חלק מהעניינים שקשורים לתשובה,
הזכרנו בעבר תורה של הרבי רבי זושה,
שאומר שהמילה תשובה מורכבת מחמישה פסוקים בעצם,
ראשי תיבות של חמישה פסוקים.
ת'
תמיד תהיה עם השם אלוהיך,
ש' שיוויתי השם לנגדי תמיד,
ו' ואהבת דרכך כמוך,
ב'
בכל דרכך דאהו,
וה'
זה עצני הלכת עם אלוהיך,
אני פה נקרא את אלוהיך ישראל, יש גרסאות.
השבוע דיברנו על תמיד תהיה עם השם אלוהיך בתחילת השבוע, אבל התורה הזאת עוסקת בשביתי השם לנגדי תמיד.
כי חלק מה... אנחנו מכירים את המושג תשובה. המושג תשובה, כשהוא נוגע אלינו, הכוונה, לחזור בתשובה, לשפר את המעשים, אבל המושג תשובה הוא מושג הרבה יותר רחב.
מושג הרבה יותר רחב.
המושג הרחב כולל בתוכו להשיב כל דבר למקורו.
בעצם המושג תשובה בעומק הוא הכי דומה להשבת אבדה.
לכן גם בפרשת השבוע שהייתה יש עניין מצוות השבת אבדה. זה הדבר הכי קרוב.
הלך לאיבוד משהו,
הלך לאיבוד חפץ, אתה משיב אותו. מה קורה כשהלך לאיבוד בן אדם?
יכול להיות שבני אדם ילכו לאיבוד?
יכול להיות, נכון? ככה...
כן, ככה מתחיל המעשה מאבדת בת מלך של רבי נחמן.
נכון, מעשה במלך אחד שהיה לו שישה בנים ובת אחת,
והיה מחבב אותה, משתעשע עמה,
ויום אחד נמלט מפיו הדיבור שאלותו ויקח אותך,
ובבוקר קם והיא איננה, והמלך היה מצטער והלכה לאיבוד, לעמוד השני על המלכות,
מחמת שרה שהמלך מצטער, ובקש שייתנו לו סוס,
הוא משרת, הוא מעוט על הוצאות, והלך לבקשה עד שמצאה.
ואתה מספר רבנו איך ביקשה עד שמצאה.
סיפור של חיפוש.
אז בעצם כל מציאות שהיא מתנתקת מבוראה, היא הלכה לאיבוד,
וכשאתה מחזיר אותה לקשר עם הבורא יתברך אתה מחזיר אותה למקום.
זה נקרא בזוהר וגם באיגרת הקודש של אדמו״ר הזקן,
זה נקרא שהזוהר מחלק את המילה תשובה לשתיים, תשוב ה.
הה האחרונה של שם השם,
שם השם הרי מורכב מי' כו' כה, נכון?
אז הה האחרונה יש את הנטייה ליפול,
ללכת לאיבוד.
ואז יש לנו רק י', ה' וו'.
וכשה-ה היא, האחרונה נופלת, זה נקרא שכינתא בגלותא.
שכינתא בגלותא, מה שכתוב בפתח אליהו.
שכינתא בגלותא, מהי שכינתא בגלותא? שראשי נמלטל.
י',
ה' וו' בגימטרייה עם המילוי
זה רק 39. י' זה י', ו', ד' זה 20. ה' זה ה' וא' זה 6, זה 26. וו' זה ו', אלף, ו' זה 13, זה 39. 39 בגימטרייה,
טל,
שראשי נמלטל.
אני בחוץ, הראש שלי מתרתב, ראשי נמלטה.
כשמביאים את ה-האחרונה,
מצרפים אותה,
אז אפשר להיכנס לתוך הארמון.
אז בעצם כל מציאות שהיא מתנתקת מבוראה,
זה נקרא שה-האחרונה נפלה, ה' תתאה, ואז הזוהר אומר, מה זה תשובה? תשוב ה'.
תשוב ה'
ה' תתאה, יש גם ה' עילאה, אבל קודם כל מחזירים את ה'
האחרונה, היא שבה למקורה, ואז אני אומר, אה,
גם הדבר הזה שחשבתי שהוא הלך לאיבוד,
שחשבתי שהוא לא קשור לריבונו של עולם, הנה הצלחתי להשיב אותו,
הצלחתי להשיב אותו למקורו. זה נקרא להשיב אותו, כן,
באי רצון, כשהאור כלול במקורו.
אז זה להשיב אותו למקור.
עכשיו, יש דברים שהם מאוד מאוד מובנים, נכון?
אם לדוגמה עובד חפץ
ואני מחזיר אותו למקורו, אז ממש זה...
היינו בקיץ בטיול,
אז היינו בכנרת, ויש חוף, חוף צאלון, זה חוף כזה של דוסים.
מגיעות הרבה משפחות דתיות, זה יחסית, לא יחסית, חוף צנוע.
יש שם ברית קדושה בין היהודים לבין הערבים,
שכולם צנועים.
בעוד אנחנו שם על איזה שולחן אוכלים, אז הבת שלי ראתה איזה סידור, אז היא אמרה לאיזה מישהי שעברה, זה שלכם הסידור הזה?
אומרת לה, זה לא סידור, זה קוראן.
אומרת לה, מה?
אומרת לה, תראי, זה קוראן.
היה כתוב סידור קורן.
היא אומרת לו, זה קורה, מה קורה?
היא אומרת לו, זה לא שלנו.
לקחנו את הסידור, הסתכלנו, פתחנו, היה שם, היה טלפון.
אז התקשרנו לענות, התקשרנו אחרי זה עוד פעם, מתברר שזו משפחה שהם בכלל ידידי המכון, תורמי המכון וכל זה, נורא שמחו.
הבאנו את זה כאן למשרדים,
אני מקווה שלקחו את זה כבר.
משפחת ויזל, אפרת,
אולי הם רואים את השיעור הזה, שידעו שהסידור מחכה להם.
הצלחתי להם גם הודעה, אבל...
אז זה נורא משמח. במקום שסידור ישכב זנוח באיזה חוף ולא יודע מה יהיה איתו, הוא חזר למקומו.
אז זה ברור.
להחזיר סידור לבעלים, אתה מבין שזה קשור נכון, להחזיר ילד שהלך לאיבוד להורים שלו,
זה דברים ברורים.
אבל יש, מתברר במציאות, הרבה דברים שהלכו לאיבוד ואף אחד לא כל כך רוצה להחזיר אותם,
כי זה נראה באמת שהם לא שייכים.
וזה כל מיני דברים רעים.
כשהם נראים הפך רצון הבורא יתברך.
אז בדרך כלל מה שאנחנו אומרים, זה כמו שאתה רואה איזה חתול שחור, אני יודע, מה אתה עושה?
אתה לא אומר, אוי, חתול, למי אני אחזיר אותו? אתה לוקח אבן וזורק עליו, שעוד ילך,
יברח יותר רחוק.
נכון? אז גם פה אנחנו רואים כל מיני דברים רעים. מה אנחנו אומרים? שילך, שלא יהיה, תכלה שנה וקהילותיה, מרחקים את זה.
אבל הבעל שם טוב,
אור ישראל וקדושו הבעל שם טוב,
שחלק מהגדול מהחידוש שהביא לעולם זה שאין עוד מלבדו.
והקדוש ברוך הוא נוכח ונמצא בבריאה כולה.
הוא לא ברא את העולם במאז ועל אוטומט, אלא הוא מקיים ומחיה את העולם בכל רגע ורגע, והוא נמצא בכל דבר ודבר.
ממאל, היכן נמצא גם הקדוש ברוך הוא? איפה?
גם בדברים הרעים.
גם בדברים הלא טובים, גם שם הוא נוכח.
רק אף אחד לא עושה את החיבור הזה. אז הדברים האלה הם דברים אבודים,
שהלכו לאיבוד,
וצריך להשיב אותם.
ועל זה ככה מפרש הבעל שם טוב את הפירוש שיוויתי השם לנגדי תמיד.
המסנגדים מפרשים איזה שיוויתי השם לנגדי תמיד שהקדוש ברוך הוא תמיד נגדי.
תמיד אסור, תמיד גדל.
אבל החסידים מפרשים שיוויתי השם לנגדי תמיד שגם בדברים שהם נגדי,
גם בדברים שהם, זה נראה שהם נגד הקדוש ברוך הוא,
גם שם הקדוש ברוך הוא נמצא.
ובשפת הבעל שם טוב הרע כיסל לטוב.
הרע בונה איזה תשתית,
כל שהיא נראית, אבל בסוף התברר שמי יישב עליה?
אטום.
אז כדי להבין את זה, בואו נקרא את טיפת המילים,
ואחר כך גם טיפה ניתן דוגמאות.
מהבעל שם טוב זל, מאחר שהשכינה כוללת כל העולמות,
ודומם צומח, חי מדבר, וכל הנבראים טובים ורעים,
והייחוד האמיתי היא השכינה,
וברגע שאמרת שמשהו נמצא מחוץ להנהגתו יתברך, זה בעצם הפגיעה הכי גדולה באחדותו יתברך,
ואיך כולל את בית הפחים בנושא איך הטוב הרע שהם בית הפחים זה הייחוד.
אבל באמת אטי שפיר כי הרע הוא כיסא להטוב
כמו ופרעה הקריב.
אז הוא נותן כאן דוגמאות לרע כיסא לטוב.
אז בואו נראה את הדוגמאות פרעה הקריב או על ידי שהוא רואה מעשה הרשעים יש לו הנאה שהוא צדיק ויש לו הנאה בתענוג על ידי הרע וכמעט שעל ידי זה יש לרע גם כן עלייה
רק כשעולה, משם התפרדו כל פועל לאוון.
וכן מחשבה רע הוא כיסא על דרך הנעל.
וכן אמר שניצוץ נשמה מן אצילות יורד בעשייה לפעמים,
ורואה איך מקילין בכבוד המלך במקום של עולם, מצטער על כבוד המלך שהם מקילים בו,
ואחר כך יש לו תענוג שאינו מהם.
אז הוא נותן פה כמה דוגמאות לרק כיסא לא טוב, בואו ננסה להבין אותם. הדוגמה הראשונה, פרעה הקריב.
פרעה הקריב זה כאילו שגיאת כתיב, נכון?
שגיאת דיבור. ילדים אומרים,
תקריב לי את זה.
אתה יכול להקריב לי את הצלחת?
נכון?
אני אומר להם, להקריב על איזה מזבח, להקריב על איזה, מה?
אה, לקרב, סליחה.
כן?
אז פרעה הקריב, צריך להיות פרעה, ופרעה קרב,
נכון?
מה זה פרעה הקריב?
אז הוא לא הקריב את עצמו,
אז חזל אומרים
שבאמצעות הדבר הזה פרעה הקריב,
קירב את ישראל, את ליבם של ישראל, לאביהם שבשמיים.
הרע
כיסא לטוב.
פרעה רוצה להרוג אותם, את עם ישראל,
רודף אחריהם.
אבל כתוצאה מהדבר הזה,
מה קורה? מה נולדת?
תפילה.
אבל הבעל שם טוב, תשימו לב, הוא הופך את זה.
כלומר, אנחנו רגילים להגיד, אוקיי, באמת קרה כאן משהו רע,
והייתה לו גם תוצאה טובה.
כשאתה אומר הרע כיסא לטוב, אתה הופך את זה, מה אתה אומר? אתה אומר, המטרה היא התוצאה הטובה, וכל השאר משרת אותה.
כלומר, המטרה היא שעם ישראל יתפלל.
איך נגרום את זה?
נביא את פרעה, נאיים עליהם, נפחיד אותם, כדי שתיווצר התפילה.
אז זה היה רק כיסא לטוב.
אז פתאום אנחנו מבינים שהנה החזרנו את ההש שנפלה ממקומה.
היה נראה עד אותו רגע שאיפה נמצאת השכינה?
במחנה ישראל,
עם משה,
עם אהרון, עם עמוד ענן, עמוד האש,
שם נמצא הקדוש ברוך הוא, ופרעה הוא מתנגד, הוא נגד הקדוש ברוך הוא,
פתאום אתה הולך כאילו zoom out,
מה אתה אומר, פתאום.
כדי שתוכל לשמוע את שירת הים,
את מי צריך?
פרעה.
בזה הרגע, מה עשינו? יצרנו ייחוד שכינתי וכות שבריחו.
יצרנו מצב שבו כל השחקנים בזירה עובדים אצל הקדוש ברוך הוא.
גם הטוב, הגלוי, ובעצם הוא יוצא שהרע
הוא טוב סמוי.
נכון,
נכון,
לגמרי.
הלאה.
דוגמה נוספת שהוא נותן כאן,
כשאדם רואה מעשה הרשעים יש לו הנאה שהוא צדיק,
ויש לו הנאה ותענוג על ידי הרע,
וכמעט שעל ידי זה יש לרע גם כן עלייה.
הוא אומר כאן חידוש גדול מאוד,
בסדר?
כשאדם,
אתם יודעים שאנחנו בתור בני אדם, אנחנו גם אובייקטיביים אבל גם מאוד מאוד יחסיים,
נכון?
אנחנו לא רק מסתכלים
מסתכלים
מה הדבר אמור להיות,
אנחנו גם מסתכלים מה קורה ימינה, מה קורה שמאלה.
בסדר?
אז אם אדם עושה מעשה טוב מצד עצמו, זה יפה מאוד.
אבל אם הוא רואה מסביבו דברים פחות טובים והוא טוב,
אז יש לו מזה,
יש לו מזה הנאה.
בסדר?
נגיד שאתה מגיע לאיזה מקום וכתוב שם,
נעל שלם בכניסה עשרה שקלים.
טוב, אתה שם לבד.
טוב, עשרה שקלים, שלם עשרה שקלים.
עכשיו בקופה.
נגיד שאתה מגיע,
וכתוב מה לשלם עשרה שקלים, ואתה רואה, כולם עוברים, אה, עשרה שקלים.
אם רוצים שאני אשלם עשרה שקלים, שישימו פה שומר.
אם לא שמו שומר,
שכחו מה עשרה שקלים. וכולם עוברים ולא משלמים, ואתה מגיע, ואתה אומר, מה, אני אהיה כמו כולם, אני אשים עשרה שקלים.
אה, תחושת צדיקות,
מוצדקת,
מתפשטת בעיניך, בסדר?
אז עכשיו אומר הבעל שם טוב, שנייה רגע.
אז כאילו, אלה שנכנסו לפניי זה הרע.
הם שילמו זה לא יפה.
אני,
אצלי היה טוב.
אומר הבעל שם טוב,
מה הדרך של הקדוש ברוך הוא לגרום עונג ליראיו?
שייהנו, שישמחו כשהם עושים מעשה טוב.
איך?
לפזר אליהם קצת רע מסביב.
ואז הוא אומר, וזה, כשאתה נהנה ממעשה המצווה,
כשרואים את הרע, זה העלייה של הרע, וזה הרע מילא תפקידו.
כאילו, תבינו את החידוש שלו.
אנחנו עד עכשיו חשבנו שהרע הוא רע, הוא לא יפה. יש פה אנשים שלא משלמים, זה לא יפה.
ואני עושה את ארצון השם יתברך. אומר לך הקדוש ברוך הוא, מה פתאום? גם להם יש תפקיד.
אתה יודע מה התפקיד שלהם?
לתת לך הנאה וסיפוק.
שתהיה שמח, כן.
לא, לא בקטע של להתגאות, אלא בקטע של אשרינו מה טוב חלקנו, מה יפה ירושתנו.
אתה אומר את זה כל יום בתפילה, הם רצים, אנחנו רצים. נכון, זו תפילה קצת,
מה אתה כאילו מקנטר את אלה שלא נכנסו ללמוד תורה?
אבל ההסבר הזה, כמו הבעל שם טובי,
בוא תהיה מודע למה שאתה זוכה לו.
כאילו תהיה מודע, כמובן שאתה לא מתגאים על אף אחד וכל אחד הוא חביב אדם שנברא בצלם, אני מלאכתי בעיר, הוא מלאכתו בשדה, אני בריאה וחברי בריאה, אבל בוא תהיה.
אז מה הדרך של הקדוש ברוך הוא ליתן שכר לאושה רצונו
על זה שהוא מפזר להם מסביב מציאות של לא אושה רצונו.
וזה התפקיד של לא אושה רצונו.
לצורך העניין אולי זה התפקיד גם של אומות העולם, כלומר
אתם המעט מכל העמים,
אז היכולת שלנו להיות עם סוג של איזה גאוות יחידה חיובית היא יונקת מהעובדה שיש המון כאלה שהם לא,
וזה התפקיד שלהם.
אז תראו מה הוא אומר כאן,
וכמעט שעל ידי זה יש לרע גם כן עלייה.
גם הרע מתעלה. בסוף מה מתברר? שגם הרע אומר, סליחה,
בזכותי האלה מהטוב היה להם כיף.
אז אני גם כן חלק מהסיפור, בסדר?
תראו כמה הבעל שם טוב מתאמץ
כדי שלא יהיה, שיהיה באמת לית אתר פנוי מיני כלל, שלא יהיה שום דבר שהוא מחוץ לתוכנית האלוקית.
גם לרע יש חלק בתוכנית.
או שהוא מקריב אותנו לתפילה,
או שהוא גרם לנו איזושהי שמחה וגאוות יחידה. יש כאן איזה תפקיד כלשהו.
וכן מחשבה רעה הוא כיסא על דרך הנעל. מחשבה רעה שאדם מתגבר עליה,
כן?
או דוגמה נוספת שהוא מביא כאן.
חלק מהנחת של הקדוש ברוך הוא זה אם הוא רואה שאנחנו מצטערים בצערו.
אם אדם יש לו צער,
צער שכינה, מצטער.
אז יש לקדוש ברוך הוא נחת מהדבר הזה. אה, כל כך אכפת לך ממני שאתה מצטער? וואו.
אבל אני לא יכול להצטער אם אין מה?
משהו שיצער.
אז זה מה שהוא אומר.
וכן אמר שניצוץ נשמה מן האצילות יורד בעשייה לפעמים, ורואה איך מקילין בכבוד המלך מלכו של עולם,
הוא מצטער על כבוד המלך שהם מקילים בו,
ואחר כך יש לו תענוג שאינו מהם.
אז עד כאן הוא בעצם בנה את התשתית של התורה, הרע כיסא לטוב.
עכשיו, מה שמיוחד בכיסא, אני חוזר רגע למשל.
נכון? הוא אמר כאן את המשפט הזה, נכון?
איפה? כן, כן, יפה. כי הרע הוא כיסא לטוב, ממש כתוב.
כשאתה בונה כיסא, אתה לא יודע מי יישב עליו.
אתה בונה כיסא, נכון?
כאילו, אתה בונה אותו בכל הכוח.
הרע בונה את הכיסא, והוא לא יודע,
הוא בטוח שהוא יישב עליו.
אז הוא בונה את זה עם כל ההשקעה.
יש איזה משל כזה שמספרים על בנאי.
הוא בונה בתים וכל זה, ורצה לצאת לפנסיה.
ואז הבוס שלו אמר לו, תקשיב, בוא, אל תצא לפנסיה,
בית אחרון, תעשה.
אז הוא ככה, טוב, הסכים, בדיעבד הסכים.
אבל פה לא היה לו כוח, אז הוא חיפש,
זה לא היה אותם החומרים,
לא היה את ההתלהבות,
הוא כבר היה לקראת הסוף.
הוא אמר את הבית, בא אליו הבוס עם מפתח ואומר לו,
זה הבית שלך.
ככה אני אירחתי את השנים שלך, אמרתי לעצמי,
המתנה שלי אליך תהיה ביי.
אה, למה לא עברת לי? הייתי משקיע.
אז כשהרב בונה כיסא,
הוא לא יודע, הוא חושב שהוא בונה את זה לעצמו,
אז הוא בונה את זה מפואר וזה, ואז פתאום מגיע הטוב ומתיישב.
כשפרעה רוצה לרדוף אחרי בני ישראל, הוא בונה כיסא, הוא רודף אחרים עם כל המהומה וכל הזה וכל הפחד,
והוא לא יודע שבעצם איזה תשתית הוא בונה?
תשתית של תפילה.
אם פרעה היה שוויצרי כזה,
הוא אומר להם, סליחה,
אכפת לך לחזור?
אז הוא אומר לו, וואלה, לא.
אני ממש אכעס, כן.
אז לא.
אבל פעם הוא מגיע,
עם כל הסוסים, והרחם, ושם ישיב על כולו, וזה, איזה כיסא הוא בונה!
מי יושב על הכיסא?
התפילות של כלל ישראל.
בסדר?
ואז הבעל שם טוב לוקח,
ובהמשך התורה הוא ממש מלביש את זה על הסיפור של אברהם אבינו. בואו נראה.
מה זה? כל מי שעשו את זה בסוף התאר. אז זה היה כמעט.
הוא מפחד להגיד את זה עד הסוף.
כי הוא אומר, תשמע, זה כל כך זה שזה נותן,
זה כאילו, זה מצד,
זה מצד הקדוש ברוך הוא נכון, וזה נכון מצד עם ישראל, זה לא נכון מצד פרעה. כלומר, פרעה לא יוכל אחרי זה להגיד, הי הי, מה אתה רוצה ממני? אני בסך הכול הייתי פה הגבאי שמקבץ את האנשים לתפילה.
אמר,
אתה לא עשית את זה עם מודעות.
אתה התכוונת לרעב, אתה תענש.
באיזשהו מקום, במציאות הכוללת,
הרע מקבל איזשהו תיקון מהעניין הזה, וגם פרעה בעצמו יש לו עניין.
כן, יש לו איזה עניין.
עכשיו, אתם יודעים, בזוהר, בפרשת לך לך,
הזוהר אומר,
סליחה, לא בלך לך, אלא בחיי שרה.
הזוהר אומר, ויבוא אברהם לצפות את שרה ולבכותה. אומר הזוהר, אברהם זה הנשמה, השרה זה הגוף,
הנשמה מספידה את הגוף. אברהם זה ביטוי לנשמה,
שרה זה ביטוי לגוף, אז
בהרבה מקומות זה עולם המונחים. אז גם הבעל שם טוב הולך בעקבות הדבר הזה.
ובזה יובן, ויאמר השם אל אברהם
רצה לומר אל הנשמה שנקראת אברהם,
כמו שכתוב בזוהר,
לך לך מארצך.
כלומר, לכל אחד מאיתנו יש נשמה.
נשמה היא חלק אלוק עמימה. והנשמה הזאת היא
היא הייתה תחת כיסא הכבוד, הייתה באזור אופטימלי מבחינתה, באזור נעים,
באזור של דבקות וכו'.
ולמה שתרצה לעזוב משם?
והזוהר מתאר את הסירוב של הנשמה לעזוב את אלוקיה. לא רוצה לעזוב אותה, שלח אותי כאן לעולם העכור.
והקב'-הוא ממש צריך לנזוף בנשמה ולהגיד לה, יש שם בזוהר כזה ביטוי,
לכך יצרתי אותך, כדי שכשיגיע הזמן אז תרדי, ואם את לא יורדת אין לך זכות קיום בכלל.
אז אומר לו, לך לך מארצך היינו מאצילות לבריאה.
וממולדתך היינו מבריאה ליצירה, ומבית אביך מיצירה לעשייה
שהיא הארץ אשר אראך,
מה זה באשר אראך, הכוונה אשר תראה שם מעשה אנשי עולם העשייה
איך מקלים בכבודו יתברך
ותוכיחם".
כלומר, תכלית הנשמה זה לרדת לעולם הזה השפל
ולהתמודד.
להתמודד עם מה?
עם הקשיים, עם הדברים הרעים, ולתקן.
ואז מה קורה?
ויהי רעב בארץ.
ראה שהם חסרי אמונה,
כמו שכתוב בזוהר.
דהיינו שמקילים בכבודו יתברך.
ולקח וירד אברהם מצרימה,
היה מצר על כבודו יתברך,
שמקילים בו בעולם העשייה, בגלל שהנשמה חצובה מכיסא כבוד מלמעלה.
והיא פוגשת כאן במציאות הזאתי.
איך מקילים בכבודו יתברך? יש לה צער.
ואברהם מצטער, אברהם זו הנשמה.
ואתם יודעים שמהמקום הזה יוצא כל החוסר שביעות רצון המתמדת של האנשים בעולם הזה.
אף פעם לא מרוצים.
תמיד מחפשים עוד איזה משהו.
כי הנשמה היא, הרבה מדברים על זה, הרמח״ל ועוד, היא חוצבה מכיסא כבוד מלמעלה.
וכל מה שמציעים לה כאן בעולם הזה זה לא בסדר, זה עוזר לה לשבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, אבל
אחרי זה היא לא מרוצה. טוב, אז נעשה את הדבר הזה, אז נעשה גם את זה.
עכשיו הדבר הבא,
שבו אנשים חושבים שהם ירגיעו את נפשם ההומייה,
זה אמזון.
אמזון הולך להיכנס לישראל. כולם כבר נערכים,
כולם כבר מגהצים את כרטיס האשראי שיהיה מוכן ליד העם.
נערכים לזה, כבר הזמנת, כבר אתה זה, זהו, הכל הולך להגיע, התמנון הזה מגיע לכאן.
זהו.
לא יעזור.
יש נשמה, היא חלק אלוק עמימה, אני מחפש את משמעות,
מחפש את תוכן.
לא תוכל להשביע את רעבונה בשום דבר חומרי, אפילו לא באמזון.
וכשאברהם אבינו רואה שבזה אנשים משקיעים את הדעת שלהם, את המוחין שלהם, אני חושב שכל מי שאיתנו עדיין לא התרגל למה שקורה בבחירות,
שאנחנו כבר באיזה שנה שלמה של סשן כזה ארוך,
אז הוא אמור להתמלא מהדבר הזה צער,
מהשיח הרדוד, מהציניות, מהלעג, מהשקרים, מחוסר הנאמנות,
אנחנו חוזים כאן בהצגה
שהיא מאוד מאוד מצערת.
אז אברהם אבינו מצטער שמקהילים בו, בעולם העשייה.
אמנם על ידי זה ויעל אברהם ממצרים להתענג יותר בעבודת השם יתברך.
אני חוזר רגע לתקופת הבחירות הזאת עכשיו.
אז עכשיו בתקופת הבחירות שהכל כל כך מלא ציניות,
אני אומר, וואי, מה הוא חושב ששאר לנו את חודש אלול?
חודש אלול, אפשר כאילו להיות באיזו עיר מקלט אחרת.
זה הרבה יותר בולט על רקע הדיבורים ועל רקע הכל הזה.
זה כמה נכון לדבר דברים טובים, וכמה נכון להיות מעט מהאור ולא הרבה מן החושך. כאילו זה, בכלל לא משנה כרגע הדעה הפוליטית שלך, אני מדבר כרגע על הסגנון,
על התרבות, שבו שאם אתה לא מכה את הזולת ויורד בו חיצים, ומרעיל אותו, ולועג לו, ובכותרות זה הכל תוקף, הכל משפיל, מדליף, הכל כאילו מין בריכת מדמנה כזאת שכולם שוחים בה,
אז על רקע הבריכה הזאת והצער שיש ממנה,
חודש שלוש וראש השנה מאירים באור יקרות.
ועל זה ויעל אברהם ממצרים להתענג יותר בעבודת השם יתברך
כי יש יתרון האור מן החושך
על שאינו כאחד מהם.
מישהו כאן היה, מי שפעם יצא להיות במחוזות אוקראינה או פולין,
בעל שם טוב הרי פעל באוקראינה, בפודליה.
אז אתה אומר,
שם הסתובב בעל שם טובות כל הצדיקים, כן?
והגויים שנמצאים שם
זה לא גויים של ארה״ב, אתה רואה גוש,
גוש אטימות מהלך.
זה אלפי שנים של פוירס, של חקלאים כאלה שהם לא חקלאים גויים הכוונה.
זאת אומרת, הפער בין כשאתה אומר שם בור שלא עשה לי גוי אתה וואללה ברוך השם שלא עשה לי גוי מה אני הייתי עושה עם הגויים האלה.
ועל זה ויהיה אל אברהם מצרים מתענג יותר בעבודת השם יתברך כי יש יתרון האור מן החושך על שינו כאחד מהם ולקח לו ולוט הוא היצר הרע
עמו הנגבה,
שעל ידי הרע מתענג, כן, לוקח את לוט, עולה איתו הנגבה,
שעל ידי הרע מתענג יותר בעבודת השם יתברך, ונעשה הרע כיסא ונכנס, שמאל הימין. ואברהם כבד מאוד, במקנה, בכסף ובזהב,
פירוש שהוציא ניטוצי קדושה כעניין ויילקט יוסף את כל הכסף.
וזה דוגמה לתהליך של שיוויתי השם לנגדי תמיד,
לתהליך של תשובה שבה אתה משיב את הכל על השם יתברך.
ברמה האישית זה היכולת של כל אחד מאיתנו להשיב אל השם יתברך גם את הדברים הלא טובים שקרו לו.
גם את הנפילות,
גם את הקשיים, גם את הדברים שבהם נראה שאני כאילו זלג לי, גם זה מהשם יתברך, גם את זה אני משיב אליו.
הרב צדק אומר, אפילו את החטאים.
ראינו את זה הבוקר.
הרב צדוק אומר, תשובה מאהבה היא לא שלמה עד שאדם לא מבין שהזדונות שלו הן מהשם יתברך.
שקרו, לא קדימה אלא אחורה.
משיב גם את זה לקדוש ברוך הוא.
האמת שזה רמב״ם מפורש.
מה שאומר רב צדוק.
הרי מה אומר הרמב״ם?
בהלכות תשובה.
מה זה תשובה שלמה?
שאדם,
לא,
זה ישיבי לי, ואז שהוא חטא,
נכון? הרי שחטא אדם עם אישה,
ועשה תשובה,
ואז הוא עומד בכוחו,
ופוגש, ופוגש את אותה אישה,
והוא בכוחו, וזה באותו העיר, ובאותו מקום, ולא חטא, הרי זה בעל תשובה גמור, נכון?
אז שואלים בחסידות,
מה זאת אומרת?
הרי אם הוא חזר בתשובה,
אז איך הוא מוצא את עצמו עוד פעם עם אותה אישה?
בייחוד, כן,
התייחד עימה.
איך זה קורה? אסור לך, חזרת בתשובה.
איך קרה הדבר הזה?
תשובה אומרים?
חזרת בתשובה באמת, אז הקדוש ברוך הוא גלגל לו את המציאות הזאת.
ממש, גלגל לו את המציאות הזאת, שהוא יפגוש אותה כדי שיוכל לעמוד בניסיון.
אז ממש רואים איך הקדוש ברוך הוא כאילו מזמן לאדם את מרחב העבירה
כדי שיעלם ממנו בתשובה.
פשט.
נכון?
יפה.
אז זה הרע כיסא לטוב.
בואו נמשיך.
הוא הולך פצפה לכיוון אחר, אבל זה חשוב. אז אני גם פה אעשה שהקדמה קצרה, ואז ניכנס פנימה. בעזרת השם, זה מספיק.
זה שלב ב' בטיפול ברע. אנחנו רוצים הרי לעשות את הרע כיסא לטוב. אנחנו רוצים לקחת את הרע ולהגיד שגם הרע הוא חלק מהטוב. זו התשובה המלאה.
הדבר הזה הוא לא קורה בבת אחת.
אם אדם יעשה את זה בבת אחת, הוא עלול להיכשל, תודה רבה.
הדבר הזה קורה בתהליך.
התהליך הזה, הבעל שקטוב קורא לו הכנעה, הבדלה והמתקה.
תהליך משולש. עכשיו, התהליך הזה, הכנעה, הבדלה, המתקה, הוא בעצם
מוכפל בעצמו,
כי בתוך הכנעה יש הכנעה שבהכנעה, והבדלה שבהכנעה, והמתקה שבהכנעה, ובכל אחד מהם יש את הכול.
וזה נושא שצריך להעריך בו מאוד, ואנחנו נתחיל להעריך בו עכשיו, כי הוא נושא חשוב.
קצת להסביר מה זה,
וזה כמה כיווני דוגמאות.
אומרים שהכנעה
צריך להרגיש,
הבדלה צריך לעשות,
והמתקה קורית.
אבל אתם מבינים שאם יש בסוף המתקה,
זה אומר שהצלחתי באיזשהו מקום לקחת את הגרסה הקודמת של הרע,
ולמתק אותה באופן שמה שהיא משרתת את הטוב.
הדוגמה שהוא נותן כאן, הבעל שם טוב זה ברית מילה.
אני אתן רגע את הדוגמה הזאת כי זה יעזור לנו לטפל להיכנס למושגים, רק אחר כך נקרא.
בברית מילה אנחנו ממש עושים תהליך של הרע כישא לטוב
ועוברים תהליך של הכנעה, הבדלה והמתקה.
הדבר הראשון הוא הכנעה.
כלומר,
נולד ילד יהודי,
אומרים לו, תקשיב,
יש לך יצר מין,
היצר הזה גדול עליך בעשרים מידות,
הוא יטביע אותך בתהומות של טומאה וזה,
ולכן צריך, מה?
תוריד את העורלה.
לכרות אותה.
זהו.
שיהיה לך קצת פחות יצר מין. ככה אומר הרמב״ם במורה נבוכים.
כלומר, אנחנו נכנעים, אני מבין שיש כאן משהו גדול ממני,
חזק ממני, ואני מבין שאם זה איטי, אני הולך ליפול.
אז אני מתנתק מהרב, כורת אותו.
בעצם הכריתה הזאת זה סוג של כניעה.
לא שאני נכנעתי לרע, אלא נכנעתי למצב שעם זה אני לא יכול.
אז זו ההכנעה.
אבל אז עושים הבדלה.
מתחילים לעבוד על הבדלה.
כן?
ההבדלה מקבילה על הפריעה.
ההבדלה זה בעצם אומר, אוקיי,
קודם איימת עליי שאני כאילו עם איזה יצר מין שהשתלט עליי. שנייה, זה לא אני בכלל.
אני יכול להיות נבדל מהרע הזה, יכול לפרוש ממנו.
הוא לא מאיים עליי.
בשלב ראשון אני צריך לעשות איזושהי הכנעה, אני צריך להסיר איזה חלק, אבל לאחר שהסרתי את החלק הזה,
אני יכול להתחיל לעבוד על עצמי ולזהות עצמי בתור אישיות עצמאית נבדלת שלא תלויה ולא מושפעת על ידי הכוחות הרעים הללו.
וכשעושים הרבה מאוד הבדלה,
שלומדים, נגיד, מה זה הבדלה? לומדים על תכלית יצר המין ועל מגמתו ובלי שיש לך איזה משהו שכל הזמן מפריע לך וגורר אותך,
אלא אתה מצליח, אדם מצליח לייצר לעצמו איזושהי תכלית ואיזשהו תוכן,
בסוף מתחוללת המתקה. מה זה המתקה?
זה אומר שאתה חוזר ליצר המין,
אבל בגרסה מתוקנת.
ואתה אומר, רגע, אני בכלל לא רוצה לפרוש מיצר המין, אני רוצה אותו, הוא חשוב לי,
כי איתו אני יכול,
א', לפרוט ולרבות,
אבל יותר מזה, מה אני יכול לעשות?
אני יכול ליצור קשר אמיתי ועמוק
עם אישה, בת זוג, כדת משה וישראל, באופן של דבקות.
ואז אני חוזר חזרה אל העורלה שהסרתי,
ומה מגלה?
שהסתרת העורלה אומנם המעיטה את יצר המין,
אבל היא הורידה איזה חלק של אטימות
שהיה גורם לי, אם היה לי את העורלה, להיות מאוד מאוד עסוק בעצמי, להיות מאוד עסוק בחוויה המינית ההנעתית שלי,
ובזה שהעורלה הוסרה אני יכול לקיים יחסים עם מישהי באופן שאני אהיה קשוב אל הצרכים שלה ואל הרגישות שלה, ואז הופך את יצר המין למשהו הרבה יותר משמעותי והרבה יותר מתוק,
בתור דבר שלא רק גורם לי איזשהו סיפוק של הנאה חומרית כמו אצל בעלי חיים, אתם יודעים שאצל הארייה,
הארייה, כשהוא בעל הלביאה,
איך אומרים באה, איך אומרים דרך חיות, זיווג, כן, לא יודע, מה?
כן,
יש לו, הוא מכאיב לה.
כל החתולים?
כל החתוליים.
יש להם איזה משהו מבינה שם, שכשהוא יוצא הוא,
כאילו, את תזכרה אותי,
אני פה, אני לא, זה, ותראי מה זה, חסר לך שתעסקי פה עם איזה ארייה אחר,
כאילו, איזה מין גסות כזאת, כן? אז לא סתם חז״ל אומרים, אם כל הנותן ביתו לעם הארץ,
כאילו היא נתנה לפני הארי.
מה הארי דורס ובועל? גם עם הארץ, ככה, מהארץ קופט. כי הארי מכאיב ללוויה כשהוא בא אליה.
אז הסרת העורלה, היא גורמת, היא מאפשרת להיות קשוב, להיות הרבה יותר עדין,
שהיצר אמין הוא חלק מאיזה מערך תקשורתי הרבה יותר רחב.
ובסוף בסך הכל הכולל זה גם יותר נעים.
בסוף זה גם יותר נעים, אפילו פיזית,
כשיש איזה חיבור בנפשות ולא רק בגוף.
אז חזרנו חזרה לייצר המין בגרסה מתוקנת ומעודנת.
ואז הרע נהיה
כיסא לטוב.
זה ממש מבנה של הכנעה,
הבדלה, המתקה.
זה המבנה הכי קלאסי, זה המבנה שהוא נותן כאן בתור דוגמה, אבל המבנה הזה קיים כמעט בכל דבר.
אני אתן עוד דוגמה שקשורה לעניין הזה. הכנעה, הבדלה, המתקה, לדוגמה בתאריך טהרת האישה מנידה.
כשאישה מקבלת מחזור,
זה הכנעה.
בום, בבת אחת נופל עליה, עליה ועל בעלה,
נופל איזה מציאות של טומאה,
ובבת אחת נוצר ריחוק.
אסור לגעד, אסור להעביר, מפרידים את המיטות,
אסור דברי חיבה, יש 12 דברים שאסור לעשות,
ואנחנו נכנעים בפני הדבר הזה.
כאילו, מקבלים האיש והאישה, שכרגע יש כוח טומאה שהוא חזק עלינו.
אנחנו נכנעים בפנינו.
זה הכנעה.
מה יהיה ההבדלה?
הפסק טהרה.
הפסק טהרה זה ההבדלה. אנחנו עכשיו נבדלים מהטומאה
ומתחילים לעבוד,
להיטהר. עכשיו, זה עבודה.
הפסק טהרה ושבעה נקיים זה לא רק לעשות בדיקות שאין דם.
זה לספור,
זה להתכונן,
זה לשים בגדי לבן, זה ממש כאילו להיערך לקראת, ממש נערכים לקראת המפגש.
המפגש הבא של בני הזוג לא יהיה איזה מפגש כזה אקראי, טוב, יאללה.
אלא יש כאן איזה הערכות, יש כאן איזה ציפייה,
מתארגנים, מתחילים להביא את החשבון, רגע, אתה יצא ליל טבילה, ואתה, רגע, נעשה, בואו נתחיל לפנות דברים, אולי קבענו כל מיני דברים, הרי לא כל הזוגות ולא כל האנשים יש להם ליל טבילה קבוע, לפעמים אתה קובע איזה משהו, ופתאום נופל ליל טבילה, ועכשיו אתה צריך להתחיל להזיז את ההרים ואת הגבעות,
ולייצר גם מסכת שקרים שלמה, איפה הולכים, איפה חוזרים, ומה, וזה מגניב, כן.
אז זה כאילו הבדלה,
עובדים.
ושיא ההבדלה מגיעה בהכנות לטבילה,
שזה ממש להיבדל מכל הדברים שיכולים לחצוץ בינינו. האישה עושה עבודה של חציצה,
ראוי שגם הגבר יעשה איזו עבודה מקבילה, לפחות בנפש,
אבל בואו ניפרד מכל החציצות, מכל הדברים שיכולים להפריד וכולי,
וכמובן שהטבילה עצמה היא המתקה.
פתאום מתברר
שכל הריחוק וכל הקושי וכל הזה שעברנו,
בבת אחת הוא מתהפך למה?
להתחדשות,
לעונג מחודש במפגש,
חביבה עליו, גישת כניסתו לחופה.
אז כל הדברים שמקודם היו לנו קצת אולי לא טובים וקשים, בבת אחת מתמתקים במפגש המחודש. תראו, כל תהליך, כן.
כן. אני לא שם, אני, ההבדלה זה כמו שאתם צריכים להתברר איתו. העבודה. בהמתקה זה מודעות שלי, במקום שבו אני קולטת.
כן.
זה מה שאמרנו, שההכנעה,
להכנעה צריך להיות מודעים, הבדלה עושים, וההמתקה קורית.
בסדר?
אז אפשר לתת עוד אינסוף דוגמאות.
כניסת שבת, בסדר? הכנעה עבדה להמתקה. מה זה הכנעה בכניסת שבת? יום שישי זה הכנעה.
כמה דינים ביום שישי, כמה שלא מנסים.
בדיוק אתמול מישהו סיפר לי, חבר,
שהוא החליט עם אשתו וזה, שהם כאילו ייכנסו בנחת לשבת.
אתם מכירים? זו הטעות הכי גדולה לחשוב את זה.
כי אז במקום שהלחץ יהיה רק לפני שבת, הלחץ זה כל יום שישי.
כבר מהבוקר בלחץ ולא מספיקים.
אז אשתו אמרה לו, אז מה עשית?
אז מה עשית?
אז מה?
אז זה הכנעה, אין מה לעשות.
רבנו החידר אומר, בגלל שבשבת אין דינים,
יום שישי יש פי שתיים.
ככה הוא אומר.
לא משנה מה אתה צריך לצובב את זה, לא, לא.
מה?
לערב מישני.
אז זה הכנעה.
למה זה הכנעה? כי יש לנו קו, יש לנו זמן.
6.52 הדלקת נרות.
אז זהו, זה מגיע, אין פה מה לעשות. מה שתספיק, מה שאתה, זהו.
רגע כניסת השבת, רגע הדלקת נרות,
זה הבדלה.
אנחנו מבדילים את עצמנו מכל העומס והלחץ,
לא משנה מה קרה, עכשיו אני שם את הכל בצד, אני בשבת.
מוכן, לא מוכן, זה מה שיש, זה סוג של עבודה, להצליח להתנתק. אתה רוצה רגע עוד שנייה אחת
לעשות צמא, יש לנו בנות, רגע, רגע, שבת.
אז הם אומרים, פזור כל השבת, כן, תהיי פזור כל השבת, מה יש לעשות, זה הכול.
זהו,
הבדלה זה עבודה, להתנתק.
והמתקה זה, אגב, גם כידוע,
כידוע ליהודים,
בכל בית יהודי מתוקן יש דקה אחת בשבוע שהבית מסודר.
זה הדקה לפני הדקת נרות.
לא, יש בתים אולי יותר. כשיש לך ילדים קטנים,
אז זה דקה, צריך לצלם את הדקה הזאת, כי שנייה אחרי, כאן, עוד פעם, משחקים, הילדים, ובלאגן.
ואחר כך ליל שבת, זה המתקה, סעודת שבת, הנרות דולקים, והילדים שמחים, וכולם ככה, זה מרדמה,
הכל בטוב, זה כבר תוצאה קצת.
היא לא מגיעה התוצאה הזאת
בלי הלחץ,
בלי ההכנעה ההלכתית שנוחתת עליך. הרבה משפחות,
גם משפחות לא דתיות,
חושבות,
סבורות,
מאמינות שסעודת שבת זה דבר טוב
פעם בשבוע,
ומתקשים לייצר את זה,
כי אין את ההכנעה ההלכתית שאומרת, זהו,
נגמר, תוריד את הטלפון,
תכבד את הזה, תרים שעון שבת, אי אפשר לגעת יותר.
כשהכול כזה תלוי ברצון הטוב שלך, אז טוב, קובעים סעודה ב-08, הוא מגיע ב-08,
פתאום יש לו מייל,
פתאום יש לו טלפון מתחת לשולחן, הוא משחק עם הזה, זה כאילו, הוא מקבל וואטסאפ,
זה מתפרק.
זה לא מחזיק בלי הבום, בלי הנוכחות.
רגע, אז קודם כל תגידו לו איפה יש הכנעה ואיפה יש הבדלה.
נו, מה אתה אומר? תגיד, אמרת את הכל כל כך יפה, רק...
מה?
קודם כל, אצל צדיקים אתה רואה המתקה מיד, יש הילולה.
יפה. וגם אצל אנשים שהם,
אני אומר שכולם צדיקים,
עצם העובדה
שאדם, אחרי שהוא נפטר,
הוא נשאר.
כלומר, שנה אחרי, שנתיים אחרי, יש אזכרה,
מדברים עליו, שוחחים עליו,
הדעת שלו נשארת,
עולה חיוך. אתה יודע, בשלב מסוים באזכרות, בטח אצל הספרדים, זה נהיה אירוע משמח, זה לא נהיה אירוע עצוב.
אוכלים טוב, שרים, מספרים דברים, כל זה, מחכים לאזכרות.
מה קוראים עם האזכרה?
העראק, בדיוק. העראק, ראשי תיבות, עושה רצון קונו.
אתה יודע מה אומרים? עד מתי שותים עראק?
מתי צריך לעצור?
כשאתה רואה את העיילות מתנגשות.
אחת עם השנייה.
לכן יש עיילות, תדע.
הנה, מה היית צוחק?
כן, ערק עיילות.
אז זהו, מה זה? זו ההמתקה הכי גדולה בעולם. כולם מבסוטים, כולם שמחים.
ובאמת זה יפה, שנשאר, למרות שאדם לא פה,
הוא נשאר,
נשאר בבניו, נשאר בזרעו אחריו.
בסדר?
אז גם שם יש המתקה.
אז בשפה אחרת,
הוא קורא לזה חשמל.
הבעל שם טוב, אני באמת, אנחנו היום נעשה את ההקדמות ובשבוע הבא ניכנס לתורה עצמה,
חשמל. מה זה חשמל? המילה חשמל, אנחנו מכירים אותה היום מחברת חשמל,
שזו דווקא מילה יפה שבחרו,
אבל המילה חשמל היא מקורה בספר יחזקאל,
זה החיות כעין החשמל,
והבעל שם טוב קורא את המילה חשמל
בצורה מאוד מעניינת.
הוא קורא לזה חשמל.
חש זה מחשה,
שותק.
זה הכנעה.
מל, בהקשר הזה, זה מבדיל מל, כורת, כאילו מתחיל לעבוד.
הכנעה בדלה.
אבל מל אפשר גם להגיד ממלל.
אחרי שהוא שתק, אחרי שיש שתיקה.
ניקח דוגמה, ניקח דוגמה, נגיד,
הרב מלמד את התלמידים והתלמיד לא מבין. אז דבר ראשון, יש לו חוויית מה?
הכנעה. הרב מדבר והוא לא מבין.
אז הוא שותק.
הוא מבין, אני לא ברמה, אני תקוע.
אבל אחר כך הוא מתחיל רגע להוריד דברים,
להתחיל רגע להגיד שנייה, אבל בסדר, זה סתם הפריע לי, אבל את זה אני יכול להבין. הוא מתחיל כי הוא עושה איזה מלאכת הבדלה כזאת בין הדברים שהוא באמת לא מבין לבין הדברים שהוא חשב שהוא לא מבין, ולאט לאט הוא מתחיל איזושהי עבודה, ואז התוצאה בסוף שהוא מצליח, מה?
למלל, או לשאול שאלה, או כבר להגיד, אוקיי, קלטתי כאן איזה משהו, אני מתקדם.
אז המבנה של החנאה הבדלה נמצא גם במילה חשמל.
חשמל.
ורק נקרא משפט וחצי מההתחלה ונמשיך את זה בשבוע הבא.
נודע מה שכתוב בספר עץ חיים בעניין מצוות המילה וחשמל,
ונראה לומר להלביש הדברים שזה שייך בין בתורה,
בין בתפילה,
בין בעסק המצוות,
וזה סוד חשמל.
וקיבלתי מאמורי הבעל שם טוב, סוד הכנעה, הבדלה והמתקה,
שצריך בכל עסק תורה ותפילה.
בכל דבר שאדם עובר יש תהליך כזה של הכנעה, הבדלה והמתקה.
עוד על הכנעה הבדלה המתקה ועוד איך הכנעה הבדלה המתקה משרתת אותנו בתהליך של הרע כיסא לטוב, על כך ועל עוד בשבוע הבא.
