רבותיי, צהריים טובים, מה שלומכם?
יופי. אנחנו לומדים כאן בשעה הקדושה הזאת
כתר שם טוב,
שאלה תורות קצרות ומלהיבות
של רבנו רבי ישראל בעל שם טוב, קודש קודשים, אור שבעת הימים.
בפעם הקודמת התחלנו לעסוק בשלוש תורות רצופות, אחת אחרי השנייה,
שעוסקות במושג מאוד מאוד בסיסי בתורת החסידות ותורת הבעל שם טוב,
חסילות
על פי דרך הבעל שם טוב, שזה הכנעה,
הבדלה והמתקה.
ודיברנו על זה בשבוע שעבר,
על המבנה הזה,
שזה מבנה רוחני, נפשי, עמוק,
שכל תהליך משמעותי שרוצים לעבור ורוצים שהוא יהיה יחלחל ויהיה משמעותי פנימה,
כל תהליך כזה הוא הולך בסדר של הכנעה, הבדלה, המתקה, נכון?
אני עושה חזרה קצרה לטורט מי שלא היה, אזכיר.
תגידו, מה זה משנה, מה זה משנה הכנעה, מה זה משנה, צריך לעשות את הדברים, לא.
כי אם עושים את הדברים ללא הכנה ראויה,
ואתם יודעים שבחסילות מייחסים הרבה מאוד משמעות להכנה, אז הדברים נעשו,
היה מעשה, אבל אחרי זה לא נותר רושם, לא הייתה הפנמה, זה לא נהיה חלק מאיתנו.
אבל אם עושים איזשהו תהליך כלשהו,
אז הדבר הוא לא רק מעשה,
אלא הוא נהיה חלק מהאישיות שלנו, חלק מהמבנה.
חלק מהמבנה,
ולכן הבעל של הטוב מציע מבנה. יש גם מבנים אחרים, יש עוד מבנים, אבל המבנה הזה הוא מבנה מאוד מאוד, הוא כמובן תמוך על כל מיני מקורות, וכלום מבנה מאוד מאוד מוסבר במובן של הכנעה, הבדלה והמתקה. אני אתן פה, אני אזכיר את הדוגמאות שדיברנו עליהן בפעם שעברה,
ואז ניכנס טיפה לתורות עצמם, בסדר? דוגמאות של הכנעה, הבדלה והמתקה.
דיברנו עם דוגמה על כניסת שבת.
כל יום שישי הכנות לשבת.
אז זה דבר ראשון, הכנעה.
למה הכנעה?
כי אנחנו כאילו נכנעים לפני המציאות. יש קו אדום, זה הזמן ששבת נכנסת, ואז צריך להספיק.
ואין, רגע, עוד לא גמרתי, עוד שנייה. אין, זהו, יש קו, עד שם צריך להגיע.
ואנחנו, כשמגיע הקו הזה, אנחנו נכנעים, אנחנו מורידים את המגץ מהיעד ומורידים את ה... וזהו, נכנעה.
כן?
מה זה? מאסטר שב?
תזכיר לי מה זה, מה זה, מה זה, מה זה, העגבנייה מתפוצצת לך בפה, אתה משהו,
כן, אז ההבדלה זה רגע כניסת שבת, שכאילו מבדיל אותנו, פתאום יש איזשהו, איזושהי,
זהו, מה היה לפני, מה היה אחרי, וההמתקה
זה התוצאה, כלומר, מכיוון שעבדנו,
נכנענו, קיבלנו את המציאות, הבנו שיש כאן איזו מציאות שטובעת מאיתנו, דורשת מאיתנו,
ואז עשינו הבדלה, עבדנו הרבה מאוד כדי
להצליח להגיע מוכנים,
בסופו של דבר בליל שבת ישנה המתקה,
תחושת משמעות וסיפוק ושמחה.
דיברנו על,
אני חוזר כאן לדוגמאות כי זה חשוב.
בעצם אמרנו שהכנעה צריך להרגיש,
הבדלה עושים, עובדים,
והמתקה קורית.
המתקה קורית.
והדוגמה אולי הכי הכי בולטת,
היא קשורה כמובן לחודש אלול,
זה נגיד היחס אל החטא.
היחס לחטא.
אדם נפל באיזשהו משהו.
אז העבודה הראשונה היא הכנעה.
מה זה הכנעה? כלומר להבין שנפלתי.
הרבה אנשים אומרים, מה פתאום? לא נפלתי. לא, לא, זה לא הובן, כל מיני תירוצים. לא. להבין שאני, כן, עם כל המעלות והדברים הנשגבים שלי, נפלתי בלשון הרע, נפלתי בכעס,
נפלתי ונפלתי, ואז יש לאדם הכנעה.
הוא מרגיש שהוא שפל, שהוא איך...
אבל קודם כל,
להכיר במציאות הזאת.
ואז מתחילה ההבדלה, להבדיל את עצמי מהחטא.
נכון שכעסתי, אבל אני לא כעסן.
הנון זה נון הגנאי.
כן, יש לאומי, זו מילה יפה. לאומן זה מילת גנאי.
גזעי, פעם כשהיינו צעירים היה תואר כזה גזעי, בואנה הוא גזעי,
הוא הולך עם סנדללי שורש, אני לא יודע מה. גזעי זה זה, גזען זה מילת גנאי, נכון?
אז יש כעס ויש כעסן, יש חצוף ויש חוצפן.
אז ההבדלה באה להגיד שאני לא שייך למין במגנאי הזאת. נכון שכעסתי, אבל זה לא אני, אני עובד על עצמי.
להבדיל את עצמי מהכעס, לא לזהות את עצמי עם הנפילה.
ואז, כתוצאה מהדבר הזה, קורית המתקה. איך קורית ההמתקה?
בפעם הבאה כשאני אפגש עם מציאות שיכולה להפיל אותי בכעס ואני אדע להתמודד,
אז עכשיו אני פוגש את אותו דבר, אבל בגרסה מתוקנת.
בסדר?
נתנו דוגמה נוספת על יצר המין.
אם אתם זוכרים על ברית מילה, דיברנו פעם שעברה, הוא בעצם מזכיר את זה כאן בעצמו.
כן, האמירה הראשונה של יצר המין, כלפי יצר המין, שהתורה אומרת לנו,
הוא יבלע אותך,
תיזהר ממנו,
הוא חזק ממך, אנחנו כאילו נבהלים, ולכן תעשה מהברית מילה, תכרות את העורלה, יש כאן משהו שצריך להוריד,
הוא חזק ממך, טוב, בסדר, מבהיל כזה, מפחיד.
ואז,
אז זה הכנעה, ואז עושים הבדלה, מה זה הבדלה? הבדלה זה שאדם לומד,
מעדן את הנפש,
מעדינת המידות, קושר קשר עם אישה, קשר נפשי,
קשר רוחני, קשר שבא לידי ביטוי בחופה, בקידושין וכו'.
זה הבדלה, זה עבודה.
ואז המתקה זה שחוזרים חזרה לאותו מקום שפחדנו ממנו מקודם, אבל הפעם,
בגרסה מתוקנת, פתאום יצר אמין, דווקא העובדה שהוא מוחלש מאפשר ליצור קשר אמיתי ועמוק, נפשי, ולא רק גופני, בין איש לאישה, ואז בעצם חוזרים חזרה ליצר אמין, אבל פעם הוא משרת
את ועזב איש את יביו אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד וכן על זה הדרך.
כמעט כל תהליך הוא,
לא כמעט, כל תהליך אנחנו פוגשים אותו בסדר הזה של הכנעה, הבדלה וההמתקה.
יש גם
עוד דוגמה, נגיד, הוא שם אולי משהו ששולירן ציפר פעם.
אז כשהוא חזר בתשובה הוא בעצם הבין שהנגינה היא,
או ההופעה, או המשחק, זה לוקח אותו למקומות לא טובים. הוא הבין את ה...
לא משנה של לירנדו, אולי זה היה שחקן אחר, אני לא זוכר כרגע את השם במדויק,
אבל הוא הבין שהמשחק זה בעצם קליפה אחת חיצונית ואהבה.
יותר אתה מבין איזה, מה זה להיות שחקן על הבמה, אתה בעצם כאילו פותח את האישיות שלך לכל העולם.
אז זה הכנעה, ולכן ממילא מה?
מיד אחר כך הבדלה, הוא נבדל מזה לגמרי, פרש מזה לחלוטין.
בנה את עצמו ללא המשחק. מי אני? בלי הוואו הזה על הבמה, אלפיים איש שמוחאים לי כפיים, הכתבות, הבדלה.
עובדים, לבנות את האישות.
ואחרי ההבדלה, מה אפשר לעשות?
מה?
לחזור חזרה, לשחק ולנגן, אבל הפעם בגרסה מתוקנת.
עם תפילה לפני ותפילה אחרי, בלי שזה משתלט עליך, בלי שזה...
אתה חוזר לאותו דבר, אבל זה בגרסה מתוקנת.
זה מבנה רוחני חשוב מאוד.
הופיע בהמון מקומות. אגב, גם
התהליך הזה של אלול, ראש השמיים, יום כיפור,
הוא הכנעה הבדלה, המתקה.
בחודש אלול, דבר ראשון, יש הכנעה. אנחנו מבינים שהמצב חמור,
ופה צריך לבקש סליחה.
והולך להגיע עוד שני יום הדין,
ואנחנו צריכים לקום לסליחות ולבקש סליחה. מה זה לבקש סליחה אם לא להיות במצב של הכנעה? ענינו, כי אין בנו מעשים, חטאנו, פשענו, תציל אותנו.
ישמע אביונך בזוכי על משכבי, זדון ליבי ואשמיו.
אקומה ואבוה, נכון?
או יש את הענה כעב זדונית ימחהו.
לא אומרים את זה.
הפסיקו כבר להגיד את זה, היום הסליחות מטקטקים אותה, אבל אצל המרוקאים האמיתיים
היו אומרים את הפיוט הזה, ענק עבז דוני, ענק עבז זדוני תמחהו, וסלחת לעווני כי רבו, איך ימחה ונכתב אל מול אבי,
כי אין בלבו מחשב כמחשבי,
למחות מאשר כתב ליום רביעי.
והמכתב, מכתב אלוהים הוא,
כן, עוד שנייה, אז כאילו, סליחה, החנאה.
ואז מגיע ראש השנה, מה אנחנו עושים?
נבדלים מהחטא.
נבדלים.
בראשון, אנחנו לא מזכירים חטאים, ועוסקים רק בדבר אחד, במה?
בהמלכה. סוג של עבודה, זו עבודה נורא נורא קשה להגיד, שמע, לא מעניין אותי,
כרגע לא מעניין אותי עצמי,
אני לא מדבר רגע רגע על החטאים שלי,
אני רוצה רק לדבר על ההמלכה של השם יתברך. אני מבדיל את עצמי מעולם אחר, כלומר, נכון שחטאתי בזה, אבל זה לא אני באמת.
עכשיו יש לי משימה אחרת, להמליך את הקדוש ברוך הוא,
וכתוצאה מההבדלה הזאת מגיע יום כיפור,
יום כיפור כולו המתקה, מה זה יום כיפור?
הקב'-הוא בא ואומר, חבר'ה, אני לוקח את החטאים עליי, אני מתקן אתכם,
ממתק אתכם, אנחנו לא עושים כלום ביום כיפור.
יום כיפור רק צריך לא להפריע, זה הכול. יום כיפור, למשל הכי טוב, זה טבילה במקווה.
מה אתה רוצה כשאתה טוען במקווה? אתה מתאר את עצמך?
אתה לא מתאר את עצמך, המקווה מתאר אותך, אתה רק לא מפריע.
אין לך ציצות, פותח ידם, אני פותח פה, וזה מלמעלה מגיע לך את הערה.
זה יום כיפור, זה היום הכי מתוק בעולם. היום הכי מתוק בשנה זה יום כיפור.
אין יום יותר מתוק ממנו.
יום כפרה,
כיסוי, על כל פשעים תכסה הערה.
הכנעה, הבדלן, הנתקה.
בסדר?
ביום כיפור למי שצרע הרע.
תפילת נעילה, אני בא אליך, עידו, בא אליך בתפילת נעילה.
איפה אתה מתפלל בתפילת נעילה?
תהיה במכון. ספרדי אשכנזי?
בספרדי. בא לך בתפילת נעילה.
הרב ביגון אמר זה קודש קודשים, נגמר הסיפור.
איפה שלא תהיה, נגיד בספרדי, בשביל הדוגמה,
יש את הפסוקים האלה,
קראתי בכל לב, ענני השם חוקיך אצורה, נכון?
שבע פעמים. אני מגיע אליך לפני הפסוקים, קראתי בכל לב, ענני השם חוקיך אצורה.
מגיע אליך לפני הפסוקים האלה, אני לוחש לך על האוזן,
אתה רוצה פיצה?
עם בצל?
עם פטריות?
חמה מהתנור?
עושה לך משהו?
אה?
אותו רגע לא.
מה? זה לא מדבר עליי עכשיו פיצה. אני לא צריך את הפיצות האלה. אני עכשיו עם השם יתברך. אני דבוק.
תפילת נעילה זה כבר אחרי שה... כבר לא קשה גם לצום.
אתה כבר אחרי, אתה כבר על ה...
אז אני ממשיך.
עידו,
שווארמה,
אלאפה עם זה, נס קפה, מדיצ'י, בגיט, משהו, כלום, אה?
הלכנו לגמרי. אין, אין לי הצרעה. זה ההמתקה שבהמתקה, זה תפילת נעילה.
וחוזר חלילה.
כן, סבבים כאלה.
אז זה,
זה מה שהוא אומר כאן,
כן?
אין מה לחכות, צריך כל יום
לעבוד את העבודה שלו, ואז...
אגב, בהכנעה לא נכנעים, בהכנעה מכירים את המצב.
יש תחושת שפלות עמוקה
שאדם... כן, יש.
אפשר להגיד, אפשר להגיד, אפשר להגיד בגדול, עוד פעם, זה ממש לקחת גרסה מאוד, ואפשר להגיד שכל הילדות היא בהכנעה וכל שנות, השנים שאדם עובד על עצמו להשתנות זה הבדלה והתוצאה של זה אחר כך,
שנים טיפה יותר מבוגרות שכבר איזושהי הנאה מהפירות הן המתקה, בסדר?
אני אתן אולי דוגמה ביחס החברתי, בסדר? ילד, ילד הוא לגמרי בהכנעה בכל המערכות של היחסים החברתיים, הוא מאוד מאוד תלוי בזה,
מה אמרו עליו, מה לא אמרו עליו, מה פה, מה שם, כאילו, נכון, מאוד אסרו עלי חרם, לא שיתפו אותי, באתי לשחק, אמרו לי ככה, כאילו, וזה.
ואז נגיד, באיזשהו מקום בגיל ההתבגרות, אדם מבין שהוא בסדר,
כאילו,
אסור שהוא יהיה תלוי בזה, הוא מתחיל לעבוד על עצמו.
הוא מתחיל להכיר את הערך שלו בפני עצמו.
נו, אם כרגע החברים לא רואים את זה,
מתחילים באיזושהי אישיות.
ואז, כתוצאה, הדבר הזה הוא המון המון עבודה.
כתוצאה מהדבר הזה, בשלב יותר מתקדם אפשר לחזור חזרה למעגלים חברתיים,
ליהנות מהם, בלי להיות תלוי בהם.
אז זה מאוד, אז אפשר להגיד שזה,
יש עוד,
גם להגיד, גם בתהליך של חתונה,
הוא גם כן בנים מההכנעה, הבדלה, ההנתקה.
מתי ההכנעה? ההכנעה מתחוללת שהאדם פתאום מבין
שהוא בודד.
יש תחושה של וואי.
הרי נערים בני 16 לא רוצים להתחתן, נכון?
ובנים בני 24 כן רוצים להתחתן. אז זה קורה שם איפשהו באמצע, נכון?
אז מה קרה?
האשכרה זה שעד גיל 16, 17, 18, 19, 20, לא משנה איזה, איפה נמתח את זה. האדם מרגיש עם עצמו בסדר גמור, הוא מרגיש מלא מעצמו.
ממלא אותו החברים, ממלא אותו בשביל ישראל, ממלא אותו הלימודי, כאילו זה.
ואז פתאום יש איזה בום נפילה, והוא פתאום מרגיש שהוא חסר, שהוא ריק.
מגיע איזה שלב כזה, ואז זה שלב של הכנעה.
ואז מתחילה ההבדלה,
אני כאילו אמור להיבדל מהאישיות הקודמת שלי שהייתה מאוד מאוד מלאה ומסופקת מעצמה ולהתחיל להבין כמה אני זקוק ומתחיל להיפגש ומתחיל עם זה ואתה בעצם צריך כאילו כמו סוג של לשווק את עצמך או אתה צריך להיפגש עם מישהי ולהיפתח
ובסופו של דבר כשמתחוללת אז יש שם תקע פתאום אתה מבין שזה לא צמצום זה הרחבה וכן על זה הדרך.
בואו נראה בפנים אז אנחנו בדף הקדוש באות י״ט נודע מה שכתוב בספר עץ החיים עניין מצוות המילה
ברית מילה וחשמל ונראה לי להלביש הדברים שזה שייך בין בתורה בין בתפילה בין בעסק המצוות
וזה סוד חשמל אמרנו שהמילה חשמל שמופיעה בספר יחזקאל
הבעל שם טוב אומרת חשמל זה בעצם שלושה מילים חש שותק
אחר כך
מל כורת הבדלה ואחרי זה מל ממלל מדבר
הכנעה הבדלה המתקה
וקיבלתי מאמורי הבעל שם טוב סוד הכנעה הבדלה והמתקה
שצריך בכל עסק
תורה ותפילה,
זה שכתוב חש מל, שצריך לחשות עד שמל וקורת הקליפה,
להתמודד עם הרע ולכרות אותו,
ואז ימלל וידבר למתק הדינים בשורשם,
שהוא סוד התפילה.
עכשיו, אני רוצה רגע עוד שנייה לחבר את זה למה שדיברנו בפסקאות למעלה.
למה זה חשוב הכנעה הבדלה המתקה? זה קשור גם לפרשת השבוע,
שנקרא כי תצא, כי בעצם זה לוקח את הרע,
שיש בעולם,
והופך אותו למה?
לכיסל הטוב. זו הכותרת של ה... היכולת לקחת רע ולהפוך אותו לחלק מהטוב היא בהכנעה, הבדלה, המתקה. כן, הזכרנו את הדוגמה בפעם שעברה. פרעה רודף אחרי בני ישראל,
אז דבר ראשון שהכנעה, אוי ואבוי, פרעה הולך להרוג אותנו.
אנחנו מאוימים.
הכנעה, שפלות בנפש.
ואז מתחילה ההבדלה. אמנם פרעה רודף, אבל פרעה הוא לא פרעה.
פרעה הוא שליח של הקדוש ברוך הוא, אני אתפלל, אני מצליח להבדיל את עצמי מהמציאות הזו ולהתפלל ואז מתחוללת המתקה. מה ההמתקה? וואו, בזכות פרעה,
מה זכינו?
לתפילה, לקרבת אלוקים, לקדושה, נכון? ולכן כתוב ופרעה הקריב.
פרעה הקריב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמיים.
אז לקחנו כאן את פרעה בסוף ועשינו אותו, מה?
חלק מהסיפור, הרע כיסא לטוב.
בזה שכתוב חשמל, צריך לחשות עד שמאל וקורת הקליפה,
למתק הדינים בשורשם שהוא סוד התפילה שבאר מורי בשם רבו
ולכן לכך נקרא מחד שדה חקלא, הצדיקים נקראים עובדי השדה
ולכך גם עבודת השדה היא בדיוק הכנעה, הבדלה וההמתקה. אתה קודם כל, יש הכנעה, מה ההכנעה? ההכנעה היא החריש.
האדמה קשה וצריך כאילו לפתוח אותה.
ההבדלה זה הזריעה,
כאילו נבדל, הזרע פה אתה שם וההמתקה זה הצמיחה שהשיבולת צומחת,
אחרי האמונה.
ולכן צריך להפחית מחשבתו במחשבות זרות,
ועל זה זה גורם להבדיל ולפרוש מהשחילה והקליפות.
ולכך תיבת מעל סובל שני פירושים, אחד דיבור, והשני כריתה והבדלה.
וזה נמשך מזה.
בזה שכתוב חש מעל,
שצריך להכרית את הקליפות,
ואחר כך מעל דיבור בעסק התורה ותפילה,
שהוא הבדלה והמתקה. אז בואו רגע ניתן עוד דוגמה להכנעה, הבדלה והמתקה, מתפילה, בסדר? מתפילה.
אדם נתקל באיזה מציאות לא טובה.
מציאות לא טובה.
פיטרו אותו מהעבודה.
מציאות טובה?
לא.
אז אפשרות אחת להגיד,
אפילו יורד בהכנעה, שטויות, פיטרו אותי, אני עוד שנייה מוצא עבודה חדשה, הכל בסדר, לא קרה כלום, מייצב אחיזה.
עובר שבוע, שבועיים, שלושה, חודש, חודשיים, נגמר לו האבטלה,
האדמה מתחילה לירוד לו מתחת לרגליים. ואז מה יש לנו?
הוא מרגיש מה? הכנעה.
פתאום הערך העצמי שלו מעורער, פתאום הוא נמצא בהכנעה.
ואז מהרגע הזה מתחילה מה? עבודת ההבדלה.
בתפילה.
פתאום היעדר פרנסה זה גורם מזמן עצום לתפילה משמעותית.
בבירור מי אני?
אם אני לא עובד, אז אני חסר ערך, אין לי אישה, אני ילדים, אני לא... כאילו הוא עושה איזושהי עבודה פנימית עם עצמו של הבדלה.
ואחרי הרבה הרבה מאוד הבדלה מגיעה ההמתקה. מהי ההמתקה?
הוא ימצא בעזרת השם עבודה,
אבל הפעם הוא לא יהיה תלוי בה והוא ידע להודות. ויכול מאוד להיות שמקודם, כשהייתה לו עבודה, הוא לא מספיק הודה ולא מספיק שיבח את הקדוש ברוך הוא. ועכשיו הוא מאוד מאוד יודה ויכיר כל רגע ורגע.
פתאום המציאות נהיית הרבה יותר מתוקנת והרבה יותר ממותקת,
הרבה יותר משמעותית.
וזה קרה רק בגלל שפיטרו אותו.
לפני כן הוא לא היה מגיע למדרגה הזאת.
כנ״ל, לא עלינו כשאדם יש לו איזשהו קושי גופני, מחלה מסוימת, אז יש קודם כל הכנעה. פתאום הוא אומר, מה, אני לא בריא?
ואז הבדלה, בסדר, מה זה אומר עליהם, מה המשמעות.
בסופו של דבר, בזאת שאנחנו חוזרים לבריאות,
אבל עכשיו זו בריאות אחרת לגמרי,
הרבה יותר משמעותית.
הכנעה, הבדלה, ההנתקה.
זה ממש תהליך שלוקח דברים לא טובים והופך אותם לחלק
מרצון השם יתברך,
ובסוף אתה פוגש את אותו דבר לא טוב, אבל בגרסה מתוקנת,
שהוא לא משתלט עליך.
ואז הוא ממשיך.
אם הרב דומה למלאך. יש אמרת חזל,
שאני רוצה ברשותכם להתעכב עליה קצת,
יש רמות, יש רמות, אחרי ההחלטה בעולם,
איך הוא בסוף מתגלה? פרעה או בסדר, אדוני?
דווקא אצל עמלק זה הדוגמה הכי הכי בולטת להכנעה, אבדלן תקה. בואו ניקח את המן במגילת אסתר, בסדר?
לא, עוד לפני בני מן. דבר ראשון יש הכנעה.
מה קרה? מתגלה.
מרדכי יודע את כל אשר נעשה, מתגלות האיגרות, מתגלה שרוצים להשמיד את כל עם ישראל, ואז מה מרדכי עושה?
הכנעה.
בוכה וזועק זעקה גדולה ומרה, שק ואפר יוצא לערבי מחנאה.
אחרי זה הבדלה, מהי ההבדלה? טוב, בואו נתחיל לעבוד.
עמלק מאיים עלינו, אנחנו לא עוזבים, בואו נתחיל לעבוד. איך עובדים? אסתר תלך אל המלך. אני עצום, אנחנו כאילו מבדילים את עצמנו מהרע שהשתלט, ועכשיו נותנים איזושהי עבודה.
ובסוף מה יש?
המתקה. ויתסם מרדכי אסתר את מרדכי על בית המן.
מתברר שכל הכסף שהמן אסף וכל העושר הגדול, הכל משרת את מרדכי בסוף בכלל.
אז הכל מתגייר.
אני חוזר חזרה לאמרה. יש כאן אמרה, אם הרב דומה למלאך, יבקשו תורה מפיהו, ואם לא, לא.
טוב, אז ניסיתי לפני השיעור להיות דומה למלאך.
הצלחתי?
אנג'ל.
לא, אה?
אז זהו, אז אסור לי ללמד.
כתוב,
אם הרב דומה למלאך.
אז קודם כל יש רבנים שדומים למלאך.
הרב היגון, מה?
יש כאלה, ברוך השם, דומים למלאך.
הרב מי?
הרב דה. הרב דה, כן, הרב עמיגור. יש רבנים, אפשר לעשות תחרות הרב היפה.
אז הרב גינזבורג, מה?
נכון,
נכון, יש, ברוך השם.
אבל איך מסבירים את זה? מה זאת אומרת? האם הרב צריך להיות מלאך?
יש הסבר אחד מאוד יפה,
שלא כתוב קל, אני אגיד לכם אותו.
כתוב, כמו שאמרת רב שבתאי, אם הרב דומה למלאך ה' יקבלו תורה מפיו. כלומר, לא כתוב שהוא לא יכול ללמד, אלא...
אז אומרים ככה, מלאך,
חלק מהתכונות של מלאך יצחק, שמלאך עושה
שליחות אחת.
זו התכונה של מלאך.
אז התלמיד שרוצה ללמוד מהרב, אם הרב, כשהוא מסביר לתלמיד, הוא עסוק בתלמיד, כמו מלאך שעושה שליחות אחת,
אז התלמיד יבין, יקבלו תורה מפתיעות, אבל אם הרב מסביר לתלמיד הזה, ובינתיים הוא עונה לאס.אם.אס בזה, והוא עונה גם לאהוב, ונדבר עם האהוב, אז התלמיד לא יקלוט, כי הרב עסוק במיליון דברים בבת אחת.
אז זו הוראה לרב, שכשאתה מלמד ומישהו שואל שאלה, תהיה מרוכז בו, ואל תהיה עסוק באלף דברים.
ורבנים צריכים שיגידו להם את זה, כן.
נו.
אבל מי אמר לך שהתורות של החסידות לא מתאימות לארץ ישראל?
יכול להיות שהבעל שם טוב,
הצדיקים, כמו הבעל שם טוב ועוד, הם היו כל כך גדולים, ענקי עולם, שהם הכינו תשתית רוחנית לזמנים של גאולה.
הפוך,
בחוץ לארץ אף אחד לא יכול להבין מה הם אומרים.
ההזדמנות הזאת שלנו להבין באמת מה הם אומרים,
זה רק בארץ ישראל. מה אומר רבי נחמן?
כל מה שאני עושה, הכל זה
ללכת לארץ ישראל. ואי אפשר לזכות להיות איש ישראלי באמת,
כי אם שיגיע לארץ ישראל, כל התורות שלהם זה תורות של גאולה בעצם, תורות שבהן אנחנו מתקנים את הרע, מתקנים... בגלות אין מה לתקן את הרע, בגלות הכל רע.
אז לכן, אדרבה ואדרבה, כל תורת החסידות בעצם נועדה,
במיוחד לדור שהוא בארץ ישראל. ואז אפשר להבין אותה, היא תורה חדשנית, היא מתקנת את המציאות כולה, היא פונה למציאות בעין טובה.
באמת בגלות זה קשה.
בגלות זה היה איזה מין קרש הצלה כזה שעזר לנו להחזיק ראש מעל המים.
ארץ ישראל היא...
הוא אומר פירוש אחר.
אם הרב דומה למלאך, אז מלאך זה אותיות כאילם,
כא' ל' מ', להיות מל שהוא חש עד שקורא את אומה לקליפה,
להיזהר מפני החיצוניים,
אז תורה יבקש מפיהו,
כי אז נכנס בלב השומע ופרה ורווה.
כלומר,
אם הרב יודע להעביר את התלמיד,
את תהליך הכנעה, הבדלה, המתקה,
אז התלמיד יכול לקבל.
אבל אם הרב ישר,
עושה לו המתקה,
או נשאר רק בהכנעה, התלמיד לא יקבל. אני אתן דוגמה, בסדר?
נגיד הרב שואל שאלה בכיתה,
תוך כדי לומדים סוגי הגמרא, והרב שואל שאלה.
יש כאלה רבנים שהיו לומדים גמרא, היו תופסים תלמיד, כן, אתה,
תגיד לי מה...
אז עכשיו התלמיד, הוא לא יודע,
אז הוא בהכנעה.
הרב שאל אותו שאלה,
מספרים את זה על הרב ליכטנשטיין,
זכר צדיק לברכה,
אני חושב שתוך כדי שיעור גמרא היה יכול כאילו... תקרא.
תקרא, זה לא היה בוחן בקריאה.
זה בוחן בהבנה. ואם קראת לא נכון ולא הבנת, בום. אז מה עשית בסדר?
היה יראה.
טוב, אז זה הכנעה.
עכשיו, הרב יכול להישאר בהכנעה?
להכניע את התלמיד ולהגיד, רבות, אתה לא לומד, אתה לא רציני,
כאילו,
למעוך. ואז התלמיד יתגונן.
המבנה הנכון הוא מה?
שהרב יגיד לתלמיד, טוב, אני רואה שלא הבנת, בוא תקרא רגע עוד פעם.
מה קשה לך פה?
מבטיח להעביר את התלמיד איזושהי עבודה.
בוא רגע, תשאל שאלה, תשים לב, יש שם איזשהו משפט שהוא לא מסתדר, תסתכל רגע.
אולי רגע תעזור לו אתה.
הרב עוזר לתלמיד לעבור תהליך של עבודה. מה המצב של ההכנעה שהתלמיד כאילו הרגיש שהוא לא קולט?
שנייה, עכשיו אנחנו באיזשהו,
עושים איזושהי עבודה, נבדלים מהמציאות
המפחידה שאני לא מבין,
ואני מתחיל רגע כן לנסות לתת עבודה, כן רגע להבין, כן להגיד איזו שאלה.
התלמיד שואל איזה שאלה מצוין, אתה בדרך, בוא תתאמץ עוד טיפה.
בוא, שים לב רגע, יש שם איזה רשי, תסתכל מה אומר רשי.
ואז ברגע אחד יש פתאום איזה מה?
התבהרות.
הבנתי, תסביר.
הגמרא אומרת ככה, לא זה לא במובן ככה, רשי אומר ככה, בום המתקה.
אם הרב יודע להעביר את התלמיד, תהליך של הכנעה, הבדלה, המתקה,
אז התלמיד יכול לקבל תורה מפיו.
אבל אם הרב תקוע רק בהכנעה,
או רק בהבדלה,
או רק בהמתקה, בלי שלושת העם, אז אחד משניים. או שהתלמיד יהיה רק בהכנעה ויחווה חוויה לא נעימה,
או שהרב יגידו, טוב, אני רואה שאתה לא מבין, אז אני אסביר לכם. כולם להבין, להקשיב אליי. אתם רואים, הגמרא אומרת ככה, ובעצם קשה ככה, אבל אז זה לא שלהם.
רק היכולת לתת מרחב של מצד אחד הרב היה גם יכול להגיד את הקושייה, הוא יכול היה להגיד תסתכלו תקראו בגמרא נכון קשה כזה וכזה ואז היינו מפסידים את ההכנעה.
העובדה שהרב היה מספיק חכם כדי לתת לתלמיד לקרוא ולעמת את התלמיד עם הקושי.
העובדה שהוא לא רץ להגיד את התירוץ בעצמו אלא נתן לתלמיד לעבוד ולגלות את זה בעצמו.
נתנה לתלמיד בסוף התהליך את תחושת ההמתקה הצלחתי בעצמי,
הצלחתי בעצמי, עבדתי בעצמי, בסדר?
מובן?
זה מה שהוא אומר. אם הרב דומה למלאך, הם אותיות כאילם להיות מל,
שהוא חש, עד שקוראת ומלת קליפה להיזהר מפי החיצונים,
אז תורה יבקשו מפיהו,
כי אז נכנס בלב השומע ופרה ורבה. ואז מסיים הבעל שם טוב ונותן דוגמה נפלאה,
שוב פעם להכנעה, עבדלה המתקה.
ציווי הקדוש ברוך הוא לאברהם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.
זה שלושה ציוויים,
שלושה פעלים, כנראה הם מקבילים למה?
להכנעה, הבדלה, המתקה. בואו נראה. ובזה מובן, לך לך מארצך. האמת שהוא כבר הזכיר את זה לפני כן.
שיתרחק מן ג' בחינות הנעל.
הכנעה, הבדלה, המתקה.
שביאר מורי זל.
כי מצד ארציות ואכירות החומר והקליפות נמשך גסות הרוח.
ולכן, יזהירו, לך לך מארצך ויבוא להכנעה.
אגב,
זה אחד הדברים שהכי מובילים אדם להכנעה, זה סוג של
להיות מהגר באיזה עולם אחר.
כשאתה מגיע לאיזה מקום ואתה לא מכיר את הכללים, זה גורם לאדם הכנעה.
אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אתה רוצה להיפרד מטרח?
דבר ראשון, הכנעה, לך מפה.
ולאן אני אגיע? אתה תגיע למקום שלא מכירים אותך ויהיה לך טיפה הכנעה.
טוב,
וממולדתך שהוא טרח,
עובד עבודה זרה שורש הקליפות,
ויש כוח האב בבן, כמו שכתוב, כמו שאמר הרייבט בספר יצירה,
כי כוח הבניי בבניין,
ולכך צריך הבדלה להפריש ולהבדיל הקליפה שמצד האב המולידו.
נקודה.
אז עבודה ראשונה, תתרחק מפה, תלך מפה.
תהיה הכנעה. עבודה שנייה מה?
תתחיל להבדיל את עצמך מאבא שלך.
אני, זה לא אבא שלי.
תגיד את זה לעצמך.
חז״ל לקחו את המשימה הזאת ותיארו אותה במדרש של אברהם.
זה מדרש מאוד מאוד עמוק.
אתם מכירים את המדרש שאברהם שבר את הפסלים?
נכון?
מה המדרש אומר? מה הוא עשה?
אופיר?
הוא שבר את כל הפסלים,
לקח את הפסל הגדול, שם לו מקל ביד, ושם לו ידו את הצלחת.
ואז כשאבא שלו הגיע,
הוא אמר לו, מה קרה פה לכל החנות, לכל העסק נשבר?
הוא אמר לו, לא, תשמע, נתתי לו לאכול, והם רצו גם, אז הם באו, אז הוא הרביץ להם ושבר אותם.
ואז תרח אומר לו, מה, אתה בא להסתלבט עליי? מה, אני לא יודע שזה פסלים, שהם לא פה?
ואז אברהם אומר לו, נו, נו, תראה,
ישמעו אוזניך מהפך המדבר, אתה בעצמך מודה, אבל תרח אמר לו, תשמע, זה הפרנסה, מה לעשות, אנחנו מתפרנסים מהדבר הזה?
ואז כתוצאה מהדבר הזה נמרוד רצה לזרוק את אברהם לכבשן האש.
אם חז״ל רצו לספר לנו שאברהם שובר פסלים, אז למה לספר את הסיפור הבדיחותא הזה שאברהם כאילו...
כי דרך הדבר הזה אברהם כאילו לועג לעולם שאבא שלו חי בו.
זו ההבדלה, זה לא שהוא רק שובר אותם, הוא מראה לאבא שלו, מראה לכל עובדי העבודה הזאת, תראו באיזה עולם מגוחך אתם חיים, אני נבדל מזה. היכולת להיבדל ממה שהרבה פעמים היא גם לצחוק עליו קצת.
אז זה עומק המדרש, זו ההבדלה.
לא מספיק לך ללכת מארצך,
אלא אתה גם צריך להיבדל,
זאת הבדלה, והבדלה זה עבודה.
הזכרנו גם,
למדנו פעם את הסיפור על רבי אליעזר בן אורקנוס,
שרוצה ללכת ללמוד תורה.
הוא בן 28 ואבא שלו לא נותן לו, אבא שלו לא לוחץ עליו.
בסופו של דבר יש לו גילוי אליהו, אליהו נגלה אליו ואומר לו, בן אורקנוס, אם מבקשת ללמוד תורה,
לך אצל רבנו חיים בן זכאי.
ואחד ההסברים לגילוי אליהו שם,
זה שאליהו נגלה אליו באיזה מין מחשבה.
ומה הייתה המחשבה?
המחשבה הייתה, אני בעצם לא אליעזר,
אני רק בן אורקנוס.
אין לי שם פרטי, אני רק הבן של אבא שלי.
אבל כל אדם מאיתנו הוא גם הבן של אבא שלו, ואנחנו כל אחד מאיתנו, אנחנו גם ישות עצמאית.
אז אומר לו, יאו הנביא, תקשיב, כל עוד לא תצא מהחממה הזאת שחונקת אותך, לא תוכל להתקדם בחיים. בינתיים אתה רק בן אורקנוס, אתה לא אליעזר.
אם אתה מבקש ללמוד תורה, תלך מכאן, תעשה הגירה,
תיבדל מכאן,
תלך לרבנו יוחנן בן זכאי, ושם יקראו לך אליעזר. ובאמת,
שם גם קוראים לו אליעזר, וגם אליעזר שם לא מסכים בכלל לגלות מי אבא שלו.
רבנו יוחנן בן זכאי אמרו, מי אבא שלך לא יגלה לך.
תכיר אותי, לא תכיר אותי בשם של אבא שלי.
זה עבודה של אבדלה, בסדר?
הבת שלי הייתה עכשיו באיזה, אתה יודע, הייתה עכשיו באיזה
באיזה סמינריון כזה בחסידות,
והיא הייתה עם הספר הקדוש רמזי אלול,
שקיבלה ממני במתנה ובהקדשה, זהו.
אז הוא היה על השולחן, ואז עברה שם איזה בת אחת, אמרה, יואו, זה ספר, וזה,
ספר יפה, אני אוהב את השיעורים של הרב הזה.
היא מספרת לי, אמרתי לה, נו? אמרתי לה, לא, לא אמרתי לה כלום.
לא רציתי שהיא תדע שאני הבא שלך, אני רוצה כאילו שתכיר אותי מי שאני, לא? אמרתי לה, כן, אני גם אוהב את הספר הזה, וזהו.
יפה מאוד, מצוין. הבדלה?
הבדלה?
אתה לא צריך ללכת עם איזה סטיקר על המצח, אני הבן של זה, נכון, זה קשה, אנשים שהם בנים של,
כאלה, אז הם כאילו, הם רוצים, יש כאלה שאפילו שינו את השם שלהם כדי שלא ידעו.
מה?
נכון, כתוב בהלכה, שאם הוא יודע, שיכבדו אותו, בסדר, אבל אם האבא מוכר אז מותר, ואם...
אז אומר הבעל שם טוב,
תודה רבה, מור, מה אני אגיד לך, אתה מציל אותי כל פעם מחדש,
כל פעם,
קולט אותי ישר.
בואו נעשה מההתחלה.
הוא עובר ונלך לך מארצך,
שיתרחק מגימל בחינות הנל,
הכנעה אבדלה המתקה שבעיר מורי זל, כי מצד הרציות והחירות כחומר והקליפות נמשך גסות הרוח.
לכך יזירו הולך לך מארצך.
יתרחק מגימל בחינות הנל של ארצך מולדתך מבית אביך על ידי הכנעה אבדלה המתקה.
ויבוא להכנעה ממונתך שהוא טרח,
עובד עבודה זרה, שורש הקליפות,
ויש כוח אב בבן. כביכול גם אצל אברהם נמצאים יסודות של עבודה זרה, אחרי הכל זה אבא שלו, אז הוא צריך להתרחק מזה, להיבדל מזה.
כמו שכתוב הרב בספר יצירה, כי כוח הבנה היא בבניין,
ולכך צריך הבדלה, להפריש ולהבדיל הקליפה שמצד האב המולידו.
ומבית אביך שהיה בחרן,
כמו שכתוב, וימות טרח בחרן,
ואמרו חז״ל עד אברהם היה אחרון אף של מקום שהוא דין וגבורה ואברהם בחינת חסד ממתיק את הדין בשורש החסד שיש בגבורה והדין ההוא כמו שכתוב מקום אחר בשם אורי ז״ל איך למתק את הדין בשורשו
ואחר ההמתקה אז תשיג בחינת הארץ אשר עריך ואבן כן אז מהי ההמתקה ההמתקה היא שאברהם משתמש נגיד בכל הכוחות שהוא הכיר
כעובד, כשייך לעולם של עובדי עבודה זרה.
כוחות של עוצמה, כוחות של... בכל הכוחות האלה הוא משתמש, בשביל מה?
לקרוא בשם ה' אל עולם.
אברהם אבינו יודע איך זה נראה, הוא הגיע מאיזה עולם קדום כזה, ששם היה המון המון עוצמה. העולם של עבודה זרה הוא עולם מאוד מאוד עוצמתי.
אז בהתחלה הוא הבין, וואי, העולם הזה השתלט עליי.
ואחרי זה הוא בכלל היגר מהעולם הזה ועבדיל את עצמו.
אבל בסוף אנחנו רואים את אברהם אבינו משתמש בכל העוצמות שהוא הכיר מהעולם הקודם,
אבל בשביל מטרה אחרת לגמרי הוא פוגש את זה בגרסה הרבה יותר מתוקנת.
כן, נכון, נכון.
בואו ניתן עוד דוגמה, עוד כמה דוגמאות לדבר הזה, שצריך לתת הרבה הרבה דוגמאות, הכנעה, אבדלה ומתקה.
תסביר.
נכון, נכון, נכון, זו דוגמא טובה.
יש עוד דוגמאות שאומר רב צדוק הכהן מלובלין
ביחס לעבירות במזיד
שאדם עושה.
אפילו עבירות במזיד, רב צדוק אומר את זה.
בשלב ראשון כשאדם מבין מה הוא עשה,
אז יש לו הכנעה,
הוא מרגיש שהוא נכשל,
כמו שאמרנו, שהוא שפל, לכן זה הדרך.
ואז מתחילה עבודת הבדלה, להבדיל את עצמי מהחטא.
להבדיל.
שאני לא אפול בזה עוד פעם, שאני בעבודה.
רב צדוק אומר, התשובה של האדם אינה שלמה עד שהוא לא מגיע לנקודה שהוא מבין שגם הזדון היה ברצון השם.
הוא מבין שיש איזושהי נקודה שהוא הגיע אליה שבלי שהוא היה נופל בחטא בזדון הוא לא היה מגיע אליה בעצמו.
עד שהוא קורא לזה להחזיר גם את הזדון לרצון השם יתברך ואולי אפילו הקדוש ברוך הוא הפיל אותו, יש פסוק נורא עלילות על בני אדם,
לפעמים הקדוש ברוך הוא מפיל את האדם כדי לחלץ ממנו איזשהו כוח חדש.
ואז ההנתקה.
והדוגמה אולי הכי טובה שמצאתי לזה,
זה לפני הרבה שנים קראתי איזו כתבה על איזה,
זו ממש דוגמה טובה נראה לי להכנעה הבדלה להנתקה.
איזו אישה שחזרה בתשובה
והיא רבנית אפילו.
וזה היה באיזה עיתון, היה לנו פעם עיתון משפחה.
היו מנועים של...
יש את זה עוד, לא? העיתון הזה?
משפחה של חרדים.
עיתון טוב, עיתון מצוין.
והאישה הזאת, לפני שהיא חזרה בתשובה, היא הייתה שחקנית בכל מיני סרטים שהם לא הצטיינו בצניעות יתרה, נקרא לזה ככה.
אז בין השאר שאלו אותה, תגידי, איך את מתבונדת עכשיו, שאת, ברוך השם, אישה חרדית וכל זה,
וסרטים עדיין מסתובבים בעולם, אי אפשר להשמיד אותם.
אולי היינו רוצים, אבל אי אפשר.
אז היא אמרה את הדבר הבא, היא אמרה,
תראו, אני חושבת שזו אותה נקודה בדיוק.
אותה נקודה שהביאה אותי אז
ללכת לשחק במקומות כאלו שבהם לא מתביישים כאילו בגוף האדם, הייתה שאני חיפשתי תמיד את נקודת האמת. ואז זה היה נראה לי הדבר האמיתי, שאם אדם יש לו גוף יפה, מה יש לו להתבייש?
אותה נקודה שהביאה אותי אז לשם,
הביאה אותי בסוף לחזור בתשובה.
זה לא היה קורה זה בלי זה.
פשוט הבנתי בשלב מסוים שהאמת היא לא פה,
היא שם, אבל זו אותה נקודת חיפוש אמת, אני לא מתבייש בזה.
זה לקחת את ה...
זה ברור שהיא עברה תהליך, אני חושב, כן? בהתחלה יש לנו המון המון הכנעה, כאילו, איך... ואז אולי רוצים להיבדל מזה ולהגיד, לא, לא, לא רוצה לזכור את זה, ולא רוצה, אני רוצה להתרחק מזה,
אבל בסוף בסוף אפשר להגיע גם למקום של המתקה שאני חוזר לאותו מקום ומוצא בו את נקודת האמת שבו שהופכת את הכל. זה נקרא להמתיק את הדין בשורשו.
להמתיק את הדין זה לקחת קפה מר ולשים בו כפית סוכר.
אבל להמתיק את הדין בשורשו זה לגלות את המתיקות שנמצאת בקפה עצמו. זה כמו מי מרה שלוקחים עץ מר ושמים בתוך המים המרים וזה נהיה מתוק.
זה לגלות את שורש הנקודה הפנימית שנמצאת בתוך הנפילה ואז הדין נמתק בשורשו.
הדין בעצם מקבל את ה... היא אומרת, היא אמרה, זו אותה נקודה בדיוק, תדעו לכם, אם לא הייתי שם הולכת עד הקצה,
בסוף לא הייתי מגיעה פה, הייתי כל החיים הייתי כזה באמצע.
הסיבה שאני היום עד הקצה זה בגלל ההליכה עד הקצה ההיא.
כאילו התבנית
היא נשארה זהה, רק התוכן שלה השתנה. וזאת עבודה של המתקה.
יהי רצון שנזכה להרבה מתיקות שקדמה לה ההכנעה וההבדלה,
ואז בסוף גם המתקה. רבותיי, שבת שלום.
