אנחנו פרשת וערה, כמדי שבוע,
אומר הרב בן איש חי.
אחד הדברים המיוחדים של השרבבים,
כן, שמות וערה, בואו מי שייך לתרום משפטים,
הדבר הזאת של וערה, שהיום אנחנו נמצאים בה,
זה העניין הזה של הבדלה בין ישראל לבין האומות.
כל יציאת מצרים בא להבדיל בין ישראל לבין האומות.
לא יודע, מישהו שם לב,
בפרשיות
יש
כמה פעמים ביטויים שונים לנושא הזה.
עכשיו, מה שמביא פה
הרב בן ישחייב, ושמתי פדות.
מה זה פדות?
מרחק.
בסדר? ושמתי פדות, והבדלתי, והפלתי.
כל מיני ביטויים
שבעצם מבררים את ההפרדה שיש בין ישראל לבין האומות.
כל יסודו של עם ישראל זה שהוא בגויים לא התחשב.
זה היסוד לכל.
מפה אנחנו מתחילים. כמובן, מתוך אחריות כלל עולמית.
עם ישראל, היהדות, היא קוסמופוליטית.
היא דואגת לכל.
אנחנו לא אנשים שדואגים לעצמנו ושוכחים
שיש עוד אנשים בעולם.
כל אדם בעולם יש לו מקום.
אבל שים לב, לא מתוך ערבוב וטשטוש אנחנו נגיע למציאות תקינה ובריאה,
אלא מתוך עמידה על היסודות והעקרונות שלנו, כפי שניתנו לנו בהר סיני.
זה היסוד לכל.
לכן היסוד של תחילת
בנייתו של עם ישראל, זה הפדות.
בסדר? ושמתי פדות בין עמי ובין עמך.
הנה, שימו לב.
ושמתי פדות, מה זה אומר פדות?
גבול.
ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה.
נראה לבסייתא דשמיא,
מה זה למחר?
מחר יהיה האות הזה, מה זה למחר?
למחר.
מה זה המחר?
אותיות רמ״ח.
והן גם אותיות
רחם
כמה איברים יש לנו?
רמ״ך
מתוך
רחמים שהקדוש ברוך הוא מרחם עלינו סיני שלמים
אתה יודע והעניין הוא כי ישראל כל אחד מהם צריך לקיים רמ״ך מצוות
וזה אי אפשר שיעשה כל אחד רמ״ך מצוות
נכון?
אני לא כהן
ברוך השם יש לי אישה טובה
איזה מצווה יש
שאני לא יכול לקיים?
אני לא צריך לגרש אישתו רעה, אני לא אישה טובה, יש לו אישה טובה, אני לא קיים את המצווה
והוא מחזיר את גבושתו, או לא גרש, הוא מחזיר את גבושתו.
כבר שתי מצוות שאי אפשר לקיים, בסדר?
יש מלא דברים שאתה לא יכול לקיים.
אמר לנו הרב בן איש חייל,
וזה אי אפשר שיעשה כל אחד רמח מצוות עשה.
אך על ידי אהבה שיש בישראל בין זה לזה,
כל אחד יהיה נשלם ברמח ממעשה חברו.
בסופו של דבר, מתוך כל עם ישראל, כללות עם ישראל,
הכל נעשה.
איך יכול להיות שאם כולם אוהבים את כולם, אז אי אפשר,
כשאחד...
אבל זהו.
זו המציאות.
המציאות היא שעל ידי כללות ישראל, יש לנו מעטפת שכוללת את כולנו,
מערכת כללית
שאיפה היא נולדה?
במעמד הר סיני.
נותן נשמה.
הקדוש ברוך הוא נותן נשמה לעם.
זה ההבדל בין ישראל לבין האומות, שהם כולם פרטים.
ושם יש השגחה על המין, על הארץ, יש שרו של.
כל מדינה ומדינה, כל ארץ וארץ יש לה את השר שלה.
ובעם ישראל,
פדוש ברוך הוא בכבודו בעצמו, כולל, מעל הכול.
אין אותה, העניין הזה של איסוף של פרטים.
כמובן שהרבה יהודים נמצאים, זה מצויד.
אבל הכל מתחיל מהכלל, מהנשמה.
מהצד הרוחני שהוא כולל הכל, ואחר כך הוא מתפרט
במציאות גופנית, גשמית,
שהיא בעלת גבולות.
לכן,
ישראל ערבים זה בזה, כשאחד עושה מעשה,
כולם מחוברים.
שמתם לב מה אמרתי?
אתה רצית להגיד כולם?
מרוויחים, נכון?
מה אני אמרתי?
מחוברים. למה?
כי זה לכל הצדדים.
זה לא רק ללקק דבש,
מישהו עשה טוב ואני הרווחתי, גם אני עשיתי טוב.
גם הפוך.
לשים לב לאחריות הציבורית,
הכללית, שיש לכל אחד מאיתנו כלפי כולם.
שכולם יעשו רק טוב. אם מישהו באיזשהו מקום עושה משהו לא טוב, כולנו סובלים.
ואם מישהו עושה טוב, הרווחנו כולנו.
אז מה אנחנו נרצה שיהיה?
שכולם יעשו רק טוב.
איך אני יודע מה טוב ומה לא טוב?
אבאלה.
העמיד אותנו למעמד הר סיני,
סיפר לנו מה טוב ומה לא טוב. יש לנו תורה.
מה כתוב בתורה שטוב זה טוב, מה שכתוב שלא טוב
זה לא טוב, מה מצוות עשה עושים, מה שמצוות עשה עושים איסור לא עושים,
נמנעים.
זה עוזר, זה חסר שלום, נפיל. כולנו בסירה אחת.
בסדר? לשים לב לנקודה הזאת, זה מאוד מרכזי בכל יסוד קיומו של עם ישראל.
אני אגיד את זה אולי בצורה יותר בוטה.
אין אצלנו דבר כזה חיה ותן לחיות.
זה אולי ייתן לחיות לחיות.
זה ברור?
אצלנו רק
כולנו מחוברים ביחד.
כל מה שמישהו עושה,
כולם שם.
זו אחריות גדולה.
אה, אם אני לא יכול להגיד לו כלום, בסדר, מצוות התוכחה.
הבנתי. זה כבר נושא אחר, שיהיו רחים.
ולכן, רמה אחם אותיות רחם, כי רחם הוא רחימאי.
מה זה רחימה היא?
רחים אהוב.
הוא תרגום של אהבה.
לרמוז, רמ״ח מצוות נשלמים אצל כל אחד ואחד על ידי רחם, על ידי שהוא אהבה שיש בין זה לזה.
וידוע כי שלמות קיום רמ״ח עשה מסוגלים לגאולה.
מתוך מה עם ישראל יגאל? מתוך אהבה.
רמ״ח, רחם.
רחים זה אהוב.
רחמנה, מי זה רחמנה?
הקדוש ברוך הוא, הביטוי לקדוש ברוך הוא, מה זה באמת?
שמרחם עלינו, שאוהב אותנו,
אבא שאוהב אותנו,
זה הקדוש ברוך הוא.
רחמנה אמרה, התורה אמרה.
וידוע כשלמות קיום רבה חסדים מסוגלים לגאולה, כי רבה חסדים בסוד החסדים,
והם בסוד וו ה שבשם אם זוכרים שבועות קודמים שדיברנו על
השלמת כיסא השם,
או שסה לא תעשה עם סוד הגבורות, ובסוד י' כי השם השם.
והגאולה תהיה מתגבורת החסדים,
ועל ידי שלמות תיקון וה' שבשם, כי היום יש לנו תאייה, כי יד על כס יד, צריך להשלים את הווה והשאחד. גם ידוע.
על ידי מידת אהבה שתהיה שלמה בישראל, תהיה הגאולה.
לזה אמרו ושמתי פדוד בין עמי ובין עמך למחר, אותיות לרמח ואותיות לרחם, ורוצה לומר על ידי זכות רמח
עשה שעתידין לקבל בסיני,
ועל ידי זכות רחם שיש ביניהם,
אהבה שיש ביניהם,
יהיה האות הזה של הפדות.
השבוע ברוך הוא יפדה אותנו מבין האומות.
בעצם ירומם אותנו,
יפריש בינינו לבין
אומות העולם.
זה דבר ראשון.
או יובן בסייעתא דשמע ידוע שקריאת שמע יש בה רמח תיבות,
מפני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ה' ישראל,
הקליפות והתחתונים שברשותם, והיא תהיה להם כמו רומח
בליבב לדקור כמו חרב להרוג,
כמו שכתוב בתהילים רוממות אל בגרונם.
זוהי קריאת שמע,
ועל כן יהיה חרב ופיפיות בידם להרוג את אויביהם.
ולכן לגבי פלחס כתיבה ייקח, מה הוא לקח?
רומח, מה זה רומח?
שבריה, לא?
אבל ארוכה.
אבל רומח זה בלי ו, זה רמ״ח,
קריאת שמע.
וייקח רומח בידו, ואמרו רבותינו זאת זכות רמח תיבות של קריאת שמע,
וגבר בזה על הסטרא אחרא.
וזהו שאמר ושמתיף עדות בין עמי ובין עמך, למחר יהיה האות הזה,
לרמ״ך. הל״מ משמש במקום בעבור,
כלומר בעבור זכות רמ״ך,
תיבות של קריאת שמע יהיה האות הזה של פדותמים מיד אויבים
וגמר ישראל.
בסדר? לרמ״ך גדולים מתוך רמ״ך.
ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה שקריאת שמע בוחר בעמו ישראל באהבה.
למה? מה התרגום של המילה אהבה?
רחם.
ואז אנחנו מתחילים לומר רמ״ך תיבות של קריאת שמע.
שזכינו לרמך תיבות של קריאת שמש, שתהיה רומך מחרב בידינו נגד אויבינו, על ידי רחב,
שהוא האהבה שיש לנו זה על זה.
ולא רק שזה על זה, אלא בין הקדוש ברוך הוא לבינינו, וזה ברור.
אמרנו כמה פעמים שאסור להפסיק בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לבין שמע ישראל, אפילו לא באמן.
למה?
כי אהבה בגימטריה זה 13,
הקדוש ברוך הוא בוחר בנו באהבה, אהבה זה 13. אנחנו כתוצאה מזה בהדדיות,
מי יחד עם שמו, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם
אחד, אחד בגימטרייה זה 13, כמה זה ביחד?
26, זה החיבור של השגחת עבורה עלינו, י״כ-ו׳, כן, לא להפסיק,
חיבור בינינו לבינו.
בסדר, שים לב.
עמוד לנו השוכן, בן איש חי, סעיף א',
מספר הרמ״ח של קריאת שמע הוא כך.
איך זה מופיע בסופו של דבר, הרמ״ח?
שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד, כמה זה?
שש מילים.
ושישה של ברוך שם קוראים למלכותו עוד שישה ו-42 של ואהבת שזה ושינתו לבניך ודיברת בם בם זה ארבעים ושתיים
כן והיה ושבעים ושתיים של ויהם שמעו עד ושמתם
וחמישים של ושמתם עד ויאמר ושישים ותשע של ויאמר הרי סך הכל רמ״ה
אם שלוש תיבות שכופל השליח ציבור שאמור להוציא אותנו ידי חובה בשלוש תיבות האלו ואנחנו כדי להיות ערים
לצאת ידי רובו, אומרים אמת, מוסיפים את המילה אמת,
אז השלמנו לרמ״ך.
אם ג' תיבות שכופר לשליח ציבור, ישלמנו לרמ״ך תיבות. וידוע כי במספר רמ״ך הנזכר יש כוונות עמוקות בכל הפרטים.
ואי אפשר להיות נחסר אצל כל אחד ואחד במספר רמ״ך, כלום.
לכן גם היחיד קורא קריאת שמע, בין בשחרית, בין בערבית, בין בקריאת שמע של המיטה.
צריך לכפול שלוש תיבות השם ה' אלוקיכם אמת
כדי להשלים הרמ״ך.
מיהו השליח ציבור מצד בחינתו שהוא השליח של כל הציבור
יש לו כוח יותר בהשלמה הזו של כפל שלוש תיבות הנזכרות.
ולכן אם האדם מתפלל עם הציבור שיש שם השליח ציבור עומד
ישמע הכפל מהשליח ציבור והוא לא צריך לכפול
נרק יחבל להשלים רמח שלו משמיעתו הכפל מהשליח ציבור.
שמים לב לעניין הזה.
והאמת היא שזו שיטת הרב בן איש חי
לפי הפוסקים האשכנזים
אדם
שלא נמצא בציבור
ולא שומע השם אלוקיכם אמת משליח ציבור,
אז שתי אפשרויות.
אם הוא נמצא בציבור וכבר פספס הוא באמצע קריאת שמע,
ועכשיו שליח ציבור אומר השם אלוקיכם אמת,
אז הוא אומר הפוסקים האשכנזים שהפסיד.
אבל אם הוא מתפלל ביחיד, מה רואה הפוסקים האשכנזים לעשות?
לומר לפני שמע ישראל
אל מלך נאמן.
כך טוב בקריאת שמע למיטה, לא?
אין מלך נאמן.
למה?
כדי להשלים
שלוש מילים.
במקום השם ולוקחים באמת,
אלא שאמר בן ישחי חתוך וברור לו ופסוק לו,
השם ולוקחים באמת בכל מצב אתה אומר.
עוסקים מה שתי עזים לא עוסקים בזה.
בסדר, צריך לדעת, אנחנו לומדים הכל, נכון? אמרנו, גם אם לומדים בן ישחי אני אדע מה יש אחרים.
בסדר?
וכמו שאמרתי מקודם, שאם אנחנו לא מפסיקים בין הבוכה באומו ישראל באהבה לבין שמע ישראל,
אז איך אתה אומר אל מלך נאמן?
טוב, אז מתחכים להגיד אל מלך נאמן.
יש דעות שונות.
הוא מביא אותם למשנה ברורה.
טוב, בכל מקרה לענייננו זה מה שאומר הרב בן משחי.
ובספרי הקדוש מקבצאל העליתי, בסייעתא דשמיא,
שאם המתפלל עם הציבור עודנו באמצע קריאת שמע והשליח ציבור השלים הקריאת שמע וכפה שלושת אלפות נזכרות,
לא מעניין להשלים לעצמו עם כוח שמיעה מהשליח ציבור.
שמים לב, זה לא עוזר לו, הוא באמצע קריאת שמע.
כי סודם של דברים צריך להיות מספר זה של הכפל באחרונה.
נגמר קריאת שמע.
ואם יש למו באמצע, הרי זה מערב הסדל, בתחתונים למעלה.
כי לשים לב, אתם ראיתם שהוא חילק בתוך קריאת שמע את מספר המילים?
כל מספר שהוא נתן פה זה משהו מיוחד.
זה לא סתם המספרים האלה. למה הוא חולק באמצע פרשת ויים שמוע?
למה הוא אומר, שמע לבד,
ברוך שיגוי וחותומה, הוא לא יודע לספור
42 ועוד 12?
כמה זה?
ניצבו כמו נד נוזלים? מה, הוא לא יכול?
נד 54. ברור,
הוא יכול.
זאת אומרת שיש פה בכל דבר משמעות.
זה נראה את זה.
איך?
שהלך הציבור, למה הוא אומר, זה כאילו ככה. למה? סתם שהלך ציבור, למה הוא אומר?
שהציבור ישמע, נכון?
זהו, כי הוא קיבל.
היה פה כוונות רשש.
שמעת?
לא צריך כוונות רשש.
יש מקומות שאני אומר, לא תמיד השלך ציבור יודע שהוא צריך להוציא ידי חובה.
מקומות שונים אחרים.
קדושה למשל.
הוא צריך להתכוון,
לצאת, להוציא את ידי חובבי, שהאדם נמצא באמצע עמידה.
לא תבין את זה אצלו בראש שלו.
אצלו בראש שלו, זה מי שאומר קדושה יחד איתי קדושה.
זה דברים שצריך לבדוק אותם. תשובות של הרב עובדיה, של הרב אליהו,
התשובות,
מה העניין.
כיסודם של דברים צריך להיות מספר זה של הכפל באחרונה וגמר קריאת שמע, ואם ישלימו באמצע, הרי זה מערב הסדר, התחתונים למעלה.
לכך בחיי גבנה עדיף צפי שהוא עצמו יכפול וישלים החיסרון.
קריאת שמע משליח ציבור עדיף תפל לשמוע כפל משליח ציבור
סעיף ב' אף על פי שמן התורה חיוב קריאת שמע הוא שתיים מאיפה לומדים מה הפסוק אומר
בשוכבך ובקומך קריאת שמע
בשוכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים בשעה שבני אדם קמים עומדים
בבוקר זה שאדם קמים ובערב זה כשהם שוכבים איפה שאתה לא הלכת לשם מצוות חובת קריאת שמע בוקר וערב
שחרית וערבית, טוב.
אחת בשחרית ואחת בערבית.
אלה שתיים שהם מן התורה.
תקראו חכמנו זכרונם לברכה ארבע פעמים קריאת שמע.
איזה ארבע פעמים?
אחת, שמע ישראל שבקורבנות.
שמע ישראל ברוך שהם גורים איכותו וגם שם אמר צריך לכסות את העיניים.
אלא שהספרדים המתחילים אתה אוכל כל שבירת העולם ואתה אחת לאחר שבירת העולם. והאשכנזים ממשיכים
ואתה עד משעריך ואז ממשיכים.
וקריאת שמע הרביעית, איפה היא?
קריאת שמע על המיטה,
שבאופן בסיסי, יסודי, ניתקנה בשביל המזיקים.
אבל פה יש משהו הרבה יותר,
מונער מערב בן-ישראל, יש לו דברים יותר פנימיים.
וכולם הם לצורך
הייחוד והזיווג הנעשה למעלה מבחינת ו׳ה שבשם.
ואלו ארבעה קריאת שמע אינם שווים ממעלתם.
תשימו לב אתם
לקרוא את זה ותגידו מה אתם אומרים על זה.
וזה סדרן במעלתן ממטה למעלה, והוא
הגרועה מכולם,
הגרועה נמוכה,
הגרועה מכולם היא קריאת שמע שעל המיטה.
דרג ד'
ארבע קריאת שמע למיטה. מה אמרנו? למה הם תיקנו אותה?
מזיקים. אנחנו נגד מזיקים.
עדיף לנו שלא יהיו מזיקים.
בסדר? זה הדבר הנמוך ביותר.
למעלה ממנה קריאת שמע של ערבית,
שהיא מצווה מהתורה, בשוכבך.
ולמעלה מזו מה היינו מחכים?
כפי שיהיה כתוב,
קריאת שמע של שחרית. למה?
כי זה מה שכתוב בתורה.
ובקומך. מה הוא אומר פה?
ולמעלה מזו קריאת שמע של קורבנות.
וקריאת שמע של קורבנות זה רק שמע ישראל ברוך שם.
ודאי.
מה אמרתי לך ישר תקפוץ?
היזהרתי מראש, לא?
ועוד גיראתי לעניין הזה.
בטח.
זה ברור.
ולמעלה מזו קריאת שמע של יוצר,
וזוהי המעולה שבכולם.
זאת אומרת,
הגבוה ביותר זה יוצר,
אחר כך ערבית ואחר כך קריאת שמע על המיטה.
זה הסדר מלמעלה למטה.
קריאת שמע של יוצר,
קריאת שמע של קורבנות,
קריאת שמע של ערבית,
קריאת שמע על המיטה.
ואנחנו מצפים שקריאת שמע של ערבית היא תהיה לפני של קורבנות.
אין לך ברכת קריאת שמע ברבנן.
זה לא יכול להיות עצמו את יכולה דאורייתא
בקריאת שמע
שמוריד את הפסוק הראשון בקורבנות,
או אפילו רק פרשה ראשונה.
תלוי במי נגיד.
ברור.
יפה.
ויהיה לחשוב האדם שקריאת שמע שעל המיטה בעבור שמירה מן המזיקין הוא.
אתם רואים מה אמרתי? שלפי הפשט זה שמירה מהמזיקין.
והראשונים אומרים את זה.
בסדר?
אלא זוהי תקנת חז״ל. למה?
איך הרב ישראל מביא את הכול לצד הרוחני שמחיית את כולנו.
כדי להמשיך באורות לצורך הייחוד והזיווג הנעשה למעלה בחצות השני של הלילה,
שהוא מתמיד ונמשך עד אור הבוקר,
שהמשכת אורות אלו על ידי קריאת שמע זו יתקיימו עד אור הבוקר.
מאחר היות היום ברור, הסתלקו אותם אורות שקשורים ללילה,
שמירה של יום, שמירה של לילה.
צריך להחזיר אותם מחדש אחר הבוקר.
ומאחר שחצי הראשון של היום הוא מעולה מאוד,
לכן האיחוד והזיווג הנעשה בו בתפילת שחרית הוא גם כן גדול ומעולה מאוד.
ולפי גודל ערכו צריך לו הכנה גדולה בקריאת שמע.
ולכן, מה אמרנו, מהי הקריאת שמע הגבוהה ביותר?
מה?
הקריאת שמע שחרית, שאני עוצר.
זה המקום הגדול ביותר, להגיד בבוקר,
חסדיך, האפשרות לבוא ולחבר את הצד הגשמי עם הרוחני,
זה בבוקר יותר מאשר בכל זמן אחר.
לא בחצי לילה הראשון ולא בחצי לילה השני.
ולכן קריאת שמע של ערבית,
חצי לילה ראשון.
אם חצי לילה ראשון זה זמן
שדינים
אז אם אני מסתכל על מה יכולים להעלות מבחינה רוחנית,
אז בוודאי שהיום הוא יותר חשוב מהלילה.
ולכן קריאת שמע שתהיה קורבנות היא יותר חשובה, היא
גורמת יותר לחבר את הצד, אותנו עם הקדוש ברוך הוא,
את המציאות המתוקנת של העולם,
כדי להגיע למציאות מתוקנת של העולם
מתוך העבודה האישית שלנו.
אבל לפי גודל הכל צריך לו הכנה גדולה בקריאת שמע,
אבל גם שקריאת שמע שלי יותר היא גדולה מאוד.
והייחוד הנעשה בו הוא נעלם ומעולה מאוד.
עם כל זה לא יספיק אדם להשלים את תיקון הראוי לזמן תפילת שחרית בקריאת שמע של יוצר בלבד.
כי אין לנו יכולת להמשיך כל האורות הצריכים לזמן זה מכל המדרגות בפעם אחת.
כלומר, בקריאה אחת שאשמה.
לכך תיקנו חז״ל קודם קריאת שמע של יוצר,
עוד קריאת שמע של קורבנו.
זאת אומרת, שתי הקריאות האלה,
אחת מהתורה, אחת מדרבנן,
הם בעצם מחוללים את כל המציאות האפשרית לתיקון.
כי באחד, בבום אחד, אנחנו לא מסוגלים, צריך מדרגה.
אז הקריאת שמע דרבנה של קורבנות היא בעצם פתיחת הדלת, זה לא הכנה מבחוץ,
זה פתיחת הדלת לתוך האולם של קריאת שמע של יוצר.
לכן יש לך חשיבות, למה אתה תכניס את הראש,
אמרת גולנצ'יק,
מכניס את הראש שזה יפתוח דלת,
מה עושה צנחן?
שם לבנה.
איפה נכניס את זה? ברור, אתה מכיר?
לא יודע.
בסדר, טוב.
ולכך תקנו חז״ל וקורבנות, שאנו אומרים אותה קודם פרשת התמיד, כדי שנמשיך האורות בהדרגות.
שתחילה נמשיך על ידי קריאת שמע של קורבנות אור בחינה אחת,
ואחר כך על ידי קריאת שמע של יוצר נמשיך עוד אור בחינה אחת,
שהוא מקום יותר גבוה עליו.
ואז על ידי זה אחר כך נעשה הייחוד והזיווג בתפילת שחרית.
בתפילת שחרית מה אמרנו? זה היה בדרגה
הגבוהה ביותר.
שנקראת עולם האצילות,
ויוצר זה עולם הבריאה.
שוקט לזמרה עולם היצירה.
וקורבנות זה המעשה.
מתחילים מלמטה כדי להיכנס פנימה.
אי אפשר לקפוץ על מדרגות.
והנה,
חסידים הראשונים, שמה הם נקראים? איך קראו להם?
ותיקין.
מה זה ותיקין?
אומר רשי על הגמרא הזו, מה אומר ותיקין?
חסידים שזריזים במצוות.
שהיו נזהרים לקרוא קריאת שמע של יוצר קודם הנצח אמה,
גומרים אותה עם הנצח אמה,
לא היו צריכים לקרוא קריאת שמע של קרבנים, כי על ידי גודל ועוצם חסידותם היה להם כוח גדול בכבודתם עכשמתם.
וגם עוד שהם מקדימים לקרוא אותה קודם הנצח אמה, שהוא סמוך ממש להסתלקו את אותם האורות של חצות הלילה.
רק אין צריך שימשיכו האורות העליונים לצורך תפילת שחרית בהדרגות,
כאשר אנחנו צריכים.
ויודע אליהם למשוך אורות הצריכים לתפילת שחרית
בקריאתם בפעם אחת.
אבל בדורות האחרונים אין כל אדם ראוי לכך.
ולכן עתה אפילו חסידים מתפעלים תפילת ותיקין
שקוראים קריאת שמע קודם הנצח אמרו, מסיימים את ברכות קריאת שמע עם הנצח אמרו מיד אומרים תפילת
עמידה ייראוך עם שמש.
צריך שקראו אותה קריאת שמע שתי פעמים, אחת של קורבנות ואחת של יוצר.
זה בעצם היסוד
לקריאת שמע של שחרית שהיא המעולה ביותר.
והפתיחת הדלת של קריאת שמע של שחרית זה תקנת חכמים,
קריאת שמע של קורבנות.
עכשיו הגיעו לערבית.
ואז מובן שערבית זה דאורייתא הזה כבר
מדרגה שלישית.
והתקנה המאוחרת של
קריאת שמע על המיטה זה הדרגה הנמוכה ביותר.
בסדר?
שים לב, סידור היום.
הרב בן שחול לא הלך מצד החשיבות
של
תמיד תיקן את התקנה,
אלא מצד מה אני גורם או לאן אני יכול להגיע על ידי הקריאת שמע הזאת.
מהצד הרוחני הפנימי.
כן, ואותה קריאת שמע של ערבית
היא לצורך המשכת אורות הצריכים לאיחוד ולזיווג הנעשה בתפילת ערבית.
אבל לצורך האיחוד והזיווג הנעשה בתפילת מלאכה אין לנו צריכים לקרוא קריאת שמע.
כי הספיקו לה אותם האורות, שימו לב, לכל היום זה משך.
האורות של הבוקר,
ממשיכים עד השקיעה,
שימשכו בקריאת שמע של שחרית.
אבל גם כשנסתלקו אחר התפילה, הם כל זה להיות כי היום חסד
ואין עדינים שוטים כל כך. הם מסתלקים לגמרי ומשתייר מהם להגיד בבוקר חסדיך, היום זה חסד, חסד אל
כל היום.
כשאני רואה אור יש לי חסדים.
וזהו השיעורים שיספיקו לתפילת המנחה בלבד.
ולכן מעולה הייחוד והזיווג הנעשה בתפילת שחרית
על הנעשה בתפילת המנחה מאוד מאוד.
החשיבות הגדולה העליונה של תפילת שחרית.
יען כי מה שנעשה במנחה הוא מהשיעורים של האורות המוחים של שחרית.
זה מה שנקרא ללקט עוד את השאריות של שחרית. אני ממשיך את המנחה.
לפי שאורות המוחים הולכים ומתמעטים.
ועתם שלא תספיק קריאת שמע של ערבית לצורך גם מה שנעשה בחצות הלילה השני,
כמו שהספיקה קריאת שמע של שחרית לצורך כל היום כולו,
גם אחרי חצות היום.
היינו כי בלילה הוא שליטת דינים גמורים.
חצי הלילה הראשון,
אה,
אמונתך בלילות.
הרבה הרבה הרבה כוחות צריכים לשרוד את הלילה.
תמיד אני אומר את זה,
לא יודע למה, טיפול נמרץ.
יש הבדל בין יום ללילה,
24-7,
אותו פימפום,
הכל אותו דבר.
מה אומר לך הרופא?
נראה איך נעבור את הלילה.
מה אכפת לך?
נלך, נהיה ב-24 השעות הבאות, נכון?
היום התחילו יותר להכניס את זה כי הם החליטו
לרדת מעבודת השם.
אבל,
אתם יודעים, נראה איך יעבור הלילה. למה לילה?
כי זה זמן של שינויים.
זה זמן שצריך הרבה תגבורת כוחות.
ותגבורת כוחות אמיתית שלמה
כדי שנוכל לעבור את הלילה.
ולכן גם הקריאת שמע של הערבית, היא לא מספיקה לקרוא הלילה, חצאת הלילה. אחר כך,
כן, סמוך לחצות הלילה, קריאת שמע.
אז זהו, עכשיו נגיע לכל הפריטי ההלכות של קריאת שמע למיטה, מתי אומרים, איך אומרים ולמה.
אבל באופן עקרוני, זו התקנה.
אדם הולך לישון לפני חצות. עקרוני, דיברנו על זה, נכון?
בהתחלה דיברנו על זה.
טוב, היום הולך במציאות אחרת, בסדר, מה לעשות?
צריך לתקן.
טוב.
והטעם שלא תספיק קריאת שמע די ערבית לצורך גם מה שנעשה בחצות האל השני,
או שהספיקה קריאת שמע ששחררת לצורך כל היום כולו,
ראינו כי בלילה הוא שליטה דינים גמורים.
ולכך, אחר תפילת ערבית הסתלקו אורות
שנמשכו על ידי קריאת שמע לגמרי.
לכן צריכים אנחנו לקרוא קריאת שמע למיטה בשביל צהור על חצות השני של הלילה.
ומה שמקדימים לקרוא קריאת שמע זו בעת השכיבה, שזה
לפני החצות, ואין מתאים עץ שיגיע החצות השני של הלילה.
יתבהר עניין זה לקמאל במקומו. אתה רואה? בדיוק מה שאמרתי לך.
יתבהר במקומו.
בסדר?
וכל זה שכתבנו ראשי דברים,
מה שיוכל אדם פשוט לסבול בדעתו.
נתן לנו ככה איזה כותרות,
ייחודים, זיווגים, בעבי, בוקר, חסד, לילה, דין, ו... בקיצור, כל הנושא הזה של
איך אני מתפקד במציאות של הבורא, כדי שבסופו של דבר כל מה שאני עושה יועיל,
ויועיל בדרך הנאותה ביותר. אנחנו רוצים מצוינות, אמרנו, נכון?
אנחנו לא מתאפקים בעובר.
רוצים לעשות את הכל כמה שיותר טוב, אקסלנט.
ברור?
יפה.
אך באמת דברים לא יש בהם שדות עמוקים ונתבהרו ברחבה בשאר הכוונות
לרבנו אריזל, בעזרת השם, פעם נלמד גם את זה. בסדר? מזכירים?
איפה? לא יודע. בסדר? ברור.
טוב, הלכה ג'.
קריאתה,
קריאתה של מי?
קריאתה איזה קריאת שמע?
של שחרית.
כן? של יוצר.
קודם הנצח אמר,
דהיינו סמוך לו, בכדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנצח אמר,
ויסמוך התפילה מיד בהנצח אמר.
ומי שיוכל לעשות כן, מצווה גדולה בידו ובזכרו העצום,
גם בזמן הזה שאין לנו כוח כחסידים הראשונים לקריאים ותיקים".
שים לב, היה יהודי צדיק אחד,
חכם שלום לא אופז,
זכר צדיק לברכה.
אני מציע,
תמצאו באיזשהו מקום, איפה יש אינטרנט, כי לכם אני יודע שאין,
תמצאו באיזשהו מקום,
את השיעורים שלו ואיך הוא דיבר, איך צריך להתפעלב ותיקין.
שאלתי מישהו פעם מעכו, תגיד לי, בעכו יש ותיקין?
הוא אומר, אין אחרי ותיקין.
הוא היה הרב של עכו.
הוא היה בדבר הזה,
מי זה חתנו שבזכותו שהוא נזף בו ככה מאז מתפעלב ותיקין ולא הרב בקשי דורון?
הוא שאל את ציון, שיהיה בריא,
יחיה לאורך ימים טובים.
הוא אומר, ותיקין, בסדר, יש מעלה גדולה.
ותיקים. טוב,
או מכל מקום.
לא, בואו נראה עכשיו מה אנחנו האנשים הפשוטים עושים.
או מכל מקום, אם לא קרא קודם הנצח אמר, יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל, משום שזריזים, מקדימים למצוות. אחת מתרי הג מצוות,
אחת מרמ״ח מצוות עשה.
לא יודע אם פעם שאלתי את זה,
כמה מצוות עשה היום במציאות שלנו יש לנו מתוך הרמ״ח אפשרות לעשות?
בערך. כמה אמרנו?
שבעים.
באזור שבעים מצוות.
יש אפשרות.
כל השאר חכו, בעזרת השם יגיע.
אבל אין לנו אפשרות.
מכל מיני סיבות.
עוד לא הגענו לגאולה השלמה.
והנה זמן הנצח אמר, אלה הרב בית דוד, סימן ל״ו דף י״א,
שעה אחת קודם שיעלה השמש על הארץ ויראה לנו.
עכשיו תראו, הרב בן איש חי פה מביא שיטה שאנחנו מקבלים אותה.
וגם הוא לכאורה לא מקבל אותה, אבל לדעתי הוא רוצה ללמד זכות על כל האנשים שהולכים לעבודה מוקדם.
ובזמנו היו אנשים על הפלנקות בשש וחצי בבוקר,
סולל בונה.
שש וחצי הוא כבר צריך להיות למעלה בפיגום. מתי הוא התפלל? הנצח כשש-שלושים וחמש.
עזובי שיטת בית דוד.
שהנצח אמר זה לא בזמן שגלגל חמה נגלה לעינינו, כמו שהיום אנחנו אומרים,
אלא שעה קודם.
בואו נראה את זה בפנים.
אני מקדים את זה כדי שלא תיבהלו.
כי זה נראה מוזר,
איך יכול להיות דבר כזה.
טוב,
הרב בית דוד סיימה ל״ד י״א שוב שעה אחת קודם שיהיה לה שמש על הארץ ויראה לנו.
ובתשובתי בסייעתא דשמע בספרי רב פעלים הבאתי את דבריו וכתבתי שאין ראיות שלו מוכרחים
שיש להשיב.
יש מה להגיד לו על הראיות שלו,
לא חייבים לקבל אותן.
גם הבאתי דברי מנחת כהן ועטרת ראש על ברכות שנראית דלית לו סברת הבית דוד.
גם שם כתבתי ששמעתי שיש הוכחה לסברת בית דוד מחוש הרעות
שמעו רבותינו זלבחצות היום החמה בראש כל אדם
ואנו רואים כי אחר חמש שעות וחצי מתי ציית החמה לעינינו תהיה החמה בראש כל אדם.
אך כתבתי שזה המבחן לא יעלה אליו בימות הקיץ,
השקר בימות החורף ואם כן אין בזה כדי שמיכה".
אי אפשר לסמוך על זה, זה פעם כך, פעם אחרת.
כתבתי שגדולי האחרונים לא מצאנו שהביאו דברי הרב בית דוד לסמוך עליהם. רק מצאים לו הגאון החידה
שמחזיק ברכה שציין והורה מקום על ספר בית דוד הנזכר.
אמר שיש דבר כזה.
גם בהגאותיו על הזוהר הקדוש, חלק ב', קופצת דיבר.
ציין על דברי בית דוד הנזכר, ולא גילה לנו להסכמת דעתו לעניין הלכה.
אמר שיש דבר כזה, לא אמר לנו, תנהגו כך.
ומספרו יוסף אומץ,
סימן ע״ו שכתב שם,
וזה לשון אמנם שמעתי כי מעין דוגמה היה עושה מעשה הרב הגדול עיר וקדיש מורנו הרב רבי יוסף קובו
לעניין תפילת שחרית.
עד כאן לשונו.
ותקידקתי בזה כי בזמן הגאון החידה לא היו נוהגים ביר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן, ביר הקודש חברון תיבנה ותיכונן לעשות מעשה כסברת הרב בית דוד.
ועל כן מה ששמענו אומרים דעתם מנהג החסידים בבית אל,
ביר הקודש ירושלים לעשות כסברת הרב בית דוד בקריאת שמע ותפילה הנה זהו מנהג חדש שלא היה מקודם.
ואנחנו יכולים להגיד היום שגם חסידי בית אל
מקובלי בית אל, גם לא נוהגים ככה, אלא דווקא עם זמן יציאת החמה, גלגל חמה לעינינו.
והרב הגאון החסיד, מהרם מני, רבי אליהו מני,
נטרי רחמניהו פרקה, כתב שרוב הציבור בירושלים עושים כמו שכתב הרב בית דוד,
אומנם יש מדקדקים שהם מתפעלים, כי מאחר יציאת החמה ממש,
כמו שקראתה בספר דברי יוסף שוורץ.
לכן אני נוהג לבוקר, תשמע, שישה דקים,
שהוא איסור שעה קודם יציאת השמש,
ולפעמים עם מהירות החזן יהיה עשרה או שניים עשרה דקים קודם יציאת השמש,
ולא אכפת לי.
וכן לפעמים יהיה עם השמש.
ולעיל שדה יתחנן שזכנו לבוא על הנקודה
שזה צריך סייעתא דשמיא. עד כאן לשונו של
הדברי יוסף.
והנה פה הראינו איזה עיר,
י' א',
פשט המנהג מקרוב לעשות בקרית שמע תפילה כזוועת הרבי דוד,
אך ודאי מנהג המדקדקים להתפלל עם יציאת השמש ממש
שנראית לנו והקריאת שמע יתחילו שישה דקים קודם יציאת השמש
ומנהג נכון ומשובח לפי קוצר דעתי".
במילים אחרות,
מסקנת הרב בן איש חי, וזה מסקנתנו שאנחנו מגנים כך,
הטוב ביותר להתפלל,
השם שפתיי תפתח עם יציאת חמה על פני הקרקע. רואים גלגל חמה,
שגלגל חמה מתחיל להתגלות, יוצא לפני השטח.
רואים אותו, מתחילים לראות אותו, בסדר? זה אחד.
מה שכן, אם זה שש דקות או עשר דקות לפני הזריחה,
גם זה טוב.
תמיד אמרו לנו, כן, חכם נעים, זכר צעדי לברכה ועוד.
אמרו,
ותיקין, אלה שמסתכלים ככה, אתם מכירים את האלה עם השעון קאסיו?
לא. עם זה,
שניות, הייתי פעם בבית כנסת יארב,
בן טוב, זכר צעדי לברכה, אמר לי, תיגש להיות שליח ציבור,
אני ניגש כאילו שם המלוכה,
נשתבח,
פתאום בא אליי הגבאי, שם לי כזה שעון בצד, פימפם, פימפם, פימפם, יש לך עוד שש דקות, עוד חמש דקות, חמש וחצי.
מתי הנץ?
הוא מפמפם לך.
איך שאני ראיתי את זה,
התחלתי אותו להסתכל,
סובבתי אותו לכיוון הגבאי,
שתסתכל עליו.
בסוף הוא בא לי, איך ידעת להגיע בזמן?
פעללתי.
דקה קודם, דקה אחר כך.
אולי עדיף דקה אחר כך, דקה קודם, לא משנה, זה אותו דבר.
עשר דקות לכאן ולכאן, זה בסדר. מה הטוב ביותר?
דיוק, היום העולם שלנו מדויק.
אנחנו כולנו מדעיים,
כולנו רוצים דיוק, אז גם בזה דיוק.
אבל לא צריך, איך אמר רבי יהודה הלוי, עבדי הזמן,
עבדי העבדים הם, עובדים את השעון.
על זה הוא כתב את זה, נכון?
רבי יהודה הלוי.
על זה שהוא יושב עם הסטופר.
בסדר.
ברור.
כל פיוט הוא
לכל דור מהדורות, רק צריך להישם.
טוב,
בכל מקרה, זה היסוד.
עדיף לנו עם שחר, עם הנצח עבר,
כמה דקות קודם, כמה דקות אחר כך,
עובר,
עובר מלכתחילה גם.
ומי שלא יכול,
הוא תקוע עם עבודה,
שומר ברכבת הקלה.
עכשיו, איך קראנו לזה כשהקימו? רכבת תקלה.
יש כמה תקלות שם.
תקלה קטנה, השומר איפה הוא התפלל, יש תקלות הרבה יותר גדולות.
מה התקלות הגדולות של הרכבת?
סבירות, התקלה אחרי דרושה.
בסדר, בסדר.
זה נקרא הסעת המומים,
הובלת בהמות בעברית שלנו, עזוב, לא משנה, יאללה.
ד.
אם היה אנוס כל הלילה ולא קראת קריאת שמע של הערבית עד שעלה עמוד השחר, כיוון שעדיין לא הנצח המה,
קורא אותה. עכשיו תשימו לב מה קורה עם עבד דוד. אם עבד דוד אומר שכבר שעה לפני הנצח המה שלנו אפשר לקרוא קריאת שמע לפני תפילת המידה,
אז מה עכשיו אתה קורא קריאת שמע של הערבית? זאת אומרת, מה פסק הבן איש חי בסוף?
לא כמו עבד דוד,
כי אחר ידיכה אתה קורא עכשיו קריאת שמע של לילה.
אם היה אנוס כל הלילה ולא קראה קריאת שמע ערבית עד שהעמוד השחר כיוון שעדיין לא אין נצח חמה, כורא אותה ויוצא קצת ידי חובת קריאת שמע של ערבית, אלפי שאלה מעניינת על עניין התיקונים הנעשים למעלה. כי מה הם התיקונים?
להמשיך לתוארות את ה'חסדים'
מקריאת שמע של ערבי...
מסוף היום לערבית עד חצות, ואחרי חצות מה קורה?
קריאת שמע על המיטה, והוא לוקח קריאציה ערבית אפילו.
מה הועלת?
הלכתית, איך אומרים? סימן תווי ותופס טיולים.
אבל את כל המשמעות האמיתית לא עשית.
מי הוא?
לא יקרא אותו היום קריאת שמע של שחרית, אלא עד אחר הנצח אב״ד. אם כן אבוא להותר תדסת, תחליט.
היי, זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד רביעי היום.
כמה זה רביעי היום?
רבע יום כמה שעות?
שלוש שעות.
שעות זמניות.
וצריך להיזהר בימות החורף שהיום קצר, שעה זמן קריאת שמע הוא קצר
ועד שעה אחת
אחר רביעי היום יכול לקרוא אותה בברכותיה
אבל אין לו שכר כקורא אותה בזמנה ואם עבר שעה אחת אחר רביעי היום
יקראנה בלא ברכותיה כקורא בתורה משום ספק ברכות להקל
זה לא בעבר פערה בן איש חי
אם מישהו הגיע לסוף זמן תפילה שסוף זמן תפילה זה
שליש היום
הווי אומר ארבע שעות מהיום
עבר הזמן הזה אתה לא יכול להגיד כעצמו בברכותיה
איפה, איפה הוא נפסק ככה גם להלכה?
כמובן שהרב בן-ישר הרבה פעמים מצטט אותו.
הגאון רבנו זלמן,
שולחן ערוך הרב.
הוא גם פוסק כך.
כשפגיש הגיעה השעה הרביעית,
מתי היו סוף זמן קריאת שמע?
סוף זמן קריאת שמע?
שמונה?
שמונה וחצי, לפי מגן אברהם. בסדר.
שולחן ערוך הרב פוסק מגן אברהם.
בסדר? ואז, כמה זמן אחר כך זה סוף זמן תפילה?
חמישים ומשהו דקות אחר כך, נכון? שעה זמנית.
תגיד שעה,
כמה זה? תשע וחצי. זאת אומרת, אחרי תשע וחצי
אי אפשר להגיד ברכות קריאת שמע.
ודאי.
בלי שהמלכות תגיד מה שאתה רוצה.
זה לא ברכה.
ברור מה אנחנו אומרים?
בסדר? שמים לב לעניין.
מה?
כקורא בתורה.
לא, יש לו שכר כמישהו שקורא בתורה. אתה יכול לקרוא מה שאתה רוצה.
את הברכות אתה לא יכול להגיד.
זה ברור.
אז אם מישהו מתפלל אחרי תשע וחצי,
לא יכול להגיד, אתה מבין אותי משה?
אה, אז יש לנו את השערי תשובה,
תשובי את העניין הזה של חצות היום, אה, בדיעבד שבדיעבד שבדיעבד, אבל אני ראיתי שיש כאלה
שיש להם עניינים אחרי תשע וחצי.
מוזר.
ביותר.
זה ברור מה אנחנו אומרים? קדימה.
סעיף ו',
קודם שיקרא קריאת שמע,
יכוון לקיים מצוות עשה שהצטווינו לקרוא קריאת שמע שתי פעמים ביום,
כמו שכתוב, ודיברת בם בשוכבך ובקומך.
גם יכוון לקהל מצוות עשה לייחד את השם.
ויסגור עיניו ביד ימינו בפסוק ראשון, עוד שישלים ברוך השם כבוד מלכותו לעולם ויעץ. שמים לב
גם בברוך השם
עם יד
על העיניים.
אחרי ברוך השם כבוד מלכותו, אז מורידים את היד מהעיניים.
ויש סוד בדבר.
זה לא רק הצד הטכני הזה שלא יסיח דעתו לדברים אחרים. כן, מופיע בהלכה הדבר הזה.
פה אין עניין יותר גדול בכיסוי העיניים.
ואם לא קיבל ליבו בפסוק שמע ישראל בפשטן של דברים,
לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור.
ואם ירגיש בעצמו תכף אחרי שאמר ברוך פסוק שמע,
לא יחזור לו בפסוק שמע שנית. למה?
האומר שמע שמע משתקין אותו. מדוע?
כאילו שתי רשויות.
כשאומר שמע שמע משתקין אותו.
שלא יהיה נראה כמודל לשתי רשויות, חס ושלום.
אלא ישתוק שיעור אמירת פרשה ראשונה,
ואחר כך חזרו אל אמור פסוק שמע.
ויקרא משם וילך על הסדר, ואם ירצה שלא לשתוק, אלא גומר כל הפרשה הראשונה,
חוזר וקורא שנית מפסוק שמע,
הנה חינמי,
יעשה כך.
וזה עדיף משתיקה.
וגם פסוק ברוך שם קוראים מלכותו וגם ועד, יש אומרים,
אם לא אמרו בכוונה, חוזר לאמרו בכוונה.
ביהו כשחוזר בעבור ברוך שם קוראים מלכותו, חוזר פסוק שמע, כדי שיבוא סוד תיקון הפסוקים האלו על הסדר.
אי אפשר להגיד ברוך שם בלי להגיד שמע ישראל.
הרי זו תגובת
יעקב אבינו על דברי בנאר.
בסדר? דיברנו על זה בהרחבה.
בפסוק שמע ישראל יעשה פסקי תיבות כמו שתי תיבות ביחד.
שמע ישראל,
השם אלוקינו,
השם אחד.
כדי לכוון בהם כפי המשמעות הזאת, והוא
כי שמע פירושו קבלה,
כמו שמור ושמעת,
תרגומו תר ותקבל,
וגם הוא לשון הבנה, שמע כלומר אבן,
וכן הוא אומר שמע ישראל,
כלומר קבל דברים אלו ואביניהם ותדאם
שתאמין בה והוא כי השם הוא אלוקינו ועוד הנה הוא השם אחד.
זו הסיבה שאתה אומר שמע ישראל
הוא אלוקינו והוא גם אחד.
השמע זה האזן אבן קבל,
ישראל עם ישראל, השם המשגיח עלינו
זה שהוא משגיח עלינו בהשגחה פרטית היה הווה ויהיה שזה אומר חסדים
מה הוא?
הוא אלוקנו.
ולא רק שהוא אלוקנו,
לא רק שהוא אדוננו,
לא רק שהוא מלכהו, הוא גם אחד.
מה זה אחד?
יחיד ולא שניים.
יחיד בדורו, מה שנקרא, אחד מיוחד.
מיוחד אין בלתו,
אין כבור.
בסדר? זה ברור?
זו הכוונה הפשוטה ביותר
של שמע ישראל.
ונמצא בזה יש קבלה והודעה בשני דברים.
האחד הוא קבלת מלכות שמים,
באומרו ה' אלוקינו,
שמודה שקיבלנו לאותו להיות לנו לאלוה, ואנחנו עבדים לו.
והשני הוא עניין ייחוד ה', באומרו ה' אחד, שהוא בלי שיתוף אחר,
שאין לו שני. כמו שאמר אליהו זכור לטוב, אנ תוחד
ולה בחושבן.
אומר פתח אליהו לפעמים.
זה, שם זה נמצא.
אליהו הנביא,
אנ תוחד ולה בחושבן.
אות עין של שמה ואות ד' של אחד הם אותיות גדולות.
וכתב בספר כתר מלכות כתיבתי,
עד שגם הקורא צריך לכוון אותם במחשבתו באותיות גדולות.
כי הקורא צריך לצייר כל אותיות הפסוק נגד עיניו במחשבתו.
ושתי אותיות אלו יציירים באותיות גדולות, והוא נכון.
שים לב, כשאני אומר שמע ישראל ואני עוצם עיניים, אני רואה מולי שמע עין גדולה, ישראל ואחד עד ד' גדולה.
רואים את זה? אתם רואים את זה מול העיניים?
רואים את כל הפסוק?
תעצום עיניים ודבר.
רואה או לא רואה?
אמרנו כמה פעמים, אחד הדברים היסודיים שמוצאים אותנו מכל בעיה, מהי?
שמי תיישב נגדי תמיד, מה זה? יצייר מול העיניים י' כו' כ,
בניקוד יראה, חיריק שווה קמץ,
י' בחיריק שווה קמץ, י' בחיריק שווה וו' בקמץ.
ברור.
השתה ברורה.
העמוד הראשון שלהם השתה ברורה. כל יהודי פשוט צריך לעשות את זה.
עובר או לא עובר מסך?
בסדר. לאט לאט לאט. תרגלו.
מה?
חיריק שווה קמץ.
יראה.
טוב.
בתיבת אחד יכוון בשילוב הוויה אדנות.
שמים לב איך זה? מה זה שילוב?
ריצ'רץ'.
היוד משם השם יוד כוו קו השני מא' מהאדנות, והה מיוד כוו קו הדלת
מהאדנות. רואים את זה? רואים כתוב?
בסדר?
לא אומרים את זה, לא מוצאים מהפך, חס ושלום.
זה הריצ'רץ', זה מה שנקרא.
שילוב שם אדנות זה יוד כו וק, בתוך ה' יש לנו את האדנות,
ואחר כך יש לנו את הריצ'רץ' שבין שניהם מתחילים מאות יוד.
יש מקומות שהפוך, מתחילים מאוד, א',
אז יש משהו אחר.
זה כן.
כן, ויכוון שיהיו שווים באחדות אחד,
ודבר הזה ייכוון בשטחיות פשט מילת אחד.
אך יאריך בדלת של אחד.
מישהו יכול להאריך בדלת של אחד?
זה רק ברשת, אנחנו לא אמרו את הדלת כמו שצריך.
כי אז הוא אחד, זהו, נותקע.
איך צריך להגיד דלת אמיתי,
ובי רפאל?
זה, אחד, כמו עיראקי.
אה?
בטח שזה קשה,
למי שלא יודע.
למי שיודע זה כן, זה נוטה לראות מתרגלים.
אבל לא לומדים לך ככה, נכון?
הוא לא מהתפוצה הזו. בסדר.
ברור העניין?
יפה.
ויכוון בעת שמאריך בו למסור עצמו חס ושוואלו, כן, למסור עצמו, כן, מכוון.
זקילה, שרפה, רג וחנק הקידוש ה'.
וגם יכוון שעל ידי קבלה זו יתכפרו פשעיו
ויעלו נפש רוח נשמה שלום,
היינו קביל לבחינת ווי שבשם,
ומשם יעלו לבחינת יודקה ומשם יוכלו קוצו של יהוד ביודקה, קוץ של יהוד, עד רום המעלות.
ואם יש לו ידיעה וסוד השם
ויוכל להרחיב הכוונה שלו, אז יוסיף לכוונו עוד.
שימשך שפע מן האינסוף להתיקה קדישה, ומתיקה קדישה לאבא ועמה, ומי אבא ועמה,
לזכר ונקבה, ומשם הכל ימשכיות העולם כולו".
וטוב, זה בעזרת השם שנלמד פעם
כתבי הארי, אז נדבר על העניין בהרחבה.
סעיף י',
תיבת אחד נקודה בסגול וקמץ.
לכך
ימהר בקריאת א' שהסגול הוא תנועה קטנה,
ולא ימהר בקריאת הח' בקמץ
שהיא תנועה גדולה.
גם לבד זה צריך שלא יאריך באלף, כדי שלא יתראה כמו אומר אי אחד.
מה זה אי אחד?
איפה אחד?
איה.
כן?
אני רוצה לומר אין אחד, זה יותר גרוע ממני,
אין אחד.
חס ושלום, כנזכר באחרונים,
ואף על פי שאמרנו לאל שעריך בדלת של אחד,
צריך להיזהר שלא יהיה תיזה דלת וחוזת.
שנראה כאומר דה.
אחד דה.
ראיתם כאלה שיוצא להם דבר כזה?
ניזהר.
לערב במבטא רפויה ולעוד גושה דה.
טוב.
יפסיק קצת בין פסוק שמה לפסוק ברוך שם קוראים מלכותו, וכן יפסיק קצת בין פסוק ברוך שם
ל-ואהבת. כשאומר פסוק ברוך שם
ירכין ראשו קצת למטה בתיבת מלכותו,
ויש סוד בדבר להוריד הערה,
אל השכינה, המלכות, עקרת הבית.
ואבל גם שומרים ברוך שם בלחש,
ובכל מקום אשמיע לאוזניו קצת.
הקורא קריאת שמע שצריך להשמיע לאוזניו מה שמוצאים מפיו.
עובד יעבד אם לא אשמיע לאוזניו יצא.
ואותם מנוהגים לומר פסוק יישמרו או פסוק וחרה בלחש, צריך להיזהר שאשמיעו לאוזנם לכתחילה.
כן?
להשמיע לאוזן יותר בלחש אבל לא בלחש ממש זה לא תפילות עמידה.
הקורא קריאת שמע בין בשחרית בין בערבית בין קריאת שמע שעל המיטה
הרי זה לא ירמוז מעיניו
לא יקרוץ לשפתיו לא ירא באצבעותיו בפרשה ראשונה אפילו לצורך מצווה
אבל בפרשה שנייה ואילך שער היא לצורך מצווה דווקא שלא לצורך מצווה אסור
והמרמז לקטן בעיניו ובידיו כדי שיתפלל חשיב לצורך מצווה
אפילו שזה קטן שעדיין לא התחייב בתפילה
ואותם גבאים שתופסים בידם קופה או מחזרים על הקהל לגבות צדקה
לא היה עסוקים בעת שקוראים קריאת שמע,
ואפילו שהוא צורך מצווה,
שכיוון שהוא מהלך וגובה בעודו קורא, אבל אלה קריאת שמע של ארעי.
וכן פה הראינו דרך בני אדם להניף עצמם במניפה קטנה בקיץ. יודעים מה זה להניף עצמם?
מווחה,
כמו שהוא קורא לזה. יש מניפה, אני זוכר בשכונת אבוחרי,
מזגנים לא היו,
אולי עם האוורר אחד, אז אנשים יושבים עם המניפה.
תמיד מצעקים על ילדים שהם מפרקים את המניפות,
הם עשויים מקש,
כזה, הורגים אותם.
טוב,
בחסד לאלפים, כתב, צריך להיזהר משאיבת עפר הטבקו
וקינוח החוטם אפילו בשנייה ובשלישית.
ואפילו אם ישתוק בעת שאיבה וקינוח,
לא אחד ששואב את הטבק בקול רם.
מכירים אלה שאוהבים משאיף טבק,
בסדר?
גם כן אסור, אין שם. נראה לי בקינוח החוטם להב, כל האפ ישבין, מה אני אעשה? פתאום בן אדם
לא יכול להסתדר? צא החוצה.
לפעמים אריל יורד מאליו ואם לא יימר לקנח יורד על שפיו
שווארם עיראקי
וימאז בעצמו וגם אחרים ימאסו
עמו
ואמרו רבותינו זל גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה
בפרט שגורים שיתמאסו אחרים וקשה להם מאוד בפרט לסטיניסט
לכן יראי לי כל כי הגבנה יקנח ואפילו פרשה ראשונה
ורק ישתוק
לא יגיד את הפסוקים עת שאקנח
היה מהלך בדרך
ורצה לקרוא קריאת שמע, צריך לעמוד עד לבביך.
ויש אומרים די בפסוק ראשון, וברוך השם כל מלכותו.
והרוכב לגבי בהמה יעמיד הבהמה בפסוק ראשון, וברוך השם,
אבל יש שבקרון, אין צריך לעמוד.
בסדר? מי שנוסע באוטו,
והוא לא הנייד.
בסדר, אני מבקש לא לנהוג ולהגיד שמע ישראל.
בהנחת יד ימין על העיניים.
זה ברור?
יכול להיות שזה בעיה.
נכון?
כי לפעמים,
לפעמים הכביש
טיפה מתעכל.
ולפעמים גם יש אותו לפניו.
כשהוא עוצם את העיניים,
מי שרוצה להחמיר על עצמו לעמוד כשהוא יושב כדי לקרוא קריאת שמע מעומד,
נקרא עבריין.
אם עושה כן בשביל חומרה, אבל אם עושה כן כדי להעביר השינה,
שהוא לא ירדם באמצע קריאת שמע, אז מותר.
אבל גם שמשורת הדין הוא שאם היה עומד בלאו אחי ורוצה לקרוא קריאת שמע מעומד,
משום שנוח לו בעמידה והאיש שטה, זה לא הוא חייב לשב כדי לקרוא עם מיושב.
בכל מקום כפי הסוד יושב ועדיף מעומד בבוקר,
כן, וצריך עתה לעורר הסוד
בייחוד למעלה ולהיותנו למטה בעולם הבריאה, ולכן עדיף לשל,
כפי שהישיבה מורה שאנחנו רודנו בעולם הבריאה,
שאין עמידה אלא באצילות, כנזכר שם.
ספק קרא קריאת שמע, ספק לא קרא, צריך לקרוא, למה?
שקריאת שמע היא מהתורה,
וספק דאור הייתה, ספק תורה לחומרה.
ואפילו למען דאמר פסוק אחד או פרשה,
אחת דווקא מהתורה חייב לקרוא מספק כל שלוש פרשיות, שכן הייתה התקנה.
כל הזמן שיקרא קריאת שמע של תורה, שיקרא שלוש פרשיות.
לפיכך המתנמנם באמצע יודע בבירור שסיים פרשה ראשונה,
חוזר בפרשה שנייה.
ואם אינו יודע היכן הוא, חוזר לראש.
ואם הפסיק באמצע קריאת שמע מחמת אונס,
כגון שעשה תינוק צרחה ומוכרח לשתוק,
אם שעה כדי לגמור את כולה, דהיינו מראש קריאת שמע ועד סופה,
צריך לחזור לראש.
אבל אם הפסיק שלא מחמתו, נסכים ברצונו,
שאם היה רוצה היה יכול לקרוא.
רק הוא הפסיק.
אז אפילו אם שעה זמן רב, אפילו אם הפסיק בדיבור, אין צריך לחזור אלא למקום שפסק.
כי במקום שהוא אנוס, גם היה אסור לו להרהר בקריאת שמע.
אז בעצם הוא הפסיק את כל חוט המחשבה, כי אסור לו להרהר.
אבל במקום שהוא הפסיק,
אז הוא יכול להמשיך אחר כך.
קראה קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת. הוא מצא ציבור שקוראים קריאת שמע.
חייב לקרוא עמהם פסוק ראשון, וברוך השם קוראים מלאכותו.
בכל מקום טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע עד הסוף.
ויקבל שכר, כי הקורא בתורה.
למה קריאת שמע ישראל הוא חייב? כי המילים הוא ללכות שמיים, מה אתה לא מקבל?
אני כבר קיבלתי. הוא אמר, תראה, תצטרף לכולם.
טוב, אבל יעדיף את הכול.
ואם הציבור קוראים קריאת שמע והוא עומד בזמירות,
אחר שאמר ברוך שאמר אז ישתוק בעוד שקוראים פסוק שמע וברוך שם קוראים מלאכותו לעולם ועד
ויסגור עיניו
וירהר פסוק שמע וברוך שם קוראים מלאכותו
אבל אם עובד בקורבנות או בתחנונים שרשאי להפסיק
הרי זה פוסק וקוראים מהם פסוק ראשון וברוך שם קוראים מלאכותו לעולם ועד
אם לא אניח תפילין
כשאנחנו אמרנו שחייבים להניח תפילין בלפחות מינימום קריאת שמע ועמידה
שלא יהיה לי עדות שקר בעצמו
ושנזדמנו לא אחר שהתחיל יוצר,
הוא מניחן בין הפרקים,
מברך עליהם.
ואלו הם בין הפרקים,
בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמה, בין שמע לביים שמוע,
בין ביים שמוע ויאמר ויאמר. אבל בין ויאמר אמת ויציב לא מפסיקים בכלל,
שכאן נחשב אמצע הפרק.
כל זה הוא בתפילין,
מפני שחובה לקרוא קריאת שמע בתפילין, לכן יברך עליו.
אבל אם לא נניח ציצית,
הייתי מזדמן לו ציצית אל הכינו בין הפרקים בלא ברכה
לאחר תפילת שמונה עשרה משמש בו ויברך.
לכן אלה שמפעלים מניין תרח, מניין פועלים מה שנקרא,
אומרים להם להניח תפילין להתעטף בציצית בין ישתבח לבין יוצר,
אז אל תפילין הם מברכים ואל תלית
רק
אחרי עמידה.
סעיף כ', לעניין קדיש וקדושה וברכו ומודים וחמישה המינים הראשונים שקדיש,
כי דיברנו על נושא קדיש דיברנו על כך,
פוסק אפילו באמצע הפרק,
אפילו באמצע הפסוק.
אך כשפוסק באמצע הפסוק ועונה חוזר אחר כך לתחילת אותו פסוק
בכל אופן שיהיה.
תמיד לחזור לפחות לתחילת הפסוק.
מיהו באמצע פסוק שמע ישראל וכן באמצע פסוק ברוך השם כל מלכותו וכן בפסוק שמע
לפסוק ברוך השם לא יפסיק כלל
לכל הדבר שבקדושה.
ואם קראו אותו לספר תורה והוא עומד באמצע קריאת שמע לא יעלה.
אפילו קראו אותו בשמו.
מי הוא מיוכל לגמור את קריאת שמע כולה עד שיגיע לבימה ואומר גם כן אמת ויציב
עד הדבר הזה עלינו לעולם ועד,
אחר כך יברך על התורה ויקרא, הוא יכול לעשות את זה. אבל אם הוא לא יספיק,
כן,
לא שרים לו באמצע,
כי בירו ימיך, אבל לא יודע מה אספח חתני,
חתן שבא מאוחר,
בסדר, אז לא יענה לתורה אלא עד שיגמור.
כשיגיע להוקשרתם לאורת על ידיך יימשמש בתפילין של יד,
ויהיו לטוטפות יימש
בתפילין של ראש, וכן יעשה בפסוק כשרתם.
כנזכר בספר הכוונות, ואף אגב שכתבנו לעיל
בשבת הקודם,
שיוצרו עולם הבריאה, ולא ינשק אלא רק תפילין של יד,
זוכרים ששאלנו את השאלה?
ההחשני שהוא ממשמש ומנשק בשביל חיבוב מצווה,
לא בשביל לעלות עולמות, לכך יימשמש בשניהם
כאשר נזכרים שתיהם בכתוב
בחיבוב מצווה.
כשיאמר ורואיתם אותו, הסתכל בציציות שבידו שתי פעמים, בזו אחר זו,
ואחר כל פעם, משתי פעמים אלו, יעבירם על גבי עיניו,
ובעת שהוא מסתכל בהם יכוון מספר עין.
כן, במה אני מסתכל?
בעיניים,
שעין הוא חמש
עוויות.
נכון?
אמרנו עין, לא, אבל פה עין, מה זה עין?
עין י' נון,
שבעים ועוד חמישים, כמה זה?
130. 130. 26 כפול חמש?
לא.
בסדר.
וינשכם אחר כך וכן באומרו ואחריה עיניכם יעבירם על גבי עיניו וינשכם
ויש סוד בדבר הזה.
לשים לב לעניין הזה
שהתחלנו בו היום, הנושא הזה של קריאת שמע,
מה הזמן של קריאת שמע,
איך אנחנו קוראים קריאת שמע ומתי אנחנו,
כן, כל סוגי קריאת שמע,
ומתי אנחנו יכולים להפסיק כשאנחנו באמצע התפילה ולא הסתכרנו עם כולם.
הטוב ביותר, לבוא בזמן,
לקרוא עם כולם,
לצאת ידי חובה של השליח ציבור, לקרוא הכל יחד עם כולם, הכל מסתדר.
בעזרת השם, שנזכה
להעלות את כל מה שצריכים להעלות ולתקן כל מה שצריך לתקן, ונזכה בעזרת השם כולנו להיות
במקום הרבה יותר טוב ממה שהיינו עד עכשיו.
כל היום מתקדמים, בעזרת השם.
כל טוב ויתרעות שלום.
