סימן קנב אומר על שולחן ערוך עמוד ל״ד,
חלק ב',
סעיף א',
אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית כנסת אחר.
תשים לב, לא רק שלא סותרים בית כנסת כי סותרים בית כנסת,
אלא לא סותרים בית כנסת אפילו כדי לבנות בית כנסת אחר.
שמא ירא להם אונס שלא יבנו האחר.
אלא בונים האחר תחילה ואחר כך סותרים הישן.
ואנאמיליה שהיה הראשון חזק, אבל אם חרבו יסודותיו
או נטו כתליו ליפול,
מבנה מסוכן,
מישהו כנס פנימה יכול,
חס ושלום להיות תקלה,
סותרים אותו מיד ומתחילים לבנות במהרה, ביום ובלילה. כמה משמרות?
שלוש.
מזבח החכמים זה שתיים, כי זה מזריחה עד השקיעה היו עובדים.
מצאת החמה ואז?
מצאת הלבנה.
לא משנה, בסדר.
בואו.
אבל למה אנחנו עומדים שמונה שעות, תשע שעות,
שלוש משמרות.
ואסור לקח אבנים מבית הכנסת ישנה כדי לבנות את החדשה,
ואסור לסתור דבר מבית הכנסת, אלא אם כן עושה על מנת לבנות.
שים לב לדבר הזה.
שני דברים יש פה.
קודם כל יש את העניין הזה שלא יכול להיות
איזושהי סיטואציה שיישארו בלי בית כנסת.
לא יכול להיות.
תמיד אני צריך להכין חלופה.
עכשיו, זו לא חלופה אחרת סתם.
חלופה מקבילה, זאת אומרת
אם רוצים לבוא ולהרוס בניין של בית כנסת אתה לא הורס את הבניין עד שלא בנית אחר
לפחות כמוהו
תבנה קודם, אחר כך תהרוס
אבל אין לי שטחים פנויים, אני צריך לבנות, תבנה מלמעלה, מבחוץ, מסביב
תרים עמודים מהצדדים,
שים למעלה, אחר כך תהרוס את הפנים
כל זה כשהוא רוצה לבנות אחר, אבל אם בן אדם אומר, טוב
נמאס מהמקום הזה, בוא נלך
לא יודע אם צריך, לא צריך, נזכור מקום, אין דבר כזה
לא שייך, אפילו הוא מביא פה,
יש נבואה שאם
שוכרים בית כנסת לתקופה, זאת אומרת, לקחו בניין, שכרו אותו לטובת בית כנסת.
לא עוזבים את בית הכנסת הראשון לפני ששוכרים במקום אחר.
לא יכול להיות שיום אחד לא יהיה לאנשים איפה להתפלל.
בסדר, זה ברור.
יש כל מיני תקלות בדברים האלה, שאנשים לא תמיד יודעים את ההלכה,
ואז נכנסים לשאלות, קושיות, טענות, מענות.
מסתמכים.
דבר אחד ברור,
בית כנסת זה בית כנסת.
אין מי שיבוא ויוריד מקדושתו או ישנה אותו.
אמרנו מסבור רע שאפילו להפוך בית כנסת לבית מדרש לא.
מה יותר חמור אמרנו? מה יותר קדושה יותר גדולה?
בית מדרש.
לא הופכים בית כנסת לבית מדרש. מדוע?
איפה יתפללו?
האם זה בית כנסת ומכניסים בו גם שיעורי תורה? אין לי בעיה.
שהוא יהיה גם בית מדרש.
אבל בתנאי שלא מפחיתים,
את התפילות.
בסדר, שים לב לעניין הזה. זה דבר אחד
לגבי העניין של
בניית בית כנסת, שלא יהיה
מצב שאין ליהודים איפה להתפלל באותו מקום.
הדבר הנוסף הוא קדושת בית כנסת.
לא הורסים שום דבר בבית הכנסת,
חוץ מאשר לצורכו של בית כנסת.
לכן מביא הבן איש חי בשם חיי אדם.
הבן איש חי בשם חיי אדם.
האם מותר לעשות חורים בקיר של בית כנסת בשביל הסטנדר?
זה לצורך בית הכנסת או לצורך האדם?
מכירים את זה?
פשטים לחים, נו.
יש פס עץ קדימה,
ועליו יש סטנדרים כאלה שעומדים, שמים את זה עם פס ברזל,
לשים את הסידור.
האם מותר לעשות חורים בקיר בית הכנסת כדי לשים את הסטנדר?
למה?
סותר בית כנסת.
סותר בית כנסת.
מוריד משהו מבית הכנסת.
לצורך מי?
לצורך האדם. זה לצורך בית כנסת?
לא.
אז זו שאלה.
טוב, אז אומרים שכל מי שקונה בית כנסת זה על תנאי זה שיעשו שם סטנדרים ויעשו שם עוד דברים.
בסדר, חלק משימוש בית כנסת. אבל זה מופיע כדיון הלכתי.
האם מותר לעשות דבר כזה?
טוב, בואו נעלה את זה בשבוע.
בית כנסת, והוא הדין בית מדרש, בין של יחיד או של רבים.
לא סותרים אותו אפילו כדי לבנות אחר.
רוצה לומר לא מבעיה אם אין דעתו לבנותו אחר כך כלל שאסור,
אלא אפילו אם סותרו כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר, זה אסור.
ואפילו אם דעתו לבנותו עתה בגודל פאר ויופי.
יש להם מבנה קטן, מבנה יביל, הוא רוצה לעשות מבנה קבע.
מה הוא עושה?
מזיז את המבנה היביל לפינה,
בונה את הקבע, אחר כך תהרוס את היביל.
אין דבר כזה שיהיה מקום בלי בית כנסת.
בית כנסת אחר, בו הדין לעשות ממנו בית מדרש נמי אסור,
אף על פי שקדושתו גדולה יותר.
ומאי תמא דמסיים.
כתבו האחרונים יימשו הדין כשבית הכנסת מוזכרת להם רק עם זמן.
דעתם לזכור אחר כך במקום אחר. אסור לסלק את עצמם ממקום הראשון
עד שיזכרו תחילה מקום אחר.
אונס, ואפילו אם היו כבר רמאות גבויים לצורך כל הבניין,
ומונחים ביד הגבאי.
אתם מבינים מה קורה?
אהרון, אתה מבין אותי?
הולכים לשפץ.
הכסף יהיה דגה בעיה. מה הבעיה?
שחשבו שזה ייקח חודש, וכמה זה לוקח?
כבר חמישה חודשים.
אתה מבין מה אני מדבר?
טוב.
ואפילו האבנים והקורות וכל צורכי הבניין מוכנים.
אפילו איך יעשו? דילמה מתרמלו פדיון שבויים ויעבלו.
הכל עוד ניסחר.
הוא בא, הרס את הקירות, לא יודע מה, רוצה לשפץ, באה העירייה, צו הפסקת עבודות. ידידי,
יש לך צו הפסקת עבודות, אתה העלית את זה בחשבון? לא.
נו, מה עכשיו?
איפה התפללו?
טוב, טוב שיש מכון מהיר.
בסדר?
שלא יבנו האחר ונמצאו עומדים בלוב בית הכנסת, אפילו יקלעו דוכתא לצלויה בעצם אומרים, הנה.
אפילו שיש להם מקום אחר להתפלל, נמי אסור.
ואיך הדייק האוט בכנסת קבוע בעיר שיכולים להתפלל שם כולם?
התז מתיר.
והמגיע לברם מוסר בכל גבנא, ואין בביאור הלכה.
זאת אומרת, זה דיון הלכתי.
האם אני סוגר בית כנסת?
יש מישהו אומר, כיוון שיש מקום קבע אחר בעיר,
שילכו אחרי מתפללים בבית כנסת אחר?
יש מישהו אומר לא?
מה אומר רבי מולאכה?
תראו, שלא יבנו האחר. האם ישנה ברורה מה שכתוב בשם עתז ומגן אברהם? והנה יש הרבה אחרונים שהעתיקו דברי עתז לדינא.
מה אמר עתז?
שמתיר.
והרבה מהם מחברים כמגן אברהם.
ולעניות דעתי, אחרי שבסותר,
על מנת לבנות לכו לאלמלקה איסור דאורייתא,
כי שחששו חכמים שמאפשירו אחר כך ולא הבנו,
שאחרי שלאיסור לא מצינו, למי מהראשונים שיחמרו בידיא בזה,
כמו שהעריכה תז.
כן, זה מהראש של ראייה, זה לא נכון לומר שבית כנסת שאינו אלא של קייטא או שהסיתו במקרה בית כנסת קבוע.
כל זה סוגיה במסכת בריא ובתרא, כן, זה כל הנושא של סוגיית בית כנסת.
ואדרבה מצינו להרבה ראשונים שמקילים בידיה בעניין זה, והוא הרמב״ן שהובא בהר״ן במגילה,
הביאו הרמב״ן לכמה מיקופים בסעיף ז' באגה,
כמו שכתב התע״ז, ולשון זה הובא גם כן באשכול.
אף שבגן אברהם ישב זה בסעיף קט״ז,
ומפשט עדיין יש להם משמע כתע״ז, וכן אליה הרבא מאוחר את הסבירה לו לדעת הרמה כתע״ז, וכן כבר בדיור הגרש עם וחד.
ואכן הרשב״א והנימוקי יוסף והתוספות סבירה לביידיה להקל בדיקה בכניסתה אחרת קבועה בעיר.
וכן גם כן דעת האגודה, כמו שכתב אלי הרבא,
וכן במאיר למשמע גם כן די סבירה לאחי,
וידי כתב שמא התרשלו ונמצאו עומדים בלא בית כנסת,
משמע די סבירה לגמרי גם כן להקל בדיקה בכניסתה קבועה.
שום מה להחמיר בזה.
אך כל זה דווקא אם בבית הכניסתה קבועה יש מקום לכולם ברווח להתפלל.
די אל אבחן ירד, דלכו לאלמא אסור.
בסדר?
אז מה יוצא לנו למסקנה?
שאם יש מקום אחר להתפלל ברווח
עד שיבנו,
זה יהיה בין כנסת קבוע, אז בבקשה, אפשר, מסקנה.
אבל אם אין מקום לאנשים להתפלל, בעיה.
הנה אנחנו, ברוך השם,
בית הכנסת חסד לאברהם,
ששוכן בתוך הבניין של מכללת דוד ילין, סמינר
למורה העברי,
על שם דוד ילין.
שיפצו לפני שנה.
למה? בדיוק היה 90 שנה
לבית הכנסת.
בזמן ששיפצו,
וברוך השם הכל היה לפי תוכנית כמו שצריך,
לקח חודש,
שיפוץ מה שנקרא מהמסד עד הטפחות.
אני חושב שאת החשמל שם לא עשו כבר איזה,
מאז שבנו אותו,
חוטים וצופי בת.
בסדר?
סדרו הכל מאלף עד תיו.
אותו גודל בדיוק של בית כנסת, בקומה מעל.
זה אותו גודל? לא, טיפה יותר קטן.
אבל היה מקום לאנשים.
זה לא אותו גודל, כי החלק הקדמי,
אין מעליו כלום.
זה בנו כך.
כי בנו את זה לשם בית כנסת,
אז מעל ארון הקודש, עד הבימה
של קריאת התורה,
מעל זה אין כלום.
החלק האחורי יותר, ואז פנימה יותר,
יש כיתה מעל.
החלק האחורי.
אבל הקדמי לא.
כי לא בונים שום דבר מעל בית כנסת. אז המבנה ככה נראה, כאילו יש לו משיכה קדימה, חטא כזה.
בסדר?
אז זהו.
והיה מקום להתפלל לכולם.
ובאמצע השנה,
לא בזמן שיש המונים, עכשיו באים ימים נוראים,
באלול כבר נכנסו חזרה.
בסליחות נכנסו חזרה.
בסדר?
ככה צריך לעשות.
אבל לא אחרת.
צריך שיהיה מקום לאנשים להתפלל.
ואז אפשר. עכשיו, זה לא שהרסו את בית הכנסת,
מדברים רק על שיפוץ,
לא את המבנה.
דרך אגב, אני אומר, מה שמעניין זה שראיתי שהתחילו להתפלל בבית הכנסת שם במאורעות תרפט.
כל שכונת בית הכרם התכנסו לתוך בכללת דוד ילין, זה היה מבנה מבוצר כזה, ככה, עד היום רואים את זה,
שעובר שם הרואה.
כל המרכז של ההגנה היה שם.
ואז הלכו, יצאו תוך כדי, הביאו את הספרי תורה מהמבנה הצריף שהיה של בית הכנסת,
והתחילו להתפלל במקום שבנו אותו, לצורך בית הכנסת, בלי ריצוף.
כי עוד לא הספיקו לעשות ריצוף.
התחילו מהוראות תרפ״ט, ואז באמת.
אז היינו עכשיו בתשע״ט,
נכון? מתרפ״ט עד תשע״ט כמה זה?
תשעים, בדיוק. תשעים שנה לבית הכנסת. עכשיו נכנסים לתשעים ואחת.
אז שיפצו.
אז אפשר גם להתפלל בלי ריצוף, נכון?
היה לא משובח, אבל אפשר,
זה מה שעשו, ככה צריך. טוב,
בואו נימכר תחילה.
היינו שגומרים אותה כולה, ואף שלא התפעלו עדיין בה, מותר לסתורי שנה, דתו לקלמך, יש דין בית רם אליהו, שום דבר מצווה.
וייזמנו הבית כנסת,
כן, כדי קרמיים וסימן קנג.
ואחר כך סותרים, כתב מגן אברהם בשם המסד בנימין,
דאפילו אם היה בית כנסת של כרכים,
שבואר לכרמיים בסימן קנג שאנשי העיר אינם יכולים למכור בשיעור גבלה.
למה?
בית כנסת של עיר גדולה.
מי בעל הבית?
כולם.
מלא אנשים עוברים, תורמים.
לא רק האנשים של היישוב.
זה מקום שכל מי שעובר בדרך,
עיר גדולה,
ישן שם, ואז בית הכנסת תורם. אז למי זה שייך?
לכל העולם.
אז הם יכולים למכור? לא, זה לא שלכם.
טוב, יש שם שבעה טובי העיר, מעמד אנשי העיר וכולי,
יש שם, על דעת אנשי העיר,
תורמים.
אבל זה לא פשוט למכור בית כנסת ששייך לציבור.
כן, דבסתמה בן-אור, הדעתא דקולי עלמא.
ושמה יש אחד בעולם, זה לא נכלה במכירה הזו.
הוא אומר, פה מותר, דבסתמה כל העולם מרוצים לזה, כיוון שבנו להם בכנסת אחרת, תחת זה.
אז אתה לא יכול להגיד מישהו יתנגד. מישהו יתנגד, הוא סתם,
מה הבעיה שלו?
יש לו ערך סנטימנטלי לכיסא שהוא ישב עליו לפני 30 שנה.
תחליף כיסא.
טוב.
ואפילו, אומר הרמה, לא קראנו אותו, ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו, אין המדינה הכי.
רוצים להרחיב בית כנסת. פה המקור צר, רוצים להרחיב אותו החוצה. מה צריך לעשות?
קודם כל תבנה את הקיר בחוץ.
אחרי שהקיר בנוי עם התקרה וכל מה שצריך,
תוריד את הקיר הזה.
ממילא מיד הרחבת את בית הכנסת.
אני לא הורס את הקיר ואז בונה קיר חדש.
בונה קיר חדש ואחר כך
הורס את הפנימי.
תמ״א 38. איך עושים תמ״א 38, אתה יודע, או שבעניין אין?
אין שמה. בסדר?
ברור.
בונים את ההרחבה ואחר כך פותחים.
טוב.
דין אחי, אומר המשנה הברורה, שאין סותרים במחיצה אלא בונים מחדש בצד הישן,
אחר כך סוטרים הישן, ואין ביור הלכה.
אבל אם חרבו,
אם הכריזו עליו המהנדסים שזה מבנה מסוכן,
או פתאום אתה רואה,
היה סיפור כזה, גם לקח כמה שנים טובות.
זה מראה שאסור לשחק בדברים האלה.
יש יישוב ותיק, ותיק, בעמק יזרעאל, הדתי היחיד
שהיה בעמק יזרעאל ולא היה מצוין על המפה
עד שנות היהודים,
שנות הכאפים אולי. למה?
כי בעמק יזרעאל יש רק
יישובים חילוניים.
היישוב נקרא שדה יעקב.
שדה יעקב.
מה הבעיה ששדה יעקב?
איך?
לא היישובים דתיים.
היישוב הזה כבר לא יודע כמה, 90 שנה?
היה נראה לי
משהו כזה.
הוא היה אחד הראשונים.
היה להם הרבה בלאגנים, לא רצו לממן אותם, היה סיפור שלם שם.
בכל מקרה ישוב בית כנסת גדול, גבוה.
מה הבעיה?
שעל יד
שדה יעקב יש
בסיס של חיל האוויר.
איך קוראים לו?
רמת דוד.
בסדר?
ומה קורה כשהמטוסים ממריאים,
מרהידים את הקירות, פתאום רואים סדקים,
אבל סדקים רציניים, לא סתם סדקים.
ובא מהנדס ואמר,
אין אפשרות כניסה.
טוב, עכשיו מי יכול לשבת? יש להם כסף לשפץ? מושב, מה?
אני חושב שהם נכנסו למבנה החדש בשנה האחרונה.
היו אולי שמונה שנים.
הם ארגנו בין המתנ״ס ימה לבין לא יודע מה, ועוד חלק כזה מיריעת בד,
כזה שעומד גם בגשם, מקום להתפלל.
זה בלאגן שלם.
עכשיו הגדילו, הרחיבו, לא יודע מה עשו,
חזקו, בנו,
לא יודע בדיוק כל הפרטים,
אבל באופן עקרוני זה קורה.
אחד זה טיוה.
יש מה זה טיוה?
סדק,
סדקים בקירות, ניסו לחזק בעבר, יש שם מה, רואים את התפרים.
אבל גם האדמה של העמק זה לא סלעים, זה אדמה של העמק,
שחורה כבדה כזאת, אבל יכול להיות הכול,
יכול לזוז.
אז הרבה זמן, זה תיקון גדול.
טוב,
עבדים חרבו ובו עדי שגזר המלכות
שלא התפללו עוד באותו בית כנסת, אומרים הנה, נמנע להשתדל.
אתם רואים מה קורה?
המלכות גזרה.
אי אפשר להשתדל יותר. כתב התז
מעשה בעיר אחת שהיו ילדים דרים חוץ לחומה
והראה עניין שהתיישבו בתוך החומה
והייתה בית כנסת לבדו חוץ לחומה ואמרתי
אין לך טיוע גדולה מזו
והתרתי לסתור אותה כדי לבנות אותה תוך החומה ויתחילו לבנות את בית הכנסת החדשה וייטלו אחר כך אבנים מן הישנה ויבנו את תוך החומה מהם.
למה? כי בכל מקרה אף אחד לא יכול לגור שם ויכולים להתפלל שם.
בגלל זה נשאר שומם.
שומעים כל אחד ייכנס
כל אחד ייכנס זה כבר עוד יותר גרוע
יהפכו את זה למשהו אחר טוב אז עכשיו היטב יכולים אבל מה מורידים אבנים בונים מורידים אבנים בונים
זה ההיתר שאין.
ואסור לקח אבנים
אומר הרמ״ה
מבית הכנסת הישנה כדי לבנות את החדשה עניין בפני עצמו ולא כאי יחרבו יסודותיו
ואז בוודאי מותר לסותרו ולבנות בנו את הבניין החדש אלא הרי שסעיף כאלה שהבית הכנסת היש לנו שלם
וכאמר יש כבר התחיל בניין החדש וחסרו לו אבנים להשלים בבניין
ורוצה לסתור ראשון כדי להשלים החדש. כמה שמעת אפילו בקיאה גבנה
שאין סתירתו של זה אלא לבניינו של זה, אפילו אחיך השאינו על שמה יראה לו אונס ולא ישלים.
על כן אסור אפילו באי כדוכתא לצלוי,
כמו שכתבנו ברשע סימן.
ומה היה ההיתר של הטז?
מה היה ההיתר של הטז? סעיף כתב קודם.
כשזה נקרא שיעשה תיוע,
זאת אומרת שאי אפשר היה להתפלל בו.
הוא הרוס, כמו שחזו בטיוע.
אמרו בו,
צדק,
נהרס, חרב, אז הוא התיר.
אבל לא במקרה שאפשר להתפלל בראשון.
אפשר להתפלל בראשון, לא הורסים אפילו אבן אחת
עד שלא גומרים את השני.
יפה. עכשיו הנושא שאמרנו,
שאסור לסתור דבר מבית הכנסת, אלא אם כן נושא על מנת לבנות.
דעה וכנותץ, אבן מן ההיכל דעשור.
משהו שנאמר, את מזבחותם תתוצון,
לא תעשון כן לשם אלוקיכם.
ובית הכנסת ובית המדרש גם כן נקרא מקדש מעט.
ודווקא לנטוצו ולשבר כלי קודש או לעקור דבר מחובר כמו אבן ממזבח,
לאפוק לפנות את כלי הקודש והספסלים וכדומה מבית הכנסת.
אף שאין זה כבוד לבית הכנסת,
צריך לומר שאין בכלל זה.
אלא אם כן נושא, ואין זה נתיצה אל הבניין.
ואותם שמדבקים, הנה, זה שם החיי אדם,
דף בכותל בית המדרש,
ועושים גומה בכותל שיוכל להחזיק שם על ידי עץ אותו דם,
ברור?
מה זה דף?
מה זה דף?
מדף.
מדף, מעץ.
הוא רוצה, הוא עושה חור בקיר כדי לתפוס אותו לקיר.
הוא אומר, רבים האחרונים מקלים בזה, דה לא קטאז.
אז יש הרבה שמקלים לעשות סטנדרים כאלה.
מדף, לצורכו של האדם.
בסדר? זה מקלים.
טוב, כן.
זה מקלים, כן.
זה בדיוק עכשיו מה שדיבר על כולם.
אמרנו שהביאה בן איש חי, ויש איזה מחלוקת, ויש איזה חיי אדם.
בסדר, אבל כן,
זה לצורך בית הכנסת. אם לא יהיה מזגן, במציאות שלנו היום,
אם לא יהיה מזגן,
אנשים יבואו להתפלל את הכנסת הזאת?
אם המזגן לא עובד כמו שצריך,
כלומר אנשים עוברים למקום אחר.
אז בזמנו מה זה היה?
מאווררים.
ולפני שהיו מאווררים, מה היה?
אני עוד זוכר בשבילת הבוכרי.
מה היה לפני שהיו מזגנים?
לשון
הבן איש חי.
מרווחה.
מה זה מרווחה?
מניפות.
הבוכרים מביאים בוכר כאלה מניפות.
הם מנפנפים. יולד אתה לא עושה את זה, רק המבוגרים.
בסדר?
מניפה בבית הכנסת.
איפה היום הזה? איזה דבר כזה? מזגן.
שים על 16. בסדר?
מפונקים. מפונקים.
כולנו מפונקים.
טוב.
אה...
סימן קנג, נתחיל אותו היום,
בעזרת השם.
המשך העניין נתחיל אותו היום, נמשיך בשבוע הבא.
מותר לעשות מבית כנסת בית המדרש,
אבל לא מבית המדרש בית הכנסת.
הפעם, מה ראינו מקודם
במשנה אבורה בתחילת סימן שעבר?
שלא סותרים בית כנסת כדי ללמוד בית כנסת אחר, מה אומר המשנה אבורה?
בית כנסת אחר, ואוהדים לעשות ממנו בית מדרש?
למה אסור? אף על פי שקדושתו גדולה יותר.
אומר איתמה, כתוב ואוהדים, כשבית מוזכרת להם.
בסדר? מה אנחנו רואים פה?
שמותר לעשות מבית כנסת בית מדרש.
ומה אמר המשתבר?
אוהדים לעשות ממנו בית מדרש.
ואין כמה מסימן קנג. זה אותו דבר?
לכאורה יש פה סתירה, לא?
איך?
פה כתוב, מותר לעשות מבית כנסת בית מדרש.
יפה. זאת אומרת, ההבדל בין קנב לקנג,
שינוי ייעוד או סתירה על מנת לבנות.
זאת אומרת, לסתור בית כנסת על מנת לבנות בית מדרש אסור,
אבל להפוך בית כנסת לבית מדרש מותר,
אבל לא מבית המדרש, בית הכנסת.
למה? כי קידושת בית המדרש
גדולה משל בית הכנסת.
ובדברי חכמים אנחנו רואים, בגמרא, שהיו יוצאים להתפלל מבית המדרש לבית הכנסת, בבית הכנסת לבית המדרש היו שני מבנים נפרדים.
אבל היום שהכול ביחד,
אז זה קדושת בית כנסת או קדושת בית מדרש?
בית מדרש.
מקום שלומדים בו כל היום.
מכון מאיר, יש לו דין בית מדרש או בית כנסת?
בית מדרש. מה הקדושה יותר חמורה?
בית מדרש.
סעיף ב', בני העיר שמכרו בית הכנסת
יכולים ליקר בדמיו תיבה.
עוד פעם, לא בני כרכים אלא בני העיר.
למה הם מכרו?
הם בנו אחר, יפה, שיש להם אחר.
יכול לקרוא בדמיו תיבה. מה זה תיבה?
יפה. לא תיבה שאנחנו רואים היום, איפה שקוראים בתורה.
מפי הספרדים תיבה,
מפי האשכנזים.
בימה.
בסדר?
ברור שלא במה.
מה ההבדל בין בימה לבמה?
בימה זה מקום גבוה, ובמה זה מקום שמקריבים עליו קורבנות.
ואסור במה.
היום במה זה עבודה זו.
טוב.
יכול לקרוא בדמיו תיבה, דהיינו היכל שמניחים בו ספר תורה או לוח שמעמידים עליו ספר תורה.
בסדר?
מכרו תיבה, יכול לקרוא בדמיו מטפחת של ספר תורה.
מכרו מטפחת, לוקחים בדמיה ספרים. דהיינו שכתוב כל חומש לבדו.
וכן נביאים וכתובים.
מכרו ספרים, לוקחים בדמיהם ספר תורה.
אבל אם בכלל להורידן מקדושתן אסור,
ואפילו אם קנו במקצת המור או דבר שקדושתו חמורה,
אין יכולים לשנות המותר לקדושה הקלה בעברית אחרת.
כל דבר אני מעלה אותו בקדושה.
לעולם לא אמכור משהו ואקנה בו משהו בקדושה יותר נמוכה.
ויש סדר.
בית כנסת, ארון קודש,
בסדר?
כל דבר אחר. זה דבר הכי נמוך? למה?
הפוך.
הפוך.
ספר תורה זה הגבוה ביותר.
מבחינת כל גדרי הקדושה, בית כנסת,
זה, איך אומרים?
זה הקדושה,
הקלה יותר מאשר כל השאר.
דרך אגב, בעניין הזה, למה שאני אתן דוגמה,
האם יש אפשרות
לקחת פרוכת
של הארון קודש, של ההיכל,
ולשים אותה על גבי שולחן,
בימה,
תיבה,
כדי לקרוא בספר תורה?
בואו נעשה הפוך.
האם מותר לי לקחת
פרוכת שנמצאת על גבי הבימה שקוראים עליה ספר תורה,
ולעשות ממנה פרוכת לארון קודש.
זה ברור.
למה?
כי הפרוכת שנמצאת מחוץ לארון קודש, זה בסך הכל וילון מחוץ לארון.
אבל מה שמונח עליו ספר תורה זה ישירות מחובר לספר תורה.
יש לו קדושה יותר גדולה.
לעשות מפרוכת מפה אפשר, לעשות ממפה פרוכת
אי אפשר.
כל הדבר צריך לראות את הקדושה שלו.
בסדר?
חשוב.
סעיף ג',
ספר תורה שנמצא באותה אוד היא לא כחומה שהיא,
זאת אומרת, מבריאת הקדושה הוא פחות, אבל מה תעשה?
תקן.
ברגע שתיקנת,
לכן כתוב שאדם לא יכנס ספר תורה מן השוק,
אלא שיכתוב ספר תורה.
ואז שיכתוב ספר תורה, לא יודע לכתוב.
שיכנס סופר שיכתוב לו.
למה?
הוא רואה שעצם העיסוק עם הסופר סתם זה כמו לכתוב בעצמו.
זה בלאגן שלם.
הוא כתב לו טוב כמו שהוא רצה, כתב פחות טוב,
עמד בזמנים, לא עמד בזמנים, תקנה קלף, עכשיו הבאתי קלף, עכשיו הבאתי קלף,
כל העיסוק הזה כאילו הוא כתב,
שתדעו לכם שזה נכון.
אבל אם בן אדם בא, קנה ספר תורה שאיננו מוגה,
כמו שרואים פה,
והשלים לו עוד אחת אפילו,
כאילו כתב אותו, למה?
כי כל עוד חסרה בו אות,
כמו חומש.
ועכשיו השלמת את התאות הזאת, בעצם אתה הפכת אותו לקדושת ספר תורה.
מצווה של כתיבת ספר תורה.
טוב.
אם מותר לקלוט בדמי קדושה, אחת קדושה אחרת כיוצא בה. זאת אומרת,
שנקרא תפקיד רוחב,
לא גבוה יותר או נמוך יותר,
אותה קדושה, יש עשרים ויש מתירים. אז מה ההלכה?
יש ויש, הלכה, תחזור על זה,
כי יש בתרא,
האשר האחרון.
אם אין להם מותר.
אם גבו מעות לבנות בית כנסת או בית מדרש,
עכשיו מגיעים לסימן הקודם, כן?
אם גבו מעות לבנות בית כנסת או בית מדרש או לקנות תיבה או מטפחת
או ספר תורה
ורצו לשנות או מלצורך ממה שגבו אותו,
אין משנים אלא מקדושה קלה לקדושה חמורה.
כל דבר אפשר להעלות אותו במדרגה,
אבל בתנאי שיש
בית כנסת אחר.
אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו, משנים המותר לכל מה שירצו.
ואם כשגבו המעות ייתנו לעשות חפצה ממותר הדמים,
אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים, מותר להוריד המותר.
אבל אם לא ייתנו כשגבו המעות ייתנו, אסור להורידן.
ולכן מה ראינו בסימן הקודם?
שאם נשאר להם משהו מבית הכנסת,
לא הופנים את זה למשהו אחר,
כי זה כבר היה בית כנסת.
אבל אם הם אמרו אנחנו גובים כסף לבית כנסת.
בנו בית כנסת יפהפה, כל מה שצריך.
אפשר לעשות משהו אחר עכשיו בכסף הזה?
כן, בסדר. בזמנו שאלו את הרב אליהו,
זכר צדיק לברכה,
כתבו ספר תורה לעילוי נשמת
רב השכונה, רב אברהם דוד,
זכר צדיק לברכה. דוד חכם, עצום, ענו.
ועשו מאנשים כסף.
הרב אליהו, אפשר גם בכסף הזה לעשות את הסעודת מצווה שאחרי כתיבת הספר תורה.
על גמה אתה רוצה לאכול, זה חלק מהם.
גמרו לכתוב את הספר, יש את כל מה שצריך.
כי אחרת מה עושים עם המותר? מה עשו אם נשאר עוד כסף?
נותנים למישהו אחר שרוצה לכתוב ספר תורה.
אבל הם עשו את זה על דעת הגבאים.
יש גבאי שאחראי, נאסוף,
מה שרוצים אפשר לעשות. אבל לעניינים של קדושה, אבל הוא...
טוב.
ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים, חלה קדושת הדמים על העצים ואבנים.
ואסור לשנותם רק לקדושה חמורה.
אם הביאו עצים ואבנים לצורך בניין בית הכנסת, אם באו לידי גבאי,
אסור לשנותם רק לקדושה חמורה. וקודם שבאו לידי הגבאי, מותר לשנותם.
אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו. בן אדם לא יכול לחזור בו ולהגיד, שמע, אני נתתי, אני רוצה לבנות את זה חזרה.
רוצה לבנות חדר בבית.
חשבתי שיש לי כסף, התברר שלא,
כי אני הייתי, שמתי בבית את הבלוט עם האבנים,
בלוקים,
התחרטתי.
זה עוד לא בא לידי הגבאי.
הוא החליט בעצמו שהוא רוצה לקנות, אין דבר כזה.
לא מורידים.
מוכרים בית כנסת וכן שאר הדברים שבקדושה, אפילו ספר תורה,
לאספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו.
מה זה לאספקת תלמידים?
מה?
שילמדו תורה.
אבל זה בתנאי שיש בית כנסת אחר.
נחזור לסימן הקודם, לא לשכוח. תראו טוב שהתחלנו את הסימן הזה היום.
נזכור את הסימן הקודם.
סעיף ז', ועד לבית כנסת נמכר,
הן המילה של כפרים שאין בהם אנשים ממקומות אחרים, שלא נשאת אלה לבני הכפרים לבדם.
ולכן יכולים למוכרו מכל מקום המעות הנשארים בקדושתם ואינם רשאים לרודם בקדושתם.
ואלו כשבחרו בני העיר שלא מידת פרנסיהם, והוא עדין, ימכרו שבעה
טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר.
אבל אם הסכימו שבעה טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר,
רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו.
ואם קיבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה, כל מה שיעשה אפילו יחיד,
מה שיעשה עשוי.
וכל ששבעה טובי העיר מוכרים בפרסום,
מוצאים מכרז בפרסום, מקרי במועד אנשי העיר. ביניהם צריכים לומר הן או לאו.
זה בעיר קטנה,
מקום שאנשים לא מגיעים לשם.
עד שמישהו נכנס למקום הזה, זה באמת,
הוא נתקע.
אבל של כרכים,
ערים גדולות,
שבאים שם ממקומות אחרים,
יש שם צימרים, יש שם בתי מלון,
יש שם פונדקים.
אנשים באים, עוברים בעיר הזאת.
יחסים מבית הכנסת, תורמים, כל מיני
סיטואציות שונות.
אומר מיקרי, סליחה, אבל שקרחים שבאים ממקומות אחרים,
אפילו בנו אותו משלהם,
שהם משל אנשי אותה העיר, אינו נמכר.
אלא אם כן, תלו אותו בדעת היחיד.
שאומרים כולם, אנחנו פה עכשיו, גם הכסף שנכנס לפה,
גם הבנייה, גם הכול,
על דעת מיישל זוכמר.
מיישל זוכמר יעשה מה שהוא רוצה.
כי כולם מראש שלט לפני שבנו ועכשיו אחרי שבנו.
בית הכנסת בידי פלוני אלמוני.
יש היום דבר כזה?
כל העמותות. עמותות זה ציבור.
כמה אנשים צריכים להיות בעמותה?
שבעה.
בסדר?
זה ציבורי.
זה לא פרטי של מישהו.
אין מישהו שיגיד, אני עושה פה מה שאני רוצה.
ואם עדיין יש כאלה, אז יש להם בעיה.
בתי כנסת מסוימים.
אבל אם זה פרטי,
אם מישהו פתח בבית שלו בכנסת, זה דעתו שלא,
אבל אנחנו לא יכולים להגיד למה לעשות.
טוב.
למה ראיתם בין חזקאל עיר?
איך?
בין מרקבי ובין חזקאל עיר.
עיר זה רק אנשי אותה עיר,
תורמים, מתפללים, באים, עושים הכול.
פה נצטרך לעשות את זה במעבד אנשי העיר.
אם כולם החליטו, אספת חברים, קיבוץ זה עיר.
היה כוונה. קיבוץ
שהוא החליטו לשנות את בית הכנסת למשהו אחר.
אין בעיה.
כולם באים, העבירו בוואטסאפ לכולם, בתקשורת הקיבוצית.
אנחנו הולכים לעשות כך וכך. זה מכרז.
כולם יודעים. מי שיש לו מה להגיד, יבוא ויגיד.
לא אמרו, בסדר.
אבל אם זה מקום,
עיר כמו ירושלים, כמו תל אביב,
כמו עפולה, לא משנה מה,
כל העולם נכנס לשם.
זה לא שלך.
אתה לא יכול.
הם שילמו, אבל לא, כולם שילמו.
כולם באים, כולם שילמו.
טוב, יחיד שבנה בית כנסת ונתנה לקהל,
דינה כבית כנסת של קהל, אבל אם שאיר לעצמו בשום כוח,
אין לה מכר, כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו.
וכל זה לא מארגל כשיש להם בית כנסת אחרת, אבל אם אין להם רק בזה את אחת,
אסור למחרו הודעה, אפילו לסותרו אסור עד שיבנו אחרת.
טוב, כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו עונה.
אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה.
בסדר?
זה נגמור היום, בעזרת השם שבוע הבא נתחיל בסעיף ח', זאת אומרת,
קנג סעיף ח' שבוע הבא.
כל טוב.
