שלום, אנחנו שוב בפה ליועץ
עם עצותיו הפלאיות.
ממש, אנחנו מפעם לפעם מתרשמים ולא יאומן, הדברים היסודיים שיש
אצל הפה ליועץ, והיום נלמד את הערך ברור.
לשים לב שהדבר הראשון שהיה בעולם
זה ברור.
אדם, תפקידו תמיד לברור.
לקחת את הטוב, להוציא אותו מתוך הרע.
לכן צורה האדם הראשון בגן עדן, לאכול.
כי אכילה זה ברור.
קולטים את הטוב, פולטים את הרע. זה יסוד כל העולם כולו.
כל מקום שאדם נמצא,
כל דבר שאדם עושה, תמיד הוא צריך לברור בין טוב לרע.
זה היסוד לכול.
אומר הרב פליועץ, ידוע שכל ביאת האדם לעולם הזה,
וכל הגלויות שאנו סובלים,
והגלויות זה לאו דווקא ישיבה בגלות,
אלא כל דבר שבא לאדם שלא לפי שורת וסדר היום,
מה שנקרא בשינוי ניסיון,
הסטה מהתוכנית המקורית של היום, בלטה.
כל הגלויות שאנו סובלים, הכל הוא כדי לברר ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו בין הקליפות.
וזהו כל פרי תפילותינו, מצוותינו ולימודינו.
שימו לב, החיבור עם הקדוש ברוך הוא זה תפילה,
מצוותינו זה דרכי העבודה,
הפעילות היומיומית, ולימודנו זה הכרת הדרך.
ולזה צריך לכוון.
כל מה שאדם עושה, אדם צריך לדעת, פה אני בורר, בין טוב לרע.
קרבת אלוקים לי טוב, וכל השאר רחוק.
וכן צריך לכוון בזה, בכל אכילה ושתייה,
וכל דוחק וצער וטלטולים ושמדות שסובעים ישראל בגלויות, הכל הוא תולד גדול לעניין זה.
אלא מה? שתמיד צריך לבדוק איך לקדם את כל הביאור הזה על מנת להשאיר את הטוב,
ולנפות
בנפה את הרע.
אי אפשר לזרוק את הכל, כי גם זורקים את הטוב.
אפשר לקבל את הכל, כי לוקחים גם רע.
צריך לברור.
ולכן צריך לקבולין הוא באהבה,
לקבל איסורים באהבה, כי הכל כעין
נגד אהבת הבורא ונגד לעשות נחת רוח לפני כיסא כבודו.
ואין לפניו נחת רוח גדול יותר מזה,
שכל הנשמות וניצוצי הקדושה הם חלק אלוה ממעל,
ולא יתפזרו ישראל אל בין האומות, אלא כדי ללכת בהם ניצוצות של יהודים, נשמות,
שהתפזרו אל בין הגויים, וכיום הם צריכים לחזור, ופתאום הם מגלים שהם יהודים, ופתאום הם מגלים שיש להם קשר ליהדות. כמובן, אנחנו צריכים לעשות את כל הסדר על פי הוראות רבותינו,
אבל זו המטרה,
שתבוא וננקט את כל הטוב ונביא אותו אל הטוב השוחד בציון.
אבל מה הדבר דומה? למלך שבנה ודידיו,
הלכו שבי ביציו,
ויושבים במקום צער וחושך וצלמוות, וגדור צער המלך.
והפודה את בניו של מלך רזק וגומל חסד גדול עם המלך,
וגמולו ישלם לו,
ועושה טובה לעצמו, עושה טובה למלך.
כן הדבר הזה בצד דמיון לפי מה ששכלנו מגעת.
ועוד לאלוה המילים דברים עתיקים, יש פה דברים פנימיים, יסודיים, שורשיים.
בא לנו לדבר הרבה אחרי שרואים את הבעל שם טוב וכל תורת החסידות,
ובצדיקי הדורות האחרונים,
איך הם לוקחים ומלקטים מכל מקום להוציא כל טוב שרק אפשר,
כדי לתקן את מציאות העולם שנגיע למלכות שדית,
בעזרת השם, ויהיה השם למלך על כל הארץ,
ויאמרו יהיה השם אחד ושמו אחד.
ומנה תשמע,
כמה גלה רעת החוטא,
ובפרט בחטא שכבת זרע לבטלה,
שגורם שתעשוק הקליפה נשמות קדושות,
וירדו מחדש ניצוצי הקדושה בעמקי הקליפות.
אדם לוקח את כל הטוב שצריך להביא לידי מציאות של נשמות חדשות בעולם,
משחית אותה.
איזה רעה גדולה יש כאן.
כאן הצער גורם לקודשא בריך ולשכינתא, שלאותם הנשמות הם כמו אסור בבית האסורים,
ונוהקים נהקת חלל ושכינה צועקת. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה והבקיעו מהו בלילה את חללי בת עמי.
ועליהם אמר דוד המלך, עליו השלום בתהילים ה״ט, תבוא לפניך אינקת אסיר,
כי גודל זרועך עותר בני תמותה. אלה בנים של מוות.
נולדים במוות.
זה לידה שלו מביאה לידי לידה אמיתית.
זה בא לידי השחתה.
אז עוד יכרד האיש בעילף עט, ויהיה רץ למצווה, ובורח מן העבירה, ויזהר מאוד בברכות הנהנים, שעל ידי הברכות נעשה הבירור מן האוכלים.
והנה הולכים את הצד החיובי.
הזכיר את הצד השלילי ועכשיו את הצד החיובי.
הברכה בוררת
בין טוב לבין רע,
ולכן נזהר מאוד להאמרם כי תקנן,
ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם,
סיום הברכה.
אה, זה ברור גדול.
שם, מלכות וסיום.
שאם אינו נזהר, נפש הוא כובד,
וכל מעשיו יהיו לשם שמיים,
ובלבד שיכלקל דבריו במשפט,
על פי התורה,
במידה,
במשקל ובבשורה.
ואז יצמיח קרן ישועה במהואה בימינו, אמן כן יהי רצון.
תפקידנו לברור.
ולא רק לברור את הקיים,
אלא לברור שייווצר רק מצב של תקינות וטובה.
נמחס לשלום מי שעושה איזושהי פעולה שהיא יכולה לגרום להשחתה,
זה ההפך תיקון לעולם.
גלות.
מישהו קורא לזה,
הפלארץ קליפה.
בעזרת השם, שנזכה תמיד לעשות טוב, כל טוב שלום.
