אוי, טעתי, טעתי.
יש לי בשביכם סיפור מאלף,
ואם יש מישהו שיש לו אינטרנט,
הוא יוכל להוריד את הסיפור מהאינטרנט ואני אשמח לקבל אותו בכתב,
כי אני שמעתי אותו בעל פה.
שכונת סנהדריה בירושלים.
אחד האברכים שמתפללים בבית הכנסת
גילו לו מחלה עם גרורות
ובבעיה גדולה.
החברים שלו החליטו לעשות כל מיני דברים,
לזכותו מצווה וכו' וכו'.
פתאום מישהו אמר, אולי אנחנו נחליט
שלא מדברים בבית הכנסת בכלל.
לא מדברים בבית הכנסת.
ערב ראש השנה החליטו,
אף אחד פה לא מדבר בבית הכנסת.
אחרי סוכות הוא עשה בדיקות לקראת טיפולים,
אין לו כלום.
עכשיו, עכשיו,
סנדריה, פה בירושלים,
אני עומד נדהם כל פעם מהדברים האלה.
הוא כבר לא מדבר על גדולי רבני אירופה שדיברו,
בסדר, נראה מה אומר פה גם המשנה ברורה בעניין הזה.
אני אגיד את זה בצורה,
אני אשתדל להיות עדין כי זה דברים קשים,
קשים ביותר,
ומבהילים אותי גם,
קשים ביותר. אמר אחד החכמים, האשכנזים פה בארץ,
גדולי הרבנים,
מה ההבדל בין בתי הכנסת של אירופה לבין בתי הכנסת של המזרח,
שאלה עלו באש ואלה לא.
הוא אומר שם דיברו בבית הכנסת ושם לא.
זה ברור מה...
בסדר.
לא, מדובר על המזרח הספרדי.
מזרח אירופה, הכל עליו ויש.
בשואה?
כן. כן, אז איך מדברים?
קיצור, צריך לדעת
שיש לנו אפשרות אחת
להיפגש עם הקדוש ברוך הוא.
נפגשים עם הקדוש ברוך הוא בתפילה.
ויעמוד פנחס ויפלל. דיברנו הרבה פעמים על העניין הזה.
שורש פלול זה לקשור.
להתחבר.
זה מה שיש לנו בתפילה.
כמו תפילין, שתפילין זה לקשור,
וכמו להפליל, שזה
לחבר אדם למעשה.
תפור לו תיק בקיצור.
בסדר? זהו.
והמקום היחיד שאנחנו יכולים להתחבר אליו, הקדוש ברוך הוא, זה בית הכנסת.
כמו שהוא אומר, ויהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות.
כי המקום הגדול שבו מתחברים לקדוש ברוך הוא, שהוא משמיים וארץ מתחברים,
העשן של עצי המערכה היה עולה דיירקט לשמיים אפילו שהוא היה רוח וגשם. לא היה נכבה, אבל היה עולה עשן למעלה.
חיגור ישיר בין שמיים לארץ, בית המקדש.
בית הכנסת זה מקדש מעט.
אנחנו מבינים את המשמעות כשמישהו דורך
בתוך בית הכנסת?
מישהו עובר את הסף
מרשות הרבים בבית הכנסת?
לכן גם אנחנו אומרים שיהיה מבואה,
שולחן ערוך מביא את זה,
דלת ראשונה.
אני עוזב את חיי המעשה.
דלת שנייה, אני נכנס לבית הכנסת.
בין זה לזה תתארגן על עצמך.
ולכן תמיד אנחנו רואים שעדיף שיהיו שני פתחים לבית הכנסת.
זאת אומרת, אתה נכנס מרשות הרבים
למבואה ואחר כך לאולם בית הכנסת.
וככה בונים בית הכנסת, חלק מהתוכנית האדריכלית של בית הכנסת.
עזוב מה שהיה, מה שנקרא תלה את המעיל פה בכל אב,
ואחר כך תיכנס פנימה.
מה זה המעיל?
כל הריבושים, כל הווידי של העולם הזה.
שם את הכול על כוליו מחוץ לבית הכנסת.
עכשיו אתה נכנס להיפגש עם המלך.
כשמישהו מבין שברגע זה יכול להיפגש עם מלך מלכי המלכים, שיכול בעזרת השם לגזור עליו את כל הדברים הטובים
שרק צריך,
יכול להביא לו את כל הברכה שרק יכול, אני לא מבין אם מישהו מתעסק עם משהו אחר.
איך יכול להיות שמישהו נכנס לבית הכנסת
ומתעסק עם משהו אחר חוץ מאשר תפילה?
איך יכול להיות?
אומר הרב קוק,
בטח שזה יכול להיות.
כי בן אדם לא מבין מעשה,
בוודאי,
באים אנשים, אינטלקטואלים,
אומרים מה אתה חושב?
כשהקדוש ברוך הוא גזר משהו,
אתה תבוא ותגיד לו, אבא, אז לא נעים לו בסופר,
הוא מבין, טוב, טוב, קח דורית את הסקר, תשתוק.
זה נראה, איך הוא קורא לזה?
אני מקווה שאני לא טועה במינוח,
כי אני לא מבין את המינוחים האלה,
אבל זה אינפנטילי, אינוולידי, לא יודע מה,
ומה זה אינבלין?
לא יודע, שם כתוב משהו מה... תאמינו לי שאני לא מבין בזה,
במושגים האלה, כן?
וזה, נו, כל בן אדם אינטלקטואל יגיד, אתם יודעים מה? פגישה חברתית.
יש פה מפגש רעים.
ולא מבינים שאתה ברגע זה
גוזר על עצמך, מה יהיה? כי בעצם,
אנשים נכנסים להסבר מה זה תפילה, אבל
מנקודה אחת,
אתה בעצם לא משנה כלום אצל הקדוש ברוך הוא.
כשמישהו מתפלל, את מה הוא משנה?
את עצמו.
מי זה עצמו?
האישיות שלו.
ולכן, אם אישיות הייתה פה, במקום הזה,
והלייזר עם הוקטור
לכיוון הזה,
והוא טיפה זז, הסיס את האישיות שלו,
אז הוקטור של הגזרה הזה, לאן הולך?
למקום שאין אף אחד.
אז מה עושים?
דיון חדש, דיון חדש.
אם הוא זז טיפה, זה דיון דומה, ואם הוא זז הרבה,
זה דיון אחר בכלל.
אז אפשר שגם המחלה תיעלם.
להבין מה אנחנו עושים בתפילה.
אז מישהו יכול לבוא ולעשות משהו אחר חוץ מאשר להתפלל בבית הכנסת? ללמוד דף יוימי באמצע התפילה? אתם מבינים מה המשמעות?
הוא עושה לי פה.
אחד קורא לזה הרב צוקרמן.
שחילונים טובים.
רק צריך שמן לסלט הזה.
עשית סלט.
תפילה ולימוד, לימוד ושכל, תפילה זה רגש,
וערבבת את הכל יחד.
אני אקרא לזה סלט מטבוחה.
זה בלאגן שלם, רק
מה הבעיה? שאנשים לא יושבים ולומדים, לא בודקים מה אני צריך, איפה, מה אני עושה פה.
עכשיו, הנושא שלנו הוא נושא אחר בכלל.
מה זה קדושת בית כנסת?
כשאני מבין מה יש בבית הכנסת,
מה אני יכול לעשות, לאן אני יכול להגיע בבית הכנסת,
עזוב הכל, עזוב את כל מה שיש, ואתה בא לבית הכנסת, תתפלל.
תצליח.
בעזרת השם.
אבל מתוך מה?
מתוך שאתה מבין מה זה בית כנסת.
אתה לא מבין מה זה בית כנסת,
אז מה אתה עושה פה?
מבזבז את הזמן שלך, באמת מבזבז את הזמן.
בזבור זמן טוטאלי.
מה, אתה בא פה להתחבר עם החבר'ה? כיף, כיף, תן כיף, עניינים,
ניירות, תמונות,
כל מיני כאלה דברים, באמצע התפילה, מחוץ לתפילה, לא משנה, בית הכנסת.
עצם העובדה שאתה נכנס לבית הכנסת,
הגעת למקדש מעט, בית אלוקים.
אתה עכשיו נמצא אצלו,
בבית,
היית פעם בבית של...
מישהו מכובד.
אני לא יודע מה להגיד, כי אם מישהו מכובד,
היום כל אחד יגיד שזה כבר לא מכובד.
זו אחת הבעיות, שכבר אין כבוד.
בסדר, ברור,
יפה. זה בית כנסת.
עכשיו, אני יכול להיכנס,
אחרי שהבנתי מה, לאן אני הולך.
רק כשמישהו בא וחושב שזה טיילת,
ואין לו מה לעשות עם הילדים,
אז הוא מביא אותם לשחק בקורקינט בבית הכנסת.
אם לא בקורקינט אז בברביות,
שבכלל לא טוב שיהיה בבית,
סיפור אחר.
חוסר צניעות משווח.
זה ברור?
מה בדיוק? למה באת לבית הכנסת?
זה המקום בו אתה יכול לשנות את כל המערכת שאתה חי בה.
זה המקום שאתה יכול לבוא ולקבל את הישועה שלך.
תתייחס לזה בהתאם.
אם אתה מתייחס בהתאם, תקבל.
אם אתה מתייחס בהתאם, תקבל.
או שתקבל בהתאם למה שאתה מתייחס.
בסדר? זה...
ככה יצא המשפט עכשיו. תרשמו את זה. זה נולד הרגע.
ברור.
אני לא זוכר מה אמרתי, תרשום לי אם אתה זוכר.
זה היה ברור הנושא.
במידה שאדם מודד, מה מודדים לו?
טוב.
שאוכל לערוך קנונה אלף סעיף, עוד לא התחלנו את הסימן, כן.
כן.
לא הבנתי.
אה, דיברתי לא לבוא, כן, אתה צודק.
כן, מה רצית?
מה פירוש? מה פירוש?
לא, לא מבין מה אתה אומר, לא מבין.
לא מבין.
בוא, נסכם, זה ברגע זה, לא מבין.
זה לא הנושא עכשיו.
זה מה שאנחנו הולכים עליו.
זה מקום אחר.
זה מקום אחר.
זה רבי שמעון בר יוחאי,
שהוא אמר, עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה.
התורה שלו הייתה תפילה,
הייתה חיבור שלם לקדוש ברוך הוא.
אבל הלוואי שנצליח בתפילה להתחבר לקדוש ברוך הוא.
עוד בלימוד בשור של נגח את הפרה, נבין איך אנחנו חוברים לקדוש ברוך הוא.
יש לנו עוד דרך לעבור קצת, בסדר? אז לכן אני לא מבין את זה.
הבנת אותי?
טיפה ככה להבין במה מדובר?
הלוואי, מי יכול?
רב שמרון וחבריו.
טוב,
אומר לנו שולחן ערוך סימן קנא בתי כנסיות ובתי מדרשות.
אין נוהגים בהם קלות ראש.
מה זה קלות ראש?
צחוק
לא צחוק, צחוק.
מה ההבדל בין צחוק לצחוק?
צחוק זה משהו כזה.
קליל יותר.
קליל יותר.
וצחוק זה משהו הרבה יותר כבד, ואפילו הוא גובל בעבודה זרה לפעמים.
כן. ויקומו לצחק.
והיתול,
בסדר? לא חיתול, הוא לא מבין איזה קטנים יחזור לחיתולים בבית הכנסת.
והיתול,
ושיחה בטלה.
עוד רגע נראה הכל בתוך המשנה ברורה, חשוב הדבר הזה.
ואין אוכלים ושותים בהם,
ולא מתקשטים בהם,
ולא מטיילים בהם.
יש דבר...
באבא סאלי,
זכר הצדיק לברכה, זכותו יגן עלינו, נכנס פעם ראשונה לבית כנסת הארי בצפת.
אתם יודעים שלא היו נכנסים לבית כנסת הארי?
מי שהיה נכנס,
היה סיכוי סביר שצריך למשוך אותו החוצה.
שנים היה סגור.
אבל באבא סאלי פתח אותו,
ביקש לשמש,
שייתן לו מפתח, אמר לו לא, כמה ניסו,
לא יצאו מפה, אני יודע מה,
לא השלימו שנתם, כל מיני כאלה דברים. אמר לו, זה בסדר.
אבל אתה נכנס ועשה תיקון גדול, ואחרי כמובן המשמש שלו אתה יכול גם להיכנס.
ככה אפשר להיכנס את הארי בצפת, קדושה.
ואתה רואה היום אנשים
מקל וכובע טמבל,
עושים סיבוב, נכנסים ואתה מבין מה קורה פה, כן. אין דבר כזה.
פעם היינו עם מכון מאיר
בטיול
בכנסת ברמת הגולן.
עכשיו כבר פתחו את זה בתור אתר ארכיאולוגי זה, באמצע היום מנופים שמה שכזור. איך?
כן, אין קשתות, יפה, שמה.
אז באו, נכנסו, ולפני הכל,
לפני הכל, מה עושים?
פרקי תהילים.
באת לבית כנסת,
נכנסת לבית כנסת, השנה גם היינו עם הילדים, לא זוכר איך קוראים לזה,
אמרת איזה מקום בית כנסת?
קודם כל,
תעמוד, תתפלל.
למה נכנסת פה? אמרת, טוריסט?
אחרי אם זה תהיה תיאור?
אחרי זה אתה בבית כנסת,
הרי בתי כנסיות שבארץ ישראל,
אפילו בשימעונם, בקידושתם הם עומדים.
אין דבר כזה להיכנס לבית כנסת טוריסטים.
אני בא לבית הכנסת להיפגש עם הבורא.
בסדר?
ולא נכנס...
מאפשרים, בטח שמאפשרים.
בעיה, בעיה. אתה יודע שיש לנו עוד כמה דברים לתקן בעולם.
נכון.
אבל אדם שכבר בא, והוא אומר, טוב, הוא הולך עם אשתו לטייל, לא יודע איפה,
ונכנס לבית כנסת בעכו, ונכנס לבית כנסת, כל מיני בתי כנסת, ידידי,
החלטה לבית כנסת, מה אתה עושה דבר ראשון?
פלל.
תהילים.
אתה עושה, תהילים זה תפילה, זה נפש, זה אותו דבר.
תשב, תהנה מזיו השכינה.
אז אנחנו לא נגיד שבן אדם ייהנה.
אבל לאן באת?
בסדר?
ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה.
למה נכנסים לבית כנסת בחמה ביום חם?
מזגן. או, יש מזגן.
פעם היו אומרים, יש צל, הגמרא אומרת, מזגן.
בסדר? ובגשמים מפני הגשמים.
ותלמידי חכמים ותלמידיהם מותרים לאכול לשתות בהם מדוחק
כדי שלא יהיה ביטול תורה.
צריך משהו, טיפה, כדי
שלא יירדם באמצע.
מדוחק.
איך?
קידוש, מה פתאום?
זה לא מדוחק.
מה? קידושה.
אה, מבחוץ.
אה, כשאין מקום אחר. יש בתי כנסת שאין להם מקום אחר. מה הם יעשו?
לכתחילה זה כך.
אבל סתם בית כנסת, לא.
אתה יושב ואוכל בפאנן,
בורקסים, קוגל, קובה,
קובאנה,
כל מה שמתחיל בקוף.
קוגל, מה אמרנו?
כן, זה אל ה...
התבלבלת.
זה לא שם. לא, זה לא קשור.
בסדר, ברור?
יפה. אין דבר כזה.
טוב,
אומר הרמל, ויש אומרים שבית מדרש אפילו שלא מדוחק מותר.
למה?
כי זה המקום שהבן אדם יושב חמש שעות על הכיסא, מה אתה רוצה שהוא לא יכניס איזה משהו לפה?
חמש שעות? מה, הוא הרב עובדיה ששכח לאכול את הארוחה שלו ודילג לילה
כי הוא היה באמצע כתיבה, אשתו הביאה לו ארוחת ערב,
הוא אומר, רגע, רגע, רגע, הוא הגיע ב-10 בלילה מאיזה מקרה שנייה,
הגיע ב-10 בלילה מאיזשהו שיעור שהוא נתן במקום,
והראש היה תפוס עם איזה שאלה בדרך,
והרבנית אומרת, לא,
לא, הכנתי לך אוכלת, רק אני אגמור לכתוב את התשובה,
שאני לא אשכח אותה.
והיא באה להעיר אותו ב-5 בבוקר לתפילה,
והוא רואה שהוא יושב על התשובה והאוכל על יד.
קשב וריכוז, זה בלי 40 מיליגרף.
בסדר?
להבין טיפה, איך
בשבוע שעבר שאלנו, דיברנו על זה,
איך נהיים גדולים.
אז החבר'ה שהיו אצלי בבית,
שאלו את הרב עזרא בר שלום,
שהחלו ללכים טובים, החתן הגדול של הרב עובדיה.
אז הוא אמר, תראו, אני לא יודע מה אתם מדברים,
אבל כאיני לא גדול, אבל...
דבר אחד אני יכול להגיד לכם, שפעם מישהו בא ושאל את הרעיון, איך אתה יודע את זה?
הוא אומר, תראה, אחרי שחוזרים 200 פעם על דבר, אם אני לא אדע את זה, זו שאלה.
בסדר?
אז מה זוכרים גדולים?
התמדה, שקידה.
נשבת במקום.
אה, פתאום קפה, פתאום טה, פתאום פלאפון, פתאום לא, זה רק רוצה,
זה רק זה, זה רק זה. עזבו.
אם רוצים להיות גדולים, מה צריך?
תיישב.
יושב על הכיסא.
זה ברור.
טוב.
ואין מחשבים בהם חשבונות, אלא אם כן הם של מצווה, כגון קופה של צדקה,
פידיון שבויים.
ואין מצפידים בהם, אלא אם כן יהיה ההספד לאחד מגדולי העיר, שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו.
ואם צריך להיכנס בהם לצורכו, כגון לקרוא לאדם, ייכנס ויקרא מעט. אתם רואים?
אמרו לי לקרוא למישהו. מה אני עושה דבר ראשון?
נכנס, קורא מעט,
או יאמר דבר שמועה
ואחר כך יקראנו,
כדי שלא יהיה נראה כאילו הוא נכנס לצורכו.
ואם אינו יודע לא לקרוא ולא לשנות,
יאמר לאחד מהתינוקות, קרא לי פסוק שאתה קורא בו,
בעברית שלנו, פסוק לפסוקך,
או ישעה מעט ואחר כך יצא שהישיבה בהם מצווה שנאמר אשרי יושבי ביתך.
עצם העובדה שבן אדם בא לבית הכנסת, אפילו גולם,
לא מפרק, מירושלים,
אפילו יושב בבית הכנסת, בתנאי שהוא יושב בבית הכנסת
הוא רוצה לחשוב בבית הכנסת, אם הוא יושב בבית הכנסת הוא יתחיל לפטפט,
לספר בדיחות וסיפורים.
ידידו, לא בבית ספרנו,
לא בבית כנסנו.
בסדר? שבע אפילו במקום.
אז אם הוא לא יודע לא לקרוא, לא לשנות, לא שום דבר,
יושב במקום, חצי דקה, דקה, ואז תקרא לבן אדם.
צורכי רבים זה, איך יחזיקו את בית הכנסת.
ושיעור הישיבה כדי הילוך שני פתחים. מה זה שני פתחים אמרנו?
לא.
כל פתח ארבעה טפחים, שמונה טפחים.
בסדר? 60 סנטימטר, 60 סנטימטר.
בסדר?
יפה. זה סעיף ראשון.
זה סעיף ראשון.
לא ראינו את כל הסעיפים, יש לנו פה 12. אבל רק שנוכל טיפה להבין אותו, ניכנס קצת למשנה ברורה.
אומר המשנה ברורה, בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגים בהם קלות ראש,
כי הם נקראים מקדש מעט,
סעיף קטן אלף, יש? למטה,
עמוד שישים ושתיים.
כמו דכתיב, ויהי להם למקדש מעט,
ובמקדש כתיב, מה כתוב במקדש?
ואת מקדשי תיראו,
אדם שנכנס, כשהיו נכנסים בבית המקדש,
נקרא לזה כך, היה משקשק,
רועד.
איך אפשר להיכנס למקום כזה מיוחד
שבו יש השראת שכינה?
אני לא מדבר,
לאיפה דיברנו על זה,
הרב צבי יהודה זכר צדיק בברכה היה מגיע לכותל פעם בחודש.
למה פעם בחודש?
מצד אחד, כדי שלא להתחייב בקריאה,
שלא יצטרך לקרוע.
מצד שני,
הוא לא היה בפעם בשבוע, למה?
כדי לא להתרגל
שכבר יהיה בעיניו.
כל פעם שבאים לכותל המערבי,
באימה, ביראה, בפחד, בחלחלה, לפני מי אתה הולך לעמוד.
אני אגיד את זה, זה לא...
זה הר-הב ציודה בכותל המערבי.
כשאני רואה אנשים מצטלמים בתמונות סלפי בהר הבית, אני מזדעזע.
איפה מורה מקדש?
איפה אנחנו עומדים?
אהב, אבל איך אפשר לא ל... תאמינו לי שגם אני חושב ככה.
אבל יש פעמים שצריך לכלוא את הריגושים.
אתה תמיד משכנע לי, ואני אבד את המקדש, בעזרת השם,
בשמחה.
עזוב, עכשיו אתה מדבר איתי, ההוא וההוא, אני לא מדבר,
לא אכפת לי ההוא,
לא אכפת לי ההוא, ואכפת לי אני.
אני, בוודאי, בוודאי,
אל תשאלו אותי עכשיו מה דעתי, מה צריך לעשות,
ברורה לדעתי, אבל מה צריך לעשות שם, אבל זמנית.
אבל זה שמישהו מתנהג לא כשורה,
אני גם צריך להיות כמוהו.
אתה מכיר את זה שבמקצוע שלי אם לא עובדים שחור אי אפשר.
לא מרוויחים.
אתה מכיר את המקצוע שלי?
כולם באים, כל אחד עם המקצוע שלו.
הרב, הרב, מה זה שאלות אתם שואלים?
אתה יודע, במקצוע שלי,
אתה מכיר את זה?
בשביל זה יביאו פה כיסאות שחורים,
שיוכלו לעבוד מתחת השולחן בשחור.
בסדר, זה ברור.
יאללה, קדימה.
כי הם נקראים מקדש מארץ, כמו דכתיבה יהיה להם למקדש מארץ ובמקדש כתיבת מקדשית יראו, שיהיה מוראו של השוכן בא עליו.
אדם נכנס לבית כנסת וצריך יראה.
גם בדור שלנו שיש אהבה ומחוברים והכל בא בחיבור באהבה,
יראה צריך. הרב מחלק עם זה, נראה את זה,
ביראה ואהבה.
יש הרבה אצל הרב שמביא את זה.
אם יש אהבה בלי יראה זה הקלקול הכי גדול שיש.
זה אומר שאין גבולות.
כשאין גבולות,
יש אנרכיה.
הכל מותר.
וכתב בסמ״כ,
ספר מצוות קטן,
שבעוון קלות ראש בבית הכנסת נהפכים לבית עבודת גילולים, חס ושלום.
אילולא היה כתוב במשנה הברורה,
לא היינו מוציאים את זה מהפה.
זה נושא ברור?
אנחנו מבינים את המשמעות של מה שכתוב פה?
קלות ראש בבית הכנסת?
למה זה יכול להביא,
ואני לא יודע,
איך אומרים, איך אנחנו יוצאים מהשיעור?
עכשיו, כן, ברור שלא כמו שנכנסנו.
זה משהו אחר בכלל, מקום אחר.
אומר המשתמשת בורא בסעיף קטן ב' ושיחה בטלה, היינו אפילו שיחת חולין שלצורך פרנסה,
שבחוץ מותר ואת הכנסת אסור,
ובפרט שיחה בטלה לגמרי,
שבוודאי שלא יהיו למנוע תמיד מזה.
סתם, על מה הוא מדבר?
גידול חסה בשטחים.
הלו גידול חסה זה פרנסה, בסדר, לא יודע,
זה משהו אחר, וגם,
אה, אבל, פוליטיקה זה הנהגת הבורא, אבל גם לא, בוודאי שלא.
זהו, מה?
אה, הנה, הנה, הוא מתחיל להתקרב, מתחיל להתקרב, יאללה.
ובזוהר הקדוש, פרשת ויקל, הפליג מאוד בגודל העוון הזה.
וכל שכן שיש להיזהר בבית הכנסת בבין מדרש מעוון דיבורים אסורים,
כגון לשן הרעה, רכילות, מחלוקות וקטטות,
כי מלבד שהם עוונות חמורים מאוד, עוד יגדל העוון יותר במקום קדוש.
כי הוא מזלזל בכבוד השכינה, ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו,
לחוטא בפלטין של מלך לפני מלך.
איך אומרים למישהו? לידי אתה עושה את זה?
מה, אתה הולך לאיזה חור נידח, ילבש חורים, וילך
לא יודע לאן.
אתה עכשיו יושב פה לידי, תגיד, אתה בסדר? מה, אתה לא מבין מה אתה גורם לעצמך?
איך אמר השוטר למישהו? אתה לא רואה שאתה עברת ברם זוהר אדום?
מה הוא אמר לשוטר?
לא, אבל לא ראיתי שאתה פה.
אתה יודע, מי אמר את זה?
לא.
בסדר, זה ברור.
אז לא.
הרב, הרב, הרב, הרב.
אתה יודע, הרב, לפעמים, לא תמים,
חצי חרש, חצי עיוור, חצי אינך.
ככה.
לא צריך להגיב על כל דבר.
אבל יש פעמים, אתה רואה שזה...
לא, לא הבנתי.
לא, לא מבין.
אתה שם לב?
אני עונה לך על השאלה שלך.
תלך איתו החוצה, תגיד, לא הבנתי, ותלך החוצה, מה הבעיה?
הרב יהודה צדקה, זכר צדיק לברכה,
תמיד היה יוצא מבית הכנסת לפני סוף עלינו לשבח.
מה אתה בורח?
לא, בחוץ יכול להיות שהוא יישאר עוד קצת.
למה?
שלא ישאלו אותו כלום בבית הכנסת.
הוא בורח החוצה.
נגמור עלינו לשבח, ישר באים עם השאלות.
מה הוא עושה?
פסוק אחרון, הוא כבר בחוץ.
בסדר, כל אחד והנהגות שלו.
אבל צריך לדעת מה זה בית כנסת, זה מה שאני אומר, זה השיעור שלנו.
אנחנו נמצאים במקדש מעט.
ממילא ראינו כבר בסימן צדי, מה זה היה? צדי גימל?
אדם אסור לו לנשק בניו בבית הכנסת.
למה?
שיחדיר בליבו שאין אהבה כאהבת המקום.
הקב' ברוך הוא יותר מהכול.
לא מנשקים על ידי בית הכנסת.
אמר לי הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה,
מעולם לא שמתי ילד על הברכיים בבית הכנסת.
כמה ילדים היו לו?
בנים רק, חוץ מבנות.
כמה בנים יש לו?
עשרה בנים.
בסדר?
מעולם לא שמתי ילד על הברכיים. טוב, יכול להיות שיש עשרה, איפה ישים את כולם?
לא שם אף אחד.
שלא יהיה חוסר שוויון.
אבל איך אנשים מתנהגים בבית הכנסת?
מה זה?
פוצי למוצי לעניינים?
מה קשור לבית הכנסת?
של הקדוש? ראינו את זה, נכון?
מה שהקדוש מביא על זה.
גם כי יזקין לא יאסור ממנו להשתגע ולבזות את בית הכנסת.
ארצים, משתוללים,
אתה בבית כנסת
או במועדון חברים?
בבקשה להחליט.
רוצה לשמור ממני?
מתפללים בבית כנסת אחר.
אין מה לעשות.
אלא אם כן אתה יכול לתקן. אתה יכול לתקן? אתה מסוגל?
יורידו לך את המוח.
אמר לי מישהו השבת,
שאבא שלו היה באיזה בית כנסת,
אומר להם,
מסביבו.
אמרו לו, אתה רוצה, תן לך מקום אחר, פה מדברים.
וואו, וואו, וואו, וואו. מהעיר.
כן.
באלף,
זה טוב, זה מצוין, חייבים במקום שזה נשמע.
ואם לא, אני רוצה להתפלל.
למה באת לבית הכנסת?
אתה יודע?
מה?
ואם יש שם מי שמפריע לך להתפלל,
אז אני הולך למקום אחר.
אני לא בא לאותו מקום.
כי אני רוצה להתפלל, למה באתי?
באתי להתפלל.
לא להידיין ולא לדון ולא לדון.
ברור, לאן אתה הולך?
למקום שאתה יכול להתפלל.
דברים פשוטים.
עוד פעם, אתה שם למה אמרתי.
אם מפריעים לך,
אם לא מפריעים לך ואתה יכול להתפלל טוב,
אני לא אגיד לך למה ללכת.
הייתי מעדיף שאף אחד לא ידבר, אבל
אתה מבין?
אז זהו.
אם אתה מסוגל, אשרי לך.
אתה כבר יכול לשבת 12 שעות על הספר ואף אחד לא מפריע לך,
שום דבר.
אתה האחד שיודע לבודד את עצמו מהסביבה.
הבנת אותי?
זהו.
טוב,
מה עוד מתקדמים?
כי מלבד שהם עוונות חמורים מאוד, עוד יגדל העוון יותר במקום הקדוש, כי הוא מזלזל בכבוד שכינה, ואינו דומה חוטא בינו לבינת, הוא יחוטא בפלטים של מלך לפני מלך.
ועוד יגדל הרעב הזה, שהוא מכשיל גם את הרבים בעוונות החמורים האלה.
כי היי תיגרא דמיה לבית קדמיה.
מה זה בית קדמיה?
פרץ של מים בסכר.
חור אחד קטן, מה קורה?
יפה.
ומתחילה הוטחה לעוון באיזה אנשים,
ולבסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות לריב ישברעהו,
עד שנעשה על כל בית הכנסת כמזורה גדולה.
ובעוונותינו הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים והלבנת פנים ברבים,
וגם פעמים רבות בפני ספר תורה,
שזה גם כן עוון חמור בפני עצמו,
כי אפילו מבזה חברו בפני תמיד חכם אמרו חזל שהוא אפיקורס ולא חלק לעולם הבא,
ובכל זאת זה מבזק עבירו בפני ספר תורה,
כבוד השכינה.
כמו שכתב כן את זה בתשובת מהריהו, סימן קנב,
ולידי הקאות
ומלשינות.
לאן מלשינים?
למלכות.
למלכות, וגודל חילוש שם שמיים בין האומות.
ומי גרם לכל זה אם לא הראשון שהתחיל בעבירה תחילה,
ובוודאי לעתיד לבוא יטול שכר כן נגד כולם, השם ישמור, איזה שכר?
סגי נאור, כן.
על כן הירא וחרד לדבר השם ישים תמיד עיניו וליבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בבית הכנסת
או בית המדרש
והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפילה
זה מה שצריך
אני באתי להתפלל, אני באתי ללמוד
משהו מצק לארוי סינדגט
החוצה
הולך למקום אחר
בסדר? ברא
הולך החוצה, לא יודע, באיזה שפה
בית הכנסת מאשר שהוא עכשיו הולך לתרבות רעה.
זה דיבורים שלו שלנו.
זה מה שגורם שבסופו של דבר לא מכבדים את בית הכנסת.
אין דבר כזה.
לא קיים.
מישהו אמר לי שאצל רבי דוד אבו חצירה,
שהכינו חיים טובים,
אם מישהו מתחיל לדבר בתור בית הכנסת,
יש לו אחד השמשים כאלה,
תולש אותו מבית הכנסת.
בלי לדבר.
שגם הוא לא יוצא שהוא לדבר.
מתפלש אותו.
זה ברור?
זהו.
איפה אתה נמצא?
אלה דברים שחייבים להתעורר אליהם,
כי לצערנו יש בזה קלקול.
לא הבנתי.
מה? מה השאלה? לא, כי עכשיו קראנו... אנחנו באמצע תפילה. מה עושים בתפילה?
מתפללים. מתפללים. זהו. מה עוד?
כלום.
ואחר כך?
כלום.
עד סוף התפילה.
סיימנו את התפילה, אתה יכול לשבת ללמוד.
בית מדרש.
תלמד.
מה אתה עושה עכשיו?
לומד.
ואז
לומד, ובסוף יוצא החוצה.
מה הדיון?
תיכנס, תיכנס, תשאל, יענה לך, תצא.
זהו.
אתה באת לצורך.
שום בעיה, בטח שאפשר.
בוודאי, בוודאי.
לא הבנתי.
יש גרא, הגאון מווילנה,
הגאון מווילנה,
בהגרת שלו לאחיו,
כשהוא יצא לכיוון ארץ ישראל, לא הגיע, אבל לכיוון ארץ ישראל,
הוא השאיר איגרת, היא מופיעה בסוף,
זאת אומרת, אותו עם מסילת ישרים בהדפסה של הוצאת אשכול.
איגרת אגרה.
הוא כותב שם, יש לך את זה?
כן. כן. הוא כותב שם לאחיו שלא ייתן לבנות שלו של אגרה ללכת בליל שבת לבית הכנסת.
אין זה מקומן בליל שבת בבית הכנסת.
מדוע?
כי הן באות להראות את הבגדים.
איזה בגדים היו בווילניה לפני 200 ומשהו שנה?
מעיל צמר אפור, לא, מאיה?
באים להראות את הבגדים.
אתה מבין מה גרע כותב?
אתה מבין מה קורה פה?
בקיצור,
רבותינו
צריכים להתעורר,
ועדיף דקה אחת קודם, לא שעה, דקה.
כדי לבוא ולהכיל קדושה בעם ישראל, צריכים לכבד את הקדושה שבבית הכנסת.
אי אפשר אחרת.
וכל הדבר הזה צריך
תיקון
מה הבעיה? שאין מי שיגיד.
ואם פעם מישהו סתם בא ואומר, מה עושים?
אל-בכר אל-בגדדי.
מכירים אותו?
איך?
אבו-בכר אל-בגדדי.
עושים לו דאעש, צועקים עליו, לא יודעים מה עושים.
אתם מבינים את הבעיה?
אבל זה, זה זמן שמשיח.
בחוץ, בחוץ,
בחוץ תעמוד, ואיש אשר היית נושה בו יבוא לך תעבוד. בחוץ.
אח שלי, בוא הנה, החוצה.
בסדר?
להתנשק בבית הכנסת?
טוב, יש תשובה של הרב עובדיה בעניין הזה.
כשיורדים בספר תורה,
יש כאל סורי שזה עניין של כבוד התורה, הכבוד.
הרב, אז הכבוד. טוב,
נשתדל להסביר להם שזה לא טוב,
אבל לא דברים אחרים.
בסדר? זה ברור מה אנחנו אומרים.
בסדר, יאללה. בעזרת השם, בשבוע הבא נמשיך.
כל טוב להתראות.
