידרא רבה,
דף טל.
ולערב לעין רב,
רמז לעין רבתי שבשמע ישראל,
שהוא סוד שבע תחתונות של בינה והן אותיות הגדולות.
יש לנו שבע אותיות גדולות בחומה,
בתורה.
אחד מהם זה שמע ישראל, העין של שמע ישראל
היא גדולה.
כן, שהוא סוד שבע שמות עילאין דאילנה דחיה,
שהשבעים זה הבינה,
כמו שכתוב בשאר הכוונות.
תחלק שלל,
מה הן הוגביל מניצוצי הקדושה.
זאת אומרת, כל דבר שאנחנו באים להעלות אותו, אנחנו מבינים שיש לו משמעות.
כל אות שאנחנו אומרים, לכן אומרים לך בנימין,
הבן הימני של הימין, זאב יתרף. שבע פעמים השלוש אותיות האלה שצריכות תיקון בבוקר, בזמן הגאולה, יוכל, עד השבע אותיות שהן רבתי,
גדולות,
ושבע גדולות, שבע קטנות ושבע בינוניות.
בסדר? ומאחר שכל מגמתנו לתקן השם והכיסא,
לכן אומרים בקדיש
יתגדל ויתקדש
שמי רבה.
פרש רבינו אריזל, מה הכוונה?
שבעוונותינו הרבים אין השם שלם.
כמו שהיה ברק כתוב, כי יד על כס יא.
חסר לנו א' ו-ה' וו'.
והטעם לפי שאין אחיזה לקליפות באותיות יק',
אלא רק בשתי אותיות ו' ו-ה'.
על כן יש להם אותו הרוחניות שהוא סוד יא סמני הקטורת.
שמים לב, מה זה ואה?
כמה זה ואה? ועוד ה? כמה זה?
חד עשרה.
ולכן, איפה אנחנו אוחזים,
מוציאים את המיטה מהעולם,
מביאים את כל החיות לעולם על ידי הקטורת.
מאיפה למדנו את זה?
מאיפה למדנו? מי למד את זה ראשון?
משה רבנו לקח את המתנות באדם. מה זה לקח את המתנות באדם?
כל אחד מהמלאכים נתן לו מתנה, מה המתנה שנתן לו מלאך המוות?
קטורת עוצר מגפה.
דיברנו על זה כמה פעמים, אמרנו שגם היום כשאומרים פתאום הקטורת,
עוצרים,
מארגנים ומסדרים,
בסדר? עוזר.
מצבים קשים, פתאום הקטורת.
שהוא סוד יא סמני הקטורת שנמשך להם משם.
בכוונתנו בקדיש להסיר ולסלק מהם אותו הרוחניות שהוא סוד יא סמנים.
וזהו על ידי העלאת וָה לבחינת יוֹד הָה.
וכשהתחברו היֻוּדְקֶה עם האותיות וָה ואותיות הָה,
התבטלו הקליפות.
ולזה אומרים יתגדל ויתקדש שֶמֶה רָבָה.
פירוש שֶמֶה, שֶמֶה, שֶמֶה, שֶמֶה יהיה רָבָה.
מתי שמו יהיה רָבָה?
בהתחברותו עם וָה.
ולכן יש 11 אותיות בשתי התיבות האלו.
יתגדל ויתקדש.
כמה אותיות יש בית גדל?
חמש. כמה בית קדש?
שש.
ה'ו'. רואים?
כנזכר בשאר הכוונות.
במילים אחרות,
לא רק שעכשיו פתאום התוודענו לאיזה משהו חדש, אלא
לשים לב שכשחכמים באו ותיקנו
סדרי תפילה, מילים בתפילה,
אותיות בתוך כדי התפילה,
אל תשנה כלום.
כל אות היא שקולה ומדודה. לא רק כל מילה.
כל אות היא שקולה ומדודה.
אתה לא יכול לבוא ולשנות משהו,
כי פתאום בא לך, או שפתאום חשבת שצריך משהו אחר.
בסדר? זה ברור?
כל דבר הוא מדוד, יתגדל ויתקדש.
שים לב,
חמש ועוד שש.
חמש אותיות ועוד שש אותיות,
שהן באות לגדל את שמו של הבורא,
שעל ידי מה הם נעשים?
ברור,
בקודש לחול. ומה התפקיד פה?
למלא את שם השם,
כי יד על כס יא,
צריך למלא את הווה.
איך זה הווה? על ידי 11. 11 מה זה?
11 סמנים, פתאום הקטורת.
פתאום אנחנו בונים מערכת.
זה לא איזה שם אתה לא רוצה, צריך להגיד כל יום.
יש פה מערכת בנויה שרוצה לקרב לנו את הגאולה.
כמה חשוב להגיד פתאום הקטורת? אני אומר אפילו בזמנים האלה.
רבותינו, גם אשכנזים,
תגידו פתאום הקטורת במנחה.
זה מופיע בסידורים, אני לא מבין למה לא להגיד. מילא בגלות,
איך אומרים, אין תקווה, יש ייאוש.
אבל פה בארץ ישראל, כבר נמצאים בשערי בית המקדש.
עוד רגע בונים בית המקדש. מה קורה פה?
להמשיך את הבירור ביתר שאת ויתר אז.
ובפרט בארץ ישראל צריך לברור בין קודש לחול.
אין אפשרות אחרת
להעמיד דברים על מקומם.
מה ההבדל בין קדושה לבין טומאה?
מה ההבדל בין קודש לחול?
שיהיה לנו ברור, אם יהיה לנו ברור הכל יסתדר.
לפעמים אנחנו מוותרים,
אין דבר כזה.
הנושא הזה ברור,
יתגדל ויתקדש מרבה. לכן
מתחיל הרב בן ישחי,
מה שתיקנו חז״ל,
קדישים בשחרית,
עניינם הוא כך,
שהתפילה היא לצורך תיקון ועילוי עולמות.
הוא מתחיל מלמעלה למטה,
כי אנחנו מתחילים להתפלל מלמטה למעלה, לשים לב,
אצילות, בריאה, יצירה ועשייה.
והוא.
כי מתחילת התפילה עד ברוך שאמר,
מה, איך אנחנו קוראים לזה?
קורבנות.
מה זה קורבנות?
שחיטה, בשר,
הווה אומר,
עשייה.
ומברוך שאמר עד יוצר אור,
בלי יוצר אור.
עד סוף השתבח
פסוקי דזמרה. מה זה פסוקי דזמרה?
זה עולם היצירה.
שמיים, ארץ, שלג, גשם,
כל דבר שאנחנו רואים פה במציאות.
בסדר? זה עולם היצירה, העולם שלנו.
ומשם, הווה אומר, מי יוצר אור עד שמונה עשרה, זה הבריאה.
אני מדובר שם על המלאכים.
זה עולם מעל העולם היצירה שלנו, זה עולם רוחני יותר.
זה בריאה, הבריאה היא קודמת ליצירה.
בסדר? זה עולם, וכן,
וכאלה, איך יודעים, ונותנים רשות זה לזה,
נגמיש לצר מלאכת רוח, נכון?
המלאכים,
הם שם עומדים.
עונים באימה ועונים ביראב,
עונים באימה ועונים ביראב, בסדר?
ברור, זאת אומרת, מדברים על הקדושה של אותם מלאכים, גלגלים.
זה עולם הבריאה.
תפילת שמונה עשרה היא באצילות,
האצילות זה ההשתלשלות של כל רצון הבורא בעולם,
בכל ההוויה.
ולכן תפילת עמידה היא הדבר,
הגבוה מה יש לנו יותר מתפילת המידה יותר גבוה?
פנימיות של האצילות שזה חזרת השץ.
ולכן לשים לב כשאני מגיע לתפילה
מתחיל בעולם העשייה עובר לעולם היצירה עובר לעולם הבריאה עובר לאצילות ואחר כך בחזרת השץ כשאני מקשיב
והדבר היחיד שפועל לי בראש זה החשיבה אפילו לא הוצאת
חיתוך
מילים בשפתיים שחייבים אותה בתפילת המידה. כלום.
שעה, דומיה,
נכה דומיה תהילה.
ואז אני מגיע לדרגה הכי גבוהה,
ומשם אני יכול ללכת הביתה,
לגובה הגבוה הזה, מי יכול ללכת הביתה?
אז מה אומרים לי?
אמרנו איזה פעם זה סולם צבעים, נכון?
שני צדדים אותו דבר.
מהפנימיות של הצינות אני יורד חזרה לעולם הבריאה.
מה יש מול קדושת יוצר?
קדושה דה סידרה, ובא לציון.
מה יש מול פסוקי דה זמרה?
שיר של יום.
מה יש מול קורבנות?
פיתאום הקטורת.
טיפה קצת יותר גבוה.
כי קטורת זה כבר הריח, זה מעל השחיטה.
נכנסתי בבוקר,
מאה השינה,
ועכשיו אני יוצא לחיי המעשה, אבל לא ברמה הנמוכה ביותר, קצת יותר גבוה.
שכל משאו ומתונו יהיה באמונה.
בנחת עם הבריות.
ואחר כך יורדים אלא לטאטא.
חזרה. למה?
לפי שבימי החול אין בנו כוח לעמידם בעילוי נעשה להם,
אלא רק לפי שעה, ותכף חוזרים למקומם.
והנה מן אשרי התפילה לדוד בבריאה,
ומשם עד אין קדוש כה' ביצירה,
ומשם עד עלינו לשבח. בעשייה?
הנה, בגלל שהסברנו.
ולכן תקנו קדיש בין כל עולם ועולם.
זה על ידי הקדיש המתוקן על פי הסוד במספר התיבות והאותיות שבו
לא מוסיפים ולא מפחיתים,
תהיה שלמות עליית העולמות למעלה ממדרגתם.
ולזה באו כל תיבותיו, וכן החמישה האמנים הראשונים שבו, כמספר ידוע ומכוון לצורך עליית העולמות.
ולכאן נתקן הקדיש בלשונות התרגום, כדי שריאל רק לפרוט גם כן בעליית העולמות,
להיחס בהם ולנעוג שפר מהם לעת עתה.
כי המלאכים, או הצד השני של המלאכים,
המזעיקים,
לא מבינים, אלא רק את השפה הזו, עולם הבריאה,
שפה שבו נברא העולם.
באיזה שפה נברא העולם?
בעברית.
ממילא הם לא יכולים להאחז בשום דבר פה, כי אנחנו אומרים את זה בארמית,
שזה האחורה של העברית.
ולכן אין מקום לתרגם,
ולא צריך לתרגם.
יותר טוב שלא יתרגמו, כי בכוונה זה לא מתורגם.
יש לכם דוגמה נוספת למשהו שאנחנו אומרים
במקום שיש לנו אפשרות לעלות ולהתגדל בצורה ברורה וטובה וישרה,
אנחנו אומרים את זה דווקא בארמית,
כדי שהזה ישר למעלה, לא דרך המלאכים הממונים על העלאת התפילה.
בשבת בבוקר כשנפתחים שערי ההיכל,
זוהר סוף פרשת פקודה,
כשנפתחים שערי ההיכל בשבת בבוקר
אז נפתחים שערי הרחמים,
אם אפשר רק לזוז,
נפתחים שערי רחמים.
וכשנפתחים שערי הרחמים אז יש אפשרות לבקש בקשות.
אומר הזוהר הקדוש,
כן, שבשבת בבוקר כשפותחים את שערי ההיכל ופותחים שערי רחמים,
ליה מרהכי.
איך אומרים?
ליה מרהכי?
בריך שמי דמרי העלמה, בריך קטרח ואטרח. זה פסקי מן הזוהר.
ולכן, א' צריכים לפתוח שערי רחמים.
אני יודע אם מישהו שם לב שאצל ספרדים תמיד אומרים פתיחת ההיכל.
אשכנזים מה אומרים?
הוצאה והכנסה.
הוא פותח לחייל ירי,
שאפשר לקבל את הספר תורה לארוך אבל להוציא,
הוא הוציא את הספר תורה ומייד הוא סוגר את זה. תפתח שערי רחמים.
זה לא איך תמציא להוציא את הספר תורה,
זה לפתוח שערי רחמים.
הבדל גמור.
צריך להבין את זה.
ולכן גם כאן,
קדיש כל יום, רואים אותו דווקא בארמית,
וגם שם רואים בארמית,
בזמן תפילה.
ואיך אין?
פחות,
פרות.
לא. כי זה לא תפילה, זה חוזה, זה היה נשמע יותר.
כן.
ולכן נתקע לקדיש בשון התרגום, וכדי שלא יעלו הקליפות גם כן בעליית עולמות, להתאחס בהם ולנוג שפר מהם לעת עתה. והוא
כי הם מכירים ומבינים את לשון התרגום, וכאשר שומעים על השבח הגדול והנורא והקדוש הזה של הקדיש,
הם נכנעים ואינם עולים.
וגם עוד, על-ידי כוונתנו בקדיש יסתלק הניצוץ של הקדושה, שהוא החיות שבתוך הקליפות,
ויעלה למעלה, ומתחבר עם הקדושה.
ובזה יהיה הכנעה גדולה מאוד לקליפות, ויתפרדו כל פועלי אבן.
ולכן אמרו בזוהר הקדוש של הקדיש,
באיהו מתבר שלשלאים דה פרזלה,
פירוש בעברית שלנו,
הוא שובר, חותך, כורע, שרשרות של ברזל.
כי נזכר כל זה בספר הכוונות לרבינו אריזל,
או בספר פרדס לרשי,
נתן טעם אחר מה שנתקן בתרגום, והעיקר טעם האריזל.
בסדר, מה נתן רשי את הזה? את הסיבה שאני אמרתי,
שלא מבינים.
ופה הוא אומר, הם נכנעים בפני זה.
מבינים ולא יכולים לעשות כלום.
עוד יותר
יותר חזק,
נכון?
לא מבינים, ומבינים ולא יכולים לזוז, אז זה
עוד יותר חזק.
והעיקר טעם האריזה לו. מה שלא אומרים קדיש קודם תפילת שמונה עשרה.
למה לא אומרים קדיש קודם תפילת שמונה עשרה?
כדי לסמוך גאולה לתפילה.
כאשר נבאר בפרשת שמות בעזרת השם.
טוב, אז זה עצם אמירת הקדיש.
לכן בתפילה, מישהו שאל אותי מקודם,
אם יש בית כנסת שאין מישהו שאומר קדיש,
תגיד קדיש לך, שליח ציבור. למה?
כי כל היסוד של הקדיש מה הוא? להפריד בין העולמות.
אז אם אין מישהו שאומר מהקהל, שהחזן יגיד.
כל הקדישים, כן? כולל הכול.
כולל הכול, שיגיד הכול.
שום דבר. הוא עושה את זה כי הוא חזן, הוא בתפילה.
מה? בסדר? לא קשור לאבא.
מה קשור לאבא עכשיו?
קשור לתפילה, אני רוצה לעלות, לעשות
טיילוי בין עולם לעולם.
אני יודע, יתגדל ויתקדש שמיר הבא, בסדר?
שים לב לדבר הזה, כי לפעמים אתה רואה שמוותרים.
אז זהו, פה עכשיו יש פה שאלה.
אני אמרתי את הפשוט ביותר.
טוב, יאללה. סעיף ב'
מי נהיה שמיר הבא מברך עד בעלמא צריך להיות 28 מילים על-פי הסוד.
ואם נאמר מכל ברכתה אין כנא לקף ז' תבות.
ולכך כתב רבנו הרשע שצריך לומר מין קל בירכתה.
בסדר? וכי ידוע, בארמית אין חטף קמץ.
צריך להגיד מין קל.
אנחנו אומרים קל נדרי, נכון?
אתה לא אומר קל נדרי. למה?
אין
קמץ קטן, נקרא לזה כך, בארמית.
לא קיים.
מנקדם הרי שהם היה.
שים לב לדבר הזה, אין.
טוב.
לא. אתה רואה?
ישר אמרתי מראש, ידעתי ששאלו אותי.
לכך כתב את רבנו הרשש, אצלנו מן קל להשלים כף חטא.
עכשיו מה עושים האשכנזים שאומרים לאלה אוללה?
הספרדים לא אומרים את זה.
מחברים מכל.
בסדר?
כשאומרים ועושים את זה באמת תשובה לאלה אוללה, מחברים.
מורידים ועושים מילה אחת.
גם אצל האשכנזים, כן, ברור הדבר הזה.
האשכנזים מקובלים וגדולים.
ואשר פקפק רבנו מראש שמואל ויטל בהגעתו
ושאר הכוונות על ברכת מנכל, הנה בספרי הקדוש רב פעלים,
טענתי טענות גדולות על ברב, ושם הבאתי פסוק, וברכו שם כבודיך ובמרומם על כל ברכה הוטילה.
או לפי דברי מריה ובישמואל ויטל, צריך לומר,
מכל ברכה הוטילה,
על כל ברכה הוטילה.
גם שם הבאתי דמיון לאמירת מנכל במקרא, בדניאל,
ובראה בשר מנכל הילדים.
וגם בלשון תרגום נמצא שם בסימן ב' בחוכמה, דאיתי בי מנכל חייה.
וכן בסימן ז, די כשנה מנכן מלכבתה".
אתה שונה מכל המלכים.
אז זה שני מילים נפרדות.
אתה לא יכול להגיד שזו טעות לשונית.
עובדה, זה קיים.
זה טענות הבן ישחיים.
נכון.
ג.
מצוות עניית הקדיש של ימי שמי רבם מברך הוא,
שישמע עונה תחילת הקדיש,
שהוא שתי תיבות יתגדל ויתקדש,
כי יהי שמי רבם מברך הוא עניה להתגדל,
וכך לכתחילה ישימו כל הציבור ללבם
לשמוע כל הקדיש, מי תיבה תתגדל,
כדי לכוון על מה הם עונים.
מיהו היחיד שנכנס לבית-הכנסת,
או שסיים תפילת שמונה עשרה,
ומצא הציבור עונים קדיש, שיענה מהר.
ורק באמירת אמן שקודם יש מרבה יש מחלוקת.
שיש אומרים שיתחיל לענות מי יש מרבה מברך אם הוא לא שמע את מה שאמרו קודם,
ולא יאמר אמן, דרך אשיב אמין יתומה.
ויש אומרים שיוכלל לענות אמן גם כן.
ולא אבי אמן מתומא. למה?
כי כל הציבור עונה אמן, תגיד גם אתה אמן.
ובספרי הקדוש מקבצל העליתי מאן דעביד כאמר אבד,
ומאן דעביר כאמר אבד.
כשהעונים אמן יש להם שמחה לסמוך וכן ראוי להורות.
היה מישהו נכנס לבית הכנסת,
שומע שאומרים אמן יש מרבה, תגיד אמן יש מרבה.
אבל לא שמעתי מה אמרו קודם,
תמשיך עם כולם, תגיד כמו כולם.
בסדר?
ואם הוא לא רוצה להגיד, הוא מפחד, לא יודע להגיד אמן סתם,
טוב,
שיפחד להגיד שם השם סתם.
אז אפשר להגיד רק כי יש מרבה.
החזן מה פתאום?
מה פתאום?
החזן לא אומר אמן, מה פתאום? רק עמי ארצות אומר אמן.
יש מרבה,
בוודאי,
הוא לא מאמין על ברכת עצמו, זה באמצע.
ד.
אם התחילו לומר קדיש בעשרה
ויצאו מקצתן,
גומרים אותו הקדיש,
והוא שנשתאה רובה,
בסדר? בדרך כלל, מה נקרא שיר לכת בבית הכנסת? מה נקרא שיר לכת?
עלינו לשבח, כולם מתחילים ללכת.
בסדר? זה ברור?
יפה. פה הוא מדבר על הקדיש.
התחילו להגיד קדיש, כלומר החבר'ה,
זזו הצידה, מיהרו.
אבל הם לא ישתער רובן, לא, ובין אחי ובין אחי,
כן, בין כך ובין כך,
אותם שיצאו עליהם נאמר,
אתם רואים מה כתוב פה?
אני לא יודע, אני לא יודע אם אני יכול לומר.
טוב, הבן ישחק כתב, אז אנחנו יכולים לא להגיד.
ועוזבי השם ייחלו.
ואם נשאר עשרה, לאטלנבא.
אם הוא סופר שיש עשרה, אין בעיה.
ואם היו עשרה באמירת פרשת התמיד והקורבנות וברייתא דרבי ישמעאל
ויצאו מהם, לא יוכל לומר קדיש אם לא יש עשרה.
תמיד קדיש אני צריך כשיש עשרה.
למה אני אומר את זה? כדי להבדיל בין אחר כך תפילת עמידה.
כי אם היינו בחזרת השעת שעשרה אנשים וחלק עזבו באמצע,
ועליהם נאמר הפסוק כמו שראינו מקודם אבל בכל זאת הקדיש תתקבל אחר כך אפשר להגיד
כי זה חלק מהתפילה
אבל להגיד קדיש שהוא בן עילוי העולמות לא
בסדר לשים לב להבדל
זה מה שהוא אומר פה ויצאו לא יכול לומר קדיש אם לא יש עשרה וכן הוא הדין אם היו עשרה בזמירות ושירת הים
ויצאו מהם קודם שיתחילו הקדיש לא יאמר קדיש בפחות מעשרה
וכן הוא הדין אם היו עשרה במירת אשרי שקודם מנחה
על מה הוא דילג? שמתם לב?
על הקדיש
שהחיא הובא לציון.
בסדר, כי זה תתקבל על התפילה.
ויחינו הדין אם היו בעשרה באמירת אשרי שקודם הלכה.
ויצאו מקצתם קודם שהתחיל הקדיש, לא יאמר בפחות מהעשרה.
אף על פי שקדישים אלו חובה הם.
כנזכר בטעם בשולחן ערוך רבנו זלמן.
מי זה רבנו זלמן?
בשולחן ערוך הרב. יפה.
אם הם עשרה בצמצום,
מה קורה אם יש לנו עשרה אנשים בדיוק,
ואחד מהם הוא באמצע הנחת תפילין, אחד מהם הוא באמצע
תפילת עמידה,
אחד מהם מתפלל תפילת שמונה עשרה,
שאינו יכול לענות עמהם קדיש,
אף על פי כן מצטרף עמהם.
מתי אני אומר שמצטרף?
הוא עשירי לקדיש.
שימו לב.
והוא הדין, והוא הדין,
אפילו אם היו שניים או שלושה או ארבעה מתפללים,
כל שנשאר רוב שעונים קדיש ואמינים,
מותר לומר קדיש,
שכל שיש שם עשרה, שכינה שורה עליהם, ויכולים לומר דבר שבקדושה.
מה שאין כן בחזרה שאני, זה בדיוק מה שהדגשתי.
תפילת המידה, אין דבר כזה. תפילת המידה, אומר מרן,
מצטט את מרן, וזה מה שאומר פה הרב בן איש חי,
שאם אין תשעה שמכוונים לברכותיו,
קרוב ברכותיו לבטלה.
אני צריך תשעה אונים.
לא מספיק שיהיו עוד תשעה בבית הכנסת, חוץ משליח ציבור.
תשעה עונים.
אם יש תשעה עונים, בסדר. אין תשעה עונים, לא טוב.
בקדיש, מספיק שיש עשרה בבית הכנסת.
ההבדל ברור.
ההבדל גדול בין חזרת השעץ לבין קדיש.
וכאשר נביר לכמאל, בעזרת השם, מיהו אם היה אחד מהעשרה ישן בקדיש?
יש אומרים שבאחד בלבד שהוא ישן יכולים לומר קדיש.
אבל בשניים לא. שאין כבוד שמיים לצרף שניים ישנים.
ויש אומרים שאין לדמות ישן למתפלל.
לפי שישן יש בו הסתלקות נשמה קצת
ואין קדושה שורה עליו, אל אדובה קצת טומאה שורה עליו
אפילו ישן ביום ולכן אין לצרף אפילו באחד
ולכן ראוי להורות שאפילו באחד ישן לא יאמרו קדיש אלא עד שיקיצו אותו
ועם מי אפשר להקיצו לא יאמרו קדיש
הבן אדם נרדם בוקסים בעיתות מה שאתה עושה
לא זז
אי אפשר לצרף אותו
טוב
סיבה
לא אמרו קדיש לפי הרב בן שחייקי אבל
שישה עונים,
חמישה עונים, חוץ מהאומר קדיש.
אחד אומר קדיש, חמישה עונים וארבעה מתפללים 18, אפשר.
בקיצור, בערבית,
להתחיל קדיש בערבית,
שישה אנשים, אתה יכול להתחיל.
ודאי.
ובמנחה,
כדי להתחיל חזרת השעץ,
בתשעה עונים, לא פחות.
ברור?
זה ברור?
החזן אומר, בתשעה עונים.
כן.
לא, לא דיברנו על זה.
שליח ציבור שרוצה להגיד קדיש,
אני נשאר כאן קדיש. יפה, בדיוק. עכשיו אמרנו נכון. לכן נתתי דוגמה של ערבית ומנחה.
שליח ציבור רוצה להתחיל קדיש אחרי ערבית, כמה הוא צריך להסתכל שיש?
עוד חמישה חוץ ממנו.
טוב, אתה רוצה שיהיה שבעה, שיהיה רוב ניכר, בסדר.
אבל בחזרה תשעת של מנחה,
כשהוא רוצה להתחיל, מה עוד צריך לחכות?
תשעה עונים.
בואו?
יפה. סעיף ו'
חרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, הרי הם כפיקחים,
או מצטרפים לכל דבר שבקדושה,
אף על-פי שלא עונים עמהם,
ואפילו אם יש שלושה-ארבעה מאלו,
כל שיש רוב עונים, מצטרפים.
חוץ מחזרה של תפילת שמונה-עשרה, שבהנה תשעה שומעים חזרת השץ ועונים, אמן.
בסדר? זה מה שהדגשנו מקודם.
כאשר התבאר לכמה, ומי שאינו שומע ולא מדבר,
הרי הוא כשוטה וקטן, כן? פעם היו אנשים לא מתקשרים בכלל.
אז אתה יודע, היום ברוך השם יש פיתוחים טכנולוגיים.
קוראים לזה שתל, שבלול, כל מיני כאלה דברים.
ברוך השם, איך, או מאפלה לאורה,
משעבוד לרווחה.
ברוך השם, הקדוש ברוך הוא מפתח את העולם,
כולם בשירות הבריאה והבורא.
בסדר? יפה.
דהינו מצטרף, וזהו חירש שדיברו בו חכמים בכל מקום.
אחד שלא מתקשר לחלוטין,
אני לא יודע מה הוא רוצה בכלל והוא לא יודע מה אני רוצה ממנו.
ברוך השם, אני חושב שהיום אין דברים כאלה, נכון?
לא קיים. נראה לי, לא קיים. פותרים את הבעיות,
ברוך השם.
וכן מנודה ואונן, אין מצטרפים לכל דבר שבקדושה.
אבל העבריין שעבר על גזלת ציבור שגזרו בחירים, מאחר שלא נידעו בפירוש, מצטרף.
והשיכור, אם הוא לא יכול לדבר בפני מלך, איננו מצטרף.
אבל אם הוא רק ימין שמאל,
נדנד,
הכול בסדר, יכול להצטרף לאף אחד.
אם הוא יכול לעמוד לשמונה עשרה, זה כבר סיפור אחר.
אבל להצטרף, אם הוא ככה יכול לדבר,
זה בסדר.
ברור.
מה?
לא, אתה לא יכול לך להתפלל שום דבר.
שיכור כאילית לא מתפלל, אבל פה, שלא יכול לדבר בפני מלך, זה צריך להיות...
סעיף זין, צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד.
שליח ציבור שיהיו מכללם, גם כן הוא עמהם.
אבל מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר זה אינם מצטרפים,
אף על פי שפתח פתוח ביניהם.
ותיבה או בימה של בית-הכנסת שעומד עליה של לך ציבור, אף-על-פי שהיא גבוהה עשרה טפחים
או רחבה הרבה, ויש לה מחיצות גבוהות עשרה, של איך ציבור מצטרף מהם
ומוציאה מידי חובה. כי התיבה הזו בטלה לגבי בית-הכנסת,
שעשויה לצורך בית-הכנסת היא.
ועד לבינן שיהיו כל עשרה במקום אחד, כל זה לעניין צירוף.
אבל אם יש עשרה במקום אחד, שירוי קדיש וקדושה,
כל השומע קולם אפילו עומד בבית אחר,
אפילו יש בינו לבינם כמה בתים, הרי זה עונה עמהם קדיש.
רק שלא יפסיק בינו לבינם, טילוף או עקום.
בסדר?
זאת אומרת, אם יש עשרה בבית-הכנסת, מישהו נמצא בחדר הליד,
או בחדר, פה בחוץ.
אם יש תשעה והסילוב בחוץ, לא עוזר.
אבל אם יש עשרה והוא, הוא מצטרף עמהם.
מצטרף, יכול לענות, הכול.
ההבדל ברור.
להשלים עניין, צריך שיהיו כל העשרה באותו חדר,
באותו מקום.
אבל אם כבר יש מניין ואני נמצא במקום אחר, אני יכול להצטלף איתם.
אני אצטלף. יכול להצטלף איתם.
אם אני רוצה, אם אני לא רוצה, אני לא חייב כלום.
בסדר?
עזוב, עזוב,
אתה רואה, לא נכנסתי, אבל זה נכון, זה חדר אחר.
איך?
גם מי שיושב בתור בית הכנסת לא חייב לענות.
אם הוא לא רוצה, אני לומד עכשיו.
לא חייב לעמוד בקדושה ולא חייב לעמוד בכלום.
ראינו את זה בשולחן ערוך.
אדם שיושב ללמוד בבית הכנסת ומתפללים
או צריך up down באמצע הלימוד, מה פתאום.
אני לא רוצה, לא מתעסק איתם.
שב, טוב, לא נעים, לא זה, בסדר. אבל יוצא דיקה ועדין?
אין דבר כזה.
קוראים בתורה, מוציאים ספר תורה, אומרים קדושה.
עזבו, נו, מה אתם רוצים עוד שאני אגיד? לא, צריך, נו.
אני לא איתם.
מה זה משנה?
אני באתי כדי ללמוד.
לא, לא, אתה, לא תעשה את זה, אני יודע, אבל את שואלת אותי מה הלכה? זה הלכה.
אני יודע שאתה עדין יותר טוב, יותר נעים.
אבל שואלים אותי מה הלכה? הלכה היא הלכה.
מצד שני,
היינו חוזרים מבית-הכנסת הביתה בשבת בבוקר, שכונת הבוחרים,
הליכה של שבע דקות, לוקחת חצי שעה.
למה?
כל בית בבוחרים, כל ריבוע, חמישה בתי-כנסת.
אתה גמרת את המוסף,
אלה בכתר, אומר אתם את הכתר,
עובר את בית-כנסת, פתאום אלה בכתר.
ברור.
אז אתה מגיע הביתה, יש לך זר של כתרים.
זה, זה ברור.
הם עומדים ברחוב, אתה רואה, בכביש, אנשים עומדים, כתר, בשביל זה היה כתר.
מרחוק, כתר.
בסדר?
אבל אין שום חובה.
שום חובה אין בדבר הזה.
יאללה, למה לא נצטרף עם כולם לקדש שמו יתברך? מה אמרנו בהתחלה היום?
כל התפקיד שלנו זה ברור
כדי לקדש שמו בעולם.
שיהיה
כיסא ה', לא קסיא.
כ', ס', א',
י', ועוד ה', ועוד ו' ועוד ה'.
זה ברור.
נכון, אז אם יש כתר אתה לא תעמוד.
אתה יכול לעבוד.
טוב.
איפה אנחנו?
רגע. כן. ואז אמרנו שטינוף עקו מפסיק ואינו עונה. היינו עם זה עומד בבית אחר, שדינו הוא שאינו מצטרף עמהם.
אבל אם הוא עומד במקום אחד,
אפילו שיש באותו מקום עקום אחד, עומד שם,
איזה פיליפיני בא, הביא את הזקן.
נכון? מכירים את זה?
רואים לפעמים במקומותינו.
הרי זה עונה עם הציבור קדיש וקדושה וכל דבר שבקדושה.
וצריך להזהיר העם בזה הדבר
שתמיד יימצא עקום עומדים בפתח בית הכנסת במקום למכור שם איזה דברים.
תמיד עומדים ליד בית כנסת למכור חפצים
כמו מז'יבוס של בעל סימפטום.
בסדר עומדים למכור.
אבל בני אדם הולכים במבוי חוץ לפתח אחרי העקום
ושם מקדיש ויכר יוצא שאין לענות.
למה? כי אתה נמצא ברחוב
ורק אם נכנס העקום בתוך בית הכנסת,
לא אכפת להם בזה.
לכל הציבור שהם בתור בית-הכנסת עונים כל דבר שבקדושה,
אפילו לאותם העומדים אחרי העקום.
ומה אנחנו משתדלים?
שלא יהיה בכלל עקום בבית-הכנסת,
שלבית-הכנסת יהיה ישר.
למה שיהיה עקום?
בסדר? טוב. סעיף ח',
סעיף ח',
קדיש שתפסו מעומד,
כגון קדיש שאחר העמידה ואחר ההלל,
שיער עומד בתחילתו, יישאר עומד עד אחרי התרניעת המן,
יש מרבה כולה.
בסדר? מה זה כולה?
עד האמירן בעלמא. כי מה זה קדיש?
עד האמירן בעלמא. זה מה שנקרא, יוחצי קדיש.
כל השאר מה זה?
תתקבל, על ישראל, יש למה. מה זה?
תחנונים.
הקדיש זה עד האמירן בעלמא.
ואם הוא עומד.
אז אם בן אדם עומד כשהתחילו קדיש,
עד הסיום תעמוד.
אצל אשכנזים מה?
תמיד עומדים.
אחרי התשובה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שאומר,
אשכנזי שבא לבית-כנסת של הספרדים
יעמוד.
למה?
אולי הוא במקרה עמד בתחילת הקדיש?
גם הספרדי יעמוד.
אין פה, לא תתגודדו.
אבל הספרדי שהולך לבית-כנסת של האשכנזים
חייב לעמוד.
כולם עומדים, ואתה יושב.
זה ברור?
התשובה של הרב עובדיה?
אז הוא יעמוד. אשכנזי, כי הוא רגיל לעמוד.
האשכנזים עומדים בכל הקדישים.
לא כולם? לא כולם.
כל מי שישב בתחילת הקדיש.
מי שעמד בתחילת הקדיש יכול לשבת?
לא אז הוא עמד בתחילת הקדיש.
זה לא נראה שיש פה, לא תתגודדו,
כי גם ספרדי שאת תפסו עומד עומד,
או לשונה רית, תפסו עומד עומד, תפסו יושב יושב.
זה יש לנו. אז הוא עמד, אז מה קרה?
גם אתה אם היית עומד היית צריך להמשיך לעמוד, נכון?
מה קרה פה?
אין פה עניין של תעשו אגודות אגודות.
אבל אם ספרדי הולך לבית-כנסת אשכנזי והוא יושב,
מה קרה לך?
מה, אתה לא מחבב את הקדיש?
גדל ומתקדש וברבה, כולם עומדים ואתה יושב?
הא,
צער אותך.
בסדר, אבל צריך לעמוד פה כולם. יאללה.
איפה אנחנו?
וכן יש להיזהר בכל הקדישים, שמזדמן שהוא היה יושב כשהתחילו בקדיש,
ועבר זקן או תלמיד חכם וקם מפניהם, אתם רואים?
אז שיישאר עומד, זאת אחר עניית המין ישמיר הבא.
מאחר שכבר עמד, חשיב תפסו מעומד.
קמת בשביל מישהו, קמת, צער עומד.
עד שם עכשיו.
כשם שצריך להיזהר בברכה שאינה צריכה,
כך ייזהר שלא לערות בקדישים.
זה תמיד מספרים,
הסיפור הידוע.
מישהו נכנס לאיזה בית כנסת אחד והוא רואה
בפינה הזאת רבי חנניה קדיש, בפינה הזאת רבי חנניה קדיש.
הוא אומר, מה זה, כל הזמן קדישים?
ניגש לרבאי, אומר לו, תגיד לי,
כל רגע אני רואה, אומרים פה רבי חנניה, נעמד הרבאי התחיל להגיד קדיש.
אז יש מקומות שהם מחפשים את רבי חנניה,
נכון?
טוב,
אז לא לרבות בקדישים כשלא צריך.
מי הוא אם למד תורה שבכתב ורוצה לומר קדיש שיש למה,
אחר כך למד תורה שבעל פה ואומר קדיש על ישראל,
או להפך, לית לבה,
שאין בזה מרבה בקדישים,
ולכך אנחנו נגיד פה עירנו לומר כל יום אחר קיבלו תורה שבעל פה קדיש על ישראל.
לאחר שלומדים תהילים אומרים קדיש שיש למה,
וכן נוסעים בליל חג השבועות והשנה רבה.
ושמענו שגם בעיר הקודש מנהגה ולומר
בשני הלילות הנזכרים קדיש אחר תורה שבכתב
וקדיש אחר תורה שבעל פה. זהו, שניים.
הדברים האלו כאלה,
שאומרים את כל התהילים בהושענא רבה,
כל חלק מהשבע קוראותי ברית אומרים קדיש. לא.
קדיש אחרי תורה שבכתב,
קדיש אחרי תורה שבעל פה.
ולשים לב, אחרי תורה שבכתב אומרים
קדיש יהיה של אמר הבא,
אחרי תורה שבעל פה,
אומרים קדיש על ישראל. למה? מי מעביר את התורה שבעל פה, דוד?
חכמים,
נכון?
לכן למה אני מתפלל?
על ישראל רבנן ועל תלמידיון ועל כל תלמידי תלמידיון,
כי הם מעבירים לי תורה שבעל פה,
אבל תורה שבכתב
יש להם הרבה משמיא, היא באה משמיים.
בסדר, סימן ברור.
יפה. אז הדברים שהם
תורה שבכתב, כולל כל 24 כתבי הקודש, אומרים
קדיש יהא של אמה,
ועל דברים שהם תורה שבעל פה,
ברייתות,
גמרות, משניות, כל מה שקשור לתורה שבעל פה, זוהר,
כל דבר שקשור לתורה שבעל פה, אנחנו אומרים קדיש
על ישראל.
בסדר?
זה ברור?
מתפללים על ישראל, על תלמידיהם,
על החכמים שמעבירים את התורה שבעל פה.
בסדר?
יפה.
אה, כן, סעיף י' כשאם שאסור הוא לעבור לפני המתפלל כך אסור הוא לעבור לפני האומר קדיש כמו שכתב בברכי יוסף
ואין מנחת אהרן מיהו נראה אם הגיע האומר קדיש לעל ישראל
ויש לזה צורך לעבור לפניו שווי וכן אנו נוהגים למה כי מה אמרנו מתי זה הקדיש
עד האמירן בעלמה אחר כך זה תחנונים אז עדיף לא לעבור לפניו עד עושה שלום אבל אם יש איזשהו צורך נגמר
זה אמירן בעלמא,
אפשר לעבור.
יא יש אמר רבא מברך, הוא תרגום של יהי שמו הגדול מבורך.
לכן נמשוך מילת מברך עם מילת רבה.
ויאמר מברך הבית בקמץ
והרש בפתח, שאז פירושו כאילו אומר מבורך.
וכנזכר באחרונים, שמים לב, זה בארמית,
אז זה מברך, זה לא מבורך.
ויאמר תב ראשונה של תשבחתה בחיריק.
גם כשהוא אמר לעלם, לעלמי העלמיה,
נכון? מה אומרים?
לעלם לעלמי העלמיה. לא אומרים לעלמי העלמיה. אין, אין. בקיצור, אין כמה זכות.
נמשוך מילת יתברך
עם מילת עלמיה.
שלא יפסיק בין עלמיה למילת יתברך.
ואין מגן אברהם,
מאמר מרדכי, משלמי ציבור.
גם ייזהר העונה קדיש להפסיק מעט בין אמן
ובין יש מרבה.
כי אמן זה קאי עד אל אל.
על מה עונים אמן? על מה ששמענו לפני כן.
ומתחיל אחר כך שבח, יש מרבה מברך, להלם לאלמיה אלמיה, זה כבר המשך.
האמן על מה שהיה, ויש מרבה, זה על עתיד, אז להפריד בין זה לזה.
וייזהר העונה קדיש לענותו בכל כוחו, רוצה לומר בכל כוונתו,
וגם ירים קולו מעט.
אבל לא ירים יותר מכל העומר קדיש.
מכירים את החבר'ה?
רבותיי,
יש פה מישהו שאומר קדיש, אתה לא תגיד יותר ממני,
אם אני אומר קדיש, בסדר?
יותר ממנו.
טוב,
כדין העונה אמן, שאינו רשאי להגביה כולו יותר מלא מברך,
כי נזכרה בחסד לאלפים. ועניית קדיש קודמת לעניית קדושה,
אם באים לשומע ביחד, הוא שומע בשטיבלך, שני צדדים.
מה הוא עונה קודם?
קדיש.
אבל אם כבר התחיל לענות קדושה,
והתחילו עכשיו קדיש, לא יעשה טיילת,
לא יפסיק לענות קדיש. וכן אם כבר שמע קדיש אחד וענה,
אז ילך לקדושה.
אבל קדושה עדיין לא שמע באותו היום,
שבזה עניית קדושה קודמת,
כדי שיצא לידי חובת קדיש וקדושה.
זה נשכה בחסד לאלפים. ואם שניים אומרים קדיש,
וזה מקדים וזה מאחר, יענה אחר.
המקדים, שמים לב, מה קורה לאנשים בדרך כלל?
מחכים לאחרון.
טוב, למה אני לפעמים מחכה לאחרון?
כדי לעצור את זה שמיהר.
כשהוא רואה שהרב עוד לא ענה,
אז הוא נעצר.
אומרים, תוריד גז,
תוריד הילוך,
עשה יותר לאט, כי יש מישהו שעדיין בראשון בעלייה.
בסדר? יפה. זה כתב הרב חיים דוד הלוי, שהיה מנהג בירושלים,
מנהג טוב,
שכל מי שרוצה להגיד קדיש עומד אחרי התיבה.
אחד ליד השני, שורה ליד התיבה,
ואז יש סיכוי שיקשיבו אחד לשני.
אתם מבינים אותי, בעזרת השם. יב.
כפי דברי רבנו ארי זל, קדיש הקודם הודו וקודם יוצר,
שלאחר העמידה קודם אשרי ושקודם תפילה לדוד ושקודם פתאום הקטורת. כל חמישה אלו חובה הם.
ואין הקטן יוכל לעומרם לבדו על הצליח גדול להוציא הציבור לידי חובתם.
וקדיש הקודם עלינו לשבח,
שומרים אחר תנא דבליאו, זה נקרא קדיש יתום,
שחז'ל תיקנו זה לעומרו יתומים,
ואינם בכלל חמישה קדישים הנזכרים שנתקנו לצורך העולמות,
אלא זה הקדיש שבעולם העשייה,
שיש תועלת לנפטר אם אומר אותו בנו תוך שנים עשר חודש,
וכן בכל יום יורצייט.
ויש בו שתי תועליות, אחת להצילו מדינה של גיהינום,
והשנייה להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדרגה למדרגה.
לכן אומרים אותו היתומים תוך שנים עשר חודש, וגם ביום יורצייט,
בכל שנה ושנה.
וככה ינוהג רבנו הארי זל,
זכותו יגן עלינו אמין.
ואומר קדיש בתרא זה בכל שנה שנפטר בו אביו,
בין בשחרית בין בערבית.
וכאן נזכר בספר הכוונות, אין שם.
מצאתי כתוב בספר כתר מלכות כתיבת יד,
שאומר היתום בלחש,
הן בתוך 12 חודש, הן ביום ההיא רוצאת כל שנה, קודם קדיש זה,
פסוקים מאלפא ב' המתחילים באותיות שם אביו או אמו,
שאומר קדיש זה באדם.
אנחנו נגד כל אות משמותיו,
והוא אומר פסוק אחד, דווקא בלחש,
והרב לטעמו,
וכן ראוי לעשות שמסתברא מילתא ואין בזה הפסד.
פסוק אחד,
לא את כל האפטמאניה,
י׳ ג׳.
פה הראינו,
נו, לאור המאורות האחרונים,
מה אנחנו אומרים? הראינו י׳ע א', פירוש?
יפה.
נהגו לומר בקדיש בתרא זה, הן בשחרית הן בערבית, רבנן,
ברכו את השם עבורך.
אך בעיר הקודש תובבה, מי זו עיר הקודש? תיבנה ותיכונן מירה בימינו עמד ירושלים.
לא נהגו לומר רבנן. לשים לב לדבר הזה.
ראיתי כמה צדיקים שחושבים שהם צדיקים גדולים, אומרים רבנן, ברכו את השם עבורך.
זה לא בירושלים. איפה זה?
בבגדד.
תלך לבגדד, תגיד לרבנן.
פה אומרים, ברחו את השם המבורך.
מה?
אותו דבר.
אך בעיר הגודל גול אומר רבנן. והקהילות, כל אחד מהעסקים ינגעו בזה.
אבל בירושלים, מה אומר הבן איש חי?
לא אומרים.
בספרי רב פעלים עשיתי מסיעת עת ושמעתם לאמירת רבנן, הן כאן הן קודם ברכת התורה בעליית ספר תורה. בסדר, אז יש את הבגדד, זה בגדד.
אנחנו עכשיו
ירושלים.
חלטו לך ירושלים.
סעיף י״ד.
כתב הגאון החידה בשיעורי ברכה סימן שניים ו׳.
לפי מה שכתב רבנו אריזה צה״ל,
שהקדיש מועיל גם כן להעלות נשמתו הנראה שיאמר קדיש כל שנים עשר חודש.
אלא מפני ההמון יפחית שבוע אחרון.
כמו שכתב הרב הכנסת הגדולה,
נקבע דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגיהנום שניים עשר חודש.
כל שמחסר משניים עשר חודש, סגי.
עד כאן לשונו.
ופה הראינו בגדד נהגו בכך ופוסקים 11 חודש עושים לימוד יותר והולכים על הקבר וקוראים יום זה שנה חסרה ופוסקים אחרי זה שבוע אחד בתחילת חודש השנים עשר והגם שהרב זלקנברג כתב שפוסקים בשבוע האחרון של החודש
11 לא אכפת לנו שזה הכל שווה וכל זה הוא לפסוק מן הקדישים שאומרים היתומים אין קדיש בתרא נזכר
אין שאר קדישים שימנהג פה הראינו שאומרו אותם היתומים
אבל קדיש שאחר הלימוד שאומר כל אדם גם הם יאמרו
שמתם לב, אחרי לימוד מי יכול להגיד קדיש?
כל אדם.
כל אדם יאמר קדיש, אין שום בעיה.
אני נותן שיעור.
בזכותי יש עילוי לשכינה.
אומר המהר״ל מפראג, מביא את זה באריכות.
בעניין הזה שקדיש אחר לימוד
ואני לא אגיד את הקדיש, מישהו אחר ייקח אותו, מה פתאום.
אני מלמד, אני אומר קדיש בסוף.
בסדר?
זהו.
אז לכן, מה שאנחנו נוהגים זה שבסוף 11 חודש מפסיקים לכמה ימים את אמירת הקדיש,
כדי שלא יאמרו,
ואחר כך ממשיכים עד
השנים עשר.
מה עושים אשכנזים?
הפסקים בסוף ה-11 ובשבוע האחרון. יום אחרון אומרים קדיש
לפי הפטירה.
גם יש מנהל פה עירינו שאם חל יורצייט באמצע השבוע,
מתחילים היתומים לומר הקדישים מליל שבת הקודם, דהיינו מתפילת ערבית של שבת.
טוב, אחרי במים מדליקים.
עד סוף מלכה של יום יורצייט.
אם חל יום יורצייט ביום שבת, מתחילים מהערבית של שבת קודם.
ואומרים כל השבוע, עד סוף שבת שנייה, שהוא יום יורצייט.
ומנהג זה הובא בשלמי ציבור.
אבל מספר הכוונות נראה להדיא שלא יהיה רבנו אריזה לומר קדיש על אביו, אלא רק ביום אחד של יורצייט,
בלילה וביום, זה האשכנזים.
וידע כי משמעות יורצייט הוא יום פתירה,
בשון אשכנזי.
תראו, הוא התחבט, מה זה יורצייט?
יור זה, ביידיש,
יור, הגות יור, נו.
מה?
יור, יור זה שנה, לא?
יפה, זה יום השנה.
הוא יום הפטירה ושם הסכנה, אז גם הספרדים הורגלו לקרוא אותו בשם זה בספריהם.
ואין בזה ראשי תיבות או רמז אחר כמו שחושבים העולם, בסדר?
הרי בבגדד התחבטו מה זה יור צייט, יור סראייט, יור סראייט, יור סראייט,
בברדדית, לא, זה...
קיצור זה ביידיש.
איזה עוד מילים יש ביידיש שהספרדים כולם משתמשים בזה?
חודש שבת,
סנס.
כשהיינו ילדים היו עושים סנס, מה זה סנס?
הבן אדם שלך, משתברו מבין את זה.
תמצית ההיא,
תמצית לשבת, הסנס.
טוב, יש כל מיני.
טוב, ט״ו.
בעניין הנפטר בלא זרע,
זה שאלו אותנו היום,
או שבנו קטן וסוחרים אחר שיאמר בעבורו קדיש, לשים לב,
מי שאין מי שיגיד עליו קדיש,
סוחרים מישהו שיגיד קדיש.
עכשיו קודם דיברנו על זה, נכון?
בסדר, סוחרים, מה זה אומר סוחרים?
תשלום צדקה
בשביל חסד שיעשו עבור הנפטר.
סוחרים,
נשאלתי בספרי רב-פעלים,
אמה אני בחיי גבנה וכתבתי בסייעתא דשמיא עכשיו, כי כן מצאתי כתוב
שבו בבית יוסף בסופר אין לקיורי דעה, משמע שהיה להם מנהג קדמון,
לשכור אדם לומר קדיש בשביל נפש הנפטר.
תשלום, מביאה בית יוסף.
החל ברוך הנמי בתשובת מארי קולון,
שורש מ״ד,
ואין ספר חיים ביד,
מה שכתב תמלה מנהג עיר ואם בישראל, הזמיר,
יגן עליה אלוקים,
אני לא יודע, היום גם הזמיר, מה איתה?
יאללה.
ניתן קדיש בתרא, שאומרים קודם אני אשבח, לרב המורה שבעיר.
בסדר?
אוהב מלמד.
ובספר כיסא אליהו תפוסקרת, קדיש הירושלים, תיבנה ותיכונן.
כתב בתיקון של תענית, יביא אחרים להתענות עמו.
האין שם.
וכתבתי שעל כל פנים זה אומר קדיש בעד מתים זרים ממנו,
יאמר כל יום בסוף היום.
בקשה זו.
יהי רצון מלפניך, השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,
שתחוס ותחמוד אותכם ברוב אחמך ותהיה על נפש ועל הנשמה של פלוני בל פלוני,
ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה תבטל כל המקטרגים המסטינים,
ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו רוחו ונשמתו.
תלווה עליהם השלום ואשור מנוחת שלום והשקיעת בבטח,
תגביר חסדיך למידת הדין,
ותמתקו הגבורות הקשות על-ידי פלא העליון,
שיהיו חסדים גדולים ורחמים גמורים, יהיו לי רצון ורפי,
הגיעו לי מלפניך, השם צורי וגואלי. ככה יאמר כל אדם שאומר קדיש עבור מישהו אחר, שהוא נשכר
להגיד קדיש עבורו,
בסוף כל יום יגיד את הבקשה הזו.
הבעיים הזה שואלו מה נשכר, יש לו ברירה.
מרגע שהוא נולד הוא חייב.
איך קוראים שנולד בן ראשון אצל האשכנזים, איך קוראים לו?
הקאדישר.
נכון?
זה שיגיד את הקדיש.
היו בנות קודם, בסדר?
טז.
בספרי רב פעלים נשאלתי בארבעה או חמישה שומרים קדיש ביחד.
אחד מהם, קולו נמוך, ששוב אחד מן הציבור לא שומע קולו.
נצטרך למים הקדיש עם אותם אומרי קדיש,
שהציבור שומעים קולם בלבד.
הבאתי שם דברי הרב אמת ליעקב,
משפט הברכות לעולים ספר תורה. גם הבאתי דברי הרב בניין ציון שפקפק בזה. הבאתי עוד עדות הרב הגאון החסיד,
רבי אליהו מאני
נטרי רחמניהו פרקה,
כמנהג החסיד מבית-אל יחבץ,
יש שם הרבה לחש,
כדי שלא יערבב הכוונה של החזן. למה? כי היו אומרים בכל,
כוונות הרשש.
גם העיד שבספר פתח הדביר,
סימן קכה,
גם כן כתב שלא אכפת בכך.
ועם כל זה העליתי מלכתחילה לא יעשו כן.
ומנהג החסידים יזכר שני, אני חושב שלא אפשר בלאו האחים.
ולכן אדם שרוצה להגיד קדיש יגיד קדיש. יכולים מסביבו אנשים לשמוע,
העיקר שישמעו מסביבו עשרה אנשים.
עוד נשאלתי שם בעשרה שלמדו תהילים
ורוצים כולם לומר קדיש.
מכירים את זה?
רגעים ספרדים, כולם אומרים קדיש.
שאין שום אחד עונה.
זאת אומרת,
אם תשעה אומרים קדיש ורק אחד עונה לכולם,
עם זה יסתדר הרב בן איש חי. עם מה הוא לא מסתדר?
עשרה שכולם אומרים קדיש.
והבאתי את דברי הרב בני יהודה, עייש
וארגיש קצת בזה, ולכתחילה ייזהרו להיות אחד עונה להם הקדיש.
טוב,
מלכתחילה ייזהרו אבל אם לא ניזהרו
עשרה יגידו קדיש. מי יענה?
הקדוש ברוך הוא יענה איתה.
בסדר?
אתה רואה אתה רואה איך הוא יתייחס אליו. לא לא לא לא אתה לא יכול להגיד דבר כזה גבאי ספרדי שיגיד רק לאחד להגיד קדיש
שיכין כבר את האוטו הכחול.
בסדר?
ואצל יקים הפוך בדיוק.
אם שניים יגידו קדיש
התקרה של בית הכנסת התמוטטת.
היה לנו מקרה, נסיים,
הדוד של אשתי נפטר,
קיבוץ חפץ חיים.
נפטר.
ואז הבנים היו שם,
והילדים שני רואים
אחד עובר קדיש, עוברים שם מבית כנסת לבית כנסת, עד לזה, אומרים כמה פעמים קדיש.
נקרא מנהג בירושלים גם, הם שומרים על מנהגים.
בקיצור, ילד אחד עובר קדיש,
אחרי כמה מטרים שהגיעו למקום אחר, אמרו קדיש,
ילד אחר אומר קדיש.
אז הבן שלי אומר לי, אבא, מה, הם רבו פה?
לא אומרים ביחד קדיש?
אמרתי לו, אם שניהם יגידו קדיש,
הנפטר יקום ויתחיל ללכת.
הוא היה אחראי על זה שרק אחד אומר קדיש, והוא היה גבאי שם.
עכשיו, כשהאימא נפטרה,
שנה.
שניהם אמרו קדיש, אני לא יודע אם למה, אבל שמענו
שאנשים לא הבינו את המנהג
וחשבו שאין בינינו מריבות.
אז שינו מהמילה, גרמנה שלום, בסדר?
אז צריך,
היו אמינגים ככה,
כי לכן יש חלוקה גם, ישנה ברורה מביא חלוקה,
מי אומר מתי, איזה קדישים להגיד.
מספיק שהגבאי בבית כנסת ספרדי צריך למכור את העליות,
וצועקים עליו למה הוא מער בזכה,
וכבר ככה רוצים להרוג אותו, יתחיל להסתדר מי יגיד קדיש.
סגוב את בית הכנסת לפני כן, עזוב, עדיף, זה מה יש, בעזרת השם, שנזכה כולנו
לברר את כל הניצצות. בנימין, מה אמרנו?
זאב יתרעף, הבוקר יאכל עד, הערב יחלק שלל.
נזכה בעזרת השם
לשלול את כל השוללים.
הקדוש ברוך הוא יזכה יותר מלברור את הטוב מהרע.
נזכה לכיסא השם
לשלם בעולם.
גאולה שלמה במראה בימינו אמן.
