אנחנו בסימן קנא, עמוד 62, חלק ב' של המשנה ברורה,
מתחילים בענייני קדושת בית הכנסת. שבוע שעבר התחלנו ללכות בית הכנסת.
דיברנו איך צריך להיראות בית הכנסת ביחס לשאר בתי העיר.
אמרנו שעכשיו זה לא יכול להתממש,
כי בונים כמה קומות בירושלים?
30. 30. ולך תעמיד בית כנסת יותר גבוה מבתי העיר.
אנחנו נצטרך מסוק
כדי לעלות לבית הכנסת,
התחילו היתרים של שבת, אני יודע מה, כל מיני...
בסדר, אפשר...
בכל מקרה, צריך להיות לפחות במקום הכי נגיש בעיר.
נקרא לזה, זה המקום גבוה, הגובה שלי, הוא המקום הכי נגיש.
זה הסבר אחר. בכל מקרה, ענייננו לגבי קדושת בית הכנסת. אחד הדברים המיוחדים,
חייבים, חייבים, חייבים לשים לב לדבר הזה.
כשאני נכנס לבית הכנסת, אני נכנס לבית השם.
וצריך להתייחס אל המקום,
כאל בית,
כמו שאנחנו רואים, מקדש מעט ויהי להם למקדש מעט.
פסוק אומר ויהי להם למקדש מעט.
אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. שבזמן שאין לנו בית
מקדש הגדול,
יש לנו בית כנסת או בית מדרש.
ואם יש לנו בית כנסת והוא מקביל לבית המקדש,
אז כל מי שרק צריך להיכנס בדלת, הוא צריך להבין לאן הוא נכנס.
זה בעצם אינסור של בית כנסת.
מקום השראת שכינה.
מקום הימצאותו של הקדוש ברוך הוא, במציאות שלנו,
ברמה שלנו, המקום הגבוה ביותר.
אז זה בעצם בית כנסת.
יש ביטוי אפילו שאומר,
בקושי התירו להישען בבית הכנסת.
אתה שם לב?
איך החבר'ה יושבים?
מכירים את זה?
הוא יושב בבית הכנסת.
לדיבי איפה תמצא?
או רטפים בצד נרגילה והכל הסתדר.
וזה השאיר הוא בבית הכנסת, תראה, שעולה לתורה,
ישירו נרגילה, אלוהיה, נרגילה. מכיר את השיר הזה?
לא.
לא, אני בטקנון של ה...
ושאלה יפה, שאלה יפה. אני אמרתי את זה לא מזמן.
בשבוע שעבר,
ג' באלול,
זה היה אזכרה של הסבא שלי,
זיכרונו לברכה.
הוא היה מנהל תלמוד תורה בשכונת אבו חארי בירושלים.
והוא החליט
שתלמידים צריכים לשבת בנוח כדי שילמדו יותר טוב.
כי אתם יודעים, השיטה של הגלות היא כסח.
השיטה של ארץ ישראל זה
באהבה ונעימות.
אבל בכל זאת,
אבא שלי, זכרונו לברכה, הייתה לו ציפורן גדירה לרוחב,
כי הבן שלה מנהל תלמוד תורה עושה בעיות,
נתנו לו פאלק,
חתכו לו,
מאז הציפורן הייתה לרוחב, לא גמור עם המכות,
היו מרביצים.
אבל שיהיה נוח לתלמידים, הלך הביא איזה אורתופד,
שיסדר ספסלים לתלמידים שיהיה להם נוח לשבת.
מי שהולך למאה שערים, אולי אפילו בזופניק פה עוד היום,
יכול לראות ספסלים מתכת.
זאת אומרת,
הגוף מתכת.
המושב הוא מאט ישר, 90 מעלות. איך יושבים הילדים ללמוד?
תודה רבה.
איך יושבים על הילדים ללמוד? ככה.
למה אם הם יושבים? זה זקוף, זה 90 מעלות.
ואבא תמיד סיפר שאחרי שסבא עשה את הספסלים מתאימים לילדים, שהיה להם נוח,
אז בשכונות הבוכרים נפתחה הגימנסיה העברית. שמעתם על הגימנסיה העברית?
בית ספר ידוע בירושלים?
באו מהגימנסיה העברית
לקחת את הדוגמה של הספסלים כדי לעשות בגימנסיה.
עכשיו בית ספר יוקרתי ברחביה, אני יודע, בסדר?
אז זה היה הודעה, ולקחו. בכל מקרה, בית כנסת זה בית כנסת, אתה צריך לשבת ביהמה וביראה.
אתה בא עכשיו לפגוש פני מלך, תראה לך שאתה נכנס, פה למטה.
ירדתם שם למטה פעם, ברחוב?
לאן מגיעים?
לאחוב בית הדפוס.
מה יש בשליש תחילת בית הדפוס?
בית משפט לתעבורה.
גם בענייני משפחה, בית משפט לתעבורה.
מישהו פעם ישב בבית משפט לתעבורה?
כולה מקסימום שלילה.
איך יושב?
בירכי דה לדה נקשן.
מכיר את הביטוי הזה?
הברכיים שלו נוקשות אחת לשנייה.
בקיצור, זה משקשק.
מה?
על מה?
כולה שלילה מקסימום.
קנס.
ידידי, אתה בא, יושב ליד הקדוש ברוך הוא.
איך אתה יושב? איך אתה מתנהג?
פרופורציה טיפה.
טוב, אנחנו לא מדברים עכשיו על פחדים וחרדות,
ולא, חס ושלום, לא שם.
אבל להבין שכשאתה בא לראות פני מלך,
אם באמת אתה חושב שאתה בא לראות פני מלך ואתה רציני בזה,
תתנהג בהתאם. ואם אתה לא שם, אז לא שם.
אחד הדברים שהרב אומר, זה לא הנושא שלנו עכשיו, רק אני אגיד אותו ככה במילה.
זה לא פלא שאנחנו רואים אנשים אינטלקטואלים
באים לבית הכנסת ומתעסקים בדברים אחרים.
אינטלקטואלים, אנשים חכמים,
בעלי דעה, יש להם השכלה רחבה.
באים לבית הכנסת, מתעסקים בדברים אחרי ואיום, בלי עין, עם העין הרע.
אם.
למה בלי? אם.
יש מלא מה לעשות בבית הכנסת.
מה?
מה יש לעשות בבית הכנסת? בפרט בשבת.
מלא עיתונים. לומדים תורה, רואים תמונות, רואים תורה.
בסדר?
זה הזמן היחיד שיש, לראות תמונות של כל מיני
מועמדים דות לכנסת.
בפרט כתר, כתר יתנו לך, למי יתנו את הכתר, אז הוא יתנו לאף אחד.
נכון שזה לא יתנו לאף אחד?
את הכתר?
לא, צריך רק פשיח.
אתה מבין מה אני אומר, נכון? אתה איתי. זה נפוץ אבל. אקטואליה, אקטואליה.
כן, זה נפוץ שאין בית כנסת, כן, זה נפוץ.
זה נפוץ.
צריך לנפץ.
זה לא נפוץ, זה נפץ.
אני לא מבין את ההלכה, אני לא מבין את ההלכה אולי...
לא, הנה, עזוב אותי עכשיו הלכה, אני מדבר התייחסות.
עוד לא אמרתי הלכה.
אני בסך הכל מביא מבט.
איך אני רואה את בית הכנסת?
מה זה בית כנסת?
מועדון חברים,
מכתימים כרטיס בכניסה,
יש קבוצת וואטסאפ,
או שאנחנו באים לדבר עם הקדוש ברוך הוא,
שיחון אותנו ויחמול עלינו
וייתן לנו.
אז כותב הרב,
זה באמת נכון,
אין פלא שאנשים אינטלקטואלים, אינטליגנטים,
עושים כל מיני שטויות בתפילה,
כי באמת,
בהבנה הפשוטה, הבלתי מפותחת אצל בני האדם,
באמת מה אנחנו עושים שם?
האל הגדול הכל יכול,
החליט שיקרה משהו,
בעברית שלנו הוא גזר גזירה.
מה אתה חושב, תבוא, תבכה, הוא ישנה את דעתו? למה מי אתה?
אנשים אינטלקטואלים מבינים את זה בצורה ברורה. מה, מה אתה חושב שאתה יכול על הקדוש ברוך הוא?
מה, זה ילד קטן שנשכב בסופר,
לקרמיקה ואומר, אימא דוריטוס!
שיאמרו רווחה, העבירו פה משטרה, התעללות ב...
מכירים את זה?
ששש, נקנה לך דוריט, איזה טעמים, נאצ'ו.
אתה פעם ראית דבר כזה?
שילד בוכה לאימא בסופר, אז היא קונה לו?
אה?
אבל היא אמרה לא בהתחלה.
אפילו אבא גם, 20 שנים, אימא אבא.
מה חושבים, שהקדוש ברוך הוא בוכים בוכים ונותן לך את הבמבה?
כשאני עושה פה פרסומות, אה?
ברור.
אז הרב אומר, זו התייחסות
ילדותית בלתי מפותחת
למה אנחנו עושים בתפילה.
כשיש התייחסות בלתי מפותחת ילדותית, אז באמת בהיעדר אומר, מה כבר יעזור את הזמן?
באמת, אם הכדוש ברוך הוא רוצה, הוא יעשה, אם הוא לא רוצה, הוא לא יעשה, אם הוא גזר, אז הוא גזר, ואם לא, מה, אני אשנה אותו?
אז יש מלא דברים לעשות.
מה למשל?
לפני שנים, זה היה בפתח תקווה,
מישהו טבע את החבר שלו.
למה?
הוא שאל אותו בשבת בתפילה במה להשקיע בבורסה,
הוא הפסיד.
אז הוא תבע אותו על ייעוץ כי הוא יועץ השקעות.
תבע אותו, כשהוא שאל אותו בבית הכנסת, הוא אמר לו הוא מפסיד.
תראה, אתה שואל אותו בשבת בית הכנסת, מה לא טוב? מחר הוא צריך חשבונית על ייעוץ, נכון?
מה עושים בבית הכנסת?
בית כנסת זה בית אלוקים.
ויהי להם מקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
וההתייחסות שלנו חייבת להיות כזאת שאנחנו ברגע זה באים להיפגש עם הבורא.
אם אני מוכן לזה, ניכנס, ואם לא, נשאר בחוץ.
עכשיו בדיוק,
יום שישי, דיברתי עם מישהו.
חייב לשמור על הילדים בערב שבת.
שלושה ילדים קטנים.
מה עושה מי שיש לו שלושה ילדים קטנים וצריך לשמור עליהם בערב שבת?
יש תוכבת מנוחה.
מה הוא עושה?
הולך לגינה עם הילדים.
מה עם התפילה?
מה, אתה רוצה שאף אחד לא יתפלל?
לפחות שרק אתה לא תתפלל.
הרי מה יקרה כשהוא יבוא לבית הכנסת?
שב, שקט, שקט, שבו, קחו אותה בבם, תאכלו,
ולא רק הוא, אלא כולם מנסים לעזור לו.
מי יתפלל?
אף אחד.
מה, הוא מביא את הילדים, הוא חושב שהוא יתפלל?
גם להביא ילדים וגם להתפלל?
דרישות גבוהות יש לך.
אבל הוא צדיק,
הוא מתפלל עמידה, לא אכפת לו מהילדים.
ואז מה קורה?
כמו בית כנסת תל גלגלים, אף אחד לא מתפלל.
זה ברור.
מה המלצת המערכת?
מי שצריך לשמור על ילדים, מה עושה?
הולך לגינה.
הולך לגינה.
לבית כנסת בטוח הוא לא בא.
בא אחר כך בבית, איך שהוא רוצה.
הוא שומר על ילדים, איך הוא יתפלל בגינה?
כשאתה שומר אתה עוצם עיניים?
יפה.
זו ההתרשלות בשמירה.
הפקרת שמירה.
הוא עסוק עכשיו במצווה.
הוא לא עוסק במצווה,
הוא פטור מן המצווה.
אתה יודע מה זה גדל ילדים?
שתזכה, תראה, תגיד אמן.
זה טוב, זה טוב, אני לא מתבייש.
ברור העניין.
אנשים לא קולטים את הדבר הזה.
זה מה שחשוב.
אני בא לבית הכנסת להתפלל.
זה היה אומר לו תמיד הרב בן טוב.
יש כאלה שכותבים על הקירות של בית הכנסת, שמים שלטים, אסור לדבר בבית הכנסת.
אסור לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה. מכירים את זה?
אבל למה שמים את זה?
כדי להשתיק את הקירות.
שמים את זה על הקיר.
למה?
כי מה אומרים חכמים?
קירות ביתו של אדם, העידים עליו, מה הוא עשה בבית,
לעתיד לבוא.
אז מה עושים כבר מעכשיו?
שמים לקירות שלט
אסור לדבר,
שלא ידברו עליו למעלה.
כי הוא הרי בכל מקרה מדבר בבית הכנסת, משנה ששלט טוען שלט,
הוא מדבר.
אז מה הוא עושה בינתיים?
משתיק את הקירות, אל תדברו, אסור דבר.
אחרי 120 שנה ידברו. זה ברור מה הוא אמר.
יפה.
בואו נראה בפנים.
אומר השולחן ערוך, קטנה סעיף א',
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש,
כגון צחוק ועיטול ושיחה בטלה.
שים לב למה שכותב פה השולחן ערוך,
אני לא יודע איפה נעלמו לנו המילים.
כשאני נכנס לבית הכנסת,
אני מתנהג בכל מדרוש.
נכנסתי לראות פני מלך.
אם אני מאמין שאני אראה, אני אראה.
זה מה שראיתי. מה הבעיה?
שאני התרגלתי כבר אחרת.
ואם התרגלנו אחרת, זו חוויה חברתית.
בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון צחוק ועיטול ושיחה בתל אביב. אין אוכלים ושותים בהם,
ולא מתקשטים בהם ולא מטיילים בהם,
ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים.
תלמידי החכמים ותלמידיהם מותרים לאכול לשתות בהם מדוחק.
למה מדוחק?
לא רוצה לבטל תורה, בן אדם יושב ארבע שעות, בסדר.
תגידו עכשיו ללכת לכל זה, תן לו לשתות מים פה.
שתה משהו פה.
למה אחרת? צריך לבזבז יותר זמן.
אומר הרמב״ם, ויש שומרי שבית מדרש אפילו שלא מדוחק מותר.
ואין, אומר השולחן ערוך, ואין מחשבים בהם חשבונות,
אלא אם כן הם של מצווה,
כגון קופה של צדקה ופדיון שבויים,
ואין מספידים בהם, אלא אם כן יהיה הספד לאחד מגדולי העיר, שכל בני העיר מתקבצים ובאים להספידו,
ואם צריך להיכנס בהם לצורכו, כגון לקרוא לאדם,
מישהו אומר לך, לך תקרא לי לפלוני מתוך בית המדרש, מתכנסת,
ייכנס,
יקרא מעט, מה עושים?
יושבים,
אומרים פרק תהילים,
כן, הוא יאמר דבר שמועה, ואחר כך יקראנו.
כדי שלא יהיה נראה כאילו הוא נכנס לצורכו.
ואם אינו יודע לא לקרות ולא לשנות, יאמר לאחד התינוקות, תקרא לי פסוק שאתה קורא בו,
בעברית שלנו,
קוסו, מכירים את הקוסו?
קוסו חכמנו.
פסוק לי פסוקך,
פסוק לי פסוקך. מה שהוא אומר, יאללה, הלכתי על זה קלף.
מה הילד הקטן אמר?
אני יפה.
יפה.
או יישלם מעט, ואחר כך יצא. יש הישיבה בה עם מצווה
שנאמר אשרי יושבי ביתך.
עדיף שתבוא תשב בבית מדרש בלי לדבר, בית כנסת תשב.
יותר טוב שתשב בכל מקום מאשר תשב בכל מקום אחר. גם הישיבה בבית הכנסת
היא מצווה.
שבטי בבית השם.
אומר הרמה ושיעור הישיבה כדי להילוך שני פתחים, שני פתחים זה שמונת טפחי כי פתח זה רחוב שלושים ושתיים סנטימטר.
בכל מקרה לענייננו,
בן אדם צריך להיזהר בכבוד בית הכנסת, כשהוא נכנס לבית הכנסת צריך לדעת שהוא נכנס לבית אלוקים.
אומר לנו המשנה ברורה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מלאם.
מה החילוק בבית הכנסת גדול?
יואו, חילוק גדול.
בית המדרש יש בו קדושה יותר גדולה מבית כנסת.
יש למישהו הספירה.
מה עושים בבית הכנסת?
מה, אם להתפלל זה לא? מה זה להתפלל?
איך נקראים?
איך חכמים קוראים לתפילה?
צורך שעה,
חיי שעה, נכון?
מה אנחנו מבקשים בתפילה?
מה שאנחנו צריכים, חיי שעה.
ומה זה תורה?
חיי עולם.
לכן מה אומר רבי שמעון בר יוחאי כשאנשים
עזבו את הלימוד כדי להתפלל?
עוזבים חיי העולם ועוסקים בחיי שעה.
הוא לא הלך להתפלל רבי שמעון בר יוחאי.
היה מתחבר לקדוש בריאות דרך שורשי הנגח את הפרה.
אני אעזוב חיי עולם כדי להגיע לחיי שעה? מה קרה לך?
חיי שעה זה מעשה.
וחיי עולם זה יצירה.
עשייה או יצירה, בסדר? זו רמה אחרת בכלל.
לכן בית מדרש,
הקדושה שלו היא יותר מבית כנסת.
היום זה מעורבב.
כל בית כנסת לומדים בו תורה וכל בית מדרש.
אם כל בית כנסת לומדים בו תורה, אז יש לו קדושה של בית מדרש,
וחמור הרבה יותר.
אתה פשוט מחייב את האנשים.
אז צריך להיזהר.
ומה זה בית מדרש? נגיד, עשיתה הזאת במקום של בית מדרש?
לא, זה כיתת לימוד. בית מדרש זה מקום שיושבים אנשים ולומדים.
אז למה זה לא נעשה בית מדרש?
יכול להיות, זה גם יחשב בית מדרש.
אתה פשוט מחייב את האנשים יותר, עמי מזער.
בית מדרש זה מקום שאנשים יושבים ולומדים. יכול להיות, כן, אם אתה רוצה, אפשר להגיד לך.
בסדר.
כתוב שאנחנו הולכים מבית הכנסת לבית מדרש, מבית מדרש לבית הכנסת.
אני חושב שזה רבי שמעון בר יוחאי, אותו זה רבי שמעון בר יוחאי.
כשנגיע למדרגה של רבי שמעון בר יוחאי,
אז נמשיך את השיעור.
בינתיים אנחנו נראה שלנו.
האם אתה מסוגל להתחבר אל הקדוש ברוך הוא ולראות את השגחת הבורא בדרך שור שנגח את הפרה? הרב עזוב אותנו מהסוגיות האלה, תן לנו לחיות.
אתה מבין מה אני אומר?
מה החיבור שלך לבורא? ואני קרבת אלוהים
לי טוב.
אתה יכול להתקרב כדוש ברוך הוא בתור זה?
אתה מבין את השגחת הבורא בשורשני הגחת פרה?
בשורשני הגח שור, בשורשני. תודה.
לא.
אז לפחות בתפילה. ואז מה קורה? בתפילה באים.
קיצור, מה מסקנת ההלכה?
זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.
אין זמן שצריכים ללמוד ואין זמן שצריכים להתפלל.
וככה אנחנו נוהגים.
אל תלמד לי בתפילה ואל תתפלל לי בלימוד.
אתם יודעים איך מתפללים בלימוד?
תשמע הרב, הייתי בשיעור היום,
משהו משהו.
הייתם פעם בשיעור, משהו משהו.
מה, מה למדו שם?
הרב אמר, אורות, יצאנו,
מה זה,
חזיז ורעם.
מה, זרקו חזיזים? לא, לא, הרב, התכוונתי.
היה שם שורות בעננים.
זה לימוד?
זה לימוד?
מה זה לימוד?
לימוד זה שכל.
תן לי הגדרות, מה למדת?
כן, אפשר גם להתלהב בלימוד, אבל הלימוד מה הוא?
מה הידיעות שהגעת אליהן?
זה לימוד, כי לימוד זה שכל,
ושכל הוא דוגמטי, הוא שולל.
תן לי את ההגדרות שלך.
מה זה תפילה?
עבודה שלי בלב.
איזה התלהב, איזה שמחה הייתה לי. כן, זה תפילה.
מה הבעיה?
באמצע התפילה הוא פותח ולומד משהו.
הייתי צריך להוסיף שם על המטבוחה.
סלט.
אתה עכשיו ברגש או שאתה בשכל?
אם אתה ברגש,
מה אתה מכניס את השכל?
ואם אתה בשכל, אתה לא בתפילה,
תחליט מה אתה עושה.
איפה אתה נמצא עכשיו?
אז הוא יושב ומתפלפל במילים של התפילה, מה הם התכוונו,
המילים?
מה התכוונו המילים? אשפו נתכוון, עכשיו אתה תקרע, תשפוך את הנפש שלך.
מה זה קשור למה ש...
אתם רואים כאלה סידורים שיש בהם באמצע ביאורי מילים?
חבל על הזמן, זה לא תפילה, זה לימוד שיעור גמרא.
שיעור ביאור, זה היה ביאורי תפילה. תעשה את זה עכשיו, בשיעור.
זה לא תפילה.
תפילה, קח את המילים, תכניס את הלב שלך.
אני לא אשאל שאלות קשות עכשיו.
מתי פעם אחרונה בכית בתפילה,
שמצבך השתפר?
אתם יודעים מה, בואי לך אחרת.
מתי פעם אחרונה,
מתוך כדי תפילת המידה, התחלת לרקוד?
עכשיו, אלה שני הפכים.
זה אותו דבר.
מבחינתי זה אותו דבר, זה הרגש.
או ככה או ככה.
אני מבקש לא לענות לי, בסדר?
לא לענות לי על השאלה הזאת.
עכשיו דובר ככה, מתי קרה לי?
אם זה קרה בשנה האחרונה, מצוין.
יש תקווה לראש השנה.
שנה חדשה,
שיהיה אפשר להתרגש בתפילה.
זה ברור מה זה עבודה שבלב.
עכשיו אני מגיע לבית כנסת, בית אלוקים, הקדוש ברוך הוא נמצא פה, השראיית שכינם, אתה לא מבין איפה אתה עכשיו נמצא?
לא יודע, מישהו קרא לו פעם להגיע לרשב״י תפילה אחרת בכלל?
לא נכון, אל תענה, אמרתי לו לא אמרתי.
לא משנה.
אבל ברגע שאתה מישהו מגיע, אתה יודע שאם התרגשת פה אתה יכול גם להתרגש ליד הבית.
נכון, פה יש את הצדיק ואת הצדיק.
אבל זה מה שאתה צריך להגיע,
לזה שאתה מתרגש.
הלב עובד,
הלב פועם.
איך אומר הרב בן טוב, יש אנשים שיש להם לב זהב, אני לא אוהב אותם.
מכיר אנשים עם לב זהב, קשה, כמו זהב.
אני צריך לברח.
שערות שערות נוספות.
טוב, אומר הרבי שבועה.
כן.
אני במהלך של רגש, אם ברגע זה פתחתי ספר בין
עמידה לבין חזרת השעץ,
קלקלתי את כל מהלך התפילה.
יש חיבור ישיר בין התפילה לבין חזרת השעץ.
זה עלייה במדרגה.
אתה הפסקת, עשית קאט.
בסדר, מה קורה כשיש קאט?
אין שיעור.
זהו, הפסיקו לצלם.
נכון?
איזה כזה פותח הסוגר, נגמר.
בוודאי, מה זה גם תהילים?
זה אותו דבר בדיוק.
אתה יודע, יש לך ספר תהילים שבאמצע יש ביאורי מילים?
לא אמרת תהילים.
בין המילים, מילים...
אה, זה שהתכוונת, לקרוא תהילים?
בסדר.
עדיף לי שתמשיך את המהלך של התפילה,
אבל כן, בסדר, ברור,
בואו נראה משנה ברורה.
ובתי כספים אין הוגים בהם קלות ראש,
כי הם נקראים מקדש מעט,
כמו שכתוב, ויהי להם למקדש מעט, ומקדש כתוב, ואת מקדשית תיראו,
שיאמורו השוכן בעליו, וכתב בסמ״ק,
שבעוון קלות ראש בבית הכנסת נהפכים לבתי עבודת גאולים, חס ושלום, חס וחלילה,
ושיחה בית אלה עין ואפילו שיחת חולין שלצורך פרנסה
שבחוץ שר היא,
בבית הכנסת אסור,
ובפרט שיחה בטלה לגמרי, שבוודאי ראוי שראוי למנוע תמיד מזה.
ובה זוהר הקדוש פרשת ויקל הפליג מאוד בגודל העוון הזה, וכל שכן שיש להיזהר
בבית הכנסת ובית המדרש מעוון דיבורים אסורים,
כגון לשון הרע, רכילות, מחלוקת וקטטות,
שמלבד שהם עוונות חמורים מאוד, עוד יגדל העוון יותר במקום קדוש,
כי הוא מזלזל בכבוד השכינה.
ואינו דובר החוטא בינו לבין עצמו, החוטא בפלטין של מלך, לפני המלך.
ולכן, מה ראינו בשבוע שעבר בפרשת השבוע?
כי יראה בך ערווה דבר ושב מאחריך. על מה מדברת התורה?
מחנה מלחמה.
כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, והיה מחניך קדוש.
איפה צריכים להיזהר יותר בקדושה, בדיבור,
בהנהגה?
מחנה צבא.
יותר אפילו מהבית, למה?
כי פה הקדוש ברוך הוא נמצא.
עכשיו אתם מבינים את הבעיה?
במקום שיש קדושה גדולה,
איפה תמיד נתפסת התומאה?
מי שיכול להיות קדוש יכול להיות טמא, מי שלא יכול להיות קדוש לא יכול להיות טמא.
אז במחנה צבא, שזה המקום הקדוש ביותר שיכול להיות, מחנה מלחמה,
שם נתפסת התומאה.
תבין את המשמעות?
זה לא מבין.
זה לא יוגן.
המקום הכי מקודש שיכול להיות לנו זה מחנה מלחמה.
כי יראה בך ירווה דבר ושם אחריך, חס ושלום.
הוא בקרב מחניך להציליך.
מתהלך.
אם רוצים לפגוש את הקדוש ברוך הוא, לאן צריך ללכת?
מחנה מלחמה, לא מחנה צבא סתם. אני חזרתי, הרי תסנת לי והדגשתי.
מחנה מלחמה.
בדיוק.
לך שם, תראה את הקדוש ברוך הוא מסתובב בין האנשים.
אתה היית פעם במקום כזה?
ראית את הקדוש ברוך הוא?
אה, לא חשבתי על זה.
לא חשבתי על זה.
זה ברור מה אני אומר?
ודווקא עכשיו צריך את הקדושה הכי גדולה שיש.
נו, אז עכשיו אתם מבינים למה בבית הכנסת יש מחלוקת ומריבות ואתם אומרים, מכירים את זה?
אני יודע שיש עדות שאין שם, אז בסדר.
לא, לא, אין, אף פעם, לא ראינו בשום מקום.
זה ברור.
המקום הכי מקודש, צריך את הזהירות הכי גדולה.
טוב,
ואו תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעוונות החמורים הנ״ל.
כי היי תיגרא,
כן, התיגרא, המריבה הזאת, דמיה לביטקא דמיה.
זה כמו סכר של מים. אם יש חור קטן,
מה יקרה תוך פרק זמן קצר?
חור גדול.
כל הסכר נופל.
או מתחילה הוא התחל לעוון באיזה אנשים, ובסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות, לריב ישבריה, ושנעשה כל בית הכנסת
כמדורה גדולה.
רוב אבותינו הרבים באים מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופים והלבנת פנים ברבים
וגם פעמים רבות בפני ספר תורה, שזה גם כן עבוד חמור בפני עצמו.
כי אפילו מבזה חברו בפני תלמיד חכם
אמרו חז״ל שהוא אפיקורוס ולא חלק לדולם הבא.
כל שכן מבזה חברו בפני הספר תורה הוא כבוד השכינה.
כמו שכתוב וכן זה בתשובת מהר יהיו
ולידי הקאות, מלשינות,
גודל חילול שמים בין האומות
ומי גרם לכל זה אם לא הראשון שהתחיל בעבירה תחילה?
ובוודאי לעתיד לבוא איתו לשכר כנגד כולם. כן, שכר.
על כן הירא וחרד לדבר ה' משים תמיד עיניו ולבו
זה הזה שלא ידבר שום דברים בתהילים בבית הכנסת ובבית מדרש.
והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפילה.
זה בעצם מרכז הדברים שאנחנו מדברים עליהם שצריך להיות
בבית הכנסת. תורה, תפילה.
באת להתפלל, תתפלל, באת ללמוד,
תלמד.
כל דבר בזמנו.
זמן תפילה לרות, זמן תורה לחוד.
ואין אוכלים בהם, ואוהדים שנושאים בים שהוא מלאכה.
אם פני החמה לא נכנסים, זה לא מקום להיכנס לצל,
או
איזה כיף במזגן של בית המדרש,
משהו, משהו. עדיף מאשר לעמוד בחוץ, נו.
מה זה פה סופר?
נכנסים בשביל המזגן?
ולא מעניין שיקרא או ישניהם מעט בכניסתו כדלקמן,
מאחר שהוא יוכל להיכנס לבית שיכול להינצל
מהחמה והגשמים. לא שעסקנו קודם, באיזה דבר הלכה בחוץ
והתחילו גשמים לרצף. אז מותר לו להיכנס לבית המדרש כדי שלא יטרדו הגשמים.
תלמידי חכמים מותרים, והוא הדין שמוצלחו אנשי העיר
לפי שעה להכיל בהם אורחים עניים
או להשכיבן שם שמותר.
אבל זהו דווקא בבתי כנסיות שמחוץ לארץ,
שהם, איך אומרים, על תנאי. כל בתי כנסיות בחוץ לארץ על תנאי. למה?
עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שמחוץ לארץ
שיעקרו ויגיעו לארץ ישראל. יש כמה בתי כנסת כאלה שהעבירו אותם,
תכולתם, ציודם, הכל הביאו, בנו דגם,
הביאו לפה.
בסדר גמור, יפה, מצוין, יש כמה כאלה
דוגמת בתי כנסת שבחוץ לארץ.
אבל בתי כנסת של ארץ ישראל,
היה כבר רמה אחרת,
לעולם לא התבטלו.
בית כנסת בארץ ישראל אין לו שום ביטוי, זה קבוע.
אדרבה, אולי הוא יותר,
פחות בטוח.
ויש אוסרים גם בזה, ונראה שבמקום הדחק אין לחמר בזה.
לאכול ולשתות, והוא רדין, לישון דשרי, אבל לעשות כפנדריה,
זאת אומרת קיצור דרך,
או להיכנס בהם בהחמא מפני ההחמא ובקשים מפני הגשמים, וכל הנדלקמן, וכל שכן צחוק ועיטול ושיחה בטלה.
אסורים.
דעתו תלמיד חכם, אינו מוזר על מורא המקדש, מה נראה לך ש...
כולם מוזרים על מורא המקדש.
גם תלמיד חכם.
לא רק החבר'ה הצעירים צריכים להיזהר,
גם הגדולים צריכים להיזהר בקדושת בית הכנסת.
טוב, אז אמרו לי שבית מדרש אפילו שלא מדו חק.
כן, יתירו בהם מדו חק,
ראינו שהיה מקום דחוק לתלמידים והם יצטרכו לאכול שם.
והמגד אברהם כתב שלאנשים לומדים בקביעות, לעולם שתדחקו. ואם יצטרך ללכת לאכול ולשתות בביתו,
בוודאי יתבטא מלימודו. אבל אם יש לו חדר ספח, יש חדר אוכל, אז ברור שהוא לא חייב את המדרש.
רק מישהו שנגיד הוא לומד באיזה...
אשכול אל חדר אחד.
נו, איפה הוא ילך לאכול, יחזור הביתה? יקח שעה, שעה וחצי, יקח אוכל פה רבע שעה, חוזר ללמוד.
אז זה בוודאי שאוה ביטול תורה.
וישו מישהו בבית המדרש,
אף שקדושת בית המדרש חמורה יותר מבית הכנסת,
כדלקמן בקנג, להגיע לשם,
סבירה לדלילים חכמים ותלמידיהם שלומדים שם בקביעות,
התירו להם אפילו שלא מדוחק,
משום שבית המדרש הוא מביתו,
ולאו דווקא חיליו פתיעה, ידוע הדין לכל תשמישיהם שרעים.
טוב,
בכל מקרה לענייננו,
מה שאנחנו רואים זה, ומה שהתחלנו לראות היום,
זה את הסעיף הראשון בלבד,
כן, את העניין הזה של קדושת בית הכנסת.
צריכים לדעת להתייחס לבית הכנסת כאל מקום שבו יש השראת שכינה.
והשראת שכינה
היא שאני בעצם רואה את הקדוש ברוך הוא מדבר איתי,
ולזה צריך לשאוף.
שכשאני מתפלל, אני מדבר עם הקדוש ברוך הוא.
ואין לי שום דבר אחר מול עיניי חוץ מאשר
הקדוש ברוך הוא.
אם נגיע לזה,
אני חושב שאפשר גם להבטיח, אני לא יודע אם אני,
את הסמכות להבטיח,
אבל שבעזרת השם נראה ישועות גדולות.
ההתייחסות שלנו גוררת את ההתייחסות האחרת.
כמה עם הפנים לפנים.
אם אנחנו נתייחס ברצינות לבית הכנסת,
הקדוש ברוך הוא, שיראה שאנחנו מתייחסים ברצינות לבית שלו, הוא התייחס ברצינות לבית שלנו.
כמו שאנחנו מתייחסים, התייחסו...
במידה שאדם מודד,
בואו מודדים לו.
בעזרת השם,
נכניס קצת רצינות לבית הכנסת, נבין
שבתפילה שלנו אנחנו יכולים
לעשות דברים גדולים וחשובים,
ובעזרת השם נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו האמת.
